רבותיי, צהריים טובים, שלום וברכה, מה שלומכם?
אנחנו בעזרת השם השבת נזכה לסיים חומש בראשית
ולהגיד חזק חזק ונתחזק,
יחד עם כל כלל ישראל,
ורצוננו אז ללמוד תורה אור לפרשה,
דרשות נפלאות של אדמו"ר הזקן,
במסגרת לימוד החסידות שלנו.
כל שנה עושים משהו אחר, השנה תורה אור, שנה הבאה אולי נחזור לטניה.
והיום,
באור נפלא לברכת יעקב לשבט יהודה,
שיעקב גם מברך, אבל הוא גם מתאר,
נותן כל מיני כינויים לשבטים,
נכון? הוא זאב, זה אריה, זה לביא, זה ראם, כל אחד ממה זה שלו, ויהודה,
הוא גור אריה יהודה, מטרף בני אליטא וכולי,
ויש שם תיאור חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב.
המון שנים בתור ילד הייתי חושב שחכלילי עיניים זה עיניים כחולות.
והייתי מסתכל מישהו שאלה אם קחו לדעתה משבט יהודה.
אבל אגב, יש כזה פירוש.
נדמה לי, חיזקוני אומר את זה,
אבל רוב הפרשנים אומרים חכלילי, זה אדום,
אדמומית,
מיין. אדם שתה יין, יש לו,
האלכוהול גורם לפיצוץ של נימים קטנים בעין, ורואים עיניים אדומות,
ולווין שיניים מחלל.
אז את הפסוק הזה לוקח אדמור הזקן לענייני עבודת השם,
ולמצווה מאוד מאוד חשובה ויקרה, למעשה זאת המצווה השנייה
בספר המדבר של הרמב״ם וגם ברוכות יסודי התורה, מצוות אהבת השם, האל הנכבד, מצווה ליראה ולאהבה.
זה כולל גם ליראה ממנו וגם לאהוב אותו.
איך אוהבים את הקדוש ברוך הוא?
איך אפשר לאהוב אותו?
אז זה התורה שלפנינו.
אני אגיד את זה כמה מילות הקדמה ואז ניכנס פנימה, בסדר?
בהרבה מקומות
אדמו"ר הזקן מדבר על
שלושה סוגים,
סוג אחד, שלושה סוגים של אהבות.
נכון? זה עברית? שלושה סוגים של אהבות.
אהבה זה נקבה, סוג זה...
כן, three types, בסדר? יותר קל.
של אהבות.
אהבה,
אהבת עולם,
אהבה רבה ואהבה בתענוגים.
זה הכל ביטויים שלוקחים מהתפילה, אהבת עולם, אהבתנו, אהבה רבה, אהבתנו, ואהבה בתענוגים זה משיר השירים.
זה שלושה סוגים של אהבות. בתוך אהבה יש כל מיני וריאציות.
מה זה אהבת עולם? מה זה אהבה רבה? ומה זה אהבה בתענוגים?
אהבת עולם זה אהבה שהיא
מושגת מתוך התבוננות בעולם.
אדם עובד.
למדנו מהדבר הזה, קודם כל, שאהבה היא לא רק רגש,
אלא היא כנראה משהו יותר מרגש. אהבה זה יחס עמוק של קרבה,
הזדהות ושייכות. יש בו גם מרכיבים של רגש, אבל לא רק.
וכשאדם מתבונן,
מדבר על זה הרבה מאוד על אדמו"ר הזקן בתניא, המון,
גם בתורהו,
שאדם מתבונן בכמה העולם הוא גדול, וכמה הוא נפלא, וכמה מתוך כל העולם הזה הקדוש ברוך הוא בחר בנו, ונתן לנו תורה טוב וכו', הוא מתמלא אהבה.
כן, זה כמו, אתם יודעים מה? זה כמו הרגע הזה שילד,
אולי זה קורה לך רק כשאתה בעצמך אבא,
אתה פתאום מבין כמה ההורים שלך השקיעו בך.
אתה פתאום מתבונן, ובדרך כלל ילד הוא עסוק בעצמו.
יש איזשהו גיל שאתה מסתכל אחרון ואתה אומר, וואו,
הם באמת עבדו נורא קשה, כאילו.
מה זה הדבר הזה? האם אני חושב, באמת אני חושב על זה להורים שלי,
אבל לא רק כשלי, של כל הזה,
שאת הכל הם עשו בעצמם, לא היה מי שיעזור להם, הכל היה, כשעשו קניות, אז הלכו לשוק וקנו וסחבו עם סלים,
והעלו במדרגות כי לא היה מעלית, והכל היה כאילו,
וכביסות, לא היה מייבא,
מה שאנחנו הכול עושים היום בתיק וצ'אק ולוחצים, ולא היה טיטולים, היה חיתולים.
הם עבדו נורא קשה לגדל אותנו, וואו, זה היה חתיכת אירוע.
אז אתה פתאום מתבונן בדבר, אז אתה מתמלא באהבה.
גם לפני כן אתה אוהב תורם, אבל אתה מתמלא, נכון? זו אהבת עולם.
זו אהבה שמגיעה מתוך ההתבוננות בעולם.
בעולם הנפשי, וגם בעולם אפילו הביולוגי, או ההיסטורי,
או הפיזיקלי.
אדם מתבונן.
יש איזה סרטון יפה, אני ממליץ לכם לראות אותו.
נקרא "מסע במהירות האור".
מישהו מכיר?
