שלום וברכה.
אנחנו ממשיכים
בלימודנו הנפלא והמרתק בספר נתיבות עולם,
מת המהר"ל מפראג,
ואנחנו בנתיב לעין טוב.
מי מתנדב לקרוא?
אף אחד לא מתנדב?
טוב אז אם כבר יש ספר אז אני אקרא בעצמי.
אז מה?
זה של מי שרוצה לשבת כאן? אני לא יודע.
טוב,
אנחנו בנתיב עין טוב,
ואנחנו בעמוד,
זה בפרק א',
במהדורת ברקוביץ' שלפניכם,
זה בעמוד תקמ"ג.
מה?
אנחנו בעמוד תקמ"ג,
כן.
בעמודה השמאלית, ובפרק המקבל,
בו מציעה ק"ז עמוד ב', ברוך אתה אדוני,
אלוהינו עומד לך העולם שהכול נהיה ברור.
ובפרק המקבל,
והסיר השם ממך כל חולי.
אמר רב, זהו העין.
מה זה כל חולי?
עין, הכוונה עין הרע.
כן, שהעין הרע יכול לפגוע באדם, והסיר השם ממך כל חולי.
רב לטעמה, אומר רב הולך לפי שיטתו, למה?
דרב סליק לבי קברי,
עבד מאי דעבד,
אמר רב תשעים ותשע בעין רעה ואחד בדרך ארץ.
ושמואל אמר, זה הרוח.
שמואל לטעמה, דאמר שמואל הכל ברוח.
ולשמואל האיכה הרוגי מלכות?
אנך נאמה, אילב זיקה
עבדי להו
סמטרי וחיה.
אז אם כן, אנחנו רואים שרב הולך לפי שיטתו,
שהתרגום, טוב, בסדר, רב,
אז אני חוזר, רב לטעמי, רב לפי שיטתו,
דרב סליק לבי קברי, הרב הלך לבית הקברות.
הלך לבית הקברות.
עבד מי דעבד, עשה מה שעשה. כלומר, התפלל, עשה קבלה מעשית, לא ברור. הוא עשה משהו,
ואז נודע לו סיבת המוות של הקבורים שם.
אמר רב, תשעים ותשעה בעין רעה
ואחד בדרך ארץ.
כלומר, אחד רק באופן טבעי מת, אבל תשעים ותשעה אחרים,
הם מתו בגלל עין הרע.
לכן זה נאמר כל חולי, והסיר השם ממך כל חולי,
זה העין, עין הרע שהיא הורגת את האדם.
שמואל לא מסכים עם רב, שמואל הוא רופא.
בתור רופא הוא מחפש סיבות טבעיות למותו של האדם,
ושמואל אמר, זה הרוח. כלומר, מה שכתוב, נמחק כל חולי,
זה הרוח, רוח רעה.
שמואל התעמד, אמר שמואל, הכל ברוח.
שמואל, הוא זה שאמר, הכל ברוח ולא בעין.
ולשמואל העיקר הרוגי מלכות.
מה אתה אומר, כולם מתים ברוח?
מה עם הרוגי מלכות שמתים בגלל החרב?
האנחנו נעמד, גם אלה.
אליו זיקה, אם לא היה רוח, אבדלי סמטרי וחייה.
הם היו עושים איזשהו, איזושהי תחבושת,
ואז הוא היה חי.
מה זה כנראה שמתים מעין הרע? הכוונה מפני הקנאה.
הרי מה זה הקנאה?
הקנאה זה שאדם אומר,
באיזשהו מקום,
מדוע מגיע לו ולא לי.
עכשיו, זה נכון שמגיע לו ולא לי,
אבל עצם זה שמגיע לו, זה גרם אצלי איזשהו צער.
הצער שאין לי.
והצער שאין לי הוא כמין טרוניה כלפי מעלה,
ואז הוא מתקבל כמין תפילה.
זאת אומרת, זה הכוח של הקנאה לבטל את ה...
כלומר, נגיד, אז לי לא מגיע,
אבל זה יהיה מספיק כדי שלא, גם כן לא יגיע.
נא?
לא, הוא שואל איך עין הרע עובדת.
גם נא שיסתכלו עליהם.
דקה שכן.
כן, זה הכוונה.
טוב,
מהרוח, כמוני של הרוח,
יש מרכיבים שליליים.
אולי אנחנו היינו היום קוראים לזה חיידקים.
רבי יוסבר חנינה אמר זאת צואה, ואמר מה צואת
האוטם וצואת האוזן, רובם קשה ומעוטן יפה.
