אני מסביר את המהלך הזה קצת מלמעלה, מבחוץ, בסדר? כי להיכנס לזה באמת באמת לעומק, זה ממש סתרי תורה,
זה מובא בעץ חיים, כל מה ש...
הדברים פה, אני אדבר על זה יותר מלמעלה כזה,
בשביל להבין את הרעיון שלנו,
ועדיין זה קצת עמוק, בסדר? השם יתברך,
הוא ברא את העולם מחמת רחמנותו.
הוא רצה לגלות את רחמנותו, כי אם אין עולם, אז למי הוא יגלה את רחמנותו?
לכן הוא ברא את כל הבריאה.
עכשיו, כשהוא רצה את כל הבריאה מתחילת האצילות עד העולם הזה, הגשמי,
ועכשיו, כשהוא רצה לברוא את העולם,
אז לא היה מקום לברוא את העולם.
למה לא היה מקום לברוא את העולם?
כי הכל היה אורן סוף,
והעולם, כידוע, יש בו סוף, נכון?
הוא גשמי.
לכן היה צריך
בעצם לצמצם
את האור,
ליצור איזשהו חלל פנוי מהאור.
עד כאן הדברים מובנים?
אם זה לא מובן, תגידו, מובן?
מה?
צריך ליצור חלל פנוי
מהאינסוף
על מנת לברוא את העולם.
כאן זה בסדר?
והצמצום הזה הוא נקרא, ככה הוא נקרא, חלל פנוי.
ובתוך החלל הפנוי הזה בעצם,
כאילו שהוא התחיל להאציל את העולמות,
ומשם כל המידות, כל הגבולות, כל
החילוקים, הימים, המידות וכו'. אתם מבינים?
כל הדברים שיש בהם בעצם,
אתה יכול לכנות אותם בשם מוגדר, והם לא אינסוף.
כי דבר שהוא אינסופי, אין לנו שום אחיזה בו.
ברור?
אתה לא יכול לקרוא לו בשום שם.
וכמו שאני עכשיו, אני, לצורך העניין,
אגיד לכם עכשיו,
אין-סוף מילים בשיעור, בסדר?
אז זה לא שיעור בעצם, נכון?
אלא זה שיעור בגלל שאני לא אומר אין-סוף מילים, אלא אני אומר משפטים מסוימים,
אני רוצה להעביר רעיון מסוים, נכון?
אני מעביר משהו שהוא מוגדר, שהוא מובנה, בסדר? סליחה, אני אנתק את הטלפון.
אז אם כן,
אני חוזר לעניינינו.
אז יש לצורך בריאת העולם מושג שנקרא
חלל פנוי, שהוא פנוי ממה?
מאין-סופיותו.
עכשיו, בתוך החלל הפנוי הזה בעצם הוא,
הרבי נחמן הוא כותב שזה דבר שאי אפשר להבין אותו, העניין הזה של החלל הפנוי.
למה?
רק לעתיד לבוא אנחנו נבין אותו.
למה?
בגלל שצריך לומר בו שני הפכים.
מה השני הפכים?
מצד אחד הוא
צמצם את אלוקותו משם, נכון? כביכול.
אז כביכול אין שם אלוקות,
אחרת זה לא נקרא פנוי.
עד כאן זה מובן,
בסדר?
ומצד שני,
אנחנו צריכים לומר שיש שם כן אלוקות.
למה?
כי הרי אין שום דבר מבלעדי חיותו. שום דבר לא יכול להתקיים
בלי חיותו.
ולכן,
המושג הזה, אי אפשר להשיג אותו.
עכשיו, את יודעת, רבי נחמן לוקח.
הוא אומר שיש שני מיני אפיקורסות.
בסדר, עכשיו אני אדבר דברים הרבה יותר פשוטים.
בסדר, כאן דיברתי קצת
זוהר לנוער, בסדר? אריזה לכל גוזל.
עכשיו,
הוא אומר שיש שני מיני אפיקורסות.
אפיקורסות
שהיא באה מכל מיני חוכמות חיצוניות, כל מיני
כפירות כאלה, או תיאוריות רוחניות,
שיש סתירה ליהדות, כל מיני
מדעי הרוח ודברים כאלה.
אז עליהם אנחנו אומרים, דע מה שתשיב לאפיקורוס.
יש עליהם תשובה.
זאת אומרת,
יש שם,
למה יש עליהם תשובה?
הוא מסביר, כי זה בא ממושג אחר, שאני לא מתכוון עכשיו להסביר אותו.
אבל הרעיון הוא שיש שם ניצוצות של אמת
והרבה שטויות מסביב.
אתם מבינים?
