טוב,
שלום וברכה.
אנחנו התחלנו בפעם שעברה מין מהלך כזה של להבין מה זה תורה שבעל פה ומה זה לימוד גמרא,
מה זה לימוד מדרשים ודברי חז"ל.
ואנחנו ראינו שיסוד שמובן שיסביר כל לימוד תורה שבעל פה
בנוי על עיקרון אחד,
שהוא נקרא תפוחי זהב ומשכיות הכסף.
אני אגיד, אני רואה יש אנשים חדשים שלא יהיו בשיעור שעבר, אז אני אגיד את זה בשני מילים.
זאת אומרת, אנחנו הולכים לפי הרמב״ם שמצטט את משלי,
שאומר שכל דברי חז"ל הם בעצם סודות גדולים ועליונים שאי אפשר לגלות אותם,
הם בצורה פשוטה, כי אם מגלים אותם בצורה פשוטה, כמו שראינו עם הסיפור הארבעה שנכנסו לפרדס,
זה יכול לפגוע בבן אדם.
לכן חז"ל
מצפינים את דבריהם.
צופן, סוג צופן אחת זה שהם אומרים משהו שאי אפשר להבין אותו,
הם פשוט מצפינים, וזה נקרא לימוד קבלה,
ורק מישהו שיודע את הצופן
הוא מבין מה שכתוב שם, זאת תורת הנסתר, קבלה,
חוכמת חן,
תורת חן,
וסוג אחר זה דיבור רב-מימדי.
מה זה דיבור רב-מימדי?
שהם אומרים דבר אחד ואנחנו מבינים אותו בהרבה הרבה רמות.
ועל זה אומר מהר"ל ורב קוק, ויש הרבה מקורות,
שאומרים, חז"ל אף פעם לא מדברים על עולם הזה.
לא תורה ולא חז"ל אף פעם לא מדברים על עולם הזה.
הם תמיד מדברים על עולמות רוחניים.
תמיד.
ולפעמים,
או לעתים קרובות,
מה שהם אומרים על עולמות רוחניים
מתבטא גם בעולם שלנו באופן ריאלי, פיזי, בצורה של הלכה.
אבל הם לא באו לספר לנו איך לחלק שדה,
או מה לעשות עם טלית ששתיים אוחזים בה,
או מה לעשות עם שור שנגח את פרה.
לא זאת המטרה שלהם.
המטרה שלהם לדבר אך ורק על עולמות רוחניים.
רק אנחנו מבינים, מאמינים,
שאין פה שתי עולמות, כמו שאנחנו למדנו, אין עולם הזה או עולם הבא, אלא העולם הוא אחד,
והוא מתבטא בממדים שונים של המציאות.
מציאות רוחנית ומה שאנחנו קוראים לזה גשמית וכולי וכולי, אבל מציאות היא אחת.
ולכן זה מתבטא תכל'ס בפועל גם בצורה מעשית מה שצריך לעשות בפועל.
אבל
נושא שלהם תמיד אך ורק
על עולמות רוחניים.
על זה דיברנו פעם שעברה, וזה נקרא תפוחי זהב ומשכיות הכסף. זאת אומרת, יש איזשהו תכשיט עשוי מזהב,
והוא עטוף בתחרה עשויה מכסף.
כשאתה מסתכל על התכשיט הזאת מבחוץ, אתה רואה שזה עשוי מכסף.
ורק אם אתה מקרב, אתה מסתכל בין הערכים, אתה רואה בפנים שזה, יש שם תכשיט זהב.
ככה זה צריך כל דברי חז"ל, כל דברי תורה.
בחוץ הם נראים בעלי משמעות מסוימת,
שאנחנו נדע מה לעשות עם שור מועד או שור תם וכו' וזה,
אבל בפנים מסתתר עולם יותר יקר,
יותר גדול, יותר חשוב, יותר פנימי.
זה בעצם על רגל אחת, כמו שדיברנו פעם שעברה.
והיום
אני ידגים לכם כל מה שדיברנו במציאות,
אבל לפני שאני אדגים לכם, אני אספר לכם סיפור
שקרה לי בחיים שלי באופן אישי.
לפני שנים רבות
אני הלכתי, היה לי מכר,
תלמיד מכר,
שהוא היה שחקן תיאטרון,
ואני ניסיתי
להחזיר אותו בתשובה.
ודיברתי איתו הרבה, הסברתי לו, רציתי שהוא יחזור בתשובה.
לימד אותי אותו דברים, דיברנו,
העברנו שעות,
שעות בשיחות, הרבה שעות, לא?
שעות בשיחות על משמעות העולם, על תפקיד האדם,
וחזרה בתשובה.
דפי מקורות אין שם יותר, נגמרו?
נגמרו? אז הנה יש פה עוד, הנה כך כך.
דיברתי, דיברתי איתו על חזרה בתשובה,
ובסוף הוא חזר בתשובה, ברוך השם, איזה יופי.
ועכשיו צריך שלב הבא.
מה שלב הבא אחרי שהוא חוזר בתשובה?
שיבוא ללמוד בישיבה.
אז מכון מאיר לא היה כל כך עדיין
אקטואלי,
היה מזמן מזמן,
למרות שהוא כבר קיים, אבל...
ורציתי לשכנע אותו לבוא ללמוד בישיבה.
אז היה מאוד מוזר לו, מה לעשות בישיבה?
מה אתם עושים שם?
אז דיברתי איתו שבעצם הדבר העיקרי בישיבה
זה שאתה מחפש תשובה לשתי שאלות.
זה בעצם מה שאתה עושה בישיבה.
תשובה, השאלה האחת זה מהי מהות העולם?
בשביל מה עולם? בשביל מה חיים?
