טוב, השיעור היום, נפש הפרשה, אנחנו רוצים לחיות עם הזמן, הזמן זה הזמן של פרשת השבוע, אדמור הזקן, יט כסלו, היה שבוע שעבר,
ואנחנו רוצים לחיות עם הזמן, כלומר לקחת את האנרגיה הרוחנית
שמתגלה בפרשה שלנו, מקץ, וגם חנוכה,
פרשת מקץ היא תמיד יוצאת בחנוכה,
ואיטל,
איטל לעבוד,
והיום יש לנו חתיכת אירוע, בסדר?
אז השיעור התחיל היום בסוגיה בפשוטו של מקרא, שאני חייב להגיד
שזה נראה לי פשט הכי פשוט בעולם,
אבל לא מצאתי לזה מקור.
אני עוד אמצא.
אולי בנציב יש... זה רומז לזה.
לא הספקתי לעיין בזה כמו שצריך,
אבל זה נראה לי פשט, בסדר?
ובעקבות הפשט הזה אנחנו נתקדם גם לענייני חסידות ועבודת הנפש
בעקבות הפרשה. מתאים לכם?
אתם באנרגיות חיוביות?
יופי.
טוב, תראו,
הפרשה מתחילה בשני חלומות. סגי, שלום עליכם. יש פה תרי סגי איכה.
הפרשה מתחילה
בחלומות של פרעה.
אני כבר, את החבורה שלי במכון, אני כבר הסמכתי לפני שבועיים כבר
לפותח חלומות מוסמכים.
חלק מוסמכים, חלק ממש מומחים בסטאז'.
וראינו שהחלומות זה לא דבר כזה מורכב לפתור אותה, אוקיי? אני עכשיו עושה לכם פיילוט, ניסיון.
פרעה חולם חלום.
הוא רואה בחלום פרות והוא רואה שם שיבולים.
ויאור. אז מה נושא החלום?
אני, אז אני אעשה לכם קהל, אמריקאי.
מה נושא החלום? מלחמה,
ילודה או כלכלה?
לא, לא. כלכלה.
יפה, אז בשביל זה סגרו לך את הפינה עם השיבולים.
אבל בשביל שסגרו לך את ה...
אני אומר, סגור לך את הפינה עם השיבולים,
נכון? זהו. אז חלום הוא כלכלה. טוב, הבנו.
שבע פרות פה, שבע פרות שם, שבע שיבולים פה, זה כנראה מרמז, מספר מרמז על איזשהו איברי זמן כאלה ואחרים.
לא מאוד מוסמך לפתור את החלום הזה, נכון?
למה החרטורים לא מצליחים?
טוב, זה בגלל מה שקוראים הנחת המבוקש.
הפתרון של החלום כולל בתוכו מרכיב של רעב במצרים.
מרכיב של רעב במצרים זה כמו להגיד שהשמש תזרח במערב ותשקע במזרח.
אין דבר כזה, הנילוס תמיד זורם, זה להגיד שבעצם באתיופיה יפסיק לרדת גשם,
שם יורדים גשמים ברמת אפריקה בחלק הגבוה, יורדים במטרים, לא במילימטרים,
וזה ישפיע על הנילוס, זה דבר שהוא לא עולה על הדעת,
ולכן הם לא צריכים לפתור את זה, זה לא חלק מזה. יוסף, לעומת זאת, מגיע מארץ ישראל.
ארץ ישראל זה, הנה, אנחנו עכשיו בעצם התחלנו להגיד, האשכנזים התחילו להגיד, איננו בורא עולם,
הספרדים אומרים את זה כבר בבילדין, אנחנו עכשיו בעצם באיזה
חורף שהתחיל, מבחינת הגשם
הוא התחיל בעייתי, נקרא לזה ככה, יכול להיות שהקדוש ברוך הוא עושה פה את החשבונות של החיילים בחרמון ובסוריה ובלבנון ונגמור שם את כל העניינים ובחודשיים האחרונים נצמצם את הפערים, אבל ארץ, מה?
וערנן הוא בורא עולם, מוסיפים תפילה לגשם.
אז יוצא עם כך
שיוסף מגיע מארץ ישראל, הדבר הזה לא זר לו,
יש גשם, אין גשם, אז הוא פותר את החלום בצורה פשוטה וקלה, בסדר?
טוב.
אבל למרבה הפלא, בפשט הפסוקים, סגי, ההתפעלות של פרעה זה לא מהפתרון של החלום, אלא מהעצה.
זה הפשט, נכון? ועתה ירא פרעה, אחרי שהוא פותר לו את החלומות,
ועתה ירא פרעה איש נמון וחכם וישיתו על ארץ מצרים,
יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וחימש את ארץ מצרים בשבע שני הסבה,
ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות האלה ויצברו בהר
תחת יד פרעה אוכל בערים ושמרו והיה אוכל לפיקדון לארץ שבע שני הרעב אשר תהיינו בארץ מצרים ולא תיקרת הארץ ברעב
ויתרב הדבר בעיני פרעה בעיני כל עבודה ויאמר פרעה אל עבודה ונמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו
התפעלות עצומה עכשיו מה תגידו זה מהחלום?
לא מי שיודע לפתור חלומות אתה ממנה אותו למשנה למלך?
אתה ממנה משנה למלך למי שיש לו
זה כישרון מעשי, זה נראה שפרעה נורא נורא מתלהב מהפתרון שיוסף הציע, נכון?
ויאמר פרעה אל יוסף, אחרי הודיע אלוהים אותך כל זאת, אין נבון וחכם כמוך, אתה תהיה על ביתי, על פיך אישה כל עמי,
רק הכיסא יגדל ממך, אתה תהיה לכל ארץ מצרים, מסיר את הטבעת, עושה לו את הכל, מרכבת המשנה,
קורא לפניו אברך,
ואז ויאמר פרעה אל יוסף, אני פרעה,
ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. ויקרא פרעה שם יוסף צופנת פענח.
צופנת פענח, זה השם הלועזי של יוסף.
מה זה צופנת פענח? תתרגמו לי את זה.
יפה, אז תודה,
הבאתם, מה שתקרא קלאסיקה, הבאתם לי פה עכשיו.
כי אם זה ככה, איך צריך לקרוא לו?
פענח, פענח, צופנת.
לא צופנת פענח, אלא פענח-צופנת, מפענח הצפונות. אם אתה אמרת את זה יפה מאוד, אז למה אתה רוצה לקרוא לאדם בשם מסוים, לאן אתה הופך אותו? שאלה.
אבל השאלה היותר גדולה היא,
מה ההתלהבות?
מי לא יודע שבשנות,
כן, איך לשמור גרוש בעיר ליום סגריר, נכון?
לא יודע.
שבע שנות צבא,
צריך לשמור לשבע שנות רעב,
זה כל אחד יודע, כל ילד יודע, נכון?
ופרעה מתפעל מיוסף,
זה כל כך הציק לחז״ל, נכון? שהוא בייסיק בכלכלה, היצע ביקוש, נכון?
זה כל כך הציק לחז״ל, שהם נתנו לדבר הזה תשובות. לדוגמה, חלק אומרים,
טוב, כולם ידעו שצריך לשמור, רש״י מביא את זה,
בפרשת וייגש,
רק יוסף היה לו את,
הוא הכיר את הטכנולוגיה של שימור חיטה בלי שהיא תרכב,
שצריך לערבב בחיטה עפר.
