טוב, מורי ורבותיי, שלום לכם, שלום לכם הלומדים כאן במכון, השלום ללומדים בבית.
אנחנו נמצאים ערב צום עשרה בטבת, ולכן אנחנו ננסה לשלב את הלימוד שלנו עם התאריך המיוחד הזה.
אנחנו נמצאים בט' בטבת, וט' בטבת זה גם יום
שאנחנו מציינים בו את פטירת עזרא הסופר.
שלושת הימים האלה, ח', ט' וי', ימים של חורבן,
חורבן, ימים שבהם אנחנו מציינים מועדים קשים שהיו לישראל ויש גם דברים שצריך לתקן.
אז אנחנו ננסה בלימוד שלנו לגעת בנקודות שצריך לתקן בעזרת השם.
והחדשות צריכות להתחיל בעיקרן תחילה, אז אנחנו כל שבוע מודיעים על עוד חבורה שקמה בלימוד הסוד הישראלי.
אז השבוע נודע לי שבעיר מודיעין
פתחו לימוד חדש בסוד הישראלי.
ידיד שלי, רופא שאנחנו בקשר קרוב,
איש יקר מאוד, חזר בתשובה,
רופא חשוב,
חזר בתשובה וקנה בוכטה של ספרים והקים חבורת לימוד.
זה חבורה אחת מהשבוע.
עוד חבורה שפנתה, פנו לידיד שלי,
שיבוא להעביר הרצאה בנופי פרט,
המכינה בנופי פרט,
ליד היישוב אלון,
זה עוד דבר. ההתעניינות הולכת וגוברת.
בעיר לוד יש בקשה שם לחבורה שתקום,
ועוד ועוד ועוד.
הכל כמובן מכוח החבורה שכאן אנחנו לומדים ביחד, אבל לאט לאט,
כמו שאמרנו, הסוד הולך ומתגלה.
מה?
פה היה גרעין המייסד.
ועכשיו כבר יש מה?
אנחנו.
זה לא אני.
זה אנחנו.
אנחנו ביחד בכוחות משותפים ועוד היד נטויה.
אז כל שבוע, בעזרת השם, אני מקווה שיהיה לי ככה חדשות להגיד לך, הנה, פה קמה חבורה ופה קמה חבורה.
או יפה מאוד ששאלת.
אז ככה,
השאלה שנשאלה למי שלא שמע, מה מיוחד כל כך בספר הזה,
שנדמה לי שהולכים וגדלים
או יותר נכון, מתגלים עוד ועוד אנשים שמתעניינים בו.
מה מיוחד כל כך?
אז
היום בבוקר פגשתי ידיד
מגוש עציון,
הוגה דעות חשוב, קוראים לו מוטי קרפל.
למי שמכיר, הוא כתב ספר המהפכה האמונית.
ומוטי אמר לי,
תדע לך, ככה פגשתי אותו במוסך,
הוא אמר לי,
תדע לך שהספר הזה הוא באמת ספר מאוד חשוב.
שאלתי אותו, מה, לא הכרת את זה לפני?
אמרתי, הוא אדם מבוגר,
הוא מה שנקרא אדם עם קילומטראז' די גדול בעולם ההגות ובעולם המחשבה היהודי.
הוא אמר לי, כן, כן, הכרתי, אבל עברתי על זה ככה,
אמרתי, עוד ספר, בסדר, עוד ספר.
ועכשיו, הוא אמר, אחרי כל מה שהיה,
פתאום אני קולט כמה הספר הזה משמעותי.
אז אנשים באמת קולטים פתאום שהייתה פה יצירה גדולה,
והיצירה הזאת מכל מיני סיבות לא מספיק זכתה לכבוד שלה.
ומה שאנחנו עושים עכשיו, זה פשוט נותנים ליצירה המשמעותית הזאת את הכבוד שראוי לה.
ראוי ליצירה הזאת הכבוד הזה.
ו... לא, לא, הוא נפטר לפני 40 שנה.
40 שנה.
אז כדי לענות על השאלה הזאת,
מה מיוחד כל כך ביצירה,
אנחנו ננסה לגעת
בצורה קצרה, לפני שאנחנו פותחים את הלימוד שלנו,
במשמעות של צום עשרה בטבת,
על מה אנחנו צמים ומה צריך לתקן.
בצורה תמציתית, בספר פניני הלכה,
חלק זמנים, פרק ו',
הלכה ב', הרב אליעזר מלמד
נגע בצורה תמציתית בנקודות האלה.
אני אקריא את הדברים מתוך הדברים שלו, והוא מביא שם גם בסוף דברים בשם רבו,
הרב צבי יהודה, לגבי היום הזה, כן.
חטט ויהודינה, תכף זה יופיע כאן. בעשרה בטבת יקנו צום מפני שבאותו יום בא נבוכדנצר מלך בבל,
מה?
לא, עדיין לא קוראים בפנים, אני קורא לכם רק הלכה אחת.
באותו יום בא נבוכדנצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים,
וממצור זה התחילה הפורענות שהסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות השכינה.
ואומנם בימי בית שני המצור התחיל בתאריך אחר,
אולם תחילת חורבן בית המקדש ומלכות ישראל הייתה בעשרה בטבת. זאת אומרת,
התאריך
הכי מוקדם של החורבן הוא עשרה בטבת.
כל שאר התאריכים הם יותר מאוחרים גם מבחינת הזמן
וגם מבחינת הזמן בשנה.
טוב, ג' בתשרי זה יותר מוקדם, אבל בעצם זה התאריך המאוחר ביותר.
כיוון שכבר נקבע צום עשרה בטבת,
הצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום.
מיתת עזרא הסופר בט' בטבת, זה היה יום,
ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת.
ואף הרבנות הראשית הוסיפה ותיקנה שיום זה יהיה יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם.
אז נכון שיום השואה הממלכתי הוא בכ"ז בניסן,
אבל הרבנות הראשית לא רצתה שזה יהיה בניסן, כי ניסן זה חודש טוב,
וטבת הוא תאריך,
עשרה בטבת הוא גם ככה תאריך שחלו בו דברים קשים,
ולכן
תיקנו את יום הקדיש הכללי ביום הזה.
ואז מוסיף הרב מלמד ואומר ככה, על עזרא הסופר אמרו חכמים שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו, אלא שקדמו משה רבנו. ככה מופיע בגמרא בסנהדרין,
דף כ"א עמוד ב',
הרי שהוא שיני למשה.
זאת אומרת, משה ואז עזרא.
עזרא הסופר תיקן עשר תקנות יסודיות,
ככה מופיע בגמרא בבבא קמא פ"ב,
ובזה הניח את היסוד לפועלם של חכמי התורה שבעל פה,
שתיקנו תקנות ועשו סייגים לתורה.
עוד אמרו חכמים שעזרה הסופר שעלה מבבל להקים את בית המקדש השני,
הוא הנביא מלאכי, ככה מופיע בגמרא במגילה דף ט"ו.
כלומר, מצד אחד הוא אחרון הנביאים השייכים לתורה שבכתב,
מצד שני הוא ראשון חכמי התורה שבעל פה.
נמצא שהוא גדול ישראל המשמש חוליית מעבר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה.
ואף הוא כמשה דאג לכלל ישראל ונשא בעול הנהגתם והיה ממנהיגי העלייה מבבל ומבוני בית המקדש השני.
בסדר? זה הדמות של עזרא, דמות מאוד מאוד חשובה.
הוא בעצם המשה רבנו של עליית
בית שני.
נחמיה
הוא המנהיג הפוליטי
ועזרא הוא המנהיג הרוחני.