זה נקרא, זה בא משבירת הכלים.
זה עוד מושג רוחני שקשור
להתהוות העולם.
אז מיתת המלכים קוראים לזה, לא משנה.
אז אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה באמת יותר מדי,
יותר מדי למסגרת פה.
אבל הרעיון הוא שיש,
בואו ניקח דוגמה שזה יהיה, נגיד חוכמת יוון, חוכמת יוון,
אז מישהו שם אמר איזה משהו, איזה פילוסוף,
אז אנחנו יכולים לדבר איתו,
יכולים להגיד לו,
הנקודה הזאת אמיתית, הנקודה הזאת לא אמיתית, אתם מבינים?
אפשר להתפלפל שם.
אבל יש אפיקורסות
שאין איתה בכלל,
אי אפשר, אי אפשר, אגב, האפיקורסות הזאת הראשונה, אפשר ליפול שם החזק. מי שנופל לשם,
אז זה נפילה גדולה,
כן? כל מיני כפירות ודברים כאלה.
אבל אפשר גם לצאת משם.
אפשר להוציא אותו משם.
אם הוא יקשיב, אם יהיה פתוח וכולי.
כי יש שם כמה ניצוצות קדושה וכולי, ואפשר למצוא את האידאל שמושך אותו שם,
ולהראות לו איך האידאל הזה מצוי בצורה הרבה יותר שלמה ביהדות, למשל.
דוגמה אחת ממאמר האמונות והדעות של הרב קוק. אבל יש סוג אפיקורסות כזאת,
שזה חוכמות שהן לא באמת חוכמות.
מה הכוונה?
אבל בגלל שזה נשמע עמוק,
זה נראה עמוק, אז אנשים לא יודעים מה להשיב.
וזה, זה נראה,
נראה כמו חוכמה. כמו למשל, אני אתן לכם דוגמה.
נגיד,
עכשיו נלמד גמרא, זו סוגיה מאוד עמוקה.
ואז יבוא איזה מישהו,
והוא יקשה איזה קושייה,
וכולם יהיו בהלם.
אבל האמת שהקושייה שהוא יקשה, היא לא באמת קושייה.
היא קושייה של הבל, קושייה של שטות.
אבל בגלל שאתה לא מספיק בעומק הסוגיה,
אז אתה גם לא יודע מה להשיב לו.
זו הדוגמה שרבי נחמן מביא.
אתם מבינים?
וזה מאוד מבלבל, זה מאוד מאיים.
בגלל שאתה לא בעומק הסוגיה שם,
אז זה לא שאתה יכול להשיב כמו באפיקורסות הראשונה,
אלא אתה, זה פשוט,
זה נראה שהוא אמר איזה סברה וחוכמה גדולה, אבל באמת זה בכלל לא סברה.
לכן יש כל מיני מבוכות וקושיות אצל המחקרים,
שבאמת הן לא שום חוכמה, הקושיות הן בטלות מעיקרא,
אבל כיוון שהשכל האנושי, לפחות הרגיל,
אז אין יכולת ליישב אותם, לכן זה נראה כמו חוכמות וקושיות.
והאפיקורסות הזאת,
היא באה ממה שרבי נחמן קורא לו,
שמה שדיברנו בתחילת, בהתחלה,
מהחלל הפנוי.
מה זאת אומרת? למה?
כי בתוך ה... אמרנו שבחלל הפנוי יש כביכול סתירה.
מצד אחד,
זה פנוי מאלוקות, זה פנוי, נכון?
מצד שני,
לא יכול להתקיים שום דבר שאין בו חיות אלוהית.
אז איך ניישב את זה?
רק לעתיד לבוא נדע לענות על זה.
אז אותו דבר זה קושיות כאלה שהן באות מאותו רעיון, מאותה בחינה,
שאי אפשר בשום אופן למצוא להם עכשיו תשובה. אתה לא יכול לענות להם תשובה, בסדר?
כלומר, אתה לא יכול למצוא שם את השם יתברך.
אין שם נקודות של אמת, אין שם ניצוצות,
כאילו רעיונות שאתה יכול כן לקחת, לרומם משם,
ללקט משם איזה ניצוץ. אי אפשר, כי אין שם ניצוץ.
אז לכן,
ואם היית יכול למצוא שם את השם יתברך,
אז זה כבר לא,
זה לא היה נקרא חלל פנוי.
לכן, על האפיקורסות הזאת נאמר, כל בעיה לא ישובון,
ואין שום תשובה לאפיקורסות הזאת וכולי. וזה, הוא אומר,
עכשיו, על ידי אמונה,
אני לא,
אני מתמצת לכם פה קצת את התחלת המאמר שלו,
שעל ידי אמונה של ישראל,
אז הם מדלגים על שתי מיני האפיקורסות הזאת.
