טוב, שלום לכולם, אנחנו היום ברוך השם מתחילים ספר חדש, ספר שמות.
ממילא גם הפטרות של ספר שמות, הפטרת שמות.
לפני שניכנס פה לעובי הקורה, רק מבחינה טכנית,
הפטרת שמות זה משהו מאתגר,
כי יש פה שלוש הפטרות שונות לשלוש עדות שונות, שלושה מנהגים שונים.
זה עד עכשיו לא היה, יש את זה פה ושם, זאת אומרת,
היו לנו הפטרות שהספרדים הוסיפו כמה פסוקים, הורידו כמה פסוקים,
בדרך כלל הורידו, האשכנזים יותר מוסיפים,
אבל זה שממש הפטרות שונות מספרים שונים לחלוטין,
מפרקים שונים לחלוטין,
זה ייחודי לפרשת שמות.
אז מבחינה טכנית, תדעו, אנחנו ננסה כמה שנספיק
את שלושת ההפטרות לגעת בהן.
אז ככה, מנהק ספרד, הפטרת שמות, זה הנביא ירמיהו, פרק א', פסוק א', עד פרק ב', פסוק ג'.
מנהג אשכנז, זה בנביא ישעיהו,
פרק כ"ז פסוק ו' עד פרק כ"ח פסוק י"ג,
ומנהג הרמב״ם, שהתימנים הם אלה שנוהגים כמוהו,
זה יחזקאל ט"ז, פרק ט"ז א' עד י"ד,
בסדר? אז יש לנו פה אתגר.
סתם, תדעו, זה דבר מעניין,
שהרי ספר שמות,
נדבר על זה, עניינו זה הגלות,
נכון? עם ישראל יוצא לגלות הראשונה,
הגלות מצרים,
איכשהו יצא,
הרי מאיפה הגיעו המנהגים השונים של העדות? זה בגלל הגלות, שעם ישראל התפזר לו ברחבי העולם, אז נהיו גם ככה פה ושם פערים לכל עדה ולכל מקום.
אז לא במקרה יצא שבדיוק הפרשה שמתחילה ביציאה לגלות, אז אנחנו רואים את זה גם במנהגים שממש שונים מעדה לעדה.
טוב, מכל מקום מה שנעשה עכשיו,
נעשה חזרה מהירה על מה זה קורה בפרשת שמות ובפשט,
ואז אני אנסה ממש בתמצית להגיד את הפשט של כל אחת מהנבואות של ההפטרה,
ואז ננסה להסביר את העומק של הפרשה, ומתוך כך את העומק של כל הפטרה.
טוב, אז מה שנקרא,
תחזיקו ראש.
אז בואו נתחיל.
פרשת שמות פותחת את ספר שמות,
כן, שהרמב"ן כידוע קורא לספר שמות ספר הגאולה.
בסדר, אם ספר בראשית עסק נקרא לזה בתחילת האנושות,
נקרא לזה יותר בשרידות של האנושות, איך בתוך כל ההתאבות של החברה אז אנחנו מתמודדים עם כל מיני בעיות וכולי,
ספר שמות מלמד אותנו על יציאת מצרים ועל בעצם ההיוולדות של עם ישראל, הגאולה,
שהיא מכאן ואילך מובילה אותנו.
אבל מה כולל את פרשת שמות בפשט? פרשת שמות מחזירה אותנו לימים שאחרי מותו של יוסף, ששם הסתיימה פרשת ויחי בסוף סופר בראשית.
עם ישראל נמצא בשיעבוד במצרים, אלה שרומני ישראל הבים מצרימה, יש שם פירוט של הבנים של יעקב שירדו עם כל המשפחות שלהם,
ועכשיו הם נמצאים עמוק עמוק בשיעבוד,
והשעבוד הזה, את על שבתם השמיימה,
יק המלך חדש על מצרים, פרעה אשר לא ידע את יוסף,
והוא משעבד בחומר ובלבנים את עם ישראל.
ואחת הגזרות הקשות זה שכל הבן הילוד היעורה תשליכו, וכל הבת החיון, מנסים בעצם להשמיד את הזכר של העם היהודי.
כן, אנחנו בעצם בפרשת שמות היא מגיעה כבר לסוף השעבוד, כן?
אנחנו כאן, יש איזה 210 שנים,
שככה התורה אומרת אותה מכמה פסוקים, אבל שהיה שם זוועה,
שעם ישראל נדרס תחת המצרים,
וכאן
נולד הגואל של עם ישראל,
משה רבנו, בסדר, הסיפור ידוע, נולד,
אמו יוכבת מסתירה אותו, מצפינה אותו שלושה חודשים, ואז
שמה אותו בתיבה,
משה שם על שפת, כן, ביאור, שמרים עומדת על שפת היאור לראות מה קורה לו,
שם אוספת אותו בת פרעה,
וקוראת לו את השם, משה, כי מן המים ישיתו,
פרעה, סליחה, פרעה, משה גדל בעצם בתור נסיך בתוך מצרים,
ואז שהוא גדל, הוא יוצא ורואה את סבלותם של אחיו,
רואה איש מצרי מכה איש יהודי,
יהודי.
הוא הורג את המצרי,
ואז מתברר שהיהודי גומל הוראה ומלשין עליו,
והוא צריך לברוח, ושם הוא בורח למדיין.
במדיין הוא פוגש את יתרו,
שמסיל לו את ביתו, ציפורה.
שם,
לפי חז"ל, בעצם הוא היה 40 שנה, כן? לפי חז"ל, משה חי סך כל 120 שנה, 40 שנה ראשונות היה במצרים, 40 שנה היה במדיין,
ובגיל 80 הוא חזר למצרים להוציא את עם ישראל,
והוביל אותם 40 שנה במדבר עד גיל 120. אז הוא 40 שנה נמצא במדיין, ושם הוא מתגלה אליו, הקדוש ברוך הוא, במעמד הסנה הבוער, נכון? יש סנה, זה סוג של עץ שבוער ואיננו עוקל,
למשל לעם ישראל, שלמרות כל הייסורים עדיין נשאר,
ושם הוא מקבל את השליחות, שלח את עמי, בהתחלה משה מתנגד,
הוא מקבל גם סימנים, המטה הופך לנחה, שהיד מצורעת,
כן, נהיית מצורעת.
משה מקבל על עצמו את השליחות, חוזר חזרה למצרים, לוקח את ציפורה ואת הבן שלו,
יחילה,
הבן שלו, גרשום, שנולד,
הוא לוקח אותו חזרה, שם יש איזה סיפור כזה משונה,
שבדרך מתגלה מלאך השם ומבקש להמיתו, כי בפשט
שהיה טענה על משה, למה הוא לא מל את בנו,
ואז ציפורה מלה את גרשום שם במלון בדרך ומצילה אותו.
מכל מקום,
משה חוזר למצרים, ובאמת בהתחלה עם ישראל מקבל אותו כגואל,
שם הוא פוגש את אהרון, אחיו,
והם יחד הולכים לפרעה, ושם השליחות נתקלת בכישלון ראשון.
פרעה לא רק שלא מסכים,
אלא מכביד את אהלו על עם ישראל, ועכשיו גם אין להם תבן ולבנים.
והפרשה מסתיימת שעם ישראל,
בני ישראל, שוטרי ישראל, שמוכים על זה שעכשיו צריך יותר לעבוד קשה,
הם פוגשים את משה רבנו ובאים אליו בתלונות, שאתם רק,
כן, הרע לעם הזה והצל לא הצלת.
משה פונה לקדוש ברוך הוא, וכאן אומר לקדוש ברוך הוא, חכה,
איך אומרים,
אנחנו עוד נסדר פה את הדברים,
אבל כאן מסתיימת פרשת שבות.
אוקיי, אז זה הפשט,
ועכשיו כאמור בהפטרה.
אז ההפטרה הראשונה,
נלך לפי מנהגי ספרד.
ההפטרה היא בנביא ירמיהו,
ששם מתוארת הנבואה הראשונה של ירמיהו, וכאן לכאורה מה הקשר לפרשת שמות?
שגם הנביא ירמיהו, כמו משה רבנו, הוא מהסס ללכת לשליחות, נכון?
בפרשת שמות, משה רבנו בהתחלה לא רוצה,
שלח נביעה תשלח וכולי,
אז גם הנביא ירמיהו, תכף נראה,
הוא גם בהתחלה אומר, אני לא רוצה ללכת,
והשם אומר לו, לא, אתה תלך ותנבא את הנבואה שלך.
