אנחנו נפגשים פה כל יום חמישי,
כבר יש לנו את האור של שבת לפנינו,
ללמוד דברים של אדמו"ר הזקן מספר תורה אור.
זה דרשות ארוכות, חלקן ככה ארוכות ממש,
צריכות לתפוס ראש.
והיום דרשה על הפסוק של ההפטרה.
מה ההפטרה? זה חלק, זה קטע כזה, כן?
נסביר את הכל, אבל מה ההפטרה שלנו? איפה?
אה, אתה לומד במנהג? תזכיר לי.
דברי ירמיהו,
אשכנזים הבאים ישרש יעקב, נכון?
שאיפה זה הבאים ישרש יעקב? אצל פרח ישראל?
ישעיהו, יפה.
אבל איזה ישעיה? לא משנה.
איזה ישעיה זה?
אה? ט"ז.
כ"ז, סליחה.
יפה.
אז בואו נראה את הפסוקים, רגע.
כן.
הבאים ישרש יעקב, יעציצו פרח ישראל ומלאו פני תבל, תנובה.
אז יש פה הכמכת מכה או יכר, אם כהרג ערוגיו או רג.
זה פסוק כזה, כמכת מכה רפה.
זה מזכיר לי פסוק בישעיהו, נראה לי, פרק ז',
שזה פסוק שיש שם איזה שיא.
על כל פנים,
זה הפסוקי הפתיחה, "הבאים ישרש יעקב".
כלומר, אתם יודעים, הצורה החסידית
שקוראים בה את הפסוקים היא שהם בעצם מתרגמים אותם,
מעבר לפשוטה של המקרא, שאנחנו תמוד מאוד מאוד אוהבים, מתרגמים אותם לאיזושהי תנועה רוחנית.
הבאים ישרש יעקב,
יציצו פרך ישראל. שמע המילה שבעצם יעקב
הוא צריך איזה מין השרשה,
איזה מין הזרעה,
איזה מין השרשה והזרעה באדמה.
זה כאילו, מה זה ההשרשה הזאת? מה פשרה?
מה עניינה? זה, בנושא הזה,
נושא קדמור הזקן, שיהיה לו חשק לפתוח את הדרשות בעצמו,
אז הוא יראה שהוא מדבר על זה,
ואז הוא מביא על זה ביאור, ואז הוא מביא על זה עוד ביאור,
כי הוא מרחיב את זה מאוד מאוד,
אבל אנחנו ננסה לגעת
בדבר העיקרי. למה יעקב,
מה, זה אולי גם מתאים קצת לחודש שבט, שתכף מתקרב.
הגמרא אומרת שמראש חודש שבט, או מטוב שבט, יצאו רוב גשמי שנה.
אבל כל כלל, אפשר לצא מן הכלל.
נקווה שהשנה, בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא ירחם עלינו ויוריד לנו גשם,
וגם ירחם עלינו בפינו השבויים.
על כל פנים, למה, למה זה, מדוע זהו הדימוי?
דימוי כזה של,
וכאילו יעקב הוא איזה מין צמח שצריך לשתול אותו באדמה.
בתור עוסק אדמו"ר הזקן.
אז הוא מתחיל את זה, ואז הוא אומר, רגע, זה לא הדימוי היחיד.
גם בגמרא אומרים שהמצוות שאנחנו מקיימים זה כמו פירות.
מאיפה לומדים את זה? אז הנה כאן, בגמרא המשילו מעשי המצוות לפירות לגבי עגלה ערופה,
שכתוב שצריך להביא עגלה ערופה, זה מעמוד 30. שלא הניחו לעשות פירות.
שואלת הגמרא, מהי פירות? אם תגיד בנים,
אז יהיה אחי זקן וסריס,
לא ליבא עגל ערופה. אם הרגו זקן, שכבר הוא לא מוליד, הוא סריס,
אז לא יצטרכו להביא עגל ערופה.
והתורה לא חילקה, אלא מהי פירות? מצוות. אז המצוות, הם נקראים פירות.
יעקב, צריך להכניס אותו לאדמה ולהשריש אותו,
כמו שעושים,
כן, לוקחים איחורים, נכון? ותוקים אותם בעציץ, ומשקים אותם, ולאט לאט הם מגדלים שורשים.
מה זה כל העניין הזה?
אז כמה מילות הקדמה,
ואז נראה את האותיות המחכימות של הדבור הזקן.
אנחנו בגדול, אנחנו נעים כל הזמן על שני צירים. ציר אחד זה ציר לימוד תורה,
וציר שני זה ציר כאילו מצוות, נכון?
תחת המצוות זה גם תפילה, נגיד.
תפילה זה מצווה.
לפי הרמב״ם זה מצווה מהתורה, לפי הרמב״ם זה מצווה מדרבנה,
זה מצווה.
והצירים האלה הם צירים שונים אחד מן השני.
צירים שונים אחד מן השני.
לימוד תורה זה חוכמה,
זה התבוננות.
במצוות העיקר הוא המעשה.
נגיד, יש אפילו דברים שהם הפוכים זה מזה. בלימוד תורה, אם חידשת משהו, מצוין, חידוש.
מקום הניחו לך אבותיך להתגדר בו. הצלחת לחדש דבר מה?
בקיום מצוות,
מה שהכי ירגיע אותי זה אם יגידו לי, תקשיב, התפילין שלך בדיוק כמו התפילין של משה רבנו. מצוין, אני במקום הנכון.
תאורטית,
לא אמור להיות הבדל. אם יגיע אדם מעם ישראל מלפני 1,500 שנה
ויעבור איתנו למצוות, הוא לא אמור למצוא הבדלים.
אותם תפילין,
אותה ציצית תכלת, ברוך השם,
נכון?
למה אתה אומר תלוי?
מה לפי מי? לפי התורה, לפי השמיד ברח, כתב בתורה תפיל תכלת.
את האותיות שונות.
