טוב מוריי ורבותיי שלום עליכם אנחנו נמצאים שוב בלימוד משותף
מתורת מורנו ורבנו הרב אלישע וישליצקי זצ"ל לפרשת השבוע מתחילים חומש חדש
חומש שמות
ובנימה אישית
אני חייב להגיד שחומש שמות תמיד
מסמל בשבילי את ההתקרבות של האזכרה של הרב.
הרב האזכרה שלו היא בכ"ה בטבת
וכשמתחילים חומש שמות, אז תמיד בשבילי זה...
האזכרה תכף מגיעה.
הרב בעצם, האזכרה שלו תהיה השנה בשבת וערה.
זה יוצא כ"ה תבת ממש, שבת וערה.
ובעוד נימה אישית, אני חייב להגיד שהתורה של הרב,
יש בתוכה המון המון מימדים, המון רבדים,
המון ניואנסים,
המון רעיונות מאוד מאוד עמוקים ויפים וחשובים ויסודיים.
ובכל זאת,
יש לי תמיד תחושה מאוד חזקה שכשנכנסים לחומש שמות,
אז מתחילים ככה לתפוס את הנקודה, הנקודה של הרב.
ובטח
תלמידים ובני משפחה יכולים אולי לחלוק עליי ולהגיד, לא,
זה מופיע גם בספר בראשית, זה מופיע בעוד מקומות.
ובכל זאת,
יש לי תחושה מאוד חזקה שבדומה קצת, כמו שהרב יהודה ליאון אשכנזי מניטו, נפטר בט' בחשוון.
תמיד זה סמוך לפרשת נח, לך לך.
אז הבחינה של הרב אשכנזי בנח, לך לך, היא מאוד מאוד מתגלה.
כי הוא מדבר הרבה מאוד על האדם הראשון, על הבריאה, על הפלגה וכולי.
ואחר כך על אברהם אבינו וכל הבחינות של אברהם אבינו והדמות של אברהם ואברהם.
אז במידה מסוימת זה זמן ההסתלקות של הנשמה,
הוא גם זמן שמתגלה ביתר שאת,
כמו שעורכה עם הקדוש ברוך הוא בפרשה האחרונה, שלפני שהאדם נפטר אז הנשמה שלו מתעצמת.
אז יש איזה מימד מסוים שכשאדם מסתלק אז כנראה שהפרשיות שקשורות לתקופה, לזמן הזה,
אז מתגלה שם משהו.
ובאמת פרשיות שמות בבארה,
שהם לידתו של עם ישראל והלשון של הרמב״ן הידועה
שמכנה את ספר שמות ספר הגלות והגאולה.
בפרשיות האלה מתגלה תורתו של הרב אלישע בצורה מיוחדת.
אני לא אומר בצורה בלעדית,
אבל בצורה מיוחדת מתגלים יסודות מאוד מאוד עקרוניים
ממשנתו בספר שמות.
ספר שמות בעיקר בפרשיות של הפתיחה, אבל לאורך כל הספר, אנחנו נראה, יש יסודות מאוד מאוד מרכזיים.
אבל לפני שאנחנו צוללים פנימה לתוך הספר, לתוך הפרשה,
יש שאלה שכמעט,
מרוב שאנחנו רגילים להיכנס ישר לתוך הספר, אנחנו כמעט ולא שואלים אותה:
למה
ועל מה גלות מצרים?
זאת אומרת, נכון, יש הרבה תשובות,
אבל למה ועל מה גלות מצרים? זאת אומרת, גלות בית ראשון אנחנו יודעים
שזה היה בגלל עבודה זרה, גילוי רעיון ושפיכות דמים.
בית שני אנחנו יודעים שזה בגלל שנאת חינם.
אבל
יש מקורות שונים בחז"ל שמדברים על הסיבה
של גלות מצרים.
אבל האם אנחנו יכולים להבין עד הסוף את הסיבה של הגלות?
אפשר להגיד שזה התגלגל בגלל הסיפור של יוסף,
שזה גם סוג של שנאת חינם כזו או אחרת.
אבל לכאורה,
כל הסיפור של גלות מצרים מתחיל על פניו, איפה?
בברית בין הבתרים.
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדו ועינו אותם 400 שנה, ואחריהם יצאו ברכוש גדול.
מה?
זה מימוש ההבטחה,
נכון?
ונשאלת השאלה, אז מה העניין? מה הנקודה?
למה?
מה אתם אומרים?
למה גלות מצרים?
למה? למה?
לא, גופה, השאלה היא על ברית בין הבתרים.
למה זה צריך להיות בצורה הזאת?
למה הברית היא נחרטת כשבתוך הסיפור יש לך גלות?
למה?
מה, זאת אומרת, זה סוג של כפרה על חטאי אבות קדומים.
כן, כן, כן, כן.
יפה מאוד.
יפה, יפה. אז בעצם נגעת פה, אתה נוגע פה בנקודה שהרב אלישע היה חוזר עליה הרבה מאוד פעמים,
כשהוא ביקש להסביר את הנקודה הזו של ברית בין הבתרים,
הוא ביקש להגיד,
מאחר
והולכת להיוולד פה
נשמה מיוחדת,
נשמה של עם,
שהתפקיד של העם הזה הוא תפקיד שאיננו רק
לטובת עצמו, אלא יש פה איזו שליחות מסוימת לעולם,
אז כדי לייצר את ה... נקרא לזה,
את הזיקוך המתבקש כדי שהנשמה הזאת תוכל לפעול את הפעולה שלה,
היא צריכה לעבור איזשהו בירור.
הבירור והזיקוק הזה זה חלק מהתפקיד של הגלות.
זאת אומרת,
לפעמים אדם עובר תהליך של זיקוק,
אני אשתמש קצת בלשון של,
זה גם לשון של הרב אשכנזי וגם קשור לסוד הישראלי שאנחנו לומדים.
לפעמים חטא איננו חטא במובן הפרטי,
אלא חטא יכול להיות גם במובן הזהותי.
מה הכוונה?
חטא במובן הפרטי זה אדם, נגיד, שמר שבת או לא שמר שבת.
חטא במובן הזהותי זה שאדם לא תופס את השליחות שלו.
זאת אומרת, אדם יכול להיות 100% ברמת הצדקות הפרטית.
אתה לגמרי צדיק, יסוד עולם.
באמת, שומר הכול.
אבל אתה לא קולט מה המשימה שלך.
ולפעמים, בשביל שאתה תקלוט את המשימה שלך
ואתה תבצע את המשימה שלך על הצד הטוב ביותר, אתה צריך לעבור איזה זיקוק
שתוכל להבין מה אתה.
זיקוק, זעזוע, נכון, נכון.
זאת אומרת,
כמובן שהנקודה הזו שאנחנו העלינו עכשיו היא נקודה מאוד מאוד בולטת כשאנחנו מדברים על סוגיית השואה,
שיום הקדיש הכללי היה רק בסוף השבוע.
