בוקר טוב ואני זוכר להחליף את הרב ערן היום
ערב חנוכה
תודה
בעזרת השם היום נדליק נרות
אני רוצה להתחיל
זה ממש שיעור פנימיות בסדר שיעור פנימיות
צריך לתפוס ראש מתאים
אבל אני רוצה להתחיל רגע בהלכה בסופו של דבר הפנימיות
נשבתא דאורייתא היא הנשמה של הגוף הגוף זה ההלכה
בחנוכה
יש שיטה,
אני חושב שזו השיטה המרכזית בהלכה,
שרק ככה אפשר להבין את חנוכה בכלל,
וזה שהדלקת המנורה,
מנורת החנוכה, זה השם האמיתי של המילה חנוכיה, המילה מודרנית
שהמציאה חמדה בן יהודה. לפני חמדה בן יהודה קראו לזה מנורת החנוכה, עד היום קוראים לזה ככה בארצות הברית,
The Manor, נכון?
הדלקת החנוכיה היא לא זכר לנס, לנס פך השמן,
לא עושים חגים וגם לא פעולות זכר לניסים
אלא
היא תקנה של אקט חינוכי מן המדרגה הראשונה של זכר למקדש
זכר למקדש
מכיוון שבמהלך ההתמודדות עם יוון קרה לנו משהו שלא קרה בעבר אף פעם
שבו מתוך עם ישראל הייתה קבוצה לא קטנה בכלל אולי אפילו הרוב שהיו מתייוונים בין השאר ההתייוונות הגיעה גם לבית המקדש ולכהונה
אז החשמונאים מעבר לניצחון במלחמה רצו גם לחולל שינוי חינוכי תודעתי על ידי זכר המקדש, שבעצם בכל בית יהודי יזכרו מה זה המקדש.
והדרך לעשות את זה הייתה לקחת את המנורה, שהגמרא אומרת עליה שהמנורה זה העדות
ששכינה שורה בישראל,
ולתת לכל יהודי להיות כהן, במירכאות,
לשמונה ימים,
ולהדליק את המנורה בביתו.
ואכן תתפסו יהודי ברחוב, תגידו לו, אדוני, מה זה לחם הפנים? שולחן לחם הפנים?
לא יודע מה להגיד לכם.
מה זה מזבח הזהב? מה זה מזבח הקטורת? לא יודע. מה זה מנורה? אני יודע מה זה מנורה.
זה כל כך עוצמתי שכשקמה מדינת ישראל, זה הסמל שבחרו,
סמל המנורה.
זה סיבת התקנה.
אופן התקנה, איך עושים את זה,
אז אי אפשר לעשות מנורה כמו המקדש, כי אסור, אז תקנו את זה,
נעשה שמונה ימים, זכר לנס. כאילו,
הנס הוא הקונסטרוקציה שעליה בנו את התקנה. עכשיו, איך אני יודע את זה? כי זה גמרא במסכת שבת.
הגמרא במסכת שבת מביאה שלוש דעות
דעת רב ודעת רב ופוסקת כי הלכתה כרב. מה הלכה כרב? אמר רב,
כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה.
יש איסור להשתמש לאור נר חנוכה. בהמשך הגמרא,
הרב אומר אסור גם להרצות מעות כנגד נר חנוכה.
המסבירים הראשונים, הרן על הריף, הרמב״ן ועוד,
שמביאים את הלשון הזה,
רב אומר אסור להשתמש בכלל
לאור נרות חנוכה.
לא תשמיש קדושה,
בטח לא תשמיש חול,
גם לא תשמיש מאוד מאוד קלוש כמו ספירת מעות. הרי כדי לספור מעות אני לא צריך בכלל לראות.
אני יכול למשש את המעות ולהבין כמה יש לי ביד.
אז אני מסופר את המעות, אני לא... לקרוא, אני חייב אור.
לספור את המעות אני יכול איזה...
אפילו תשמיש כזה קלוש אסור לך. למה?
אומר הרן ואומר בעל המאור,
עשאוה כמנורה,
כך אומר שם,
ולכן אסור על שימוש טוטאלי בהוראה כמו המנוראה בבית המקדש.
ממש, דעת שתי הראשונים, וככה שולחן אורך פוסק להלכה.
אז שולחן אורך פוסק להלכה, אסור להשתמש להוראה בכלל,
לא בתרשעים גימל,
לא דברי קדושה ולא דברי חול, ויש אומרים, ויש אומרים,
שדברי קדושה מותר גם, רק בדרך אריים ולא בדרך קבע,
אבל סתם ויש אומרים, הלכה כסתם, ולשון הרן,
מה זה?
אז אולי תביא, אני אקרא לכולם,
מחילה שאני מטריח אותך. הנה, אביה, תביא, תביא, תביא.
נקרא לכם גם את לשון הרן וגם את לשון בעל המאור.
למרות שהם חולקים כאילו לזה, אבל...
אז תודה.
אומר כאן הרן,
בתחילת פרק שני,
בהלכות חנוכה,
אסור להשתמש להוראה. כל תשמישין, אפילו תשמיש מצווה, דכיוון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה,
עשאוה כמנורה,
שאין משתמשים בה כלל.