לא הראשונה ולא השנייה.
על ידי אמונה אתה ניצול משתיהם.
עד כאן זה בסדר?
עכשיו, פרעה הוא הבחינה הזאת.
השיעור שלנו הוא על פרעה, בסדר?
פרעה הוא הבחינה הזאת, ותכף אתן לכם מהלך ארוך על הדבר הזה.
למה? למה פרעה?
הוא מסביר,
אגיד לכם רק את הרעיון שלו,
ואז ניכנס לדברים יותר פשוטים.
איפה זה?
אימנתי לי את זה.
איפה זה?
הנה.
פרעה,
כתוב, ויאמר השם אל משה בוא אל פרעה, כי נכבדתי את ליבו וכולי,
הוא אומר שפרעה הוא בחינת החלל הפנוי. למה?
כי פרעה, יש בו שתי בחינות.
מצד אחד,
זה לשון ביטול.
זה כתוב,
תפריעו את העם, נכון? למה תפריעו את העם? כאילו, למה אתם מבטלים אותם ממלאכה?
זה לשון ביטול.
ומצד שני, זה גם לשון התגלות.
כלומר,
זה בבחינת הרעיון של החלל הפנוי, שמצד אחד יש שם ביטול, יש שם פינוי,
נכון?
ומצד שני,
יש שם גם גילוי,
כי כל הבריאה התגלתה בתוך החלל הפנוי.
הבנתם את הנקודה הזאת?
אז פרעה הוא מחזיק כאילו איזו סתירה בעצם השם שלו,
בעצם האישיות שלו,
וזה בדיוק הסוג אפיקורסות
שאני רוצה לדבר איתה,
איתכם עליה היום.
עד כאן זו הייתה מעין הקדמה עמוקה
לדברים אחרים שנראה עכשיו.
מה שאני אלמד עכשיו זה מהספר שהוצאתי, זה נקרא זיו הפרשה, בסדר?
אחלה ספר, אני ממש מתחבר לסגנון, בסדר?
ברור מהנקודה הזאת?
אוקיי, יפה. עכשיו, מה הנקודה?
יש סוג כזה של אפיקורסות
שהיא נקראת ליצנות.
מה זאת אומרת ליצנות?
אני לא מדבר עכשיו על ליצן רפואי, כן? שהוא בא,
לשמח את החולים, אלא זה נקרא, זה ליצנות אידיאולוגית.
מה הכוונה ליצנות אידיאולוגית?
היא לא באמת מנסה להצחיק,
אבל זה מין, מין אידיאולוגיה שעושה צחוק מכולם.
וזה הייתה הדרך של פרעה.
הוא כמו, כאילו,
הרביי
של הניהליזם הפוסט-מודרני,
הפוסט-מודרנה של היום.
פרעה, הוא רביי רציני, נכון?
איך, למה אני אומר את זה?
אנחנו רואים שכבר בתחילת העיקרות עם
פרעה אז חז"ל מתייחסים למידות שלו כתוב היה כה מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף מה אומר רש"י?
עשה עצמו כאילו לא ידע נכון הוא אומר מי זה יוסף אתם שמעתם פעם לא שמעתי פעם לא שמעתי פעם לא שמעתי אף פעם היה פעם מישהו כזה זה ריצנות או לא?
מה?
יכול להיות שהוא לא ידע מי זה יוסף?
יוסף הרי הציל את כל מצרים
מהרעב נכון הוא היה משנה למלך
נכון
הוא ממש הציל בכלל את כל האזור פה מרעב, נכון?
הוא את כל הנכסים של כל המדינה הביא לפרעה, נכון?
מי זה יוסף?
שמעתם פעם ראשונה? מישהו פה ראה כזה אדם כזה יוסף? מי זה? נכון? הוא מכיר מישהו כזה? לא מכיר.
יש על זה תשובה, זה הרי רק ליצנות, נכון? אני צודק?
זה ליצנות, ממש ליצנות.
הוא אומר,
הוא עושה,
הוא לא מעוניין להכיר באמיתות היסטוריות פרעה.
זה נקרא בשפה של הפוסט-מודרנה, היום אנחנו נדבר קצת על המושגים של הפוסט-מודרנה, כי זה
דרך פרעה, הוא הרבה שלהם, אתם מבינים?
זה נקרא דקונסטרוקציה
של המציאות. מה זה
דקונסטרוקציה?
כלומר, אני מקעקע את המאורעות,
כן? את המשמעות שלהם.
