השיעור לילול משפט בניהו בן שמואל, שלום פקידת שנתור רוח, אדוני, תנחמו בגן עדן,
נפשו בטוב תלין וזרעי ראש הארץ.
טוב, אנחנו לומדים פה תנ״ך בשבוע שעבר.
דיברנו על המדרש המופלא,
נכון, על דוד המלך, ובעיקר על המשמעויות
של המדרש, גם כלפי
דוד וגם כלפי ישי, נכון? הסברנו בעצם למה,
מה הסיבה שדוד אמור
מה הסיבה שדוד, צורת החיים שלו היא כזאת,
מעיד וקוזר, דיברנו על זה שבעצם זה ההנה
לקראת ההתמודדויות הרבות שעתידות להיות לו,
באופן שהוא יוכל לעמוד גם מול לחצים חברתיים מאוד מאוד כבדים, אנחנו נלמד את זה בהמשך,
גם מול אנשים בעלי עוצמות כמו יואב, כמו אבישי, כמו,
הוא יוכל בכל אופן לעמוד מולם וכן על זה הדרך.
וחוץ מזה, המדרש הזה באמת סוגר הרבה מאוד פינות.
טוב, עכשיו אני רוצה רגע להחזיר אתכם
לשיעור,
לא הקודם אלא לפניו, שדיברנו, עשינו איזה שיעור כללי על מערכות היחסים בין דוד לבין שאול, נכון?
ועל העונש מול הביצוע וכל הדברים האלה.
אז הסברנו את העיקרון, אבל עכשיו אנחנו נרצה לראות את הביצוע.
מהי הדרך ליצור מצב
שבו
דוד יהיה המשך של שאול בלי לאיים עליו,
בלי לאיים עליו,
ויהיה המשך. מה הדרך?
מה הדרך שהקדוש ברוך הוא יבחר?
אז זה מה שנלמד היום,
בעזרת השם.
אז אנחנו הגענו לפרק,
כן, לא, לא רק זין, מה פתאום? רק חטט זין.
אה, כן, צודק, נכון. פרק טז באמצע.
וישלח ויביהו בו אדמונים יפי עיניים וטוב רואי, ויאמר ה' קום שחררו כי זהו, ויקח שמואל את קרן השמן, וימשך אותו בקרב אחיו,
ותצלח רוח אדוני אל דוד מהיום ההוא ומעלה.
ויקם שמואל, ויקם שמואל וילך הרמתה,
ורוח אדוני שרה מעם שאול, וביעטתו רוח רעה מאת אדוני.
מה זה הרוח הרעה?
אברבנל כאן אומר,
חוליה מלנכוליה, דיכאון.
קודם כל, זה נתון חשוב מאוד, בסדר?
אנחנו נפגוש את שאול לאורך הדרך, עושה דברים שאנחנו אומרים איך הוא עושה את זה, זה לא הוא.
זה הרוח הרעה.
אם נרצה לדעת מי זה באמת שאול,
נצטרך ללכת למי?
ליונתן.
יונתן זה שאול האמיתי.
או נקודות אחרות שבהן נפגוש את שאול האמיתי,
זה כששאול פוגש את דוד.
דוד הוא הרופא של שאול.
בכל פעם ששאול פוגש את דוד, בארבע עיניים, אבל הוא פוגש אותו,
הוא מדבר דיבורי אמת.
ובכל פעם שהוא לא פוגש את דוד, וכל המסביב משפיעים עליו, בעיקר דואג האדומי,
אז הוא עושה דברים שהם חמורים.
טוב,
ויאמרו עבדי שאול אליו,
הננה רוח אלוהים רעה מבעיתך.
יאמר נא אדוננו עבדיך לפניך,
יבקשו איש יודע מנגן בכינור,
והביעות עליך רוח אלוהים רעה
וניגן בידו וטוב לך.
ויאמר משה אל עבדיו, ראו נא לאיש מיטיב לנגן ואביא אותם אליי.
ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לאישה בתלחמי יודע נגן
וגיבור חיל
ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר ואדוני ימוש. כאן שישה תארים
לדוד המלך אומרים שזה הסיבה של המגן דוד כן יודע נגן
יודע נגן
וגיבור חיל
ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר ואדוני עמו.
וישלח שאול מלאכים אלישי ויאמר שילחה אליי את דוד בנך אשר בצאן.
וייקח ישי חמור לחם ונודיין וגדי עזים אחד וישלח ביד דוד בנו אל שאול.
ואבו דוד אל שאול ויעמוד לפניו ויעווהו מאוד
ויהיו לו נושא כלים.
וישלח שאול אלישי לאמור יעמוד נא דוד לפניי כי מצה חן בעיניי.
והיה בהיות רוח אלוהים אל שאול, ולקח דוד את הכינור, וניגן בידו, ורווח לשאול, וטוב לו,
ושמה מעליו הרוח הרע". יפה.
אז מה אנחנו למדים כעת? שבאמת, דוד,
יש כאן כאילו win-win, ציצואיישן, מה שנקרא.
מצד אחד, דוד,
שנייה אחת,
מועבר להיות בתוך ארמון המלוכה.
אז הוא מתחיל להבין
איך דברים עובדים, כל חייו הוא היה בצאן.
עכשיו הוא מבין איך זה, איך זה, החות עובדת, ארמון, עניינים, שרים, ישיבת קבינט, ישיבות, הוא בעניינים, הוא הזה.
אז זה דוד מרוויח, ושאול מרוויח כמובן,
שיש לו איש קרוב,
איש אמון, שעוזר לו במצוקה הכי אישית שלו.
אתם יודעים שכשמישהו עוזר לזה במצוקה אישית, נוצר ביניהם איזשהו קשר,
קרוב.
אנחנו נראה שבאמת הקשר הזה בהמשך מבשיל,
ושאול רוצה שדוד יהיה החתן שלו,
לקח אותו לחתן,
נכון?
אז כאילו הקדוש ברוך הוא תופר את זה באופן שמי שיעזור לשאול במצוקתו,
יהיה מי?
יהיה דוד בעצמו. וזה ייצור ביניהם איזשהו קשר.
