שלום לכולם.
אנחנו ממשיכים במסכת אבות.
הגענו בשעה טובה למשנה י"ז.
נקרא את המשנה, מקום מס' 1. שמעון בנו אומר:
"כל ימיי גדלתי בין החכמים,
ולא מצאתי לה גוף טוב,
אלא שתיכה".
אז אף אחד לא מדבר מעכשיו.
"ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה,
וכל המרבה דברים מביא חטא".
אז לפני שנבין מה שמעון בנו אומר, נבין מי זה שמעון בנו.
מה זה שמעון בנו? לא ראינו משנה כזאתי, שמעון בנו אומר.
הרי מסכת אבות, כל אחד,
מה הוא אומר? מה זה שמעון בנו? בנו של מי?
אז נראה מקום מספר 2,
מי אותו שמעון. זהו רבן שמעון, בנו של רבן גמליאל הזקן.
והוא הנקרא בדרך כלל
רבן שמעון בן גמליאל.
בנו היה רבן גמליאל דייבנה,
הערת סוגריים, ובנו של רבן גמליאל דייבנה נקרא גם הוא רבן שמעון בן גמליאל. בעבר היה הרבה שמות על שם הסבא וסבתא.
הרבה.
נכד.
קראו הרבה על שם הסבא.
כדי להבחין... ועל כן מכנים לפעמים את רבן שמעון בן גמליאל שבמשנתנו,
עזה כן, כדי להבחין בינו לבין נכדו.
רבן שמעון בן גמליאל זה ירש מאביו את משרת הנשיא
ושימש בנשיאות בזמן חורבן בית שני.
הוא היה אחד
מעשרה הרוגי מלכות
שנהרגו בידי הרומאים.
אתם יודעים, המדרשים אומרים,
קראנו סוף הפרשה, ויחי שהאחים פונים ליוסף,
ואחרי שאבא שלהם מת, הם מפחדים שהוא נקום בהם.
יוסף כמובן היה רחוק מהדברים האלה,
ואז הוא אומר להם, אלוהים חשבה לטובה וכולי,
אבל השבטים חטאו חטא נורא.
אמנם לשם שמיים, אבל חטא נורא.
לא ראינו שהם נענשו,
לא ראינו.
אבל המדרשים כותבים גם בזוהר שהתיקון של מכירת יוסף זה עשרת הרוגי מלכות,
שרבן שיון בן גמליאל,
הוא היה הנשיא באותה תקופה, גם הוא נהרג על קידוש השם.
הרומב״ם לקחו עשרה צדיקים,
רובם היו מעל גיל מאה,
והתעללו בהם דברים נוראים.
אז כתוב במדרשים בבזוהר שזה התיקון של עשרת השבטים שמכרו את יוסף.
העיקר האדם זה לא הגוף,
הנשמה, יש מושג שנקרא גלגול נשמות.
ונשמות השבטים התגלגלו בשמות של עשרת הרוגי מלכות.
ויש שאלה גדולה, קשורה בהמשך למה שנראה ברמב״ם,
מדוע יש עשרה הרוגי מלכות?
הרי רק תשעה שבטים חטאו במכירה.
ראובן לא השתתף איתם,
בנימין לא השתתף,
ויוסף, מה קשור עשרה הרוגי מלכות?
היה צריך להיות תשעה הרוגי מלכות.
אומר רבנו בחיי,
דבר מפחיד,
בסוף פרשת, או במקץ, או בוויגע, אני לא זוכר איפה הוא אומר את זה.
הוא אומר,
יוסף הוא העשירי.
למה?
מה אתה מלבה את השנאה?
וייבא יוסף את דיבתם רע אל אביהם ומספר להם את החלומות.
יש לך גם אחריות.
כלומר, יש לאדם אחריות גדולה מאוד,
שלא ידבר על אחרים לשון הרע.
אומר רבנו בחיי,
יוסף הוא העשירי, גם לו יש חלק במה שעשו לו. אמנם היה אסור לעשות מה שהם עשו נורא ואיום,
אבל יש לו גם חלק מסוים במה שקרה. ויש מדרשים, נראה לי שעקיבא, רבי עקיבא בן יוסף,
הוא כנגד יוסף.
כל אחד כנגד מישהו.
נחזור אלינו. אז אותו רבן שמעון בן גמליאל הוא אחד מעשרה הרוגי מלכות.
ממשיך במקום מספר 2. רבן שמעון בן גמליאל נזכר כאן בשם שמעון,
בלי שום תואר. איך זה יכול להיות?
כי אחר כך הוא קרא רבן שמעון בן גמליאל. למה פה מופיע בלי תואר? תשובה.
לפי שמשנה זו
הייתה שגורה בפי תלמידיו עוד לפני שהוסמך.
דיברנו על אותה תקופה בעם ישראל, שהתחילו להסמיך
רבנים ואז קראו להם רב, רבי, רבן.
אז כשהוא אמר את המשנה הזאת, הוא אמר אותה לפני שהוא הוסמך לרבנות,
שכבר אז היה גדול בתורה, ולאחר שנסמך וקראו לו רבן,
לא רצו לשנות את המשנה מכפי שהייתה שגורה.
זה חידוש יפה וכולי.
מה הוא אומר?
חוזר למעלה, שמעון בנו אומר, כל ימיי גדלתי בין החכמים,
ולא מצאתי לה גוף טוב אלא שתיקה.
נתחיל ברמב״ם ואחר כך נעבור לפירוש אחר לגמרי של רבי עובדיה בר-תנועה.
רמב״ם בדרך כלל הוא קצרן או ארוך,
בדרך כלל מקצר מאוד מאוד. פירוש המשלש של הרמב״ם מאוד קצר.
אבל כשיש לו דבר חשוב מאוד מאוד לפתח,
הוא מעריך.
אם זה נושא באמונה שהוא מעריך, ואם זה פה הוא מעריך.