ואני יכול להיות משוחרר מאיזושהי מחויבות. אני לא צריך הכרת הטוב ליוסף, נכון?
לא, לא מכיר. מישהו מכיר את יוסף? רצית משהו לומר?
זה נקרא דקונסטרוקציה, זה כאילו בניין חדש.
יש מצרים שלא מכירים את יוסף, לא מכירים. אין לנו מחויבות לעם ישראל,
אין לנו מחויבות ליוסף, נכון? אין לנו הכרת הטוב, מה אפשר לעשות?
לשאבד את עם ישראל, נכון?
כי אין לנו הכרת הטוב, אה? נחמד, לא?
זה גם מה שהיום אומרים הפוסט-מודרנית, הם אומרים,
אנחנו לא מחויבים לשום מאורע היסטורי.
עם יציאת מצרים, אתה מדבר על יציאת מצרים?
זה הנרטיב שלך,
זה השקפת עולם שלך.
אני לא שמעתי על יציאת מצרים, נכון?
אני לא מחויב לזה,
לא מחייב אותי,
לא מחייב אותי שלא יהיה לי חמץ בבית,
לא מחייב אותי בכלל,
שום דבר לא מחייב אותי.
אתם מבינים?
אני לא צריך הכרת הטוב.
זאת אומרת,
זה לקעקע את המשמעות של כל ההיסטוריה.
ואני לא צריך להתיישר משום אמת,
נכון?
ראי אם הייתה יציאת מצרים,
אז זה חתך אירוע,
אז אני צריך עכשיו ליישר את החיים שלי.
לפי ה... הרי השם יתברך,
הוא התגלה לעם ישראל ממצרים,
וזה חייב גם אותי עד היום, נכון?
הוא התגלה עליהם, הוציא אותם באותות ובמופתים,
והיכה את כל המצרים, נכון?
וקרא להם את הים, והאכיל אותם את המן, ו...
שמע, זה אירוע שאתה צריך כאילו להתייחס אליו, זכר ליציאת מצרים, נכון? כל החיים שלך,
כל החגים.
לא, לא, שמעתם על יוסף?
שמעתם על יציאת מצרים?
זה המצאה.
יש מחקרים שאומרים שזה אף פעם לא היה, אתם יודעים?
בגלל זה חוקרים באקדמיה,
ליצנים, נקרא ליצנות.
אז בעצם פרעה יכול לעשות עכשיו, הוא משוחרר, יכול לעשות כל מה שהוא רוצה,
הוא לא צריך שום הכרת הטוב ליוסף שהציל את מצרים.
עכשיו נוח לפרעה להתכחש.
עכשיו, מה הטענה הראשונה שאנחנו שומעים מפרעה?
הטענה שהיא לא מחפשת שיהיה בינה לבין המציאות איזשהו קשר.
כלומר, למה? כי היא בעצמה יוצרת את המציאות, בסדר?
זה כמו שהיום אומרים, כן?
מישל פוקו, אחד מההוגים הפוסט-מודרניים,
הוא אמר שעל ידי השפה אתה יוצר את המושגים של הדור הבא.
כן, אז אנחנו ניצור את המציאות.
זאת אומרת, המציאות הרי היא מדומה, נכון?
אין שום אמת שצריך להתיישר מולה.
אז בואו ניצור את המציאות. מה אומר פרעה?
הוא אומר, הבה נתחכמה לו
לעם ישראל, נכון?
ואין ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה,
ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ.
מה אתם אומרים?
עם ישראל הוא חשב,
אם תהיה מלחמה עם מצרים,
להיות גיס חמישי ולמרוד במצרים?
ולהצטרף לשונאים? מה אתם אומרים?
למה שיעשו את זה? הרי הם צריכים הכרת הטוב למצרים.
הם בשנות הרעב,
היוו להם אכסניה, נכון?
והיה להם שם מזון,
למה שהם יצטרפו לאויבים שלהם, נכון?
כזהו עם ישראל? מישהו העלה את זה בכלל על דעתו?
זה לא כל כך מעניין את פרעה אם זה נכון או לא נכון.
כי הוא יוצר את המציאות.
האמת לא מעניינת אותו.
זה הליצנות הזאת מהחלל הפנוי, הבנתם?
אין בעצם שום מחויבות לאמת.
האמת איננה מחייבת אותה.
מה שאני רוצה ליצור זה יהיה האמת של הדור הבא.
הבנתם?
יפה מאוד.
לכן
יש פה כאילו חשדנות,
כביכול, לא מבוססת, ושקרנות במסווה של דאגה. אני דואג ללאומיות של מצרים, נכון?
