אה... אנחנו לומדים כאן סיפורי מעשיות משנים קדמוניות.
ברוך אתה, אדוני היושב-קוראים בו.
סליחה, בדרך כלל כל הסוכמיינו היום סיפור של רבי נחמן לחנוכה.
מתאים לכם?
יאללה.
זה מופיע בסיפורי מעשיות, שיחות אחרי סיפורי מעשיות.
זה סיפור חמוד מאוד,
ונוגע,
נוגע מאוד בענייני חנוכה, ושוב פעם,
המאבק,
או ה...
בל בין תרבותנו לתרבות יוון.
טוב,
מעשה אחד שהלך, בדרך כלל אנחנו לא יודעים כל הסוכמה, אבל היום רבי נחמן.
מעשה אחד שהלך מאביו היה במדינות אחרות, ימים רבים אצל אחרים,
ולזמן בא לאביו והתפאר בעצמו שלמד שם אומנות גדול,
לעשות מנורה תלויה,
שקוראים היינג לייכטר,
כן?
היינג זה תלוי, ולייכט זה אור, ליכט, לייט.
וציווה להתאסף כל בעלי האומניות הזה,
והוא יראה להם חוכמתו בזה האומנות. וכן עשה אביו.
כן, הילד אומר לאבא, אבא, כנס כל החברים.
וקיבץ כל הבעלי האומניות הזאת לראות גדולת הבן.
ההורים מבסוטים על הבן.
מה שפעל בכל הימים האלו שהיה ביד אחרים.
והבן הוציא מנורה אחת שעשה, והייתה מגונה מאוד בעיני כולם.
הם כולם הסכימו שלא ראו בחיים דבר כזה מכוער כמו המנורה הזאת.
ואביו הלך אצלם וביקש מאיתם שיגדלו לו האמת
מהתערוכה הזאת שהם ראו, והוכרחו להודיע לו האמת, שהם מגונם מאוד.
והבן התפאר, הלא ראיתם חוכמת אומנותי?
והודיע לו אביו, שלא נראה יפה בעיני כולם.
אתה לא מחובר.
השיב לו הבן, אדרבה, בזה הראתי גדולתי, כי הראתי לכולם חסרונם.
כי בזאת המנורה נמצאים החסרונות של כל אחד מבעלי האומנויות הנמצאים כאן. הלא תראה
שהתל זה מגונה החתיכה הזאת.
אבל חתיכה אחרת יפה אצלו מאוד,
ואצל אחר להפך.
אדרבה, זאת החתיכה שהיא מגונה אצל חברו,
היא יפה ונפלאה בעיניו.
רק זאת החתיכה המגונה, וכן אצל כולם.
מה שאירע בעיני זה יפה בעיני חברו, וכן להפך.
ועשיתי מנורה זאת
מחסרונות לבדם.
להראות לכולם שאין להם שלמות ויש לכל אחד חיסרון,
כי מה שיפה בעיניו הוא חיסרון בעיני חברו,
אבל באמת אני יכול לעשות כתיקונו.
מסיים רבי נחמן ואומר,
הם היו יודעים כל החסרונות והנמנעים של הדבר,
היו יודעים מהותו דבר, אף שלא ראו אותו מעולם.
זה הסיפור.
הסיפור הזה יש לו הרבה רבדים של...
אפשר לקחת, ללמוד, נתחיל, עובד אחרי עובד, נקלף את הסיפור הזה לאט-לאט.
טוב,
קודם כל יש פה רובד אחד שהרבה פעמים באמת ילד, כדי לצמוח, צריך להתרחק מאבא שלו.
זה מרחב חופש, מרחב הון, אני לא יודע, הוא מצטמצם, ודווקא, הילדים צריכים איזה מרחק,
אחרי זה הם יחזרו,
אבל הם צריכים את המרחב הזה.
וכן, אז כבר איזו הערה אחת חביבה מאוד.
ובעצם,
התובנה הראשונה מהסיפור הזה היא,
שזה תורה ידועה בחסידות, השפת אמת לדבר עליה הרבה גם הבעל שם טוב לפניו,
שכשאני רואה חיסרון
אצל הזולת,
הוא קיים אצלי. עכשיו, זה לא רק אמירה מוסרית.
זה לא רק אמירה מוסרית.
זו אמירה גם פשוטה, כלומר, אם זה לא היה קיים אצלי,
לא הייתי רואה את זה פשוט.
אם לאדם יש נטייה לגאווה, אז כשהוא
יהיה לו,
הוא יראה לידו מישהו עם גאווה, ישר נשים לו, וזה גאוותן.
אה, בסדר?
שפת האמת אומרת, זו דוגמה נפלאה.
משה רבנו, מכיוון שהוא היה מסולק מכל ענייני הגאווה,
הוא לא היה שייך אצלו,
אז לא הייתה לו בעיה להתבטא בצורה מאוד שנראית כגאוותנית.
נכון? כל הדבר הקטן ישפטו הנו,
וכל הדבר הגדול יקרימון אליי.
לא מדברים ככה.
כאילו, אתה הכי חכם? מה זה?
תגיד, חבר'ה, אנחנו ביחד, וזה, אם יש משהו קשה, נתייעץ וכל זה.
אבל משה רבנו, אין לו בכלל את האיבר של הגאווה,
אז אין לו בעיה להגיד את זה.
לעומת זאת, קורח,
שהוא מלא בגאווה, אז מה הוא אומר למשה רבנו?
מדוע תתנשאו על קהל השם?
וזה גילית, אתה בעצמך, יש לך גאווה, כי אתה רואה את זה.
לצורך העניין, אם אני אגיד, אני, אז אפילו, אם אין לי שום חוש אסתטי, כלום,
אז אם אני אראה את הקיר הזה פה לפנינו,
שהוא, זה שם שחור כזה, לא מפריע לי.
לא, בכל זאת, לא,
זה לא, לא.
בואו אני אראה איזה תמונה שהיא לא,
לא, לא מיושרת, יש כאלה, תמונה קצת, בסדר, אין לי את זה, אז אני לא רואה, אתה לא רואה, לא.