השואה,
אי אפשר לדבר עליה במונחים של צדקות פרטית. זאת אומרת, שאדם מסוים היה, עשה עבירה ברמה האישית. היו שם צדיקים עליונים.
באמת, אנשים חסידים וצדיקים.
יראי חטא, יראי שמיים, אנשים באמת גדולים ועצומים.
אז איך אפשר להבין את הדבר הזה?
שלפעמים חטא הוא לא במובן הפרטי,
אלא חטא יכול להיות במובן הזהותי.
ודיברנו על זה הרבה כשהסברנו את סוגיית איוב.
נכון?
איוב איננו חוטא במובן הפרטי, הוא איש
תמים וישר, איש צדיק,
תמים,
תם וישר,
יותר נכון, יותר מדויק,
אבל יש לו איזושהי בעיה.
והבעיה הזאת,
היא משתקפת בכך
שהוא לא תופס את האירוע, כמו שאומרים.
הוא לא תופס את האירוע.
ולפעמים בן אדם עובר ברור שהתפקיד שלו הוא
להוליד בתוכו, נקרא לזה ככה, להוליד בתוכו איזושהי
קומה שתאפשר לו לחיות בספירה אחרת.
וזה תפקידה של יציאת מצרים.
מיד, מיד.
מה שאנחנו הולכים לראות בעצם,
בנקודות קטנות שהרב אלישעי חוזר עליהן כל שנה מחדש,
מזוויות שונות,
זו,
אפשר להגיד, המכנה המשותף של כל מה שאנחנו נראה פה ביחד,
זה הבנה של מה הקומה שצומחת.
זאת אומרת, אפשר לראות פה כל מיני אנקדוטות קטנות.
נקודות קטנות, מעניינות,
אבל כשמבינים את הנקודה שצומחת,
אז הרבה מאוד מהאנקדוטות האלה הופכות להיות רעיון אחד.
זה הרעיון שצומח פה.
וכשאתה תופס את זה,
אתה מבין פתאום למה הנקודה הזו, ולמה הנקודה הזו, ולמה הנקודה הזו, ופתאום הכול מסתדר, כל הנקודות
מתחברות לדבר אחד.
כן, סליחה.
בדיוק, בדיוק, בדיוק, ברור, ברור.
זאת אומרת,
אנחנו הולכים לדבר בדיוק על העניין הזה, ואם אתם זוכרים, דיברנו כבר על הנקודה הזו בעבר,
מהו המושג יראת אלוהים?
מושג שחוזר הרבה פעמים ממשנת הרב אלישע, ירא אלוהים.
יראת שמיים, ירא אלוהים, יותר מדויק.
ומה זה?
מה המשמעות של ירא אלוהים?
מהו הציור שלנו?
כשאנחנו מדמיינים אדם ירא אלוהים, איך אנחנו רואים אותו?
ואיך הציור במובן האמיתי של הדבר הזה,
של המושג "ירא אלוהים", מה זה.
וזו נקודה מאוד מאוד יסודית, ואני חושב,
הרבה מאוד מהדברים שאנחנו נלמד,
הם מאוד מאוד יובנו על רקע המציאות.
זאת אומרת, על רקע המלחמה ועל רקע המציאות.
כי לפעמים יכול להיות אדם שבפרמטרים,
נקרא לזה,
הידועים,
הוא לא נראה לנו ירא אלוהים,
אבל בפרמטרים האלוהים הוא ירא אלוהים.
איך זה יכול להיות?
כי לפעמים הפרמטרים האלוהים, איך הגדרנו אותם בכמה משפטים אחורה?
ברמה האישית הפרטית שלו,
הוא תופס את עצמו כירה אלוהים, וזה נכון.
אבל ברמה הזהותית שלו,
יכול להיות שהבן אדם הוא בכלל לא ירא אלוהים.
בסדר? זו נקודה,
היא כל כך מדהימה,
היא כל כך חדשנית, והיא כל כך מהפכנית,
שלפעמים לוקח זמן לעכל את המושג הזה.
כי אתה אומר, מה, יכול להיות?
זה נכון, זה נכון שאחרי החידושים של תורת הרב קוק ושל הרב צבי יהודה בעקבותיו,
שדיבר על צדיקים שאינם מאמינים, שיכולים להיות אנשים שהם צדיקים ברמה האישית,
אבל הם בכל זאת אינם מאמינים,
אז זה לא כל כך מהפכני.
אבל הנקודה היא שלפעמים אדם יכול להיות 100% ברמה הפרטית,
ופחות אחוז ברמה הזהותית.
זה יכול להיות גם בחיים האישיים של האדם.
כלומר, אתה לכאורה בסדר ואתה לא באירוע.
אז אנחנו ננסה לראות כמה נקודות כאלה שמתבררות פה,
ונתחיל עם נקודה שהיא מאוד בולטת בתחילת ספר שמות,
שהגיבורים של תחילת ספר שמות
הן גיבורות.
והשאלה היא,
למה דווקא הנשים הן אלה שתופסות מקום מאוד מרכזי בתחילת הספר?
מה הנקודה?
זאת אומרת, הרי יכלו להתחיל את הסיפור גם מהסיפור המפעים של משה רבנו,
נכון?
משה רבנו יוצא אל אחיו, הוא גם דמות מאוד משמעותית בהמשך, נכון?
הוא מציל את בנות יתרו,
הוא פועל פעולות משמעותיות כשהוא רואה את אחיו, יוצא לראות בסבל אחיו,
ובאמת, זה נקודות שגם הרב אלישע דיבר עליהן,
ובכל זאת, ספר שמות מתחיל דווקא
מזווית נשית.
והשאלה היא, למה?
מה מיוחד בנשים?
והייתי אומר, אפילו נשים,
שלפי חלק מהדעות לא ברור כל כך אפילו אם הן היו חלק מעם ישראל ממש.
אבל בואו נניח שכן, אבל מה הסיפור?
מה מיוחד בנשים?
למה בשכר נשים צדקניות?
מה מיוחד בנשים?
עכשיו, זו נקודה שראינו אותה כולנו,
כמובן שבמלחמה הזאת יש לנו הרבה הרבה גברים צדקנים,
הרבה גברים גיבורים,
אבל לא פחות,
אני ככה חושב שכל מי שראה בשבוע שעבר את ספיר כהן,
שיצאה מהשבי,
מדברת,
אתה רואה אדם שיכול להיות שבפרמטרים,
נקרא לזה,
בפרמטרים הדתיים, הרגילים,
לא היית מכניס אותה לתוך קטגוריה דתית מסוימת, היא שייכת לבית מדרש כזה,
דתי כזה, דתי כזה. ואתה רואה כל-כולה
אמונה אדירה באלוהים.
זאת אומרת, אתה מקבל באמת יראת שמיים כשאתה שומע בן אדם כזה,
שמדבר על הליווי של אלוקים לאורך כל השבי,
ואיך היא חיזקה אחרים,
ומה נתן לה כוח,
איך בן אדם מסתובב עם פרק תהילים,
ובכל פרמטר דתי אתה לא רואה פה איזה משהו מאוד מאוד בולט, אבל נכון.
