טוב, שלום.
חנוכה שמח, מלא אור, מלא חירות, מלא קדושה,
בעזרת השם.
אחרי שלמדנו על כוונות ההדלקה,
ביום רביעי, כן,
כבר מקובלים כבר.
אז היום אנחנו בתורה אור לאדמו״ר הזקן.
יש בפרשת מקץ,
יש גם דברים על הפרשה וגם דברים על חנוכה.
אנחנו היום נלמד על חנוכה.
האמת שהדברים האלו מופיעים גם בספר התניא,
דברים דומים.
גם הכוזרי מדבר עליהם, לפני האדמו״ר הזקן,
מפני שרבותינו הם ראו במערכת היחסים בין הגוף לבין הנפש, לבין הנשמה שלנו,
הם ראו בזה דימוי מאוד מאוד מובהק
של נר.
כלומר, גוף הנר,
שהאווה זה הגוף,
והפתילה זה איזה מין גורם מחבר, מתווך.
והלהבה זה הנשמה.
אז הפתילה היא כנגד הנפש,
והלהבה היא כנגד הנשמה, ובתוך הלהבה עצמה, זוהר אומר,
שבלהבה עצמה יש ארבעה סוגים, או חמישה,
כי זה כנגד החלק,
ארבעה נגיד, ארבעה סוגים של אור.
יש את החלק השחור, שזה הפתילה, זה נפש.
הפתילה היא כאילו,
היא מחוברת גם לנר וגם לאור,
אז יש את החלק השחור בלב הלהבה,
מסביב יש, הזוהר קורא לזה כורסה כחולה,
נכון? יש שם איזה חלק כזה כחלכל, זה כאילו הכורסה.
זה שתיים.
על גבי הכורסה יש צהוב,
כתוב צהוב כזה,
זה כבר שלוש.
ויש מסביב עילה לבנה.
הקצה של הלהבה לבן.
אז זה מרמז כנגד נפש, רוח, נשמה,
חיה ויחידה.
כלומר,
יש שם גם, יש כתום וצהוב, ככה הזוהר אומר, כתום וצהוב, ואז
כאילו כחול, כתום, צהוב,
ולבן יש בהתחלה שחור.
אז זה נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה.
אז אלה בעצם ההלכות היחסים. כלומר, הרעיון, ואני אגיד על זה עוד כמה מילים,
שהלהבה היא רוצה לברוח מהנר.
היא קוראה, נכון, נמשכת למעלה.
פלא, יש כוח, כוח המשיכה, היא אמורה לרדת למטה.
יש לה איזה כוח שימשך אותה כלפי מעלה, אש עולה למעלה,
והפתילה לא מאפשרת לה, תשארי פה,
אל תברחי.
אבל אם אין פתילה,
אם נקטום את הפתילה, הלהבה לא תצליח
להתחבר אל הגוף הנר עצמו.
כלומר, כדי להצליח,
אני בונה כאן רגע את המבנה ואז נראה איך זה... כדי להצליח
לחבר את הלהבה על חמשת,
בעיקר ארבע האורות שלה, מנשמה ומלאך,
כי הנפש היא קשורה,
היא הגורם המתווך, כן?
מי הנשמה,
מהרוח, נשמה, חיה יחידה, כדי להצליח לחבר אותה לגוף, בלי שזה יתנתק,
צריך איזה גורם מתווך שהוא הנפש, שהיא גם קשורה לגוף,
הצד התחתון שלה קשור לגוף,
והצד העליון שלה מצליח לאחוז ברוח,
וזה הפתילה, בסדר?
למה מקבילה הפתילה בעבודת השם?
תפילה.
תפילה נקראת חיי עולם.
תורה נקראת חיי, סליחה,
התפילה נקראת חיי שעה,
ותורה נקראת חיי עולם.
חיי שעה, למה אדם מתפלל?
דברים שהוא צריך, פרנסה, רפואה, חיי שעה.
תורה זה חיי עולם,
נכון? רבי שמעון, שהיה במערה, לא התפלל.
הוא רק אומר, אני עכשיו עסוק בחיי עולם, מה צריך להתפלל? חיי שעה.
אנחנו צריכים תפילה, כי אחרת אנחנו...
בסדר? אז זה העניין.
אז זה המבנה.
יש לנו נר,
זה גוף הנר, יש לנו את הפתילה ויש לנו את הלהבה,
גם בלהבה עצמה יש לנו ארבעה סוגים של אור, ובעצם הכל מתחבר ביחד.
עכשיו,
על גבי הדברים האלו, יגיד לנו האדמו״ר, זו כן תורה נפלאה מאוד על חנוכה.
בואו נראה.
עניין חנוכה.
הנה קבוע נס בנרות.
מה שאין כן בשאר ניסים, בפסח, ביציאת מצרים תאכלו מצות, בפורים, ימי משתה בשמחה, כנגד הגלות,
שהיה גם כן גופני במצרים,
בחומר ובלבנים, ובימי המן ביקש להשמיד,
ושללם לבוז.
מה שאין כן בחנוכה,
שהיו ישראל שרויים על אדמתם ולא גלו מארצם,
רק גלו את התורה להשכיחם תורתך ולהעבירם חוקרי רצונך.
כלומר, המאבק, בשונה מכל שאר המאבקים שאנחנו קראנו, קוראים אליהם,
שהיו מאבקים שבהם עם ישראל היה בסכנה, היה בגלות,
אימו על הגוף שלו. בחנוכה היינו בארץ ישראל.
לא הייתה פה סכנת גלות,
לא הרחיקו אותנו, הייתה סכנה תרבותית.