לא, גם האותיות לא שונות.
חכם. למה אתה אומר ככה?
לא, לא, התורה ניתנה בכתב שלנו.
כתב אשורי, ולוחות הברית בכתב אשורי.
שאר הספרים היו כותבים בכתב עברי קדום.
עד שבא עזרא הסופר והעביר גם את שאר הספרים לכתב של התורה,
שנקרא הכתב אשורי כי הוא מאושר,
אבל התורה ניתנה בכתב שלנו, אותו כתב.
לא היה שינוי בכתב.
כשכתוב על עזרא שהוא שינה את הכתב, הכוונה שהוא,
מכיוון שעזרא הבין שאנחנו הולכים לקראת מעבר מנבואה לחוכמה,
ורוב לימוד התורה כבר לא יהיה בעל פה אלא מן הכתב,
אז הוא אמר, צריך להקל את הקריאה לאנשים.
אז הוא העביר את זה,
את הכתב, הוא שינה את הכתב שבכל הספרים יכתבו בכתב של הספר תורה.
אבל הספר תורה היה תמיד בכתב הזה,
לא זוכר מי יודע, רית'בז, נדמה לי, אומר שבאמת זה היה כתב סודי ורק הלוויים ידעו לקרוא אותו.
כי היה ספר תורה, היו מעט ספרי תורה.
ואז הוא לימד את זה את כולם.
אבל זה גם אותו כתב.
אותה סוכה,
אותה תפילין, אותן תפילין, אותה צתית תכלת,
אותם מלאכות בשבת. אותו דבר, בבצוות אין הבדל.
אם יבוא מישהו מלפני אלפיים שנה לבית המדרש, כאן, יגיד, מה?
מה זה פה?
מה זה כל הספרים?
מה זה כל הבלאגן?
מה אתם עושים? מה זה כל ה...
אנחנו, היה לנו ספר אחד, וגם זה בקושי,
והכול היה למדנו תורה שבעל פה בכלל.
הוא
התקשה לזהות את ה... נכון?
כל כך הרבה חידושים וכל זה. אז זה הבדל, תורה ומצוות, בסדר?
הכתובת של התורה זה האדם הלומד. הכתובת של המצוות,
מהי?
המציאות החומרית.
זה האירוע.
מה זה מצווה?
זה היכולת לקחת את רצון השם יתברך,
דבר השם,
ולהכיל אותו על מציאות בהמית,
גסה,
חיה ובועטת.
זה האירוע,
זה האפליקציה, זה החידוש.
ולכן אין לך דבר שאין אליו התייחסות בתורה, כולל הדברים הנמוכים ביותר,
הגסים ביותר, האהבים ביותר.
יש לתורה מה להגיד.
כלומר, הרעיון הוא כיצד אני חי את חיי העולם הזה לפי ערכים של העולם הבא,
לפי ערכי נצח.
הדברים הנמוכים ביותר,
זה המכנס השירותים, חוץ מכבודכם,
ואיך זה נראה, יש בגמרא, איך מתנהגים בתוך השירותים, מה אומרים כשיוצאים,
ברכת אשר יצא, נכון, צניעות, נקיות וכו'.
כסף, כסף,
כסף מסובב את כולם.
כסף, איך משיגים את הכסף, צדקה, יושר,
מעשרות וכן הלאה הדרך.
תאוות אכילה, אוכל, איך אוכלים,
הלכות סעודה, ברכה לפני, ברכה אחרי,
כשרות המזון וכן הלאה הדרך. הדברים, איך אתה מתלבש,
הלכות טהרת המשפחה, הלכות אישות,
דברים הכי הכי בוערים, התאוות הכי הכי גדולות,
הכי גדולות.
יש לתורה, למצוות,
לחלק מהמצוות התורה, התייחסות לדבר הזה.
כלומר, זה לא רק ללמוד על זה, בסוף כשאתה מגיע קונקרטית ופוגש את המעשה,
יש לנו אפשרות,
לנו, כן, לכולנו אפשרות,
לפגוש את המעשה הזה לפי רצון ודבר השם.
זה חתיכת אירוע. אז בעצם הדימוי הוא כזה,
אני לוקח את דבר השם שהוא שתיל,
שתיל, מנותק מכל חיבור, כן? הוא בא אוויר כזה,
שותל אותו איפה
במציאות החומרית,
וזה מתחיל להוליד שורשים.
זה האירוע, זה העניין.
אז תבינו שזה הולך
לשני הכיוונים.
ככל שהמציאות החומרית קטנה יותר,
חלשה יותר,
מצ'וקמקת יותר,
כך הדבר השם שמופיע במציאות הוא באותה מידה קטן ומצ'וקמק.
וככל שהמציאות החומרית גדולה יותר, עצומה יותר,
וככה הפוטנציאל הקדושה גדול יותר.
ולכן אין לך תהליך גדול של קדושה בעם ישראל כמו חזרת עם ישראל לארצו.
מפני שכשאנחנו חוזרים לארצנו אנחנו לוקחים אחריות על יותר ויותר תחומי חיים.
ממילא יש לנו אלטרנטיבה או אפשרות לפחות לחיות אותם לפי דבר השם, ואז
בסדר, איך זה, אז
כשאתה מחוץ לארץ,
חקלאות לא כל כך רלוונטי,
והקמת מדינה, והילכות צבא, והילכות משפט,
הלכות מדינה, הלכות מלא מלא דברים.
בסדר?
כולל הסוגיה עכשיו לפנינו, הרי הסוגיה שלפנינו,
אתם יודעים שיהודי כל אחד אוהב להביע עמדה.
אז כן חטופים, לא חטופים. הדבר הזה הוא דיני נפשות.
המשנה בסנהדרין אומרת דיני נפשות ב-23.
זה הלכות שקשורות לסנהדרין. כל אחד יגיד את דעתו עכשיו, כל אחד...