נכון?
נכון?
נכון.
עכשיו,
עוד פעם, תמיד מלחמה מייצרת סוג של זעזוע מבחינת
המילה השחוקה והמשומשת קונספציות, זאת אומרת, תפיסות.
התפיסות, ברור שהן מלחמה מזעזעת, אבל כאן נוצר משהו מאוד מאוד עמוק
גם ברמה הסוציולוגית,
זאת אומרת, מי מוביל את החברה?
מי הן האליטות?
מי הן הדמויות שהמדינה עומדת עליהן?
בזכות מי המדינה קיימת? כל מיני שאלות כאלה שהן שאלות תשתית של חברה,
והרבה דברים הזדעזעו שם.
כלומר, מי האנשים שמחזיקים מעצמם כמי שמעמיד את החברה,
ומי האנשים שבאמת מעמידים את החברה?
מי האנשים שמסורים למדינה,
ומי האנשים שמתנים את המסירות למדינה בתנאים מסוימים?
כל הדברים האלה מייצרים בסופו של דבר סוג של הבנה מחודשת מה,
על איזה בסיס החברה שלנו עומדת.
אבל בואו נצלול פנימה לסוגיה ראשונה.
בפרק א', פסוק י"ז,
אחרי שבפרק,
ממש בתחילת הפרק, אחרי שיש לנו את שמות בני ישראל הבאים מצרימה,
ובפסוק ח' מתואר "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף",
אנחנו מדלגים כמה פסוקים קדימה.
אז יש לנו קודם כל,
בפסוק ט"ו: ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השני תפועה.
ויאמר בילדכן את העבריות וריתן על האובנים עם בן הוא והמיתן אותו ועם בת היא וחיה.
ותראנה המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר עליהן מלך מצרים.
ותחיינה את הילדים, בסדר?
זה המעשה הראשון בעצם, אפשר להגיד, סירוב הפקודה הראשון שמתואר בספר שמות,
וסירוב הפקודה הזה הוא בעצם סוג של,
לפי לשון התורה, יראת אלוהים.
ותראה נא המיילדות את האלוהים.
ותראה נא.
כן, ותראה נא.
לא, ותראה נא.
יהיו יראות את האלוהים, נכון?
כן, ותראינה, נכון? עם הקמץ בנון.
ואז, ו...
אה, ותראינה.
ותראינה, הבנתי, הבנתי את ההערה. נכון, נכון, ותראינה.
נכון, נכון.
אז ככה,
הרב שואל את הדברים שנלמד היום, אז מי שרוצה לחפש אותם בתוך חוברות כדבר אלישע,
בהוצאה של הישיבה לצעירים, אז אפשר לראות את השיחה הזו.
אבל רעיונות דומים מאוד מופיעים בספר של הרב מדור לדרור.
ספר שיצא בשנת ה-50 למדינה,
ועוסק בהרבה מאוד סוגיות של יציאת מצרים, חודש ניסן, חודש אייר,
וכן הלאה. בסדר? שם זה מקום מרוכז מאוד, ששם הסוגיות האלה מופיעות.
ותראינה המילדות, אומר המדרש,
לא, הרב שואל לפני כן, מהי אותה יראת שמיים?
כיצד קשור מושג זה למעשה שעשו המילדות?
ותראינה המילדות,
אומר המדרש שם, איפה המדרש? שמות רבא א' ט"ו,
ככה אומר המדרש.
קישטו עצמן למעשה זקנן.
קישטו עצמן למעשה זקנן. זאת אומרת, קישטו,
הכוונה שהם התנהגו בצורה של זקנן. מי הוא זקנן?
זהו אברהם,
שעליו נאמר, כי עתה ידעתי כי
ירא אלוהים אתה.
אומר המדרש, אברהם אבינו פתח לו פונדק, והיה זן את העוברים ושבים.
בני אדם ערלים,
אומרות המילדות,
ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילם אלא נהרוג אותם?
אנו נחיה אותם.
זה לשון המדרש.
זאת אומרת,
המדרש עושה פה כמה לימודים מעניינים.
מתי נאמר לאברהם אבינו, אתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה?
בסופה של פרשת העקדה, נכון?
וכאן המדרש בעצם קושר דבר מאוד מעניין.
הוא אומר שאברהם אבינו הוא היה ירא אלוהים לא רק בעקדה,
אלא גם כשהוא הכניס אורחים הוא היה ירא אלוהים.
וזה דבר מאוד מפתיע, מאוד מעניין.
כלומר, המדרש אומר שיראת האלוהים של אברהם אבינו לא הייתה רק בסיפור של העקדה,
אלא גם לפני כן הייתה שם יראת אלוהים,
והמיילדות
קישטו עצמן לדעת זקנן.
למעשה זקנן, סליחה.
ולכן,
זה מה שהמדרש אומר?
הייתה כן? כן, זה מה שהוא אומר.
אז רגע, אז הרב אלישע מלמד ככה: ראשית המדרש מחדש לנו חידוש גדול ביחס לדמותו של אברהם אבינו.
אנחנו היינו חושבים שהתואר ירא אלוקים ניתן לאברהם אבינו בעקבות עמידתו בניסיון העקידה.
אולם המדרש מלמד אותנו שהשורש של יראת אלוקים מתחיל
במוכנות של האדם למסור את נפשו למען ההטבה לזולתו.
זו יראת האלוהים.
יראת האלוהים,
וכאן אני רוצה להסביר קצת את המשמעות של יראת האלוהים בפרשנות של הרב.
הרב היה חוזר הרבה מאוד פעמים על מושג שהוא כינה אותו תורת האותיות.
תורת האותיות.
זאת אומרת, לתורה יש בעצם שני מימדים.
מימד אחד זה האותיות של התורה. האותיות של התורה, אפשר להגיד, זה הסיפורים של התורה. תוכן, התוכן של התורה.
אבל התוכן של התורה הוא ניתן מתוך,
אפשר לקרוא לזה רצון אלוהי שעומד מאחורי האותיות.
ואם האדם לא תופס את הרצון שעומד מאחורי האותיות,
הוא עלול לעקם את האותיות למקומות מאוד מאוד עקומים.
זאת אומרת,
תמיד הוא היה נותן,
אנחנו עוד נתבקש לסוגיה הזו של דואג האדומי.
דואג האדומי, שהוא דמות שקשורה לכל פרשיותיו של דוד,
דואג האדומי היה סוג של חכם להרע.
זאת אומרת, הוא היה מאוד מאוד מאוד מתוחכם,
אבל התחכום שלו התבטא בזה שהייתה,
על לשון חז"ל,
תורתו מן השפה ולחוץ.
כלומר,
יכול להיות אדם שמבחינת הידע התורני שלו הוא עצום,
מבריק,
חכם וגאון,
ומשהו עקום שיש לו בפנים יגרום לכך שכל הידע התורני שלו
מתפרש בצורה לא נכונה.
