שלום וברכה.
אנחנו היום מתחילים ספר חדש, ספר שמות.
אנחנו רוצים לעסוק היום בנושא שמשה רבנו,
שהקב"ה מתגלה עליו בסנה,
והוא אומר, הם לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי,
ויאמרו שלא נראה אליך השם.
ואחד מהאותות שהקב"ה מראה לו,
הוא אומר לו, מה זה בידיך?
הוא אומר, מטה,
השליחי הוא ארצה, ויהי לנחש.
ואז כתוב אומר, וינוס משה מפניו,
הקדוש ברוך הוא אומר לו, עכשיו, תחזור חזרה,
אם אתה מאמין בי,
תראה לי כמה אתה מאמין בי,
תפוס אותו, איפה?
בזנב.
איפה תופסים נחש בדרך כלל?
בראש, תופס את הנב הראש, הראש מכיש אותך.
אם אתה רוצה לתפוס את הנחש, תפוס אותו בראש.
אם אתה מאמין בי,
אז תתפוס אותו בזנב ותראה לי שמה? שזה לא נחש.
אז ההיא למטה בכפו.
המעשה זה לא פשוט, מי יכול לעשות כזה דבר, שאדם חוזר, הוא רואה נחש, הוא בורח,
כתוב בו ויהיה על סומשי מפניו,
מה קשור לך, אתה מאמין בי?
תחזור חזרה לנחש ויתפוס לו בזנב.
מי יכול לעשות כזה דבר?
ויהי מתה בך פה.
מה הנחש מזכיר לנו?
הנחש הקדמוני. אוקיי, אז אנחנו ננסה להבין עכשיו,
כמו שאמרתם עכשיו, זה הנחש הקדמוני,
האם יש כאן קשר לנחש הקדמוני?
מה הקשר?
אנחנו ננסים להבין כאן מה...
המושג של נחש, מוזכר לנו בהבאסד בראשית של נחש, נחש קודמוני שהפילת את חווה.
איך זה בא לידי ביטוי שהמטה הופך להיות דווקא נחש? אנחנו לא רואים אז בספר בראשית עוד מושגי נחש.
חוץ מהמפה.
אז מה זה הנחש הזה?
בסדר? בואו ננסה היום לברר.
יש כאן, הבאתי לך הרבה מקורות, כיוון שנספיק היום,
אבל ננסה קצת לתפוס בפאזל את עיקרי הדברים, לתפוס את הנחש.
בואו נראה, בסדר?
בואו נתחיל מהמאלבין.
מקור ראשון.
ויאמר השם,
ולכן מסר השם בידו, פרק דעת פסוק ב',
ג' מופתים,
שישנה הטבע לעשות מן העץ היבש בעל חיים,
מתנענע,
שולחיות מתים,
ולהמית היד הבריאה על ידי צרעת שחשוב כמיתה.
וכאן היה בכל אחד. זאת אומרת,
שימו לב,
עד אז לא ראינו שינוי בסדרי הטבע במעשה בראשית, אצל האבות,
ושמיע השם ידעתי להם. עכשיו אתה,
משה רבנו,
אני מתחיל להתייחס לך בהנהגה שמה שאנחנו הולכים להפוך מים לדם.
הולכים להפוך את סדרי הבריאה, סדרי בראשית.
אני אהפוך מעץ יבש, מה יקרה?
נחש. בואו נראה.
וכן ההפך, ששב הנחש מטה,
והיד המתה אחרי איתה, וגם להפך היסוד הפשוט לדם,
שאין לכל זה מבוא בדרך הטבע,
והתולדות
אמנם היו לאותות האלה גם איזה ייחוס אל משה בדרך הרמז. בואו נראה.
השם אמר לו,
מה זה בידיך? שימו לב שיש שם קריא וכתיב. יש 15 ברקורות בתורה שיש לנו קריא וכתיב.
על פי הפשט אתה קורא משהו אחד, והכתיב זה משהו כתוב, משהו אחר.
מה ההסבר?
על פי הפנימיות זה הסוד של הכתיב.
אבל אתה לא יכול לקרוא, להבין את הזה, אני רק
נותן לך מה שהתורה דיברה בשל מיני אדם, את הקריא.
כשאתה רואה בתורה קריא וכתיב, זה לא איזה נוסח לשון אדמה,
אלא עולם פנימי ונסתר ונגלה.
בסדר?
מה זה בידיך,
מה וזה, זה שמות השם.
מה זה בידיך, אנחנו מה כי תנאינו, מה וזה,
זה אלוהינו קיווינו לו.
אם אתה רואה בי יהודי,
מה וזה, אתה רואה בו שמות השם,
נורא נחש, אתה רואה יהודי, כולו קעקועים, נחש,
כולו עבירות.
אתה רוצה להנהיג את עם ישראל?
אתה רואה בו שמות השם,
אתה רואה בו מה וזה?
אתה יכול להנהיג את עם ישראל. אם אתה רואה פה את מה שאתה, הצד החיצוני,
את מה שנראה לך בחושים,
אי אפשר ככה להנהיג את עם ישראל.
אתה רואה את מה וזה בידיך?
אתה רואה פה נשמה אלוקית, אתה רואה פה נשמה טהורה,
שמות השם,
לכו להנהיג את עם ישראל.
זה עמוק מאוד.
מה וזה בידיך?
במטה.
למטה יקרה ג' לשונות, מקל,
מטה ומשענת.
בסדר, כשאנחנו בעצם מכירים בתורה מושג מטה,
אז יש לו איזה מקל, יש לו גם מטה ויש לו גם משענת.
כן, לאדם מבוגר הוא צריך איזה סוג של משענת.
המשענת עשוי לחולים ולזקנים,
עליהם.
כמו שכתוב,
אם יקום ויתהלך בחוצה למשענתו,
ואיש משענתו בידו מרוב ימים. זאת אומרת, אנחנו מבינים שיש לנו משענת.
מה בדיוק היה אצל משה רבנו?
הוא עדיין היה בן שמונים, אבל היה צעיר,
עדיין בזה, מה היה לו שם? מטה
ולא משענת, ולא גם מקל. אז מה בדיוק היה לו?
בואו נראה.
המקל
עשוי להכאה ודרך הרועים להיות בידם מכה על הצאן והכלבים והחיות הרעות. אז יש להם איזה מכה, להריץ את אותם הצאן וכל זה, לתת להם מכה, להריזה את הצאן.
זה מקל וזה משענת, אבל מה זה מטה?
איפה אנחנו מכירים את המושג של מטה עוד?
זה מלכים, נכון?
השרביט שלו, בואו נראה.
המטה יעשוי לכבוד,
והיה בו ציון המעלה והמשרה וכבוד המשפחה כמו מטה לוי,
מטה בית אבותם.
כשאנחנו מדברים בתורה על מטה, זה מה זה? זה זוג של מה? של כבוד, ייחוס.
אז מה זה? מה זה מטה בידיך? אומר המלבים, שכדרכו, מבחינה לשונית,
מה היחס, מה הייחוס כאן שיש לך ביד? בואו נראה.
ובהשם משה היה זקן, והיה יכול לקרואו בשם משענת.
גם היה רועה צאן, בצאן, והיה יכול לקרוא בשם מקל.
והיה מסוים ביחוסו, משפחתו, והוא יוכל לקרוא בשם מטה.
כששאל השם מה זה בידיך, והשיב שאינו לא מקל
ולא משענת רק מטה,
זו התשובה של משה רבנו,
על פי זה הוכן המטה הזה לציין מעלת משה ועצמותו וגדולתו.
אה, אתה אומר שזה מטה, זה לא מקלת ולא משענת?
בואו ננסה לברר על המטה הזה.
אחר שמשה היה איש אלוהים,
נעשה המטה, מטה האלוהים,
לציין שבו יעשה פלאות ואותות
ומופתים שמציין כוח משה ועניינו. זאת אומרת, אם אתה מבין שמטה זה מעמד,
זה סוג של מה? של גודל, שבעצם מראה על ייחוס שלך.