אז כאן, לכאורה, זה הפשט ההבנה של...
כן, שניהם אומרים שהם לא ראויים,
וזה לכאורה הקשר לפי המנהג לקרוא בהפטרה בירמיהו.
הלאה.
לגבי מנהג אשכנז,
שם זה לכאורה עוד פחות ברור.
יש שם נבואה של הנביא ישעיהו, כמו הרבה נבואות בישעיהו, שהוא,
קיצור,
הוא מודיע שהולך להיות אסון כלפי אלה שלא שומעים בקול השם, גם הגויים וגם בתוך עם ישראל, יש כאלה שבתוך עם ישראל שאומר שהם כן ינצלו.
אבל מה לכאורה בפשט הקשר?
הקשר הוא שמופיע שם הפסוק,
ובאו העובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים.
זה מופיע שם בנבואת ישעיהו בפרק כ"ז וכ"ח.
אז זה לכאורה הקשר לפרשת שמות.
ובנביא יחזקאל, על פי מנהג התימנים ומנהג הרפ"ם,
שם יש שם גם נבואה מאוד קשה שהאמת שהיא חולקת לשניים. החלק שאנחנו קוראים בהפטרה עד פסוק י"ד, יחסית זה עוד,
יש שם דווקא כאילו איך הקדוש ברוך הוא דואג איכשהו לעם ישראל.
אחרי זה זה ממשיך שם, הקדוש ברוך הוא מודיע שהולך להיות איום ונורא.
אז מכל מקום, מה הקשר בפשט? הקשר הוא שגם, זה פסוקים, אגב,
מה שמופיעים ביחזקאל זה פסוקים שאנחנו אומרים אותם בהגדה של פסח,
והערך מתבוססת בדמייך,
והוא אמר לך,
בדמייך חיי,
בדמייך הארי,
עתר אוירו מריה, כאילו הקב'
דואג לעם ישראל. אז גם הפשט הוא שהנה,
הקב״ה דואג לעם ישראל בתוך מצרים, וכמו שהנביא יחזקאל מתייך בזמנך הקב' הוא דואג לעם ישראל אז.
הפשט הוא פשט, וכמובן זה הבסיס, אבל אנחנו ננסה,
כמו תמיד, להבין את העומק של פרשת שמות,
ומתוך כך להבין גם שלא במקרה נבחרו הפרקים האלה
לתאר את החיבור לפרשת שמות. כי אתם מבינים, אם מחפשים פרקים שמתארים על הגאולה של עם ישראל בכל מיני, או אני יודע, הוצאה ממצרים, יש הרבה פרקים בתנ״ך שמדברים על זה. למה נבחרו דווקא הפרקים האלה? זה מה שאני אנסה להסביר.
אז הנה, עכשיו אנחנו מגיעים אל העיקר.
פרשת שמות, כשמה כן היא,
שמות.
היא עוסקת בשמות.
לפרשת שמות מתחילה, אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה,
לא יודע, מתארים שם.
אחרי זה מתואר איך משה רבנו קוראים לו שם,
יותר מזה אפילו השם של עם בני ישראל. פעם ראשונה נאמר בפרשה שלנו שפרעה אומר, הנה עם בני ישראל רע ועצום ממנו. זאת אומרת, השם של עם ישראל כעם ניתן בפרשה הזו, השם של משה רבנו ניתן בפרשה הזו.
יש גם הרבה עיסוק בשם של המיילדות העבריות,
של בת פרעה,
כאילו לא מוזכר שמה, גם השמות של ההורים של משה, וילך איש מבית לוי, וייקח את בת לוי, יש שם כזה המון עיסוק כאילו בדמויות,
בשמות ובאנונימיות שלהם, או לא באנונימיות שלהם.
והשיא מגיע במעמד הסנה, שבמעמד הסנה,
בזמן שמשה רבנו עומד מול הקדוש ברוך הוא,
שאומר לו, הולך, תיגע לתים ישראל ממצרים,
אומר לו משה רבינו,
כי ישאלו אותי מה שמו,
מה אומר אליהם.
כן, אומר משה, הדבר הכי חשוב זה לדעת מה השם שלך.
וכאן הקדוש ברוך הוא אומר את השם,
אהיה אשר אהיה שלחני אליכם. מזה, אגב,
הגיע השם שאנחנו מכנים אותו יו"ת כו"ת, בסדר? ולקוח מכאן, אהיה אשר אהיה, כאילו יש הווה,
ויש יה-הווה.
הווה.
יש כאילו יהודה עתיד, אהיה אשר אהיה,
שהיא מעבר להווה.
הקדוש ברוך הוא אומר, השם שלי זה התידנות האינסופית,
אהיה אשר אהיה.
זה הלב של פרשת שמות.
חז"ל גם אומרים שזה כאילו מה שעם ישראל דרשו לשמוע ממשה, כן? שהוא יודע את השם של הקדוש ברוך הוא.
אז פרשת שמות היא כאמור סובבת סביב הנושא הזה של שם.
וכאן צריך להבין,
שם
בתורה זה לא רק כינוי טכני של בן אדם,
שם זה בעצם המהות של הדבר.
כשאני קורא שם למשהו,
אני בעצם אומר מה הנקודה שלו,
מה המהות הפנימית שלו.
למשל, אדם הראשון,
כתוב ש"ויקרא להם שמות" לבעלי החיים. אז גם מסבירים חז"ל, לא רק זה אריה, זה ג'ירפה,
אלא בכל שם טמון מה התפקיד של הדבר הזה בעולם.
גם ברמה, דיברנו על זה כבר בהקשרים אחרים, בשיעורים אחרים, גם בפרשת שמות שנה שעברה וגם במקומות נוספים,
שלקרוא שם לילד זה דבר מאוד מהותי ביהדות.
זה לא סתם ככה קוראים שם לילד את הצליל שבא לנו.
לקרוא שם לילד, זה בעצם ההורים,
מתנוצצת בהם רוח הקודש, מה יצא מהילד. יש פה איזה סוג של קריאת כיוון,
לכן יש דיון בגמרא, למשל, איך קראו לרבי ישמעאל
על שם אדם רשע, כן, ישמעאל האדם רשע. אז הוא אומר חז"ל, הוא עשה תשובה,
ומכאן אנחנו רואים שאסור לקרוא לילד בשם אדם רשע, בסדר?
אי אפשר לקרוא לילד בשם סינואר, זה לא עובד ככה.
אתה צריך לקרוא. עכשיו זה כמובן, אני תמיד כשמסבירים לאנשים נלחצים, אומרים, לא, קוראים לי ככה, אז יהיה לי ככה.
בוודאי שזה לא גזירת גורל, בסדר? אם אדם, קראו לו שם,
תמיד הוא יכול לשנות את המהות שלו, ולפעמים, אגב, במצבי קיצון יש גם מושג שנקרא שינוי שם, החלפת שם, הוספת שם, זה מקרה קיצון. כן, אני מוסיף פה הערת סוגריים למי שלא מחליפים סתם שם כי הצליל לא מוצא חן, אלא יש איזה מישהו שמרגיש,
כל המהות שלו מנוגדת לשם, לא יודע, קראו לו,
כן, עשה פה איזה שינוי מהותי בחיים, כן, לא רוצה...
זהו, אז למשל, נמרוד, שזה שם לכאורה מרד, זה שם של אדם רשע.
אז כאן, יש צד שאולי בן אדם, אם הוא עושה תשובה, אומר, אני משנה פה את השם. בסדר, אבל זה מקרי קצה.
מכל מקום, אבל הרעיון של השם זה המהות של הדבר,
ויש מדרש, מדרש,
שאימרה שמופיעה בכמה מקומות, מי שמביא את זה בצורה, נראה לי, הכי חדה,
זה ספר קבלי שנקרא "ראשית חוכמה".
כתב אותו רבי אליהו דיוידש, אחד מהמקובלים,
שהוא אומר, בשעה שאדם מגיע לשמיים,
עומד לפניו מלאך בגן עדן ושואל אותו,
מה שמך?
בכניסה לגן עדן עומד סלקטור ושואל אותו, מה השם שלך?
אם האדם יודע מה השם שלו,
אז הוא נכנס לגן עדן.
אבל אם הוא לא יודע מה השם שלו,
המלאך מוציא שלשלאות של ברזל וחובט באדם עד שהוא ייזכר מה שמו.
