טוב, שלום לכולם. אנחנו בגבורות השם למהר"ל.
אנחנו מגיעים לפרק חמישי,
שהוא נושא מעניין,
בעזרת השם,
ובעמוד,
בעמוד?
פרק חמישי, עמוד מ"א.
טוב,
המהר"ל פה רוצה להקביל את הגלות של עם ישראל במצרים לגלות של אברהם אבינו,
ליצירה של אברהם אבינו כלומר בפרק הקודם המהר"ל הסביר לנו בעצם שעם ישראל התגלה דווקא למצרים ממש פרשיות השבוע שאנחנו נמצאים בהם עכשיו
כל הירידה למצרים שעם ישראל ירד לשם
לגלות אבל למה דווקא למצרים?
והמהר"ל הסביר שזה היה בגלל שמצרים הם הפכים לישראל
והדבר מתפעל דווקא מהופכו זאת אומרת שאם אנחנו נמצאים בסביבה שהיא נוחה לנו
בסביבה שהיא מתאימה לנו ככה, כמו כפפה ליעד, אז זה דבר נפלא ודבר טוב, והרבה פעמים לפעמים צריך להיות במקום כזה, אבל אם רוצים להוציא מאיתנו איזה שהם כוחות חדשים,
איזה שהם, כן, כוחות נפש, דברים שיש לנו בפנים, אז דווקא צריך לאתגר אותנו עם משהו שהוא הופכי לנו.
וכיוון שהגלות, כל עניינה זה בעצם לזכך את עם ישראל,
לפעול על עם ישראל, לגלות בעם ישראל,
כן, לעבד אותנו, לעבד אותנו עם עין מחדש ולבנות אותנו מחדש, לכן צריך להגיע דווקא למקום שהוא הפוך לנו,
מקום שהוא הפוך לנו, זה מצרים.
זו סיבה אחת שהמהר"ד הסביר שם בפרק הקודם, בשיעורים הקודמים שלנו.
הוא הסביר עוד סיבה, לא ניכנס אליה עכשיו.
אז הדבר מתפעל דווקא מהופכו.
ומצרים הם הפכים לישראל.
למה מצרים הם הפכים לישראל?
בגלל שמצרים זאת האומה שהכי מקולקלת בנושא העבירות,
נושא האריות,
הם הכי שייכים לחומרניות, לזנות,
כן, מקולקלים בזנות ואריות.
ועם ישראל,
הטבע העצמי של עם ישראל זה הצניעות והטהרה,
כן, השייכות לקדושת האריות, כן,
גדר ערווה.
זה התכונה הטבעית לעם ישראל, גם אם כלפי חוץ לפעמים זה לא נראה ככה,
אבל זה מכל נסיבות חיצוניות.
בלב, בלב, בגרעין הפנימי,
עם ישראל שייך לטהרה והצניעות,
כמו שמתחיל מהשורשים שלנו, מהאבות. האבות היו ממש צנועים וגדורים בכל הנושא הזה של האריות וזה.
אז זה, לכן הדבר מתפלל דווקא מהופכו. מצרים הם הפכים לישראל.
הם בעלי עבירה,
זה שיא העבירה, כל המשיכה לזנות ולאריות, ועם ישראל הוא בטבעו
שייך לגדירה מהעבירה,
כן,
לנקיות מהעבירה ומהחטא.
אז לכן עם ישראל דווקא עורד למצרים.
אומר המהר"ל, שימו לב,
שאותו דבר גם כן מתרחש אצל אברהם אבינו, שאברהם אבינו הוא בעצם היסוד של עם ישראל.
אברהם אבינו, אומר המהר"ל, הוא נולד וגדל,
כן, איפה הוא נולד וגדל?
מה זה? באורקסדים, איפה, נכון, אורקסדים, שזה בעצם איפה זה?
איפה זה אורקסדים?
זה נמצא בבבל, כלומר בימינו זה בעיראק, נמצא בעיראק,
אז הוא נולד וגדל שם, בבבל, בעיראק.
אז למה דווקא שם? למה דווקא שם מקום הגדילה שלו? מכיוון שהוא כסדים,
המה הפכים לאברהם.
איך הם הפכים לאברהם?
זה מה שרוצה המהר"ם, מתוך זה נלמד גם אלינו, כי אברהם אבינו הוא השורש של עם ישראל,
אז מה שיש בו ממילא נמצא גם כן בבנים שלו, בצאצאים שלו, באומה הישראלית שיוצאת ממנו.
בסדר? שהאור כסדים הפכים לאברהם. במה הם הפכים? בואו נראה, בואו נלמד קצת במער"ל ביחד.
אז פרק חמישי: יתבהר לך בפרק שעבר כי ראוי היה שישתעבדו ישראל במצרים,
שהם הפכים להם ומשם הוציאה ים הקדוש ברוך הוא וכך היה לאברהם אבינו ראש ייחוס. יפה. אז זה קצת מה שאומר הקודם. וכך אומר המהל: וכך היה לאברהם אבינו,
ראש ייחוסנו, הוא ראש הייחוס שלנו,
גם כן אותה בחינה: כי מעשי אבות ירשו בנים.
כלומר הוא גדל בה, ומה שהיא הופכית לו
והיו הבנים דומים לאב שהוציא הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו מאור כסדים כי תכתיב אני השם
שרוצתיך מאור כסדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.
שמזה תראה כי באור כסדים נגלה עליו מלך מלכי המלכים והוציא אותו משם כמו שהוציא את ישראל ממצרים.
ויש דמיון גדול ביניהם.
כלומר, שישראל ישוב במצרים ואברהם והוא כסדים,
שהיו ישראל יושבים בארץ מצרים, שלא היה עם מקולקלים כמותם, כמו המצרים,
וישבו ישראל ביניהם זרע קודש וטהור, וכן, יפה, אז זה מה שהסברנו מקודם.
עכשיו,
ממשיך המהר"ל, וכך הכסדים,
או מה העיקרון, מה המהות של הכסדים,
מה הבחינה המיוחדת של הכסדים,
תראו איזה הגדרה, וכך הכסדים, עם לא היה.
הם עם שלא היו אף פעם,
היה לא היה.
כסדים זה בבל, מה?
יש דוגמה פה, נכון, אתה צודק.
למה אתה מחבר אותנו דווקא אליהם?
הם לא בדיוק עם, כן.
כן, פה אני לא מתחבר,
אני אומר שהם לא עם,
אלא הם כאילו,
לא שלא היו כמותם,
אלא הם לא היו בכלל, הם לא נבראו.
מה זאת אומרת לא נבראו? ברור שהם היו קיימים, אבל כאילו אין להם הוויה,
כאילו אין להם הוויה.