סרטון חמוד מאוד,
שבעצם מדמה מה קורה אם נתחיל לטוס מכדור הארץ במהירות האור. לאן נגיע?
לאן נגיע אחרי שמונה דקות?
שמש.
נצא ממערכת השמש.
לאן נגיע אחרי שעה, אחרי שנה, אחרי מאה אלף שנים, אחרי מיליון אחרי... בקיצור, זה כאילו סרטון שלוקח את כל מה שידוע לנו עד היום,
על היקום,
ומאיץ אותך עד קצה היקום הידוע לנו היום.
מרגע מסוים אתה רואה את גלקסיית שביל החלב,
ואתה רואה איזה נקודה קטמתמת, כאילו, כל הגלקסיה שלנו,
שהיא מורכבת ממאה 150,
כוכבים בגלקסיה,
והיא אחת מתוך גלקסיות הידועות לנו היום, כי היקום מתפשט כל הזמן.
אז אתה אומר, וואו,
בכל הריק העצום הזה, שהרוב זה ריק,
לא ידוע לנו עד היום על חיים
צבוניים חוץ מכדור הארץ, ואז כאילו, כל האירוע הזה, אנחנו ה...
זה אהבת עולם, בסדר?
אהבה שנייה זה אהבה רבה,
והיא,
בכמה מקומות הדמור הזקן מגדירה את זה בתור סוג של מתנה.
מתנה שאדם זוכה לה מדי פעם,
שבלי שהוא מתאמץ,
יש לו איזה יציאה כזאת לקראת.
נגיד כמו,
אפשר לדמות את זה לעולם התפילה.
אפשר להתפלל, ולפני התפילה לעמוד ולהגיד, אוקיי, דיברנו על זה בבוקר,
לפני מי אני עומד,
קיבלתי כאן הזדמנות לפגישה עם הקדוש ברוך הוא,
קיבלתי כאן איזה... כאילו, אדם מתבונן בתפילה, במעמד התפילה, בחשיבות, אבל מהמקום הזה הוא מגיע
להתפלל בסדר גמור.
יש פעמים שאתה לא צריך את זה.
אתה פשוט, כאילו, התפילה זורמת לך.
זה אהבה רבה.
מדרגה שלישית גדולה מכולם זו אהבה בתענוגים.
מה זה אהבה בתענוגים?
אהבה בתענוגים זה מצב שבו,
נגיד, הרב חל מתחיל את ספרו בשנת ישרים,
נכון, יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה, שהתברר והתאמץ על האדם החבותו בעולמו, מה צריך להתאמץ?
והנה מה שהורינו חכמנו זה שהדנו נברא כי אם נתענג על השם.
ומקום העינוק האמיתי הזה הוא העולם הבא, אבל אכן עצמך בעולם הזה פרוזדור וכו'.
אז אתה שואל את עצמך, זהו?
זה העניין? באנו לעולם כדי להתענג?
שזה אנחנו בעולם? עושות חיים? לעשות כיף?
תשובה,
אומר לנו הרמח"ל, המטרה היא שאנחנו כל כך נעבוד על עצמנו ונתקן את עצמנו
עד כדי כך שדבר השם כל כך יתאים למבנה שלנו שהוא יגרום לנו עונג, כי עונג זו תחושה,
עונג זה אחד מהג' ראשין בכתר,
נכון? הכתר יש לו שלושה ראשין אמונה, תענוג ורצון,
אמונה זה רשע דלא התיידא, רד לה,
תענוג זה רשע דאריך ורצון זה רשע דעין.
ואדם מגיע לכזה מצב שדבר השם גורם לו עונג,
הוא נהנה מתפילה, יש לו עונג גופני.
כל כך, אם תרצו, זה נגיד
מקבילה יכולה להיות בתחום של כושר גופני.
בהתחלה אדם עושה כושר גופני, הוא סובל, הוא, קשה לו והוא מתעצבן.
אבל ככל שמתאמנים וככל שזה, הגוף נכנס למצב של בריאות
שקורה לו הפוך, שאם אדם לא מתאמן,
אז הוא מתחיל להרגיש מה?
מרגיש חוסר, מרגיש מצוקה, וכשהוא מתאמן הוא מרגיש שמחה, תוך כדי האימון, לא רק אחרי,
לא רק הידיעה שהוא עושה משהו משמעותי, אלא תוך כדי, או אוכל, בסדר?
אדם שקלקל את תכונת גופו והוא רגיל רק לטעמים חמוצים או חריפים או כל מיני כאלה,
אז הוא זה. אבל אם הוא עכשיו חוזר בתשובה,
אז הגוף שלו חוזר להתענג מעגבניה, מלפפון, מפלפל, מדברים שהקדוש ברוך הוא ברא אותם.
טעים לא תפוז, לא צריך איזה חמצוצים כאלה, לא יודע, מלאי רעל, כל הדברים האלה, בסדר?
אז גם ברוחניות,
אם אדם מתקן,
מזכך, מזכך את עצמו, מזכך את זה, אז הוא מגיע למצב שהוא,
יש לו עונג,
ממה?
מדבר השם.
עכשיו, יש שני מקומות שזה ממש ציווי מפורש. לדוגמה,
עונג שבת.
עונג שבת. אתה צריך משהו רבנו.
האם יש פה גל? גל עיניים ואני לא מפריע את דורתך.
הוא למעלה.
אז איפה היינו?
עונג שבת.
זה ציווי.
אדם לא יגיד, טוב, שבת, אני מכבד את זה, אבל...
אוף, מתי כבר יוצא?
בקיץ. או, שבת ארוכה, עד שיוצא את שבת.
