טוב שלום רבותיי אנחנו נפגשים כאן לנפש הפרשה
וזה עבודת הנפש בעקבות הפרשה
כפי שציווה אותם לגמור אז כן לנוע ללכת עם הזמן לחיות עם הזמן והזמן זה הזמן של פרשת השבוע
פרשת וישלח שאנחנו בתוכה מלאה בדרמות רבות כל החומש בראשית הכל זה
ואתם יודעים שבחסידות בעצם לוקחים את הדרמות המתוארות בתורה
שקרו אז, לפני יקר וכך שנים, ומתרגמים אותם בעצם לכוחות נפשיים,
לבחינות, אפשר לקרוא לזה.
בחינת יעקב פוגשת את בחינת עשו
ומה שקורה שם.
ביום חמישי גם כן נעסוק בזה בדרושים של אדמו״ר הזקן.
ואם זה בחינת יעקב ובחינת עשו, אז זה לא שייך רק למפגש יעקב ועשו שהיה אז,
זה שייך גם אלינו,
ולא רק לאיזה עשו חיצוני שפוגש אותנו, אלא לעשו,
שנמצא אצל כל אחד ואחד מאיתנו,
לכל אחד מאיתנו יש בחינת עשו ובחינת יעקב. כשעשו זה לא משהו רע,
הוא יכול להיות רע אבל הוא לא משהו רע. עשו זה כוחות עשייה,
כוחות המעשיים נקרא לזה ככה, באישיות, ויעקב זה כוחות השמיעה,
הקול, קול יעקב, הידיים על ידי עשו. יעקב מצטיין בקול שלו, בשמיעה שלו, בהקשבה שלו,
בפנימיות, ועשו זה כוחות העשייה. ויש מופגש,
שאגב חלק גדול מהפרשנים אומרים, רשי כבר מביא את זה,
שהמפגש בין יעקב לבין עשו היה מפגש אותנטי,
מפגש אמיתי.
לא, אנחנו אולי יותר נוטים לכיוון שהוא נשק אותו,
והוא רצה לנשוך אותו וכל הדברים האלו.
ויש דעה כזאת, אבל אפילו רבי שמעון אומר,
ברור אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם שירקו לעין ברור,
אפילו רבי שמעון אומר, הלכה בידוע,
שעשו שונא ליעקב,
אבל באותה שעה נשקו בכל ליבו.
נשק אותו בכל ליבו, והשאר הירש אומר,
שעשיו בכה.
הוא אומר, אתה לא יכול לבכות סתם.
זה לא, אתה שים בצל מתחת לעיניים וזה. אם הוא בכה, היה שם רגע אותנטי, רגע של כנות.
ולכן זה הופך את המפגש הזה לאירוע שיש מה ללמוד ממנו. כי אם זה סתם מפגש של
איך אני יוצא מעשיו, אז בסדר, אין מה ללמוד. יעקב הצליח להתחמק מעשיו וכל זה. אבל אם זה מפגש אמיתי,
יש פה הצעות אמיתיות, אז צריך להבין מה ההצעה ומה היה הסירוב.
ויאמר עשו, כן, נישאה ונלכה ואילכה לנגדך.
עשו מציע ליעקב,
בוא, בוא נלך ביחד, איזו שותפות כזאת.
ויאמר אליו,
אדוני יודע כי הילדים רכים,
והצום והבקר עלות עליי,
והודפקום יום אחד,
והמתו כל הצום.
יעבור נא אדוני לפני עבדו,
ואני אתנן הליתי לרגל המלאכה אשר לפניי ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעיר.
אנחנו הולכים להתאמן כאן בקריאה חסידית של הפסוקים, בסדר?
קודם כל, יש כאן דבר שצריך לדון בו. למה יעקב מסרב?
א', למה? ב',
יעקב מסביר, יש פה טיעון,
את נעלה לאיטי.
ולמה?
בגלל מה?
כן, הילדים, הצאן, הבקר.
קריאה חסידית, שמו לב לאיבר שמופיע כאן בפסוק,
לרגל.
אני צריך,
יש לי עניין עם רגליים, בסדר?
עשו,
ידיים, הקול קול ליעקב, הידיים בידי עשו, אז ליעקב יש לו לא רק קול, אלא גם רגליים,
בכל מקרה.
יעקב, עוד מהמאבק עם המלאך, הוא צולע על ירחו, נכון?
ויישא יעקב את רגליו, ארצה בני קדם, כך הרבה מאוד מונפיע על הרגליים של יעקב אבינו.
אז יעקב אומר לרגל, לרגל, לרגל, בסדר? אז יש פה איזה מין דיון מאוד מאוד מעניין,
שכמו שאמרנו, אפשר לטעון, ויש מקום כזה בפרשנים, שעשיו רוצה להרוג את יעקב, ויעקב מתחמק ממנו.
ככה רבי יהודה הנשיא, לפני שהיה הולך לפגוש את כל הגויים, את כל המלאכים,
לומד את הפרשה הזאת, ואומר, בוא, איך אנחנו מתחמקים?
אומרים, כן, נגיע, בסדר, אפשר. אבל גם מפשט הפסוקים, וגם ממה שלימדתי כאן בחסידות,
מדברים על מפגש אמיתי עם הצעה אמיתית,
הצעה אמיתית.
לכאורה אין טובה ממנה,
אחרי כל המתיחות שהייתה בין יעקב לבין עשיו,
עשיו מציע לו שותפות ויעקב מסרב.
למי?
זה לבן.
זה בפרשה הקודמת.
טוב, אז בואו ננסה להבין מה בדיוק הבעיה,
מה העניין ואיך אנחנו לוקחים את זה אלינו.
מה זה התנהלה לאיטי?
מה זה לאט?
אנחנו מבינים בעברית המודרנית לאט, לאט. הכוונה, ההפך ממהר, נכון?
ההפך ממהר.
זה כיף לשחק את משחק ההפך, שולם, אלי.
משחק ההפך, נכון? מה ההפך מחם?
קר, מה ההפך משחור, לבן, לא דווקא, לא בטוח שיש לבן זה ההפך משחור.
יכול להיות שמה שההפך משחור זה הקשת,
כי השחור בולע את כל הצבעים והקשת...
מה ההפך מארוך, קצר? מה ההפך ממעוניין?
מידות יותר קשה להפוך.
מה ההפך מאדיש?
אולי מעוניין הפוך מאדיש, נכון?
כל מיני.
מה ההפך מעץ?
פאלי.
מה ההפך מעץ זה פאלי.
אז
לכאורה ההפך מלאט זה מהר, אבל רש״י בשני מקומות אומר שההפך
מלאט זה לא מהר,
אלא ההפך מלאט זה
לא בנחת, כאילו במתח, בסדר?
רש״י אומר לאט,
לאט שלי לשון נחת.
רש״י מביא כאן ישעיהו חטא, מי שכאן זוכר איזה פסוק הוא מפנה,
חידת פסק זמן חד משמעית.
יש שם נבואה, יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט.
ומסוס את רצינו מבין רמליהו.
מי השילוח לא כל כך הולכים לאט, הם הולכים כמו כל מעיין,
אבל הם הולכים בנחת.
הם יוצאים מהנביאה וזורמים.
אז זה מאוד מאוד מעניין ההגדרה כאן.
ההפך מלאט זה לא מהר.
כלומר, יכול מאוד להיות שיעקב הלך מהר.
