טוב, שלום לכולם, בעזרת השם
נעשה ונצליח.
אנחנו בספר צבא זירוז,
פסקה י"ט כמדומני, בואו נראה עוד רגע.
כבודו סנסימניה?
י"ח אני חושב למדנו, אם אני לא טועה.
אתה יודע להגיד לנו?
איך, סליחה?
י"ח כן על התפילה,
עליי בסדר.
טוב, בסדר גמור. אני גם חושב שלמדנו י"ח.
נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון. אז כדרכו של האדמו"ר מפיאסצנה, קודם כל ברוכים הבאים לשלוחת מעלה אליהו.
טוב,
לא, לא סליחה.
יאללה, אנחנו בעזרת השם בפסקה י"ט,
וחלק מהספר זה פשוט איזה סוג של יומן אישי של האדמו"ר מפיאסצנה, הוא כותב
על החוויות האישיות שלו, על איפה שהוא היה מונח וכולי.
אחת מהן כתובה פה בפסקה י"ט,
נקרא ונראה מה זה בעזרת השם מסייע בעדינו
לעבודת השם שכל כך נצרכת,
במיוחד בעת הזאת. תודה רבה לסדרנים.
ברוך השם, נכנסתי כבר בשנת ה-40 לימי חיי,
ובעוד איזה חודשיים או חודשים
אהיה אם ירצה השם בין 40 שלמים.
אתם יודעים שהמחקרים אומרים
שאנשים בגיל 40 עושים איזשהו שינוי.
משבר גיל 40. או,
משבר גיל 40. מה זה משבר גיל 40?
כביכול, הכוח...
או יעקב, שב, שב.
כן, שב הוא עושה בלאגן.
בן אדם בגיל 40 הוא בעצם כבר עשה את מה שעשה.
נכון, אנחנו רואים גיל 30 לכוח.
כלומר, בגיל 30 אנחנו במיטבנו,
אנחנו יחסית מבוססים,
על פי רוב אנחנו נשואים בעזרת השם,
כבר יש ילדים ועבודה וכולי,
וישמען ישורון ויבעט.
כן, בן אדם כבר נמצא באיזשהו סוג של ביסוס.
ואז מגיע גיל ה-40,
ובגיל 40 בן אדם מתחיל לשאול שאלות.
אז אומרים שבאולם עושים אחד משלוש.
או שחס ושלום מתגרשים,
השם ישמור, השם ישמור, השם ישמור, או שמחליפים עבודה.
עושים איזושהי החלפה, משהו שהוא איזה טוויסט בעלילה,
כדי ליצור איזושהי התחדשות בחיים שלנו, בסדר?
ככה אנשים בדרך כלל עושים.
אבל ברוך השם,
הוא רוצה ליצור התחדשות בעבודת השם,
וכך הוא אומר.
ברוך השם, נכנסתי כבר בשנת הארבעים לימי חיי, ובעוד איזה חודשים אהיה אם ירצה השם בין ארבעים שלמים.
עוד נקודה חשובה,
אתם יודעים שהיום תוחלת החיים היא הרבה יותר ארוכה לאין ארוך מאשר מה שהיה לפני שמונים שנה.
עד לפני, מה, מה?
כן, ברוך השם, הרפואה מאוד מאוד התפתחה.
ופעם תוחלת החיים,
כמה אתם חושבים שהיא הייתה?
ארבעים, חמישים, זה היה גג. רוב האנשים היו נפטרים.
קחו את הסבתות הרבטות שלכם והסבים הרבטים,
שבדרך כלל הגברים נפטרים יותר מהר מאשר הנשים.
אנחנו, אולי יש לנו כוח פיזי, אבל הכוח הנפשי, תהיה בריא מותק.
הכוח הנפשי של הנושים הוא הרבה יותר ארוך,
והם בדרך כלל מאריכות ימים.
תסתכלו בבתי האבות, כמעט שם כולם משחקות טאקי, הם יודעים.
בכל מקרה,
אז תוחלת החיים של היום היא הרבה יותר גבוהה.
אנשים, כן, אתה נכנס לבית כנסת,
אז אני יודע, בן אדם בן 85,
הוא שר עם זמירות.
למה? כי הוא הכי צעיר.
בסדר? אנשים היום מאריכים ימים, מאריכים 90, 95. יש לנו דוד גדול, אח של הרב אליהו, נפטר לפני שנה,
שנתיים, הוא היה בן 104.
יש פה גם כמה איזה חבר'ה שסיפרו לי שהסבים...
כן, בדיוק, מאה עשרה מתחיל להיות באופק הקרוב.
בכל מקרה,
בעוד איזה חודשים יהיה, ואתם יודעים שבתקופה,
בוודאי בתקופת הארי הקדוש,
הארי הקדוש נפטר בגיל 38-39,
הרמח"ל גם 38-39, רבי נחמן,
ופה לפלאות כמה אנשים הספיקו
בתקופה יחסית קצרה,
וגם תוחלת החיים הייתה יותר קצרה.
בכל מקרה, הוא מגיע לשנת ה-40,
זאת אומרת שכבר יתחילו הימי הירידה שלי וכבר אתחיל להזדקן?
זו עובדה.
ליבי ירה ויפחד, לא מן הליכות שנותיי כל כך אני מפקס. אני לא מפחד ממה היה שם,
כי לכך נוצרתי רק מן דלות שנותיי, כן? אולי יכולתי למצות את השנים האלה יותר,
יכולתי להשקיע בהם יותר,
שעברו ועוברות בדלות וריקות, בשתלות וקטנות, כן? כמובן,
זה מה שהוא אומר על עצמו, אז מה, השם ישמור, מה אנחנו נגיד על עצמנו?