עד שבת.
שבת.
מתענג על השבת!
עונג שבת.
רב שלום יקר לי בחיי היה אומר, הרבה אנשים יש להם כבוד שבת ולמעט מדי אנשים יש עונג שבת.
שהם נהנים מהשבת.
זו המדרגה הכי גבוהה. אליה צריך להגיע.
שכל כך אדם
עבד על עצמו,
שהוא כבר נהנה, ממה הוא נהנה?
הוא נהנה ממש, אני אומר הנאה גופנית אפילו. יש לו, מופרש אצלו ההרמון של ההנאה בדופמין,
סירוטונין וקצת אדרנלין,
כי הוא נהנה ממה?
מתפילין, מטלית, מטלית כמובן נתכלת,
מסוכה, בודקים אותו ורואים שכן, יאללה, דופק נכנס לסוכה, הדופק עולה.
יש דברים שהם,
אדם אוכל איזה מאכל טעים, אז הגוף מתחיל לעבוד, אבל כאן, מהחוויה הרוחנית, הוא ממש,
תשים אצלו מד הורמונלי, תראה שמופרשים הורמונים של שמחה והנאה.
יכול להיות דבר כזה.
זה מה שהוא מדבר איתנו כאן, על העניין הזה. בואו נראה את זה בפנים.
הנה התורה נקראת יין וחלב, כמו שכתוב, לכו ושברו בלא כסף ובלא מחיר, יין וחלב.
ולהבין את זה צריך להבין שתי בחינות אהבה רבה ואהבת עולם.
אהבה רבה, הסברנו כבר מה זה עוזי,
היא הבאה מלמעלה אשר מאליה וממילא נפשו בוערת כתנור אש.
ואהבת עולם היא אהבה הבאה על ידי התבוננות.
זה שתי אהבות,
רק הסברנו את זה לפני כן בעל פה יותר בהרחבה.
ויש אהבה שלישית גדולה משניהם,
והיא נקראת אהבה בתענוגים.
והסברנו כבר מה זה אהבה בתענוגים, נכון? שהאדם מתענג עליו, נסביר את זה גם בהמשך.
ואז הוא מתחיל להסביר את הפסוק.
וזה יובן הכתוב ככלילי עיניים מיין.
פירוש עיניים, מה זה עיניים?
ומה שכתוב, עיניי תמיד אל השם.
הנה אין השם אל יראב.
והוא בחינת להסתכלא בעיקרא דמלכא.
ראינו שיאיר בליבו אור האהבה להשם בבחינת ראייה
היא בחינת אהבה בתענוגים שהיא מדרגה העולה על כולנה למעלה מאהבה רבה ואהבת עולם.
כן?
כלומר, ככלילי עיניים מיין,
העיניים שלי אדומות מרוב אהבה, זה אהבה בתענוגים.
אז אומר יעקב אבינו ליהודה,
ליהודה,
ליהודה הכוונה ליהודים,
אני מברך אתכם שתהיה לכם אהבת השם באופן כזה שהעיניים שלכם דלוקות,
אדומות מרוב אהבה,
מרוב התבוננות.
וזה עולה על כולן למעלה מהאהבה רבה ובאהבת העולם, כמו שכתוב, עינייך יונים,
כמו זוג יונים שמסתכלים תמיד זה על זה ומתענגים.
אנחנו והקדוש ברוך הוא כמו זוג יונים.
כל הזמן מסתכלים, מתענגים, נכון?
יש דברים שאתה, נכון, אוהבים, חתן וכלה, הם רק מסתכלים אחד על השני,
מלאים באהבה, מלאים בשמחה, מלאים בתענוג, מלאים ב... בסדר?
כמו זוגיוניים,
שמסתכלים תמיד זה על זה ומתענגים. כך יהיה קשר האהבה בדבקות נפלא ועצום, עד שיהיו עיניו וליבו כל הימים רק להסתכל בעיקר דמלכה. הדבר המרכזי שאדם עסוק בו הוא להסתכל בעיקר המלך. איפה אני יכול לראות ולגלות את הקדוש ברוך הוא?
בטיבה, בהיסטוריה, במצוות, בתורה. זה מה שמעניין את הקדוש ברוך הוא.
האם יש פה, האם יש פה אשה מתברך בסיפור הזה? האם הוא,
כן?
אז כך יהיה קשר אהבה בדבקות נפלא ועצום,
עד שיהיו עיניי וליבו כל הימים רק להסתכל על בקער די מלכה.
וכמו שכתוב בזוהר, על הפסוק עשה בעינייך מנגדי,
דמוק דין ליה בשלהובין דרחימותה.
כן? כאילו,
הקב"ה אומר את זה לכנסת ישראל,
אני לא יכול להיות שאת מסתכלת עלי כל כך.
את כאילו שורפת אותי באש האהבה שלך.
זה כמו מישהו ש...
נגיד, להבדיל, להבדיל, כן, כמובן, בקליפה, מעריצים
של איזה מישהו, של איזה זמר, של איזה ספורטאי.
אז הם כבר מסתכלים עליו, וואלה, הוא עשה, הוא גירד ככה, הוא גירד ככה, הוא משנה תסרוקת,
אז כולם עושים תסרוקת כמו זה.
נכון?
לפני שנתיים הייתי רואה ילדים הולכים כזה עם קוקו, ילדים ובנים הולכים עם קוקו כזה, כמו אנטנה.
אמרתי, מה נסגר?
אז הם הסבירו לי שיש שחקן כדורגל כזה,
זה היה תסרוקת שלו.