זה נקרא חיבוט הקבר. זה המושג הקבלי, חיבוט הקבר, כן?
שהקבר חובט באדם.
אז מה הכוונה, מה המשמעות העמוקה של המדרש הזה? מה שאמרנו, שם של אדם זה המהות שלו.
כשהאדם עומד מול גן עדן,
כשהאדם עומד מול האמת האלוקית, עומד מול המלאכיות,
מול התביעה האלוקית, שואלים אותו, מה שמך?
האם אתה מילאת את התפקיד שלך בעולמו של הקדוש ברוך הוא? זה בעצם הרעיון.
אם אתה יודע את השם, מילים אחרות, אתה, כל החיים שלך הם מוכוונים למהות שלך,
אתה נכנס לגן עדן, אתה שייך לגן עדן. כן, זה לא רק אחרי המוות, זה בכל רגע ורגע האדם.
ואם לא,
המלאך חובט בך בשוטי ברזל, שזה בתרגום מודרני,
המציאות טופחת לך על הפנים.
כשאדם מנסה ללכת למסלולי חיים שהם לא שלו, שזה לא המהות שלו, שזה לא התפקיד שלו,
בכל התחומים, התחום הזוגי, המקצועי, האישי,
הוא חוטף כאפות במציאות. זה הרעיון של חיבוט הקבר, כן?
זה לא רק אחרי המוות.
אומרים חז"ל, רשעים בחייהם קרויים מתים.
זאת אומרת, אדם שלא מצא את השם שלו,
הוא כפור בחיים.
הוא חי, אבל הוא כל הזמן נכשל, הוא כל הזמן, מה שנקרא, נתקע בקירות.
זה הרעיון העמוק שעומד מאחורי המדרש.
והוא מוסיף שם רבי ליאוד דוידל, שזה באות כמה מקומות, איך אדם באמת יזכור את השם שלו כשהוא מגיע לשמיים, מכירים, נכון? מה אדם צריך לעשות?
בדיוק. יש פסוק שלכל אדם יש פסוק שהשם שלו רמוז בתוכו, הפסוק עצמו, ראשי התיבות של השם. היום אני אומר לכל מי ששואל,
הרבה מתעניינים מזה, יש פשוט היום אתרי אינטרנט כאלה.
מה השם שלך, אתה רושם, מיד שולחים לך כמה פסוקים,
מה שתבחר, גם יש לנו שני שמות,
שני שמות, אז יש גם שני פסוקים.
הנה, לי קוראים חגי, אז הפסוק שלי זה,
חי השם וברוך צורי וירום אלוהי אישי.
כן, חטא ויוד בהתחלה ובסוף.
ואת הפסוק הזה אומרים בסוף תפילת שמונה עשרה, אחרי ייעול לרצון, נמרי פי, הגיון, נמרי, ושם צור וגועלי, כל אדם אומר את הפסוק שלו.
אתה יודע?
זה מנהג, אני אומר שוב, זה מנהג, הרבה אנשים נלחצי אומרים, לא, אני לא אמרתי את הפסוק,
אני לא אזכור את השם שלו, זה לא הלכה,
אבל זה מנהג יפה, שהוא בא לחדד לבן אדם
שאתה צריך כל הזמן מתוך תורה להיות מוכוון לתפקיד שלך בעולם.
זה הרעיון העמוק,
למצוא את השם.
לא, אז בוא, זיהוי המהות הוא לא מתוך שאתה קורא את הפסוק, לא בגלל שלא...
אתה צודק, נכון.
נכון.
אתה צודק.
שאדם צריך לבחור מקצוע, שאדם צריך לבחור אישה, שאדם...
ברור, ברור.
זה כל עבודת החיים שלנו, אבל החז"ל רוצים להגיד לך שהאדם צריך להיות כל הזמן, מה שנקרא, למצוא את השם שלו בעולם.
וזה ספר שמות.
ספר הגאולה, זה עניינו.
אמרתי לכם, ספר בראשית,
הוא כולו עוסק ב... לא נקרא למצוא את השם, אלא פשוט לשרוד.
ספר בראשית, אנחנו נולדים ישר, יש קין והבל, מבול,
אברהם מפלס דרך, יצחק ממשיך קצת, יעקב, האחים, בסדר.
בסדר, בספר בראשית, בנינו את התשתית.
עכשיו, מה שנקרא,
מה השם שלך?
בשביל מה אתה חי?
מה התפקיד שלנו בעולם? ולכן, מה השם שלנו? השם שלנו זה עם, בני ישראל.
זה מה שהולך ומתברר בספר שמות.
יש לנו תפקיד, ישראל ישר אל,
שרית עם אלוהים ואנשים מתחם. זה התפקיד שלנו בעולם, ללכת ולהופיע את העולם הערכי, הפנימי, משמעותי. זה כל הרעיון של ספר שמות, וזה פרשת שמות.
אז עכשיו אני שוב בזריזות ממש רק חורז את הפרשה כדי שנוכל להגיע להפטרות.
אז איך זה מתחיל? מתחילה הפרשה, ואלה שוב בני ישראל, הבאים מצרימה.
הם מתחילים לפרט מה השמות, מה התפקידים של עם ישראל בעולם. כל שבט, כל משפחה, יש לה את השם, את התפקיד שלה.
ובאמת בהתחלה, כשעם בני ישראל נמצא בתוך השעבוד מצרים, הם,
יש פה ניסיון להשכיח מהם את השם.
החז״ל אומרים, למה נגאלו עם ישראל ממצרים?
כי לא שינו לא את שמם, לא את שפתם ולא את
מלבושם. זאת אומרת, הם שמרו על המהות שלהם.
אבל אתם מבינים,
הרעיון של שיעבוד מצרים זה להכניס את הבן אדם למצב שהוא שוכח את השם שלו,
שוכח את המהות שלו.
להבדיל, או לא להבדיל,
נכון,
מחנות השמדה של הנאצים,
זה היה הדבר הראשון שהיו עושים לאנשים.
היו שמים להם מספר במקום שם. כשאתה נותן מספר, אתה
בעצם מוחק את ה...
אתה סתם
משהו טכני, אתה עדר בקר. אתה לא...
שם זה, שוב, מה הייחודיות?
מה התפקיד שלנו בעולם?
פרעה
הוא מזהה שיש פה עם בני ישראל.
אמרתי לכם, זה דווקא פרעה מזהה את זה. כמו שבת פרעה היא קוראת למשה בשם. זאת אומרת,
הכוח החיצוני מזהה שצריך להיזכר מה השם, כן? הנשמה של פרעה עלתה על זה,
שהנה אבן ישראל רע ועצום ממנו. לפעמים כשאדם,
שאומה שוכחת את השם שלה,
היא זקוקה למה שאמרנו,
איזה מלאך שטן שיחבוט לה על הפנים.
לפעמים זה פרעה, לפעמים זה החמאס,
יש משהו שמכריח לברר מה השם, אבל מכל מקום השיעבוד המצרי זה להשכיח את השם.
לכן פרעה גוזר על הזכרים, כן?
הזכר בעם ישראל הוא זה שנותן את השם, כן? הוא כאילו הצד הגברי, הוא זה שנותן את הצורה,
את המהות הרוחנית, כן?
האישה היא ממלאת את הבית בתוכן, אבל הפרזנטוריות,
מה שנקרא, כלפי חוץ, זה הצד הגברי. אז
פרעה מנסה למחוק את הזכר, כן? זכר מלשון זכר, את הזכר של עם ישראל. יהיה פה כוח עבודה, בסדר, יהיו פה אנשים
שיעבדו, אבל לא יהיה פה,
לא יהיה כאן עם, לא יהיה כאן איזה...
ואז נולד משה.
מנהיג.
משה הוא בעצם השם הראשון שניתן בפרש העשרים. לפני שמשה נולד, הכל כתוב כזה,
וילך איש מבית לוי וייקח איש בת לוי.
הכל כזה אנונימי.
המיילדות העבריות, אומרים חז"ל, השם האמיתי שלהם זה היה מרים ויוכבץ,
אבל קוראים להם שפרה ופרועה, כל מיני כינויים כאלה.
אנשים לא יודעים את השם.
האם יכולנו לעשות סרטון אנימציה על פרשת שמות, היינו מראים כזה אנשים משועבדים, כולם בלי פרצוף.
כולם כאלה נמצאים חסרי זהות,
ואז נולד משה רבנו.