האמת שהוא, כן, הוא ודאי לא הלך לאט, כן. ההפך מלאט זה בחוסר מנוחה,
בחוסר נחת, או אם הייתי אומר, מנסה לנסח את זה במילים שלנו,
לאט זה בנחת שעובר את כל השלבים,
ולא לאט זה תוך כדי שאתה מדלג על שלבים.
אתם מבינים?
דילוג על שלבים.
נחת, שאתה אומר, שמע, בנחת.
נגיד, אדם אוכל סעודה.
אוכל אתה בנחת, הכוונה, אוכל במה הראשונה,
אחרי זה אוכל במה השנייה,
אחרי זה אוכל את הקינוח,
וכן אתה נתן ידיים.
יכול להיות שהוא אכל מהר.
כלומר,
יכול להיות שהוא לא התעכב על האכילה, יכול להיות שלקח לו עשר דקות,
הוא לא התעכב, זה לא כזה בריא, לאכול מהר, אבל הוא עשה את כל השלבים.
בעוד שמי שלא בנחת, אז הוא ישב לשולחן, הוא מתחיל מהקינוח.
יכול להיות שזה לקח להם אותו זמן, אבל ההוא התחיל מהקינוח,
אחרי זה נגב את הזה, אחרי זה אכל את זה, הכל אצלנו הפוך ומעורבב.
והשני עשה את הדברים לפי הסדר,
לפי התהליך שלהם.
בסדר?
למדנו ששיטתו של יעקב
זה לא לדלג על שלבים.
לא לדלג על שלבים. עכשיו, למה זה קשור לרגל?
כי בידיים אתה יכול לדלג על שלבים, נגיד...
זריזות ידיים, נכון? קוסמות כזאת.
הרגל לא יכולה לדלג על שלבים,
הרגל הולכת צעד אחרי צעד. אתה יכול לרוץ, אבל אתה חייב לשים את הרגל, ואחרי זה את הרגל הבאה, אתה לא יכול פה להתעלם.
כן,
גם
באחת ההוכחות החזקות שזה הפירוש של המילה לאט,
שלאט בלשון המקרא זה לא הפוך ממהר,
זה הפוך מחפוז, הייתי אומר, בסדר?
חיפזון, נגיד לך, כן,
אמר שמו עכשיו כדאי להזכיר, חאפז אל אסד, כן.
חיפזון,
חאפז אל אסד, אתם יודעים מה זה?
מה זה התרגום של השם? מה זה חאפז אל אסד?
אה?
אסד זה אריה, חאפז זה,
מה?
פחד, כן.
פחד מאריה.
כן, כן, אריה מפחיד, אריה הגיבור, אריה המפחיד,
כו' וכו', כן. טוב, עכשיו ברוך השם, אף אחד לא מפחד ממנו.
אז אחת ההוכחות, והנה עוד חידת, אני מוריד פה את הרמה לכיף כיף,
מצודת ציון על שמואל ב' בפסוק, בפסוק היה כתוב, לאט עניין נחת,
כמו את נעלה לאט.
בכוונה למדתי כאן את הפסוק כדי לעורר אתכם, איזה פסוק שם, בספר שמואל?
מי אמר את המילה לאט?
כתוב לכם אפילו, איפה זה? שמואל ב' פרק יח'?
הופה, אביעדו כיף שנית, אביעדו כיף, תזכירי לי אני מחר אביך כיף כיף.
לאט לי לנער לאבשלום.
מה דוד אומר ליואב ולכל אלה שיוצאים למלחמה?
מה, תהרגו אותו לאט?
כאילו, כשאתם מגיעים אליו, תעטו את הקצב?
ברור שלא, נכון, צריך לתפוס אותו.
אלא, בנחת,
בנחת.
כשתופסים אותו, תביאו אותו, בואו נדבר איתו, בואו ננסה להבין מה היה, למה הוא מרד בי, אם בכלל זה היה מרד, לא ברור שזה היה מרד, יכול להיות שאבשלום רק ניסה לזרז תהליכים וכאילו נחפז מדי, לאט הכוונה בנחת,
בסדר? זו הגדרה נפלאה מאוד.
למה זו הגדרה נפלאה? תכף נראה בענייני הגאולה.
המשמעות של בנחת, הכוונה בלי לדלג על שלבים.
אולי אני אתן עוד דוגמה, בסדר?
נגיד שלא כשאוכלים, שזה פחות דוגמה מוצלחת, שמבשלים.
שמבשלים, בסדר?
אז אני בשלן,
אני לא בשלן בכלל, בסדר? אז אני לא יכול להגיד שאני בשלן גרוע, כי אני לא מבשל.
אני יודע להכין סלט חי וחביתה. זהו, זה, אבל טוב, זה לא חוכמה, כי אשתי מבשלת חבל על הזמן.
אז בבישול זה ידוע, שמה?
שיש שלבים לבישול, נכון?
יש שלבים.
לפני שלושה שבועות אשתי הרגישה לא טוב, אז אני הכנתי את ה...
התחלתי להכין את החמין לשבת, לא אגיד שאני הכנתי, התחלתי.
אז היא הסבירה לי, תקשיב, זה, לא, זה אם תעשה לפני זה, הלך, אבל על הזמן, אם תשים את הבשר
לפני ששמת את הבצל ואתה מטגן אותו, אז הבשר יישרף, הוא יתייבש, וכל הרטיבות של הבשר לא תהיה לך בחמין, שאתה אוהב אותה. קודם כל, תשים את הבצל ותן לו להוציא את המיצים שלו וכל זה,
ואחרי זה. עכשיו אני אעשה את הכל ואני אדלג על איזה שלב, לא אשים את הבצל, לא אשים את השמן,
התפשיל לא יצא טעים,
או לא יצא בכלל.
אז זה העניין.
העניין הוא ללכת על כל השלבים ולהתקדם. זה לא חייב להיות לאט,
slow.
בסדר? זה יכול להיות אפילו מהר.
זריזות. זריזות. אנחנו נדבר בהמשך.
זריז... נדבר נפלא, אמרת. נדבר בהמשך על הדיבור הקדוש של הבעל שם טוב,
שהוא המציא את האפליקציה שנקראת זריזות במתינות.
אתה זריז,
אבל אתה לא חפוז.
ואתה עושה את הכל, עובר את כל השלבים.
זה מלא.
עכשיו זה, בואו ניכנס רגע לפסוקים, ננסה להבין אז מה בדיוק הייתה הבעיה של יעקב, בסדר?
מה הייתה הבעיה של יעקב?
תראו,
אני אומר עוד פעם, אני יוצא מנקודת הנחה שהמפגש בין יעקב לעשו היה מפגש אמיתי. כלומר, עשו באמת התכוון למה שהוא הציע וכל הדברים האלו.
אבל,
רגע אחד,
הרי אתם עשרים שנה לא נפגשתם.
המפגש האחרון שלכם היה אירוע טראומטי לכולם.
עד לפני שנייה יעקב היה בטוח, וגם עשו, שהוא הולך להרוג את,
עשו היה בטוח שהוא הולך להרוג את יעקב,
ויעקב התפלל שעשו לא יהרוג אותו, בסדר?
זה היה.
קרה, אופס, סליחה, קרה איזה משהו,
אה, לא אמרתי, אני צריך להגיד,
השיעור הזה לעילוי נשמת,
רבי שלמה הקוקה,
בר חנה, בר קלרה,
שזה סבא רבא שלי, שאני קרוא על שמו,
והיום ההרצייט שלו,
זה קשור לשיעורים אחרים שדיברנו,
שאדם צריך להיות מחובר לדורות הקודמים.
כמה שיותר מחובר, הדורות הקודמים חברים אותך לנצח.