זה כאילו חיים בלי משמעות,
זה הכוונה. כאילו חיים בלי משמעות עצמית.
חיים, כאילו בלי, לא נבראו.
מה הכוונה של הדבר הזה? עם לא היה.
כמו שהיה מוזל, ואתה צריך גם שהם מתאימים לעם שאנחנו פה, לא עם, לאלה שאנחנו פה, כן? לפלסטינים שאנחנו ככה איתם.
גם כן מבחינה דומה להם. זה נכון ההערה הזאת?
שהם גם, מבחינה שאנחנו נסביר עכשיו, זה גם הם דומים להם בזה.
בכל מקרה, מה המשמעות של הקסדים האלה?
וככה קסדים עם לא היה. כמו שהיה מוזל במסכת סוכה בפרק החליל,
שהקדוש ברוך הוא מתחרט על הכסדים שבראם.
הוא מתחרט עליהם שברא אותם, כאילו,
חבל שבראתי אותם. טוב, מה הכוונה? אם הוא ברא אותם, אין באמת,
הקדוש ברוך הוא לא באמת מתחרט,
אין דבר כזה. כן, הוא ברא משהו, אז כנראה,
אלא יש פה באים להגיד לנו איזשהו משהו,
איזשהו עיקרון,
כן, ללמוד לנו את המהות שלהם,
שנאמר, אין ארץ כסדים זה עם לא היה. זה פוסק בישעיהו, ארץ כסדים זה עם לא היה.
כדהית שם.
אז מה המשמעות שהם לא זה?
זאת אומרת, המהר"ל, עם לא היה הכוונה שאין להם הוויה עצמית.
היה הכוונה, אין להם כאילו משמעות עצמית, ערך עצמי.
אלא הם לא הוסיפו כאילו במארג הכללי של האנושות איזושהי תוספת משמעותית,
כן?
אלא הם חיים פונקציונליים כאלה, חיים
שבאים או לאתגר אחרים או לסייע לאחרים,
אבל לא, אין להם ערך עצמי משלהם.
זו הכוונה, עם לא היה, אין להם הוויה משלהם.
בואו נקרא קצת, כדעית השם, והנה כל האומות,
אומר ככה, והנה כל האומות אינם עיקר הבריאה.
אין אומות, כל האומות הן לא עיקר הבריאה. כי מי עיקר הבריאה?
עיקר הבריאה, הכוונה, תכלית הבריאה.
כן, שיא משמעות הבריאה,
שכל הבריאה נבראת בשבילה,
זה, תכלית הבריאה זה בשביל
עם ישראל.
ככה זה המנגנון, ככה זה,
הצורה שבה נברא העולם, ברא את העולם בשביל
התכלית של הכל זה בריאת עם ישראל, זה עם ישראל.
המרכז ההוויה, המרכז הבריאה.
עיקר הבריאה זה עם ישראל, שזה בעצם מתחיל מאברהם אבינו. אברהם אבינו היה עיקר הבריאה
שהתחיל אז, וזה ממשיך אלינו.
כן?
ופה, והנה כל האומות אינם עיקר הבריאה.
שעיקר הבריאה הוא אברהם, שבשבילו נברא העולם. אברהם, ואם אלה עם ישראל.
כן? איך אנחנו יודעים את זה שאברהם הוא עיקר הבריאה?
כן?
שוב כשאומרים אברהם על הכוונה אברהם לא מצד האיש הפרטי אברהם אלא אברהם מצד גרעין האומה הישראלית
שזה קשור גם לאישיות הפרטית שלו אבל זה גרעין האומה הישראלית
מאברהם זה מתפרט אחר כך לעם ישראל עם ישראל זה מרכז הבריאה תכלית הבריאה עכשיו איפה רואים את זה רואים את זה בהמון מקומות זה נמצא בהמון מקומות שישראל היא תכלית הבריאה אבל
הנקודה הזאת של אברהם הוא אומר ככה
שעיקר הבריאה הוא אברהם, שבשבילו נברא העולם,
כמו שדרשו רבותינו ז"ל בבראשית רבה,
אלה תולדות השמיים וארץ באיברעם.
אמר רבי יהושע בן-כוחא,
בזכותו של אברהם נברא העולם,
אותיות באברהם, שנאמר,
כן, באיברעם, באברהם.
איזו משמעות בארץ? באברהם, כאילו.
באיברעם, באיברהם, בזכות אברהם נברא עולם. אתה שנבדך, אתה עשית את השמיים וגומר הארץ, וכל אשר עליה.
ולמה כל זה?
אתה הוא האלוהים אשר בחרת באברהם בהוצאתו מורכסים ושמת שמו אברהם.
הרי לך כי בשביל אברהם נברא העולם.
אז אברהם הוא עיקר הבריאה.
כלומר,
הריכוז של המשמעות של הבריאה,
כן, התכלית של הבריאה, המשמעות הבריאה,
מרוכזת באברהם,
והם אלה מתוך זה באומה הישראלית.
ואילו הכסדים, מה הם?
בדיוק ההפך מזה.
הם כאילו הריקנות של הבריאה. כלומר, אומה שהיא חסרת ערך עצמי, חסרת משמעות עצמית.
כל הזה, עם לא היה, עם חסר הוויה, כאילו הוויה עצמית.
הם רק או מאתגרים עמים אחרים, או מסייעים לעמים אחרים, אבל אין להם את ההוויה העצמית שלהם.
אז לכן אברהם גדל דווקא שם כדי להדגיש את הבחינה הזאת.
אברהם אבינו יגדל במקום כאילו שהוא חסר הוויה.
למה? כי הוא שיא ההוויה,
אתם מבינים?
כלומר הדבר מתפעל מהופכו.
עם ישראל יגדלו במצרים כי מצרים זה שיא הקלקול.
ועם ישראל הם שיא הישרות, הם שיא התיקון, הם שיא הנקיות,
הוציאה טהרה,
אחרי הם יגדלו במצרים,
כי הדבר מתפעל מהופכו.
ואברהם, למה הוא גדל כבר כסדים, למה הוא נולד וגדל שם? בגלל שאברהם מבטא את עיקר הבריאה.
משמעות הבריאה מרוכזת בו,
מתרכזת בו.
לכן הוא גדל במקום שהוא כאילו חסר הוויה, חסר משמעות עצמית, חסר ערך עצמי. כן.
לא נאמר על אדם ראשון משהו, הוא עיקר הבריאה?
כן, אז תראה, זו שאלה, בואו נמשיך עוד טיפה, בואו נמשיך, תראה, תמשיך פה.
כי חז"ל אומרים את זה, שהאברהם הוא עיקר הבריאה.
איפה הם אומרים את זה חז"ל?