סכנה תרבותית שעם ישראל שנמצא בארצו,
יהפך לעוד איזה פרובינציה יוונית,
תרבותית יוונית.
כן?
וילמדו תורה, אבל לא תורתך.
לא את התורה שניתנה בקדושה
מהר סיני.
כן?
ילמדו גם את התורה רק את החלקים המובנים,
אבל לא יקיימו את חוקי רצונך.
חוקים חוקי חקיקים זה מה שאתה לא מבין.
ורצונך, גם כשאדם מקיים משהו שהוא מבין,
כמו כיבוד הורים, אבל הלב צריך להיות שאני עושה את זה כי כך רצון השם יתברך.
אז זה חוקי רצונך.
אז את זה רצו לטשטש.
כנגד הטשטוש הזה יש לנו מצוות נר חנוכה.
אז זה בעצם אומר שאנחנו עוסקים כאן הרבה מאוד באור.
היה כאן אור, אור יווני,
אור של חוכמה,
הוא אור מפתה.
לאף יהודי לא היה חשק להיות בבלי, אתם יודעים?
אני מוכנע אצלנו היה אדם מאוד אכזרי.
אף אחד לא בא לו להיות בבלי, כמו הבהמות האלה. זה לא...
אבל להיות יווני?
פשש. משכיל,
חכם, נבון.
אסתטי, מתמטיקה, אלגיה, כל מיני דברים כאלה. למה לא? כן, יש כאן הרבה אפשרויות.
מה?
כן, נכון, לועזית.
אז מה הפתרון?
לפיכך קבעו בנרות, על שם הפסוק, כי נר מצווה ותורה אור,
ודרך חיים תוכחות מוסר.
הוא פסוק חשוב מאוד, פסוק במשלי.
נר מצווה ותורה אור,
דרך חיים ותוכחות מוסר. אז זה אומר שיש כאן איזה תהליך.
שמתחיל בנר מצווה,
ומגיע לתורה אור,
ואחרי תורה אור יש לנו דרך חיים, שזה הדבר הכי הכי גבוה.
מה זה החלוקה הזאת?
מה, מצוות, תורה, מקיימים את הכול.
אז אולי נקרא רק את השאלה שלו.
להבין עניין פסוק זה, וגם ספר דקרא דכתיב בדרך חיים. צריך לביאור איזה דרך חיים הוא, מלבד התורה והמצוות, אמרו למעלה הפסוק.
אמרת לי, נר מצווה, תורה אור.
אז נגמר הסיפור, מה צריך להוסיף לי עוד דברים?
יש לך משהו על גבי הדבר הזה? אדם קיים את המצוות, לומד תורה, זהו.
אתה צריך להגיד לי דרך חיים.
משהו שדרך חיים זה משהו שהוא שלישי על גבי מצווה ותורה.
טוב.
אז כדי להבין את זה,
אני אגיד את זה קצת בעל פה, ואז נקרא בפנים.
יש לנו איזו הטעות, אשליה אופטית
מסוימת
שנקראת
לימוד תורה.
אני לומד תורה.
כן, זה אשליה אופטית. באמת, מה אשליה? כי אדם יושב, קורא את הספר, הוא מבין,
תלמד.
אבל מכמעט מכל המקורות בקניעות התורה,
גם תעניה, גם נפש חיים, זה מופיע בזוהר הקדוש בכמה מקומות,
עולה שהאדם לא לומד תורה, אלא
התורה מלמדת אותו.
אתם מבינים את ההבדל?
התורה היא מסכימה להתגלות לאדם, לפי מה?
לפי מדרגת טהרת הלב שלו והרצון.
זה לא עניין של שכל, או לא רק של שכל,
זה עניין של טהרת הלב והרצון.
הזוהר מביא, בזוהר פרשת משפטים,
מביא משל מנסיכה כזאת שנמצאת בתוך ארמון,
והרבה אנשים עוברים ליד,
ורק אותו אחד שמתעכב ליד הארמון ומתעקש ומחפש אותה,
היא מסכימה להתגלות אליו. בהתחלה היא מתגלה אליו
מעבר למסכים עבים, זה חלק הנגלה בתורה,
ואחר כך יותר ויותר מתקרבת אליו פשט,
עד שהיא מגיעה לסוד, שזה כאילו אומר, היא ממש נמצאת איתו רק
איזה מין בד משי דק ביותר, כמעט בלתי נראה לעין,
מבדיל ביניהם.
מה זה תלוי?
תלוי להיות אותו אחד שנקרא שם בזוהר, הוא נקרא רחימין דאורייתא,
אוהב של התורה.
בקיצור, ככה זה עובד, אנחנו הרי יודעים את זה,
כי יש פקולטות שלמות בהרבה מאוד מקומות, גם בארץ וגם בחוץ לארץ,
שעוסקים בתורה כחוכמה,
מנתחים אותה וכל הדברים האלו,
אבל הם לא זוכים, התורה כאילו לא, הם יידעו את כל המבנים, את כל הקונסטרוקציות, אבל הם לא הצליחו לחדור למאור שבה, לנקודה הפנימית.
כי אין הנחת עבודה קודמת, אפריורית,
שהתורה היא קדושה והיא ניתנה למשה מסיני, וכן על זה הדרך, בסדר?
יפה.
עכשיו, עוד אשליה אופטית,
או עוד בעיה, אז מה הבעיה?
אז למה זה כזה מסובך, בכל אופן?
הבעיה היא בגלל שהתורה היא מעניינת.
מי שאוהב ללמוד, מי שלא אוהב ללמוד ואוהב כדורגל, אז בסדר, אין לי,
אין לי,
לא לשחק, לשחק גם אני אוהב.
