שלום ערב טוב ברשות הרב
הגמרא במסכת שבת
דף צד"ז מביאה מימרה של ריש לקיש
החושד בכשרים לוקה בגופו
והמקור לזה פרשת השבוע שלנו
כאשר הקדוש ברוך הוא שולח את משה רבנו
לגאול את ישראל
הוא מתנהל משא ומתן בין משה לבין הקדוש ברוך הוא,
עד כמה הוא ראוי,
עד כמה העם ראוי.
בתוך הדברים אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא
והן לא יאמינו לי
כי יאמרו לא נראה אליך השם.
אני בא אל עם של עבדים
ואני צריך להודיע להם
שהקדוש ברוך הוא
מנהל את המציאות,
הוא רואה את הכול,
הוא רואה את המכרובים, הוא שומע את הצעקות.
והעם צריך להאמין בקדוש ברוך הוא ולהאמין בשליח
שהוא שלח את משה רבנו.
אז אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, והן לא יאמינו לי.
אומרים חז"ל,
לקדוש ברוך הוא גלוי וידוע,
מה שאחר כך באמת קרה
שעם ישראל יאמינו בו.
לכן הקדוש ברוך הוא
נוזף במשה רבנו.
אמר לו
אלו הן מאמינים בני מאמינים
ואתה אין סופך להאמין.
אתה אומר
שישראל לא יאמינו?
אתה חושד בכשרים.
הם מאמינים בני מאמינים
ואתה
שכביכול מצטייר כאן כמאמין בקדוש ברוך הוא אבל מפקפק באמונתם של ישראל
אתה אין סופך להאמין
והגמרא מפרטת ישראל מאמינים
שכתוב בהמשך
שמשה רבנו ניגש אל העם
ויאמן העם
והם בני מאמינים
כי כולנו בני אברהם
ועל אברהם נאמר והאמין בהשם
אתה, משה רבנו, אין סופך להאמין, שנאמר
בפרשת חוקת,
בחטא
מי מריבה, יען לא האמנתם בי להקדישני.
אז משה רבנו נכשל בזה.
והחושד בכשרים,
החשד הזה, כאילו ישראל לא מאמינים,
יש לו מחיר,
לפי רש לקיש, לוקה בגופו.
מניין לנו שלקה,
שהקדוש ברוך הוא אמר לו,
"הבה נא ידך בחיקך",
ומשה רבנו מכניס את היד לחיקו והוא מוציא אותה
והיא מצורעת.
אז הוא לקה בגופו, לקה בצרעת.
דברי חז"ל אלה
לא פשוטים,
מאוד מאוד עמוקים.
בפרט כשחז"ל מדברים על משה רבנו זה פחד פחדים,
צריך מאוד מאוד להיזהר.
לא לדבר על משה רבינו איך כתוב בפרשת בעלותך ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה
צריך פחד לדבר על משה רבינו
אבל ריש לקיש
בא ללמד
עניין מאוד עמוק
ואנחנו נצעד
בעזרת הפירוש של הרב קוק באין היה
החושד בכשרים לוקה בגופו
אומר הרב קוק
אם מישהו חושד בכשרים זאת אומרת שהציור שלו
הוא לא נכון.
מה גורם
להערכה שגויה?
על פי רוב
הערכה שגויה זה כשהשכל לא עושה את החשבון הנכון.
אבל מה גורם לשכל לא לעשות חשבון נכון?
אומר הרב
כשמדובר פה בנושא שהוא כל כך פנימי ועמוק
האם ישראל מאמינים או לא מאמינים
אז
צריך לדעת שהנפש שלנו
שהשיא של הנפש
הכוח הגדול והעליון של הנפש זה השכל הנפש שלנו נמצאת בתוך גוף
וקורה לפעמים
שהשכל הוא משועבד
לגוף
השכל הוא חושב
בצורה מוגבלת
יחסית למה שהוא היה חושב אם הוא לא היה בתוך גוף.
אומר הרב ואני קורא בפנים
כשהדברים נוגעים לגבי הערכה של אדם גופני על אחרים תמיד
צריך לזכור שמשהו בגוף של המעריך
הוא גרם לשכל של המעריך
לא להיות משוחרר מספיק.
הגוף הוא מאוד ממשי,
מעשי,
עכשווי,
וכשאתה בא להעריך משהו
אתה משתמש בשכל להעריך,
אבל אתה חושב במושגים שנמדדים על פי דברים גופניים,
וממילא אתה תמיד
לא רוצה להיות לא ריאלי
אז הגוף
הוא לפעמים משעבד את החשיבה השכלית הנקייה הטהורה שהיא צריכה להיות משוחררת
ולכן
משום שהגוף
הוא זה שמשפיע
משעבד
את הנפש ואת השכל
אז צריך לשחרר את השכל
ואת הנפש
מכבלי הגוף.