איך אני יודע מתי הוא נפטר?
הוא נפטר
לפני שאבא שלי התחתן בכלל.
זה, אבל עליתי לקבר שלו, בפרדיס חנה,
והסתכלתי על המצבה, וראיתי מה התאריך.
וכתבתי את התאריך הזה ביומן, כי אני לא אזכור את זה.
נכנסתי לי ליומן, תזכורת שנתית,
ואז עכשיו, אני כאילו, עכשיו הוא יודע, חטא כסלו, זה היה רוצה את שלום.
אז אני קבור על שמו, שלמה, שלמה, שלמה, זה...
לרה ויוסף אבא שלו, אז אני יודע כאילו ארבע דורות למעלה, איך קראו להם? יוסף, פלומו, מימון, אשר, אני, חמישי, אני החמישי, זה יפה, לא?
כמה אתם יודעים?
אה?
2-3-4,
אתה יודע חמישי, בסדר?
אז לרוח שם תניחנו מגן עדן,
נפשו בטוב טלים וזרעו עירה שרץ.
אז אני חוזר רגע למפגש, רגע, לפני רגע אתם הייתם, א' לא נפגשתם 20 שנה, ב' הייתם בפיצוץ,
עכשיו השלמתם,
אז זה, זה מהר מדי.
כאילו,
לפני רגע השלמתם, עכשיו כבר אתה רוצה איתך בכל להתנשק.
שנייה, יש פה איזשהו תהליך,
בוא רגע, קצת נכיר,
בוא נראה מי נגד מי, אתה ראית את האנשים והילדים שלי, אני לא ראיתי את האנשים והילדים שלך.
אגב, יעקב התחתן,
לפי החשבון, יעקב התחתן זה, זה, זה, זה חשבון של פשט, זה לא מדרש בכלל, נכון?
באיזה גיל התחתן יעקב?
איך?
84, איך אתה יודע?
לא רשי.
פסוקים יעקב כשהוא עומד
אצל פרעה הוא אומר בן כמה הוא, בן כמה הוא?
הוא בן 130 נכון?
הוא בן 130. בן כמה היה יוסף כשיעקב הגיע לשם?
לא,
39. הוא היה בן 30, זה הכל פסוקים, הוא היה בן 30 כשהוא עמד לפני פרעה,
שבע שנות סבה ועוד שנתיים רעב, הוא בן 39. אז אם יעקב
הוא בן 130 ויוסף בן 39,
39. זה אומר שיעקב נולד ליוסף כשיוסף היה,
סליחה, יוסף נולד לייעקב כשיעקב היה בן 91,
נכון?
ויוסף הוא האחרון שנולד לו בשבע שנים השניות,
נכון? אז צריך להוריד מ-91 כמה?
14.
14. 91 פחות 14, כמה זה?
77. יעקב התחתן בגיל 77. באיזה גיל התחתן עשיו?
בגיל 40. אז יש לעשיו ילדים,
עוד לא הכרת אותם,
בוא תכיר אותם,
בוא תכיר את המשפחה, בואו נשקם את זה, בואו נעשה כאן תהליך.
בואו, ככה אומר ה... לא זוכר מי הוא אומר את זה כאן.
הוא אומר שבאמת עשיו התכוון לשותפות, אבל זה מהר מדי.
ומה שקורה מהר מדי,
לא מחזיק מעמד.
לא משנה באיזושהי דרך.
השבוע יצא לי, מישהו אמר לי איזה נתון
מאוד מעניין, יש תוכנית שנקראת עוד ניפגש, שמעתם עליה?
אתם לא רואים סדרון, ברוך השם, אני לא, סיפרו לי על זה.
באמת ששם ראיתי איזה פרק אחד, כי...
מפגישה בין, בין, זה לא, זה אמיתי, כאילו מלווים אנשים שלא נפגשים עם ילדים שלהם,
בהתחלה זה היה על רקע שחזרה בתשובה, לכן ראיתי את זה בגלל שאנחנו במכון מהיר,
הילד חזר בתשובה, ההורים ניתקו איתו מגע ועכשיו מנסים ללוות, איך עושים את זה?
עושים מנטורים כאילו להורים, מנטור לזה, לוקחים את ההורים,
מסבירים להם מה זה ציבור חרדי, נגיד, ואז מפגישים אותם,
כרגע לא אומר את דעתי על האירוע הזה, אבל...
רק אמר לי מישהו נתון, כשאף פעם לא בדקתי, הוא אמר לי
שרוב האלו שנפגשים בתוכנית
לא ממשיכים להיות אחר כך בקשר.
יש פה איזה דרייב כזה, זה גם מצולם,
זה גם מודרנלין,
אבל זה לא מצליח להחזיק מעמד אחר כך.
בעוד שאם הדבר הזה בעצמו היה נעשה בחדר הטיפולים,
בלי מצלמות, בלי עכשיו כל האו-או-אה והצילומים וכל זה, היה נעשה תהליך אמיתי,
היה לוקח כמה שלוקח,
זה היה מחזיק מעמד.
כשאתה לא מדלג על שלבים,
יש יותר סיכוי שהעסק יעמוד,
ולכן,
מה מדבר יעקב על מה?
על רגליים.
יעקב, זהו, זה הפירו... הוא נראה לי אומר את זה הכתב הקבלה.
יעקב לא אומר לעשו,
הקרובה שלו הבאתי טוב, זה נראה לי הכתב הקבלה, יעקב לא אומר לעשו, תשמע, אני לא רוצה, כאילו, אני אגיע, והוא כאילו מערבב אותו, הוא אומר לו, לא,
אני מוכן, אם נעשה את זה בין אחד. אתה יודע, קודם כל בוא נהיה, אני ואתה בקשר.
קודם כל, אני ואתה, קודם כל בוא נשקם, אתה רוצה כבר שהילדים ישחקו ביחד, הנכדים ישחקו ביחד,
אנשים יצאו ביחד לנופש, הכל הוא יחד, לא ילך, זה כאילו אתה קופץ גבוה מדי.
בוא נתחיל לאט לאט, אתה יודע מה? אולי הדור הבא.
זה קצת מזכיר
את סוגיית גיוס החרדים, כן?
שעכשיו במלחמה.
בסדר, אז יש את האמירה העקרונית,
כולם צריכים לעשות צבא, הכל בסדר גמור, זה אני לא זה, אבל יש כאן תהליך, יש כאן ציבור חשוב,
יקר בעם ישראל, עם ישראל למעשה בי בנוי עליו לעתיד מבחינה דמוגרפית וכל הדברים האלו.
הציבור הזה יש לו כל מיני תהליכים שהוא עבר בתוכו, לא משנה כרגע מוצדקים או מוצדקים, יש תהליכים.
תן מקום לתהליך, תן לו מקום. אז חלק ילכו לעבוד וחלק יתגייסו, ואלה שילכו לעבוד אז הילדים שלהם יתגייסו.
יש פה איזו שלביות,
אתה לא יכול להגיד עכשיו,
כרגע, הכל, מיידית,
זה לא עובד ככה.
יש רגליים לסיפור.
אומר רבנו נתן מנמירוב, תראו איזה דברים נפלאים.
וזה בחינת מה שאמר יעקב לעשו
ואני אתנעלה לאיתי לרגל המלאכה אשר לפניי ולרגל הילדים.
כי אי אפשר לדחוק את השעה כלל. זה גמרא, מסכת ברכות.
הגמרא אומרת, כל מי שדוחק את השעה, השעה דוחקתו.