טוב, אז זה נפלא מאוד, רק מה זה לא כתוב בפסוקים,
וגם זה לא מסביר את השם של יוסף,
צופנת פענח כן אבל צריך לקרוא לו שם אחר שיש לו איזה טכנולוגיה חקלאית אבל רואים שהשאלה הטרידה את חזל מה בדיוק היצג כאן מה פרעה מתלהב מה כולם וואי איזה יופי זה פתרון
אז זאת שאלה אחת שאלה שנייה אם הפתרון הוא שיוסף יודע לפענח צפונות אז למה אתה קורא לו צופנת פענח תקרא לו
מפענח צפונות
כן המדרש גם מרמז כאן על העניין הזה
ויקרא פרעה שם יוסף צופנת פענח, אמר רבי יוחנן, צפונות מופיע ונחות לו לעומרם.
מה זה הדבר הזה?
כאילו, זה נוטריקון.
צפונות מופיע, מה זה ונחות לו לעומרם?
לא ברור, אנחנו ננסה לענות בהמשך.
רבי חזקיה אמר,
צפונות מודיע בדעת מניח רוחן של בריאות בהן. הוא מגלה איזה סוד,
ודרך הסוד הזה יש איזה נחת לבריאות.
איזה נחת לבריאות? מה זה?
ורבנן עמרי זה נוטריקון, צדי צופה, פ' פודה, נו נביא,
תו תומך, פ' פוטר.
טוב, עד כאן אני מבין, בסדר גמור, מתאים מאוד ליוסף.
עין ערום, נו נבון, ח' חוזה.
מה העורמה?
איזה ערומה יש כאן? איזה נבונות? העורמה זה משהו כזה,
יוסף הוא גם בכלל באופן בסיסי, הוא דמות מאוד לא ערמומית,
נקרא לזה ככה.
הוא מאוד, נכון? כן.
אז מה, הם לא מכירים את הסטטנולוגיה שלכם, יפה.
זאת אומרת, הם אובן או מישהו מבחור שהוא לא? כי מחשבות הם לא חזקו, לא חזקו, לא חזקו, לא חזקו. הבנתי, בסדר. אז מה שאתה אומר, רבי אלה, זה שבעצם זה המשך של החלום.
אותה סיבה
שגרמה להם לא לפתור את החלום,
שהם לא מעלים בדעתם שהנילוס יכול לרדת, היא גם תגרום להם לא לחשוב את המחשבה הדי בסיסית הזאת
שצריך לשמור מפה לשם.
אבל לכאורה, קצת קשה, כי ברגע שאתה מקבל את החלום שהנילוס עתיד להיפסק, אז הוא אומר, אוקיי, אז אם זה עתיד להיפסק, אז אני ודאי צריך להתארגן באיזושהי צורה, בסדר?
אז, אבל הנה הכינה מתירוץ.
טוב.
אממ, כן, שאלה.
אממ,
אז אולי, אולי גם נראה את השפת האמת פה, ואז, כאילו,
אחרי השפת האמת אנחנו נבין את השאלה, ואז ננסה לענות על זה.
בפסוק שם אסף צפנת פענח פרש רשי מגלה צפונות. ולכאורה היה צריך לקרוא שמו פענח צפונות, מה ששאלנו, נכון?
אז הוא מאריך בכל מיני עניינים שם, ואז מסיים אספת אמת ואומר, ולכן מעיד עליו הכתוב, הוא המשביר לכל עם הארץ,
אף על פי שאין ניכר שהוא הגורם.
מה?
לא ניכר שהוא הגורם.
יוסף,
משביר לכל הארץ.
המשביר לצרחן זה יוסף. איך לא ניכר? כולם מכירים?
ולכן לא הכירו השבטים כוחו של יוסף, כי כל כוחו בהסתר.
ולכן נקרא צופנת פענח,
שההשפעה שלו היא בהסתר ולא בגלוי.
והרמז,
סוד השם ליראיו,
ואחר כך ובריתו לידיעם. כי אין הברית נודע רק שיש הסוד וזה עצמו, שיש את המעשה וכו'. הוא מדבר פה על איזה סוד השפת אמת.
הוא מדבר על זה שיוסף הוא איזה secret keeper, איך אומרים באנגלית מזכיר המדינה?
סקרטרי אוף סטייט, נכון?
מה זה סקרטרי?
סיקרט, שומר סוד.
הוא שומר הסוד, סומר הסוד של המדינה. הנשיא מתלחש איתו, יש מישהו אחד או כמה מישואים שהנשיא יכול לשתף אותם בסודות שלו,
וזה מזכיר המדינה, כן, אבל אנחנו אומרים מזכיר,
אבל זה לא באנגלית, זה סקרטרי, זה איש סוד, איש סוד.
מה הסוד?
מהו הסוד?
אני רוצה להציע את האפשרות הבאה, תגידו מה אתם אומרים, בסדר?
ואז נבין מה הסוד.
זה כן אומר רבנו הנציב.
רבי הנציב אומר שיוסף ראה בחלום את פרעה עומד על היהור.
ומזה יוסף הבין
שלא משנה מה יהיה, הבלגן, פרעה יישאר בשלטון.
הוא לא יודח, כי בדרך כלל כשיש קטסטרופות כלכליות,
רעה ואפילו גם זה, אז זה משפיע על השלטון. הוא ראה שפרעה נשאר עומד.
אז הוא הבין שהוא צריך להציע פתרון
שגם יגרום לכך שכמובן לא תהיה מהפכה שלטונית.
עכשיו בואו ננסה, אנחנו, יש כאן גם את, הגיע כאן
ערן, שהוא איש כלכלה בכיר, כל הדברים האלו, זה שיעור בסיס די כלכלה, נכון? מבוא לכלכלה, בסדר?
בוא נגיד שעכשיו יוסף פתר את החלום, ובכל מצרים מפרסמים שיש שבע שנות סבא,
ואחריהם יהיו שבע שנות רעב.
מה יקרה עכשיו למחיר האוכל?
יעלה, למה?
לא, הם יודעים מה קרה. אולם מבינים, בוא'נה, חביב, עוד שבע שנים לא יהיה אוכל, תתחיל לשמור, תביא, כל זה, מחיר האוכל יעלה. אם מחיר האוכל יעלה, מי יוכל לקנות אוכל?
רק העשירים, מה יקרה לעניים?
לא, אם יבינו שהעניים יבינו שהם הולכים למות בעוד שבע שנה, מה יעשו העניים?
יילחמו, יפרצו לחנויות, יבזזו, מה יקרה לממלכה?
תקרוס, אז תודה רבה, יוסף פתר את החלום.
מצרים לא תקרוס בעוד ארבע עשרה שנה, היא תקרוס עכשיו.
למה? כי יתחיל בלאגן. או, זה טובים, מה קרה לך?
קצת מי שמכיר את הבהלה לזהב, ארה״ב,
שהיה מלא מלא שפע, כל אחד הוצא את השפע,
עזבו את הכלכלה, הרגו אחד את השני,
ירו זה בזה, הכלכלה קרסה, אין מספיק זהב לכולם, וכמעט ארצות הברית הלכה.
ואז איך טראמפ היה נבחר, ואיך אנחנו...
חכה דניאל קפארה.
לכן חייב להגיד שכשיוסף פותר את החלום לפרעה,
הוא אומר לו, כדי שהפתרון שלי יצליח,
יש תנאי בסיסי. מה?
לא.
לא.
זה חייב להיות סוד.
אז תראו לך לגלות את זה.
לא, שיש שבע שנות צבא ושבע שנות רעב.
עכשיו בואו נראה מה קורה.
לא אומרים כלום, יש סטופ סיקרט,
ביפרים.