אומר הרמב״ם, מקום מספר ארבע, כבר אמר החכם, מי זה החכם?
שלמה המלך בדרך כלל, ברוב דברים לא יחדל פשע.
וסיבת זה שרוב הדיבור מותרות וחטאים.
יש בכלל סוגיה לגבי המותרות.
האם מותרות
זה טוב בחיים, לא טוב, מותר, אסור?
מותר מותרות?
מותר.
מותרות על שם מותר, זה חידוש אלקטר.
מה זה מותרות?
מספיק לך שני צד אחד, אתה חייב שניים?
לא חייב, שבת, אפשר שלוש. אבל יום רגיל, כן? לא.
צריך יותר מדי אוכל, צריך יותר מדי בגדים, צריך יותר מדי בתים, לא משנה.
האם מותרות מותר או אסור?
יש מחלוקת גדולה בין פרשנינו, הרב קוק מכריע שמותרות מותר.
אבל צריך לדעת שהמותרות יכולות לגרור אותך אל האיסור.
יותר מדי אוכל,
חוץ מלא טוב לבריאות, זה גם יכול לפגוע בדברים אחרים. תאוות אכילה מתגברת.
יותר מדי דיבורים, אתה יכול להגיע ללשון הרע.
אומר שלמה המלך, ברוב דברים לא יחדל. מותר לדבר הרבה, גם מותר לדבר הרבה, אין איסור. נראה מה מותר, מה אסור, מה מצווה, לאט-לאט.
אבל לפעמים כשאדם מדבר יותר מדי, זה יכול להגיע לדברים לא טובים.
יצר הדיבור יותר חזק אצל מי?
זה נשים, כן? זה נשים יותר חזק.
ולכן האפשרות לחטוא בלשון הרע יותר מצויה אצלהם אצל גברים, או שגברים לא חוטאים, ודאי שכן.
אבל צריך האדם לדעת מה לדבר, איך לדבר, כמה לדבר. נתחיל.
וסיבת זה שרוב הדיבור,
שימו לב, רוב הדיבור שדיברנו היום,
אומר הרמב״ם, זה מותרות וחטאים. עוד מעט נראה.
לפי שאם ירבה האדם דבריו, יחטא בהכרח.
כי יהיה בדבריו ולו דבר אחד שאין ראוי שייאמר.
ומסימני החכמים, ככל שהאדם יותר חכם,
מיעוט הדברים. צדיקים, אומרים קצת ועושים הרבה.
אברהם,
אמה יוכחנה מעט מים, בסוף מה לא עשה בשביל המלאכים?
ויש אנשים מדברים,
מדברים, מדברים, אבל לא עושים הרבה.
ככל שהאדם, חוכמתו יותר ניכרת,
אז הוא פחות
אמרו סייג לחוכמה,
שתיקה,
וריבוי הדברים מסימני השכלים.
וכבר אמרו החכמים שמיעוט הדברים שהאדם לא דברן יותר מדי,
מורה, זה מראה,
על רומא מוצא והיות האדם מיוחס.
עד כדי כך. אמרו מייחסותא שתיקותא.
אתה רוצה לדעת מה הייחוס של האדם?
כמה הוא טוב, כמה הוא רוחני, כמה הוא זה?
הוא לא מדבר הרבה.
הרב קוק בערך כבוד, מידות הראייה, מדבר על כבוד.
הוא אומר, ככל שאדם או אישה, לא משנה מה,
פחות
שלמים בנפש שלהם,
פחות שמחים במה שהם,
הם יחפשו להרשים בדברים חיצוניים.
צניעות של גברים ובנות.
למה לא הורשים בצניעות?
הרבה פעמים,
כאדם או אישה לא מרגישים טוב עם עצמם,
מחפשים להרשים בדברים חיצוניים. היה להם עולם פנימי מוצק וחזק,
לא היו מחפשים דברים אחרים, גם בדיבורים. אדם מדבר, מדבר, מדבר,
סימן שהעולם הפנימי שלו הרבה פעמים לא מספיק חזק או חוסר ביטחון. אצלי הוא לא משנה כרגע מה,
לכן הוא מחפש להרשים בדיבורים. ככל שאדם יותר חכם, ממעט בדיבורים. נמשיך.
נראה, נראה, נראה. עכשיו הרמב"ם אומרים. ואני אומר כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמישה חלקים.
מצווה,
לדבר,
אסור לדבר,
מאוס לדבר, אהוב לדבר, הוא מותר. הרמב״ם,
סדר שלו, ממש הכל מסודר. הוא מחלק את הדיבורים שלנו בחיים לחמישה חלקים. נתחיל מהחלק הראשון.
והוא המצווה.
הוא קריאת התורה ולימודה והעיון בה, וזו מצוות עשה מחויבת ודיברת בם,
והיא כמו כל המצוות.
לדבר דברי תורה, מצוין.
יש לך דבר תורה להגיד דבר תורה.
דיבור של תורה הוא מצווה.
דיבור של תפילה הוא מצווה.
דיבור לעזור לאנשים אחרים זה מצווה. זה דיבור שהוא מצווה.
פשוט.
והחלק השני הוא הדיבור אשר נאסר. דיבורים שאסור לדבר. מה למשל? עדות שקר.
אתה מי עדות שקר? וכזב. מה זה כזב?
שקר. אסור לשקר.
משנה ברורה כותב.
סוף הלכות שבת שמה.
ילדים קטנים,
אל תקפיד עליהם יותר מדי במצוות.
הם קטנים, עזוב,
לא להחיץ אותם.
אבל בלשון הרע ושקר, תעצור אותם ישר.
גיל שלוש הוא כבר משקר,
ישר תעצור אותו.
ישר. בשקרים תעצור אותם ישר, את הילדים הקטנים, בלשון הרע.
למה? כי אם הוא התרגל לשקר,
זה בעיה גדולה.
קשה להשתחרר.