מאז, ברוך השם, הבנתי שהוא עזב, אז חזרו להסתפר כמו מלאדם, אז הם כאילו הולכים כמו הלבל הזה, ככה,
בסדר? אז כאילו כל דבר הזה, תסרוקת, אז בקליפה, כן?
אז להבדיל, השם יתברך, כל דבר אתה מסתכל.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? איזה יופי, עשה את הדבר הזה, עשה את הדבר הזה, פעל את זה, פעל את זה, איזה יופי, השתבח שמו.
כל דבר, בבריאה, בטבע, בפיזיקה, בביולוגיה, אתה מסתכל בעיקר על דמלכה.
עד שכאילו הקדוש בכל זאת אומרת, דאוי, הגזמתם, כמה אתם מסתכלים עליי, כאילו, נכון?
ככה אומר הזוהר.
שתהיה אהבה מתלהבת ומתלהטת בלב איש
להתענג על השם מרוב קול,
עד שאין כוח בנושא להגביל את האהבה בלב רק בבחינת ראייה מבחוץ.
כן?
הוא כבר לא יכול לשמור את זה בלב, וזה...
לפעמים אתה אוהב משהו ואתה שומר את זה בלב, לפעמים זה כבר...
אי אפשר, אתה לא יכול להסתיר את זה, זה כבר...
כן?
אני זוכר שאחת הבנות שלנו,
שהן בנשואות, אז היא חזרה מדייט עם מישהי התחתנה איתו בסוף.
אז הולכים לדייט, חוזרים,
אבל היא חזרה ככה, כאילו...
היא לא דיברה, אבל רק מהעיניים ראו ש...
טוב, שהתקדמו, הייתה שם התקדמות, ברוך השם, התחתנו בסוף.
כן, אז כאילו זה...
כבר אי אפשר לשמור את זה בלב, כולם רואים, רואים את זה,
העיניים שלך זורחות.
אז זה מה שהוא אומר כאן על אהבת השם.
וזה עניין חכלילי עיניים.
פירוש,
אדמומית העיניים,
שאודם העיניים ומחמת תוקף ריש פי אש,
דמוק דין לב בשלוביתא,
והוא בחינת מעלת ומדרגת השבת,
כן,
כמו השבת.
אז תתענג וקראת לשבת עונג, כמו שאמרנו, שהציפייה
של הקדוש ברוך הוא מאיתנו, שלא רק נכבד את השבת,
לא רק נשמור את השבת, לא רק נכבד את השבת,
אלא
להתענג על השבת.
איפה בא לידי ביטוי אם אתה מתענג על השבת או לא? אם אתה מתענג על משהו, אתה לא ממהר לסיים אותו.
כיף!
נכון? איך יודעים אם היה מפגש משפחתי מוצלח או חברתי מוצלח?
לא רוצים להתפזר. לא רוצים להתפזר. אחרי שההוא אומר, טוב, מסתיים, ממשיכים לדבר.
מדברים, מפטפטים, סימן שהיה מוצלח.
אבל אם איך שאומרים, איך שאומרים, מסתיים,
דקה אחר כך אין פה אף אחד,
סימן שהיה גרוע מאוד,
נכון?
אם אין אפטר פארטי.
אז הוא אומר, שבת,
עונג שבת, זה בא לידי ביטוי, איך אתה מקבל את השבת לפני ואחרי, אם אתה מקבל את השבת על הקשקש ומוציא אותה בשנייה שאפשר,
זמן רבנו טיים, מישהו פעם אמר לי,
זמן רבנו טיים, רוצים לעשן.
אז זה לא עונג,
אבל אם אתה יודע, את שבת,
מוציא אותה בנחת,
קצת אחרי הזמן,
תהיה להרבית בנחת, אחרי זה הבדלה הרבה זמן, אני גם לא ממהר להחליט בגדים, אני לא מבין את הקטע הזה, זה נהוג באזור המרכז, אנשים, איך שיוצא שבת,
עולים על מדס.
אני זוכר, זה היה הרגע הכי קשוח בצבא,
ששבע דקות הייתם על ב', שבת הולכים על א', כן? כאילו, אה, אתה...
מה זה, מוצא שבת, נשארים בגדי שבת.
יום ראשון, תחליט בגדים, יוצא שבת.
אה?
מה זה?
כן.
כן,
זה ארצות הרביעית, הולכים לישון.
לא מספיק סובב את הראש, אני כבר רואה את כולם בגדי יום חול.
מה הלחץ להחליף איזה?
עונג שבת,
לעורר, יפה.
אז תתענג וכו'. אה, אבל איך מגיעים לזה?
איך מגיעים לככלילי עיניים?
צריך מה?
לבן שיניים מחלב.
או איך מגיעים לשבת? מי שעובד ועמל בימות החול,
הוא יזכה לדבר הזה בשבת.
אך מי שטח בערב שבת וכולי, לכן צריך כל ימות החול ליגע את נפשו.
איך להגיע, לעורר את האהבה רבה ואהבת עולם.
אהבת עולם דרך ההתבוננות, אהבה רבה דרך תפילה, הקדוש ברוך הוא תזכה אותי לזה הרת פנים, לבקש את הדבר הזה, ואז בשבת הוא יכול לזכות לזה.
ועל ידי זה יגיע לבחינת אהבה בתענוגים המתגלית בשבת, והנה כל זה בא בבחינת ומדרגת יין,
יינה של תורה,
וזהו חכלילי. מה זה חכלילי?
איזה מילה יפה. מה זה חכלילי?
החלילי.
