טוב, תודה רבה, שלום וברכה, מבורך.
שלום וברכה.
כיף להיות פה, באמת, כיף להיות פה.
יש רעיון שבמקום לטפל,
ליצור בית חולים מתחת לגשר השבוע, פשוט לתקן את הגשר, כן, חבל.
ואנחנו רואים שבבתי ספר, ברוך השם, יש התקדמות מאוד יפה,
למשל הנשירה בירידה
נתמדת
אבל עדיין,
אי אפשר להגיד שהגענו למצב שבית ספר הוא מכל לנפש.
לא אפשר להגיד שהמוטיבציה של התלמידים הולכת וגדלה, אפשר להגיד שמספר הילדים הלא מרוכזים הולכת ופוחתת.
20% מילדי ישראל לוקחים ריטלין,
10,000
מתבגרים נושרים ממערכת החינוך כל שנה, כל שנה.
500,000
סובים מנשירה סמויה סמדם פה,
אבל כאילו, לא פה כזה,
עם, אתה יודע איך לעשות את זה, איחורים,
התמכחות למסכים, רווקות מאוחרת, אלימות, התאבדות,
דיכאון, חרדות,
אין סוגיה שהיא לא בעייתית,
וזה כי הבית ספר היה צריך להיות מזמן מקום שעוסק רק בזה,
לבנות את הנפש.
אנשים הולכים למכינות קדם צביעות, אחרי זה הם אומרים, וואי, קיבלתי סוף סוף טעם לחיים, הלב נפתח.
אבל למה הוא נסגר?
כאילו, מה, חבל.
הרי כשהיית בן שש סיימת גן חובה, מבסוט של החיים, והייתה בסדר. אז מה קרה 12 שנה?
וזה כי אלפיים שנה היינו מתחת עול הנצרות
של אדום,
והם חותכים את הראש מהגוף.
הגוף הוא השטן והראש הוא העיקר, ואני חושב משמעני קיים, הוא אמר.
וזה טעות חמורה, כי בסוף זה בדיוק הפוך.
האינטליגנציה השכלית, ה-IQ של פעם,
הוא, סליחה, הוא לא שווה כלום כמעט.
הוא 15% מהאינטליגנציה הכללית, האינטליגנציה הרגשית,
הציורית, החברתית, האינטליגנציה האמיתית.
אבל לא, רוצים שכל ילד יעשה חמש, יש הורים עדיין שנותנים פרסים לילדים שלהם,
אם הם יעשו חמש יחידות בכל תחום.
שמעתם?
זה העיקר.
ויש עדיין שרים שאומרים מחשב לכל ילד,
וחמש יחידות במתמטיקה זה הכי חשוב,
וזו טעות פטאלית, כי זה רק מחמיר שליש מהזוגות מתגרשים,
תאונות דרכים על הכביש.
קיצור,
כל הנושא של הזהות בכלל היהודית שלנו, הכל הכל תלוי בנפש.
ויש, בערד עכשיו מקימים ישיבה,
אני רוצה לפרסם אותו, הרב
חניאל האהוב,
מקים ישיבה,
כמו שאני הולך לתאר לכם.
אני יושב השבוע עם אנשים חשובים שרוצים להקים בתי ספר, כמו שאני הולך לתאר לכם עכשיו,
או כמו שיותר נכון, הרב קוק מתאר לנו.
בניאל דרמון.
וזה כי יש תחושה שהמודל שקיים היום הוא ברוך השם בשיפור כל הזמן,
כל הזמן,
אבל עדיין הוא לא חותך בנושא כאילו עד הסוף.
שעיקר הנושא זה לפתח את הילד לאמונה.
כמובן שהעיקר הוא הקודש, כי הקודש זה הלימוד שפתח את המקום העצמי של הילד.
אבל ברור שגם ילדים צריכים ללמוד חול, כן, אין שאלה בכלל, אבל להשתמש הרבה יותר ביצירה,
בחוויה, מפגש עם הארץ,
אדמה,
בכל מה שקשור לדיבור מהלב,
שהילדים ילמדו לדבר על מה שהם מרגישים, כיתות יותר קטנות.
אני כל יום, העבודה שלי,
אני עושה, ממלא אולי שתיים-שלושה חוות דעת,
להראות שהילד סובל מהפכה רגשית,
כדי שיהיו לו מורה סייעת, חונך,
טיפול רגשי,
שיעורי עזר והורה מתקנת.
מה זה הדבר הזה?
תעשה תקציב,
התקציב הזה,
תכניס אותו לתקציב של החינוך הרגיל. זאת אומרת, החינוך המיוחד זה החינוך הרגיל.
החינוך הרגיל צריך להיות מיוחד.
ולא שאתה נלחם כדי שהילד שלך ילך לחינוך מיוחד כדי שיקבל סוף סוף עזרה.