לא יאומן שבמדינה, אתם יודעים מה הנס הגדול בוויפרים? שעשר שנים פה אף אחד לא פתח את הפה.
דרמוז, משהו, נס גדול, אצל היהודים זה נס גדול מאוד.
ככה, כזאת הפתעה.
נכון?
עכשיו בואו נשחק משחק כלכלה, אוקיי.
מצרים זה מצרים, שוק כלכלי, פתאום מתחיל,
וואי, שפע עצום.
היבול נותן כמות, מה קורה למחירים?
יורדים.
מה, הם יורדים אפילו לאפס.
מה אומרים החקלאים?
אנחנו הולכים להתפרנס, אין לנו הולכים למכור.
מגיע יוסף, בתור נגיד שר האוצר,
אומר לחקלאים המצרים, חבר'ה, המדינה תעזור לכם.
אני אקנה מכם את זה במחירים שלפחות או תפסידו.
קורה גם היום, חקלאי הולך ומגדל עגבניות,
הוא יודע שהוא,
כדי להרוויח הוא צריך למכור את העגבניה בארבעה שקלים,
כי הוא הוציא עליה 2.5 שקל על הגידול, על הפועלים, כל הדברים האלה, אם במקום הזה ב-4 שקלים, לפי הטונים שיש,
הטון שיש לו חק... עגבניות,
הוא יצליח להביא הרבה את המשכורת.
פתאום הוא יוצא לשוק, אתם יודעים, החקלאים עד היום לא מתואמים ביניהם מה מגדלים, מה, אין להם חלוקה.
פתאום הוא יוצא לשוק,
כולם הלכו עם עגבניות. אז המחיר של העגבניות בשוק 2.5 שקל.
אבא שלי אוהב לקנות בשוק, הולך, חוזר, איזה יופי, עגבנייה שתיים וחצי שקל.
שתיים וחצי שקל זה אומר שהחקלאים, אה?
הפסיד!
הוא צועק, טעתם, מה הדבר הזה? אני מפסיד. בא, שר החקלאות, מי זה היום? דיכטר, אומר לו, אני אקנה לך את העגבניות,
אפילו אני אחרי זה אזרוק אותן, או ייתן אותן ל... אבל המדינה תפצה אותך,
קונה את העגבניות ממנו בשלושה שקלים, בשתיים וחצי שקלים, מחזיק את החקלאים.
זה סוד.
וככה יוסף מצליח לקנות המון המון בר במחיר מאוד מאוד זול,
בלי שאף אחד יודע.
וכולם סבבה, כולם מרוצים, כולם מודים לו, נכון?
ויקרא פרעה שם יוסף צופנת פענח, למה?
כי הוא צופן את הפענח אצלו, הוא כספת, הוא לא יוציא כלום מהפה.
לא לספקולנטים, לא לתקשיבו חבר'ה, תאספו כי יהיה לכם, אתם תרוויחו בסוף, כלום,
כלום לא יוצא.
צפונות מופיע ונחות לו לעומרם.
נחות לו לעומרם, הוא לא אומר אותם.
הוא מופיע את הצפונות, אבל הוא לא מגלה אותם לאף אחד, ככה אני חושב שזה הפירוש.
וגם אומר מה שראינו בשפת אמת, נכון?
שלא הכירו השבטים כוחו של יוסף, כי בהתחלה זה היה נראה,
לא קשור ליוסף, היה פה פשוט מלא מלא שפע.
הם לא הבינו שיוסף נמצא מאחורי הקלעים של כל המהלך הכלכלי הזה.
ואז, כשמגיעות שנות הרעב,
ובעצם זה אומר שאי אפשר לזרוע במצרים, לא יעזור שיש לך אוכל, כי אתה יכול לזרוע,
כי אין מים.
יוסף אומר לכולם, חבר'ה, בואו אליי.
מה?
יש לי אוכל בשפע ובזול, לתת לכולם.
לא רק לעשירים.
כולם, כי זה של המדינה.
הוא אסף זה, יש לו מחסנים.
וזה בזול, כי הוא קנה את זה בזול, הוא רק קנה אוכל ביוקר והקריס את המדינה.
ולכן כל אחד יבוא, יכול לקנות אוכל בהתחלה בכסף,
אחרי זה בסוסים,
אחרי זה הוא גם קנה את הקרקעות.
ומלאים את הקרקעות וכל זה, ואחרי שנתיים הרעב נגמר.
זה הסוד.
כלומר, יוסף הוא שומר סוד. באמת, התפקיד של יוסף האמיתי צריך להיות מזכיר המדינה.
משנה למלך, מזכיר המדינה, The Secondary of State,
שומר הסוד של המדינה.
עכשיו תראו כמה סודות יוסף שמר. הוא הבן של רחל אחרי הכול.
רחל היא שומרת סוד רצינית, נכון?
ואנחנו תכף נגיע לדבר על סוד ועל חנוכה.
סוד הסביבון.
קודם כל משהו עם ס'.
כתוב ככה, בהפסיקתא.
ויאמר ליוסף, הנה אביך חולה.
מי אמר לו שאביך חולה?
יש אומרים, ברוך הקודש רעה.
יש אומרים, בלהה אמרה לו, שהייתה משמשת את יעקב.
כיוון שחלה, באה ואמרה ליוסף. ויש אומרים, בנימין הודיעו.
ויש אומרים, קריוסי הושיב בפלטרין.
שומרים כאלה, מטפלים.
כיוון שהרגישו ביעקב שחולה, באו והודיעו ליוסף.
כלומר, בא המכנה המשותף,
כולם יודעים שיעקב חולה, רק יוסף לא יודע. למה? למה יוסף לא יודע? מה, הוא לא בא לבקר את אבא שלו?
כל יום תבוא... יוסף חיכה לאבא שלו כל כך הרבה שנים, תבוא תבקר אותו, אז תדע שהוא חולה.
למה הוא לא בא לבקר אותו?
יותר.
אומר המדרש,
והרי כל שבחו של יוסף,
שהיה מפליג על כבוד אביו ולא נכנס אצלו בכל שעה,
למה הוא לא נכנס לבד?
שאילולי באו אחרים ואמרו לאביו חולה לא היה יודע, אז כאילו זו שאלה,
אלא להודיעך צדקו
שלא רצה להתייחד עם אביו
שלא יאמר לו, היחס הוא בך אחיך.
אתה יודע, אם יוסף יהיה בארבע עיניים עם יעקב,
אז יגיד לו, תגיד, יוסף,
מה היה שם באמת?
אתה רואה, כאילו, אני, אמרו לי את ערוב תורה, פתאום אתה בחיים.
אז מה היה?
אז הוא יצטרך להגיד לאבא שלו,
ומקלל עם.
אמר יוסף, יעקב יקלל את השבטים,
אני יודע צדקו של אבא, כל דבריו גזרות הן,
אמרנו לבנים אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה ומתה אימי אני בא לומר לו שיקללם ויקללם נמצאתי מחריב את כל העולם שלו נברא העולם אלא בשביל שבטים לפיכך לא היה הולך את תל אביב בכל שעה זה אומר שיוסף שמר את סוד המכירה שלו
הוא נמכר בגיל 17 ונפטר בגיל 110 אבל הוא היה עוד 17 שנים עם אבא שלו ולא גילה לאף אחד בום בונקר
בוא נגלה
לאבא שלו
איך הגע?
הוא פחד, בארבע עיניים, אז הוא אף פעם לא היה מאפה שלו, בארבע עיניים.
הוא פתר את הבעיה.