כלומר, יש כל מיני הפרשות באדם, שגם הן
גורמות למותו. רבי חנינה אמר זו צינה.
כלומר, מה שקדוש ברוך הוא יסיר מאיתנו כל חולי, הכוונה הצינה.
ואמר רבי חנינא הכל בידי שמיים חוץ מצינים ופחים,
שנאמר צינים ופחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם.
רבי אליעזר אומר זו מרה,
תניא נמי אחי, מחלה זו מרה. ולמה נקרא שמה מחלה?
שהיא מחלה כל גופו של אדם.
למשל אם אדם, בואו ניקח דוגמה אחרת.
אדם לוקח אקדח ויורה בחברו,
שלא בצדק.
מה קורה לחברו?
הוא מת או חי?
הוא מת, זהו.
זאת אומרת שדרכי העזק בעולם אינם זהים עם דרכי המוסר.
מוסר, דבר אחד, טבע, משהו אחר.
כן, גם היום, שהרי אם אתה מכיר את הדוגמה המפורסמת של שני תלמידי,
של שני האנשים שיושבים על ספסל בשדרות המאירי,
איפה זה שדרות המאירי?
אתה יודע איפה?
כן, זה פה.
אז יושב על ספסל ברחוב.
אחד יווני, השני יהודי.
עובר צדיק,
מחליק על קליפת בננה, שובר את הרגל.
מה אומר היהודי?
וואי, איך זה יכול להיות? הוא צדיק, אז למה הוא שבר את הרגל?
מה אומר היווני? אתה לא נורמלי.
הרי יש חוק פיזיקלי שכל הדורך על קליפת בננה בזווית נתונה,
שובר את הרגל.
בין צדיק ובין רשע.
מי צודק?
בוודאי, היווני צודק כי זאת המציאות.
היהודי צודק כי יש לו תביעה כלפי מעלה. למה באמת הסדר הטבעי לא מתאים לסדר המוסרי,
אוקיי?
צינים.
צינים ופחים. מה הבעיה?
אתה לא יודע מה זה צינים.
צינים זה הצטננות.
זה מכשולים.
יש כל מיני בורות ברחוב, אני יודע,
העירייה עכשיו עושה עבודות, פאף, אדם נופל.
זה נקרא פחים.
צינים ופחים,
זה בידי, זה לא בידי שמיים, זה בידי האדם.
מה, בידי, בידי מידוי אדם?
זה קושייה להשגחה הפרטית.
זאת אומרת, נכון, נכון, אני מסביר.
האמונה בהשגחה הפרטית,
לכאורה, היא אמונה לא רציונלית.
כי אנחנו רואים במציאות שכשיש מים אני נרטף, כשיש אש אני נשרף.
זה הכל.
כן? הטענה שיש פה השגחה פרטית,
זה משתנה לפי מדרגת האדם.
ככל שהאדם הוא במדרגה יותר עליונה,
אז כך הוא יותר מושגח,
בין היתר על ידי שכלו.
למשל, שומר נפשו ירחק מהם.
אדם יוצא
אל הקור, הוא לובש סוודר.
למה הוא לובש סוודר?
כי יש לו שכל להבין שהוא צריך את זה.
זה כבר השגחה.
זה השגחה באופן רציונלי, דרך הטבע.
וככל שהאדם יותר נעלה, ככה ההשגחה עליו יותר מדויקת.
למשל,
האם מותר לקחת סיכונים לשם שמיים?
אני הולך לעשות משהו חשוב,
אני אעבור באדום, לא משנה אם יש שם רכבים או לא,
אני סומך על הקדוש ברוך הוא. זה בסדר או לא?
הרמב״ם, רבי אברהם בן הרמב״ם אומר שזה בסדר אם אתה נביא.
הנביאים, אדרבה, ככה צריכים להתנהג.
הנביאים, הם יודעים שיש עליהם השגחה מיוחדת.
אבל זה מי שלא נביא?
אז לא.
בסדר?
כן.
אני לא יודע אם הסיפור הזה הוא נכון, יש סיפור דומה,
אחר, אבל גם כן הולך בכיוון הזה.
כן.
אז זה, זה, אבל אנחנו, תמיד אנחנו רואים ששכר,
זה שצדיק וטוב לו ורשע ורע לו, זה מובן מאליו. זה לא מובן מאליו בכלל.
אדם הוא צדיק, למה שיהיה טוב לו?
כלומר,
אז הוא צדיק.
זה לא מספיק לו שהוא צדיק? צריך גם שיהיה טוב לו? זה גם קושיה.
כן? כי במציאות אנחנו רואים שזה לא תמיד עובד.