אבל אם אדם יש לו איזה חוש אסתטי, אז הוא אומר, מה זה הקיר, זה שחור,
אני יודע, מבילון הזה לשם זה לא ישר, למה התמונה לא זה, הספרים פה לא לפי הסרט.
אתה רואה את זה, נכון? זה קיים בתוכך.
אז זה קודם כל דבר נורא נורא מעניין, כן? היכולת הזאתי לשים לב. כשאתה רואה משהו,
השפת אמת אומר שאם ראית משהו, חיסרון אצל הזולת,
זה בעצם בא להגיד לך שברגע הזה, החיסרון הזה קיים אצלך.
לא באותה עוצמה, לא באותו זה, אבל משהו ממנו, כמו איזו תרופה הומואפתית,
כרגע
בועט אצלך.
תתקן את עצמך, הוא אומר, אם אדם יתקן את עצמו,
זה יתקן את הזולת בצורה של ממילא.
בסדר?
אז זה דבר נפלא מאוד, כן?
שש. ערך?
נכון? נכון, בדיוק, נכון.
אמרת את הדבר יפה מאוד.
למה הם לא היו, היה להם בושה?
לא היה שייך אצלם כל ההשלכות.
אז כשאתה חושב על זה פילוסופית,
טהור,
אין דבר יותר נעלה מאשר זיווג בין איש לאישה.
זו הפעולה הכי נעלת, זו פעולה שדרכה מביאים ילדים לעולם.
זה יותר מלחוץ ידיים,
זה יותר מלדבר, זה יותר מלחבק, זה הדבר הכי זה.
אבל מכיוון שיש לנו המון המון השלכות אחרות לגבי הדבר הזה, של פריצות וזנות וכל דברים האלה, אנחנו אומרים, צריך להתחסות.
אבל אם אנחנו היינו במצב נקי וטהור לגמרי, אז צריך לעשות את זה, נכון?
הפעולה היא פעולה נכבדת, מאוד.
אז, יפה.
אז, עכשיו, המנורה הזאת, איך שהיא בנויה,
היא באה מלמעלה, נכון?
מנורה תלויה מלמעלה.
וזה נועד כדי להבדיל
בין כל מיני סוגים של חסרונות.
יש חסרונות שאני קורא להם חסרונות טכניים, בסדר? כאילו חסרון טכני. כרגע אין לי את זה.
זה לא באמת חסר לי. כרגע אני צריך פטיש כדי לדפוק איזה מסוים. אין לי פטיש, זה חסרון. טוב, אני אדפוק אצל השכן, יהיה לי פטיש, בסדר?
זה לא החסרונות שאנחנו מדברים עליהן, זה החסרון שמגיע מלמעלה. אדם שיש לו חסרון, חסרון. זה יכול להיות, מה? כעס, גאווה,
פדנטיות יתר, נכון?
קיבעון, חוסר גמישות,
קיבעון לזמנים,
נכון? יש על זה הרבה בדיחות, נכון?
הייתי טיפה באיזה בית כנסת.
היה, הזמן של התפילה הגיע, אבל אז...
אז בואו, חכו עוד שנייה, מגיעים כמה.
אל תיתן פרס למאחרים.
עכשיו, התחיל.
אסור לכם.
נכון?
נכון?
יש בית כנסת בפתח תקווה שמספרים עליי, של יקים,
שאומרים שפעם
גיע אחד, שאל את הגבאי.
אומר לו, עכשיו מנחה? הוא אומר לו, לא. הוא אומר לו, מתי? הוא אומר לו, עכשיו.
לא זזים.
כל אחד עם החסרונות שלו.
הוא כמובן אדם,
קרוב אצל עצמו, אין לי חסרונות. אז זה לא מראים לך, אבל אם אתה רואה את זה על הזולת,
אז תדע לך שזה אצלך. ולכן זו מנורה שמגיעה מלמעלה ונועדה להאיר בתוכנו
את החסרונות שלנו.
עכשיו, כשאדם מודע לחסרונות שלו, זה נפלא.
כשאדם הולך ואומר, אני מודע לך, נכון.
נגיד, אם אדם מודע לזה שיש לו רגישות לכבוד.
הרב סבתא מתאר את זה נורא יפה בספר שלו על החלבים, שהם רגישים לכבוד.
גם המרוקאים.
רגישים לכבוד.
אז האדם מודע לזה.
הוא כבר לוקח בעירבון מוגבל חלק מן הדברים,
הוא גם יודע לצחוק על עצמו קצת.
אני שואל את עצמך, למה זה מנורה?
למה התיאור כאן זה כאילו מנורת חסרונות? למה מנורה? למה לא... כי כשאדם מודע לחסרונות שלו, אז הוא מאיר.
יש לו רוחבים, הוא קצת צוחק על עצמו,
הוא קצת צוחק על החיסרון שלו, הוא מודע לזה. הוא בסדר, הוא אומר, אני, יש לי מגבלות כאלה ואחרות, הכל טוב, בסדר?
יפה. אז זה
זה שלב ראשון, בסדר? זה שלב ראשון.
כמובן, האומנים מתאכזבים, כי הם רוצים לראות משהו מושלם,
ובמקום זה הוא מראה להם חסרות.
אבל החידוש הגדול בסיפור הזה,
זה בעצם שאלת השאלות,
סוד החיים של האדם.
איך אני אדע מה הנקודה שלי בחיים?
כן? איך אני אדע?
מה אני רוצה לדעת? מה הנקודה שכשאני נוגע בה,
הכל כאילו...
יש כל מיני דרכים.
אחת הדרכים זה לעשות רשימה של דברים שאתה מוכן למות עליהם.
כלומר, אתה מוכן למצוא את הנפש.
טוב, זה דבר רציני.
אבל זה אולי קיצוני מדי.
אני רוצה גם בלי למות, לחיות, אבל בכל אופן, מה הדברים שאני רוצה לחיות עליהם? לא רק למות עליהם,
למות עליהם זה לא הרבה דברים, נכון?