הנקודה הזו היא נקודה מאוד מאוד מאוד עמוקה,
והרב היה לכן מסביר שיש תורת האותיות,
ויש מה שנמצא מעבר לאותיות.
ויש אנשים פשוטים, פשוטים,
ותמיד כשהרב היה מדבר על מושג הענווה, שהיה חוזר עליו הרבה מאוד פעמים,
מושג הענווה הולך ביחד עם פשטות.
אנשים פשוטים הם אנשים שמידת הצניעות והענווה היא נר לרגליהם.
במה זה מתבטא, הצניעות והענווה?
שהם לא מתוחכמים.
הם פשוטים בהבנתם.
אבל הפשיטות של ההבנה שלהם היא לא גורמת להם להיות טיפשים.
זה לא פשטות של טיפשות,
אלא זו פשטות של ישרות.
אדם פשוט, פשוט, נכון?
אומרים, פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, בתקיעות של השופר.
נכון, מה זה פשוט?
זה ישר.
קול פשוט וקול ישר.
ומתי שמשהו נשבר,
אז הוא נשבר, הוא נשבר ועלול גם להתעכם.
אז פשוט זה ישר.
ואדם פשוט, יהודי פשוט, הוא יהודי ישר,
שמבין את הדברים בצורה פשוטה וישרה.
וזה הסוד בעצם שעומד מאחורי ההבנה שלפעמים תחכום,
כשהוא מתנתק מהפשטות,
גורם לאדם להגיע להבנות שגויות לחלוטין.
וזה לא שהוא לא יודע,
הוא פשוט לא מחובר לפשטות, ואז הוא קורא את הדברים בצורה עקומה.
אני אספר לכם משהו מדהים שראיתי בשבת.
בתקופת ספרד,
גלות ספרד,
אנחנו מדברים על כמעט המאה ה-16 למניינם,
1381,
ככה
אנחנו מדברים על ספר האיכרים. רבי יוסף אלבו,
ספר האיכרים.
בשנת 1391 היו גזרות קשות מאוד בספרד. הנוצרים בעצם שטפו את ספרד ועשו מסעות כדי לנצר את האוכלוסייה הערבית שהייתה שם, וגם כמובן את היהודים שהיו שם, ורצחו המונים ושידלו אותם להתנצר.
והאירוע הקשה שהיה שם
היה שדווקא
היהודים הפשוטים הם אלה שהצליחו לעמוד ולא להתנצר, לעמוד בפרץ ולא להתנצר,
והיהודים המשכילים וגם תלמידי חכמים שהיו שם,
חלקם התנצרו.
ויש שם רב גדול,
אני לא אזכיר עכשיו את שמו,
אבל אחד מגדולי הרבנים שם,
שהוא התנצר גם.
התנצר והפך להיות
מגדולי ה... בעלי הפלוגתא של הרבנים.
הוא היה מתייצב לצד הכנסייה.
ובקיצור,
אירוע מאוד מאוד מטלטל שעבר שם על ה... על העדה היהודית.
עכשיו, הנקודה שם,
שזה קו פרשת מים.
זה קו פרשת מים היסטורי,
כי יהדות ימי הביניים מאוד הושפעה מהפילוסופיה,
כידוע, נכון?
והפילוסופיה הייתה מלאה בהסברות רציונליות
לאמונה באלוהים.
ויש שם קטע מצמרר, אני ממש קראתי אותו בדמעות,
ממש בדמעות קראתי אותו.
יש שם תיאור
של אחד מהרבנים שמגיע לבית הכנסת שם,
לדרוש בפני הקהל.
וזה מופיע, מי שמחפש,
יש את הספר של הרב שמחה בונים אורבך,
חמשת עמודי המחשבה הישראלית, הכרך השני,
בהקדמה על רבי יוסף אלבו, ספר האיכרים.
חמשת עמודי המחשבה הישראלית, ספר שיצא לפני איזה 60 שנה.
ספר עתיק יומין, אבל נמצא ברשת, אפשר להשיג אותו סרוק ברשת.
את הסיפור שיש שם, אז אתם תוכלו לראות שם.
אז מגיע לשם רב,
מגיע לקהילה, ומתחיל לדרוש דרשה על ייחוד האל,
ייחוד השם.
הוא אומר, בואו אני אוכיח לכם שהשם אחד,
הוא מתחיל להסביר הסברות פילוסופיות כאלה ואחרות, להסביר שזה ייחוד האל.
קם אחד מאנשי הקהל הפשוטים
ואמר לו,
אדוני הרב הנכבד,
אנחנו פשטנו צווארנו כדי למות על קידוש השם,
כדי שאמרו לנו להתנצר, ואתה מנסה להוכיח לנו בצורה שכלית מהי האמונה באלוהים?
הוא נעמד וכל הקהל יצא איתו מבית הכנסת.
זה פשוט סיפור מצמרר,
שלא היה אנקדוטה קטנה, זה היה אירוע מאוד משמעותי,
שבעצם היה קו פרשת מים. למה?
כי רבי יוסף אלבו,
הוא בעצם,
בעקבות רבו, רבי חסדי קרסקס, בעל אור השם,
מתחיל להתנגד לכל התפיסה הפילוסופית של האמונה.
ספר העיקרים הוא בעצם ספר שהוא קו פרשת מים,
והוא, כמו שהרב שמחה בונים אורבך כותב שם,
הוא המבוא וההכנה לספרות המסתורין של עם ישראל, תורת הסוד.
רבי יוסף אלבו הוא בעצם על הגבול שבין תורת הפילוסופיה לתורת הסוד.
הצדוקים, של הצדוק... נכון.
הצדוקים זה אותו רעיון, וגם החשמונאים זה אותו רעיון.
החשמונאים הם באו מהפריפריה,
וכל הירושלמים,
שהיו מה שנקרא האליטה המשכילה,
הלכו אחרי הגויים.
זאת אומרת,
מה אפיין בעצם תמיד את האליטה המשכילה?
שהם עיקמו את התורה לפי התרבות.
במקום לקרוא את התורה ישר, הם קראו אותה עקום.
ודווקא היהודים הפשוטים שלא היו כל כך מחוברים לאליטה, הם קראו את הדברים מאוד פשוט.
זאת אומרת, מתי שאתה נמצא, וזו נקודה מאוד מאוד מהותית,
מתי שאתה משוחד בגלל משרות, כבוד, כסף, יוקרה, מעמד,
אז אתה בעצם לא רוצה להפסיד את מה שיש לך,
אז מה אתה תעשה?
איך אתה תסביר את הפשט של התורה?
בצורה שתסתדר, תסתדר למה שאתה עלול להפסיד.
אבל היהודים הפשוטים שלא היו מחוברים לכל המקומות האלה, הם קראו ישר.
כאילו, הם אמרו, אדוני, מה אתה מסביר לי? הסברים מפולפלים, אני יהודי פשוט.