אז צבע.
אדום, איך אתה, איך זה? מה, איך, איך אתה יודע?
כן?
איך אומרים בערבית, אולי זה קשור לערבית? אחמר זה ערבית באדום, לא? איך אומרים סגול?
כן, לא יודע איך אומרים סגול בערבית.
אחדר זה, לא, אחדר זה ירוק.
אספר זה צהוב, אסמר זה כהה,
אסוול זה שחור,
ארמני זה אפור,
אביה זה לבנתו, לא יודע איך.
תעשו רגע בגוגל, איך אומרים סגול?
אדמדם אולי?
החלילי, אה?
ארג'ואן, איך שמו.
טוב,
אז הוא דורש את זה ככה, מה זה חכלי לי?
חכלי.
כל חך שתואם אומר לי לי.
חכלי לי, זהו כל, זה מדרש, חכמים.
כל חך שתואם אומר לי לי, כלומר,
כיף לך, אתה תואם את זה ואתה אומר, זה שייך אליי,
אני מתענג, זה הטעם שלי,
חכלי לי זה לפי הטעם שלי.
אז אדם תואם את דבר השם, את המצוות, את התורה, ואומר, וואי, זה מתוק לי, זה טעים לי,
איזה יופי, אני מזדהה עם הדבר הזה,
זה הטעם שלי, חכ לי לי.
וזהו, חכ לי לי, כל אחד הטועם אומר לי לי,
לפי שיתגלה, תראו, זה ממש ממש יפה, כי זה עונג, אז הוא ממש ממשיל את זה לטעם.
יש לי, ולכן גם,
נגיד, אתה יכול לראות,
אצל חמי, עליו השלום, הייתי רואה את החבר'ה, היו כל כך אוהבים פיוטים,
והיה מגיע איזה פייטן, אבל אם הפייטן היה עושה באיזה סיבוב, היה עושה את הסיבוב לא כמו שצריך,
זה לא אתה, זה צריך להיות בדיוק איך שאני רגיל לכל הדברים האלו.
וזכה חלילי, כל חכך היום אומר לי, לפי שהתגלה ברכינת חך התואם את היין,
דהיינו בחינת חוכמה וטעמי מצוות
שהם בחינת הענוג העליון.
ועל זה כן נתעלה בעילוי אחר עילוי לי עד דרום המעלות.
טוב, אז זכה חלילי עיניים.
אבל איך מגיעים לזה?
על ידי לבן שיניים וחלב.
רבותיי, השיניים,
גם ב...
קודם כל בעולם הטבע,
בביולוגיה, יש לנו שריר לסת, שזה השריר הכי חזק בגוף.
נכון?
אין שריר עם פרס יותר חזק משריר הלסת.
ולכן, למרבה הפלא, אם אנחנו נאכל בטעות איזה זית שיש בו גרעין ולא נשים לב, וניתן ביס לגרעין,
מה יקרה?
יישבר השיניים!
שברו השיניים, איך זה? כלומר, השריר
יותר חזק מהשן, והשן היא חזקה מאוד.
שיניים זה, נכון, אתה נותן ביס למישהו בטעות,
זה ממש יכול...
אז זה אומר שקודם כל צריך ללעוס את האוכל, לא סתם הקדוש ברוך הוא ברא כזה שריר חזק, כי האוכל צריך להילעס היטב.
יש לנו 32 שיניים בפה,
מי ש... מה?
ל"ב נתיבות חוכמה,
ואומרים שצריך גם ללעוס כל אוכל ללעוס אותו 32 פעמים,
עד שהוא מרוסק היטב,
ואז לא לבלוע את האוכל, האוכל מרוסק היטב.
מישהו גם אמר לי שיש כזה מנגנון במוח,
הגנה.
אדם מכניס כף ומתחיל ללעוס.
ברגע שהוא מעמיס את הכף הבאה,
המוח מבין שהולך להגיע עוד אוכל ולחנוק לו את הפה, אז הוא מיד נותן פקודה לבלוע.
כדי לפנות את הפה לכף הבאה.
אז מילא לא לעוס טוב.
תלעס, תבלע,
ואז תיקח, ואז גם אוכלים יותר לאט, אז גם אוכלים פחות.
בסדר?
ולא ככה, תנעץ, תביא, תנעץ, זה לא עליך.
אז זה לא עושים.
בא עושה הלעיסה, לוקחת את האוכל, מפרקת אותו
לגורמים.
כתיבה אותו ברוק, הופכת אותו לראוי לעיכול, ואז הקביעה כבר גומרת את העניינים, האנזימים של העיכול וכל הדברים האלה,
מגיע למעיל, לטריסריון, כיס המרן, נכנס למערכת העיכול, הכבד,
מה שמזון, מזון, מגיע לתאים,
מה שסוכר מגיע לדם ולמוח,
מה שפסולת, יוצא החוצה.
פלא פלאים.
אז זה ב...
ערכת העיכול על חצי אצבע.
מה זה ברוחניות?
אומר לנו האדמו"ר הזקן, ולבן שיניים מחלב. פירוש,
כי שיניים הן הטוחנות המאכל
להיות מתעכל במאב.
שעל זה זה יהיה מזון לגוף.
מה שאין כן, כשלא ילעוס ויטחון המאכל בשיניו,
לא יבוא לידי עיכול כלל,
ולא יהיה לו למזון ולסוער, וזה נכון גם ביולוגית, כי הקיבה לא יודעת לרסק,
היא יודעת להמיס.