משה נולד כי מן המים משיתיהו.
זה,
תבין היום שבת פרעה לא ידעה עברית,
התורה שמה את זה בפיה של בת פרעה.
מים, שוב, זה הזרימה, זה החיים האלה, בלי כיוון, בלי מטרה,
העולם זורם לאן שצריך.
משה רבנו הוא משוי מן המים.
לדעת את השם זה בעצם ללכת נגד הזרם. למצוא עכשיו את המהות, את התפקיד,
זה הרעיון של גאולת העולם.
ואז זה ממשיך, שמשה רבנו יוצא, שהוא גדל,
ויראה איש מצרי מכה איש עברי. שוב, הכל איש, אתם מבינים? זה הכל כזה אנונימי, כולם פה בלי פרצוף,
הכל פה זה רק מה שמניע, זה האנרציות, היצרים, הטבע.
ומשה,
הוא מכה את האיש המצרי, משה מכניס את המוסר לעולם.
העולם הזה זה לא רק עבדים, זה לא רק לאכול לשתות, להתעמר באחרים.
לא, יש דבר שנקרא אמת, יש דבר שנקרא צדק, יש דבר שנקרא גאולה, יש דבר שנקרא חירות.
וזה לא פשוט, היהודים לא מבינים את זה, הם מלשינים עליו, כן? הנה נודע הדבר, אומר משה,
וירא ואפעין כה וכה וירא כי אין איש. אז דורשים חז"ל,
אין אנשים בעולם, אין. כולם פה זומבים, משועבדים ב...
משה בורח למדיין,
ושם גם הבנות מדיין אומרות, הנה איש מצרי הצילנו מן הרועים. גם, הן עדיין לא מבררות.
ואז
הוא מגיע,
בונה את עצמו במשך 40 שנה שם, ומגיע אל מעמד הסנא, וזה מה שהסברנו.
שם הוא שואל את הקדוש ברוך הוא, מה שמך?
מה התפקיד בעולם?
מה המהות שלנו בעולם? אומר הקדוש ברוך הוא,
אהיה אשר אהיה שלך.
התפקיד של בן אדם זה לא להתבוסס בהווה, לא להתבוסס, שוב, ביצרים,
בצרכים של הכאן ועכשיו.
התפקיד של עם בני ישראל, של העולם כולו, של כל אחד,
זה אהיה אשר אהיה, זה להיפתח לאין סוף, לשלמויות,
לצאת לחירות מכל המובנים.
ואם זה לא יקרה, המטה יהפך לנחש.
המטה, מה שאמור להטות את הדרך, מה שאמור להטוות את הדרך,
יהפוך להיות עולם מפותל של ניחושים, של בלאגן.
והיד שאמורה להיות,
להוביל את המציאות, היא תהיה מצורעת, היא תמות.
אין אופציה, זה מה שילך בדבר הפרשיות הבאות.
אין דבר כזה לא לדעת את השם, אין דבר כזה להישאר שקוע בשעבוד במצרים.
המציאות תתקומם כנגד הדבר הזה.
משה מגיע,
ואז
הוא מדבר עם פרעה, וכמו שאמרנו, בהתחלה
עצל לא הצלת את עמך.
שוב, הבירור הזה של השם, מה שאמרת, לברר מה התפקיד בהתחלה,
זה יוצר לבן אדם עוד יותר שיעבוד. שוב, בן אדם היה כבר פעל עם איך שהוא הסתדר עם העולם העבדים הקטן שלו,
אני קם כל בוקר, הולך לעבודה, לא צריך לחשוב יותר מדי, אוכל, שותה, רואה בערב נטפליקס.
אה, פתאום מתברר שיש בחיים, יש פתאום איזה גואל שבא ומושיע אותי,
יש פתאום עכשיו איזה מלחמה,
יש פתאום עכשיו איזה מציאות שמתעוררת,
לא, לא, לא, עכשיו נהיה לי רק יותר קשה, אני מעדיף להישאר מעבד במצרים.
לא.
כל מה שילך ויתברר מכאן ואילך, חייבים לצאת ממצרים.
חייבים לדעת מה השם, חייבים לדעת מה התפקיד.
וכל זה, זה ההפטרות.
אוקיי?
אז הנה, הגענו אחרי 25 דקות, או כמה שדיברנו עד עכשיו,
הגענו אחרי חצי שיעור סוף-סוף אל ההפטרה. אז בואו נתחיל. נתחיל בהפטרה הראשונה בירמיהו.
שימו לב.
מה שקורה, שלושת ההפטרות האלה, גם לפי מנהג הספרדים, לפי האשכנזים, לפי מנהג התימנים, הם באים לברר את הנקודה הזאת.
מה קורה שלא מבררים את השם?
מה קורה שבן עזה מנסה להתחמק
מהמילוי התפקיד שלו, מהמהות שלו?
הנה מתחיל.
דיבר ירמיהו בן חלקיה מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין.
ירמיהו, פרק א', פסוק א'.
אשר היה דבר אדוני אליו בימי יהושיהו בן עמון, מלך יהודה, בשלוש עשרה שנה למולכו.
ויהי בימי יהויקים בן יהושיהו ומלך יהודה, עד תום השתי עשרה שנה לצדקיהו בן יהושיהו ומלך יהודה, עד גלות כמו שניים חודש החמישי.
יש לנו תיאור מרחב הזמן והמקום שירמיהו מתנבא.
שוב, אנחנו נמצאים, קפצנו בהיסטוריה, למדנו משה רבנו, גאולת מצרים,
אי שם מלפני ארבעת אלפים שנה,
קפצנו
כמה מאות שנים קדימה,
כן? הוא צריך שם להתנבא מול הבבל ששולטים בעולם, וכל ה...
ואשור, וקיצור, יש לנו פה עולם מלא בבעיות.
"ויהי דבר אדוני אלי לאמור,
בטרם אצורך מבבטן ידעתיך,
ובטרם תצא מרחם אי קדשתיך, נביא לגויים נתתיך". תדע לך,
התפקיד שלך עוד
מבטן עמך,
להיות נביא. במילים אחרות,
זה התפקיד של בן אדם בעולם.
לא סתם קוראים שם לתינוק ככה מייד שהוא נולד.
כן, לכאורה היית אומר, מה, בואו ניתן לתינוק לגדול איזה עשר שנים, נראה את האישיות שלו, ואז נחליט לפי האישיות מה מתאים לו.
לא, בטרם מצורכם מבטר.
לכל אדם יש איזה תפקיד, מה שחז"ל אומרים בכל מיני מדרשים, כמו 40 יום קודם יצירת הוולד, יוצאת בת קול ומחז, ופלוני פלוני.
זה ביטויים שחז"ל אבוא ולהגיד,
השם שלנו כבר טבוע בנו, התפקיד שלנו, הבת זוג שלנו,
הכל כבר נמצא.
מה התפקיד שלנו? לחשוף את זה.
ואז באופן טבעי,
אנשים לא רוצים, כמו משה רבנו, שאומר, לא, שלח נא ביד תשלח, זה לא,
להיות גואל, להוציא את השם, להוציא את המהות, זה משהו שבאופן טבעי בן אדם מתחמק ממנו.
גם הנביא ירמיהו, והאומר, אהה אדוני אלוהים,
הנה לא ידעתי דבר, כי נער אנוכי.
שוב, אני...
אני נער, אני...
לא.
לא רוצה...
אנחנו רוצים להישאר ילדים.
אנחנו רוצים להישאר נערים.
לא רוצים להתבגר.
לא רוצים למצוא את התפקיד.
כמו שהיה בני ישראל, לא רוצים לצאת ממצרים. גם אחרי זה אנחנו נראה את זה במהלך הספר במדבר, נכון? עם, כל פעם שקצת קשה, אומרים למשרד, ניתנה ראש, נשוב במצרימה.
מה ניתנה ראש? הרגו אתכם שם.
לא, אבל טוב לנו שם, לא רוצים לחשוב יותר מדי. עדיף לי להיות שקוע ביצרים. בסדר, קצת מרביצים לי, קצת בגלות, קצת זה, לא משנה, אבל לא צריך להילחם פה על המהות, על הזהות.
לא הבנתי.
השם הטכני הוא ביטוי לנקודה המהותית.
לא, ברור, ברור. לכן אמרתי את זה. ברור זה טכני, שלא...