על עם ישראל, על כלל ישראל, אני יהרג ואל יעבור,
עבירות שלי יהרג ואל יעבור, אבל אני רוצה גם.
אז דרך נוספת שדיברנו עליה הרבה פעמים בחבורה, זה לראות במה אתה מוצלח.
מה אתה מוצלח?
מה הולך לי טוב?
אחד הולך לא טוב, כותב, בקלות.
מצוין, אחד הולך לא טוב, יש לו מנגן, יש לו כישרון הנגיעה. אחד, יש לו,
מצוין, הולך לא טוב, נכון?
אז
אדם צריך לאסוף את הנקודות שהולך לא טוב, ולהגיד, אוקיי, זה, שם אני צריך, זה האזור.
רבי נחמן, בהפוך על הפוך,
נותן לנו כאן כלי עצום.
וזה כלי חשוב, תכף אני אגיד גם למה.
אני אגיד גם למה, כי זה כלי הרבה יותר חזק.
המקומות שבהם אנחנו מרגישים חיסרון,
הם כנראה מסתירים מאחוריהם את מה?
את השליחות שלנו. את מה?
את הכוחות. את הכוחות, זאת השליחות שלנו.
עכשיו, לפעמים אתה,
חסר לך משהו ואתה אפילו לא יודע מה חסר לך.
אתה לא יודע מה חסר לך.
מחסומים בדרך, אבל אתה מרגיש את החיסרון.
בסדר?
ולכן המנורה הזאת היא מופלאה, כי כל אחד,
היא לא באמת מכוערת.
כל אחד אומר, הכל יפה, זה מכוער.
לא, לא, הכל יפה, זה מכוער.
לא, הכל נפלא, אבל זה מכוער, זה מכוער.
כלומר, כל אחד מאיר לו איזה חיסרון אחר.
מה שמאיר לך זה מה ששמת אליו לב.
מה ששמת אליו לב זה משהו שכנראה יש לך שם איזה עניין.
תחפור שם,
תגלה אוצרות.
יכולת לגלות את השליחות
היא דווקא במקומות של הכאבים.
כאבים, בסדר?
אני אתן לדבר הזה כמה דוגמאות,
אבל בשביל זה אני צריך, בבקשה, כוס מים. מי יכול להביא לי כוס מים? בבקשה. סליחה שאני מפריע.
ביי, סגי, תודה רבה, כפייה.
השם ואיכותך.
זה שני שלבים. מה שאני רואה אצל השני זה בעצם הדרך הקלה להגיד, תקשיב, זה קיים אצלך,
בסדר?
זה משהו שמפריע לך, זה קיים אצלך, ולכן עכשיו,
תעשה איזה אור ישר ואור חוזר, תעשה אור חוזר,
ותתחיל לחפור,
דיג, דיג דאון, תראה מה קורה כאן. אז אני אספר לכם סיפור.
לפני הרבה שנים הייתי באיזה ברית מילה,
כמו במשפחה,
ותודה רבה, ברוך תהיה, השם ברוך אותך, שמחה שלך.
עוד פעם בירכתי, כן, שמתי לב.
ברית מילה.
טוב, קראו לילד איך שקראו לו,
לא, אני יושבים לסעודה ואני מחכה.
למה אני מחכה?
מתחילים לאכול, נותנים לו ידיים, סעודה, מצווה, ברית מילה, אני מחכה. למה מחכים?
אה?
לא, היה אחרי הברית, נגמר הברית.
כן. או, הנה, סגי, מצוין.
שיגיד, יסבירו את השם, יסבירו.
עכשיו, אני רואה, אלה לידי לא מחכים לזה,
הם מחכים למנה הבאה.
אלה לידי גם לא מחכים לזה,
רק אני כזה, זז על הכסף, טוב, אוקיי, חכה.
אני רואה שלא קורה כלום,
אז אני אגש לבעלי השמחה, אני אומר לו, תגיד, אתה מדבר, אתה
מסביר מה זה? אמרתי לי, לא.
לא, כן. אוקיי.
עכשיו, אם זה לא היה,
זה נראה לי חסרון מזעזע, מה זה, כאילו,
אם זה לא היה קשור אל העניין שלי,
תכף אני אסביר מהו העניין שלי
בהקשר הזה,
הייתי בטוח, באמת לא מוצלח, אבל הייתי יושב ומצטרף למנה הבאה.
אבל זה כל כך הפריע לי,
כשאמרתי לו, אתה מרשה לי לדבר במקורך?
הוא אומר לי, כן,
נתתי דרוש על השם, חבל לכם על הזמן, במקום.
אני לא רוצה להגיד את השם, כי אולי...
היה דרוש יפה מאוד.
מה הסרט? מה הקטע שלך?
הוא לא אומר את השם. אימא אומרים לה, אורית, זה לא אתה, זה לא הילד שלך.
יש לי איזה מין משפט שכאילו, הסיפור שלי זה לתת שמות.
לקרוא שמות למציאויות.
כאילו, להגדיר משהו, לתת לו שמות, כמו שם.
שם חמבת, שם.
לתת שמות, לקרוא שם לסיטואציה.
זה היכולת לספר סיפור על משהו, זה האירוע, בסדר? מהמקום הזה
אני כותב סיפורים, מהמקום הזה אני תופס סיטואציות ונותן להם איזה שם, זה אירוע.
אז
האם כשגדלתי אמרו לי, אתה תהיה סופר כשתהיה גדול? אני לא מוכן לומר לך את זה, לא?
אבל אתה חווה את זה הרבה יותר חזק בחיסרון מאשר ב...
אם אדם, ילד גדל בסיגנוס עדנאות כתיבה או משהו כזה, אז הוא מבין שיש לו כישרון כתיבה.
ואנחנו, נו, הגדלנו בפתח תקווה, הכל טוב וכל זה. אבל כשאתה פוגש את זה בחיסרון,
אני אומר לך, רגע, למה אתה לא יכול לשבת על הכיסא?
מה הבעיה שלך?
יושב על הכיסא והכל בסדר. לא, זה מטריף אותי, אני לא יכול.