היא יודעת להמיס את הדבר המרוסק ולהפוך את זה, לפרק את זה, אבל אם זה נכנס
לא מרוסק, אז זה מסתובב, מסתובב, מסתובב, מסתובב.
ולא מצליחים להתקל, ואז הגוף מנסה לפנות את זה, ואז יש תצועה קשה, ועם כל מיני דברים,
ודברים לא טובים. אז צריך ללאוס כמו שצריך.
אז ברוחניות, וככה, דרך משל,
כדי שיהיה מזון רוחני לרמ"ח איברים דה מלכה,
אופס, סליחה, לרמ"ח איברי,
לרמ"ח איברים דה מלכה,
איברי הנפש הרוחנית,
שתהא נפשו מרכבה אליהם,
יתאחד ממש עם הנפש, כמו שהאדם
יבנה את הנפש שלו בתור מרכבה לרעיון האלוקי.
הנפש הבהמית, זוכרים, דיברנו על זה הרבה פעמים, שהנפש הבהמית לא צריך לגרש אותה ולא צריך לבטל אותה ולא צריך להרוג אותה חלילה, צריך להפוך אותה למרכבה,
למה?
לנפש האלוקית.
אז צריך להיות בחינת שיניים הטוחנות ומפררות, דהיינו לפרר ולברר
כל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו ולדקדק ולפשפש בהן ולהיות ממר ידי חוש בנאה,
לשקול כל דרכיו ולפלס מעגלותיו, חשבון נפש!
תפרק את המעשים, נכון?
מי עושה את זה?
אני כבר, לא, לא עשיתי את זה, אבל היה פעם שאני עושה את זה. סוף כל יום, ככה במיטה, שאני כבר כזה חצי בכרית, כבר חצי וזה,
עושה רגע איזה, מעביר את היום.
קמתי בבוקר, מתי קמתי, איך קמתי, התפללתי פה, התפילה, זה, זה, שיעור, מלחה, בנסיעה, כאילו מעביר את היום,
בודק שהכל היה זה, אה, זה לא בסדר, מחר תתקן את זה, מחר תעשה, כאילו הוא עושה איזה
ויש כזה קטן אחורה, מסמן, כל דברים, לעצמי,
הולך לישון.
חסר חשבון,
חשבון נפש, תבדוק.
חשבון נפש כתוב, נכון, הרמח"ל אומר, צריך לעשות את זה כל יום, כי דרך הסוחרים ששוקלים את זה שלהם כל יום, גם אתה כל הזמן צריך חשבון נפש.
ככה, אם אדם היה לו איזה טעות, איזה סטייה קטנה,
הוא מייד מתקן, הוא לא יחכה שהוא יהיה סטייה גדולה.
ונקרא בלשון הגמרא מדקדק במעשיו.
מה זה מדקדק במעשיו? מה זה לדקדק?
אני שואל, דק.
הוא לא מחכה שזה יהיה עבה עד שנופל לו על הראש איזה בום,
ואז הוא מבין, כי הוא לא מחכה שהוא יפגע באיזה מישהו בצורה בוטה.
פעם אחת הוא אמר מילה לא במקום,
דק הוא שם לב כבר. הרבה פעמים כשאתה מדקדק במעשיך, אתה שם לב לדברים לפני בכלל שאחרים שמים לב. אתה כבר שם לב על עצמך.
אתה לא צריך להגיע למצב שאומרים, וואי, איך פגעת בו, איך אמרתי לו, לא, אני כבר שמתי לב לזה לפני כן, שזה היה לא מדוקדק, לא מדוקדק, מדויק,
בסדר, יפה, דק, מדקדק במעשיו,
מחכה שהדברים יהיו דקים, וכבר מטפל בדברים כשהם דקים, לא כשהם עבים.
אחד הכינויים בחסידות לאחד המילות הגנאי,
זה עבה,
הוא עבה,
גס ועבה.
אדמור הרבי ריאצה אומר, משפט,
אין הגס ואהבה מרגיש בגסותו ועביותו שלו.
אחת התחומות של מי שהוא גס ואהבה זה שהוא לא מרגיש שהוא גס ואהבה.
ונקרא בלשון הגמרא, מדקדוק במעשה אפשר לדקח יהיה מבחינת עיכול בנפש שהטוב יקבל למזון ולשובע והפסולת המעורבת,
תערובת זר ופסולת יידחה לחוץ. זה נפלא, איך אדמור זקן ידעת כל הדברים האלו בעולמות ביולוגיה?
וכן בענייני בירורי המידות, אהבה ויראה,
כיצד היא אהבה אמיתית להשם,
וכיצד היא בחינת התהפכה חשוך על הנאורה באמת לאמיתו,
להיות מייגע את עצמו בגיעת הנפש, לבוא למדרגה זו,
שיהיה נקבע בליבו באמת לאמיתו בלי דמיונות. כי האדם עובד, כל השבוע הוא עובד לגבי האם זה באמת אהבת השם, ויראטור, וכל הדברים, הוא עושה עבודה.
לבין שיניים מחלב, השיניים עובדות,
טוחנות,
שיהיה נקבע בליבו באמת לאמיתו בלי דמיונות וכיוצא בזה, כמה דרכים הידועים למבקשי השם יבינו כל מאליהם שצריך לדקדק ולפשפש ולהיות מלהגיע את עצמו. אתם יודעים שאומרים, חסידים היו אומרים, שאם ניקח
את ספר התניא ונסכם אותו, אז יצא משפט אחד. מהו המשפט?
אל תהיה רמאי.
תפסיק
לרמות את עצמך.