לכן אמרתי. אני אמרתי קודם, והנה, טוב שאתה מדייק את זה שוב. לא לקחת את זה. כמו כל מדרשי חזרה, כמו המדרש שתיארתי קודם,
אומרים לו, קודם יצירה ואלעד, יוצאת מהקול, בן אדם לא מסתובב
ומחפש את הבת קול, איפה ה...
מדרשי חז"ל,
הם באים לתת השראה, מה שנקרא, הם לא הדרכה מעשית.
ההשראה היא, תדעו לכם,
הורים, יש לכם ילד,
צריך שיהיה לו תפקיד, שיהיה לו מהות בעולם הזה.
תנסו לבטא את זה בשם.
טוב, עכשיו ההורים לא עשו את זה בדיוק, ונורא נורא התלהבו עכשיו מאיזה שם של איזה שחקן, שזה אמר,
אתה רואה גודל, אתה יפעיל ניצח ושומע שמות, לא.
מה? בדיוק. כן, אני תמיד אספר, זה סיפור,
שמעתי את זה בכמה גרסאות, אז אני מבין שזה לא היה רק במקרה שלי, אבל אני הייתי לפני הרבה שנים בברית,
בברית הרי יש את הסנדק, זה שמועלים על ברקה, ויש את המקריא לברכות, זה שמחזיק ואומר את השם של התינוק.
אז אני הייתי בברית שהמקריא לברכות היה הרב עובדיה יוסף,
זכר צדיק לברכה.
אז היה שם אצלך קטע, אני אחרי זה שוב, התבלבלתי, ואחרי זה אמרו לי, לא, שזה היה בעוד כמה בריתות, אז כנראה זה נכון.
שהיה, אם אני זוכר טוב, זה היה שם איזה קטע שבהגיע אליהם לאותנו, קיים את הילד הזה, לאביו ולאמו, יקרא שמו בישראל, נכון? ואז האבא לוחש על האוזן את השם של זה, והרב עובדיה, הרב אמור להגיד את זה בערבים.
אז האבא לחש את השם על האוזן של הרב עובדיה, ואז הרב עובדיה, אני זוכר, עצר,
הסתכל עליו, עושה לו,
לא טוב.
באמצע הברית, לא טוב, לא טוב.
אז אני זוכר, תוך כדי זה, אבא כזה,
זה,
הרב עובדיה עושה לו,
אברהם, מקובל עליכם?
עכשיו,
אמצע הברית, אתה יודע, אבא, אמא, ככה הם שם בזה.
לא, בדיוק, תגיד לא לרב עובדיה,
הרב עובדיה המשיך, ייקרא שמו בישראל, אברהם, בן, זה וזה, והוא סגר את הילד.
כן, עכשיו לך תשנה את השם שהרב עובדיה נתן.
קיצור,
שם זה משמעותי, שם זה משמעותי,
לקחת את זה, כמו שאמרתי, לא יותר מדי, אבל לקחת את זה.
אז בא ואומר,
הנה,
ויאמר אדוני אליי, אל תאמר נער אנוכי,
כי על כל אשר השלחך תלך,
ואת כל אשר הצפחה תדבר, אמרנו, המלאך דוחק בך, אתה תמצא את השם שלך.
אין, אין, אתם יודעים, זה לא לאופציה שלנו.
כן, המדרש שם,
שציטטתי בשם רבי אליהו דיוידה, שאומר שהמלאך הזה
הוא מלא עיניים, הוא מתאר אותו, זה מלאך מאוד מפחיד.
על שם הפסוק, עיני השם משוטטות בכל הארץ. אי אפשר לברוח מהשאלה הזאת, מן, אה?
הקדוש ברוך הוא שואל, מה העיניים? כאילו, מה התפקיד שלך?
אתה תמלא את מה שאתה אמור לבצע פה בעולם.
אל תירא מפניהם, כי איתך אני להצילך, נאום אדוני.
וישלח אדוני את ידו, ויגע על פי, ויאמר אדוני אלי, הנה נתתי דברי בפיך. זה כמו מעמד הסנק הזה, נותן לך סימנים.
יש לך מה להגיד לעולם, יש לך תפקיד לעולם.
ראה פקדתיך היום הזה על הגרועים ועל הממלכות, לנטוץ ולנטוץ ולהאביד ולהרוס,
לבנות ולנטוע.
יש לבן אדם הרבה תפקידים בעולם, יש לבן אדם הרבה שמות בעולם.
כן, לקדוש ברוך הוא יש הרבה שמות גם, נכון? יש אל שדי ואל גדול וגיבור ונורא, ויש,
כי יש, ויש תפקידים שונים בעולם.
יש תפקידים לנטוש ולנטוץ, ויש תפקידים להרוס ולטעוק.
ועיד, כן, זה ממשיך אמרנו עד פרק פסוקים,
ויהי דבר אדוני אלי לאמור, מה אתה רואה ירמיהו?
ואומר, מקל שקד אני רואה,
כמו שמשה רבנו רואה את המטה במעמד הסנא. ויאמר אדוני אליי, היטבת לראות, כי שוקד אני על דבריי לעשותו.
העץ שקד הוא מקדים בפריחה, הוא כזה, יש לו איזה פוטנציאל פריחה יותר גדול.
אדם שיודע לזהות את השם שלו,
הוא מזהה איפה תהיה פה הפריחה.
זה בכל תחום, זה אפילו תחום כלכלי.
להבין מה התפקיד עכשיו בעולם, איפה צריך להשקיע,
איפה אנחנו נמצאים פה?
ויהי דבר ה' שנית לאמור, מה אתה רואה?
ואומר, סיר נפוח אני רואה פניה פני צפונה. כן, סיר כזה שכולו מלא לחץ סביר כזה,
כמו איזה
תרמוס כזה, כאילו.
ויאמר ה' אלי, מצפון תיפתח הרע על כל יושבי הארץ. אתה מבין, יש לא רק נבואות טובות, יש גם נבואות של אסונות.
יש גם תפקיד, שוב, שהאדם צריך להתכונן לקראת,
להבין מה השם עכשיו בזמן אסון, מאיפה זה מגיע.
כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפון הנאום אדוני ובאו ונתנו איש כיסאו פתח שהעיר ירושלים ועל כל חומותיה סביב ועל כל ערי יהודה.
ודיברתי משפטי אותם על כל רעתם אשר עזמוני ויקטרו לאלוהים החיים וישתחוו למעשה ידיהם ואתה תאזור מותנך.
וקמת ודיברת להם את כל אשר אנוכי עצבך אל תחת מפניהם פן אחידך לפניהם.
אל תפחד מאנשים ששכחו את השם.
יש אנשים ששכחו את השם, יש לפעמים אומה ששכחה את השם,
שוחט את התפקיד שלה,
אתה אל תפחד.
אתה תגיד את מה שצריך להגיד.
ואני נתתי לך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחושת על כל הארץ.
למלכי יהודה, לסרע לכל עולם הארץ.
מי שיודע את השם שלו,
הוא עיר מבצר ועמוד ברזל.
אף אחד לא יכול לעשות לו כלום.
זה מה שקורה עם משה רבנו. משה רבנו, זה מתחיל בפרשה הזו וזה ממשיך עד הסוף. משה רבנו כל הזמן, שימו לב,
ויש מלחמה נגדו.
משה רבנו מביא לעולם את האמת, את התורה.
אתה מצפה שכולם יבואו ויחבקו אותו? לא.
מן המים אישיתיו, הוא נגד הזרם.
משה רבנו, זו העמדה של יהודי.
גם אברהם אבינו הוא אין, זה אברהם העברי, כל העולם מעבר אחד ומעבר אחר.
למצוא את השם זה מלחמה תמידית נגד הכל, נגד היצרים, נגד האנשים, נגד האופנה הרווחת, נגד התרבות.
והיה דבר ה' אלי לאמור,
הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור,
כה אמר אדוני, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כוללותייך, לכתך אחריי במדבר,
בארץ לא זרועה. כן, זה גם קשור ישירות פה, גאולת מצרים. זה כל מה שמדברת גאולת מצרים. גאולת מצרים, דיברנו על זה מיליון פעם. זה לא עכשיו רק איזו קבוצת עבדים שהשתחררה מאיזה מקום שנקרא מצרים.
זה היכולת להשתחרר מהמיצרים. מכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים.
לכל דור ודור יש את המיצרים שלו,
לכל דור ודור יש את המדבר שלו,
ובכל דור ודור יש את החסד נעורים, את אהבת הכלולות,
ללכת בארץ לא זרועה.