אם היה לנו סנהדרין, הם היו דנים בדבר הזה. 23. אז כל דבר הוא בעצם,
יפה. אז זה מה שהוא אומר. בואו נראה.
וכן, אז אני קורא מעמוד 30 למעלה, וכן בלשון הפסוק נאמר, זרעו לכם לצדקה, אשריכם זורע על כל מים זורע הצדקות,
הרי נקראו מעשי המצוות בשם זריעה.
ולהבין זאת,
הנה אמרו חז"ל,
נתעבה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.
והנה לכאורה אינו מובן עניין דירה זו,
דהלולת אתר פנוי מיניה.
כן?
וכתיב הלוא את השמיים ואת הארץ אני מלא.
מה זאת אומרת?
הקדוש ברוך הוא התאווה שתהיה לו דירה בתחתונות.
הקדוש ברוך הוא מלא ונמצא בכל מקום, ממלא כל העלמין, סובב כל העלמין, מה הכוונה?
אך הנה יש שתי בחינות.
בחינת ממלא כל העלמין ובחינת סובב כל העלמין.
בחינת ממלא כל העלמין נקרא הבחינה המתלבשת בנבראים בגילוי לאחיותם,
ואתה מחיה את כולם.
על ידי בחינת אתה.
ובחינת סובב כל העלמין הוא גם כן בכל הנבראים, אך הוא בבחינת העלם שאינו מתלבש,
בבחינת גילוי.
עוד טיפה.
והנה אמרו חז"ל, לכן אמרו חז"ל, שחייב לנו לברך מאה ברכות בכל יום, להמשיך מהיעלם אל הגילוי.
וזה מבחינת ברוך,
מבחינת בריכה שהוא מהיעלם אל הגילוי.
ולהיות הבריכה מבחינת העלם ומבחינת גילוי, שיותר תוויה, יוד צמצום אי פשוט.
אני טיפה אסביר
במילים שלנו.
שני המושגים המרכזיים כאן זה ממלא וסובב.
בחלק מהמקרים זה נקרא מקיף ופנימי,
או ממלא וסובב.
יש כל מיני אורות של השם יתברך בעולם.
אור אחד זה אור
ממלא כל עלמין,
כן?
במובן הזה אני אומר שהקב"ה נמצא בכל מקום. אין דבר שהוא קיים בעולם
בלי שהקב"ה מקיים אותו.
אבל יש גם אור שנקרא סובב כל עלמין,
והאור הזה הוא בהיעלם.
לצורך העניין,
גם השולחן הזה יש בו אנרגיה שהקב"ה מקיים אותה. אני לא רואה את זה, אני לא חווה את השולחן בתור איזה דבר חי.
בסדר, אני לא...
אבל כשאדם
מתחיל להתרגל לאור האלוקי, הוא מתחיל לזהות את רצון השם יתברך בכל דבר. לדוגמה,
רבי חנין לבן דוסה בא הביתה בערב שבת,
הוא רואה את אשתו עצובה, אמרת לו, למה? למה את עצובה? אמרת לו, אני התבלבלתי ואני הדלקתי
נרות שבת במקום בשמן הדלקתי בחומץ.
מה הוא אומר לה?
מי שאמר לה שמן ידלוק, הוא אמר לו חומץ ידלוק. מה הכוונה?
זה אומר שרבי חנין לבן דוסה, הוא בכלל לא מסתכל לא על שמן ולא על חומץ. זאת אומרת, השמן זה דבר השם בשמן.
הקדוש ברוך הוא סידר את המולקולות של השמן באופן כזה שאם אתה מדליק אז הן מסתדרות באופן שהן דולקות.
אבל זה סידור של מולקולות, זה הקדוש ברוך הוא עושה את זה, אז הוא יכול לעשות את זה גם פה.
זאת אומרת, זאת הסתכלות מוחלטת,
שזו לא מציאות שעולה בפני עצמה, אלא זו מציאות אלוקית שמתלבשת בזה או בזה או בזה, אז הוא יכול להעביר מפה לשם.
מכיוון שרבי חנינה מנדוסה הסתכל ככה על המציאות, היא גם פעלה לפי זה, אנחנו לא מסתכלים ככה. אנחנו אומרים, שמן דולק וחומץ לא דולק.
שבת הבא תדליקי קנס, נכון? קנסו חכמים את זה, שתדליק עוד שתי נרות אחר כך.
מה?
נר אחד. אחד או שתיים?
מקילים בגלל החשמל, נכון, נכון, מקילים בזה היום.
אז זה העניין.
אז ממלא כל עלמין, זה בסדר, זה הקדוש ברוך הוא בכל מקום,
אבל סובב כל עלמין,
זה מה שהקב"ה מתאווה שנעשה לו דירה בתחתונים.
לקחת את האור האלוקי הגלוי ולראות אותו בכל המציאות כולה.
לא רק להאמין.
לא, אני מאמין שהקב"ה מקיים את הכול.
ללא שהקב"ה מקיים את הכול, הכול היה חוזר לתוהו ואפס ממש. בסדר?
טוב, אני רוצה שזה יהיה באופן גלוי.
אז אחת הדוגמאות לדוגמה זה ברכה.
יש תפוח.
רגע, אני לא מבין, התפוח הזה.
הרי תפוח זה תפוח, תפוז, אני פחות, תפוחים.
רק אני אוהב מסוימים,
תפוזים אני אוהב.
מה זה תפוז?
תבואו תפוז, אורי, עץ תפוז. רגע, חביבי, בוא נעצור רגע להתבונן בתפוז.
השתבח שמו,
הקדוש ברוך הוא.
שם עץ, יצר בריאה מופלאה שנקראת עץ.
מופלאה מאוד.
כלום, סתם משהו, תקוע באדמה, יש לו שורשים.
העץ הזה מקבל מים,
המים נועדו, והעץ,
הוא צריך כדי שיהיה לו כאילו תנועה וכל הדברים האלה, נכון?
