יופי, אנחנו בשבוע קדוש מיוחד,
גם פרשת וישב שהיא פרשה דרמטית ביותר,
וגם איתות כסלו בעזרת השם ביום שישי, כן?
נכון, יום שישי איתות כסלו.
התוועדויות רבות, ואז השיעור היום בוודאי בעקבות אדמו״ר הזקן.
ברוך אתה אדוני היום, קונן דור.
יציבה עלינו לחיות עם הזמן, אז אנחנו נחיה עם הזמן של פרשת השבוע ועם דיבור מאוד מאוד חשוב.
אני כאילו אגיד לכם ברמה האישית, כן?
אני מאוד משתדל, חי את הדיבור הזה שנדבר היום.
הפרשה שלנו גם יש לה אנרגיות חזקות בפשוטו של מקרא, להבין מה היה.
אני ממש צריך להתגבר,
לא לעשות את כל השיעור על פשוטו של מקרא, אולי נעשה שיעור אחר על זה,
אבל טיפה ניגע גם בדברים האלו כדי להבין קצת מה קורה, בסדר?
אז באמת זו פרשה דרמטית ופרשה תשיעית
כנגד השמש, אורו של משיח.
טוב, אחרי מכירת יוסף
יש הרבה דרמות,
ואחת הדרמות זה הפירוק
של יהודה ושל משפחתו.
ויהי בעת העיר בירד יהודה מאת אחיו, וית עד איש עד עולמי ושמו חירה.
ויהי עד שם יהודה בת איש
כנעני ושמו שועה.
ויקחיה ויבוא אליה.
וירבו ימים בתם בת שועה ובת אשת יהודה, ויינח עם יהודה ויהיה על גוזי צאנו הוא,
וחירה רעהו האדולמי תמנתא, בסדר?
יהודה אחרי מכירת יוסף, חז״ל אומרים שהוא,
תכף נראה את זה במדרש,
כן, אולי נקרא את המדרש עכשיו.
בשעה שאחיו של יוסף מכרו והלכו לנחם את אביהם ולא נתנחם,
אמרו כל הדברים הללו עשה לנו יהודה,
שאילולא ביקש לא מכרנו אותו,
כשם שאמרנו אל תהרגו,
ושמענו לו, ואילו אמר לו אל תמכרו, נשמע לו,
אלא אמר לנו לכו בין יוקרנו להשמלים,
ועמדו ונידו,
שנאמר ויהי בעת ההיא,
וירד יהודה מאת אחיו, ולא ידאו לומר אליו הילך יהודה,
שהיה לו ירידה מצד אחיו, מה וירד האמור לעלה נידוי, אף ירד האמור כאן נידוי".
וואו, יהודה נידו אותו,
השימשלה, יהודה הוא גבר שבאחיו.
מה התוצאה של הנידוי הזה?
התוצאה של הנידוי זה שיהודה הולך מאחיו והוא פוגש חבר. וית'עד איש עדולמי ושמו חירה. לא כתוב.
מי זה הכי רע זה? אין לנו עליו ידיעות יותר מדי.
איש הדולמי, שם הוא רואה אישה אחת,
בת איש כנענוך, שמו שועה, כן, אישה אחרת, התחתן איתה,
והיא מתה.
ויינחם יהודה ויעל גוזי צונו ובכי ראו ראו הדולמית אימנתה.
כלומר, מהרגע שאשתו מתה, הוא מתנחם,
יולי אמסגי, הוא מתנחם
עם החבר הזה ועולה על גוזי צונו. אבל מהרגע הזה ואילך,
המשפחה של יהודה מתפרקת לו בין הידיים.
מתפוררת למשפחה.
אשתו מתה,
היא השאירה אותו עם שלושה ילדים, אר,
אונן ושלה.
אר, מחתנת אר עם תמר,
ואז אר
לא מעוניין שתמר תתעבר.
מין איזה, כאילו זה גלגל חוזר בעולם,
המתח בין האחים בדור של יהודה,
כן, שהם לא מוכנים להיות ערבים אחד כלפי השני ולא מוכנים לעזור, פתאום יהודה פוגש את זה אצלו במשפחה.
הוא כאילו אומר, יאללה, בואו נתרחק,
בואו וכל הזה,
נקים משפחה, הכל יהיה שקט, הכל יהיה רגוע.
פתאום הוא פוגש את זה אצלו בבית, שיש לו אח,
יש לו בן, אר, שלא רוצה להמשיך את המשפחה, לא רוצה ללדת ילדים, הוא רוצה להמשיך להיות עם, נכון, כך כתוב,
שאר לא רצה לעבר את תמר שלא יכחיש יופייה, ואז הקב' ברוך הוא הורג את אר,
ואז הוא אומר, יהודה לאחיו עונן, בוא ויבם את אשת אחיך ויעקם זרע לאחיך.
בוא תיקח ערבות על אחיך.
עונן כנראה עושה, אני צריך לקחת ערבות על אח שלי? מה,
אתה לקחת ערבות על אח שלך? לא זכרתי שכשמכרו את יוסף, אתה לקחת עליו ערבות והצלת אותו. ולכן, מה עושה עונן?
גם הוא לא לוקח ערבות על אחיו, וידע עונן כי לא לו יהיה הזרע,
ושיחד ארצה וכולי, ולכן
הקב' הוא הורג גם אותו.
ועכשיו יהודה צריך לקחת אחריות.
ומה?
ולתת את שלה, בנו, למי?
לתמר. אבל גם הוא לוקח אחריות.
בקיצור, אנחנו חווים כאן בבת אחת בהתפרקות
משפחת יהודה. מה שחשבת שאתה תפתור את הצהרה עם יוסף ונמכור אותו והכל יבוא על מקומו בשלום,
לא רק שהצהרה לא התרחקה,
אלא היא דופקת עצמך בבית.
תראו לי, אני צוחק.
קודם כל זה טוב לצחוק.
אבל הייתה לי פעם איזו מחשבה כזאת,
לפחות כשאני הייתי ילד,
וגם כשפה רן,
גם כן הילד, אנחנו גרנו ביחד כולם דתיים וחילונים,
נכון? בראשון ככה זה היה.
בבניין היה דתיים, חילונים, והייתה אינטראקציה
בין המשפחות.
אני ממש זוכר את זה, שהיו מגיעים משפחות,
כאילו, וגם אצל חמי,
הייתה אינטראקציה, בסוכות, היו חלק, הולכים להתייחסים לסוכה שלנו, היה, אני זוכר, כמו היום שאיזה שכן יושב עם שכן אחר ומסביר לו איך עושים את ליל הסדר,
היינו גרים ביחד.
לאט לאט
נוצרו שכונות, נכון?
לאט לאט,
או מהר מהר, לא יודע מה,
בכלל זה יישובים,
רק יישובים כאלה עם שער צהוב שנסגר וכל זה,
אחרי זה גם בערים, זה לא פסח על הערים, גם בערים יש שכונות דתיות מובהקות, אני מאוד מאוד מבין, זה נוח.
יש לך כל המערכת חינוך, תנועת נוער, אני גר בשכונה כזאת, כן?