בסוף יהיה פוליטיקאי.
יבטיח לך הבטחות לפני הבחירות.
בלי פוליטיקה, בלי פוליטיקה שלנו. יבטיח מלא הבטחות לפני הבחירות,
ואחרי הבחירות,
אולי 60 אחוז, אולי, ככה, כן, מגיעתו. איך זה? הבטחת אבל.
הוא יאשים את אבא שלא עצר אותו בזמן של יד קטן, נכון? ילדים צריך לעצור אותם בזמן על שקר. לכן אומר הרמב״ם, שקר זה חמור. כתוב בתורה, מדבר שקר תרחק.
הרב לוינשטיין נראה לי, טוב, זה מדרגות גבוהות.
שעוד תומה השעה היה אומר,
טוב, היום זה מדויק היום,
אבל נגיד השונים של פעם, היה אומר בערך 12.33.
תגיד, מה זה, כולה כמה שניות?
טוב, זה מדרגות, הוא לא רצה, אולי בשניות?
זה לא מדרגות שלנו, אתה יכול להגיד 12.34,
33,
לא קרה שום דבר,
אבל כתוב בתורה, מדבר שקר תרחק.
לא כתוב משקר תיזהר, מדבר שקר תיחק. שקר
זה נורא ואיום, באמת נורא. לא להתרגל, לשקר, זה נורא ואיום.
אחר כך, שנייה.
והרכילות,
רכילות אנחנו מכירים,
ומלשינות, אסור להלשין בכיתה.
מה אתה עושה? המורה אומר, מי עשה ככה? מי עשה ככה? מותר להלשין?
לא יודע, חינוכי, כן. סוגיות לא פשוטות.
אבל סתם מלשנה שהיא לא טובה?
ודאי שאסור.
כמו שמלשינים על חיילי צה"ל, שעושים עבודה טובה, רוצים להלשין עליהם, באירופה, כל מיני, מי שעושה את זה,
רשם מרושל.
וקללה, אסור לקלל.
ופסוקי התורה יורו על זה, החלק אומרים נבלות פה,
לדבר גסויות, אסור.
אסור לדבר גסויות.
לשון נקייה.
שפת הקודש נקראת שפת הקודש לפי הרמב״ם,
כי אין בה שמות לדברים לא צנועים.
הכל
אדם שנמצא עם אישה, כתוב ישכבנה.
לא כתוב דברים יותר. מה זה שכוון? לשכב זה לשכב, התורה היא עדינה בדברים.
בלשון הרע, אסור. והחלק השלישי
הוא הדיבור המאוס,
והוא הדיבור אשר אין תועלת בו לאדם בנפשו,
ולא משמעת
דברים טובים ולא מרית דברים אסורים.
כרוב סיפורי ההמון במה שאירע ומה שהיה. תגיד לי אחי, מה היה? מה היה? איפה אכלת? איזה מסעדה?
והוא מביא דוגמאות.
ואיך מנהג מלך פלוני בארמונות? ספר לי על מלך ביקנגם,
איך הוא חי במלכת אליזבת, כל מיני דברים, סיפורי.
ומה הייתה סיבת מוות פלוני או עושר פלוני?
ואלה קרו אצל החכמים? שיחה בטלה.
מותר לדבר,
אבל זה שיחה בטלה.
אין בזה תועלת הרבה.
ואנשי המעלה השתדלו בנפשם להניח זה הדיבור.
נראה לי הבן של החפץ חיים, נראה לי.
נראה לי.
קרא עיתון, אמר לו אבא שלו, למה לך, למה לך לקרוא עיתון?
אמר לו, כל הזמן אותו דבר.
אין, אין משהו משתנה וכולי דברים רציניים.
תלמד תוריה יותר טוב מעיתון.
חכה מצוין, תודה רבה על הדוגמה הזאת, לאט לאט.
ומזה החלק גם כן שיגנה האדם מעלה או ישבח פחיתות,
בין שהייתה מידודית
או שכלית.
אדם רואה,
מתנהג אדם טוב, כמו שחר, הוא אומר, וואו, שחר, תלמדו ממנו איך להתנהג. זה דיבורים טובים.
או יגיד, וואו, זה מתנהג לא יפה, כמובן, בלי שיש לשון הרע.
גם זה.
והחלק הרביעי, והוא האהוב,
הוא הדיבור בשבח המעלות השכליות והמידותיות. הוא אומר,
תשבח אנשים טובים ולא אנשים זה. זה חלק אהוב.
אבל החלק העיקרי, אומר הרמב״ם, זה החלק החמישי.
הוא המותר.
הוא הדיבור במה שמיוחד לאדם מסחורתו,
ופרנסתו, ומאכלו, ומשתהו ולבושו, ושאר. רוב החיים שלנו, אנחנו מדברים מותר.
במכון מאיר, אולי הרוב זה מצווה, כי לומדים הרבה תורה.
אבל אדם שיוצא מהישיבה,
הוא עובד.
הרבה, הוא מדבר על עבודה.
מדבר על, הוא הולך לקנות דברים, יש דיבורים של הצרכים,
רוב הזמן של האדם זה דיבורי מותר.
לא אסור ולא מצווה, באמצע.
אומר הרמב״ם, אין אהבה בו ולא מיאוס,
אלא אם ירצה ידבר בו מה שירצה,
ואם ירצה יימנע.
ובזה החלק ישובח לאדם מיעוט הדיבור. מסכת אבות אמרנו זה לא חובה, זה חצי דוט.
שאיפה לקיים מה שכתוב פה. אם לא נקיים,
לא ניענש.
רוב מסכת אבות, רוב מוחלט זה חסידות.
זה מדרגות, דיברנו על זה בהתחלה, שיעור ראשון,
מי שרוצה להיות חסיד, מדרגה גבוהה,
יקיים את מסכת אבות.
זה לא חובה.
חובה לקיים שולחן ערוך. זה חובה.