לא עוד כל, טוב, בסדר, משהו אחר.
מי שאוהב ללמוד,
כל דבר, הוא גם יאהב ללמוד תורה, זה מרתק.
תנ״ך, מדרשים, גמרא, סקרנות, אינטלקטואלית.
מעניין,
נכון?
יש בזה...
אז אם התורה לא הייתה בכלל נגישה, כמו אצל הדרוזים,
הדת היא סודית, אז בסדר,
אז מי שהיה לומד, היינו עושים לו בחינות, טסטים,
והיינו רואים מי שלומד, אבל התורה היא נגישה, כל אחד יכול לבוא ולקחת.
אז יכול להיות שבא אדם ויגיד, שמע, זה מעניין אותי, למה? מעניין אותי ללמוד, זה תלמוד, זה יצירה מעניינת, מסינגפור הגיעו לארץ כאן ללמוד איך מלמדים גמרא.
נראה להם מעניין לפתח את השכל ודברים מהסוג הזה.
אז
במצב כזה, בוודאי שהתורה לא תלמד אותך כלום.
אתה ניגש אליה בצורה לא מתוקנת.
אבל החוויה של האדם, למה, אני יודע מלא דברים.
למדתי, אני מכיר, אני יודע, אני... בסדר.
מה מביא את האדם לזכות לכך
שהתורה תלמד אותו?
הוא יזכה לפגוש את קדושת התורה.
מה?
קיום מצוות.
למה?
כן, בדיוק.
כי, זה יפה, טהרת הלב והרצון. למה?
כשבא לידי ביטוי בקיום מצוות, למה?
כשאדם מקיים מצוות,
בכל מצווה,
גם במצווה מובנת.
גם במצווה מובנת אתה לא מבין הכל.
אתה לא מבין הכל.
מצוות תפילין היא מצווה מובנת.
הייתה יציאת מצרים, צריך לזכור אותה. איך זוכרים דברים? על ידי כל מיני דברים, בין השאר על ידי לבוש.
יש לך לבוש שמזכיר לך, כמו סמל.
אבל למה תפילין מרובעות זה לא משולשות?
למה דווקא הפרשיות האלה ולא אחרות?
למה אם פספסת עוד אחת זה פסול?
למה אם האוטויות מחוברות זה פסול? למה הרצועות צריכות להיות שחורות הלכה למשה מסיני?
למה?
למה לא?
למה? חלק יודעים, חלק לא. הרעיון ידוע באופן כללי,
אבל למה דווקא ככה ולא ככה?
אנחנו לא יודעים, מקיימים.
ואם אדם,
הרב, החפץ חיים אמר שכשהמציאו את הרדיו,
הוא מאוד שמח.
למה הוא שמח, חפץ חיים?
כי אז היה רדיו עם סקאלה כזאת,
נכון?
וכי אם אתה לא מכוון בדיוק את הסקאלה על המקום הנכון,
טוב, שקומע כל מיני זמזומים ורעשושים.
אומר לך חפץ חיים, או, סוף סוף יהיה לי משל נאה
לתת לאנשים שלא מניחים תפילין במקום.
נו, מה זה משנה?
תפילין פה, תפילין פה, תפילין. צפי תפילין, מה אתה עכשיו יושב עלי? כבד, נפלת עליי על הבוקר.
כבד. זה רק תפילין.
הוא אומר לך, זה כמו הרדיו.
אם אתה לא בדיוק מכוון, זה לא משדר.
אז תשים את זה בדיוק, נכון?
אז גם בחלקים המובנים לנו,
יש שני צדדים לא מובנים פה. כשאדם מקיים מצוות, הוא בעצם מבטל את רצונו
לרצון הבורא יתברך.
אה, אתה ביטלת את רצונך לרצון הבורא יתברך?
התורה תסכים ללמד אותך.
תוכל לפגוש את חוכמת הקודש.
וואו. בסדר, זה ממש תלוי אחד בשני.
תלוי אחד בשני.
זה כאילו מבנה של היחס תורה, מצוות.
אנחנו צריכים לדבר על דרך חיים. כנר מצווה,
אם אדם משומר, שומר את הנר מצווה, מה יהיה לו?
תורה האור. עוד לא דיברנו על דרך חיים.
אבל הוא יזכה לתורה האור, כי התורה מתגלה אליו.
אגב, תורה האור זה השם של הספר שאנחנו לומדים, כן?
התורה מתגלה אליו,
והאדמו״ר הזקן אומרים,
כן, למור היה לו ירעת את ה... צריך לדעת, אבל ירעת שמיים שלו הייתה מפחידה.
הוא היה רועד בתפילה מרוב התרגשות,
ומרוב ה...
מרוב היה לו כיסופים אדירים, יראה עצומה.
יפה.
איך זה בא לידי ביטוי בנר?
כן? אז בואו נראה, זה הוא כותב בפנים.
והעניין,
כי מה שהמשיל המצווה לנר והתורה לאור,
הוא מובן,
שכמו שהנר נקרא על שם השמן,
כלשון חזל, נר של שמן, נר של שעווה,
הנה אף על פי שהשמן אין בו אור מצד עצמו,
ואדרבה הוא מכבה את האור הנופל לתוכו,
מכל מקום ממנו ועל ידו נמשך להב שלהב את האור הנאחז בפתילה במעט שמן הנמשך אחר הפתילה,
שהרי בכלות השמן נכבה האור.
קודם כל, אדמור זקן אומר שנר זה כמו בחפירות הארכיאולוגיות,
זה כלי חרס.
כן, כלי חרס שלתוכו אתה שם את מה, אז אם שם את השמן, איך יקראו לזה?
