טוב, שלום לכולם.
אנחנו בעצם עדיין קצת מדלגים מדף א' לדף ב'.
ראינו בעל פה את מקור תשע בדף ב',
אחרי זה צילמנו,
למדנו פעם שעברה מקור עשר,
ולא סיימנו את פסקה שבע בדף א'.
בסדר?
אז רק להזכיר לעצמנו במה אנחנו עסוקים.
אנחנו עסוקים בלהבין שתהליך גאולתנו...
אם נדבר רגע שוב אולי על העקרונות.
משנת הציונות הדתית, עיקרון ראשון, קודש בחול.
איך התחילה?
עיקרון שני,
קודש בחול ברמת אומה,
בארצה ובמדינתה.
כלומר, קודש בחול לאומי.
ג',
התהליך
שדרכו יופיע בהמשך הקודש בחול,
הוא דווקא שהחול קודם אל הקודש,
כי הוא מביא תשתית,
ולכן החול זה בניין האומה בצד החומרי שלה,
מבחינת משיח בן יוסף.
כל הבנין החומרי של האומה שיסודו רוחני,
אבל עדיין לא מתגלה בפועל,
באופן מלא כמובן,
וכדי שהתהליך הזה יקרה,
אז
צריך שזרע בהמה יהיה לחוד,
וזרע אדם לחוד,
ואנחנו עסוקים קצת בסוגיה של זרע בהמה, זרע אדם,
ומדוע
כל אחד מהם יצטרך להופיע לחוד, כי דווקא
טיפוסים מלאים משפיעים יפה אלו על אלו,
כי שלמות הצורה מוכרחת להיברא.
זרע בהמה הממד הלאומי,
החומרי, זרע האדם הממד האלוקי,
התרבות הישראלית, בתוך הלאומיות וכולי.
בזה אנחנו עסוקים.
אז רק כדי לסיים את כל החלק הזה,
אז רק נקרא שוב את פסקה מספר 7,
ונראה את כל התמונה עכשיו בפעם אחת אחרי כל הסיבוב שעשינו.
אז אני חוזר שוב לתחילת שבע,
דף א',
הדף הראשון,
משנת הציונות הדתית א',
עמודה אמצעית, מקור שבע,
בעמודה אמצעית למטה.
סדר הגאולה ותחיית האומה בארץ ישראל,
חלק מזה כבר דיברנו,
אז אני אתקדם.
סדר הגאולה ותחיית האומה בארץ ישראל צריך ללכת על פי סדרי הנבואה
של הפסוק בירמיהו ל"א,
וזרעתי את בית ישראל לבית יהודה זרע אדם וזרע בהמה,
ודרישת הגמרא
הדרשה של הגמרא שדורשת מהכתוב זרע פעמיים,
זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד.
מדוע זה צריך להיות לחוד?
שלמות הצורה מוכרחת להיברא.
כלומר,
היות אנחנו רוצים שלמות צורה,
אנחנו רוצים שלם שמכיל שלמים,
ולא שלם שמכיל חלקים.
ולכן הנפשות הנוטות לבניין מעשי, ליישוב ארצי
ולשאיפה מדינית,
שזה כל הביטויים הלאומיים החומריים שלנו,
יישוב ארצי,
יישוב ארץ ישראל,
יימוש הביצות,
הקמת התיישבות,
התחלת צבא,
שאיפה מדינית.
פוליטיקה,
חלק מהכניסה לפוליטיקה הבינלאומית,
מדינאות וכו' וכו',
אז הנפשות הנוטות לבניין מעשי ליישוב ארצי ולשאיפה מדינית,
מוכרחות להתייצר בכל הגוונים החזקים הצריכים למידה זו.
כלומר, זאת נקודה שהדגשנו אותה.
היום אנחנו רוצים שלמות צורה,
אז אנחנו לא רוצים רק שלמות צורה בצד הטכני שלה.
כלומר, יהיה מי שיבנה את המדינה בצדה החומרי,
ויהיה מי שינפח את התוכן האלוהי הרוחני לתוך המבנה החומרי הזה.
זה טכני.
אבל כדי שזה יהיה אמיתי ושלם,
שלמות צורה,
דווקא טיפוסים מלאים,
משפיעים יפה לו על אלו, כדי שזה יהיה אמיתי,
צריך שהנפשות,
סוג הנפשות,
האופי של הנפשות,
התכונה של הנפשות,
התרבות של הנפשות,
עולם האמונות והדעות, השאיפות,
סדרי עדיפויות וכו',
הם יהיו סדרי עדיפויות כאלה שיש אישיות כזאת של זה רבי אמה.
יש אופי כזה של זה רבי אמה.
זה לא רק יכולת לבצע פעולה של זה רבי אמה.
זה אישיות כזאת, עם תודעה כזאת,
עם תרבות כזאת,
עם...
ממילא עם יכולות מעשיות כאלה,
שגם יצליחו להופיע בפועל.
לכן, הקדוש ברוך הוא חייב לייצר נפשות כאלה.
נפשות הנוטות לבניין מעשי,
זה לא אנשים שיודעים לבנות בניין מעשי.
בסדר?
כי יכול להיות שגם אדם רוחני יש לו כישורים טכניים.
אז הוא יודע לבנות בית.
כן, אנחנו לא מדברים על זה.
אנחנו מדברים על זה שמי שיודע לבנות בית,
זה מי שהאישיות שלו היא בניית בית.
והתודעה שלו זה בניית בית,
ולכן הוא בזה מתמקד,
והוא מרוצה מזה,
ושמח מזה,
ויש לו סיפוק מלא מזה,
ואנחנו עושים את זה עד הסוף,
כי הוא רואה בזה את כל עולמו.
לא חסר לו שום דבר חוץ מזה.
צריך להבין, התרבות של הציונות החילונית ביסודה,
כן,
אנשי הציונות הרוחנית,
הציונות הרוחנית הרעיונית,
לא רק המעשית.
שזו תפיסת עולם, זו תרבות שלמה.
ולכן לפי הדבר הזה, שום דבר באמת לא יהיה חסר.
כי זה ממלא את כל החיים.
אז מצד אחד, הנפשות הנוטות לבינן מעשי לשוב ארצי
ולשאיפה מדינית מוכחות להתייצר בכל הגוונים החזקים המתאימים למידה זו,
כי אנחנו רוצים שלמות צורה ורוצים טיפוסים מלאים.
אז כדי שיהיה טיפוס מלא שייצר שלמות צורה,
יצטרך להיות טיפוס מלא.
לא טיפוס שבאופן טכני יודע לבצע,
אלא טיפוס שבאופן אישיותי,
תודעתי, פנימי, שייך למה שהוא מבצע.
בסדר?
לכן הנפשות הנוטות, הבורא
ברא את הנפשות האלה עם הנטייה הזאת.
מוכחות להתייצר, הקדוש ברוך הוא יצר אותן ככאלה.