כ"ז בניסן,
לא.
זאת אומרת, לכתחילה היא התנגדה.
עשרה בטבת.
לאחר מכן, בימי מלכות יוון,
נגזרה על ישראל גזירה קשה לתרגם את התורה הליוונית.
והיה יום זה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל.
שכן התורה שייכת לישראל,
וישראל צריכים מרצונם להפיץ את אורה לכל העמים.
ובכך שתורגמה בכפייה כדי לפקח על ישראל,
ניטשטש ייחודה והיא החלה להיתפס כדבר שכל אדם רשאי למשמש בו.
והיה זה ביום ח' בטבת וירד חושך לעולם שלושה ימים.
שזה מתחבר קצת למה שחז"ל אמרו על היוונים שהחשיכו עיניהם של ישראל.
הרב מלמד מסיים בדברים שהרב צבי יהודה רבו אמר על עשרה בטבת.
אמר מורי ורבי,
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל,
שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו:
א', לעומת המצור על ירושלים לחזק את חומות ירושלים,
ולבנות את הארץ ברוח ובחומר.
ב.
לעומת מיתת עזרא,
להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר.
ג.
לעומת תרגום התורה ליוונית, להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית
ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.
ועכשיו לשאלה שלך.
מה מיוחד בספר הזה?
לעניות דעתי,
שלושת הנקודות שהרב צבי יהודה אמר לחזק בעשרה בטבת.
זה מה שמיוחד בספר הזה.
נסביר.
הנקודה הראשונה שמייחדת
את הספר הזה,
שהוא מחזק
את כל הנושא של בניין הארץ ברוח ובחומר.
הוא מדבר על חשיבות בניין הארץ,
חשיבות בניין הרוח של הארץ וכן הלאה.
עלייה,
הוא מדבר על עלייה,
הוא בעצמו היה גוי והפך להיות יהודי, הוא התגייר.
זאת אומרת, הוא מדבר על חשיבות בניין
עם ישראל, מדינת ישראל,
ארץ ישראל וכן הלאה. דבר שני,
הספר הזה עוסק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר.
זאת אומרת,
ליבני מדבר על קיבוץ גלויות כסוג של תיקון רוחני שצריך להיות בעולם.
בזמן שהיו יהודים שמסיבות שונות
לא היו מוכנים לעלות,
ליבני אומר, אתם לא מבינים.
אתם לא עולים לארץ,
אתם לא פוגעים בעצמכם רק,
אתם פוגעים גם בכל העולם.
זאת אומרת, הספר הזה,
הוא מתקן גם את הפגם הגדול בהסתלקות של עזרא הסופר,
שזה אנחנו מציינים היום.
והדבר השלישי,
לעומת תרגום התורה ליוונית, להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות בשלטון הגויים,
זה לדעתי הנקודה המרכזית ביותר שהספר הזה עושה.
כל מהותו ועיקרו של הספר הוא חשבון עמוק וארוך עם הנצרות
ועם כל השאריות שהנצרות הטביעה בתרבות המערבית,
וההסבר איך רק תרבות,
תרבותו של עם ישראל יכולה להבריא את העולם מהנגעים של הנצרות.
זאת אומרת, אם צריך בצורה תמציתית
לרכז מה חידושו הגדול של הספר סוד הישראלי,
אז שלושת הנקודות שהרב צבי יהודה אמר שצריך לתקן
בעשרה בטבת,
הן ממש הנקודות שעליהן הספר מדבר.
זהו.
אז עכשיו אנחנו נתפנה בעזרת השם לאחד מהשיאים,
אני חושב, אולי השיא, ככה מסתיים הפרק השני של החלק הראשון של הספר,
וזה מה שאנחנו הולכים ללמוד בשיעור הזה. אני מקווה מאוד שאנחנו נספיק עד הסוף. כן.
ברור. השאלה, אני חוזר על השאלה לאנשים בבית שלא שמעו.
לכאורה, תרגום התורה ליוונית זה הפצה של התורה.
אז מה רע כל כך ב...
אז אפשר לשאול את אותה שאלה כמובן גם על הנצרות. כי מה הנצרות עשתה?
היא הפיצה את הרעיונות של העם היהודי בצורה מאוד מקולקלת,
אבל היא עדיין הפיצה את הרעיונות.
אז נכון שיש צד כזה שכשאתה מפיץ רעיון בפומבי,
אז אתה עושה לו פופולריות.
אבל האם כל רעיון זה טוב שהוא יהיה פופולרי?
אני פותח את זה, אני מניח את זה על השולחן.
זאת אומרת, תחשוב על הרעיון הטוב ביותר שיש בעולם,
רעיונות הטובים ביותר.
האם כל רעיון כדאי להפיץ אותו ברבים?
אז אני מניח את זה בינתיים על השולחן פה.
הנושא הזה הולך,
מה?
ברור, אם אני שואל את זה, ברור שלא.
אבל, אבל, מה?
נכון, ואז אתה שואל את עצמך, רגע,
אז איך נדע מה טוב להפיץ ומה לא טוב להפיץ ולמי טוב להפיץ?
איך אנחנו יודעים מה טוב להפיץ ומה לא טוב להפיץ?
אז בפרק שאנחנו נלמד היום אנחנו ננסה לגעת ממש בנקודה הזאת.
מה,
איך נדע מה טוב להפיץ ואיך להפיץ ומה הבעיה בעצם להפיץ רעיונות
בצורה שלא מתאימה לציבור ששומע אותם?
מה הבעיה בזה?
הפרק שאנחנו נלמד היום נמצא בעמוד 42 עד עמוד 46,
שזה סיום פרק שני, שמסתיים בצורה מאוד דרמטית.
המחבר מסיים בצורה דרמטית כזו, במשפט מאוד מאוד חזק.
אבל אנחנו גם, מה?
כדרכו. כדרכו, זה נכון, הוא דרמטי,
אבל הוא ממש מסיים את זה בצורה עוד יותר דרמטית, כזה נותן לך כזה רצון ממש להמשיך את הפרק הבא.
אבל הנושא שאנחנו נוגעים בו לאורך כל הפרק השני,
שנקרא ההתגלות באושוויץ,
קשור כמובן ליום הקדיש הכללי, השואה וכל מה שמסתעף ממנה.
והכותרת היא האוניברסליות של השואה.
האוניברסליות של השואה.
וכאן,
מה? לא, ההתגלות באושוויץ זה שם הפרק,
החלק הזה,
אבל האוניברסליות של השואה זה העניין.
עמוד 42,
למטה, בסדר?
כאן קובע ליבני איזה יסוד מאוד מאוד מאוד עמוק.
באמת, אמרנו הרבה פעמים שיש הרבה חלקים בספר שאתה יכול להעמיק בהם מאוד.
פסקה קטנה שאתה אומר, וואו, זה אני יכול ללמוד עכשיו שבוע את הרעיונות שעומדים מאחוריהם.
אבל הנקודה הזו שהוא נוגע בה פה היא באמת יסוד מאוד מאוד עמוק,
שהרבה פעמים אנשים טועים בו.
כי אנשים אומרים,
יש בעצם, אני אגיד ככה,
יש שתי תנועות נפש בתוך עם ישראל.
יש אנשים שאומרים, יאללה, הגויים שישרפו. מבחינתי לא אכפת לי מהם. לא אכפת לי. לא אכפת לי מהאמריקאים, לא אכפת לי מהאירופאים, לא אכפת לי מהם.
