נו, מתחילים לספר חדש,
חומש חדש, לא ספר.
ואלה שמות, כתוב,
ואלה שמות זה ראשי תיבות של וחייב
אדם לקרוא התורה,
שניים יקרא ואחד תרגום.
חייב, זה לא סתם.
אדם צריך לפגוש את התורה, לפחות המינימום שבמינימום, לפגוש את התורה.
כל פעם אני כותב את זה לידים שלי, בשמות, אז כל פעם אני כותב, אה, תמיד אתה מזכיר לנו את זה.
מחכים כבר, אזהרת רגע, כאילו.
אני כותב להם.
זה מדהים כמה
עושר יש בתורה. אתה לומד את הגמרות, אתה רואה מכל פסוק, מכל זה, מכל דבר, איך לומדים.
הכל מבוסס על הפסוקים בתורה.
כמה לימודים יש מכל דבר ודבר.
כן, אז יש לנו פה, כן,
הרמב"ן קורא לספר שמות ספר הגאולה.
בסוף דבריו, בסוף שמות אומרים, תם ונשלם ספר הגאולה.
וגאולה, לומדים ממנה, לומדים ממנה לדרכי גאולה, לומדים ממנה איך הגאולה.
אנחנו עוסקים בשם ישמואל, כי אני לא יכול להגיד לכם דברים אחרים.
הנציב, הנציב, בפירוש להעמק דבר לתורה,
למדנו את זה שנה שעברה כאן,
הנציב אומר, ספר הגאולה,
ספר שמות, מראה
שהקדוש ברוך הוא אמר בראשית בעל הכנסת, בשביל ישראל, בשביל התורה.
זו המגמה של העולם.
כמה זמן לקח עד שזה הגענו לזה? 2,448 שנים לקח עד שהגענו למגמה הזאת.
הוא אומר, מכאן תלמד שאף על פי שאתה רואה שיש דברים שהם התכלית,
ובכל זאת הם מתעכבים, אבל תדע שנגיע לזה.
תאמין שנגיע לזה בסופו של דבר.
העיכובים, גם עכשיו אנחנו, אתם יודעים, אני יכול להגיד את זה, כן, אני בפורום הגבורה, פורום הגבורה זה ההורים הנופלים במלחמה הזאת.
ואנחנו עושים מאבק גדול למנוע את העסקה המופקרת,
אפשר לומר, שעושים עכשיו, רוצים לעשות עם החמאס.
והייתי עכשיו יומיים בהצהרות והפגנות ותקשורת וכל מה שצריך.
חלק מהפורום נפגשו עם ראש הממשלה גם אתמול.
אנחנו מקווים שהשם יקשה את עורפם, ואז אנחנו מתפעלים. אחד אמר לי, מה, התקשורת, הם מצלמים פה שעות, בסוף שום דבר לא שודר.
אמרתי להם, אנחנו פועלים כלפי שמאייר,
אנחנו לא יודעים את כל החשבונות.
ואמרתי כבר כמה פעמים, אמרתי אתמול והיום,
שלשום,
אמרתי להם,
וחלילה, עכשיו לא נצליח,
וכן יהיה ההסכם הזה. אז מה, אנחנו לא עכשיו נשברים ומתפרקים,
ואנחנו נמשיך את המלאכה שלנו בפורום, או יש לנו עוד מלאכה
בפורום הזה,
להמשיך לתקן את הניצחון ולתקן את המלחמה כמו שצריך.
אמרתי להם משהו, שמעתי ממורי ורבי הרב
יהושע רוזן זצ"ל,
והוא הרבה פעמים בפרשה הזאת היה אומר את זה. כשנפטר החפץ חיים,
ונפטר החפץ חיים,
אז עם ישראל היה משבר, כן, מה נעשה בלי חפץ חיים? מה זה, משהו היה גאון גדול הדור.
אז בא הרב ירוחם ממיר, הרב ירוחם ממיר, המשגיח של מיר, היה מפורסם שם בהספד, בלוויה, אז הוא אמר,
נכון,
החפץ חיים איננו,
אבל מי שהמציא אותו נמצא.
אז התעודדו.
מה ההוכחה, מאיפה מלמד את זה?
כתוב בפרשה, ובני ישראל,
וימת יוסף מכל אחד וכל הדור ההוא,
ובני ישראל פרעו וישרצו והרבו מאוד מאוד.
אומר המדרש,
אף על פי שאלה מתו, אלוקיהם קיים.
המדרש אומר את זה, זה לא אשר המציא, כן?
אלוקיהם קיים.
איפה רואים את זה?
ובנוי ישראל, עם ישראל, הנצח ישראל הוא ממשיך, אמרתי להם, אנחנו לא נשבר.
נצח ישראל ממשיך, אלוקיהם קיים,
והוא יוביל אותנו בסוף עד הגאולה השלמה.
שום דבר לא ייעצר.
אז ייעצר כאן קצת נסיגה קטנה, קצת זה.
זה כואב, זה יעלה בכל מחיר דמים לא פשוט.
אבל לא לחשוב חלילה שמשהו נעצר כאן בתהליך של הגאולה.
זה מה שאנחנו צריכים להתעדת ולהתחזק,
לשדר את זה, וזה ישפיע גם על כלל העם.