כן, הוא פתר את הבעיה, אף אחד לא יודע.
זה עבר גם לעם ישראל,
יכולת שמירת הסוד.
אז מיד
נעצור ונבין מה המשמעות של סוד.
בספר ישמח משה מביא מדרש
הנה בהיותם בבחינה זו בדינו שהים והשר יקנו בפניהם ולהיקרא להם,
אך מי אמר שיהיו,
כאילו, עם עם ישראל באגודה אחת? מי אמר שיהיו באגודה אחת להיות נקראים בשם ישראל?
אולם המופת לזה כי הדיבור בה ישאלו ממצרים וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמאלות
זה נאמר למשה רבנו בתחילת התהליך
נאמר להם כמה חודשים קודם צאתם ועם כל זה לא היו בכל השישים ריבו אחד שהיה מגלה סוד זה למצרים
כאילו ידעו לא השאילו להם וכמאמר חזל שנגאלו בזכות ד' דברים ואחד מהם בשביל שלא היה בהם דלתורים
דלתורים זה לא רק מספרי לשון הרע דלתורים זה מגלה סודות הולך רכיב מגלה סוד
יש פה איזו תכונה בעם ישראל שיודעת לשמור את הסוד.
למה זה כל כך חשוב?
מה הסיבה?
כשיש סוד, זה אומר, הסוד של יוסף הוא סוד כלכלי, בסדר?
הוא כלכלי מוסרי כזה.
אבל כשיש לאדם סוד, זה אומר שהוא אומר לעצמו או לאחרים,
יש בי איזה מרכיב פנימי
שהוא לא חיצוני,
שאני לא עסוק בלפרסם אותו,
אני לא עסוק בלהוציא אותו החוצה,
שהוא שייך רק אליי או אל המעגלים הקרובים, ואותו אני לא מפרסם.
הוא פנימי.
ופנימי.
המפגש עם דברים משמעותיים שיוצרים קרבה מצריך סביבה של סוד.
סוד זה סביבת עבודה שמייצרת קרבה, אינטימיות,
געגוע וכן על זה הדרך.
ההפך מסוד, חשיפה, או במילים אחרות
פריצה, פרוץ,
בעצם חושף את הכל לכולם, אבל הופך את זה למשהו זול,
שטחי,
נמוך, רדוד וכולי.
בעצם, הרבה פעמים אנשים מפרסמים סוד,
כי הם מעדיפים לוותר על החוויה הפנימית העמוקה של קשר. הרי אם יש סוד ביני לבין רן פה, זה קושר בינינו.
אנחנו קשורים עכשיו בסוד, הסוד הזה קשור, נכון. אבל אם אני הולך ומפרסם את הסוד הזה,
אני מעדיף את הפרסום במחירות הכפיים על פני הקשר והאמת.
בסדר? אני מעדיף כאן את ה...
אז לכן, יש המון המון מרכיבים של סוד בתורתנו הקדושה, כן? המון מרכיבים. ככל שדבר הוא יותר צנוע,
כך יותר, סליחה, יותר גבוה, ככה אנחנו יותר נרצה להצניע אותו ולכסות אותו ולגשת אליו.
אצל חמי, עליו השלום,
סבא אורי, מראשון, כן, עכשיו הוא רואה.
אז אתם יודעים, מרוקאי לא יודעים כל מותה שבת זוהר.
אחרי הערבית, אחרי ההבדלה,
היה שם אחד קרובי אברהם שקריטה, היה אומר זוהר,
והוא היה הולך לספרייה,
מה מוציא?
לא, הנה, אתם לא יודעים.
רואים שלא גדלתם בכנסת מרוקאי.
אצל המרוקאים לא מחזיקים זוהר בספרייה ככה.
זה ב...
הנה, בשלום, הציל את המצב.
זה בארון,
עטוף בשתי מטפחות כאלו,
קשור, הוא הביא את זה,
הוא היה קונה את הדבר הזה, זה היה מכור, כל דבר הם מוכרים שם,
מכרו גם את זה.
מביא את זה, עטוף במטפחות, פותחים את המטפחות וזה,
מחכים את הספרים, קוראים, זה זוהר,
עושה,
זה לא ככה,
אתה לא, בדברים רציניים אתה מכסה אותם.
כן, נכון.
אז זה העניין, בסדר?
איפה שיש מרחב של סוד,
כן, פעם נגיד זה גם היה סוד,
מה יש בבטן כאישה בהיריון? זה היה סוד, לא יודע.
היום יש מכשיר שנקרא אולטרה סוד,
נכון?
הולך ומגלה מה יש, יודעים הכל.
אז טוב,
בדבר הזה יש הידרדרות הולכת וגדלה.
היא בסדר, אז אנחנו, אשתי ואני,
אנחנו באולטרסאונד, אבל זו הייתה חוויה שלנו, לא חשדנו לגלות את זה בחיים.
אנחנו ידענו מה יש לנו, ומכולם הסתרנו את זה.
הבת שלי אומרת לי, אתה יודע, אבא, לחברה שלי יש לה בן.
היא אומרת לה, מה, היא ילדה?
היא אומרת לי, לא, היא לא ילדה.
אז מה, אז צריך לדעת? היא אומרת לי, הנה, תראה,
היא הייתה באולטרסאונד, היא שלחה לי, תראה, היא אומרת, האף שלו דומה לזה, זה אף, יש לו את זה.
אומרת, זה מצלמים, שלחים.
כלומר, אנחנו הולכים ומאבדים את מרחבי הסוד.
הולכים ומאבדים אותם.
יש,
נגיד, מכתב, אישה כותבת מכתב לבעלה, בעל יקר,
מאז שהכנסת לחיה, איזה אור, איזה אבא אתה, איזה בעל אתה, אתה מסור, אתה מקסיד, אתה מקסיד, בפייסבוק.
זה דבר מדהים, כשזה כתוב על פתק עם עט,
מקופל בתוך מעטפה מתחת לכרית עם איזה מתנה מדהים.
אבל רגע שזה בפייסבוק,
ברבים, אז
מה זה עושה שם?
הערך הזוגי זה כמו מזון עם אפס קלוריות.
אז כמו חמצוצים, בסדר?
זה מלא טעים ופיצוצים וזה, אבל הערך הקלורי הוא אפס, הוא לא אפס ומינוס, הוא בעצם מזיק ולא מועיל.
אז הערך התזונתי הזוגי של מין דבר כזה הוא אפס, הוא אפילו פחות מאפס כי הוא מחצין,
אבל זה זוכה להמון לעי, כי וואי,
ריגשת, ריגשת, נכון? מלא כאלה לבבות, וריגשת וכל הדברים האלו.
בסדר?
היכולת שמירת הסוד
אצל יוסף, שהוא ס' לפנים,
הוא built in, זה השם שלו,
צופנת פניך, זה הציל את מצרים, וזה עבר גם,
הוא נהג את זה גם כלפי מצרים,
כמו שאמרתי, מבחינה כלכלית, לא יודע איך אפשר להסביר את זה אחרת,
גם כלפי אבא שלו, אחרי זה כל עם ישראל נהגו את זה בינם לבין עצמם.
זה חתיכת אירוע.
ואחד הדברים המרכזיים שאיתם אנחנו מתמודדים בחנוכה, זה היכולת להיות
שומרי סוד, ובדיוק כנגד הדבר הזה, היוונים,
או התרבות היוונית,
ניסתה להילחם. לעקור את מימד
הסוד במציאות.
כי הרי יוון זה מדע, והמדע רוצה לגלות הכול.