ופרעה מקדם על ידי זה כאילו במעין אופורטוניזם כזה אינטרסנטי,
הייתה תוכנית השיעבוד שלו, המרושעת.
הוא כל כך יכול לשעבד את עם ישראל, בסדר? יש להם מזימות, למרוד, נכון?
אז אנחנו נראה להם מה זה, נכון?
עכשיו כתוב, חז"ל אומרים, חז"ל כבר ראו את ההמשך,
איך זה נטוע בטענות שלו בהתחלה.
כתוב שהיום פרעה אומר,
כתוב ויקום מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, זה מה שהוא אומר היום,
מה הוא יגיד מחר?
מחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את השם.
מי זה השם?
נכון? מי זה יוסף בשלב הראשון?
מחר הוא יגיד מי זה השם? לא ידעתי את השם, נכון?
כלומר הם מזהים את הכפירה שלו באופן גרעיני
בתוך הליצנות הראשונה
ובאמת אנחנו רואים כשבאו משה ואהרון אל פרעה
אז כתוב ואומר פרעה מי השם אשר ישמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את השם וגם את ישראל
לא אשלח נכון?
זאת אומרת מה הוא אומר פרעה למשה ולאהרון?
הוא בא ואומר, הוא אומר, תראו,
תמונה בהשם
זה הנרטיב שלכם, זה השקפת העולם שלכם.
אבל לי יש נרטיב אחר.
אתם מכירים את המושג הזה, נרטיב?
זה בפוסט-מודרנה.
נרטיב זה כאילו השקפת העולם.
השקפת העולם שלך היא לא מחייבת אותי.
אני לא צריך להתייחס אליה בכלל.
אני לא צריך אפילו לדון איתך אם זה נכון או לא נכון מה שאתה אומר.
כי זה הנרטיב שלך,
כן? אתמול הייתי עם אשתי בגן חיות,
והסתכלנו על הכלוב של האורנגו-טנג, והיה מאוד מעניין, נכון?
קפץ שם, הו הו, נכון? זה היה כיף, מה?
והיום אני מסתכל עליך,
אתה אומר,
השם אלוקיכם אמת, נכון?
ואני אומר, וואי,
ממש תיירות אנושית,
אתה גם כן אורנגו-טנג, זה הו הו,
אתה אומר, זה שטויות,
כן? אתה אומר את הנרטיב שלך,
זה ממש מעניין, אני אצלם אותך.
הנה,
יש אדם שאומר כל מיני דברים שאני לא מרגיש שום מחויבות אפילו לענות לו או לדבר איתו. אתם מבינים כמה זה ליצנות?
אין בירור של אמת,
אלא
עולם של נרטיבים.
אז זה הסתכלות שלך, אבל מה אני אומר?
איך פרעו חי? הוא אומר, ההסתכלות היא רק מזווית אישית. זו הזווית האישית שלך.
היא לא מחייבת אותי. אני דוגל במוסר יחסי, ברלטיביזם שאין בו אמת מוחלטת.
האמת היא תלוית מקום, זמן, אדם, תרבות והקשר.
ככה אומרים הפוסט-מודרניים,
וזה ליצנות חמורה ביותר. זה אידיאולוגיה של ליצנות.
כי זה התבצרות בקטנות
מאחורי מנגנונים כאלה של הגנה עם טענות שכליות.
אתם מבינים למה זה בעייתי פה?
יש לו טענות.
מה הוא אומר?
זה הנרטיב שלך.
האידיאולוגיה שלי זה שאנחנו בעולם של נרטיבים.
לכן אני לא צריך להתווכח איתך ואני גם לא צריך,
אני לא מסוגל לקבל שום תוכחה ממך,
כי אין אמת,
נכון? אלא
האמת היא רלטיביסטית.
הבנתם את הבעייתיות פה?
בסדר?
בסדר? נמשיך.
עכשיו,
אנחנו רואים שפרעה הוא גם ציני.
ציניות
של פרעה זה נגזרת של הליצנות האידיאולוגית שלו. איך אנחנו רואים שהוא ציני?
אנחנו רואים שהוא מוסיף בפרשה עבודה לבני ישראל,
והוא לא מספק להם עוד תבן. כלומר, הם צריכים להביא את אותה מכסת לבנים.
ולבנים זה לא אבנים, לבנים אתה יוצר אותם.
כמו היום בלוקים של בניין, נכון?
אז עושים את זה מחול ומתבן,
וממים, ואני יודע איכשהו דוחסים את זה, בסדר?
ושורפים את זה גם.
בסדר?