כן, מדובר באדם שהוא ממש עובד השם.
במקום אחר,
הרב קוק כותב
שיותר משצריך להילחם במחשבות רעות או טובות, או לפחות
באותה מידה, צריך להילחם על מחשבות קטנות או גדולות,
נכון?
רע וטוב, יותר קל לנו להבחין מאשר קטן וגדול.
האם אני בן אדם קטן, שרוצה רק גדולים קטנים,
רוצה רק לסדר את הערוגה הפרטית שלי,
או שיש לי גם שאיפות גדולות,
אני חושב על שאר עם ישראל, אני חושב על חוגים אחרים בעם שלנו, אני חושב על אומות אחרות.
האם אכפת לי מהדברים האחרים, או שאני רק אכפת לי מהצ'ונט שלי הקטנצ'יק?
כן?
והדבר הזה מעסיק אותו.
פה שראינו כבר בכמה פסקאות,
ככל שאני רוצה יותר,
אני אדם יותר גדול.
כן? האדם הגדול, היהודי הגדול, זה יהודי שרוצה יותר,
שאכפת לו יותר.
יש לפעמים איזו התניה שברור שהיא לא נכונה,
שככל שבן אדם הוא יותר תורני, הוא יותר מסתגר.
לא.
בן אדם יותר תורני ויותר עובד על שם, הוא אמור להיות אדם יותר פתוח, במובן של האכפתיות כלפי מה שקורה, נכון?
הרב קוק כל הזמן מדבר על ה...
יש סיפור שיום אחד מגיע אליו רב אריה לוין,
שהיה צדיק יסוד עולם, הצדיק הירושלמי.
והם מדברים ככה, והוא תוך כדי,
הוא כותב איזה פרח.
הוא אומר לו,
אומר לו הרב קוק, מה אתה עושה?
הוא אומר לו, אני כותב פרח, מה עשית? הוא אומר, אני בחיים
לא כתבתי פרח, שלא לצורך, כאילו, סתם ככה על הדרך.
כלומר, היה אכפת לו מכל דבר, מכל צמח, מכל חייו, בוודאי מכל עם ולשון,
בסדר?
זאת אומרת, ככל שאני בן אדם יותר גדול, יותר אידיאליסט,
יש לי, אני תופס אחריות כלפי מה שקורה בעולמו של הקדוש ברוך הוא.
אוי, בן אדם, בן אדם!
לא אוי, אוי.
אוי, בן אדם, בן אדם. הימים שלך כבר עברו,
ורק כשימי הירידה היינו הגביעה מתחילת בך,
נזכרת לו שוב, הוא אומר, וואו, מה שגורם לי לעשות איזושהי חשבון נפש
זה הספירה לאחור.
שוב יום אחד לפני יום מיטתך.
והאם אתה כבר בטוח אני בעצמי?
וכמה תקופות בחיי עברו כמוכם בתקווה ובאבטחה?
ומה היה סופן?
כן, הרבה פעמים בן אדם בא, עושה איזה פאוזה על החיים, אומר, איפה אני מונח?
הוא עושה חשבון נפש, ואחרי זה הדברים דועכים.
הוא רוצה לשמר את התחושה הזאת,
כן, לשמר את העניין של החשבון נפש.
כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש.
אתם עושים חשבון נפש?
מי עושה חשבון נפש? את באות, כן, מה, איך זה בא לידי ביטוי? כבודו יכול לספר לנו קצת?
יפה. מה, כמה פעמים בשבוע אתה עושה את זה?
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך ולא משקרני עדו.
יפה מאוד,
יפה, בכתב,
כל הכבוד.
כן,
ומבקשה, מחילה, כן, בבקשה.
וואו, איזה יופי. כל לילה אתה עושה חשבון נפש?
איפה הייתי בסדר, איפה לא הייתי בסדר, כל הכבוד.
כן,
איתן, בבקשה, מותק, מה, מה,
מה, מה, יפה מאוד.
וכבודו?
אתה סומך על איתן, כאילו.
טוב, מה איתך?
אה? איך קוראים לך צדיק אמרנו?
אורי, אתה עושה חשבון נפש לפעמים?
מדי פעם אתה עושה, לפי מה?
כשמגיעים למצבי קצה, אתה אומר. אז אתה אומר, וואלה, מה עשיתי?
למשל היום.
טוב, יפה מאוד.
ואתה, כבודו?
כהן, חכם כהן, מה שהם פרטים אותי?
עזרא, מה אתה אומר?
חושב על זה.
כל הכבוד.
כל הכבוד לך. כל הכבוד לכולכם. וירב יאיר?
מה אתה אומר?
פאק.
אני עשית פעמיים בערך, עד עכשיו.
יפה מאוד. טוב,
שם מאחורה כבר יושבים כבר צדיקים
שכל היום עסוקים בחשבון נפש.
טוב, יפה מאוד.
אז כמובן, צריך לעשות בדק בית, כמו כל דבר רציני בחיים.
ואז הוא אומר, האם אתה כבר בטוח אני בעצמי, וכמה תקופות בחיי עברו כמוכם בתקווה ובאבטחה, ומה היה סופם?
כשתק ביום קציר, נמסו ואבסו. זאת אומרת, יש לי איזה רצון,
אבל הוא נעלם, הוא נגוז.
גם קודם הבר מצווה וקודם החתמונה, שהם תחנות כאלה של חשבון נפש, שבהכרח בן אדם מגיע לבר מצווה,
כן, כמו שאומר הזוהר, בגיל ה... מה קורה בגיל 13 דרך אגב? גם למה עושים בר מצווה?