אז כנראה שבעיני הקדוש ברוך הוא לא ישר הדבר,
שהבנים שלו מתחלקים ככה.
אז מכיוון שהקדוש ברוך הוא, כידוע לכם, הוא
כתוב בזוהר שהקדוש ברוך הוא אוהב בדיחות,
כך כתוב בזוהר,
שדוד המלך הוא הבדחן של הקדוש ברוך הוא, מספר לו בדיחות.
אז הוא, והרבה פעמים הבדיחות זה אנחנו,
אנחנו הבדיחה.
אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? הוא אומר, טוב, אני לא רוצה שתיפרדו,
אז אני אנסה לסדר את זה בצורה אחרת. כל משפחה יהיה לה איזה בעל תשובה,
וגם ילד הדלש.
עכשיו, החילוני, הוא לא גר שם, בשכונה אחרת, הוא צריך בבית.
ביקשת להתרחק, לא לראות, עכשיו אתה תדפוק אצלך בבית, יהיה לך, מה תעשה עכשיו?
לא תתנו להיכנס הביתה? או לחילופין,
כן, אתה רוצה לראות את הדוסים האלה, עושים משך, ופתאום מגיע ילד עם זה, מה תעשה עכשיו?
צריך ביחד.
לא צריך לחכות שזה ידפוק אצלך בבית, צריך להיות ביחד.
כל פנים, זה מה שקורה, זה מה שקורה ליהודה, בסדר? יפה.
מהמקום הזה,
כל המשפחה שלו התפרקה.
תחשבו מה קרה ליהודה, בסך הכול זה גם קרה בשנים לא...
לא ארוכות כנראה, משמע שזה קרה בתוך כל ה-20 שנים האלו שיוסף במצרים,
זה מה שקורה ליהודה. הוא מתחתן, הוא מתעלמן, מתים לו שני ילדים,
והוא מנודה מאחיו.
כלומר, אין לו משפחה בעצם, הוא לבד בעולם.
לבד. מה יש לו?
יש לו חבר.
עכשיו, לכולנו יש חברים, בסדר?
אני מניח.
אני לא אשאל אתכם כמה חברים יש לכם,
אני מקווה שלא תענו לי שלושת אלפים, בסדר? כמו בפייסבוק.
כל אדם. אבל החבר של יהודה,
וזה החבר הראשון בתנ״ך.
טייטל, רעהו,
חבר, לפני כן היה לנו בעלי ברית, הם בעלי ברית אברהם, ענר יש כל אום אמרה, לא כתוב שהם היו חברים.
בעלי ברית, בעלי ברית זה...
אחוזת מרעהו ופי כל שר צבאו, כן, אבל מה זה אחוזת מרעהו שאמר גם על?
אבימלך הגיע ואיתו אחוזת מרעהו ופי כל שר צבאו, כן.
כן, אבל אנחנו שם יודעים את הפלישתים האלה.
חבר, ספציפית, לא אחוזת מרעהו. אחוזת מרעהו זה חברי פייסבוק. כמה חברים יש לך?
3,000 עוקבים.
שנייה.
אחוזת חברים שלמה. אז אין לך אף חבר.
חבר, ספציפית, שאתה מכיר את השם שלו, זה הראשון.
יהודה.
אז זה יהיו עוד
בתנ״ך, כן?
כושי הערכי הוא חבר של דוד, רע דוד.
נכון, יש לו...
יש חברים.
דוד היה בעצמו אמור להיות חבר של שאול,
נכון? הוא נתנה לרעך הטוב ממך.
היה צריך להיות חבר שלו.
אבל הריאה הראשון זה זכירה ובאיזה סיטואציה הוא מגיע,
ליהודה המפורק.
ליהודה, כל המשפטים, יש לו חבר.
עכשיו, בסיטואציה הזאת,
ואני עוד פעם, לא מתאפק מאוד, לא להיכנס כאן לפשוטה של מקרא, אולי נעשה את זה בהזדמנות אחרת, אבל בסיטואציה הזאת, יהודה הולך,
הוא פוגש תזונה והוא בא עליה.
נכון?
למה הוא עושה את זה?
למה הוא עושה את זה?
טוב, תגידו, אנחנו עושים את זה.
זה ייצר אריות, יש לכולם.
חז'ל אומרים, מלאך, כפר אותו, כל הדברים האלו, בסדר, אבל
אני רוצה להציע כאן פירוש,
זה חלק מהביטוי של הייאוש.
ייאוש,
אדם כאילו, תשמע, עזוב, לא נשאר לי כלום. לא משפחה, לא ילדים, אני ערירי.
הדבר הכי הכי
הכי קרוב לאדם
זה זרעו.
זה הקוד הגנטי שלך,
זה מה שממשיך הלאה.
אני חייב להפקיר את הזרע אצל, ולכן,
המעבר, כן, הזרע מגבר ואישה, בעם ישראל, בתורתנו הקדושה, זה בתוך ברית,
בתוך נאמנות,
מתוך קשר שהוא בנוי על הרבה יסודות, גם על יסודות נפשיים,
גם על יסודות כלכליים אפילו,
גם על מעמד חופה וקידושין, כאילו אתה יוצר כאן איזה כספת מאוד רצינית,
ובתוך הכספת הזאת אתה מפקיד
את האוצר הגדול שנמצא אצלך וגם אצל אשתך,
שזו היכולת להביא ילדים לעולם.
כשאדם הולך ואת הדבר הגדול הזה שם לא בכספת, אלא שם אותו ברחוב על עצים ועל אבנים,
זה בעצם אומר, אין לי למה.
ההליכה של יהודה לקדשה ההיא בעיניים,
על הדרך, מבטאת את הייאוש שלו בעצמו.
עכשיו, איך אני יודע?
כי היא אומרת לו, טוב, תן לי,
נכון, איזה ערבון תיתן לי עד שתשלח לי תקדים עזיים? מה הוא נותן לה?
אותם
הפתיל והמטה.
אני מניח שגם בתקופת התורה, זה לא היה כבוד גדול, בטח לאדם מכובד כיהודה ללכת לקדשה, זה לא היה דבר מכובד.
אז הוא הלך,
אז תגיד לו, אני אשלח לך את דואגת, אני זה. הוא משאיר לה את התעודת הזהות שלו, את החותמת שלו,
ואת, לא יודע, כרטיס אשראי.
כאילו, עוד משהו? מה, כאילו, מה, תכתוב, על הקיר, הייתי פה.
עושה גרפיטי.
כאילו, קחי, קחי הכל.
קחי הכל.
מיואש לגמרי, טוטאל.
תראו, אה?
תראו, אומר את זה עמי השילוח.
וירד יהודה מאת אחיו,
תם העניין למה הלך יהודה לשא אישה בזה הזמן.
מה פתאום הוא נזכר להתחתן?
מפני שרק יעקב מאין להתנחם.
וביען כי עליו נפל הגורל לשאת הכותונת לאביו, כנראה במדרש,
או שזה פסוק?
לא, כתוב בפסוק הקרן, נכון?
זה מבין, אבל המדרש כנראה אומר שזה היה יהודה.