אז אם אתה עכשיו, אני הולך להרים אותך לדרגה גבוהה, להיות שליח של עם ישראל,
לגרות את עם ישראל ממצרים,
אז גם המטה הולך לשנות משהו.
בואו נראה.
כבר ביארנו בפרק מעשה בראשית, שאדם מורכב מג' חלקים מצוינים שם, בשם איש,
אישה ונחש. עכשיו ננסה לראות איך זה קשור, מה שאמרתם,
למעשה בראשית.
הנשמה האלוקית
וחלק הרוחני והשכלי שבו הוא האיש.
זאת אומרת, זה לא כמו, עכשיו בעצם מסביר, המלבים זה לא כמו שאנחנו מבינים, מדמיינים לנו כמו איזה נחש שאנחנו מכירים אותו במדבר.
זה משהו אחר.
האיש זה נשמה אלוקית.
כוחות הנפש הנתלים בחומר היא האישה,
שבו יודע טוב ורע.
וכוחות האפריים, הבשר ותאבותיו ויצרי מעלי,
מעליו הוא הנחש.
עכשיו, בעצם יש לך מאבק עם ככה תמיד שהשיח שבין,
בין הנחש לבין האישה,
היא בעצם איך מתייחסים לעולם החומר. האם החומר הוא טוב ורע,
או חומר הוא עולם של בשר ותאווה,
של שיח פנימי.
משה אשר משל כוחותיו החומריים וכולם היו קודש לשם,
מתרוממים מן הארציות אל הרוחניות,
אלוהיות האלוקית.
אחז את הנחש בידו.
מה זה נחש? אמרנו את הצד הבשר תאוות,
ובכוחו ואיים אל מטה האלוהים בידו.
כולו קודש יולים, על פי זה אמר השם אליו. זאת אומרת, מראה כאן,
אתה, משה רבנו, הצלחת לעלות.
עברת תהליך תשובה אדיר,
שבו יצאת מעולם הנחש,
ואתה עולה מעולם הנחש של האדם הראשון, שבעצם הוא הפך להיות שהנחש, הוא מוליך אותו.
אתה עכשיו הרמת מעולם הנחש, עלית לדגת איזה דגה?
של מטה. זאת אומרת, בעצם יש כאן
תיקון של חטא אדם הראשון.
זאת אומרת, היחס הזה שמשה רבנו, הקדוש ברוך הוא אומר לו, משה,
מה זה בידיך?
ויום המטה,
ויהנה נחש,
ואז הוא מחזיר אותו למטה להגיד לו, אתה, משה רבנו,
יצאת מחיית האדם הראשון.
בואו נראה.
למען יאמינו,
אומר המלבים, בזה יראו כי יש כוח ביד האיש האלוקי, הוא הקדוש, להרים את הנחש
והרע שבו אל האלוקות והרוחנית,
עד שלא יעקב בידו מידבק בעליונים ולעשות אותות ומופתים במטה האלוהים הזה,
שהוא בגופו אשר נעשה קדוש ורוחני. זאת אומרת, אדם מתקדש.
אדם מטהר, הוא יכול לצאת מעולם הנחש.
הפסיכולוגיה המודרנית,
היא מנסה ליצור איזו מציאות שמה?
אדם, יש בו תאוות, יצרים,
אתה צריך, אדם צריך לראות איך הוא, הוא מעיד מהיצרים שלו,
לא, אבל כאן משה רבי נאמר, אני יכול לצאת מהיצרים והתאוות
ולהרים את הנחש, שהפוך אותו למה?
למטה, להיות קדוש ורוחני.
אפשר להאמין, יש כאן נשמה טהורה.
על כן יראה אליך השם,
כי משה הכניע את הנחש שבו,
גם כוחות החומריות שבו נעשה קודש ורוחני,
ומוכנים לנבואה והדיבוק לאלוקי.
ואמר כי נראה אליך השם אלוהי אבותם.
כי באשר האומות, היו מכחישים מציאות הנבואה,
ואמרו שהוא רמי הנמנע שהאלוהים ישכין כבודו על שולחני בתי חומר לדבר עמהם.
אמר שישראל הם יודעים שהנבואה אפשרית
באשר הוא אלוקי אבותם.
והייתה הנבואה מצויה באבותם,
שהוא דבקים באלוהים, והיה לו חיבור בעמהם,
ובא אצלם האות והמופת על נבואה,
ואין צריך כשידעו שנראה אליך כי מטה אלוהים בידך וכולו קודש.
אנחנו מבינים שהמטה הזה גם הולך, מה לעשות?
הולך לקרוע את הים,
הגיעת ים סוף.
והמטה הזה הולך, מה לעשוי? להוציא מים
מן הסלע.
זאת אומרת, המטה הזה זה משהו שהולך לעשות עוד הרבה דברים, המטה הזה.
מה זה המטה הזה? זו דוגמה של מה?
שמשה רבנו עולה בדרגה.
הוא עולה בדרגתו.
עולה בדרגת המציאות של מה? של עולם היצרים, התאוות,
נחש לעולם של מטה.
עכשיו אנחנו ננסה להבין, עם אור זאת,
בואו ננסה להבין את השיח הפנימי הזה.
אז ראינו כאן את המלבים.
מה זה המלבים?
על התקדמות של משה רבנו, להתקדם הלאה, נבוא לאורך עם הקדוש.
בסדר? מקור השני.
ויהי נחש.
מה זה הסוד הזה שאומר לו, אמרנו שזה דבר מאוד קשה?
זורק את המטה, ויהי נחש, ומשה בורח ממנו,
והוא אומר לתפוס אותו בזנב.
מה זה השיח הזה?
ויהי נחש.
כוונת אות זהו לרמוז,
כי בחינת הקליפה המונחון הקדוש תתייחס לנחש.
כן, אמרנו שהנחש זה פעם ראשונה בתורה מוזכר בראשית.
מה זה המטה הזה? זה הופך להיות נחש.
אז כולם מנסים להתמודד עם השאלה הזאתי,
שבאמת,
האם זה קשור לנחש הקדמוני או לא.
וצא ולמד מהנחש הקדמוני,
כי הוא בחינת סמ"מ.
רמז לו כי באמצעות ידי משה,
לכוחו העצום מאבד כוח הנחש, ויהי לעץ יבש,
וכשהירף ממנו ומשליחו,
יהיה לנחש, עד שאין הסתם שם מפניו.
אז יש כאן משהו עכשיו להבין, שאם אתה תופס אותו,
אומר רוחם הקדוש,
הוא יביא לי מטה בכפו, אבל אם אתה עוזב אותו,
אז כל כך מה יש להבין את זה? עולם חינוך, נכון?
אם אתה נותן למישהו, ילד, כאילו אתה עוזב אותו, לא אכפת לך, אתה עושה מה שהוא רוצה,
אז יכול להיות, נגיד, נגיד, עולם מציאות של נחש, של עולם בהמי.
באמת, הוא מנסה להוליך אותו, לחנך אותו, לראות אותה, ללמד אותו.
אז ויהי למה?
למטה בכפו.
אולי כי זה נתכוון באומרו, מה זה בידיך?
פירוש שישכיל השכלה דקה,
אם תתחיל לתנועה כעכברא דדברא, עכבר של השדה,
שיתחיל לחיות מעט-מעט,
ולפעמים ימצא מיעוט, מיעוטו עכבר,
ולפעמים מיעוטו ולפעמים חציו.
וישיב משה מטה פירוש כולו עץ יבש,
והשליחהו ארצה,
והיא לנחש.
פירוש,
"הוויה בפעם אחת היה ינחש". בפעם אחת הוא הפך להיות כל הנחש.
"ואמרו, ארצה רמז כי בערך הנחש תגדל מעלת הארץ.