לכן החושד בכשרים לוקה בגופו.
כי מה מביא אותי לחשוד בכשרים?
הגוף שלי
הוא משעבד את המבט שלי.
וממילא על אנשים מאמינים
אני אומר הם לא יאמינו.
המבט שלי לא מספיק משוחרר.
כדי לשחרר את המבט,
כדי לשחרר את הנפש מכבלי הגוף
הקדוש ברוך הוא יודע איך
לנער את הגוף
לוקה בגופו
זה לא עונש
של חלילה פורקן כעס
אלא זה הסרת מה שלא מאפשר את ההערכה הנכונה הלא משועבדת כך אומר הרב
המזג הגופני
מוכרח להתמרק
מהתכונה שהביאה את ההערכה החשדנית נגד הכשרים.
ואז
כשתסור הנטייה הגופנית
ישוחרר השכל משעבודו החומרי,
ואז ההערכה של הנפש והשכל
יהיו מדויקים
בנטיית היושר האמיתי,
ואז לא נבוא לידי חשד של כשרים.
במרוקו של המזג הגופני יופיע אור הטוב
של הכרת הכשרים בעצם עומק טובה.
וכאן הרב,
בסיום הפסקה,
כבר מוביל אותנו לפסקה הבאה:
"והם לא יאמינו לי", אומר משה רבנו,
אבל גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שהם כן מאמינים.
אז מה הולך פה?
יש מצבים פשוטים, קלים,
שבו עם ישראל מאמין ומשתף פעולה
עם המהלך האלוקי.
אבל יש מצבים מורכבים.
יש ניסיונות, יש משברים,
ולפעמים כלפי חוץ לא רואים את האמונה.
אבל הקדוש ברוך הוא, אין לו מבט שטחי.
לפני הקדוש ברוך הוא גלוי שהם מאמינים.
העין השכלית
בתוך הגוף
הריאלי לא תמיד רואה.
היא מסתכלת בחוץ,
היא מסתכלת
בדיבורים, בטון,
בכיתורים.
לא תמיד רואים את האמונה של ישראל.
אבל מה מקור האמונה של ישראל?
זה עניין פנימי מאוד.
כך אומר הרב.
החוש,
הקדוש של האמונה בטהרת קודשה,
הוא אוצר נפלא גנוז וסתום עמוק מכל ערכי ההכרה אשר לנפש האנושית אמונתם של ישראל היא לא נמדדת בהצהרות שלהם לא בהבנה שלהם לא בהרגשה שלהם
יכולים להיות עליות וירידות בהכרה אבל אמונה זה תת הכרה או יותר נכון כפי שהרב ציודה היה אוהב לומר
על ההכרה האמונה בטהרת קודשה יש אמונה גלויה
ואותה אתה יכול לבחון מאמינים או לא מאמינים
אבל הנושא הוא פה האמונה הפנימית של ישראל
האמונה בטהרת קודשה זה אוצר נפלא זה דבר עמוק
עד אשר גם לאדם עצמו היא כמוסה
מלהכיר את העומק הזה אשר בתוכיות נפשו האלוקית.
יש יהודים שאומרים אני לא מאמין
אבל אומר הרב
אז מה אם אתה אומר שאתה לא מאמין?
נשמתך
היא נשמת ישראל?
היא מאמינה.
אתה אומר שאתה לא מאמין פירוש הדבר שאתה לא מכיר את תוכיותך זה הכל
וקל וחומר אומר הרב
שמבחוץ לנסות לראות האם ישראל מאמינים או לא
אבל רק לעין של מעלה
לקדוש ברוך הוא הצופה כל נסתרות
הרז הזה שישראל מאמינים גלוי הוא
אפילו שמכל התכנים המתגלים בחוץ
ייראה שכבר נכבה הניצוץ האחרון של קדושת האמונה בחוץ
לא רואים את האמונה.
דוד המלך אומר כל מצוותיך האמונה אז אם יש תופעה שלא מקיימים מצוות אז לא רואים את האמונה מתגלה בחוץ במזוות
וגם במבטאים החיצוניים
רואים שנכבא הניצוץ האחרון של אור האמונה
אבל הקדוש ברוך הוא רואה עמוק עמוק פנימה
וזאתי סגולתם הפנימית של ישראל שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
ישראל מאמינים בנשמתם
אשר על כן גם במצב המורכב הזה פה
כשהיינה חודרת הקדושה של משה רבנו עליו השלום
לא חדרה למעמק עמקים זה ולמה לא חדרה כי כל התארים החיצוניים עמדו נגד יגאלותה של אור האמונה הפנימית של ישראל
על כן אמר ואין לו יאמינו לי
אבל כלפי הקדוש ברוך הוא
גלוי
שישראל מאמינים
מחר, אולי בעזרת השם,
נמשיך את הסוגיה הזאת.
שלום.
שלום.
שלום.
