טוב, שלום לכולם, צהריים טובים, מה שלומכם?
אנחנו לומדים נבואות שצריכו לדורות. בשבוע שעבר עשינו שיעור כללי
על ה... נכון?
על חטאו של שאול ו...
רביד קיבל את זה על זה, זה על חטאו של שאול.
יותר זמני.
מה ההדבר מרפיק?
אה, תכף תגיד את זה. ההדבר מרפיק.
כן,
הסברנו.
טוב, יאללה.
ויאמר פרק טז
ויאמר אדוני אל שמואל, עד מתי אתה מתאבל
אל שאול, ואני מהסתיב, ממלוך על ישראל,
מלא כרנך שמן, ולך
ושלחך אל ישעי בית הלחמי, כי ראיתי בבניו לי מלך. ויאמר שמואל, איך אלך?
ושמע שאול בהרגני. ויאמר ה' עגלת בקר תיקח בידיך, ואמרת לזבוח לאדוני בת.
וקראת לישעי בזבח,
ואנוכי הודיעך את אשר תעשה, ומשכת לי את אשר אומר אליך.
ויעש שמואל את אשר דיבר ה' ויבוא בית לחם ויחירדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלום בואך ויאמר שלום
לזבורך לה', באתי יתקדשו ובאתם איתי בזבח
ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח. ויהי בבואם
ויער את אליעב ויאמר אך נגד ה' משיחו
ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם
כי האדם יראה לה עיניים ואז יראה לה לבב
ויקרא אישי אל אבינדב ויעבירהו לפני שמואל ויאמר גם בזה לא בחר אדוני
ויעבר אישי שמע ויאמר גם בזה לא בחר אדוני ויעבר אישי שבעת בניו לפני שמואל
ויאמר שמואל אלישי לא בחר אדוני באלה
ויאמר שמואל אלישי תמו הנערים ויאמר עוד שער הקטון והנה רועה בצאן ויאמר שמואל אלישי שילחה וקחנו
כי לא נסוב עד באופו וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי
ויאמר אדוני קום משחהו כי זהו
ייקח שמואל את קרן השמן, וימשך אותו בקרב אחיו, ותצלח, רוח אדוני על דוד,
והיום אהוב ומעלה, ויקום שמואל ואהיה לך רמתה, נעצור כאן.
תראו, אנחנו הולכים היום ללמוד מדרש,
שהוא כמובן, כמו
חלק גדול מן המדרשים, נעוץ בעומק פשוטו של מקרא,
בשאלות חמורות שיש על הפרק הזה, ועל עוד פרקים נוספים.
המדרש הזה הוא מעניין בפני עצמו,
אבל מה שעוד יותר מעניין זה המשמעויות של המדרש, בסדר? כלומר, אז אנחנו נקווה שנספיק היום את שניהם, אם לא, אז זה חלק מהם.
מה הבעיה כאן? הבעיה כאן היא שזה לא מובן מה שקורה כאן.
כלומר, שמואל מגיע לישי ואומר לו, תקשיב, יש לי בשורה טובה,
אחד מהבנים שלך מלך.
מה אנחנו היינו עושים בכזה מצב?
מביאים את כל הילדים, מעמידים אותם יפה, בצורה ישרה, מסורקים, מסודרים,
וברוך השם, זה יום טוב.
וזה לא מה שקורה כאן.
כאילו,
עוברים כל הילדים, ושמואל אומר לי, תגיד, נגמרו?
לא, האמת כן. אתה בטוח?
היא אומרת, שמע, יש עוד איזה אחד,
הוא כרגע לא נמצא,
הוא תכף יגיע, הוא יחזור, כל מיני אגדות כאלו.
ושמואל די צריך לכפות את ישי להביא את הילד הנוסף הזה.
מה הסיפור? יש לך פה ילד שהוא מלך,
תביא אותו, כאילו, אחד מהילדים, תביא את כולם, מה, למה צריך לתאר את זה?
זה דבר אחד. דבר שני,
הביטוי כאן,
כתוב ויעבר אישה היא שבעת בניו לפני שמואל.
בעברית, שבעת בניו זה כל בניו.
אם יש לו שמונה בנים,
זה הרי כתוב שיש לו שמונה בנים בפרק י״ז, באותו עמוד בתנ״ך, בעמוד השני.
ודוד בן איש אפרתי הזה מביתכם יהודה ושמו אישה ולא שמונה בנים.
אז צריך להיות כתוב שבעה מבניו.
באמת תסתכלו בתרגום האנגלי, כתוב seven of his sons.
מה כתוב?
He's seven sons, שזה שבעת בניו, אלא seven office sons, כי
מתרגם באנגלי, רעש כתוב שמונה,
שמונה, אז הוא תרגם.
שבעת בניו זה,
אלו הם כל בניו. אז זה לא ברור מה קורה כאן,
האירוע הזה.
אז זה השאלות פה.
מה השאלה?
עת שמואל לא מסייץ, זה לא מתוך הכיבה האלה.
כן, חטאו.
חזרנו אומרים שהקדוש ברוך הוא העניש אותו, הוא אמר, אנוכי הרואה?
נראה אם אתה רואה.
טוב.
מה זה קשור למה שאנחנו חושבים עכשיו?
עכשיו בואו תראו עוד פרק בתהילים. אתם יודעים שתהילים,
מתחילת פרק י״ז, הפסוק הראשון.
אתם יודעים שתהילים, אנחנו בדרך כלל מחפשים לראות איפה,
באיזה הקשר הפרק נאמר. יש פרקים שזה כתוב במפורש.
בבהיותו במערת תפילה, בבורחון פני אבשלום, יש פרקים שלא כתוב במפורש, ואתה יכול להסיק
מהפסוקים.
יש תהילים,
פרק תהילים סט,
רכו בבקשה,
סט
למנצח על שושנים לדוד,
הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש.
טבעתי באמן מצולה ואין מעמד, באתי במעמקי מים ושיבולת שטפטני,
יגעתי בקוראי ניחר גרעוני,
כלו עיני מייחל לאלוהי.