אין משחק.
אדם יוצא עם בחורה, יש הלכות איחוד.
יש הלכות איחוד, צריך להקבל בלכות איחוד.
אדם הולך הביתה, יש הלכות כיבוד אב ואם.
זה לא משחקים, כיבוד אהבהם זה חובה.
זה לא חסידות, אבא עומד, אתה צריך לעמוד.
לא, זו חסידות לעמוד, אלא אם כן תבקש ממנו אישור לשבת.
צריך לעמוד.
אתה, תפילה יש בה זמן, עבדת את הזמן, לא התפללת.
זה הלכה, זה לא חסידות, מסכת אבות זה חסידות.
אומר הרמב״ם, רוב האנשים מדברים דברי מותרות.
לא מצווה ולא אסור.
וככל שהאדם יותר ניכר חוכמתו,
הוא יותר ממעט בדברי המותרות.
מה שהכרחי, כן, מה שלא. כל אחד ישים לב על עצמו כמה הוא מדבר ביום דברים שהם מצווה,
דברים שהם אסור או דברים שהם מותר.
וככל שאדם יותר מתקדם בכלל הרוחניים,
אז
הוא יותר פחות מדבר.
אבל הוא אומר מה?
אז זה הרמב״ם. הרמב״ם מפרש כל ימיי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לה גוף טוב עם שתיקה, מחלק את הדיבורים לחמישה.
אומר הרמב״ם, מסכת עבוד מדובר על דברים המותרים,
ככל שהאדם יותר חכם,
הוא יותר ממאי בדיבורים. שאלת שאלה טובה.
אחרי שהחפץ חיים כתב את ספרו,
אמרו לו, הרגת אותנו.
זהו, מעכשיו אסור לדבר בכלל. כל דבר, זה אולי אני חוטא לשון הרע.
אמרנו החפץ חיים בדיוק הפוך.
עד שהספר הזה לא יצא לעולם,
היה אסור לכם לדבר.
מעכשיו שיש ספר, אתה יודע מה לדבר, מה לא?
מותר לדבר.
ואומרים שהדברן, נכון, הוא לא היה שקט.
אבל איזה דיבורים הוא דיבר, החפץ חיים?
האם דיבורים שלנו,
או דיבורים, כל הדיבורים שלו לא היו סתם.
ודאי שאדם חייב לדבר דברים טובים.
הזוהר אומר.
מצורע.
רובע צרעת, למה יש לו צרעת? אדם דיבר?
לשון הרע.
הולך מצורע מחוץ למחנה.
אחרי שהוא חוזר למחנה, יש טקס טהרה.
זוכרים חלק מטקס הטהרה, מה עושים? שוחטים שתי ציפורים.
למה דווקא ציפורים ולא אנטילופה? למה דווקא ציפורים?
ציפורים אוהבות לדבר. ראיתם פעם ציפורים?
מצייצות.
ראיתם מיינה? כל הזמן היא מדברת, ועורב, ומזייפן גדול, אבל לא משנה, כל הציפורים,
צבי, צבי, צבי, מדברות מלא, מלא, מלא, מלא, מלא.
סליחה, כלום אמרת הציפור. מלא מדברות וכולי.
אומר הזוהר,
ציפור אחת שוחטים.
למה?
תראה מצורע, היו צריכים להרוג אותך.
כמו שהציפור מדברת,
ככה היה צריך לעשות לך.
דיברת על לשון הרע, לשון הרע זה מפריד בין אנשים,
מפריד בין זוגות, מפריד במשפחה,
מפריד בין שכנים, מפריד בין עמים. לשון הרע ברומא היה קנס על לשון הרע.
מאסר, כמדוע רומאים שלשון הרע יכול להפריד בה לחברה.
יכלו יפה בחברה.
לכן שוחטים ציפור אחת שאוהבת לדבר, אמנם מצורע.
תראה, אבל ציפור שנייה, מה עושים לה?
משחררים אותה לחופשי.
למה?
נקרא לכם את הזוהר.
למה משחררים ציפור אחת לחופשי?
אומר הזוהר דבר מדהים.
ושרוצה חלק ג', מ"ו עמוד ב'.
כמה דעונשה דעייברנש בגין מילבישה,
ציטוט מילולית,
כמה עונש של אדם בגלל לשון הרע, מילבישה,
כך העונש שלו בגלל,
אני אגיד בתרגום, בגלל מילה טובה שהוא יכל להגיד והוא לא אמר.
יש לנו אחריות לדבר דברים טובים.
כמה אנשים יכולים להעיד
שדיבור טוב הרים להם את החיים.
עודד אותם, עודד בלשון עוד, עוד, עוד. חיזקת אותו. בכיתה הילד מתקשה,
בבית הילד מתקשה, לא משנה מה. דיבור טוב אומר הזוהר, אתה חייב להגיד.
יש מצוות הכנסת אורחים.
אומרים שהיום
אין עניים באמת.
בארץ זה נכון.
אפריקה, אסיה,
יש הרבה עניים.
הרבה אנשים מתים, כפשוטו, ברעב.
בארץ, ברוך השם, אין.
אבל יש הרבה אנשים עניים בדעת,
בדעת הכוונה,
כל מיני אנשים שהמציאות לא עשתה להם טוב.
אתה יכול לחזק אותו.
כל אחד יכול לדעת מסביבו
אנשים שאין להם איפה לעשות שבת.
בחורה התגרשה לבד,
אף אחד לא מארח אותה. בחור התגרש, אף אחד לא. אנשים, כל מיני בעיות נפשיות,
אנשים חיילים בודדים, לא משנה.
כל מיני צרות עוברות על אנשים.
אתה מארח אותו שבת, אתה מדבר איתו, אתה מחיה אותו
הרבה יותר מאשר האוכל שהבאת לו. דיבורים, אומר רבי נחמן, דיברנו על זה.