הכול גם מטריאליסטי, אין איזה משהו שהוא סוד. משהו סוד זה משהו שפשוט עדיין לא למדת, עוד לא גילית. כשתגלה אותו, אולי יהיה סוד.
המטרה היא לגלות את כל הסודות. ואם יהיה סוד,
אז זה סוד כמו הסוד של קוקה-קולה.
זה לא סוד באמת.
זה כאילו, לא יודעים, אבל זה, אנחנו, מישהו יודע.
סוד-סוד, סוד אמיתי, פלא הקשר, הוא לא קיים בתרבות יוון.
ולכן תראו איך הדבר הזה בא לידי ביטוי.
איך יוון התעסקה בדיוק
בשלילת נקודת הסוד מהמציאות.
יש מקור שנקרא מגילת חנוכה.
אומר המדרש,
אמרו,
כתיב ככה, כה אמר ה' צבאות עשוקים ליהודה ובני ישראל, גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם,
למען ארגיע את הארץ וארגיז ליושבי תבל. אמרו, בימי היוונים נתחייב
מקרא זה שהערימו סוד על ישראל, נכון?
על עמך יערימו סוד, התייעצו על צפוניך, יאמרו לכו ונכחידה מגוי ולא ייזכר שם ישראל. מה זה יערימו סוד?
יעשו בעורמה כדי לפרק את הסוד.
יש פה איזה ארגנומיות. אה, זה מסביר גם למה יוסף, אמרנו,
למה הוא פודה, נביא, תומך. ערום ונבון צריך פה בעורמה.
לא לגלות את הסוד הזה.
מקנות רגיל, פאסון, חבר'ה, פאסון. אה, המחירים ירדו, טוב, טוב, אני אקנה, אני אקנה את זה. זה עורמה כזאת, פתאום, פאר. להגיד, חבר'ה, ידעתי את זה מראש,
תגידו, תודה שהצלתי אתכם,
בזכות זה לא היה כאן עליית מחירים ועכשיו אני יכול לפרנס אתכם. זה עורמה, עורמה זה לתכנן מראש, יפה. אז אני חוזר לזה.
הערימו סוד על ישראל.
אמרו בואו ונחדש אלוהים גזרות עד שיבטאו באלוהים ויאמינו בעבודה זרה שלנו. איזה גזרות אתם מכירים?
חודש, שבת, מילה, תראו איזה גזרה, מה זה פיצית.
עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו, יידקר בחרב.
אין מנעולים לדלתות.
כלומר, אין אפשרות לסגור ולהתנהל כאן באיזה מימד של סוד.
בעל רוצה לחבק את אשתו, אז הוא אומר לי, אתה יודע, תחבק את אשתו, נכון?
לא איזה,
אפילו אתה רוצה לתת חיבוק לילדים, זה לא מתאים בחוץ.
אבל אתה אומר, ברגע שנפתח את הכול,
אז יאללה, אפשר גם להתחבק בחוץ, והכול בחוץ, אין פנים, אין חוץ, אז גם אין סוד, אז הכול פרוץ.
אבל רק את זה הם עשו.
וכל כך למה? כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות צניעות,
שכל בית שאין לו דלת, אין לו כבוד ולא צניעות,
וכל הרוצה להיכנס נכנס בין ביום, בין בלילה, שזה,
כן, היום זה הטלפון.
אתה לא נכנס עם בן אדם אחד, אתה נכנס עם כל העולם, הביתה, נכנסים לך הביתה וכל ה... נכנסים עם איזה קופסה בכניסה לבית, תשים שם את הטלפון, תיכנס הביתה, אתה, בלי כל העולם איתך.
טוב, כיוון שראו ישראל כך,
עמדו וביטלו כל דלתות בתיהם.
אתם מבינים מה הם עשו?
היוונים לא אמרו לבטל את הדלת, מה אמרו?
את המנעול. אתה יכול לסגור את הדלת, אבל כל רגע מי שיכול להיכנס.
אמרו ישראל ככה? אין דבר כזה, אנחנו נוציא את הדלת.
אנחנו לא נשחק בכאילו, כאילו יש פנים, אבל אין פנים.
אין פנים, זהו, הדלתות פתוחות, הורידו את הקירות,
ואנחנו מתנהגים בבית כאילו זה בחוץ.
הם לא הסכימו לבזבז ולהגיד, אנחנו יעני בבית, הדלת כאילו סגורה, אבל כל רגע, אוי, תפס... ואז ככה, הסוד מחולל.
אין, אין מה לעשות.
אין, אין סוד, אין, אין בית כאילו.
ואז לא יכולים לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מיטותיהם, אגב, זה נורא מעניין.
גם אכילה ושתייה,
זה יחד עם תשמיש המיטה, זה אירוע צנוע, נכון?
אנשים לא אוהבים שמסתכלים עליהם על הצלחת.
תגיד, תגיד, מה אתה אוכל שם?
תראה שנייה?
נכון?
וואי, איך אתה לועס? איזה יופי.
תסתכל לי, תן לי לאכול, מה קרה לך? גם אכילה זה איזה אירוע חשוף קצת,
שאנשים אוכלים בעצמם, לא נעים להם שמסתכלים עליהם על הצלחת, נכון?
לא יאכלו לשמור, ובשביל גנבים וליסטים
ופריצי יוונים ולא רואים שינה בעיניהם לא יום ולא לילה ונתקיים עליהם מקרא שכתוב ופחתה לילה ביומם
אמרו לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם כמה חיים לסבול
אמר להם בעוון מזוזה לא נכנס לזה כרגע זה גם כן עניין
אף על פי כן רווחה תימצא בגזרה זו בכל אופן היה רווחה מה?
היו ישראל שבויים בלא דלתות אין לך דבר מעביר רעות האישה מבא מעל בעלה כדלת
שנאמר לך עמי בו בחדרים ועמדו בגזירה זו שלוש שנים מכיוון שהבית היה פתוח אז לא היה נעים לצעוק אחד על השני אז התנהגו יפה בסדר אבל עדיין
אין סוד אין אינטימיות אין קרבה אין
שלוש שנים
זה העניין
היוונים ניסו לעקור את הסוד
עוד גזרו שכל מי שנושא אישה תיבהל להגמון תחילה ואחר כך תחזור לבעלה
עכשיו זה עוד קומה
מה הקומה?
אם אתם רוצים לאסור נישואין אז תגידו
אין חתונה, זהו, אסור לכם להתחתן.
אנחנו גוזרים, אין נישואין בקלידת משה וישראל. זהו, אבל הם לא גזרו את זה.
מה הם גזרו?
אין בעיה, תעשו חתונה, איזה להקה,
איזה צלם, איזה אולם, הכל טוב.
את הלילה הראשון להגמון.
זה נקרא זכות הלילה הראשון.
זה ידוע,
אחרי זה, עוד דיקטטורים העתיקו את זה, וחברות פיאודליות.
היה איזה מינהק כזה שכל מי שמתחתן, את קודם כל הולכת להגמון תחילה.
תחילי להגמון,
וככה תחזרי הביתה.
אז מה אין?
זה כאילו, זה רוקן.
זה מסגרת בלי תוכן.
למה הם עשו את זה?
למה לא לגזור כמו פרעה? כולם אליי.
אה, לא פרעה, סליחה, אחשוורוש.
כולם אליי ואז לאגמון.
לא, הם לא רוצים.
הם רק רוצים לקחת את הנקודה הזאת הפנימית של הסוד.
שזה לא יהיה.
