טוב, צהריים טובים, אחי ורעי,
ברוך אתה אדוני ראש הכל יגיעו.
אנחנו נפגשים פה ללמוד מתורת החסידות,
לחיות עם הזמן,
שציווה אותנו האדמו"ר הזקן, לחיות עם הזמן.
והזמן הוא פרשת השבוע, זה הזמן,
זה הציר המרכזי של הזמן.
והיום אנחנו שבוע פרשת שמות,
בעזרתו יתעלה,
בעזרתו יתעלה, נכון?
אתם איתי?
כן. יופי.
אתם באנרגיות חיוביות?
מצוין.
יש פרשות שהן נפסקות ממש באמצע, נכון?
נגיד בין מקץ לוויגש,
לא מכיר יהודי אחד רציני שלא ממשיך לקרוא בסוף מקץ,
או קצת גם וייגש, לא?
עד שמעלים את המפטיר, בוא נראה מה קרה, אי אפשר, מתח, נכון? כל שנה זה מתח,
וייגש אליו יהודה.
גם הפרשות,
שמות וירא, הם כאלו בעצם,
אנחנו מיד נראה את זה כי סוף פרשת שמות אצלנו
היא בעצם, הבאתי מספיק דפים לדעתי, אמור להיות שמה.
סוף פרשת שמות
בעצם זה מין שו"ת, שאלה ותשובה.
יש שאלה בסוף פרשת שמות ויש תשובה
בתחילת פרשת ויראה את השו"ת הזה אנחנו ננסה ללמוד היום זה בעצם שו"ת בין משה לבין הקדוש ברוך הוא.
יש פה דבר הזה כמה וכמה רבדים כולם קשורים היטב
לתנועה החסידית שבנפש וגם למאורעות שלנו היום.
גם למאורעות שלנו היום.
בואו נלמד.
משה רבנו מגיע,
ניגש לפרעה, אומר לו שלשחרר את בני ישראל, פרעה לו פרייר והוא מיד מתחיל להכביד את הגזירה, נכון? מה, נרפים את הנרפים?
תכבד העבודה על האנשים ועל ישעור בדברי שקר ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה.
ומה הגזירה?
אין לכם תבן,
זהו, תבן לא ינטה לכם וכולי.
ואז מה כתוב?
ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברעל אמור לא תגרו מלבניכם דבריו ביומו ויפגעו את משה ואת אהרון ניצבים לקראתם ויצאתם מאת פרעה. זאת אומרת תדמיינו את הסיטואציה.
משה ואהרון יוצאים מהפגישה הרשמית עם פרעה בטח היה איזה משמר כבוד וכל הדברים האלו הם כאילו הנציגים של עם ישראל ומי פוגש אותם בדרך השוטרים
של עם ישראל אומרים להם אתם הולכים לפגישות דיפלומטיות אתם הולכים לכל מיני עניינים אנחנו בינתיים חוטפים בראש
ויאמרו עליהם ירא אדוני עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו ותת חרב בידם להורגן.
כן.
טוב עכשיו אם אנחנו היינו עושים את הפסוקים כאן מה היינו אומרים בסדר מה אתה רוצה זה ברור זה טבעי יש כאן תהליך
של גאולה של שחרור זה ברור שבהתחלה פרעה לא ישתף פעולה אבל כאילו אם אני הייתי משה רבנו הייתי אומר חבר'ה להירגע לנשום עמוק
לנשום
זה התחלה יהיה בסדר הקב"ה דיבר איתי בסנאה
אמר לי כל מיני דברים אני בסדר ברור שיהיה קצת קשה בהתחלה איך כתוב כאן ברכבת הקלה קשה עכשיו
הקלה אחר כך.
הקלה כן כאילו הרכבת הקלה.
מתי זה אחר כך שהרכבת הקלה בעד בעד בעד נכון.
קשה עכשיו הקלה לנכד שלך.
לא ברוך השם כבר יש זה נכון.
אז זה מה שאני הייתי אומר אם הייתי משה רבנו שם אבל אני לא.
ומשה רבנו דווקא בחר להגיב אחרת.
מה?
קריסה קצת.
וישוב משה אל אדוני ויאמר אדוני למה הרעות על העם הזה?
למה זה שלחתני? וואי וואי מה זה?
א' למה הרעות על העם? זה הרעותה.
ככה זה דרך החירות.
אז נגיד לקדוש ברוך הוא והוא מתכוון לערער ואחרי זה גם משה רבנו מערער על עצם השליחות.
מה אתם אומרים?
לכאורה משה אמור מה זה? לא היה צריך לדבר ככה.
ואז כתוב כך.
סליחה, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך.
מה אתה רוצה שהכל יקרה כאן לעכשיו מה זה הדיבור הזה
כביכול אפשר לשאול על משה רבנו
רש"י שואל נכון רש"י בעקבות המדרשים
ואז
הזות דה קדושה אומר כבודו יפה אז בוא נראה רגע את רש"י כמו שאמר הרב רן אתה תראה הרהרת על מידותיי
קצת סבלנות
לא כי אברהם שאמרתי לו כי ביצחק אקרא לך זרה ואחר
כך אמרתי לו, עליהו לעולם ולא יירך ארמידותיי.
ולא כאברהם, שאמרתי לו, סליחה, ולא כסליחה,
אתה תראה, ולכן, סליחה, לפיכך, אתה תראה, עכשיו תראה,
כן, את יציאת מצרים,
אבל העשוי לפרעות תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות כשאביהם אל הארץ. כאילו, הקודם כל אמרנו משה רבינו, ככה אתה מדבר,
אתה לא תיכנס לארץ.
תקיפות.
טוב,
בסדר, זה קצת מתיחות, נכון?
אנחנו לא כל כך מבינים.
לא את השאלה של משה, וגם, אוקיי, אז מה פשר, אז מה זה ה "אתה תראה" הזה? טוב, בואו נמשיך את הפסוקים,
כי הכל מתחיל בסוף מהפסוקים, זה מדהים,
הרי גם תורת החסידות, היא מתחילה בסוף, הכל נעוץ בפסוקים עצמם.
טוב.
ויאמר אדוני אל משה, אתה תראה אשר אעשה לפרעה, כלומר, אז ראינו, אתה תראה זה סוג של,
לפי רש"י, סוג של ענישה, נכון?
אתה תראה, אבל לא תראה את מלכי שבעה ארמות,
כי ביד חזקה ישלחם, ביד חזקה יגרשם מארצו.
ואז זה סוף בפרשת שמועות, ומיד זה אותו דיבור. כלומר זה חצוי ממש באמצע, לכאורה אין מקום לחצות את זה, אבל ככה חצוי לנו רבותינו, אבל זה ממש אותו דיבור.