אז אחרי שמשה מגיע,
אז פרעה אומר,
אז בעצם פרעה אומר, הם צריכים להביא את אותה מכסת לבנים,
אבל עכשיו, אם עד היום הבאנו להם שם תבן,
סיפקנו להם תבן ליצור את הלבנים האלה,
היום,
בגלל שמשה העיז
לבוא ולהגיד לי משהו,
אז עכשיו הם צריכים גם לקושש תבן ולעמוד באותה מכסת לבנים.
עכשיו,
מה הוא אומר לעם?
הוא אומר,
אחרי שהוא מוסיף קושי לעבודה של בני ישראל ולא מביא להם עוד תבן,
אז לשוטרי העם מה הוא אומר? שהם באים להתלונן,
כי כל היום מכים אותם, כי הם לא עומדים במכסה.
מה הוא אומר?
נרפים אתם, נרפים.
על כן אתם אומרים נכה נזבחה להשם.
אתם סתם מתעצלים,
מבט כועס כזה, נכון?
מה מבפנים הוא יודע?
אה?
איך שהם יוצאים מהחדר, מה הוא?
מתפוצץ מצחוק, נכון?
אבל הוא מראה להם פנים כזה שהוא כועס עליהם,
הם נרפים,
נכון?
זאת אומרת, הוא מגיב בביטול של דברי הזולת,
ממש בסגנון מזלזל. מה זה ציניות הרי?
ציניות זה אמרת משהו,
ואדם ציני הוא בא ומבטל את מה שאתה אמרת.
איזה שטוי אתה מדבר, נכון?
הוא כאילו לוקח דבר חשוב, דבר יקר,
ובטל אותו, נכון? אין לו שום ערך, זה שטויות.
לכן,
הסגנון של פרעה הוא מרוקן מראש, כל טענה אמיתית,
ובדרך כזאת מתנשאת, ובדרך פוגעת,
והציניות באופן כללי היא מאופיינת בחוסר אמון, אתה לא מאמין,
אהה, לא מאמין במניע שלו, כאילו עשה משהו טוב, אהה, עשה את זה בשביל עצמו,
נכון?
אתה לא נותן בו אמון, אתה מבטל את זה, אתה מפקפק בכנות שלו.
הוא סתם מתחנף אליך, נכון?
ואתה מפקפק במוסריות שלו, בנטייה הטהורה שלו, אתה מרוקן את הערך.
יש פה חשדנות
כזאת מלגלגת,
ושהיא מעידה על רקבון פנימי.
אצל אדם ציני,
זה הרבה פעמים נובע מאיזשהו משהו בפנים, שהוא לא יושב במקום.
אבל אצל פרעה זה ממש דרך חיים בכירית,
זה לא ריקבון פנימי,
זה הכל שם רקוב,
זה הדרך שלו.
זה הדרך שלו. זה הליצנות האידיאולוגית הזאת
של פרעה.
הוא בעצם ליצן במסווה של אדם מאוד רציני.
זאת אומרת,
הוא נותן לזולת פה תחושה שהוא ממש לא בסדר,
ומתפוצץ בפנים בצחוק.
אתם מבינים?
זה ליצנות קשה.
ליצנות, באופן כללי, חז"ל אמרו שהיא אסורה.
כל ליצנות אסורה, חוץ מליצנות על
עבודה זרה.
זה מותר. למה ליצנות אסורה?
כי זה נשק מאוד חריף, מאוד מאוד חריף.
אתה מבטל את השני.
צ'ארלי צ'פלין, הוא עשה סרט הדיקטטור הגדול על היטלר.
זה היה כאילו מסרטים הראשונים.
עוד לפני שיעדו את הזוועות שם, ממה שהוא עושה באירופה.
הוא כבר עשה סרט, צ'ארלי צ'אפי, בסדר?
באמריקה.
והוא עושה אותו, והוא עושה ממנו ליצן כזה.
אה, נגדו מותר להשתמש בזה?
כן, זה מה שחז"ל אמרו.
כל הליצנות אסורה,
חוץ מליצנות על עבודה זרה. כאילו, אתה בא לבטל רעיון מאוד מקולקל,
אז חז"ל עושים, אפילו ישעיהו כותב,
קרא ב, קרא סנבו, נכון? קרא בל.
בל זה ה...
העבודה זרה של בבל, בסדר?
בלשצר, מה זה בלשצר?
זה על שם האלוהות שלהם, בסדר?
אז הוא אומר קראבל, מה זה קראם?
הכוונה הוא עושה עכשיו צרכים, אלוה שם.
קרס נבו, נפל הפסל, נפל מהכל,
נפל לו החבל, אז הוא נפל.
זה ליצנות,
אישה היה עושה ליצנות
מהעבודה זרה של הגויים, בסדר?