כי הוא לחמו",
היא נחשבת לו. מה ראינו על הנחש? בגלל שהוא אחד מהעונש של הנחש. מה היה?
מלאכת תלך ו-עפר תאכל כל ימי חייך. אז כל הארץ, בשבילו זה מה זה?
זה אוכל.
כי עפר תאכל כל ימי חייך.
אז כל הארץ, בשבילו זה לחם.
אה?
זה כתוב שהמדרש אומר, שהקדוש ברוך הוא אומר לנחש,
אתה אל תתקרב אליי.
אני אתן לך מספיק אוכל, איזה מחסן גדול של אוכל,
אבל אל תבקש ממני,
אל תבקש ממני שוב, אל תצור אותי קשר.
אה, האבות היו, כתוב,
האמהות היו עקרות,
כי מה, כי מתפלות לשם, מתקרבות לשם, התפילה, החיסרון, יוצר מה?
איזה התקרבות לשם.
לנחש קיבל הכל, רק שמשהו לקשר לקדוש ברוך הוא.
יראו בזה דברים רבים למשה.
גם שיעשה האות עצמו לישראל,
שלמה זה האות לישראל?
ויאמרו, אשלח ידך, פירוש,
יראו שגם שיצא מרשותו,
יש כוח במשה להתחזק עליו ולהסיר ממנו כוחו.
ויאמרו, ואחוז בזנבו,
ולא אמר בו. למה צריך לתפוס בזנב?
אמרנו, זה בדיוק הפוך מהסדר.
איפה אתה עושים נחש?
פרוש, מה אתה תופס בזנב?
נתכוון השם לומר אליו להיות שחששת הנחש.
אם ייקחו מזנבו,
כי מתחכם לקחת ראשו
ויתחוק הנושך. הרי מה אנחנו עושים? לתפוס את הנחש? מה אתה עושה?
כל תופסי נחשים, תופס אותו איפה? בראש. הראש לא ינשוך אותו.
אין מיחוש מכל הזנב, מהזנב אין לי בעיה. יש לי בעיה עם הראש.
וזה אמר אליו, השם אחוז אפילו בזנבו
באין פחד.
וכן הוא אומר, ויחזק בפירוש במקום שנזדמן לו באין פחד.
אתה צריך להאמין בי,
תחזור על זה לנחש,
תראה לי שאתה מאמין בי, תפוס לבזניו.
ויהיה למטה בלגיחתו, בכפו, פירוש, בנגיעתו, בכף משה,
יבש כוחו כאחת, ולא נותר בו שום חיות,
והוא מבין למטה בכפו.
הרי עם ישראל נמצאים בתוך מימצא שערי טומאה.
באים המלאכים ואומרים, אלו עובדי עבודה זרה, ואלו עובדי עבודה זרה.
ואפילו משה רבנו אומר, ואין לו, יאמינו לי!
אף אחד, הם לא יאמינו לך, הם בכיוון אחר, הם לא מאמינים, הם יאמינו לי.
ואם הוא לא נראה לך השם, ברור שאני סתם משוגע.
אני רוצה לדבר על עם ישראל?
כן, אבל אני רואה אותם מה הם עושים, אני ראיתי אותם,
הם אמרו לשון הרע, הם עושים מה הם עושים ב... אני ראיתי אותם.
לפעמים קורח חור וחור, היה כן איש.
ראיתי אותם.
אמר הקב"ה, לא ראית כלום.
מה זה בידיך? אתה צריך לראות יהודי, מה אמרנו? צריך לראות מה? שמות השם.
הוא נראה לך נחש?
זה מטה.
זה עמוק יותר.
גם אם אתה רואה נחש, זה מטה, זה משהו פנימי.
אמרנו, מה זה, מה זה? שמות השם. אתה רואה בשמות השם, אתה יכול להנהיג את עם ישראל.
למען יאמינו אלוהי אבותם. טעם אמרו אלוהי אבותם, פירוש פעם אחר פעם,
כמו יש להם זכות אבות.
ואולי שרמז כי מהנמנע שתהיה שיטת האדם מבחינת הנחש כחזיון האות,
אלא למי שנגלה אליו אלוהי אבות העולם.
אלא זה יהיה הדבר לאות כי נראה אליו אלוהי אבותם. בעצם מבינים כאן שיש כאן תיקון לחטא אדם הראשון.
רק נבין,
מה זה קשור מצרים לנחש?
מה היה?
תאומיות, עוד דבר אחד, יפה, מה עוד?
כתוב שבספרים, ידעו בספר החתומים,
שאתם רואים את זה, אם אתה רואה את הפרעונים,
מה היה להם התפילין?
כמו מה?
כמו נחש.
כמו תפילין, נחש.
נחש הקדמוני, זה נאמר על מה?
על מצרים.
הוא נחש הקדמוני,
אותו התנינה שביאור,
אז מצרים זה עולם של נחש.
בואי ננסה להתקדם לזה ולהבין ככה, אם יש ככה אינסוס של נחש,
ננסה להבין מה השליחות שהייתה פה.
וגם, משה רבנו הולך כאן, נכנס לאיפה?
למצרים,
אז אחד מהבנים שלו, שלא היה,
הוא לא היה לעשות לו ברית,
אז מה קרה?
בא נחש, התחיל לבלע אותו.
עד שלא באה ציפורה וקראתה את הברית של הבן שלה,
אז בא נחש ובלע אותו מצד לצד.
בואו נבין מה הקשר.
בואו תראו.
הכל מתחבר כאן,
יש כאן איזה מאבק פנימי עמוק עם הנחש בכל יציאת מצרים.
בסדר?
בואו נראה, לפנים יפות.
מה זה בידיך ובמטה?
פירש רש"י,
שהוא רמז שתפס במועצו של הנחש. מה זה נחש?
מה הוא אמר?
הוא אמר על שונא רע.
יש להבין עוד שהוא תשובה על מה שאמר,
והם לא יאמינו לי.
והיינו,
לפי שהם שקועים בגיולי מצרים,
עם ישראל מציעים, הם לא יאמינו לי, איפה הם נמצאים?
התשובה הזו, כי אין מעצור לשם מהאשייה.
וירא לו, כי זולת ישועתו,
אין כוח באדם מתגבר על יצרו. טוב, עכשיו מה, הם ימצאים כמו נחש.
והנחש, איך אומרים, מקיש אותם.
אבל מה, הקדוש ברוך הוא יכול להפוך את זה למה? למטה שוב.
אומר חז"ל, יצרו שאדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו,
אין לי יכול לו.
ואמרו עוד,
אתה יודע, קדוש ברוך הוא עוזרו, עמוד ב' עמוד א', כל הגדול מחברו, יצאו גדול ממנו.
וירא לו השם יתברך, כי בהסתלק עזרו
אף משה רבנו עליו השלום לא יכול לעמוד בכוח אמונתו הגדולה.
שהרי מה שנס משה מפני הנחש
לא היה קרוי. כתוב שמשה ואינס משה מפניו, הוא בורח מהנחש.
הוא כתב בעל חובת הלוות.
בשם אחד מהחסידים שהיה הולך ביערים ולא מתיירא מפני החיות,
אמר בוש אני מבוראי, לירא מזולתו.
כתוב בספר,
חברת תל אביב, ספר חסידים אחד שמע, שהיה אחד שמע שברח, הוא היה בסדר ביער, הוא אמר,
מה, אני יכול להתפחד מאיזה חיה?
שכשרו בעולם.
הוא שמר, כתוב, השם לי לא יירה, מה יעשה לי אדם?
יש לנו פסוק,
אציינה כי ירא אנוכי.
ושמעתי לפרש, הפסוק,
אהבה חיפרתי אשר אגור אותי, כי משפטיך טובים.
שחרפה לפני השני נתברח, לירה מזלותו, מה אתה פחד ממישהו אחר?
יש משהו בעולם שיכול לעשות לך מעשה אם לא הקדוש ברוך הוא מסכים לזה?