ברור לי, מה שאתה אומר זה פשוט.
מה שנקרא, להיות יהודי פשוט זה לא פשוט.
אבל למה זה לא פשוט?
בגלל שאנחנו נהיים מתוחכמים, והתחכום הוא בעוכרינו.
עכשיו,
למה אמרתי את כל הנקודה הזאת? כי נדמה לי שזאת הפרשנות העמוקה לכך שספר שמות נפתח בגיבורות נשים.
כי המאפיין
של הנשים ביחס לגברים זה שלנשים יש מימד יותר פשוט בהבנת החיים,
למרות כל המורכבות הנשית שנוטים להסביר שהם רואים את הכל מורכב,
אבל הן בעצם הרבה פחות מפולפלות מהגברים.
הגברים מתפלפלים עם כל מיני הסברים כאלה וכאלה וכאלה, ולמה עכשיו זה כן, ולמה עכשיו זה לא.
ונשים הרבה פעמים מחוברות לאיזה מימד טבעי מאוד מאוד פשוט וישר.
זה כמו שחז"ל אומרים, נכון? בינה יתרה ניתנה באישה. לא בינה מלאכותית, בינה יתרה.
בינה יתרה במה שהיא מכרת באורחים.
מה זה להכיר באורחים?
זה אומר שהיא מזהה בצורה מאוד פשוטה מי הבן אדם שנמצא פה,
למרות שאתה יכול מאוד להתפעל מהחוכמה שלו, מהאינטלקט שלו,
אבל היא כאילו רואה ישר,
היא רואה פשוט מי הבן אדם.
מה, שמה?
לא, זה...
תכף, אנחנו נראה כמה דוגמאות לעניין הזה, אבל מה בעצם קורה עם המילדות? המילדות יכלו להגיד לעצמן, אוקיי,
תשמע, יש פה גזירה,
יש פה פרנסה,
יש פה בעיות,
בואו ננסה להסתדר, טוב, בסדר, לא נורא.
אמר להחיות את הנשים, בסדר, נו, לא,
לא, יש, יש, מה שנקרא,
כן, זאת אומרת, זה שעת הדחק,
זה הפסד גדול, הפסד מרובה, אתם יודעים,
כל ההגדרות ההלכתיות, אתה יכול תמיד למצוא איזה דרך, איך אתה מתחמק מזה.
אני בטוח ש...
אני בטוח ש...
יותר מזה, יש שאלות,
נראה לי, סיפרנו גם על הדבר הזה, יש סיפורים גם מזעזעים על כל מיני קהילות,
זה לפני 900 שנה,
שהנוצרים, עוד פעם, במסעות הצלב הגיעו להם,
קהילות שלמות מסרו את נפשם,
הם הרגו את הילדים שלהם והתאבדו בעצמם, ובלבד שלא להתנצר.
והיה דיונים שלמים, האם היה נכון מה שהם עשו, או לא נכון מה שהם עשו,
אבל בעלי התוספות כתבו, אוי ואבוי למי שמערהר אחרי מה שהם עשו.
זאת אומרת, הם עשו את הדברים מתוך צדקות שלמה. הכוונה, אנשים...
זאת אומרת, לפעמים ידע
יכול מאוד לעזור לבן אדם להתפתל ולהסביר למה עכשיו הוא בסדר, הוא יוצא בסדר.
אבל זה לא עוזר לבן אדם באמת.
זו נקודה מאוד חזקה בחיים.
הכוונה שידע גורם לך לפעמים להתפלפל ולהתפתל ולהתפלפל.
ואנחנו רואים,
זו נקודה שגם הרב היה חוזר עליה הרבה מאוד פעמים בהקשר למערכת המשפט באופן ספציפי.
אני חוזר בהקשר של מערכת המשפט,
שמערכת המשפט היא הדוגמה, מערכת המשפט הישראלית על כל עוולותיה הקשות,
היא דוגמה מאוד מאוד בולטת
לכך
ששכל והגדרות מאוד מאוד מורכבות שיושבות על תשתית אישיותית,
שהיא לא תמיד
מזוהה עם המימדים של היושר,
או נקרא לזה חיבור לציונות,
או חיבור לאהבת העם,
אז זה גורם בסוף לעקמומיות רבה מאוד בהתנהלות של המערכת המשפטית.
כלומר,
לא חשוב רק שיהיה לבן אדם יכולת שכלית מאוד מפותחת,
חשוב שתהיה לו פשטות
לפני שיש לו,
לפני הנקודה הזו.
יראתו קודמת לחוכמתו זה אתה כבר מדייק
בהסברה של מה זה יראה.
אז מה זה יראה?
שוב, זה נכון, הכל נכון. גם דרך ארץ קדמה לתורה וגם יראה, הכל נכון.
אבל זה סוג של הבנה מחודשת של להיות יראה אלוקים,
זה להיות מכוון למגמה האלוקית.
זאת הכוונה.
זאת הנקודה שאנחנו נראה אותה עוד רגע.
זאת אומרת, מה זה להיות יראה אלוקים?
שבן אדם באופן אינטואיטיבי
מרגיש מה המשימה של הדור הזה.
זאת הנקודה. זאת אומרת, ולכן לפעמים,
כשבן אדם מאוד מאוד אחוז בסעיפים קטנים ובפרקים ובאותיות,
לפעמים הוא עלול לפספס את הנקודה הזו.
כי הוא אומר, רגע, רגע, איפה זה כתוב?
איפה זה כתוב? תוכיח לי, תוכיח לי שיש מקור לדבר הזה.
ויהודי פשוט אומר, מה זאת אומרת?
ליבי אומר לי שזה ככה,
נשמתי אומרת לי שזה ככה.
אני חוזר עוד פעם לנקודה,
הנשים מתייחדות בכך
שהן פחות
אוחזות
בתורת האותיות.
הן לא בהכרח יודעות את כל המקורות ובקיאות בכל הסוגיות.
אבל מבחינת החיבור לנשמה שלהן,
לפעמים החיבור שלהן הוא הרבה יותר עמוק וחזק
מאשר הגברים,
שהם הרבה יותר קשורים ל...
אני אסביר פה איזה מושג וככה זה יהיה יותר מובן.
הרב, הרב קוק כותב בכמה מקומות,
שיש שני מושגי יסוד שמעמידים את היהדות.
הוא כותב את זה באיגרת תקנה, לדוגמה מפורסמת, חלק ב' של איגרות,
שיש מושג הסגולה והבחירה.
סגולה ובחירה.
סגולה זה אומר שלעם ישראל יש סגולה,
זאת אומרת נקודה גרעינית שאיננה מתחילה מהמעשים שלהם.
ובחירה זה הפעולות שהם עושים בעצמם, כמו מצוות, לימוד תורה וכן הלאה.
עכשיו,
הרב מסביר שם שיש דורות שמתגלה יותר צד הבחירה,
ויש דורות שמתגלה יותר צד הסגולה וכן הלאה.