שיעשו מה שהם רוצים, אני דואג לעצמי,
אני רוצה לחיות את התרבות שלי,
את החיים שלי,
אני רוצה לקיים מצוות, אני רוצה להיות נאמן לקדוש ברוך הוא וזהו.
יש אנשים שקובעים את כל הפרמטרים של החיים שלהם
על פי מה שיאמרו הגויים.
הם אומרים, בואו נראה מה הגויים אומרים.
מה, אנחנו לא יכולים לעשות משהו שמנותק מכל העמים?
מה, אנחנו נהיה מוזרים כאלה? אנחנו נהיה מנודים? מצורעים? מה?
אז מה הקיום שלנו? מה ההצדקה של הקיום שלנו?
שתי התנועות נפש האלה הן שתי תנועות נפש שקיימות בעם היהודי,
ואתם יכולים לראות אותן גם בתוך ספרים, ספרי קודש. אתם יכולים להרגיש את הנקודה הזו.
אכפת לנו מהגויים
או לא אכפת לנו מהגויים?
ואם אכפת לנו מהגויים,
אז איך אנחנו לא יותר מדי מתחשבים בגויים?
ואם אנחנו לא מתחשבים בהם, אז איך אכפת לנו מהם?
זאת הנקודה שהוא הולך לדבר עליה בחלק הזה.
וזו נקודה מאוד מאוד יסודית, מאוד מעניינת,
ובואו נתחיל.
אומר אברהם לבני, אני דן בהתגלות העל-היסטורית בשואה
משום שאני מאמין שאין התגלות שאינה עובדתית וכלל אנושית.
עכשיו בואו,
בגלל שהמשפט הזה הוא משפט שדורש הבהרה,
תסתכלו בהערה 44 ותראו את ההסבר
של המערכת.
עובדתית וכלל-אנושית, במקור, כלומר בתרגום הראשון,
היה כתוב אובייקטיבית ואוניברסלית.
וככה מוסיפה המערכת פה. המונח התגלות משמש לתיאור תובנה עמוקה,
הווייתית,
שמשקפת אמת
על תהליכי העומק של המציאות.
במושגים שלנו נקרא להתגלות מידה ממידותיו של הקדוש ברוך הוא,
שבהן הוא מנהיג את עולמו.
התגלות על-היסטורית
היא אמת גדולה שמנהלת את ההיסטוריה שמניעה תהליכים גדולים חוצי דורות.
במשפט זה מסביר המחבר מדוע הוא מחפש התגלות רחבה,
כלל אנושית, בשואה.
הוא מסביר שכל התגלות,
כל מפגש עם ההנהגה האלוקית,
היא עובדתית,
ממשית ונוגעת לכלל המציאות,
בניגוד לתפיסה הדתית-נוצרית שהתגלות היא חוויה אישית,
רגשית, פרטית.
זאת אומרת,
מה הנקודה פה?
הנקודה שהמחבר רוצה לחבר אותנו אליה
היא ההבנה שאם קורה אירוע בסדר גודל היסטורי,
שיש לו ככל הנראה משמעות
שחורגת מהאירוע הפרטי לאדם מסוים, לעם מסוים.
תודה רבה, תודה. איזה צדיק, תודה רבה, תודה.
תודה, תודה. שהשם יעשה לך נס.
תודה רבה.
המערכת זה מי שלדעתי הוציא את הספר מחדש.
אבל האמת, אני לא יודע,
אני לא יודע כי יש הערות שהן מערכת חדשה,
ויש הערות
של המתרגם.
אני חושב שיש ויש, צריך לבדוק.
יש כאלה ויש כאלה.
צריך לראות.
לדעתי, כאן המערכת זה מי שהוציא את זה מחדש.
זה בהתייעצות עם הרב צוקרמן, לדעתי, או...
אתה יודע בדיוק, אני אשאל.
בכל אופן,
הדבר שהוא כותב כאן במשפט הזה הולך להתברר תכף,
אבל הנקודה היא
סופר סופר משמעותית, כי היא בעצם מבדילה בין החוויה הדתית הנוצרית,
או אפשר לקרוא לזה החוויה הדתית,
לבין החוויה שמתוארת כאן.
קורה אירוע היסטורי,
והאירוע הזה הוא לא אירוע שעשו לעם מסוים,
ולא אירוע שעם מסוים עשה לעם מסוים,
אלא זה אירוע שמספר סיפור עמוק מאוד על מה שקרה לאדם.
האדם בהיסטוריה האנושית הגיע לדרך ללא מוצא,
ועל זה מדבר פה לבני.
הוא אומר, זה נכון שעשו את זה ליהודים,
אבל היהודים היו בעצם לא הסיבה אלא סימן של משהו יותר עמוק שקרה.
זה לא היה רק אנטישמיות,
זאת הייתה, זה קו פרשת מים בהיסטוריה האנושית.
וזו נקודה מאוד מאוד עמוקה, תכף תראו מה הכוונה שלו.
תיתכנה בהחלט
רמות שונות של תפיסה, אני חזרתי לקרוא למעלה,
תיתכנה בהחלט רמות שונות של תפיסה,
מה תפיסה של מה?
של האירוע, של מה שקרה,
אבל לכתחילה הכל נקראים לעמוד בדרישה לצלילות מרבית.
זאת אומרת,
זה כמו שקורה נגיד איזה אירוע בעולם, בהיסטוריה,
אנשים יכולים להבין אותו ברמות שונות.
אבל אף אחד לא יכול להתעלם ממנו.
האירוע הזה הוא אירוע משמעותי.
אתה יכול להבין אותו ברמה X,
אתה יכול להבין אותו ברמה Y,
אבל אתה לא יכול להתעלם ממנו.
מטה ההיסטוריה,
זאת אומרת, מטה ההיסטוריה זה אומר שיש פה אירוע שהוא מעבר להבנה ההיסטורית הרגילה שלנו,
מעבר להיסטוריה הטכנית של אירועים שקורים.
זה אירוע מכונן.
מטה ההיסטוריה נוגעת בהכרח לכללות האדם.
אף שייתכן שהיבטים מסוימים של המטה-היסטוריה בשואה נוגעים בייחוד ליהודים.
אין זה כל כך בטוח שהם סודיים וחסויים כל כך,
וננסה בהמשך לעמוד גם עליהם.
אבל מה שבטוח הוא שהקווים הראשיים של מטה-היסטוריה זו נוגעים ללא כל הבחנה לכל האנושות.
זאת אמירה מאוד מאוד משמעותית,
שתכף תראו מה ההשלכות שלה.
מטה-היסטוריה זה אומר שמשהו בזמן מגלה משהו שהוא על-זמני.
זאת אומרת, דוגמה שהוא ייתן תכף זה מעמד הר סיני. זה אירוע שקרה בזמן אבל הוא בעצם אירוע על-זמני שחורג מהזמן והמשמעות שלו לזמן היא לתמיד.
משהו קרה פה שחשף, קוראים לזה מימד עומק בזמן.
אז כאילו אתה אומר, טוב,
אז היו כל מיני אירועים היסטוריים קשים. הייתה מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, היה השואה,
הקמת מדינת ישראל. בסדר, אירועים, מלא מלא אירועים.
הוא אומר, לא,
קרה פה אירוע שהוא בסדר גודל של מעמד הר סיני, הפוך.
כמו מעמד הר סיני, הפוך.
כלומר, קרתה פה איזו התנגשות אדירה,
היסטורית,
שהסיפור פה הוא לא שרצחו יותר יהודים ממה שהיה בפוגרומים רגילים,
אלא הוא בעצם מסביר לנו שהרציחות ההמוניות
הם ביטוי למחלה עמוקה מאוד שהתרבות נגועה בה,
והוא מסביר לאורך כל הספר מה המחלה ומה התרופה.