אז הנה,
מפורש, גם בפרשה,
עם ישראל מתחילים שיבודים וקושי ויזעקו בתה שבתם,
אבל לפני כן כתוב, כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.
זה פלא,
אבל זה כאילו, זה כלל, זה נוסחה המפורסמת גם לכל הדורות,
שעם ישראל, כשהוא מאנים אותו והוא סובל,
בסוף יוצאים מזה כוחות נפלאים.
כן, כמו ששמחת תורה אמרה, היה לנו, וואו, מכה קשה,
אבל קמנו, ותודדנו, ונלחמנו,
והיכינו את חיזבאללה, ואת דמשק אנחנו, ואת תימן, וואו, מי היה מאמין פעם שהיה מסייג על המקומות האלה בגבורה כזאת?
אה?
הגזמנו?
ערבים. נו?
אההה.
בגלל המכה שהם קיבלו.
אז זה, אז פה הוא אומר,
מסביר את זה מאוד יפה כאן, השם שמואל.
למה? איך זה?
איך זה בגלל שכאשר יענו אותו,
כנראה בחייפות. מה הנוסחה פה? בואו נראה, זה משהו מאוד...
פירוש רש"י,
בכל מה שהם נותנים לב לענות,
כן, לב הקדוש ברוך הוא להרבות ולהפריץ,
להרבות אותנו. כלומר, מה שהם, אפילו, מה הדף? אין לך דף שמקור אחד, מה?
מקור אחד, כאשר יענו אותו.
אז הוא אומר עכשיו, כן, ככל שהם
חושבים אפילו, כן,
נותנים לב, זו מחשבה, זה לא מעשה.
לענות אותנו,
כן, לב הכבוד, להפרות ולהפריט.
אומר, ונראה על פי
מה שהיית בספרים,
שפה ובו כל כך היה מפת ריבוי חלקי הטוב
שהיו מתבררים מהמצרים, התאספו על חלקי קדושת ישראל.
כלומר,
היה משהו איזה קבלי כזה, היו חלקי טוב שמתבררים מהמצרים,
חלקי הטוב האלה שמהמצרים התבררו ועברו לעם ישראל, וזה גרם את הפריאה רובייה המרובה.
בואו נראה. והנה בגוי,
בגוי כתוב מחשבה כמעשה.
איפה אנחנו רואים את זה?
רמי עובד אבי,
נכון, ואנחנו רואים בהגדה,
ארמי עובד אבי, הוא לא הרג אותו, ארמי עובד אבי.
לבן ביקש לעקור את הכול.
נחשב לו כאילו מעשה.
וכאשר חשבו לענות את בני ישראל,
חשוב כאילו כבר עינו אותם.
ואם כן, חלקי הקדושה שהיו צריכים להתברר עליה עינוי,
כמו שכתוב בקוריאה, ששאלת האדם באדם לרע לו,
ובשיעור זה ששאלת האדם בליעל על אדם דקדושה לרע לו,
לאדם בליעל,
אה, לרע לו או לאדם בליעל.
כלומר, כאשר האדם בליעל, שזה בדרך כלל, לא יודע, יצא הרע, שטן, לא יודע,
כן, משהו, כוחות טומאה כאלה,
הוא בא להרע לאדם הטוב,
כן, עוד פעם, ששלט אדם דה בליעל
על אדם דה קדושה,
אז באופן פשוט דה רע לו לאדם הצדיק,
כן?
אבל הוא אומר,
זה שהוא בא לעשות את המעשה הזה,
זה עושה רע לאדם הבליעל.
כי זה אומר שאתה בא לעשות רע,
ככה, אני לא יודע בדיוק מה,
יוצאים ממנו כוחות הטוב ועוברים לאיש הטוב, כן.
משהו.
ובשביל השליטה שהוא שולט,
נתבהרו ממנו חלקי הקדושה,
ונשאר רק מכל הטוב, זה הרע, בליעל, כן?
אומר, כל זה נגמר תכף, בשעה שהיו נותנים לב לענות.
רק על עצם המחשבה שהם רוצים לענות,
כבר ישראל היו מקבלים כוחות טובים,
ועל כן נגמר תכף אצלם הכוח להרבות ולהפריד.
טוב, זה עניינים קצת רוחניים כאלה, אבל הוא ככה הסביר את הרש"י, בכל מה שהם נותנים לב לענות,
כן, הם עברו להרבות ולהביא, מיד
מתווספים בהם כוחות.
כבר, זה מעניין, כשהרע בא לעשות רע, כן, הוא אפילו חושב לעשות רע,
כבר בזה הוא בסוף נפגע מזה, כן?
הדברים הטובים שיש בו עוברים לטוב,
והטוב הוא עולה ומתגבר, והאדם הטוב עולה ומתגבר.
זה מה ש... אה, כן, סליחה, סליחה, שתיים זה המשך אחד.
סליחה.
זה כאן, אני הרבה פעמים מחפש את האלימות לאדם,
את הדברים שהשם ישמואל מביא לנו,
בואו נראה.