רבו משערות ראשי, שונאי חינם, עצמו מצמיתי, אויבי שקר,
אשר לא גזלתי אז אשיב. אלוהים, אתה ידעת לי יבלתי, באשמותי עמך לא נכחדו.
אל יבושו בי קרבך, אדוני אלהים צבאות, אל יקלמי מבקשך אלוהי ישראל.
כי עליך נשאתי חרפה, כיסתה כלימה פניי.
מוזר הייתי לאיכה ונוכי לבני אמי.
כי קנאת ביתך החלטני וחרפות חורפיך נפלו עלי.
ואבכה בצום נפשי ותהי לך רפות לי,
ואתתנה לבושי שק ויהי להם למשל.
יסיחו ביושבי שער ונגינות שותי שכר, ואני תפילתי לך אדוני את רצון אלוהים בעבר חסדך, אני נהיה באמת אישך.
הצילני מיתית ואל אטבעה, היא נצלה משונאי
וממעמקי מים. אל תשתפני שיבולת מים ואל תבלעני מצולה,
ואל תאתר עליי באר פיה וכו' וכו'.
הפרק הזה מתאר,
דוד מתאר מציאות שאנחנו
לא פגשנו אצלו בחייו, כן?
דוד, היה לו הרבה קשיים, אבל הוא אף פעם לא היה חסר אונים,
תמיד אדם מה לעשות.
בא יומיים עמד נפש, אני חסר אונים.
טבעתי באיבן מצולע, אין מעמד. כמו אדם שטובע.
הוא קורא ואף אחד לא מקשיב. יגעתי, בקוראי, ניחר גרעוני,
כלו עיניי מייחל לאלוהיי, נכון?
יש לו מלא שונאים, יותר משערות ראשו.
רק אלוהים יודע את האיוולת שעושים לו,
או את הדברים שהוא עשה. כאילו, אף אחד אחר לא יכול לדעת.
עליך נשאתי חרפה, כסתה כלימה פניו.
הוא מבויש.
עכשיו, דוד, עוד פעם, הוא היה נרדף,
הוא היה במצוקה, אבל הוא לא היה,
הוא תמיד היה גיבור. מה זה מבויש? מתי בישו אותו?
מוזר, הייתי לאחי ונוכי לבני אמי, כמובן, זה פסוק מאוד מאוד חשוד.
אחיו, בני אמו,
מה קורה כאן?
מקנאים בו,
הוא בוכה בינו לבין עצמו.
ותהי לחרפות לי, כן? ואתנאי לבושי שק ויהי להם למשל.
ויהי להם למשל זה כשהיית רוצה להגיד על מישהו של
תיזהר, אתה בסוף תהיה כמוהו, היו אומרים, אתה רוצה להיות כמו דוד, מסתובב ברחובות וכל זה, הוא המשל של כל האימהות שרוצות להזהיר את הילדים שלהם.
יסיחו ביושבי שער, יושבי שער זה שופטים,
יש לו תיקים פליליים,
כל הזמן מדברים עליו, תיק כזה, תיק כזה, נסגר, ראיות,
השם שלו מצוי בבית הדין,
וגם נגינות שותה שחר, נו, שמעתם מה שותה שחר?
שמעתם מה עשה דוד עוד פעם? מדברים עליו בפאבים, כן, באלה ששותים שחר.
דוד מתפלל, ענני באמת אישך, אצילני מיתית ואל אטבעה.
אצילני מיתית, אני בתוך תית.
היא נצלה משונאי, אל תשטפני שיבולת מים,
שיבולת מים זה גל מים,
ואל תעתר עליי באר פיה. כן, לחובבי השירה העברית, היכן מופיע השורה הזאת בשירה העברית?
אל תעתר עליי באר פיה. מה זה תעתר?
תעתר זה תסגור, נכון?
תהפוך זה.
נו?
זה בעין ותף לכאורה, לא? אתר, כן.
כלשון. מה? איך? איך?
אתה לא זוכר את השיר.
כן.
ציון תמאתי.
חיברו מנחם מנדל דוליצקי.
שיר כיסופים לציון.
נכון?
ציון תמאתי, ציון חמדתי,
לך נפשי מרחוק הומיאה, תשכח ימיני אם אשכח יפהתי,
עד תאתר בור קברי עליי פיה. עד שאני אמות ויסגרו עליי את הקבר.
שיר יפה מאוד. מספרים עליו, על הדוליצקי הזה, שהוא היה גר ברוסיה, וכשהוא יכול לצאת, הלך ללוס אנג'לס.
אמרו לו, מה אם ציון תמתי? הוא אמר, הציפייה לציון גדולה מציון.
שיר יפה מאוד.
יש סיפור, טמאה לציון, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה.
אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה.
מערבולת, כן.
כן, אבל הוא היה כאן.
כן.
בקיצור, על מה מדבר דוד המלך?
על איזה סיטואציה שהוא חסר אונים, שהוא טובע, שהוא ביתית, שהוא... מה מדובר? לא מצאנו בספר שמואל, לא הוא פגע. עוד שנייה, חבר'ה. לא מצאנו בספר שמואל, לא מצאנו את הדברים האלה, מצאנו קשיים, אבל לא כאלה, לא מן הסוג הזה.
מוזר מאוד, כן? מוזר הייתי לאחי, וגם מוזר עבורנו.
כתוצאה מן הקשיים הללו,
בא המדרש, המדרש הזה מופיע בילקוטה ראובני על ספר שמואל.
אפשר למצוא את זה שם, אפשר למצוא את זה.
ילקוטה ראומין על הפסוק, אבן מעשו הבוינים הייתה לראש פינה, על הפסוק הזה,
פסוק בתהילים.
אפשר למצוא את המדרש הזה בצורה מורחבת ומבוארת בספר התודעה,
לרבי אליהו קיטוב בחודש סיוון.
שם רבי אליהו קיטוב מביא את המדרש הזה בהרחבה,
אפשר לקחת את זה מסוים, זה יותר נגיש.
מה?
ספר התודעה.
על הבדיחות שלכם אני רואה, כבר...