אבל מתחלף פה במקום יו"ד כו"ד כבמקום הוויה. בכבוד, שכן הכי טוב, כאן זה, יש לה חשובים פה.
וידבר אליהם למשה ואומר אליו אני אדוני,
ואירע אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שלה ישמי אדוני להם וגם הכבדים את בריתי איתם וכו' וגם אני שמעתי את נקת בלכן אמור להם וכולי
אני אדוני והוצאתי לכם מארץ מתחת שבת מצרים וכולי
והקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוהים לשנות הגאולה ולשונות לארץ וכולי ולתת לכם את הממשה אני אדוני.
מה הנושא של הפסוקים הללו?
צודק א' צודק ב' בוא נדייק את זה יותר הנושא כשאנחנו קוראים את זה ברצף יחד עם פרשת שמות
הנושא הוא שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו אני אתה חושב שאני אלוהים?
לא אני י"ק ו"ק בסדר זה הנושא הוא אומר לו תקשיב אתה לא הבנת
נכון בוא נקרא את זה רגע בתרגום לשפה פנימית וישר משה אל אדוני י"ק ו"ק זה שם הוויה של חסדים ורחמים כן כן מהווה את ההיסטוריה וכולי אבל גם רחמים ורחמים והם מה אמרתי
בחסדים כן במיוחד הוויה במילוי אלפין כידוע
וישו משה אל אדוני ויאמר אדוני למה הרי אותה לעם הזה למה שלחתני כשאתה שולח אותי זה בשם הוויה במקום הוויה נהיה זה
ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך הרי על העם הזה ויאמר ה' אל משה י' כו' כי אתה תראה אתה לא ראית משהו
אתה חושב שאני בא אליהם במידת הדין אתה תראה משהו חדש
כי ביד חזקה ישלחה וכולי ואז וידבר אלוהים אל משה
כאילו הוא אומר לו אתה חושב שאני אלוהים נכון?
ואומר אליו מה?
אני אדוניי.
אתה לא קלטת אותי בכלל.
לא הבנת אותי.
ואז הוא מסביר לו טה טה טה טה טה.
זה הפזמון החוזר נכון?
ואירע לאברהם באל שדיי בשמי אדון עבדתי נגדו כלומר אל האבות נגליתי באל שדיי שזה מידת צמצום.
בשמי אדוניי י"ו לא הם בכלל לא הכירו אותי.
עכשיו הולכים להכיר אותי.
וגם אקים אותי וגם אני שמעתי לכן אמור רוצאתי אתכם וכולי
ולקחתי והייתי לכם לאלוהים וידעתם כי אדם אמרה והבאתי אתכם וכו' נתתי לכם מורשה אני אדוני.
אז על הפסוקים האלה אנחנו ננסה
להתעכב טיפה דרך דרשה נפלאה אבל רגע לפני הדרשה אני רוצה לחזור רגע לדברים שלך
רגע לפני הדרשה שהנפלאה שתכף נדבר עליה החסידית
וללמוד רגע איזה שם משמואל השם משמואל אומר מה שכבודו מקודם אמר אמרת מקודם הזאת הקדושה הוא
אומר ככה המנהיג הרי האב טיפוס של המנהיג שלנו זה משה רבנו
נכון?
זה ההבטיפוס שאנחנו אומרים מי זה מנהיג? משה רבנו, זה המנהיג.
כל שאר המנהיגים הם אחריו.
משה רבנו הוא ה...
עד כדי כך שהנביא ישעיהו קורא לעם ישראל עם משה.
הים המעלה מים את רועה צאנו. כאילו, נכון, הוא קורא להם... משה זה המנהיג.
ארבעים שנה והלך אחריהם והוציא אותם. אין מנהיג יותר גדול ממשה רבנו.
מנהיגותו של משה רבנו,
יש בה המון המון מרכיבים.
אני מזכיר כרגע שלושה מהם שדיברנו עליהם בעבר
אבל לכן אני רק מזכיר אותם.
נקודה ראשונה כל לידת משה רבנו מוקפת בנשים שש נשים בפרשה אחת
כל אחת מצילה את משה רבנו את החיים שלו
אימא שלו שיולדת אותו בזמן הגזרה
בסדר המיילדות העבריות
שמיילדות אותו ולא הורגות אותו כמו שפרעה ציווה
שיפה ופועה
בת פרעה,
שמושה אותו מן היאור, מצילה את חייו.
אחותו מרים, שנמצאת שם כדי שהוא יקבל,
יגדל בבית של ההורים של אימא שלו שלוש שנים.
וציפורה,
בהמשך הפרשה, שמצילה אותו כשהוא הולך למות,
ועושה שם ברית מילה לאחד הילדים ומצילה אותו. שש נשים.
למה זה כך?
כי משה רבנו בתור רב הוא רבנו, בתור מנהיג הוא
אימנו
הוא אימא.
הוא אימא.
הוא לא סתם מוקף בנשים, באימהות, כי בתור מנהיג
הוא אימא.
איך הוא אומר, משה רבנו לקדוש ברוך הוא?
מה אתה אומר לי, שאהו בחקיך כאשר יישא האומן את היונק על האדמה?
מישהו מכם היה מביא פעם איזה דוגמה מה אני מניח... זה לא קשור לעולם שלנו.
הגבר ייתן דוגמאות אחרות. משה רבנו מביא דוגמה מהיריון.
האנוכי הריתי את העם הזה,
אם אנוכי ילידיתי הוא,
כי תאמר אלי ישראל... הקדוש ברוך הוא אומר לו, כן, אתה יודע מה, אתה אריתה, אתה ילדת, אתה אימא שלהם.
משה הוא רבנו כרב, ואימנו כמנהיג.
בסדר?
אוקיי.
ומה אימא לא יכולה לראות שקורה לילדים שלה?
שכואב להם.
חבר'ה, זה עד היום, כן? צריך ללכת עם הילדים לאיזה משהו שזה, אשתי אומרת לי בחבא,
עבודו,
אני לא יכול לראות את זה.
איך אתה צריך לתפור איזה ילד, משהו?
טוב, אבא, יאללה, קצת כואב, יהיה בסדר, תחזיק, תהיה גבר, גם לי עסוק כשהייתי בגגיל שלך, תפרו אותי פה, תפרו אותי שם, זה אבא, אימא לא. אז משה רבנו,
זה שיטתי,
בכל פעם שעם ישראל התלונן על מצוקה קיומית, שאין לו אוכל, שאין לו מים, משה רבנו יגיד, לא, וואלה, תעזור לי, זה נכון. גם בפרשת בשלח,
אנחנו מה, וייפלו על פניהם, גם בפרשת בעלותך,
נכון, עוד מתוסכלים, מה אני אעשה עם העם הזה?