למשל, רבי אברהם אבן עזרא היה עני מרוד,
והוא אמר שזה בגלל הכוכבים, שהוא ככה.
כלומר, זה מזלו, הוא כזה, הוא האמין באסטרולוגיה.
הוא אמר שאם הוא היה מוכר תכריכים,
אז אנשים לא היו מתים יותר.
וככה הוא היה צדיק בכל זאת, כן?
רבי אברהם אבן עזרא, זה בנו של הרמב״ם?
כן, הוא היה מוכר נרות, השמש לא הייתה שוקעת.
כן, אז נשאלת השאלה, אז למה הוא לא מכר תכריכים?
תעשי לנו טובה, טוב.
אז זה מה שאומר כאן, רבי אליעזר אומר, זו מרה.
מרה זה לפי הרפואה העתיקה, יש באדם ארבע מרות,
מרה לבנה, מרה שחורה, ירוקה ואדומה.
כן, והיום קוראים לזה שיווי,
זה נקרא מטאבוליזם,
כלומר, חילוף חומרים, חילוף חומרים
בגוף האדם.
ויש לך לדעת,
אומר המהר"ל,
"כי ארבע יסודות הם בעולם,
ובהם העולם נוהג בסדר הזה"
ובסדר שלו,
"ועל ידם גם כן יוצא העולם מן השיווי,
ומקבל לאדם התפעלות,
והוא החולי.
ומי שסובר והסיר השם ממך כל חולי, זה עינה רע".
ידוע כי עין הרע יש בו כוח אישי שורף.
ומקבל האדם הזק מן המזיק כאשר יש לו כוח אישי שורף,
כי האש הזה שורף כמו האש שהוא שורף.
אולמן דאמר זו הרוח
סובר כי עד ידי יסוד הרוח
יוצא האדם מן השיווי,
וסבר כי עיקר החולי שמוציא את האדם מן השיווי,
הוא הרוח.
ומי שסובר זו הצנעה,
הוא סובר כי השינוי נעשה על ידי יסוד השלישי שהוא יסוד המים.
שאין הקור רק במים,
והוא שמוציא את אדם מן השיווי ומתחדש ממנו החולי.
ומה דאמר זאת צואה סובר כי השינוי אשר מתחדש באדם הוא יסוד העפר,
וזה שאמר זאת צואה כי הצואה הוא עפר בלבד, שאין בו דבר רק העפר,
והרי ארבע יסודות
ממש זכו חכמים כסדר זה אחר זה.
טוב, מה זה ארבע יסודות?
פעם היו מחלקים את העולם לשני חלקים,
מה שתחת גלגל הירח
ומה שמעל גלגל הירח.
מתחת לגלגל הירח זה כדור הארץ עם האטמוספירה וכל מה שיש בו,
זה עולם היסודות.
ארבעה יסודות, אש, רוח, מים ועפר.
כן, ככה חשבו וקראו לעולם הזה שמתחת לגלגל הירח קראו לו עולם ההוויה וההפסד.
כלומר, דברים מתהווים ונפסדים ומתהווים ונפסדים.
לעומת זה, למעלה מגלגל הירח, זה עולם הגלגלים,
שם הדברים קבועים. זה החומר החמישים, קראו לזה, הגשם החמישי.
היום כל הדברים האלה הם שטויות במיץ עגבניות, אפשר לשים את זה בגניזה של
האמונות והדעות,
אבל אף על פי כן, עדיין אפשר לדבר על ארבעה יסודות
במבנה האדם, כן? יותר אש, יותר מים, יותר רוח, יותר עפר.
אמנם מי שסובר זו מרא,
אז מה זה המרא? זה לא אחד מארבע יסודות,
אז זה אומר,
סובר כי שינוי האדם הוא על ידי אשר הוא דבק בנבראים ההיעדר.
כן? כלומר,
הפילוסופים הסבירו שכל דבר חומרי מורכב משלושה דברים,
מצורה,
חומר,
הפילוסופים, או אנשי המדעי,
קדמונים הסבירו שכל דבר חומרי בנוי משלושה דברים,
שהם הצורה,
החומר וההיעדר הדבק בחומר.
איך יכול להיות שהצורה מתלבשת בחומר?
צריך שיהיה איזשהו ריקות, איזשהו היעדר בתוך החומר שמאפשר את חדירת הצורה.
אז זאת אומרת, הדעה שאומרת שכל המחלות זה מראה,
זה בגלל היסוד הזה של ההיעדר הדבק בחומר.
אמנם מי שסובר זו מרא כי שינוי האדם הוא על ידי אשר הוא דבק בנבראים היעדר וזה תבין מלשון מרא
שנאמר
ואחריתה כיום מר
שנאמר על המיטה והוא היעדר
ובארנוזי בנתיב הענווה אצל אדם
האפר דם מרא.