נר שמן. הנר הוא מחרס.
הנר הוא לא משמן.
הנר הוא עסוק מחרס.
אבל מכיוון ששמת בו שמן, הוא נקרא,
גם הנר נקרא על שמו.
בסדר?
אז מהי המצווה?
המצווה היא חרס.
היא נקראת
על שם האור האלוקי שנמצא בתוכה. האדם עושה מצווה, לא יודע מה,
אוכל מצה.
טוב, מה עשית?
אכלת קמח עם מים.
מה זה?
אבל מכיוון שהקמח והמים האלו, הקדוש ברוך הוא אמר לך לאכול אותם,
אז החרס הזה נהיה,
נהיה נר שמן,
הוא לא נהיה נר חרס, אלא הקמח במים האלו,
מי? מצווה.
תאכל את המצה הזאת לא בזמן, כלום.
לא, אני רוצה לאכול מצה בטעו בשבט, זה עניין, לא עניין.
יש מקומות שאתה אומר, נגיד תפילין, תפילין זה מצווה, כי החפץ עצמו הוא חפץ קדושה, יש שם השם וקלף וזה,
אבל מצה זה לחם עם מים, קמח עם מים, זה לא איזה משהו דרמטי, לא משהו חדש,
נכון? אז מה?
תאכל את זה בזמן הנתון,
בהלכות הנתונות,
קיימת מצווה.
בחדר זה הדרך.
אז בואו נחזור על זה.
מה שהמשית את המצווה לנר והתורה לאור הוא מובן.
שכמו שהנר נקרא על שם השמן,
כי לשון חז״ל נר של שמן נר של שעבה,
הנה אף על פי שהשמן עצמו אין בו אור מצד עצמו, השמן אם תיקח גפור ותזוג אותו לתוך שמן,
יתחבא.
אלא אם כן מה?
אלא אם כן השמן יתחמם.
בסדר?
אם אתה מחמם שמן,
אנחנו עושים בל״ג בעומר אצלנו בקהילה, עושים הדלקה,
לא עושים מדורה,
אלא עושים הדלקה לרבי שמעון.
אני מביא, יש לי סיר פה עקב הבית,
שם שם סמרטוטים,
מזמין את האנשים, כל אחד להביא איתו בקבוק שמן לכבוד רבי שמעון, שופכים, שופכים, שופכים, שופכים,
וקצת ניירות, קצת עיתונים, מדליקים קצת מדורה,
עד שהשמן מתחמם, ברגע שהשמן מתחמם זה דולק, יכול לדלוק לילה שלם.
כמובן, איך צריך לכבות את זה?
אבל לא עם מים, כי אז זה קופץ השמיים.
השמן כל כך חם, שהוא מעדה את המים, זה נהיה לאהבה,
עד קומה שנייה יכולה להגיע.
אז הוא אומר כאן,
מה שהמשיל את המצוין לנר והתורה לאור הוא כמובן, כמו שהנר
נקרא על שם השמן, כי לשון חזל, נר שהשמן הוא נר של שעבה.
הנה, אף על פי שהשמן אין בו אור מצד עצמו,
ואדרבה, הוא מכבה את האור הנופל לתוכו.
מכל מקום ממנו ועל ידו נמשך להב,
שהרי בתאור הנאחד בפתילה במעט שמן הנמשך אחר הפתילה,
שהרי בקלות השמן נכבה ארוך. כלומר, בתוך השמן יש פוטנציאל אור.
אם אני אגלה את הפוטנציאל הזה,
אשים גורם מתווך, אשים איזה פתילה,
ואדליק את הזה, היא תצליח לגלות את תכונת האור
החבויה בתוך השמן.
ככה ממש היא המצווה.
אדם מקיים מצוות. מה קרה כשהוא מנתח פה את קיום המצווה בצורה נפלאה מאוד?
הגם שהוא רצון למלך בלי שום טעם ודעת,
ואין בה שום השגה.
המצווה עצמה היא, אמרנו, בסוף,
גם במצוות שאנחנו מבינים, אנחנו לא מבינים את הכל,
וגם יש בכלל מקום להגיד, למה בכלל ציווה את זה? למה בכלל צריך
לאכול מצות כדי לזכור את פסח?
לא צריך לאכול מצות. מה, אפשר לעשות זכור את פסח גם בלי לאכול מצות?
לא, הוא רצה.
הוא רצה שנאכל את פסח דווקא בדרך הזאת.
למה לא לאכול?
במצרים גם היו אוכלים ירקות, נכון?
כי שועים, שומים, בצלים. נאכל שומים.
פסח יהיה מגש ירקות.
איך קוראים לזה?
הירקות המוקפצים האלה, נו.
אנטי-פסטי, כן, כן, ככה, זה, בדיוק. פסטי, שמסטי, כל הדברים.
כן, קישואים, פלפלים, אבטיחים, כל הדברים האלו.
למה דווקא זה ולא מצות?
כן, למה? הקב' הוא גזר, אל תשרשרו.
אז זה בלי טעם.
מכל מקום, ממנה ועל ידה נמשך ומתגלה אור החוכמה,
זו תורה שבעל פה,
דאורייתא מחוכמה נפקא,
והחוכמה וההבנה בתורה שבעל פה הוא רק להבין ולהשיג פירוש וטעם המצוות כל מסכת לפי עניינה. כלומר, מזה שאדם מקיים מצוות בלי להבין,
שזה כמו מקביל לשמן,
הוא יוצר איזו תנועה נפשית של קבלת עול,
ומכוח הדבר הזה הוא זוכה שהחלק של האור הטמון בשמן מאיר בתוכו והוא זוכה לתורה אור.