נכון?
חיסרון.
דוגמה יותר קיצונית לדבר הזה, תראו כמה חיסרון הוא מתנה, כמה הוא, הוא כאילו פרוז'קטור שמאיר לך
על מה שחסר לך, אבל מה שחסר לך,
קודם כל הוא מאיר מה חסר אצל הזולת,
אחרי זה הוא מאיר מה חסר אצלך,
מה שחסר אצלך זה בעצם מקום שהוא מחכה שתיתן לו מענה.
ולכן זו חתיכת מתנה, מנורת החסרונות הזאת היא חתיכת מתנה.
אמרנו שכשאתה רואה חיסרון אצל הזולת,
אם אתה שומע מישהו מזייף, אז מה זה אומר?
מה?
לא.
שלך יש שמיעה מוזיקלית.
כן.
מה?
למה? לא הבנתי.
אתה מבין שיש לך חוש דרך החיסרון.
בסדר?
עכשיו יכול להיות גם שתגיד לעצמך, שפת אמת תגיד, אוקיי.
ואיפה אתה מזייף?
אני ספציפית זה מאוד מפריע לי אגב אני לא אם אני רואה משהו שהוא מפריע לי אז אני קודם כל אני רואה את זה החוצה.
אבל אחרי זה אני צריך להגיד אוקיי אז מה פנימה אז קודם כל זה אומר שהתכונה קיימת בתוכי.
כלומר החיסרון מגלה על התכונה שקיימת בי ודבר שני אם ראיתי איזה זיוף כנראה גם אני מזייף לא מוזיקלית אבל אני מזייף משהו אחר תבדוק.
אבל כאן אנחנו כרגע רוצים להגיד
שהיכולת לעלות על חיסרון היא בעצם אחד הכלים המשמעותיים לגלות
את השליחות שלנו,
את הסיפור שלנו,
כל אחד ואחד.
סיפרתי לכם את זה פעם,
שאני למדתי נגינה בכיתה א'-ב', ואחרי זה המשכתי בתחומים אחרים,
שקשורים לכדורגל בעיקר.
כן, הכול נכון, יודעים את זה.
ולא היה לי כל כך במסלול שלי לנגן.
וואלה, אני לא זוכר שאפילו
חבר אחד שלי למד נגינה.
זה בכלל לא היה בתרבות אצלנו.
למד נגינה, אף אחד לא,
כשאני חושב על זה, לא היה,
איזה בת אחת נגנה. טוב, בנות זה מתאים להם, יש להם...
אז כאילו, מעצמי, זה לא, לא, בתורה, מבחני רבנות, יש לי מלא דברים לעשות על הראש.
בשלב מסוים זה התחיל להיות לי נורא נורא חסר,
שאני לא מנגן.
טוב, חיסרון.
אתה יודע, אתה אומר לעצמך, בגיל שלושים, הייתי בן שלושים, עשרים ותשע, עכשיו תראה איך לנגן, מה, יש לך זמן עכשיו לנגן?
יש לך ילדים קטנים, יש לך זה, טיטולים, זה, זה, בסדר.
זה נהיה כואב בגוף,
ברמה הזאת.
מישהו מנגן לידי בגיטרה, נהיה לי כואב בלב.
כואב, מרגיש תאוכה לבבית.
מסתכל עליו ככה.
היום אני יודע שהסתכלתי על אנשים שעשו AMEM, זה מה שהיה שם.
הוא היה נראה לי חוזה פיליסיאנו.
אתם יודעים איזה חוזה פיליסיאנו?
גיטריסט ספרדי, פנומן, עיוור.
מנגן על הגיטרה כמו שאתם, לא יודע, הוא כאילו הגיטרה והוא זה אחד.
הוא ניגן את אשת הנעימה פיגאו.
טילי טילי טילי טילי טילי טילי טילי טילי טילי טילי טילי טילי טילי טילי. איך מכירים את זה?
היו שמים את זה ביום שישי בארבע אחרי צהריים בשבת, כשאתה שומע את המנגנזית אתה יודע בצבא שאתה נשאר שבת, זהו.
לא יהיה הפתעות יותר, אתה לא תצא פתאום.
באלפות, זהו.
הייתי מגיע לחתונה,
מסתכל על להקה, אם אין חליל צד,
הלכה החתונה.
וגם יש לי כל מיני מחשבות, מה יהיה עם הזוג הזה?
איך זוג מתחתן לי להביא חליל צד? מה עבר להם בראש?
אם יש חליל צד?
רוקד קצת,
אז בוא נסתכל על חליל צד.
ואם זה רוצה אחד שנגן חליל צד, קלרינט, הוא לוקח את הקלרינט, הוא עזוב את הקלרינט, מה אתה עושה?
תשחרר את הזה, תחזור לחליל צד, מה...
חיסרון,
ברמת כאב, ברמת כאב.
הגזרון הזה, הוביל אותי לקנות גיטרה, לקנות חליל צעד,
ללמוד ונגן.
הסתתר שם איזה משהו בפנים, שבכלל לא הכרתי אותו בכלל, לא ידעתי עליו, לא,
מסלול החיים שלי לא עבר ליד האזורים האלה,
של לימוד נגינה.
זה כאילו, זה, זה,
נכנסתי פה לחנות סאמט וקניתי חליל צעד,
זה היה כאילו חזק ממני.
נכנסתי לחנות, ראיתי אותה, אני חליל צעד, גייסתי וברחתי.
כפי שאני יודע לנגן כלום.
תווים, פתאום בחנוכה זה קרה, זה נס חנוכה, פתאום,
שטלדתי על הקליט,
נכנסתי לתוך הזה.
עד היום אני לא קורא תווים אבל מנגן משמיעה.
תווים,
זה יכול להיות כאב על שם, זה יכול להיות שאתה,
אירוע בלי דיבור, מה זה,
מה זאת אומרת אתם לא אומרים, מה זה,
בכלל, אני בכלל מחכה, אני תמיד מחכה לשמוע מה יהיה השם, אני מנסה לנחש אותו,
לאורית מילה, מה יהיה השם.