בסדר?
אז איפה הוא הסביר את זה?
אני חושב שהוא אומר.
מה לא הבנת?
בנתיב הענווה אצל אדם
אפר דם מרא.
אז אני שואל, איפה הוא הסביר את זה?
יפה, זאת התשובה הנכונה, כן?
קיבלת פרס תנחומין. עכשיו, בנתיב הענווה, שמה הוא מסביר למה אדם זה ראשי תיבות,
הפר דם מרה, כלומר כל הדברים,
השפלים,
שמרכיבים את גוף האדם, והם גורמים להתפרקותו של גוף האדם.
ודבר זה אמרו גם כן פרק המדע עבודה זרה.
מלאך המוות כולו מלא עיניים,
וחרבו שלופה בידו וטיפה של מראה תלויה בו.
אגב,
זה שונה מהציור המקובל בעולם הנוצרי,
שמלאך המוות מתואר בתוך אישיות שיש לה חרמש,
חרמש.
מה ההבדל בין חרמש לחרב?
החרמש לוקח את כולם, בלי הבחנה.
החרב זה מדויק, כל אחד ואחד.
כן, אז מלאך המוות יש לו הרבה עיניים, יש לו חרב.
למה הוא צריך הרבה עיניים? הוא יסביר את זה.
כן, וחרבו שלופה בידו, וטיפה של מרה תלויה בו.
איפה הטיפה תלויה? בחרב.
של מרה.
מה זה אומר? שיש לו טיפה של מרה תלויה בחרב, מה הבעיה?
טיפה, אתה יודע מה זה טיפה?
זה כמות קטנה של נוזל, נכון?
מרה, הסברנו את זה כבר איזה חמש פעמים לפני כן,
שבימי הביניים הסבירו
שיש באדם חילוף חומרים בין ארבע מראות,
מראה לבנה, מראה שחורה, מראה ירוקה ומראה אדומה.
הסברנו את זה לפני כן או לא?
אמרנו על זה משהו, זהו, אז היית צריך להקשיב.
כן, זאת אומרת,
המראות זה כל מיני נוזלים שמתהלכים בתוך הגוף, ושיווי המשקל ביניהם הוא הבריאות.
אבל לפעמים גם, כשמראה אחת גוברת,
אז יש מחלה. למשל, כשהמראה השחורה גוברת, יש לה אדם,
מה שנקרא, מראה שחורה.
כן? כלומר, הוא בדיקי כזה, כן? מלנקוליה.
מה זה מלנקוליה?
מלאה, זה שחור ביוונית, קוליה, מראה.
המראה השחורה, כן.
עכשיו, המראה, הטיפת מראה שבחרבו של מלאך המוות, אז הוא הסביר שמי שסובר שכל המחלה זו מראה,
זהו ההיעדר הדבק בנבראים.
מה זה ההיעדר הדבק בנבראים?
בימי קדם הסבירו שכל דבר גשמי מורכב משלושה דברים: צורה,
וחומר, והיעדר, ההיעדר.
ההיעדר זה מה שהוא מכנה כאן בשם מרא.
למה מרא זה כינוי להיעדר? כי כמו שכתוב בעמוס, "ואחריתה כיום מר",
שזה נאמר על יום המיתה.
והטיפה הזאת הוא ההיעדר הגמור,
אשר בשביל אותו ההיעדר מקבל האדם המיתה.
לא, ההיעדר זה כל מיני דברים, כלומר, כדי שהצורה תוכל לחול בחומר.
כן, הרי הצורה, אם החומר לא היה עם היעדר, אז הצורה לא הייתה חודרת בתוכו.
כדי שתהיה התאחדות של הצורה בחומר, צריך שבחומר תהיה איזושהי מוכנות לקבלת הצורה,
שזה ההיעדר, מינוס, נקרא לזה.
נכון, ולכן מלאך המוות מפריד בין הגוף לנשמה.
אז זה מה שהוא אומר.
והטיפה הזאת הוא ההיעדר הגמור אשר בשביל אותו היעדר מקבל האדם, המיתה.
וזה שאמר, והסיר השם ממך כל חולי זו מרה,
הוא ההיעדר שדבק בחומר. זאת אומרת, אם לא יהיה היעדר בחומר,
אז האדם לא יחלה לעולם.
בסדר?
נכון, נכון. זה הגמרא אומרת
שבואו ונחזיק טובה לאבותינו,
שאלמלא חטאו, אנו לא באנו לעולם.
