בוקר טוב,
בשורות טובות,
כתוב בשולחן ערוך לגבי התפילה.
קבעו לשנות אחר פרסת התמיד, בבוקר אנחנו רואים את הקורבנות,
קבעו לשנות אחר פרסת התמיד, פרק איזה מקומן,
וברייתא של רבי ישמעאל,
כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא,
משנה וגמרא.
והדברים האלה זה גם מקרא, גם משנה וגם גמרא.
דבריתא דרבי ישמעאל, איפה במקום גמרא,
שהמדרש
הוא כגמרא.
ככה כותב אשר חנוך. המשנה ברורה קצת מעריך בחיוב הזה להגיד את הדברי תורה עוד לפני פסוקי דזמרה, מה שאנחנו רואים בקורבנות,
וכל הדברי תורה שלפניהם.
אני ברשותכם אצטט את המשנה ברורה כאן.
מה החיוב?
כתוב ככה:
בחרו בברייתא
של רבי ישמעאל,
מדוע? מפני שהיא תחילת תורת כהנים שהוא ראש לכל פרשת הקורבנות.
אז קבעו מצל הקורבנות,
וכן בחרו במשנה איזה מקומן, וקבעו אחר התמיד,
משום שנאמר, בכל מקום מוכתר ומוגש לשמי.
וכי בכל מקום מקטירים ומגישים? לא,
רק בבית המקדש.
אלא אלו תלמידי חכמים שעוסקים בהלכות עבודה בכל יום, בכל מקום שהם.
מי שעוסק בהלכות האלה מעלה עני עליהם כאילו מקטירים ומגישים לשמי.
כן?
כאילו, מה זה כאילו? זאת אומרת, היום בית המקדש לצערנו לא עומד על תילו,
אבל הוא ייבנה במהרה. אני רוצה להסביר את העניין של בית המקדש.
בית המקדש הוא המקום, הייתי אומר, על מנת שלהמחיס את הרעיון.
למשל, היום, בשביל שיביאו אור למדינה, מה עושים?
יש תחנת כוח
של החשמל, כן?
שהתחנה הזאת
היא מהירה לכל המדינה,
נכון או לא?
איפה יש תחנות כוח, מי יודע?
אשקלון, יפה מאוד. ועוד איפה?
אשדוד.
איפה עוד?
דחיפה.
לנו זה מובן מאליו,
אבל לפני שימצו את החשמל וכל זה,
אדם רצה אור בבית, היה מדליק נר,
או איזה מנורה או משהו כזה.
לא היה מקום מרכזי שמאיר מדינה שלמה,
אלא כל אחד, נר איש הוא ביתו, היה משהו,
האורות היו מצומצמים וקטנים וכל הדברים האלה.
זה היה, לא לפני הרבה, לפני חמישים שנה, מאה שנה, לפני מאה שנה.
זה היה מקום מרכזי שהיא עיר למדינה שלמה.
זה משל. אני משאל לגבי בית המקדש.
בית המקדש זה היה מקום,
ויהיה מקום גם, בעזרת השם,
שמאיר את כל האנושות כולה.
ירושלים, אומרים חז"ל, אורו של עולם.
אור חדש על ציון תאיר, על כל העולם. שפע.
אור אלוקי.
שכינה,
כל העולם כולו מוער.
זה היה בית המקדש.
והיום אנחנו, לצערנו הרב, עדיין לא, אין לנו בית, אבל אנחנו בדרך הנכונה.
היום הר הבית בידינו?
מי אמר?
מי אמר בידינו?
מי אמר?
מי?
אתה צודק.
התקדמנו,
התקדמנו קצת,
אחרי שהיינו בגלות וכל זה.
אנחנו בתהליך של בניין בית המקדש מחדש. מה זאת אומרת?
שאותו מרכז עולמי שהאיר אז בבית ראשון לכל העולם כולו,
אותו בית המקדש יקום במהרה ויעיר עוד פעם לכל העולם כולו. אנחנו בדרך הנכונה, אנחנו
בתחילת הדרך כמובן.
מגרש כבר יש לנו,
עכשיו רק תהיה לבנות את הבניין.
עוד צריך קצת לתקן פה ושם כמה דברים ולכל היסטוריה.
אבל אסור לנו להיות מקובעים, נאמר,
רק במצב העכשווי.
המצב העכשווי מבחינת
אור אלוקים לעולם הוא מצומצם מאוד, ועדיין אנחנו בסלבים של הגלות קצת.
אבל לאט לאט, האור הזה, או השפע הזה,
ילך ויתחדש. לכן אנחנו נוהגים לפני התפילה
להגיד קורבנות וכל זה למה.
לא לשכוח את המטרה, המטרה היא לא רק להגיד,
יש אמנף הרים שפתינו ותו לא,
אלא באמת שהתחנת כוח הזאת,
הרוחנית, העולמית,
היא תתחדש במהרה,
ולכן אנחנו רואים את הדברים האלה. זה ככה הרב זצ"ל,
גאולת ראייה,
המזמיר שאסור להסתכל רק על ההווה.
להתבונן מה היה בעבר כשבית המקדש שלה עומד על תילו,
ומה יהיה בעתיד כשייבנה במהרה בימים. מבחינת הפונקציה, מבחינת התפקיד של בית המקדש.
אור חדש על ציון תהיה.
מתי זה יהיה? תשאלו אותי.
היום, אם הקולות ישמע.
אבל בהמשך הוא מסביר שאנחנו אומרים את הקורבנות ואת כל הדברים האלה, אני ברשותכם אני אקרא.
צריך גם ללמוד את הקורבנות וזה לא מספיק להגיד את זה.
אז הוא אומר, צריך ללמוד משנה ותלמוד.
אבל למי שאינו מבין צריך ללמוד ולהבין, צריך לעשות, להשתדל,
שאם לא כן, אינו נחשב ללימוד.
דווקא בתפילה לא צריך ללמוד.
לתפילה אתה אומר עם הלב,
מה שאתה מרגיש, לומר, לדבר עם אלוקים.
אבל בתורה אתה צריך ללמוד.
אף שאינו מבין, הקדוש ברוך הוא יודע כוונתו בתפילה.
אבל אם אומרת המשנה והברייתא ואינו מבין,
ואינו נקרא לימוד,
בפרט עמי ארצות צריך שיבינו הפירוש,
כדי שיצאו בזה ידי לימוד מקרא, משנה וגמרא,
צריך האדם ללמוד בכל יום.
אז זה מה שאומר כאן המשנה ברורה. זאת אומרת, לא מספיק לומר
את הקורבנות או את כל זה, צריך ללמוד. כל אחד לפי דרגתו כמובן,
לפי משהו, להבין מה אתה אומר, כל הדברים האלה.
ומי רמי עמנו ייבנה בית המקדש,
לא רק נלמד, אלא נקיים את עבודת הקורבנות.
כהנים בעבודתם מביאים בשירם מזמרם,
וישראל במעמדם נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.
אההההההההה
של של של