אומרים שאם אדם מרמה את אחרים,
לפעמים הוא מצליח,
אבל אם הוא מרמה את עצמו, הוא בטוח מצליח.
זה עובד 100%.
מאה אחוז הצלחה.
אז תפסיק לרמות את עצמך.
דקדק במעשים.
אנחנו כולנו חיים באיזו תחושה כללית שאנחנו בסדר.
באופן כללי, אני גר בחלק המואר של הירח.
הכל בסדר איתי.
אפשר רגע לבדוק את הבסדר הזה שנייה?
אפשר רגע אולי לתרגם אותו למספרים,
לתרגם אותו לזה? בואו שניה נבדוק, בואו רגע נפתח את העניינים ונראה מה קורה.
בסדר?
יש את האפליקציה המפחידה הזאת,
שבודקת כמה זמן היית בטלפון.
שואלים לי מצד תגיד כמה, אתה משחק אות? שמע, אני בסדר, אני לא...
זה נראה לי לא...
טוב, אפשר רגע לבדוק את הטלפון שלך?
תסתכל, זה הולך בעמודות כאלו, רואים את ה...
שמונה שעות.
אני שמונה שעות?
לא יכול להיות.
הנה הוא אומר, הוא מקולקל, הטלפון התקלקל.
האינטלקציה לא עובדת.
שמונה שעות, איך יכול להיות?
לא שמת לב בכלל.
אז תבדוק,
תבדוק.
ביגיעה, הוא קורא לזה יגיעה.
וכיוצא בזה כמה דרכים הידועים לבקשה השם יבינו כל מיני דברים שצריך לדקדק ולפשפש להיות מיגע עצמו,
אך אחר כך
יגיע לבחינת ומדרגת החלב.
כשאדם מיגע את עצמו, הוא זוכה לבין שיניים, הוא משתמש בשיניים,
הוא לא בולע אלא הוא טוחן,
נהיה חלב. מה עושה החלב?
חלב מלא בסידן!
כמו שהחלב על דרך משל מגדל את הוולד
להיות איבריו נגדלים,
כן, אגב, כל חלב
צריך להיות מותאם לבהמה שזה. לכן,
בני אדם, לשתות חלב, יותר מדי זה לא טוב.
כי החלב הוא חלב של בהמה, לא של בני אדם. הוא מלא בהורמונים ומלא בכל מיני חומרים שלא עושים לנו טוב.
אז לא טוב להרבות במוצרי חלב,
יותר מדי.
אבל חלב אם כמובן מתאים מאוד לתינוק,
אז צריך להניק.
וכמו שחלב על דרך משל מגדל טבלת דעות איברים נגדלים,
כך, בחינת החלב של תורה,
מגדל את מידותיו, אהבה ויראה.
להיות לו אהבה ויראה יותר גדולים בגדולת המוחין. הוא לא רק אוהב את הקדוש ברוך הוא אהבה רגשית, הוא אוהב אותו גם במוחין.
ולא רק יראה, הוא לא מפחד רק מהעונש,
הוא מפחד מכל מיני דברים, אלא יש לו יראה,
כמו שדיברנו, לא זוכר איפה,
יראת בושת. הוא מתבייש מהקדוש ברוך הוא כי הוא מרגיש שהוא לא מספיק ראוי,
או יראה שהיא, הפחד לא להתנהג כראוי, כמו שמגיע אדם גדול ואתה מפחד לפספס,
להתנהג אליו לא כראוי.
או יראה של רגישות,
פנימיות היראה זה גבורה, וגבורה,
פנימיות הגבורה זה יראה, ויראה זה רגישות מלפספס.
אז הוא, הוא, המושגים נהיים עשירים אצלו.
הוא נהיה לבן שיניים מחלב,
וכמו שהחלב על דרך, למשל, מגדל את הולד,
להיות, איבריו,
נגדלים,
כך בחינת החלב של תורה מגדלת מידותה באבה ויראה,
להיות לו אבה ויראה יותר גדולים בגדולת המוחין.
וזהו, רוחצות בחלב, נכון?
איך זה הולך שם הפסוק?
לא, אבל איך זה מתחיל?
לחייו כערוגת הבושם, מגדלות מרככים,
שפתותיו ששנים עוטפות מורו ואומר, ידיו גדלה מעוור ינאיו, ויש ה' ואיזה משהו כמה דברים, נו, ברח לי, נו?
איפה זה הולך? איך זה הולך?
רוחצות בחלב, יושבות על מילט.
זה בדיוק הפסוק לפני.
"דודי צח ואדום דגול ומרבר או שקתם פז, כבוצותיו תלתלים שחררות קרב עיניו, עיניו כי אונים על אפיקי מים רוחצות בחלב ויושבות על מילט".
אז זה היונים שמסתכלות, העיניים, נכון? מסתכלים,
אבל זה לא רק עיניים של אונים אלא גם רוחצות בחלב,
נכון? אז,
כשיש גדולת המוחין, רוחצות בחלב.
לרחוץ זה גם לנקות.
כן, נכון, שהחלב מרחיץ את המידות.
ונהפכין ממהות למהות,
להיות נהפך ליבו ונעשה כאיש אחר לגמרי,
בשינוי המידות כולן שווים לטובה.
אדם מקבל איזה,
רוחץ את הצמצומים שלו ואת ההבנות המוטעות שלו,
גם נגיד אם הוא היה ירא, אבל לפני כן לא הייתה לו יראת העונש.
עכשיו אתה מבין שהיראת העונש זה בושה, מה אתה? הרי ביראת העונש, מי מעניין אותך?
