טוב אנחנו היום במסגרת רק אני יכול להביא לי כוס מים עשה טובה איתי תודה סליחה על הטרחה
בנפש הפרשה עסקנו בחברות נכון אז גם לקרוא עשו חכמינו אני רוצה לעסוק בעניינים של חברות זה נושא שוב
יש עליו המון המון אגדות חזל
בוא נלמד אגדה אחת היא מופיעה בשני מקומות אבל אני הבאתי את
המקור מקהלת רבה בסדר רבי עשה סעודת משתה לבנו אגב אני מביא את זה בכוונה בארמית ולא בעברית כדי שנקרא את זה לאט זה כמו שאתה קורא משהו עם במפר אם אתה אתה עוצר
אז בוא נקרא את זה קודם כל ברצף ואז ננסה לנתח ביחד את הסיפור בסדר יש כאן אוצרות גדולים לדעתי
רבי עשה סעודת משתה לבנו
קרא רבי לכל רבנן
קרא לכל הרבנים החברים
ואינשי למיקרא בר קפרה, שכח את בר קפרה.
ברשימות, באות ב',
קפץ לו.
בסדר?
טוב.
אזל וכתב על טרעה,
הלך בר קפרה וכתב על שער ביתו של רבי,
אחר כל שמחתך מוות
ומה יתרון לשמחתך.
איפה הפסוק הזה?
משלי איוב. נשמע כמו משלי איוב קהלת, יפה. אין פסוק כזה.
חיפשתי.
זה לא שאני עושה עליכם עכשיו דהווינים, שאני יודע, גם אני חשבתי שזה פסוק וחיפשתי, ולא מצאתי.
אבל זה נשמע,
זה נשמע פסוק מקוהלת, כי באמת המדרש הוא על קוהלת.
אבל זו המצאה של בר-כפרה, זה חיבור,
חיבור מקורי של בר-כפרה.
אמר, רבי אמר, מל עבד לנהדה, מי עשה את הגרפיטי הזאת על הפתח של הדלת?
אמרו לו בר-כפרה, דא אינשיטון למיקרלה, איסלאם ראידי קשוקה,
ברוך אתה אדוני.
שכחת לקרוא לו?
טוב, מה נעשה עכשיו?
לגרמי חפיהו.
אני אקרא לו לבד, אלי לסעודה, נזמין אותו לצהריים.
זה בושה, לא נעים, נכון?
מה נעשה?
הרבי רצה לפייס אותו.
אזל ועבד אריסטון אוחרה, אוחרה. עשה סעודה נוספת, מצא תירוץ. סיום מסכת, לא יודע מה, עשה איזה סיום בבלי, ירושלמי, משהו, לא היה בבלי, רבי, כן?
ואז הזמין גם את בר-כפרה לסעודה הזאת.
קרא לכל רבנן, וקרא לזה לבר כפרה.
יפה מאוד.
או, נפתרה בעיה.
הנה, הזמנו את בר כפרה.
כלומר, אני כאן מכניס כאן איזה הרע. כלומר, זה ברור...
בואו ננסה רגע להבין מה זה.
ברור כרגע שזה שהוא לא הזמין את בר כפרה לחתונה,
זה לא כי חלילה יש לו משהו נגדו,
אלא כי הוא שכח.
והנה, עובדה שבשמחה הבאה הוא הזמין אותו, בסדר?
כן, האמת שעכשיו היה לנו בדיוק את ה...
היה לנו שתי חתונות בחודש אחד, אז
יש חתונות שזה אותם אורחים, יש כאילו אורחים שזה אותם אורחים פה ושם,
משפחה וכל זה, יש אורחים נפרדים גם,
שמתאימים לחתונה הזאת,
לא מתאימים, מוזמנים לזאת ולא מוזמנים לזאת, כי זה...
ויש אורחים שרצינו להזמין לחתונה אחת,
ובגלל כל הבלאגן הזה, אז לא שמנו לב.
אז הייתה לנו הזדמנות שנייה, הזמנו לחתונה השנייה.
כאילו מקצה שיפורים. אותך הזמנו לשתיהם, חזי.
הברזת, נו, מה?
אז...
מה?
לגרמי חפיא הוא להזמין את בר כפרה לבד, לגרמי בושה.
זה לא נעים, כאילו. מה, הרבי יגיד לו, טוב, סליחה, לא הזמנתי אותך, תבוא אליי לארוחת צהריים.
נשייך, נכון?
חפיא זה כמו אופני אמן?
אופו.
אצלנו יש מישהו בקהילה שכל פעם עושה אחרי,
חפוא עושה פו, פו, פו.
אז מה, הוא מצא תירוץ.
עשה סעודה, אמרתי לכם, מה את התירוץ? עשה סעודה סיום מסכת, משהו, עשה איזה שם ברכות, לא יודע מה, הזמין את בר כפרה,
קרא לכל רבנן וקרא לי לבר כפרה, ועל כל תבשיל ותבשיל,
דאבה מניח קדמאון, פינק,
רבי פינק, הביא ככה, מה הביא?
מנה ראשונה, מה אתם אומרים?
פינק, קרפצ'ו עלי רוקט כאלו,
מוגש עם בלסמי,
עם לחמי הבית וכל זה, נכון, מפנק, אחרי זה מנה עיקרית,
זה מנת פתיחה, מנה עיקרית,
סטייק, 300 גרם, מה?
זה עם קבבונט עליה ליד,
ועם בטטות מעושנות כאלו, וקימוחי והכל כמו שצריך, כן? פינק.
אלא מה? בר קפרה,
על כל תבשיל הווה אמר עליה תלת מאה מיתלין על הדין תעלה.
כל תבשיל שהוא היה מביא, בר קפרה היה
מדבר עם החכמים ומביא להם 300 משלים על השועל.
והיה וערב לאון.
כולם היו מבסוטים, היו משלים.
אני אספר לכם משל אחד מהשועל, רוצים לשמוע?
תשמעו משל מהשועל.
זה משל שרבי מאיר אמר,
וזה מקום אחר.
שאלו פעם, מה זה אבות אכלו בוסר ושני בנים תיקהנה?
מה זה ה...
אז אומרים, זה...