הוא זוכה שהתורה תלמד אותו.
זה הפוך לגרמבר אומר שאנחנו חיים.
אנחנו לומדים תורה. לא, אתה לא לומד תורה, התורה מלמדת אותך.
תדעו לכם שזה ממש נכון.
אני לא צריך ציונים ממני, אדמור הזקן, אבל
לדוגמה, הרבה פעמים,
קורה המון פעמים,
כשאתה לומד משהו, לומד, לומד, לומד, פתאום אתה מגיע לאיזה מקום, אתה אומר, וואי,
איך לא ראיתי את זה עד היום.
איך לא שמתי לב לפסוק הזה עד היום, לפירוש הזה בפסוק הזה. כתוב מול העיניים, איך לא שמתי לב.
היום התורה החליטה שמגיע לך או שאתה ראוי שהיא תלמד אותך את הדבר הזה.
לפני כן כנראה לא היית ראוי.
התפללת טוב בבוקר.
קיימת איזה מצווה.
מה?
כן.
נו.
אני אתן לכם עוד דוגמה נפלאה שבאמת פשוטה,
פשוטה, קשורה לפרקשת השבוע, נכון?
מה יוסף אומר לפרעה?
דברים ש...
כשעמדתי על זה, כל כך שמחתי, אמרתי לעצמי, אבל איך, אבל ריבונו, איך לא שמת לב לזה לפני כן? זו שאלה זועקת לשמיים.
כששמת לב לזה, זה הזמן שהתורה החליטה ללמד לך את הדבר הזה.
יוסף אומר לפרעה, מה?
לא, בלעדיי זה נפש הפרשה, ברור. אבל נדבר, מה הוא פוטר?
לא, לא,
שנייה, אז תסתכלי, לא אמרתי לכם מה. איך הוא פותר את החלום? מה יהיה החלום? מה יהיה הזה?
כמה רעב? כמה סבה?
שבע שנים, שבע שנים. יפה מאוד.
בפועל, בפרשת בייגש, וכבר אצלנו בפרשה רשי אומר את זה, כמה שנים היה רעב?
שנתיים. מה עם החלום?
אבל היה חלום.
אז אתה מתרץ.
מה עם חילול השם?
מה עם חילול השם?
יוסף פתח חלום.
אלוהים יענה את שלום פרעה.
בסוף היה רעב רק שנתיים ולא שבע.
אה,
אומר רבנו הנציב, קודם כל זו שאלה?
הרבה שנים בכלל לא שאלתי את השאלה, אמרתי כמוך, ערבי.
רגע, יש פה חלום, יוסף, חלומות של יוסף מתקיימים.
אם הוא חלם שבע, צריך עוד שבע.
מי מעיר על זה?
אז קודם כל הייתה שאלה.
ואז, כן, הפתרונות שלו, ואז מעיר על זה רבנו הנציב.
הערה נפלאה.
מה אומר רבנו הנציב?
אומר כך.
ויקצבה אמרה, והנה מן היאמר עולות,
שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ותיראינה באחור.
והנה שבע פרות החררות עולות אחריהן מן היהור רעות מראה ודקות בשר ותעמודנה אצל הפרות על שפת היהור. אז יש לנו כמה?
שבע מול?
שבע.
ותאכלנה
ותעמודנה אצל הפרות על שפת היהור. ותאכלנה,
מה?
ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות ויקעץ פרעה. איזה מילה חסרה?
בדיוק, אומר רבנו הנציב,
למה לא כתוב ותאכלנה שבע הפרות הרעות את שבע הפרות הבריאות?
וכתוב רק הפרות מיעוט רבים שתיים. מזה יוסף למד שיכול להיות שהרעב יהיה שנתיים ויכול להיות שהוא יהיה שבע. לא ברור.
מה?
אותו דבר.
והנה שבע שיבולים הדקות ותיבלנה השיבולים הדקות את שבע השיבולים הבריאות המלאות.
צ'אט
לא ראינו את זה.
נתיב רע על זה.
כן, אתה צריך, בוא נארך לגרוע מכל.
אם יהיה שבע, אז צריך להארך.
אבל יש גם אפשרות שיהיה שתיים.
חזק מאוד.
עוד מלא דברים. גם כשאדם לומד תורה, הקדוש ברוך הוא מחליט מתי אין דברים, תלוי איזה מצווה קיימת. אולי קיימת איזה מצווה עם פרות, לא יודע מה, עם שיבולים.
הקדוש ברוך הוא, אכלתי איזה סטייק טוב, יכול להיות גם.
בסדר?
כן.
ככה ממש היא המצווה.
גם,
נכון, אגב, מי שהיה כאן ושמע את השיעור על צופנת פענח,
שדיברנו על כך שיוסף היה צריך,
הציע לפרעה לשמור בסוד את הזה, אז העיר לי מישהו, באלף, הערה יפה מאוד,
כתוב גם בחלום, ולא ייבדע הסבה.
אנחנו מפרשים, לא ייבדע הסבה,
כאילו, יהיה כזה רעב שלא...
זה לא כתוב, לא ייבדע, כאילו, לא ידעו שיש סבה, אתה לא תגלה את זה להם,
זה יישאר בסוד.
זה ממש אוכחה יפה, אפילו, לא ראיתי את זה.
אז אומר כאן הרב, ככה ממש היא המצווה, גם שהוא רצון המלך בלי שום טעם ודעת, ואין בה שום השגה,
וגם במצוות שיש לנו השגה, זה רק חלקי.