כי אין רשות להזיק, היא בלתי רשות לבורא,
ממשפטו, כתוב שכמו שאומרים את המושג שחנינה באה אליו איזה מכשפה
והיא ראתה שהוא הלך באיזה מקום והיא תפסה את האפר מתחת לאיפה שהוא הלך
ומפיח כישוף שאם הוא הודח במקום מסוים אז אפשר לתפוס את האפר ואז לעשות עליו כישוף.
כך גמרא ומביא את.
אז תסתכל רבי חנינה אחורה ואמר
אין עוד מלבדו.
אם הקדוש ברוך הוא מחליט שתוכל לעשות לי משהו,
אבל אין לו מיודעו, הכל זה הקדוש ברוך הוא.
שם הגמרא דנה שם, הוא היה גדול,
אבל הוא צריך לזהר מכשפים מהכישופים האלה. אבל אתה רואה שמה? שהוא אמר, אין לו מלבדו, זה מושג שאתם רואים כאן,
אין לו מלבדו, זה המקור בגמרא.
לא יכול להיות שום דבר שיכול לגרום לך להזיק עם
לולי הקדוש ברוך הוא.
כי אין לו להזיק בלתי ראשית הבורא עם משפטו,
כי מה שנתברך הוא טובה אליו, ואיך יברח מפניו?
ונמצאו עוון ועונש יתהו.
לכל שקל, משה רבנו אליו השלום.
ובעומדו לפני השם יתברך, ודיבר עמו,
שלא היה מן הראוי לנוס מפני הנחש, מה אתה בורח?
אלא שבאמת צילק הקדוש ברוך הוא ממנו כל עזרה להורות לו,
כי זוית עזרתו, אפילו הוא לא יעמוד באמונתו הגדולה,
וכשאמר לו, אחוז בזנבו, הוא הסיוע שסייע לו השם יתברך בבל ירעה מן הנחש.
והיה מן דכתיב והיא למטה בך פה, מה הקדוש ברוך הוא נדחה?
נכון שאתה רואה נחש,
נכון שמעים מסתמצמים במצרים בשיא הנחש
של מטה יאור, שם יאור, שם הטעין הגדול, שם הנחש.
אני הולך לעזור לך.
היה לו סעד ולעזר ולתומכו בחיזוק אמונתו כבראשונה,
כיוון שאין מצור להשם ולהושיע לרבו במעט, הורה לו שכמו כן,
יחזיקו ישראל באמונתם,
בשבחו להושיעם אותם. הוא אמר, אל תגיד ככה לעם ישראל,
אני אראה לך שיש בהם עדיין נשמה טהורה,
יש שם מה זה,
יש שם שמועות השם בתוך הנחש הזה.
ותראה איך עם ישראל עדיין דבקים במונתם בתוך מ"ט שערי טומאה במצרים.
יש להבין עוד שהורה לנו בזה משהו חז"ל. עכשיו, כמה חשוב עלינו? מכון מאיר.
אדם שחוזר בתשובה,
עשה מלא מלא עבירות,
איזה עבירות הוא עשה מלא עבירות.
אז אם הוא חזר בתשובה מיראה,
אז דורות הופכים להיות שגגות.
טוב, תשמע, לא ידעתי.
הכילו אותו כל היום מסך מול החיים,
שטויות מול ה... זה הגעתי לכל מיני מקומות כאלה.
אבל אם הוא עושה תשובה מאהבה,
הזדמנות הופכים להיות מה?
זכויות! פתאום המינוס בבנק הופך להיות מה?
פלוס.
הוא אומר לו, תסתכל על העבירות, מאשריך.
מה זה אשריך?
הוא עושה עבירות, אמרו לו, אשריך?
כי זה הפך להיות מה?
זכות.
בואו נראה.
ביום הפ"ו, גדול התשובה שנעשית לו הזדמנות כזכויות.
כמו שאמרו חז"ל,
כל העובר עבירה אחת, קונה לו קטגור אחד, ובתשובה
מתהפך מקטגור לסנגור,
הוא עולה בדרגה.
והוא עניין שישראל, כשעשו תשובה,
נתהפך ממה שהיו שקועים בנון, שערי טומאה,
וכנגד זה נתעלו אחר כך בחמישים שערי קדושה,
עד קבלת התורה. הוא אומר לך, עכשיו שעם ישראל יהפכו מנחש, למה?
למטה.
מה זה המטה הזה?
שמשה הולך, מה לעשות?
בהר הזה?
לקבל מה?
לקבל מתן תורה.
תשימו לב, בהר הזה,
בסנה הבוער הזה,
מה הוא אומר לו, עוד שישה חודשים, עוד מספר חודשים, מה יקרה?
העם ינסה לקבל תורה, זה היה חורב.
אז הוא אומר לו, תדע לך, אתה רואה אותם ככה?
הם יעשו תשובה,
והם יעלו מעלה-מעלה, והם יקבלו במקום הזה מה?
תשובה. מטה, יקבלו את התורה, בואו נראה.
הוא כנראה חמישים שירת הקדושה, יתקבל את התורה,
כמו שביארנו כאן כתוב בזוהר, כמו שביארנו דבר זה, במקומות רבים.
וזה שהראה לו שהתהפך מנחש למטה,
שהוא שאה בידו, תראה לך, הוא יקבל תורה, אתה יודע מה האדם הזה, שהוא אוטו נחש?
הוא עוד יהיה רב גדול בישראל.
רב גדול, מקבל תורה, כן.
אז זה האות הראשון.
מה האות השני שהוא אמר לו?
ש"שים לידך דעת בחקיך"
מה שאמרו חז"ל, כיוון שאדם עבר עבירה,
ושנה בו נעשית לו כהיתר,
והוא עניין המצורע דומה למת.
כי דכתיב,
אנה תהי כמת. כן, מצורע נראה כאילו כמו מת.
כמו שאמרו חז"ל, רשעים בחיים כקויים מתים.
והוא עניין הבהרת,
כתוב באחד מסימני הצרעת שבאור, הנה הבהרת שיאזק השלג, שהוא רומז
על מה שנעשה לו כהיתר,
כיהן שאמר הכתוב, אם יהיו חתיכים כשנים,
כשלג לבינו. זה גם אם אדם הופך להיות כולו כולו כצרעת,
זה הופך להיות מעט טהור.
והמצורע הזה הוא הפיחו שאירוע אודם נראה כשלג,
והחמירה התורה בטומאתם בשלוחם מחוץ למחנה,
שילמדו ממנו בהיותו אצלו כהיתר.
כמו שכתוב,
כתוב בפסוק "אשר לא הלך לצאת רשעים ובדרך חטאים לא עמד", כמו שאותם נקראים
חטאים בנפשותם.
ולמה הכתוב יטמו חטאים מן הארץ ושם עוד אינם. כן, מציאות של אדם שחי ממש בחטא.
שכבר אינם רשעים אלא נעשים להם כהיתר.
עליהם ביקש שלא יטמאו אחרים בתמומתם.
והורה על זה, בגלל שאפילו אותם אנשים ששקועים בתמומתם במצרים, עד שנעשה עליהם כהתר,
אפילו האחי, יש להם תקנה בתשובה.
להיות כאמור חז"ל, שהתשובה, כן, זה אחד מהדברים שאנחנו מתמודדים, הוא קוראים לכל הגויים,
שהמוסלמים והנוצרים רואים את עם ישראל,
כביכול שהקדוש ברוך הוא עזב את עם ישראל ובחר בהם, ברית החדשה.
אבל איפה הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל? איפה?
בתוך מצרים, בתוך שערי, בצד שערי טומאה.
אם שם הוא בחר בהם, אתה מבין שהקשר הוא בל נותק, קשר נצחי.
דווקא, תגיד מה, הוא לא בחר בהם שבהם היו צדיקים,
שיהיו רק אחרי צדיקים, זה כמו שאותם נוצרים אומרים, מה,
הם עשו הרע בני השם, אז הוא עזב אותם ובחר בהם, חס ושלום.