מה קרה? אמא לא יכולה לראות את הילדים של הרעבים.
זהו.
אמא לא יכולה לראות את הילדים של הקר.
משה רבינו כמנהיג הוא אמא.
ולכן גם פה,
הוא אומר לקדוש ברוך הוא, שמע, אתה שלחת אותי,
אני לא יכול לראות בסבל שלהם.
ארוך הבא,
סגי,
תראי סגי איכה, תלת סגי איכה, בכיתה אחת שלא סגי.
וואי וואי, פילי פלאות.
או יש פה עוד אחד, מישהו, יש פה עוד אחד שיזדהה.
חליפו שם.
בסדר?
זה מדהים, זו המנהיגות.
אתם יודעים, המנהיגים הגדולים
בתולדות האנושות,
זה, הם היו גם נורא נורא אכזרים.
הם ממש לא הסתכלו על המספרים הקטנים ועל הסבל של העם שלהם, אכפת לה סבל, הוא רוצה לבנות משהו,
שיזכרו אותו לדורות.
גם בתוך עמנו, הורדוס, שהיה אכזרי גדול,
והוא בנה מונומנטים, אכפת לו כמה פועלים מתו בדרך?
ימותו כולם.
החומה הסינית, מישהו ספר כמה סינים מתו שם?
מתו מיליון, אה?
סטלין ועוד, כן, משה רבל, הוא לא, תשמע, קדוש ברוך הוא, אתה שלחת אותי,
שלחת אותי,
אני לא יכול לראות שקשה להם,
מה אתה רוצה, זה מישהו, אני לא יכול שקשה לעם ישראל, אני לא יכול.
אימא, אתה רוצה, תשלח אבא, תשלח מישהו אחר, שלחת אותי, אני לא יכול.
תראו, אומר את זה השם משמואל,
ולפי האמור לעיל,
יש לומר,
דאה דאמר למה הריאות על העם הזה היה מחמת שלא היה יכול לסבול בצערן של ישראל.
משה לא יכול לסבול בצער עם ישראל. הוא לא יכול.
זה מודל למנהיגות.
יש צער, יש כאב, איך אתה לא מביע אמפתיה, איך אתה לא מביע הזדהות.
לא יכול.
אגב, אמרנו שלושה דברים, נכון? אז אמרנו אחד זה שהוא מוקף נשים, וזה.
דבר שני, רק אני אגיד, זה סוגר את זה.
וירשם קיסר לראות, הוא רואה משהו, זה נוגע אליו.
מה, אתה רואה איזה קוץ.
עכשיו, כל לוס אנג'לס עולה באש.
כל הבתים של כל המפורסומים
עולים באש, כל זה. טוב, זו שריפה רצינית.
הסנה הזה זה קוץ, זה לא איזה ארז שעולה באש, זה קוץ שנשרף.
בסדר, כל כזה חשוב.
וירשם, מה זה לא? אסור ענה ואראה את המראה הגדול.
אין אצל משה רבנו דבר קטן, הכל גדול.
גם קוץ שנשרף זה גדול.
אז הוא שר, והיה ראשון כי שר לראות אם אדם מוכן לסור מהתכנונים שלו,
מהמסלול שלו, מוכן לסור
ולהתבונן בדברים, הוא יהיה מנהיג. אז זה הדבר השני.
והדבר השלישי,
מה אמרתי? שלושה דברים, נכון? ברחתי עד תוך אני זוכר בדבר השלישי.
אז אני חוזר כאן לשם משמואל.
ולפי האמור יש לומר דעדה אמר למה הראות העולם זה, המוחמת שלא היה יכול לסבול,
אה, אבל הדבר השלישי זה שהוא ענווה, כן. לא יכול לסבול בצערם של ישראל,
שהוא כביכול צער השכינה וחילול כבוד שם שמיים שהיה בזה.
איך יכול להיות
שככה עם ישראל סובלים?
רבותיי, יש לנו חטופים, שבויים,
מעבר לצער,
הכאב העצום האישי שלהם, של המשפחות וכל זה. חילול השם שם כדוגמתו.
בנים של השם יתברך, בנות של השם יתברך,
שכל אחד מישראל דרגתו יותר מהמלאך הכי גדול,
שכל אומות העולם עפה עליהם, הם אצל הטמאים האלה.
כבר יותר מ-14 חודשים. זה חידול השם.
זה ילדים של השם יתברך. הבן של המלך, הנסיכים,
הם נמצאים אצל הטורפים האלו.
זה חידול השם, צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא, תפסיק את החידול השם הזה.
בדרך גבורה, בדרך עוז, בדרך...
אבל חידול השם שאני כדוגמתו.
איזה אבא מסכים שהילדים שלו יהיו ככה אצל הכי הכי נוראים.
נכון? עכשיו ראו זה עזתי תפס דולפין. אז מישהו כתב,
זה מה שקורה כשהחיה הכי אינטליגנטית בעולם נתפסת על ידי החיה הכי מטומטמת בעולם.
זה רוצחים.
אבל זה חילול השם, זה לא רק עניין הומניטרי,
גם, ודאי, ועניין של המשפחות.
זה חילול השם, אין כדוגמתו.
החיים והמתים. אלוף משנה חממי, הוא ישכב אצלהם?
וממדר גולדין ואורון שאול, לוחמים, הם יהיו אצל הטמאים האלו.
חילול השם, צריך להתמלא בעוז.
להביא אותם אני מזכיר לכם שהמבצעים הכי נועזים בתנ״ך היו לחילוץ גופות
חילוץ גופת שאול מחומת בית שאן כן על ידי אנשי היבש גלעד וחילוץ גופת שמשון מעזה
ודוד שיבח מאוד אנשי היבש גלעד על הדבר הזה
טוב
אז הוא לא יכול מכל מקום מה שאתה אמרת
לא יכול לזמור לצערם של ישראל שהוא כביכול צער השכינה בחילוץ גופות של שמיים
אף שלא היה מסופק
שסוף כל סוף ביד חזקה וזרוע נטוע יוצא ממצרים ברור למושע ברור למושע
בסוף הכל יהיה בסדר.
מה זה עוזר בסוף הכל יהיה בסדר? הוא אומר, אבל עכשיו כואב להם.
אני לא יכול לראות שכואב להם.
מכל מקום הפקיר את עצמו לדבר קשות,
כלומר למרות שברור שהוא ישלם מחיר,
וזה עוד דבר, מנהיגותו של משה רבנו, הוא בשביל עם ישראל מוכן להתאבד.
זה הדבר השלישי, סליחה.
תמחק אותי מהספר שכתבת, אני שליח שלהם.
הוא מוכן להיכנס עם הקדוש ברוך הוא לעימותים בשביל עם ישראל.
מכל מקום הפקיר את עצמו לדבר קשות כדי למהר תכף הגאולה.