ובזה לימוד לאדם,
לבל יתבהל לאמור, איך נוכל
לנצח את העץ הרע שהוא הר גבוה וקשה, ולהפקיע בין חומות ברזל
המונעים את האדם להשיג שלמותו. יש חומות ברזל שעומדים מול האדם,
לא נותנים לו להגיע לשלמות שלו.
אומר השם ישמואל,
לזאת ישיב אל ליבו, כי מחשבה טובה אצל הצדיק,
מחשבה טובה מצרבה קודם כל למעשה.
ואם כן, תכף, שנדבה ליבו אותו להתקדש,
הרי תכף באה בו כל הקדושה, תקשיבו מה זה, מכל המעשים שהוא עתיד לעשות,
ונהפך לו לב אחר.
עצם המחשבה לעשות טוב, אתה קודם כל מצרב את זה כאילו עשית טוב כבר.
איפה, איפה, איפה זה כתוב, וזה ממש
נראה לי חישב את הקץ?
כן, אני חושב שם,
יש אולי קדושת לוי, אני חושב,
בבית סמברדיצ'ה, ואני אומר את זה בכל ייל הסדר.
הוא חישב להם
את מה שהם עתידים לקבל את התורה ולעשות מצוות וזה,
ומכוח זה הם יצאו ממצרים,
לפני שעשינו את זה. הוא כבר מחשב לך את זה,
כן, אתה, איך אומרים, אה... איך?
אשראי, כן, יש אשראי כזה, יש...
מה שעתידים לעשות, הוא כבר מחשב את זה כבר,
שכאילו עשית את זה.
מדהים.
ונהפך לו לב אחר, ושוב,
אין להשוות עצמו קודם הקבלה, לאחר הקבלה.
חז"ל מספרים גם, היה רשתקיש,
הוא היה בטפל, לפני שהוא נהיה רב, הוא היה מהשודדים,
ראש השודדים, לא יודע.
ורבי יוחנן ראה אותו, הוא קפץ שם איזה קפיצה מעבר לנהר,
מעבר לנהר,
אז אמר לו רבי יוחנן, חילכה לאורייתא,
אתה,
הכוח שלך זה לתורה.
והוא אמר לו, היופי שלך לנשים,
אז הוא אמר לו, אם תקבע עצמך ללמוד תורה, תראה לך, יש לי בת או אחות, אחות, אני חושב, כמוני.
כן, מסבירים שלא, לא הלך רק בשביל זה, אבל הוא אמר, אני מקבע לעול תורה.
בא לי קפוץ עוד פעם כל אחד.
כבר שמקבל מנו, נהפך לב אחר.
אין להשוות עצמו. זה לצד צלילי, לא צלילי, אבל
כוח התורה כבר כאילו נכנס בו בצורה כזו, שהוא עכשיו לא היה כזה בריון.
זה דומה ולא דומה.
אבל נהפך לאדם לב אחר, ושוב אין להשוות בקודם הקבלה לאחר הקבלה.
וכל וחומר הדברים, אם במה שהיו נותנים המצרים ליבם לענות אותם,
את ישראל,
נתבשר בישראל כוח לפרוט ולרבות, כן? הם באו לפעול עלינו לרעה.
זה נתן לנו כוח לפרוט ולרבות,
עד שלפשו צורה אחרת, שלא נשמע כמוה,
שכולם יחד ילדו שישה בכרס אחד, כן?
זה כוח עצום של פרו הערבייה שקיבלנו.
שישה בכרס אחד, כל אחד,
זה מדהים.
על אחת כמה וכמה, זה במחשבות הרעות של המצרים, קיבלנו כוחות טובים, כן?
על אחת כמה וכמה, מי שנותן דעתו להתקדש,
ומקבל עליו באמת עול תורה ועול מצוות,
ודאי שנשננה תכף מהותו וצורתו לאיש אחר.
זה,
לא יודע, בעלי תשובה אולי יודעים את זה יותר טוב מאיתנו.
הקבלה הזאת, הרצון להיות טוב, הרצון להיות במקום הטוב,
היא דבר גדול מאוד.
גם אם לא עשית בפועל, דברים כבר בפועל.
כמו שאמרו חז"ל,
בירות,
כיוון שנתנה דעתה להתגייר,
יישבה כתוב לנעמי, כתוב שם, וילכו שניהם יחדיו,
שהיא הולכת איתה, היא כבר נהייתה כמוהה.
כי היא קיבלה על עצמה,
עמי עמי, אלוקייך אלוקייך.
ימי חמי וילכו.
אבל הוא אומר, עוד הערה, כל זה באמא קבלה היא מעומק הלב באמת.
כי לא לפניו חנף יבוא.
וכי מה תוהה לחיצוניות להשיג כוח פנימי?
כן, לא קבלה כזו של לעשות זווי, כמו שאומרים.
קבלת צריכה להיות אמיתית,
פנימית.
חיצוניות לא יכולה להשיג כוח פנימי, הוא אומר.
אלא אם לא ברגש הנפש,
רוח הייתי,
רוח ואמשיך רוח.
תבוא רוח, רוח, רוח הנפש, כן, בקבלה אמיתית.
והיא יכולה להמשיך על אדם רוח טהרה, רוח קדושה כמו שצריך.
הם לא יודעים,
אבל עצם המחשבות שלהם
מזרימים כוחות לעם ישראל.