בעל המאור אומר,
למען דאמר אסור להשתמש לנרות של נר חנוכה, כל תשמיש במשמע,
אפילו תשמיש דה מצווה, ואפילו תשמיש דה קדושה,
משום דקסבה, כיוון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל.
אסורות הן בהנאה כל עיקר.
בסדר? כלומר, כשאנחנו מדליקים כרגע את מנורת החנוכה,
זה לא זכר לנס. היו בבית המקדש הרבה ניסים.
וגם במנורה עצמה היה נס קבוע, הנר המערבי תמיד היה דולק.
זה לא זכר לנס, זה זכר למקדש.
בסדר? זכר לקדושת המקדש.
הקונסטרוקציה, איך בנו את זה? בנו את זה בצורה של...
הלבישו את זה על הנס, בסדר? אבל
אם זה כך,
ואנחנו... אה, סליחה. ויש עוד הרבה מאוד הלכות שמקבילות את הדלקת המנורת החנוכה להדלקת מנורת המקדש. לדוגמה, לפי הרמב״ם, זמן ההדלקה הוא חצי שעה
בלבד
מן השקיעה, שזה הזמן המקביל להדלקת המנורה בבית המקדש.
בבית הכנסת מדליקים את המנורה בכותל דרום,
שהיא מקבילה למקדש.
אז וכן, על זה הדרך עוד ועוד הלכות, וממילא, כמובן, ממוצא הדבר, אנחנו למדים שמי ש,
וזה רוב עם ישראל,
מהדרין מן המהדרין,
להדליק בשמן זית,
כמו שצריך, כל הכבוד, מצווה, הגמרא אומרת, ניתן לנו לבוחר בשמן זית,
אז בוודאי, ודיברנו על זה בחבורה,
לא יעלה על הדעת בשום פנים ואופן להביא,
כן, בדיוק עכשיו אנשים נזכרים לחסוך ב-30 שקלים, שזה מה שיציל להם את החיים,
במקום לקנות שמן זית, עוצרת ארץ ישראל,
ברוך השם, שבח הארץ ראוי למאכל משובח.
הולכים פה, קונים בתשע תשעים איזה שמן למאור שיש לו חומציות שיכולה להרוס את הקיבה ולכן הוא אסור למאכל,
ואת זה מגישים לפני השם יתברך.
אם אנחנו מבינים, זה אפשר להדליק אם זה נרות שבת אולי, כי שבת זה מנורה, זה למפה, אבל
עושים פה זכר על המנורה.
השמן הזה פסול למנורה.
אסור להביא כזה שמן לבית המקדש.
משום הקריבנו לפחתך, הירצך או הישא פניך.
אז אתה ניגש להשם יתברך עם הדבר המשובח ביותר. לכן כל אחד מהשומעים פה את השיעור הזה ירוץ מהר לביתו, יסתכל שהוא לא בטעות,
מישהו דחף לו איזה שמן למאור ועוד איזה,
ומהר מהר יקנה שמן ראוי למאכל תוצרת ארץ ישראל,
ולא תוצרת יוון, לא תוצרת ספרד, לא תוצרת האיחוד האירופי,
והאג, גם תכף תביאו לי שמן מהאג, מכל מיני שונאי ישראל.
יש לנו חקלאים, גיבורים, מיישבי ארצנו, כאן, תזמינו אצל דודי,
תספיק להביא להם עוד אולי, הוא, יש לו שמן זית, מייצר.
זה חקלאים, גיבורים, מיישבי ארצנו,
נוטעי כרמי זיתים, צבא ליגור.
מה?
בסדר?
אז זה
בקבוקוני הזכוכית האלה, המגשים, גם בהם
יש כאלו שזה בכלל עם פרפין תוצרת חוץ לארץ, יש כאלו שהם תוצרת ארץ ישראל,
שמן זית ראוי למאכל.
כתוב על זה למעלה,
ראוי למאכל תוצרת הארץ.
למשק החייא יש גם דבר כזה,
אז אפשר גם דבר כזה לקנות, בסדר?
אז אנחנו מבינים שאנחנו עסוקים כאן בשמן, יפה. עכשיו,
אם, תודה, אם אנחנו, אה, השם ברך אותך, תודה רבה, וואי, וואי, הצלת אותי, טלה, נבשות.
אם אנחנו מבינים שמה,
זה עניין גדול להדליק בשמן, אז צריך גם טיפה להסתכל על הכוונות,
כוונות ההדלקה בשמן.
כשמסתכלים על עולם ההלכה,
רואים שמה שמעניין בהלכה זה הלהבה.
ובהלכה,
כשכתוב מצווה להדליק בשמן זית מצווה מן המובחר,
הסיבה ההלכתית היא כי שמן זית, אורו צלול ביותר.
אבל אם אני אגיד שהיום יש לי נרות
שהאור שלהם צלול כמו שמן זית,
אז לכאורה אין שום בעיה, זה אותו דבר.
ככה לכאורה משמע בהלכה, ברמה, בתשעים ג'.
הרמה אומרת, אנחנו נוהגים להדליק בנרות שעווה שאורן צלול ביותר.