אפילו השם של בני עקיבא, של השבט החדש, נכון?
אני כאילו,
אה, סטחן, מה יהיה, הוא מנסה לגלות, תפנה וזה.
לא התבגרת?
אתה לא כבר, זה כבר היה לפני 40 שנה, כל אבני אקיבא שלך.
שם.
החיסרון
הוא איזו צביתה שאומרת לך, פה תחפור.
פה תחפור.
זה מנורה.
והקטע המדהים במנורה בבית שלכל אחד חסר משהו אחר.
ההוא חסר לו את זה, ההוא חסר לו את זה, ההוא חסר לו את זה. לא, הכל הכל בסדר, אבל זה, איך?
איך לא שמת פה את הדבר הזה? איך זה יכול להיות שזה חסר? אה, אם אתה רואה שזה חסר, סימן שמה?
זה קיים אצלך, וזה חלק מהשליחות שלך.
אבל אני רוצה רגע להתייחס לשאלה של חזי,
כי היא שאלה טובה.
אני תיארתי את זה יפה מדי, בסדר?
אני רוצה רגע שנדבר על החיסרון עצמו.
בדבר שיש בי חיסרון,
צריך לחפור שם ולגלות את מה?
את המעלה,
והרבה פעמים ההבדל בין חיסרון למעלה זה המינון,
העוצמה.
לדוגמה, האדם שהוא כעסן,
הוא בא לו כעס בקלות.
זה חיסרון, נכון?
אז מה תגידו? עכשיו אתה, נגיד, הרמב״ם.
תגיד לו, לך לקצה השני,
ואל תכעס וכל הדברים האלה.
טוב, זה אפשרות אחת, קודש קודשים. אפשרות שנייה
זה להגיד לו, תגיד, למה אתה כועס?
מה זה למה אני כועס?
אז מה מסתתר מאחורי הכעס?
מה?
אכפתיות.
אתה לא יכול לראות דבר שהוא לא כמו שצריך ולהיות שקט.
נכון, אתה לא יכול לראות עוול או דבר שהוא לא מתוקן.
זה מעלה.
אל תוותר עליה.
האפליקציה היישומית שאתה כועס היא הטעות. בוא נמודד את זה. אז במקום כעס,
נתרגם את זה. כמו שבכימיה יש התמרה,
נתרגם את הכעס לפעולה.
בסדר? נתרגם את הכעס לזה, אבל אל תוותר על זה.
מאחורי הכעס מסתתר,
מסתתרת מעורבות.
זה נפלא.
היה פעם, פה במכון מאיר היה כאן איזה ערוץ טלוויזיה.
אז היינו פעם באיזו ישיבה אצל הרבי גורן על איזה תוכנית וכל זה, ואחד הקודקודים שם נורא נורא כעס, כאילו,
הוא ממש צעק וזה,
וסיכמו איתו על משהו, שהוא הכין איזה תוכנית, הוא הכין, ובסוף פסלו את זה, אם אני זוכר נכון.
אז הרבי גורן אמר לו, למה אתה כועס? אל תכעס. אז הוא אמר לו,
הרב, אתה לא רוצה שאני אפסיק לכעס, אני לא אהיה פה.
הכעס מבטא את העובדה שאני מעורב, אכפת לי, וזה פרויקט שאני עובד בו, ואני מושקע בו, אז אני גם כועס.
אם אני לא אכעס, אמרו שכבר להפסיק להיות אכפת לי, ולא יהיה אכפת לי, אני לא אהיה פה.
הכעס הוא ודאי דבר גרוע, חיסרון,
אבל אל תשפח את המים עם התינוק, אלא מה?
תיקח את הכעס, תגיד מה מסתתר מאחוריו, מאחוריו מסתתרת מעורבות.
מעולה.
לא כל אחד הוא זה, יש כאלה שאומרים אכפת לי, זה נוגע,
אלא לא נוגע לי ברכב, לא נוגע לי בכפתור של החולצה.
אתה לא כזה.
אממ ציניות,
שזה ודאי חיסרון,
נכון?
אבל ציניות מסתירה בתוכה חוש הומור,
ויכולת ללכוד סיטואציה וליצייר אותה בצורה קצת מצחיקה.
ואם זה לא יהיה תוך ניצול החולשות של הזולת,
אלא בצורה,
בצורה מתוקנת, זה מרפא גדול.
כן,
כן.
כן, כן.
טוב, אתם מכירים את זה, יש תיאטרון פלייבק, אתם מכירים?
אז הייתי בהרבה,
בהרבה סיטואציות של תיאטרון פלייבק.
חלק היו ממש טובות, הבאנו כאן במכון מהיר, פעם.
היה סיפורים של בעלי תשובה, וזה נורא נורא מצחיק, אבל
לא היה תיאטרון פלייבק, פלייבק הכי משמעותי שהייתי בו, זה היה אחרי הגירוש מנצרים,
שנה אחרי הגירוש.
עשינו כינוס לנצרים באבן שמואל,
הבאנו תיאטרון פלייבק,
נגיד הביאו אותם לשעה
ואתה רואה שהנושא היה הסיטואציות מהיישוב.
אתה פשוט ראית תרפיה
ולא נתנו להם ללכת.
שנייה רגע יש לנו עוד משהו ועוד משהו נראה לי זה היה במקום שעה שעתיים.
לא אבל זה באמצע שנייה יכולנו להגיד גם את זה וגם את זה וגם את זה מציגים מציגים מציגים.
זה היכולת הזאתי כמו שאתה אמרת אגב אני נע על הציניות אירוניה צחוק אבל זה יכולת ללכוד סיטואציה מבחוץ.
מי שיש לו, בסדר, אתה יכול ללכת.
מי שאין לו ציניות, הוא גם לא יהיה אירוני וגם לא ידע לספר בדיחה. יש כאלה שרוצים, נכון, מספרים בדיחה, הורגים אותה 200 פעם.
טוב, רוצה לשמוע בדיחה?