אומרים שזה אבות אכלו בוסר ושני בנים תיקהנה, כשהבן עושה מעשה אהב.
בסדר?
אז הביאו משל, מה? יום אחד האריה הלך ביער, היה רעב, בום!
תנפל על השועל, תפס אותו, תרצה להרוג אותו.
אמר לו השועל לאריה,
מה אתה תאכל אותי, תראה איזה רזה אני, תראה אין לי כלום, תראה שם יש יהודי שמן, תאכל אותו.
אז הוא אומר לו, אני מפחד.
אני מתעסק עם היהודים, ראינו עכשיו מה קרה, כל מי שאתה מתעסק עם היהודים,
אין, ציר הרשע,
עכשיו התימנים בדרך, כן?
שהכינו הרבה קב״ק,
קובאנה, אנחנו נעשה עם קובאנה.
אמר לו השועל, אל תדאג, היהודים יש להם,
אומרים,
אבות תאכלו בוסר,
לא, זה לשנות דבר ככה, אמרנו השועל לאריה,
אי אתה מתיירא ולא בנך מתיירא ולא בן בנך מתיירא, אל תפחד,
כי נאמר, עושה, נוצר אלפים, כן?
ואבות תאכלו בוסר, שנאמנים תקרנה, אל תדאג.
אז אתה יכול לטרוף את היהודי, והעונש יגיע על הנין שלך.
האריה אמר, וואללה, עסקה משתלמת, שחרר את השועל,
קפץ זינק על היהודי, יהודי שמן, שמן לטוב, כן?
ככה יהודי של מלא בשר,
טרי.
איך שהוא התק... אה, היהודי, שכחתי להגיד לכם, מתפלל. היה בדיוק קצת תפילה.
ולכן השבועה אמר לו, תראה, הוא אפילו לא בורח.
אני אמר לו, תשמע, גם יהודי, גם מתפלל, ריזיקה.
אמר לו, אל תדאג!
זה משלם לאלף דור. זהו, נכון? ככה אתה משלם לאלף דור.
אתה אל תדאג.
אצל היהודים זה.
שם הרי זינוק, בדיוק היהודי הגיע למודים,
השתחווה ככה, אמרי, עבר מעל ועפה לתוך באר.
הציצה עליו השואה.
הוא אומר לו, וואו, אתה הבטחת לי שזה... הוא אמר לו, כן, אתה בסדר, אבל
סבא שלך הוא עשה עבירה, לכן עכשיו אתה אוכל אותה.
הוא אומר לו, למה לא עברת לי את זה?
הוא אמר לדפוק את הנכד, אבל גם הסבא היה עבריין.
משל שואה לכאן, בסדר?
חביב, נכון, אהבתם?
יש עוד משאלי שואלים,
כאלה ואחרים.
יש גם משאלי עכברים,
מכירים את הבדיחה של הערב ארוש הידועה,
אריה עשה חתונה.
זה עכבר, כל החיות הגיעו, גם העכבר הגיע, הביא צ'ק, יפה, שם בזה.
בא לאריה, לוחצת אותנו, הוא אומר לו, מזל טוב, אחי.
הוא אומר לו, ממתי אנחנו אחים?
הוא אומר לו, גם אני, פעם, לפני שהתחתנתי, הייתי אריה.
טוב, עד כאן איזה... בקיצור, בר כפרס, אתם מבינים, הוא סיפר להם פחות או יותר דברים כאלה.
ככה, משנה שועלים, קצת בדיחות, כולם היו מרוצים.
אף אחד לא אוכל כלום.
אבי עריב לאון ואבי תבשיל הצנין ולא תאמי לי, לא אכלו, התקרר האוכל.
ואבי הרבי אמר להם משום שנהוי,
רבי ככה מסתובב ורואה שאף אחד לא נוגע באוכל. אז הוא שואל את המלצרים,
למה תבשילינון עללין ונפקין ולא תאמין מידי? התבשילים עולים ויוצאים, אף אחד לא נוגע באוכל. מה האוכל מקולקל? מה הבעיה?
מה שלא בסדר באוכל? חסר מלח? חסר פלפל? מה חסר?
אמרו לו בגין חד סב, יש איזה זקן אחד,
דיאתיב תמן, יושב שם בסעודה.
וכיוון דתבשיל העליל, כשהתבשיל מגיע, עולה,
הוא אמר תלת מאה מתאלין בעדין תעלה, הוא מספר סיפורי שאוהלים כאלו,
ובגין קן תבשיל הצנין ולא תאמין מי, אף אחד לא אוכל כלום, כולם מבסוטים על הסיפורים שלו,
ואף אחד לא אוכל כלום על אוכל.
צאליק לגבי, בא רבי לבר כפרה.
אמר לו, למה תעביד קן?
שאבי קריסון דיקלין, מה אתה? תן לאנשים לאכול.
תן להם את זה.
אמר לו לא תהה סבור בבגין מגיסך אטית
אל תחשוב שבאתי בגלל האוכל מגיסך זה מגיס כן בסעודה
אסיר
לא באתי בגלל האוכל
אלא בגין דה לא צווחת לי או ציוותת לי
עם חבריי
באתי לא בגלל האוכל באתי
בגלל החברים
לא כן אמר שלמה מה יתרון האדם שעמול וחול עמלו
מאחר שדור הולך ודור בא
מאן דה פייסן דין לדין עבדין שלמה. מי שמפייס או מחבר
בין דור לדור עושה שלום.
ואמר בר קפרה לרבי,
ומה בעולם הזה שעולמו שלך השפיע לך הקדוש ברוך הוא שלווה,
עולם הבא שכולו שלך על אחת כמה וכמה.
זה הסיפור.
איך הוא?
לא הבנתי, גם אני לא הבנתי. חכה, אנחנו נבין ביחד.
אז, אבל בואו נתחיל.
רבי מחתן את הבן שלו.
ובאמת, אני חייב להגיד לכם שכשמחתנים ילדים,
אז זה, או בכלל שיש שמחה, לא רק כשמחתנים, אבל גם כשמחתנים, בר מיצה וכל זה,
אבל גם שמחה.
זה מין אירוע ששם אותך מול ה... את מי אתה מזמין, אוקיי? את מי אתה מזמין.