קודש ישראל לאדוני ראשית תבואתו,
כל אוכליו יושמו, רעה תבוא עליהם נאום אדוני. כן,
ישראל הם ראשית התבואה של הקדוש ברוך הוא, ומי שינסה לאכול אותו, מי שינסה לקחת אותו,
רעה תבוא עליהם נאום השם.
אז זה אמרנו על פי מנהג ספרד.
עכשיו אנחנו עוברים
למנהג אשכנז,
ישעיהו, פרק כ"ז, בסדר? פסוק ו',
שימו לב.
הבאים ישרש יעקב,
ישעיהו, פרק כ"ז, פסוק ו',
בסדר?
הבאים ישרש יעקב,
יציץ ופרח ישראל, ומלאו פני תבל תבואה.
בסדר? עם ישראל, כן, שם,
יש שם לפני זה תיאור, איך שהקדוש ברוך הוא שם משמיד את כל הגויים מסביב,
אבל אומר, אבל עם ישראל הוא מושרש,
כן, העם יעקב מושרש באדמה והוא יפרח.
עם ישראל שיודע את השם שלו,
שיודע את התפקיד שלו בעולם, הוא יניב תנובה.
והכמכת מכהו היכהו, אם כי הרג אורגיו הרוג, הקדוש ברוך הוא לא יכה את עם ישראל כמו שהוא הרג והיכה את כולם מסביב.
הוא יתייחס אליו ברחמים.
בסעסע, בסעסע זה שאה-שאה.
כאילו, הקדוש ברוך הוא ייתן מכות לעם ישראל, אבל בצורה מדודה,
שאה שאה.
בשאה שאה תריבנה, אגע ברוחו הקשה ביום קדים. גם כשיהיה פה איזה רוח, כן, רוח קדים, יש איזה
שריפה גדולה,
כן, כמו עכשיו שם בקליפורניה,
שם רוח קדים, רוח מזרחית שם שורפת את הכל.
עם ישראל,
שוב, מי שיודע את שמו, כן, כמו שאומר דוד המלך,
יפול מצדך אלף
ורבבה מימיניך אליך לא ייגש.
סגבהו כי ידע שמי.
כן, אדם שיודע את שמותיו של הקדוש ברוך הוא,
הקדוש ברוך הוא מסגב אותו.
בסדר, הוא מתמודד עם קשיים,
אבל זה בדיוק במידה הנכונה.
לכן בזאת יכופר עוון יעקב,
וזה כל פרי עשר חטאתו בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו עשירים וכמנים.
איך יעקב יכפר על החטאים שלו בזה שהוא ינפץ את כל המצבחות של עובדי האלילים.
כי עיר בצורה בדד,
כן, הערים של הגויים, שהם היו נראים ערים בצורות,
הם ישבו לבדד, הם יהיו בודדות.
נווה משולח ונעזב כמדבר, כן,
המקומות של העבודה הזרה יהפכו להיות כמו איזה מדבר,
שם יראה עגל ושם ירבץ וכילה סעיפיה, כן,
כן, בעלי חיים שם יראו בשממה שם ויאכלו את כל הסעיפים, את כל השאריות.
בייבוש קצירה תישברנה, נשים באות מאירות אותה, כי לא אמבינטו,
כן,
בייבוש קצירה תישברנה, שהצמחייה הזו היא תבשיל,
אז היא תישבר,
ואז נשים באותו מאירות בה, כאילו ייקחו, אנשים ייקחו את הקש הזה ויעשו ממנו זה אש.
יהפכו את זה לחומר בעירה.
כי לא עמבינותו,
על כן לא ירחמו עושהו ויוצר לא יחוננו, כן?
כאשר זה לא עמבינות, כאשר לא יודעים את השם, כאשר לא יודעים את המהות, כאשר אין בינה,
הקדוש ברוך הוא לא חומל,
הקדוש ברוך הוא לא חונן, לא מרחם.
והיה ביום ההוא יחבוט אדוני משיבולת הנהר עד נחל מצרים.
ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל, משיבולת הנער זה שם אזור פרת חידקל,
כאילו כל האזור, הקדוש ברוך הוא יחסל אותו,
אבל אתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל, כן? מי שזוכר את שמו הוא מלוקט, הקדוש ברוך הוא מציל אותו.
הנה, וזה הפסוק שהוא הלב של ההפטרה בהקשר הזה.
והיה ביום ההוא, ייתקע בשופר גדול,
ובאו העובדים בארץ אשור,
כל אלה שהלכו לאיבוד, שהם חשבו
שהם ימצאו את האושר במקומות אחרים.
כל אלה שחשבו שהם...
בלי שם.
בדיוק. אלה בלי שם, שחשבו שהם ימצאו את האושר בכסף, בזהב, בארץ אשור, בכל המקומות שנראים מאושרים, שנראים חזקים, שנראים פורחים.
והנידחים בארץ מצרים, כל אלה שהלכו בארץ מצרים, הלכו לאיבוד בארץ המיצרים.
כולם,
יבררו את השם שלהם וישתחוו לאשם, י"ק ו"ק בהר הקודש בירושלים.
כל בני אדם ששפויים שוב במיצרים, בקטנות שלהם,
בתאוות שלהם, במיצרים שלהם,
כולם ייפתחו ל-י"ק ו"ק, ל-האהיה אשר אהיה. זה נקרא גאולת מצרים, כן.
בוודאי שזה מה שנקרא התורה במצוות, זה הדרך שלנו לברר מה השם. אבל תבין שכשאני אומר תורה ומצוות זה משהו בהרבה יותר מורכב מזה.
כן, סתם דוגמה, איך אתה מברר מה השם שלך במסלול מקצועי.
זה לא שאתה קורא עכשיו גמרא ועכשיו אוטומטית אתה יודע מה המקצוע,
אלא מתוך שאתה לומד גמרא ויש לך עולם ערכים עשיר,
ואז אתה בודק עכשיו גם מה יש בעולם,
ואז אתה לאט-לאט מברר מה התפקיד מבחינה ערכית,
מבחינת כישרון, מבחינת כלכלה.
זה הרעיון. תורה ומצוות זה האור,
זה האור, זה הפנס שנותן לנו עכשיו להעיר על כל דבר בעולם ולברר מה הנקודה המהותית הערכית שלו.
אבל עדיין צריך גם לברר עכשיו את הרמה הפסיכולוגית,
את הרמה הטכנית, זה לא שאתה רק לומד תורה ואוטומטית אתה יודע ללכת בדיוק ל...
זה מה שאמרנו, תורה זה נותן את המהות,
את השם, וליישם את זה, זה כל החיים.
הנה, עכשיו שימו לב, בניגוד, כן, לחלק מעם ישראל שהם ינוצלו,
יהיו כאלה בעם ישראל, לצערנו, ששכחו את השם.
הוי עטרת גאות שיכורי אפרים.
כן, באפרים זה ביטוי תמיד לחלקים בעם ישראל שהלכו לאיבוד.
הם שיכורי אפרים, כן, מלאי גאווה וציץ נובל.
כן, הם הולכים עם ציץ נובל, עם איזה כתר כזה עלוב,
וזה צבי תפארתו, ואומרים, וואי, אנחנו, כן, מאושרים, טוב לנו,
כן, אפרים זה שם בשומרון,
כל אלה ששקו שם בתאוות וכולי.
אומר לו הנביא ישעיהו,
ציץ נובל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים הלומי,
שמנים הלומי יין, כי הם לא שמנים דווקא, אלה שהם כאילו עם שמן, כאילו שהם רבועים בשומן, רבועים בנהנתנות, אה?
יהבה, הלומי יין שמסתובבים עליהם כל היום ומחפשים את עצמם בכל מיני חוויות אקסטזיות.
הנה חזק ואמיץ לאדוני כזרם ברד, שער כתב, כזרם מים רבים שוטפים מניח לארץ ביד. בקיצור, יהיה פה איזה זרם כמו ברד שישטוף פה את הכל.
ברגליים תרמסנה עטרת גאות שיכורי אפרים.
רגליים.
קיצור, כל הבריחה לכל המקומות האלה, הם ייגמרו לא טוב.
והייתה ציצת נובל צבי תפארטוה של ראש גיא שמנים כביכורה בטרם קיץ, כן? כמו איזה פרי שהוא מפשיל ראשון, אז אשר יראה, רואה אותה בעוד איך אפויב להנה.