אתה מכיר את הבדיחה? פעם ותיקי הפלמ״ח רצו לעשות.
אמרתי לכם את הבדיחה הזאת?
ותיקי אלפמח רצו לעשות פגישה.
אמרו, איפה נעשה? אמרו, תקשיב, אילטון תל אביב, יש שם אוכל בריא וכל זה, בריאות, קצת על החוף נלך, יופי, גיל 70, כן?
אחרי עשר שנים, גיל 80, אמרו, נעשה עוד פעם פגישה, איפה? אילטון תל אביב, נגישות עם העובדים וזה, כיסא גלגלים.
אמרו, בגיל 90 נעשה עוד פגישה, אמרו, איפה נעשה? אמרו, אילטון תל אביב, שם עוד לא היינו.
טוב,
אבל מי שלומד במכון מאיר ולומד גמרא, ברוך השם,
מפעיל את כל התאים במוח,
מחדש אותם, מרענן אותם,
חדש כאן אשר נעוריכם, בעזרת השם.
טוב,
אז המדרש הזה, מה?
זה דבר גדול, אני חושב, לא?
דבר נפלא,
נפלא ביותר. רק תביאו עוד חברים,
תציעו להם, תאמורו, במקום שייכו לקופת חולים כל יום,
הם יצטרכו לזכור את הכדורים שלוקחים,
יבואו לכאן.
טוב,
בגלל הדבר הזה,
דממה מוחלטת, אני מבקש, דממה מכולם, יפה, משמעת ברזל.
בגלל הדבר הזה והקשיים שהצבתי,
קראנו לפניהם, אז חזל מביאים מדרש,
מביאים מדרש.
ואני אומר, המדרש הזה, כמו שאמרתי,
הוא בסוף עונה על קשיים חמורים מאוד בפשט הזה, אבל
יותר חשוב מהקשיים שהוא עונה,
זה גם המשמעות של המדרש הזה. תנסה להבין מה המשמעות שלו. מה המדרש? אני אספר לכם את המדרש.
המדרש של הגמרא אומרת במסכת בבא בתרא,
שישי,
אבא של דוד,
היה אחד מארבעה שמתו
בעת יושן נחש. ישי, אבי דוד, כלאב, בנו של דוד,
עמרם ובנימין. הם היו אנשים שמצד עצמם לא היה להם שום חטא,
והם מתו כי יש גזירה אלוקית למות.
אבל ישי היה אדם טהור מכל חטא.
עכשיו, ישי הוא נכדה של רות המואביה, נכון?
אלה תולדות, בועז הוליד את עובד, הולד את ישי, שאלו את דוד.
והכל בסדר. בועז גיהר את רות,
התחתן איתה והיה שם בית דין, ובועז דרש את הדרשה, המוני ולהמוני, הביאו לה מואביה, והכל בסדר, ורותי ראויה לבוא בקהל וכל זה. אבל אני מזכיר לכם
שמיד אחרי שבועז התחתן עם רות, הוא מת, הוא נפטר.
ולכן, בואו נגיד שלא היה לזה המשך.
אף אחד לא לקח את הריזיקה להתחתן עם מואביה גיורת אחרי בועז, כי חלק אמרו, אוקיי, הבנו,
דרשה נאה, המוני ולהמוני, והביאו לה מואביה,
בועז עשה כאן, אבל עובדתית,
מייד אחרי שהוא התחתן איתה, הוא מת. ולכן יכול להיות שזה מה?
עונש.
שזה עונש.
יכול להיות שהוא סיים את השליחות.
אבל יכול להיות שזה גם מה?
עונש.
ולכן,
גיורה של רות המואבייה,
בעקבות הדרשה החדשה של בועז, שהיא דרשה חדשה ביותר,
שגם היא דרשה,
אני כרגע לא נכנס אתכם ללמוד את הדרשה, אולי ננסה את זה בהמשך, אבל היא דרשה שהיא חידוש עצום.
כי לדרוש שכתוב בתורה לא יבוא עמוני ומואבי בקהל אדוני,
גם דור עשירי לבוא אליהם ולהגיד שזה עמוני ומואבי זכר ולא נקבה,
זה חידוש עצום, כי התורה אף פעם לא מדברת כמו היום שמדברים
חטופים וחטופות. כאילו, לשון רבים שכוללת מתוכה זכרים ונקבות, היא בתורה לשון זכר.
ולכן עמלקי, ולכן מצרי, ולכן אדומי,
ולכן זה, וזה כל אלה, גם את הגברים וגם את הנקבות.
גם את הזכרים וגם את הנקבות, נכון?
ככה זה בעברית גם המודרנית, שאתה...
נכון, יפה מאוד.
אז בועז,
הוא דרש דרשה נפלאה מאוד, והוא היה...
זה לא, זה לא אחרי זה. לא, לא, לא, לא. זה בועז, בועז, כן.
ואחרי, שמואל היה אחרי בועז.
מסורת הזו עברה לבית דינו של שמואל הרמתי וכולי. בסדר, עבדנו.
בסדר? בועז הוא חידש את הדרשה הזאת. עד אז, עד אז לא היה לה... אתה יודע, סוגיות הלכתיות הן עולות. כשיש שאלה, אם אין שאלה, אז אין תשובה.
כשבועז רצה להתחתן עם רות,
שזה היה דבר חידוש,
כי עד אז אף מואביה לא בא להתגייר.
אז הסוגיה נידונה פעם ראשונה.
טוב,
התחתן.
באמת?
ונולד עובד,
נולד ישי, וישי כמו שאמרנו הוא צדיק.
ישי מתחתן עם אישה,
צדיקה כמותו, שמע בישראל,
איך קוראים לאשתו של ישי?
לא אחרת, אבל אתה קרוב.
ניצבת בת עד אל.
זה השם שלה.
הגמרא מסכת דא בתרא אומר את השמות של כל שם אימא של אברהם עמתי לה בת קרנבו,
אימא של שלמשון צלפונית,
אשתו של ישי, אימא של דוד,
ניצבת בת הדלת, חתן איתה.