נגיד שגם,
אין...
יש לך אירוע שאתה צריך להתכנס בסוף לאיזה מספר כלשהו, אם אתה לשני,
אתה אומר, אוקיי, את מי אני מזמין?
מי חבר?
שאני אזמין אותו.
נכון, את כל מי שאני קשור אליו, נכון? כי אז...
אז זה פתאום, בסוף זה מתכנס לרשימה
שהיא די שיקוף של מערכות היחסים שלך.
אירוע.
נכון?
קצת,
כמה חברים יש, מי חבר, מי יתזמין ויגיע, מי יתזמין ולא יגיע. אז מי אנשים,
נוזיל אנשים מרחוק, הם יבואו, לא יבואו.
זה אירוע כזה של קצת הידוד, קצת איזה שיקוף. האם השיקוף הוא קצת,
יכול להיות קשוח? רגע, אין חברים, אין זה, מה?
כן.
בסדר, אז זה, טוב, רבי, אין חשש שאין חברים, יש הרבה הרבה רבנים וכל זה, ומשהו שכן קורה,
רבי שכח.
רבי שכח.
להזמין את בר כפר.
עכשיו,
כשרבי עושה משתה לבנו,
ו...
תשאירו רגע את זה בצד, תכף נחזור על זה.
הוא שכח.
זה ודאי פוגע.
פוגע?
מה זה כאילו...
כולם ידעו שרבי מחתן את הבן שלו.
זה לא היה סוד.
ומן הסתם, כל החיים התכוננו, ופתאום בר כפיים מחכה לזה הזמנה, אין הזמנה.
והסיפור הזה נורא נורא מזכיר את קמצא ובר קמצא, נכון?
קמצא ובר קמצא, מה קרה כש...
אתם אומרים, כאילו, בדרך מוסר, כאילו, אומרים,
על קמצא ובר קמצא חווה ירושלים, נכון? אתם מכירים את הוורט הזה? יש הרבה וורטים.
מה היה הסיפור?
היה אדם אחד שהיה לו אוהב קמצא ושונא בר קמצא. אמר שם, זה היה אב ובנו, אגב.
פשט, קמצא ובר קמצא, קמצא, היה אדם אחד שהיה חבר של האבא ושונא של הבן, או הפוך,
מדהים, פשט, לא? ארגמן, קמצא ובר קמצא,
שזה היה כל כך ירושלים, הייתה מסוכסכת.
היה לו אוהב קמצא ושונא בר קמצא,
והוא בטעות הזמין את הזה, אז אומרים,
כולם שואלים, למה קמצא ובר קמצא חווה, מה השם קמצא? הוא לא קיבל הזמנה, והוא לא,
אומרים, אבל אם אתה חבר אמיתי, אז גם אם לא יזמינו אותך, אתה בא, אתה מחכה להזמנה?
אז מה הם לא הזמינו אותי? אני יודע שהוא חבר שלי, אני מגיע, תשמע, שכחת להזמין אותי, אבל באתי, מה נראה שאני לא אבוא?
אה, ברוך הבא.
חבר אמיתי, לא חכה להזמנה, חכה להזמנה.
טוב, כאן,
אז לעובד זאת קמצא, לא הזמינו אותו, וברק קמצא,
שזרקו אותו מהסעודה, פירק את ירושלים.
כאן לברק הפארה יש שלוש אפשרויות איך להגיב
כשלא הזמינו אותו.
אפשרות אחת,
זה לפרש את זה שזה בעצם לא הזמינו אותו בכוונה,
וכל הדברים האלה, בעצם להיעלב,
נקרא לזה ככה, להיעלב ולהתרחק.
זו אפשרות אחת.
כאילו, להתחיל להיות מתנגד לרבי.
אפשרות שנייה, זה כאילו...
איך? להבליג.
להבליג, אבל בסגנון הפולני.
אתה מבין? כאילו, לשבת בחושך ולחכות ש...
טוב, אז לא הזמינו אותי. אז כאילו,
ודאי לא...
ללכת לרבי ולהגיד לו, למה הזמנת אותי? זה לא...
בר קפרה עושה משהו שלישי.
מה הוא עושה?
הוא הולך רמז.
כדי לשלוח רמז אתה צריך להיות בעיניי בפוזיציה כזאתי,
להיות בטוח שהחבר טעה,
כלומר שזה היה בשוגג ולא בכוונה,
להיות בטוח שמספיק שאני ארמוז לו והוא ישים לב, אני לא צריך להגיד דברים בצורה מפורשת,
מספיק שאני ארמוז לו,
בסדר?
זה איזה מין עדינות כזאת וגם לא להעליב את החבר,
כי כנראה גם לרבי אם הוא היה שם לב
שהוא לא יזמין את בר כפר הזה,
פדיחות גם לרבי.
וואי, איך שכחתי את בר כפרה, איזה בושות, מה, איך שכחתי, להזמין את ה... בסדר?
חכה, תכף, צודק.
ההערה נכונה,
אבל הוא לא כתב למטה בר כפרה.
הוא כתב איזה משהו, עכשיו אני אגיד לך עוד משהו, עוד משהו, כשאתה כותב משהו על דלת,
גם קל מאוד להתעלם מזה.
יכול להגיד, לא ראיתי.
לא ראיתי את זה, כאילו, על הדלת, נמצא, אתה פותח, זה נמצא אולי מאחורה.
זה משהו שאפשר להתעלם ממנו.
אפשר להתעלם, הוא לא כתב גרפיטי על הקיר, הוא כתב, לא שלח לו מכתב, פתק, כתב איזה משהו.
למה אתה אומר את זה?
על טרה של הבית של רבי.
אני אומר,
אני אומר,
אני אומר, מותר לי להגיד.
נכון.
מישהו פעם שאל אותי, איפה חזל אומרים את זה? אמרתי לו, ההבדל ביני לבין חזל, שאני עוד לא זל.
נכון.
נכון.
בעזרת השם,
גיל 240.
240. לפעמים שואלים איפה זה כתוב, אני אומר, בוא נכתוב את זה תכף, זה יהיה כתוב.
זה לא בילוב של. לא, אתה יודע מה זה כתוב.