לא, כמו שהוא בחר בהם בתוך מצרים, שם קרא לנו ישראל.
כלומר שהקשר הוא בל נותק.
כי אין למה להשב איתך בחקיך,
להורות שבאותו מקום שעבר עבירה ישוב וישבי תשובה, ואז ישוב
ויתאר מצערתו.
ועוד יש לפרש.
זו נקודה שבעצם אומר הפנים יפות.
שעות הראשון
הוא לתאר את ישראל מזומאת הנחש.
מה שאמרתם,
איך יוצאים עכשיו,
וזה בעצם הרעיון של כל הפרשות האלה,
פרשת שובבים, כן? שובבים.
למה שובבים?
רוצים לצאת מטומאת הנחש.
שבזה שהמון המון מקובלים דיברו על הימים האלה,
ימים קדושים ביותר,
שני נכסים אליהם, ימי שובבים,
שאפשר לצאת מטומאת הנחש. הנחש הוא בעצם מה שמייצג את הבהמיות,
את הטומאה,
את העולם של השקר.
אפשר לצאת מזה עכשיו, בשבשות האלה.
איך עושים את זה?
"לתאר את ישראל מזומאת הנחש של עץ הדעת", כבר בזוהר,
בכתבים,
"שגלות מצרים הייתה לעלות ניצוצות שנפלו בחטא האדם,
והתגלו בתור המבול, בדור הפלגה ובסדום. זאת אומרת, כל הנפיות של העולם הגיעו לאיפה?
כתוב שאומר יעקב אבינו לבניו, יש שבר במצרים. מה זה שבר?
כביכול היה שבירת הכלים. העולם היה בבריאה, שמה ש...
אותם יצאות קדושה שהיו צריכים להיות שם,
הם נשברו והגיעו לאיפה? למצרים. מה צריך לעשות חזרה עכשיו? להעלות את יצאות הקדושה האלה.
זה נקרא זוהמת הנחש, השבר הזה.
והנה חץ סדום, היה בזה נהנה וזה לא חסר.
והוא מבחינת הקנאה, הוא דוגמת הנחש.
כמו חז"ל, שאומרים לנחש, מה הנאה יש לך?
כן, למה אתה בא,
אתה רוצה להקיש, הרי הכל צריך לצריך עפר.
ועוד הצרעת הוא מבחינת הכבוד שהיה בדור הפלגה, כמו שמצינו,
בעוזייהו המלך שנתגעה ורצהר, וצרחה צרעת ונצחו. הוא נכנס לתוך קודש הקודשים, ומה?
וגרם לו,
שהיה לו צרעת.
וכמו כן, הם התגרעו ואמרו, נעשה לנו שם, ופיצם השם על פני האדמה.
זה בדור הפלגה.
ואות השלישי הוא בחינת דור המבול, שנענשו במים,
לבחינת חטא התאווה שהיה בהם.
כן, כי השחיקו בשר דקו על הארץ,
וכל זה היה בחינת עץ הדעת, כמו בואר, כן, טוב או רע.
ועין דכתיב למען יאמינו כי נראה אליך השם, אלוהי אהבתם, אלוהי אברהם.
כשנתבהל שם שהאבות תקנו חטא עץ הדעת.
וראינו איזה דבר כי אברהם, יצא ויעקב במספר עץ הדעת. זאת אומרת, אנחנו מבינים כאן, לפי הפנים יפות,
אנחנו יוצאים ממה?
מהנחש.
איזה נחש?
מהחטא הגדול של האדם הראשון, שהוא קנאה,
שהוא תאווה, שהוא כבוד.
מוצאים את האדם מן העולם,
והמוות בעצם, אנחנו רוצים לצאת מהדבר הזה.
זה גלות מצרים.
עכשיו, עם זאת, אנחנו מתחילים עכשיו לעשות את פאזל על המון המון דברים,
תלוי מתוך כל המפרשים בתורה,
להבין את העומק הגדול של הנחש ומה זה בידיך, והנחש הופך להיות מטה.
בואו נראה עוד מקורות וננסה בסוף להבין את הפאזל הגדול בעבר.
בואו נראה את הכלי יקר.
הכלי יקר, כולם הם בעצם, אמרנו,
קשה להם הסיפור הזה, איך זה קשור לנחש הקדמוני.
מה זה בידיך?
זה במטה.
אומר הכלי יקר,
בשלושה אותות אלו רבו הדעות מצד הספק הנופל בהם.
מה יאול מדהי מהי? מה זה הדבר הזה של האותות האלה, של מה זה בידיך,
ההנחה, ההצהרת?
והם לא יאמינו בכל האות הראשון, יהיה כאילו האות האחרון.
הקרוב אליהם לומר בזה כי האות הראשון מורה על ישראל שהיו מתחילה בימי האבות,
בקומתם ובשררתם כמטה זה העומד זקוף.
הוא מורה על מה?
על השררה, כמו שנאמר, מטה וזכה, ישלח השם לציון. אז בעצם בהתחלה עם ישראל, מה היו?
היו ממש, כפי שיגדו למצרים,
שתי יד, משהו בפרשה, ראינו יעקב אבינו,
כל הקדושה של יעקב, כל השבטים.
מה קרה עכשיו בפרשה?
עם ישראל נכסים ולמצאת שערי טומאה.
אחר כך בחטאם נעשו לנחש.
כמו שהנחש הלך מתחילה בקומה זקופה.
ככה כתוב בהתחלה במדרש,
כשהיה לו מה?
היה לו קומה זקופה, מה עשה כבוד השבחו?
הוריד אותו למה?
לעפר.
זה סיפור לשון הרע בבורו, הושפל מלוא קומתו ארצה.
כך ישראל היו בתחילה בקומה זקופה,
אבל כשיורדים למצרים, לגלות,
לחושך, למצרים, לתאווה,
אז יש שיחסות במעשה הנחש,
ובלטיטורין, דלטיטורין, זה מה זה דלטיטורין? זה מלשינים,
מלשינים,
לשון הרע,
מביאי דיבה, על כן נעשו כעפר. כתוב שם שמשה רבנו,
שאחרי שהוא הרג את המצרי,
שעשה לישראל, הביאו אותו, אז מה קרה שם?
אז כתוב שהם אמרו אחד לשני לשון הרע. אמרה, יש כאן דלדורין.
על כן נעשו כעפר לדוש את חמת זוכלי עפר.
בקשר שרה הסיבה שגרמה להם שפלותם יחזרו למעלתם.
הוא אומר, אתה רואה אותו במצב כזה? נכון, יש כאן לשון הרע,
נפו בדית שערי טומאה בתוך מצרים. אף על פי כן, תזכור, הם מטה.
עם ישראל זה מטה. נכון שהיצע הרג גרם להם לכל מיני נפילות,
אבל זו נשמה טהורה.
הם יחזרו למעתם, תפוס את זה, תעשה איזה מעשה ותראה מה שיקרה,
הם יחזרו למעלה הגדולה שלהם.
יש כאלה שמה הם עושים, תרבות הפסימיזם הזה,
שאומרים לך, שמע, הכול על נפילות,
איזה בהמיות, זימה בעולם.
לא!
בא משה רבינו ואומר לו, תצא מעצב מהתפיסה הזאת.
אתה רואה נחש?
ואני אראה לך, זה מה נחש לכל העם ישראל? כל הנפילות, כל מה שקורה בעולם, ואתה רואה דברים כאלה?
זה מטעה.
זה מטעה.
תפוס אותה בזנאוו ותראה שמה?
שיחזרו עם ישראל למעלתם, לכוח שלהם,
לדבקות שלהם.
ויש אמר מה זה בידיך, אבל הוא מטעה.
ומה שתחררו ארצה,
ויהי לנחש.
כי בזה נתנו, נתנו לו אות הגאות מצרים,
וסיבתו, כי היו ישראל משולים בו כנחש.