הרגע הזה שאיש מתחתן עם אישה והקשר ביניהם מתקדש ונהפך לברית בלילה הראשון, כתוב אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשה הכלי,
את הרגע הזה הם רצו לקחת. אם לקחנו את זה, לקחנו את הכל, תמשיכו אחרי זה לגור ביחד, לחיות ביחד, הכל בסדר, לקחנו לכם את הכל, אבל רק את הנקודה הזאת אנחנו רוצים לקחת.
יש כאלה אומרים שזה רמוז במילים, ופרצו חומות מגדליים.
אם זה פרוץ, אז זה לא חומה,
ואם זה חומה זה לא פרוץ.
זה פרוץ עם חומה. זו חומה, אבל היא פרוצה.
זה המצב הכי גרוע. כי אם זה פרוץ בלי חומה, אז אתה לפחות יודע שזה פרוץ.
אבל אם זו חומה סגורה, מצוין, אבל זו חומה, דמיון, זה כאילו, אבל בינתיים זה פרוץ.
מסתכלים.
והיו ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חודשים
עד שנישאת בתו של יוחנן כהן גדול.
כיוון שרצו, כלומר, אחותם של יהודה המכבי, הם היו חמישה בנים ובת.
כיוון שרצו להוליכה אצל אותו הגמון,
פרה ראשה וקרה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם.
מיד נתמלא יהודה ואיכיו חימה עליה ואמרו הוציאוה לשרפה ואל יתגלה דבר זה למלכות פסקת נפשות.
שהיא זה פנה להיות ערומה בפני כל העם הזה.
אמרה לו
אך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ההרל והתמשת הם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו.
גם משפחת חשמונה הייתה בתוך הסיפור הזה.
כיוון ששמע יהודה וחבריו כך,
נועצו לכתוב להרוג את ההגמון, ואז הלבישו אותה, עשו כאן הונאה שלמה,
וכל זה אני טיפה מדלג.
הרגו שרה ועבדה ודרסו את היוונים עד גמירה, חוץ מקר המלכות, וישראל שבירכה דרצת, יצאה בת קרון ואמרה, שתי שורות אחרונות,
ניצחו טליה דאזלו למעבד קרבה באנטוכיה,
ניצחו הילדים, הצעירים, המכבים,
שהלכו לערוך קרב באנטוכיה,
וחזרו אותם בחורים, ומה הם עשו דבר ראשון?
וסגרו השערים ועשו תשובה ועסקו בתורה וגמינות חסדים. דבר ראשון, הם יצרו מרחב של סוד, סגרו את השערים.
הייתי כמעט אומר, היהדות כורת בסוד.
בסדר? בית המקדש מלא בערפל, על הר סיני יש ערפל,
ספר התורה בתוך הארון, בתוך פרוכת, אנחנו מצניעים אותו.
האזור הצנוע או האזור המוסתר הוא האזור שבו יכולה להיות פגישה עם האין-סוף.
ברגע שזה פרוץ, זה נהיה אנושי.
ברגע שזה מוסתר, יש לך אפשרות לפגוש את האלוקי.
את זה בדיוק יבן רצו לקחת.
מי האבא של הסוד? יוסף.
יוסף, לפלא, חוץ אופנת פענח.
מפליא מאוד הדבר הזה.
הרשי, עכשיו זה מדרש, נראה לכם מדרש? כאילו, מדרש, בסדר, שומעים מדרשים, המדרש הזה נפסק להלכה.
כתוב, הגמרא אומרת, אישה ודאי מדליקה, מעניין,
אישה ודאי מדליקה,
אישה צריכה להיות פטורה מדרך חנוכה,
כי הרי חנוכה זה מצוות עשה שהזמן גרמה.
אז נשים פטורות מהמצווה, אומרת הגמרא, אישה חייבת. למה?
דאמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות
בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס.
רש״י אומר שם, היו באותו הנס
שגזרו יוונים על כל בתולות הנישאות להיבהל עתה פסר תחילה ועל ידי אישה נעשה הנס.
אז זה נפסק להלכה. זו הסיבה שנשים חייבות בנר חנוכה.
בגלל הדבר הזה. כי באמת מי שאחראי על הסוד,
בעיקר בבית, זאת האישה.
היא אחראית על הסוד.
ולכן, זה לא הנושא שלנו, אבל בעצם כל האירוע של כיסו ראש לאישה מלא.
זה כיסו ראש חלקי, זה עניין הלכתי.
אבל כיסו ראש מלא זה עניין של סוד.
זה כאילו, היא נושאת, זה כמו כתר, נזר אלוהיה על ראשה.
היא אומרת, פה אני נושאת את הסוד על ראשי.
יש פה סוד, ואני אחראית עליו.
פלא.
כל שמן נפוץ בדרכה הישראלית.
יפה.
ודאי, יש סוד, יוסף.
והשמן, הרי פנימיות התורה, חלק הסוד שבתורה,
נקרא רזין דה רזין,
שמן דאורייתא.
שמן. למה? כי אתה לוקח איזה משהו,
ממצה אותו,
סוחט אותו ומגלה את הסוד הטמון בתוכו.
בתוך הזית, אתם יודעים, יש לנו בבית
לוחות עץ כאלו שהביא לנו אח של החתן שלנו,
שהוא אויב לעבוד בעץ וכל הדברים האלה,
עובד בעצי זית,
אז הוא הכין מעץ זית,
הוא הכין כאלה,
כמובן עצי זית שמתו או שכרתו אותם מסיבות טובות,
כזה, אתה יודע, כמו ששמים סיר שלא יעשה קביעה על השולחן.
מין מגש כזה תחתית, כן.
משוייף, וצבוע עם לקה.
עכשיו, בדיוק עכשיו אתה לוקח, להריח, אתה מריח שמן זית מהעץ.
העץ ספוג בריח של שמן זית.
טוב, יש פה סוד.
כל סחיטה, כל מיצוי, נוגע בסוד.
בסדר? אז חנוכה בוודאי חג של...
מה זה?
לא הבנתי.
כן, אבל זה סוד טכני.
באמת, זה סוד טכני.
באופן טכני, או הוא יודע והוא לא יודע.
בסדר? זה לא סוד אמיתי, זה כמו שנגיד נוצרת איזו שפה
בתוך משפחה.
שפה.
אנחנו לא מסתירים כלום,
אבל כדי להבין את השפה צריך להיות חלק. יבוא מישהו,
לא יבין מה אתם מדברים, מה קורה כאן, מה האירוע,
בסדר?
לא, לא יבין.
סוד זה להיות במשחק כדורגל
בין אנגליה לארגנטינה ב-1986,
לשמוע את השדרן בוכה מהתרגשות
כשמרדונה מבקיע את הגול.
אה?
לא,
בגול השני.
סליחה שאני מדקדק איתך בדבר הזה, צריך לדקדק זה בעיון.
השדרן הארגנטינאי, כדאי לכם לשמוע את זה,
תחפשו את זה,
אני מצטט את דברי קודשו.
גול, גול, גול, גול, גול, גול.
ואז הוא אומר,
גלאציה סלבא דו, תודה, תודה אלוהים, תודה אלוהים, תודה אלוהים שזיכית אותי לחיות ברגע הזה, כאילו בהכשר היה לנו לראות את הדבר.
והוא בוחר, הוא לא מצליח לדבר. מה קרה? מה האירוע?
מה, אנחנו משוגעים על זה.
שנתיים קודם הייתה מלחמה בין אנגליה לארגנטינה.
איי-אפוקלנד.
אנגליה הוציאה צי שלהם כדי לכבוש את איי-אפוקלנד מהארגנטינאים.