זה שפת,
רב אלי, זה שפת קוד.
הוא כתב משהו.
מי כתב את זה? אף אחד לא יודע.
אולי זה איזה ילד מתוסכל,
אולי זה איזה אחד שהשתחרר מהצבא עכשיו מעזה ורצה לכתוב איזה גרפית. אני לא יודע מי כתב את זה, זה לא אומר כלום לאף אחד.
אה?
רגע, בואי, שנייה, אנחנו, רגע, נתקדמים, רק אני אומר,
המשפט הזה הוא משפט שניתן להתעלם ממנו גם, כי הוא לא אומר כלום לאף אחד.
סתם, לא אומר שום דבר.
אבל רבי רואה את זה,
ואומר, רגע, אולי יש פה איזה משהו,
ופה יש עוד איזו אינדיקציה נפלאה בעיניי למערכות יחסים תקינות.
רבי, שהוא נשיא,
לא מתבייש, מה?
לשאול את החברים, תעזרו לי.
ואתם זוכרים מה דיברנו בשיעור נפש הפרשה שהיה לו מזמן?
לכל אדם יש כתמים עיוורים,
שהוא לא רואה.
ורבי אומר, כנראה יש לי פה כתם עיוור. אתם יודעים שיש לך כתם עיוור, זה לא יעזור כלום, אתה לא תראה אותו.
אתה לא תראה, אתה תזכיר לעצמך 200 פעם, ואתה לא תראה.
רבי אומר, כנראה יש לי פה איזה כתם עיוור, שאני לא רואה, תעזרו לי.
מי?
מה, רבי לא יכול,
היה לשים לב שהוא לא הזמין את בר קפרה?
כאילו, אני זוכר. הוא לא נזכר.
זה יכול להיות, ידעו לכם, באמת, אתה פתאום, יואו, איך זה קרה,
איך שכחנו להזמין את זה? איך זה יכול להיות?
איך לא?
כן,
תסתכל ברשימה הזאת, תסתכל ברשימה הזאת, בסוף זה שם, מתחמק לך בין הרשימות.
אז רבי,
רבי נעזר בחברים.
היכולת לבוא להגיד לאנשים, תעזרו לי,
אני לא רואה כאן איזה משהו, תאירו את עיניי,
היא מדהימה,
נכון?
טוב.
אז אנחנו תכף עוד נתייחס לפסוק הזה, זה לא פסוק, זה ממרה כזאת שהוא כתב.
למה הוא נעזר בקדנין?
לא יודע, מרגיש לי שלא.
זה מרגיש לי שזה עושה את זה כמו הרמב״ם.
עזור לו.
הרמב״ם ודאי לא נעזר.
מי יכול לעזור לרמב״ם?
בלי להצטרף למקום מה...
טוב,
אז אמרו לו בר כפרה עשה לך את זה.
אתם רואים שהם לא התביישו להגיד לו, לא, זה כלום, זה סתם, זה מישהו ראש המפו. הוא אמר, תשמע, באמת, יש פה איזה, אנחנו זיהינו כאן בעיה, שכחת להזמין את בר כפרה, לא נעים.
טוב, עכשיו רבי רוצה לפתור את הבעיה.
מהאהבה אמינא של רבי,
שהוא שלל אותה, אבל מהאהבה אמינא,
אנחנו יכולים להבין
איך רבי תפס את כל האירוע הזה.
מה רבי אומר?
הייתי בעצם הכי רוצה להזמין אותו לבד,
אבל זה לא התלבש טוב.
אז מה רבי מבין?
מה המעלה בסעודה שהוא עשה?
למה אנשים היה להם חשוב לבוא?
לא, לא האוכל.
גם לא,
גם לא.
לא, לא האוכל ולא החבורה.
מה?
לא, לא, לא.
קיבלתם פעם הזמנה לחתונה מאיזה אדם גדול שלא מוזמן שתהיו, לא מובן שתהיו מוזמנים לחתונה הזאת.
אה?
אתה מקבל הזמנה כזאת, אתה אומר, שמע, לא אכפת לי, זה שקיבלתי הזמן, אני שם את ההזמנה על המקרר, דבר ראשון.
כן, נגיד שלא יודע מה,
היה צריך להיות חתונה של הבן של ביבי, אבנר,
צריך להתחתן בחוות רונית.
עכשיו בגלל ה...
מכיוון שהניחו שיחד עם המוזמנים יגיעו גם כמה כתב״מים לחתונה הזאת, כי זה גן אירועים, אז
דחו את זה וגם עשו את זה באיזה מקור, יעשו את זה או שיעשו, לא יודע.
בסדר? אז נגיד, אתה פתאום מקבל הזמנה,
וכתוב למטה, בנימין ושרה נתניהו, מזמינים אותך לחתונת אבנר, יחד עם בחירת ליבו, כל הדברים האלו.
מעניין אותך אם אתה תאכל שם, אם אתה... אה, מעניין אותך משהו מהאוכל, למרות שיש שם אוכל טוב, שמעתי.
ואתה שם את ההזמנה על המקרר,
זה יהיה שם הרבה מאוד זמנים, ואחרי זה, איך שאתה מגיע, אתה תעשה סלפי ליד החופה, ואתה... חבר'ה, אני הייתי בחתונה הזאת.
מה אתה צוחק, אייארג'מן?
לא ככה?
אה?
כן.
הייתי, כבוד!
קוביד.
קוביד 19. ברור לרבי, לא בקטע של חלילה,
ברור לרבי שהזמנה לחתונת בן הנשיא מעידה על איזשהו מעמד.
אז לכן הוא אומר,
תשמע,
זה כאילו האירוע, שאתה מוזמן, אתה מה...
לא יודע, אולי דוגמה,
יש כל מיני דוגמאות של אדמו'רים שמחתנים,
או רבנים חשובים שמחתנים את הבנים שלהם, אז מי מוזמן לחתונה הזאת?
זה לא, אדמו'רים מזמינים את כל החסידים, אבל זה לכל מיני, זה מזייני, אתה כמעט את ההזמנה,
יש לך מקום ישיבה, בסדר?