אומרים ככה, הרי יש לנו ששת אלפים שנה,
אה ועלמא, נכון?
איך העולם יהיה ששת אלפים שנה. אנחנו מתקדמים כבר לקראת הזה.
ששת אלפים, לא, בכל מקרה, מחולק חז"ל אומרים לשלוש, נכון? אלפיים, אלפיים, אלפיים.
כמו כל דבר שמתחלק בשלוש.
ככה זה, נכון? כל האוצר מתחלק בשלוש, גם העולם מתחלק בשלוש.
אלפיים, אומרים חזר, אלפיים שנות,
פעם הראשונים, אלפיים שנות,
אלפיים שנות תוהו, אלפיים
שנות תורה ואלפיים שנות משיח. הנה, בואו נקרא את זה.
אחרי זה אמרו את זה על פרק העבודה זרה.
שיט אלפי שניה ועלמא,
כן, זה הגמרא בעבודה זרה.
שני אלפים תוהו,
ושני אלפים תורה, ושני אלפים משיח.
שני אלפים תוהו. מתי? מה זה תוהו?
הארץ זה היה תוהו, אבל תוהו זה דבר שהוא גם כן כאילו חסר מהות עצמית, זה תוהו.
תוהו זה כאילו אדם עומד ותוהה מה זה. כשאתה תוהה על משהו, אתה אומר, מה זה הדבר הזה, נכון? מה זה תוהו? מלשון תהייה.
תהייה, אתה תוהה מה זה הדבר שמולך.
אתה לא מבין מה מתרחש כאן, אתה לא מזהה את ההגדרה של מה שיש לפניך.
זה תוהה על הדבר, עומד ותמה, תמה על הדבר.
כשאומרים תוהו, הכוונה זה דבר שהוא חסר,
חסר משמעות עצמית. מה הכוונה? ברור שהעולם חייב להיות אלפיים שנים האלה עליהם ערך מסוים. כן, ברור, אבל
כיוון שלא היה בהם עדיין את התורה,
לא היה בהם כאילו איזושהי מגמה לקריאה בשם השם, זו הכוונה תורה. תורה הרי,
תכף נשים יותר את הזמנים בדיוק, לא היה בהם עדיין קריאה בשם השם,
כיוון
לגלות את שורש החיים, את שורש המציאות,
כן?
שזה הקדוש ברוך הוא, קריאה לשם השם,
אז העולם נחשב כאילו תוהו.
תוהים עליו, הוא חסר הגדרה, חסר ערך עצמי כאילו.
אז אלפיים שנות תוהו האלה,
אלפיים שנות תוהו האלה,
בעצם הם נגמרו מתי?
מתי נגמרו אלפיים שנות תוהו?
הם נגמרו, הנה פה, פה יש ספרים.
אלפיים שנות תוהו נגמרו מתי?
וכשאברהם אבינו מה?
לא, לא כשהוא נולד.
אלא כשהוא גילה את השם.
כשהוא גילה את השם.
שם הם נגמרים, כן?
כי הרי זה, אלפיים תורה או אלפיים תורה? אלפיים משיח, אבל מה זה אלפיים תורה?
מתי ניתנה התורה?
התורה עצמה מתי היא ניתנה
לבריאת העולם? בשנת
2448 לבריאת העולם ניתנה התורה.
בסדר? it's 2448, אתה תנסה את רשמות ותבינו למה זה ככה.
אז ה-2008 הרי התחילו קודם לכן, התחילו, כשאברהם אבינו כבר גילה,
התחיל לגלות את השם.
מתחיל לגלות שיש פה איזשהו שורש אחדות במציאות, נקודה אחדותית. כלומר, כל המציאות היא לא דבר לא מוגדר, אלא היא דבר אחד.
דבר שיש בו אלוקים שמנהל אותו, אלוקים שעומד בשורשו.
הוא מגלה את שורש המציאות.
אברהם אבינו מגלה את בורו.
מתי אברהם אבינו גילה את בורו? בשנת 2000 לעולם. מה הכוונה? מתי אברהם אבינו נולד?
באיזה שנה הוא נולד?
זה קל לזכור. למה? כי זה 1948, נכון? כמו קום המדינה, נכון?
כמו שעשינו ב-48', מה שנקרא. ב-1948 הוקמה המדינה,
זה לא ספירה נוצרית, אבל אברהם אבינו נולד ב-1948 לבריאת העולם,
ולהבדיל, כן, זה לא אותו דבר,
אבל קל לזכור את זה מצד זה.
אז לבריאת העולם הוא נולד ב-1948 לבריאת העולם, אוקיי?
ואז,
מתי הוא הכיר את בורו? אומרים לי חז"ל, בגיל 52. בגיל 52 הכיר את בורו, כלומר, בשנת 2000,
הנה אומר המהר"ל,
והיינו מן בריאת עולם,
אולי נחזור טיפה, אתם מבינים? אז הוא אומר ככה,
שיט אלפי שניה ועלמא, שני אלפים תוהו,
והיינו, מן בריאת עולם עד שהיה אברהם בן נ"ב שנה,
שם בית אלפים שנים, היה הכל תוהו, שלא היה תורה.
כלומר, חסר משמעות עצמית, חסר ערך עצמי, אין פה תורה.
וכשהיה אברהם בן נ"ב שנה, היה עוסק בתורה.
אז הוא גילה את בורו, אז הוא התחיל לעסוק בתורה,
איזה תורה? תורה שבאה מכליותיו, תורה שצמחה מתוכו פנימה,
כי דכתיב את הנפש אשר עשו בחרן ומתרגמינן דשעבידו לאורייתו, כלומר, הם שגיירו אנשים שמה.
וקיימה לן באיש שעתה היה אברהם בן נ"ב שנה, נמצא כי כל הדורות הראשונים היה תוהו, ואין בהם בריאה.
ואין דבר שיותר תוהו,
אז זה כמו קסדים, כמו שאמרו בפרק החליל, כדלעיל.
אתם מבינים? כלומר, אז
כל האומות כולם הם במידה מסוימת קצת תוהו, אבל הם קצת תוהו, אבל הם קצת ערך גם.
כי בסוף יש להם איזשהו ערך
במארג של בניין העולם. יש להם איזשהו, נותנים משהו חיובי, נותנים פה איזשהו ערך.
אבל כסדים, כאילו זה עם לא היה. כאילו הם חסר ערך עצמי.
הם רק
פועלים על אחרים, או מאתגרים אחרים, או מסייעים אחרים, דברים כאלה, אבל לא,
אין להם את ההוויה שלהם.