בכל הגוונים החזקים המתאימים למידה זאת,
זה גם הזכרנו שהמילה חזק ברב,
בהקשרים האלה,
זה תמיד בא לידי ביטוי ביחס לזרע בהמה,
כי
הממד הבהמי החומרי הוא חזק,
יש לו צד של חוזק,
של תוקף,
של עוז,
של עוצמה,
ביטחון,
צבא,
כלכלה,
מדינאות,
זה דורש חוזק.
וכולי,
חוזק פנימי, חוזק מנטלי, חוזק מעשי, לפעמים גם,
וכולי.
ומצד שני, מצד שני,
ואנשים בעלי הנפשות האציליות,
מחיי הרוח ומעדני הנשמה,
השופעים ומזריחים מתוך השם העליון לאומה והעולם,
גם הם יצאו לפועל בכל מילואים,
ולכן אל מול הנפשות,
שהקדוש ברוך הוא צריך לייצר שם נפשות,
של זרע בהמה,
צריך לייצר נפשות של זרע אדם,
שהאישיות,
התודעה,
הסיפוק הפנימי,
שאיפת החיים, התרבות,
היא שאיפה של עדינות,
של אצילות,
של רוחניות,
של אלוקיות,
וכולי וכולי. ועל ידי
שכל אחת מהנפשות האלה תהיה לחוד,
זרע אדם לחוד, זה הרבה יותר לחוד,
אז
ממילא אחר כך תהיה ההשפעה זה על זה,
דווקא טיפוסים מלאים משפיעים יפה אלו על אלו,
כן?
מלא ועוד מלא שווה מלא, שלם ועוד שווה שווה שלם.
דווקא טיפוסים מלאים משפיעים יפה אלו על אלו,
ומתחברים יחד,
לכאן הגענו בעצם,
ליצירת גווה לאומית אורגנית גדולה,
זה זרע בהמה,
בסדר?
ליצור את הגוף הלאומי שלנו,
משיח בן יוסף,
שאור חיי נשמה קדושה כבירת כוח זורח עליה,
זה זרע האדם.
זה הממד השני,
בסדר?
עכשיו שימו לב,
עכשיו,
גם את המשפט הבא כבר למדנו,
אבל המשפט הבא עכשיו,
רק אני רוצה שנראה את כל ההקשר רגע,
המשפט הבא הוא מסביר לנו
עד לאן מגיע גבול הגזרה של זרע בהמה.
כלומר,
זרע בהמה זה לא רק מי שהוא
באישיות שלו ובתודעה שלו ובפעולה הטכנית שלו,
הוא יודע לבנות חומה ומגדל,
ויודע לייבש ביצה, ויודע לבנות צבא,
ויודע להעמיד כלכלה,
ויודע לנהל יחסים דיפלומטיים.
זה לא רק זה,
כי אז זה נשמע מאוד טכני, מאוד חומרי,
זה פחות תודעתי, פחות רעיוני.
אומר הרב, שימו לב,
החיים האצילים העליונים,
כשהם מלאים בכל יפעת גבורתם,
זה
אנשי זרע אדם,
זה קשור לסוף המשפט הקודם,
וכולי,
אז החיים האצילים העליונים,
כשהם מלאים בכל יפעת גבורתם,
אינם ממסד
עד התפחות שלהם, מהמסד עד התפחות, מלמטה עד למעלה,
נעלים מחיי ההמון,
כלומר,
אנשי זרע אדם,
איזה נעלי מחיה,
מאנשי זרע בהמה,
עכשיו תראו לאן מגיע זרע בהמה,
נעלים מאנשי ההמון,
שעיקר מעיינו של ההמון
הוא תיקון המעמד הכלכלי,
כלומר,
איך יתגלה בפועל זרע בהמה
בצד הפשוט הטבעי שלו,
ההמוני שלו,
איך הוא יתגלה?
בצד.
של הכלכלה,
של הקיום הפיזי.
זה מה שיעניין אותו בהתחלה, הקיום הפיזי.
אומר הרב,
רגע,
אבל אל תחשוב שמה שכלול בזה רבי אמה זה
רק מי שעיקר מעיינו הוא תיקון המעמד הכלכלי.
שאנשי האצילות הם למעלה מכל זה.
אלא ואפילו החכם והסופר שבו,
אפילו אנשי החוכמה,
והספרות,
ואפשר להוסיף היום, והמוזיקה,
והתיאטרון,
וכל מה שאנחנו מכירים היום,
אם סך הספרות שלהם,
וסך האומנות שלהם, וסך במרכאות התרבות שלהם,
זה בגבול הגזרה האנושי של שכל או מוסר אנושי,
ולא נובע מהממד האלוהי,
כל זה בבחירה,
זה עדיין זרע בהמה.
אז הסופר הכי...
איך נקרא לו?
מוחכם.
בסדר?
שכתב ספרים ורשתות הספרים,
כל הספרים שלו בחלון הראווה,
וכולם עליו משבחים אותו וקיבל
18 סוגים של פרס ישראל.
אם הוא לא יונק
בתודעה ובבחירה מהממד האלוקי,
זה זרע בהמה.
צריך להבין את זה.
אז זה רבי אמה,
זה לא רק מי שמטפל בצדדים החומריים הבהמיים הנמוכים,
כמו למשל עצם הקיום הפיזי,
כולל הכלכלה.
לא.
אלא גם הסופר והחכם שבו.
אקדמיה, הכל.
הכל.
אני לא אזכיר פה שמות של סופרים,
אתם יכולים לבד לחשוב על זה.
בסדר?
אז אפילו החכם והסופר שבו סוף סוף עמוני,
עמוני, ארצי ומעשי בכל מעיינו לחיי הזמן והעולם,
למה הוא עדיין ייקרא זה רבי אמה?
כי בסוף הוא בגבול גזרה של העולם הזה, הוא...
האור המקיף שלו, כן, גבול הגזרה שלו, מה ש...
הגבול שהוא שם לעצמו,
זה חיי הזמן והעולם.
הכל קשור לדעות ולמחשבות ולרצונות ולשאיפות
של זמן ומקום.
של
עולם הזה,
של גבול,
ולא אין סוף אלוהי.
ולכן, והקפה רוחנית עולמית,
כלומר,
למעלה מן העולם הזה,
לא תיווצר ברוחו.
בסדר?
אז זה רק להשלים לנו את זה רבי אמה,
עד לאן זה מגיע,
זה רבי אמה. סיכום, אבל הטיפוס השלם של גיבורי האצילות,
זרע האדם,
מעציל על גיבורי הגשמיות
זרע בהמה,
את אות קודשם, על ידי קרני זוהר המופיעים
שב או מערב לדורנו.
כעת כבר הקיץ הקץ,
ביאה שלישית הוחלה,
זה קץ צריך להיות שמה.
הטיפוס,
כן, דרך אגב,
הקץ,
הקץ המגולט זה לא רק קץ מלשון סוף,
אלא הקץ גם מלשון יקיצה.