טוב, תשמע, היה פעם, אז הוא קפץ מהמטוס,
אם היו שלושה, סליחה, רגע. בהתחלה היה ערבי, נוצרי ומוסלמי,
ואז הם כאלו, איי, הרסתי את הבדיחה הזאת.
יש כאלה ש...
מי שיודע לספר את הבדיחה,
אז הוא כאילו,
החיסרון זה ציניון.
היתרון זה,
אני גם פה קצת מדבר מהעולם שלי,
כן, כאילו, יכולתי, ידעתי להיות פרנסי, אני מקווה שהשתחררתי מזה,
אבל לא ויתרתי על היכולת הזאתי לראות
איזו סיטואציה בצורה קצת מוזרה וקצת להצחיק בבית.
אתם מכירים את המשחק סבבה והכל?
לא מכירים?
שחקו את זה עם הילדים שלכם.
מה?
סבבה והכל, אבל יותר גבוה ממך.
אה...
לא זורמת.
סבבה והכל,
אבל יש לו גבות מחוברות.
משחקים עם הילדים, ככה, וזה, בסדר?
כאילו, כמו כזה משחק כזה, מה את מוכנה להתחתן,
מה לא? כל מיני דברים שהם קצת...
אז אחת השאלות, סבבה, הכל, אין לו חוש הומור. לא, לא ככה.
לא.
יאללה, למה?
נורא חשוב.
בתוך בית, היכולת להגמיש דברים, להצחיק דברים, להקפיץ אותה, הילדים חווים את זה בצורה מאוד משמעותית,
אני חושב שזה גם.
גם נכון.
בדיחה טובה בזמן מפוגגת הרבה מתחים,
נכון?
אז לשאלתך, החיסרון זה לא רק שאני רואה אצל הזולת,
אני רואה את זה גם אצלי.
אבל החיסרון מעיד על איזו אנרגיה שחבויה שם, שאם אני אמנן אותה כמו שצריך, אכוון אותה,
היא תצא טוב.
חבל.
לפספס את הכול.
כסף, משיכה לכסף.
זה לא חיסרון, כן? אבל אולי בצורה מוגזמת זה חיסרון.
אתה יכול בדבר הזה להביא איתו?
אתם יודעים, אתם מכירים את הילדים שמכיתה א' הם היו אנשי עסקים?
מכיתה א', אני נגיד הייתי משחק בגוגויים, הייתי מביא גוגויים,
הולך, זורק,
אם הייתי קולע הייתי מרוויח חמש, הייתי מגיע עם עשר, חוזר עם חמש עשרה, עשרים. יש כאלה ילדים, זוכרים, כבר מכיתה ג',
היה להם עמדות בכל הבית ספר, וכאלה שהם הסיכו שיעמדו שם,
והוא מגיע עם שקים.
עכשיו זה לא, זה גוגויים, אחרי זה, היום זה ביטקוין,
אני לא יודע מה נכון.
ילד, הוא סוחר, כל בית ספר יש לו פועלים,
מה גורים?
מה זה, הקלפים, המאסטיקים האלה וזה, למה שיחקנו?
בסדר?
גולות, כל אחד עם הדשן.
בסדר, אם אתה יודע לתרגם את זה כמו שצריך,
אז...
אז...
עכשיו בדיוק שמעתי איזה פודקאסט של איזה איש עסקין,
שנורא יפה.
הוא הקים עסק,
עסק בית ספר לנגינה.
העסק הצליח מאוד, ואז קרס כי התחילה הקורונה.
זה תמיד ככה בעסקים, ככה אומרים שאתה מתחיל, ואז זה קורס,
ואז הוא הקים את הכל מההתחלה בזום,
ומחדש בזום, בזה.
אחרי שנגמר הקורונה הוא גם הקים את העסק
הפרונטלי הזה, והעסק זורם וכל זה.
ואז הוא אמר, אוקיי, אני רוצה ללמד עוד אנשים לעשות את זה.
כאילו המוטיבציה של להרוויח כסף, זהו,
אני חושב שאתה רוצה שעוד אנשים יהיה להם.
הוא פותח איזה מין בית ספר לליווי בעלי עסקים.
זה נכון.
אז זה הרעיון.
עכשיו, כשאתה אוסף עוד חיסרון ועוד חיסרונות, אתה אומר, זו נקודה שלי וזו נקודה שלי וזה, בסוף נהיה לך מנורת חסרונות.
כלומר, בסוף מכלול האישיות שלנו זה מכלול הדברים שפגשנו והם היו חסרים לנו. לדוגמה, אני מאוד מובך כשיש,
אפילו שזה לא קשור אליי,
כשיש ויכוח בין אנשים.
ויכוח כזה, אני כאילו מתכווץ בעצמי.
יש כאלה שלא מתכווצים, אה, אדרבה, איזה יופי, אקשן, מה זה אומר?
זה אומר, אצלי, הסיפור של השלום הוא דבר מרכזי, אז יש כאלה שאצלם לא, דווקא נקודה של האמת, מה הבעיה? בואו נברר את הנקודה עד הסוף, בואו נלך, בואו.
מבנים אישיותיים שונים.
כשאדם עולה על החסרונות שלו,
במקום להתנגד אליהם, לכסות אותם, להסתיר אותם,
הוא אומר, אוקיי, החסרון הזה מסתיר מאחוריו איזה אור, אני צריך לגלות את האור,
לאט לאט נהיו לו חיים שהם מנורה של חסרונות.
זה מאיר.
זה לא חושך של חסרונות, זה מנורה של חסרונות.
נפלא.
עכשיו,
העניין הוא,
למה זה מנורה של חסרונות? אדמור הזקן מדבר על זה בספר התניא.
בספר התניא, אתם יודעים שיש שם דבר מאוד נפלא, הוא מסביר מהי הנפש האלוקית ומהי הנפש הבהמית, אבל הוא מתחיל מהנפש הבהמית.
הוא קודם כל מסביר מהי הנפש הבהמית, רק אחר כך הוא מדבר על הנפש האלוקית. למה הוא עושה את זה?
כי החמור קופץ בראש.