ועל פניות התורה, שנקראת בעצמה שמן, כמו שכאן הרבי אומר, תסתכלו
בקונטרס החשוב הזה,
גם מטעם זה נמשלה תורת החסידות לשמן,
רזין דרזין,
שמן נקודת התמצית של כל דבר.
ומזה מוכח שמצד עצמו הוא מובדל מכל דבר, כן?
אלא שהוא בחינת עצמי,
ולהיותו עצמי נמצא הוא בכל דבר.
כי העצמי נמצא בכל דבר, הוא חודר בכל דבר, מפעפע בכל דבר.
בדבר זה ככל העניינים, יש פה טעות,
של פנימות התורה מתבטא גם בנגלד התורה עד בהלכה,
כי מצד אחד השמן אינו מתערב בשאר משכין, ולאידך גופה מפעפע ובכל דבר.
ולכן, עם שאלה, תורת החסידות והפנימיות לשמן,
רזין דה רזין.
כי גם בה יש שתי תכונות אלו, ומצד עניינה עצמי אינה מתערבת בשום דבר,
עצם נקודת אחריות של מנהל מההתפשטות, ולאידך גיסא מתפשטת ומפעפעת בכל דבר ודבר. כלומר, כשאנחנו מסתכלים בפנימיות התורה,
אז לא מעניין אותנו רק האופן ההדלקה,
כאילו הלהבה,
שאז אין הבדל בין שמן זית לבין כל דבר אחר,
כל דבר שדולק טוב.
אלא יעניין אותנו כל התהליך הפנימי של האירוע,
ואז ברגע שנכנסים לתהליך הפנימי של שמן,
יש כאן תהליך שלם של עבודת השם בהדלקה,
שניתן לכוון בו בהדלקת נרות, וסידרתי לכם את זה כאן באיזה טבלה של כוונות ההדלקה בשמן.
מתאים לכם?
זהו, פנימיות התורה.
יפה.
אז קודם כל,
צריך לדבר על שמן. עוד לפני שמן זית,
שמן,
בערבית, איך אומרים שמן?
זית.
שמן זית,
זית זיתון.
כן, אבל
המילה שמן,
זית זיתון זה שמן זית.
אבל שמן, מה זה?
זה שאתה לוקח משהו ואומר,
טוב, יש לך פה הרבה...
אם אני אסחט אותך, מה יצא ממך?
מה נקודת הפנימיות?
מה?
זאת אומרת, תראו שפנימיות התורה מעניינת אותה לא רק מה יהיה בלהבה, אלא מאיזה חומר אני מדליק?
מה הנקודת? אומרים שאם תסחט יהודי,
מה שייצא ממנו הטיפה האחרונה זה אהבת ישראל.
ואם תסחט גוי, מה שייצבנו הטיפה האחרונה זה לגרמי,
לעצמו.
אז עוד לפני שמן זית,
עצם ההדלקה בשמן היא הדלקה במשהו שהוא מה?
שהוא הנקודה הפנימית. הרי זה כל העניין של חנוכה.
למה כולם מהדרין על המהדרין? כי בהבדלים, בחיצוניות יש הבדל בין ראובן לשמעון, אבל בנקודת הפנימיות אין הבדל.
כלומר, בחנוכה המכבים יצאו למאבק, הם האמינו שבנקודה הפנימית של עם ישראל נמצא נצח.
ואם נסחט את עם ישראל,
אז מתחת לכל המתייבנות מסתתרת נקודה פנימית, עמוקה וקדושה.
אז עצם ההדלקה בחומר שנקרא שמן היא כבר התעסקות עם נקודה פנימית.
ולכן זה יוצא מהפסוק, נר השם נשמת אדם.
לכל אחד מאיתנו יש נקודת שמן, שהיא הנשמה.
כלפי חוץ,
במעשים שלנו, לעיתים הדברים לא באים לידי ביטוי, ולעיתים אנחנו מזייפים ומפספסים.
אבל בפנים ישנה נקודה פנימית אינסופית שממנה מגיעה מסירות נפש.
ממנה גם מגיעה התשובה.
ממנה מגיעים הרבה מאוד דברים, בסדר?
אז כשמדליקים בשמן צריך לכוון שגם הנקודה הפנימית שבי היא בכל אחד מישראל, אנחנו קוראים את זה כל בוקר.
אלוהי נשמה,
נתת בי תורה, נקודת השמן שנמצאת בתוכי, תאיר גם בי.
היא קיימת, לא ניתן לבטל אותה,
לא ניתן למחוק אותה, לא ניתן למהול אותה, לא ניתן כלום.
אפשר רק דבר אחד, מה?
להסתיר אותה.
הכד הקטן הזה הוא מוסתר,
מוסתר אבל יש נקודה שהיא בלתי ניתנת לטומאה היא נצחית
יש לכוון מיצוי הכוחות
והנקודות הפנימיות שנזכה לכוון ולהוציא את כוחותינו הפנימיים
לעבודתו יתברך להיות אנשי פנים באופן כללי
והערות זה מגיע מסוד החשמונאים חשי השמן
כשיהודה המכבי ומתיתיהו ויהודה המכבי יצאו למרד נגד היוונים
מה הם חשבו?