לפרוט ולרבות,
זו פעולה סגולית כזאת,
הם מקבלים כוחות.
אפילו רק מהמחשבה לענות אותם.
מחשבות הרעות שלהם.
מה?
הקדוש ברוך הוא עושה, הוא הופך את המחשבות הרעות שלהם, זה כאילו שהם עשו,
ועל העינוי הזה שממנים את ישראל,
מתווסף לישראל, כוחות טובים.
כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוט.
אז החידוש היה פה שלא רק כאשר יענו אותו בפועל,
אלא גם המחשבות שלהם כבר,
זה נחשב להם כאילו יינו,
ואנחנו מקבלים כוחות מזה.
זה מה שהוא הסביר ברש"י.
כל מה שנותנים לב לענות,
רק חושבים על זה,
ככה כבר הם פורעים ורבים.
בואו נראה מקור 4. במדרש אמר רב אליעזר בר אבינה,
אם ראית המלכויות מתגרות אלו ואלו,
צפה לדגלו של מה שיחנו. זה בימינו,
זה מתקיים במלכויות שבחוץ,
בוודאי במלחמות שלנו.
הרב קוק באורות המלחמה,
מלחמה, את הזמיר הגיע, הזמיר רשעים, עת משיח, חוטא ודברים על מעלת המלחמה.
עכשיו הוא אומר, יש לי תן בזה טעם.
טעם לזה, על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש,
בפסוק,
ויאמת מלך מצרים,
למה? מה היא טעמה? שהורד שר מצרים ממעלתו ונפל מגאוותו.
וכיוון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם,
זכר וישראל ושמע תפילתם.
כלומר,
בהשפלה הזאת, בירידה הזאת של מלך מצרים, בימי מצרים,
נשמע זעקתם של ישראל.
בואו נראה.
אמר רב יהודה,
בואו ראה שככה הוא, שכל זמן שהשר שלהם ניתנה לו השרה על ישראל,
לא נשמעה צעקתם של ישראל.
כיוון שנפל השער שלהם, כתיב ימת מלך מצרים,
מיד וינחו ונעשה מן העבודה, ויזעקו,
ועתה שעבתם אל האלוקים.
שעד אותה שעה, לא נו, הם צעקו גם קודם,
אבל עכשיו, מכוח שמת מלך מצרים,
עלתה שעבתם,
התקבלה.
הנה אומר מפורש מפי זה,
כשהמלכות בתוקפה וגדולתה,
תקשיבו מה זה, עם מסך מבדיל בפני תפילת ישראל,
שלא תעלה השמיימה, כן? כשהם שולטים,
הכוחות הרוע בעולם, אז זה יוצר איזה מסך,
שבשבילתנו הוא לא מתכבד, לא,
שברא.
כשהם שולטים, כן, אבל פה זה ברצון להארע,
ופה בעצם המלכות שלהם, המלכות שלהם היא מעכבת אותנו,
היא עושה איזה חסימה.
שם זה כשהם עושים לנו רע, אנחנו מיד,
מחשבות שלהם להארע משפיעות עלינו טוב.
זה דבר אחד.
פה עצם המלכות שלהם גורמת איזה חייץ, איזה חציצה, איזה חסימה.
כוחות הרע הם מעכבים, אין מה לעשות.
הרב כהב רות התשובה, איך שכותב?
צדיקים מתמרמרים על מיעוט היכולת שלהם
להגיע יותר קרוב, יותר למעלה, כשיש רע בעולם.
כולם מפסידים מזה,
כולם מפסידים. כשיש רע בעולם,
גם הצדיק, תפילתו, זה כתוב בזה.
הנה מפורש יוצא, כשהמלכות בתוקפה, שואה חמש עשרה, ובגדולתה,
עם מסך מבדיל בפני תפילת ישראל, שולתה לה שמיימה.
נפלה המלכות מגאוותה,
מסתלק המסך.
והנה במדרש מות שמה, וימת מלך מצרים,
שנצטרע,
אמרו חרטורים שאין לו רפואה, אם לא ישחוט מקטני ישראל.
מאה חמישים בבוקר, מאה חמישים בערב,
וירחוט בדמם. כן, מזעזע.
איזה...
וואו.
מתגלה כאן, כמו החמאס.
ויש להבין,
מה להבין כאן?
לאחר שנצטרע ונפל מגאוותו,
ונסתלק המסך המבדיל,
הייתה צריכה להתמעד את פשטות כוחו על ישראל.
וכאן נראה להפך, שהוא אדרבה,
המעשים שלו יותר חמורים, הוא מזיק לנו יותר.
ונראה שגזרה זו לא הייתה מפני גודל כוחו.
אדרבה, הוא נפל למעל אותו, וימת מלך מצרים.
אלא נחמד שהוא ישראל במצרים, כי עובר במי בהמה,
והוא וולדה נטרפה, וסוף נטרפה, ואיו אלדד נטרפה.
כלומר, אנחנו בתוך מצרים היינו משועבדים
בצורה כזו כמו עובר במי אימו.
כאילו, שאין לו שום עצמאות, ככה אני מבין.
על כן, אם הפלא צר מצרים,
נפל גם כוחם של ישראל והיו בשפל המצב מאוד,
עד שנתנדרה כזו.