אף שיהיה נענש עבור דיבורו חלילה, לא השגיח על שום דבר, לא מעניין אותי.
אני אהנש, אבל שהם יהיה להם טובה.
וכמו שם שאמר מחנינה,
כן, עמי חשב גם כאן שיובד עבור דיבורו הזה, גם העולם הבא.
כן, כלומר, כמו הסיפורים על הבעל שם טוב, שמשה רבנו אומר, אני לא אכפת לי העולם הזה, העולם הבא זה בכלל לא מעניין אותי. אותי מעניין רק דבר אחד, מה? עם ישראל.
ומאתה תתבהר התשובה, סליחה,
מלחמת דיבורו זה זכה למדרגתו,
ומאתה תתבהר התשובה, אתה תראה
אשר אעשה לפרש, שאיננו דברי נזיפה.
הקב"ה לא נזף בו, הוא לא, לא, אתה מדבר הכול, לא,
אלא אדרבה,
תראו איך זה, איך תורת החסידות לוקחה, הפוך מהמדרש, אדרבה,
אתה שמסרת את נפשך כנזכר לעיל,
עכשיו שמסר, עכשיו אתה ראוי להיות מנהיג של עם ישראל באמת,
תראה כי ביד חזקה, אם על ידי מסירות הנפש, זכית לבחינת חיה,
ומעתה תהיה יציאה על ידי ניסים נגלים,
מה שלא היה זה מקדמת דנא,
טרם שדיברת והפקרת את נפשך כנזכר לאל,
שעדיין לא הייתה לך בחינת חיה,
לא היה בכוחך לעשות ניסים נגלים. עכשיו, שכולך בטל לכלל ישראל, אתה גם תקבל את הכוח של כלל ישראל, ותוכל לעשות ניסים גלויים, ולקרוע את הים, וכולי וכולי.
ויש להוסיף,
טוב אז הוא עושה כאן...
הוא שואל אז למה הוא נכנס ליישב את המדרש למה הוא נכנס לארץ ישראל והוא אומר שבאמת ארץ ישראל הייתה סוג של צמצום עבור משה רבנו. טוב, אז זה רק
זה רק כדי להבין כאילו את האפשרות לראות את זה בכלל בתור איזה משהו שמשה רבנו בתור מנהיג לא יכול לראות בכאב של עם ישראל ומוסר את הנפש ומקבל לזה סכר ולא עונש.
טוב על גבי הדברים האלו. כן איתי, כן כן כן בדיוק בדיוק בדיוק נפש רוח נשמה מחיה
יחידה זה כבר מסירות נפש טוב חי חיה יחידה אז כשהוא מסיר את הנפש הוא הכי חי בעולם
עכשיו אנחנו רוצים רגע לעבור לדרשה הנפלאה
של מי רבי הלל מפריץ'
כמה מילים על בעל השמועה
ועל הספר זה מתוך ספר פלח הרימון
יש שם מאמר שנקרא סוד הגלות והגאולה
וזה מאמר שכתב אותו רבי הלל מפריץ' הוא כתב את כל הספר רבי הלל מפריץ' היה דור
שתיים וחצי לחסידות
הוא היה חסיד
של האדמו"ר הצמח צדק.
האדמו"ר הצמח צדק הוא הנכד של האדמו"ר הזקן.
והצמח צדק היה אומר שיש לו שני חסידים וחצי.
מי הם שני החסידים?
אחד, לא זוכר את השם שלו, השני זה רבי אייזק מאומיל, והחצי חסיד זה רבי דמי פריץ', עמוד עולם החצי.
כי הוא אומר כי הוא חצי רבי.
הוא חצי רבי.
הוא היה כמו תלמיד חבר הצמח צדק, והיה לו בחינת רבי, והוא כותב את המאמר הזה.
והוא מבאר פה את השאלה של משה רבנו.
כאילו עד עכשיו עסקנו בעיקר במשה רבנו, נכון? בשאלה שלו. זה בסדר גמור, מעולה. שאלה שמשה רבנו מראה איזה מנהיג הוא היה ואיך היה אכפת לו מעם ישראל. אוקיי, אבל בסוף יש כאן שאלה באמת.
עובדתית יש פה שאלה.
למה כשמתחיל תהליך הגאולה נהיה להם יותר רע ולא יותר טוב?
ובמאמר הזה הוא מסיט רגע את המבט שלנו
ממשה רבנו שכרגע למדנו עליו דברים נפלאים,
למחשבת הקדוש ברוך הוא.
מה הוא חשב, בסדר?
עכשיו זה קטע קטן מתוך מאמר ארוך אבל בכל אופן
נצליח להבין אני חושב.
אז הוא אומר כך
להבין סדר הדברים ולהבין קצת מה שכתוב
וישב משה אל אדוני ואמר לו למה הרי אותה
ומאז באתי להרע לעם הזה
ויאמר השם אותה תראה וידבר אלוהים וכולי עד וידעתם
וצריך להבין כפל הלשון השאלה למה הרי אותה
שעל דרך הפשט
הוא שעל ידי מה שנתעורר עניין הגאולה נעשה תוקף הגלות כמו שכתוב
לבן תחמד העבודה כאילו זה די פשוט
אז מה זה למה ארעה אותה?
ואם כן, מהו שכתב עוד, ומאז באתי ארעה לעם הזה? זה היינו הך, כאילו, משה רבנו חוזר על עצמו. למה ארעה אותה מאז באתי? הבנו, נהיה יותר רע.
וכן, כפל לשון התשובה
במה שכתוב, ויאמר הוויה אתה תראה, הוא תשובה על מאמר לארעה אותה.
ומה שכתוב אחר כך, וידבר אלוהים אל משה,
בארעה, הוא גם כן תשובה על מאמר לארעה אותה.
ואם כן, למה צריך שתי תשובות על שאלה אחת?
וגם התשובות עצמן לא מובנים. גם תורת השאלה למה כעת בהתעוררות הגיעו לנסגות. בקיצור,
השאלה ברורה, אבל התשובה לא ברורה.
יש כאן שתי תשובות על שאלה אחת, ובסוף גם לא הבנו את התשובה.
אפילו תשובה אחת לא הבנו.
משה שואל את הקדוש ברוך הוא למה הריאותה, מה הקדוש ברוך הוא אומר לו? תקשיב, הוא הולך להיות מדהים.
אבל לא הסברת לי למה הריאותה.
אני בטוח שיהיה מדהים, אבל למה כדי שיהיה מדהים צריך שיהיה רע?
זו השאלה.
אהה, אני צריך רגע לראות.
כן, בסדר.
וכאן רבי אללה מפריץ' הופך לנו את הראש, ואני מבקש שנהפוך את הראש
יחד איתו, בעיקר ביחס לתקופה שלנו היום.