וככל ששאול יראה שדוד נאמן לו והוא לא רודף אחריו והוא לא מנסה כאילו לזה, אלא הוא באמת מגבה אותו ועוזר לו,
ככה ילך ביניהם האמון ויגבר.
ואז ניתן יהיה להעביר את הממלכה, בהנחה שאנחנו מכירים את ההמשך,
שגם דוד מתחתן עם בת שאול,
אחת מהן, היא מירב, היא מיכל.
זה יהיה פשוט מעבר טבעי.
אנחנו לא נרגיש בכלל בעונש. רגע, מה בדיוק העונש? תסביר לי. כאילו, רוח רעה אצל שאול, טוב, אז הוא לא זה.
אז זה החתן שלו, שהוא בכל מקרה נאמן, הוא בכל מקרה אוהב אותו, בכל מקרה מינה אותו, בכל מקרה...
לפעמים קורה שהחתן הוא כאילו נלחם בחמיב,
ואז הוא...
אבל כאן זה לא המקרה.
יפה.
כדי לכנס את כל האירוע הזה ביחד לסיטואציה אחת,
אנחנו בעצם זקוקים לאיזשהו אתגר צבאי,
שבעצם יוציא לפועל את כל מה שכרגע נבנה ונטמן. כמובן שהפלישתים לא שאלו אותנו בשיעור תנ״ך מתי לבוא,
אז הנחת העבודה,
אולי אני אגיד אותה עכשיו בסדר, כי אנחנו נשתמש בזה בהמשך,
הנחת העבודה שלנו בספר שמואל היא שפלישתים,
היה להם מודיעין
מאוד מדויק על מה קורה בתוך
מחנה ישראל.
היה להם מודיעין.
הם ידעו יותר מדי דברים
שקרו בפנים,
והם מיד הגיבו להם. מי היה המודיעין?
מה אתם אומרים?
אנחנו נדבר על זה בהזדמנות.
כשנגיע לקראת ספר שמואל,
אני אחשוף בפניכם, מה אתה אומר?
הנער המלקי. הנער המלקי זה אפשרות אחת,
שהוא כנראה נהנה מהמודיעין הזה.
אני כבר עכשיו אגיד לכם, לדעתי הגבעונים שלא מבני ישראל המה,
שהם יש להם חשבון פתוח עם שאול,
אני מדבר מהו החשבון הזה,
הם עלק התגיירו,
אבל בעצם הם היו גיס חמישי, והם סיפקו, הם היו, הם ישבו בתוך, הם היו בנוביר הכוהנים,
היו שם גבעונים שמשרתים,
כמו שהיה בבארי,
שהיו שם מלא פלסטינים שעבדו,
והם צילמו את הכל והעבירו,
נכון?
מאיפה הם עכשיו? כל הפועלים שעבדו מעזה,
כל אחד מהם היה מרגל, ולכן הם הגיעו עם מפות עם הכל.
אז,
הם העבירו מודיעין, וככה, פשוט למרבה הפלא, תראו איך זה בדיוק קורה, שאול יש לו רוח רעה,
ויאספו פלישתים את מחניהם למלחמה. איך זה קורה פתאום?
הרי פלישתים
אומנם לא הובסו,
לא הובסו על ידי שאול, אבל חטפו מכה, נכון?
אז זה הכל קורה בפרקי זמן קצרים, בקבועי זמן קצרים ביותר, אנחנו לא יודע, אנחנו כמה חודשים אחרי המלחמה הקודמת,
סך הכל שאול מלך שנתיים מקצה לקצה,
אז כמה זמן עובר מהמלחמה הקודמת? לא הרבה.
מה פתאום הם נאספים למלחמה?
מישהו העביר להם את המידע. מה המידע?
מלך ישראל
לא מתפקד.
וזה עת רצון מבחינתם.
בסדר?
יש לזה דוגמאות היסטוריות?
בגין, מה אתה אומר? מה?
לא, אבל האם בגלל זה זה גרם לאויב להגיע?
לא.
כשנכנסנו לנכון נכנסנו לבין סוריה, לא,
מה?
זאת דוגמה יותר פשוטה, אתם הולכים רחוק חברים,
חמאס כזה מתועד, חמאס, הוא ראה,
למזלנו הוא,
למזלנו הוא ריחם עלינו,
וימח שמו וזכרו
ימות סינואר, הוא כאילו לא חיכה, לא חיכה יותר מדי,
הדם בעבע לו והרוצח הזה, אז הוא פרץ בזה, אבל אם הוא היה מחכה עוד שנה,
נגיד שאני מחכה עוד שנה, ומתאם את זה עם אורך שמונה שנים מהצפון,
והם פותחים את זה ביחד.
הם היו נותנים לנו לריב עוד שנה.
מהפכה משפטית, לריב, לריב, לריב, להסתכסך בתוכנו.
עוד סרבנות, עוד זה, לא שחלילה מצדיק סרבנות, אבל כאילו, הם היו נותנים את זה לתבשיל,
לצ'ונט, עוד קצת לבעבע, ופותחים ביחד במלחמה, תדמיינו מה היה קורה, בסדר?
אבל אנחנו קיבלנו מסמכים,
שבגלל שהם ראו את החברה הישראלית חלשה מבחינתם,
גם הוא אמר את זה, שהוא אמר את זה בלבנון השנייה,
שכורי עכביש. האמת שהוא צדק.
החברה הישראלית היא כורי עכביש.
אחד החומרים הכי חזקים בטבע זה כורי עכביש.
חזק מאוד.
כור גמיש קטן נושא על גביו, עכביש שוקל פי מ...
אם הייתם מחברים כאילו כורי עכביש ביחד לעובי של כבל פלדה,
זה היה חזק פי כמה וכמה, עשרות מונים מהכבל פלדה הזאת. באמת צדק, אנחנו בפקורי עכביש.
חזקים מאוד וגם גמישים וגם יודעים לזוז,
כמו שראינו במלחמה הזאת, ורואים.
אבל, אבל,
כן, אתה מזהה איזה חולשה אצל היריב.
אתה אומר, זה עת רצון, אני אצא להתקפה.