ואני, הדל, בקריאה חדשה של הספר,
חושב שכל מה שנכתב פה בספר הזה נכון גם לגבי כל מה שקרה במלחמה וכל מה שהדבר הזה מבטא מבחינה היסטורית באירועים שקורים עכשיו.
וזו הסיבה שהניעה אותי בעצם לקרוא את הספר הזה מחדש.
הספר הזה, מה שהוא עושה זה מספר על המחלה העמוקה
ששמחת תורה, שביעי באוקטובר,
הוא ההתפרצות האלימה של המחלה שנמצאת בתוך האנושות.
והערבים
והמערביים, כלומר המערב והארצות ערב,
הם בעצם בסוג של שיתוף פעולה שנוגע מאותה נקודה.
ועיינו במאמר שכתבנו השבת באלון של המכון,
כתבנו על העיוורון,
השנאה העיוורת והעיוורון של השנאה.
השנאה העיוורת של האנטישמיות, הערבים,
הערבים שבעצם נלחמים ללא הרף ביהודים,
והעיוורון לשנאה.
כלומר,
חוסר היכולת של היהודי ושל העולם המערבי בכלל להבין שמדובר
פה באנשים ששונאים אותך ורוצים להרוג אותך.
כל הזמן אנשים עושים רציונליזציה,
ממש כמו שהיה ערב השואה.
כשאנשים עשו רציונליזציה, הם ניסו להגיד, לא, הם לא מתכוונים לזה באמת.
זה סתם אמירות קיצוניות.
לא, הם התכוונו לזה באמת.
אבל מה גרם לאנשים לא להבין שמתכוונים לזה באמת?
כי הם לא הבינו את המחלה.
אם בן אדם רואה שמישהו יש לו מלא התפרצויות על העור,
ויש לו כל מיני נגעים כאלה ואחרים, הוא אומר, בסדר, זה לא נורא, זה שפעת, זה יעבור, זו מחלת עור קטנה, זה הכל בסדר.
הוא לא מבין מה מקונן בו,
מה מקונן בבן אדם. אם הוא היה יודע מה נמצא בפנים,
הוא היה לוקח את זה מאוד ברצינות והוא היה אומר, בואנה, הולך להיות פה עכשיו משהו נורא.
אבל לא קלטנו את זה.
ולבני, כל הספר הזה בעצם מנפנף בכל הדגלים ואומר, רבותיי, מצלצל בפעמונים,
רבותיי,
תבינו, יש פה מחלה ממארת של האנושות,
והיא כל הזמן תתפרץ נגד היהודים. כל הזמן יהיה את הסיפור הזה,
אם אנחנו לא נקלוט את זה.
תסתכלו בדברים שלו בהמשך.
עכשיו, האמירה שלו, האמירה היא מדהימה.
כי מה הוא בעצם אומר?
נכון שהיהודים הם אלה שהיו מושא הרצח בעיקר,
אבל האירוע הוא לא אירוע של היהודים,
הוא אירוע היסטורי של האנושות.
שימו לב.
כמו כן,
אני סבור שההתגלות בהר סיני והחוכמה המוסרית והמטאפיזית הנובעת ממנה אינם מאורעות השמורים לעם היהודי בלבד.
נראה שאין סודות כמוסים בידיעות הרוחניות יותר מאשר במדע הפיזי.
אמנם משוואות תורת היחסות או מדע הגרעין נעלמים מההמון,
אבל אין זה אלא משום שהם אינם פיזיקאים.
אבל באופן עקרוני אין דבר שמונע מהם להפך לפיזיקאים ולגשת אל סתרי המדע.
כמו כן,
כן, אין סודות כמוסים בהכרת ההתגלות היהודית,
אלא שכל ידיעה דורשת התאמה והכנה, שאיפה והסכמה.
במדע המטאפיזי,
כמו במדע הפיזי,
יש להיזהר משוליות הקוסם.
מה זה שוליות הקוסם?
זוכרים את הסצנה הבלתי נשכחת בסרט של וולט דיסני,
שוליית הקוסם?
ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
תודה רבה.
מעולה. מעולה.
יש סצנה מאוד מפורסמת של וולט דיסני של מיקי מאוס, שהוא, בקיצור, שהוא
עם המטאטים, שנכון? שהוא מנסה לשבור את המטאטים, הוא עושה איזה כישוף כזה,
ואז יוצא עוד מטאטה, ומים עם דליים, ואז נשפך, וזה, נכון? הוא שוליית קוסם.
שוב, זו יצירה, זו יצירה מוזיקלית גם, ש...
מה הרעיון? הרעיון הוא שכשאתה נותן
לבן אדם שאין לו מומחיות להתעסק בדברים הרי גורל, הכוונה, דברים עם עוצמה מאוד גדולה,
ואין להם את הסמכות ואין להם את היכולת להבין ולהתעסק בזה,
אז אתה תיצור אסון,
כי אנשים יתחילו לעשות, הוא לא יודע להשתלט על זה, כי הוא לא יודע להפסיק את זה, הוא לא יודע לעצור את זה.
יש לזה כל מיני דוגמאות בתרבות הפופולרית.
מה לבני אומר בעצם? קודם כל הוא אומר אמירה מאוד מאוד עוצמתית, הוא אומר, מעמד הר סיני זה לא אירוע של עם ישראל,
זה אירוע עולמי.
פשוט מה היה ייחודי בעם ישראל שהייתה לו את ההכשרה לקלוט את זה.
זה מסביר כמובן דברי הגמרא במסכת שבת,
הר סיני שממנו ירדה
שנאה לעולם. זאת אומרת, אותו אירוע משפיע על עם אחד
לרומם אותו והוא גורם לעם אחר לשנוא.
מה גרם לזה?
שהוא היה מוכשר מבחינת, נקרא לזה, החומרה שלו לזה,
והוא לא היה מוכשר.
אז אצלו זה יצר שנאה ואצלו זה יצר,
זה כמו שאתה יושב בכיתה ומעביר שיעור או הרצאה או לא משנה מה,
ואז בכיתה יושבים תלמידים שונים.
תלמיד אחד אומר, וואו, איזה רעיון אדיר. ואחד אומר, וואלה, איזה משעמם.
מה המבדיל ביניהם?
שהוא קולט מה מעבירים לו, הוא לא קולט מה מעבירים לו.
אז הוא קולט את זה כדבר מרתק, הוא קולט את זה כדבר משעמם.
בשבילו זה חידוש עצום ובשבילו זה כלום שבכלום.
זאת אומרת, מעמד הר סיני הוא אירוע כלל אנושי, מטאפיזי.
אבל עם ישראל קלט אותו כבשורה והעמים קלטו אותו כאיום.
אבל מה זה אומר?
זה אומר שהאירוע הזה הוא אירוע שאתם לא יכולים להתעלם ממנו.
אז אתם לא תקבלו אותו עכשיו, תקבלו אותו אחר כך, אבל אתם לא תוכלו להתעלם ממנו.
בסדר, אפשר לתת לזה שלל דוגמאות.
גם הרב קוק כותב על זה בספר אורות,
שמעמד הר סידאי בעצם גילה לעולם שעם ישראל הביא חובות.
וחובות אף אחד לא רוצה לקבל.
ולעתיד לבוא, אנחנו לא נבוא,
נביא את התורה בפורמט חובות,
אלא בפורמט של חיים,
מה שמכונה בזוהר עצות, עתים.
טוב, אבל נניח לזה, בואו נתקדם.
במדע המטאפיזי, כמו במדע הפיזי, יש להיזהר משוליות הקוסם.