כי אז בן אדם מקבל את יצר הטוב, ככה כתוב בזוהר.
בן אדם, הטוב.
או מרע מנעוריו, או קראו לזה ילדותיות,
כאילו בן אדם זרם, איזה סוג של אינסטינקטיביות כזאת.
ואז הוא מקבל את היכולת לבחור, כן, בי, את ההכרה.
נכון, יפה מאוד.
ההכרה היא זו שהיא בעצם מאפשרת לי לבחור,
לבחור בין טוב לרע, ואז אני נתבע על זה.
או קודם החתונה, כן, בן אדם שלפני שהוא מתחתן,
בעזרת השם, בקרוב אצלכם תגידו אמן.
ומאוד.
אז אני רואה שזה לאט לאט אנחנו משתפרים בנושא הזה.
אז קודם החתונה גם, כן, בן אדם הופך לבריאה חדשה.
נכון, בן אדם שהוא מתחתן,
הוא נפתח לו דף חלק, אז הגיוני, הוא יעשה חשבון נפש אז.
הרגשתי מין היראה והתחזקות כזאת, ואמרתי אז,
כבר מוכרח אני מעתה להיות עבד נאמן לה' בלתי לא לבדו.
ומי יודע אם גם אתה, כשיאריך ה' את שנותיי,
ואתרגל בשנות הארבעים, כמו אז גם אתה,
היראה יחד עם התקווה תכלנה ותעשנה חס ושלום,
אין זיכרון לראשונים, וגם, אתה יודע, קיצור,
הוא אומר, אני מפחד מזה,
שעכשיו יש לי איזה רגע של הערה ורגע של מודעות,
אולי עוד רגע זה ייעלם.
ואז הוא אומר ככה,
אבל אנא אתייאש אתה בעוד ליבי מזדעזע מן שנת הארבעים אשר נגדי, ומן ראשית הזקנה הקרובה אליי,
אבריי דה לדה נק שם, כן, אני משקשק,
אנסה להתאזר בכל כוחי לקבל עליי, ולהתקשר בו יתברך, בקשר שקיימה,
וכולי איי ואולי.
טוב, ואז הוא אומר,
הוא עכשיו מתחיל לעשות לו נור,
הוא שוטח בפנינו את חלבון הנפש שלו. תראו איזה בן אדם מרתק.
ומה אקבל עליי? ללמוד יותר,
כי מדומן לי שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל, אינני הולך בטל. זאת אומרת,
אני סגור הנושא הזה.
ללמוד,
אני משקיע, אני מנצל את היום שלי.
טוב, עוד מעט נראה שהוא לא השאיר לנו שום דבר.
להתרחק מן התאוות,
אם אין נצרי מרמה אותי, ברוך השם, אין לי משבת כל כך לתאווה גופנית, חס ושלום, כן?
אין לי תאוות.
סגור הפינה,
טוב, נקווה שגם אצלנו.
הלאה.
ומה חסר לי? תראו מה, הוא אומר דבר חזק מאוד.
מה חסר לי?
פשוט להיות יהודי חסר לי.
לפעמים,
מה זה אומר הדבר הזה?
אנחנו יכולים עכשיו להיות, אנחנו נמצאים בישיבה, ואדם בא, חוזר בתשובה.
לפעמים אתה עושה משהו
והוא מכוח האנרציה.
אז צריך לפעמים לעצור באמצע היום, להגיד, מה אני בעצם עושה פה?
מה אני עושה בישיבה?
אתם מבינים? אפשר בן אדם, כאילו, אני יכול להיכנס לישיבה,
מה אתה מחייך, זמן טוב?
קרה לך פעם?
שמטורף, נכון?
למה? למה זה מטורף בעיניך כמעט?
כי לפעמים אני יכול לעשות משהו באופן, כאילו,
ככה זה, כמו שבן אדם הולך לעבודה,
אז אני הולך לבית מדרש.
ואז לא לשים לב,
לא לשים לב שאני עושה משהו כיוון שאני רוצה ליצור מודעות יותר,
אני רוצה להיות עובד השם בצורה יותר מתוקנת,
אני רוצה להיות יותר טהור,
יותר קדוש.
לפעמים אני עושה משהו ולא שם לב.
או ניקח דוגמה יותר קרובה אלינו.
בן אדם מתפלל.
אתה מתפלל מול הקדוש ברוך הוא, יש לך שלוש דייטים ביום
מול הקדוש ברוך הוא.
בן אדם בא, מתחיל להתפלל פעימה.
מחפש,
מחפש את החברים שלו.
כן, לפעמים הוא נפגש, כאילו שני מבטים נפגשים, כי שני אנשים בוהים, בסדר?
זה גם דבר, זה דבר נוראי, נכון?
שאני בעצם, אני עכשיו,
אני בא לפגישה עם הקדוש ברוך הוא,
ואני בעצם לא ממלא את זה בתוכן.
אני עכשיו לומד תורה, אני קורא אותיות,
אבל אני לא,
אני לא שם באמת, בסדר?
כן, היא לא תורת חיים, ואני, כן, לא תורת חיים,
במובן שאני גם לא מיישם אותה,
אבל היא גם לא מחיה אותי.
כן, כן. נכון?
לפעמים אומרים לבן אדם, מה, רבנו, התורה היא תורת חיים.
אז מה, מה בחייך, מה? אני לומד תורה, אחרי זה אני עושה חיים.
זה לא באמת מחיה אותי, כן?
כמו, להבדיל, בן אדם שעובד,
עובד, עובד, עובד, עובד, עובד, עובד. למה אתה עובד?