אני רוצה לנסות להסביר על פי עיקרון הסגולה והבחירה את ההבדל בין גברים לנשים.
הנשים בתוך העם יותר מדגישות את מימד הסגולה
והגברים יותר מדגישים את מימד הבחירה.
במה זה מתבטא, לדוגמה?
שנשים,
קודם כל, הן אלה שמגדירות את הזהות הלאומית שלנו, נכון?
אדם נולד לאם יהודייה,
יהודייה, מזה הוא נהיה יהודי.
אז מה תפקידו של האבא?
האבא בעצם תפקידו לחנך את הילד
כדי שהסגולה שקיימת בתוכו תתממש.
זה מתבטא כבר בתחילת החיים של הילד שהוא צריך לעשות ברית מילה והאישה לא עושה ברית מילה.
אז הגמרא במסכת עבודה זרה אומרת אישה כמאן דמאילה דמיא,
האישה כאילו כבר עברה את הברית מילה.
מה הפשט?
זה לא רק מימד גופני,
אלא הרעיון הוא שהיא כבר שייכת למושג הברית.
אינטואיטיבי.
אינטואיטיבי זה אומר שהן יותר קשובות למימד הסגולי שקיים בתוכן.
והגבר,
הוא תמיד צריך שהדברים ייכנסו לתוך קטגוריות מסוימות שיהיו מובנות במובן של בחירה.
פעולה מסוימת, ופעולה צריכה להתבטא בשכל, בהבנה.
זאת אומרת, אנשים הרבה פעמים, לדוגמה, אתה רואה נשים שממש מוסרות את הנפש על לידה.
שלידה זה דבר מאוד מאוד מסוכן, כואב וכן הלאה.
ואתה אומר, מה מניע את הבן אדם כל כך לרצות להביא חיים לעולם?
צריך לומר שזה משהו כמעט אינטואיטיבי שקיים בתוכו,
המוכנות
למסור את הנוחות האישית בשביל שיבואו חיים לעולם.
כן,
זה לא הייתי אומר עד הסוף בלי בחירה, כי היה זה אינסטינקט.
אבל זה לא אינסטינקט במובן הפיזי, כמו אצל בעלי חיים.
אבל זה דומה קצת למה שהמילדות אומרות, כי חיות הנה,
כמו חיות, נכון? יש שם איזה מימד אינסטינקטיבי.
אבל יש פה אינסטינקט עליון.
כמו שיש אינסטינקט תחתון אצל בעלי חיים,
שהאינסטינקט הזה אומר, אני אשרוד בכל מחיר,
אז אותו דבר יש אינסטינקט עליון שאומר,
אני אהיה מחובר לסגולה שלי, יהיה מה שיהיה.
לא מוכן להיפרד מהדבר הזה.
וזה המימד של יראת אלוקים. אז בואו נחזור עוד פעם.
אחרי שהסברנו את העיקרון הזה, למה הגיבורות של תחילת ספר שמות,
שבעצם בספר שמות מתגלה הנשמה של עם ישראל,
אז מי הן הראשונות להרגיש את הנקודה הזו של הסגולה שהולכת להתגלות?
ובידו הגדולה הוציא את הסגולה.
מי הראשונות שמרגישות בזה?
מי שיותר מחוברות למימד הסגולי.
הנשים.
אמ...
ראשית המדרש מחדש לנו חידוש גדול ביחס לדמותו של אברהם אבינו. אנחנו היינו חושבים שהתואר "ירא אלוקים" ניתן לאברהם אבינו בעקבות עמידתו בניסיון העקדה.
אולם המדרש מלמד אותנו שהשורש של יראת אלוקים מתחיל
במוכנות של האדם למסור את נפשו למען ההטבה לזולתו. אצל אברהם אבינו
אנו פוגשים את זה כשהיה זן את העוברים ושבים וממנו למדו המילדות שלא עשו כאשר דיבר עליהן מלך מצרים ותכהנה את הילדים.
אך יש כאן משמעות נוספת שקושרת את מעשה המיילדות עם יראת אלוקים.
המיילדות הבינו בתחושה פנימית
מהי המגמה האלוקית שבאותו דור,
וממילא ידעו מה השליחות שמוטלת עליהן.
המיילדות הבינו, ככה הרב היה מסביר כל פעם,
המיילדות הבינו שהקדוש ברוך הוא רוצה לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי.
בשביל שעם ישראל יהיה גוי,
יש לגרום לאותו דור להגיע לריבוי כמותי ואיכותי עד שיגיע למעמד של אומה.
רק כאשר יגיעו בני ישראל למספר של 600,000 שזהו מספר המבטא את הלאום,
יוכלו לצאת ממצרים ולזכות לגאולה.
אל המגמה הזאת מתחברות המיילדות ומגדירות מחדש את תפקידן.
זוהי יראת אלוקים אמיתית.
המושג יראת שמיים הוא לא מושג פרטי,
אלא הוא קשור ביכולת לראות עין בעין את המגמה הכללית של ההנהגה האלוקית באותו דור ולהצטרף אליה.
או במילים אחרות,
יש יראת אלוקים במובן הפרטי,
שזה קשור לשמרתי שבת, לא שמרתי שבת, עשיתי זה,
ויש יראת שמיים, יראת אלוקים, במובן הזהותי.
וזה מה שנקרא ישרות.
מה זה ישר?
לפי זה להיות מכוון למגמה האלוקית.
וזה כמובן מתחבר לדברים המפורסמים של הנציב, בהקדמה שלו לספר בראשית,
שספר בראשית נקרא ספר הישר. למה?
בגלל שהאבות היו נקראים ישרים.
ישרים במה? בהליכות עולמיים.
מה זה אומר? שהם התנהגו בדרך ארץ ובמידות טובות, גם לאנשים שהיו נראים רחוקים.
אברהם אבינו מכניס אורחים, גם אנשים שלא נראים מבית הספר שלו. למה?
כי הם היו מחוברים למגמה האלוקית,
וזה נקרא יראת אלוקים.
אדם ירא אלוקים
זה אדם, כמו שראינו המון המון יראי אלוקים,
שקפצו כדי להציל את האחים שלהם.
זו הייתה יראת אלוקים, זו יראת אלוקים.
אנחנו לא נגדיר את זה בהגדרות,
אנשים לא הגדירו את זה בהגדרות דתיות,
אבל זו יראת אלוקים, כי זו הבנה מה מבוקש ממך.
אבל זה נכון לגבי עוד הרבה הרבה פעולות שעשו כדי לסיים.
זה פשיטה, זה הדבר.
מלא מלא מלא יראת אלוקים, אבל לא במובן הרגיל, נכון.
כן, בטח.
בפסוק י"ז, כן, כן.
לא, לא, לא. ההסבר, ההסבר הוא,
הוא אומר ככה, בתומנה מיילדות אל פרעה.
לא, כי לא הנשים המצריות העבריות.