כשאדם מקיץ,
הקץ המגולט זה גם מלשון יקיצה,
ככה הם חכמים.
אז
כעת כבר הקיץ הקץ,
ביאה שלישית,
גאולה שלישית ואחרונה וסופית הוחלה,
הטיפוס של זרע בהמה הולך ונוצר לעינינו,
זה כל מה שהוא ביטוי לבנין החומרי של האומה,
משך בנוסף את זה,
כמובן הרב כתב לפני הקמת המדינה כמובן,
אבל לא יוכל לבוא לשלמות גבורתו,
אבל אם באמת רוצה להיות גיבור,
הטיפוס של זרע בהמה שהוא טיפוס גיבור,
גיבורי הגשמיות,
גיבורי הגשמיות לא יכולים.
להוציא אל הפועל באמת את כל גבורתם,
אלא אם כן יספגו לקרבם את הממד האלוהי של זרע האדם.
ביאה שלישית הוחלה,
הטיפוס של זרע בהמה הולך ונוצר לעינינו,
אבל לא יוכל לבוא לשלמות גבורתו,
גם הגבורה שלו,
אף על פי שהוא יחשוב שהוא גיבור,
היא לא גבורה שלמה,
וקל בחומר לספוג רוח עדינותו הפנימית.
ומגמת חיבורו לעמית גוייתן וכלבה חומר,
הוא לא יוכל למלא את הגבורה הגשמית הפיזית, נגיד צבא,
צבא מנצח וכו',
הוא לא יוכל לספוג,
הוא לא יכול לבוא לשלמות גבורתו ולא לספוג את הרוח.
מה תהיה הרוח שלך?
ביטחון המדינה, ערבות הדדית, אחריות חברתית,
כל הרעיונות האלה הם יפים מאוד, אבל זה לא מספיק.
אז לא מספיק שאתה תהיה איש לוחם גיבור, כן?
חייל לוחם גיבור,
ולא מספיק אפילו שאתה תיטע בתוכך דעות ורוחות של...
דעות ורוח של שכל אנושי ותובנה אנושית בלבד,
אלא,
אז עוד פעם,
זה משפט חשוב.
כעת כבר הקיץ הקץ,
ביאה שלישית הוחלה,
הטיפוס של זרע בהמה הולך ונוצר לעינינו,
אבל לא יוכל לבוא לשלמות גבורתו מצד הגבורה אפילו.
וקל וחומר לספוג רוח עדינותו הפנימית ומגמת חיבורו לעמית גוי איתן,
כלומר,
א',
לא תבוא לשלמות הגבורה שלך, ב',
אם אתה רוצה לנפוח רוח.
עולם של אמונות ודעות בתוך הגבורה הזאת.
וקל וחומר,
אם אתה רוצה להעמיד גוי איתן העם,
בשלמותו,
בצורה שלמה, את עם ישראל,
אין דרך כי אם על ידי זרע אדם,
שהם קוראים לבצר על ידי גדולת עוז קודש.
זרע האדם חייב להיות הנשמה הפנימית
של הגיבור,
הגבורה החיצונית של זרע בהמה,
כל סוגי הגבורה החיצונית האלה.
בסדר?
ואחרי שלמדנו בדף ב',
את איגרת קמ"ו,
בדף השני,
שבתקופה
שהרב מדבר עליה,
אז
באמת היה שני סוגי נפשות,
שני סוגי אנשים,
שני סוגי קבוצות, כל מה שדיברנו פה
למה בני המושבים לא רוצים רבנים.
אבל לאט לאט זה הולך ומתחבר,
הנה הדור שלנו הוכחה שאין שום סתירה בין
מהות ונשמה של זרע אדם
לבין יכולת של הופעות מעשיות של זרע בהמה,
זה כבר
זרע בהמה וזרע אדם הולכים ומתכללים,
ישנה הכללה,
הולכים ומתחברים.
בסדר, זה סוף המשפט הזה.
אז אין אפשרות להעמיד את הגוי האיתן,
כי אם על ידי זרע אדם,
שהם קוראים לבצר על ידי גדולת עוז קודש.
בסדר?
כן.
מצוין.
אתה שואל,
טוב רגע, אביתר, אני אעצור אותך באמצע.
אביתר אומר, איך אתה מגדיר את הרגע הזה?
אז זה בדיוק השלב הבא של השיעור,
בדף ב', מקור 11. בדיוק זה.
לשם הגענו.
אני מחדד את מה שאביתר אומר רגע.
אני חוזר לעקרונות.
העיקרון הראשון, קודש בחול.
עיקרון שני,
קודש בחול ברמת עם,
עם ישראל בארץ ישראל וכו'.
הלאה.
עיקרון שלישי,
מכוח התורה ביסוד, ובסוד המגמה בפועל,
עד שהיא תופיע בצורה מלאה.
נקודה שלישית.
אף על פי שהקודש הוא המקור של החול,
החול קודם לקודש,
זרע בהמה לחוד,
זרע אדם לחוד,
וזרע בהמה ראשון.
אבל חייב להוביל השלב שזרע אדם
ייכנס לתוך זרע בהמה, שואל לו אביתר, איך זה יקרה?
איך זה יקרה הדבר הזה?
אז זה בדיוק
מקור 11 אצלנו.
אז בואו נתקדם.
המקור 11 זה סוגיה שלמה,
אני לא יודע מספיק את הכל היום,
כי באמת יש פה איזה חשבון שצריך לעשות אותו,
אבל בואו ננסה להתקדם לפי הקצב שיש לנו פה.
מקור 11,
אנחנו במאמרי ראייה,
מאמר שנקרא לתקופת המעבר,
מאמר חשוב מאוד.
מעמוד 29,
כמדומני לא עד 30,
עד 31, אם אני לא טועה.
כדאי לכתוב, המקבילה של מאמרי
ראייה פה,
זה
שמונה קבצים,
כדאי לכתוב את המקור הזה,
שמונה קבצים,
קובץ א',
פסקה ס"ג.
א' ס"ג, זה שמונה קבצים, זה המקבילה לפה.
טוב,
אז בואו נלך לאט לאט, כי יש פה הרבה מה לדבר.
עכשיו נחזור ונתמקד,
אחרי שהבנתי שהאידיאל הגדול זה קודש בחול לאומי,
ובהתחלה הקודש לחוד והחול לחוד,
עכשיו איך תתחיל ההתאחדות של הקודש בחול?
זאת השאלה עכשיו, זה מה ששאל אביתר,
טוב מאוד.
אומר הרב,
כל מה שהעולם מתבשם,
ורוח האדם מתפתח בקרבו,
רואים אנו את החיים עוברים מן המצב האינסטינקטיבי אל מצב ההכרה.
זה משפט בהקשר למשפט הזה,
לא קשור דווקא לסוגיה שלנו.
ניתנו לה כמה דוגמאות, בסדר?