כמו שעושים בפינלנד וכל מיני.
בקיצור, צריך לעשות שינוי דרסטי,
העיקר הוא הזיכוך של המידות,
אמרנו כיתותנות מורה לחיים,
מורה לחיים שמלווה את הילדים מכיתה א' עד כיתה י"ב, אותו מורה.
הוא איתם בהפסקות, מגנן איתם.
קיצור, משהו שבונה אצל הילד שהמוטיבציה הולכת וגדלה.
הוא שמח ללכת ללמוד,
והוא לומד לא כמות של ידע, כי זה לא מעניין,
אלא איך לחשוב,
איך לאבד את המידע,
איך להיות יצירתי, איך לחשוב מחוץ לקופסה.
ולכן הישיבה בכיתה חייבת להיות בצורה שכל אחד רואה אחד את השני, אבל העיקר הוא הפיתוח של המוח הציורי של התלמיד.
הכוח הציורי, פירוש הדבר, כוח המידע מהם, מה שאנחנו מדברים,
לא הבינה, אלא החוכמה.
כי זה מקור של כל הכלים.
בסוף השפע מופיע.
זה כלים כדי להכיל את השפע.
וכדי ליצור כלים, אז אנחנו צריכים ללמוד את הפסקאות של הרב קו.
אז הבאתי שתי פסקאות, אבל נמשיך.
שתי פסקות שהן מאוד מאוד מאוד מרכזיות אבל יש הרבה,
יש הרבה מאוד
דברים שהרב קוק כתב.
בואו נראה איך אנחנו עוזרים לילדים שלנו לפתח יותר תמימות.
תמימות זה לא נאיביות,
תמימות זה,
זה, זה, כן, אנחנו מול, מול ה...
טוב, בואו נקרא אותו.
העולם מחזר אחרי חוכמות,
הבנות
וידיעות מחודדות.
כן, אמרנו, חמש יחידות בגרות.
זה העיקר.
לילדים יש להם חרדות מבחן,
לקטנים יש חרדות כישלון, יש חרם חברתי.
סוגיה לא מטופלת.
אף אחד לא מטפל בחרם חברתי. ילד מכיתה א' עד כיתה ו' יכול להיות,
חוטף מכות,
משפילים אותו, ממש גומרים לו את הכבוד העצמי שלו,
וזה בלי, לא רואים, זה בלי דם.
ואז עושים ישיבות צוות,
עם כל המומחים ככה, עם ההורים ככה,
ואומרים כן, כן, כן, ולא עושים כלום. למה?
כי לילדים יש אנרגיות שליליות,
כי הם בעצמם סובלים איפה שהם נמצאים.
ואז הם מנסים למצוא איזה סיר לעזאזל, אז יש איזה אחד,
מוישה, הוא כזה מתוק כזה,
אז משה יחטוף.
ואז יש איזה אחד כזה, אז תוציא אותו מהכיתה, תיצור כיתה של כאלה,
ימצאו את האחד האחר, כי זה לא משנה.
יש משהו בכיתה,
באנרגיה של הכיתה, שהוא כולו, הם כולו,
כל אחד עם ההורמונים שלו ועם הזה שלו, וזה לא עובד, שום דבר לא עובד.
אלא אם כן, אתה עושה שעיקר העבודה
זו עבודה של הכלה חברתית,
של חיבור, של לדבר, שגם המורה, אגב, הוא כזה.
פרופסור ארי ברוק, פרופסור ידוע לפסיכיאטריה, 50 שנה ניאל בתחומים הכי גדול בפריז,
עשה מתודת צדק, תורגם ל-70 שפות, חוץ מישר לעברית.
והוא לימד הלכות לשון הרע לפרסונל שלו.
תחשבו, מאות אחים, אחיות,
אנשי צוות במחלקות פסיכיאטריות,
התחילו לדבר טוב.
והוא מצא שהמצב, הבריאות הנפשית של המטופלים,
הלך ועלה בצורה מופלאה,
והוא פרסם את זה, זה נקרא מתודת צדק.
אז תחשבו, אותו דבר, לא רק שמלמדים את התלמידים לדבר יפה, פשוט
הכל נעשה שהמורים, הם חושבים טוב על התלמידים.
בחדר מורים לא מדברים,
דברים שלילים על התלמידים שלהם.
אז בקיצור, העולם יחזר אחרי חוכמות,
הבנות וידיעות מחודדות,
כן?
בסוף כל סוף, עיקר נקודת החיים סובבת על העתיד,
על החינוך של הדור,
והחינוך
הוא הטיפול בילדים, בקטנים,
ואופק שכלם, הלוא הוא כל כך כהה,
עד שכל המון הרחבות של המדעים ושל התעמקות
שלנו אליהם לא ייגש.