נכון שיש את הפרי הראשון שעל העץ, אז מיד קוטפים אותו. אז ככה גם האלה, אפרים, הם, מה שנקרא, הם
מרימים את הראש לא לטובה.
כאילו, הם מבליטים את עצמם לרעה, זה מה שנקרא התלמיד המעצבן הזה,
שכולם שותקים, והוא, אה,
אתה עכשיו הולך לחטוף על החמור קופץ בראש.
בסדר?
ביום ההוא יהיה אדוני צבאות לעטר את צבי ולצפירת תפארה לשער עמו. עוד פעם, לאלה
שלא יהיו בשיקורי אפריים,
אז הם יהיו עטר את צבי, כן, צפירת תפארה, גם צפירה זה איזה כתר, כאילו,
בגד מפואר.
ולרוח משפט,
זה עד פסוק: י"ג, ולרוח משפט ליושב על המשפט.
אני אעשה משפט, אומר הקדושות, הוא למי שיושב על המשפט?
מי שכאמור יודע את התפקיד בעולם,
עושה צדק ומשפט לגבורה משיבי מלחמה שערה,
מי שנלחם ביצר שלו, כן, חז"ל דורשים את כל הפסוקים האלה על מלחמת היצר.
כן, משיבי מלחמה שערה, אלה שיושבים בשערי ההלכה, בשערי משפט,
מי שנלחם ביצרים שלו, בצדדים הנמוכים שלו.
אז,
כן, הוא ימצא את שמו.
וגם אלה ביין שגו, הנה, ואני רק אומר, ותדע לך, שגם בתור אלה שלכאורה כן עשו את התפקיד שלהם,
גם אלה ביין שגו ושחר טעו, כהן ונביא שגו בשחר, נבלעו מן היין,
טעו מן השחר.
לצערנו, יש גם כהנים ונביאים שמתבלבלים.
שגו ברועה פקו פליליה, כאילו פליליה זה הדין פלילי, כאילו פירקו את הדין הפלילי.
רוצים לקשר להיום, לא יודע, כל אחד שיעשה עם זה מה שהוא רוצה.
כי כל שולחנות מלאו קי צואה בלי מקום.
זה אדם שהוא לא מוצא את השם שלו, אתם מבינים, בסוף זה מגיע כבר לגועל.
זה כבר מגיע לאיזה קי וצואה.
בן אדם מתבוסס לו בכל המיצרים,
אפילו שדברים שטיפה היו בהתחלה, בסדר, אתה מבין, בן אדם הלך לאיבוד,
כי הוא מצא פה איזה משהו קצת נחמד, בסוף,
מה נשאר לכך?
מה שנקרא, מכל הדברים האלה.
את מי יורה דעה? כן, אנשים שנמצאים עכשיו בקיא וצואה, את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה?
גמולי מחלה ותיקה משדיים.
איך עכשיו האנשים האלה יורו שמועה את הגמולי חלב, את הילדים? איך תיצור דור חדש? איך תחנך שאתה כל כולך שבוי בתאוות שלך ובקיא ובצואה ושכחת את התפקיד שלך בעולם? אתה אדם בן 50, אדם בן 60, אדם בן 40. אתה צריך להיות
שברור לך השם שלך, התפקיד שלך, ועכשיו הדור הבא, כולם רואים, וככה אמור העולם להיבנות.
אבל שאתה לא כזה,
כי צו לצו, צו לצו, קו לקו, קו לקו, זה עיר פה, זה עיר שם.
התורה הופכת להיות כזה אוסף של פרטים, צו לצו, קו לקו. במקום לראות את התמונה השלמה, במקום לראות את החיים, את השם, את המהות, את הקו שחורז בחיים,
אתה כזה רץ לו מתאווה לתאווה, מנקודה לנקודה.
אני מוצא פה איזה משהו קצת נחמד, יש לך עכשיו,
גילית בחיים איזה משהו, אני יודע מה, עכשיו אני, יש לי תחביב שחדר כושר, ועכשיו ממלא אותי, את החיים.
נו, בסדר, הבנתי, יופי, ומה אחרי זה, ועכשיו גיליתי שאני טס לחו"ל, יש לי, יש כל הזמן כל מיני דברים שנותנים איזו אשליה של משמעות, אשליה של איזה טיפה,
זה ריסוק של חיים, אתה מבין, אם זו המשמעות של הצב לצד.
חיים מרוסקים,
אין שם את הכיוון שהחיים צריכים ללכת אליהם.
כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה, כן? כמו שמשה גם. קשה לו לדבר אל עם ישראל, זה... למצוא שפה, אתה מבין?
חלק מלמצוא את השם זה למצוא את השפה,
למצוא את התקשורת.
על מה אתה מדבר?
אנחנו, לצערנו, רואים את זה. הרבה אנשים שהם כל כך שכחו את השם שלהם, שכבר אין עם מי לדבר,
אין שפה, זה כאילו, זה מושגים אחרים, לא מבינים בכלל מה אתה רוצה.
אני לפעמים יוצא לי לדבר עם
כל מיני קהלים, לפעמים בני נוער.
תראו,
ברוב הפעמים שאני מדבר, אז זה קהלים שבאים לשמוע, אז מראש זה אנשים שבאים עם מוטיבציה מסוימת לשמוע, ולפעמים
שמים אותי מול קהל שבוי, מה שנקרא, בבית ספר, צבן, ערף מארק, משהו ש...
ואז אתה פשוט רואה את זה. אתה מדבר היום עם אנשים,
ברגע שאתה מדבר טיפה על מהות,
אתה טיפה מדבר על משהו שקשור,
הם מזהים את זה על המשפט הראשון,
יש מיד כזה מסך כזה על העיניים כזה.
מה, מה, מה, מה זה המילים האלה? מה, מה, מה זה המילים האלה? זה אפילו לא מגיע לשלב שהם שואלים, זה כזה, האינסטינקט הנפשי הוא...
ואז הוא התיישב,
איזה צורת ישיבה ככה,
וכמובן הפלאפון נשלח,
ותמיד עם הלשון, לא יודע למה.
מה, יש עוד משהו בחיים חוץ מלאכול, לשתות?
לראות,
זה מה שמתאר פה הנביא.
שוכחים את השם, בן אדם פשוט נמחק,
נמחק אישיותית.
לכן הוא בא ואומר, אשר אמר להם, זאת המנוחה, הניחו לעייף, וזאת המרגעה, ולא אהבו לשמוע. תקשיבו, אני בא לתת לכם מנוחה, בא לתת לכם מרגיעה,
מכל החיים המטורללים שאתם נמצאים בו.
לא אהבו שמוע.
והיה להם דבר אדוני, צו לצו, צו לצו, קו לקו, קו לפו, זה ירשם, זה ירשם,
למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו. שוב, לצערנו, זה מצב קשה שהנביא מתאר,
שהמציאות מתרסקת לה, המציאות מתרסקת לה, האדם הולך לאיבוד, שוכח את השם שלו,
אז זה כאמור הנבואה, ההפטרה על פי מנהג אשכנז,
וממש בזריזות נראה את הנבואה על פי מנהג הרמב״ם, שזה מנהגי תימן.
יחזקאל, פרק ט"ז, פסוק א' עד פסוק י"ד,
פרק ט"ז, יחזקאל, פרק ט"ז, פסוק א'.
"והיה דבר אדוני אלי לאמור,
בן אדם, עודה את ירושלים את תועבותיה".
שוב, ירושלים, העיר שאמורה להראות את השלמות, ראו שלם, ירושלים, כן,
לירושלים, אגב, יש המון שמות, נכון? לירושלים 70 שמות לירושלים, נווה שאנן,
משוש כל הארץ, קריית מלך רב, ציון, ירושלים, זה,
אתם מבינים, זה המקום שמתברר את המהות.
אבל כאשר זה לא קורה, כאשר משועבדים במיצרים,
יש פה תועבות,
כן, תועבה, דורשים חז"ל,
תועה בא.
אתם מבינים, בן אדם
הוא
כמו שת תועה, הייתי כשת תועה, כאילו בן אדם הולך לאיבוד.
ואמרת, כה אמר אדוני אלוהים לירושלים,
מכורותייך ומולדתייך מארץ הכנעני,
אביך האמורים וימי חיתית.
תקשיבו, בני ישראל, יושבי ירושלים, מאיפה אתם באתם? אתם זוכרים?