אז תביני, יש כאילו איזה מארג כזה שכל אומה נותנת איזשהו נקודה, משהו,
קצת משמעות, קצת הוויה,
ושיא ההוויה מתרכזת איפה?
באברהם, בישראל. שם זה עיקר הבריאה.
מתרכז שם עיקר המשמעות, עיקר החיים,
בסדר? שיאיו היה שמה.
אז לכן אברהם גדל דווקא במקום שהוא ההפך לו, דווקא בריאות כסדים.
למה דווקא שם? בגלל שזה בא לייצג את ההפך.
מכיוון שאברהם הוא עיקר הבריאה, אז הוא צריך לצמוח מהמקום שהכי היעדר הבריאה,
הכי אין לו משמעות עצמית. עם לא היה אצל הקסדים.
בסדר עד כאן?
אתה אומר או שואל?
אה, המקור זה הפסוק.
זה המקור, זה הפסוק. אתה צודק? זה המקור, זה הפסוק.
זה הזה.
עם לא היה, הפסוק אומר את זה, כן?
והגמרא, שאומרת שהקדוש ברוך הוא מתחרט עליהם שברא העם. שוב, מתחרט לא כמונו, הקדוש ברוך הוא לא באמת,
לא מתחרט, אין דברים כאלה, כן?
כאילו, מבחינת בריאה, אין להם שם של בריאה. אין להם ערך של בריאה, כאילו, לאזה.
הכסדים של אז.
כדורי זה פסוק בישעיהו, כן?
"עין ארץ כסים זה עם לא היה".
כן, זה בא יותר משלהסביר על הכסים, זה בא להסביר עלינו.
טוב, בסדר, בא לסביר עלינו, זו הכוונה, כן?
אבל אבינו עיקר הבריאה, לעומת משהו הפוך ממנו, כן?
עכשיו, למה האדם הראשון? כי מה שאנחנו מדברים פה, אתה רואה, מה זה אלפיים שנות תוהו? תשאל, מה עם האדם הראשון?
תשאל. האדם הראשון, כאילו, הוא נכנס לאלפיים שנות תוהו האלה? לא, כאילו, הוא פרה-היסטוריה, אתה מבין?
כשאנחנו מדברים על העולם,
כן, האדם הראשון זה סוג של פרה-היסטוריה.
הכוונה הוא כאילו, הוא מדרגה שהיא לא ההיסטוריה שלנו,
היסטוריה קודמת, כן בסוף, כן ההיסטוריה שלנו, אבל
ההיסטוריה שלנו לפני חטא אדם הראשון זה משהו
שכאילו הוא לא בממדים, לא במישורים שאנחנו מדברים עליהם,
אתה מבין?
הוא לא, אני מתחיל כאילו לספור מי אדם הראשון, צפונה, מי אדם הראשון, צפונה, בסדר?
אז זה תשובה ראשונה, קודם כל למה, ברור שהאדם הראשון הוא הציג גם מה שהקדוש ברוך הוא והוא זה, אבל הוא חטא, אנחנו מדברים כאילו אחרי שהאדם הראשון חטא,
אז כל המציאות קיבלה עכשיו פנים חדשות.
הפנים החדשות האלה זה מורכבים מששת אלפים שנה, אתה מבין? לפני שהאדם הראשון חטא,
אז לא היה מורכב ככה, זה היה מורכב, לא יודע איך היה מורכב,
כן, לפני שהאדם הראשון חטא, אז לא היה צריך יהיה אלפיים שנות תור, אלפיים שנות תורה, אלפיים, ומה פתאום?
כבר האדם הראשון היה כבר בגן עדן, היה כבר במקום אחר, בסדר?
אחרי שהוא חטא, יש נפילה לכל האנושות, ועכשיו
אנשים מקבלים פנים חדשות, זה דבר ראשון. דבר שני, האמת,
האמת, האמת, בסופו של דבר כשאומרים אדם הראשון זה כמו, כשאומרים ישראל אומרים בעצם אדם הראשון.
זה הכוונה, כאילו. עם ישראל הוא הצורה החדשה של אדם הראשון בעולם הזה, אתה מבין? עם ישראל, הוא צורה של אדם הראשון בעצם.
אדם ראשון הוא נברא מהקדוש ברוך הוא ומדרגתו לפני החטא, אחרי זה הוא חטא, אבל אחרי החטא שלו,
הפנים שהוא מקבל, הצורה שהוא מקבל זה כלל ישראל.
לכן כתוב בגמרא, כלל ישראל הם אדם הראשון. כלל ישראל, אדם ראשון, זה מתחיל מהאבות, כן?
אברהם אבינו תיקן את אדם הראשון גם אחרי זה יצחק תיקן בחינה באדם הראשון כך כתוב בחז"ל אברהם תיקן בחינה יצחק תיקן בחינה ויעקב כבר היה מתוקן ממש באדם הראשון יעקב היה שופרד האדם הראשון כתוב יעקב הוא שוב הוא כן הוא ממש מיופיו של אדם הראשון הוא ממש כאילו ההופעה של אדם הראשון כבר בצורה בוהקת אברהם תיקן את זה בחינה יצחק פינה ויעקב כבר הוא התיקון הסופי ועם ישראל כולו הוא בעצם הפנים החדשות של אדם הראשון כמו שכתוב בגמרא ביבמות
אתם, נו,
צוני אתם, איך כתוב שם?
אדם אתם, צוני צאן מרעיתי.
חז"ל דורשים, אתם קרויים אדם ואין ומותו עולם קרויות אדם.
בסדר, האדם הראשון, עם ישראל הוא בעצם,
הבאנו את זה כאן או שלא?
לא הבאנו את זה כאן.
אמרנו, נדבר על זה במקומות אחרים, בתפארת ישראל ועוד מקומות.
בסדר?
אוקיי, סליחה, אז חייאה, האדם הראשון זה סוגיה,
אבל קצת נתתי פה כמה נקודות ככה כדי ליישב את זה בקצרה מאוד.
יפה.
ממשיך המהר"ל, והנה שם נולד אברהם.
שם, לכוונה, באור כשדים, נולד אברהם יסוד וראש אבן פינה שבשבילו נברא עולם.
הרי שיש כאן דמיון גמור.
כמו שישראל היו לעם במצרים, האומה אשר מקולקלים מכל האומות, ושם נולדה האומה הקדושה.
גדורי ערווה ועבירה, כן?
דווקא במצרים, כי הם הפכים להם. וכן היה באבינו או באברהם,
שהיה ראש אבן פינה,
נולד בארץ כשדים.
ראש אבן פינה זה כאילו לבטא את הבחינה שהוא היסוד שעליו מושתת העולם, כן? אבן פינה זה היסוד שעליו בנוי המבנה.