הרי הילד הוא לא קשור לכל המתמטיקה שנלמד, וכל הלשון,
הוא לא קשור,
הוא רוצה פנים אל פנים, הוא רוצה
כדי שבעזרת השם ב-18, אתם יודעים מה? ב-20 לחופה,
21 פסל.
אבל איך זה, למשל,
אנחנו עכשיו עסוקים בלבנות את הדור של ההורים של מחר.
אנחנו רוצים הורים שעיקר עיקר העבודה של ההורות שלהם, עם הילדים העתידים שלהם, כן?
עוד 12 שנה.
יהיה כשר עם הילדים בבית.
לא סדר ולא כבוד ולא, אני יודע, כל מיני דברים כאלה שלא עבודה בחוץ,
לא לברוח מהבית,
אלא לבנות את השוב הנפשי הזה.
זה נקרא תמימות, כן?
זאת אומרת, זה עיקר עיקר עבודה שלנו,
שנדע להתחבר לילדים שלנו,
שנאמין בהם,
ובשביל זה אנחנו צריכים לא לנעוק מהבינה,
אלא מהחוכמה,
מהכוח הציורי,
כן, החוכמה זה הכוח המדמה,
מאפשר לנו להיות איתם דומה בדומה, להיות בתמימות איתם.
ולא השכל.
על כל ילד אפשר להגיד, הפירמידה שלך לא מאוזנת.
אתה נבון, אתה רגיש,
אתה יש לך הרבה, באת לעולם עם הרבה פוטנציאל,
אבל הפירמידה שלך היא צרה,
כי הבסיס של הפירמידה זה צד ימין.
זה הבסיס, ככל שהפירמידה שלך היא גבוהה יותר,
זה הבסיס רחב יותר.
מה זה צד ימין?
ריבוי קשר עם המציאות, תמימות, חוכמה, ענווה,
מידות טובות.
זה צריך להיות המיקוד.
למה צריך להיות המיקוד? כי השפע מופיע.
צריך ליצור כלים להכיל את השפע.
ואז כשאומרים,
שיעורים אומרים, אני אתן לכם כלים היום,
כלים לכל מיני דברים.
ואתה מחכה, מחכה, מחכה, אחרי סוף השיעור, הם כלים, לחשוב טוב, יהיה טוב, לכל מיני כאלה.
זאת אומרת, כלים זה לא בתודעה.
כלים זה בחיים.
כלים, צריך להכיל את השפע.
אז זה חייב לעבור דרך, גם הגוף,
עבודה עם הגוף.
על שלושה דברים העולם עומד. אז רגע, שליש מהכינות צריך להיות תורה,
שליש צריך להיות תפילה,
שליש צריך להיות גמלות חסדים.
ואם לא, אם הלימוד הוא רק לתורה,
אז אתה מייצר, סליחה, סוג של נכות.
כי הוא עומד ככה, הוא עומד על רגל אחד.
חסר לו איזון.
תפילה, זה לא חשוב, אפשר להגיד שזה העיקר אולי אפילו. אפשר להגיד שהתורה שאנחנו לומדים כדי שנהיה בא לתפילה.
ואם התורה שלנו היא לא מביאה אותנו לידי תפילה,
תסגור הספר, אולי תסגור הספר, אני לא יודע, זה לא, זה לא, זה לא הביא אותך לידי פתיחת הלב,
לדבקות, אז בשביל מה למדת?
כדי לדעת מה כתוב?
בסדר, אז תעשה,
זה נקרא איי-אל, מה זה נקרא?
איי-איי, איי-איי, יבל'ה.
אולי צריכים אנו לדעת מזה שבאמת לא חוכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו,
אלא אטום של הילדות.
רוצים ליצור אצל הילדים של הדור הזה אינטימיות.
הוא עושה אינטימיות
שידעו לדבר עם השם יתברך,
שידעו להתפלל,
שידעו לדבר עם נשותיהם בהמשך, עם בעליהם בהמשך, עם הילדים שלהם בהמשך.
שכשמישהו מדבר איתם, מסתכל עליך בעיניים,
אתה לא נבוך ומוריד את העיניים, אלא אתה גם מסתכל לא בעיניים, וזה בסדר.
אפשר לדבר ולהסתכל כל אחד אחד בשני.
ומבסוטים אנחנו ושמחים אנחנו לדבר אחד עם השני ולדבר.
זה לא שהפלאפון כל הזמן עושה זזז, ואתה אומר, סליחה, סליחה, סליחה, כן? יש איזה, צריך תנועה כזאת של יעקב איש תם,
יושב ואוהלים תם,
יעקב לא מת,
תם ומת זה אותן אותיות.