האימפריה היוונית
הם האמינו בכל ליבם היה להם חוש לנשמות
כמו שספרים על הרבי, נכון?
שאיזה יהלומן אחד בא ואמר לו, מה אתה מבזבז את הזמן שלך על כל מיני יהודים וכל זה.
אז הרבי ענה לו,
אני יודע, לפני כמובן הביאו לי איזה אבן כזאת,
סלע כזה, ואמרו לי שזה שווה הרבה כסף, יהלום וזה.
אמרו לו, כבוד הרב, אתה לא מעניין, אני אסביר לך.
זה, צריך ללטש אותו, צריך זה, וזה יהיה יהלום.
אמר לו, אתה מבין ביהלומים, אני מבין ביהודים.
אני רואה יהודי עטוף בהרבה עפר, אני יודע שאם טיפה ננטש אותו,
יהלום הזה יבהיק.
יש אנשים מיוחדים, יש להם חוש לנשמות.
החשמונאים היו כאלו, כן? אולי גם היום,
גם אני חושב במלחמה הזאת,
לא רוצה להזכיר פה שמות, אבל כל אחד מבין לבד שהיה פה מספר אנשים שהיו עסוקים בלהפחיד את עם ישראל,
שהצבא שלנו לא יודע להילחם,
ואין לנו סיכוי, ואחרי יומיים הצבא יעמוד,
ואין לנו פה,
וכדאי להיכנע ולהגיע לזה.
טוב מאוד שהם ירדו מהבמה הציבורית והם מפסיקים להפחיד, כי מי שהיה מופקד באותה עת על החיילים מבין, חש שהצבא, למרות שאולי הוא לא התאמן מספיק והוא היה מופתע,
אבל כוח הגבורה בלוחמינו העזים,
במילואימניקים, שיגיעו פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, הוא כזה שאיתו אנחנו ננצח את הכל, ברוך השם, נכון?
אז צריך לחוש את הנקודה הפנימית הזאת. אז זה, עוד לפני שבכלל דיברנו על זית,
דיברנו על שמן,
על המיצוי הזה.
מה קורה כשסוחטים אותך? מה יוצא? איזה נקודה יוצאת? טוב,
באותו כיוון,
גם כן שמן, מלא קרנך שמן זה נקודת העצם,
נכון?
כשרוצים למשוח את דוד המלך,
כשמושכים את שאול, שולחים את שמואל עם פח.
פח, כי זה עתיד להתהפך.
כששולחים למשוח את דוד, שולחים אותו, את שמואל עם קרן, קרן זה בעצם עצם,
כי דוד הנקודה היא, המלכות היא עצמית לו.
יפה.
זה מדבר על שמן, על יכולת, קודם דיברנו על המיצוי.
השמן, אחרי שאתה ממצה אותו,
יש לו יכולת אדירה.
הוא מפעפע בכל דבר. יש לנו בבית,
האח של החתן שלנו, הוא עובד בעץ.
ויש לו גם כל מיני דברים מעצי זית,
כל מיני גזעים של עצי זית
שהתייבשו ונפלו.
הוא הביא לנו כאלה משטחים לאסירים.
מה?
מעץ זית.
זה כמובן מעובד ונשוייף,
ועם צבועה עם לקה.
אתה לוקח את זה להריח,
אתה מריח שמן זית מהעץ.
כלומר, הכוח של השמן, של הזית, כל כך חזק,
שהוא חודר לתוך הגזע, ואתה מריח את זה גם אחרי שהגזע,
עשו עליו עבודה.
פשוט מריחים את זה, תבואו, אני אתן לכם לארח את זה בבית.
זה יכולת החדירה העמוקה. כשאנחנו מדליקים בשמן, אנחנו מבינים של הקודש,
יש יכולת חדירה בלתי רגילה, בסדר? מפעפע בכל דבר ולא מתערב בשום דבר.
וזה כמובן
סוד החלק היחידה בנפש, כן, אמרנו שנשמה, נשמה, חיה יחידה,
חלק החמישי, החלק המשיחי,
שגם הוא בעצם,
לכן כאילו מושכים את מלך המשיח,
בעצם המילה משיח זה שמן.
משיח זה חמישי, משיחי זה חמישי,
והוא משוח בשמן,
חמישי זה בעצם החלק החמישי ברובד הרוחני שלנו, שזה חלק היחידה,
החלק הכי הכי עמוק בנפש,
שהוא מפעפע וחודר בכל דבר.
תראו מה קורה כשאנחנו מדליקים,
עוד לא דיברתי על שמן זית, רק להדליק בשמן, מה קורה? תכף נגיע גם לזית.
רק ה...
הלאה.
אתם יודעים שיש כל מיני דרכים לקרוא את התורה.
אחת הדרכים זה שהתורה בעצם כתובה בשפת קוד, בצופן,
ואחד הצפנים, יש כל מיני צפנים,
יש
אלבם, א', ל', ב', מ' וכו', ויש אטבש. אטבש זה ידוע, נכון? לדוגמה, משה באטבש,
צבי.
צדיק באמונתו יחיה.