בסדר?
אז גם פה, במקום להילחם בה,
בואו ננצל אותה.
אני חושב באמית, כאילו, החיסרון,
מה אין, מה חסר, מה זה, הוא קופץ בראש.
בסדר, אז בואו נשתמש בו. אם אני מזהה קודם כל את החיסרון,
אז דרכו אני יכול להבין מה הנקודה שלי.
טוב,
אז זה ככה להבין למה זה מנורת חסרונות, ואיך בעצם לכל אחד חסר משהו אחר, ואז זה.
רבי נחמן כותב את זה על מנורה,
המילה העברית לחנוכיה לפני שביאליק אימצה את המילה הזאת, נכון?
או ביאליק, מה אמר סגי?
אני אמרתי, מי אמר שאני צודק?
תבדוק שנייה, עשה טובה, יש לך פה גוגל?
טוב, מי המציא את המילה חנוכייה?
ואז יצא לך תשובה, או ביאליק או אולי קיפניס?
לא זוכר.
ביאליק רצה לקרוא לסליבון
קרקור, קרקר.
הוא מקרקר.
הוא מקרקר, נכון.
עכשיו יש לך נכס למסיבת חנוכה, התרגשו, אתם ראיתם איך ראיתם עכשיו ונסע לשם ישר.
היא המציאה!
נכון, חן, לא ביאליק, סתם האשמתי אותו.
חמדה בן יהודה, אשתו השנייה, נראה לי, של אליעזר בן יהודה,
היא המציאה את המילה חנוכיה. כלומר, לא רק שהוא, יפה.
הייתי מוותר על המילה הזאת.
למה? כי המילה המקורית היא מנורה.
מנורת החנוכה.
הרן במסכת שבת אומר, אסאוואק המנורה.
מנורת החנוכה, הדינים וההלכות שלהם, הם כמו מנורת המקדש.
אסור להשתמש לאורה,
וזמן ההדלקה שלה הוא ספציפי,
ועוד ומדליקים בשמן ועוד ועוד הלכות רבות.
אז אני בעד המילה מנורת החנוכה.
אני מבקש מאשתי שתביא את מנורת החנוכה מכסף ונדליק אותה וכל זה.
טוב,
אז הוא בכוונה בחר כאן במשל של מנורה כי זה גם קשור לחנוכה.
למה זה קשור לחנוכה? רבותיי,
כשמסתכלים על תרבות יוון הגבוהה, על תרבות יוון הנמוכה אני בכלל לא מדבר.
זה פשיטא שאנחנו זה, אבל תרבות יוון הגבוהה
רואים שנושא השלמות עומד ביסודה.
בסדר?
קודם כל, כל מי שמכיר את הפיסול היווני של גוף האדם במיוחד, הכל מושלם. עד היום, עד היום האנושות לא הצליחה
להגיע לרמת הפיסול היווני שפיסלו אז.
ברמת, זה אי אפשר לדעת, נכון, אתה רואה בן אדם נראה לך חי.
הכל בדיוק עומד, האחי המגניב זה לראות את השרירי בטן.
איך הם פיסלו את זה?
מה?
זה נראה כאילו שרירים, פשוט ככה.
מושלם.
שלמות.
בגדול,
הטבע והגילוי של הטבע, כל הזמן אתה חותר לשלמות, כי הרי מה זה מתמטיקה?
יש לך מלא מלא מלא תופעות, כל אחת בפני עצמה,
ופתאום אתה אומר, לא, לא, זה לא תופעות נפרדות, יש לה מכנה משותף,
אתה מגלה את המכנה המשותף, בסוף אתה מלביש אותו בנוסחה אחת,
מאוד פשוטה, נכון? אי שווה ל-mc בריבוע, בום,
זהו, פתרת את כל התורת הזה, יש לך נוסחה.
חוקי התנועה של ניוטון, ארבעה, חמישה חוקים,
מסדרים לך את כל התנועה בכדור הארץ.
זה שלם.
אפילו, נכון, במתמטיקה יש פתרון יפה.
הוא לא רק צריך להיות שלם, הוא צריך להיות גם יפה.
לא הייתם לפתור את זה ככה ולעשה פתרון יותר יפה, ככה, יותר...
כל הזמן חותרים לשלמות. לכן הם גזרו
על מה?
על ברית,
שבה אנחנו פוגמים את הגוף שלנו.
הם גזרו על החודש,
כי מה זה החודש?
מה זה כל העדים?
באו עדים, ראו עדים, כן עדים.
מה זה כולל את זה?
אפשר לחשב את זה.
אנחנו יודעים את זה.
29 נקודה...
אשתג.
אשתג חלקים מתוך כמה?
אלף?
אלף שמונים.
בדיוק.
אתה יודע לחשב. אז מה צריך את כל הזה? מדויק, קלאסי. 29 וחצי נקודה.
אתה עושה ראש חודש, מה אתה יודע? עדים באו, לא באו, ראו עננים, לא עננים. ואז זה כולל, אתה מסבוך על בני אדם פה.
וגם שבת.
שבת זה כמובן, מה זה שבת?
כאילו יום שלם לא עובד?
שלמות.
של עבודה. מפריע להם, החסרונות מפריעים להם.
הכל צריך להיות שלם,
מושלם, בסדר? ועוד
גזרות נוספות, אבל זה מאוד מאוד בולט, בעיקר בעניין ברית המילה.
מאוד בולט העובדה שהם,
והם צודקים,
ביחס לטבע.
באמת הטבע הוא מושלם.
הוא ברא טבע,
אין בו טעויות. הכל מושלם, הכל פיקסט, רק תגלה.
את הנוסחאות, את ה... זה, הכל נמצא, הכל קיים.
היסודות, האטומים,
האלקטרונים, הכל עובד פיקס.
הקדוש ברוך הוא ברא, הכל, אין טעויות בטבע.
בני אדם יכולים להרוס.
להרוס את האוזון, להרוס את הזה,
כדור הארץ, אטמוספירה, מסנן קנות קרני השמש, כל מה שצריך להגיע מגיע, הכל עלה מקבל את השמש, הכל פיקס, הכל...