אז הוא ראש אבן פינה, ככה אברהם אבינו הוא היסוד שעליו מושתת כל המציאות, כן? הוא אחרי זה הוליד את עם ישראל שהם התשתית של הכל, הם מרכז הכל.
ראש אבן פינה נולד בארץ כסדים אשר עליהם נאמר שהקדוש ברוך הוא מתחרט בכל יום שבראם
מצד אשר הם אומת תוהו,
כן? תוהו חסרת ערך עצמי, חסרת משמעות עצמית,
ואין בה שלמות הבריאה ועוד יתבאר בסייעתא דשמיא.
תראי לה, כאילו, אז שני הדברים האלה מלמדים על המעלות של עם ישראל.
זה הגלות במצרים מלמדת על הטהרה של עם ישראל,
בסדר?
על הגדרות מערווה שיש בעם ישראל,
זה הגלות במצרים דווקא.
והעברה הגדילה של עברה אבינו בעור כסדים מלמדת על תכלית הבריאה שמרוכזת בעם ישראל, בסדר?
תכלית הבריאה, עיקר משמעות הבריאה שמרוכזת באברהם ובעם ישראל, בסדר?
ומה שנולד אברהם באור כסדים הוא עניין נפלא.
כי לפי שאברהם היה התחלת העולם ולפניו היה הכל תוהו, כמו שראינו, אלפיים שנות תוהו, אלפיים שנות
תורה מתחיל אחרי זה,
ואין בהם בריאה כלל.
לכך, כי דבר שהוא כאילו חסר ערך עצמי, אז כאילו הוא לא נקרא בריאה.
ואין בהם בריאה כלל, לכך הצטרף אברהם אל כסדים
שהם בריאה שאין בהם ממש.
כי כל התחלה לפניה וסמוך להיעדר שבשביל כך הוא התחלה ולפיכך לא היה נולד אברהם בארץ אחרת שאם כן
לא היה התחלה ומפני שאברהם הוא התחלה היה נולד במקום שראו להיות התחלה שקודם התחלה הוא ההיעדר וזה נכון כאשר תבין.
כלומר כאן הוא פותח כאילו עוד נקודה כאילו עוד הסבר טיפה מיועסקי מה שאמר מקודם הוא אומר פה זה חידוד כאילו זה בעצם כמו שאמר קודם במילים אחרות קצת אבל חידוד הוא אומר כזה דבר
שהוא בא להגיד למה אברהם גדל דווקא ב"אור קסדים" כדי לבטא את זה שאברהם הוא התחלת העולם.
לכן הוא גדל כאילו במקום שהוא,
שאין בו בריאה.
כאילו מקום שהוא לא נברא.
בעצם העולם מתחיל,
כאילו העולם נגיד, הזמן הכרונולוגי מתחיל מ-6,000 שנה, כן? מבריאת העולם.
כן, מבריאת האדם הראשון, אחרי החטא של האדם הראשון.
שם מתחיל הזמן הכרונולוגי, כן?
אבל הבריאה עצמה באמת, אומר המהר"ל?
באמת הבריאה עצמה מתחילה, מתי? מאברהם אבינו.
כי לפני זה, אין על זה שם בריאה כל כך.
כמו שהסברנו, זה תוהו.
הזמן שלפני זה הוא תוהו.
הוא לא נקרא בריאה. אז הבריאה באמת באמת מתחילה מאברהם אבינו.
לכן הוא גדל דווקא ביור כספים, כי זה המקום כאילו שהוא חסר בריאה, כדי לבטא את זה,
שם מתחיל עולם חדש.
משהו חדש מתחיל בעולם, כאילו עולם חדש מתחיל, עולם חדש נברא מימיו של אברהם אבינו.
אתם מבינים?
זה לא אותו עולם.
כאילו, בטכנית זה אותו עולם, אתה אומר, היו פה אנשים שחיו, נכון.
אבל זה כאילו חסר בריאה, חסר משמעות כל העולם שלפני.
לכן יש פה בריאה חדשה. אברהם אבינו הוא בעצם בריאת העולם מחדש.
בריאת העולם מחדש זה אברהם אבינו.
לכן הוא דווקא גדל באור כסדים.
עכשיו, מה משמעות הדברים האלה?
אנחנו נבין בהמשך, יותר טוב.
כאן הוא רק פתח את הכיוון.
קודם הוא הסביר מצעד שהכסדים הם חסרי תכלית,
ואברהם הוא עיקר התכלית של העולם,
מילא עם ישראל הכרתי את העולם.
זה נכון הוא נותן את זה כאילו טיפה זווית שונה ואומר,
יש פה אפילו יותר עמוק מזה. לא רק שהעברין הוא עיקר העולם, באמת הוא גדל דווקא בורקסנים,
כי באמת הוא מתחיל את העולם מחדש.
כלומר, הוא מתחיל עולם חדש, הוא בריא את העולם מחדש.
אין, כאילו, לכן הוא בא מהמקום הכי חסר בריאה.
כאילו מקום שהוא הכי ריקני,
הכי ריקני כדי להתחיל, אם אתה מגיע מהריק,
אז אתה מתחיל לטייש מחדש.
מתחיל לטייש מחדש.
בסדר?
מה זה בסדר? עוד מעט בעזרת השם נבין בהמשך, גם לא יודע אם נספיק את זה היום, אבל נגיע לשם עוד מעט
למה שהוא רוצה לומר, שאברהם אבינו בעצם כאילו מצאו עולם חדש, כאילו אין לו כאילו קשר להורים שלו, עוד מעט הוא יגיע לזה, זה מאוד מעניין, כאילו הוא מתחיל, אין לו
קשר לאבא שלו, משהו חדש פה, הוא בריאה חדשה עכשיו.
טוב, עכשיו על הרמב"ן יוצא קצת להתווכח עם הרמב"ן,
המהר"ל יוצא קצת להתווכח עם הרמב"ן בפירושי התורה שלו,
כן, בואו נראה קצת, יש לו שני ויכוחים פה איתו.
ודעת הרמב"ן בפירוש התורה,
שאברהם לא נולד בארץ כסדים,
רק נולד בחרן, בסדר? כלומר, חרן זה נמצא בחרן זה בדרום-מזרח טורקיה,
בסדר?
וכסדים, אמרנו, זה בעיראק, בסדר?
דרום-מזרח טורקיה, איפה אתה מגיע שם?
אני לא יודעת, אתה יודע, באזור הזה, זה מקום שהם זוהים עם סוריה, עם טורקיה, סליחה, זה שיר כזאת,
שם העיר ש... זה נמצא בטורקיה.
לא מזרח טורקיה כזה.
שוב, מה זה נמצא? אתה יודע, זה השערות של חוקרים, כן? זה באזור ההוא אבל, איפה שהוא באזור ההוא.