שובה ישראל עד השם אלוהיך כי חשלת בעוונך. קחו עמכם דברים ושובו אל השם, רבי נחמן, אל תקרא דברים, אלא דיבורים.
דיבור בינך לבין השם מקרב,
בינך לבין האישה, בינך לבין הילדים, בינך לבין אבא ואמא,
כל אחד יכול להתאמץ לדבר עם אמא שלו.
מי שיכול כל יום,
עם אופנימיה, שיחת טלפון, כל יומיים,
לא פעם בשבוע,
לדבר עם ההורים, חשוב מאוד. אמא מחכה לטלפון,
אבא מחכה לטלפון.
חשוב מאוד, הדיבורים מאוד מקרבים.
לכן אומר הזוהר, אדם עתיד לתת את הדין על הדיבורים הטובים שהוא יכל להגיד והוא לא דיבר.
לכן,
לא מצאתי לגוף טוב ולשתיקה בדברים לא טובים,
אבל בדברים טובים בטח שתדבר, כמו שאין לך הסתפקות לגבי דברי תורה, כמה שיותר ללמוד תורה.
ככה גם לדברים שמחזקים אנשים אחרים,
מצוין. סיפור מרתק, אמיתי.
אדם אחד, היה ילד,
התגלה אצלו מחלת הסרטן
ועשה טיפולים כאלה ואחרים, סבל,
ורק בגיל 20 ומשהו, נראה לי, לא זוכר,
הוא התרפא לגמרי מחלה, עשה מסיבת הודיה.
הזמין משפחה, שכנים, חברים, ממש סיבה יותר רצינית.
ואז,
תוך כדי מסיבת הודיה, הוא הזמין גם את הרופא שטיפל בו.
ובסוף דבריו הוא אומר, תדעו לכם,
כמה קשיים היו לי,
כמה, אבל בזכות השיחה של הרופא הזה הצביע עליו,
ניצלו לי החיים.
מה הסיפור?
הוא אמר, כשהייתי חולה,
מחלה קשה מאוד,
שמעתי את הרופא הזה אומר לחבר שלו,
מרחוק, שמעתי אבל,
הצביע עליי ואמר,
הילד הזה,
אין לו סיכוי בדרך הטבע,
אבל כיוון שיש לו רצון חזק
להיות בריא,
יש לו סיכוי.
מה אדבר ומה אומר אומר אותו נער כבר בן 20,
כבר נגיע לגיל עשרה, אותו בחור בן עשרים.
ימים קשים עברו עליי, טיפולים קשים,
אבל תמיד נזכרתי במה שהרופא אמר.
אתה רואה את הילד הזה בדרך הטבע, אין לו סיכון, אבל בזכות כוח הרצון
הוא יצליח.
והנה, ברוך השם,
המשפט הזה חיזק אותי כל הזמן,
ועכשיו הרופא בוא, וכולם כפיים לרופא.
הרופא ביקש את רשות הדיבור.
דיבר, דיבר והכול, ואז הוא אומר,
אני זוכר טוב מאוד את השיחה הזאתי.
אגלה לך סוד, ככה אומר לבחור.
כשאני דיברתי על הילד הזה,
אין לו סיכוי בדרך הטבע,
אבל בגלל הרצון הוא יצליח, לא התכוונתי אליך.
התכוונתי לילד ששכב לידך.
אבל עליך גם בדרך הטבע לא חשבתי, וגם בדרך כנסת שלא יש סיכוי,
ככה הוא אומר.
אבל הוא שמע את המילים האלה, את העידוד הזה, הוא שמע את הדיבור הזה,
נתן לו דחיפה רצינית,
וברוך השם יש תרם מחלה.
כמה דיבור יכול להיות טוב?
לכן לא מצאתי לגוף טוב על השתיקה בדברים לא טובים, כמה שיותר למעט.
אבל בדברים טובים, דברי תורה, דברי חיזוק, דברי עידוד, דברי שמחה,
כמה שיותר תרבה. בזה החפץ חיים היה דברם, בדברים האלה. אבל דברים לא טובים?
שתיקה. אז זה הרמב״ם.
חלק שני לגמרי הפוך, אומר רבי עובדיה בר תנורא:
ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה,
אומר רבי אוהד אבותנורא, מי ששומע חרפתו ושותק.
אדם שמבזים אותו ושותק,
איזה טוב לגוף. עוד מעט תראה למה טוב לגוף.
איזה מדרגות גבוהות ביזו אותך ואתה שותק?
מי לאחרונה ביזו אותו ושתק? לא, לא כולם להצביע, נכון? זה קשה, בקיצור, זה קשה, קשה מאוד.
הרשבץ אומר שש,
מפתח את רבי עובדה בתנורה. שש, כל ימיי גדלתי בין החכמים,
וראוי לסמוך עליי בזה,
כי הרבה בדקתי את זה, וניסיתי את זה, ומצאתי את זה. אל תשכחו, היה נשיא,
וכשהוא היה בן של הנשיא הקודם,
הרבה רבנים התאספו סביבו, למדנו באחת המשניות,
הווה ביתך בית ועד לחכמים.
כשהבית שלך מארח, אתם בני חכמים, אתה יכול לספוג, הרב קוק זצ"ל,
מעיד שהרבה רבנים גדולים היו בבית שלו.
כמה חפץ חן כמדומני, כאבא שלו היה, לא זוכר מי הוא היה,
אז הרבה, וככה הוא ספג,
להתלוות על מידי חכמים.
ממשיך הרשב"ט 6, ולא מצאתי גוף, לגוף טוב משתיקה, ואפילו יבזו ויחרפו,
אשתוק, לא חייב לשתוק.
זה חסידות.
על אחת אתה יכול להחזיר.
ואוכל מכות תחזיר מכות.
סנוקר, זה טענות, אתה יכול, אבל זה חסידות.
מה זה גורם גם, ועל זה...