נפל דעתו מאוד מזה וחשב,
כי חס וחלילה אפס תקווה ממנו. זהו, אבא שלו לא מתנחם, כל התוכנית שלהם השתבשה.
והלך לישא האישה שאמר, אפשר
שיהיה לי בנים טובים אשר מהם יצמח בניין הדרך. טוב, אני אתחיל מההתחלה.
מה שהיה, היה עיקר להתחיל מההתחלה.
ואחר כך הבין לו הקדוש ברוך הוא, הסביר לו הקדוש ברוך הוא, אם חס וחלילה באמת אתה חושב שאין לך תקווה ואין לך חיים בשורש,
אם זה מה שאתה חושב על עצמך,
אם כן, אף אם תוליד מהבנים לא יוכלו להיות בחיים יותר ממך.
ירד, יחלחל למטה גם לדורות הבאים.
מה אתה חושב, שאתה יכול לעקוף את הבעיה?
הילד יפתור לי את הבעיות? לא.
כי אצל השם יתברך הצינור ששולח על ידה החיים, גם הצינור צריך להיות של החיים.
אני, זה כבר, הילדים, הם יעשו את העבודה. לא, אתה בעצמך צריך להיות מלא באמון ובחיים.
ואם כן, כאשר בדעתך לא יהיה רק חיי שעה, לפי דעתך אתה כבר מיואש, ואתה גם הולך לקדישה היא בעיניים, ונותן לה את התעודת הזהות שלך וכל זה,
אף כל תולדותיך.
ולכן, כאשר בא על ברור הדבר, נולד לו שלה,
וקרא שמו שלה,
כן, כאילו היה לו ער ואונן, ואז שלה.
למה שלה? היינו טעות שטעה בדבר.
אשליה, כן. הייתי באשליה, חי בסרט שאני, כאילו,
יהיה מיואש והילדים שלי יהיו אופטימיים. זה לא עובד ככה.
אז שלה הוא כאילו...
לכן, הבנים הראשונים האלה הם חיים, ושלה, נשאר בחיים.
עכשיו, מי גורם ליהודה,
לצאת מהבוץ הזה, הרי יש לנו כלל.
אין חבוש מתיר עצום מבית האסורים. אדם לא יכול למשוך את עצמו מהביצה, מהשיער, מי שיש לו שיער, כן, לא כל אחד זוכר.
אני פטור מההתלבטות, כן?
אז תתחכו, מה, אני צוחק? אתם לא צוחקים?
תתחכו קצת. גם עכשיו אתם לא צוחקים. וואי, וואי, ייבשתם אותי לגמרי.
תודה, אביעד, הצלת אותי.
אז זה, נכון, מישהו,
אבא שלו, אין לו, אבא לא, הבנים לא.
ירה,
יש לו חבר.
עכשיו אני רוצה רגע שנעשה זום-אין על החבר הזה,
כי לכולנו יש חברים.
יש לי חבר בירושלים,
יש לי חבר ברמת אביב, נכון היה פעם כזה שיר, כל מיני חברים שאיתו אני עושה סקי, איתו אני משחק כדורסל, איתו אני רוכב על אופניים,
איתו אנחנו, לא יודע מה, רואים... חברים.
מה ההגדרה של חבר?
הגדרה של עוד לפני כן,
כבוד, יש פה כיסא מלכותי אפילו.
תראו, יש כאן רצף דיבורים לפנים.
של ה... זה כל הדיבורים, הכל מהאזור של קוץ,
גור, קוץ, כל הדברים האלו.
לפני כן נקרא את הפסוקים.
טוב, יהודה צריך לשלוח את ה...
לשלוח את גדיע העזים ביד, כן, וישלח את גדיע העזים ביד רעהו, עד הולמי לקחת ערעבון ליד אשה ולא מצאה.
וישאל את אנשי מקומה לאמור, היה קדשה איבה עיניים על הדרך?
והיו אמרו, לא הייתה בזה קדשה.
והיה שוב אל יהודה ויאמר, לא מצאתי, אבל גם אנשי המקום אמרו לו, הייתה בזה קדישה, ויאמר יהודה, תיקח לה פניאל לבוז,
הנה שלחתי הגדיע הזה ואתה לא מצאתי. כלומר, ברור מהפסוקים שבאירוע הזה מעורבת מה?
בושה.
פניאל לבוז.
יהודה הלך,
כמו שהסברנו,
מניין הגיע המעשה הזה, ייאוש וכל הדברים האלו,
ויש כאן איזה.
רגע, רגע. אז שיהודה צריך ללכת
ולשלם את הגדיע הזין הזה. למי הוא פונה?
למי הוא פונה?
החבר שלו.
כלומר, הוא בטוח
שיש לו חבר,
שכשהוא יבוא אליו ויספר לו שהוא נכשל,
לא שהוא הצליח,
הוא לא יגיד לו, יהודה,
לא מתאים לך, לך אני מתפלא.
הוא לא יגיד לו, אחי,
אני את החשבונות של הצדיקות שלך לא עושה,
אני חבר שלך.
אני חבר שלך. יכול להיות שאנשים אחרים צריכים לעשות חשבונות אחרים.
אני חבר.
אתה יכול לסמוך עליי, אני לא אשפוט אותך.
אני לא אתפלא עליך.
אני ודאי לא הולך לספר את זה לאחרים.
סבי ינצל את זה כאילו כדי חלילה לקדם את המה... אני חבר.
עכשיו, זה,
אין לי מספיק מילים כדי להגיד, תכף תראו, הם אומרים את זה, כמה הפונקציה הזאת היא חשובה.
כמה הפונקציה היא חשובה. כאילו זו פונקציה, אני אקצין את זה.
פונקציה מנותקת אידיאולוגית.
אני לא, בסדר, בסדר, מנותק אידיאולוגית, אני חבר שלך.
זהו.
מה, אדם שנכשל, לא מגיע לו שיהיה לו חברים?
תגיד שהוא נכשל,
אז בגלל שהוא נכשל, אז לא מגיע לו שאין לו חברים. חבר.
אני לא אומר שזה שאני חבר שלך זה מצדיק את המעשה, או לא מצדיק את המעשה.
אבל אנחנו חברים.
שיש לאדם איזה מישהו, איזה כתובת,
שהוא אומר, אני יכול לבוא אליו גם כשאני נכשל.
גם כשיש לי פדיחה, וגם הפוך.
תכף נדבר על זה בהמשך השיעור.
מה קורה כשאדם נהיה קצת מבוגר, או קצת רב, או קצת כזה,
או מפקד בצבא,
ויש לו פחות חברים. רבותיי, אנשים כאלה עושים מלא טעויות.
אתם יודעים למה?
כי חבר,
הוא יכול לבוא ולהגיד לך, תגיד,
מה נסגר איתך?
מה זה שטויות האלה שאתה עושה? כאילו, תראה, אתה...
יש אנשים שאני יכול,
אני כמעט יכול להבטיח שאין להם חבר.
כי אם היה להם חבר, הוא היה בא,
הוא נותן להם איזה סטינה מלאה, תגיד, אתה עושה פה שטויות.