יש לנו במשפחה, אדמו'ר,
הדוד שלי בעצם,
נשוי לאחות של אבא שלי, הוא רבי רפאל אבוחצירא.
הבן שלו הוא בבא מאיר, נכד של בבא סאלי.
אז חתונות, חתונות, ברוך השם, חיתנו את כל הדין,
היינו מוזמנים, חתונות גדולות באשדוד, שני אולמות וכל הדברים האלה, ומגיעים, אופס,
מגיעים עליהם חסידים, וזה הם עומדים.
אנחנו המשפחה שלנו במקום ישיבה,
כן, במקום כל האחים של אבא שלי, וכולם שם אבסוטים,
ויש להם שולחן כזה, וזה,
אז אתה מרגיש שאתה אורח כבוד כאן.
אז רבי,
ברור לו שהזמנת בר-כפרה היא בעצם האינדיקציה שהוא מכבל את בר-כפרה,
כי הוא חלק מאירוע הכבוד הזה. אז מצד העניין הזה בעצמו,
מספיק היה להזמין את בר-כפרה
לבית של רבי, לסעודה, זה מעיד שאני מכבל אותך, אבל זה לא נראה טוב.
זה לא, זה כאילו, כשמישהו מקבל כבוד
וזה יחד עם אחרים, אז זה נעים לקבל את זה, אבל כשאתה לבד, אז זה קצת מוגזם.
אז לכן רבי אומר, נפתור את הבעיה, מה נעשה? נעשה עוד אירוע,
נכון?
נכון?
ונזמין אותו, וככה נפתור את הבעיה. כלומר, התפיסה של רבי היא שהחשיבות בסעודה הזאת
היא עצם... מה, מה?
בדיוק, עצם העובדה...
הוא מזמין את ברקה פרה,
וברקה פרה כבר במה שהוא רשם לו על הדלת
רמז לרבי שהוא לא על התדר הנכון.
הרי מה כתוב על הדלת?
אחר כל שמחתך המוות,
וואי, זה שמחתך, נכון?
אפשר לנסח את המשפט הזה בצורה עקרונית.
הכל שמחה,
הכל זה, בסוף מגיע מוות.
אבל מה בר כפרה כותב?
איך?
שמחתך.
שמחתך.
במה אתה מרוכז?
בסדר? כלומר, הוא רומז לו, אני חושב, הוא רומז לו,
אתה חושב שהאירוע הוא שאתה מזמין אותנו.
כאילו,
אתה כאילו, עוד פעם, זה הכל לשם שמיים, זה לא שיש פה, לא מדובר פה בכמה אנשים חלילה קטנים.
אנשים גדולי גדולים,
וזה כבוד התורה וכבוד הנשיאות, אבל בר כפרה הם אנשים גדולים, אז גם בר כפרה יכול להגיד משהו גדול לרבי,
אומר לו, כאילו, אתה חושב שאתה עציר,
אתה מכבד אותנו בזה שהזמנת אותי אליך.
קודם כל, תשים לב ששכחת אותי, כאילו, אם,
אולי זה בגלל זה, כלומר, אם אדם מרוכז בשמחה שלו,
מרוכז באנשים שאותם עוזבים, באורחים, אתם יודעים, אני אגיד פה איזה משהו,
היה פעם מנהג מאוד יפה, מאוד יפה,
נאה, נעים ומכובד, שלצערי הרב המנהג הזה איננו יותר.
אנחנו נהגנו אותו, הצלחנו לנהוג אותו בחתונה הראשונה של הבת שלנו, ואחרי זה בחתונות,
בחתונה השנייה הייתה בקורונה, אז זה היה שייך,
ובחתונות עכשיו גם לא היה,
לא, לא היה.
אבל זה היה ככה נהוג בעבר,
אני זוכר את זה מהחתונה שלי גם, של אחי,
שההורים היו עומדים בפתח האולם שעה,
ומקבלים את פני האורחים.
אתם זוכרים את זה?
אה?
מה זה?
עומדים בפתח האולם, שעה, אה?
יותר משעה. כל מי שמגיע,
נשיקות חיבוקים, עוברים וכל זה, והאורחים באים, התיישבים במקום שלהם.
מה ארסה את זה? מה ארג את זה?
הבופה.
אתה לא תעמוד, ההוא עם העמבה,
ההוא עם העריס, ההוא עם הקציצות,
וכל אחד עם הצלחת וכל זה. אין מי לדבר. זהו, נגמר הסיפור.
זה כל כך יפה היה.
הגיעו אורחים, טרחו, אתה עומד שם, יש לו ממש בווידאו של החתונה שלי ושל אשתי,
אז ממש שעה, לא יודע, יש איזה...
ממש רואים אותם עומדים המון זמן, המצלמה על האירוע הזה.
של העומדים, חכים, וכל אורח שמגיע, וברוכים הבאים, איזה יופי, ושמחים שבאתם, ממש כאילו קבלת...
מאוד יפה, מאוד, נכון?
אתה מרוק... אתה כאילו יוצא מעצמך לעבר האורחים, אתה אומר, הגעתם, אני פה, אני כאן, כמו עבורכם.
ערך, הבופה חיסל את זה לגמרי, נכון, ממש, גם אתה צריך לשלם יותר.
מה?
לא.
מה קשור החתומה על הכתובה?
א' חתומה על הכתובה, לוקח 10 דקות, וגם לא, האבות לא נמצאים שם, הרבה פעמים רק אולי אבא שלך חתם, לא, זה לא...
מה שהרג את זה זה הבופה, חד משמעית,
ואתה משלם גם על הבופה,
לא ברור לי הסוגיה של הבופה, מה צריך לאכול כל כך הרבה לפני החתונה, לפני שאתה אוכל בתוך החתונה,
אתה אומר לבעלי העולם בוא נוותר על הבופה,
מסתכל לך באיזה מבט כזה, זה השם שלי, הפרסטיז'ה, כל הדברים האלו.
לא ברור.
אחרי הבופה לא צריך לאכול כלום, זה כבר, נכון?
טוב,
אז זה עוד חלק מהדברים שהעולם, מה שנקרא,
התקדם בו לאחור.
אז איפה היינו?