נולדו
שבעה ילדים.
ברוך השם, שבעה בנים.
משפחה מפוארת, משפחה חשובה. ישי, כתוב עליו,
נכנס באוכלוסה ויוצא באוכלוסה. כל דרשה של ישי, הבית נדרש מלא.
כולם באים לשמוע אותו.
אלפים.
וישי, כמו שאמרנו, הוא מה?
הוא,
הוא אין לו חטאים. הוא לא שייך לעולם החטא בכלל. הוא רק, כלומר, זה אומר שבשום דבר,
נכון, יש פסוק שהגמרא דורשת אותו, של אשת רעהו לא תימא,
מה הגמרא דורשת? שלא אכלתי מבהמה,
לא,
ואל בהמה לא קרבתי,
שלא אכלתי מבהמה שהוריו החכם.
בהמה שהוריו החכם, בסדר גמור, אם החכם התיר, התיר. לא, יש כאלה מכבירים,
אם יש על זה שאלה,
אני לא מתעסק עם זה.
תפתחו סוגריים,
על אפיקה, מה שנקרא, בדרך אגב, זה גם קצת המחלוקת,
לגבי בשר חלק, בסדר? מה נקרא בשר חלק?
כי יש כאלה שאומרים בשר חלק זה בשר שאין עליו שום שאלה, אתה לא צריך לשאול שום דבר, זה חלק.
ואז זה עושה לך
20% חלק.
יש כאלה שאומרים, לא יכול להיות.
זה מוזר,
חלק זה גם אם אתה צריך טיפה ללטף את הריאות וזה יורד, זה גם נקרא נחשב חלק.
אבל זה כאילו שאלה האם אתה בכלל מוכן
שהחכם יסתכל על זה, או שאתה אומר, אני לא רוצה בכלל שום שאלה כאן. אישה היה מאלו שאצלם חלק וחלק.
לא הייתה שום שאלה, הוא היה אוכל בהכשר של היקר הזה,
בסדר?
לרבנו ארוך השולחן, יש לו הוכחה נפלאה.
הוא אומר, הרי מה זה, למה אסור לאכול בשר שהוא איננו חלק לפי מרן?
מעניין אתכם?
כי זו טריפה, כי יש נקב בריאה.
יש לך סרחה,
אתה מקלב את הסרחה שם, נקב בריאה, נקב בריאה, בהמה טריפה. אומר ארוך השולחן, רגע, יש לנו כלל.
בהמה טריפה לא חיה יותר מ-12 חודש.
בוא נעצור את השחיטה.
והוא אומר, ובתקופתו ל-80% מהבהמות היו שרחות.
אז הוא אומר, זה אומר שאנחנו לא שוחטים עכשיו שנה,
80% מהבהמות צריכות למות.
זה לא קורה.
סימן, אומר ארוך השולחן,
שהשרחה הזאת היא לא נקב, אלא היא רירית טבעית,
ולכן זה חלק.
הוא רוצה להפוך את הכמויות כמעט.
סגרו סוגריים. כל פנים, ישי היה מאלה שלא פסקו כמו ארוך השולחן,
אלא פסקו כמו הבדץ הכי מחמיר, והוא,
אחרי שיש לי אישה ישבעה ילדים,
כי פתאום נכנס לו ספק.
מה הספק?
אולי
הגיור
של רות
הוא לא היה כהלכה.
כלומר, אולי אסור לגייר מואבית.
האם ישי,
עלילה,
מטיל ספק?
הוא לא מטיל ספק לאחרים.
אבל אולי אני צריך להחמיר.
אולי אני צריך להחמיר בדבר. להחמיר.
החמיר זה לא עיקר הדין. עיקר הדין ודאי הכל. אבל להחמיר, חומרה.
כי אם רות היא מואביה,
אז ישי הוא בעצם פסול.
פסול קהל
והוא לא יכול להתחתן עם מי?
עם יהודייה.
אתם מבינים שכשהתורה פוסלת מואבי לבוא בקהל
זה לא שאסור לו להתגייר, הוא יכול להתגייר
רק הוא לא יכול להתחתן עם
בת ישראל, הוא יכול להתחתן עם שפחה משוחררת, עם גיורת, אבל לא עם בת ישראל כמוהו.
מה?
אז אישה אומרת אם אני פסול לבוא בקהל אז
אני רוצה להחמיר.
מה החומרה?
ראש מאשתו.
הוא לא גירש אותה חלילה,
ולא, זה לא פרש ממנה, אבל לא נחיה ביחד.
כדי שלא יהיה...
יש לנו שבעה ילדים, וזה, כנראה,
מן הסתם הוא קיבל את ההסכמה שלה.
אבל כמו שאמרנו, הוא צדיק, הוא מחמיר, נכון?
אז יש גם צד שני לעסק הזה, מה? אסור לגבר להיות בלי אישה.
אסור.
זה הרהורי עבירה, דברים מהסוג הזה.
אז מה עשה ישי?
הוא לקח את השפחה
ואמר לה, הרי את משוחררת
בתנאי שאני ישראל כשר.
הבנתם את הטריק?
ואז,
אם ישי הוא ישראל כשר,
כלומר הגיור של רות המואבייה היה גיור כשר, הכל כהלכה,
שפחה משוחררת, מה הדין שלה בעצם? כמו מה?
כמו גיורת יהודייה, ולכן מותר לאישי שהוא מזרע גרים, להתחתן איתה.
ואם הגיור של רות המואבייה לא היה כהלכה,
אז את לא משוחררת,
ממילא אני נתין,
אני נתין מואבי מותר בשפחה,
גר מואבי מותר בשפחה וככה יש לו אישה,
סגר את הפינה.
בנה כאן איזה קונסטרוקציה הלכתית שכולה
חומרות על גבי חומרות,
חומר מכאן וחומר מכאן וחומר מכאן כדי לצאת ידיכאות כל השיטות.
קצת מזכיר את מי שניסה בליל הסדר לאכול מצע לפי כל השיטות ובסוף הוא נחנק ומת.