כאילו בעלי מעמד, בעלי זה, אז כוב מדברים איתם בגוף שלישי, וכל,
הכל כזה,
כאילו, חבר טוב היה בא, אומר לו, שמע אחי, אתה עושה שטויות, מה זה הדבר הזה, אתה לא רואה?
תן לו איזה כמה כאפות, ננער אותו ומאשר אותו.
ברור שחסר לו חבר.
יש אזורים שאין בהם חברויות.
אתה חבר, חבר, חבר, חבר, חבר, חבר,
בשנייה שאיזה משהו אידיאולוגי עובר ביניכם, פסס, החברות מתפוגגת. אין, פאק, נעלמה.
כאילו, בעצם אתה מבין שמעולם לא הייתה פה חברות. אז מה היה?
שותפות אידיאולוגית. זה חשוב,
שותפות אידיאולוגית. אבל מה קורה ברגע שהשותפות אידיאולוגית הזאת היא
קצת כאילו נוצר איזה פער,
אז אתה יכול להגיד, אוקיי, תשמע, אנחנו לא מסכימים,
ואנחנו משלמים חברים, אני אוהב אותך, עברנו המון דברים ביחד.
לא.
ברגע שנוצר איזה פער אידיאולוגי,
מערכות היחסים נעלמות,
נפסקות.
התורה דרך חירה מספרת לנו בדיוק הפוך.
למרות שיהודה עשה דבר שהוא ערכית,
ודאי לא ראוי.
למרות שהתורה עשתה,
למרות שיהודה עשה מעשה שערכית הוא ודאי לא ראוי,
וזה גם במונחים של לפני מתן תורה,
בירן לא שופט אותו ולא אומר לו כלום,
ולא אומר לו, הלכת לשם, אני חבר שלך, זה הכול.
כן, אני מסכים איתך.
אני חושב שזה יותר קל אפילו.
כשאדם יש לו אידיאולוגיה שונה, אז הוא לא עשה משהו רע,
ערכית.
אז ודאי שאני יכול להמשיך להיות חבר שלו, נכון? ודאי.
וכשאדם עשה משהו שהוא לא בסדר,
אז האם גם שם אני אומר, אני לא חבר שלך.
אפילו, התורה לוקחת אותנו לדוגמה הכי הכי קיצונית.
יהודה עשה דבר שערכית הוא לא בסדר, הוא יכול להיות בטוח וסמוך על חירה, שהוא יכול לשתף אותו,
וחירה יעזור לו.
לא יעזור לו, לא יצדיק אותו, ואומרים לי, חבר שלך.
כן?
יש לי חבר מאוד טוב, אנחנו ממש חברים טובים,
ויש בינינו, או פחות היו. עכשיו פחות, כי
המצב השתנה.
שנתיים, שלוש, היה...
היתה לנו הבדלים אידיאולוגיים קצת.
אז...
ואני הייתי...
סירבתי לדבר איתו על זה.
הייתי מתקשרים, דוברים, אתה יודע, פנה שלומך,
דוברים על המון המון דברים, על זה,
לא מדבר.
אז הוא אומר לי, תגיד, למה אתה רוצה שנדבר על הפערים בינינו?
יש לנו מהפכה משפטית, עוד כל מיני דברים.
אמרתי לו, זה נפגע לנו בחברות, אני לא רוצה.
חבר שלי, אני אוהב אותך, אני לא רוצה.
טוב, הוא ככה קיבל את זה, פעם בשיחה אחת הוא אומר לי, תשמע,
זה לא חברות אמיתית, אם אתה לא מדבר איתי על הזה, איזה מין חברים אנחנו, אנחנו?
אמרתי לו, תשמע, נפגענו בחברות, אני לא רוצה.
לא, הוא לא ויתר לי, אמרתי לו, טוב, אתה יודע מה? יאללה.
שלוש-ארבעה,
נכנסנו לשיחה.
אווו, שהיה ויכוחי, וואוו.
והרגשתי שזה קצת, זה כאילו,
אוקיי, עשינו את זה ידום לפעם אחת, וזה בסדר גמור, אבל אם זה היה ממשיך,
הרגשתי שזה היה פוגע,
ולפחות מבחינתי, כאילו, אז, חבל, זה דבר יקר.
תראו מה אומר כאן הרצף תורות הנפלאות האלה. וישלח יהודה את גדי האזים בעד רעהו עד עולמי, הרבי רבי בוני מבשיסחה.
זיה, אמר, כל אדם
צריך להיות לו חבר ואוהב נאמן,
שיהיה ביכולתו לספר לו את כל נקודות לבבו,
אפילו בגנות מעשיו.
אפילו בפדיחות. לא רק חבר שאני רק אספר לו את כל העלילות שלי, ואיפה הייתי, ואיפה טיפסתי, ומה עשיתי, ואת כל האבו עלי.
אלא גם את הפדיחות.
יש מישהו כזה?
פתאום, טוב, רגע, יש מישהו כזה שאני יכול?
פתאום, רגע, אז יש לי בכלל חברים.
המשנה אומרת, תעשה לך, תנה לך חבר אחד, שיהיה לך אחד כזה.
אחד שאתה יכול לספר לו את הקשיים, אחד כזה.
בטח רבי משה, האמת, טיפה אמר לי איזה פסיכולוג, אומר, תקשיב, רוב האנשים שבאים אליי,
זה אנשים שבאים אליהם חבר טוב, לא צריכים לבוא אליי.
מישהו אחד שיקשיב לקשיים שלהם,
הקשבה אמיתית, אמפתית, לא הקשבה, זה, לא צריכים...
אבל אין.
אה?
לא רק שזה יכול, זה עדיף, זה טפיי.
אבל יש לנו מספיק או שחייב לאדם... מספיק, מספיק, מספיק.
אבל אין, אז הם באים, משלמים כמה שהם משלמים לשעה, ואני מקשיב להם באמת, כאילו, מהנהן.
הקשבה אמפתית.
נותן מדי פעם, זה יצא פה, יצא שם, וזה לא דברים, זה לא איזה טיפולי עומק, שצריך פה איזה מעורבות פסיכולוגית.
פסיכולוגית תזה.
כמו שהיה ליהודה חירה רעהו והיה משלח על ידיו את גדי העזים לתמר.
בספר חיי יצחק כתב את דברי הרב רבונה בשינוי מעט, שאמר
שמעניין יהודה ותמר
ואיך ששלח את גדי העזים על ידי חירה רעהו,
יש ללמוד מהו ידיד נאמן.
כי יהודה סיפר לו את העבירה הגדולה שעשה,
הוא אומר זה עבירה.
וגם אחרי שסיפר נשאר חירה ליהודה ידיד נאמן ולא ירד ערכו בעיניו אפילו בחירוף זה. וזה עוד דבר,
לא רק כשאתה נשאר חבר, אתה גם לא עושה שיפוטיות.
אתה לא עושה שיפוטיות.
כאילו, אתה ממקם את עצמך, או אני, אני בעמדת חבר, אני לא שופט אותך עכשיו, אני לא שופט שלך, אני לא מחנך שלך,
אני לא אבא שלך, אני חבר שלך.