בסדר?
כי אני אגיד איזה הקדמה, בסדר?
אתם יודעים שהמלחמה שאנחנו נמצאים בה עכשיו היא כוללת בתוכה את כל המלחמות שהיו עד היום
בעם ישראל.
גם מלחמה על הבית,
כמו מלחמת השחרור,
כי הם רצו,
התחנון הגדול היה לפרק את המדינה.
היא גם מלחמה של הפתעה וכיבוש שטח מצידנו כלפי האויב.
כבשנו חלקים בלבנון, בסוריה,
בעזה, כמו ששת הימים.
היא גם מלחמה שהפתיעו אותנו,
כמו יום כיפור,
הכל בפנים.
והיא גם, הכל בתוך הסיפור הזה.
ואם אחרי מלחמת
העצמאות קיבלנו מדינה, ואחרי ששת הימים קיבלנו ארז, ואחרי יום כיפור היה עם שהתעורר,
מה נקבל עכשיו? זה ברור שעכשיו הקב"ה יושב ובורא אורו של משיח.
רואים את זה.
רואים את זה, שומעים את זה. כלומר, אתה שומע את זה מהלוחמים,
התשובה היא על הפאצ'ים הקטנים האלה.
בסדר? אתה שומע את זה על הלוחמים,
אתה שומע את זה בשפה,
כל כך הרבה סיפורים,
על לוחם. עכשיו, היום התפרסם סיפור על עוד איזה לוחם גיבור
שבשנייה האחרונה אמר שמע ישראל,
לוחמים.
הראש המשיח הכוונה שתהיה מנהיגות בעם ישראל ומנהיג,
ששפת הקודש היא שפת האם שלו. הוא לא אומר נאום ומלביש על הפסוקים לקישוט.
הוא מדבר שפת קודש כשפת אם, שפת הגאולה כשפת האם שלו.
הוא רכב דעת, הוא כדור שזה, אבל הוא מדבר את שפת הקודש כשפת אם.
בסדר?
נדבר על מנהיג בשר ודם שהוא הרבה מעבר לימי שמים.
שיש לו חוכמה אינסופית,
יש לו תבונה, יש לו ענפה עצומה,
הוא מלא בקדושה, מלא בתבונה,
הוא מדבר את השפה האמיתית העמוקה של עם ישראל, הוא גם מדבר שבע שפות, מדבר ערבית, אנגלית וכולי וכולי,
הוא יהיה חכם בכל החוכמות כולם,
והוא יספר לנו מי אנחנו וייקח אותנו קדימה.
כשהתפרסמו הדלפות של המנהיג הזה, הרי היום כשמתפרסמים הדלפות בדרך כלל זה
ערבוב של לשון הרע ורכילות ונכון?
כשהתפרסמו הדלפות של המנהיג הזה אנחנו נשמע
מן הקלטות כאלה שאומרות, וואו, הקדוש ברוך הוא, למה שמת אותי? אני לא ראוי בכלל לעם הזה, איזה עם גדול, איזה עם קדוש. הוא יהיה מלא בענווה אמיתית, הוא יהיה איש, בסדר, על זה מדובר.
דוד המלך, יש לנו דוגמאות, נכון, דוד המלך? אז ברור שאנחנו עדיין לא יודעים להגיד מה, אבל משהו כאן דרמטי מאוד מאוד קורה.
כל המערכות, הכל איך זה נראה
כשמשהו דרמטי קורה? למה זה צריך לעבור דרך המבואות של המלחמה? תראו, הוא אומר את זה כאן.
והנה,
למה שאל משה טעם על הגלות
בשעה ששב אל השם אחרי אמרו אליו יראה השם מלכים וישפוט?
והנה לפי סברת משה שהגלות הוא מידת הדין על זה, חטא ועוון.
כמו שכתוב בגמרא אין מיטה בלא חטא ואין איסורים בלא עוון
לכן חקר לידה שורש הדין ושורת הדין דיני ידוע מההנהגה האנושית
ואז פה קיצרתי אני אגיד את זה בעל פה
הוא אומר ככה משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא שמע אני הבנתי את העניין אתה גזרת לעם ישראל גלות עונש
עונש אז בסדר אם זה עונש אז בעונש
או במידת הדין יש איזה דינמיקה מה הדינמיקה בהתחלה נורא קשה
נגיד כמו אסיר,
אסיר. קראתי לו מן הספר שהוציא איזה מישהו,
לא נכון את השם שלו,
שהוא נכנס לכלא.
בחור נורמטיבי לגמרי, בחור ישיבה, משהו כזה, נורמטיבי לגמרי, נדמה לי על איזה אווירת תאונת,
מה?
תחבורה משהו?
כן, והוא ממש באומץ לב, כתב, איך?
כתב יומן על הכלא, הוא היה איזה שנה וחצי, משהו כזה,
כתב.
ואתה רואה שהימים הראשונים זה הכי קשה בעולם, זה שוק תרבותי מטורף,
אתה לא יודע מנגד מי וכל זה. לאט לאט אתה מכיר לימודך, אתה מקבל את המקום שלך וזה. והתקופה האחרונה כבר, זהו, היא כבר הייתה בחוץ, רגל וחצי בחוץ.
אז אם זה מידת הדין,
אומר משה רבנו, אם הגלות היא מידת הדין,
אז אמור להיות קשה בהתחלה,
ולאט לאט התרגלות וכל זה.
אבל אני רואה שזה הולך הפוך.
אני רואה שזה ממש הולך הפוך. בהתחלה היה טוב,
17 שנים הראשונות שיעקב היה במצרים היה הכי טוב.
כל עוד האחים היו בחיים היה גם טוב.
מרגע שהאח האחרון לוי נפטר נהיה גרוע, וזה הולך ונהיה יותר ויותר ויותר גרוע,
נכון?
כמאמר השיר, עוד יותר רע ועוד יותר רע, ותמיד יהיה לי רע, נכון?
אז הוא לא מבין, זה לא מסתדר.
אז הגלות זה לא, אז אם זה לא עונש, אז תסביר לי מה זה.
כי אם זה עונש הגלות על משהו,
אז אמור להיות,
וככל שמתקרבים לזמן שהגלות אמורה להסתיים,
זה אמור להיות יותר קל.
ואתה אמרת שהולכים לצאת, אז אמור להיות עכשיו איזה הקלה. ואילו כאן היה מאוד גרוע לפני משה רבנו,
ועכשיו הקדוש ברוך הוא עושה עוד, כאילו, זה מאוד מכביד. אני לא מבין.
ואם כן, לפי זה לדעת משה,
שהגלות היא מידת הדין על איזה חטא כאן נזכר לאל.
לכן שאל שורש הדין מהו החטא, וזהו, למה הריאותה?