אז כבר במה שהוא רושם לו,
הוא אומר לו, תקשיב, אתה לא קולט את האירוע, אני חושב.
אתה חושב שאני הסיפור, תכף תראה.
טוב, ואז
עושים את האירוע הזה,
וברקה פארה נותן פה את יצוג התכלית.
הוא לא אוכל,
אלא מה הוא עושה?
הוא מספר סיפורים.
עכשיו, תלמידי חכמים פה.
זה לא סעודה של הטברנה,
נכון?
זה תלמידי חכמים.
תלמידי חכמים צריכים לדבר דברי תורה בסעודה.
תגיד, זה תקשי קושייה, תראה תירוץ, תגיד, מה, העברתי שיעור כללי האחרון, וכל זה. זה קרה אחרת, תלמידי חכמים, זו סעודתם
של תלמידי חכמים אנשי ירושלים. ומה עושה בר כפרה?
מספר סיפורים, אה?
כן, ספר להם סיפורים, אגדות, משלים, מושך את ליבם, למה הוא עושה את זה?
הוא רוצה למרקר בר-כפרה את העניין.
מה העניין?
החברות,
הצוותא,
הכיף ביחד.
והוא מסדר פה בבת אחת בר-כפרה את כל האירוע.
האוכל הוא לעולם גורם מזמן ולא עומד בפני עצמו.
אוכל בפני עצמו?
תקח סנדוויץ', תמרח שם אבוקדו, תשים קצת מלח, תאכל, תשבע, הכל טוב.
חמש דקות אתה אחרי, נכון?
מה יש לאכול.
כל המאסטר שפט וכל הדברים האלו,
חילי, תבשילי, מיותר לגמרי, חבל על הזמן, בזבוז זמן.
איך אומר רבנו הרמחל?
מפה עד פה, כל ההנעת החך, זה כל הקטע הקטנצ'י כזה.
מפה עד פה, אין הבדל אם אכלת ברבורים מבוסים או פת קבר,
נכון?
זה הכל, עדיף.
אז באמת חבל על הזמן ועל כל הזה.
גם אם אדם הוא תאוותן ורעב, אז תאכל משהו מהיר וכל הדברים האלה.
לעומת זאת,
אם אתה רוצה לייצר חברות ורעות ואחווה,
סעודה עושה את זה.
סעודה, עונה ראשונה, עונה שנייה, כוס יין בין לבין.
בר כפרה אומר לרבי,
תקשיב,
האירוע כאן הוא החברות,
זה האירוע.
ולכן הוא דווקא מדגיש לא את הדברי תורה,
שאז זה נראה קצת סוג של איזה
העיקר, דיבר תורה, כל רב צריך קהל. נו, אתם תהיו הקהל שלי, בסדר?
אז נחליף, אני אהיה הקהל שלכם.
לא.
הוא אומר, העיקר, שני החברים.
נכון שאנחנו רבנים,
אנחנו נכון גם חברים,
נכון?
אז לצורך החברות,
סיפורים, משלים,
אווירה טובה, הוא מושך אותם,
הוא מצליח לנתק אותם מהאוכל, כלומר,
נכון?
זה העיקר.
ואז רבי אמר לו, רגע, אבל הם לא אוכלים, למה אתה לאוכל?
שלא תחשוב שבאתי לכאן בגלל האוכל,
או בגלל מה?
כאילו בגלל המעמד, אכלתי בסעודת
רבי יהודה הנשיא. לא.
מה שכאב לי שלא הזמנת אותי בפעם הראשונה, ומה שאני שמח עליו עכשיו, זה לא על הכבוד בלהיות מוזמן לסעודת הנשיא.
זה על זה שפספסתי הזדמנות
גדולה לשבת עם חברים.
חברים כאלה שאתה יודע, לא קורה בכל יום. סיפר לי חבר שעשו איזה כינוס של,
הוא לא רוצה שאני אספר, אז אני אעשה בעילום שם כזה.
קבוצת רבנים שהקימה איזה מקום לפני עשרות שנים,
והמקום הזה ברוך השם פורח, ואז הרבנים האלה,
כל אחד התפזר לדרכו, עשו 50 שנה למקום הזה, נראה לי,
אז עשו שבת ביחד.
שבת, שבת הייתה מושקעת, הייתה באיזה בית מלון,
והיה אוכל טוב וכל הדברים, אבל
הנפגש, הם ברחו שם שהחיינו בשם המלכות,
והנפגש, על הגעגוע,
את זה לקחת ממני, את החברות.
ובעצם אני רוצה להגיד שמה שבר כפרה אומר ל...
ותכף אני אגיד לכם איזה משהו מעניין.
מה שבר כפרה אומר לרבי זה שאתה גם צריך לנצל את תפקידך כנשיא
כדי לגרום לדבר הזה. כלומר, כשאתה מזמין אנשים לסעודה שלך,
זה לא רק כאילו אתה מכבד אותם מעצם הזמנתך, אותם לסעודת הנשיא,
אלא אתה גם מייצר להם את הביחד.
ולמה זה קפצתי? כי באמת עכשיו בשתי החתונות,
אוקיי, יש לך אורחים
ויש לך אולם, במספר שולחנות צריך לחלק אותם.
נכון? לשבץ אותם. לשבץ את האורחים בשולחנות.
עכשיו אומרים, אפליקציות שעוזרות.
אנחנו השתמשנו בדיגניט וזה מצוין,
מסמן לך כבר לפי כל אורח, הוא צבא וחותם בצבע לאיזה קבוצה הוא שייך.
בסדר, אז יש כאלה שאתה יודע שהם יהיו ביחד, אין בעיה.
המשפחה הקרובה, אחים שיהיו ביחד, ההורים שיהיו ביחד, בסדר גמור.
עכשיו, יש חברים, נגיד, מהקהילה.
חברים מהקהילה, בסדר, הקהילת יחדיו, כתבנו, לא יודע, כמה שולחנות יחדיו, הסתדרו, הם מכירים אחד את השני, הסתדרו. אבל יש לך חברים מכל מיני כיוונים, נכון?
לא, זה ממש היה מלאכת שידוך לחשוב
למי יהיה נעים לשבת ליד מי.
כן, לא זה...