אנחנו ביחד.
חברות כזאת.
כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח, נכון? כתב חיים בובי.
אז נמשיך.
ונשלח יהודה את גבי העזים ביד רעהו אדולמי, איתא ממרן הרבי מקוסק בשם הרבי רבי בוינם, זה אותו דיבור שהתגלגל.
שלידן צריך להיות חבר טוב שיוכל לספר לו הכל. כפי שמצאינו אצל יהודה שהיה לו חבר טוב כמו חירה, שהיה יכול לספר לו כל העניין הזה, ורבי שלמה מקרנים, כשהיה בא לרבי,
שזה תכף נדבר על זה, האם רבי יכול להיות חבר,
זה מעניין,
היה תמיד משתדל להראות את חסרונותיו
כדי שהרבי יתקן אותו. ולא כפי שנוהג עם החסידים,
שכשבאים לרבותיהם משתדדים בדיוק להפך, להראות שהם בסדר,
שהם בני תורה ויראי שמיים ואילו את הרם מסתירים.
אז מה זה אומר לפחות על רבי שלמה קרלין?
שהוא היה בטוח שהרבי שלומה
אוהב אותו.
הוא אוהב אותו, אוהב אותו. אני בטוח שהרבי אוהב אותי, ואם אני אספר לו את כל הפדיחות,
הוא לא ישנה את אהבתו וימשיך לאהוב אותי.
אנחנו מאוד מאוד בטוח בקשר,
מאוד בטוח בקשר
כדי להביא דבר כזה.
באמת, כמו שאמרת, ארגרמן, זה קודם כל צריך להיות בין איש לאשתו.
כן, לכאורה כשבעל נכשל, הדבר הראשון שצריך לרוץ, זה לספר לאשתו. תקשיב, היא קרה לי משהו לא טוב היום, עשיתי...
לא צריך כאילו לדבר על כל כישרון, אבל גם, לא, לא, היום כעסתי.
תשמע, אתה רוצה לספר לך, היום כעסתי.
מה, מה אתה אומר?
ואשתו תגיד לו, תשמע, הכול טוב, אני איתך, אני חברה שלך,
אני לא מחנך את אותך.
זה דרמה, זה דרמה, חבר טוב.
הגדרה של חבר טוב,
כל מיני הגדרות,
תכף נראה ברמב״ם, חבר טוב, חבר שעושה אותך טוב,
חבר שלידו אתה יותר טוב,
אבל ההגדרה כאן זה חבר שאתה יכול לספר לו את הכישלונות שלך,
והוא ינחם אותך.
מי שהוציא את יהודה,
אולי אני אגיד איזה כן משהו, אני לא צריך להתאפק, אני רוצה להגיד משהו בפשוטו של מקרא כן, אבל כי הרי ברור שאין שם אף אחד ברקע חוץ מחירה, נכון? אין אף אחד ברקע שיעזור ליהודה לקחת אחריות על האירוע הזה חוץ מחירה.
אז חירה עודד אותו, וחירה דיבר איתו, וחירה גם הלך את גדי העזים. ולא כתוב כנראה כל מה שחירה עשה, אנחנו מכירים את התוצאה. מה התוצאה?
התוצאה הייתה התוצאה הבאה,
ואני חושב שהרבה לא שמים לזה לב, וכדאי לשים לזה לב.
תמר, נכון, ויהי משלוש חודשים, ויאמר לתמר, הרתה תמר כלתך,
זנתה תמר כלתך, וגם מינה הרע לזנונים.
שלושה חודשים אחרי הסיפור עם הגדי עזים.
לא הרבה זמן.
אבל כנראה בשלושה חודשים האלו היה שם בין יהודה לבין חירה איזה משהו.
ואז מה אומר יהודה? הוציאה ותשרף.
תשרף, נדמה לי הרשב״ם אומר,
לא לשרוף, אלא היו עושים להם סימן לגנאי.
מי שהייתה פרוצה, היו עושים לה סימן קביעה לגנאי.
ככה אומר יהודה. טוב,
לא טוב.
ואז כתוב מה?
מה כתוב?
איך, איך, איך?
שכחתם את המילה הכי חשובה.
את המילה הכי חשובה שכחתם.
לא, תקרא, תקרא את הפסוק ארגמן, את כל הפסוק.
תקרא את הפסוק, מההתחלה.
הפסוק שאתה רוצה לקרוא.
היא מוצאת, כן.
תסביר לי עכשיו בעברית,
פשוטה שאני אבין.
מה היא עשתה?
היא מוצאת,
נגיד שהוציאו את הזה, ומה היא עשתה?
היא שלחה.
מה היא שלחה?
היא שלחה את הראיות.
היא שלחה את הראיות עצמן.
כלומר, הרי היא מחזיקה ביד ראיות, היא יכולה להגיד, חבר'ה, עצרו, אפשר להראות לכם משהו?
בבקשה, אתם יודעים עם מי אני בראיון? בבקשה, טק, טק, טק, הכל נגמר.
מאיפה יש לך את התוצאות שלו,
את הקטן שלו,
את הרישיון הנהיגה שלו?
זה, מחזיקה את הסרטון ביד, באייפון, יש לו את הסרטון.
היא שולחת לו את הראיות.
אומרת לו, קח!
אתה רוצה לשרוף אותם?
אני לא אגיד לך כלום, עושה מה שאתה רוצה, תעלים.
זה אצלך, תבחר.
ליהודה, כי כולם אומרים, יהודה הודה, כל הכבוד ליהודה של יהודה. מה כל הכבוד? היא מחזיקה עליו סרטון.
או שאתה הודה או שאני אפרסם את זה. ברור שהוא יודע, נכון?
מה, מה, הוא עכשיו מבין.
הוא יכולה להגיד לו, תקשיב, לא נעים, בוא, תירגע וכל זה.
בוא, אני אראה לך, פתיל קטן, תבין מה אני מחזיקה אצלי, מה הארסנל שלי.
אז הוא במקום יודע, זה גדולה להודות.
היא נתנה לו את זה,
קח את הסרטון ומחקה את הטלפון.
מסתר לי פילמוט.
עכשיו הוא הודה.
מאיפה העוצמה הזאת של יהודה?
מאיפה הצדיקות וכל זה? קודם כל מיהודה עצמו כמובן.
כנראה גם חירם מעורב בזה. לא מצאתי איזה מקורות, אבל נראה לי ברור,
כי כמו שאמרנו, אין כבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
הוא לא היה לבד.
מישהו היה איתו שם.
ובנה אותו מחדש ועזר לו, ואז הוא מסוגל להגיד, צדקה ממני.
היא צודקת.
תראו מה אומר כאן בהמשך אותם תורות.
וישלח יהודה את גדי העיזים ביד רעהו האדולמי, שלח את רעהו האדולמי לקחת עירבון. בשם רבנו מבשיסחה, קראו רעהו על דרך פירוש המשניות להרמב״ם, פרק א' מהאבות משנה אב״ם, תכף נראה את הרמב״ם הזה.
וקנה לך חבר,
מפרש הרמב״ם שיהיה לאדם אוהב.