בשביל מה זה נברא?
נכון, שתי שאלות.
שאלה אחת,
מהו עולם?
מהות העולם.
ושאלה שנייה,
מה התפקיד שלך בעולם?
בשביל מה אתה פה?
וזה מה שלומדים בישיבה.
והוא התרשם, השתכנע ממני,
ובא לישיבה ללמוד יחד איתי.
אני אז למדתי בישיבת בית אל,
והוא בא ללמוד איתי.
נתנו לו שם מקום,
נתנו לו שם חדר אוכל, הכל,
איפה לאכול, איפה לשתות, והכל, הכל ככה הסתדר, יפה, טוב, בסדר.
דיבר עם החבר'ה, מצא חן בעיניו, הכל היה שם מאוד נחמד, יפה,
והנה הוא מגיע לשיעור גמרא, פעם ראשונה בחיים שלו.
נכנסים לשיעור גמרא,
וכל השיעור,
הרב מדבר על סוגיה "גיתו וידו באים כאחד".
מכירים את הסוגיה הזאת? "גיתו וידו באים כאחד"? זה מדובר, איך עבד יכול לקבל את השחרור?
איך יכול להיות שהוא יקבל שחרור?
הרי צריכים, כדי לשחרר אותו,
לתת למישהו שהוא בעל, שהוא בעליו לשחרר אותו.
אבל זה בעל, בעל העבד עצמו, איך הוא יכול לשחרר אותו?
מי יקבל את הגט?
אם עבד קיבל את הגט,
אז מה שקנה עבד קנה רבו.
אין לו יד, לעבד.
מכירים את הסוגיה הזאת? יודעים על מה מדבר?
כן.
אז הפתרון של הגמרא היה, גטו וידו באים כאחד.
על זה היה השיעור. והרב הסביר הכל הכל הכל, נגמר השיעור, אנחנו יוצאים החוצה,
והשחקן הזה אומר לי,
תגיד לי,
אתם מתכוונים לקנות עבדים?
אתם רוצים שיהיה עבדות בעולם בעצם?
אמרתי, לא, מה פתאום? הוא אומר, אז למה אתם לומדים על הלכות עבדים?
מה הקשר לעבדים?
כאילו, שאלתי במילים אחרות, מה נפקא מינה?
מה זה עבד?
זה תקופות עברו, עבדות כבר נגמרה לפני אלפיים שנה.
מה עבדים?
בשביל מה אתם לומדים על זה? זה סתם כאילו בזבוז זמן.
אמרתי, לא, תשמע, זה לא עבדים, אתה צריך להבין את צורת החשיבה, זה מודל.
מוזר מאוד.
ואתם חושבים שעבדות יחזור לעתיד לבוא כשייבנה בית המקדש? אז שוב יהיו עבדים והכל זה? לזה אתם מחכים, מתפללים?
אמרתי, לא, העבד זה...
טוב, בסדר, אוקיי.
ואז אנחנו מגיעים לשיעור נוסף בישיבה,
ואחרי השיעור הזה,
שעכשיו אני אספר לכם אותו,
הוא עזב את הישיבה ולא חזר יותר,
ואני לא ראיתי אותו מאז עברו 40 שנה.
ואני אספר לכם עכשיו את הסוגיה שבגללה הוא עזב את הישיבה.
הסוגיה היא כזאת:
זה גמרא במסכת שבת,
במשנה דף דלית עמוד א',
המשנה אומרת ככה, מקור אחת אצלכם:
העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים,
פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו
של בעל הבית או שנטל מיה מתוכה והוציאה,
העני חייב ובעל הבית פתור.
זה חלק מהמשנה.
כלומר, על מה זה מדובר?
זה אומר ככה:
יש אחת משלושים ותשע מלאכות שאסור לעשות אותן בשבת,
זה נקרא הוצאה מרשות לרשות.
מה זה רשות לרשות?
בכל עולם אפשר לחלק את העולם בגדול לשלושה, שלוש רשויות, בגדול. יש תתי חלקים, אבל בגדול, שלוש רשויות.
שזה רשות הרבים, רשות היחיד וכרמלית.
רשות היחיד זה משהו ששייך אליך, בית שלך, שטח מוגדר עם איזושהי שם, עם איזושהי גדר או משהו כזה, זה שהוא שייך לבית שלך, חצר שלך,
מקום שלך.
רשות הרבים זה איפה שכולם, אנשים הולכים, יש הרבה, זה רחוב וכל זה. באמת, שם זה צריך להיות שישים ריבוב ויש עוד כל מיני,
אבל בגדול זה משהו שהוא מחוץ לרשות שלך, הרשות היחיד.
עיר, מקום, איפה שעוברים שישים ריבות,
מקום גדול.
ואילו שדות, יערות,
נהר, ים וכל זה, זה כרמלית.
אבל בגדול יש שתיים,
רשות היחיד, רשות הרבים.
מה שאסור לעשות בשבת זה להוציא מבית
לרחוב, או מרחוב לבית.
זה אווירה, אווירה מדאורייתא, אחת משלושים ותשע,
משהו חמור מאוד, לעשות הוצאה מרשות לרשות.
היום אנחנו לא כל כך דואגים לזה, בגלל שכל עיר בארץ ישראל מוקפת מן גדר כזה, שזה נקרא עירוב,
שזה עושה את כל העיר לרשות יחיד.
אז לכן אין בזה בעיה.
אבל בגדול,
זה כשנגיד אנחנו נמצאים בחוץ לארץ, אז כן, יש בעיה גדולה
להוציא משהו ממקום אחת למקום אחר.