פיזיקאי מתלמד
וחסר אחריות
יכול להוות סכנה לציבור.
כן הדבר בנוגע למטאפיזיקאי מתלמד.
יש סכנה בהושטת ידיעות הקבלה לציבור הרחב,
כמו בהפצת המתכון הטכני לביקוע האטום.
גם כאן וגם שם יש צורך בשאיפת חיים.
מה זה שאיפת חיים?
ראו את הערה 45. במושג שאיפת חיים מתאר המחבר מדרגה מוסרית פנימית עמוקה.
ידיעות מדעיות מעמיקות דורשות מדרגה מוסרית מתאימה.
משטר רודני,
שיפתח מערכת מחקר אקדמאי וירכוש את הידע לביקוע אטומי,
לא ישתמש בו לצורכי שלום.
כמובן שהאקטואליות של המשפט הזה היא מאוד מאוד חריפה.
זאת אומרת,
מידע מדעי
שמגיע לידיים הלא נכונות
עלול להיות סכנה לאנושות.
באותה מידה,
מידע כזה שמגיע לידיים הנכונות יכול להיות ברכה עצומה לאנושות,
נכון?
יכולים ליצור אנרגיה גרעינית של חשמל, כמו שיש בהרבה מאוד מקומות.
חסכוני יותר, נקי יותר,
אבל אם אתה לא יודע להשתמש בזה בצורה טובה,
אתה יכול ליצור נזקים אדירים.
אותו דבר, אגב, לא צריך ללכת למטאפיזיקה.
כסף,
האם כסף זה דבר טוב או לא טוב? תלוי לאיזה ידיים זה מגיע.
אם זה מגיע לידיים של תרבות טובה,
זה יהיה אחלה.
אם מגיע לידיים תרבות לא טובה, זה סכנת נפשות.
זה מה שהוא אומר פה בנוגע לרעיון הזה. עכשיו, הוא נוגע בנימה אישית.
אישית, לא נהייתי פיזיקאי.
אולם הבעייתיות של נקיטת עמדה בשאלה של יסודות התרבות האנושית אחרי ההתגלות המזעזעת של השואה,
הביאה אותי להיות יהודי.
משפט שצריך לחזור עליו.
הבעייתיות
של נקיטת עמדה בשאלה של יסודות התרבות האנושית אחרי ההתגלות המזעזעת של השואה,
זאת אומרת, מה הוא אמר לעצמו?
השואה לא הייתה
תאונת דרכים במקרה זה קרה.
לא.
הוא הבין שכל מה שקרה בשואה
היה סוג של התפרצות מוגלתית של מחלה עמוקה שנמצאת בתרבות שבה הוא גדל.
והדבר הזה הוביל אותו להבין שבשביל להיות אדם אני חייב להיות יהודי.
כשנעשיתי יהודי,
ידעתי שאני מיישם בכך את ייעודי כאדם באופן המושלם והמרכזי ביותר שאפשר להיות.
כי ייחודו הבלעדי של היהודי הוא היכולת ליישם במלואה את הזהות האנושית.
זאת אומרת, אתה רוצה להיות אדם?
תהיה יהודי.
זה לא אומר שכולם צריכים להיות יהודים,
אבל מי שמתכחש ליהודים הוא לא יכול להיות אדם.
זה הדבר העמוק שאני קלטתי פתאום שהתרחש
בזוועות של שמחת תורה.
מה קרה שם?
מה התרחש?
מה שקרה זה שצלם אלוהים של האדם הושחת בצורה מוחלטת,
והכול היה במטרה לפגוע ביהודים. למה?
למה?
מכיוון שברגע שקיימת ישות בעולם
שהיא נלחמת ביהודים באופן שיטתי,
היא לא יכולה לגלות את צלם האלוהים שבה.
היא הופכת להיות שטנית במהותה.
למה?
כי היהודים הם בעצם מקור ההתגלות האלוהית בעולם.
בלי יהודים אין התגלות אלוהית.
ברגע שמישהו נלחם,
היהודים, ורואה בהם אויב,
הוא בעצם נלחם נגד ההתגלות האלוהית.
אז הוא נלחם נגד צלם האלוהים.
זה אומר שהוא יושחת ויהפוך לשטן.
פשוט כמו שזה נשמע, פשוט ככה.
לא מאה שנה, זה נכתב לפני ארבעים שנה.
כן, כן, כן.
קודם כל,
עכשיו הם התחילו להיות
פושטים קאש בשדה קוצים.
קודם כל,
יש הרבה אנשים שנפקחות להם העיניים גם אצל הגויים עכשיו.
האם זה רוב מניין? זה לא יכול להיות רוב מניין, כי הרוב
יש לו התנגדות פנימית לדבר הזה.
זאת הנקודה.
עדיין, הנגע
שהוא מדבר עליו עדיין קיים בחברה המערבית.
החברה המערבית לא הבריאה.
האנטישמיות קיימת.
מה שממשל ביידן עשה זה רק ביטוי לנצרות,
מחולנת.
השנאה היהודית העתיקה נמצאת עדיין בלבושים מערביים חדשים.
מדהים, פשוט מדהים.
מדהים אבל פשוט.
אז קודם כל,
עדיין לא הגענו לכל ההצעות שלו של התרופה, אבל קודם כל ההבנה
שמי שמתכחש ליהודים, הוא מתכחש לשורשיו.
ממש כמו שילד שיש לו תסביך מסוים עם ההורים שלו,
הוא לא יכול להיות בריא.
אז מי שנלחם בשורשים שלו,
שזה היה, היהודים הם בעצם השורשים המוסריים הרוחניים של העולם.
אתה נלחם בהם, במי אתה נלחם?
אתה כורת את הענף שעליו אתה יושב, אתה כורת את השורשים שלך.
וזה מה שקרה לאסלאם המושחת, פשוט נהיה מושחת, מושחת ונאצי.
אנשים אומרים, לא, אבל המוסלמים הם לא נאצים, הם מאמינים באלוהים.
זה אותו דבר, זאת אומרת, זה השחתה חילונית,
זה השחתה דתית, שניהם מושחתים, שתי מפלצות.
יצאה מפלצת דתית, יצאה מפלצת חילונית, זהו.
מה זה?
אה, נאצ באנגלית.
אבל לא, אבל נאצי זה מה שנקרא national,
זה לאומי, כאילו לאומני.
כאילו הם היו לאומנים.
ברור שהיה שם שיגעון, אבל כאילו, זה לא משנה.
אתה נהיה לאומני,
לאומני בלי אלוהים,
אתה נהיה נאצי,
לא אתה חס וחלילה.
אדם לאומני בלי אלוהים נהיה נאצי.
קומוניסט, שזה אנטי-לאומי, נכון? קומוניסטים נגד,
נגד הממד הלאומי, כולם יש אחווה בינלאומית.
קומוניסט בלי אלוהים, מה הוא הופך להיות?
רודן, גם רוצח מיליונים.
זאת אומרת,
תנטרל את אלוהים מהתמונה, שוב, איזה אלוהים?
אלוהים של היהודים, אלוהים של היהודים. אתה לא חייב להאמין להיות יהודי, אבל אסור שאתה תפגע באלוהים של היהודים.
יכול להיות, אבל זה סמנטיקה.
יכול להיות, אבל זה סמנטיקה.
סמנטיקה, אני מתכוון, זה לא...
הבעיה פה לא במהות,
השאלה מה אתה מתכוון כשאתה אומר.
בפסיכולוגיה יהודית אתה יכול להתכוון לבשורת העולם או אתה יכול להתכוון לעוד נישה,
כוונה עוד זרם בעולם.