כלומר, זה טוב שהם עשו פשלות והם מתו,
עכשיו יש לנו מה לעשות.
ואמר,
על זה נמר, דור הולך ודור בא.
ואמר, 83 חולאים תלויים במראה.
כן, זה המשך הסוגיה שם.
כי המראה
אין בה צורה שלמה.
ולכן המראה בפרט הוא כנגד החומר אשר הוא נעדר מכל צורה.
אגב, מאיפה הגיעו למספר 83?
זה הגימטריה של המילה מחלה.
מחלה בגימטריה 83. לכן,
והסיר השם ממך כל חולי והסיר אותי מחלה מקרבך, מחלה, 83 סוגי
חולאים שתלויים במראה.
כי המראה אין בה צורה שלמה, לכן המראה בפרט הוא כנגד החומר אשר הוא נעדר כל צורה והוא משותף לכל ארבע יסודות.
ואין בו צורה וממנו כל השינויים כולם. כלומר בסופו של דבר המראה
זה היכולת של ההתהוות המתמדת של ההוויה וההפסד.
כן?
זה לא איבר, זה נוזל.
כיס המרה זה המרה הירוקה.
כן.
זה לא מה שמייצר את המרה, נכון, אתה צודק.
חוץ מזה, אנחנו מדברים לפי הרפואה הישנה,
לא לפי הרפואה של ימינו.
הרפואה הישנה, עם כל הכבוד לה,
אפשר לשים אותה בגניזה.
לא שכל דבר לא נכון, היו הרופאים בכל זאת עשו דברים טובים, ימי קדם.
אבל המחקר אומר שעד בערך
אמצע המאה ה-19 הרופאים יותר הרגו מאשר ריפאו.
עובדתית, כן.
למשל, היו עושים מה שנקרא הקזת דם, חרשו זמוד בריא לעשות הקזת דם.
מזה מת ג'ורג' וושינגטון,
נשיא ארצות הברית הראשון,
הוא מת מזה שהיא מהקזת דם מרובה מדי.
כן, הגמרא לא טעתה, הגמרא העתיקה את הנתונים המדעיים של זמנה.
זה מה ששאלו את רבנו שרירה גאון.
האם לנהוג לפי הרפואות שכתובות בגמרא.
והוא כתב,
רמנדן, לאו אסוותא נינהו,
עמנו אינם רופאים,
אלא מה שהם מצאו בחוכמת הרפואה של זמנם העתיקו לתוך התלמוד לתועלת בני אדם.
ולפי זה יוצא שאסור
היום לנהוג לפי הרפואות של התלמוד.
בסדר?
יש אפילו תוספות שאומר שדג, זקן, זה יותר בריא.
כן? היום אנחנו יודעים שאם אתה אוכל דג זקן, אתה מת.
כן?
אז מה התירוץ שמצאו בספרות?
השתנות התוואים.
כן? אבולוציה זה פסול, אבל השתנות התוואים זה כשר.
כן? נו, באמת.
ומאן דאמר,
זה הרוח.
הרי, אני לא לוקחתי פה.
ואין בו צורה, ואין להעריך במקום הזה, כי זכר כאן ארבע יסודות שהם
הרכבת האדם,
וסבר מאן דאמר עין הרע כי האש
יש בו יציאה מן השיווי יותר על ידי כוחו שהוא גדול וזה עיקר השינוי המגיע לאדם. ומאן דאמר זה הרוח
כי הרוח על ידי השינוי כאשר הוא גובר ביותר ולפיכך והסיר השם ממך כל חולי זו הרוח.
כן אגב היום אנחנו רואים שותפות בין האש לרוח בקליפורניה.
משתתפים זה עם זה נכון?
כמו שנאמר בספר יחזקאל ושילחתי אש במגוג.
מגוג בגימטריה,
לא.
מגוג בגימטריה 52,
כמספר המדינות של ארצות הברית.
אומן דאמר זה צ... מה?
מה ישראל?
ואומן דאמר זה צינה סובר כאשר יסוד המים יוצא מן השיווי על ידי רוב הצינה בו תלוי החולי.
אומן דאמר זו צואה הוא יסוד העפר כאשר יוצא מן השיווי כי הצואה בוודאי הוא יצא מן השיווי.
וכאשר הדבר הזה מתגבר בו חולה השינוי ביותר.
ומאן דאמר זו מראה סובר כי ההיעדר שדבק בחומר אשר הוא חומר לאלו ארבע יסודות בו תלוי שינוי המגיעים
כי דבק בו ההיעדר ולכך בו תלוי השינוי וההיעדר ולפיכך יש חולים במראה כמניין מחלה
שזה בגימטרייה כמה?