והיו דוגמאות גם ספציפית על מנהיג ספציפי,
שידעו שהוא קצת ככה חלש וכל הדברים האלו, והוא לא מתפקד.
אמרו, בוא ננצל את ההזדמנות.
אז כאן, איזה דוגמאות רגע לגבי מנהיג?
בואו נדבר בהיסטוריה הקרובה.
כן, נכון, בדיוק, יפה, הדוגמאות ידועות.
אז אם כך פלישתים כנראה קיבלו מודיעין ששאול,
ששאול מה,
ששאול הוא בזה, ולכן הם יוצאים למלחמה. אבל זה לא סתם מלחמה, אלא כל הרעיון של המלחמה הזאת בנוי על לחשוף את מצבו של שאול. אתם מבינים, אחיי ורעיי,
שמצבו של שאול היה הסוד הלאומי הכמוס ביותר.
שותפי הסוד היו מעטים,
דוד, מטבע הדברים, כי הוא
טפל בשאול,
אבנר בנר, הקרובים אליו ביותר, כלפי מטה אתה לא אומר את זה, כי אז
כולם, נכון?
זה כמו שידוע שרבין באברהם ראשונים שלכם ששת הלווים, הוא לא תפקד, עבר איזה התקף חרדה, הרעלת ניקוטין, לא יודע מה היה, אף אחד לא סיפר את זה. סתירו את זה, הרמטכ״ל התמוטט.
מה?
זה אני לא יודע, זה אני לא יודע, אבל אז, כן, טוב,
אני לא יודע, לא יודע, אני, יש לי קצת
איזו זהירות מהיסטוריונים שתמיד הם מגלים מה לא היה בסדר, כאילו, תמיד, זה, טוב,
אבל אני מפנה כאן, עיין ערך יצחק ברי, כן,
שאיים על כל עם ישראל, זה, ושום דבר, ממשיך להם, וכל מה שהוא אמר לא קרה כלום,
חוץ מדבר אחד, הוא ממשיך לזה, הצבא,
כל מיני אנשים שהם נהנים להפחיד את עם ישראל.
טוב, על כל פנים, זה ברור שהמלחמה הזאת יש לה מטרה. הם לא באו סתם להילחם, פלישתים. כבר הפסידו פעם אחת.
מלחמה מאוד מאוד מכוונת,
ולכן זה יסביר לנו את תחילת הפרק. בואו נקרא.
ויעשפו פלישתים את מחניהם למלחמה ויעשפו סוחו אשר ליהודה,
ויחנו בין סוחו ובין עזקה באפס דמים.
כן?
אפס דמים זה או שם של מקום, או שכאילו עדיין לא היה הרוגים.
הם מקבצים את המחנה. אגב,
מבחינה צבאית,
זה מצב טוב.
למה?
אזיקה וסוחו,
זה נמצא לא רחוק בקריית גת.
כלומר, פלישתים יש להם חמישה מרכזים, נכון? יש להם אשדוד, עקרון,
קריית גת, אשקלון ועזה,
וזה נגיד שקריית גת זה הכי צפון-מזרחי שלהם, אז הם התקדמו טיפה, אז אין פה איזה קריסה צבאית.
במלחמה הקודמת פגשנו את פלישתים,
נציב פלישתים אשר בגבע בנימין, הם היו כבר שם.
שאול דחק אותם למקום הטבעי שלהם.
והם שם. אז המלחמה פה לא מתחילה באיזה דרמה גדולה מאוד.
וגם שאול יש לו יתרון טופוגרפי, כמו שאמרת.
כי אם הם נמצאים למטה בעמק ושאול מגיע מההר, אז הוא גבוה מהם.
טוב.
ופלישתים עומדים אל ההר מזה, וישראל עומדים אל ההר מזה, והגיא ביניהם.
ויצא איש הביניים ממחנות פלישתים, גוליית שמו מגת.
גובהו 600 וזארת.
אם אמה זה חצי מטר,
אז הוא 600 וחצי,
זה 3.5 מטר קצת, כן?
וכובע נחושת על ראשו ושריון קשקשים ולבוש,
ומשקל השריון 5,000 שקלים נחושת.
ומצחת נחושת על רגליו וכידון נחושת בין כתפיו,
וחץ חניתו כמנור הורגים ולהבת חניתו 600 שקלים ברזל,
ונושא הצנעה הולך לפניו.
ויעמוד ויקרא אל מערכות ישראל ויאמר להם למה תצאו לערוך מלחמה הלא אנוכי הפלישתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש
וירד אליי
אם יוכל להילחם איתי ויקרא אני והיינו לכם לעבדים
אם אני אוכל לו והיכיתי וייתם לנו לעבדים ואהבתם אותנו.
ויאמר הפלישתי אני חירבתי את מערכות ישראל היום אז זה תנו לי איש ונילחמה יחד
וישמע שאול וכל ישראל לדברי הפלישתי האלה וירחת ויראו מאד. טוב, הקורא, הלומד, לומד את הפרק הזה ולא מבין מה רוצים.
מה זה הדבר הזה? אוקיי,
נגיד שגוליית הוא באמת איזה איש מלחמה מנעוריו,
ומגיל ארבע הוא בתלמוד תורה של גלודיאטורים,
וזה מה שהוא עושה כל החיים, ובעם ישראל אין אחד כזה.
אז זה אומר שעכשיו אנחנו צריכים לשעבד את עצמנו לצורת המלחמה שהוא בוחר?
בסדר, אין לנו אחד כמו גוליית, אבל בצבא מול צבא אנחנו ננצח אתכם.
מה זה ההצעה? יש פה איזה כאילו מלכוד 22,
זה מין הצעה שאי אפשר לסרב לה, נכון?
אני אגיד לגולד, תקשיב, אין לנו אחד כמוך,
אבל בוא נלחם, יצא לנו מול צבא ונראה מי ינצח.
נכון?
מה שפה שכאילו,
מה ההצעה הזאת נועדה לעשות?
אפילו אחרי שהם מחשבים את המצבות, כן, כן.
מה ההצעה הזאת באה לעשות?
להשפיל, להשוות, יותר מזה, מה?
לחשוף את מצבו של שאול.