מה?
נכון, זה יקרה.
זה יקרה, זה יקרה, זה קרה, זה יקרה. ואני, אני אומר לך, זה יקרה.
זה יקרה. קודם כול זה קורה כי אני רואה את התגובות
ברמה האישית.
דיברנו פה בהתחלת השיעור, אנחנו,
כל שבוע יש לנו פינה קבועה של באיזה מקום פתחו לימוד השבוע.
באיזה... אז הודענו על שני מקומות חדשים.
גם אנשים, כל מיני אנשים מתעניינים בזה.
אבל עוד פעם,
אנחנו לא מודדים את האמת של דברים בכמה הם הופכים להיות פופולריים. כי אני אומר לך, באמת, הנצרות היא יותר פופולרית ממה שאנחנו מדברים פה.
זה תופס יותר.
מה?
מה זה?
מכיוון שיש דברים של אמת שלא תמיד המציאות מוכשרת לקלוט אותם.
הנצרות היא יותר מדוללת, אז זה נשמע יותר טוב, כאילו זה נשמע יותר טוב, אתה מדבר רק על אהבה,
כיף,
נחמד, בלי דרישות, בלי מצוות, הכל אחלה.
זה לא נעים לשמוע, זה לא נעים. כתבתי במאמר הזה, כתבתי, אין תפוצות, יהדות התפוצות.
יש גלות.
יהודים שנמצאים בגלות וצריכים לצאת מהגלות.
זה נעים לשמוע?
למלא מלא יהודים שנמצאים בגלות? זה לא נעים לשמוע דבר כזה.
כשאומרים לך, לא, אתה לא יהדות התפוצות, אתה בגלות, וזהו, ותצא משם.
זה לא נעים לשמוע דברים כאלה.
הוא לא פוליטיקלי קורקט, הספר הזה. הוא נורא נורא נוקב.
זה גם, זה גם, זה גם. לא, לא, אני אומר לך, הרב קוק ממש לא היה פופולרי בזמן שלו.
ממש לא.
הוא,
יכול להיות, זה מה שאני אומר. צריך, צריך שהמציאות תוכשר לזה לאט-לאט.
הנה, הספר הזה לפני 30 שנה,
כי מתי מעט הכירו אותו.
ממש מעטים הכירו אותו.
והיום, ברוך השם, הוא מתחיל להתפשט מכל מיני סיבות.
אבל אתה רואה שיש דברים מסוימים שגם הקדימו את זמנם.
זה אומר שפתאום משהו,
הגיע הזמן שלו ואז הוא מתחיל להתגלות.
אפשר לתת לזה הרבה הרבה דוגמאות. מהר"ל, 200 שנה, אף אחד לא למד מהר"ל כמעט.
פתאום המהר"ל הפך להיות נושא שלומדים אותו.
למה? מה קרה?
לפעמים יש דברים שמקדימים את זמנם.
אתה צודק שאם יש משהו שהוא באמת
תורך
אז הוא יותר מבוקש.
אבל תאמין לי, באמת, גם במוזיקה, גם בדברים אחרים, לא תמיד דבר פופולרי הוא הדבר הכי נחשב.
יותר קל למכור דברים זמינים ולא בריאים מאשר דברים בריאים.
בקיצור, פופולריות זה מורכב.
אתה לא מודד גם פופולריות בפרק זמן קצר.
אתה אומר, אם הדבר הזה נמשך,
אם הוא נשאר,
איזה דברים יישארו פה עוד 200 שנה? אני לא יודע.
יכול להיות שגם הספר הזה כבר לא יהיה.
סך הכל הספר הזה, גם אני לא צריך להגיד את מה שאין בו.
הוא עושה עבודה מאוד מאוד חשובה של הצגת היהדות מבן אדם שהוא לא יהודי,
שהוא אומר לך איזה אוצר יש לך.
הוא לא מחדש פה חידושים, אתה אומר, בוא'נה, תשמע, זה כמו הארי הקדוש, לא אמר דברים, אין, אוזן לא שמעה.
הוא אומר דברים פשוטים, פשוטים, שנאמרו כבר,
הוא פשוט מגיש אותם בצורה שבדרך כלל
לא מגישים אותם.
אז אני לא רוצה להגיד, שמע, עוד אלף שנה יזכרו את הספר הזה, לא יודע.
לא יודע. מה שברור לי שהוא עשה עבודה,
זה לא רק עבודת הנגשה, זה לא תרגום.
הוא לא תרגם או הסביר בשפה שלנו.
הוא הסביר בצורה,
כמו שהוא אומר כאן, מטה-היסטוריה.
מה קרה פה?
אתם מבינים מה קרה פה?
אתם מבינים שזה לא עוד אנטישמיות?
ברגע שאת הספר הזה, או ורסיות שונות שלו, ילמדו,
למשל,
בקורסים שונים של הצבא,
ולא יתחילו להגיד שיש סכנה שכל אחד יהפוך להיות אנטישמי,
אז תהיה גאולה לצה"ל.
עד אז, מה ההסבר של למה הייתה השואה?
כי בכל בן אדם מסתתר איזה נאצי,
שהוא עלול להתפרץ פתאום הנאצי שבו.
וזה חוסר הבנה, זה חוסר הבנה מה קרה בשואה.
זה הכל עקום.
כל החינוך עקום לגמרי.
אז יכול להיות שינוי? יכול להיות שינוי.
אם אנשים קודם כל יכירו, לדעתי המפתח שיש בספר הזה, שהוא מדבר בשפה אוניברסלית ולא דתית.
הוא לא מדבר על בואו אני אגיד לכם מה היהודי המאמין צריך לחשוב.
לא, הוא אומר תדעו לכם שמה שיש ביהדות זה מה שמרפא את האנושות.
תחשוב שבאים לחייל בקורס ואומרים לו עכשיו אני אלמד אותך את התרופה למחלה של האנושות.
וזהו ואתה מאמין בזה ואתה חדור בזה ואתה אומר לו תשמע תקרא את זה.
זה לא כתוב בשפה של הרב קוק,
בשפה שכאילו היא מאוד מאוד עמוקה,
והיא מרוממת, אבל היא לא כל כך מובנת.
הוא אומר פה דברים פשוטים,
פשוטים, ולוקח את הרעיונות המרכזיים של הרב קוק.
בקיצור, אני מטיל את זה על אחריותך.
אתה צריך להפיץ את הרעיונות.
תפיץ אותם, אנא.
אז הנה, כל אחד פה הוא שגריר.
הפיצו את הרעיונות. הנה, אמרנו, נכון?
התיקון לעשרה בטבת זה שלושת הדברים שספר הסוד הישראלי נוגע בהם.
גם התיקון של המצור על ירושלים,
גם התיקון של הבראת התרבות של עם ישראל,
וגם התיקון לפטירת עזרא הסופר,
שזה המנהיג הרוחני הגדול של ימי הבית השני.
זאת אומרת, הגדלת התורה,
הגדלת התורה שמחוברת לארץ ישראל.
זה ממש, אתם יודעים מה?
אתה רוצה לדעת מהי תורת ארץ ישראל?
זה הספר הזה.
תורת ארץ ישראל לא במובן רק של תורה שמדברת על העם,
תורה שמדברת על הבשורה של עם ישראל לארץ ישראל.
תחשבו, אם 20 אחוז,
20 אחוז, 5 אחוז
מהאנרגיות שמשקיעים בהפצת ספר התניא היו משקיעים בהפצת הספר הזה,
למדינת ישראל הייתה גאולה ביותר רחמים.