מכל מקום,
ממנה ועל ידה, כשאדם מקבל על עצמו עול, הרי אמרנו, היוונים,
לא היה אכפת להם שנלמד את התורה, אבל לא רצו שנלמד תורתך,
תורה עם קבלת עול,
אז אדם מקבל עול,
אז על ידה נמשך ונתגלה אור החוכמה, זאת תורה שבעל פה,
ואוריית מחוכמה נפקא,
והחוכמה וההבנה ותורה שבעל פה הוא רק להבין ולהשיג פירוש וטעם המצוות, כל מסכת תקפי עניינה. אז אם כך, זה עובד במין מעגל קסמים כזה.
אתה רוצה להבין מה זה עניין שבת,
קודם כל תשמור שבת.
אתה מבין, לא מבין, אל תשמור.
אדם שומר שבת נכנס לו בלב אור, אני רוצה להבין.
פותח מסכת שבת, מבין,
מבין את העניינים, נהיה לו מלא אור, ואז הוא רץ לקיים את השבת.
אבל הוא אומר, כן, אני מבין, אבל מה שאני מבין זה רק חלק,
אני באמת מקיים את השבת, גזירת המלך.
וככה, מין מעגל קסמים כזה. זה עובד הפוך, אתם מבינים?
זה עובד הפוך מאיך ש... זה לא, קודם כל אני אלמד,
ואז אני אבין, ואז אני אקיים.
אתה קודם כל צריך לקיים.
זה, אגב, עומק הרעיון של הרבי במבצע תפילין.
ובכלל, בכל המבצעים, נרות שבת.
מה אמורים שאתה נותן לאישה נרות שבת, אומר לה, תדליקי נרות שבת? לא יודעת מה זה נרות שבת, לא לימדת אותה.
אתה גם אומרים, נותנים נרות שבת, ואומרים לאישה, תדליקי, אומרים לה גם מתי שבת. יכול להיות שתדליקי את זה אחרי הזמן, תדליק נרות שבת בכלל.
יהודי עושה משהו ברמת, גם אם הוא לא מבין,
זה מאיר לו כזה אור בתוך האישיות שלו,
שהוא יתחיל אחרי זה לחפש.
הוא יתחיל כאן להבין.
זה עובד הפוך.
אתה שם במישהו תפילין, זה כמו בוסטר למצבר מיובש.
מאיר אותו,
מדליק אותו,
בסדר?
אחרי זה הוא כבר נוסע.
מה?
כן, נכון.
וביאור עניין זה דרך פרעת בעבודת השם.
בואו ניקח את זה לעבודת השם.
הנה כתיב, בבוקר בבוקר, בהתיבו את הנרות יקטירנה.
בבוקר כתוב להתיב את הנרות,
ובערב כתוב, ובהעלות הארון את הנרות בין הארבעים יקטירנה.
להבין למה גבי בוקר כתיב בהתיבו, ובין הארבעים בהעלות.
הוא עושה את אותה עבודה, מטיב פה, מטיב שם.
אז למה כאן כתוב
מטיבו וכאן ואהלות.
הנה כנסת ישראל,
מקור נשמות ישראל, נקראים בשם מנורה.
עם ישראל הוא מנורה.
אמרתי לכם שהמילה חנוכיה, אני פחות אוהב אותה.
היא הומצאה על ידי חמדות בת יהודה, בן יהודה, אשתו של אליעזר בן יהודה.
יותר מוצלח, השם שהיה לפני חנוכיה. מה היה? מנורה.
מנורת החנוכה.
עם ישראל הוא מנורה,
והיא מקשה שכל ישראל הם באחדות.
היא מתחלקת לשבע נרות. המנורה הרי היא מקשה זהב, זה אומר שכל ישראל הם באחדות,
אבל זה לא אחדות שהיא אחידות, כולם אותו דבר,
זה שזה התפצלות.
אבל כולנו סעדים, אשכנזים, תימנים, כולנו בסוף, יש לנו שורש אחד,
נכון?
הר סיני, תרייג מצוות, עשרת הדיבות, יש לנו שורש, בסיס אחד, והם מתפצלים לגוונים,
שבטים, עדות אם תרצו, נכון?
עדות זו דוגמה טובה.
מה זה, ההוא מעדה כזאת, זה מעדה שלו, זה מנהג יש לו,
מנהג כזה, מנהג אחר, בסדר גמור, אנחנו יכולים להתחתן אחד עם השני,
ועושים,
עושים, יש לנו את אותם מצוות,
המנהגים מבדילים בינינו, אז יש כאן איזו התפצלות של להקנים.
ולהביא, במתחלק מהנרות, כי דרך פרט יש 60 ריבון,
לא יודע, משהו,
שמע, איזה בלון של איזה ילד.
כל החשמל עובד בלון.
כי דרך פרט יש 60 ריבון ניצוצות כלליים,
שכל ניצוץ מתחלק ל-60 ריבון ניצוצות פרטיים, כמובן ארבתניה,
ובדרך כלל נכללו בשביל נפש ירדו ארבתניה ממצרים,
כלל מן הכלל נקרא בשם שבעה נרות.
דיני אהרון הוא שושבינה דמטרוניתא, אהרון הוא
השושבין של המלך, הוא אהרון כהן לאל עליון.
חלק משבעה רואים המפרנסים משפיעים אל אותו מטבח בכנסת ישראל.
שהעיר הוא באור האהבה להתלהט אל המטבח ולשלוט הנפש כשלב את העולם מאליה.