עוד מעט מגיע החופש, אני נוסע ל... לא יודע מה, לתאילנד, לא יודע, נוסע לאיים הקריביים, שם אני ארביץ טיול.
רגע, אז בעצם כל יום שעובר עליך,
הוא רק בגלל מה שיקרה אחרי שתעבוד.
אז מה, אנחנו רוצים שככה תראה עבודת השם שלנו?
אני עכשיו לומד,
לומד, לומד, לא יודע, בסוף יקרה משהו. לא, אמור לקרות לנו משהו כאן, עכשיו, עכשיו, ברגעים האלה,
שאתה נפגש עם הקדוש ברוך הוא,
שאתה לומד תורה,
בכל דרכיך דאהו.
אתה לומד תורה עכשיו, המפגש שלך עם הקדוש ברוך הוא,
המפגש הכי חזק,
זה נקרא, ברב קוק,
קדושה מקורית,
לא קדושה מועתקת.
עכשיו אתה נפגש עם הקדוש ברוך הוא, אנא נפשי כתבית יהבית, נכון, ראשי תיבות, אנוכי ה' אלוקיך,
אומרת הגמרא, אנוכי, אנא נפשי
כתבית יהבית.
אני את נפשי, אומר הקדוש ברוך הוא, כתבתי לך והבאתי לך, אתה רוצה מפגש איתי,
תלמד תורה, אתה נפגש איתי.
אתה רוצה מפגש איתי, אתה מתפלל,
עכשיו אתה מנכיח את האלוקות פה,
אתה מדבר איתי, אתה מכיר
בהווייתי, אתה גם מבקש את הבקשות שלך וכולי, וזה בסדר גמור,
אז יש פה נוכחות אלוקית.
אתה עכשיו נותן עצה טובה לחבר שלך?
זה עכשיו עבודת השם הכי גדולה שאתה יכול לעשות.
האם אנחנו באמת עושים את זה?
יעקב,
תביא לי בבקשה חמישייה פותחת, כבר שבוע וחצי לא הטרחתי אותך.
תביא לנו פה, בסדר מוטה?
תודה רבה.
בוא נלמד משהו מהרב קוק.
תודה רבה.
יש לנו במוסר אביך,
יש פה מישהו שפתח בדיוק במקום,
לא רוצה להתגאות, אבל אין מה לעשות.
"בכל דרכיך הדיירו"
"בכל דרכיך הדיירו" בדיוק פתחנו פה, ברוך השם, כנראה הם לימדו את זה בשיעור שעבר.
"צריך לבקש את הקדוש ברוך הוא בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם.
כשהוא עוסק בתפילה,
אז יבקש את הקדוש ברוך הוא" מבחינת שאין לי את הצילום, אבל תקשיבו,
"אז יבקש את הקדוש ברוך הוא בהבנת ענייני תפילתו,
וכוונה רצויה, באמונת הלב, באותם עניינים של תפילתו.
ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בעניינים אחרים. אתה מתפלל? תתפלל עד הסוף.
אתה מתפלל עד הסוף, אחי.
אתה.
תתחיל לעשות את זה.
כי כיוון שהוא עוסק בעבודה זו,
כן, אל תיבהל, כן? כי כיוון שהוא עוסק בעבודה זו,
הקדוש ברוך הוא כביכול שורה מצידו בזו העבודה דווקא,
ובה נמצאנה, ולא במקום אחר.
אתה עכשיו מתפלל, אתה עכשיו בשיעור.
אתה לא מציג לחבר שלך.
אתה נמצא בשיעור, בסדר?
זו דוגמה ראשונה לגבי תפילה.
כשהוא עוסק בתורה,
ידע שימצא את הקדוש ברוך הוא בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו,
ולזכור ולשנן היטב,
ובזה הוא יודע אותו יתבעה בתורתו ולא באופן אחר.
כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו, זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, אתה עכשיו לומד?
עכשיו הפגישה שלך עם הקדוש ברוך הוא זה דרך זה שאתה לומד את התורה ומבין אותה עד הסוף.
זה הדבר הכי גדול שאתה יכול לעשות עכשיו.
והדוגמה השלישית, שבה אנחנו קצת מפספסים,
וכן בהיותו עסוק בגמילות חסדים.
להיטיב לחברו. בא לי חבר, אומר לי,
אני רוצה איזה סכנ"ש איתך, שיחת נפש.
ואתה יושב איתו, נגיד, ירבי יאיר.
אנחנו יושבים עכשיו ביחד באיזה שיחה, אתה אומר לי, רבנו, יש לך קצת זמן בשבילי? כן.
אנחנו יושבים אחד מול השני, אתה מספר לי את הדברים הכי אישיים שלך.
אני אומר לך, כן, כן, אני איתך, הכל בסדר, הכל טוב.
מתאמן, סימונים לאנשים.
רגע, אתה אומר לי, אתה איתי או לא איתי?
ואני באמת לא איתך.
אני חוטא
לתפקיד שלי.
אני חוטא לעבודת השם שלי, זה מה שהוא אומר כאן.
וכן בהיותו עסוק בגמילות חסדים להיטיב לחברו,
אז יבקש את הקדוש ברוך הוא רק בהעמקת עצה.
איך להטיל לו טובה גדולה, הגונה וקיימת.
וכן בכל הדברים שעושה.
כל דבר שאנחנו עושים בחיים,
אתה עושה אותו,
תעשה אותו עד הסוף.
וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו יתברך.
על כן, כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצוותו ורצונו,
ויבקש בהם את שמו יתברך.
וכשהשתדל בכל שכלו וכוחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות, בכל צעדי השלמות,
נמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.
והבית
הוא בית הבתוך.