ככל שהחיים הולכים ומתפתחים,
בין של האדם היחיד, בין של עם ישראל,
בין של החברה האנושית בכלל,
של המין האנושי,
אנחנו רואים את החיים עוברים מהמצב האינסטינקטיבי למצב ההכרה.
ניקח דוגמה פשוטה.
כל אחד מאיתנו היה פעם תינוק.
בסדר?
יופי.
התינוק הזה,
שהוא פעם אנחנו,
כל אחד מאיתנו,
התינוק הזה חי בתחילת החיים שלו על פי אינסטינקטים.
מה זה אינסטינקטים?
חוקים קבועים
שמנהלים את החיים שלו.
ניקח דוגמה,
בסדר?
האינסטינקט, אנחנו נראה בהמשך עוד שורה אחת.
האינסטינקט הבסיסי ביותר,
ההכרחי ביותר,
זה עצם הקיום.
מה שרב קורא במשפט הבא,
חוק חפץ הקיום ושמירת הקיום.
הרצון להיות קיים והרצון להמשיך את הקיימות הזאת,
לשמור את הקיים הזה.
חוק חפץ הקיום ושמירת הקיום.
אינסטינקט החיים, יצר ההישרדות,
בקיצור, מה שנקרא יצר ההישרדות?
אז אומר הרב,
אז
חוק חפץ הקיום ושמירת הקיום.
כן,
כשאנחנו היינו קטנים,
יש לנו יצר הישרדות.
נכון.
היצר הזה מופיע בצורה אינסטינקטיבית.
למשל, תינוק יודע שכדי
לחיות... הוא לא יודע,
הוא
יודע באינסטינקט שלו, כן?
לא בשכל שלו.
יש אינסטינקט לתינוק, שזה כל אחד מאיתנו פעם,
שכדי לחיות, כדי להיות, אתה צריך לאכול.
יפה.
וכדי לאכול, אתה יודע איפה למצוא את האוכל שלך.
ואתה יודע לאכול עד כדי שביעה.
זה מאוד מעניין.
התינוק הקטן,
א',
יודע שהוא צריך לאכול,
ב',
יודע איפה לחפש את האוכל,
ג',
סוף סוף שהוא אוכל,
הוא אוכל עד כדי שביעה.
ואז הוא שבע את התינוק, ואכלת
ושבעת,
ו...
ונרדמת.
נכון?
יופי.
מצוין.
בסדר?
מאיפה הוא יודע את כל זה?
מאיפה הוא יודע שהוא צריך לאכול?
מאיפה הוא יודע איפה מוצא את האוכל שלו?
מאיפה הוא יודע כמה לאכול?
תשובה?
אינסטינקט.
אבל זה פלא גדול, שתינוק קטן אוכל עד כדי שבייה.
אני אקח רק את הדוגמה השלישית.
תינוק קטן אוכל עד שבייה.
זהו.
דרך אגב, שאלה שנפתח אותה תכף.
התינוק הקטן הזה
הפך להיות אדם גדול.
שזה כל אחד מאיתנו.
כשהוא היה קטן, הוא ידע לאכול עד כדי שבייה.
וכשהוא התבגר, כלומר, עכשיו כל אחד מהיושבים פה,
לא בטוח שהוא ידע לאכול עד כדי שבייה.
אלא אם כן הוא תימני, זה משהו אחר. אבל אם לא...
פעם שאלתי, לא פעם,
יותר מפעם אחת,
איזה כמות של אוכל נזרקת בבתי מלון,
בארוחות, מהצלחות שמילאו אנשים?
לא מה נשאר
בפס, אלא ממה שאנשים לקחו.
איזה אחוז,
מה אתם אומרים?
לפחות 30 עד 50,
עד 70 אחוז.
נזרק,
נזרק. נו, אז איך איבדנו את הכישרון?
את הכישרון האינסטקטיבי הזה,
לאכול כדי שביעה,
תיכף נדבר על זה.
בסדר?
תכף, תכף, שנייה.
אז אם כן,
אז הילד הקטן הזה,
התינוק הקטן הזה,
הוא חי אינסטינקט.
ככל שהוא גדל ומתבגר,
הוא עובר להכרה.
אנחנו נראה תכף שהאינסטינקט מתחיל להיחלש.
נראה מתי,
זו
השאלה הבאה בתור.
האינסטינקטים מתחילים להיחלש כי הוא עכשיו עובר מאינסטינקט להכרה.
בסדר?
כלומר, נגיד אחרת רגע,
אצל האדם הנורמלי,
מה שמעניין אותו כשהתינוק זה לחיות.
ואצל האדם המתבגר,
הנורמלי,
הנורמלי,
שמה שמעניין אותו זה לא רק לחיות,
אלא למען מה הוא חי,
מה המשמעות של החיים האלה.
כלומר, יותר דעת, יותר הבנה, תודעה,
שכל וכולי.
אז זו דוגמה אחת על כל אחד מאיתנו בחיים האישיים שלנו,
שאנחנו עוברים מאינסטינקט להכרה.
בואו ניקח דוגמה ברמה הכלל-אנושית,
בסדר?
העולם לפני אלף שנה
היה עולם במרכאות מאוד פרימיטיבי.
כלומר,
התודעה,
השכל,
המדע והתרגום הטכנולוגי של המדע הזה,
כמעט לא היו מצויים במציאות.
נכון?
ככל שהאנושות הולכת ומתקדמת,
אנחנו כבר לא שייכים לאינסטינקטים,
אנחנו
שייכים לדעת,
אני אתן דוגמה מצחיקה קצת,
אבל היא דוגמה טובה,
ביחס לעם ישראל.
בסדר?
לא קרה כלום, הכל בסדר.
צופיי, זה חשוב מאוד.
מאוד חשוב.
לא באמת.
אני אתן דוגמה.
אני אתן דוגמה.
לפני 80 שנה,
מדינת ישראל ייצאה תפוזים.
פרי עץ אדר, נכון?
התפוח הזהוב.
יופי.
היום מה אנחנו מייצאים?
את ההייטק של התפוזים.
זאת אומרת, איך לייצר,
איך לגדל את התפוז הכי טוב.
עדיין אנחנו נגיד בתחום התפוזים,
ניקח את הדוגמה הזאת.
אנחנו בתחום התפוזים,
רק אני לא מדבר על הפיזי של התפוז.
אנחנו לא מוכרים תפוזים.
אנחנו מוכרים הייטק של תפוז.
בסדר?
זה עקרוני.
זאת אומרת,
ככל שאנחנו רואים שהאדם או החברה הולכים ומתפתחים,
החיים עוברים מן האינסטינקט אל ההכרה.
מה הדבר הכי נמכר היום בעולם?
טכנולוגיה, שזה מדע.
זה תרגום מעשי לחוכמה.
בסדר? אז מה אנחנו רואים?
ככל שהעולם, כל מה שהעולם מתבשם,
מתבשלים ויש לנו בושם טוב, כלומר,
הולך ומתפתח.
אנו רואים ורוח האדם מתפתח בקרבו.