והיה לנו כמה בינגואים, חבל על הזמן,
כמה בינגואים,
מה זה בינגואים? לדוגמה,
הושבנו שני חברים שלנו, כאילו,
שני חברים מאזורים שונים שלא מכירים אחד את השני מהם..כאילו, אבל היה נראה לנו שזה יתאים.
הם בעלי תשובה, הם בעלי תשובה, הם..
התברר שהם מכירים אחת את השני מהגלגול הקודם.
הם היו ביחד שין שין
אחרי השמינית.
כאילו, הם היו חברים טובים אז, ולא לפגשו הרבה שנים, פתאום פגישו אחד על השני.
ראיתי לשמוע כזאת.
זה מה שיושב ואומר,
איך תגיד, לא רק שאנשים יבואו ויאכלו, שיהיה להם נעים בעצמם,
בדינמיקה בתוך השולחן.
הנקודת זכות היחידה על הבופה שהוא טעים.
זה כדאי שהוא יהיה טעים.
מה?
זה נקודת זכות הבופה. מה שקורה, שאנשים ונשים בשולחן, יושבים בבוכה של עשרה אנשים שם בשולחן, ואיזה כבר אנשים שהם פורשים.
ובשבילות הראשונים שלהם, נשים קצת נגדים גדולים. יש את זה... כן, יש?
ככה אתה חושב? לא כולם עובדים ב... רק נכון, תגידו שחומשים את זה, חומשים את זה. יכול להיות.
לא, יש זכות שאנשים...
זהו, אני חושב שזה בעיקר על ה...
אני אגיד לך, נקודת הזכות היא שאנשים מגיעים אחרי נסיעה, הם באמת רעבים,
אז זה משיב את נפשם, כי היום גם החופות מאוד ארוכות.
אז עכשיו גם זה... עד שהם מגיעים לסעודה וכל זה. אז יש בזה גם...
כן, וכנראה שזה...
יש איזה היגיון, זה לא חסר היגיון לגמרי.
צריך למצוא איזושהי דרך, אולי, ש... בכל אופן.
כן.
מצד המינגלינג, דווקא נראה לי שאנשים עושים מינגלים יותר על ה...
יש הרבה דוכנים, צריך להספיק לעבור על כולם, אתה לא מספיק לדבר, אתה...
הקמבונים פה, הברבוניות פה, אתה, יש לך הרבה עבודה, זה לא ככה, מינגלים.
בזמן שאתה מדבר, באותו זמן אתה יכול לדחוף עוד משהו, אולי.
נכון?
בסדר?
אז לכן, לכן בר כפרה מספר דווקא משני שואלים,
כדי להבליט.
את החברות, את הרעות, את איך הדברים כאילו מתקשרים, איך, כאילו, את הכיף ביחד.
האוכל הוא תירוץ, וואלה, שמע, היה כל כך כיף ביחד.
בכלל לא הגענו לאוכל. לפעמים האוכל הוא גורם מזמן, נותן ככה איזה כיף לשבת, אבל
לפעמים אתה כל כך כיף, בכלל לא הגעת לאוכל, לא הספקת לאכול מרוב שהיה כיף.
אז הוא אומר, המעמד שלך כנשיא והכבוד והאוכל, הוא בעצם גורם מזמן לצוותא
ולביחד שלנו.
ככה הוא אומר לו.
הוא גם יכול להגיע,
מה, הרבה שלא תיבדק עם כל העניין,
זה באמת ה... צודק, צודק, נכון. למה הוא לא הגיע?
אני חושב שהוא לא רצה להביך את רבי.
כאילו, הגיע, ואז, כאילו, אבל הוא רמז לו.
זה מערכות יחסים בין חברים.
אתה רואה שברק אפארה הוא רומז לרבי,
הוא יודע שרבי יקבל את זה, הוא הזמין אותו עוד פעם. הוא גם יכול להגיד לו, תקשיב, אני בא לכאן לא בגלל ה...
הוא עוזר לו כאילו להבחין,
אני חושב, הוא עוזר לו להבחין מה העיקר,
וממילא לנצל את מעמדו של רבי
בשביל הדבר הזה. וזה אולי מה שהמדרש מסיים, נכון?
בוא נקרא את זה עוד פעם. אמרנו, לא תהא סבור
דבגין מגיסתך עתית,
אלא בגין דלא צווחת לי עם חבריי.
לא חיברת אותי עם החברים.
לא כן אמר שלמה מה יתרון לאדם וכו'.
מהראה שדור הולך ודור בא, מאן דפייסן דין לי דין?
עבדין שלמה.
התרגום כאן זה מי שעושה שלום, מי שיוצר חיבורים,
עבדין שלמה עושה שלום ומקבל כאילו שכר הרבה.
כלומר,
מה שבר כפרה בא להגיד כאן לרבי, וזה דבר מאוד מאוד חשוב, ושוב פעם זה חשוב
בחברות אידיאולוגיות, שנגיד,
חברת תלמידי חכמים היא חברה מאוד מאוד אידיאולוגית. האם יש ערך לחברות בפני עצמה?
או שהחברות היא איזה פלטפורמה למשהו אחר.
אומר בר כפרה, יש ערך.
יש ערך.
לחברות בפני עצמה, לנעימות, לביחד.
מה הערך? זה מחבר בין הדורות.
זה מחבר, זה עושה שלום בין האנשים.
זה מחבר ביניהם, זה יוצר אמון.
זה יוצר אהבה, זה יוצר אחווה.
זה יוצר, יש איזו חברות כזאת, שזה תענוג לראות אותה.
כשהיינו ב... אה, זה לפני הרבה שנים, כבר לא יודע כמה שנים זה היה, שנתיים, שלוש?
מה?
אנחנו כל שנה,
בעשר שנים האחרונות, נוסעים בקיץ עם המשפחה,
לקמפינג בצפון רמת הגולן.
חושות כאלה.
אה?
קצת לפני אודם, בשעל, במשק לוי.
כן.
מקום נחמד, ואנחנו מאוד אוהבים את הז'אנר,
כאילו, שלא שוכבים מול איזה צימר,
מול איזה מסך, אלא כיף כזה, ועושים נדורה וזה.