אמרו לכם איש וירד אליי, הכוונה,
שאול,
שירד, שיגיד משהו. אתם יודעים מה?
שיגיד שהוא לא רוצה.
שירד למטה ויגיד, אנחנו נלחם איתכם בצורה אחרת. שיעשה משהו.
איפה הוא?
איפה המנהיג שלכם? לאן הוא נעלם?
למה הוא לא מוציא את האף שלו החוצה?
למה לא רואים אותו? למה לא שומעים אותו? למה הוא לא...
אני מזכיר כאן לוותיקים בינינו, הצעירים לא זוכרים, אבל אנחנו זוכרים, זוכרוננו כולנו,
את הנאום של לוי אשכול,
ערב מלחמת ששת הימים.
הייתי אז בן מינוס שבע.
אה?
לא משנה מה היה, משנה מה שמעו.
מה שמעו?
מה?
גמגום, היסוס.
מה?
כל קהיר.
כל קהיר, כן.
כוחותינו מנצחים.
וכל זה, כן. אז אתה שומע, איפה המנהיג? למה לא רואים אותו? למה לא שומעים אותו? לאן הוא נעלם?
היכן הוא? נכון?
הנה המנהיג הופיע, הנה, גם אצל עכשיו, אצל ימח שמם, נכון?
ההוא כל מיני נחלה, העורי, כל מיני כזה,
הוא כל פעם, הנה אני פה, נכון? איפה הוא? למה הוא לא...
כלומר, ברור לגוליית שזה לא חייב להיות קרב אחד על אחד.
אבל הוא אומר, אין בעיה, שיבוא שאול ויגיד שהוא לא רוצה אחד על אחד, אבל איפה הוא?
עכשיו, ברגע שאתה יודע למטה,
שלמעלה משהו מתחיל להשתבש, גם היום יש תלות גדולה בפיקוד,
אבל בוודאי אז, אז החיילים,
נדמה לי שהרב סטנדס כותב את זה,
קראתי את זה אצלו,
שהיטלר, ריבחנו בזכרו,
כשהוטלו המגבלות על הצבא הגרמני בהסכמי ורסאי,
אז זה בגלל ההטשהו בעצם הם לא יכולים להשיג צבא.
מאה אלף, מאה אלף ביחס לגרמניה זה כמו משטרה, בסדר?
כאילו.
אז היטלר לא רצה בהתחלה להפר את ההסכם, אז הוא באמת בנה צבא של מאה אלף.
אבל מאה אלף מה?
קצינים.
ואז בבת אחת הוא גייס את החיילים,
ונראה לו,
תלוי בקצינים.
אז אם המלך למעלה לא מתפקד,
עכשיו,
הכתוב בדרכו מלמד אותנו על עומק הפחד,
שכבר חלחל במחנה ישראל.
כשאתה מפחד ממישהו,
אתה לא מסוגל לראות שום דבר אחר חוץ מהפחד.
אז תראו כמה פסוקים התנ״ך מקדיש,
מקדיש
לתיאור של גוליית וכמה שהוא מפחיד.
איש המנהל, גוליית שמו, הוא גבוה מאוד,
יש לו כמה נחושת, יש לו שיריון.
ויש לו משקל,
ויש לו מצחת נחושת, וכידון, ויחץ,
ומנהורגי, ולהבת, ואמהלה ואבא להוא.
הוא מפחיד מאוד, הוא מפחיד. הלו, מה, אין לו נקודות תורפה? גוליית הזה?
אין לו שום נקודות תורפה, הוא בלתי מנוצח.
חבר'ה, אני שם לכם כרגע את הנתונים הצבאיים.
תגידו לי מי עדיף.
מי שהוא כבד,
ממוגן מאוד,
עם כוח אש לקרוב בלבד, חרב או חנית,
מקסימום,
מול מישהו קל,
נייד,
עם כוח אש למרחוק. מי לוקח?
שני.
נכון?
זה הכול. הרי יימח שמו נסראללה אמר, אני מחכה לטנקים שלכם שיגיעו. צודק?
טנק נכנס, מה אתה צריך כדי להוריד טנק?
חוליית נט.
חזבאללה היו יורים נטים כפולים כדי לעבוד על המעיל רוח.
היה להם כאלה כפול.
יורים אחד, מיד אחר עבוד אחד, ואז המעיל רוח פועל על הראשון, על השני זה.
נגמר הסיפור.
מה עשה צה״ל? לא נכנסים טנקים, נכנס קודם כל חי״ר,
גולה, אני אוגדות זה נקה את השטח ואז הטנקים נכנסו ועשו זיהויים וכל הדברים האלה, בסדר?
אבל ברור שחוליות ט״ט הן הרבה יותר ניידות מאשר טנק ויותר מוצלחות.
הוא מסתתר באיזה סבך, מוריד קורנט ונעלם.
אז ברור שדוד,
אני עושה כאן ספוילר, אבל זה ברור שדוד יותר חזק מגוליית.
אז למה לא רואים את זה? אגב, יש מי שרוצה להגיד שגוליית
שגוליית
היה לו, הרי כתוב, נושא הציני הולך לפניו.
למה הוא צריך נושא ציני אם הוא כזה לוחם מיומן?
יש תסמונת
שנקראת
תסמונת הענקים.
זה לא שגם,
יש בלוטה שנקראת המגדלה במוח, וכשהיא מפרישה יותר מדי זה,
היא עוצרת אנשים ענקיים.
יש כאלה,
המפורסם שבהם היה הענק מהסרט הנסיכה הקסומה, מי שזוכר,
שהוא היה ענק, ממש ענק, וכל זהו. והאנשים האלה, יש להם קוצר ראייה.
הם סובלים מקוצר ראייה ועם בעיות לב.
ומתים בגיל צעיר.
כאלה שרוצים להגיד שזה נראה שגוליית
סבל מהדבר הזה, כי כתוב מה הוא אומר בהמשך.
וילך הפלישתי הולך וקרב אל דוד. למה הוא צריך להתקרב?
הוא לא רואה.
נכון?
ויאמר הפלישתי אל דוד, לך אליי ואתנה את בשכם. מה זה לך אליי? מה זה פה מסעדה?