אם אתה מנסה לדחוב ולהכניס, זה יבעט אותך החוצה. אם אתה אומר, יש לביאות, שנייה.
אתם יודעים, אפילו בפסיכולוגיה,
אני כמובן לא פסיכולוג,
אבל כל אחד שקצת קרה וזה, יש שלבים, יש שלבים.
אל תדלג על השלבים. נגיד, ילד שלא זחל, יש ילדים שיושבים
ואחרי זה ישר עוברים ללכת.
מכירים את זה?
לא טוב.
אומרים להורים,
תזחילו אותו, תשימו לו כל הזמן רגליים, שייפול ויזחל.
למה?
יש איזשהו שלב התפתחותי שילד עובר כשהוא זוחל,
חציית קו אמצע, איקסים, לא יודע, לא מבין, כאילו, נכון, הוא עושה ככה וכל זה, ואפילו שמעתי על כאלה שלא זחלו והזחילו אותם בגיל 14. וזהו, זה מטפל, אתה חייב לזכור.
אה, בצבא מספיק, גולני, כן, זה, גיל 18, כן?
או יש כאלו, לדוגמה, זה ידוע ומפורסם,
ש...
ברוך השם שיש להם רפואה ורופאים חכמים ונבונים שמצילים נשים,
שיש להם רעיון מסובך, עושים ניתוח קיסרי,
ואיך אתה יודע שילד בניתוח קיסרי?
אם זה בן, אתה רואה אותו בברית, הילד ז'נגלר.
נקי, יפה, מסודר כזה. ילד שנולד, הוא כולו מרוך. האף שלו ככה, זה שלו ככה, גולגולת. נכון, למה?
כי הוא עבר דרך תעלת הלידה ונמעח שם כדי לצאת.
אבל היום יודעים שהתהליך הזה של הלידה,
ההיחלצות הזו, הוא קריטי לבריאות הנפשית, לחיסוניות ועוד ועוד של הילד.
כן?
אז זה שלב שצריך לעבור אותו. עכשיו, ברוך השם, אם יש,
במקום שחלילה יהיה אסון, אז יש כאן הצלת חיים, והיה מצוין, ברוך השם, אבל זה איזשהו שלב שדילגת.
יש שלבים, כן? גם הנקה היא שלב, יש לנו מניקה
בפרשה הדבורה מנגד רבקה, גם זה שלב.
היה פעם תקופה
שכשאנחנו היינו ילדים, תינוקות,
אז מכרו לאמהות, מי שמניקה היא פרימיטיבית,
היום יש מטרנה, בקבוק, צ'יק צ'יק, מכניסה לתינוק וכל הדברים האלה.
וחלק מהאימהות הלכו שבי,
הכי שולל אחרי הטעותות. היום יודעים, מה זה, כמה חוכמה התברך, שם בהנקה.
אישה מניקה את התינוק שלה. אתם מכירים את החוכמה בהנקה?
לא מכירים, מה זה לא יורדנו? טוב, נגיד משהו על ההנקה, לכבוד כל היולדות. בפרשה יש לנו דברה מנגד רבקה.
תינוק כשהוא יונק זה הולך ככה.
אבל אנחנו צריכים להגיע לשיעור, אל תתפתו אותי לדבר על זה.
הוא קודם כל, זה תמיד חם, תמיד זמין, תמיד במקום. עכשיו, דבר שהוא יונק, דבר ראשון, זה שתייה, כדי שהוא יהיה רווי.
אחרי זה, יש לו אוכל,
ואחרי זה, בסוף,
השלוקים האחרונים זה קולוסטרום, זה חומר חיסוני שהוא מקבל מהאימא, שפשוט מחסן אותו.
חומר מאוד מאוד מרוכז,
גם חיסוני וגם מאוד מאוד עם ריכוז של סוכרים גבוה, שנותן לו לעלות במשקל.
בסדר?
זה השלוקים האחרונים,
זה כאילו מבחינת המזון. אבל הילד, התינוק, הרי בתוך הבטן של האימא,
הוא שומע כל הזמן את מה?
את הדופק.
נכון? ככה זה. עכשיו כשהוא יוצא,
חז״ל אומרים שאחד מהמעלות של האדם זה שבעלי חיים יונקים ממקום התינופת, והאדם יונק מהלב.
אז כשהוא יונק,
הוא שומע את הלב.
תבינו מה זה אימא, כן? הוא שומע את הלב, כשהוא מבין שזה אותו לב.
בדקו וראו שתינוקות בגיל הזה, שלושה, ארבעה חודשים,
הם ודאי לא רואים רחוק,
גם קרוב מדי הם לא רואים. המרחק שהאימא מחזיקה את התינוק
מהפרצוף שלה זה המרחק האופטימלי שהוא יכול לראות.
ולכן תנסו להיזכר שיש לו כאן תינוקות, אוכלים קטנים,
התינוקות אוכלים, אוכלים הולקים הולקים, פתאום הם כזה מפסיקים, עוצרים,
מסתכלים ככה, סורקים את הפרצוף של האימא.
ואז הם מבינים פה במוח האחורי שהלב שאני שומע והאוכל שאני אוכל שייך לפרצוף הזה.
סגירת מעגל.
וכל זה קורה בשנה הראשונה, זה נהיה חלק מהאישיות שלו, של הילד.
קשר בין אימא ל... כשלא מניקים,
מדלגים על השלב הזה, הפסדת את זה. מה, הילד מסתכל על הבקבוק, הבנט,
מסתכל עליו ואומר, אני באתי מהפלסטיק, מה זה הדבר?
בסדר?
זה אירוע.
חזק, נכון?
חייב להניק.
אתה תניק שזה מה זה.
טוב,
אז אומר כאן רבי נתן,
זה מבחינת מה שאמר יעקב לעשיו, ואני אתנהלה לאיתי לרגל המלאכה, אשר לפניי ולרגל הילדים.
אפשר לעשות את השלבים מהר, הם לא חייבים להיות לאט.
אבל אל תדלג על שלבים, לא בבישול,
ולא בילודה, ולא בהנקה,
וגם לא בחינוך.
רבותיי, יש כאלה הורים שנבהלים שהילד שלהם בגיל 14 צריך לעשות שטויות.
גדל שיער, מגדל שטריימל כזה, ככה.
רק צריך להגיד אזהרה שמי שמגדל שטריימל, שהוא,
זה נכון שכשהוא יהיה גדול,
יעשו לו רילוקיישן וכל זה שפה וזה, אבל...
הוא מתחיל לעשות שטויות, אדוני זה השלב, מה אתה רוצה, מתי הוא ישתה את זה, עכשיו עכשיו זה השלב שלו, מצוין,
לא ידלג על זה.
אתה רוצה שהוא עכשיו יתעורר בגיל 25,
ומגיל 14 עד גיל 18 היה לטוב, עשה כמו שאומרים לו, בגיל 25 הוא נשוי,
הוא פתאום נזכר שהוא אף פעם לא עשה שטויות, הוא מתחיל לעשות לו מרד לאשתו,
נכון?
יש שלבים, תצמח בהם, זה השלב עכשיו.
לא לדחוק את השעה, כמו שאמר מקודם,
כי הילדים רכים ומודפקים יום אחד,
על כן צריכים ללכת ולהתנהל רק לאט לאט לאט לאט בנחת.
זו הכוונה.
אומרים שזה אגב היו המילים האחרונות של רבי נחמן.
לפני שהוא נפטר,
הוא אמר לאט לאט.
נכון?
יש גם את ה...
מה היו המילים האחרונות של הרב רונסקי? זה כתוב על המצבה שלו, אתה זוכר?