כמובן,
ההתפתחות של כלל העולם היא בעיקר ההתפתחות של האדם שהוא מרכז העולם.
נראה בהמשך ישראל.
כל מה שהעולם מתבשם ורוח האדם מתפתח בקרבו,
רואים אנו את החיים עוברים מן המצב האינסטינקטיבי אל מצב ההכרה.
ולכן אני בטוח שאם אני אשאל כל אחד מהיושבים פה עכשיו,
למה אתה חי?
אז אם היית ילד בגיל ארבע,
היית אומר, לא יודע, כי אני חי.
יפה,
אם אני שואל עכשיו,
כל אחד מהיושבים פה למה אתה חי?
אני בטוח שנשמע פה תשובות של משמעות,
של תוכן,
של הכרה,
של דעת.
ברור.
אז יש עוד המון דוגמאות,
אני חושב
שזה מספיק כדי להבין את העיקרון.
אז
החיים עוברים,
אם כן,
ככל שהחיים מתבשמים, מתפתחים.
והאדם שהוא מרכז הבריאה הולך ומתפתח,
רוח האדם מתפתח בקרבו,
רואים אנו את החיים עוברים מן המצב האינסטנקטיבי למצב ההכרה.
מצוין.
תכף נראה שזה נכון גם בלאומיותם של ישראל וגם בתהליך גאולתנו.
זאת אומרת, אותו עיקרון,
אותו עיקרון באדם הפרטי,
אותו עיקרון בחברה
האנושית כולה,
ואותו עיקרון בגאולתם של ישראל.
ועדיין גאולה אחרונה.
בואו נראה.
אומר הרב,
חוק חפץ הקיום הוא שמירת הקיום,
הרצון להיות קיים.
החוק, האינסטינקט, חוק טבע, אינסטינקט,
הרצון להיות קיים.
הוא שמירת הקיום,
גם אני חי וגם אני רוצה להמשיך את החיים האלה.
כן, בעל חיים נקרא בעל חיים,
כי
יש לו בעלות על החיים.
הוא רוצה להמשיך את החיים האלה,
בעל חיים,
הוא בעלים על החיים.
א', הוא חי ב',
הוא רוצה להמשיך את החיים.
אז
חוק הקיום,
חוק חפץ הקיום, הוא שמירת הקיום,
שורר בדרך הכרח בנטייה טבעית בכל החי אשר על פני האדמה.
ובכל מלוא היקום, בכל מקום שחיים נמצאים שם.
כל מקום שיש חיים,
אנחנו נפגוש גם אצל בעלי חיים,
וגם אולי אצל צמחים,
על פי המחקרים,
אבל נגיד בעלי חיים זה מאוד ברור,
נפגוש גם אצל בעלי חיים את יצר הקיום.
את יצר ההישרדות.
בסדר?
חתול עובר כביש, פתאום מה זה מכונית,
פשיפ, הוא מנסה לברוח מלהידרס.
למה?
אולי שווה לך להידרס,
חתול יקר, אשתך ארגיז אותך הבוקר, אולי שווה.
מאיפה זה בא?
כלב טובע בים,
מערבולת,
הוא יעשה כל דרך כדי להינצל,
נכון?
אז זה לא רק אצל בני אדם ככה.
שתי הדוגמאות האלה,
לא הייתי אומר אדם במקום חיים,
ועדיין כולה חומר.
זה לא רק אדם ככה, זה כל מציאות שיש לחיים.
כל בעל חיים, זה מה
שכן הרב כותב כאן.
חוק חפץ הקיום ושמירת הקיום,
ולכן בזמן שיש איום על הקיום,
אז יש איזה אינסטינקט מאוד עמוק שמנסה לשמור
אותך מהאיום הזה ולהמשיך את הקיום שלך.
גם בעלי חיים,
כמו שאמרנו,
חוק חפץ הקיום ושמירת הקיום שורר בדרך
הכרח בנטייה טבעית בכל החייה שלנו.
כל החיים,
כל מי שיש לו חיים,
נגיד,
נקרא עוד דוגמה,
בעלי חיים,
שרוצים להמשיך את חיותם.
ובכל מלוא היקום.
בכל מקום שחיים נמצאים שם,
עכשיו שימו לב,
במקום שמתפתח השכל השופט,
המבחין את ערך הקיום לא בהכרעה טבעית,
כי אם בשפיטה שכלית,
במקום שמעבר לאינסטינקט של עצם הקיום,
שנמצא אצל בעלי חיים,
יש כבר שכל,
יש כבר הבנה,
יש כבר תודעה,
א' אצל האדם,
אתה חונן לאדם דעת,
אז האדם בשונה מבעלי החיים.
א', ב',
וככל שהאדם מתקדם בסדר התודעה שלו,
התודעה תופסת הרבה יותר מקום בחיים שלו,
כמו שאנחנו רואים בדורות אחרונים ביחס לדורות קודמים,
במקום שהתפתח השכל השופט, א',
אצל כל אדם ביחס לחיות,
למשל,
לבעלי חיים,
ב', אצל האדם
שהדעת היא יותר תופסת מקום,
כמו נגיד האדם המדעי-טכנולוגי,
אקדמי,
אמרו פה למשל,
כן,
לעבדים מתורה,
תכף
נראה. אז בכל מקום שחיים נמצאים שם,
סליחה,
במקום שהתפתח השכל השופט,
המבחין את ערך הקיום לא בהכרעה טבעית,
כי אם בשפיטה שכלית,
כלומר,
למה ניחא זה כבר לא ככה,
אלא ניחא כי יש סיבות,
יש משמעות,
יש תוכן,
יש מטרות וכולי,
אז
במקום, עוד פעם,
במקום שמתפתח השכל השופט,
המבחין את ערך הקיום לא בהכרעה טבעית,
כי אם בשפיטה שכלית,
בסוף שימו לב,
מתקדמים לתשומת לב יתר,
תכף ומיד שלטונה של הנטייה הטבעית מתחלש.
כלומר,
ככל שמדרגת האדם הולכת,
זה נכון לכל המין אנושי,
בכל התחומים,
הולכת ומתפתחת,
אז לאט לאט יתחיל להיחלש האינסטינקט,
כי ההכרה מתחזקת.
רגע, עכשיו השפיץ
פה.
אני מציע רגע,
אני עוצר פה רגע,
מציע שתי אפשרויות.
אפשרות א',
האם
האינסטינקט יחלש,
כשהאינסטינקט האנושי יחלש,
כשהאדם כבר הגיע להכרה?
ניקח דוגמה.
היה לי פעם כתינוק אינסטינקט לאכול עד כדי שביעה.
הרגשה שנרדמתי כששבעתי.
אמרנו מקודם.
האם עכשיו התבגרתי, יש לי דעת.
עכשיו אני יודע מה לאכול,
כמה לאכול,
איזה מטרות לאכול.
נקווה, נגיד.
יפה.
האם רק כשאני אגיע לתודעה הזאת, מה לאכול?
כמה לאכול?