זה משה באטבש.
כל משהו מסתיר משהו.
טק טק. שמן באטבש, ביט.
תעביר לי בביט,
תעביר לי בשמן.
ביט, נכון?
מה זה ביט?
ביט זה שם קדוש,
שיוצא מהפסוק
שנאמר על מלך המשיח
בזרועו יקבץ תלאים
ובחיקו יישא
עלות ינהל.
נכון?
ישעיהו, פסוק בישעיהו.
זה גם על קדוש ברוך הוא, אבל זה גם מדבר על מלך המשיח.
מה זה בזרועו יקבץ טלעים?
המשיח,
מדברים אותה הרבה פעמים לרועה צאן,
ביחזקאל ועוד.
הוא הולך עם העדר, פתאום איזה קיבסה בורחת, איזה איזה בורחת.
משיח לא מוותר על אף אחד. בזרועו יקבץ טלעים,
ובחיקו יישא, כמו שכתוב על משה רבנו,
עלות ינהל. הוא מנהל אותם בעלייה.
זה אומר שאתה לא מוותר על אף כוח ואף ניצוץ.
עכשיו רבותיי, מוריי ורבותיי, שימו לב להבדל הדרמטי בהדלקה בין שמן לבין נר.
כשמדליקים נר,
התחושה של הרואה את ההדלקה היא שהנר והאש מסוכסכים זה עם זה.
האש יורדת למטה ואוכלת את השעווה,
השעווה מתעצבנת וזולגת לצדדים,
המון המון שעווה מתבזבזת בעצם, נכון?
לא נשאבת לתוך האש כי היא הולכת הצידה,
וכשהנר הזה נגמר יהיה לך באמצע איזה חור, ומסביב גוש האהבה לא מנוצל כלל.
לעומת זאת, בשמן,
השמן נשאב לתוך הפתילה,
פשוט נשאב ולא נשאר גרגיר.
הפתילה גומרת לשאוב את הכול.
זה נקרא להשתאווה בגופא דמלכא.
אופן ההדלקה, אופן ה... איך זה דולק?
אחרת לגמרי מנר.
זה דולק באנרגיה רוחנית של עלייה מלמטה למעלה. כמובן שאתם יודעים שכשמים את הפתילה בשמן, גם לפני שהם מדליקים,
השמן עולה מעצמו.
הפתילה נהיית ירוקה כי השמן מטפס, מתגבר על כוח המשיכה.
מישהו אמר לי איך זה נקרא אפקט משהו,
איך זה נקרא?
קפלה, קפלה, משהו קפלרה, קפלירה, משהו, לא זוכר את השם,
אפקט כלשהו בפיזיקה,
שהשמן מתגבר על כוח המשיכה, הוא כאילו רוצה לעלות למעלה, הוא מטפס.
וכשזה נדלק,
זה פשוט נשאב,
זו תנועה של אתה רוצה להתבטל אל הגודל.
לכן ביט
בזרועו יקבץ טלאים, זה הפסוק,
טלאים זה כל מיני כאלה, זה הכל מתקבץ, הכל עולה.
צריך לכוון איסוף הניצוצות,
שנזכה לאסוף את כל הניצוצות
לעבודתו יתברך בנפש,
את כל חלקי עם ישראל, כל היהודים, גם הרחוקים ביותר, גם הזה, יתאספו ויהיו ביחד.
אחינו השבויים שבים,
מדליקים נרות בחנוכה בבתיהם.
הכל יתכנס, שום דבר לא ילך לאיבוד. אף יהודי לא ילך לאיבוד, אף כוח לא ילך לאיבוד.
אף, אף, בסדר? כי פעולת ההדלקה, אתה רואה, אתה מסתכל, אתה רואה איך הכל נשאב, אתה מסתכל אחר כך למטה,
תענוג, תסתכלו על מנורת החנוכה אחרי שגמרתם להדליק,
אחרי שהסתיים,
תסתכלו למטה, תראו, לא נשאר טיפת שמן.
הכל נשאב.
תענוג לראות את זה.
הכל ככה,
תהילה שאוהבת את הכל.
טוב,
הלאה.
אחד הדברים החשובים במצווה,
בוא נאמר ככה, התכלית של המצווה
זה הקדושה.
המצווה עצמה היא
מבוא לקדושה, שנאמר,
אשר קידשנו במצוותיו הציווננו. אז אני רוצה אותך להביא לקדושה.
הקדושה נמדדת במה נשאר אצלך אחרי המצווה.
כשאתה מקיים את המצווה, אתה יודע, אבל מה קורה אחרי?
האם נשאר איזה רושם מן המצווה?
כדי,
כדי לקבל את הראשון, אדם צריך להיות עסוק במצווה.
כתוב שירא מצווה מצילים מן הפורענות.
אחת המעלות בהדלקת שמן,
שלשמן יש ריח.
לריח
שמניך הטובים.
שמן תורג שמך על כן עלמות תרבוך, נכון?
נודף כשמן הטוב, רכון נודף כשמן הטוב.
שמן יש לו ריח, לנר אין ריח.
הדלקה בנר, אלא אם כן זה נר שעבה ששתלו בו כל מיני גורמי ריח, אבל אין לו ריח טבעי.