העץ יש לו עלים, שזה קולטי שמש כאלו, סולאריים,
שקולטים את אור השמש
ויוצרים תהליך שנקרא פוטוסינתזה,
כלומר, מתרגמים אור לחיים,
יוצרים כלורופיל וכל הדברים האלו,
וזה מזין את העץ.
במקביל, העץ עם השורשים שלו שואב
מינרליים מהאדמה.
בגוף האדם יש, נדמה לי, 16 יסודות,
15 מתוכם מהאדמה, חנקן, זרחן, פחמן, כל הדברים האלו, ואחד, חמצן מהאוויר.
העץ לוקח את כל ה... כאילו, באופן עקרוני אנחנו אומרים, היינו אומרים לאכול אדמה, הכי טוב, אבל אנחנו לא אוכלים לאכול אדמה, אנחנו לא בנויים לזה.
אז כשאנחנו אומרים, אני אסדר לכם, אני אתווך לכם את העניין הזה. דרך הצמח.
העץ שואב את כל המינרלים, אני שואב אותם,
אורז אותם יפה בקופסה
מסודרת כזאת, עם כל מה שצריך בפנים.
כל המינרלים, כל הויטמינים, הכל בפנים ארוז,
כולל האנרגיה מהשמש שהוא קיבל,
שיהיה לנו כיף.
שם גם סוכר, שיהיה טעים,
ממתקים מהשם, אבל זה סוכר שלא מזיק לגוף,
והגוף יודע לפרק אותו מיידית.
צובא את זה בצבע בולט, כתום, אדום, שנראה את זה מרחוק.
בכבוד,
יאכל כבודו,
יהיה לו בריאות,
יהיה לו עונה אחת מהשם יתברך.
ממתק מהקדוש ברוך הוא.
מה תיקח חמצוצים?
מה תיקח את כל הנפטים האלה שזה? הנה הבאתי לך השם יתברך, סידר לך אוכל מהקדוש ברוך הוא.
עכשיו, כשאוכלים את האוכל הזה, אז גם כל המנגנונים הבריאים של הגוף עובדים.
מנגנון רעב-סבא, אדם אוכל תפוז אחד, זהו, בסור, שובע.
למה כשאני אוכל עוגה, אני אומר,
אני רק מיישר.
מכירים?
אומרים, מי שמיישר מתעגל.
יהיה צ'אב, שיהיה ישר, שיהיה מסודר, שיהיה זהו.
לא נגמר, עד שלא נגמר את התבנית, יכלה הזמן והמה לא יכלו.
נכון?
למה בתפוז זה לא ככה?
כי בתפוז זה מהבורא יתברך.
אז יש גם מנגנון רעב-סבא, ועוגה זה מהאימא יתברך.
"אם אשתי יתברך תתברך", ואז אין לזה מנגנון רעב סבא, אתה יכול לאכול את זה בלי סוף.
עכשיו, אנחנו רואים את כל הדבר הזה?
אדם עובר,
זה שהעץ קיים כי הקדוש ברוך הוא מקיים אותו, זה נקרא אור ממלא כל עלמין, זה לא...
אבל אנחנו רואים,
הם אוכלים תפוז וקלפים אוכלים.
כשאדם עוצר,
עוצר,
עוצר, הוא אומר, ברוך אתה השם,
השתבח שמך. מה זה ברוך?
מקור הברכה, יפה.
איך איך? זה לא בלאסט, זה המשכה.
הברכה
זה המשכה. אתה מושך משהו מלמד, אז ברוך, אני מושך את האור שלך, אתה אשם, אלוקינו מלך העולם.
כל העולם שלך, אני מודה,
אבל ספציפית עכשיו אני פוגש אותך בתפוז.
בורא פרי העץ,
אשתבח שמך, תודה.
גיליתי את האור האלוקי הסמוי שהיה פה, הוצאתי אותו לפועל בברכה.
זה ברור?
על גבי הברכה הזאת
צף ועולה כל העושר האלוקי שכרגע תיארתי לכם,
שהוא פלא עצום,
כשאתה חושב על זה.
פשוט אנחנו רואים מלא עצים, מלא תפוזים,
פלא עצום, הקב"ה עושה את הדבר הזה. העץ יודע לקחת את כל מה שצריך מהאדמה, כל כך יפה להרוץ את זה בקופסה סימטרית כזאת.
הכל שם מצוין, גם הקליפה הלבנה היא בריאה, וגם הזה הוא בריא, וגם התפוז, הכל הכל, בום.
איך התפוז, פומל, הלימוד, הכל, משהו, פילי פלאות. גם ירקות יש, הכל נפלא.
מי שאוכל בשר, זה כבר יד שנייה.
אתה לא קונה פירות וירקו, זה יד ראשונה.
בשר,
אתה אוכל בשר. הפרה אכלה צומח,
וזה בנה אותם. אתה אוכל את מה שהבשר קיבל מהצומח, זה כבר יד שנייה, זה פחות מוצלח.
אבל שבת צריך בשר, אין מה לעשות.
מה?
בוודאי, מה זה?
צמחוני, נכון? כולנו צמחוניים. למה אוכל את פרה? אוכל את עשב.
אנחנו צמחוניים.
יש לי חבר שהוא אוהב בשר, אז כשהוא רואה סלט חאסה, הוא אומר, הנה האוכל של האוכל.
טוב,
אז זה ברכה.
אוקיי, עכשיו, ברכות זה בדיבור.
זה בדיבור.
אנחנו דיברנו על מה?
מעשה, גם דיבור הוא מעשה. הקימת פיו חשיב מעשה.
אדם נשבע,
תופס אותו, אדם נודר, תופס אותו, דיבור הוא מעשה.
אבל עדיין,
ברובד המעשים, הדיבור הוא ודאי מעשה יחסית קליל.
אז הוא אומר,
והנה, עמי הברכות הוא בדיבור.
אך על ידי מה יהיה ההמשכה מאלים אל הגילוי,
הנהו על ידי מעשה המצוות.