איך לאכול?
למען מה לאכול?
האם רק כשאני אגיע לתודעה,
יחלש האינסטינקט?
ועד שלא הגעתי לתודעה איך לאכול עד ושבעת,
האינסטינקט של שבעת לא יחלש.
אפשרות א',
ואז אם לא בניתי תודעה,
עד 120,
אני אשאר, התינוק הקטן עם האינסטינקט,
אפשרות א'.
או אפשרות ב', או לא.
שימו לב חבר'ה, ברגע שיש פוטנציאל שכל,
רק פוטנציאל,
לא בפועל עדיין.
אני מסוגל להגיע לתודעה של מה,
כמה,
איך,
למה וכו' לאכול.
אז כבר כשיש אפשרות לתודעה כזאת,
אז הקדוש ברוך הוא מתחיל להחליש את האינסטינקט.
העובדה הזאת שאלה חמורה,
השאלה הזאת.
האם הקדוש ברוך הוא מחכה בפועל שאני אתבגר?
או ברגע שבפוטנציאל אני כבר בהתבגרות,
הוא אומר לי תתבגר בכוח,
ואיך הוא עושה את זה?
הוא מתחיל להחליש את האינסטינקט.
רק משפט אחד רגע, ואז לא תהיה לי ברירה,
אלא להביא את השלב הבא אל הפועל,
להוציא אותו לפועל,
כלומר את שלב הדעת,
כי כל זמן שהדעת לא נמצאת והאינסטינקט מתחיל להיחלש,
אני מתחיל להיות חסרוני.
כן,
את האינסטינקט ששמר עליי,
הדעת שאני אמור להגיע אליה,
עוד לא הגעתי,
ואני תקוע בין האינסטינקט לדעת,
לא את זה ולא את זה.
יפה, רגע, תשובה לשאלה הזאת?
מה?
הוא נחלש, לא תלוי בי בכלל,
הקדוש ברוך הוא מחליש אותו.
רגע,
רגע,
בואו אנחנו מתפזרים שנייה, בואו נהיים במוקדים.
מה התהליך העקרוני שהקדוש ברוך הוא עושה בעולם?
אפשרות אחת ואפשרות שתיים.
שניים,
ברור, אני אגיד אפילו יותר חריף.
אם הקדוש ברוך הוא היה מחכה
שנעבור מאינסטינקט להכרה,
והחיים האינסטינקטיביים הם חיים הרבה יותר בטוחים,
הרבה יותר פשוטים,
הרבה פחות מסובכים,
כי זה פועל באופן אוטומטי,
אין לי צורך להשקיע בשום דבר,
כי הכל פועל אוטומטי,
זה לא בחירתי,
כמו המערכת הפיזיולוגית של גוף האדם,
איך העיכול וכולי וכולי.
אז היות וזה בטוח מאוד,
וזה קבוע מאוד, ולא דורשני מאמץ,
ברור שבני אדם היו נשארים בשלב האינסטינקט.
כלומר,
הקדוש ברוך הוא מחכה,
מחכה,
מתי האדם הזה יעבור מאינסטינקט להכרה?
מתי האומה הזאת תעבור מאינסטינקט להכרה?
מתי האנושות הזאת תעבור מאינסטינקט להכרה?
הקדוש ברוך הוא כנראה היה עדיין מחכה.
למה?
כי החיים האינסטינקטיביים הם הרבה יותר נוחים.
והרבה יותר בטוחים.
ובפרט שהתרגלתי אליהם,
וזה עובד.
איזה יופי.
לכן ודאי שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו באפשרות שתיים.
כלומר, אני אומר עכשיו משפט שלם.
כשהקדוש ברוך הוא מזהה
שיש כבר פוטנציאל הכרה,
אז הוא מתחיל להחליש את האינסטינקט.
ואז
יכול להיות אחד משני מצבים.
יש הרבה תתי מצבים,
אבל אחד משני מצבים עיקריים.
אפשרות אחת,
שאני מהר מאוד מבין שהאינסטינקט כבר לא יכול להחיות אותי,
כי כבר הולך ונחלש.
כל מיני סוגים של אינסטינקטים הולכים ונחלשים,
ואז אין לי כבר את הכוח שמקיים אותי,
והכוח שאמור לקיים אותי כאדם מתבגר זה דעת,
אז אני הולך להשלים את החיסרון על ידי הדעת שלי.
אופציה א',
זאת האופציה האופטימלית.
זה מה שצריך להיות אפשרות ב'.
שהוא מתחיל להחליש את האינסטינקט.
ואני לא משלים את הדעת שלי.
מכל מיני סיבות.
אין לי כוח, עצלן,
לא יודע,
לא יודע, אלף סיבות כרגע.
ואז
לאט,
לאט,
לאט, לאט
האינסטינקטים הטבעיים,
על סוגיהם השונים,
מתחילים להיחלש,
הדעת עוד לא הגיעה.
קוראים לזה, רבותיי, גיל ההתבגרות.
זה גיל ההתבגרות.
מה קורה בגיל ההתבגרות?
אותם האינסטינקטים ששמרו על החיים של התינוק ילד,
הולכים ונחלשים,
כי הקדוש ברוך הוא סומך על המתבגר הזה,
על הנער המתבגר,
שהדעת הוא יתחיל ללמוד,
ויתחיל לנהל את החיים על פי מה שהוא למד,
ונקווה שהוא ילמד דברים נכונים,
אז הוא ינהל את החיים על פי הדעת הנכונה,
נקווה.
ואז הדעת תלך ותשלים לאט לאט את האינסטינקטים שנחלשו.
אבל אם הדעת לא תשלים,
והאינסטינקטים הולכים ונחלשים...
אה,
זה גיל ההתבגרות, משבר גדול.
אותן ההתנהגויות שהילד הזה פעל מכוח האינסטינקטים,
כבר אין לו את המקור שמניע את ההתנהגות הזאת,
האינסטינקטים,
כי הם נחלשים,
ואז לדעת הוא לא הגיע,
את
האינסטינקט הוא מתחיל לאבד,
בלעדן.
זה נקרא גיל ההתבגרות,
אני אתקדם עוד טיפה,
אתם מקשיבים יפה מאוד,
סליחה.
עוד טיפה אחת,
גם תהליך גאולתנו הוא מעבר מאינסטינקט להכרה.
אני מתקדם רגע בעל פה, כבר נראה מה כתוב.
עם ישראל חזר, תהליך הגאולה האחרונה.
עם ישראל חזר לארץ ישראל,
אני מדבר בצד של הכרה אלוקית,
זה נקרא הכרה.
בישראל,
ההכרה הנכונה היא הכרה אלוקית,
תורה,
יראת שמיים וכולי.
עם ישראל חזר לארץ ישראל על פי הכרה או על פי אינסטינקט?
מכוח הכרה או מכוח האינסטינקט?
אינסטינקט! מה זרז את האינסטינקט הזה?
השואה.
נכון?
תנו לחיות לחיות.