תבטח נפשו בו, לא יישמר ממנו.
כלומר, אתה מדבר איתו,
איך כתוב, איך אומר הנביא ירמיהו,
בדיוק במצב ההפוך, איש מרעהו,
יישמרו.
ועל כל אח,
אל תבטחו,
כי כל אח עקוב יעקוב וכל רע ערכי יהלוך. אתה בא, מדבר עם חבר שלך, פתאום אתה מבין שהוא הקליט אותך, ושם את ההקלטות האלה, ואחרי זה מפרסם את זה בערבים.
לא, לא, לא, כאילו, אתה מדבר עם מישהו, אתה בוטח בו, אתה סומך עליו,
בחיים לא עשה במדיה זה שימוש נגדך, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שאתה מדבר איתו והוא...
בסדר? זה קורה, תדעו לכם כמה פעמים זה קרה ששלחתי
הודעה ל...
לחזק אותו, הודעה כתובה, לחזק אותו,
לעודד אותו בשיא הסיטואציה שהייתה.
והוא הולך וראה את ההודעה הזאתי למספר אנשים שהוא לא היה אמור להראות להם אותם בכלל.
בסדר? כאילו,
יצא הרבה בלאגן וכאילו, חלק מהחברות זה דיסקרטיות. מישהו שלח לך משהו, אני משתדל בגלל הדבר הזה לא להעביר הודעות כמעט בכלל.
כלומר, אם אני שואל מישהו מתי מנחה והוא עונה לי ארבע ורבע, אז זה יכול להיות שאני אעשה העתק ואעביר, בסדר? זה כן.
כל מיני דברים. אבל אם מישהו שלח לך הודעה,
נגיד ארגמן שואל אותי, תגיד, מה זה וזה, תשמע, אני אשאל אותו.
אז הוא עונה לי, אז הכי נוח זה לעשות,
לא,
אני לא עושה את זה.
כדי להתחנך, אני אכתוב לארגמן הודעה, תשמע, דיברתי איתו, הוא אמר שהכל בסדר וכן זה הדרך. למה? כי אתה תתרגל להעביר בסוף גם כל מיני דברים, מעתק הדבק.
דיסקרטיות, חברות גם מצריכה דיסקרטיות, יכולת שמירת סוד,
יכולת שמירת סוד, יכולת...
אז הוא אומר,
הוא אומר,
מפרש הרמב״ם שיהיה לאדם אוהב,
תבטח נפשו בו, לא יישמר ממנו.
לזה קראו רעהו.
עכשיו הוא אומר כאן פצצה.
אתם מוכנים לפצצה?
כמו שחיל האוויר עכשיו עושה בסוריה?
ותלמידו מרן הרב הקדוש מורנו הרב צבי יצחק מבורקי, נדמה לי שזה רבי יצחק מבורקי השתקן,
נדמה לי,
שמספרים שהוא היה שותק.
הוא פעם אחת יושב בהתוועדות, שתק שש שעות, בסוף הוא נתן מכה על שולחן ואמר, דיברנו מספיק היום.
פירש הסמיכות, כתוב במשנה, נכון?
עשה לך רעב וקנה לך חבר, והבאת דן את כל האדם לכף זכות.
מה פשר ה... תכף תראו עוד פירוש נפלא למשנה הזאת,
על חברות וזה, אבל הוא מפרש.
היבאת דן את כל האדם לכף זכות,
אבל חבר לא יסתפק שידון את חברו לכף זכות. זה היבאת דן את כל האדם לכף זכות, אבל חבר הרבה יותר,
רק יעשה הרבה יותר מכך, ולכך קנה לך חבר.
חבר זה לא רק לדון לכף זכות, להגיד, לא, מן הסתם הוא התכוון לבסלב.
חבר, אתה איתו, אתה לא שופט אותו, אתה חבר שלו, אתה מחובר איתו.
אתה שותף, אתה מקשיב לו, אתה מתאמץ על זה, אתה קונה לך חבר. זה מה שהרמב״ם אומר, כן.
הבאתי כאן את המשנאות, בוא נראה את הרמב״ם, שתמיד כדאי לראות אותו.
אמר, קנה לך חבר,
זכר אותו בלשון קנייה, ולא אמר, עשה לך חבר.
או יתחבר לאחרים, הכוונה שצריך לאדם שיקנה אוהב, לעצמו,
שיתקנו בו כל מעשם וענייניו.
כמו שאמרו, או חברותא או מיתותא. האחד שגם לא יתבייש להגיד לך הערות אם צריך.
כפכף אותך קצת. הלו, מה קרה איתך?
תשמע לי אחי, אני חבר שלך, אתה עושה שטויות.
ואם לא ימצאו, הוא צריך להשתדל בו בכל ליבו.
אפילו אם יצטרך שימושכו לאהבתו עד שישוב אוהב ולא יסור, בהמשך תמיד אחר רצונו עד שתחזק אהבתו.
כמו שאמרו בעלי המוסר, כשתאהב, לא תאהב על מידותיך,
ואומנם תאהב על מידת אהוביך. אל תאהב את עצמך,
אלא תאהב את החבר, למה אני אוהב אותך? כי אתה מאיר את עיניי.
בסדר?
וכשיכוון כל אחד משני האהובים, על זאת הצוואה,
יהיה כוונת כל אחד משניהם להפיק רצון חברו, ויהיה כוונת שניהם יחד, דבר אחד ולא ספק.
ומה טוב מאמר אריסטו, האהוב,
אחד הוא והאהובים ג' מינים.
אוהב תועלת, אוהב מנוחה, אוהב מעלה.
אוהב תועלת,
אהבת שני שותפים,
אהבת המלך ומחנהו,
אינטרסים כמו אהבת אוהדי כדורגל.
הקבוצה שלהם, שהם כל הזמן אוהבים אותה רק שהיא
מנצחת. אמרו לי, לא מנצחת, יוצאים, מחליפים קבוצה.
בסדר, כשהייתי...
הם שרופים. הם שרופים, הם שרופים, אז הם שרופים.
אני מציע, יש לי אפליקציה בכלל ממש טובה,
שמבטיחה נחת מתמדת לאדם, תמיד תועד את הקבוצה שהיא מספר אחת בטבלה. וכך אתה רגוע,
כל הזמן אתה מחליף את הקבוצה במספר, זה לא הבדל גדול.
מה? לא הולך? לא קניתם?
רעיון טוב, לא?
אוהב מנוחה ושתי מינים, אוהב הנאה ואוהב ביטחון.
אוהב הנאה כעלת העשרים הקודות. אוהב ביטחון, זה מה שאנחנו מחפשים.
שר הביטחון, כן, אוהב ביטחון, איתי.
שיהיה לאדם אוהב,
תבטח נפשו בו,
לא יישמר ממנו, לא במעשה ולא בדיבור.
ויודיעהו כל ענייניו, הטוב מהם והמגונה, מבלי שיראה ממנו שישיגהו בכל זה חיסרון, לא אצלו ולא זולתו.