וכמשל, הזריעה,
שרוב מיני זריעה הוא זרעוני גינה,
כן?
אפונה, כוסמין, חיטה, דברים מהסוג הזה.
הגרעין חיטה עצמו, אי אפשר לאכול אותו.
אי אפשר לאכול אותו.
אז מתי אתה יכול לאכול אותו? כשהוא נזרע באדמה,
ואז הוא צומח,
בסדר?
או נגיד אפילו של אפונים או משהו כזה, נכון?
רוב עם נזירה אינן נחלים,
או הגרעין, הם מושמים את הארץ.
וכשנזרע הגרעין בארץ,
מתלבש בו כוח הצומח שבארץ,
כן?
נצמח מזה פרי מאכל.
כן, הוא מדבר כאן על גרעיני פרי.
אתה לוקח גרעין של אפרסק,
אתה יכול לאכול את זה?
אפשר לאכול את זה. אגב, הבנתי שיש שיטה שלמה ברפואה הטבעית
שממליצה לאכול את הגרעינים של הפירות.
קח את אפרסק,
לשבור לו, מה?
הפנימי, לשבור ולאכול את ה... איך זה נקרא? יש איזה שם.
איך זה נקרא של המישמיש?
יש לו שם.
איך איך?
לא, הגוגו אם זה הקשה, יש לו שם גם בפנים.
משהו, לא זוכר את השם שלו.
כי הטענה היא, שמע, בדבר הקטן, הרי הגוגו עצמו,
האג'ו, איך שקוראים לכם, הירושלמים,
נכון?
במקום להגיד, סכם, אחת אומרים אבו יויו, במקום זה,
זה הג'וי, במקום 200-200, נכון?
אתם יודעים שבירושלים אין חתולים,
יש רק חתולות.
קניתי חתולה, מין זכר, משהו,
וגם אין, יש תשעה איש מנרוסטה, נכון?
ירושלים זה עם.
אז הגוגו עצמו הוא רק הגנה, זה הגולגולת.
ה-DNA של כל העץ הזה בפנים, בדבר הקטן שכזה, זה ריכוז עצום של אנרגיה שיצא ממנה אחרי זה עץ עם מלא פירות, נמצא בתוך הדבר הקטן שכזה.
גם גרעיני הנביא, בגרעין יש שם את כל הסוד.
בסדר, אבל הגרעין עצמו הוא לא נאכל, אתה שם את הגרעין באדמה,
האדמה מתחילה להרכיב את הגולגולת, היא נפתחת לך, ואז מתחיל לצמוח,
בסדר?
מה תהיה ההשוואה?
דבר השם, רצון השם, המצוות, כמו שהן כתובות בספר המצוות,
זה לא קדושה.
אתה יכול לקרוא את המצוות עד מוחרתיים, עושים בשבועות, נכון? קוראים את הרג מצוות, כל הכבוד.
מתי המצווה מולידה קדושה? כשהיא נשתלת, איפה?
במעשה, באדמה.
והאדמה זה בחומר.
כלומר, המצווה מחפשת חומר, היא מחפשת
מציאות כדי להתחבר איתה.
וכמו כן, מעשה המצוות. שירדו ונתלבשו בדברים גשמיים, כמו תפילין על קלף גשמי,
וציצית מצמר גשמי,
ותכלת מחילזון גשמי.
מה כתוב אצלכם? אצלי זה כתוב.
וכדומה בשאר המצוות.
שזה באמת דבר פלא, הייתם, בוודאי הייתם במפעל תפילין פעם, הייתם במפעל תפילין.
חבר'ה, זה ממש, זה גס שבגסים, נכון? אני זוכר שבתור ילד,
היום כבר לא כותבים את זה, בתור ילדים היה כתוב על הכוסאות של התפילין מאור אחד באמה גסה.
עכשיו, אני זוכר בתור ילד בן עשר, שהתחלתי להתפלטנים בתפילין, לאח שלי היה בר מצווה בדיוק, יש לי אח גדול בשלוש שנים.
אז אמרתי לאבא שלי, כתוב פה מילה גסה, לא, מה זה הדבר הזה?
על התפילין כתוב ב... גסה.
אסור להגיד מילים גסות.
בהמה גסה.
למה היו כותבים את זה אז? כי אז לרוב האנשים היה תפילין בהמה דקה.
ובהמה גסה, אנשים עכשיו ידעו.
כי בהמה גסה, יותר קשה לרבה את התפילין. בהמה דקה, מכבש היו סימאלות התפילין שבהמה דקה היו
הצטקמקות כאלה, מהר מאוד.
אז
אני מגיע לתפילין, אתה רואה שם ממש פרות,
אתה רואה פרות.
בסדר, עכשיו אנחנו...
כתבנו ספר תורה לא מזמן לכבוד ההורים שלי,
בחרנו יריעות, הסופר פיני ברכן מהמכון.
אז אתה מוכר את זה, יריעות כאלה יפות, לבנות.
יש היום, אמר לי חבר מהצבא,
שיש להם מפעל ליריעות של ספר תורה בעליון מורה,
הוא אומר, היום כולם אוהבים לבן.
יש טכניקה שהופכת את כל היריעות ללבנות לגמרי, כמו נייר אתה רואה את זה.
ככה כולם אוהבים. אבל אם אתה קונה יריעה אמיתית, אותנטית,
הן לא אחידות אף פעם בצבע,
ואתה גם יכול לראות על איזה יריעה אחת מאחורה, מה אתה רואה?
את הכתם של השחור של הפרה.
אומרים ספר תורה, ואתה רואה את הפרה, מה זה?
לא היה יותר הגיוני שזה יהיה על איזה משהו משי,
כזה, מדי ענקי.
לא.
התורה, מצוות, כתיבת, ספר, תורה,
רוצה להיכתב על גבי הדבר הכי בימי שאפשר להביא לידי ביטוי.