שזה אצל חיים מן המחזיקים בה,
ותומכי המאושר,
ילדי תורה, ילדים שכל ההוויה שלהם היא הוויה של שמחה, של תמימות, של גודל, שהם מאמינים בגודל שלהם,
וזה אשרינו עושרינו,
שאנו מקושרים אל החינוך הילדותי בצורת תרבותנו.
הקשר הזה לבדו הוא כבר עושה בנו הרושם של התקשרות עם הילדות,
עם התמימות, אומרים בשפה טיפולית, עם הילד הפנימי.
כן, יש לכל אחד,
הראשון שראיתי שדיבר על זה זה רבי אברהם בולאפיה, דיבר על זה שיש לנו ילד פנימי.
ושאנחנו צריכים לטפח אותו.
עכשיו, מה היכולת שלך לדבר עם הילד?
עד כמה אתה קשור לילד הפנימי הזה?
כלומר, תיקנת אותו,
דיבקת אותו, אהבת אותו.
חברת אליו.
וזה תיקונים מאוד עמוקים, מאוד עמוקים, שאתה מוחל לעצמך, סולח,
אוהב,
כן? אתה הצד הילדי הזה.
בסוף,
עם כל מה שלמדת ודוקטורט ופרופסורת גם,
אל תשכח העיקר, העיקר זה החיבור, חיבור לילדים,
במשך לנכדים, לנינים,
לכל אדם גם, חוץ מזה, כן? זה העיקר.
וכל הידיעות בסוף, אין להן מטרה אלא זאת.
זו המטרה העיקרית, זו תמיד המטרה העיקרית.
שניה, נסיים רק את הפסקה ואז ממש בשמחה.
ואיזה זרם
של תמימות עובר גם כן עלינו,
מזדלף בקרבנו,
להפיג על ידו את זוהמת ההרמימות,
כן, ההרמומיות,
שהיום פרוגרס, מה שנקרא.
שרמומיות, מטילים ספקות על כל דבר.
צריך דור של תמימים,
שנסמכה בנו מבגרותנו.
כן, תרבות כזאת שלמה של,
של הסתבכות,
שהכול הופך להיות שכל.
וכשהכול הופך להיות שכל, אז אפשר להגיד דבר, והיפוכו, ולהוכיח, ואת זה, ותוכיח, ותגיד, וזה, ואמונה, ומה זה השם, ומי זה, וואלה, וואלה.
הסתבכנו.
הסתבכנו.
מגיעים לאבסורדים, מרוב סיבוך של השכל שמסתבך עם עצמו.
השחירים היא שיונק מלשד הילדות, גם בהיותו איש,
גם בזקנותו.
כלומר, מה זה הגדרה של חינוך?
הגדרה של
חינוך לזקנה.
אנחנו רוצים שהילד הקטן הזה, למה הוא יהיה מחונך?
להכין את עצמו לגיל הזה,
שכבר יהיה לו יותר קשה ללכת, ויותר קשה...
אבל את התמימות הוא בנה, את הלב הטוב הזה הוא פתח,
את הראש הזה הוא בנה בצורה שהוא כולו עוסק בהמשגות ודברים גבוהים.
וצריך בשביל זה בתי ספר מסוג אחר.
אשכין מי שיונק מלשת הילדות, גם בהיותו איש,
גם בזקנותו.
אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא.
כן, לפי מסכת יומא שם,
שנה כבן זה, בזה, כבן זה, בלא חטא,
בהיותו כבר עמוס במסע של שנים רבות מימי חיי אבלו.
מה מאפיין אדם שעובר חוויה טראומטית והוא לא פוסט-טראומטי?
התמימות.
ואת המסוגלות לקבל את המציאות כמות שהיא.
תמימות זה לא חולשה, זה כוח.
והפוך מזה, זה הפילוסוף.
שהוא כאילו, אין לו כלים להכיל את המציאות.
הוא בשכל שלו, הוא לא חי את העם,
הוא לא חי את המציאות.
זו ממש המשימות הגדולות של הדור,
לעבוד בקשרים,
פוגש את נתן גושן ההוא ועוד חברים,
להקים בתי ספר
חדשים מסוג אחר,
כמו שיש מאז רבי חייא גם,
מים חיים פה בירושלים.
וגם שיש שם עמל תורה, כמובן, כן? שלא יהיה...
וגם שיהיה הפוך, יותר עמל אפילו.
עוד פסקה,
כן?
פסקה עוד פעם, הוא מדבר על המעבר בין בינה לחוכמה, בין
שכל שהוא מנותק מהגוף, מהחוויה, לבין שכל שהוא כולו
פתיחת הלב, כולו תיקון המידות, כולו...
זה החוכמה, החוכמה היא מאירה, חוכמת אדם תאיר פניו,
היא מאירה את כל העולם כולו, גם לא רק האדם.