ההסבר הפשוט אומר,
תדע לך שהסיבה שאנחנו לא מצליחות לבצע את המשימה שלך,
שביקשת מאיתנו,
זה בגלל שהנשים העבריות הן שונות מהנשים המצריות.
הן יולדות בצורה כל כך מהירה, שאנחנו לא מספיקות להגיע אליהן כדי לבצע את הגזירה.
כי לא כנשים המצריות העבריות,
כי חיות הנה, חיות הנה, בפשט
הן מכירות את מלאכת ההולדה.
הן יודעות איך לעשות את זה. חיה זה מיילדת.
מיילדת. אז הן חיות, הכוונה, הן יודעות לעשות את הפעולה של ההולדה לפני שאנחנו מגיעות.
אז התפקיד שלנו זה לילד אותן,
אבל כבר לא צריך אותנו, אז אנחנו לא יכולות.
הרי מה פרעה רצה בגזרה שלו?
לעשות השמדה שקטה.
לגרום לכך שלא יראו שהוא משמיד את היהודים.
להרוג אותם כשהם קטנים.
אז הוא שואל אותם,
מה?
הנשים העבריות, כן.
כן.
לא, אז מה שנקרא, אתה לא צריך להיות,
זה שאתה עושה את רצון אלוקים, אתה לא צריך להיות טיפש גם.
כאילו, הן חכמות, הן מתוחכמות.
אגב, זו דוגמה מאוד מאוד יפה
לזה ש...
זו דוגמה מאוד יפה,
שאדם שמתנהג בישרות,
הוא יודע גם ממי אפשר להתעכם ולמי אפשר לשקר.
זאת אומרת,
יכלו להציג אותן שהן אומרות אחרי זה ל...
כן, אנחנו, כן, כן.
לא, כן, אומרו לו, תשמע, זה באמת...
ברור אבל שהפסוק הזה, מעבר לעובדה שהם לא אמרו לו את האמת,
זה גם פסוק שמבטא אמת מאוד גדולה.
כי זה באמת בא לבטא את זה שהאנשים העבריות,
יש בתוכן איזה דחף של חיים כזה שהן לא מצליחות להתגבר עליו.
יש פה משהו אמיתי, זה לא סתם הדבר הזה.
אז כאן, הרב מזכיר עוד שתי סוגיות שקשורות לנשים צדקניות.
אני פשוט רואה את ה... רואה שאנחנו...
כן, כן.
הרב אלישע.
כן, הרב אלישע. נכון, נכון. אז בואו נעשה ככה,
אולי נעשה שבשיעור הזה, כשאנחנו מזכירים רבנו,
אז נזכיר הרב אלישע.
והרב, בדרך כלל הרב זצל, או הרב קוק,
רבנו הרב איש הזצ"ל.
אז יש עוד שתי סוגיות.
אנחנו, שוב, מה שאנחנו נספיק בזמן הקצר שיש לנו.
"כיוצא בזה",
אומר הרב, הוא היה מזכיר תמיד את הדברים של הגמרא בסוטה, דף י"א עמוד ב', הוא אומר, "כיוצא בזה", מצינו גם בדברי הגמרא,
"בסכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים".
על איזו צדיקות מדובר?
הוא היה, ככה אומר בהלצה, על אמירת תהילים?
על תפילה? אולי הפרשת חלה?
ממשיכה הגמרא ומתארת לנו מה היו עושות אותן נשים צדקניות.
בשעה שהולכות לשאוב מים,
הקדוש ברוך הוא מזמן להן דגים קטנים בחדיהן,
שואבות מחצה מים, מחצה דגים.
באות ושופטות שתי קדרות,
אחת של חמין, של מים חמים,
ואחת של דגים,
ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן,
וסחות אותן, ומאכילות אותן,
ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתיים.
זאת אומרת,
הנשים גרמו על ידי הפעולות שלהן, פעולות מאוד קטנות, אפשר לומר פרוזאיות,
מה הם עשו?
הכינו קצת אוכל, קצת מים,
הביאו לגברים שהיו שבורים ורצוצים בשדה,
ועל ידי זה הגבירו את הילודה.
הרב ממשיך, וכך מוגברת הילודה בעם ישראל.
גם מכאן רואים שהמידה הזאת של נשים צדקניות באה לידי ביטוי בנאמנות לתוכנית האלוקית,
והנכונות לא להרים ידיים ולא לעמוד חסרי אונים.
הנשים לא מתייאשות,
אלא עושות מה שביכולתן לעשות, והקדוש ברוך הוא משלים משאלות ליבן לטובה.
והדבר הזה,
הוא מתברר עוד יותר בסוגיה השלישית של הנשים הצדקניות,
הסיפור המפורסם על מרים הנביאה.
בהמשך הפרשה,
בפרק ב',
מובא הפסוק הידוע, וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.
מה מספרים חז"ל על הפסוק הזה?
זה מי זה האנשים המסתורים האלה?
איש מבית לוי, וייקח את בת לוי? מה היה שם?
חז"ל אומרים ככה.
גם כל הסוגיות האלה נמצאות שם בגמרא במסכת סוטה.
אמרם,
אומרת הגמרא, גדול הדור היה,
כיוון שראה שאמר פרעה הרשע, כל הבן הילוד הירוע תשליכו, אמר,
לשווה אנו המלין.
סתם אנחנו מולידים.
עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן.
ככה הגמרא שם בדף י"ב אומרת.
מי עומדת מולו?
אתם כבר מכירים, מי עומדת מולו?
כן? ילדה קטנה, יחידה וטמאה, עמדה ושאלה את אבא שלה, למה?
היא קטנה, היא בת חמש, כמה היא?
ולמה חז"ל רוצים להציג לנו בסיפור
את העמידה הזו של גדול הדור והבת הקטנה?
מה הם רוצים להגיד? מה זה?
מה?
כן, עכשיו, זה לא חסר חיי להגיד שגדול הדור הוא פילוסוף?
לא,
אבל זה אומר שלגברים יש משהו שמרוב התחכום והידע הם מאבדים משהו מאוד פשוט,
לא רק ברצון לחיות,
בנאמנות לרצון האלוקי,
בנאמנות לנשמה.
ואמרה,
אבא, גזירתך קשה משל פרעה,
פרעה לא גזר על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים והנקבות.
מיד,
קודם כל יש פה ענווה מהצד של האבא,
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי,
שעשה בה ליכוחים שניים,
התחתן איתה שוב.
זאת אומרת, רק בזכות האמירה שלה החזיר אמרם את יוכבד, ובעקבותיו החזירו כולם את נשותיהם, ונולד מושיעם של ישראל.
המשך של אותו סיפור.
ותתעצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, בסיפור של משה.
בסדר? זה בהמשך שם בשמות בפסוק ד', פרק ב'.
ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון,
כמובן בשירת הים, בפרק ט"ו, בספר שמות.
שואלים חז"ל בגמרא, אחות אהרון ולא אחות משה.