מה?
נכון? כן, בסדר, אז אין חבדניקים לספר הסוד הישראלי.
בסדר.
נורא בעזרת השם זה גם יקרה אז רגע אחד איפה היינו פה כשנעשיתי יהודי ידעתי שאני מיישם בכך את יהודי כאדם באופן המושלם והמרכזי ביותר שאפשר להיות כי ייחודו הבלעדי של היהודי הוא היכולת ליישם במלואה את הזהות האנושית ודיברנו על זה בפעם הקודמת למה מכיוון שהזהות היהודית קשורה למה
שנקרא שם הוויה, שזה החידוש של עם ישראל בעולם.
שם הוויה, לא שם אלוהים,
לא רק שם אדנות, לא שם שדי. שם הוויה,
ככה מופיע בספר שערי אורה,
הוא בעצם הציר המרכזי שסביבו כל שמות האלוהים מסתובבים,
כל שמות האלוהים נמצאים סביב שם הוויה. מה זה אומר תכלס?
שכשאנחנו מאמינים בשם הוויה ברוך הוא,
אנחנו מאמינים במקור
כל המציאות, מקור כל החיים.
שורש,
כל השורשים.
ועם ישראל מביא לעולם את הבשורה של שם הוויה.
ושם הוויה זה גם הזהות האנושית בצורה מלאה.
למה?
מכיוון שכל אחד מהשמות של אלוהים,
הם מבטאים צד אחד בזהות האנושית.
אבל שם הוויה זה השורש של כל המקורות של הזהות האנושית.
לכן, פעם שמעתי את זה, אני חושב, מרב שרקי,
ואני חושב שהנקודה הזו היא נקודה מאוד נכונה. כשלומדים בכוזרי שיש דומם, צומח,
חי, מדבר, ומעל זה ישראל,
אז זו הבנה שגויה לחשוב שמעל האדם יש את עם ישראל.
כסוג של
מה שנקרא עוד מדרגה.
המימוש של להיות אדם בצורה השלמה זה להיות ישראל. כלומר,
ישראל זה המימוש של הפוטנציאל האנושי שקיים בכל האנושות.
כמובן שאפשר להגיד את זה על כל מדרגה שנמצאת מתחת למדרגה.
זאת אומרת, גם האדם הוא המימוש של הבעל חיים בצורה השלמה שלו.
אבל להיות ישראל זה בעצם להיות מחובר
לשורש החיים.
שם הוויה ברוך הוא.
או בגלל שהזהות של יהודה היא זהות שהיא כבר מה שנקרא מדוללת קצת.
ישראל זה השם של יעקב אבינו שהוא זכה להתעמת עם שרו של עשיו ואז הוא זכה למדרגה שנקראת ישראל,
כי שרית עם אלוהים ואנשים ותאכל.
זה המדרגה השלמה של ישראל.
היהודי זה כבר מה שנקרא דימינישט,
זה הקטנה,
זה הקטנה של הזהות השלמה.
אז מתי שהיינו בבית שני,
אז קראו לנו פחוות,
יעד,
היינו ממלכת יהודה.
אבל המצב השלם, כמובן שצריך לשאול, אם ככה, למה הממלכה הצפונית תמיד נקראה ממלכת ישראל?
מה זכתה דווקא הממלכה הצפונית להיקרא ממלכת ישראל? זו שאלה מעניינת.
זאת אומרת, דווקא הם זכו להיות...
אז כנראה שזה קשור ל...הייתה יהודה לקודשו,
ישראל ממשלותיו. כלומר היכולת של המשילות,
של העוצמה הממלכתית הייתה תמיד קשורה לישראל.
מושל, שרית עם אלוהים ואנשים,
ויהודה תמיד שמר על מימד הקודש.
כלומר על המימד של הזיקה לאלוהים.
אבל מתי שזה נפרד,
מתי שישראל ממשלותיו נפרד מיהודה לקודשו,
אז מה שקורה זה שישראל הופך להיות כמו הגויים,
ויהודה הופך להיות
מרוכז בתוך עצמו, אבל בלי בשורה לגויים.
אגב, אני חושב שזאת הסיבה העמוקה לכך שהמצור,
בעצם, מה זה מצור?
מצור
של בבל על יהודה,
זה בעצם אומר שהאינטראקציה שלך עם הגויים היא אינטראקציה של פחד והתכנסות.
במקום להגיד, יש לי בשורה לעולם ואני הולך להפיץ אותה, אתה מתכנס פנימה ומפחד מהמצור שהם עושים עליך.
במקום שאתה תבוא לעולם עם בשורה,
אתה כולך מפחד ואתה אומר, טוב, הם עושים עליי מצור עכשיו, מה אני אעשה?
אני כל הזמן שאלתי את עצמי,
זו שאלה שממש
שאלתי את עצמי רגע לפני שהבאתי לפה.
כל אחד מהרגלים,
לא מהרגלים, מהזמנים של החורבן,
יש בתוכה מימד מסוים שהיה פוטנציאל שם.
בי"ז בתמוז היו אמורים להינתן לוחות הברית, נכון?
ובסוף זה התהפך ונהיה שבירת לוחות.
בתשעה באב מה היה אמור להיות?
כניסה לארץ, נכון? המרגלים הגיעו. אז שאלתי את עצמי,
בעשרה בטבת, מה היה אמור להיות?
מה היה אמור להיות?
לכאורה זה חורבן,
זה תאריך של חורבן בלי פוטנציאל. לא היה שם פוטנציאל.
איך זה יכול להיות?
אמרתי, לא יכול להיות דבר כזה.
אז אמרתי לעצמי, מה שהיה אמור להיות זה כשעם,
אימפריה, מגיע אליך
ורואה בך בשורה,
היא יכולה להפיץ את הבשורה לעולם.
אבל מתי שאתה נמצא בעמדת התגוננות ולא בעמדה של בשורה,
מה שנהיה זה חורבן.
זאת אומרת, הבבלים הגיעו,
אבל אם הם היו באים והיו מוצאים פה מעצמה עם עוצמה,
אז הייתה אופציה שהיהדות תהפוך להיות סוג של...
אתם יודעים, כמו שנגיד אמריקה תבוא,
תגיד, או, אנחנו כמו מלכת שבא שבאה לשלמה,
ואומרת, או, ותפעם רוחה.
היא אמרה, וואו, איזה ממלכה, איזה עוצמה,
כלומר, היא מעריצה את הממלכה של שלמה.
במקום שיעריצו אותנו,
הם עריצים עלינו, הם שוברים אותנו.
אז זה הפוטנציאל.
שוב.
מה, נוצרים הם שוב השני?
נו, זה הנושא שאנחנו מדברים עליו כל הספר הזה.
שהטענה של הנצרות שהם ישראל האמיתי,
זה בעצם העוול ההיסטורי הנורא של הכחשת זהות ישראל.
זה כמו שמישהו אומר לך,
אז גנבת זהות. אבל מה זה גנבת הזהות? גנבת הזהות הזאת זה לא עוול לנו,
זה עוול לעולם.
העולם כולו מתייסר בחבליו בגלל גנבת הזהות הזאת.
זה כמו שמישהו אומר לך
שהוא נותן לך כסף,
ואז אתה הולך לקנות עם הכסף,
אתה מגלה שהכסף מזויף.
אז מה הוא עשה? הוא כאילו הפך אותך למיליונר,
והפך אותך למרושש.
לא השאיר אותך עם כלום.
אז הנצרות הבטיחה שהם ישראל האמיתי,
בסוף זה לא כלום,
והשאירה את האנושות מרוששת מהנכסים הרוחניים שלה.