תבוא אליי ואני אהרוג אותך?
זו מלחמה, אני לא אבוא אליך.
זה כאילו, הוא לא... בסדר, נגיד.
טוב, אנחנו אולי יודעים מה הוא מפרש את זה. הם לא ידעו.
לא הכירו את המלחמה. הם, באמת, גוליית היה מפחיד. היה גבוה, היה מצויד.
אין פתרון לאדם כזה. יש פתרון כשאתה לא מפחד.
כשאדם מפחד, הוא לא רואה כלום חוץ מהפחד.
איך אמר צ'רצ'יל?
We have nothing to fear from,
except from the fear himself.
אין לנו מה לחשוב לפחד חוץ מהפחד בעצמו.
זה מפחדים.
כך כתוב.
וישמע שאול בכל ישראל את דברי הפלישתי האלה, ויחד תווירו מאוד. הם מפחדים. למה הם מפחדים?
כי הפחד של שאול מחלחל מלמעלה עד למטה. ולמה שאול מפחד?
כי הוא באמת לא מסוגל.
הוא יכול לתת אותו רוח רעה, והוא לא יכול לתפקד.
זה לא שאול הרגיל. הוא בכל מקרה להיות מלך, והעומס, והאחריות, וכל ישראל עליך, ושאול בכל מקרה מעצמו, הוא לא,
הוא לא, אמרנו שהוא נבחר להיות מלך דווקא כי הוא לא כל כך מתאים להיות מלך.
בכל מקרה זו אחריות, כבדה ביותר.
אבל עכשיו, עוד עם הרוח הרעה הזאת,
זה לא פשוט.
זה לא קל.
זה עומס.
זה אחריות.
כובד.
לא סתם דדו, נפטר אחרי יום כיפור, מחטף התקף לב ב...
הכל יושב לך על הלב.
הלב בסוף לא מחזיק מאמן.
זה גבורה, עוז.
צריך לשבח בהקשר הזה את כל ראשי הצבא, את כל הזה.
תקופת הפתיחה של שמחת תורה.
עשו ויצאו להוביל את המלחמה, והיו הצלחות,
לשבח אותם, וכן.
כמה דברים עוד נגיד לפלישתים,
אתם מחשבים ואתם מסיימים את החוקרים וקבלים את זה?
אני אומר, כדי להגיד את זה צריך שמישהו יגיד.
אין מי שיגיד, גם את זה אין מי שיגיד.
טוב,
הלאה.
אז המצב הוא חמור מאוד במחנה ישראל. עכשיו, פלישתים מבינים שאין להם כוח,
כי הם כבר הפסידו פעם אחת, אבל הערכה שלהם היא שאם הם יפעילו מספיק זמן
את הלוחמה הפסיכולוגית,
לאט-לאט
מחנה ישראל התפורר.
ודוד,
בן איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה ושמונה אישה, היו לו שמונה בנים,
והאיש בימי שאול זקן בא באנשים.
הלכו שלושת בני אישה הגדולים,
הלכו אחרי שאול למלחמה.
יש לו שמונה בנים, רק שלושה הולכים? איפה חמישה?
מה אומרים?
מה, הם למדו תורה, אתם אומרים.
לא גייסו אותם כי הם למדו תורה. מה?
הסבירו למה לא הלכו למלחמה, כולם?
לא הצעירים.
למה צעירים?
דוד היה בן 28, הוא הכי צעיר בו היה בן 28. מה?
שחקנה אומר לנו, עידן, שכולם ימותו.
לא קיבלו צו שמונה.
דוד הוא השמיני, הוא כן קיבל צערות.
ג'ובניקים בעולם.
לא, אתה צודק, נכון, יפה, רואים שהיית בגולני.
רבותיי, אי אפשר להילחם,
אי אפשר להילחם
בלי שאתה מחזיק את המשק החקלאי.
זה לא עובד ככה.
זה משק חקלאי, זה לא כמו היום,
טוב, אני בהייטק,
אז מקסימום המוצר יתעכב בחצי שנה.
אם אין חקלאים,
הפרות ימותו, התרנגולות ימותו, השדה...
חייב.
אז לכן החלוקה הייתה, חלק יוצאים למלחמה,
וחלק ממשיכים להחזיק את המשק החקלאי, אחרת המשפחות יקרסו.
בסדר?
בכל מקרה יש פגיעה כלכלית במשפחות,
כי כך וכך עובדים הולכים למשק החקלאי, אז הפיצוי יהיה השלל שלוקחים מן האויבים, חוזרים עם שלל,
לפעמים השלב הוא בעל החיים, בהמות, לפעמים זה כסף או זהב,
וזה, אז לכן זה החלוקה.
טוב, יפה.
בשם שלושת בניו אשר הלכו במלחמה, אליעב הבכור ומשנו אבינדבה, שלישי שמע.
ודוד הוא הקטן, ושלושה הגדולים הלכו אחרי שאול.
ודוד הולך ושב מעל שאול לראות את צאן אביו בית לחם. גם דוד, יש לו דוד תפקיד, הוא לא לוחם,
אבל הוא הפסיכולוג של שאול, המטפל שלו, איך קוראים לזה?
המנגן שלו.
אז הוא חלק בצאן,
חלק מה...
בינתיים האירוע ממשיך. כלומר, משמע ששאול אפילו לא יצא לקרב,
שהוא נשאר בבית,
או שתכף יגיע.
ויגש הפלישתי על שכם והערב ויתייצב ארבעים יום.
וואו.
זה באמת מזכיר לכם את כל הרע מקהיר, נכון?
עוד מעט כוחותינו יבואו לתל אביב,
נכון?
מה, אני אהיה...
מהיום טוב. מהיום, לא יהיו טובים, מהיום טוב.
בסדר, אני לומד היסטוריה, אז אני יודע.
כל הרע מקהיר.
ויאמר ישי לדוד בנו,
הנה ההוכחה,
מה היה,
מי דאג לאוכל ללוחמים?
מה היה, הטל?
פוגיסטיקה?
מביאים אוכל?
לא, אלא מה?
כל משפחה דאגה לאוכל ללוחמים שלה.
אם יאכלו, אבל אם לא.