ואחר כך שאל על שורת הדין, אם יש גם איזה חטא נעלם,
או אולי יש איזה חטא שאנחנו לא יודעים,
שעל ידי,
שעל ידו הוא עניין הגלות.
אבל על כל פנים היה צריך להיות סדר הגלות מתחילה בתוקף יותר ומתחלש לאט לאט עד שמתעורר הגאולה ולמה היה בהיפוך זה שמתחילה כתוב ויחי עכו בארץ מצרים 17 שנה ואמרו חז"ל לא היו ימים טובים שהשערו בטוב ויותר מהם ואחר כך התעצם הגלות עד שמשנולדה מרים טעמו טער מר בפועל ממש
ובפ"ו שנים האחרונות שהוא גימטרי האלוקים
וכשנתעורר הגאולה על ידי משה נהיה עוד יותר מר
הכביד הגלות בגוף ורוח,
כנזכר לאל.
וכן גם אתה אומר,
רבי אלון מפרש, גם בגלות האחרונה הסדר כך.
גם בגלות האחרונה, ככל שמתקדמים בגלות נהיה יותר גרוע.
השואה זה הקצה האחרון.
וכן גם אתה בגלות האחרון, גם כן הסדר כך. ולכן נמשל ללילה, שבלילה בסופה הוא קרדוניתא דצפרא תוקף החושך.
ויהדוע דבעיקבות במשיחא דווקא חוץ פאיזגא. וגם אנחנו,
כי הרי מדינת ישראל היא תמיד ב...
נכון אנחנו כאילו בגלגולים של 70, של 70 שנה
70 שנה או 75 אז הנה כאילו אחרי 70 שנה כל כך הרבה תלאות
ואז פתאום בום נהיה גרוע.
זו הייתה מלחמה ארוכה לא הייתה מלחמה כזאת בתולדות המדינה אנחנו כבר
14 חודשים 15 במלחמה רציפה
אפילו מלחמת השחרור שהייתה נמשכה
שנה ושבע אבל עם הפוגות גדולות באמצע
בכל מקרה אנחנו גם לא באותה תקופה
אז מה אז לאן הוא רוצה לקחת אותנו?
כאן דילגתי, אני אגיד את זה בעל פה, הוא נותן כאן משל מאוד מאוד מעניין, ובעקבות המשל הזה חוזר חזרה לפרשה. מה הוא המשל?
הוא אומר ככה, באמת,
הגלות
היא לא עונש.
אם הייתה עונש, משה רבנו צודק.
היא לא עונש.
היא לא עונש.
אלא מה היא?
אז הוא נותן משל לרב,
רב
של התלמידים.
התלמידים כרוכים אחריו, ואוהבים אותו,
ובאים לשיעורים שלו, ומתענגים על השיעורים, מסכמים כל דבר,
והרב מלמד אותם, ויש המון המון אהבה, והכול מדהים.
ושנוצרת גם שגרה של למידה,
והתלמידים מבסוטים, ומגיעים גם עוד תלמידים, וכולם...
בשלב מסוים הרב מרגיש,
שמה?
שאנחנו כאן רוקדים במעגל, חוזרים על עצמנו.
זה הרב, הוא רוצה איזו התחדשות.
הוא רוצה התחדשות.
הוא רוצה לקחת את עצמו קודם,
וממילא גם אחר כך את כל תלמידיו
למדרגה חדשה.
מהו הדבר המרכזי
שמפריע למדרגה החדשה להופיע?
המדרגה הנוכחית.
כל עוד אתה תמשיך לתפעל את המדרגה הנוכחית,
לא יקרה כלום חדש.
הוא אפילו אומר שם יותר מזה, הוא נותן דוגמה,
נגיד לרב שמלמד,
הרב הכין שיעור, הוא מלמד,
תוך כדי ש... זה קורה.
תוך כדי שהוא מלמד, פתאום באה לו מחשבה חדשה.
איזה חידוש שהוא לא חשב עליו לפני כן.
אז הוא אומר, אם הרב ימשיך לדבר את השיעור שהוא תכנן,
המחשבה החדשה לא תוכל להיכנס.
על כורחו, מה צריך הרב לעשות?
לשתוק.
ולפעמים גם זה לא מספיק.
הוא צריך
לצאת מהכיתה.
להסתלק. רגע, רגע, שנייה, רגע, וקם ויוצא.
עכשיו, מה קורה כאן?
כל התלמידים בהלם, לאן הוא נעלם?
באמצע הכיף, כאילו באמצע הזה, באמצע הלימוד, באמצע... הוא קם והנח,
הוא השתתק פתאום, למה?
הם חווים את זה כמה?
כריחוק.
אולי הוא כועס עלינו, אולי הוא... לא יודע מה.
אתם לא יודעים שמה זה?
עומק הקרבה, כי הרב אומר, אני מבין שביחד אנחנו צריכים להגיע לאיזה נקודה חדשה, זה תלוי בי.
אם אני לא אפסיק רגע את המציאות הנוכחית, אני לא אצליח, אז אני רגע מתנתק מהם כדי לחזור אחר כך בפנים חדשות, פנים מהירות, ולהרים את כולנו למקום חדש.
אז זה עומק האהבה.
ככה הוא אומר, זה המשל.
המשל הוא מהרב
שבאמצע הוא פתאום צריך להשתתק ולצאת מהכיתה ואז כאילו זה נהיה חושך פתאום.
זה נראה להם חושך אבל באמת
זה מבוא לאור גדול.
כלומר אני אגיד איזה אולי אני אתן איזה דוגמה נוספת אתם יודעים שכשעושים השתלת איברים כמו מאח עצם או דברים מהסוג הזה
או כליה אפילו אז אחת הבעיות החמורות
זה הגוף.
המערכת החיסונית של הגוף.
הקודמת
היא תזהה את האיבר הזה בתור איבר פולשת, תתקוף אותו ותהרוג אותו,
נכון?
אז כדי שההשתנה תצליח, מה צריך לעשות?
להוריד את המערכת החיסונית לאפס.
לסלק, כאילו לסלק את הקומה הקודמת.
רבי זיירא,
תמיד שאלתי את עצמי,
רבי זיירא עולה מבבל לירושלים,
לטבריה,
והוא מתענה מאה טעניות כדי לשכוח את התלמוד הבבלי.
למה צריך לשכוח?
למה אתה בבלי? תלמד עכשיו ירושלמי.
מה הבעיה?
יש דברים שהם התפתחות וצמיחה ויש דברים שכדי לזכות במדרגה החדשה אתה צריך רגע לאבד את המדרגה הקודמת, אחרת היא כל הזמן תשתלט עליך, היא כל הזמן תמיין אותך, כל הזמן לאותו מקום.