זה המושג, מי שלא מכיר את בית הבתוך וממה מתוך,
הוא לא בחור ישיבה.
אני מסביר.
בטא בתוך הכוונה, הקב"ה נמצא עכשיו בדרך הזאת.
אתה עכשיו, אתה לומד תורה, כאן הוא נמצא.
אל תחפש עכשיו להתפלל או לעשות גמילות חסדים.
אתה מתפלל,
אתה עכשיו מתפלל כמו שצריך, והקב"ה נמצא בדרך הזאת.
כאן הקב"ה מקופל בסיטואציה הזאת ולא בסיטואציות האחרות מקבילות אליהן. ואותו דבר גם בגמילות חסדים.
אני זוכר שפעם הייתי בשיעור עם הרב צוקרמן,
זכר צדיק לברכה, הוא אמר שבן אדם שוטף כלים
שלא יקשיב לשיעור תורה,
אלא יהיה ממוקד בלשטוף את הכלים כמו שצריך.
שלא יהיה מלאריות ובקטריות ודיזנטריות ופוליו ולא יודע מה, כל מיני זה, בסדר?
שעבודת השם היא שאני אעשה את מה שאני עושה כמו שצריך.
זה פלא פלאות.
כן.
מצוין, יפה מאוד, כל הכבוד.
אל תגזעו, יש לכם עכשיו ייעוד,
זה הדבר הכי גדול שאתם יכולים לעשות, זה עבודת השם הכי גדולה. מצוין, סימן טוב, חזק וברוך, צריך להוסיף את זה לספר,
את מה שאתה אומר.
אל תגזעו בוודאי, כתוב.
על כן, ופרשה קטנה,
שאין הציווי בגדלות והרחבה של חוכמות ומחשבות,
אדרבה, צמצום בדבר הזה שהוא עסוק לבדו.
כן, כתוב, שלוש מילים,
בכל דרכי הדהו, וזה מקיף את כל עבודת השם שלנו.
זה פלא פלאות הדבר הזה.
כלומר,
אין דבר בעולם
שאני לא יכול דרכו לעבוד את השם.
אפילו שאני ישן,
בן אדם בא, אומר, אני עכשיו הולך לישון כדי שיהיו לי כוחות,
שאני אהיה רענן,
שאני אהיה שמח,
שאני אהיה חיוני,
שאני אוכל לסגר על אנשים, שאני לא אהיה עצבני עם כאבי ראש ועם כל מיני צרכים שלא מולאו, ואז אני...
אתם מבינים? זה דבר פלא הדבר הזה, מה שאנחנו אומרים עכשיו.
אם אנחנו חיים בצורה כזאת,
שבכל צעד ושעל אני רואה אותו כעבודת השם לכתחילאית,
ואני דואג לעשות אותו עד הסוף, ולא עסוק במחשבות אחרות,
שזה אולי המחלה של הדור שלנו, נכון?
אתה נמצא מזפזפ לדבר ההוא, והיה פעם תוכנית בקופסא, כן?
קראו לה רחוב סומסום.
קראתם את זה או שזה לא בתקופתכם?
מכירים?
מי שאולי אצל השכן שלו הייתה טלוויזיה וזה,
היה שם רחוב סומסום והיה עוף עוף, היה בובה כזאתי,
לא יודע אם אדומה או חומה, זה היה שחור לבן אז.
בכל מקרה, הבובה הזאתי באה ואומרת,
אני רוצה להיות שם.
טוב, הוא הולך לשם, ואז הוא אומר, אני רוצה להיות כאן.
כל פעם הוא חי באיזה סכיזופרניה כזאתי.
כל פעם הוא בטוח שהאושר,
באלף,
נמצא במקום השני.
הוא אומר לך, לא, לא, לא, העושר נמצא כאן,
במה שאתה עושה.
אני עכשיו יכול להתעסק במשהו בעבודת השם, להגיד, או, אבל לאושר,
המפגש הכי חזק שלי עם הקדוש ברוך הוא יכול להיות עכשיו במשהו אחר.
לא, לא, אדוני,
כי באותה מידה אתה תלך לדבר האחר, אתה תרצה להיות כאן, ואחרי זה תרצה להיות שם.
כל מה אתה תסבול.
מה שאתה עושה,
תעשה אותו עד הסוף.
זה, אני חושב, אולי זה התיקון
של הדור שלנו, שיש בו פיזור נפש. נכון, יאיר?
מה הסיפור שלנו היום?
אנחנו אנשים כל כך תזזיתיים וכל כך נעים מדבר לדבר.
תשהה בדבר שאתה עושה אותו עד הסוף.
הרמב״ם אומר שאתה אוכל, תרביץ 17 ליסוד.
יש פה מישהו,
אולי כולנו ביחד לא עושים בכל הארוחה ביחד 17 ליסוד.
אתה חצי, אני חצי.
זה נראה הדבר הכי משעמם והכי בזבוז זמן.
הרמב״ם, הנשר הגדול, אומר 17 ליסוד.
חלק מעבודת השם זה שבן אדם אוכל לאט-לאט,
כן, אני חייב להגיד את זה לעצמי, שכל יום אני מוצא את עצמי בצהריים עם הצלחת של ארוחת בוקר שלא גמרתי.
בסדר?
בקיצור, הבנו את הנקודה.
יפה מאוד, על כן היא פרשה קטנה,
שלוש מילים שאינה ציווי בה גדלות והרחבה של חוכמות ומחשבות. אדרבה, צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו,
ומכל מקום,
כל גופי תורה תלויים בו.