על זה אומרת המשנה שלנו פה,
שבעל בית יושב בפנים,
אני אכניס יד לתוך הרשות היחיד של בעל בית, לקח משם משהו, הוציא את זה החוצה,
אז אני עשה עבירה.
בעל בית פטור, אני חייב.
מובן, נכון, פשוט.
ואז גמרא שואלת שאלה, רגע, אבל איך יכול להיות?
בשביל שתהיה, צריך, בשביל שיהיה הוצאה מרישות לרישות, צריך להיות דבר שנקרא עקירה ואנחה.
עקירה זה שאתה לקחת ממקום מסוים,
הוצאת החוצה למקום מסוים.
המקום מוגדר כמשהו שהוא בגודל ד' על ד', בערך גודל כזה, ד' על ד' טפחים.
בסדר?
צריך להיות משהו כזה.
אם נגיד אתה הוצאת,
יש לך בעל בית, יש לו תפוח ביד,
הוא הוציא מהבית שלו לרחוב תפוח והחזיר חזרה.
זה לא נקרא עבירה.
למה?
כי הוא לא הניח, צריך להיות ההנחה.
או שהוא הוציא החוצה ושם את זה על העמוד.
אז מדאורייתא,
חז"ל שם החמירו כל זה, אבל מדאורייתא זה לא נקרא
הנחה,
כי אתה שמת את זה על עמוד שהוא פחות מדלת על דלת.
בסדר? מובן.
כדי שזה תהיה עבירה צריך להיות גודל דלת על דלת, טפחים.
יופי.
אז גמרא שואלת, איך יכול להיות שאני מתחייב שהוא עושה עבירה אם הוא קיבל ביד?
הוא קיבל ביד ומחזיק ביד ואוכל את התפוח הזה.
אז אין פה הנחה.
אם ככה, אז הוא לא אחראי.
ואז גמרא מחפשת
ארבע תשובות, ארבע אפשרויות להסביר את הדבר הזה,
והחמישי עונה על השאלה.
יש כמה ניסיונות להסביר את
המצב הזה.
ניסיון אחד אומרים, נכון,
אני הכניס לשם יד, שביד היה,
זה בגמרא נקרא תרסיקל, זה כאילו סל,
או מגש כזה.
הכניס מגש בגודל כזה,
ובעל הבית שמנו את זה בתרסיקל,
והוא הכניס את זה חזרה.
זה נקרא שהוא עשה עבירה כי הוא קיבל ד' על ד'.
הגמרא אומרת, לא,
לא כתוב שם
תרסיקל.
כתוב,
הושיט את ידו,
ידו.
יד זה יד.
לא היה ביד שום דבר.
לא היה שם סאל או משהו.
זה ניסיון ראשון, שזה היה ניסיון שני להסביר את הפרדוקס הזה על ידי כך שאומרים הוא פשוט יד אם היא נמצאת מאוד מאוד קרוב לקרקע במרחק של שלושה טפחים
אז יד בטלה לקרקע
ויוצא שהוא שם ביד שלו כשהוא קרוב לקרקע
וככה הוא התחייב
בהוצאה.
אתם איתי, אתם מבינים על מה אני מדבר?
הגמרא אומרת,
אבל איך הוא שם יד קרוב לקרקע?
הוא התכופף.
התכופף, אבל כתוב, עמד ויושיט ידו.
עמד, זה אומר שהוא עמד.
לא כתוב שהוא התכופף.
זה הניסיון השני של הגמרא
להסביר את זה.
ניסיון שלישי של ההסביר של הגמרא אומר הוא עמד אבל בתוך הבור.
על יד הדלת של הבעל בית היה שם בור באדמה
והוא עמד בבור, הושיט את ידו קרוב לקרקע ואז בעל הבית נתן לו את זה ביד וכך הוא התחייב.
או יש אפשרות שלישית להסביר את זה, לא בבור.
אלא בזה שהאיש הזה,
זה שאני שקיבל את זה, האני הזה הוא היה גמד.
וכיוון שהוא גמד, אז הוא מימא לי כשהוא עומד,
אז הוא קרוב לקרקע ג' לג'.
ברגע שהחבר שלי, השחקן,
שמע את כל הסיפור הזה,
הוא יצא מהשיעור, אמר, בוא'נה,
אתם קרזי, קרזי.
כאילו,
מה אתם עושים כל החיים שלכם?
ורוצים להסכים בשטויות הללו?
באמת?
אתם מספרים סיפורים על גמדים ושל גיאה?
מה כל השטויות הללו?
בן אדם בא, לקח וזה זה, הוא עמד בבור, הוא עמד בבור והוא השאיר את היד שזול. איפה אתה ראית דבר כזה? איפה אתה שמע את הדברים האלה? איזה דברים הזויים, יש לכם בראש, איזה שטויות אתם מדברים.
וואו, וואו, וואו, סליחה, אל תיעלב,
כאילו, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני, אצלי זה אידיאלים אחרים, יש לי הרעיונות יותר גדולים מזה.
יש לי מה לעשות עם הזמן שלי יותר משמעותית.
והוא הלך, וכמו שאמרתי לכם, לא ראיתי אותו מאז
שנים רבות, עד היום.
ואז כשזה היה, כשהוא אמר לי את כל זה, לא היה לי מה לענות לו.
מה אני, לא ידעתי מה להגיד לו. כאילו, לכאורה, אני הרגשתי,
אני הבנתי שזה נכון וטוב וזה, זה, זה, אבל לא ידעתי מה להסביר.
אז אחר כך אני הבנתי מה להגיד, וזה עכשיו השיעור שלנו. אני עכשיו אומר לכם מה אני הייתי צריך להגיד לו אז, ואם אתם תפגשו כזה שחקן או משהו, תמסרו לו את התשובה שלי,
אולי הוא יראה אותנו באינטרנט
ויחזור בתשובה.