קח נא לאחיך אפת הקליע הזה, ואסר הלחם הזה, וארץ המחנה לאחיך.
ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר הא',
תן לשר האלף, תביא לו כמה מעדנים שייתן לבנים יציאות טובות.
אה, יצחק, אתה מכיר את הזה?
תמיד טוב להיות בקשר עם המ״פ מפקדה, נכון?
מי המ״פ הכי חשוב בגדולות?
המ״פ מפקדה, חד משמעית.
אז לוקח קינג, נכון?
המגד יכול לדבר כמה שהוא רוצה, אם המ״פ מפקדה לא מעוניין, לא יהיה.
מה זה?
אין לו נהג.
ומה הנהג אומר?
אני לא זז, רק אבי נגד לוגיסטיקה מהאוגדה אומר לי מה לעשות,
גם לא הרצי יבוא, אני לא זז, רק אבי מהאוגדה.
מכירים את הנהגים?
זהו.
אני שש שעות נוהג, זהו.
הוא אומר, שמע, אנחנו באמצע הסתערות, לא מעניין אותי שש שעות, עברו,
נופל המפתחות מהידיים.
תביא לי רק אישום מאבי, נגד, נגד רכב של האוגדה, אני אומר לך, אל תביא לי אישום.
מכירים את זה?
אז תביא לשר האלף, ואת אחרת תפקוד לשלום ואת ארובתם תיקח. מה זה ארובתם?
כן.
אומרים גט.
כל הוצא למלחמת בית דוד, כותב גט כריתות ואשתו. אגב, הרב גורן ניסה לעשות דבר כזה גם בצהל.
יכול היה לחסוך הרבה בעיות של עגונות וכל הדברים האלו.
הוא הוציא טופס צבאי
של מינוי, לא גט, אלא כתב מינוי לשליחות לגט,
וחיילים סירבו לחתום על זה. זה היה נראה להם עין הרע כזה וכל הדברים האלו.
מה?
פוגע במורל.
אז הוא עבר לרמטכ״ל, בן משה דיין היה לו רמטכ״ל.
הוא אמר, אני אכריח אותם בפקודה.
הוא אמר, זה גט מעושה.
גט בכפייה הוא איזה.
אז לא יצא.
לא הלך. טוב.
ושאול והמה וחודש ישראל בהם בעמק האלה נלחמים עם פלישתים. טוב.
משמע ששאול ירד לעמק האלה,
והתחילו תקריות.
תקריות. לא המלחמה, אבל תקריות פה, תקריות שם.
אבל גוליית ממשיך
במלחמה הפסיכולוגית.
וישקיע דוד בבוקר ויטוש את הצאן על שומר,
אחריות לגזרה שלך, נכון?
לומדים שבשמחת תורה הרבה לוחמים הייתה להם התלבטות, מה לעשות?
לקפוץ ליחידה המקורית שלי,
או לרוץ לעוטף,
להילחם שם.
מה?
כאילו, טוב, כל אחד החליט מה שהוא החליט.
ויישא ואילך כאשר ציווהו אישה ועבור המעגלה,
והחי, המעגלה זה המקום שבו היו הלוחמים מסודרים בצורת מעגל,
והחי אלי יוצא אל המערכה ויראו במלחמה.
ותווך ישראל ופלישתים מערכה לקראת מערכה
וייטוש דוד את הכלים מעליו ויד שומר הכלים וירץ מהמערכה
ויבוא וישאל לאחיו לשלום
והוא מדבר עמם והנה איש הביניים עולה. כלומר, תוך כדי התקריות הקטנות עדיין בעצם פתאום גוליית עולה
גוליית הפלישתי שמו מגת ממערכות פלישתים, הוא יוצא מתוך המערכה, הם כאילו מגינים עליו
רואים את זה בכל מיני סרטי יוונים,
שהרומאים, שהלוחם העל שלהם הוא כאילו עטוף בכל מיני לוחמים, ואז פתאום הם מזזים עצמם, והוא יוצא
ועל סוס או משהו כזה, וכל הדברים האלו.
וידבר כדברים האלה, וישמע דוד, וכל איש ישראל ברעותם את האיש,
וינוסו מפניו ויראו מו. תנסו לדמיין את זה, אחי ורעי, אתם מדמיינים את זה?
באמצע המלחמה,
הרמב״ם אומר, תחילת נפילה נישא.
הלכות מלחמה. באמצע המלחמה, אוי, בואי,
כאילו פלישתים יש להם איזה ג'וקר, איזה קלף מנצח.
טוב, זו הבעיה.
עכשיו צריך לפתור אותה.
הפתרון הראשון
עובר בשדה המערכה
מואה.
והיום אמר איש ישראל, הרי ייתם האיש העולה הזה
כדי לחרף את ישראל עולה.
והיה אישר יקנו, יאשרנו המלך עושר גדול,
ואת ביתו ייתן לו, ואת בית אביו יעשה חופשי בישראל.
מה הפתרון שמוצע?
מי שילך להילחם עם גוליית,
יקבל את בת המלך, יקבל פטור ממיסים ויקבל מענק.
מה אומרים?
טוב או לא טוב?
מצוין?
כל המענקים שבעולם הם בתנאי אחד יכולים לעבוד, שאתה נשאר בחיים.
אם אתה לא נשאר בחיים, מה עוזר לי כל המענקים האלה?
כלומר, אתה מציע,
בואו נשאל אתכם את השאלה הזאת, אתה מציע למ״פ, מענק חתימה ותנאים וכל הדברים האלו.
אתה לא רוצה אבל שמי שיחתום זה מי שמחפש תנאים כלכליים, נכון?
אתה אומר, אני רוצה שמי שיחתום זה האנשים הערכיים שבאים כדי להגן על עם ישראל.
אני מחויב לתת להם את הטבעים הכי טובים כי הם אנשים ערכיים.
אבל אם אתה,
אם אתה פתאום הופך את העגלגל, אז אנשים באים,
אוקיי, זה טוב עד המלחמה, אבל המלחמה, שנייה, זה לא התכוונתי, אני לא...