כי בזה יעשה הכל כשורה,
ומזה ימצא כבודו של הקדוש ברוך הוא בתכלית,
ורמזו חז"ל בדבריהם זמן תפילה לחוד, וזמן תורה לחוד,
ואהביהם.
טוב,
חזק וברוך.
אז זה, בכל דרכי חדיו, זה מתוך ספר מוסר אביך
של הרב קוק. יפה מאוד.
למה קראנו את זה? כי בעצם הוא אמר,
אני רוצה להיות פשוט יהודי.
אני, בכל דבר שאני עושה, לעשות אותו עד הסוף.
חסר לי.
דומה אני בעיניי, אתם רואים אותי נכון חברים? שורה שלישית מלמטה.
דומה אני בעיניי כצורת אדם מצוירת,
שהכל בה, הגוונים, הצורה וכולי,
רק אחת חסרה, הנשמה.
כאילו אנחנו פה בעולם, יש לנו הכל, כל האיברים,
אבל בפנים העיקר חסר מן הספר.
יפה?
ריבונו של עולם, צופה ומביט כל נעלם, נא להפוך את הדף.
"לפניך אתוודה ומלפניך אתחנן.
מושלך ומרוחק אני ממך ומכל היכליך הרחק מאוד.
פשוט רוצה אני מעתה להתגייר" תראו מה הוא אומר על עצמו.
לא יאומן, בן אדם יהודי בן ארבעים, הוא אומר, אני לא מרגיש יהודי.
כן, אני יהודי ירא שמיים וצדיק, יסוד עולם.
גם זה, בן אדם הזה אתה אומר,
אחר המשימה, תראו, הוא כמעט במדרגתך.
בסדר?
לפניך אתבדר ולפניך אתחנן, מושלך ומרוחק אני מיוחד, ומכל היכליך הרחק מאוד. פשוט רוצה אני מעתה להתגייר ולהיות מעתה יהודי.
ריבונו של עולם.
הושיעני שלא אבלה את שארית שנותיי בין חמורי, אתוני וכלבי. הוא כאילו, הוא מרגיש שבעצם הוא קצת חי חיים סתמים.
יש לכם את הדף, נכון לכולם?
יש לכם? צדיקים?
אתה רואה? אולי יכול להיות שאין לך.
אז תסתכל בבקשה.
אמור להיות כתוב ש"ח.
אה, יופי. מצוין.
אז לא להתבייש, חבר'ה, מי שלא מוצא, שירים את היד, נספק לו את הסחורה.
ריבונו של עולם,
מושיעני שלא אכלה את שרית שנתיים בינך מורי,
אתוני וכלבי.
קרב אותי אליך.
והכניסני היכל לפנים היכל.
קשור אותי אליך לעולם ועד מתוך הרחבה.
כי אני רוצה באמת להיות קשור בך, ולא בערך.
אתם מבינים, אפשר לחיות,
אנשים יכולים, חס ושלום, חס ושלום, לחיות חיים שלמים ולעבור ליד,
ליד החיים.
יש לך אפשרות בכל דרכים, בכל צעד ושעל,
אתה יכול להנכיח את הקדוש ברוך הוא, ואתה, לא אתם, אתם צדיקים.
האדם יכול, כביכול, לחיות חיים דתיים,
אבל הוא לא פוגש את הקדוש ברוך הוא שם.
הוא עובד את עצמו, הוא לא עובד את השם,
הוא עובד את המסגרת ולא את הצורה, הוא עובד את המסגרת ולא את התוכן.
זה דיכאון גדול מאוד.
דוגמה חיה לזה,
הרב מרדכי אליהו,
שבדיוק הפוך, שזכה באמת
כל דבר, אני זוכר אותו,
כשהוא בונה את הסוכה,
אז הוא בעצמו גם בונה את הסוכה.
וממש ככה, בשמחה ובטוב לבב, ושעם ארבעת המינים,
אז הוא בוחר אותם, ומנשק את האתרוג ואת המצה, הנה עושים ביחד מצות.
עושים מצות, הרב הוא שותף לעשיית המצות,
וגם בודק אותם, והכל בשמחה, ושרים הלל, תחשבו,
אתה אוכל את המצה בליל הסדר, מצה שאתה עשית בעצמך.
זה ממש מפנים את יציאת מצרים.
נכון? כל דבר עושים את זה מבפנים, לא באופן חיצוני,
באופן מוחצן, אלא באופן פנימי, שממש אני חווה את זה, בסדר?
וכנ"ל גם בזוגיות,
כן, אז אני, טוב, חזק וברוך,
בטח זה בא על חשבון משהו, לא? פתאום אתה רואה איך הוא מתייחס לאשתו,
איך הוא מתייחס לילדים שלו.
זה תלמיד חכם אמיתי, תלמיד חכם שבכל מה שהוא עושה,
אתה רואה שהוא עושה אותו עד הסוף ממש בכל דרכי חדיו.
אתן לכם דוגמה לזוגיות, נותנים לכם?
מה הוא היה עושה בזוגיות?
יום הולדת. יום הולדת לרבנית ציויה, שהקדוש ברוך הוא ישלח לה רפואה שלימה.
מה הרב עושה? הרב מרדכי,
מכין כזה, כמו מגילה כזאת,
לוקח שתי מקלות,
מחבר דפים,
כן?
כותב מחמאות לאשתו הרבנית החשובה, אשתי היקרה,
כל מיני מחמאות,
מגלגל אותם, ויש לו כזאת,
כמו מגילה של פעם כזה שפותחים,
כמו ספר תורה כזה קטן.
מושיב את כל הילדים ואת כל הנכדים והנינים,
והסבתא יושבת,
והרב מרדכי בכבודו ובעצמו יושב, אומר לה, הרבנית, איזה, כמה כוחות יש לה, וכמה,
כמה טוב, תחשבו מה זה הדבר הזה.