יחזור ללמוד בישיבה בסוגיות הללו.
ובכן,
אז מה התשובה לשחקן?
התשובה היא כזאת.
אתם יודעים שגמרא,
אם אנחנו מבינים שמי שכתב אותה זה אנשים מאוד חכמים,
וכל מה שהם, כמו שאמרנו קודם, מדברים תמיד על מהויות.
זה טובי מוחות של כל מין האנושי בכל הזמנים.
כל מילה, כל מה שהם אומרים, מאוד מאוד מדויק לעולמות הרוחניים.
אז כשהם כתבו,
אבל הדבר הזה,
מה שבגמרא הזאת זה נמצא בעצם סיפור על בריאת העולם.
זה סיפור שעכשיו קראנו לסיפור על בריאת העולם.
למה זה בריאת העולם?
כי אנחנו מדברים פה על
לט הלכות,
שלט הלכות זה בהם נברא עולם.
מה זאת אומרת?
למה יש לא ל"ו מלאכות ולא מ"ד הלכות?
למה יש סך הכל 39 מלאכות?
כי זה יש 39 חוקים שעל פיהם חוקים רוחניים,
שעל פיהם נברא עולם.
39,
ואנחנו עכשיו מדברים על,
סליחה, על מהלך הבריאה.
אם אנחנו מבינים
במונח
רשות היחיד,
אנחנו יכולים להבין את זה, רשות היחיד, שזה שייך לך, בית שלך וכולי.
אבל אפשר להבין מושג רשות היחיד כרשות יחידו של עולם.
מי שנקרא פה יחיד זה הקדוש ברוך הוא.
העולם כולו
זה רשות היחיד.
ופה כתוב שבא אני והושיט את ידו.
מי שקצת מכיר את הגמרא, אז הוא יודע שהגמרא אף פעם לא מדברת על דברים סתם כאלה שזה...
אם יכתבו אני,
נגיד, בדרך כלל גמרא מתעסקת עם הדברים מופשטים,
למשל שתיים אוחזים בטלית.
אנחנו לא יודעים מי זה שתיים, יוסי, משה,
הוא המהנדס או שהוא עשיר, לא משנה.
מה אכפת לי?
מי הוא?
יש שתיים אוחזים בטלית, שלושה שאכלו כאחת.
זה שלושה, מי זה ומה זה? לא משנה.
אתם מבינים?
כשגמרא אומרת שזה אני,
היא הייתה יכולה להגיד שזה חבר,
שכן, אשתו,
ילד,
לא משנה,
אתה יכול להגיד הרבה הרבה הגדרות מי זה אני.
מכל האפשרויות שאפשר להגיד מי שעומד בחוץ ואתה מושיט לו משהו מהמקום שלך,
מכל האפשרויות גמרא בחרה במושג אני.
אבל אני,
אתה יכול להבין זה מישהו שהוא פור,
מישהו שהוא miserable כזה, פור, אני.
אתה יכול גם להבין אני, שזה בא מלשון החיסרון,
העניות.
מה היא עניות?
עניות
זה החיסרון כשלעצמו.
עצם החיסרון,
ההיעדר,
זה אני.
מי זה העדר?
אתם ודאי יודעים, שמעתם שיש מושג כזה,
שאלה גדולה.
איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?
הרי מלאה הארץ כבודו.
מלוא הארץ כבודו. הכל זה הופעה אלוקית.
הכל אין סוף ברוך הוא.
אז איך הוא יכול להיות שהוא עברה עולם,
עברה משהו ששם,
ששם,
בשביל לברות, צריך להיות משהו שהוא לא נמצא שם.
מה הנקום הזה?
אכן,
אומרים רבותינו,
שכדי לברוא את העולם הקדוש ברוך הוא קודם כל ברא את העדר או מקום פטור
או החיסרון.
הוא ברא את הכלום או כמו שאנחנו קוראים לזה מילה אין.
יש מאין.
אנחנו רגילים, טוב ברור אין, זה ברור זה חיסרון,
יש פה משהו שאין, פה יש, שם אין, אנחנו פשוט חושבים בצורה כזאת.
אבל תחשבו בצורה עמוקה, מאיפה יש כאן בכלל אין, למה שיהיה חיסרון?
ואז זה נקרא, בלשון חכמינו, זה נקרא שהקדוש ברוך הוא כביכול צמצם את עצמו.
זה הרעיון של צמצום. זאת אומרת, כמו שמסביר רמח"ל, שהוא הוציא את ה... יצר בתוכו,
הוא כאילו המקום ריק,
ריק.
ובריק,
בעין,
הוא ברא את העולם.
כשאנחנו מבינים את זה במונחים כאלה,
אז זה מתקשר מאוד מאוד עם מהלך של קוסמולוגיה או אסטרונומיה.
אתם יודעים,
אתם ודאי שמעתם, מכירים את הרעיון של מפץ הגדול, אבל רוב האנשים לא יודעים ולא מבינים
שמושג מפץ הגדול הוא מושג שמאוד קשה להבין אותו. הוא די, כאילו, מדענים לא יכולים, הם לא יודעים להסביר אותו.
הם קוראים לזה נקודה סינגולרית.
מה זאת אומרת?
אנחנו מדמיינים לעצמנו מפץ הגדול משהו כזה. היה חלל,
חושך גמור כזה בשמיים,
ובתוך החלל הזה הייתה שם נקודה מסוימת שהתפוצצה,
ומפיצוץ עפו לצדדים כל מיני שם חלקים שהם השתבחו והסתובבו ויצרו כמו שמש,
כמו גלקסיות,
כמו מטה גלקסיות, כמו שחורים מהשחורים, כמו פלנטות, כוכבים וכל זה, זה נוצר מהמפץ הגדול.