כלומר, הוא שואל, איך אפשר היה, ממה המקום,
כשנגזרה על ישראל גזירה כזו קשה, שרוחצים בדמם של התינוקות.
אלא הוא אומר שכיוון שאנחנו, כי עובר בפני אמו במצרים,
קרה באש במדרשים,
אז העובר, מה, כל מה שקורה לאמו גם מרגיש.
אבל ברגע שהם נפלו, גם אנחנו נפלנו.
והיה אפשר לשלוח עלינו בצורה כזו.
כן, זה כאילו שלבים, הגאולה היו הולכת בכל מיני שלבים.
שיש שלבים שכאילו יש יותר קשה, יותר קשה.
יש, וואו, אה, אני אספר לכם את זה.
אני אספר לך, נזכרתי עכשיו משהו, לא קשור לכאן.
קשור ולא קשור.
בסוף הפרשה,
משה בא ואומר,
למה רואה אותה לעם הזה, למה זה, למה זה שלחתני?
ומאז באתי לדבר בשמך,
אירע לעם הזה, והצל יצאת את עמך.
אמרו, אתה תראה את אשר עשה לפרעור.
ומשה מתלונן.
הנציב, ברור שעמק דבר הנציב,
הוא אומר שכאילו משה חשב שכאילו יש פה מיעוט כבוד השם,
שלא מפותק את כבוד השם
מתחלל כאן.
הוא בא בשם השם וזה, ונהיה יותר גרוע.
והקב"ה בא ללמד אותו שבתהליכים האלה, כן, יש לפעמים כאילו רק כאילו נסיגות,
אבל בסוף יוצא מזה כבוד השם.
ואל תיבהל. אומר, וכך אומר, וראשית בתחילת דרכו, משה בתחילת דרכו לא ידע את הכלל הזה.
הוא לא יודע, כתוב לך, היה צריך ללמד אותו.
רבנו בחיי מרחיב בדבר הזה, שמה.
אני לא זוכר מה הוא כותב,
אבל רק תשמעו סיפור.
יש שכן, צדיק,
היה רב אוגדה במלחמת יום כיפור.
הרב יהושע בן מאיר קוראים לו שליט"א.
הוא במלחמת יום כיפור,
מי שבהתחלה הוא היה בחזית הסורית, ואחרי זה עבר
שם למצרים,
והוא רואה, אתם יודעים,
הרבה היו, כמו שהיינו בהלם, בשמחת תורה.
ביום כיפור רואים הרוגים, רואים
מטוסים נופלים, לא.
משהו השתבש כאילו במערכת.
המון, הוא ראה, כרב הוא צריך לטפל בחללים, בזה,
הוא אמר, אני...
הבטיחו, אחרי ששת הימים כבר ראינו אוטוטוט הגאולת, אחי, בונים את בית המקדש כבר.
הוא בא,
אמר, נהיה לי חופש?
אמרו לו, אולי 12 שעות, אמר, אני קודם כל הולך לרב צבי יהודה,
לשאול אותו.
מה קורה כאן בגאולה? אני לא יכול לשאת את זה.
תקשיבו, זה מויפה את הסיפור הזה.
הוא דופק, בא,
שעה כבר מאוחרת, דופק את הרב ציודה,
דופק,
בסוף הרב ציודה פותח את הדלת.
הרב ציודה אומר, כן, תן לי את החוזה, תן לי את המסמך.
הרב, אני יהושע בן מאיר, תלמיד שלך, באתי עכשיו מסיני,
כן, כן, כן, כן, תן לי את המסמך, תן לי את החוזה.
ולמה הרב? עוד פעם, עוד פעם ככה.
בסוף אומר לו הרב ציודה,
כן, יש לך חוזה עם הקדוש ברוך הוא,
איך צריך להיות הגאולה,
ועכשיו הוא לא קיים את החוזה? תראה לי את החוזה.
הרב צבי יהודה הבין,
מיד מה הוא בא לשאול אותו, אתם שומעים? זה מויפד.
הוא מספר את זה, הוא הוציא ספר על מלחמת יום כיפור.
הוא סיפר, הוא שכן שלי, הוא סופר את זה.
ואז הוא אומר לו,
אולי לא למדת, ואם למדת, לא שינית,
והקריא לו את רבנו בחייה על משה רבנו שמה.
למה ראות על העם הזה?
שהשם אומר לו שככה התהליכים הם גם, יש נסיגות ויש זה, אבל אנחנו בטוחים בגאולה.
אני לא זוכר דברים שהרבנו חייבים שם, מאוד חזקים, פעם קראתי אותם,
הלכתי לקרוא את זה, אבל
אין פה תורה,
אנחנו מה שזה עם תורה אור,
עם כל הראשונים, אין פה מקורות גדולות ומשהו.
נאמינו בחייך, תשלימו בבית.
טוב, אז כל זה, אנחנו כאן עוסקים, כן,
בעניינים של כאשר יענו אותו,
ויש להביא, ויש כאילו נסיגות שנראה נסיגות בגאולה, אבל הכל מתקדם קדימה.