כן, כן, נכון, בזונות, צודק, נכון. ועל זה אמר שלמה, עליו השלום,
אל תען כסיל כעיוולתו.
אני יצא בחיים פעם אחת, לא משנה,
קיללו אותי פעמיים. איזה כללות, אוי, ירחם השם, איזה דבר, דברים קטנים, אז אנשים משוגעים.
באמת לא לקחתי קשה.
לא רוצה לקחת קשה, הוא טיפש.
אם פוגע בך אדם רציני פה,
רציני, אבל אנשים לפעמים,
מתוך שיגעון, מקללים, כועסים.
הוא מסכן, אתה מסכן?
אתה מרוויח, אתם יודעים איזה זכות יש לאדם שפוגעים בו?
אומר רבי נחן עם ברסטיין, אם אנשים היו יודעים מה ביזיונות נותנים להם חלק בעולם הבא,
היו מבקשים ביזיונות.
אל תחפשו, זה מגיע לבד.
הרב שטיינמן זצ"ל,
סיפור מדהים.
פעם גידפו אותו.
יש קיצונים חרדים.
יש תמיד קיצונים בכל מקום.
חרדים, שמאלנים,
דתיים, יש בכל מקום קיצוני.
אז רדפו את הרב שטיינמן, חשבו שהוא יותר מדי פתוח.
היו כותבים עליו, שטיינמן שווה קוק.
תשבו אותו על הרב קוק, הבנתם?
זו זכות גדולה בשבילו, אבל זה, כן.
הוא היה בן 90 ומשהו,
הוא אמר, מי כתב עליי את הפשקווילים האלה?
אמיתי.
מי שכתב את הרב שטיינמן ידע שהוא אמיתי,
אין זיופים אצלו.
מי כתב?
אמרו, למה הרב רוצה לדעת מי כתב את ה...
זה נגדך?
הוא אמר, אני רוצה לשלם להם כסף אמיתי.
הוא היה אמיתי, אין, אין.
למה כסף? הוא אמר, אני,
יש לי הרבה חטאים.
שום חטאים ביניהם לא.
אבל יש לי הרבה חטאים,
וצריך לכפר על החטאים. איסורים כפרט.
עוונות, כן, רצה.
אמר, לא מתאים לי מחלה.
לא מתאים לי, מחלה זה לא מתאים לי. לא מתאים לי כל מיני דברים.
ביזיונות זה איסורים קלים.
אתה יכול להמשיך ללמד תורה, אתה לא יכול לזה לא זה, זה איסורים קלים, מחפרים על העוונות.
אני רוצה לשלם להם כסף.
נראה לכם הזוי? מי שהכיר אותו ידע כמה הוא חי מדת האמת.
ביזיונות. אז אם ביזו אותך, אל תיקח קשה, אומר רבי נחמן.
אם אנשים היו יודעים מה זה כוח של ביזוי, דרך אגב,
לא מצאתי טוב לגוף אלא שתיקה.
שהרבה אנשים לוקחים כל מיני סגולות,
להתחתן, ילדים, פרנסה,
יש סגולות של מרוקאים,
של תימנים, של רומנים, כל מיני סגולות של כל העדות מכירים,
נכון?
יש לי חבר מלא, קודם כל החזיק את החופה,
אומרים שחופה זה סגולה להרים את החופה.
אחרי 200, פעם שהוא הרים, הוא לא חשב, התחתנו, זה עזר אחר, כן, לא חשב.
בקיצור, יש כל מיני סגולות.
הסגולה הכי בטוחה,
ויש עדויות וסיפורים מפה ועד
מלא שמבזים אותך ואתה לא מחזיר ואז אתה מבקש
על חבר שלך שצריך לאיזה משהו או על עצמך,
גולה הכי בטוחה.
הרבה סיפורים שהצליחו, ביזו אותך ואתה צריך איזה משהו,
ביקשת להשם מכל הלב,
הצלחה גדולה.
שדה חמד,
שדה חמד,
רבי יחזקאל מדיני,
כתב מלא ספרים, הרב עבדה מזכיר אותו הרבה.
כשהוא היה בנראה לי טורקיה, אוגוסטה, ואני לא זוכר ככה את הסיפור בדיוק. הוא היה בהתחלה,
למד בכולל.
והוא לא היה כל כך חכם, אבל היה מתמיד.
מתמיד גדול מאוד.
מתמיד גדול מאוד.
יום אחד קנאו בו.
ראו איך הקנאה מוציאה את האדם מן העולם.
קין ואבל,
יוסף ואחיו,
קורח,
משה,
ירבעם בן נב. כמה קנאה מוציאה את האדם מן העולם.
שאול ודוד.
קינא בו.
אותו רשם מרושע
החליט לעשות עלילה.
דיבר עם השפחה, שנקטע את הכולל שעמת הישיבה,
שהיא תעליל עלילה שהשדה חמד היה איתה.
שילם לה הרבה כסף, וככה היא עלילה.
פרסם, זה אב הזה, לומד בישיבה, ככה התעסק עם ה... איזה חילול השם זה עשה.
הוא היה שם נורא גדול.
והשדה חמד ידע שהוא לא עשה את זה, זה ברור.
אבל הוא לא הבין מה הסיפור, אבל הוא...
מה יעשה?
והראש כולל שמה לא האמין לסיפור הזה.
לא האמין.
הוא קריא את השדה חמד.
בסוף הוא אמר לה שפחת מפוטרת.
הוא קלט שיש שם איזה משהו.
פיטרו אותה,
אחרי כמה חודשים היא באה לשדה חמד,
רבי חזקי מדיני.
כבר, הוא לא יעזריו.
הוא אומר את זה מצטערת.
הכל הייתה עלילה.
הכל הייתה עלילה.
אני מבקשת את ממך.
אני מוכנה לספר שהכל הייתה עלילה,
ותבקש להחזיר אותי לעבודה, משהו כזה.