ואור-כסדים זה יותר בעיראק.
המרחק ביניהם, אתם יודעים כמה המרחק ביניהם?
כמה אתם אומרים? מה?
כמה מאות, כן, כלומר,
זה משהו כמו איזה אלף קילומטר יכול להיות.
כאילו, תמיד איזה מסע זה, כן? אלף, אלף חמש מאות, אפילו לקילומטרים.
תורה ואיזה מסע זה לעבור מאור כסדים לחרן, אז אנחנו קוראים בתורה
והייצור מאור כסדים, הלכו לחרן, הלכו, כאילו,
כאילו, ייצור מהפסוק הזה, הלכה לפסוק השני, מה הבעיה, לא, זה חתיכת מסע, בסדר?
אז זה חודשים לוקח דבר כזה. בכל מקרה,
אז הרמב"ן אומר,
הרמב"ן אומר את פירוש התורה שאברהם לא נולד באר כסדים, רק נולד בחרן.
ושם היה משפחת תרח.
ושם נולד אברהם ונחור.
תרח זה אבא של אברהם.
אברהם ונכון הם האחים הגדולים,
אז הם נולדו ככה, ככה רמב"ם נולדו בחרן,
ומשם בא תרח אבי אברהם לארץ כסדים.
אז הוא בא, הוא היה נולד בחרן,
אבא שלו עבר לכסדים,
ושם נולד בנו הקטן בארץ כסדים. מי זה הבן הקטן?
זה ארן.
ומת שם, כי דכתיב, היה מותרן בארץ מולדתו.
ומשמע שהרן לבד נולד בארץ כסדים, ומלך כסדים רצה להמית את אברהם,
בשביל שהוא היה מרגיל את אלוהי השמיים ואלוהי הארץ ולפי הבריות
ולא רצה לעבוד עבודה זרה. והשליחו בכבשן האש,
ואצילו הקדוש ברגעת רבותינו זה, נכון? לכן נקרא אור קסדים. קסדים זה כאילו המקום, ואור קסדים זה האש של קסדים.
למה תמיד נקרא אור קסדים? כי השם הציל את אברהם מהאש של קסדים.
המלך של קסדים שם, המלך של בבל, זה נמרוד שם אומרים,
הוא זרק את אברהם לכבשן האש.
אז ואז לקח טרח את בנו אברהם ולוט בן בנו ויצאו ללכת ארצה כנען
ויבואו עד חרן.
ושם היה משפחת טרח תמיד וישבו שם.
וציווה הקדוש ברוך הוא לאברהם שילך לארצה כנען ואלו דבריו המנזל ואיש בדבריו.
אבל לפי הרמב"ן יוצא כזה,
בסדר, קצת לעניין,
קצת על המחקרי קצת, אני לא משנה, אני אגיד את זה בקצרה,
לפי הרמב"ן,
אברהם נולד כאילו בחרן יחד עם נחור, הם עברו לקסדים,
בסדר?
עברו לכסדים,
שם בכסדים היה את כל הסיפורים כבשן האש,
ארן נולד ומת שם בכסדים, ארן נולד באמת בכסדים, ארן זה אבא של שרה ולוט,
אבא של שרה ולוט זה ארן,
הוא נולד באמת בכסדים,
ואז מכסדים אז תרח לקח,
כיוון שרצו להורג את אברהם, הוא לקח,
יצא עם אברהם ועם לוט, יצאו חזרה לחרן,
ומחרן, הגיעו לחרן, ומחרן השם אמר לאברהם לך לארץ ישראל.
זה לפי הרמב"ן, כאילו הם עשו פעמיים את הדרך, אם כך. עשו פעמיים את הדרך, בסדר?
אבל, ואז הוא צודק שהוא לא נולד באור כסדים.
אבל המהר"ל חולק עליו, המהר"ל אומר, לא.
הוא רק, היה באור כזה, אבל לא נולד שם, לפי הרמב"ן.
המהר"ל אומר, לא. המהר"ל אומר, הוא גם נולד שם.
ואומר אני, כי דעת רבותינו ז"ל אינו נוחה בזה.
כי בוודאי דעת רבותינו ז"ל, כי אברהם נולד בארץ כסדים.
ובמסכת פסחים בפרק האישה אמרינן שם שהקדוש ברוך הוא הגלה את ישראל לבבל ששיגרן לבית אימן.
כן?
הקדוש ברוך הוא הגלה דווקא את ישראל דווקא לבבל,
שיגר אותם לבית, מחזיר אותם כאילו
לבית של אמא שלהם,
מחזיר אותם למקור של אמא שלהם.
מי זה אמא שלהם שהייתה בבבל?
אז מי גדל שם בבבל?
זה אברהם, כן?
ואלנו דאמר רבי אלכסנדריה ג' חזרו למטעתן,
למקום ממנו הם ניטעו,
ואחד מהם ישראל שחזרו למטעתן, שאברהם מאור כסדים היה, וזהו לבית אימן.
כן, אז הנה, חזר, שגרנו לבית אימן, ואברהם מאור כסדים, זה הכוונה בית אימן. כאילו, אברהם כאילו כמו אימא של ישראל.
אז הנה, רואים מכאן שאברהם כאילו גדל באור כסדים.
שמע מנשא רבותינו ז"ל סבירי להו כי נולד אברהם בארץ כסדים.
שאלמלא שהיה נולד שם, אין כאן חזרה למטעתן ואין כאן לבית אימן.
ומה שהביא, כן, ככה המהר"ל מוכיח מהגמרא שם,
שאם אברהם לא נולד שם זה לא נקרא בית אימן, כאילו, אם אימא לא נולדה שם,
אם זה לא המתה שלנו, המקום בו ניתנו,
אז זה לא, אי אפשר להגיד את זה
בגמרא ככה. ככה סובר המהר"ל.
ומה שהביא ראייה, כלומר, הרמב"ן הביא ראייה, שעל כוח צריך לומר כי משפחתו היה בחרן,
שהרי כשיצא תרח מעור כסדים לא לקח נחור בנו אימו,
רק לקח אברהם ולוט אימו.
וכאשר שלח אברהם את אליעזר הלך אל חרן עיר נחור ואם כן שם היה נחור ומתי בשם
אלא שהיה שם מולדתו של אברהם ונחור.
כן ככה זה הראייה של הרמב"ן שמזמן איך נחור הגיעה לאיזה.
הוא אומר הרמב"ן מה הראייה שלו איך נחור הגיעה לחרן הוא אומר
נחור הגיעה לחרן כי זה תמיד היה עיר ההולדת שלו לכן הוא חזר לשם
וזה עיר מולדתו ולשם הוא חזר.