זה ציור המוטעה, טעות, של אנשים חושבים שככה היה המפץ הגדול.
באמת זה לא ככה.
כל איש מדע, כל מי שעוסק בזה, כולם יודעים
שמפץ הגדול לא התרחש בחלל.
יודעים למה?
כי לא היה חלל.
מה שאנחנו עכשיו רואים שיש כאן מרחק,
זה לפי מדע
נוצר במפץ הגדול.
לפני מפץ הגדול לא היה ספייס, לא היה
מרחב.
או, יפה מאוד, מה היה?
את זה, על זה מדענים אומרים?
אין תשובה, אנחנו לא יודעים.
לא יודעים.
מה היה, ומה היה לפני, ומה קרה, ומה גרם לכל זה, יש שלוש שאלות שהם קוראים לזה נקודה סינגולרית, כלומר, אין תשובות לשאלות שלך.
אז אנחנו בשכל לא מסוגלים לדמיין מציאות
בלי זמן ובלי מרחב.
כי ככה אנחנו נבראנו.
נבראנו, זאת אומרת, המוח שלנו הוא משקף את המציאות שאנחנו נכנסנו בה, ואנחנו לא מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה הזאת.
ולכן אנחנו לא מדמיינים לעצמנו, לא מסוגלים לדמיין
מציאות בלי חלל.
אבל זה מה שאומר המדע המודרני.
נו, מה?
ודאי, זה כולם יודעים את זה, זה פשיטה.
זה אלף-בית, אין מאן דפליג,
אין מישהו במדע שחושב שלא יודע את זה, זה אלף-בית.
אוקיי,
אז כשנהיה מפץ הגדול,
בעצם מה שהוא יצר, הוא יצר חלל, הוא יצר מרחב.
ובתוך המרחב הזה נוצרו כל מיני גלקסיות, כוכבים וכולי.
אז בעצם מה שהגמרא שלנו אומרת,
ומה שמתאים, מה שמדע
הולך ומתקרב להבנה הזאת,
הם מתקרבים למשהו שמה שאנחנו אומרים את זה,
דברי חז"ל אמרו על זה,
שנוצר
ריק
חלל.
ובחלל הזה הוא נקרא בלשון גמרא, משנון משנה,
עני.
עני, עניות.
כלום.
היעדר.
אין הוא.
זה מה שמגדיר האניות.
עכשיו, כשנוצר האני ובתוכו
יש כבר בריאה,
אדם ובריאה,
אז אנחנו מבינים שיש כאן שתיים.
יש הקדוש ברוך הוא,
אני שוב חוזר למודל עצמו, כן? יש הקדוש ברוך הוא
ויש האני,
זאת אומרת, יש עולם.
כשיש השם והעולם, אז כמה יש כבר כאן?
רשות הרבים.
בהתחלה יש רק רשות היחיד,
שזה נקרא בעל הבית.
אחר כך
מגיע עני,
ואז יש כאן,
עני הוא מייצג את רשות הרבים.
יש כאן כבר שתיים.
יש השם ויש העולם.
זאת אומרת,
על ידי בריאת העולם
נוצר פה משהו שהוא מחוץ לאחדות האלוקית.
ואנחנו קוראים לזה בריאה, בריאה מלשון ברא,
ברא, החוצה,
נוצר חוץ לאלוקות,
וזה האני הזה,
וזה רשות הרבים.
בסדר, במובן?
עכשיו,
מתעוררת שאלה,
איך אתה עושה את זה באותה,
עכשיו,
לא מתעוררת שאלה, נגיד אחרת.
עכשיו,
אותו מודל שהיה בגמרא שלנו ובבריאת העולם,
מבחינה קוסמולוגית, זאת אומרת, של חלל,
אותה סיטואציה, אני אראה לכם את זה עכשיו בחטא הדם הראשון.
בחטא הדם הראשון, הכל היה הרשות היחיד,
היה הכל אלוקי.
עד כדי כך
שאדם וחווה
לא התבוששו,
לא התביישו.
למה הם לא התביישו?
בגלל שהם לא ראו את עצמם נפרדים מקדוש ברוך הוא.
מתי אתה מתבייש ממישהו? אתה מתבייש כשהוא מחוץ אליך.
כן, כמו שהבאתי לכם את הדוגמה הזאת. אדם שהוא נמצא בבית רוצה להתפשט. הוא נמצא בחדר ששם יש אקווריום.
הוא לא מתבייש להתפשט
מול אקווריום, או יש שם כלוב עם תוכים,
עם הציפורים.
הוא לא מתבייש להתפשט בחדר שיש שם תוכים ורואים אותו ערום.
אין בזה בעיה. למה? כי הוא לא רואה אותם כמישהו נפרדים,
כאילו ישות בפני עצמו.
אבל אם יש שם ילד קטן, הוא כן מתבייש.
למה?
כי הוא מבין שלילד יש איזשהו שכל, איזושהי ישות,
איזושהי ממשות, שזה מי שהוא מחוצה לו.
ואז
הוא מתבייש.
ככה גם האדם הראשון.
הוא לא התבייש מקדוש ברוך הוא, כיוון שהוא ראה את עצמו, חלק מהקדוש ברוך הוא.
ורק אחרי החטא,
אז הוא התנתק,
כביכול, מהקדוש ברוך הוא,
הוא נהיה הרישות בפני עצמו,
הוא יצא החוצה,
מחוץ לאלוקות,
ואז הוא מתבייש ממנו.
זאת אומרת, על ידי חטא האדם הראשון נוצר החוץ.