רגילות
גדולה צריכים להתרגל
כדי להרגיש את עוצם כוח החיים והאישות
של הכוח המחשבתי להכיר את העיזוז של הרעיון.
מחשבה מקורית, מחשבה מחוץ לקופסה.
מחשבה שמסוגלת להשפיע לטובה.
כן, בית ספר צריך להיות מקום של מחשבות חיוביות שפועלות במציאות.
דיבור חיובי שפועל על הנפש
מייצר אנשי, אה, רציתי לשאול משהו, סליחה.
אה, זה בסדר, הנה.
תמימות זה כוח חיובי.
תמימות זה,
תמימות זה, צריך להישאב לזה, זה טוב.
תמימות זה,
זה אומר שאני, אני, אני לא נופל מהנפילה.
למשל, כל המשברים הנפשיים שלנו באים מזה שאני מפחד מלפחד, לא רוצה לפחד.
אתה אומר, טוב, אני מפחד.
אז הוא כבר לא מפחד.
לאפשר לרע להיות, לא להתפעל מזה.
מתוך זה,
כן, מה זה, למשל, יש אירוע עכשיו ביטחוני,
אתה צריך לשלוף, לראות,
צריך דם קר כזה.
מה עושה? שאתה מחובר, אתה לא מאבד את זה. מה עושה הקרקוע הזה, החיבור למציאות כמו שצריך?
זו התמימות.
אתה רואה את המציאות, אתה קורא את המפה, אתה נוכח נכון למציאות.
זה המקור של הביטחון העצמי בסוף,
של הדימוי העצמי. זה טוב תמימות.
תמימות מציינים את זה כמו נאיביות כזה, אחד כזה שמדבר עם הפרחים. זה לא זה.
זה נאיבי, נאיבי זה לא טוב, זה חלש, זה חולשה.
אבל תמים, זה מדהים.
זה לראות את השלמות שבכל דבר.
של מטפל עכשיו, דיברת על טיפול, אני מדבר על חינוך.
אותו דבר, זה אותם מושגים בסוף.
להיות דומה בדומה איתו, לא להתנשא עליו,
לא להיות בהקשבה, לאפשר לתמלל רגשות, לנרמל רגשות.
להופיע את הקדוש ברוך הוא בחדר,
זה לא מושג של אובייקט אלוקי,
כמו בחינוך.
זה לא שבואו נדבר עם השם, עכשיו הוא בחדר,
או כל מיני כאלה, זה עבודה זרה.
צריך להמחיש אותו בעצם הטוב לב הזה.
עכשיו, הילד שלו שאלה, שאל בני, שאל, מה שאלתך?
כשאתה רוצה לשאול שאלה בכיתה,
זה לא בטיפול,
יש טוב.
לפעמים אדם, הוא לא סיים עכשיו,
תאריך את הזמן שלו של הטיפול, לא נורא, לא.
זהו, נגמר.
מה נגמר? מה נגמר?
מצד שני יש גבולות, יש גבולות מאוד ברורים,
של כבוד, של מי למעלה מי,
כאילו יש איזה משהו שמאוד מתכבד, לא מזולזל.
אבל לתת מקום לנשמה של האדם, למשמעות של החיים שלו.
כשאדם הוא יצור משמעות, כל ילד זה עוד בתורה.
אז כשאתה מחנך כיתה, אתה תסתכל, כל אחד הוא גדול הדור מבחינתי. אז אותו דבר בטיפול, כל מטופל הוא עכשיו, כי זה לעומת זה עשה אלוקים, אתה רואה אותו במקומות הכי אפלים, הכי נמוכים.
אל תאמין בזה, זה לא נכון.
הוא אדם גדול, הוא אדם מצוין.
תאהב אותו, תחבר אליו.
זה נקרא
שמתברך בעולם, בחדר הטיפולי, כן?
המורה דרך זה הילד.
אני בסוף, אני לומד ממנו.
אחד מהאיפיונים של הטיפול היהודי ושל החינוך היהודי,
יש מכל מלמדי עסקתי, מתלמידי יותר מכולם.
שאני לומד מהילד,
אני לומד ממנו.
הוא שואל אותי שאלות, מה, לא חשבתי, אני הייתי דתי כזה, לא חשבתי על השאלה שלך.
זו באמת שאלה יפה, מאיפה ברוח?
לא יודע.
אתה יודע, בואו נחשוב ביחד.
זו שאלה יפה.
לא, אולי אני לא קוטע, אולי אני אשאל אותו עוד שאלות,
כן?
אתה צודק, במקום לתת תשובה ולסגור לו את התמימות,
לפתוח אותו, זו שאלה יפה.
בוא תישאר עם השאלות שלך, אנחנו כולנו צריכים לחזור בשאלה.