מה כתוב שם?
לא יודע, זה נראה לי גם קשור.
משהו...
אני נזכר ברב רונסקי עכשיו, אני לא יודע.
נראה.
טוב, תכף נראה.
אז...
הנה,
פעם זכרתי את זה.
אה, דברים טובים, כן.
דברים טובים, דברים טובים, לאט לאט.
טוב,
מבחינת הבא להתאר מסייעים לו, אומרים לו המתן. מה זה אומרים לו המתן? תראו, הבאתי כאן את המדרש.
אומרים שאדם שבא לנדוד נפט, אומר לו, המדודת לעצמך, תיקח.
בא לנדוד אפרסמון, אומר לו, המתן לי עד שאמדוד עמך,
כדי שנתבשם אני ואתה שנייה.
בוא נהנה מהתהליך.
ואז נתבשם. אם אתה בא לנדוד נפט, ניקח נפט. בוא נהנה מהתהליך.
כן, יש נגיד זוגות לפני החתונה.
יש תהליך, יש תהליך,
זוג התארס, אתה לא יכול להתחתן אחרי שבועיים. יש איזה תהליך, שלושה חודשים, ארבעה חודשים, עושים את החנות,
מוצאים שבלת קלה, מוצאים חפצים, קונים. יש תהליך, התהליך הזה בעצמו הוא בונה. אל תנסה לדלג עליו.
אל תנסה לעבור,
לעבור אותו. בסדר? אם אתה נדלג על התהליך, משהו חסר.
אין בעיה, קנו לכם הכל, נגיד זוג, תהרסו, ההורים, חבר'ה, הכל מוכן, יש לכם דירה, הלוואי, הכל, כן, יש לכם דירה, מוכנה, מקרר, וזה, קדימה,
יאללה, עוד חודש חתימה.
שנייה, רגע, צריך פה איזה תהליך, אנחנו צריכים את התהליך הזה, אתם, יש לכם את הכל, אבל אנחנו צריכים את התהליך,
בסדר? את השלביות הזאת.
עשו רצה את הכל כאן ועכשיו, זה מאוד מתאים לעשו, הוא מאוד כזה,
יאללה, בוא נעשה, קדימה, בוא נתקתק,
ויעקב אומר לו, אתה רוצה חיבור אמיתי?
אתה רוצה חיבור של זה? אז בבקשה, בנחת.
בנחת.
בוא נדחי קודם כל אני ואתה,
אחרי זה יעבור לילדים, אחרי זה לנכדים,
אבל קודם כל, בנחת.
כאילו מעצמי מהחיים שלי, שכאילו בן אדם נמצא בגן,
וואי, בא לי להיות בכיתה א', וזה לא נמצא בכיתה א', או בא לי להיות בכיתה אבא, ואוי זה בכיתה באבא,
ובבית ב...
כל פעם גם, לא רק רוצים להגיע לפרור קודם, הם מתחילים, וואי,
ואולי להחזיק ככה בכיתה אבא. עד שמגיעים למכון מהיר, אדם יוצא במכון מהיר, אומר, זהו, פה הכי טוב לי, אני לא רוצה ללכת לשון,
קוץ מהפנימייה שם.
טוב,
אומר כאן הרב,
כי אף על פי שצריכים להיות זריז גדול בעבודתו יתברך, כלומר,
את נעלה לאיטי זה לא סלולי,
כי צריך להיות זריז,
בפרט מי שקרה נכון וכו', אף על פי כן אי אפשר לדחוק את השעה, אי אפשר לדלג על שלבים.
אתה יכול לעשות את השלבים במהירות.
זה נקרא זריזות במתינות, אבל אתה לא יכול לדלג על שום שלב.
ויש בזה הרבה לדבר אחר נכון בזמנו וכו'.
בעצם הוא לקח את זה מרבי נחמן כמובן,
שרבי נחמן אומר,
וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתנה, בחינת שובה,
כמו שאמרו חכמינו זכרם לברכה, אבא להיטהר מסיימים לו, משל לאחד שבא לקרוא את אפרסמון הגמרא שאמרתי,
אמרתי לכם, אומרים לו המתן,
וזה בחינת כתר, כמו שכתוב, כתר להיזהר ואחבק.
רבותיי, זו גאונות. תדעו לכם, בליקוטי מוהרן, אחד הדברים הכי מדהימים בליקוטי מוהרן,
זה איך הוא קורא את הפסוקים.
יש לו שם פסוקים שהוא קורא וגם כל מיני ראשי תיבות.
כתר, מה זה כתר?
כתר זה אלמודה.
כתר זה החלקים הכי הכי עליונים שפתאום פוגשים אותנו, נכון?
אדם מתחתן מהכתר.
כלומר, הוא מכיר את אשתו וזה, אבל למה דווקא איתה ולא עם אישה אחרת?
למה? אל תשאל שאלות, למה? ככה.
אומרים שככה זה ראשי תיבות כתר כל הכתרים, בסדר?
כתר זה דבר מאוד מאוד עליון, נקודה מאוד עמוקה ופנימית שמאירה בנו.
אבל הכתר למעלה, אתה לא יכול לעבוד איתו.
אז כדי להפנים את הכתר, מה צריך לעשות לו?
מה צריך לעשות לו?
קטר לי זער. קטר לי זה תמתין.
קטר לי זה להמתין. זה פירוש הביטוי. הכוזרים אומרים את זה, נכון?
המלך שואל אותו מלא שאלות, אומר לו הנשאר. קטר לי זער ואחבק... שנייה, תן לי רגע סבלנות לענות לך. אל תציף אותי בשאלות, אומר החבר למלך.
אז הוא אומר,
בחינת כתר כמו שכתוב, קטר לי זער ואחבק. כאילו, אתה רוצה לפגוש את הכתר?
תן כתר.
קטר קצת, תן המתנה, תן לתהליך לעבור, נכון?
תראו, אני חייב להגיד לכם, הדיבור הזה מחזק אותי מאוד, כי אני, יש לי בעיה בדבר הזה, בסדר?
אתמול היה לי את זה, סתם תהיה,
מה שנקרא, עבירה גוררת עבירה.
הייתי, באתי הביתה, אמרתי, טוב, אני אוכל משהו, הייתי רעב, אחרי כל היום לא אכלתי כלום,
וכל הזמן אוכל מרק משבת, ככה, מרק טוב, מרק ירקות וכל זה, טוב. אז
אליבא דה אמת שצריך לעשות, מרק, ורוצים את הסיר,
מחמם אותו, על הגז, יש לנו גז גם, יש לנו אינדוקציה וגז.
לא אוהב את האינדוקציה,
נראה לי כזה, לא יודע מה, גז, אש, זה מה שצריך לעשות,
לתת למרק איזה עשר דקות ככה,
להוציא את הטעם שלו מחדש,
שב תאכל, אבל מה?
זה היה עדיף, אוקיי.
עכשיו הוא מחמם את הסיר, ואחרי זה לא, היה גם טיעון זה, הסיר יתחמם, אחרי זה יתקרר, יתקלקל, יחמיץ, וזה, עוד אנשים רוצים לאכול,
הצליח להתגנב על יצר הרע באזורה של יצר טוב.
טוב, אז מיקרו גם. טוב, שרתי שתי צחות, שם את המיקרו,
שתי דקות במיקרו.
הרבה פעמים אין לי סבלנות לחכות שגמור שתי דקות, אני כבר אחרי זה לוחץ לו.
פה דווקא חיכיתי שתי דקות, אבל היה קר,
יוצאתי, היה כזה פושר,
וכבר ישבתי.