אתה, לא הקדוש ברוך הוא, אתה אומר, אני לא רוצה לקבל את הכאפה,
לא אכפת לך בכלל מהקדוש ברוך הוא.
יראה אמיתית?
הקדוש ברוך הוא מגיע לכאן, המלך מגיע לכאן, אני רוצה לכבד אותו.
פתאום אתה מתבייש? איזה בושה, לפני כן הייתי ביראת העונש, הייתי עסוק בכלל בעצמי, לא הייתי עסוק בו.
עכשיו, אני עסוק בו.
אז אתה רוחץ בחלב, חלב זה העבודה הזאת,
את כל הצמצומים והדברים הקטנים,
ומזה יומשך להיות לבין שיניים שיהיה בהם בחינת לבנונית,
לבנונית, כן, ובהירות.
שיניים לבנות, כן, כולם אוהבים שיניים לבנות.
בבירורי המידות, בעילוי אחר עילוי, עד דרום המעלות,
בבחינת ראייה חושית
שלא ביגיעה, יגיעת הנפש, יגיעת הבשר, רק מיד יגיע אליו.
וזהו, חכללי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב.
יין וחלב נעשה הכל בבחינת חכללי לי עד דרום המעלות. כלומר,
אני מסכם,
המטרה היא להגיע לחכללי עיניים.
שאדם יטעם בחך ויגיד לי, זה שלי, זה מתאים לי.
הדרך היא לבין שיניים,
חשבון נפש, עבודה,
רצינות, התבוננות,
מי חלב, לבין שיניים מי חלב, נהפך העבודה הזאתי לחלב,
לכוח רוחני שמזין את האדם ומגדיל אותו,
וכיוון שאדם גודל הוא נעשה כלי יותר ראוי לקלוט את האור האלוקי והוא זוכה לאהבה בתענוגים,
שגורמת לו להרגיש עונג, קרבה ושייכות לדבר השם, ברמה שהוא,
שהוא, זה שייך אליו, הוא מרגיש שזה הדבר שמשמח אותו.
כל זה מברכים את יהודה, את היהודים.
איזה יפה זה, זה ממש
כאילו, המטרה, תורת החסידות אומרת, אתה לא מספיק לי רק שתקיים את המצוות.
מה רמת היחס שלך? מה רמת האהבה שלך לקדוש ברוך הוא?
מה רמת הגעגוע שלך אליו? כמה אתה מתענג על המצוות?
אם היינו יכולים לשים מד עונג,
כל אחד מאיתנו היה לו כמו, יש לי פה בגרמין,
עכשיו נעשה פונקציה, נציע להם בגרמין, נעשה פונקציה,
יש פה כל מיני אימונים,
אז נוסיף גם אימון רוחני,
כמו שהוא מודד את הדופק,
מודד לך את כל החיים שלך וכל הדברים האלו,
לימדו עד עכשיו את מעמד העונג בקיום מצוות.
כן, ניכנס, נחבר את זה לאדם בתפילה,
מה נראה? פתאום זה צניחה, בום.
ואז רואים, פתאום זה עולה, מה קרה? הוא לקח איזה אלון, סוף סוף הוא נהנה, יש עונג קצת, יש איזה אלון שאפשר לקרוא.
זה נכון, ואחרי זה ניקח את השעון הזה, נראה.
נבדוק,
נבדוק כמה עונג יש לך,
מה משמח אותך,
בסדר?
נגיד סוכות,
מותר בסוכות לצאת מהסוכה,
לטייל.
מותר, בסוכה תשבו כן תדורו, כמו שאדם גר בבית שלו
והוא לא נמנע מלצאת לטייל. אז גם בסוכה.
אז אם אדם הוא רק ברובד המצווה, הוא אומר, תשמע, ישבתי בסוכה, אכלתי כזה במטפק, מה אתה רוצה ממני?
אבל אם מתפתח אצל האדם איזה עונג מהמצוות,
אין עונג יותר גדול מאשר להיות בסוכה.
מה, תחליף פרה, תחליף זהב בנחושת?
תצא לטייל מחוץ לסוכה כשיש לך...
טייל אחרי סוכות!
שבוע בין הזמן עם אחרי סוכות של טייל.
וסוכות איפה אתה טייל?
אוכל ויושב וישן, טייל,
מסוכה.
זה העונג.
אין עונג יותר גדול מהדבר הזה.
לא ככה?
אם מדברים את זה לאהבת של גולדווירי,
זה הכי בסיסי,
היצרי, פיזי. זה אהבת ליאב באמצע. אה. ושאתה,
במכינת ספרי, אז זה נראה לי הדבר הכי גבוהה. טוב, כן. זה הפוך. כן, כן. כשאהבה בספר היא יחסית לאולי על הדוכן. אבל זה, אבל זה לא אהבת...
היא באמצע, ואהבת תלמידים זה כאילו הכי גבוה. כן. כי אומרים שיש אקבלה ביחד נסמד עליו. כן, כן. אבל תשים לב, תשים לב, זה לא,
מה שאתה מתאר זה אהבת התענוגים.
הוא מדבר על האהבה בתענוגים.
שזה אהבה שהוא פשוט אוהב, וזה לא מאמץ, הוא מלא בעונג בדבר הזה.
אהבה בתענוגים. כשנזכה לזה, רבותיי, אמן ואמן.
כבת שלום ומבורך.
היו משלמים רבות ונימות וטובות.
תגובה אחת
תודה רבה הרב איל על השיעורים הנפלאים.
הם מאד בונים ומשמחים