בסדר? כי הוא רצה גם מצע עבודת זה וגם שזה יהיה ארבע דקות אבל גם שזה יהיה הסיבה וגם זה וגם הוא לא שרויה וגם הוא מחמיר
לאכול כזית מתמצד, צריך לבלוע את הכזית ביחד.
לא, כי יש כאלה שאומרים, אתה אוכל, לא אכלת כזית, כל פעם ביסקט הנזולה,
עשתה כל וזה, והכל בארבע דקות, בסוף הוא נחנק בזה.
זה מה שהוא עשה.
עכשיו,
אשתו של ישי ניצבת, הייתה צדיקה כמוהו,
והיא התאוותה, כמו לאה,
להעמיד ממנו עוד תולדות.
רצתה? לא היה נראה לה כל החומרות האלה, היה נראה לה שהוא מקדים.
אתה רוצה להכניס, בסדר, תגיד תהילים, אבל מה עכשיו אתה פורש ממני?
ולכן היא עשתה מה שעשתה לאה עם רחל,
והחליפה עם שפחתה.
מה שאומר שגם ביחסי האישות,
ישי היה התנהג בצורה חסידית ופרושה,
כמו שמסופר נגיד על רבי אליעזר,
מגלה טפח, מכסה טפחיים, ודומה כמי שכפרו שד.
שגם זה עניין, כן? כלומר,
לשם העמלת התולדות, ככה לכאורה משמע,
כי הוא לא שם לב שזה.
והנה,
ויוגד לישי לאמור,
הרתה אשתך וגם הנה הרה לזנונים.
מזכיר לכם משהו?
זה עובדה,
פתאום היא באר היום.
אז אשה אומר לה, מה זה? אמרת לו זה ממך, ממני?
אני פרשתי ממך. אמרת לו, לא, זה ממך, התחלפתי.
אני לא יודע מזה.
לא ידוע לי, לא יודע. אני...
מה זה הדבר הזה?
לא זו אף זו, אלא שהבן שנולד
נראה שונה מכל הילדים הקודמים.
הוא אדמוני,
כלומר, הצבע שלו מצוין, זה לא,
כנראה הצבעים של הילדים הקודמים של האישה היו צבעים רגילים, אז נולדת פה, זה ילד אדמוני.
מה זה הדבר הזה? יש פה ילד
שהוא אימא שלו טוענת שהוא כשר,
אבל אבא שלו אומר, אני לא יודע את זה,
אני לא, אין לי מושג מאיפה את, אני יודע שפרשתי ממך.
ופתאום בלב משפחת אישה בבית הלחמי הצדיקה,
מתעורר
ספק.
אתם יודעים שיש רק דבר אחד גרוע מממזר, וזה
ספק ממזר.
כי ממזר יכול להתחתן עם ממזרת,
אבל ספק ממזר לא יכול להתחתן לא עם ממזרת
ולא עם ישראל כשר.
מי הספק ממזר?
דוד.
מה נעשה איתו?
עם הילד הזה.
מחליטים להרחיק את הבעיה.
הוא יאללה, תן לו להיות רועה צאן,
שלוש טובים לנו בין הרגליים,
שילך רועי רועה צאן, ומגבר על הבושה. לאט-לאט יפסיקו לדבר על זה, לאט-לאט יפסיקו למלמל על זה, ואיכשהו נרחיק את הבעיה.
הוא שונה,
הוא אדמוני,
הוא נראה שונה, והוא, לא ברור מאיפה הוא הגיע.
זה האירוע.
מדרש.
אבל אמרנו, המדרש, רב זאב,
הוא לא פתאום, הוא דורש.
היינו.
פתאום אנחנו מבינים.
קודם כל אנחנו מבינים את הפרק בתהילים.
דוד, בפרק הזה, מתאר את התסכול שלו.
הוא, קודם כל, הפסוק הכי, זה מוזר הייתי לאחי ונכי לבני עמי, במקום מוזר, מה תגיד?
איך אתה קורא את המילה מוזר?
ממזר!
ממזר!
ממזר הייתי לאחי ונכי לבני עמי, האחים טוענים שהוא ממזר, כמו שטענו האחים של יפתח, שהוא בן אישה זונה וכל הדברים האלה.
אז לכן גירשו אותו.
זה מאוד מזכיר את יפתח, יפתח היה בן אישה זונה, ולכן האחים שלו לא הולך מפה.
זה אסור לדבר כמו שאסור לי יפתח.
הוא חסר הגנה.
הוא מסתובב בחוץ, ברחובות.
רבים שונאים אותו.
טופלים, יש איזה פריצה לחנות בית לחם, מי עשה את זה? ישי, דוד. יש איזה, זה, מי עשה את זה? הוא מסתובב ברחובות, הוא לא זה.
הוא מתאר בפעילים סט את הבדידות שלו ואת העובדה שאף אחד בעולם לא יודע שהוא טהור חוץ מאימא שלו,
שאומרת,
הוא היה גם השפחה, אבל אימא שלו אומרת לו, אל תאמין לאף אחד, אתה טהור וקדוש,
אדרבה, אתה אולי כמו יששכר,
אני התאמצתי על הלידה שלך,
בא הקדוש ברוך הוא, זהו.
שניים, אימא שלו בא הקדוש ברוך הוא, חוץ מזה אף אחד לא יודע.
ורבי מיסונאי, הוא מרגיש שהוא טובע, מי יציל אותי? מי, איך, אני עושה בדיקת דנא? מה, איך אני אוכיח שאני לא ממזר? איך אני אוכיח שאני הבן של אבא שלי?
אין לו דרך!
אין לו, הוא טובע!
הוא טובע, הוא אומר, הקדוש ברוך הוא,
לפחות לפני שאני מת,
לפני שהבור מכסה עליי, תוציא לאור את צדקתי. אני יודע, הוא מרגיש בתוכו את הטהרה, את הקדושה, הוא מבין שהוא... אבל המציאות סוגרת עליו.
זה סמכת בתהילים.
וזה הפסוק, אבן מאסו הבונים.
אבן מאסו, מי זה הבונים?