בסדר? עכשיו, כל המתח של המלחמה התנקז למשחק הזה.
זה סוד. כדי להבין, אתה צריך להבין מה האירוע כאן.
זה לא משחק, יש פה איזה הקשר שלם,
שאם אתה מסתכל עליו היום, אתה אומר, וואלה, לא, בסדר, גול, נחמד, אבל מה הוא בוכה? מה זה?
עכשיו, הסוד הזה, הוא לא מוסתר.
אתה לא צריך להסתיר אותו כדי שהוא יהיה סוד.
המתכון של קוקה-קולה הוא מוסתר, אבל זה עניין טכני.
אחד יודע, אחד לא יודע.
סוד אמיתי הוא בחוץ, ואף אחד לא ידע.
בסדר?
תראו, הזוהר אומר, זה זוהר חשוב מאוד.
אומר הזוהר ככה, רבי שמעון פתח ואמר, הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר.
הולך רכיל אייקרא קשיא. מה זה הולך רכיל?
איש רכיל מבא אלי למימר.
מה זה הולך?
אלא מנדלו יתיישב ברוחי, מי שאין לו איזה
התיישבות ברוח,
ולא אבי מהם נא.
הי מילא דשמא עזיל בגבה כחזרא במאיה". הוא שמע איזה סוד,
וזה כמו איזה מקל אצלו שהוא חייב לפלוט את זה לאיזה מישהו, להקיא את זה לאיזה מישהו.
עד דרמינל לבר, עד שהוא פולט את זה החוצה. מה היא טעמה?
משום דלית רוחי רוחא דקיומא.
אבל מאן דרוחי רוחא דקיומא,
בהכתיב נאמן רוח,
מכסה דבר.
נאמן רוח, קיומא דרוחא.
כן?
ואומר הזוהר,
ברוחא או ברזה טליה מילתא.
וכתיב אל תיתן את פיך לחתי את בשרך ולת עלמא מתקיימה אלא ברזה העולם מתקיים על הסוד
שיש איזשהו סוד, זאת אומרת שיש איזה מעבר שהחיים הם לא רק חומריים, יש איזה מעבר, כל חתונה אנחנו מאוד מאוד
מדגישים את הסוד, נכון? הקלה מכוסה בהינומה והנכנסים יחד לתוך החופה ואחרי זה החתן מתכתב בטלית
ואחר כך נכנסים לחדר איחוד ונעלמים בכלל והכל
הכל עטוף באיזה סוד כי קורה כאן איזה משהו שהוא ברית
את זה ניסו לקחת יוון ולכן מוריי ורבותיי
אני אגיד פה את הדבר הזה, הפרדוקס.
הרי חנוכה,
מה יש...
מה?
מה אתה אומר?
לכאורה,
ההפך מעשה זה פרסום הנס, אז צריך לפרסם את זה,
אבל מה עשו חכמים? איך תקנו את המצווה? תענו רבי על המצוות, חנוכה?
נרישו ביתו.
אתה פרסם?
אז זה בתוך הבית.
זה מתחיל מהבית.
מה בית? יש לו...
בואו נפרסם, תן לשים, לכאורה, חנוכיות בכיכר, זה המצווה.
פרסום הנס, לא.
אל תברך אם אתה מדליק בכיכר.
ההדלקה בתוך הבית,
באמת,
שם זה קורה.
במרחב הזה, הסמוי,
הקדוש,
הוא לא חשוף.
ומעולם לא הייתה תקופה כמו התקופה שלנו שהכל חשוף.
הכל חשוף. שאנשים גם, לא רק שהם
חשופים לאחרים, אלא הם חושפים את עצמם.
מתעדים כל דבר, מעלים כל דבר. לא נשאר כלום בינך לבין השם יתברך ובינך לבין אשתך. הכל מתועד כל הזמן. הכל מוקלט, הכל מתועד, הכל מצולר.
תראו אותי, תשימו אלי לב.
אני פה, אני קיים, אני... יא חביבי, קצת סוד בחיים, צריך.
צא קצת עם עצמכם, וזה הכל, כאילו, הכל.
וכל החושף את עצמו יותר, הרי זה משובח.
אין סוד.
העולם מתקיים, אומר הזוהר. זוגיות מתקיימת על הסוד.
קשר בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא מתקיים על הסוד.
חנוכה זה סוד, יוון זה נגד הסוד.
ונתן לא מתקיים אלא ברזה,
וכי היא במילי עלמא יצטרך רזה, אם צריך סוד במילי עלמא,
כמו בכלכלה, אצל יוסף,
במילין רזין דרזיה דעתיק יומין דלא יתמסרן אפילו למלאכין אלאין,
על אחת כמה וכמה, שצריך סוד.
פלא, נכון?
כי העולם עומד,
הפוך.
אי במילה דה עלמא יצטרך רזה,
הפוך.
אם בענייני העולם הזה צריך סוד, קל וחומר בענייני רוח וכל הדברים האלה.
יש פה סיפור קצר מאוד של אבי נחמן על עניין הסוד.
כן, שאלה.
לא, אחרי שיש בבית, כל חב״דניק שהולך להדליק בחוץ,
הוא לפני כן הדליק בבית. עכשיו בדיקים גם בחוץ, טוב מאוד, הכל בסדר גמור, אבל קודם כל בבית.
אם אדם אומר, אני לא מדליק בבית,
אני קודם כל רץ החוצה, לא טוב,
לא טוב. ואפילו הגמרא אומרת, אם אדם יש לו כסף רק לנר אחד, נר חנוכה או נר שבת, מה יקנה?
לא, אביעד, קיבלת חמש שנים במכון מאיר ביציאה.
מה?
נר שבת!
משום שלום בית, שלום ביתו עדיף.
מה? בחצר של הבית.
בסדר? נר אישו ביתו, בחצר של הבית.
פעם אחת שלח מלך אחד שלושה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר, והם עברו בתוך מדינות שהיו שם חולקים על המלך. שלושה סוכני מוסד.
הראשון נהג עצמו בחוכמה, העלים העניין לגמרי.
אף אחד לא ראה עליו כלום, עבר, חלק.
עבר המדינה ולא הבינו כלל שיש לו דבר סתר.
השני עבר לשם, עמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר, ותפסו אותו שיגיד להם.
ועשה בחוכמה ובגבורה ונמלט בידם.
תפסו אותו, אבל הוא יצטרך להימלט. השלישי עבר שם,
ועמדו עליו גם כן, והבינו שיש לו סוד,
ותפסו אותו, והיו מעניינים אותו בכמה וכמה עינויים, הרבה מאוד,
וכל מה שעשו לו עינויים וייסורים וצרות גדולות. הוא לא הגיל דבר ועמד בניסיון ולא גילה הסוד,
עד אשר ראו שאין מועיל לו שום דבר והניחו.
ועבר ובא להמלך.
טוב, שלושה אנשים.
והיו חוקרים למי מהשליש מגיע שכר יותר.
מי המגיע לו
צלש מהמלך.
קצתם אמרו לה הראשון מגיע יותר,
שעשה בחוכמה להעלים לגמרי. הוא הכי טוב, בכלל לא ראו עליו שום דבר.
בסדר?
קצתם אמרו לה, השני מגיע יותר.
כבר עמדו על דעתו, ואף אבי כן נמלט מהם בחוכמתו.
ואמר המלך, לשלישי מגיע שכר יותר מכולם.
כי כבר נתפס לי עם צעודתם.