הבטיחה המון ולא נתנה כלום.
ובסוף כל האנושות
כבר 400 שנה היא רק בתהליך של הוקעת הנצרות מתוכה.
ניקיון של הנצרות מתוכה.
כל החילוניות, כל הרנסאנס וכל התהליכים של האנושות שמנסה בעצם להוציא מתוך הנפש שלה את הנגעים הנוצריים.
להתחלן, כן. מה זה החילון?
חילון זה הבקשה להיות אדם בלי הדבר הזה שנקרא נצרות,
ברבדים שונים.
ועל זה הוא מדבר כל הזמן.
זאת אומרת, עבודת הדוקטורט של לבני על ולארי,
הסופר הצרפתי, סופר פילוסוף צרפתי,
היא עבודה. למה הוא כל כך רצה לחקור אותו? בגלל שהוא אמר, הוא היה יהודי,
סליחה, הוא היה גוי,
שכל העבודה שלו הייתה
לנקות את ה... להתנקות מהאמונה הנוצרית.
זאת אומרת, הוא כאילו,
הוא היה כופר,
אבל הוא כפר באמונה הנוצרית.
וזהו כפר, כן.
תופסים את היהדות במפגרים המצויים שלו. נכון, נכון מאוד, נכון מאוד.
חד משמעית, אני חושב שזה,
זאת החשיבות, דיברנו על זה, אני חושב, בשיעור אחד אחורה,
או שני שיעורים אחורה.
ליבני זכה לחזור ליהדות בזכות זה שהוא פגש יהודים ספרדים בקזבלנקה.
הוא אמר, או, גיליתי שיש עדיין יהדות.
חיה, היום.
ואני חושב שזה לא במקרה שההבראה של הזהות
שלו כיהודי, זאת אומרת, הוא חוזר ליהדות דרך יהודים ספרדים, שהוא מגלה את זה. למה?
כי הם לא נגועים בנגעים הנוצריים.
הם לא נגועים ביהדות מנוצרת.
וכל מי שהוא אשכנזי, הוא צריך לבדוק שמשהו במושגים הדתיים שלו
לא חולה במחלות הנוצריות.
ב... ב...
מה?
אני אתן דוגמה שחשבתי עליה השבוע.
דוגמה אפילו מה שנקרא פשוטה,
פרוטסטנטיות.
הנצרות הפרוטסטנטית, שלבני היה פרוטסטנטי,
מה זה?
הפרוטסטנטיות היא המחאה של הנצרות,
של, בסדר,
לותר, יימח שמו וזכרו,
בקתוליות.
עכשיו, הקתוליות הייתה מושחתת, כולה מושחתת, מכסף וכל הדברים האלה. עכשיו, אגב,
נכון, הרבה פעמים אנשים אומרים, הרבנים מושחתים, הם מושחתים, כל זה. קודם כל זה נגעים נוצריים שנכנסו לנו, כאילו אנחנו מושחתים כמוהם.
הכוונה, כמו שיש אנשי דת מושחתים בעולם הנוצרי,
ככה אותו דבר בדיוק יש בעולם הדתי.
זה אותו דבר? זאת אומרת, האם הנצרות היא אותו דבר כמו היהדות?
האם הניקיון הפנימי של
של אנשי קודש אצלנו הוא דומה למה שקורה אצלם נניח לזה רגע אבל הפרוטסטנטיות
החליפה את
הכמורה במובן הרגיל בסוג של רועים רוחניים
רועים רוחניים זה סוג של מה שנקרא משרת
משרת את הקהילה זאת אומרת הוא לא נקרא לזה הוא
הקתולים אמרו רק אנחנו מבינים את לשון ה... את כתבי הקודש ואתם תשמעו למה שאנחנו אומרים
והפרוטסטנטים אמרו לא כל אחד יעסוק בכתבי הקודש וילמד אותם בעצמו
אבל מה קרה פה בסוף, בשורה התחתונה,
שהיחס לפעמים לרבנים,
אני אומר את זה בזהירות,
אבל אתה רואה את הכבוד והיחס המאוד מאוד נערץ שיש
אצל הספרדים ועדות המזרח לקדושה, לרבנים, לתלמידי חכמים.
ואנשים שעברו מה שנקרא קצת את
האווירה שיש לפעמים בארצות מערביות נוצריות,
אז מתייחסים לרבנים לפעמים כמשרתים,
משרתי דת.
זה התפקיד של הרב? כאילו לשרת אותך, לתת לך,
כאילו כמו שנגיד אנשים חילונים רוצים להפוך את הרבנות הראשית, למה?
משרתי דת, יעשו את התפקיד שלהם, ייתנו לי את מה שאני צריך וזהו.
במקום להתייחס לתורה כמקור חיינו,
עזרא הסופר, עזרא הסופר מגיע,
כל התחייה של בית שני זה בזכות עזרא הסופר.
זאת אומרת,
הדמות התורנית הוא זה שמביא את הציונות של בית שני.
סתם, זו דוגמה אחת קטנה.
אבל הנה השבוע, נכון, הזמר והשחקן אביב אלוש.
ראיתם מה הוא אמר בכנסת
על זה שלא לימדו אותם תנ״ך? והוא אמר,
הוא אמר, עשקו מאיתנו את האוצרות האלה.
אדם חוזר בתשובה, לא דתי, לא היה דתי.
הוא אומר, איך עשקו מאיתנו את הדברים האלה? הוא אמר,
זה התשתית של כל העם שלנו.
ארבעת אלפים שנה, איך אתם לוקחים את זה מהילדים?
איך אתם מציגים את זה בבתי ספר? כאילו זה איזה סיפורי מעשיות.
עכשיו, ממה זה בא? ממה זה בא היחס הזה לתנ״ך?
מהנצרות זה בא,
ביקורת המקרא.
מאיפה זה בא? כי אנשים אומרים, אני שונא את אלוהים,
אני שונא את מה שכתוב בתנ״ך, אז אני אציג לך איך זה שטויות.
משם זה מתחיל.
ואז מביאים את הרעל הזה לילדים,
ואז יש להם רעל למדינה,
ויש להם רעל לכל, לכל היהדות,
הכל נהיה מורעל.
אז הנקודה הזאת היא נקודה, בעצם נקודת מפתח להבין גם את היחס העוין,
שהרבה מאוד אנשים אומרים, מאיפה מגיע היחס העוין הזה של הרבה אנשים במערכת המשפט ובראשי הצבא? מאיפה זה מגיע?
כי הכל שם נגוע בתפיסה דתית-נוצרית.
אז יהודים הם משיחיים, למה הם משיחיים?
כי זאת אומרת, ככה הנצרות נראתה, המשיחיים האלה, המפחידים.
אני לא אומר שאין בעיות שצריך לטפל בהן,
אבל האלף-בית של הטיפול זה קודם כל שיהיה לך יחס בריא לשורשים שלך.
ומי שיש לו יחס חולני לשורשים שלו,
איך הוא יכול להיות בריא?
הזמן שלנו נגמר, ואני חשבתי שאנחנו נסיים את הפרק הזה, ואיזה נסיים ואיזה את הפרק, אבל זה לא משנה.
מה שחשוב זה מה שהנשמה אומרת ולא מה שכתוב באותיות.
אז שיהיה בשורות טובות,
ושנזכה והצומות יהפכו לנו לששון ולשמחה, אמן כן יהי רצון.
ומי שירצה יתקן את הנושא של עשרה בטבת, אני מזכיר, הספר הזה עוסק בדיוק בתיקון של עשרה בטבת.
אז אנא, עיינו בו והפיצו לו.