שהבא היא חסרת ריח.
נר, וכשמדליקים בשמן,
אגב, המילה נר,
המילה נר בלשון חזל הכוונה כלי חרס שבתוכו סתמים שמן.
בסדר?
אז לשמן יש ריח.
ואז יוצא שכשאנחנו מדליקים את מנורת החנוכה בשמן,
אנחנו גם מריחים את המצווה.
כלומר, אנחנו לוקחים את אותו דבר פנימי, נקודה פנימית שעליה דיברנו,
ולא רק אנחנו, אנחנו לא רק רואים אותה,
ולא רק ידינו התלכלכו בהכנת הפתילות וכל הדברים האלו,
אלא אנחנו מריחים אותה לתוך תוכנו.
וזאת נקודה, עוד פעם, נקודת השם היא נקודה חמישית, נקודה משיחית, מה נאמר על המשיח?
ועריכו ביראת אדוני ולא למראה עיניו אשפוט ולא למשמר אוזניו יוכיח ושפעת ארץ וצדק דלים וכו' וכו'. כן.
אה, רצית להגיד משהו? סליחה.
אז אומר לנו כאן,
ועריכו ביראת השם,
משיח, יוצאת מהפסוק לריח שמנך הטובים.
כן, הטוב, משיח, הוא רוצה להביא טוב לעולם, אנחנו מריחים את זה.
מה צריך לכוון?
ספיגת הנקודה העצמית לתוכנו ממש, כמו משיח.
שבט אשר אחראי על השמן, טובל בשמן רגלו.
מי שמספק לעם ישראל,
אומרים שאחת הסיבות,
מה לקח להם שמונה ימים להביא שמן?
תלך פה לחנות, תקנה שמן זית. לא, אומרים שאחת הסיבות הייתה שמי שהיה
מופקד להביא שמן זית למקדש היה שבט אשר,
כי שם היו שמונים משובחים ביותר,
ולכן היה צריך להגיע לנחלה שם, ולמסוק זיתים, ולקח שמונה ימים, בסדר?
למה דווקא אשר?
אשר אותיות ראש.
ברוך מבנים אשר יהיה רצוי חי בטובל בשמן רגלו.
אם זה נקודת השמן, אין הבדל בין ראש לבין עקב.
איפה אני יותר יהודי? בקצה של הרגל או בראש?
אתה אותו דבר יהודי.
מי יותר יהודי? הרב הראשי או היהודי הכי פשוט בזה?
שניהם אותו דבר יהודים.
אצל אחד יותר בא לידי ביטוי, אצל השני פחות בא לידי ביטוי. אבל נקודת העצמי הזאת
של הריח, זה היה אצל כולם,
ולכן אנחנו זוכים להריח את הנקודה הזאת, שתהיה חלק מאיתנו.
הכהן הגדול ביום הכיפורים, זה גם כן מה שהוא עושה.
הוא טובל בענן.
כשאדם טובל במים,
הוא נכנס לתוך המים, אבל המים לא נכנסים לתוכו.
וכשהכהן הגדול טובל בענן,
כי בענן נראה על הכפורת,
הוא בתוך הענן, אבל גם הענן בתוכו.
כלומר, זו טבילה טוטלית, זה ביטול גמור.
זה מה שקורה כשאנחנו מריחים את המצווה, היא נהיית חלק מאיתנו.
וזה כמובן יוצא מרצף המילים להדליק נר חנוכה
אז להדליק נר חנוכה נ' ר' ח' נ' זה נפש, רוח, נשמה וחיה
בסדר? זה כאילו הרצף של מדרגות הנשמה השונות עד יחידה, יחידה היא מעל הדבר הזה
היא כאילו הכפה שבסוף
בסדר? אז זה...
מה?
רק ראשון שאמרנו לרעך?
כי כשאתה,
כל הדברים האלה, נפש, אוח נשמה, חיה, כתוב שנשמה,
זה, ריח זה דבר שהנשמה נהנית ממנו.
אומרים שחוש הריח לא היה בחטא של האדם הראשון.
האדם הראשון השתמש בכל החושים שלו כדי לחטוא.
גם במשש, ואכל, ורעה, וטעם, וכו' ושמע,
רק חוש הריח לא היה בדבר הזה, זה חוש משיחי,
חוש נקי.
אנחנו רוצים להריח את המצוות. אגב, זה נכון בכל המצוות.
כדאי שגם לסוכה יהיה ריח,
כדי שגם למצות יהיה ריח, כדאי ש... אבל בחנוכה זה מאוד בולט, אתה מדליק בשמן, יש לו ריח.
כן, טוב.
כולנו בחנוכה,
אנחנו גם משתדלים להיות מהדרין מן המהדרין.
מה זה, מה זה להדר?
רש״י אומר מהדרין, זה מחזרין
אחר המצוות.
ככה רש״י אומר.
החיזור וההידור גורם לרצון להתפשט.
אני לא רוצה להיות רק שבע, שבע, נושאות שמן, שמונה.
אני ספציפית לא רוצה להיות שמן,
אבל במצוות אנחנו רוצים להיות שמנים,
כן?