אז אני אכלתי כבר את המרקה,
אכלת את המרקה, התבאסת, בסוף אתה לא שבע,
בסוף תיקח איזה שטות, לא יודע, בסוף אכלתי קרמבו גם.
כי אתה, בסדר, עכשיו אתה יכול לקח לך אותו דבר,
אבל אל תדלג על שלבים,
אל תדלג על שלבים, זה יכול להיות.
הוא אומר על רבי נחמן בעצמו, רבנו היה בדבר זה חידוש נפלא מאוד, כי היה זריז
בתכלית הזריזות שלא היה דוגמתו בעולם,
וכל דבר שהיה צריך לעשות אפילו בענייני עבודות גשמיות, היה עושה בזריזות נפלאה מיד דווקא, וכל שכן בעבודות השם, ואף על פי כן היה מתון גדול.
הוא זריז,
אבל עושה את הכל,
כל דבר, בשלב שלו.
יוצאים עבודות בבית,
אוהבים את הקיר.
קודם כל, משייפים, אחרי זה סותמים חורים, משפחתם,
אחר כך שמים סלוטפ על כל האלה של, נכון, שלא יצבעו,
אחרי זה שמים פאנלים, גם כן סלוטפ,
אחר כך שמים ניילונים שלא זה,
ואז צורבים.
ולא, קודם כל צורבים, צורבים, צורבים, ואז צריך לנקות את כל הפאנלים,
ואז צריך לנקות את כל הצבעים,
ואז נזכרנו שאוי, לא עשיתי חורים, ולא סתמתי, וכל הדברים האלה.
תעבוד לפי השלבים,
ייקח לך לפעמים יותר מהר,
נכון?
כן.
אני אביא לכם פה דוגמאות מעולמות טכניים, אבל יעקב אבינו אומר את זה לעשו במקום הכי חשוב, במערכות אינטראקציות בין בני אדם.
לפעמים אנחנו רוצים, כאילו יש לנו איזה תקלה עם מישהו, ואנחנו רוצים, ופתאום יש כאן איזה עט רצון, יאללה, עכשיו את הכל, קדימה.
כמו, לדוגמה,
אתה בא לנחם מישהו בשעה שמתו מוטל לפניו,
ואתה עכשיו רוצה להגיד לו את כל התורות שאתה יודע על ניחום אבלים, אבל עכשיו זה לא הזמן.
עכשיו זה לא הזמן.
עכשיו הוא בשלב אחר.
שלב הניחומים יהיה אחרי הקבורה,
בסדר?
או אתה בא ל...
הגמרא לאומית, נכון? אין מנחמים, אין מרתים לו לאדם בשעת כעסו, פגעת במישהו.
תן לו זמן.
זה לא הכל קורה עכשיו, הוא צריך יום, יומיים, אחרי זה תדברו.
יש שלביות בדברים האלה, תכבד את השלביות.
אז הוא אומר, רבנו היה חידוש נפלא וכולי,
ואף על פי כנא המתון גדול
עולה בידו היה מתון מתון רק כשצריכים להתגעגע ולכסוף להשם יתברך תמיד גם בעת שאין עולה בידו עבודת השם כראוי ולבלי האש עצמו כלל ושום דבר נפלא נכון?
עד כאן
האירוע הזה קראתי לזה לנוע בתוך הזמן לא לרדוף אחרי הזמן אלא לתת לזמן להגיע ולנוע בתוכו
לנוע בתוכו כן יש איזה שלב כזה אני מרגיש את זה מאוד
כשאני כותב מאמרים לאיזה עיתון אז מבקשים ממני עכשיו נגיד מאמר
לשבט, ואנחנו עוד לפני חנוכה.
אני לא יכול, אני עכשיו כולי בחנוכה,
כולי באורות של חנוכה, ואתה עכשיו מבקש ממני מה אמר.
טוב, אין ברירה, אונס חחמנה פטרי, אבל
גם השלביות בזמנים. טוב.
כן, כן, כן, כן, בדיוק, כן. הרב קוק אומר,
שאיך יודעים שהגלות נגמרה,
שהיא נגמרה?
כשהיא נמאסת מצד עצמה.
אבל כאילו,
ניצית כבר את כל השלבים שבה.
עכשיו אני אומר עוד פעם, אתה יודע מה? שנייה, בואו נדלגו רגע למדרש, תראו את המדרש כאן מאחורה,
על הגאולה.
מי זאת הנשקפה כמו שחר?
דילמה רבי יחיא ורבי שמעון,
כן, רבי יחיא ורבי שמעון בר חלפתא, והוא מאלחין בעד הבקעת ארבל בקריצתה.
המדרש היה ידוע,
הלכו בבקעת ארבל בעלות השחר.
וראו איילת השחר שבקע אורה.
אמר לו רבי חייא רבה לרבי שמעון בר חלפתא,
כך תהיה גאולתן של ישראל, מצפצפת
לכתיב כי יושב בחושך השם עור לי,
בתחילה היא באה כמעה כמעה,
אחר כך היא מנצנצת,
ובאה אחר כך פרה ורבה, אחר כך מכתבת והולכת.
זה מדרש קודם כל נפלא,
וברור שהמדרש לא בא להגיד שהגאולה חייבת לבוא דווקא בצורה איטית.
והראיה שהיא לא מגיעה בצורה איטית, כי מבחינה היסטורית מה שקרה כאן במאה השנים האחרונות זה
מהירות האור,
וגם המלחמה הזאת, שהיא זה, היא גם כן קוראים בדברים יחסית מבחינה היסטורית דמיירות טהור.
מדרש כאן מדבר על כך שאין פה דילוג על שלבים.
אמר לי איזה חבר,
אתה לא יכול להגיד שהגולה היא כימה,
כימה,
אפשר, כימה, כימה, כימה, כימה.
זה יכול להיות, מהיר, אבל בלי לדלג על אף שלב.
ביסוס ארוחה החומרי, קיבוץ גלויות,
בניין הארץ,
בניין הקדושה,
בסדר?
אז זה הולך.
טוב, כל האירוע הזה של בניית מערכות יחסים,
או בכלל, בניית דברים לבד, בלי לדלג על אף שלב,
שזה חתיכת אירוע בתרבות המערבית שנהנית לדלג על שלבים, כן? מה אתה צריך את כל הדברים האלה? ישר אני לא צריך לחפש את זה, כי ישר זורק לך את ה... בוא נדלג על זה, נדלג, נכון?
יש את המודעה הזאת, לדילוג, דילוג על המודעה, שם דווקא מצווה לדלג, נכון? או בכלל שלא יהיה, אבל... זה מרגיל אותך לדלג, לדלג, לעשות קיצור דרך, נכון? איך אני מקצר לשם, איך אני עוקף את זה?
הדבר הזה מאוד מאוד קשור גם לחנוכה.
גם לחנוכה. תראו, הוא אומר כאן התפארת שלימי, חנוכה שלפנינו.
הוא אומר, הרגיל בנר,
אבי אין לו בנים תלמידי חכמים.
להבין לשון רגיל, רגל, לרגלי המלאכה,
בנר חנוכה,
הלוא אינו רק פעם אחת בשנה. מה זה הרגיל בנר?
נר חנוכה זה פעם בשנה.
יש כאלה שאומרים שזה הרגיל בנר שבת,
נכון?
ואז באמת זה רגיל. אבל אם אנחנו אומרים שזה הולך על נר חנוכה, כי זה סביב הסוגיות של חנוכה,
שנה.