איך אמר פעם איזה מפקד בכיר, אמר, הצבא צריך מלחמה פעם בעשר שנים
כדי לבדוק אמצעי לחימה,
כדי לבדוק תוכניות מבצעיות וכדי לזהות מפקדים מתחזים.
יש מפקדים שבין המלחמות הם לא טובים,
והם יודעים להרצות על המצגת ולעמוד חצי, וכשמתחילה המלחמה,
וזה, אז הם פתאום,
אז הם פוחדים. צריך לזהות אותם.
וגם הפוך, אתה מגלה מפקדים פתאום נועזים.
כן?
אז זה לא עובד.
זה לא עובד.
זה לא מוטיבציה. אתה יכול להביא אנשים,
אתה יכול להביא אנשים, אתה יכול להודות, אבל
כסף לא יכול להחליף מסירות, נכון? מה כן יכול להביא?
ערבות, אחווה,
נכון?
ערכיות,
מה שהם נלחמים, של עם ישראל, צריך להשחק בשביל החטופים, השבויים.
מישהו אמר לי, אחד השליחים, צריך להגיד שבויים.
שבויים מלשון השוב.
חטוף, נשאר חטוף, שבוי ישוב, בעזרת השם.
כן, יפה.
כבודו יגיד לנו פסוק
שמתאר מה זה שכירי חרב.
גם שכיריה כעגלי מרבק
לא מצאו,
איך?
גם שכיריה כעגלי מרבק
זה בירמיהו.
איפה זה ירמיהו?
מ״ד.
אתה מסכים איתי?
לא מ״ד אלא מ״ו.
העגלה יפהפייה, מצרים, קרץ מצפון באבא. מצרים, חתיכת מדינה,
אבל באה עליה קרץ מצפון. מה זה קרץ? קרץ זה התקף לב.
מצפון, מגיע בבל.
עכשיו למצרים יש לצבא משופע בשכירי חרב,
כל מיני, איזה,
ליגיון זרים כזה.
גם שכיריה בקרבה כעגלי מרבק. מה זה עגלי מרבק?
אה?
רגלים מפותמים שלא זזים.
השכירים הם פתאום בטטות לא זזים.
כי גם המה יפנו ונסו יחדיו לא עמדו כי יום אדם בא עליהם את פקודתם. אתה מוכן להיות שכיר חרב בתנאי שהצבא שאתה מתנדב בו או עובד בו הוא הצבא המנצח.
אם אתה הולך להפסיד, אז אתה לא, לא, אתה, אתה,
אתה הולך, תזכיר את עצמך על ההוא שמנצח.
אז זכירי חרב זה מאוד מאוד זניח.
זה לא עובד, בקיצור, העסק הזה לא עובד. אם אתה לא נותן נקודה ערכית,
כל הכסף שבעולם לא יועיל. תציע למ״פ מעלקי חתימה עד בוחרתיים, הוא אומר לך, אוקיי, מעלק חתימה, אבל זה הכל שאני צריך להישאר בחיים.
אם אני צריך למסור את הנפש,
מכוח מהאנשים עושים את הנפש.
זה רק מעיד על המצוקה של שאול.
אין בו כוח להפיח רוח בעם, רוח לוחמים.
אל המקום הזה מגיע דוד.
ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמור.
מה יעשה לאיש שירקת הפלישתיאל אז?
מה אמרתם?
תראו, אנחנו עכשיו הולכים להיכנס כאן לאומנות של דוד, איך הוא
מפיח רוח בלוחמים. הוא כאילו, הוא לא מגיע מלמעלה, חבר'ה, מה קורה איתכם?
תתביישו לכם. לא, לא.
הוא ייטב.
מה אמרתם?
אה, עושר,
מעניין, פשעה, כבוד, אה, עם מיסים, איזה מיסים?
מע״מ, מס הכנסה, מס רכוש, מה, הוא כאילו מדבר איתם,
אבל הוא משחיל.
מה?
כי מי הפלישתייה?
והסיכר פעם אל ישראל.
כי מי הפלישתייה הרי לזה? כי יחרף מערכות אלוהים חיים.
הוא נותן עוד משפט.
שכחתם מי אנחנו?
מי הוא בכלל הפלישתייה הזאת?
מי הוא? חצוף.
שיחרף מערכות אלוהים חיים.
ככה, דוד.
טוב.
ויאמרו לעם כדבר הזה לאמור, כל יעשה אליש אשר יקנו.
וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל האנשים ויחרף אליאב ודבידו ואומר למה זה ירדת?
ועל מי נטשת מעט עצנה הנה במדבר? אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבביך אשר כלמען ראות המלחמה ירדת. כן, זו אחת ההוכחות מדוע אליאב לא היה מתאים להיות מלך,
הוא כועס, הוא קפדן וכו'.
דוד לא מבזבז אנרגיה מיותרת על ויכוחים.
לא מבזבז.
אנחנו עדיין באור המקיף של לתת כסלו.
היה מדען אחד,
קראו לו הרב זאב וולף, תכף אני זוכר בשם המשפחה שלו,
שהוא היה מדען, זה סיפור, בא לכם סיפור?
הוא היה מדען יהודי,
והוא התחיל להתקרב ליהדות דרך השליח
שהיה שם,
והוא היה שלח אותו לרבי, הרבי היה עונה לו.
באחת הפעמים הביאו לו שיחה של הרבי על,
הרבי מתייחס לאבולוציה.
הוא בא לשליח,
איך אומר לו, מה הרבי שלכם,
מדבר דברים שהוא לא מבין בהם,
האבולוציה זה מדע מוחלט,
מה הוא, הרבי כמובן התנגד לאבולוציה וכולי, מה?
אז חשבתי לך, הוא אמר לו, טוב, מה אתה מדבר איתי, תכתוב לרבי, הוא אמר, לא, לא נעים לי וזה, תכתוב.
הוא כותב מכתב לרבי ארוך, הוא אומר לו, מאוד מכבד אותך, רבי, אתה יודע, אבל אני מבקש ממך לא לדבר על זה שאתה לא מבין בהם.
אתה לא מדען,
אתה לא מבין כלום בדברים האלו, אז אני מבטא את רבי האבולוציה,
הוא כותב כל הנוכחות.