ואני אומר שאין ראייה מזה כי בוודאי יש לומר
כי נכון מתחילה לא היה דעתו שילך עם תרח לארץ כנען, לעם אשר לא ידע.
כי אם נכון עם אחר ושפה אחרת מארץ כנען,
וכאשר בא אביו אל חרן וישב שם,
שחרד עם כסלים אומה אחת ושפה אחת, כמו שפרש הרמב"ן בעצמו, בא גם נכון לשם להיות עם אביו
מאחר שישב בחרן. אבל אברהם נולד בארץ כסלים מטעם אשר התבאר,
כי היה אברהם התחלה, וכל התחלה קודם להיעדר.
ומאחר שכל התחלה נסמך אליהדר, לכך עכשיו אברהם בארץ 20, עם לא היה.
טוב, בעצם הוא, הבנתם איזה רעייה של הרמב"ן, דחה אותה. כאילו, הרמב"ן אומר, איך נחור הגיעה לחרן? כי זה ארץ מולדתו.
מכאן הוא הוכיח שזה ארץ מולדתו.
אמר, לא נבהל מזה, אמר, גם אם זה לא ארץ מולדתו,
פשוט נחור, בהתחלה הוא לא הלך עם תרח, אבל אחרי זה,
כן, הוא נשאר לבד, רחוק מהמשפחה,
הרגיש הגויים, אז הוא הגיע,
הלך להתחבר חזרה לאביו בחרן.
על כל פנים,
כל זה היה כזה פילפול קצת עם הרמב"ן.
בסוף המר"ן מסיק את דבריו, שמה?
שאברהם גדל באורכה סדין, ולמה?
בגלל שאברהם הוא התחלת העולם מחדש.
ובגלל שהוא התחלת העולם מחדש,
אז הוא צריך לגדול במקום שהוא,
כאילו שהוא ההדר הגדול, שכאילו העולם כאילו לא ברוי בו לפני כן.
ואז אברהם יכול כאילו להתחיל את העולם מחדש.
בסדר.
עכשיו אמר לו, אני רוצה קצת להרחיב את הנקודה הזאת, מה זה אומר שאברהם הוא בריאת העולם מחדש, התחלת העולם מחדש.
אז הנה, בואו נראה מה, אז לכן הוא מתווכח, יוצא לנו עכשיו,
יוצא לעוד ויכוח עם הרמב"ן.
כן, אמר לו, הוא יוצא עכשיו עם עוד ויכוח עם הרמב"ן.
שמה?
בואו נתחיל עם המדרש הזה של חז"ל.
ובבראשית רבה, בפרשת נח, ובפרשת לך לך, אמרו זיכרונם לברכה.
זה מדרש חשוב, זה מדרש חשוב, המדרש הזה.
ויאמר השם אל אברהם לך לך מארצך.
מה כתיב למעלה מניענן והיה מותרך בחרן.
צריך להבין את זה אולי יש לכם תנ״ך פה משהו או ממש בראשית גם אין ראשית תודה בסוף פרשת אתם יודעים אברהם אבינו איפה הוא מוזכר בפעם ראשונה בתורה אז לא בפרשת לך לך אלא בסוף פרשת נח בעצם בסוף פרשת נח
יש פה תיאור של צאצאי עשרה דורות ממינוח לאברהם,
בסדר?
כאילו כתוב אלה תולדות שם,
שם בן מעט שנה, והוליד את הר פרשד,
כן, אחרי זה הר פרשד את
שלח, שלח את עבר, עבר את פלג וזה,
ואז מגיעים בסוף
נחור, ויכי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח.
אז נחור מוליד את תרח,
וויכי תרח שבעים שנה,
ויולד את אברהם את נחור ואת ערן.
בסדר?
ואז ואלה תולדות תרח, יולד את אברהם וכל זה.
ויצאו ממוקצים ולכת ארצה כנען, ועברו עד חרן וישבו שם.
ואז פרשת נוח מסתיימת בפסוק הבא, שימו לב. פרשת נוח מסתיימת בפסוק הבא.
והיו ימי תרח חמש שנים ומאתיים שנה.
ויהיה מוטרח בחרן, בסדר?
זה הפסוק שמסתיים את פרשת נח.
ומה הפסוק אחרי זה? פרשת לך לך. מה פרשת לך מתחילה?
ויאמר השם אל אברהם לך לך מארצה ומולאכה מבית אביך
אל אז אשר הריקה.
אז יש לנו כאילו, ויהיה מוטרח בחרן, חמש שנים ומאותיים שנה, ויהיה מוטרח בחרן, בסדר?
ואז ויאמר השם אל אברהם לך לך לארצה ומולאכה מבית אביך.
ככה זה הרצף של הפסוקים.
זה דבר מאוד מעניין.
למה?
כי אם תרח מת באיזה גיל? 205. הוא גיל 205. עכשיו, באיזה גיל הוא הוליד את אברהם?
בגיל 70. כתוב לפני זה, "ויחיד תרח 70 שנה
והולדת את אברהם תחורתו". אז בגיל 70 תרח הוליד את אברהם, בסדר?
והוא מת בגיל, כן, 205. וה' אמר לאברהם ללכת לארצך מיד אחרי זה.
באיזה גיל ה' אמר לאברהם ללכת לארץ?
באיזה גיל היה אברהם?
שבעים וחמש.
אברהם היה בגיל שבעים וחמש, או שבעים, נגיד שבעים וחמש, בסדר.
היה בגיל שבע... אה?
לא, אני חושב שבגיל שבעי, יש את ה...
כן, יש את זה פעמיים. אז פה זה בגיל שבעים. אז אברהם היה בגיל שבעים.
אז אם אברהם היה בגיל... הפרל תוכנית עולה אותו בגיל שבעים.
והוא היה בגיל שבעים,
אז בין כמה היה תרח?
כן, זו חידה מתמטית של הכיתה ו'
שאני מגיש במורה לחשבון כזה.
אם אברהם בן שבעי,
הוא עולה אותו בגיל 70. בין כמה היה טרח כאשר הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם ללכת לארץ כנען?
בין כמה היה טרח?
היה בגיל 140, אם הוא היה בגיל 70.
70 ועוד 70, אם שמיכן, אתה צודק.
אבל אם זה בגיל 70, 70 ועוד 70, אז בגיל 140 הוא היה.
אז כמה שנים, עכשיו החידה יגיד, כמה שנים נשאר לטרח לחיות?
65 שנה, יפה, הגעת לתשובה, נשאר לו לחיות 65 שנה,
אז מה כהרגו אותו לפני?