בהפגנה שהיה שבוע עשינו,
צעדנו ממעל הגבורה לכניסה לעיר,
ובאה איזו חברת כנסת, אישה טובה, מאוד אמיצה, והיא פועלת,
עושה דברים טובים לעם ישראל,
והיא דיברה על ההסכם הזה שמתהווה עכשיו, והיא דיברה מאוד בכאב,
עד כמעט בכי.
איזה אסון זה יביא,
ואנחנו רואים פה עוד תמונות של חיילים שנופלים,
וממש לא יכלה להרים את הראש.
אני לא יכולתי לשאת את זה.
לקחתי את המגפון שם,
ואמרתי להם את הרעיון הזה.
אמרתי לה, אנחנו מאמינים בנצח ישראל,
והמשימה נמשכת,
ואת תתחזקי כאן, ואלוקים לא מת,
ואנחנו עוד נראה ישועות, ונתקע, זה.
הודעתי אותה ואת כל הקהל ששמעת.
לא,
ודאי, ודאי שזה קשה לנו, ודאי, אבל אנחנו לא מתייאשים לגאולה
בכל השלבים האלה.
זה מה שלומדים כאן.
ספר שמות, במיוחד פרשת שמות, זה עניינה.
אם תראו שם גם את הנציב, בסוף שמות, בתחילת בעירה.
שהשם אומר לו,
ועירה אליהם, אמרת לך, ושמי השם ידעתי להם, לא התלוננו.
ואתה לא היית צריך להתלונן עכשיו.
זה צריך להבין שאתה חלק מהתהליך שדווקא הוא מצמיח את קידוש השם היותר גדול.
אז הנה, כאן הוא אומר,
לכאורה פה,
אחרי שהוא נצטרע,
שורה 22,
ונפל מגאוותו את תק המסך המבדיל,
היה צריך להתמעט ההתפשטות שלו על ישראל.
פה רואים הפוך,
שעוד הוא עושה גזירות כאלה קשות.
הוא אומר, נראה הגזירה הזאת לא מפני גודל כוחו היה,
עזרבה, נפל ממעלתו,
אלא בגלל שישראל לא ראו ממצרים כי הוא בר בימי מעמק עם דראג,
והוא עניין בבלי הצריפה שנתעברה.
ולבסוף נטרפה,
איוולדה נטרפה, גם איוולד הוא טרייפה, כמו האמא שהיא טרפה.
על כן, עם הפלת שר של מצרים, נפל ימה כוחם של ישראל,
והוא בשפל המצר מאוד, עד שנגזרה להם גזרה זו.
אבל לעומת זה, גרמה נפילת השר של מצרים להסתלקות המסך
המבדיל בפני תפילתם של ישראל,
והתפללו ונגאלו.
והנה מידה זו הולכת,
נוקבת והולכת בכל הגלויות.
אף שכבר יש לישראל מציאות בפני עצמם,
והם כבר לא כעובר בבהמימה,
מכל מקום, באשר הם מובלעים בין האומות, כשאנחנו מובלעים בין האומות,
יש כוח ביד השר של האומה, כן,
למנוע את עליית התפילות.
וכן נראה דוגמתו גם באדם עצמו, הוא מעכב את התעצמות המוח והלב בתפילה,
וכל הכושש של התפינה מני הוא.
הוא גם עד ששרה של אדום היה עולה ולא יודע כמה,
יש שם במדרש, הוא עולה ולא יוריד.
וכמו כך, שורה עשר בנפול האומה,
נפל גם כוחם של ישראל עימם, כמו במצרים.
ואף שאינו באותו אופן של מצרים, שהיה שוחט
150 ילדים,
כי שם היו, שם היה לו השפעה חזקה, כי הם היו כעובר בבהם אימה.
מה שאין כאן בגלות עכשיו,
זה לא כזה השפעה, אבל בכל זאת, מכל מקומים אפשר שלא תהיה נפילה גדולה לשונאי ישראל,
ובזה מובן עניין חבלי המשיח.
וכדי להיכל עניין זה מישראל, עושה כל ברוך הוא התגרות האומות זו בזו.
וכמו בגש מיעוט,
שניים המתעצבים להפיל אחד את השני בהכרח
שהמנצח נופל גם כן,
אלא שהוא על המנוצח, כן?
שניים מתקוששים,
כן? גם המנצח הוא נפגע, כן? הוא גם נופל.
כך ברוחניות,
שר המנצח הוא גם כן בחינת נפילה,
אלא שהוא עדיין למעלה מן השור המנוצח, לא יודע.
ובאשור לפי סדר המשטרה של המלחמות,
מה גם מלחמה גדולה, פעם זה למעלה, פעם זה למעלה,
ואפילו אותו שהוא עולה למעלה, גם כמבחינת נפילה,
איננו כל כך מסר מבדיל לפני תפילתם של סלק הנעל, פה נמשך למעלה בשש.
על כן עולים תפילות של ישראל ומעוררים את הגאולה.
ומכל מקום, באשר אינם כל כך נופלים בפעם אחת מיגא רמא לביר רמא מקתא,
כל אחד עדיין מתאמץ ומתפלא להיות המנצח,
על כן אי אפשר שתהיה נפייה גדולה ככה שונא ישראל.
כן, כי זה לא, זה,
זה מול לעומת זה.