הרבי ענה לו,
לא התייחס בכלל לטענות שלו בעבי האבולוציה, המשיך להדריך אותו בכל מיני עניינים של תורה ומצוות,
ואז הוא בא לשליח ואומר לו, אתה רואה?
כתבתי מכתב לרבי והוא לא ענה לי,
סימן שהוא מודה שאני צודק?
אז השליח אומר לו, טוב, אז הוא כתב מכתב, עוד מכתב לרבי,
הוא אומר, הייתי חוצפן,
הוא אומר לרבי, תודה רבה על מה שכתבת לי וכל זה,
מזה שלא ענית לי על הטענות ששלחתי לך,
אני מבין שאתה חושב שאני צודק, ואני מאוד שמח שאתה הבנת שאתה לא תתערב בזה, והקשר שלנו מעכשיו, תודה רבה, תמשיך להדריך אותי,
אבל אל תיכנס לעניינים מדעיים. זהו.
הם המשיכו להתכתב הרבה זמן, כעבור שנה וחצי הרבי שלח לו עוד מכתב,
אחרי שנה וחצי הדריך אותו בכל מיני דברים, ואז הוא אומר לו,
לגבי המכתב ששלחת לי מקודם, לגבי הטענות,
לגבי האבולוציה, אז הנה התשובות.
אז הוא עונה לו,
מפריך לו אחת-אחת.
ואז הוא אומר לו, ואם אתה שואל, למה לא עניתי לך לפני שנה וחצי?
אז הוא אומר, כי אתה לפני שנה וחצי היית בתחילת הדרך.
ופחדתי שאם אני אענה לך,
זה ירחיק אותך.
אז הרבי כותב על עצמו,
והשליחות שלי בעולם
היא לקרב יהודים לאביהם שבשמיים ולא לנצח בוויכוחים.
עכשיו, כשאתה כבר בפנים,
אני יכול גם לכתוב לך ולראות את התשובה והכל יהיה בסדר.
הוא כותב.
אז אתה לא מבזבז אנרגיה על ויכוחים חסרי תוחלת.
אז הרי דוד המלך לא עולה לאליה.
מה הוא כן עושה?
ויאמר דוד, מאה עשיתי עתה לא דברו, ויסב מאצלו אל מול אחר. הוא עוזב אותו,
הולך אל מול אחר, ויאמר כדבר הזה, וישבו עם דבר כדבר הראשון.
זאת אומרת, דוד לא לוקח איזה ארגז נעמד ונותן נאומים. הוא פשוט עובר מקבוצה לקבוצה.
מדבר איתם, מדבר איתם, מדבר איתם.
הדמות שעונה לי כרגע מול העיניים זה הדמות של אורי אור.
אורי אור היה מפקד חטיבה 679, החטיבה שאני זוכר להיות היום עם הרב שלה.
ובמלחמת יום כיפור הוא היה מחט חודשיים, הוא מונה באוגוסט. הוא לא פגש את החטיבה, והחטיבה הייתה במעבר ממחנה למחנה,
מעין זתים נדמה לי ליפתח.
הוא לא הכיר את החטיבה, בקיצור.
והתחילה המלחמה.
הגיעו, התגייסו, וכל מי שאפשר היה, שלחו למעלה.
חטיבה 679 העמידה בתוך 12 שעות מחלקת טנקים, כבר נלחמה בחושניה.
היא עברה את כל השיאים.
הוא רצה לפגוש את הלוחמים, מה הוא עשה? לקח את הג'יפ,
כותב את זה בספר שלו, אלה האחים שלי, ספר חובה,
ירד עם הג'יפ לגשר בנות יעקב,
וכל טנק שעבר, הוא עלה עליו,
הוציא את אנשי הצוות, לחץ להם ידיים, אמר להם, אני אורי אור, אני המחט שלכם,
מלחמה קשה, אנחנו ננצח, יהיה בסדר, עשוי לשלום.
עבר ככה על כל הטנקים של החטיבה.
לחץ להם יד אחד-אחד, לא נתן תקודות בקשר, כולם נשמעו אותי, לחץ יד אחד-אחד, הרב סמטה כותב את זה בספר שלו,
וגם הוא כותב את זה, זה נתן להם כוח מלחמה בזמנים קשים,
כשהם היו בקשר, הם ידעו מי לדבר איתם בקשר מאחורה,
זו הייתה החלטה דרמטית, אסטרטגית,
זה מה שדוד עושה, הוא עובר מקבוצה לקבוצה לקבוצה לקבוצה,
עובר איזה וייב,
אומרים וייב, נכון? לא וייב, וייב,
וייב,
ואז מה כתוב?
וישמעו הדברים אשר דיבר דוד ויגידו לפני שאול ויקחהו.
עובר איזה הוא, איזה בז כזה.
יש כאן מישהו במחנה שמפיח רוח.
וזה מגיע, עולה, עולה מלמטה, מגיע עד שאול.
ויקחהו.
מה זה ויקחהו?
שאול הכיר את דוד,
אבל הוא הכיר אותו בתור בעל מנגן.
הוא לא יודע שיש לו כזה עוצמה רוחנית צבאית.
הוא קודם כל יודע לנגן, גיבור חי.
זה שאדם גיבור חי,
לא אמר שהוא יודע במלחמה.
ויאמר דוד אל שאול אל יפול לבדם עליו,
עבדך ילך ונלכה עם הפלישתייה זה, ויאמר שלו לדוד,
לא תוכל ללכת אל הפלישתייה זה להילחם בו, כי נער אתה בו איש מלחמה מנעורה.
ויכוח בין שאול לבין דוד.
איך ישכנע דוד את שאול?
מה הוא יגיד לו כדי שייתן לו ללכת?
מה תהיה האסטרטגיה שיבחר בו דוד המלך?
על כך ועל עוד.
בשבוע הבא?
יש שיעור שבוע הבא?
לכאורה כן, אמור להיות שיעור שבוע הבא. בעזרת השם, שבוע הבא.
אין?
חנוכה אמנם.
ברוכים תהיו, ברוכים תהיו.
בפעם הבאה.
שני שלישי זה התהיו.