רב זאב,
תקרא את זה כמו שצריך.
אבן מאסו,
הבנים.
הבנים זה האחים שלו.
הייתה לראש פינה, בסוף היא הייתה לראש פינה.
כן, ביוסף.
פרשת יד שבחה, ובפועל זה אישה אחרת. בן תמורה.
קודם כל, אני מפני אותך להסתכל שבוע הבא,
ערב, לא שבוע הבא, עוד שבועיים, ערב שבת פרשת ויחי,
שהשנה הזו יוצאת צום עשרה בטבת, יום שישי,
נסתכל אורח חיים הקדוש
על ראובן, בכורי עתה יתר שאת ויתר עוז,
אורח חיים הקדוש אומר שזו הייתה הבעיה בראובן שהיה בן תמורה.
יכול להיות?
יכול להיות.
אבל יש כאלה שאומרים שזה היה בדיוק הפוך,
שמכיוון שישי כבר היה לו שבעה ילדים,
והוא כבר, זה היה רק לשם, רק לשם המצווה.
זה כאילו כמו ברכת יצחק ליעקב.
הקדוש ברוך הוא רוצה להעביר נשמה מיוחדת,
הוא לא רוצה שבני אדם יתערבו בזה, אז הוא עושה את זה,
הוא עושה את זה כמו צינור.
בסדר?
טוב,
טוב, מגיע שמואל
לבית של ישי.
הוא אומר, שמע, אחד מהבנים שלך מלך, ישי מאוד שמח.
אומר ישי, ברוך השם, משתבח שמו,
שהפדיחה שהייתה הזאת, הלא נעימה,
שמסתובבת אצלנו, לא פגמה בכל המשפחה.
בסדר, ברוך השם, היה כאן איזה תקלה,
בגלל האישה וכל זה, הרחקנו אותה, עשינו תשובה, ביקשתי וידוי, סליחה, והנה, מגיע שמואל
ואומר לי, שמע, אחד מהילדים שלך מלך, מצוין, אז הוא אומר שבית המשפחה
נשמרה בטהרתה, המשפחה המקורית, ולכן אישה ממהר להביא את כל מי?
את כל הבנים שהוא חושב שהם שלו, את כל שבעת בניו.
לפני שמואל, ושמואל הרי רואה הכול, הוא נביא.
כי ראוי למלוכה, הוא גבוה וכל זה?
לא, לא אליה, ישי,
שמע,
אבינדב,
אחד אחרי השני,
ואחד אחרי השני הוא פוסל אותם.
נגמרו הנערים.
אז ישי אומר לשמואל, אני לא מבין, באת לפה כדי לבייש אותי?
למה באת לפה? כדי שכולם, להרים לי ואז להגיד לי, מה פשר הביוש הזה ברבים?
מה זה הביזיון הזה?
הוא אומר לו, תקשיב, אני לא יודע, הקדוש ברוך הוא אמר לי שאחד מהילדים שלך מלך, אתה, אני לא יודע מה להגיד לך. הוא אומר לו, תשמע, אין, זהו.
לא, אתה בטוח שאין לנו ילדים?
אין, הנה, זה הילדים, בטיחת כולם.
לא יכול להיות, יש לך עוד ילד,
תמצא לי אותו.
ואז אישה, הוא אומר, רגע, רגע, צדקה, יכול להיות
שהיא צדקה?
מה שהיא אמרה לי, אשתי,
ושהילד הזה, הג'ינג'י,
האדמוני, הוא הבן שלי.
הוא מפקפק בזה, ולכן הוא אומר, תקשיב,
יש פה מישהו,
הוא לא לגמרי פה,
אולי הוא צריך להגיע, הוא לא רוצה,
הוא מהסס בדבר, כי אם זה נכון,
אם זה נכון,
אז סיפור יוסף והאחים קטן על הסיפור של ישי ודוד, בסדר? הוא כאילו טעה ביג טיים.
היה לו בן והוא נידה אותו 28 שנה, דוד כאן בן 28. כמו שהאחים מבינים שכשהם ניצבים מול יוסף,
אז הם בעצם מבינים, כשיוסף אומר להם, אני יוסף, אז זה לא רק הבהלה,
אלא זה 22 שנים שהם טעו.
ניווט
שטעו בו 22 שנים.
אז שמואל אומר, תשמע, אני לא עוזב פה עד שאתה לא מביא אותו.
אני לא הולך לשום מקום.
אין ברירה, צריך להביא אותו.
מביאים אותו,
הקדוש ברוך הוא אומר לו, זה הוא,
תמשך אותו.
וכך, ברגע אחד ישי מקבל גם בן
וגם מלך.
באותו רגע,
הוא בעצם מבין שזה הבן שלו.
ושדוד, ואימא של דוד ניצבת, צדקו לאורך כל השנים.
ודוד הוא בנו,
ערוקי, הכשר של ישי, בנו השמיני.
משלמה התמונה.
זה המדרש.
פחות או יותר.
תוספות לפה, תוספות לשם,
שיהיה צבעוני קצת.
מה הוא עשה, או מה הוא יעשה.
כעסן. כשדוד יגיע לקרב עם גוליית,
אז אליהו יגיד לו,
באתי עליך וכל זה, ו...
נכון.
ננזוף בו.
ויחר, כתוב, ויחר.
ויחר אף אליהו ודוד, ויאמר, למה זה ירדת על מי נתשת מעט הצאן היינו במדבר, ידדתי את זדונך ואת רוע לבביך.
כמובן שזה נשען על מערכות היחסים הקודמות,
אם כל פעם שהיה איזה פדיחה, אז האשימו את דוד, וכן, יפה.
טוב, עד כאן המדרש. עכשיו אנחנו רוצים לשאול שתי שאלות.
מה המדרש הרי בא ללמד אותנו? מעבר לזה שהוא בא לפתור לנו בעיות בפשוטו של מקרא,
במה הוא בא ללמד אותנו?
המדרש בא ללמד אותנו שני דברים.
דבר ראשון, כלפי ישי, דבר שני, כלפי דוד.