ואין עשו שם מפניו, היה בורח מהשליחות.
כי חשב, מאחר שהמשיל את ישראל לנחש,
מה לי ולהם?
שמחזר שלום, אין להם תרופה כמו הנחש?
שכל מתרפים, כתוב שבבראשית רבה,
כולם מתרפים לעתיד
חוץ מהנחש.
כולם מקבלים אוף פרועה מהחיות
שנפלו כל מיני זה חוץ מהנחש.
ואם כן, למה זה אני שלוח על פרעה? אם יהיו לעולם בזכוז אוכלי עפר,
אמר, עם ישראל כבר,
איבדו את הכיוון, כך חשב משה רבנו.
ואל תקשיבו, הם לא יאמינו לי, הם לא מאמינים, הם לא בכיוון.
ויאמר השם למשה, שישלח ידך ויחרץ בזנבו.
מה אומר יקר, שימו לב.
הזנב מורה על שפלות ביותר.
אז למה בזנב? תפוס אותו בראש.
אחרי שהוא הוסיף על שפלותם, שגור, שפלים כזוכלי עפר,
התווסף להם שפלות יותר כזנב הנחש,
שהוא שופט מכל הגוף, כך התווסף שפלותם.
כמו שקרא להם באומרו, תכבד עבדה אנשים,
כן, כתוב שבהתחלה משה רבינו מתחיל את השליחות,
למה אראות אל העם הזה, למה זה שיחתני, ואז מה קורה?
בא פרעה ואומר להם, גם תבן לא ינתן להם. עכשיו תצאו עכשיו ועבד לכם תבן, גם תבן לא ינתן לכם.
אז כביכול משה רבינו ראה את עם ישראל כמצב קשה. דלתורין נחש, הוא ברח ממצרים,
הוא לא רץ להתחבר לעם ישראל, כביכול.
הוא ראה אותם עם כל זה, מה שהורדתם,
שיש דלתורין שרצו להלשין עליו, ישראל.
כן, הוא ראה שבעצם אותו מצרי שעשה מה שעושה על יהודי,
ואז הוא הורג את המצרי, ואז היהודי בא להלשין עליו.
זה, הוא אמר, לא, יש להם לשון הרע, יש להם דלתורין.
"ומן אותה מדרגת תחתית בתכלית השפלות, משם יעלו ויחזרו
לאמנתם הראשונה. להיות כמטה זקוף.
זה ודבר זה נרמז למשה,
מה שנאמר לו, יכרוז בזנבו,
וישלח את דו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו.
והוא רמז נכון מאוד למה שקרה להם בסוף.
כי מגיד מראשית אחרית
גילה אוזנו שיהיו כזנב הנחש.
זו ספת שפלות, נכון? אתה תתחיל את השליחות שלך,
והם יגידו לך מה עשית לנו, גם תבן יתן לנו.
משם יעלו להיות מטה עם אושלים הרודה בפרעה בכל עמו.
ובזה נתן לו הקדוש ברוך הוא אות
שבידו יתברח להשפיל ולהרים מן האשפות אביון. זאת אומרת, מה הבעיה כשאדם נכנס לשליחות? מה יכול להיות?
משברים.
מה עושה משה? אומרים לו, אתה רואה את הנחש מופך להיות מטה?
תעבור את המשברים האלה.
אתה תראה משברים, יהיו משברים קשים.
כל מי שייחס לאיזה מהלך גדול,
יש משברים.
רוס את המטה,
אתה תגיע אחרי זה לקרית ים סוף, יהיה לך משברים.
ואחרי זה תגיע למדבר, לא יהיה שמאי, יהיו משברים.
קח, ויהיה מטה, כן, מטה בידיך. מה זה המטה הזה?
האמונה שמה?
שאפשר לצאת ממשברים. אפשר לצאת מנחש, להיות מה?
להיות מטה.
סוג של איזה סמל.
בדיוק, אתה חוזר למטה, אתה אומר, אתה רואה, הוא אומר, הייתי נחש.
זכור, מטה יש פה.
כל המשברים ככה יעבור, יעבור דרך הסימן הזה,
שכן, קח את המטה בכפיך.
תמיד המטה איתו ביחד,
ואתה רואה את זה, נראה את הפסוקים כל הזמן,
בקריעת ים סוף, במצב של אין מים במדבר,
תמיד המטה הזה הולך איתו ביחד, כי מה?
זכור את הנקודה של מה?
של אפשר לצאת מזה, אפשר לצאת מהמשברים האלה,
מההנחה של המטה.
שיא הקושי הגדול.
אפילו על זנב וגם על זנב מתוך הזנב, שיא הקושי,
ויהי למטה בכפו.
כן, זה הסוד הגדול.
אז בואו תראו, כי אין הרבה זמן,
אז תראו במקור 6, מדרש הגדול,
והשליחהו ארצה ויהי נחש.
כתוב במדרש, אמר רבי שמואל,
הגיע הקדוש ברוך הוא למשה בסנה,
מה שעתיד פרעה לעשות?
אמר לו, מה זה בידיך ובמטה?
אמר השליחהו ארצה והשליך אותו ונעשה נחש.
אמר לו, כשם שהנחש הזה מתעקם,
כך פרעה עתיד להתעקם.
מה זה הנחש? מה הוא עושה?
הוא כל הזמן מתעקם, כן? הוא לא ישר.
למה הנחש עוד? אז בעצם אנחנו מדברים כאן שהמאבק פה,
לפי המדרש, זה מול הנחש הגדול, שמי הוא?
פרעה.
כן, בטח.
בדיוק.
ואז המטה של אהרון אוכל את כל המטעים שלהם, כן.
או, אז למה בעצם הנחש?
הם יכולים לזרוק אותו לנחש, אבל להפוך אותו חזרה למטה,
זו הנקודה. בעצם הנקודה שמראה שם זה שהמצרים, הם
עשו את הזוהמה, את הבהמיות למעלה, לאידיאל.
יש כאלה שהפכו את הבהמיות ואת הזוהמה לאידיאל.
אז הוקחים מטה,
הוקחים לתת נחש.
אין תשובה בעולם.
שא הגוי שאין תשא בעולם. לא, הפוך, זה הבהמיות, כמה שיותר בהמיות יותר, יותר זימה.
כן, עולם הגוי הזה, מה שהופך להיות כמטה לנחש.
ומה עשה מטה אהרון, מה הופך?
הוא אוכל את זה וחוזר להיות מה?
זאת אומרת, יש תשובה בעולם. עם ישראל מגלים בעולם שיש מה?
שיש תשובה.
טיסות הגויות
של הגויים הם לא מטה לנחש,
ומהנחש עשו מה? עשו האידיאלים.
בואו נמשיך עם הפרוגרסיביים, עם כל עולם הפרוגרס ועולם הזה. נעשה את זה כאידיאל.
בעולם הבהמי, ולהפוך את כל העולם הזה. נשאר עם הדבר הזה.
אבל הדבר הזה, הנחש,
אנחנו הופכים הפוך, מהנחש אפשר לצאת מזה. אפשר גם לצאת מהעולם הזה,
לראות בעולם של אדם עובד על מידותיו,
וחוזר בתשובה, יכול להיות למטה.
ובגלל זה הוא אוכל אותם.
כן, כי זו התפיסה, הגועל שלהם. רק נחש, לשקט נחש.
לאחוז במיעוט.
בואו נהיה הלאה.
למה, דבר אחרי למה נחש? מקור 6. שהוא הכופא הראשון, שאמר לו מות תמות, לא מות תמותון.
והקב"ה אמר כי ביום הלוחם במות תמות,
שכפר הנחש והטעה את חווה.
כך פרעה כפר בעיקר,
ואמר לי יורי ואני עשיתי נו. הוא הפך להיות מה רצה לעשות עצמו,
עבודה זרה הוא המהפך את עצמו ראש להיות הבעלם לי אוריון הסיטיני.