גם עם ישראל עושה ליצנות.
אתם יודעים שישו
זה ראשי תיבות.
זה לא השם שלו.
השם שלו זה עם עין בסוף,
אנחנו לא אומרים את זה כי לא מזכירים שם של עבודה זרה.
אבל זה ראשי תיבות שנימח שמו וזכרו, נכון?
אז, כן, אז גם הרב יהודה היה אומר,
זה אבן גיליון בספר שלהם, אבון גיליון.
כי זה ליצנות, זה דרך כזאת, אתה מבטל את זה. על דברים אחרים, אתה לא אומר עושה ליצנות, נכון?
אבל אז ליצנות זה נשק מאוד מאוד חזק.
למה? כי אתה קובר את הדעה השנייה בלי בכלל צורך לדון עליה.
אתה עושה צחוק מעבודה זרה, אתה עזוב, זה קליפות, נכון?
אבל פרעה, השימוש בכזה נשק חריף,
זה הותר רק ביחס לקלקולים היותר חמורים של עבודה זרה וכל הדברים שדומים,
כמו דעות מאוד משובשות,
אבל פרעה זה דרך החיים שלו.
כן, כתוב,
כתוב בספר יחזקאל, כ"ט,
"דבר ואמרת כה אמר ה'
ה' כן,
הנני עליך פרעה,
מלך מצרים,
התנים הגדול, תנים ותנין, כן, הרובץ בתוך יאוריו,
אשר אמר לי אורי ואני עשיתיני. מה זה לי אורי ואני עשיתיני?
מה פשט הפסוק? מה אתה אומר?
אני בראתי את היאור, נכון? ומה זה אני עשיתיני?
לא, אני עשיתי זה אני עשיתי את עצמי.
בראתי את עצמי.
כלומר,
מה פרעה אומר?
אני אלוהים, בדיוק.
זה הליצנות הכי גדולה, נכון?
זה כבר הליצנות הכי גדולה. למה זה הליצנות הכי גדולה?
זה כמו הפוסט-מודרנה של היום. למה?
אדם,
היום, מה הם אומרים, הפוסט-מודרנים? תראו איזה, זה ממש,
הכפירה הזאת, הפוסט-מודרנה, זה מהחלל הפנוי.
זה הליצנות הכי קשה.
למה?
מה אומרים? האדם הוא מגדיר את עצמו.
אין סדרים, אין אמת,
אין כזה סדר שאתה צריך להתיישר, לא היסטוריה,
אין שום דבר, אלא האדם מגדיר את עצמו מבחינה מינית,
מבחינה דתית,
מבחינה לאומית.
הוא מגדיר את עצמו.
מה שאני מתחבר אליו זה האמת.
אני יוצר את האמת, נכון?
כן?
אומרים אין הבדל בין איש לאישה,
זה הכל אבניה חברתית, זה הסללה, עשו לך הסללה.
סללו אותך לדעות האלה, כאילו יש הבדל.
לא, אישה היא בדיוק כמו גבר,
גבר בדיוק כמו אישה.
כל אחד יכול לבחור את הזהות המינית שלו. ככה הם אומרים.
זה ריצנות קשה, נכון? אין סדרים.
וגם מבחינה לאומית, כן?
מבחינה לאומית. אתה רוצה להתחתן עם ערבייה, תחתן.
הרי אין שום הבדל, זה סתם,
הורגים אותך עם שטויות, נכון?
מה?
וגם מבחינה דתית.
אתה רוצה להיות רפורמית? למה שאישה לא תעלה לתואר, כן? תגיד, למה?
למה שלא יתפללו ביחד דברים נשים? למה שלא ננגן בגיטרה בשבת,
תוך כדי התפילה?
כן? היה לי פה תלמיד, שאימא שלו הייתה שליחת ציבור,
במוסף של ראש השנה, בליווי גיטרה.
מה אתם רואים?
אה?
למה לא?
האדם הרי מגדיר את העבודת השם שלו,
הוא מגדיר את הכל, הוא מגדיר את עצמו.
הוא מגדיר את הלאומיות שלו, את הזהות שלו, את עבודת השם שלו.
זה הליטנות הכי גדולה.
זה הליצנות של פרעה.
הוא אומר,
לי יורי ואני עשיתי, אני בראתי את עצמי.
זאת אומרת, במקום,
שזה הגאווה גם הכי גדולה.
למה זה גאווה?
כי במקום
ללמוד בענווה מהם הסדרים האלוהים של המציאות,
הוא אומר, אני אקבע אותם,
אני אחליט.
ברור?