אדם רוצה להתקרב אל השם יתברך, הוא חייב לחזור בשאלה. יש מישהו שרוצה לחזור בשאלה פה?
צריך שתישאר עם השאלה, הכל בסדר.
יש לך שאלה?
תן, אל תסתום, אל תסתום לי את הפה עם התשובות השטחיות או הדתיות או ה...
כי ככה,
כי השם ברא את העולם.
כן, מה זאת אומרת? מה? מי הוא השם?
לא צריך גם להתעכב עם כל, הרי ילד יכול לשאול שאלות שהוא חלקי כזה, אז הוא לא...
אבל לאפשר שלאט לאט זה יתפתח אצלו, בצורה בריאה.
ורגילות גדולה צריכים להתרגל כדי להרגיש את עוצם כוח החיים והישות של כוח המחשבתי,
להכיר את האיזוז של הרעיון, כן, כוח של המחשבה,
ואת השלטת החיים וחוסן המציאות של המחשבה,
להבין על פיה של הכרה זו. אגב,
זה היה שמונה קבצים ז', ר', ה',
ועכשיו זה שמונה קבצים ח', ס', ב',
שכרתי להגיד.
ואת השלטת החיים וחוסן המציאות של המחשבה,
להבין על פיה של הכרה זו,
שכל מה שהמחשבה,
אתה רוצה להפוך בינה לחוכמה,
המחשבה צריכה להיות מתרוממת,
מתעדנת,
מצחצה,
מצחצחת.
הרי האדם והעולם מתרוממים, מתעדנים,
מצחצחים וכל צדידי המציאות הם תמיד
למטה מכוח המרשבה.
עליותם וירידותם תלויים הם בעלייתו וירידתו של הכוח המחשבתי של האדם.
להחזיר לאדם את הכוח לדבר טוב,
לחשוב טוב,
לפעול מחשבות מרוממות, מחשבות עליונות.
לפעמים אתה נדהם, אתה רואה עשירה למשל,
עשירה לפעמים יכולה להיות, מה זה רדודה?
מה זה דלה?
ואנשים הם מתמלאים בתכנים כאלה,
זה מה שמעניין אותם בסוף,
וזה מה שהם חולמים בלילה, וזה מה ש...
זה ככה, זה מין...
ומצד אחד, מצד שני,
יש חיפוש אחרי תרבות ממלאה.
יש איזה נמאס קצת כזה מהידידות, מהריקנות.
אנשים מחפשים איכות.
אז בית ספר שהוא צריך להיות לנפש,
בית ספר שפותח לדברים לאומיים, האומה,
השם יתברך.
הדברים הגבוהים, הקודש, מה זה קודש?
הרי התינוק במימו, העובר במימו לומד תורה.
כשאתה לומד תורה, מה אתה לומד? אתה לומד את התורה של המעיים של אמא,
של האחר, רחם.
אז מה זה התורה הזאת שאתה לומד תמיד? היא מחברת אותך לעצמך יותר עמוק.
פעם הבאה נראה את הפרשת של הרב קוק, מה זה לימוד תורה? מה צריך להיות לימוד תורה?
שאל תיבלעו לך המילים,
המילים שאתה לומד אותם, שלא יבלעו אותך, אלא שאתה,
הם שלך, לא אתה שלהם, כן?
שילד תהיה לו חשיבה מקורית לאור התורה הזאת.
לא רק ללמוד מה כתוב בה,
אלא שבזכות הלימוד תורה תייצר מחשבה רוממה.
ומזה יבוא האדם להכיר את העושר הגדול שהוא מביא לעצמו ולעולם על ידי האלוהיות
של המחשבה. המחשבה צריכה להיות אלוהית,
כלומר חיובית, כלומר רוממה עדינה,
מצוחצחת.
כן, הוא מלמד אותנו להשתמש במחשבה החושבת הזאת,
לפתח חשיבה ציורית, חשיבה בונה עולמות,
כן? זו חשיבה העיקרית, המחשבה, ולא,
אתם מבינים, כשלומדים חול,
לוקחים את הכוח המחשבתי הזה שחושב,
כדי פשוט לדעת,
עכשיו, אני יודע מתמטיקה, אני יודע עכשיו לשון, אני יודע עכשיו אנגלית,
אז אני יודע עכשיו, אז השתמשתי בשכל, לשכל, החושב.
אבל לא לזה קיבלנו שכל,
כי בנוסחי חל,
אישה כשרה עושה רצון בעלה, הבינה,
היא צריכה לרומם את החוכמה,
כדי שהחוכמה אחרי זה מאיר לה, כמובן, ומרומם אותה,
ויש הפריה, יש זוגיות תוך נפשית, כמו שדיברנו בכמה שיעורים.