הדבר המרכזי הוא כלפי דוד, אבל נתחיל מישי.
המדרש בא להגיד שחומרות זה דבר טוב
עד גבול מסוים.
אם אתה מנסה לצאת ידי חובת כל השיטות,
אתה תגלה שהבסיס, התשתית שלך, קורסת.
חומר, זה דבר טוב, אבל אם אתה וגם וגם וגם,
פתאום תגלה שלא רק שלא החמרת,
אלא הכנסת למשפחה שלך את הבעיה הכי חמורה,
פתאום אין לך ספק רמזר בתוך הבית. כאילו ישי,
בעצם הוא החמיר, כי הוא לא האמין,
אולי,
בכוחה של תשובה.
הוא היה צדיק,
נכון? ורותי בעל התשובה, אז הוא אמר, לא, אולי זה לא,
אבל על כל פנים, הז'אנר הזה,
שאתה רוצה להחמיר ולהחמיר ולהחמיר ולהחמיר ולהחמיר,
הוא אין לו סוף.
אין לו דבר סוף. ואם אדם מחמיר, מחמיר ומחמיר, בסוף הוא ימצא את עצמו שעל עיקרי הדברים הוא עובר. לדוגמה, יש סיפור ידוע מרבנו הארי, שפעם הוא עשה כינוס של התלמידים שלו בפסח,
ואחד התלמידים לא הגיע.
אז הוא שאל, איפה התלמיד? אמרו לו, הוא מחמיר לא לאכול אצל אף אחד בחוץ בפסח.
כולל לא אצל רבנו הארי.
אז רבנו הרי אמר לו, אמר לה תלמידים, לכו תגידו לו שיש לו חמץ בבית למעלה, היה להם כאלה מכלי מים, שלושון חמץ, גמור, לכו תגידו לו.
רצו, הלא אכפת, ראה שם פיתה בתוך הזה.
בא לרבנו הארי בבחירות, איך זה יכול להיות?
אמר לו, תגיד מה אתה חושב?
שאנחנו יכולים לנצל מאיסור חמץ, אם אנחנו נחמיר עוד ועוד ועוד?
אנחנו עושים מה שצריך ומפנים לקדוש ברוך הוא שיעזור לנו.
אתה, שחשבת שהכל תלוי בך, אז הנה, כמעט אכלת חמץ.
להחמיר עוד עד הקצה האחרון, יביא אותך בסוף לעבור על מה?
על דאורייתא.
על דאורייתא.
זה, בדיוק, אל תהיה צדיק הרבה, בסדר? במובן מסוים, ישי.
קודם כל, החומר הזה בוודאי היה על חשבונם של האחרים,
גם על חשבון אשתו, וגם על חשבון הקביעה של בועז.
בית דין פסק.
בית דין פסק, אתה לא יכול לערער על זה, כי אם אתה באת לערער או לערער אחר בית דינו של בועז, אתה תתחיל לערער אחר כל בית דין ובית דין,
שעמד מאז ימות משה רבנו, כמו שאומרת המשנה, מסכת ראש השנה.
וגם זה קצת ערעור על ה... כאילו, יבוא גר להתגייר, מה הוא יגיד?
בעוד ארבע דורות, חמש דורות,
ארבעה דורות, חמישה דורות, יערערו על הגיור שלי, וזה, ספקות, לא.
יש דברים שברגע שבית הדין קבע, אתה לא מחמיר עליהם. זה לא מתאים להחמיר פה.
אז זה קצת איזה גבולות החומרה.
כן, יפה.
לגבי דוד,
זה אירוע אחר לגמרי. רבותיי, אני אומר את זה בקצירת העומר,
אולי נרחיב על זה בפעם הבאה.
כל אחד מאיתנו,
שגדלנו בתור ילדים,
חלק מן האישיות שלנו
זה העיוויים החיוביים שקיבלנו מהסביבה.
כולנו מושפעים מהסביבה.
בתור ילד קטן,
ילדים קטנים, עמדנו ואמרנו מה נשתנה וכולם חוו לנו כפיים,
או קרענו בכיתה א' וכולנו זה, אנחנו מושפעים, מושפעים, מושפעים, נכון.
אדם מושפע מהסביבה שלו.
אדם הוא לא רק מה שהוא, אלא גם מה שהסביבה שלו
השפיעה עליו וגידלה אותו וכולי וכולי.
כן,
דוד
הוא אישיות מאוד מיוחדת,
אישיות עצמית.
קדימה, במהלך ספר שמואל אנחנו נראה שדוד מחזיק בשיטה
שהייתה צריכה לעמוד מול התנגדויות עצומות מהסביבה הכי קרובה שלו.
יואב התנגד לדברים שדוד עשה, אבישי התנגד לדברים שדוד עשה,
האנשים הכי קרובים אליו התנגדו.
והוא החזיק את השיטה.
כדי לבנות אישיות כזאת,
הקדוש ברוך הוא תכנן לדוד מין חיים כאלו, שלא יהיה לו שום חיזוק,
חוץ ממי?
מהקדוש ברוך הוא.
כלומר, דוד הוא, כל האישיות שלו נבנתה
לא כתוצאה מחיזוקים חיוביים מהסביבה, כי אין לו, אין לו סביבה שתחזק אותו.
אז מי מחזק אותו?
הקדוש ברוך הוא. הוא לגמרי עצמי, אי אפשר לזה. הדבר הזה, המבנה הנפשי הזה,
ישמש את דוד מול קשיים עצומים,
שיתקפו אותו בהמשך, מול הקרובים אליו ביותר, שירצו לפעמים לסקול אותו,
כמו אחרי הקרב בצקלג,
נפש העם מרה וירצו לסקול לדוד.
הבן שלו מרד בו,
יואב, במערה, אנחנו נגיע לכל המקומות האלו ונראה איזה
כוחות נפש עצומים היו לדוד,
ואיך הוא הצליח להחזיק מעמד, מאיפה הכוחות האלו?
מבנה הנפש שהוא גדל,
היכולת שלו לקבל משמעות וערך
מהקדוש ברוך הוא ישר,
פטרה אותו מהצורך הזה לקבל חיזוקים מהסביבה.