זה הפרה.
אז מעשה המצוות.
וכשאיש ישראל מניח, את מה? את התפילין על ראשו?
נתהווה בחינת גילוי אלוקותו,
קדש בחוכמה, ועקב אחד בבינה וכו', אז זה מתגלה.
וזהו דווקא כשאיש ישראל מניח אותם על ראשו, מה שאין כן, כשמונחים
על השולחן,
כן?
יש לי תפילין, יש לך תפילין, יש לי תפילין בבית, הנה הם.
להניח אותם, הנה הרמתי, או הגבלתי, עשיתי להם הגבהה, קניין סודר, שמתי, לא רלוונטי.
צריך
להניח אותם.
לא ניתן שום גילוי כלל, אגב שמצח האדם הוא גם כן דבר גשם, כמו השולחן.
וגם כשעובד כוכבים ומזלות מניח אותם, לא נצטרך עם זה גם כן שום גילוי כלל.
והיינו כמשל כוח הצומח שבארץ,
שלא בכל מקום נצמח הפרי,
ובמדבר אינו נגדל צמחים כלל.
כמו כן, דווקא לישראל נאמר, וזה הפסוק הכי מדהים, כי אתם תהיו לי ארץ חפץ. אז בואו נזרום עם המשל הזה.
אנחנו הארץ.
עם ישראל זה הארץ.
אתם מבינים, כשהיינו בגלות,
לא היינו ארץ.
מה הכינוי של עם ישראל בגלות?
The people of the book.
עם הספר.
כלומר, האנשים שמנותקים מכל הוויה חומרית,
The people of the book,
עם הספר, הם שייכים לספר.
יהודים באופן בסיסי לא היו חקלאים.
היה עיירות חקלאיות שהקימו ניסיון לפתור בעיות, אבל בגדול יהודים התעסקו בלופטגשפטים.
במסחר, ביהלומים, במסחר, בהלוואות, כל הדברים האלו.
נכון?
ולא,
לא היה ארץ.
אבל באמת התפקיד שלנו להיות
ארץ חפץ.
ארץ, מה זה ארץ חפץ? ארץ, כלומר,
אני מדי פעם מסתכל כי אני חוסם חנייה, בסדר?
ארץ,
אבל ארץ שהיא תשתית למה?
לעצום השם, לחפץ השם יתברך.
איך? דרך מה?
מצוות.
תרי"ג מצוות דאורייתא שבע דרבנן. בכל פנייה שאתה פונה, יש לך אפשרות לקיים מצווה.
יש לך אפשרות להכיל על המציאות החומרית הבועטת את דבר השם.
יפה.
בואו נראה כבר, אם הבאנו את הדף הזה, אז בואו נראה את ה-R384.
ירדו קצת למטה.
בתורת הבעל שם טוב הידועה, בקטר שם טוב,
שארץ חפץ הוא כל אחד ואחד מישראל. כל יהודי הוא ארץ חפץ. לא רק כל עם ישראל הוא ארץ חפץ,
אלא כל יהודי הוא ארץ חפץ.
שכמו שבארץ נמצא בכל הון ביקר, כן הוא בישראל.
שיש בהם כל האוצרות, וכל הון יקר באבנים טומאות ומרגליות,
כמו בארץ כפשוטה.
שזהו עניין הנפש האלוקית שבכל אחד מישראל,
שהיא חלק אלוה ממעל ממש.
ולכן צריך להיות קיום ומצוות על ידי ישראל דווקא. שוב פעם, אותו מאמר רבים ישרש יעקב.
צריך להשריש בתוך האישיות שלנו את המצוות.
כי כל אחד מאיתנו הוא ארץ חפץ.
אבל אתם מבינים? זה הולך ביחד. זה הולך עם החיים.
אמרנו כמה פעמים, פה זה התורה,
ופה זה המצוות, נגיד, ופה זה החיים,
ופה זה קורה.
במפגש בין המצוות לבין החיים, קורה דבר השם.
אז אם יש לך חיים מצומצמים,
וצ'וקמקים,
אז אין דבר השם,
אבל דבר השם הוא מצומצם מאוד.
להיות ארץ חפץ.
כשאתה מקים מדינה ואתה נהיה אחראי על מערכות,
יש לך הרבה יותר פלטפורמות
להכיל עליהם את דבר השם. איך נראה, אם אתה גר בניו יורק ואתה חולה, אז אתה הולך לבית חולים של גויים,
וואי, מיו קליניקה, לא יודע מה, וגויים עשו את העבודה.
אבל אם אתה יהודי ומגיע לארץ ישראל
ומקים בית חולים, איך נראה בית חולים יהודי?
איך הוא נראה?
איך הוא עובד בשבת?
איך הוא עובד בזה? מה, אין לי תוכה מתים? אפשר? אסור? מותר?
רופאים, איך זה נראה?
צריך לתת לזה תשובות.
אם אתה גר עוד פעם בניו יורק, יש שם משטרת ניו יורק,
היא יותר גדולה ממשטרת ישראל.
בסדר, אבל אם אתה כאן,
משטרה ושבת מותר או אסור?
גניבה,
גניבה זה לא פיקוח נפש.
אבל אם כל הגנבים ידעו שאפשר לגנוב בשבת, אז כן יהיה פיקוח נפש.
עושים את זה.
מה עושים?
כל כך הרבה תחומים.
השתנת איברים, זה מותר, זה אסור, כל כך הרבה תחומים.
סל התרופות.
מה קודם למה? תרופה מצילת חיים,
אבל לקבוצה קטנה של אנשים,
או תרופה שהיא לא מצילת חיים, אבל הרבה אנשים חולים בה.
קודם,
אתה גר באיזה, לא, הפסק שלי, הגויים יחליט טוב, פה אתה אחראי.
יפה, פוסק אדום.
נגמר הסיפור,
אני אודיע להם.
אתה שריר.
בסדר, הרגשתי שכבודו מדבר מ...