אך הנה כתיב נר לרגלי דבריך,
כי אתה בעקבות במשיחה,
התיקון הוא בבחינת רגליים, וישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני קדם.
זה התיקון, איך אתה לוקח את האורות הגדולים ומוריד אותם להיות הרגל,
חלק ממך, וזה קורה רק מתוך תהליך.
חברים,
כן, מי שכאן מכיר קצת ענייני דיאטות וכל הדברים האלו,
אתם יודעים ש-90% מהדיאטות, אני לא רוצה להבין פה, יש אף אחד וכל זה,
לא עובדות, זה חוזר אחר כך,
אם אני אקחו את הקילוגרמים שהורידו ושהחזירו והורידו והחזירו, בסוף זה...
למה?
מה?
97% אתה אומר, כן.
למה? כי זה לא תהליך.
כי זה לא משהו שהוא...
זה מין ביטוי כזה, דיאטת כאסאח, נכון? כאסאח לא הולך.
אבל כשאדם מרגיל את עצמו, עושה שלבים,
נפרד מדברים, עובר לתזונה בריאה,
עובר, זה מצליח,
צריכים להחזיק מעמד בדבר הזה, משלב איזה פעילות גופנית.
עושה משהו שלם, הוליסטי, כולל.
לומד על זה קודם כל, מבין מה הוא עושה, לא רק רוצה, אני רוצה להיראות יותר טוב, יש לי חתונה עוד חודשיים.
הוא מבין שזה לא בריא לגוף, שהוא מכין את עצמו בשטויות, בדברים לא טובים,
משלב בזה פעילות גופנית, משלב בזה גם איזה,
תודה, עובר תהליך שהוא שלב אחרי שלב,
בכלל לא מסתכל על המשקל, המשקל בכלל לא מעניין אותו, מעניין אותו להיות בריא,
מצליח, זה עובד,
זה יכול לעבוד.
אפשר לעשות גם תהליך,
כן, נכון, אבל זה בלי תהליך, אז זה חוזר.
הלאה.
אז הוא אומר כאן,
להבין לשון רגיל ונוכל לדבריך וכו', אך הנה כתיב נר לרגיל דבריך, כי אתה בעקבות דמשיחה, התיקון הוא בבחינת רגליים, וישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני קדם.
עולמות הקדם,
כמו שכתוב במקום אחר, זה, במקום אחר,
זה שאמר יעקב לעשו,
את נהלה לאיטי, לרגל המלאכיים.
אם אתה רוצה לעשות מלאכה,
אם אתה רוצה שיהיה לזה ילדים,
יהיה לזה המשך,
זה חייב להיות עם כל השלבים, בלי לדלג על אף שלב.
בחינת רגליים עד אשר אבוא אל אדוני שעיר על ימות המשיח ועמדו רגלו ביום ההוא,
וזה הרגיל, הרגל י',
כן, הרגל י', בנר חנוכה מאור החוכמה, מי שמרגיל את החוכמה להמשיך את ההערה מראש עד הרגל,
יהיה לו בזה את הבנים תלמידי חכמים.
הוא יוצר שלביות ומוריד את זה מהרעיון עד למעשה, בסדר?
וככה רבי נתן מסביר גם בצורה נפלאה מאוד את מחלוקת בית הלל ובית שמאי לגבי
מוסיף והולך או פוחת והולך.
מה הטיעון של בית הלל?
למה מוסיף והולך?
מעלים בקודש ואין מורידים. אז מה יגידו על זה בית שמאי?
מה?
אז כן, פרי החג זה מוזר, מה קשור פרי החג?
זה לא נכון, לא...
טוב, יש לזה הסבר, פרי החג זה לא הטיעון,
על פני יהושע חשוב, שאומר שבית אלוהים יש דוגמה בפרי החג, שאם יש לך סיבה מיוחדת,
אז אתה יכול לעשות פוחת והולך, וגם פה יש סיבה מיוחדת.
אבל הוא אומר,
בית שמאי ודאי מקבלים את העיקרון
של מעלים בקודש והם מורידים.
ברור.
רק מה אומרים בית שמאי?
אני אגיד את זה בעל פה, ואחרי זה נקרא חלק.
אומרים, תשמע,
מול הטומאה היוונית,
מול הקלקול וכל זה, צריך דבר ראשון, פצצה של אור. בום! תתחיל הכי חזק!
ומה יקרה?
מה יקרה מחר?
חלק לא ישרדו.
חלק לא ישרדו.
בית שמעון, תקשיב, זה גיבוש מטכ״ל.
גיבוש מטכ״ל, אני רוצה רק את הטובים ביותר,
איך שמגיעים,
על ההתחלה, אקט ראשון זוועה.
אני לא עכשיו עסוק בלבנות את הכושר בטירונות,
בוא נבנה את הכושר של האנשים לאט לאט,
נתחיל את המאה מטר, 200 מטר, קילומטר, עד שיעשו מסע קמוטה וכל זה.
גיבוש מטכ״ל, לא, מה פתאום?
איך שמגיעים, מקבלים מספרים, בום! יאללה, עכשיו שלושת אלפים, בוכה נורן, עם שקים על הגב, הכי קשה,
תוריד לי פה את כל אלה שהגיעו סתם, זה לא רוצה אותנו.
תתחיל הכי חזק.
מעלים בקודש.
אצל האנשים השייכים.
באמת, כל יום שעובר, פחות אנשים נמצאים. מצוין. עוד גיבוש, גיבוש, גיבוש, עד שהשערים הכי טובים.
בית הלל.
תראו, בוא נראה את זה.
זו בחינת הפלוגתא בית שמאי בית הלל, שבית שמאי אומרים פוחת והולך, ובית הלל אומרים מוסיף והולך.
בית שמאי סוברים שמחמת זה בעצמו, שמחמת גודל האור שנמשך בכל יום ביותר, מחמת זה בעצמו פוחת והולך.
כי אין הרשעים והרחוקים כדאים להשתמש עם זה האור.
זה לא ראוי. לכן אני מתחיל ב...
אם הייתי מתחיל בנר אחד, טוב, מלא אנשים אכפת לו נר אחד,
ולאט לאט היו מתרגלים, אני לא רוצה להתחיל בנר אחד, אני רוצה להתחיל הלאה, התחלה, בום! ככה אומרים בית שמאי.
ואז הרשעים בורחים.
וכן שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, שראה הקדוש ברוך הוא שאין העולם כדאי להשתמש עם האור של שבעת ימי בראשית, עמד ומזל הצדיקים.
על כן הם סוברים שגם עתה,
כשהצדיקים משיגים אור גדול, צריכים להעלים את האור.
וכל מה שהם משיגים יותר ויותר, צריכים להעלים האור יותר ויותר, כדי שלא ייהנו ממנו הרשעים והרחוקים.
שזה בחינת פוחת והולך, על הרשעים. הרשעים פוחת והולך, כי הקדושה הולכת ומתגברת.
וקשה וכי עליה לדעת להוריד הקדושה?
אך זהו בחינת עונה שיש צדיקים שהם גדולים במעלה באמת,
אך מעוצם קדושתם אינם יכולים לסבול את העולם.
ועל כן על ידי עצמם תוקף קצתם מרחקים ומורידים חלילה. איזה אנשים?
מחמת שכועסים עליהם, מחמת שאינם יכולים לסבול מעשיהם המעוגנים.
עד כאן שיטת ב'
שמאי.
אבל השם יתברך אינו חפץ בזה.
הקב' הוא דווקא חפץ בתהליכיות,
ובלאט לאט ולאסוף את כולם.