עכשיו, יש נכדים קטנים, זה פחות מתאים, צריך למצוא מקום אחר. טוב, בכל מקרה זה לא...
עכשיו יהיה, ברוך השם.
הגבול התרחק.
ואתה פוגש שם גם מלא אנשים.
אז כל מיני מפגשים כאלה מעניינים. אחת הפעמים
הגיעה חבורת גברים.
הגיעה, איך דיברנו?
חבורת גברים, חברים, טובים,
יוצאים ביחד, אנשים מפרגנות להם, יוצאים ביחד לטייל פעם, פעמים בשנה,
יוצאים שלושה ימים.
הסתכלתי עליהם, הם לא היו דתיים,
היה לי כיף לראות את זה.
כיף לראות את החברות,
את הנעימות הזאת, הכיף ביחד. כאילו, אתה רואה שהם...
יש בדבר הזה ערך מצד עצמו.
והרבה פעמים כשאתה כאילו אידיאולוגיה וזה כלבית ליטרי כזה נתפס, אם יש פה איזה דבר תורה, אז אנחנו נגיע, אבל אם לא, אז...
בבר כפרה מלמד את רבי, יש לדבר הזה ערך.
לכן אומר, מאחר שדור הולך ודור בא,
מי שיוצר חיבורים בין הדורות, מי שיוצר את החיבור, את הנעימות, את האהבה, את ה... תדעו לכם, זה המון.
גם בקיצור, גם בהרבה מקומות.
מערכות היחסים, נגיד האידיאולוגיה,
זה הגלגלי שיניים,
זה הדבר המרכזי. אבל מערכות היחסים זה השמן
בין הגלגלי שיניים.
אתה, כל אחד, כל אחד הרועה מגלגל את הגלגל שלו בקצב שלו,
אבל אם אין שמן אז הכל חורק והכל כואב, וזה סתם, זה מבאס, ואז זה גם לא מצליח.
אבל כשיש אהבה ואחווה, ומשקיעים בזה, בחברות, בהיכרות,
בלספר, אני רוצה להכיר אחד את השני,
אז הכל נראה אחרת.
כן.
אה, יפה. כן.
נכון.
אני חושב שהכוונה היא כזאתי.
אם זה שמחתך,
רבי,
אז אין יתרון.
כבוד בא, כבוד הולך וזה.
אבל אם אתה מנצל את התפקיד שלך
כדי ליצור חיבור בין האנשים וחיבור לדור, הדבר הזה נשאר, הדבר הזה נמשך.
הוא לא נעלם.
עבירויות ממשיכות, הרבה פעמים הן עוברות דורות.
כאילו האבא היה חבר של אבא, הבן יהיה חבר של הבן, זה אירוע כזה.
בקיצור, אז הוא אומר לו, מאחר שדור הולך ודור בא,
מאן דה פייסן, דין לדין, אבי נשלמה.
ואמר אבא בר כפרה לרבי,
ומה בעולם הזה שאינו שלך השפיע לך, הקדוש ברוך הוא שלווה,
עולם הבא שכונו שלך, אחת כמה וכמה,
זה באמת משפט שאני בעצמי מתקשר לפרש אותו, אני חושב שהכוונה שלו היא כזאת.
בר כפרה אומר לרבי, אתה צריך, אתם יודעים שבימי רבי
הייתה שלווה בלתי רגילה,
עד כדי כך שרבי רצה להפסיק,
הוא לא צם ביוז' בבית עמוד, וגם רצה לבצל את תשעה באב.
כי היה את אנטונינוס שהיה הנציב הרומאי בארץ ישראל ואנטונינוס היה אוהב גדול מאוד לרבי. הגמרא מספרת שהיה שם הדרמות גדולות מאוד.
הוא היה מגיע לבית העלה והיה עושה איתו כל מיני...
רבי היה נותן לו כל מיני עצות כאלה ואחרות ובכלל אנטונינוס הציל את רבי כי
רבן גמליאל מל את רבי למרות שהייתה גזרה על המילה ושלחו אותם למשפט אצל הקיסר כי הוא היה נשיא
ואז אימא של רבי פגשה את אימא של אנטונילוס, שהם היו חברות והם החליפו בתינוקות,
כדי שהיא תוכל ללכת לקיסר, בקיצור.
אז הוא אומר לו, יש לך שלווה
בעולם הזה, זה דבר לא אופייני,
אתה צריך לנצל את השלווה הזאת
לביחד.
העולם הבא שלך זה אני יודע, כתב שאתה משניות, העולם הזה,
למה כמעט הכותי שלווה?
למה כדי, אל תשכח להזמין אותי, כאילו, בפעם הבאה, כי הביחד הזה, החברות, הרעות,
אני הרבה פעמים חושב, נגיד, על...
זה בעיניי מאוד מאוד יפה.
נגיד שרבינה ורבשי, נראה לי שהם היו חברים.
לא כתוב עליהם כלום.
אבל אתה לא יכול לעשות תלמוד בבלי ביחד אם אתה לא חבר.
אם אין איזה חברות.
חברות טובה, כאילו, פשוטה, נכון?
כל מיני זוגות.
הרב נרא והרב צוקרמן.
איילת ושמיים.
איילת ושמיים.
איזה חברות, כאילו, בין ה... חברות.
פשוטה.
יש לה קיש ורבי יכולים, זה רב ותלמיד.
זה רב ותלמיד, זה לא חברות.
זה רב ותלמיד שהקשר שם היה מאוד, למדנו איזה פעם את הסיפור הזה, הקשר שם הלך והתעמק, היה שם דרמות גדולות, וגם זרשת לקיש,
זה לא דם רגיל.
אבל יש אנשים שאתה רואה שהם, יש להם חברות,
חברות כזאת, גם בדורות האחרונים.
או שמואל, כל מיני כאלה, שהם איזה חברות כזאת, קרבה.
כמה הדבר הזה נצרך.
במיוחד, אני חוזר, במיוחד וחברות אידיאולוגיות,
עם אותו כיוון, חסק מאוד לכיוון האידיאולוגיה, ואז
דווקא שם החברות היא הכי נצרכית.
להיות חברים טובים.
כן, נצליח.
אמן ואמן. חזקו ואמצו.