מגרמי.
כן, על זה הדרך.
לקחת אחריות על החיים,
לשתול את דבר השם בארץ חפץ.
אבל לא רק המדינה או הכלל, גם כל אחד מאיתנו הוא ארץ חפץ.
כלומר, כשאנחנו נתקלים באיזה אירוע חומרי כלשהו,
ככל שהוא יותר חומרי, ככל שהוא יותר מלא תאווה,
ככה יש יותר סיכוי ופוטנציאל לגלות בו את אור השם.
לשתול בו את אור השם.
אז לכן אכילה,
תאוות אכילה,
דרך ברכות,
וטהרת המשפחה, דרך כל ההלכות,
והמקווה, וממוי, ענייני כסף, כל הדברים האלו,
דבר השם.
הגמרא הזקן אומר באיזה מקום, שהאור האלוקי שמתגלה משני בעלי דין,
שבאים לבית הדין ויש להם סכסוך ממוני, והם באים לבית הדין וצועקים ורבים וכל זה, אבל מקבלים עליהם את פסק הדין, הוא גדול מהאור האלוקי של הדיינים שפסקו את הדין
ומהגמרא שהם למדו את זה.
כי הגמרא מדברת על, אבל עכשיו זה זה, זה זה, זה האירוע.
עכשיו יש פה אמוציות, יש פה כסף,
הוא לקח לי, הוא יחזיר לי, אני אומר לך, תענור וזה, מיגו, זה יכולתי להגיד.
הכל בוער, עכשיו זה כסף אמיתי.
דבר השם, זה שלך, זה לא שלך, צדק צדק תרדוק,
מקבלים עליהם את דבר השם.
אתה אומר לאדמור הזקן, האור האלוקי הוא עצום מאוד
בדבר הזה. באמת צריך לדעת,
אחת הסדרות מספרים היפות ביותר ללמידה,
תענוג ללמוד אותם,
לצערנו הרב,
הם הפסיקו את זה,
איך אני אסביר לכם מה קרה, כיצד הפסיקו,
זה הסדרה שנקראת "פסקי דין רבניים". שמעתם עליה?
מופיעה בפרויקט השו"ת. בפרויקט השו"ת יש לך פסקי דין רבניים.
מה זה?
לאורך הרבה מאוד שנים,
בתי הדין של מדינת ישראל הרשמיים עסקו גם בדיני ממונות.
היו אנשים באים אליהם עם סכסוכים, והם עסקו.
עכשיו, זה מיטב הדיינים שהיו כאן בארץ.
יש שם פסקי דין,
הרב אלישיב,
הרב עובדיה, הרב מונחה אליהו, הרב שאול ישראלי,
הרב גולדשמיט, הרב דב לוין, זכר צדיק לברכה.
הדיינים, הרב פרנק, דיינים מומחים ביותר.
והתשובות כתובות שם, רבותיי, זה תענוג לקרוא את התשובות,
כי זה קודם כל ערוך בצורה מקצועית ביותר. קודם כל, הסיפור המעשה, מה הסיפור?
ואז, מיד אחר כך, הפסק.
קודם כל הפסק.
ואחר כך,
איזו הרחבה על ה...
ואז, ואז סקירת כל הסוגיה.
וזה מקסי, וכתוב ברמה מאוד גבוהה.
וסוגיה אחרי סוגיה, אני כל פעם מראה לתלמידים,
או תלמידות שאני לומדת היום גמרא,
לומדים איזושהי סוגיה, עכשיו למדנו סוגיית משנה במסכת ע"ז,
הסוחר חמור מחברו,
להוליכה בהר, להוליכה בבקעה, ומתה.
או להוליכה, כן? אם הוחלקה, אם זה, כל מיני דברים כאלה.
לומדים, לומדים, למדנו את הסוגיה הזאת כמה ימים,
עכשיו פתאום שלחתי להם מייל,
תסתכלו את התשובה פה, מה קרה?
הוא שכר ג'יפ
מחברת אסכרה לעשות איתו את טיול לרמת הגולן,
בסוף החליטו, לא רמת הגולן, מצפה רמון.
במקום מצפה רמון, אז עשו את מעלה אברהם,
והיה לך ג'יפ.
אז הוא חוזר לזמן הטירון, אוקיי, אנחנו הולכים לך ג'יפ לרמת הגולן, רמת הגולן אין כאלה עליות, שם מצפה רמון זה ג'יפים אחרים, הבאנו לך את זה, את זה, את זה, את זה, את כל הסוגיה.
בול.
ארץ חפץ.
עכשיו, לצערנו הרב זה נפסק. מדוע?
מי פסיק?
בג...
בג"ץ הוריד את זה.
בג"ץ הוריד את זה, אבל זה לא אשמת בג"ץ.
קל להפיל עליהם את האשמה, אבל כשבג"ץ אומרים,
בחוק כתוב,
בחוק בתי הדין כתוב שבתי הדין יעסקו רק בענייני אישות.
אז אסור לכם לעסוק על חשבון המדינה בדברים שהם לא... אתם עוסקים בדיני ממונות, הרבה דיינים
אוהבים לעסוק בדיני ממונות, זה יותר...
ואז יש תור לגירושין.
אולי זה טוב, אולי זה תנתן את הגירושין.
אז עשו, אז הם בג"ץ אמרו, מה צריך לעשות?
חוקק את החוק, לתקן את החוק.
צריך לתקן את החוק, להכפיל לפחות את בתי הדין.
אתם יודעים כמה דיינים יש בישראל?
100. לא, 100 זה התקן.
היום יש 80. יש
קרוב ל-900 שופטים
ויש 100 דיינים.
טוב,
צריך להכפיל את הדיינים,
לאפשר להם לדון גם דיני ממונות,
שבית הדין של המדינה ידון את זה,
וקידוש של מדינת ישראל, של מדינת ישראל. דיינים של המדינה יושבים ודנים דיני ממונות על פי דין תורה. כמובן בהסכמה, אתה לא חייב להגיע אליהם.