רבי זרע רוצה להתחדש לגמרי, הוא מתפלל מאה תעניות כדי לשכוח את דרכי הלימוד של התלמוד הבבלי, הוא רוצה תלמוד חדש.
זה האירוע.
מהו המעבר
שצריך להיות?
אומר הקדוש ברוך הוא,
הם רגילים
להתגלות אלוקית
לאחד.
יש להם איזה אחד גדול, אברהם, יצחק, יעקב, אני נדליתי רק אליו, אל שדאי,
נכון? מה זה שדאי?
שאמר לו למו דאי, שזה שד'י 3.14, נכון?
שזה פאי, שזה בדיוק ההיקף, נכון?
שאמר לו למו פאי,
פאי ארבע ריבוע.
אז זה ה...
בסדר? אז זה ה...
זה הם רגילים.
הם מבינים למה אני הולך לקחת אותם?
כולכם הולכים להיות נביאים.
והיו ביניכם נביאים.
כולכם. איפה?
בהר סיני.
אם זה כאילו יהיה...
אפשר לשאול שאלה, למה בכלל צריך ללכת למצרים?
בוא נשאר בארץ ישראל,
נגדל, נגדל, נגדל, נגדל, נתפתח, נתפתח, נתפתח. בשלב מסוים אני יכול להגיד לכל הקבוצה הגדולה הזאת: חבר'ה, תגיעו לאיזה הר, על גריזים, על ריבל, אני רוצה להתגלות עליכם.
לא יעזור.
הם יישארו משפחה.
כי הם יהיו משפחה גדולה, גדולה, גדולה, גדולה. הם לא יצליחו לעשות את הקפיצה התודעתית לעם.
כדי להעביר אותם לעם, צריך לקחת אותם לגלות,
לבטל מהם את המדרגה הקודמת, להכביד מאוד מאוד את העול,
ואז להופיע במדרגה חדשה. בום.
זה לא עונש.
זה הדרך.
לזכות למדרגה חדשה.
אם אתה רוצה לבטל תפיסות קיימות שהיו מאוד מאוד חזקות, מאוד מושרשות,
כמו נגיד הקונספציה הזאת, אז כאילו אתה יכול לדבר,
אומרת אולי צריך לבטל אותה באיזה מין שבר גדול,
ונשאר למה לצמוח.
אז תראו מה הוא אומר. והנה על פי המשל הנ"ל יובן תשובת הקדוש ברוך הוא למשה רבנו עליו השלום.
ששאלו, משה שאל את הקדוש ברוך הוא לדעתו,
שהוא מידת הדין,
הגלות, עונש על משהו,
ועל פי זה חקר להבין שורש הדין ושורת הדין.
באריכות יש שתי השאלות.
ועל זה ישיבו הקדוש ברוך הוא בתחילה,
אתה דווקא תראה.
אתם אומרים שעתה זה מילה גם של תשובה.
נכון? ועתה ישראל, מה שהם שואלים ממך?
מאחר שכעת נהפך לגמרי החיות האלוקית באופן שדבר הוויה שבעשרה מאמרות אינם מאירים כלל למטה,
כלומר העולם הקודם שהכרנו,
שדבר השם שהגיע דרך הבריאה,
נמחק.
עובדה שפרעה אומר מי השם? יש השם? סליחה, לא שמעתי על דבר כזה.
אין כבר אף אחד שמכיר את הקדוש ברוך הוא שברא את העולם,
עד שיכלו להכחיש את המציאות האלוקות לגמרי ולכנותו בשם דברי שקר, נכון?
תכבד העבודה לאנשים ואל ישעו בדברי שקר. כל האמונה זה הכל דברי שקר, זה הכל בלבולי מוח, כאילו אומר פרעה. אין אמונה, אין אלוהים, אין כלום, יש פירמידות, יש חנותים,
הכל רק בעולם הזה וזהו.
אז אומר לה הקדוש ברוך הוא למשה, הנה זה לך האות שכבר נתגלו המוחין החדשים דעשרת הדיברות למעלה שהוא מוחין דעתיקה כמו שהתברר. כלומר, מתי אתה יודע שהגיע הזמן למוחין חדשים?
כשהמוחין הקודמים, מה?
מסתלקים.
מתי אדם יודע שהוא צריך להתחתן?
למה ילד בן 16 לא רוצה להתחתן ובחור בן 23, בדרך כלל, 4, כן?
מה ההבדל?
תשובה
מאוד פשוטה.
ברגע שכל הדברים שמילאו לך את החיים שמחה,
מפסיקים, פשוט מפסיקים מלאות לך שמחה, זה נראה לך חסר את הכל לפני כן בכדורסל,
חבר'ה, שביל ישראל, נטייל, סקי, עניינים,
ללמוד,
מילא אותך,
פתאום תסתכל,
מה זה שווה?
כאילו מה,
זה פתאום נראה ריק.
המוחין של הרווקות נעלמו,
זה הזמן למוחין של חתונה, זה מה שאתה צריך להתחתן.
נכון? אותם דברים, מה ההבדל? לפני חודשיים זה מילא אותך שמחה, ועכשיו פתאום זה נראה לך חסר ערך וחסר תוחלת.
זה הזמן.
בסדר?
זה כואב, זה גם מטמיע.
רגע, מה היה? הכל היה לפני כן בסדר, מה קרה? לא קרה כלום. הגיע הזמן למוחין חדשים.
אז הוא אומר,
והנה זה לך העוד שכבר נתגלו המוחין החדשים בעשרת הדיברות למעלה שהוא מוחין דעתיקה,
עד שיוקלטו בדעת האצילות, עזבו רגע את המושגים הפנימיים וזה המידות,
והנה עתה יתגלו למטה בבריאה יצירה עשייה בעולם בפועל באופן שכל הקליפות יאבדו ויבוטלו ביד חזקה היא שלכם.
ואחר כך ביאר לו הקדוש ברוך הוא בפרט, כמו שכתוב לדבר אלוהים אל משה,
שמה שלפי דעת משה הוא דין קשה,
משה רבנו חווה את הגלות, מה אתה מכביד עליהם? זה לא דין, ביאר לו שאינו כן,
ויאמר לו אני הוויה, וידבר אלוהים אל משה ויאמר לו אני הוויה יצאתי מהכיתה לא כי אני רוצה להתרחק מכם אלא כי אני רוצה רגע להתכנס בתוכי ולבוא עם מוכן חדשים לעבור מעולם הבריאה לעולם של התגלות עצומה לכל ישראל בשביל זה חייב איזשהו סילוק
כן גם בשבילה
כי סיבת הגלות הוא אומר אליו אני הוויה שהוא אמירה רכה והתהוות
תכלית החסדים
כי סיבת הגלות מצד שהאבות הגיעו לתכלית שלמותם,
עד שקראת בעיית הברית עם אברהם,
ועל זה נתערו מוחין חדשים יותר נעלים שהוא עניין מתן תורה.