במקום להיות, למדנו עכשיו, סיימנו היום, שער הכניעה,
ברחובות הלבבות, שער הכניעה. במקום להיות בענווה, ללמוד מה הרוחניות של התורה, מה הסדר האלוהי,
אז הוא אומר, אני אקבע את הסדר.
זה גם גאווה וגם טיפשות וגם כפירה ביחד.
זה הכל, זה מיקס, אחד, פצצה.
זאת אומרת, פרעה, שהוא נעשה, מגדיר את עצמו,
הוא החליט שהוא, איך אומרים, אם כבר אני מגדיר את עצמי,
אז מה, אז נלך עד הטופ, נלך עד הסוף.
אז אני האלוהים, ככה הוא אומר, נכון?
עכשיו, מי נפקא מינה?
הוא הראשון שידע שהוא לא באמת כזה.
הוא ידע שהוא לא כזה, נכון?
הוא נזהר לא להתפנות ליד אנשים,
אתם יודעים?
הוא לא היה אמרת לו, סליחה, אני צריך הפסקה, אני צריך להתפנות.
לא.
כל היום היה מתאפק,
כי הוא אלוה, נכון?
אבל בבוקר הוא היה הולך ליאור,
ושם היה מתפנה בשקט בלי שאף אחד היה שם לב, נכון?
ואז מה?
כי זה חיסרון, נכון? זה לא מתאים להגדרה שלו, נכון? זה חיסרון.
תראו, זה דבר מדהים. ככל שההגדרה,
שלאדם
שהוא מגדיר את עצמו,
היא יותר מלאכותית,
אז היא יותר מסבכת את החיים.
לכן הוא לא היה יכול להתפנות.
כל היום היה מתפוצץ.
ולכן אנחנו רואים שאיפה משה מחכה לו?
על שפת היאור. למה? כי הוא בא כולו בלחץ, נכון? לא התפנה כבר, זה 24 שעות, נכון?
לא מתפנן ליד אנשים, נכון?
ושם משה עכשיו מחכה לו, כן?
כתוב ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה.
הנה יוצא המימה.
אז חז"ל אומרים, למה היה יוצא המימה?
כן, זה מדרש תנחום, י"ד.
לפי שהיה אותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקוויו,
לפיכך היה יוצא המימה בהשכמה,
שלא יראו בני אדם כשעומד בקלון.
כך אמר הקב"ה למשה, עמוד בהשכמה בשעה שהוא נצרך,
תפוס אותו ואמור לו, כה אמר השם,
כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי.
תפוס אותו שם, שהוא כולו בלחץ.
בסדר?
יפה מאוד.
עכשיו, הרמח"ל,
הוא מתייחס אל הציניות ולליצנות,
הוא בפרק שעוסק במפסידי מידת הזהירות.
והוא אומר ככה, הוא אומר, כי הנה השחוק
ומאבד לב האדם,
עד שכבר אין הטעם והדעה
מושלת בו.
והרי הוא כשיכור או שותה,
אשר אי אפשר לתת להם עורמה או להנהיגם,
כי אינם מקבלים הנהגה.
זאת אומרת, מה הוא אומר?
הוא אומר
שהצחוק,
כן,
הליצנות הזאת של פרעה,
הוא נהיה כמו שיכור, כמו שוטה, שוייטל כזה, כן?
כבר אי אפשר בעצם,
הוא לא מקבל שום תוכחה, לא מקבל שום הנהגה, הוא ביטל את כל הסדרים האלוהיים.
אז מה הדרך היחידה לדבר עם כזה ליצן?
במכות, נכון?
וכתוב,
אז הדרך היחידה, כמו שאתה אומר,
לדבר עם כזה לץ ציני ומתנשא,
זה רק במכות, בייסורים, נכון?
לכן שלמה מה אמר? נכונו ללצים שפטיים ומהלומות לגב כסילין.
לכן מצרים היא באמת הוכתה מכה אחר מכה,
עד שלבסוף,
מה קרה? ויקום פרעה לילה,
ובכל עבדיו,
וכל מצרים, ותהי צעקה גדולה במצרים, אשר אין בית אשר אין שמץ.
כל בית מתה בחור, נכון?
ויקרא למשה ולאהרון לילה, ויאמר, קומו צאו מתוך עמי,
גם אתם, גם בני ישראל, ולכו עבדו את השם כדברכם.
צריך להכות אדם כזה, כי הוא לא יכול לקבל שום תוכחה.
בסדר, דברים ברורים, מבינים את הליצנות פה,
את הקושיות מהחלל הפנוי, מבינים את העסק?
הבנתי את המהלך?
ברוך אדוני לעולם,
אמן ואמן, שבת שלום, שורות טובות, נקראו.