רק מי שרוצה יסכים, יעשה, יחתום, יבוא לבית הדין.
זה ארץ חפץ.
במקום לדון בכל מיני דינים של הגויים, אנחנו צריכים דינים של הגויים, יש לנו דיני תורה, ברוך השם, טובים וישרים.
חילול השם, כשלא דנים.
זה היה פעם, תקראו את זה, זה נפלא מאוד, פסקי דין רבניים, תענוג,
ממש לעבור על זה.
אז אומר כאן הרב, אתם תהיו לי ארץ חפץ, והיינו, כידוע,
שלבחינת אין סוף נקרא קדוש ומובדל,
אני אהבה היה לא שניתי,
ועתהו קודם שנברא העולם ועתהו אחר שנברא העולם, והכל לא מוכסה לה.
כן, הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולמות והכל טוב וכל זה,
אבל,
אבל, אבל כל זה,
רק על ידי מלכותך מלכות כל עולמים,
אין מלך ולא עם, ישתבר שבחלל עד,
כמו עניין המלך,
שמהפך מיש לעין, הכל להיות בטלים נגדו.
כמו כן למעלה, אין מלך ולא עם, מלשון עוממות שהוא בחינת יש ונפרד, התערבות בבחינת ביטול. בקיצור, הוא אומר, הקב"ה כל כך נבדל, כל כך נפרד,
כל כך שהוא בעצם,
הוא לא יכול להיכנס כאן לתוך, כביכול הוא לא יכול להיכנס כאן לתוך
העולם הזה ולניחוח.
אז איך הוא עשה את זה?
הוא יצר קפסולות רצון אלוקי בדמות המצוות. אז כשאדם מקיים מצווה, אתה לא רק מקיים מצווה,
אתה מכיל את הרצון האלוקי ומגלה שכינה בעולם.
זה האירוע של קיום המצוות.
הבאים ישרי שיעקב.
וכמו במלאכים,
דכתיבו וקצבה שלך משתחווים, המלאכים אינם מבחינת נפרד כל כך, ודווקא ישראל למטה,
שהם בתכלית בבחינת עוממות ונפרדים,
דווקא במקום שנראה מופרד מן האור האלוקי,
שם הוא עיקר בחינת גילוי המלוכה על ידי בחינת הביטול מיש לעין.
שמה העיקר.
כלומר, דבר שהוא נראה נפרד, עצמאי,
התפוז, הפומלה, הכל דבר, נראה, מה הקשר בנו?
ספר תורה, טוב, זה ברור, זה מצווה, תפילין זה ברור.
אוכל, מה קשור למצווה?
זה לא קורבן, זה לא שום דבר.
שם אתה מגלה את האור האלוקי.
זו הייתה הכוונה, הבאים ישרש יעקור, בסדר?
עכשיו, זה כמובן קשור גם לכל הסיפור של יציאת מצרים, זה לא סתם שעם ישראל נשתל בתוך מצרים. כאילו, שותלים את עם ישראל בתוך שיא החומר, ואומרים לו, תאיר עכשיו
את אור הקדושה משם,
מהמצרים.
שורה תחתונה,
עם ישראל איננו בשום פנים ואופן, the people of the book,
אנחנו לא עם של נזירים ולא עם של כאלה שרוצים לברוח מהחיים. הדבר שהכי מעניין אותנו זה החיים.
הכי מעניין אותנו. וככל שיש יותר חיים, יותר טוב לנו. למה?
כי יותר חיים זה יותר מצוות. ויותר מצוות זה יותר דבר השם שמתגלה בחיים.
חיים מצומצמים זה הופעת קודש מצומצמת.
חיים רחבים וגדולים זה הופעת קודש עצומה וגדולה. ולכן צריך מה?
לאהוב חיים. ואני מסיים בדבר הנפלא הבא.
רבותיי,
במשכן
היה כל מיני כיסויים.
מה היה הכיסוי הראשון?
אורות,
אלים ועוד דמים,
אורות חשים.
כיסוי התחש היה, בעצם הכיסוי העליון היה יריות עיזים שחורות,
להגן מה...
אבל הכיסוי שראו אותו, הרי המשכן היה ללא גג, הוא היה נכון.
הכיסוי שראו אותו בתוך המשכן זה היה תחש.
מי זה תחש?
תחש זה חיה מיוחדת שנבראה,
מצאו אותה לצורך הקמת המשכן שהייתה נקראת בלשון הגמרא ססגונה ולמה ססגונה ששש בגוונים שלו אני תמיד מדמיין את זה כמו הטווס שעושה אבו עלי הזכר שהוא עושה שופוני נכון ראיתם הוא כזה פותח ועושה כזה ככה ומסתובב ועושה הצגות וכל הדברים האלו נכון
יש לו צבעים הוא לא מתבייש בזה
הוא לא מצניע את זה הוא מבסוט על זה חבל על הזמן
בסדר? הוא לא רק מתלבש כל היום אותו צבע, שחור לבן.
הוא כל יום מחליף חולצה, צבע כזה, צבע אחר, וזה, אוף פריידי,
צהוב, חלב.
בתוך המשכן נמצא הגיוון,
מלא צבעים. אומר הקדוש ברוך הוא, אני בראתי לכם עולם מגוון, מלא כוחות, מלא אפשרויות.
תחילו עליו את הקודש.
הבאים ישרש יעקב, תהיו ארץ חפץ.
אל תצטמצמו.
תתרחבו.
זה הסיפור של עם ישראל ביציאת מצרים.
שבת שלום רבותיי.
מי שכאן בשבת, מהקהל הקדוש, אז תדעו לכם שאני כאן בשבת.
חד משמעית, והולכת להיות שבת מדהימה.
אז כדאי מאוד להיות.
אוכל אני לא בונה.
אוכל אני לא בונה.