להיות עם חופשי בארצנו יד ושם כמו שאמרנו פה כמה פעמים כבר
זה שלוקחים כל נציג מדינה גוי כדי להסביר לו
למה היהודים צריכים מדינה לוקחים אותו ליד ושם
מצד אחד אני מבין את זה אבל מצד שני זה
נורא ואיום כי אתה בעצם מדבר בשפה של אינסטינקט
כמו שבעל חיים רוצה לחיות כמו שאדם פרטי רוצה
לחיות אומה רוצה לחיות וברגע שמאיימים על עצם חייה
אז היא קמה ושומרת על החיים שלה כי
הקבוצה,
קבוצת האנשים שנקראת עם מתאחדת,
במקום מסוים,
ארץ,
יכול להיות אוגנדה,
יכול להיות ארץ ישראל ואפשרות אחרת,
ומקימה ריבונות,
לאומיות, שלטון עצמאי,
ושומרת
על החיים,
ועכשיו יש לנו צבא שיכול להגן עלינו.
זאת התפיסה הבסיסית של הציונות החילונית.
זה היסוד.
דרך אגב, גם ראש ממשלתנו הנוכחי,
זה יסוד תפיסתו.
מאמין שאולי יותר מזה,
שיש כאן אלוהים בתוך המערכת הזאת. זה ממלכת
כהנים וגוי קדוש, כי מגמה של כל זה.
אבל רוב החברה הציונית חילונית,
או אפילו רוב החברה כולה,
זאת התפיסה.
לכן הטראומה משמחת תורה זה איך יכול להיות?
אנחנו כבר לא, לעולם לא עוד.
אין לי הכרה
איך יכול להיות?
שימו לב
במקום שמתפתח השכל השופט.
את הקיום
כי אם בשפיטה שכלית...
תכף ומיד שלטונה של הנטייה הטבעית מתחלש.
מה זה תכף ומיד?
מתי זה תכף ומיד?
תכף ומיד כשהשכל מתעורר אפילו מעט.
התעורר קצת. אף על פי וגם מפני זה שעדיין איננו מספיק
להכריע או להורות בתוקף את דרך החיים,
אף על פי שהשכל,
האדם עוד לא למד מספיק,
או החברה לא למדה מספיק,
או האומה עוד לא למדה מספיק,
ובעת לא רק שאני צריך ללמוד,
אני
צריך גם לנהל את החיים על פי מה שלמדתי.
אז אף על פי שלא מספיק
בירכתי תודעה,
ובעת לא מספיק התודעה מנהלת לי את החיים,
אף על פי כן, כי יש קצת איזו התעוררות מסוימת,
אז,
אף על פי וגם מפני זה שעדיין אין
או להורות בתוקף
הרושם השלילי של סתירת המצב הקודם כבר נגלה וניכר.
כי הקדוש ברוך הוא לא מחכה שזה יהיה בפועל,
שהדעת
פוטנציאל דעת
יש החלשת האינסטינקט.
ואז ממילא...
הרושם השני של סתירת המצב הקודם כבר נגלה וניכר,
כי הדעת עוד לא השלימה.
והאינסטינקט הולך ונחלש.
אומר הרב, וגם זהו לטובה ושכלול,
כדי שמתוך חפץ הקיום הכללי,
ואנחנו נרצה להתקיים כפרט,
כאומה וכולי,
והאינסטינקט הולך ונחלש,
הוא כבר לא מאפשר לנו את הקיום.
מצב ההכרה, עוד פעם, דילגתי,
וגם הוא זה לטובה ולשכלול,
כדי שמתוך חפץ הקיום הכללי,
הרצון שלנו לחיות,
ובוודאי קיומה,
שהוא זר גם לשכל,
יעזר בזה גם הוא,
והמצב החדש המעולה,
מצב ההכרה,
שזה מדרגת האדם,
לאדם דעת,
ימהר על ידי זה ויבוא ויתבסס על המצב הקודם,
עד שלא יגיע אותו הרושם השלילי למידה גדולה מאוד.
כי אם הדעת תתעכב...
והאינסטינקט ילך ויחלש,
קיבלנו בזה התפרצויות של גיל ההתבגרות,
קיבלנו פוסט-ציונות,
קיבלנו הרבה דברים.
מדינת כל אזרחיה זה תולדה של זה.
ואחרי זה מדינת כל חתוליה.
זה
זה.
אומר הרב עוד טיפה רגע שנייה.
סיכום.
תכונת השכלול של האדם, בייחוד,
לא תיתן לו להישאר לעולם במעמדו הטבעי,
האינסטינקטיבי.
הוא מתרומם ועובר למדרגת ההכרה,
ובדרך הוא מאבד בהרבה מסגולותיו של האינסטינקט,
שהאינסטינקט הוא יותר בטוח,
שהוא אמנם יותר בטוח במהלכו,
ויותר מכוון בפעולתו לקיום החיים,
כי הוא פועל אוטומטי,
הוא לא תלוי בבקשה שלי,
בתודעה שלי,
אבל סוף סוף מסייעות לו,
כשאדם עובר מאינסטינקט להכרה,
או חברה עוברת מאינסטינקט להכרה,
סוף סוף מסייעות לו אותן עצמן,
אותן הפעולות שהוא פעל מכוח האינסטינקט,
אבל סוף סוף מסייעות לו אותן,
והן נעשות הן בצורה יותר יפה ומשוכללה.
סיכום של השלב הזה.
בכל זמן שאדם וכל החיים נתונים במעמדם הטבעי,
פועל עליהם האינסטינקט שצצמו למעלה,
של
שמירת הקיום והמשכת ההוויה.
וכל מה,
וכל מה שמתחילים להיות יותר בעלי תרבות והכרה,
אינם צריכים לעשות את המעשים הקודמים בעצמם,
לא מתוך דחיפה פנימית עיוורת,
כי מתוך הכרה פנימית ברורה.
עזב יתר לשאלתך.
זרע בהמה לחוד,
זרע אדם לחוד.
זרע אדם צריך מתישהו להיות הפנים של זרע בהמה.
מתי זה יקרה?
מתי זה יקרה?
זה יקרה כשזרע בהמה כבר יכול להתעלות לזרע אדם.
בפוטנציאל.
וגם אם בפועל הוא עדיין לא התעלה,
לאט לאט יחליש הקדוש ברוך הוא את זרע בהמה.
כמובן הקדוש ברוך הוא עושה את זה ב...
בהשגחה מדויקת.
תראו לעצמכם, ניקח את הדוגמה של השנה האחרונה.
תראו לעצמכם
שפוסט הציונות הזה לא היה נשמר אצל גרעין מרכזי באומה,
או אצל האומה כולה,
אבל באופן מעשי אצל גרעין מרכזי באומה,
מה היה קורה
עם ציר הרשע האיראני הזה.
לא היה מי שיקום ויגן.
כבר לא היינו פה.
אז הקדוש ברוך הוא לא החליש לגמרי את האינסטינקט.