נוצרה סיטואציה,
כמו עם מפץ הגדול,
כמו עם הסיפור הזה שנברא הענייה עני.
זה היה חטא הדם הראשון.
עכשיו, תסתכלו,
בואו נראה את זה בתוך הגמרא.
תסתכלו, מקור אחד א',
מה היא חייבת?
אה,
בעינן עקירה
והנחה מעל גבי המקום ארבע על ארבע ולקה.
אמר רבי אבא מתניתין כגון שקיבל בתרסיקל והניח, תרסיקל, כמו שאמרתי לכם, כן? זה המגש או סל.
והניח על גבי תרסיקל
דאיקא נמי אנחה.
אז במקרה כזה הייתה פה אנחה, צריכים עקירה ואנחה, והנה יש פה אנחה.
והידו קטני, גמרא מקשה,
היא אומרת, אבל כתוב שהוא הושיט את ידו ולא תרסיקל.
ותני תרסיקל שבידו?
כלומר, אני שואל פה שאלה.
זה כתוב שם שזה הסל?
לא.
קשה אליה לרבי אבאו.
מי קטני תרסיקל שבידו?
אה, ידו קטני.
אלא אמר רבי אבאו כגון ששלשל ידו למטה משלושה וקבלה.
הוא התכופף וקיבל את זה בידיים.
גמרא עונה לו, מקשה הקשייה ועונה לו. העמד קטני, אבל כתוב שהוא עמד
בשוחה
ואיבת האימה, ואם אתה רוצה לומר בגומה,
הוא עמד בגומה בבור, ואיבת האימה בננס.
כן, זו הסוגיה שלנו שדיברנו עליה עד עכשיו.
מקור שתיים, אומר על זה שם ישמעאל,
אומר ככה,
בשבת באים לשורש ומקור הברכה.
ואף שינה באה לעולם הזה כי המן לא היה יורד מרשות היחיד,
יחידו של עולם, לרשות הרבים, שהוא עולם הזה.
וככה גם גמרא בעירובין אומרת מקור שתיים אלף.
רישות היחיד עולה עד הרקיע,
וככה גם מקור שלוש, בית הלוי,
שמסביר על בראשית, אומר ככה,
דהיינה,
כל הנבראים הרי הם בחינת צמצום והעולם, ואלם.
במקום הבריאה היה השם לבדו,
וקודם הבריאה היה השם לבדו,
ולא היה מקום פנוי מניה.
וכשברעם,
הרי מקום עמידת העולם והברואים היה בבחינת צמצום העולם.
כן, זה מה שדיברנו קודם.
ועכשיו אנחנו מסבירים את הרעיון של חטא אדם הראשון.
מה זה חטא?
אנחנו חושבים שחטא זה אווירה, שזה משהו רע, נכון?
אבל בעברית באמת, בשפה של חז"ל,
זה עבירה וכל זה, זה נקרא עוון.
מונח ח' הוא מונח כפול.
כאילו,
מצד אחד אפשר להגיד שזה באמת עבירה, מצד שני אפשר להגיד שח' זה פשוט חוסר דיוק.
זה לא משהו רע,
זה לא איזשהו תוכן שלילי, אלא פשוט חוסר דיוק. כמו שאנחנו אומרים, החטיא את המטרה,
הוא פספס משהו,
אבל זה לא משהו פלילי,
משהו עבירה, משהו במובן של עוון. אומר על זה מהר"ל, אצלכם מקור ארבע.
לכן,
וכן, לשון החטא
או החטאת
אין עיקר הלשון מי שחטא עליו יתברך.
זה לא כוונה שמישהו שעושה חטא לקלפי קרדוש ברוך הוא. כשאתה מביא קורבן חטאת,
זה לא על זה שאתה עשית עבירה,
שעבר דבריו של השם בך, כי לשון חטא פירושו חיסרון.
חיסרון.
זאת אומרת, אדם הראשון על ידי זה שהוא אכל מעץ הדת, הוא יצר בעולם חיסרון.
וחיסרון במודל שלנו נקרא אני.
זה האני
שעומד בחוץ,
שיצר את החוץ.
זאת אומרת, הוא יצר תודעה נפרדת.
מישהו שהוא בעל תודעה בפני עצמו.
ואז יש כאן רשות רבים, יש כאן כבר שתיים.
ואותו דבר, אותו מודל גם פועל מבחינה פסיכולוגית.
אתם יודעים שיש, אני פעם אמרתי לכם את זה, שיש פסיכולוג של התפתחות, פסיכולוגיה התפתחותית, שאחד מהמייסדים שלה זה היה אריקסון,
והוא טוען שילד עד גיל שנתיים הוא מזהה את עצמו עם אימא שלו.
הוא לא יודע שהוא ישוט בפני עצמו.
לכן הוא לא מסוגל להגיד לאימא שלו, למבוגר, הוא לא מסוגל להגיד לה אני לא רוצה.
הוא יכול לבכות, הוא יכול לבעוט ברגליים, יכול לנשוח, יכול להשתולל, הוא לא יודע להגיד אני לא רוצה.
זאת אומרת, ילד מדבר, הוא יודע מילים, הוא יודע משפטים,
הוא יודע הכל הכל.
הוא לא אומר אני לא רוצה,
כי הוא לא רואה את עצמו כישות בפני עצמה.
אם אתה תלמד אותו ותגיד אני לא רוצה, הוא יגיד אני לא רוצה, הוא יגיד את זה,
אבל הוא מעצמו לא יודע להגיד את זה.
למה?
כי הוא חושב שהוא חלק מאימה.
וכמו שעובר במעי אמו
הוא חלק מרשעות היחיד של אימא,
וכשהוא נולד הוא יוצא החוצה,
והוא נהיה כאילו מישהו בפני עצמו וצריכים לחתוך ביניהם את חבל הטבות
ואחר כך עדיין הוא קשור לאמא, זה תהליך של התנתקות איטית.