83. והבן הדברים האלו והם ברורים.
שינוי זה מחלות,
שינוי במצב הבריאות של האדם, בהרמוניה
של הגוף שלו.
ומכל, אגב, זה הרמב״ם כותב,
שהדברים שגורמים לבריאותו של האדם,
הם בעצמם הגורמים למותו.
כלומר, המאכלים שאנחנו אוכלים,
זה טוב, זה נותן לנו כוח, זה נותן אנרגיה, זה עצמו מכלה אותנו.
ומכל מקום תדע להבין מי זה, כי בעל עין הרע.
עכשיו, כל זה היה בדרך אגב, כן? רק למה זה הובא פה,
בנתיב עין טוב,
כי אנחנו מדברים על עין הרע לעומת עין טובה.
עין הרע, דת רב,
שזה יסוד האש,
שזה מה שמעורג את רוב בני האדם,
אז לכן זה הובא כאן.
מכל מקום תדע להבין כי מזה כי בעל עין הרע שורף בעינו,
ויש להיזהר
ולהישמר מזה.
ושאר דברים אשר שייכים לעין הרע מבוארים בפרקים אצל עין הרע ושנאת הבריות.
איפה הוא ביאר את זה?
באיזה ספר?
דרך חיים.
למה אתה אומר דרך חיים?
למה למה אתה אומר? כי זה הפירוש שלו למסכת אבות, נכון? בסדר.
זאת אומרת שיש בגמרא שדקפי דקפדינן בהדה דלה קפיד לה קפידין בהדה. כלומר, יש דברים שאם האדם מקפיד עליהם,
אז זה פועל עליו.
אחד מהם זה עין הרע.
כלומר, אם אדם חושש לעין הרע,
אז עין הרע פועל בו.
לא חושש לעין הרע,
לא פועל, או כמעט לא.
כן, אבל, לא, אבל, כן, הוא מעל לזה. מה פירוש הדבר?
האדם בונה לעצמו את המערכת שבתוכה הוא חי.
כן, כמו שלמשל יש מיתוסים שהאדם בונה לעצמו,
אבל הוא פועל על פי המיתוס.
או התסביכים של התת-מודע.
התסביכים של התת-מודע פועלים על האדם,
כן?
כלומר, אחר כך הוא נכנס למערכת,
לפעמים שהוא לא יכול להשתחרר ממנה,
כי זה העולם הערכי שהוא בנה לעצמו.
זה גם שומר,
הרבה פעמים השטויות שאנשים מאמינים זה שומר עליהם.
כן? כלומר, יש לי סטיגמות.
סטיגמות זה עוזר לי לייצב את עולמי,
למרות שזה מצד האמת לא נכון.
כן,
רוב בני אדם, זה בדיוק העניין, רוב בני אדם מאמינים בסטיגמות,
כלומר, הם שבויים בקונספציה.
זה מה שנקרא עין הרע.
כן? הם שבויים, כלומר, אי אפשר, הם לא יכולים לחשוב אחרת.
כן?
כלומר, אם יש לך כיפה על הראש,
ברור שאתה משיחי והזוי.
אם אתה משיחי והזוי, אתה מסוכן. לכן צריך להפעיל את מערכת המשפט נגדך כדי להציל את הדמוקרטיה.
כדי שלא ניכנס לדיקטטורה.
כדי שנהיה מקובלים על אומות העולם.
וכדי שננצל מכל מיני דברים ארביטרריים מחבר הכנסת ההוא ומהשר ההוא,
שלך תדע מה הם יעשו לנו.
ואתה מנתח, ואתה בודק אם זה נכון או לא. זה לא נכון, אבל זה לא משנה.
גם אם אתה תגיד לבן אדם שזה לא נכון,
תסביר לו, זה לא יעזור.
כי כבר מדובר במערכת שמזינה את עצמה.
אפשר גם לזהר לסגולות, אפשר גם להגיד על הדתיים את אותו דבר. אני אמרתי את זה כלפי
דעה מסוימת, אבל בואו נרחם על הדתיים ולא נגיד איך זה פועל אצלם.
בסדר?
איך עושים כדי לשנות קונספציות?
שזה משפיע עלינו בסוף, כן.
אתה רוצה תשובה או אתה רוצה להמשיך לשאול?
התשובה היא,
עין טובה.
עין טובה,
הרי מי שיש לו עין טובה אומרת המשנה באבות,
מתלמידיו של אברהם אבינו.
מי שיש לו עין רעה, מתלמידיו של בלעם הרשע.
מה עשה בלעם?