אמר רב אמרם, אמר רב,
מלמד שהייתה מתנבט כשהייתה אחות אהרון, ואומרת, עתידה עימי שתלד בן שמשיע את ישראל.
וכיוון שנולד משה, נתמלה הבית כולו, כל הבית כולו אור.
עמד אביה ונשקה על ראשה.
כיוון שהטילו לה ייאור, עמד אביה וטפח על ראשה. אמר לה, בתי, היכן נבואתך?
היינו דכתיב, ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו,
מה יהא בסוף נבואתה.
זאת אומרת, מרים,
גם בשעות החשוכות של הלילה,
היא המשיכה להאמין שהנבואה שלה תתגשם.
כאן מעיר הרב אלישע נקודה מאוד מעניינת.
אומר, ותתצב זה לשון יציבות.
לא לאבד את שיווי המשקל, לא להיכנס להיסטריה.
בנוסף, מדריכה אותנו התורה שהמפתח ליציבות, וכמובן שיש פה איזו אירוניה מדרשית,
שהבת הקטנה לא נכנסת להיסטריה. ומי נכנס להיסטריה? דווקא הגברים נכנסים להיסטריה.
אז זה אומר,
מדריכה אותנו התורה שהמפתח ליציבות נעוץ ביכולת לעמוד מרחוק ולהתבונן.
ותתעצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. לעמוד מרחוק אין הכוונה להישאר אדיש או פסיבי, אלא להתבונן על דברים במבט רחב,
שלא בוחן ומודד את הדברים רק על פי הטווח הקצר, אלא במבט כולל.
העמידה מרחוק היא הגורם ליציבות ולנחישות של האחות, ולכן,
כשבת פרעה מגלה את משה,
על אף החשש והסכנה בטווח המיידי,
מרים לא נכנסת להיסטריה,
אלא פועלת מתוך גישה מחושבת.
היא מצליחה למצוא את הפתרון הצודק והאמיתי,
שהתיישב גם עם ליבה של בת פרעה.
ההתבוננות בראייה רחבה לדעה,
לדעת מה יהיה בסוף נבואתה,
זה מוליד את היציבות.
עכשיו,
יש פה עוד דברים נפלאים על משה רבנו, ובאמת,
זו פרשה קדושה ברעיונות של הרב,
אבל אני רוצה לחתום בעוד מימד של מסחר נשים צדקניות, שהרב היה חוזר עליו הרבה ונמצא בפרשיית המיילדות,
כך הוא היה מסיים את הנושא הזה.
הרב היה מדבר הרבה בגלל שהפרשה הזו מדברת על מנהיגות ומנהיגות בשעת משבר, על משה רבנו ועוד.
אז הוא היה מדבר על השכר.
מה עם השכר?
מהו שכרם
של האנשים שעוסקים בצורכי ציבור באמונה?
מה עם השכר?
הוא קרא לזה, מה גובה המשכורת, הבונוסים,
רכב צמוד, כבוד, מה, איפה?
ואז על זה הוא עונה בפרשייה של המיילדות,
וזה מופיע בפרק א', פסוק כ"א,
וזה אנחנו נחתום.
ויתב אלוהים למילדות וירב העם ויעצמו מאוד.
ויהי כי יראו המילדות את האלוהים ויעש להם בתים.
רש"י מסביר
מה זה ויעש להם בתים, בתי כהונה, לביאה ומלכות.
בסדר, כהונה ולביאה מיוחדת ומלכות ממרים שנשא הכלב,
נישא לכלב ויצא ממנה דוד המלך.
אלא שמה הקושייה שיש כמובן על הפסוק הזה, וזה היה ממש אחד מהרעיונות שהרב היה חוזר אליהם הרבה פעמים,
על פי הפירוש הזה המילים וירב העם ויעצמו מאוד לא במקום.
למה? היה צריך לומר ויתב אלוקים למיילדות ויעש להם בתים.
זו התעטבה וזה השכר על המעשים שלהם, נכון? בואו נקרא עוד פעם את הפסוק שלא נשכח.
ויתב אלוהים למיילדות וירב העם ויעצמו מאוד,
ויהי כי ירו המיילדות את האלוהים ויעש להם בתים.
אז זה לא נמצא ברצף הנכון, לכאורה.
על כך עונה האדמו"ר מאוז'רוב,
רבי משה מאוז'רוב היה אדמו"ר חסידי
שעלה לארץ, הוא ניצל מהשואה והתיישב בתל אביב, עד כמה שזכור לי.
יש לו ספר שנקרא "באר משה",
ומתוך הספר הזה הרב היה מביא את הפירוש המופלא הבא.
ציטוט:
"שכיוון שהיטיב השם לישראל,
הרי זה גופה ההטבה למילדות.
ויתב אלוקים למילדות.
במה?
וירב העם ויעצמו מאוד".
זאת אומרת, שואלים את המילדות,
מה השכר, נו, מה השכר שהעם גדל?
זה מה שרציתי.
אומר, כן.
זאת אומרת, זה מתחבר בדיוק לנקודה של מה זה ירא אלוקים.
מה זה ירא אלוקים?
זה מי שהוא רוצה שתתממש המגמה האלוקית.
וזה מה שאנשים עשו.
אסור להתבלבל, ככה מסיים הרב את השיחה. ויעש להם בתי כהונה ולביאה ומלכות זה לא שכר,
זו משימה.
הפועל לכהן בתורה פירושו לשרת.
כל מי שעוסק בצורכי ציבור, בין אם זה כהונה,
הלוויה ומלכות ובסך הכל משרת.
לכן אומרת לנו התורה שהטוב האמיתי והבסיסי שהוטב למיילדות זה לא שכר אישי או תרומה חיצונית,
אלא עצם העובדה שפועלן הצליח והתוכנית האלוקית
צברה תאוצה ובזכותן יגאלו ישראל ממצרים,
זה השכר שלהן.
המכנה המשותף של כל הנקודות שנגענו בהן,
ככה נדמה לי,
שספר שמות הוא ספר הולדת נשמת ישראל.
נשמת העם שיביא לעולם את בשורת הגאולה.
והראשונות
ששמות לב
להולדת הנשמה ולהבנת המגמה של כל הסיפור,
זה הנשים ששייכות למימד הסגולה.
ולכן הנשים הן אלה שמאוד מאוד מרכזיות בכל פרשת שמות.
זה נכון שיש פה עוד מימדים ובהם לא נגענו,
אבל הנשים הן מאוד דומיננטיות בסיפור הזה.
גם לא דיברנו על ציפורה,
שמצילה את משה רבנו במידה מסוימת בפרשה הזאת,
אבל יש פה איזה מגמה אחת.
להיות יראה אלוקים, להיות נאמן למגמה האלוקית.
והנשמה של האדם
היא מחוברת לשם.
ובמילים אחרות, להיות פשוטים.
שנזכה להיות פשוטים, מחוברים למגמה האלוקית.
חזק וברוך.
בשורות טובות
לכל עם ישראל.
של של של של של של