להשמין, להרחיב, ל...
אז זה ההידור, במקום,
תנדה, נר אחד כל יום,
נר אחד לכל בית אחד מספיק.
לא, אני רוצה, מוסיף והולך, נר, שתי נרות, שלושה נרות, ארבעה נרות, וגם לכל אחד מבני הבית וכולי.
התפשטות, השמנה.
זה מהדרין.
התכונה של השמן
שהוא שמן, שהוא כתם שמן, שים אותו, מה קורה לו?
מתפשט.
הוא גם, נכון,
על הבגד, גם אם נופל כתם מים, הוא מתפשט.
אבל הוא מתפשט, אחרי זה הוא מתכווץ,
אחרי זה הוא נעלם.
כתם שמן מתפשט, זה לא נעלם, כי הוא מפעפע בכל דבר, והוא ממשיך להתרחב.
גם אחרי הרבה זמן הוא עוד, מה קרה לזה? התרחב, יוו, זה נכון.
אוכלים חיים מבליל שבת, מי כאן אוכל חיים מבליל שבת?
אה?
חי עם איזה סגולה בדוקה לכתמי שמן שעופו לכל עבר.
רגע, נופל לך הדג לרוטף, פיצוץ.
בסדר? אחינו, אולי אשכנזים אכילו כפילטפי, שאם יפול, לא יהיה בעיה.
לא, זו התפשטות. זה המהדרין.
המהדרין זה לקוח מהמלך הדר.
המלך הדר הוא המלך השמיני.
המלך השמיני
במלכי עולם התוהו.
כל המלכים מתים, מולכים ומתים,
והמלך הדר מולך וחי. למה?
כי הוא נשוי.
יש לו אישה, איך קוראים לאשתו?
מי תבל, בת מטרד, בת מי זהר.
כלומר, יש לו גם אישה וגם חותן.
הוא חלק ממשפחה.
אז כתבתי כאן, הדר מהדרין התפשטות,
יוצא מהמלך השמיני, הדר.
מה צריך לכוון?
בניית כלים לאורות.
ההוא רוצה להתפשט, להתפשט, להתפשט, צריך לבנות לו כלי.
גם פה בחנוכה, שמן רוצה להתפרסם, אנחנו נותנים לו את המנורה של החנוכיה,
נכון? גם המלך הדר, היה לו כלים לאורות כי הוא היה נשוי,
היה לו בית.
מצוות נר חנוכה היא מצד אחד מצווה לפרסם,
אבל זה לא פרסום מופרע,
אלא זה נר איש וביתו.
זה פרסום שיוצא מתוך בית,
ואנחנו נקרא לזה תוחמים את ההתפשטות הזאת,
כן? בניית כלים לאורות זה ריבוי אור, הדר.
עכשיו,
עוד הערה קטנה, מי גם כן נקרא הדר?
יוסף.
בכור שורו,
הדר לו.
יוסף, כבר מהשם שלו אתה שומע שהוא רוצה כל הזמן להוסיף,
להיות מוסיף והולך. יוסף פוסק, מוסיף והולך.
והוא מתפשט. הוא מעורר הרבה מאוד קנאה על הדבר הזה, אבל בסוף יוסף מבין שכדי לבנות כלים טובים לאורות, מה הוא צריך לעשות?
כדי שהאורות יפעלו, מה הוא צריך לעשות? לבנות
כלים לאורות.
והוא עוש... זה מה שקרה, בדיוק הפרשה, הוא בונה המון המון כלים לרעיונות שלו.
כן?
לבושה,
בבחינת יוסף,
כן?
יש בונה לבושים, בכור, שורו, הדר, לא.
יוסף מוסיף והולך, בונה כלים לאורות המרובים. אז בעצם בחנוכה אנחנו אמנם מהדרין ומתפשטים, אבל זו לא התפשטות אינסופית.
הגמרא אומרת,
הגמרא מאמטת אותנו.
תגיד,
נר ביתך,
נר שבת ונר חנוכה, מה עדיף?
כלומר, זו התלבטות. מה עדיף? ההשפעה, ההתפשטות, הפרסום, או שלום בית?
מה אומרת הגמרא?
שלום בית עדיף.
אתה יכול להתפשט, אבל צריך בסיס.
כהן הגדול, מה הוא צריך להיות?
מג'וויז,
נשוי,
שנאמר וכיפר בעדו ועד בית הוקרה ישראל. אם אתה לא נשוי,
מה אתה מכפר על כל העולם? לא טוב, אתה חייב להיות נשוי.
קודם כל בסיס,
הדר, יש לך, אתה מהדרין, אתה קודם כל בונה בסיס,
להורות, לכלים, ואז אתה משפיע את ההורות התוכה.
מי, יוסף?
איזה כלים הוא עשה?
מה קראנו בפרשה?
בנקיץ?
לעשות את כל הזה, ולבחור זה, לעשות שמירה של התבואה, ולעבור ב...
זהו.
והדבר האחרון, הכוונה האחרונה,
ממש יוצאת מהברכה עצמה.
פרדים אומרים להדליק נר חנוכה.
להדליק נר חנוכה, ראשי תיבות נחל,
נכון?