רואה את זה נכד, רואה את זה בן, רואה,
ככה צריך להתנהג לאימא,
ככה צריך להתנהג לאשתי,
אני לא רואה בזה חס ושלום בזבוז זמן.
וכן על זה הדרך, בכל דבר.
אם בן אדם חי בצורה כזאת, אז כל החיים שלו מי נהיים בתוכן.
אין מקום זניח בחיים שלי,
כן?
אם עכשיו שאלתי את הרב שמואל פעם,
אמרתי לו, תשמע, כל היום מספרים על אבא שלך כל מיני סיפורים.
זה נכון שאף פעם הוא לא כעס בבית?
זה נכון, הוא הודח לי שחקני ואתה פה, תגיד לי את האמת.
הוא אומר לי, כן, הוא לא כעס אף פעם.
זה נכון שאף פעם הוא לא אמר לא בבית?
כאילו, מילים שליליות?
הוא אומר, כן, זה נכון.
אמרתי לו, אז איך מחנכים ככה?
הוא אומר, תמיד הוא היה או מספר איזשהו סיפור.
כאילו, בעקיפין, הכל כזה ספירלי, נעים,
הכל בנחת רוח,
כן?
הוא, אחרי שהוא ישן שעתיים בלילה, או שלוש,
מישהו מאיתנו ישן שעתיים, כל היום לאחרת הוא עצבני,
כן?
מי נוח, לא נרדם בשיעור,
לא הולך להפגנות, לא, קיצור.
מה?
מי אמר לך את זה?
מייד אחרי השיעור הלכת לשם.
הייתי בא איתך, אבל יש לי פה...
אפשר להגיע לשם ערבית.
נעשה עוד ערבית.
טוב, כבודו להקפיד עליי, אה?
טוב, בקיצור, בסדר?
אז הרב אליהו, באמת, כל דבר, זה ככה,
בן אדם עובד השם אמיתי, ככה הוא חי.
או הרב ביגון.
כן, עכשיו הוא גם מבוגר יותר,
אז הכל ליד וזה, אבל תראו איך הוא מתפלל,
אלה פלאות, לא?
80 וכמה שנים, 84 שנים, בן אדם,
טוב, אז נגיד נוריד משם 40 שנה, או כמה שזה היה לפני, חזרה בתשובה, או 30, לא,
כן?
50 שנה.
נכון, נכון, לפני כן חזרה בתשובה. בקיצור,
יעקב פה הוא המחשב שלנו.
בוא נגיד 60 שנה, 60 שנה מתפלל ככה כמו שצריך.
אתה רואה בן אדם שהוא מתפלל, זה באמת פלא פלאות, הכל ביישוב הדעת, לאט לאט לאט לאט לאט לאט, כל מילה מכוונת.
איך הוא אמר השבוע,
אמר שהרב צבי יהודה היה יודע אם יש למישהו יראת שמיים או לא,
לפי איך שהוא מברך את ברכות התורה.
אם בן אדם עולה לתורה,
ואיך הרב ביגון מברך?
אשר בחר בנו מכל העמי, הכל האט לאט לאט לאט, נכון?
עם הקול המתוק שלו, עם הנעימות, עם הסבא קדישא.
זה דבר יפה מאוד, זה דבר חשוב מאוד.
וכשהוא מדבר עם בן אדם, אז הוא כל-כולו איתו,
וכשהוא מחייך, אתה מרגיש שאתה...
בגן עדן, נכון?
ככה צריך להיות יהודי.
שכל דבר, כל דבר שהוא עושה,
הוא נמצא בו עד הסוף, הוא לא, לא אצה לו הדרך,
הוא לא ממהר לשום מקום.
עכשיו, זה בכלל לא קשור לבטלנות, כי אתה יכול להגיד, אה, ככה, אמר, בן אדם כל היום סוטלן, אחי,
זרום, יש זמן, מה קרה, לאן אתה ממהר? לא, אני רוצה לעשות, יש לי הרבה דברים לעשות.
אבל כשאני עושה עכשיו את הדבר הזה,
אני כל-כולי בו, בסדר?
עוד פסקה, וניפרד כידידים.
וכמובן, נלך להפגנה.
כמעט
שגמרתי בליבי לפני שבועיים,
שלא להתפלל עוד על אריכות ימים.
כי האם אין אריכות ימים כזו של אותו זקן עונש ועונש? כן, היה לו שכן,
לאדמו"ר מפלסטה היה שכן,
שלא עלינו, ככל שהוא יותר עזקין, הוא נעשה יותר צ'קמוק.
כאילו, היה עדיף לחדול אותו מהר.
לגמור את הסיפור שהוא היה עוד קטן.
אז מה הוא אומר?
וואלה, אני מסתכל החוצה, עוד רקע נקרא את זה. הוא אומר, אני מסתכל, וואלה, אולי כדאי, כאילו, מה שנקרא, למות בשיא.
ולא כדאי להאריך את הימים.
כן.
אוי ואבוי וואי.
כבר חשבתי שכבודו לא יספר לנו איזה סיפור חיובי, אתה...
כן, כן, כן.
חזק וברוך.
טוב, קדימה.
אז בדומה לבחור שלך מיוקנעם.
כל ימיו חסיד היה,
וזהיר בעצמו כיתר חבריו החסידים בני גילו,
הוא מתאר את הסיפור של השכן שלו.
וכשבא לשנת השישים,
אז הוא יצרו בגרונו והטילהו אל בית הכיסא.
ממש אל בית הכיסא.
כאילו הבן אדם פתאום נעשה אדם שפל.