אתם הגעתם מארץ הכנעני,
מימי חיתית, הרי אברהם, כן, ולפני זה, האבות, הם הגיעו פה מהאזור הזה, כן?
אנחנו אמנם מיוחסים לאברהם אבינו, אבל אברהם אבינו מחרן,
מהאזור הזה.
כאילו, הגעת מכלום, אתם מבינים? זה בעצם המסר של הנביא, הגעת מכלום.
ומולדתך, ביום הולדת אותך לא חרת שדך,
שמח, סליחה, מחילה, אני פה, זה שמח זה הטבור.
כאילו, כשדהם נולדתם, לא טיפלו בכם, לא חרת שדך זה, לא חתכו לכם את הטבור,
במים לא רוחץ, לא רחצו אתכם במים למשעי,
והאמלך לא הומלכת, פעם היו ממליכים את התינוקות,
זה היה מנקות להם את האור, והחטא לא חוטלת.
בקיצור, אתם
גדלתם פה בשדה, אתם מצד עצמכם כלום.
בן אדם בלי, הקדוש ברוך הוא חסר משמעות.
לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך.
כן, כמו משה רבינו, ששם, נכון, מושלך אל היהור.
ותשליכי אל פני השדה בגועל נפשך ביום הולדת אותך.
אין כזה ביטוי של חז"ל. נוח לו לאדם משלו נברא משנברא.
מצד האמת, שהאדם נולד,
תשמעו, בשביל מה יש לחיות בעולם הזה?
בגועל נפש, ביום הולדת אותך.
בעצם בשביל מה נולדתי?
ואז, מה קורה?
"והאעבור עלייך וערך מתבוססת בדמייך.
ואומר לך בדמייך חיי". ואומר לך בדמייך חיי. זו הסיבה שאנחנו קוראים את זה בהגדה של פסח.
יציאת מצרים, זה הזמן שבו עם ישראל
יוצא מהעולם של הגועל נפש הזה,
מהעולם של החוסר מהות, של החוסר כיוון, חוסר שמות.
רבבה כצמח הסדי נתתך, נתתי לך לצמוח כרבבה, לשון ריבוי,
ותרבי, ותגדלי,
ותבואי בעדי עדיין, כן, עם קישוטים שנתתי לך, עדי,
שעדיין נכונו, וצערך צימח, ואת ערום ועריה, כן, את הולכת וצומחת, כנסת ישראל, כן,
ויש פה, בקיצור, יש פה פוטנציאל שהולך וצומח,
הולך ונבנה,
ואעבור עלייך וארך, והנה עיתך עד דודים.
הגיע הזמן, מה שנקרא, להתכנס, להקים משפחה.
ואפרוס כנפי עלייך, ואחסה ערוותך, ואשווה לך,
ואשבה לך, ואבוא בברית אותך נאום אדוני אלוהים ותהי לי.
זה יציאת מצרים.
כל התנ״ך הוא סביב הדבר הזה.
ככה בועז גואל את רות, ככה,
קיצור, יצחק נושא את רבקה.
כל ה...
כשיר השירים, כל המשלים בתנ״ך, כל הפסוקים, כולם מתארים את הדבר הזה.
איך מוציאים את המציאות מהצד הנמוך שלה ובונים פה משהו גדול ואמיתי.
וארחצך במים ואשטוף דמייך מעלייך ואסוחך בשמן ואלבישך רקמה ואנאלך תחש. כן, זה היה איזה
משהו יקר. ואחבשך בשש ואחסך משי
ועדך עדי ואתנע צמידים על ידיך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אוזניך ועטרת
תפארתך בראשך ותעדי זהב וכסף מולבושך
שש ומשי ורקמה סולת ודבש ושמן אכלת
ותיפי במאוד מאוד ותצלחי למלוכה".
זה מה שקורה אמרנו קהילות תימן.
זה יציאת מצרים.
הקדוש ברוך הוא נתן לכם תפקיד בעולם,
נתן לכם טוב בעולם.
ויצא לך שם בגויים ביופייך, כי כלול ובעדרי, כליל ובעדרי אשר סמתיך עלייך נאום אדוני אלוהים.
בסדר, כאן מסתיימת ההפטרה מבחינת הקריאה.
מה שקורה אחרי, כן,
מסיימים פה כדי לסיים במשהו טוב,
אבל מה שההמשך הוא, שזה הרעיון של ההפטרה,
מה קורה?
ותפתחי ביופייך ותזני על שמך,
ותשפכי את זנותייך על כל עובר לו יהי.
כשאדם לא זוכר את השם שלו, לא זוכר את הקישוט שהקדוש ברוך הוא הוליד אותו,
את המטרה שלו בעולם, את כל מה שתואר פה,
הוא מגיע לזנות.
זה מעומק העניין.
אדם
הולך עם כל אחד, כל עובר לו יהי. כל עובר שיהי פה, כל תאווה, לא תטור אחרי לבבכם, אחרי אין לכם שמה זנים אחריהם.
מה ששאלת קודם, שכל ותורה.
כן, זה הזמן להפעיל שכל ותורה. מה כזה שהוא רוצה מאיתנו?
בסדר?
ותיקחי מבגדייך, תעשי לך במות תלואות,
ותזני עליהן, לא באות ולא יהיה,
ותיקחי לך כלי תפתחתך מזוים מכספי, אשר נטיתי לך, ותעשי לך צלמי זכר ותזנימה.
יש פה תיאור של דברים.
אני קורא את זה פה כי, שוב, לצערנו,
לפעמים יש היום גם מצבים מהסוג הזה. שבן אדם שוכח את שמו,
שיש ילד, ילדה, ששוכחים את שמם, לפעמים זה מגיע עד למקומות האלה.
ותקחי את בני רגמתך, ותכסים, ושמני וכתרתי נתתי לפניהם, ולחמי אשר נתתי לך, סולת ושמנת ודבש,
האחריתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, והנה יום אדוני אלוהים.
וכל זה, ותקחי את בנייך ובנותיך אשר ילד לי,
ותזבחי להם לאכול המעט מתזונותיך,
ותשחטי את בניי, ותתני באביבי אותם לך,
ואת כל תועבותייך ותזונותייך לא זכרת את ימי נעורייך בהיותך ערום ועריה מתבוסס בדמייך האיץ.
והיה אחרי כל רעתך, אוי אוי לך נאום אדוני אלוהים,
וכולי וכולי, ככה זה ממשיך שם.
הראי...
מה זה?
הנביא יחזקאל.
הוא התנבא מול, אני אגיד לך, הנבואה הזו ספציפית.
כן, זה שם בבל, השאלה אם זה כבר...
שם האזור, שם של חורבן בית המקדש הראשון,
כן, לתועבות שהיו לפני בית המקדש ואחרי, בגלות,
בבית ראשון.
כן, וחולה.
כן.
ייצור,
הוא ממשיך שם הכל, כמו שאמרתי, לא נקרא את הכל כי...
לא, לא, חס ושלום, לא רב עם ישראל.
יש, לצערנו, גם תופעות כאלה, זה פרק מאוד מאוד קשה. הנביא יחזקאל ט"ז,
באותה תקופה, לפעמים זה חלק גדול מבחינה כמותית,
אבל זה החלקים שלא נותרו בעם ישראל. בעם ישראל לאורך הדורות היו הרבה נשמות לצערנו שהלכו לאיבוד.
כן, כן, כן, בוודאי.
נכון.
לא לשכוח, לשכוח את השם זה לא רק ברמה האישית, זה בעיקר ברמה הלאומית.
כן, שחררת השם.
אז כאמור, אם אני מסכם, זה היה טיפה שהוא ארוך, כי היינו פה עם כל שלוש הפטרות,
ניסינו לרקוד על שלושת ההפטרות,
ונקווה שהעיקרון הובן.
באמת שאולי זה טוב שכל ידע למה שלושת ההפטרות האלה יחד זה too much, מה שנקרא, זה יותר מדי.
אבל הרעיון הכללי, אמרנו ספר שמות, פרשת שמות, מתחילת הרעיון זה שאדם צריך למצוא את הייעוד והתפקיד שלו בעולם,
וההפטרות באות ללמד מה קורה, חס ושלום,
כשבן אדם שוכח את הייעוד ואת התפקיד שלו בעולם.
אז אנחנו בעזרת השם,
ננסה לזכור את השם שלנו, את הפסוק שלנו בתורה, ולהיגאל מהמיצרים, בעזרת השם.
:::::::::