אז מה הרגו אותו? והיה ימי טרח, 205 שנים, והיה מותח בחרן,
מה הבעיה מותח בחרן? רגע, עוד לא מת, חכו, מה קרה?
יש לו עוד שישי וחמש שנה לחיות.
מה, הרגתם אותו פה?
לא בדיוק, אז זהו, אז
לכל זאתה צודק, אבל זה אמר על משהו יצפיק, שאתה רואה שזה כאילו בא
בעקבות זה, זה מה שאומרים, כאילו זה ממש פסוק שנמשך אחרי השני.
אז תראו את המדרש, המדרש אבל אומר את זה, כל המדרש אומר את המדרש של הדברים האלה.
"מקתי למעלה מן העניין, והיה מותח בחרן.
אמר רבי יצחק, אם לעניין החשבון ועד עכשיו מבקש לו עוד שישים וחמש שנים, כמו שעשינו את החשבון,
הוא מת שישים וחמש שנה קודם לכן.
אלא בתחילה אתה דורש שהרשעים קרויים מתים בחייהם.
לפי שהיה אברהם מפחד ואמר, אצא ויהיו מחללים בשם שמיים,
ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך ואני פוטרך מכיבוד אב האם,
ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב האם.
ולא עוד,
אלא אני מקדים מיטתו ליציאתך שנאמר והיה מותר לך בחרן ואחר כך ויאמר השם לאברהם לך לך מארצך.
כלומר, אברהם אבינו כאילו פוחד,
חושש ללכת בציבורי השם, הוא אומר, מה יהיה עכשיו חילול השם?
יגידו, מי שהולך בדרכו של השם ככה מזלזל בהורים שלו,
כן, מזלזל בהורים שלו, לא יוצא כיבוד ההורים,
אני ככה עוזב את ההורים.
אז הקדוש ברוך הוא אמר לו, אל תדאג,
לך, זה לא יהיה חילול השם,
כי אני כאילו פוטר אותך מכיבוד הורים,
אף אחד אחר אני לא פוטר.
זה משהו מאוד, כן, משהו מעניין כזה, כן?
אני פוטר לך מכיבוד אביהם, ואני פוטר לאחר מכיבוד אביהם.
ולא עוד, אלא אני מקדים מיטתו ליציאתך.
יותר מזה אני גם אקדים, דווקא אני אכתוב את המיטה שלו, את המימצלו, לפני שאתה יוצא, כאילו.
בסדר?
אז לכן כאילו זה המשך הרבה סוגיה. עכשיו, בא הרמב"ן על התורה,
תראו את המיניו, הוא אומר, וכשה הרמב"ן זה על המדרש זה וזה, ודחה את דברי המדרש,
כמו שמבואר הפיעור של הרמב"ן על התורה. אז הרמב"ן, שוב, אמר פה משהו שהתווכח עם הרמב"ן פעמיים,
אז הוא מביא לנו עוד פעם פה את הרמב"ן,
ואומר הרמב"ן דחה את המדרש הזה,
כי הרמב"ן אומר, כבר ראינו ש... מה זה דחה? כאילו, אמר,
אמר,
קצת אמרת נגד המחאה בתורה, הוא אומר,
ראינו כל מיני מקומות שסיפרו,
כתוב למשל אצל אברהם אבינו אפילו, כתוב שאברהם אבינו נפטר, כתוב בפסוק שהוא נפטר,
בסוף פרשת חיי שרה שם,
ויאמרו את אברהם,
ואחרי זה כתוב אלה תולדות יצחק בן אברהם,
כן, עכשיו ש... ואז מתחילים לספר על יעקב ועשיו.
כשיעקב ועשיו חיו, נולדו, אברהם היה עדיין חי?
כן, הוא היה עדיין חי.
באיזה גיל הוא נפטר?
כשהוא בר מצווה, כשהוא בגיל 13,
אז הוא נפטר.
אז הוא היה חי, אז הנה כבר, לפני זה שהוא מת,
דוגמה, הוא הביא כל דוגמאות כאלה, כן?
כתוב את זה שהוא מת, אז מה,
איך זה יכול להיות? אז למה שם לא אומרים את כל המדרש הזה?
למה פה? אתם מבינים?
הוא הביא כל דוגמאות כאלה שאתה רואה שהתורה מציינת מישהו שנפטר,
ואחרי זה אומרת, ויעמוד, ואז עוברת ואומרת זה,
ואומרת כאילו,
אירועים שקרו אחרי מיטתו.
חלק מהקושיות של הרמב"ן.
אבל המהר"ל אומר, לא,
לא, הנקודה של המדרש זה לא אם כתוב לפני או אחרי.
הנקודה של המדרש,
זה יכול להיות שכתוב לפני לפני משהו שאדם מת ואחרי זה,
אבל באיזה אופן זה כתוב?
פה זה כאילו,
ויאמר השם אל אברהם זה נסמך על מקודם, כלומר,
הפסוק כאילו מורה,
והוא ימתי אח חמש שנים ומאתיים שנה ויאמר ה' אל אברהם לך מארצה, כלומר,
בעקבות זה שמתי אח בחרן,
אז התורה באה והקדוש בא ומצווה את אברהם.
הציווי לאברהם נסמך על המיתה של תרח.
אתה מבין? כאילו, התורה הורגת את זה ביחד.
זה אחד הדברים שהוא אומר פה כמה דברים, הוא אומר כמה נקודות,
לא נספיק לקרוא את זה, אמרתי קצת בעל פה.
ולכן אומר המהר"ל, בעצם מה באים לומר לי בזה? מה המדרש בא לגלות לי בזה?
הוא בא לומר כאילו שאברהם,
אתם מבינים, אני פוטר אותך מכיבוד אביי, מה הכוונה?
אין לך הורים.
למי עוד לא היה הורים? הנה לשאלתך, למי עוד לא היה הורים?
למי עוד לא היה הורים?
אדם הראשון,
אתה מבין?
אדם הראשון, אתה האדם הראשון עכשיו, אתה מבין?
אני בוטר אותך מכיבוד אב ואם, כאילו אין לך הורים.
אתה משהו אחר.
אין יחס ביניכם.
זה לא הולידותך, זה החסידה, זה הביאה את אברהם, כאילו.
זה לא, זה משהו אחר.
אין לך הורים, אתה מתחיל לך, כי אתה מתחיל בריאה חדשה, אתה מתחיל עולם חדש, פה מתחיל עולם חדש. זה מה שבא הפסוק, לומר, אתה מבינים?
והמוטרח,
השם אומר לאברהם לך לך, אין לכם יחס,
בסדר?
טוב, נמשיך את זה בפעם הבאה בעזרת השם, עוקרים תיאום.
::::::::
:::
�������
:::::::: של של של של של של