מחשבה קשורה, והציור האלוהי, הנה,
היא המחשבה היותר מעודנה,
חוזר על זה,
יותר עזיזה, גבוהה, חסינה, יש בעולם חסינה,
יש לך כוח.
היא המחשבה יותר מהודנה, יותר עזיזה, יותר גבוהה וחסינה שבעולם.
ועוז תוקפה נותן הוא חוסן ועוז לכל המפעלים, התנועות,
ההוויות והחיים.
זה משפט למסגר.
אני חוזר, מחשבה קשורה בעציור האלוהי.
היא המחשבה היותר מהודנה,
יותר עזיזה,
גבוהה וחסינה שבעולם.
ועוז תוקפה נותן אור חוסן ועוז לכל המפעלים,
התנועות, ההוויות והחיים.
זאת אומרת, לא נהפכת להיות איזה דג באקווריום, להפך,
אתה פועל, אתה עושה דברים, אבל הכל אתה יונק מאיזה מין לשד החיים.
כן? זה כמו, ממש כמו,
תחשבו על ככה נראית זוגיות, ככה נראה אדם שהוא פעיל חברתי,
כן?
ככה נראה אדם שהוא חושב מחשבות כל הזמן,
נשגבות, בחינוך ילדים שלו, אז הוא שם מונח,
כן?
לא כי הוא אומר להם דברים כדי שהם ידעו, אלא פשוט מונח שם.
הוא אדם גבוה במקום העצמי שלו.
וזה מה שהכי יפה להגיד שהקודש הוא הגילוי העצמי בסוף.
אז אם אין קודש, אז אין גילוי עצמי.
אז למה אתה מחנך?
כל הלימודים והחינוכים שבעולם אינם כי אם כלים,
מכשירים הכוח המחשבתי שיוצא אל הפועל תדיר
במעמדו היותר עליון, דהיינו הציור האלוהי. למה קיבלנו כוח מחשבתי?
לצייר.
כי מה עושה הציור הזה?
הציור הזה הופך את המחשבה הקרה, המרוחקת, המתארת, האנליטית,
למחשבה חמה,
מעוררת אהבה,
מעוררת לרוח התנדבותי,
למסירות נפש.
האדם הוא לא מתעורר רק כי הוא למד איזה פילוסופיה,
קאנט עכשיו, אז הוא אומר, אני קאנטאיסט.
זאת אומרת, עכשיו אני יותר מתוקן במידות.
זה לא מתקן מידות, קאנטאיסט.
ולא דקארטיסט ולא, לא יודע מה.
אלא כשאתה משתמש בשכל הזה ואתה הופך אותו לכלי להופעת אין סוף,
שבה
אתה לומד תורה בקיצור.
חבר את השכל שלך ל...
אני חושב שהיה צריך מגיל מאוד צעיר כבר ללמוד דברים מאוד עמוקים.
ילדים שלנו הם המקנים חבל על הזמן.
אנחנו קצת מזלזלים בהם,
לא מאמינים בהם, לא מאמינים בכוח
שלהם
להיות עמוקים.
כי ברגע שאדם הוא עמוק יותר,
אז הוא מלא בשכלו, בתכנים עמוקים, אז הוא פותר את הדברים בשורשם, לא בחיצוניות.
כן? אז משם הוא מקבל כוח.
כי גם קקטוס בשורש אין קוץ, אתה מכניס את היד,
מוציא את הקקטוס.
המחשבה השורשית היא תמיד חיובית, תמיד עוצמתית,
וזה גם אחד המגמות. כמובן, לא להפוך אותן ל...
דיברנו היום שיחה ארוכה, אחד ה...
ודיברנו על זה שכמה צריך גם, חוץ מזה, בקיאות, להיפגש עם האותיות, נדבר על זה פעם הבאה אולי.
נפגש עם האות, עם הטבע,
כן? בקיאות היא גם חשובה, כן?
כן.
אה, יש טעות בכתיב, זה או
חינוך לחוכמה או לבינה, זו שאלה.
למה אנחנו מחנכים, הכוונה?
אנחנו,
אני מבין מה שאתה אומר.
הבינה זה מה שקיבלנו מלידה.
החוכמה זה הבחירה.
אנחנו משתמשים בבינה לבטח את החוכמה.
למה? כי החוכמה זה מקור הכלים.
אז כשאני סכלתן,
אז אני מגיע לשידוך,
ואז אני ביקורתי,
אז אני פרפקציוניסט,
אז אני שב"כניק,
אז אני בודק אצלה כל הפגמים שלה, יש לי רשימה של כל הפגמים שלה.
והיא, יש לה את כל הפגמים שלו.
ואפשר להקים מדינה כך.
כי כל אחד מסתכל על שני במוח שמאל שלו,
אז הוא לא רואה את השני באמת.