שייך לכופר השני בדמות הכופר הראשון לומר שדינו כמותו, שמשהו יהפוך להיות כמו הנחש.
עוד מקור במדרש, תבר אחר מה נחש נשך וממית, כך היה פרעה ויעמו נשכין את ישראל וממיתין.
עזר ואמר וישלח אתך ויחוז בזנבו,
ויהי למטה בכפו כשעתיד פרעה ויעמו להיות כעץ יבש ביד משה".
עכשיו,
עכשיו, לאור זאת, אנחנו רוצים רק, אני אסיים את המהלך ב"אלשיך הקדוש", כי תראו אחרי זה בהמשך המקורות, כי אין לנו הרבה זמן.
בואו נראה מה שהסברנו לפי זה,
שכל מפרשי הפנימיות
מסבירים איך נאבקים בהנחש הקדמוני,
וזו בעצם התפיסה.
ותראו לפי "אלשיך הקדוש",
איך הוא בעצם מסדר את כל המהלך שאמרנו עכשיו. בסדר?
הוא עושה איזה סיכום של הדברים,
וזה גם כתבים את המקור ברב קוק.
אומר "אלשיך הקדוש",
מה זה בידיך?
כמשל לזה, היא עניין משה עם פרעה.
כי כאשר באותו המטה בידו,
הוא מטה דומם, בלתי מזיק.
זה המטה.
ובישיך אותו ארצה שנפרד ממנו, נס מפניו.
ובכל זאת בזנבו נעשה מטה.
כן היה עניין משה.
עכשיו הוא מסביר לו, דרך אגב, עכשיו אני אראה לך את כל מה? את כל אורך החיים שלך.
בואו נראה.
כי כשהיה פרעה,
שהוא נחש הבריח,
והוא הטעין הגדול, הרובץ לתוך יהוריו, זאת אומרת, פרעה הוא מהו הנחש?
בהוצאו ביד משה, שהיה גדל עמו, בהיכלו, היה מה?
היה מטה.
הנה, שימו לב,
מסביר ראשי הקדוש ככה, אלה היו תיבות מזה בתיבה אחת. אמרנו שיש לנו קרי וכתיב, 15 מקומות בתורה שיש בהם קרי וכתיב.
מה זה קרי וכתיב? אתה רואה, כתוב מילה אחת, אבל בקרי הוא משהו אחר.
כתיב כתוב מזה, מ"ז ה', בקרי כתוב מה זה.
אמרנו בהתחלה, ההסבר הוא שמה?
שמה זה זה שמות השם.
אם אתה רואה ביהודי נחש,
אז זה לא אתה רואה בחושים,
ומי אתה רואה נחש, אתה אומר, מה?
יש פה שמות השם, מה זה?
מה, אנחנו, מה, כי תהיינו,
כן, ואת זה, אלוהינו, כאילו, כאילו, אם לא,
תהיינו שמות השם, אפשר לגאול. עכשיו אני אסביר כאן משהו אחר, בואו נראה.
מה זה בידיך?
בתיבה אחת.
ירמוז, מאמרם זה במדרש, כי באותו משה קטן,
גדל בבית המלך,
ויהי היום ביום עדו,
כן, זה התחל, אני חושב, יראה לו את כל העניין של המטה והנחש,
את כל ההיסטוריה של החיים של משה.
ראשו. מה, איך נראה מעטרת פרעה של מראשו? בכל הספרים רואים שהעטרת פרעה זה היה מה? סוג של נחש.
העטרת מעל פרעה.
כמו שאתה רואה את הזה,
הפרעה היה עם תמיד נחש על הראש.
תראו את זה בכל הסיפורים שחתומים במצרים.
עד היום אפילו בפרישות הפירמידות.
יש להם נחשתמיד נחשים. כן, בדיוק.
ויהי ביום עדו, אז הוא אמר כששמעו על השם, והשם הזרוע שלו יהיה מטום, מזה רמז זכור.
ועוד דבר מזה האיש בידיך, והוא נזרו והיה למטה.
ועשה לך מאומה.
אחרי כן, כאשר השלכת ארצה ועברת ממנו,
שכאשר יגדל משה ויצא לאחיו,
שיצא מבית המלך,
שרבתה אתך ממנו בארצו,
ואין לו דבר, אז היה נחש.
כשביקש להרוג את משה,
עד שהרג את המצרי,
והיה משה מפניו עד מדיין.
עם כל זה,
תחזור חזרה למצרים,
ושולחה יד לאחוז בו,
ותחזק בו לשים פניך ונגדו בכוח בלי פחד,
יהיה למטה בכפך כעץ דומם,
שלא אוהב להשחית לך. זאת אומרת, כפי החשי הקדוש, בעצם יש כאן סוג של מה?
של הבנה
שכל ההיסטוריה, שכל החיים של משה רבנו.
כמו תקשיב, פרעה זה היה נחש.
ראית אותו עם נחשים.
אתה עזבת אותו,
הוא היה בהתחלה מטה, הוא עזר לך, הוא גידל אותך, נכון?
הוא עזר לך, גידל אותך בית פרעה.
עזב טוב, הוא נהיה נחש, הוא התחיל להרע לעם ישראל בצורה מאוד מגזמת.
תחזור חזרה, תפוס אותו,
והוא יחסוך להיות מה? להיות מטה.
וידעו אותם שישראל תננס בזה הסגנון, מתוך המשל יבינו הנמשל כי יהיה השם עמו וליצרנו אימת פרעה,
כי יד רבה יהיה למטה בכפו ועל ידי כן יאמינו כי נראה אליך השם.
כי אשר כוח בואו להיות פרעה,
למטה בכפו אין זה כי אם שנראה אליו השם, אשר כפר בו פרעה,
ולא יחשב כמו זר.
בעצם זה כל, לפי האשר הקדוש, בעצם הנחש והמטה זה יחס של מי של פרעה. יש שם כמה דעות, זו כאן דעה של ישראל,
כאן זה על פרעה.
כי הצטרפות זכות האבות
ושירא אליו השם,
שלא נראה בשם ההוא בשום אחד מן האבות,
יען כי בזה נצטרף זכות מעמד,
שלושתן עם זכות האבות ואבות ישראל, וזהו, למען יאמינו,
יש זכות אבות, וזה מכוח זה מקבל את הכוח להיות מטה.
אז אני אסיים רק את המהלך בעמק דבר ובערב קוק,
ממש בדקות האחרונות שעומדו מולנו,
בואו נראה. עמק דבר מסביר, נציב,
התבונן בזה, שמתחילה,
למה יתפוס אותו בזנב?
מה יש בזנב של הנחש?
הזנב של הנחש הוא קצת התחתון הגרוע של המטה.
ובהיותו בידו של משה, כתוב, ויהי לי מטה וחפור. מה קורה? תשימו לב, אם זה מטה,
ואתה תופס את הזנב של הנחש,
מה צריך להיות?
שזה גם הזנב של המטה.
אבל בעצם הזנב של הנחש הפך להיות מה?
הראש של המטה.
הראש של המטה בחפוש, הוא התפיסה.
מטה בחפוש, זאת אומרת,
הראש של המטה שהוא המקום היותר חשוב.
"מזה התבוננו בני ישראל דלא כמו שהיו חושבים שאהרון ושאר חסידי ישראל הם הארשים.
ומשה היה כנגדם כמו זנב לאריות.
אבל עתה אשר ראו אות המטה.
הבינו שמשה התהפך לראש ראשון של ישראל.
ויעדו נעשה הקדוש ברוך הוא גדולות
וזה העמק למען ימינם כי נראה אליך השם.
כלומר אף על גב שנרחק כדאי בעיניהם
היא קודם כל בשביל אלוהי אבותם,
נראה אליך.
וכמשל המטה והנחש אשר בשביל משה,
נהפך מזנב והנחש לראש המטה.