זה לא עושה שנאה כזו גדולה,
וזה לא עושה כזה משבר.
ואף שפטו כלומי, אפשר מכל מקום, חבלי הלידה הם האופן שיכולנו לסבול לקיים.
כל החבלי משיח, אנחנו יכולים לסבול אותם.
כמו שכתוב, אל תסמכו להבדיל, נפלתי, קמתי.
לולא נפלתי, אומר המדרד, לא קמתי.
הנפילה היא צורך של עלייה,
היא צורך של תקומה.
כי ה' בחושך, אז ה' אמור לי,
וממצא דברים, שוב,
התכלס הוא מביא כאן,
שבעת כזאת
המסך
מעבור התפילה
נסתלק בצדמה, כן?
המלכויות מתגרות
ומנופלות,
והמסך שמבדיל בין ישראל וחודשו ברוך הוא בתפילתם, הוא נסתלק קצת.
הוא מחויב כל איש ישראל להתאמץ בכל עוד להיות תפילתו רחמים ותחמני המקום.
כן? הוא בא לעורר פה עניין של התפילה, לא לקבל אותה ככה כשגרה.
לא תפיית סימוי, איך הבן שלי כתב,
ידידיה שנהרג.
חשבנו מה אנחנו שדרוג בדור?
השדרוג הוא חסידות.
לא רק ללמוד ולהתפלל כמו פעם, אלא לשיר, לנגן,
שיהיה חיות בעבודת השם,
שמכניסים את השם לכל דבר בחיים.
היום עלה איזה סרט ביוטיוב שמכון עשה עליי,
על ידידיה.
היו זמנים מאוד קצר, חשבתי שיהיה יותר ארוך.
אבל חמש דקות, משהו כזה.
לעבוד את השם בתפילת מרחמים, תחנונים לפני המקום, אני ממליץ לכם,
פעם, לא יודע, ולא רוצה להגיד בשבוע,
מי שלא גר פה בירושלים.
הוא שאל ירושלמי, פעם בשבת צריך להיות פרית תפילה בכותל.
שפכי כמיים ליבך נוכל פני השם.
אני הולך הרבה בשבתות, וואו,
אין דבר יותר נפלא מזה.
כן, אבל אתה בא, הנה אתה בא, אתה בא פעם בשבת לירושלים, זה קשה לך.
פעם בחודש.
שבת מברך, ערב ראש חודש.
נו, אני אומר, אבל אתה בא לכותל, אתה עומד נוכח פני השם.
אתה מקבל הזרמה מיוחדת.
אז זה גם להתעמת בכל תפילתו. רחמים, אתה יכול לפני המקום.
וידועים דבריהם של האריזל והבעל שם טוב,
שבאיקשתא דמשיכתא מתבקשים ביותר תיקוני תפילה. אתם מבינים?
זה מה שהעבודה שלנו עכשיו.
על כן צריך כל איש שעומד להתפלל לצערי בנפשו,
עד כמה גדלה מעלת תפילתו, ועד כמה היא מתבקשת.
זה מה שרוצים ממך עכשיו.
ומחמד ציור זה בנפשו, נקל עליו לכבד את תפילתו,
ואל יפול ליבו מחמד קושי הכוונה,
מה אמרת כאן?
יש עשיך דעת?
שכן היא עמידה,
שסמוך לאור הבוקר מתגבר החושך. זה מה שאנחנו עכשיו נמצאים.
אנחנו לפני אור גדול.
כמו שכתב הקליעה גם אותו, אתה תראה.
שם גם הקליעה, אתה תראה מה שהשם אמר למשה.
ותעשה עשרה לפרעה.
על הפסוקים האלה שם יש הרבה דברים, אני רוצה לראות אותם.
לא יודע, אם יש לי עוד כוח לעוד משהו.
אה?
כן.
אולי נעשה את שלוש.
קשה לי את כל הארוך הזה, משבע זה עד הסוף.
בואו נראה את שלוש.
ובעל הטורים,
כן, יש לו הרבה, הוא מציין, או שהוא מציין מקום ש... עוד מקום שכתוב מילה דומה, וזהו, שם הוא אומר, זה גימטריה או משהו.
איפה ראיתי בויחי?
בן פורת יוסף,
בן פורת יוסף, נראה לי גימטרי יפה ומנשה.
או כל מיני דברים שם מעניינים.
אז הוא אומר פה, באי התורים, בני ישראל הבאים מצרימה,
כן, אלה, כן, שמות בני ישראל הבאים מצרימה,
סופי תיבות מילה,
כן, מ' בבאים,
ישראל, למד,
י' בבני וה' מצרימה.
את יעקב איש וביתו באו,
סופי תיבות שבת,
כן, איש.
יעקב את
בסדר הפוך שבת,
להורות שבשביל שתי מצוות אלו נגאלו.
שבת ומילה.
ונראה על פי מה שאמרנו בהגדה, עבדים היינו לפרעה במצרים, שהוא המלך קשה ומדינה קשה. כן, היינו גם במקום קשה, גם מלך קשה,
ואף על פי כן,
כמו שפרש אתרו, היינו
כי השעבוד היה בגוף ובנפש.