ולקיים מצוות ואהבתא שמקבלים עליהם בקריאת שמע, שכך באמת לאמיתו
תקוע בלב כל אחד ואחד מישראל, שהאדם מצד עצמו, מאחר שהוא מגושם,
מלובש בדיונים גשמיים, לא היה יכול, אולי הקדוש ברוך הוא עוזרו. כלומר, התפקיד של אהרון, כשאהרון בא להדליק את המנורה,
כוונת המצווה שלו הייתה
לעזור לכל אחד מאיתנו להיות
דבוק במצוות אהבת השם, שבאמת נאהב את הקדוש ברוך הוא. זה מה שאהרון היום מכוון
בהדלקת המנורה, כן?
אהרון הוא רועה, הוא חלק משבעה רועים, הרועים הם אנשים שמשפיעים על עם ישראל.
יש שבעה רועים ויש שמונה נסיכי אדם.
נסיכי אדם לא עסוקים בהשפעה. הם, עצם הקיום שלהם,
כמו שם, כמו אומתו שלח, כמו ישי, אבא של דוד,
כאילו, אנשים שעצם הקיום שלהם,
עם גודל כזה, וזה משפיע בעצם הקיום שלהם.
אבל אין להם הרבה תלמידים, משהו כזה.
רועים, זה אנשים, זה מנהיגים, מחנכים. אז אהרון הוא חלק מהרועים. משה, אהרון, דוד, חלק מהרועים.
הוא רואה,
אז הוא מחנך.
מה החינוך של אהרון? לזכות למצוות אהבת השם. טוב, איך זה קורה? כשהוא מדאיג את המנורה,
שלהב את עולם אליה, הוא מכוון, יהי רצון. אתם יודעים שיש סגולה.
מכירים את הסגולה הזאת?
אתם יודעים, שפת יחם עלי הפעם.
יש סגולה ירושלמית ידועה, אם אדם רואה
שיש לו איזה מישהו שהוא מתחיל ככה לסטות מהדרך,
אז אומרים לקחת רף,
רף, או איזה קרמיקה כזאת,
ושים אותה מתחת לנרות שבת, אפשר גם לנרות חנוכה.
שבעה שבועות.
כשהאישה מדליקה את הנרות, הנרות יהיו על איזה רעף.
ואחרי השבעה שבועות הולכים את הרעף וכותבים עליו,
כשם שבער רעף זה,
רעף כי הוא לא מקבל טומאה.
הוא מ... זה,
עוקרה מכאן.
כשם שבער רעף זה לכבודך יתברך,
כן תבער נפשו של לכתוב את השם,
לעבודתו יתברר וישוב בתשובה שלמה וכו' וכו'.
הולכים ושמים את זה על מה?
על ציון של איזה צדיק.
אם תלכו לקבר של הרב מרדכי אליהו, או לקבר של בריא לוין, או לקבר של בנו רפואי לוין, תראו שם הרבה רעפים כאלה.
לא תהיו שם לבד.
מלא, מלא מלא.
ככה הלאה.
אז הדבר הזה בער, וכמו שזה בער, גם אנחנו נבער. אז אהרון הכהן היה מכוון שהלהבה הזאת תבער בתוך כל אחד ואחד מישראל.
וכשאנחנו אומרים, ואהבת את השם אלוהיך, זה יהיה באמת, זה לא יהיה מהשפה ולחוץ.
וכתוב, נכון,
שאלמדי זה לא היה הקדוש ברוך הוא עוזרו.
והעזר הוא האהבה הבאה מלמעלה להמשיכו אליו,
וזה בבחינת בעלות ובעטיבו.
כי הנה אמרו חז״ל,
אף על פי שאש יורד מן השעמם,
מצווה להביא מן העדיות. פירוש עדיות הוא האהבה
שהאדם לוקח מחמת העולמות,
מבחינת מלכותו יתברך,
שהוא מלך גדול ונורא על כל העולמות העליונים והתחתונים, וכל צבא השעמם אחד משתחווים,
ואלף אלפי ריבור וריבור ובן קדמוי, וקום בוהר,
ובוהר.
הוא מסביר את זה גם,
נסכם כבר, זה כאילו הדרך חיים.
אמרנו הרי, נר מצווה, תורה, אור, ויש דרך חיים.
מה זה דרך חיים?
דרך חיים זה שאדם,
הלב שלו בוער לעשות רצון השם יתברך. לא רק כשהוא מקיים מצוות.
זה, אלא, וגם לא רק כשהוא לומד תורה.
גם כשהוא מדבר עם אשתו, גם כשהוא עם ילדיו.
חיי השליחות שלו, הוא בוער.
איך זה קורה?
אותו מבנה.
מה המבנה? זוכרים?
כדי לזכות להארת תורה, מה צריך?
לקיים מצוות, למרות שאתה לא מבין אותן.
ואז אדם זוכר שהאור תורה נפתח לו.
כדי לזכות לאהבת השם,
שזה דרך חיים,
נכון? מה צריך לעשות?
לאהוב את הקדוש ברוך הוא כביכול בצורה מלאכותית.
בוא נגיד ככה, הרי הציווי על אהבה הוא ציווי מוזר, או שאני אוהב או שאני לא אוהב.
אם אני אוהב, אתה מצווה, תאהב, לא יכול, עכשיו, אתה מכריח אותי, אני לא יכול, אני מלחיץ אותי, נכון?
אי אפשר לאהוב לי, לאהבה, או שזה קורה, זה לא קורה.
לא ככה אצל אהבת השם יתברך.
אדם מתבונן.
מתבוננות, כמה העולם גדול, וכוכבים, ומזלות, וגלקסיות, ויקום, ומתוך כל הדבר הזה הוא ברא אותנו,
ומתברר את כדור הארץ, ומתוך כדור הארץ את האנושות, ובחר את עם ישראל, ומתוך עם ישראל בחר זה בארץ ישראל, ואנחנו בתור איש של גאולה, ואנחנו גם גרים בארץ ישראל,
ולומדים תורה בירושלים ובמחון מאיר.