וודאי גם הוא היה רוצה להעלים,
אך לא עלתה בידו ונתפס בידם ועינו אותו ואיסרו אותו בייסורים ועינויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו!
כל כך מפתה לגלות סוד!
תשמע יש לי משהו אני רוצה להגיד לך לא אבל לא רוצה נו נו מה תגלה נו אל תלחץ עליי טוב אתה יודע מה
ואף על פי כן עמד בניסיון כזה ולא גילה דבר על כן מגיע לו שכר יותר מכולם ואני נשאל מובן קצת מעט למבינים
יוסף כן
למה השלישי הוא עדיף מכולם?
למה לא הראשון?
מה אתם אומרים?
הראשון לא יתמודד,
נכון?
אבל השני כן יתמודד.
אז למה לא השני?
מה?
לא בינוי.
יפה.
אז לכאורה, זה פשוט, אבל כאן כתוב שצריך להבין.
אז אני חושב שהסיבה היא, או סיבה נוספת,
על גבי הדברים שאמרתם, היא כזאת.
הראשון בכלל לא ראוי לשום פרס. למה? המלך גילה לך סוד, זה לא עושה לך כלום?
כנראה לא הבנת בכלל מה גילו לך.
כנראה בכלל לא מבין.
זה כמו אחד שאמרו לו, שמע אחי, אתה יכול, יש לי פה שקית קטנה, לבנה.
אשתי, כשטסתי לחו״ל, ביקשה שאני אקנה לה אבקת אפייה מיוחדת, אתה יכול להעביר את זה בבקשה לזה? הוא אומר, בוא, אבקת אפייה, לוקח.
בינתיים הוא אומר, חבר'ה, הירואין בדרך.
הוא בכלל לא יודע שזה סמים, הוא חושב שזה אבקת אפייה, אז באמת הוא עובר.
שואלים אותו, יש לך משהו? מישהו נותן לך משהו להעביר? לא, אין לי כלום, בסדר.
הוא לא יודע מה יש לו בכלל.
השני,
כן, בחוכמה הוא שכנע את עצמו שאין לו כלום.
כן, כן, נכון.
השני, השלישי, ראו עליו שיש לו סוד. מגלים לך סוד של המלך.
זה לא משאיר אותך עדי, זה מטלטל אותך.
ובכל אופן אתה לא מגלה.
אתה לא מגלה, אמרו שזה כואב בפני, די, די, די. רואים מה אני חושב שיש לו סוד.
לפעמים מישהו מגלה לנו סוד, נכון?
נכון?
וכן.
נגיד,
הבנות נפגשו לקראת החתונה,
חוזרת מזה דייט, הפנים שלה זורחות ככה.
פועים עלייך מקילומטרים שזה.
אבל, נו, אז תספרי איך היה, נו, אז מה הוא אמר?
נו, תן לזה את המקום של זה.
רואים את הסוד, אבל לא היא צריכה לגלות, וגם אתה, אל תדחוף.
לכן המלך,
האדם השלישי היה הכי
חביב על המלך, כי המלך אמר, הוא לא רק שמר על הסוד,
הוא גם התרגש ממנו לפני כן,
הוא בכל אופן לא גילה אותו.
אני רוצה לסיים בסיפור, עוד שנייה, סיפור סוד.
היה פה לפני כמה שנים תלמיד, נכון?
יום אחד ישבנו,
הוא אומר לי, תשמע,
אני השבוע גיליתי,
אתם אשכרה חיים עולם תחתון.
אמרתי לו, מה?
עולם תחתון, אמרתי לו, זה לא מה אתה מדבר.
אני רק השבוע למדתי על כל הסיפור של התפילה,
שהולכים למקווה, נשים, וכל מיני, שמתנהל פה עולם שלם,
תעשייה שלמה, ואף אחד לא יודע.
זה הגניב אותו, הפליא אותו.
איך הדבר הזה קורה? מקווה, והולכים וחוזרים ושואלים את הרעב,
וכל הדברים האלה, ושקט לגמרי.
יש פה אירוע שלם שהוא קשור לצדדים הכי הכי ניטימיים, שזה בדיוק התיקון של הפרוצות האלו, נכון? שדיברנו על הזה,
שקורה,
תמיד הרי בכל, מתלבטים איפה למקד את המקווה, אם במרכז היישוב,
שאף אחד לא ידע, אז יהיה איזה ראשון בקצה, אז כל מי שהולכת...
אבל זה בגדול, זה נשמר באיזה סיקרט כזה, באיזה סוד,
וזה בתוך המשפחה, וכאילו המשפחה, יש פה איזה שני רבדים, רובד גלוי,
ומתחת מתנהל פה איזה רובד סמוי שיוצר את הקשר ואת הברית.
זה הסוד,
כן?
אומר את זה, הרי מה מביא את זה להלכה?
יש שכתבו שיש לאישה להיות צנועה בליל טבילתה, וכן נהגו אנשים להסתיר ליל טבילתם.
שלא ללכת במהומה, ביחד. יא, עד מה? אני הולך להעמיק להיום. יאללה, קבענו, נלך אחרי זה לקבל. לא, כל אחת בפני עצמה.
או בפני הבריות שלא ירגישו בהן בני אדם.
הסוד בתוך הבית, בדבר שבו היה היוונים ניסו.
היי בריאה, אנחנו חיים בעידן אנטי-סוד.
אנטי-סוד. יש לך סוד, כמו שאתה אומר, גלה אותו.
הקלטות,
ודברים שאחרים עושים לנו, אבל קודם כל, האדם עושה לעצמו.
מוציאים החוצה, מפרסמים וכל זה.
זה הורס את החיים.
החיים זקוקים למרחב פנימי סודי שהוא שייך האדם בינו לבין עצמו.
פעם אנשים היו כותבים יומנים,
ורק אחרי שהם נפטרים היו מגלים אותם.
באמת, אני רציתי לשכנע את הרב בגון, הרב בגון יש יומן.
רציתי לשכנע אותו ש... בוא נדפיס, אחרי מאה ועשרים.
הוא לא הסכים.
והוא מדי פעם קורא לנו, הוא פותח, הוא נותן לנו זה, אנחנו נוצא לנו...
היה עם הכל כאילו, נכון?
הרב קוק כתב ספר חדריו.
זה אומן שלו, אחרי שהוא נפטר הם הוציאו את זה. אבל הוא כתב, אם הוא היה יודע שמפרסמים את זה, אז הוא לא היה כותב את זה בכלל, הוא היה כותב את זה בצורה אחרת.
נכון? אולי גם אחרי שהוציאו את זה, אנחנו מציצים ככה, נבהלים.
יש מרחב של סוד והוא מקיים את הדברים הפנימיים.
חנוכה עומד על הנקודה הזאת כי זה שמן, אנחנו נדבר בהמשך השבוע, ביום רביעי לא יהיה שיעור של הרב ערן תמיר,
11 וחצי, במקום זה יהיה שיעור איטי על כוונות ההדלקה בשמן,
לפי הפנימיות והחסידות.
אז מה?
רביעי 11 וחצי, מה?
שני הבא, שני הבא זה טיול של המכון, שני שלישי.
אז יש לך איזה מרחב כזה פנימי שהוא מקיים את הכל.
על זה היוונים ניסו להילחם ועשו,
פרצו חומות מגדלי וביטו את המנעולים,
וזה יוסף של הפרשות האלו מלווה אותנו, איש הסוד עם הסמך,
וזה העניין הזה של נר איש וביתו להיכנס פנימה,
להדליק את האור בתוך הבעלים. חזק וברוך!