משהו כזה. הנה, עכשיו, יכול לתאר את השם שלו.
התלבט.
ואז הוא עשה שיקול.
אם אני אשמע,
כאילו, אם אני אפרסם שזה הכל שקר וזה תרגיל שהוא עשה,
חווה שתל הלימודים,
יצא מזה, מצד אחד אני אתאר את שמי,
אתאר את שמי, מצד שני,
איזה חילול השם נורא ואיום שככה עשה את התרגיל הזה. איזה חילול השם נורא ואיום.
הוא החליט לוותר על לנקות את השם שלו,
העיקר לא להוציא לאור את העלילה.
כי הוא אמר, עלילה, שיגידו שהוא אמר לשפחה, זה יותר חילול השם מאשר אדם נפל פה עם עדיין השפחה. כך הוא עשה שיקול.
מאז שהוא עשה את זה, הוא אמר, נפתחו לו שערי החוכמה,
התחיל לכתוב, לכתוב, יש לו מלא כרכים סדר, כמו אנציקנופדיה.
עובדיה כותב עליו שבחים גדולים.
אתה רואה שהוא עושה את השיקול הזה.
לכן צריך בחיים לדעת, מי ששומע ביזיונות ושותק,
יש לו מעלות גבוהות מאוד.
מאוד גבוהות.
מאוד. דרך אגב, זה גם אחד שלא ככה קשה ללב.
ממשיך הרשב"י, שימו לב,
ועל זה אמר שלום המלך, אל תען כסיל כי יבלטו.
ואמר אחד מהחכמים במצוותו לבנו,
מי שאינו סובל דבר אחד, ישמע דברים רבים. משפט מאוד חכם.
כלומר, מי שלא סובל דבר אחד,
ירדו עליו, הוא מתעצבן, מחזיר מלחמה,
הוא תמיד יחזיר מלחמה.
אדם צריך לדעת בחיים גם לא לקחת ללב.
וככל שהוא יותר מאמין בהשם,
שהביזיונות הגיעו מלמעלה, כנראה מגיע לו, הוא רגוע.
ודעו לכם,
הדבר הכי טוב במחלוקת,
לא להחזיר מלחמה.
אם אתה מחזיר מלחמה, זה לא נגמר.
אבל אם אתה שותק, הצד השני כבר יודע אין מי לריב, הוא שותק בכל דבר בחיים.
גם בזוגיות.
הבעל צורח את צורחת, ששש, אחר כך, אחר כך, דבוח, לא להחזיר מלחמה.
לא להחזיר מלחמה.
אתה שקט,
בסוף המחלוקת תדעך.
שימו לב מה הוא אומר בהמשך.
אמרו חכמים, ז"ל, באמצע.
כי השומע חרפתו ואינו משיב, עליו הכתוב אומר,
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. מי אמר את זה?
דבורה הנביאה בשירת דבורה. מה קשור שמי ששומע חרפתו ולא מגיב,
הוא כמו השמש?
תשובה,
ביום רביעי ברא השם את מי?
שמש, ארח, צדק, מאדים, כל החבר'ה של הירח, כן?
ואז כתוב, ויברא אלוהים את המאורות הגדולים,
את המאור הגדול לממשלת היום,
ואת הגדול לממשלת הלילה.
שואל רמי ירמל חמא,
בהתחלה כתוב בעברה עלולה בשני המאורות הגדולים.
אחר כך גדול, קטן, מה השתנה?
אומרת הגמרא, זה מדרש, כמובן, לא כפשוטו,
יש בזה סודות גדולים.
אומר המדרש,
בהתחלה שמש וירח נבררו באותו גודל.
בא ירח ואמרה לקדוש ברוך הוא,
ראית שני מלכים מצליחים בבת אחת לשלוט?
ראית?
אתה רואה את טראמפ וביידן ביחד?
אה, פוטין וזלאסקין ביחד. לא, זה לא הולך. אי אפשר שני מלכים בבת אחת, זה לא הולך.
תשמע, היא צדקה.
אבל הקדוש ברוך הוא שקוייך.
לכי ומעטי את עצמך.
צודקת, לך איתי קטנה.
שמש תמיד היא זה, למרות שהריח תמיד היא אותו, אבל רואים אותה קטנה וכולי, משתנה וכולי. לכי מה?
התחילה לבכות, לבכות לפני הקדוש ברוך הוא.
אמרתי בפניך דבר הגון, ככה אתה עושה לי.
התחיל לנחם אותה, כמובן, הכל סודות, לא כפשוטו.
התחיל לנחם אותה, קדוש ברוך הוא.
הישראל יספרו אותה חודשים לפי הלבנה, לא הסתפקה. ישראל, כל מיני, יש לך את כל הכוכבים הם שלך.
שמש לא רואים כוכבים, ירח, פתאום מלא כוכבים. במיוחד בצאלים,
אתה נמצא באימון בלי ירח.
אתה רואה את שביל החלב, זה...
מרבו מסכה שם.
ואז לא התפייצה.
ואז יש דבר מבהיל.
הקדוש ברוך הוא אומר, תביאו עלי קורבן שמאטתי את הירח.
הכל סודות לכבשותו.
ושזה גם אחיזה בפסוקים. מה כתוב בראש חודש? ושאיר איזים אחד חטאת
להשם.
אף פעם לא כתוב חטאת להשם.
בכל שבתות מועדים סיר חטאת, לא להשם. פה כתוב להשם, כאילו השם.
זה סודות גדולים.
תראו מה הרב כותב על זה, אנחנו לא מבינים בזה.
אבל לכאורה היא צדקה,
היה ריח. אבל מה הבעיה?
שהיא חשבה שהיא המלכה.
היא הייתה צריכה לוותר. לכן, מי ששומע בזיונו ושותק כמו שהשמש שמעה בזיונה ושתקה ולא אגיבה שום דבר,
ככה זה מעלה גבוהה. הוא אבב כצאת השמש.