בלעם חיפש בכל היום כולו את הרגע
של הקטרוג על עם ישראל, נכון?
יש רגע אחד ביום שהקדוש ברוך הוא זועם,
אל זועם בכל יום.
אגב, מזה הרב קוק לומד שרוב היום השם לא זועם.
יש נקודה אחת,
ואת זה הוא יודע להעלות, קוראים לזה איש תקשורת.
נכון?
עכשיו, מה עושה העין הטובה? העין הטובה רואה את הדבר בגדול.
בגדול, ואז הנקודה הרעה שאתה ראית הופכת להיות משנית שולית וחסרת משמעות.
בסדר?
אז העין הטובה,
יש למשל מומחה גדול בישראל לעין טובה, קוראים לו הרב דב ביגון, מכיר?
כן?
כלומר, אתה יכול להגיד, אה, המצב נורא, הפורשה וזה,
ויש עין טובה והכל מתמסמס, נכון?
נכון? טוב.
ומאוד מאוד צריך האדם להיזהר מעין הרע.
הן הוא בעצמו,
כמו שאמרו במדרש, יעקב ציווה את בניו,
שאמר להם למה תתראו שלא יהיו נכנסים כולם יחד מפני העין הרע שלא ישלוט בהם, אז זה להתראות,
כלומר שרואים אותם,
וגם ממון שלו ישמור מעין הרע, כלומר אל תשמור רק על עצמך, תשמור גם על הממון.
ובפרק מקום שנהגו, המשתכר בקנים ובקנקנים,
אין רואה סימן ברכה לעולם.
מהי טעמה?
משום דין פי ששלטה בהוא עינה בישה.
כיוון שיש הרבה, אז זה יש, כלומר, אדם עושה קנים וקנקנים, זה עושה הרבה.
ואז זה יש עין הרע עליו, הרי לך
כי מאוד יש לשמור ממונו מעין הרע.
וכך המוזל יצב השם מאתך את הברכה באסמך.
אין הברכה שולטת אלא בדבר הסמוי, הסמכה, מלשון סמוי, מן העין.
וזה מפני כוח העין. ודבר זה עניין גדול ואין אריך בזה.
זה כמו השאלה,
למשל האדם, ענייני צניעות בגוף, כן?
החשיפה של גופו של האדם.
מה רע בזה?
שזה הופך אותו למשועבד לחיצוניות.
הוא מוחצן.
וצנועים,
חוכמה.
כלומר, אם אתה מוותר על החוץ,
אז מתפתח הפנים.
אם אתה נותן יותר מדי חשיבות לחוץ, אז הפנים מתבטל.
מה רצה להגיד?
אדם שמייצר קנקנים וקנים,
זה דבר שבימי קדם היה זול.
כן?
כלומר, זה כמו שאתה מוכר, אני יודע, נייר טישו.
כמה אתה מוכר? כמויות.
למה?
כי זה זול וצריך.
אז הקנקנים של פעם,
אדם שמייצר קנקנים, היה עושה מסחר, בזה היה לו הרבה.
ואז יש עין ערע עליו.
אה?
יש, יש לו הרבה.
אז זה מעורר קנאה.
זה היה הרבה.
לא, לא, לא, לא, תראה, אני ראיתי בעולם, יש תופעה מאוד מעניינת.
איך אתה מזהה מיליארדר?
הוא לבוש פשוט, נכון?
כן, זהו, כן, מה אתה אומר?
מסביב לו יש כל מיני אנשים בחליפות, זה המנכ"לים שלו.
כן.
ומה אתה אומר?
תארו לו להגיד את זה.
אומרים שבה כל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.
כן, לא להגיד שהיא יפה, הבת שלך.
טוב,
אנחנו עוברים בזאת
מנתיב עין טוב לנתיב הליצנות.
ליצנות. עכשיו, מה זה ליצנות?
זה נושא מאוד מאוד חשוב,
כי זה מופיע הרבה בתנ״ך, גם בספר תהילים וגם בספר משלה.
בספר משלה יש פרקים שלמים על נושא הליצנות.
מה זה הלץ?
הלץ אומר שאין דבר חשוב בעולם,
שום דבר לא חשוב.
זאת עמדה שיכולה להיות עמדה נפשית,
יכולה להיות עמדה פילוסופית.
יש פילוסופיה ליצנית,
למשל הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית.
זו של האבסורד,
כן? שאומרת שאין שום משמעות בעולם,
ולכן הליצנות זה דבר מאוד רציני.
זה לא דבר של מה בכך,
ואפשר לומר שזה האויב הראשי.