הוא עדיין צריך לאכול את החלב של אמא והוא צריך לגדול ואמא מטפלת בעבוד הזה, עד שהוא כבר עוד שלב גדול בתהליך של התנתקות מאמא, הוא קורא לזה
לא רוצה.
אני,
הוא מתנתק מאמא.
אז ככה זה אותו מודל שאנחנו מדברים עליו.
זה מודל של בריאת העולם. זה מודל של יצירת ההיעדר, יצירת העני שיש בחוץ.
ולכן בעצם כשאנחנו פה למדנו במסכת שבת,
אנחנו גמרא פה מדברת על אירוע גדול מאוד,
על בריאת העולם.
זה הרובד אחד
של ההבנות.
עכשיו אנחנו שואלים, רגע,
אז מה הפתרון שם?
אז הגמרא נתנה שם ארבע פתרונות.
אחת זה שהוא השתמש בתרסיקל, כלומר
מגש, סל, שנייה שהוא התכופף, שלישי שהוא היה בבור, רביעי שהוא היה גמט.
בעצם אלו ארבעת האפשרויות להגיד מהו מהות האדם.
האם האדם הוא כלי של הקדוש ברוך הוא?
תרסיקל?
הגמרא אומרת לא,
הוא לא כלי.
האם האדם הוא כפוף?
בעצם במהותו הוא כפוף, הוא כאילו
מושפל?
הוא מסכן כזה,
מדוכא, הוא השוחה?
גמרא אומרת לא,
הוא עמד,
כתוב שהוא עמד.
כן, היא אמרה, לא, הוא לא כלי,
הוא לא כלי שימוש של ריבונו של עולם,
כתוב שם יד.
יד זה מונח שאיזושהי בעלת חשיבות.
אין לו יד בדבר הזה, הוא נמצא על יד משהו, יד
כמו שאנחנו אומרים שם, יד לאחים.
יד זה משמעות של חשיבות.
אז הוא אומר, הוא לא כלי.
אדם הוא לא אמצעי שהקדוש ברוך הוא משתמש בו בשביל רעיונות שלו.
אדם הוא לא סל, הוא לא תרסיקל,
הוא לא מישהו, משהו שהקדוש ברוך הוא משתמש בו.
הוא גם לא כפוף.
הוא לא מסכן.
אולי אדם הוא אדם, אבל הוא בעצם נמצא בבור עמוק.
בעצם הוא,
אין לו סיכוי.
כן, זאת אומרת,
האם אדם בעצם קבור באדמה?
הוא נמצא בעצם,
לא הבדל גדול בינו ובין האדמה?
גמרא אומרת לא,
לא, זה לא הפתרון.
אז אולי הוא בעצם כלומניק,
אפס, גמד.
אתם זוכרים את הביטוי הזה?
כלומר, שהוא גמד?
מה המשמעות של גמדיות של האדם?
המשמעות זה שהוא באמת כזה ננס, שהוא כזה רץ שם, מישהו כזה? לא.
הכוונה של הגמרא שם זה שהוא לא משמעותי.
הוא אפס, הוא קטן.
הוא קטן.
ואז באה הגמרא ואומרת, לא,
אתה חושב שכל זה מה שהתכוונה גמרא?
לא, ודאי שלא. אנחנו עכשיו חוזרים לגמרא שלנו במקור 1א.
תסתכלו, גמרא אומרת,
עמד קטני, כן, אנחנו בשורה השנייה מלמטה, במקור 1א.
בשוחה
או בשוחה, ובהתאימה
בגומה,
ובהתאימה בננס,
אמר רבה,
איכפלתנא להשמינן כוליאני?
אתה חושב שבאמת זה מה שמשנה התכוונה להגיד לנו כל הדברים הללו, שאדם הוא כזה, כזה, כזה, כזה?
יכול להיות שבזה,
ודאי שלא יכול להיות.
אם לא יכול להיות, אז איך הוא קיבל,
איך הוא עשה את העבירה שהוא הביא מירישות לירישות, הרי צריך שד' על ד',
עונה על זה רבה.
אלא אמר רבא,
ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה.
זה הפתרון.
ידו של אדם
זה לא חנד, כן? אלא זה כמו מה היד שלך כשאתה הולך לשם.
זו המטרה שלך, לאן אתה שואף, לאיזה יד אתה הולך.
כמו
ידו החזקה של הקדוש ברוך הוא.
זרוע נטויה ויד החזקה.
זה לא יד,
אלא זה שאיפה, מטרה.
אז ידו של אדם הוא ד' על ד'.
למה דווקא ד' על ד'? למה לא ג' על ג' ולמה לא ה' על ה'?
למה ד' על ד'?
אלא
ד' על ד' זה ארבע אבות נזיקים,
זה ארבע ראשי שנה,
יש ארבע רשויות,
זה ארבע בנים, ארבע מינים,
ארבע שומרים,
ארבע שנכנסו לפרדס.
אתם מבינים?
יש הרבה דבר הזה שהוא מסתובב כל הזמן על סוג, על העניין הזה של ארבע, בגדי כהונה, ארבע עמות בארץ ישראל,
אדם קונה בארבע עמותיו, ארבע זוגות יש במערת המכפלה ויש עוד הרבה הרבה הרבה עניינים הללו של ארבע, ארבע פרסאות של מחנה ישראל,
ארבעים שנה במדבר, ארבעים שנה במבול ועוד ועוד ועוד.