סיפור קטן שקצת מזכיר גם, הרבי הוא מזערו של דוד המלך,
ממשלת שניאורסון.
הרבי היה אדם מאוד מאוד,
העוצמה הפנימית שלו הייתה מתוכו,
למרות שהיה לו אלפי חסידים וכל זה,
לפני שהוא היה אדמור, הוא היה מאוד מאוד הסתיר את עצמו.
לפחות עם אחרי שהרבנית נפטרה,
הרבנית חייממושקה נפטרה בתשמ״ח,
בית שבט, תשנ״ך.
אז היא נפטרה בכבית שבט.
הגיע פסח, ליל הסדר.
והרבי היה מאוד קשור אליה וכל זה.
הנוהג היה שבליל הסדר בחב״ד, בלילה הראשון הרבי עושה סדר עם אשתו, עם הרבנית,
ובלילה השני, יום טוב שני, אז מגיעים כל התמימים שהיו שם, והיו עושים איתו סדר.
עכשיו, הגיע ליל הסדר,
והרבנית נפטרה.
נגמרה התפילה, אז המזכיר מבקש,
הרבי יגיד לו מה עושים.
כלומר,
שחלק מהתלמידים יבואו, יעשו להיות עם הרבי, או שהרבי יבוא אליהם, זה כאילו.
הרבי אמר לו, למזכיר גרונר,
הוא אומר לו, למה אתה מתעכב? הוא אומר לו,
הוא אומר לו, הכל בסדר, אתה יכול ללכת.
והצדיק הגדול הזה, שדאג
שאף יהודי לא יהיה לבד בדל הסדר, כי הרעיון של להיות סדר זה בעצם שלו,
הוא היה בשנותיו האחרונות לבד בדל הסדר.
לבד.
אתה לא צריך איזה מישהו, איזה ילדים, איזה, אתם יודעים,
אני, לדוגמה,
יש אתם פה, מאפשר לי להעביר את השיעור. אם לא הייתם פה, נדבר על המצלמה חמש דקות ואני נגמר.
בסדר? כשיש תלמידים וזה, צריך, זה נקרא ספירת המלכות.
היא הרפלקציה של היכולת שלך להאיר, החוץ, החוצה.
הרבי לא היה צריך את זה.
למה? כי העוצמה הפנימית שלו הייתה מתוכו.
קשר ראשון למה שם, הוא לא צריך קהל, למרות שהיה לו התוועדויות ואלפים וכל זה, לא צריך.
בפנים, זו עוצמה פנימית אדירה,
השמורה למנהיגי ישראל.
דוד המלך גדל כך.
מגיל אפס
הוא גדל כך.
הוא גדל כך. זה תבניות נפשיות.
עוד סיפור אחד שאני אספר ובזה נסיים.
שרנסקי, שמעתם על שרנסקי?
שרנסקי היה בכלא תשע שנים נדמה לי,
ולאורך כל השנים שלו בכלא.
גישנות, תקיפות,
כאילו איזה מין,
רוסים, כן, יש להם איזה, הוא לא...
תקיפות כזאת, אתה יודע, אתה יכול להזיז כזה בן אדם?
אתה יכול לשחד אותו? אתה יכול, כאילו מה, מה, הוא ראה את הכול.
כשהוא השתחרר
הסובייטי בזכות
נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן שכלל אותו בעסקת מרגלים אמריקאים.
אז לקחו אותו מברית המועצות, הטיסו אותו
לגרמניה המזרחית, לברלין,
ושם הגיעו למעבר גבול והאיש הקגב אומר לו שרנסקי אתה שומע? אתה רואה שם את ה...
שם חיכה קצין של ה-CIA, אתה הולך אליו ישר.
הולך אליו...
לפני כן הוא עשה להם סצנה כי כשהוא ירד מהמטוס הוא ראה שלא הביאו לו את התהילים שלו.
אז הוא נשכב על השלג והתחיל, אני לא הולך בלי התהילים. הוא אומר, זה משוגע זה, מה זה, התהילים שלו, אתה משתחרר עוד רגע, לא עוזב בלי התהילים.
טוב, הלכו למטוס, חיפשו, מצאו את התהילים והביאו לו.
תהילים שנשבו אותו כל הכלא.
עכשיו זהו, הגיע, הרגע המיוחד, תשע שנים, בן אדם היה בכלא,
חלק מהם היה בצינוק,
השביתת רעב מצטבר חודשים ארוכים,
סכנת חיים, סכנת מוות, סוף סוף הראה את אשתו וזה,
הוא התחתן, ואז אשתו אביטל מיד עלתה לארץ, לא היה להם ילדים עדיין.
זכו שיש להם ילדים, ברוך השם.
נכדים.
זהו, זה הרגע!
מה הוא כותב שם בספר?
זאת אומרת, התחלתי ללכת לכיוון האיש CIA,
ואז אמרתי לעצמי, ממתי אני עושה מה שהם אומרים לי?
התחיל ללכת בזיגזג.
ישר, ופתאום הלכת בזיגזג.
ככה, ככה, ככה, ככה. עד השנייה האחרונה, אני לא אעשה מה שאתם אומרים לי.
עיקרון.
ככה נראה עיקרון.
דוד המלך גדל כשהעוצמה הפנימית שלו מתוכו.
זה ישרת אותו להיות מלך.
זה מלך.
עצמי.
אף אחד לא יוכל להזיז אותו.
ולכן מלכותו נצחית. זה המשמעות הכפולה,
מעבר לפתרון שזה נותן לנו ברמת הפשוטו של המקרא,
אבל המשמעויות הן מצד אחד הזהירות מהחומות היתרות, ומצד שני אנחנו קיבלנו כאן איזו הצצה
נסתרת מאוד למבנה הנפש המיוחד
של דוד, קוראים לזה בחסידות אנית פיילוס,
שום דבר לא פועל עליו,
רק הוא פועל מתוכו החוצה.
אז יזק הוא ברוך, אה?