כלומר שייכים לפרומיל הכי הכי מובחר של האנושות כולה.
אני מתמלא מהדבר הזה, זו התרחבות.
עשית את העבודה הזאת, עשית העלאה בהעלותו את הנירון, נכון, סליחה, עשית הטבה,
עשית פעולה מלמטה, ההטבה היא הניקוי,
תקבל גם העלאה,
יעלו אותך, יתפסו אותך, יעלו אותך.
אתה תקבל איזה מין רצון כזה של דרך חיים, לא רק
מצוות ותורה, אבל בין לבין אני אעשה מה שבא לי,
אלא דרך חיים.
כל החיים שלי, כל ה... נכון, כתוב שיחת חולין של תלמידי חכמים, שיחת תלמוד.
אדם כל חייו ירצה להיות בדבר הזה.
עכשיו, זה ניצחון אדיר על היוונים.
אדיר.
כלומר, לא רק,
אתם יודעים שרבי נתן אומר שחנוכה זה מבחינת ביקור חולים.
ככה הוא אומר, יש לו תורה נפלאה,
חנוכה זה ביקור חולים. למה?
מי חולה? אנחנו חולים.
קודם כל הוא בא לבקר אותנו. עכשיו, החולה הוא שוכב, נכון?
אז לכן,
המצווה להדאיג את החנוכייה,
אבל מתחת לעשרה טפחים, כתוב שכינה לא יורדת, אפילו שהיא למטה.
וחנוכה מותר עשיית מלאכה.
כתוב שכינה למעלה מראשותיו של חולים. כיוון שהיינו חולים,
חולי הזה, אז באה השכינה להיות מעל הראש שלנו.
אז היוונים ניסו לעקור מאיתנו לא תורה ולא מצוות של השם יתברך,
אנחנו לא יודעים, אה, ככה?
אנחנו נדליק נר.
ההדלקה של הנר היא עצמה תהליך של מה?
של גילוי אור פנימי שטמון בתוך דבר שהוא רדום.
כאילו, השמן,
פתאום אתה מגלה בו את האור הפנימי.
אותו תהליך נעשה עם המצוות והתורה, נקיים את המצוות
מכוח עשיית רצון השם יתברך, ואז זה יאיר בתוכנו את אור התורה, כן? התורה תלמד אותנו,
תגלה לנו את חמודותיה וסודותיה.
ועוד יותר מזה, אנחנו ננסה בכל כוחנו להתבונן כדי להביא לאהבת השם מבחינת הטבה,
וזה יגרום לנו להעלאה.
אדם יאהב את הקדוש ברוך הוא, יהיה לו דרך חיים.
עכשיו, אהבה זה יחס, הרי זה מה שהיוונים רצו לעקור, את היחס. אין לו בעיה שתלמד את החוכמה.
אבל בלי היחס המתלהב הזה, ובלי ה...
לנשק את הספר, אתה מנשק את הספר, מה קרה?
מישהו, איזה מתמטיקאי, מנשק את הספר במתמטיקה אחרי שהוא גומר ללמוד, או מנשק את המחשבון במדעים?
מה זה כל הדבר הזה? באמת, זה בעיה, כשמתפעלים מטלפון, איך אתה תנשק את הטלפון, מה אתה עושה?
מי שעושה את הטעות, מתפעל מטלפון, מתפעל מסידור.
אז אנחנו זוכים בדבר הזה, זוכים גם לאהבת השם.
אז לכן המצווה, זכר המצווה תוקן דווקא בנר.
כי הנר הוא המשל להארת הנשמה.
הנשמה חוצבת מתוך המציאות החומרית את נקודת ההתלהטות והאור,
והיא בוערת ודולקת.
ובאמת, וזו הסיבה, ובזה נסיים,
שבחנוכה, כידוע לכם, יש פה להלכתי עצום,
וזה שבחלוקה כולם מהדרין מן המהדרין.
זה מין דבר מוזר.
למה אין... תמיד יש כאלה וכאלה.
כולם אוהבים את הקדוש ברוך הוא.
זה נוגע באהבת השם,
נשיאות נבל, כולם אוהבים, כולם רוצים להיות אחי.
הדברים הפחות, אז יש ככה ויש ככה, אבל זה נוגע ביסודות,
בלב, בנקודה הפנימית, נכון?
נגיד שכשיש מילואים,
לאורך השנים, בשגרה,
אה, ראש מה, לא יכול להגיע, יש לי נבחן, אשתי בדיוק ילדה,
אה, זה, אני לא, אני כבר טס לחו״ל, בסוף אתה מגיע, בדרך כלל אף פעם לא מגיעים ל-100 אחוז.
70 אחוז,
60 אחוז לפעמים מגיעים, בסדר.
בתקווה שזה לא כל פעם אותם 40 אחוז שמתחמקים, כל פעם זה. מלחמה?
כולה!
120 אחוז, בוא, אני מגיע,
מה זה, אין לי מקום, אתה גנוב, אני בא, אני תזוז מפה, הנה הבאתי את זה, אני כנראה, נדחף.
מה קרה? שזה נוגע בנקודה הפנימית.
כולם מהדרין מן המהדרין.
זה העניין של הנאות.
חנוכה שמח, רבותיי, השם מברך אתכם, בעזרת השם. יום ראשון שיעור כרגיל, יום ראשון לא נבטל תורה, אמנם כתוב להשגיחה בתורתך,
אבל נטה ידי חום.
יום ראשון שיעור, כן? תנ״ך.