זה בעולם הטבע.
אבל יש עולם שבו אחר,
בו אנחנו עומדים מול הקדוש ברוך הוא, ובעולם הזה אנחנו עומדים כחסרים.
אנחנו זקוקים להשלמה.
אנחנו חסרים.
אנחנו זקוקים להתגלות, לנבואה, שתשלים אותנו, כן? אנחנו עומדים, חסרים, מה, מה, לאן לוקחים את כל הטבע הזה? מה עושים איתו?
אז ההתנגשות בין
יוון
לבין התורה היא גם התנגשות בין
תרבות שלמות
לתרבות חיסרון.
כשאתה שלם כל הזמן,
כאילו בעם ישראל מדברים לא על שלמות אלא על השתלמות, אתה כל הזמן צריך להשתלם.
בוא נתקדם עוד ועוד ועוד, נכון?
לא דומה שונה מאה, שונה מאה ואחת,
מוסיף והולך,
כל דלא מוסיף יסף, נכון? מי שלא מוסיף אז הוא מתחייב,
כאילו אתה כל הזמן חסר, אתה כל הזמן צריך להוסיף.
למה? כי אנחנו יודעים אולי אין-סוף.
העמידה אולי אין-סוף היא עמידה של חיסרון.
היא מבקש השלמה.
ולכן,
נגיד יעקב אבינו,
ככה הגמרא אומרת, יהודי, ככל שהקדוש ברוך הוא משפיע עליו גדולה,
הוא מרגיש יותר נוראון.
הגויים, יש להם גדולה הזו,
האמן אומר, למי יחפוץ המלך לחצות עיקר יותר ממני, אני הכי חשוב.
ואילו היהודי, יעקב כל כך הרבה שפע, קטונתי מכל, לא מגיע לי, קטונתי מכל החסר, אני מרגיש עוד ועוד חסר.
כשאתה עומד מול האין סוף האלוקי, אתה רק מבין כמה אתה
חייב לו וכמה אתה צריך
עוד להתאמץ ועוד איזה, זה החיסרון.
וזו הסיבה, לדעתי,
שאנחנו מדליקים את החנוכיה באופן כזה.
ומה, היה נס שמונה ימים?
מצוין.
בוא נדליק שמונה ימים, שמונה נרות,
נכון?
אנחנו רוצים לזכור שהיה נר שמונה ימים. על היום הראשון!
חנוכיה, מנורה, מנורת החנוכה מלאה בנרות, שמונה ימים כפול שמונה.
מה, יעלה יותר כסף?
קטן עלינו.
לא.
אתה מתחיל ביום הראשון
במנורה נר אחד.
אתה מבאס, לא?
בואו ובא, קנו, יש לנו מנורה מכסף,
אמא שלי קנתה לי וההורים שלי קנו לי.
נכון, מנורה מכסף?
כל הזה, הכל עומד ריק,
מושחרם?
טוב, יום שני עוד צער,
יש לי עוד צער.
חבל, בוא נעשה הכל מושלם, הכל על ההתחלה.
לא,
חיסרון.
עוד קצת,
עוד קצת,
עוד קצת,
עוד קצת.
כאן אומרים, בחב״ד מאוד מחזיקים מהנר החמישי.
למה?
אין אמצע, אלא זה הנר שבו האור גובר על החושך בחנוכיה.
לכן הוא לעולם לא יוצא בשבת,
בסדר? כי הוא מאיר בתוך המציאות והוא לא יכול להיות נר של שביתה,
הוא צריך להיות נר של פעולה,
נר משיחי, נר חמישי.
אז לאט לאט, עד שביום האחרון אתה מאיר שמונה ימים.
זה תהליך, אבל התהליך הזה הוא חיסרון שלא יכול להתמלא.
אנחנו עומדים חסרים מאז שמתברך, נכון?
חופה.
אף רווק לא מתחתן מתוך תחושת מלאות וסבה, זה לא עובד.
טוב, השגתי כל מה שיכול להשיג ברווק,
אני רוצה להתקדם לשלב הבא בחיים. לא.
מתחתנים כשאדם מרגיש מצוקה בתור אבק.
הסר שם, וכל מה שהוא עשה, לא מספק אותו.
בעצרון הזה,
מגיעים שני חסרים לחופה אחת,
ויוצרים משהו אחד.
שני שלמים שמגיעים,
זה לא מסתדר. שני חצאים שמגיעים,
חצי וחצי,
נכון?
חצי, חצית השקל.
היה רב רפואי לוין זצל,
הייתה לו סגולה כשהם מגיעים אליו זוגות עם שלום בית,
זה היה נותן להם לתת,
היה נותן שקל,
הוא אומר, בבית תחלקו את זה לשני חצאים ותיתנו להם לצדקה,
הוא היה חותך
תפוח לחצי ונותן לכל אחד לאכול.
כי אני מבין נכון,
תתרגלו לעצמם חצי וחצי, לא שלם ושלם,
שגרים באותו בית, אלא חצי וחצי.
אז העמדה הנפשית שלנו מול יוון היא עמדה שאנחנו,
בסדר, במדעי הטבע בואו נגלה את השלמות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אין לי התנגדות לזה.
יפת אלוהים ליפת, שזה יפה והרמוני והכול.
אבל כשאנחנו עומדים מול השם יתברך,
התחושה היא של חיסרון.
אנחנו חסרים, חסרים, צריכים השלמה.
ומהחיסרון הזה אנחנו מתקדמים לאט לאט,
כמו המנורה.
שנזכה למנורת החסרונות.
נכון,
בדיוק, בדיוק, בדיוק, יפה אמרת, תודה שאמרת לי את זה, המצב השלם הוא יפתולים לי יפן והוא בתוך, הוא שוכן ואוהלי שם, אבל ברגע שהוא,
ברגע שהוא משתלט ואומר, לא, אני רק,
אז הוא מפסיד את הכול, זכו ברוך, אח, אח, תענוג, תענוג איתכם, ברכב.