והיה טבוע והולך שם, לא שנה ולא שנתיים.
אך כשהיה כבר בן שבעים וארבע, שבעים וחמש שנים,
עוד לא היה יכול להתגבר ולהתפרש מחטאותיו עם שעיו המנוולים. כלומר,
רחמנא לזה, הוא אומר, אני רואה שרק זה,
לבן אדם יש רק מסלול של הידרדרות.
ואיך זה עוד טועה הוא להחזיק את עצמו גם אתה לחסיד ישיש מוזר ובעיניי. הוא ממש מספר סיפור על חוויה שעוברת עליו.
"והאם זקנה כזאת להיות שקוע בזוהמה ותומעה עד למעלה מראש רחמנא ליצלן לאכול חורה ולשתות מימי רגליו חיים תיקרא אשר אליה נקווה אף אחד לא רוצה לחיות ככה או ריקבון בשאול תחתית ודין של צוער או תחתי ישן עם הסנא כי מתחווה קשת ממנה ננוס
אוי ואבוי
אימה איומה תרעדני ותחלחלני, ריבונו של עולם, גם לחיות,
גם להיזקן,
סכנה היא. טוב, בעברית, במקום לתת לנו חומר לא טוב לחלומות,
אז בואו נדבר בצורה פוזיטיבית, בצורה חיובית.
אתה אומר, ברוך השם,
אני חי.
הקדוש ברוך הוא נותן לנו עכשיו הזדמנות לחיות יותר שנים.
כן, הרפואה התקדמה, תוחלת החיים ארוכה יותר, אתה יכול לפעול הרבה יותר.
יש לנו הרבה יותר כלים,
הרבה יותר כלים לפעול, יש לנו הרבה יותר שנים לפעול.
אפשר כל כך הרבה לעשות, כל כך הרבה, ואיך בן אדם לפעמים
לא שם לב, והימים היו אומרים, בן אדם, בן אדם, אל תדאג על הדמים, אלא תדאג
על הימים, נכון? איך הפיוט אומר?
בן אדם, בן אדם, נכון? כן, זו פתיחה רצינית.
אז אתה רוצה לשאול על זה? סימן טוב.
בן אדם צורך פה את, איך קוראים לזה? בן ציון.
חמצור.
בקיצור,
בן אדם דואג לדמים, דואג לכסף,
אבל לא דואג לימים.
הימים חולפים,
ובן אדם לא דואג לשתול בימים ערכי נצח, דיברנו על זה בשבוע שעבר בשיעור.
הזמן הוא חולף.
הזמן הוא יחסי, כן, עברה השנייה שדיברנו.
טוב, מה עשיתי עם השנייה הזאתי?
איך אני יכול לקחת את הזמן הזה ובעצם למשוך אותו יחד איתי?
בדברים חומריים,
הזמן הוא חולף.
מה שהיה, הוא כבר איננו.
אבל ברוחניות,
כל הזמנים נמצאים כאן.
אז זה כותב הרב בעולת ראייה.
יש פה עולת ראייה?
לא.
לא נראה לי. אז נגיד את זה בעל פה.
אורך ימים אסביאהו והראהו בישועתי.
מה זה אורך ימים אסביאהו? כן, אני יושב בסתר העניין, נכון?
מה זה אורך ימים אסביאו והראה בישועתי?
אני יכול להאריך את הימים שלי.
איך אני יכול להאריך את הימים?
מה, 24 שעות לכולם?
זה אותו דבר.
ברגע שאני שותל בהם ערכי מצח,
אני עושה מצוות,
אני מממש אידיאלים, מממש ערכים,
אז הימים שלי לא מסתכמים כאן ועכשיו.
הם הולכים לאחור, הם מתקדמים קדימה, אנשים מחונכים בעקבות מה שאני עושה.
אני מחנך את עצמי, מחנך את ילדיי, מחנך את סביבתי.
אז כל הימים הם לא מסתכמים במה שיש כאן לפניי,
כי הזמן, כמו שאמרנו, הוא יחסי, ביחס לחומר,
אבל ביחס לרוח,
הימים מתארכים.
אז נאחל בעזרת השם לכל החבורה הקדושה,
שהחב"ה יזכה את כולנו, שהימים שלנו יהיו יותר ארוכים, תגידו אמן.
שנזכה להכניס להם תוכן,
שלא כמו השכן ביקנעם, שבאמת כל יום למות,
נרצה יותר לחיות,
כדי יותר לממש ולמלא את הרגעים בתוכן,
שבאמת נזכה שבכל דרכי חדיו. מה שאנחנו נעשה,
נעשה אותו עד הסוף. לא נסתכל על צדדים, נגיד, אני עכשיו לומד,
לומד כמו שצריך.
אני עכשיו יושב עם חבר לאיזה שיחת נפש,
אני מדבר איתו כמו שצריך, אני עכשיו מתפלל, אני מתפלל כמו שצריך.
כל דבר,
להשתלם מאוד, זה מאוד קשה בחברה שהיא השוואתית,
לא להסתכל על צדדיהם.
לא מעניין אותי עכשיו שההוא זוכה להתמיד יותר,
או ההוא מתפלל יותר, לפחות למראה עיניים, מתפלל יותר בכוונה.
אתה תעשה מה שאתה יכול.
מה שאתה יכול, תהיה ממוקד במה שאתה עושה,
ממילא יהיה לך מפגש אמיתי ובלתי אמצעי,
מה קדוש ברוך הוא, וכן יהיה רצון ולמה אמת.
מה קדוש ברוך הוא, וכן יהיה רצון ולמה אמת.
ישר כוח אצור.
::::::::