הרי בספר תהילים כתוב כך,
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים,
ובדרך חטאים לא עמד, ומושב לצים לא ישר,
כי אם בתורת ה' חפצו בתורתו יגיעו עמם ולילה.
זאת אומרת, יש לנו ארבעה סוגי אנשים,
רשעים,
חטאים,
לצים, צדיקים.
אז זה, כן, זה הפרק הראשון,
באמת?
טוב, תודה שאתה מפנה אותי למקום, פשוט חיפשתי איפה זה כתוב בתהילים.
טוב, אז יש לנו,
אז בואו נשנה,
בואו נשנה, בסדר?
או שבתהילים נזיז אותו,
כן?
טוב, אז בקיצור, אני רוצה לחזור פה על ארבעה אנשים,
כן? רשעים, חטאים, לצים, צדיקים.
מה אומר הכתוב על הצדיקים?
והיה?
כי עץ שתול על פלגי מים, אשר פירו ייתן בעיתו,
וכל אשר יעשה יצליח.
אז אם כן, יודעים, הוא מצליח, כן?
עליהו לא ייבול, מה זה עליהו לא ייבול?
עלה בדרך כלל נובל,
כן? הדבר הפחות חשוב לא מתמיד.
אבל פה יש עלה שלא נובל.
כלומר, גם הדברים השוליים,
האמצעים מתקדשים אצלו.
בסדר, אבל לא כן הרשעים.
כי אם כמוץ,
אשר ידפנו רוח.
המוץ זה החלק של החיטה שדווקא הולך לאיבוד,
כן? כלומר, אבל כוח הגידול של החיטה
נותן כוח גם לגרעין, גם למוץ.
אבל בבוא הזמן מפרידים את המוץ מן הגרעין,
ואז הרשעים הם כמו המוץ.
על כן לא יקומו רשעים במשפט,
וחטאים,
ועדת צדיקים.
היא יודע השם דרך צדיקים,
ודרך רשעים תאבד.
אז זאת אומרת שהכתוב אומר לנו מה העתיד של הרשעים,
של החטאים ושל הצדיקים.
על עץ הוא לא מדבר.
מעניין, למה? אין להם עולם הזה.
כלומר, מה שמתואר שם זה העולם הבא,
של הרשעים, של החטאים,
של הצדיקים.
לכל אחד יש מעמד מיוחד בעולם הבא.
כן, הרשעים יש להם סולם ערכים.
יש סולם ערכים של הרשע,
רק שזה הפוך מזה של הצדיק.
אז כשמתברר מה סולם הערכים האמיתי,
יש זכות לרשע להיות שמה במשפט.
לא יקומו רשעים במשפט,
אבל הם מגיעים למשפט.
חטאים,
מה זה חטאים?
מה הסולם הערכים של החטאים?
של הצדיק או של הרשע?
החטא, יש לו סולם הערכים של הצדיק,
והוא מתנהג כרשע, כלומר, הוא נכנע לייצרו הרע,
אבל יש לו סולם מערכים,
לכן הם חטאים בעדת צדיקים,
אבל מול הרשעים הם כן עומדים.
אבל הלץ קבע את גורלו כבר בעולם הזה.
אין לו עולם הזה, כי שום דבר לא חשוב, אז קל וחומר שאין עולם הבא.
לכן לא מוזכר מה חריטו של הלץ,
כמובן.
זה עולם שלם, העולם של הלץ,
ואז יש פה שאלה,
אם אין תקווה ללץ, אז למה הקדוש ברוך הוא
נתן ללץ לפעול בעולם?
ללץ שמסמך.
לא, אז זה בדיחותא.
יש תמיד שאלה, מילתא דבדיחותא של חכמים, חכמים היו עוסקים בבדיחות,
ואילו הלצים הם האויב.
אבל אתה יכול לראות שני אנשים,
אחד לץ, השני מתבדח,
ואתה לא יכול לדעת את ההבדל.
כן? אז זו עבודה לא פשוטה.
כנראה שאלץ הוא לא בטיפולו של האדם,
אבל הוא בטיפולו של הקדוש ברוך הוא.
כן, ועל זה נאמר, ברוך המקום ברוך הוא.
מה זה המקום? למה הקדוש ברוך הוא נקרא מקום? כי הוא נותן מקום לכולם.
כן, ואז לעומת זה,
ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ואז יש תשובה כנגד ארבעה בנים.
אבל אלץ,
זה המקום מטפל בו. זה הבן החמישי שלא הגיע לליל הסדר, אז אין תשובה בשבילו.
כן, אבל זה נושא עוד רחב מאוד,
שבעזרת השם נעסוק בו בפעם הבאה, שלום.
::::::