אז תתחיל איתו במה שהוא מסוגל.
הוא מסוגל נר אחד? מצוין.
מחר הוא כבר יאכל שתי נרות.
מחרתיים,
תראי סיפור נפלא על הרב אליהו, שפעם היה איזה עשיר אחד מצרפת שהיה צריך איזה טובה, איזה ברכה מהרב אליהו וכל זה.
אז הרב אמר לו, אני מוכן, אבל בתנאי שאני אגיד לך משהו ואתה תעשה, אז הוא פחד, שהרב יגיד לו, תדאג.
אז הרב אמר לו, אני מבקש ממך לטול ידיים לפני הסעודה. הבן אדם לא היה שומר שבת, הוא אוכל טרפות ונבל וכל.
הרב אמר לו, אני מבקש,
תטול ידיים לפני הסעודה.
טוב, זה הוא הסכים, אין בעיה,
וקיבל את הברכה או משהו כזה.
ואז הוא בא לטול ידיים לפני השרימפס,
הוא לא יודע מה אוכל שם.
נטיל ידיים לו.
מסתדר לו הצפרדעים על ה...
שאתה צלחת. הוא אמר לי, טוב, תקחי, נו, תביא איזה לחם.
ואחר כך הוא בא לטול ידיים בשבת.
בקיצור, זה כבר לא מתאים גם לחלל שבת, זה לא מתאים, זה בנטילת ידיים, הוא הוסיף עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו.
חכימא די יהודי, הרב מרדכי אליהו, אני יודע, אני נועץ לכאן את הטילת ידיים, זה יתחיל איתך את התהליך,
ולא להפיל עליו את הכול.
אז אין השם יתברך חפץ בזה, כי הקדוש ברוך הוא חפץ חסד,
זה רוצה שהצדיקים ירחמו על ישראל, תמיד ויקרבו אותם, אפילו כמו שהם.
בית הילל,
שהם מתלמידי בית הילל שעוסק לקרב רחוקים מאוד,
הולכים לטעמם ואומרים, מוסיף והולך.
כל מה שהצדיקים ממשיכים אור גדול ונוסף ביותר ויותר,
הם צריכים להעיר בעולם יותר ויותר, להעיר לכל באי עולם כדי לקרב כל הרחוקים מאוד מאוד,
להעיר בהקטנים והנמוכים מאוד, לרפאות כל החולים וכולי.
ואיך זה קורה? על ידי תהליך.
תתחיל מאחד,
תעבור לשתיים,
תעבור לשלוש,
תעבור לארבע, חמש, עד שמונה.
אם תתחיל מאחד, יכול להיות שהוא יישאר איתך עד שמונה. אם תתחיל בשמונה,
הוא לא יצליח.
תתחיל ממשהו,
משהו קטן.
תתחיל מזה, תתחיל ממשנה, תתחיל מהלכה,
תתחיל מפסוק,
נפלא.
בעת שמה אומרים, יש פה טומאה גדולה, ועל זה צריך את
כל העוצמה על ההתחלה.
תקפה רצינית על ההתחלה, ובאמת להוריד את כל מי שלא... נשאר עם מעט,
אבל שמנצחים. סיירת.
בבית הלל אומרים גדודים.
זה כאילו המחלוקת.
בסוף מי שמוביל את הצבא צריך להיות לכאורה מהגדודים.
כי כשאתה מתחיל להעיר בשמונה נרות, אז זה גדול, אני לא רוצה, אני...
עוצמת הקדושה היא מאוד מאוד גדולה.
תמיד, כמו שאתה מביא בחור לבית מדרש, אתה אומר לו טוב, הלאה, התחלה, תשמור את זה ואת זה ואת זה, תחליף את הבגדים שלך, אתה יודע,
אהה, תשמע, כן, הכל טוב, הכל בסדר, בוא תתחיל מה שאתה יכול, תלמד מה שאתה יכול.
תהליכיות, תהליכיות, תהליכיות.
כמו שאמרנו, זה לא אומר שצריך להיות לאט, אנשים מבלבלים בזה.
זה לא לאט, זה בנחת.
זה לא לאט, זה יכול להיות מהר,
זה גם לא חייב להיות מהר, בסדר? אבל זה גם לא חייב להיות לאט,
ופשוט לעבור את כל התהליכים, לא לוותר על אף שלב.
ובאמת,
היכולת הזאת תלויה בכך שאנחנו יודעים לבודד כל רגע,
כל יום, ולהסתכל עליו כיחידה עצמאית.
לא כאיזה משהו כזה ש... בסדר, היום אתמול דילגתי,
אלא אני רואה כל יום כיחידה, כשלב,
שאמור להעביר אותי לדבר הבא.
ויש המון המון ביטויים חסידיים מאוד יפים על הזמנים החסידיים.
באחת היחידויות של אדמו הרשב,
הרשב נדמה לי היה היורצייט שלו,
אצל אביב, אדמו״ר המהרש, אמר לו אביב,
כאשר רגע הוא זמן,
הזמן עובר בהצלחה.
הצלחת הזמן היא על ידי שמירת הזמן,
ושמירת הזמן היא על ידי שמירת הרגעים, ושמירת הרגעים היא על ידי מתינות.
כלומר, כל דבר יש לו את השלב שלו, אני שומר את הרגע, אביב שמר את הדבר.
וגם כאשר סיפרו לאדמו״ר הרשב כי חסידי האדמו״ר הזקן היו תמיד סופרים את הזמן,
היו נהנים לספור את הזמן, את הדקות, את השעות, את כל זה,
הוא נענה, זוהי עניינה של עבודה.
השעות ספורות,
ואז גם הימים ספורים.
כשיום הולך, יש לדעת מה פעלו באותו יום ומה יש לפעול בעתיד.
יש כאן תהליך.
שנה מורכבת מ-365 ימים,
שהם שלבים בסולם, ואתה לא צריך, אתה צריך לעבור כל יום את השלב שלו.
בסדר? ולא לרצות לקפוץ וכל הדברים האלה. זה מה שאומר יעקב לעשו.
עשיו זה הכוח הפנימי אצל כל אחד מזמן שרוצה לתקתק את העניינים. יאללה, GH, גוברים, הולכים. בוא נעשה כבר, בוא נגמור עם זה כבר. יאללה, קדימה. מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?
ויעקב אומר,
אני רוצה שזה יקרה.
אבל כשזה יהיה יציב,
שיהיה לזה רגליים, זה צריך להיות מבושל היטב.
זה צריך להיות מלווה בתהליכים.
זה צריך להיות מלווה על ידי אולי איש מקצוע לפעמים.
זה צריך להיות לאט-לאט,
זה צריך להיות בנחת,
בהתבוננות, כל דבר לנשום וכל זה, ואז זה נבנה, ואז זה יציב,
ואז זה נשאר לאורך זמן.
כשאתה בונה בניין והיסודות לא חזקים,
תבוא רוח ותהפוך אותו.
אבל כשאתה בונה בניין והיסודות הם כמו שצריך,
השקעת בהם כמו שצריך, הוא יחזיק מעמד הרבה ועוד זמן.
רואים את זה בחוש.
דברים שנעשו עם תהליכיות נכונה,
יחזיקו מעמד.
דברים שנעשו במהירות ובחופזה,
בלי תהליכיות, מההתחלה, מהר מאוד, אחר כך זה יתפרק ויתפזר ולא נשאר מזה כלום.
נזכה ללכת בדרכו של יעקב,
בתוך הזמן, אמן ואמן.
חמש ורבע, כה עשו חכמנו.