זו עוצמה גדולה וכו'.
אז רבי עובדיה בתנורה אומר,
לא מצאתי לה גוף תום משתיקה,
לא כמו שהרמב״ם הסביר על הדיבורים המותרים והאסורים, אלא שמחרפים אותך, אתה שותק. המשך המשנה: "ולא המדרש הוא העיקר אל המעשה,
וכל המרבה דברים מביך את".
מה זה "ולא המדרש הוא העיקר אל המעשה"? איך הבנתם?
מה זה "ולא המדרש הוא העיקר אל המעשה"?
מצוין, פירוש אחד:
לימוד לבד לא שווה, צריך לימוד גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.
לשמוע, ללמוד ולמד, לשמור ולעשות. לא שווה, אתה לומד ואתה לא מקיים, מה זה שווה?
פירוש אחד. פירוש שני,
הרבה פעמים אנשים דורשים דרשות, דרשות, דרשות,
אבל לא מיישמים מה שהם דורשים.
החינוך הכי טוב,
שהתלמיד רואה את המורה,
מתנהג כמו שהוא מלמד.
זה החינוך הכי טוב.
אומר הרמב״ם, מקום מספר ארבע,
ארבע שורות לפני הפסקה הארוכה, אבל ראוי לו עם זה שני דברים. האחד, שיהיה מעשה ומתאים לדיבור שלו.
כמו שיאמרו, נעים דברים היוצאים מפי עושיהם, ועל זה העניין אמר לו המדרש הוא יקר למעשה. אתה יכול לדרוש הרבה דרשות,
אבל אתה מתנהג אחרת,
לא שווה שום דבר.
ילדים רואים את ההורים מדברים ולא מיישמים מה שמדברים,
לא טוב.
אבל רואים את אבא ואימא מדברים דברים ומיישמים מה.
אבא לא יכול להגיד לבן לא לדבר בתפילה אם הוא בעצמו מדבר. זה לא הולך, זו סתירה.
לכן לא המדרש הוא יקר, אפשר לדבר הרבה דברים, אלא המעשה שאתה מבצע את מה שאתה דורש.
זה החינוך הכי טוב.
נסיים בדברי מהרן הרב קוק זצ"ל, מקום מספר 7.
ולא המדרש יקר, דעה כוזבת
נפוצה בין העמון.
כי אין העיקר בתורה, אלא הרוח והמחשבה שבה,
ולא המעשים והפעולות הנדרשות,
שהם רק מכשיר להגיע לתכלית חיי הרוח הגבוהים. ככה רפורמים אומרים, העיקר זה רוח התורה.
מעשה,
פוו,
אפשר להתחתן עם גויה, לא בעיה, בחתונה אפשר לבוא גם כומר וגם רבי, מה הבעיה? עיקר רוח, רוח, רוח.
אך לשבת, מה הבעיה?
חס ושלום.
ובאמת שכל מגמתה מרושעת הנה לשנות התורה,
עד שחיי רוח התורה לא יוכרו בם. לא המדרש עיקר, אומרים חז"י למעשה.
כנגד דעה כפרנית זו יצא מרן הרב קוק זצ"ל בביאורו לדברי חז"י ברכות.
ואמר רבי לוי בר חמא, אמר יש לקיש,
מי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן.
דרך אגב, איך הלוחות נקראים? לוחות הברית, או לוחות האבן, או לוחות העדות.
לוחות הברית, לוחות... כמה דברים קיבלנו? עשרת ה...
עשרת ה...
עשרת הדברים.
לא כתוב בתורה עשרת הדיברות.
זה שפת חז"ל.
כתוב בתורה עשרת הדברים.
למה שינינו?
שיעורי בד.
הלאה.
ומבהר מרן הרב קוק שזה עניין שקרא את
הלוחות שהיו בהם עשרת הדיברות
בשם לוחות אבן, שהאבן היא החומר שעליו היו חרוט מכתב אלוקים. יש אבן,
חדש ברוך הוא רשם, על האבן אנוכי השם אלוקיך. אבן זה החומר.
זה כנגד אלו שבאים בדרישת דעותיהם לשנות התורה ולומר, צריך לשמור רק את רוח התורה וכוונתה בכללה.
תהיה מוסרי, אבל לא צריך מעשים.
אך המעשים
וחומר התורה, אבן, הם משתנים לפי רוח הזמן. ככה הרפורמים טוענים.
כדי לשלול,
גם לצערנו, גם אחים מתוכנו לצערנו, כדי לשלול להוציא מדעות כוזבות אלה,
נתן הקדוש ברוך הוא את עשרת הדיברות בחומר אבן.
חומר קשה שאין שום שינוי יכול לשלוט בו.
כדברי חז"ל, שהחומר היה מיסנא פירינון,
זה החומר הכי קשה,
שאפילו פטיש מתפוצץ על ידם. אתה מביא פטיש ללוחות הברית,
הפטיש מתפוצץ.
להורות שאפילו החומר של התורה הקדושה.
אלו המצוות ומעשים טובים שבהן שום שינוי יכול ליפול בהם,
חס ושלום אחד המקראי הרמב״ם, התורה לא תשתנה.
לא יאכל יפעל ולא יאמיר דתו לעולם ולזולתו של מנגינה, אבל זה מנגינה.
בכל מקרה, התורה לא משתנית.
לא המדרש עיקר, אלא המעשה בתורתנו, כוזרים.
כוונתך הרצויה, לא צריך מעשים.
תורה שלנו מבדלת במעשים.
וכל המעשים שאנו מצווים פי ה' יתברך ועשיתם מצוות,
הם חוק עולם, דבר צווה לדור ודור. שנזכה בת ה' לקיים,
לשמוע, ללמוד, ללמד, כל דברי התורה שיהיו חרוטים על לוח ליבנו,
פזק ובריך.