זהו, יש לך מישהו שאתה בוטח בו, כמה כאלה? המשנה אומרת אחד, קנה לך חבר. זה ודאי צריך להיות, אני חושב, בעיניי,
בזוגיות,
בקשר בין איש לאישה. אין סודות, אתה בוטח.
כתוב, בטח בעלי בעלה, לא?
זה ממש כתוב.
בעל צריך לפתוח באשתו, ואשתה גם בבעלה.
בוא לא נגיד, אני אגן עליה, אני לא אספר לה.
היא יודעת הכל, זה גם הפוך.
אבל אפשר גם עוד אחד כזה, עוד כמה חברים כאלה, קרובים, שאתה יכול.
כשיגיע לאדם ביטחון ואיש כזה, השיעור ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה.
כמה לשון של הרמב״ם היא מרפה לנפש,
הלשון הזאת. רק לקרוא את זה כבר מרגיע.
לא ככה?
ואוהב מעלה, זו עוד מדרגה.
היו שתאוות שניהם וכוונתם דבר אחד,
כמו חברותה בגמרא, חברותה בגמרא לא חייב להיות חבר הכי טוב שלך, אבל אתם שלכם, יש לכם ראש דומה בלימוד, לומדים טוב ביחד וכל זה, אוהב מעלה.
ירצה כל אחד להיעזר בחברו, בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד,
וזה האוהב אשר ציווה לקנותו הוא כאהבת הרב לתלמיד והתלמיד לרב.
למדנו מכאן שצריך שתהיה אהבה
בין הרב לתלמיד והתלמיד לרב, ופה אני רוצה להגיע לחלק האחרון של השיעור,
וטיפה רגע לאתגר אותנו, בסדר?
באירוע הזה. טוב,
יש מושג שנקרא בפסיכולוגיה קבוצת השווים. אתם מכירים אותו?
אדם צריך קבוצת שווים. כלומר, שהם באותו שלב.
לכן, אם יגיע לכאן בחור בכיתה יא',
והוא נורא רוצה מכון מאיר, לא טוב. למה? אתה לא בקבוצת השווים שלך.
אתה צעיר, תבוא לפה עוד חמש שנים.
וכן על זה הדרך.
זה לגיטימי.
קל להשיג חברים בקבוצת השווים.
כשאתה נמצא באותו שלב, אז אתה באותו שלב.
אבל ככל שהחיים
מתקדמים,
אז קבוצות השווים מצטמצמות ונוצרות היררכיות.
כשאתה חייל, אז אם החבר שלך בטירונות, סבבה, אבל כשאתה כבר נהיה מ״פ וכל זה,
החיילים כבר מסתכלים עליך מלמטה למעלה,
נכון?
ועם המ״פ ליד, כל אחד כבר הוא כבר אדמו״ר בפני עצמו, נכון?
ורבה בפני עצמו, האם הרבה הם חברים בינם ובין עצמם? שאלה.
מה קורה בסיטואציה הזאת כאן בהקשר אצלנו, נגיד, בין רב לתלמיד, בין רב לתלמידים, מה הסיפור, איך זה...
זה גם יכול להיתפס לפעמים כסוג של, זה לא מותאם, אולי כאילו הרב מנסה לנצור חלק מהתלמידים, שיהיו חברים שלו, זה כזה, נכון, משהו כזה.
אז אני אומר עוד פעם,
אומר עוד פעם, חבר זה דבר חשוב מאוד,
במיוחד
לבעל סמכות, בסדר? למה?
כי אין אדם בעולם בלי כתמים עיוורים,
אין דבר כזה, כל אחד יש לו כתם עיוור שהוא לא רואה.
וחבר טוב,
אלה שהם מתחתיך,
זה,
הם,
חלק מתביישים להגיד לך אם אתה טועה, חלק לא רואים שאתה טועה, כי הרב תמיד צודק, או זה, חלק,
כל אחד עם הבעיות שלו,
בסדר?
חבר, הוא לא מתבייש, יגיד לך, תשמע,
זה טעות מה שאתה עושה, מה קורה, כאילו, מה,
אתה לא רואה שאתה, כאילו, הוא יגיד לך, אז הוא יכול להציל אותך מכתבים עיוורים,
אז,
בסדר? אז זה קריטי על הדבר הזה, שהוא יהיה,
שהוא יהיה, אז
אז איך זה קורה?
זה קורה באיזה רובד
תת-קרקעי בנפש
שמופיע בשם ספר תפארת היהודי על הפסוק יפקוד השם אלוהי ארוחות איש על העדה.
בסדר?
שם הרי יש דרמה גדולה מאוד. משה רבנו,
אנחנו מבינים שהוא הסתלק וצריך להחליף את משה. מי יכול להחליף את משה? אין אפשרות.
אבל המשבר הזה בעצם הוא קורה לאורך כל השנים כשנפטר הרב הגדול
ועכשיו החסידים צריכים לקבל עצמם איזה רב אחר. מי יכול? כאילו מי ייכנס לתוך הנעליים?
אז הוא אומר ככה
שמעתי בשם הרב הקדוש רבי נתן דוד משילבצה
על המשנה עשה לך רב וקנה לך חבר
ובדן את כל אדם לכף זכות זה המשנה שאנחנו כרגע עסוקים בה נכון? קנה לך חבר, חירה ראהו עד עולמי.
מהו זהו הסמיכות של גיבל דברים האלו?
ואמר הרב הקדוש הנול בדרך צחות
דרך העולם החסידים שנפטר להם רבם לחיי העולם הבא קשה להם למצוא תכף מיד רבי.
מי ייכנס לנעליים שלו? מי י...
כי לפי ראות עוניהם, אין לדמות רבי הנבחר כעת
לרבם הצדיק והגדול שהיה להם.
אז יכול להיות רבי, יכול להיות רב מקום,
רב עיר, או רב קהילה, או רב שכונה.
ועל זה אמר המשטר, עשה לך רב.
התאמץ.
אף על פי שאין ראוי לפי דעתך,
אף על פי כן תעשה בעל כורחך.
וקנה לך רב,
אם תקשה לך, מה מועיל רב בעל כורחו?
מה מועיל?
שאני ממנה על עצמי רב בכוח.
וליבך בל עמך שזה האיש שיהיה רב שלך. הוא יהיה רב שלי.
אה!
הוא צעיר!
הוא בגיל שלי, הוא לא יודע מה, הוא מתחתן,
אני לא יודע איך להגדיר את זה.
על זה אמר המשנה, הוא קנה לך חבר.
על כל פנים תחשוב שראוי להיות לך חבר,
ודומה לך,
ולהתחבר עמו, וקנית על כל פנים חבר טוב לקניין השלמות. אז אתה יודע מה, הוא לא...
אל תתייחס אליו בתור רב.
הוא חבר. חבר, הוא יכול להיות, כן, מצוין.
חבר.
כלומר, יש כאן הוראה מפורשת של...
אנשים שיש להם איזה רב, שהוא לא כזה, בסדר, תייחס אליו כמו חבר.
חבר, אתה לא יכול ללמוד, אתה יכול ללמוד מחבר.
אתה גם יכול להעיר לו, אתה גם יכול להגיד לו כל מיני דברים.