זאת אומרת,
גם
מבחינה פיזיקלית,
העולם שלנו יש ארבע רוחות השמיים וארבע צורות צורות ספירה של חומר,
לפי איינשטיין יש ארבע מימדים של העולם, זאת אומרת, מעלה, מטה, זה, זה, והזמן, ועוד ועוד ועוד.
זה לא במקרה, מושג ארבע זה בא להגיד לנו פה איזשהו רעיון שעומד מאחורי ארבע.
נכון, ארבע אותיות שם השם, זה השורש של כל ארבע.
הרי זה לא סתם ארבע אותיות, כל עוד זה עולם.
זה סוגים שונים של ההופעה האלוקית בארבע ממדים של העולם,
שם השם.
בעצם,
במילים אחרות,
כמו שאנחנו אומרים, כמו שהגמרא אומרת שם,
נהר יוצא מגן עדן
והוא מתפרט לארבע ראשים.
זה העולם שלנו.
זאת המציאות שאנחנו חיים בה.
השם מתגלה בארבע של העולם שלנו.
אנחנו כולנו חיים בתוך
שם השם,
אותיות של שם השם.
תסתכלו, אומר על זה
מקור חמש, ספר דברי נגידים.
מייחסים את זה למהר"ל.
אומר ככה,
שמזה מבואר לך כי כל דבר שבא מעולם הנבדל,
כמו הנהר,
שהוא יוצא מעדן, להשקות הגן,
כשהוא בא אל עולם הטבע,
שהוא עולם הריבוי,
ייפרד לארבע ראשים,
כי זהו נגד הפירוד והריבוי הוא בעולם הריבוי, כן? זאת אומרת,
הריבוי הזה הוא בעולם הריבוי.
ככה זה גם מסביר את זה בן איש חי, תסתכלו,
מקור שש.
וידוע כי העולם האצילות
מכונה בשם בית,
ועולמות בריאה, יצירה, עשייה מכונים בשם שדה.
כי האצילות היא בסוד רשות היחיד,
תפי, מבריאה, יצירה וכולי. זאת אומרת,
מה זה העולם הזה של רשות היחיד?
מה זה בעל הבית שעומד שם ברשות היחיד?
זה העולם האצילות, זה הקדוש ברוך הוא.
ואומרים בספר אור החסידות, מקור שש א',
הסוגיה של רשות השבת,
רשות היחיד ורשות הרבים,
ומכוונת כנגד ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. זאת אומרת, גמרא פה,
בחב"ד, הם שולחים את זה ישירות לסוגיה שלנו במסכת שבת.
אומר רב קוק, מקור שבע.
כבר ביארתי במקום אחר את המערכת הגוונים
השונים שאנו רואים ברוח האנושות
שבכללם מתחלקים הם לארבעה צדדים,
הכוללים בקרבם ארבעה שאיפות נצחיות,
שיתר השאיפות הן להן,
לתור ענפים ותולדות. זאת אומרת, כל מה שאנחנו רוצים, שואפים, חולמים ורוצים להגיע לזה,
כל זה בעצם זה להגיע לארבע יסודות
שקיימות במציאות, ואילו הן, מה זה ארבע יסודות?
רוח האלוקי,
רוח המוסר, מוסרי,
רוח החברתי ורוח האמוני או הדתי,
שזה הבדל בין ד' וא',
שזה רוח האלוקי,
זה עצם אמונה,
והרוח הדתי זה איך אתה מיישם את האמונה, כן? אז יש ארבע רוחות,
אלוקות, מוסר, חברה ואמונה.
אז בעצם,
אז בעצם מה שאנחנו פה מדברים זה מי זה האדם.
אז לסיום,
אני אגיד לכם,
אז מה התשובה לשחקן הזה שהתחלנו ממנו?
אם הייתי פוגש אותו היום,
הייתי אומר לו,
דע לך שמה שאנחנו אז למדנו,
שאותו אני שעומד בחוץ,
זה אתה.
זה אני ואתה.
זה אנחנו.
אני,
האדם,
אנחנו,
שעומד בחוץ.
ויש כאן שתי עולמות,
והמטרה שלנו זה לאחד את העולמות הללו.
להפוך את הכל לרשות היחיד.
וזה רעיון של עירוב, עירוב חצרות,
שבעצם לדעת העבודה שלנו זה לעשות הכל רשות אחת,
שאין שתיים.
ובעצם כשאנחנו מדברים על רשות הרבים,
זה רבים גוונים של אותה אחדות הגדולה.
ותפקיד שלנו,
שלך,
זה לעשות את הדבר הזה. לכל אחת יש דרך, איך הוא עושה? אתה עושה את זה על ידי משחק,
אתה עושה את זה על ידי ספורט,
אתה עושה את זה על ידי לימוד תורה, אתה עושה את זה על ידי רפואה,
אבל אנחנו כולנו בסופו של דבר מגלים את האחדות האלוקית בכל בחינה, בכל דבר, בכל עניין.
ודע לך שהיד שלך היא חשובה מאוד.
אתה חשוב,
צריכים אותך, אתה לא גמד.
אז אם אתם תפגשו אותו,
תגידו את כל מה שדיברנו פה, אתה יודע, כמובן.
זהו, אנחנו כנראה עוד כמה שיעורים הבאים,
אנחנו נלמד ניתוח רוחני של כמה סוגיות של גמרא,
או של משנה,
או דברי חז"ל, ונראה מה אנחנו מבינים את זה, בסדר? כן, בבקשה.
כן, כל סוגיה, כל סוגיה, אין שום דבר,
כן, כן, אין שום דבר שהוא טכני,
הכל בחוכמה עשית.
איפה אנחנו נצטוד?
יש שיתאימי אמונה, ומראש... כן, נכון, נכון, כן, נכון, באמת יש הרבה דרכים, נכון.