הוא אומר, העם והמלך הם דוגמה של גוף ונפש, חומר וצורה.
העם זה דוגמת הגוף והחומר,
והמלך הוא נפש בצורה.
לעומת זה בישראל יש שתי מצוות אלה, מילה היא חותם הגוף,
ושבת היא חותם הנפש.
צריך לכוון לשבת.
אמרתי לכם, בחסידות הם הרבה הרבה מתעסקים עם ימי השבת,
ותמיד מעררים איזה משהו על השבת.
אנחנו עכשיו, הזכרתי שיעור קודם,
אנחנו נמצאים בימי השובבים. שובבים,
שמות ויהיה רבו בשלח יתרו משפטים.
ימי השובבים האלה בחסידות,
קבלה וחסידות לקחו את זה גם ימים מאוד מיוחדים, מימים גדולים.
זה 42 יום, שישה שבועות, זה 42 יום,
כנגד 40 יום של יצירת הבלעד גם.
אתם יודעים, יש ספר חוברת של האדמו"ר מסלונים, "נתיבות שלום", "ימי השובבים".
ותראו, גם כתבתי מאמר על זה, השבת,
על ימי השובבים האלה, מהסלונים, שאני כותב השנה אותו.
והוא כותב שם שהעיקר העבודה והסגולה של הימים האלה,
זה השבתות.
שבת זה
שבת היא לכם,
קוראות הפסוק.
אז הוא גם אומר פה, השבת
היא חותם הנפש,
שורה 12, כן שתי אלה מקבילות לשתי אלה.
מה, החומר והגוף והנפש,
כן,
הגוף והחומר לעומת הנפש.
ואף ששבת לא הייתה להם אז במצרים,
בוודאי הכוונה למשכת הנפש אחרי רצון השם יתברך,
כמו שאמרנו בדיבור הקודם, כמו שכתוב, שבת ויהי נפש,
ואיש שעמדה להם נגד כוח פרעה,
ומילה עמדה להם נגד כוח,
ומילה
עמדה להם נגד כוח מצרי אשר בשר חמורים בשרם,
וזה נשאר גם היום,
שבכוח שמירת הברית, אז יואו, ימי השובבים הם תיקון לדבר הזה.
כל ענייני הברית וזה,
זה תיקון גדול מאוד.
והרבה קהילות ישראל לומדים בתקופה הזאת הלכות נידה.
יש שיעורים בהרבה מקומות, החרדים,
זה ממש נפוץ,
עוסקים דווקא בעניין הזה,
וזו סגולה לתיקון.
וזה נשלח גם היום, שבכוח שמירת הברית ושבת,
שהיא הגבלת הנפש באהבה,
או גם תפילין,
שהוא קבלת הון מלכות שמיים ושיבוד המוח והלב דו יתברך,
הם שני האותות המלווים, שאני לא יודע מכל צד.
מכוחות הרע של החומר ומכוחות הרע
של הצורה הטמאה.
ומצרים שהיה להם עוד תפילין, שוקרם במוחות שמיים,
והיה להם לשבת שהמשכת הרצון וה...
כן? זה היה העיקר הזה שלהם.
משה תיקן להם שבת.
לא, כשהוא בא וידעש עיבוד, הוא אמר לפרעה,
תגיד, אתה רוצה שהם ימותו מקושי, מעבודה?
כל יום הם עובדים?
מרמת המצב, תעשה להם יום אחר את חופש,
שגם הם יעבדו כמו שצריך.
הוא אמר, טוב, בסדר, לך.
אז קבע להם את השבת.
אבל היה להם שבת שם במצרים.
אולי במאה זה כבר יותר בחיוב,
אבל הם שמרו שבת.
אני הולך עם איזה וורד, ככה, לסיום.
כתוב, ותרד בת פרעות ללחוץ על היו"ר.
החז"ל אומרים,
היא ירדה ללחוץ מגילולי בית אביה.
אחד התגייר.
אמרתי, מה, מאיפה יודעים את זה?
שזה הכוונה.
כי באמת, היה צריך לדבר את בתיבת פרעה ללכות ביאור, כן?
מה זה על היאור?
כתוב, פרשן מקטע, ופרעה חולם, והוא נעמד על היאור.
כשהוא מספר ליוסף,
הוא אומר, בחלומי, אני עומד על שפת היאור.
למה הוא משנה?
היאור זה היה עליל של המצרים.
ופרעה אמר, לי יורי ואני עשיתני.
אני מעל היאור.
זה מה שהוא חושב, זה מה שהוא חולם.
אבל לספר את זה שהמצרים נשמעו שהוא עומד על היאור,
הם ירידו אותו, איך אמורים לי ילדים בכיתה, כשאני אספר להם את זה, אז הם מבינים,
אומרים, זה כאילו שהוא דורך על האלוהים שלהם.
כן.
אז ההליליות של פרעה
זו הייתה שהוא עומד על היור.
אז בראשית בת פרעה ללחוץ על היור,
היא הלכה ללחוץ מבחינת על היור, שזה גילולי בית אביה,
זה עבודיזוריה של פרעה, שהוא חושב שהוא על היור.
היא הלכה ללחוץ מהבחינה הזאת.
שבת שלום, הייטוט.
::::
::::