טוב,
אבל,
וזה החידוש הגדול,
והווה דן את כל אדם לכף זכות,
ואם תערער עוד,
הנה אמת
שבדעתך הוא אין ראוי לרב, רק לחבר טוב.
אבל הרבי בעצמו יחשוב שהוא רבי עליך ולא חבר.
ובאמת אתה יודע שאין ראוי להיות רב.
אם כן, אני לא אשמת.
ואיך תוכל להתחבר עימו?
הבנת?
אוקיי, אני הבנתי. אני מבחינתי, הוא לא ראוי להיות רב.
אני כן רוצה שהוא יהיה חבר שלי.
אבל הוא,
הרב הזה,
הוא לא רוצה להיות חבר שלי, הוא רוצה להיות רב. אז הוא מתנשא עליי. אז הוא לא אשמת איך אני יהיה חבר שלו.
לזה אמר המשנה, הווה דן את כל האדם לכף זכות,
שתדין את הרבי שלך שגם בדעתו להתחבר עמך
רק בתורת חבר ולא בתורת רבי, בדברי פי חכמכם.
שגם הרב צריך בלב לרצות להיות חבר.
זה מה שאתה צריך.
ואם, אני חושב שאם הדבר הזה פתוח בלב, אז באמת זה מתאפשר.
זה מתאפשר. זה מתאפשר שגם אדם
שהוא בנקודה של היררכיה וסמכות, יהיה לו חברים.
יהיה לו חברים. לא רק חברים מהעבר שגדלנו ביחד והיינו,
בסדר, כאילו אנחנו משמרים קשר שהיה.
גדלנו ביחד, היינו בעולם, ועכשיו כשהוא, אז אנחנו ממשיכים להיות חברים. לא רק זה, אלא גם בתוך הסיטואציה הזאת, נכון?
נכון, אתם
בטח זוכרים איך הרב שמעון קורא לתלמידים, איך הוא קורא להם?
הרב שמעון בן ציון.
כן, לפעמים הוא אומר לי, אני מזיז את השיעור.
התייעצתי עם החברים, והם אמרו,
איך הוא קורא, הוא באמת מרגיש,
אז זה קל להגיד.
כשאתה פותח את זה בלב, אתה אומר, אני רוצה, הרב,
רוצה להיות חבר של התלמידים.
אז הפתח הזה נפתח, ואז תוכל למצוא
סיטואציות שיבוא אליך תלמיד ויגיד לך דברים,
כלומר, נראה לי בדבר הזה אתה צריך לשים לב יותר,
נראה פה, תנו לך הערות טובות, הערות שכולן מתוך אהבה.
כלומר, המושג חברות הוא לא רק בקבוצת השווים, שזה,
כאלה שגדלתי איתם, הם פחות או יותר אותו שלב, איש ואישה, וכן אין זה הדרך.
יש פה חידוש עצום, ואני חושב שבין יהודה לחירה כנראה היה פער. אחרי הכל,
יהודה הוא הבן של יעקב, אחרי הכל הוא הנכד של יצחק,
הוא הנין של,
כן? הנין של אברהם, כן? כאילו, הוא מגיע למשפחה מכובדת, וחירה,
הוריהו עד עולמים, עד עולם, מתמנה, לא יודע מה, היה ביניהם פער.
אבל יהודה פתח את זה אצלו.
יהודה רצה את החברות הזאת,
ואז הוא יצר אותה, וחירה עזר לו.
עזר לו.
הפלא הזה שהחבר הראשון בתורה הוא חבר לעת מצוקה.
הוא חבר שמנותק משיפוטיות ומהערכה אידיאולוגית,
כאילו אם אתה, איפה אתה נמצא,
הוא בעצם הסוד כולו.
ואני ממש מברך אותנו, ותדעו לכם,
זה אתגר, אני אגיד לזה ככה, זה אתגר במיוחד בחברות אידיאולוגיות.
חברה אידיאולוגית שהאידיאולוגיה תופסת המון המון מרכז,
לפעמים אין מקום בכלל לחברות. מה, אני סתם יושב עם מישהו על כוס קפה?
מה המשימה? מה קורה להם?
מה עושים? קדימה, חושו אחים חושו, נכון? נרים על פעמנו, אין.
וכמו שהרבי גרונאיין הזכיר אצלנו בזה,
שחברות אידיאולוגיות, קל יותר לדבר על אחרים,
אבל זו הבעיה חונה בכל מקום.
נגיד, הקיבוצים, שזו חברה מאוד מאוד אידיאולוגית,
אנשים היו החברים הכי טובים,
פתאום היה שם איזה מתח אידיאולוגי סביב,
היום זה נשמע הזוי, כן, אבל בעיקר היחס לסטלין,
ופירקו קיבוצים, איחוד מאוחד, הכל התפרק, משפחות התפרקו, החברים הכי טובים לא דיברו אחד עם השני,
כי ברגע שאתה לא בפינטה לשלי האידיאולוגית, אני לא רואה אותך, זה מתפוגג.
התורה מאמצת אותנו, לדעתי הפוך.
אידיאולוגית חשוב מאוד, חברות היא חוצה את זה,
היא חוצה את זה. ותדאג, לא לאתגר את החברות יותר מדי.
חברות בזמן מצוקה, חברות בזמן קרבה, וכמו שאמרנו, חבר הוא הרבה יותר מלדון את כל אדם לכף זכות. חבר, הוא מתעמת על הדבר הזה הרבה יותר, והחידוש הכי גדול פה,
שגם בסיטואציות היררכיות שקורות,
מה לעשות?
בסדר, אדם בוס ויש לו עובדים למטה, אדם קצין ויש לו זה, רב, לא משנה.
אם אתה פותח בלב, אתה אומר, אני רוצה להיות חבר.
אני הרב, אבל אני רוצה להיות חבר.
זה יקרה.
זה יקרה, זה יצליח.
הפתח הזה בנפש יצליח, ואתה תזכה לחברים טובים.
שאולי אני אגיד את זה,
שהמחזור הראשון שלימדתי, הם עכשיו בני 40 מתוקים.
ואנחנו פעם בכמה זמן באים אליי הביתה לשיעור.
אז מבחינתי זה חברים.
כאילו זה, מבחינתי, מבחינתם הם באים לרב. מבחינתי, אני ממש כאילו, אני שמח לראות אותם,
לא כמו שאני מגיע לשיעור וזה תלמידים, אני שמח לראות אותם כמו שרואים חברים טובים.
זה ממש קרה. אני גם הפעם אמרתי, אמרתי, וואט, שוב, מה זה, התגעגעתי אליכם, כאילו, אני אומר את זה, מרגיש שזה כל הזמן הפעם, ככה. עבר יותר זמן בגלל המילואים.
אז כשפותחים את זה בלב,
זה קורה.
הלוואי, אמן, שיהיה לנו הרבה חברים,
טובים, לא הרבה, לא צריך הרבה. האמת, לא צריך הרבה, מספיק מעט, אבל כאלה.
טובים, קרובים, שאפשר לשתף אותם.
שיהיה לנו חבר אמיתי,
חבר טוב, עסקו ואמצו.