וההתעוררות הוא סיבת הסתלקות המוחין הקודמים. בגלל שהתעוררת למדרגה חדשה,
המדרגה הקודמת נסתלקת.
והסתלקות הוא בעילוי אחר עילוי, וממילא נעשה בבריאה יצירה עשייה, מיעוט חיות אלוקי,
במיעוט אחר מיעוט, ועל זה סדר הגלות הוא כן,
שנתחזק
בכל זה, בגוף, נחזק כאילו השיעבוד, בגשמיות ורוחניות,
עד שההסתלקות, שהוא סיבת הגילוי,
פועל שהאור החדש יתגלה לגמרי באצילות, ואז נעשה בבריאה יצירה עשייה פסיקת החיות, כן, נעלמה,
תוקף ההסתר ותגבורת הקליפה,
אבל זהו סימן שהמוחין החדשים הנגלים במקורם יתגלו למטה על ידי הכנת המקבל. כלומר, דווקא הסילוק הזה,
דווקא הקצר הזה, כאילו, שהמורה יוצא מהכיתה,
זה סימן שמשהו חדש מתחיל.
יש כאן איזו מדרגה חדשה. בהקשר שלנו, אני אומר את זה לעצמי,
אנחנו נקבל, לא, אורו של משיח, לא פחות מזה. זה לא שאנחנו נחזור חזרה על אורו של משיח, שפה אחרת
בציבוריות הישראלית, בהנהגה הישראלית, שפה אחרת, ולכן יש סילוק לפני כן.
כל המדרגות הקודמות שבנינו עליהן, וכל ה...
כאילו חזרנו לאלה,
בנינו על סייבר, ועל הייטק, ועל שליטה, ועל התרעה, וכל זה, הכל קרס.
חזרנו חזרה לדברים הכי בסיסיים, boots on the ground,
חי"ר, שריון,
דורש המון המון אמונה, פתאום מהמקום הזה עולה כוח האמונה של עם ישראל,
כי בסייבר אתה יכול לזה, אבל כדי להילחם מול כדורים צריך המון המון אמונה, והאמונה פורצת,
בכל מקום יש את הפאצ'ים הללו של המשיח, ומשהו קורה. אנחנו עדיין לא יודעים מה, כי אנחנו כרגע נמצאים עדיין בתוך
המנהרה של החושך, עדיין יש שבויים, עדיין
נהרגים לנו חיילים,
כמה נהרגו השבוע,
שעבר, שם מרחב,
הוא סילוק של משהו קודם לקראת משהו חדש.
אז מה התפקיד שלנו?
הקדוש ברוך הוא, התפקיד שלנו זה לעשות הכנה למשהו. אם אנחנו נישאר מתובנתים
בדברים הקודמים, לא יהיה לזה איפה לחול.
צריך בלב להגיד, הקדוש ברוך הוא, האירוע הזה של המלחמה הזאת הוא בשום פנים ואופן לא כדי שנחזור אותו דבר אבל קצת שונה. במקום פרימטר 300 מטר,
יהיה פרימטר, פרימטר אומרים, קילומטר וחצי.
לא, זה לא הסיפור בכלל.
האירוע הזה קרה כדי שכל עם ישראל יהיה יותר יהודי,
יותר מדויק,
יותר צנוע, יותר צדיק, שהמנהיגות שלנו תשתנה,
כדי שיהיה כאן אורו של משיח וגם בקץ המשיח בסופו.
זה מה שהוא אומר כאן.
אבל זהו סימן שהמוכרין החדשים הנגלים במקורם יתגלו למטה
על ידי הכנת המקבל, כמו שכתוב, היצעקו בני ישראל,
ואז יתגלו גם למטה,
בבריאה, יצירה, עשייה כמו למעלה, בעצינות, תוספת גילוי או אין סוף,
עד שיקנו הכיפות ויעבדו לגמרי. אז אם כך,
לשאלת משה רבנו, אני מסכם,
למה הריאות על העם הזה?
הוא מסביר את זה בצורה נפלאה. אומר משה רבנו לקב"ה, אם זה עונש על הגלות, אז זה לא מבין,
אז זה לא הולך.
אמור להיות יותר קל, לא יותר קשה.
אומר לו הקב"ה למשה, טעית מראש, זה בכלל לא עונש.
הגלות היא לא עונש, אלא הגלות היא הדרך שלי להעביר אותך ממדרגה למדרגה.
כי כל עוד אתה במדרגה הקיימת,
כל עוד אתה שוחה באותה בריכה, לא תוכל להתקדם. כדי לעבור למדרגה הבאה צריך רגע לעקור את המדרגה הקודמת. המורה צריך לצאת מהכיתה להסתלק כדי להיפתח למוחים חדשים, בסדר?
ואז,
ומה עם המוחים הקודמים?
זה אמונה מכוח בריאת העולם.
הרי איך אברהם מכיר את הקדוש ברוך הוא?
בהתחלה כפינוסוף. הוא אומר, לא יכול להיות שהעולם הזה נברא במקרה.
מישהו ברא את העולם הזה. ואז הקדוש ברוך הוא נגלה אליו.
זה אחד.
אבל זה לא השפיע
מאוד.
בטח לא על מצרים.
אבל עכשיו הולכת להיות התגלות ישירה של הקדוש ברוך הוא מעמד הר סיני, עמוד האמונה. כדי להכין את הקרקע לאירוע הזה, צריך לסלק את המדרגה הקודמת.
מה התפקיד של בני ישראל?
דילגנו על זה, לא?
ולזה סדר הגלות הוא...
אה,
אבל התגלו על ידי הכנת המקבל, כמו שכתוב, היצעקו בני ישראל.
בני ישראל צועקים, צועקים, אבא, תחזור. או, אתם צועקים, מצוין, מה זה אומר?
שאתם כבר רוצים את המשהו החדש, עכשיו הוא יגיע.
אני אומר, בואו נפתח בלב את האפשרות הזאת שכל האירוע של המלחמה הזאת זה לא כדי שנחזור לאותה נקודה,
בסדר? ממש לא.
זה כדי שיקרה כאן משהו חדש. אני לא יודע מהו,
כי הוא חדש,
אבל אני פותח בלב
את האפשרות למשהו חדש שאני אפילו לא מכיר עדיין.
שהוא אפילו יבוא ויפתיע את כולנו.
אבל כשפותחים את זה בלב,
את האפשרות לאורו של משיח, אז הוא מגיע.
בדיוק כמו כאן.
שנזכה.
אמן ואמן.
חברים תהיו.
חמש ורבע, הכול סוחרמנו.
