אנחנו ממשיכים בדיבורים אסורים.
אסור לדבר בבית הכנסת,
בפרט בשעת התפילה או בשעה שקוראים לספר תורה.
אסור לדבר בבית הכנסת, רק דברי תורה או תפילה או משהו כזה, דברים אחרים, אסור לדבר.
מה העניין של האסור לדבר? אתה עוסק,
מי שמתפלל מדבר עם מי?
עם הקדוש ברוך הוא.
תארו לעצמכם, כשאתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא, אתה מדבר עם חבר שלך. פתאום אתה אומר, אמתין,
יש לי שיחה ממתינה או משהו כזה.
אתה מפסיק פתאום לדבר עם מישהו אחר, זה יפה?
תוך כדי.
זה לא יפה.
אני רואה לומר שלפעמים נכנס לבית הכנסת ורואה שלט גדול,
אסור לדבר בזמן התפילה.
ולפי גודל השלט אתה מבין כמה מדברים כאן.
אם השלט הוא גדול מאוד, סימן שמה?
יש הרבה דיבורים.
במכון מאיר לא ראיתי, יש כאן שלט כזה? אסור לדבר דמעת פינה?
כאן רק בהתאם.
אז זהו.
צריך באמת להקפיד על הדבר הזה. אתה נמצא בבית הכנסת,
מדברת רק דברי תורה או דברי תפילה, ותו לא, ולא דברים כאלה.
ונכון שבית הכנסת,
כשמו כן, זה כינוס, מלשון כינוס, מתכנסים, באים.
אבל למרות הכל, צריך להיזהר לא לדבר דברי חולין או דברים מהסוג הזה.
יש בזה גם חילול השם גדול.
אדם בא לבית הכנסת, ברגע שהוא מדבר דברי חולין או דברים כאלה, הדברים האלה,
עלולים לגרום לחילול השם, כי מישהו מהצד רואה את הדבר הזה ואומר,
ככה אתם מתנהגים בבית הכנסת?
חילום זה היה פעם אחת,
מישהו שהיה בשכונה, הוא נפטר כבר, זיכרונו לברכה,
אדם לא דתי.
ויום אחד הוא אמר לי,
תראה, אני החלטתי בימים נוראים,
אני רוצה ללכת לבית הכנסת, לראות מה זה להיות כאן.
טוב, אז הוא הלך ימים נוראים לבית הכנסת,
ואחרי זה שאלתי אותו, אחרי ימים נוראים,
איך היה?
הוא אומר, יותר אני לא נכנס לבית הכנסת.
שאלתי אותו, למה? מה קרה?
הוא אומר, נכנסתי לבית הכנסת, אני הייתי בחלק האחורי של בית הכנסת,
וכל הזמן מדברים שם.
מדברים פוליטיקה, מדברים כספים, דברים כאלה.
אני באתי לשם בחרדת קודש, בית הכנסת.
זה מאוד הרחיק אותו מבית הכנסת.
צריך לזכור את הבית הכנסת, מקום של כינוס,
שיש שם דוגמה אישית. ברגע שאתה מדבר שם,
אז אפילו אולי שם גדול, חד ושלום.
רק דברי קדושה.
רק דברי קדושה.