נחל. מה זה אומר נחל?
נחל, יש פה,
נפשנו חיכתה להשם, ונוצר חסד לאלפים.
כשאנחנו מדליקים בשמן,
אנחנו עוסקים כאן בכוונה בשמן, ומדליקים להדליק נר חנוכה,
מבינים שהמילים להדליק נר חנוכה זה נוצר חסד לאלפים.
וזה גם נפשנו חיכתה להשם.
אנחנו כנראה נוגעים כאן במשהו מאוד מאוד עתיק. מוריי ורבותיי,
עץ הזית יכול לתת פירות גם אחרי 500 שנה.
אתם יודעים את זה?
יש פה זיתים בארץ ישראל, נכון, דודי, אני צודק?
יש פה זיתים בארץ ישראל, בני 500 שנה, שנותנים פירות.
בסדר? אני קיבלתי פעם בקבוק שמן זית כזה
ממישהו, אמר לי, זה עץ של 300 שנה. נתן לי בקבוק שמן זית.
הם גאלו איזה שטח ליד כוכב השחר,
העבירו אותו לטבוע, וישר מצל זה.
לא, אין דבר כזה. אין לזה אח ורע בשום עץ פרי, לא נותן פירות. הוא עץ כמה שחי חי.
אתה נוגע בעתיקות.
נפשנו חיכתה להשם.
הזית הזה הוא מעץ שמדבר איתך מלפני 500 שנה, העץ הזה.
הוא שם אותך בדורות הקודמים, ממנו אתה מדאיג, אנחנו נחכה, יש לנו זמן.
אנחנו רוצים, אבל אנחנו, יש לנו סבלנות,
נפשנו חיכתה להשם,
נוצר חסד האלפים,
דור אחרי דור,
שנה אחרי שנה,
לירושלים הבנויה עד שהגיע הזמן.
אם לעם ישראל לא הייתה סבלנות, מה היינו מגיעים לכאן?
אם היינו קצרי רוח,
עברו כבר אלף שנים, לא נגעלנו, מה יהיה? יאללה, הלך עלינו.
יש לנו זמן.
לכן צריך להיות מול הנרות חצי שעה. לאן אתה? מה אני אעשה חצי שעה?
תשב מול הנרות, תפנים.
נכון, נקודת העצם
שלא בלה עם השנים והזמן וממתינה לגילוי לאורך אלפי שנים. נכון? זו נקודת עצם הלו״ז שנמצאת כאן, שהיא לא בלה בזה. אז יש נקודה כזאת בעם ישראל.
היא באה, אתה מדליק בשמן, זית, הפעם זה שמן זית,
הגענו לזית סוף סוף.
אתה מדליק מפרי של עץ, בין מאות שנים הוא יכול להיות העץ הזה.
פילי פלאות. הוא לא מת, הוא חי לעולם כמעט.
מקבילה
למסיק השמן והזית העתיק.
תראו כמה כוונות יש כשאנחנו מתעסקים בשמן.
שמן ושמן זית,
וכשאנחנו בעצם מבינים שאנחנו עושים כאן איזה משהו שהוא דומה למנורה,
הוא זיכרון המקדש,
הוא דומה למנורה, ואז מכוונים את הדברים האלו,
ויש תפילות, אני קודם הזכירו כאן את הריבוע הזה, שזה בסדר גמור, אני לא זה, אבל
כדאי להתעסק במצווה.
יש תפילה לפני שימת הפתילות.
יש תפילה לפני ששמים את השמן, יוסקים את השמן.
תעסק עם רצוות וגם טיפה מתלכלכים והידיים ככה זה באש ריח והבית נהיה ספוג באור הזה
כשקצת מדריכים פנימיות התורה מבינים שזה לא רק הלהבה
ההלכה עוסקת בלהבה, פנימיות התורה עוסקת באיך הלהבה נוצרה
מה יצר אותה? מה החומר איתו אני מדליק?
בסדר?
איך?
הטבת הנרות, הוא אומר לנו רבי יצחק
הרמב״ם פוסק וככה אומר שם רב חיים שהטבת הנרות זוהי הדלקתן והטבה היא רק כהן והדלקה כשרה בזר
אז אנחנו, כל המשולשים האלה, עם הזה,
אנחנו מבטלים את הטבת הנרות.
היכולת של כל אחד מאיתנו להיות כהן לשבוע או לשמונה ימים,
היא בעצם להתעסק עם הדבר הזה.
אז לכן, אני מסיים במה שפתחנו.
ראוי מאוד מאוד להדליק,
להיות מהדרין מן המהדרין, ולהדליק בשמן זית.
ראוי למאכל תוצרת ארץ ישראל,
ולכוון את כל הכוונות שמופיעות כאן בדף הזה. אפשר לשמור את הדף.
לעשות, יש פה כמה כוונות, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש כוונות.
בשישה ימים, בשבת, אני מוותר לכם, בשבת נושא שבת אני מוותר לכם.
אולי נוסיף עוד שתי כוונות לשנה הבאה,
ולזכות להארת השמן הנצחית בתוך נשמתנו, אמן ואמן.
אם תהיו!