ככה בשביל ישראל נהפך מזנב ואריות
לראש מנהיגי הדור,
שהוא משל למטה ושבט. הוא בעצם אומר, אני לא קשור, גדלתי בבית פרעה,
אני לא אקשור לעם ישראל. אהרון,
הוא באמת מה? הוא גדל עם עם ישראל, הוא היה מושיע, הוא היה נביא,
הוא צריך לגאול את העם ישראל.
הם הסתכלו, והגידו, מה אתה, אתה היית איש מצרי,
אתה היית בתוך, בבית פרעה.
הקדוש ברוך הוא אמר לו, לא,
אנחנו עכשיו נראה לך שמה, שכל החיים שלך עכשיו,
המהלך הזה לא ביסוס לך בזכות אבותם, ובתוך זה גם הזנב והאריות יכול להיות מה?
יכול להיות מטה. יש לו כאן המון הסברים.
בזה נסיים ברב קוק. הרב קוק,
בגלל התקנה,
מנסה לחנך אותנו למבט הזה.
מי שרוצה לגאול את עם ישראל,
אתה צריך להסתכל על יהודי,
לא על פי החושים.
כן, בא, נכנס מורה
לגן,
גן ילדים, ואומר להם, ציירו ליהודי.
לכיתה, כל אחד צייר ליהודי, כל אחד על פי דמיונו.
טוב, אמר, בואו נראה מי שיצליח, קבל פרס.
אחד צייר, שם את כל הציורים שלהם על לוח.
אמר אחד, טוב, איך הצייר של יהודי נראה?
אמר, אחד עם כובע החליפה,
אחד עם איזה כיפה סעודה עם מגן דוד, אחד עם איזה דגל כזה, אחד עם...
כל אחד לקחת את התמונות שהם ציירו על פרי דמיונם,
ושמו אותם על גבי הלוח.
ואז הוא אמר, טוב, אולי זה עם הכובע והחליפה?
אולי הוא...
הוא אמר, לא ככה, אנחנו באירופה, לא קשור.
אולי זה עם הכיפה הזאת, עם אולי עם הדגל,
לא, זה לא בדיוק כמראה.
וניסה להראות להם, האם מישהו זה מישהו שהצליח באמת לקלוע,
לראות מה זה הציור של יהודי.
ואז הוא הראה להם שמה?
שהביא להם דף,
ואמר להם, הוציאו ציור של יהודי?
אמרו לו, מה?
לקח להם דף חלק,
ואמר להם, תראי, זה ציור של יהודי.
אי אפשר לציור יהודי.
אי אפשר לראות בעיניים גשמיות
מה זה יהודי.
ואז הוא אמר להם, תראו בכיתה,
יש כאלה שהם נראים מאפריקה,
מצרפת, מאנגליה,
מספרד,
מכל מקומות. האם יש כאן איזה קשר בגוף?
לא.
אבל בעיניים הפנימיות, פתאום בא איזה קול כזה קורא, לך לך.
צריכה מאבטחה, הגיעו מכל העולם,
יהודים מכל העולם,
וחזרו לארץ ישראל.
הרבה יותר, משהו הרבה יותר עמוק, פתאום הכל הזה שקביע את כל העם בישראל, מכל הארצות בעולם,
ויחזרו אותם לארצו.
יש משהו פנימי.
אין ציור של יהודי. מה יש?
יש איזה משהו פנימי, נשמה אלוקית,
שהיא מעבר לכל ראייה גשמית.
אי אפשר לציור יהודי.
ואז הוא אומר לו, מה אתה רואה? מה זה בידיך?
ונחש. הוא אומר לו, אתה לא רואה.
אם תראה ביהודי מה זה שמות השם,
אפשר לגרות. זה מה שהרב חוק מסביר כאן,
ויגרות רעיון, ונסיים.
נשמות כאלו,
אם יזדקק, יקרב אותם במי שאין בו דעה עמוקה
של טביעת עין,
מי שרוצה לעסוק בתשובה,
אם אתה עושה, אני יודע לשפוט את עצמו, ראיתי עליו ככה, ראיתי,
והוא עשה ככה,
אם אתה לא רואה בו נשמה טהורה, אל תעסק בתשובה.
ככה אומר הרב קוק, לדעת לחלק מהצד הגסגולי הפנימי הקדוש שבהם,
מהצד הבכירי, שהוא כל כך שווה, הוא עשה מלא דברים, מה אתה? לא.
אתה יודע להפריד בזה, שלוש נשמה טהורה?
שהוא מקיף את נפשם ככוכים וקוצים על סובבים של שנה.
בוא נשמע הרבה קוצים, סובבים, מעלה כולו קעקועים מרגל ועד ראש, אז מה?
הוא יכול לקלקל הרבה אחד על שלום, ללמוד מעשיהם, להתדבק בצד הרע שבהם,
הוא יכול להתרחק מהם.
אומר הרב,
השם יתברך לתנו בלבור רצון את המחשבה הזו, בא לי שנאה של התרחקות כדי שהיא לא יבולע לו, אבל מי שהוא תמיד
שקוע ברעיונו,
בהסתכלות פנימית,
בעור תורה וקדושה ויראה הילאה,
מצעד ראומות ריבון כל העולמים, חיי החיים ברוך הוא,
ולא חס ושלום ביראת הטעה לבדה,
של אנשי העולם הזה או אנשי העולם הבא, הוא מסתכל באמת בפנימיות החיים,
שאולי החיצונית, שיעשו תמיד החיים להעוסקים ברזי תורה,
והבנה פנימית לעבוד בה.
רק לקחת ממנה מעט,
לעשות את הגופית יותר גסות, אבל מה צריך לראות? צריך לראות בריאה פנימית,
כן?
אבל העיקר צריך להיות על לב מלא אהבה קדושה ויראה עליונה,
משתות קדושים, קירת מלכים הלאה,
גיבורי כוח עושי דברו.
תלמידי חכמים כאלה אינם מכירים בטבעם את טבע הסגולה הפנימית.
ויודעים להפריד ממנה בדבקות מחשבתם את הקליפה הבכירית,
אלה יכולים לעסוק בתשובה.
אומר הרב קוק, זה מה שרבנו.
אתה רוצה להנהיג את עם ישראל,
תפריד בין מה?
בין הנחש למול מטה.
אתה רואה נחש מולך, אמרת זה לא נחש,
זה מטה, אתה יכול לראות את שמות השם?
הם חייבים מזרים על זה לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש בהם.
מי שרוצה להתעסק בתשובה, מה הוא צריך לעשות?
הוא חייב לראות עיניים פנימיות, לראות נשמה טהורה, יש פה נשמות טהורות.
מה, אבל אתה רואה נחש?
נשמות טהורות, מטה.
כדי לעורר יותר ויותר כוח הטוב הצפון בהם,
שהתגבר לגמרי על הרע הבכירי והכניע אותו.
פעולת חכמים אם לוקחים לפרשות כאלה,
אינם חוזרת ריקה משום פעם.
אומר הרב קוק,
זה צריך לראות, מי שרוצה לעסוק בתשובה,
יודע להפריד.
לראות נשמות טהורות בקול יהודי,
ויראה בקול יהודי, זה הסוד הגדול שהקדוש ברוך הוא מראה לנו בשיעור האמונה הראשון עם משה רבנו,
שהם לא יאמינו לי, הם לא מאמינים,
לא זה.
מאמינים ומאמינים הם, גם אם אתה רואה נחש, זה מטה.
זה המהלך שצריך לעורר בנו בראייה הפנימית, שכל המפרשים יוצאים מהנחש הקדמוני והופכים להיות מטה,
שמה שהוא מטה בית אבותם, שבסוף ההסבר הוא שהמטה זה מה זה?
מטה הוזכה, ישלח השם מציון.
כשנחזור לבית המקדש, שהוא מטה השם,
נחזור לתפארת שלנו,
נראה בימינו, אמן.
זכו ואמצו.
::::::