אז גם החייל שמדבר,
לא כ...
הניצחון במלחמה הזאת זה בדרך לממלכת כהנים וגוי קדוש.
אלא גם חלקם שמדבר,
הניצחון במלחמה הזאת,
זה כדי שעם ישראל יחיה.
כדי שתהיה מדינת ישראל.
כדי שנוכל לאכול גלידה בשנקין.
או לעשות קפה בשנקין.
גם מי שמדבר ככה,
זה איזה גרעיניות של
אינסטינקט לאומי.
שעדיין הקדוש ברוך הוא לא החליש אותו
כדי שלא נאבד את הקיום לגמרי.
כלומר, הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק
איך למנן
את שלב המעבר הזה מאינסטינקט להכרה,
עד כמה להחליש את האינסטינקט,
גם כשהכרה עדיין לא הגיעה, ואיך להכריח
את ההכרה להופיע מכוח החלשות האינסטינקטים האלה.
זה סוד הנהגה אלוהית מופלא מאוד, הדבר הזה.
נכון?
זה מה שאמרתי.
זה מה שאמרתי, נכון?
כן, בבקשה. עוד לא סיימנו פה את החשבון.
רק במשפט אחד לפני שאתה מתחיל, סליחה.
השלב הבא שאני צריך להבין,
משפט סליחה,
כאן אני כותב אותך.
הלאומיות שלנו היא עוברת מאינסטינקט להכרה.
מלאומיות של יד ושם,
ללאומיות אלוקית של ממלכת כהנים וגוי קדוש.
מלהיות עם חופשי בארצנו,
למלכות בית דוד ובית מקדש.
אחד.
שתיים.
היהדות, הדתיות שלנו עוברת,
כן, עוברת מאינסטינקט להכרה.
ממצב של סבא שלי היה רב,
ואני מפחד משכר ועונש,
ומנשק את היד לרב,
למצב של לימוד תורה,
של הכרה,
של תודעה,
של שייכות.
ג',
איך שני המסלולים האלה קשורים אחד לשני?
איך המעבר מאינסטינקט להכרה בצד הלאומי?
ואיך המעבר מאינסטינקט להכרה בצד היהדותי, איך זה מתחבר?
זה הנושא שלנו פה,
זה ההמשך פה.
בסדר?
כן, סליחה.
אם אני מסתכל על מה שאנחנו רואים ב...
אז אנחנו רואים שתהליך הגאולה של עם ישראל הוא
בעצם ממצב הגלותי של אישי היישוב הישן כתרבות,
אותה איזשהו סדק של חילוניות והשכלה שיצר איזשהו
זרע בהמה.
זרע בהמה. כן.
אחר כך, זה כאילו שלב שתיים.
אחר כך גם שלב שתיים נסתכל, זה
דבר שאנחנו רואים כאילו הולכים לבצע ב...
פוסט ציונות.
אמרת, מה שם כבוד?
לא שכחתי.
אלא מצוין מה שאתה אומר.
רק רגע,
עכשיו,
זה לא תהליך כזה קצר כמו שאתה מתאר אותו,
כן?
זה תהליכים ארוכים ותת-תהליכים בתוך התהליכים האלה,
כן?
כן.
רק משפט אחד מחילה שאני קוטע אותך כל הזמן, מחילה.
תראו את צה"ל לפני 40 שנה, תראו את צה"ל היום.
בסדר?
איזה אחוז אמוני, דתי ומסורתי,
היה בצה"ל לפני 50 שנה ואיזה היום?
לפני 20 שנה ואיזה היום?
יפה,
אבל לפני שנתיים הוא לא יכול להגיד,
שופר וינטר לא יכול להגיד שמע ישראל.
והיום הוא כבר יכול להגיד ולהתראיין בטלוויזיה ולהגיד ולהגיד פצצת אטום,
מה שהוא חושב.
לפני עשר שנים הוא לא יכול
לדבר ככה.
לא
כי הוא היה במדים.
כי הוא לא היה בשלות לזה.
כי הוא לא התקדם בתהליך.
כן, סליחה.
איזה שלב זה בא? ומה שאני אמרתי, הוא בא לתאר לנו
את המעבר משלב אחד ושתיים, ומשלב שתיים ושלוש, אותו דבר. כי
אני לא צריך להשליט את זה. אני מעדיף להגיד ככה.
אני לא צריך להשליט את זה על אף אחד מהמעברים.
אני מעדיף להגיד ככה.
אם נדבר כרגע, נעזוב כרגע מהגלות לגאולה.
אנחנו עכשיו בגאולה.
בונים זרע בהמה,
זרע בהמה לחוץ,
זרע אדם לחוץ,
בונים שלב א',
זרע בהמה.
יפה.
אז אני עכשיו בתוך המסגרת הזאת של בניין גאולה.
איך נבנית גאולה?
מה התהליך הגאולי שלנו?
שלב א',
אני אומר את זה בכותרת ראשית מאוד.
שלב א',
צריך להיבנות זרע בהמה עם הנפשות הספציפיות האלה,
לא רק היכולת הטכנית כמו שאמרנו.
וב' מכוח זה ייוולד משבר,
כי הרוח חסרה,
עד אפילו סופרים מאוד מעולים,
שהספרים שלהם,
כמו שאמרנו,
בחלון הרבה בחנויות הספרים,
מה שנקרא הדמויות השמאל וכל זה,
גם הדמויות הימין,
דרך אגב,
זה לא יספיק לנו.
זה לא יספיק להעמיד את הרוח שאמורה
להיות הפנים של זרע בהמה,
את התוכן,
את המגמה, האידיאל,
ולכן זרע בהמה יתחיל להיחלש בגבול גזרה שהקדוש
ברוך הוא יודע איך לעשות את המינוי המדויק,
ומכוח זה היא תהיה חייבת להיוולד,
היא חייבה להיוולד זה רעדה.
על זה אנחנו מדברים.
מצוין.
ברור!
אלעד,
אחי היקר, מה קורה איתך?
ברור! הרב מדבר על כל התהליך הזה.
לא רק המעבר מגנות לגאולה, גם המעבר בתוך גאולה.
חשוב מאוד.
טוב,
אנחנו עצרנו פה באמצע,
נעצור היום יחסית בזמן.
הספקנו היום, לא רע.
בסדר,
שבוע הבא,
אני הייתי רוצה להשלים את זה,
אבל אני מתייעץ איתכם רגע.
שבוע הבא זה ערב חנוכה ממש.
רביעי בבוקר,
צהריים,
זה
עד הדלקת נרות
חמש שעות.
רוצים שיעור לחנוכה או רוצים להמשיך את זה?
אני בעד להמשיך את זה.
להמשיך מסודר.
בסדר גמור, יופי, ברוכים תהיו.
תגובה אחת
אין בשיעור של הרב ערן תמיר משנת הציונת הדתית פרק 7 אופציה להוריד לשמיעה https://meirtv.com/shiurim/335517/