עושים היום אבחונים מאוד מאוד מדויקים,
מדוקדקים של 30 דפים,
מכניסים אדם בתוך הכלים האלה, שזה מאוד חכם.
אבל לפעמים אתה פשוט מפספס את האדם,
כי אתה כל כך חתכת אותו לחתיכות,
שאתה לא רואה אותו,
כי אתה הבנת אותו,
אז לא הבנת כלום.
ולפעמים יש משהו בשיח, למשל, של יחד הפרטים, אתה מתייחס לפרטים,
מה אתה רוצה להגיד? תגיד, מה אתה רוצה להגיד?
בסדר, דבר תורה, דבר תורה, אתה אומר דבר תורה עכשיו.
מה? מה? קודם כל אמרת דבר שכולם ידעו.
שתיים,
כל מיני פרטים, דברים, מה רצית להגיד?
תביא את הלב שלך, אתה יודע מה, תעזוב,
איך אתה מרגיש?
תביא את הלב שלך, תביא את עצמך,
תביא את הכאב שלך, תביא את עצמך.
אתה, אתה, אתה, כן?
זה חינוך לנבואה, בסוף, ברגע שהנשמה מתגלה,
אז מתחילים החיים היותר מעניינים, יותר עשירים,
פחות מחלוקות שלא לשם שמיים, פחות התנגשויות כאלה סתמיות,
שאף אחד לא יודע על מה מדברים, מרוב שכל אחד רוצה ל...
הוא הקים מפלגה חדשה, הוא פרש כדי להקים מפלגה חדשה.
מה לא היה טוב פה, שיהיה יותר טוב פה, כאילו, מה...
וזה הקודש, רק הקודש עושה.
הקודש עושה,
זה חשיבה כזאת שאתה מבין שכל תנועה במציאות, יש לה,
זה חלק ממשהו כללי גדול שקורה, אז אתה פחות
מסוכסך עם עצמך, פחות רב עם החיים.
פשטות, מילה פשטות.
פשוט בכתר.
אומרים, פשוט בכתר. אדם שהוא פשוט,
הוא יונק ממקום הרבה יותר זך,
הרבה יותר בריא.
וכל הסיבוכים, למה אני פה אגב?
אני איש טיפול בסוף.
והטענה היא שהקודש הוא מרפא.
כי בסוף, לוק ארדום לחפור,
מצד אחד, ומצד שני, אפור בה ואפור בה דכולה בה.
ושאדם בסוף, ברגע שהוא מגיע לאיזה מקום של פשוט,
אז הוא נמצא מעל כל המשברים.
הוא לא שואל את עצמו שאלות של ביטחון עצמי, ושל חרדות, ושל אולי אני אחזיק כדי להיות יותר יפה,
ואולי אני אקי גם כדי להיות עוד יותר זה, ואני נחתוך
קצת כדי להרגיש יותר את עצמי, לא, הוא לא שם.
כי הוא פשוט,
כי הוא בעל תפילה,
כי הוא באמת מאמין שהכול מאיתו.
באמת הוא חי באווירה של שכינה כל הזמן,
בתחתונים, שירדה.
זכו, שכינה ביניהם. זו זכות
של המחשבה. מה זה זכות?
לקחת את המוח החושב,
והוא מקור הטהרה.
המוח החושב הזה, שדיברנו לא יפה עליו, הוא מקור הטהרה.
אם אני מכוון אותו פנימה,
הוא מקור של כל הטהרה של החיים.
ואז אתה חי באווירה מרומם,
עדינה,
רוממה,
אווירה שיש כוח לחיים, כוח לרגשות גם.
הרגש נאטם עם השנים.
אתה רואה ילדים בהתחלה כאלה תוססים לאט לאט טווים טווים טווים טווים הם מצטמקים ורע להם.
למה?
למה ככה?
למה?
כי חמש יחידות מתמטיקה,
אנגלית.
וזה, אגב, זה מצוין שיש חמש יחידות באמת,
מצוין שאנשים יהיו אנשים נבונים ושיצלחו בבגרויות שלהם.
אבל השאלה אם זה העיקר,
כן? כמובן.
טוב, אז נמשיך.
אני ממש, אני התלהבתי, לא ידעתם,
אבל אני התלהבתי,
כי אני חושב שזה הנושא,
וברוך השם, יש שיפוצים מאוד יפים היום במערכת החינוך,
ודברים מתחילים לזוז, אבל כן, סבלנות.
"תגאוֹת־ת־גאוֹת־גָּ־גְּ־ג־־ְְּּ־ִָָּּּּּ־ְְְְְִֶָָָּּּּּּּּּ֥־ְְְְְְִִָָּּּּּּּּּׂ֥־ְְְַָָּּּּּּ־ְְְְְְָָָָּּּּּּּּּּּ�
