טוב, שלום לכולם,
צהריים טובים, אנחנו בשיעור נפש הפרשה נדחה.
ביום שני היה טיול של המכון.
אני מבין שלא הודיעו פה לחלק מהאנשים שזה לא בסדר, אני מקבל על עצמי להודיע.
אולי צריך להקים איזו קבוצה פה של הכיתה הזאת.
אז אנחנו משלימים את נפש הפרשה בעזרת השם.
המטרה היא לחיות עם הזמן, בכל מקרה הולכים בעקבות אדמור הזקן.
אדמור הזקן ציווה גם לחיות עם הזמן.
אז אנחנו נחיה עם הזמן.
תראו,
אנחנו בפרשה עמוסה, רצופה באירועים.
ברוך אתה, אדוני, בפרשה כולה פרשה אחת. אין בה פרשות פתוחות. הכל כאילו במרוץ אחד. יעקב יוצא מארץ כנען וחוזר לארץ כנען באותה פרשה והכל במרוץ.
וזו פרשה מאוד משפחתית.
יש בה הרבה מאוד דינמיקות משפחתיות.
גם מתחים, גם עניינים כאלה ואחרים.
בעבר דיברנו כאן על הסיפור של לבן, הסבא.
ויש כאן גם הרבה מאוד קריאת שמות בפרשה.
עכשיו, באופן כללי, זה נושא שמרתק אותי, קריאת שמות.
בכל ברית שאני נמצא אני מנסה לנחש מה יהיה השם של הרך הנימול.
וכשקוראים שם, אז אני תמיד מעניין אותי לדעת מה ההסבר,
מה אתה, אפילו פעם אחת הייתי באיזה ברית וקראו שם, ואמרתי להורים, מה הסיבה?
קראו לילד טל, טל שחר.
אמרו לו, סתם, אהבנו.
אמרתי, לא יכול להיות.
אמרתי, אתם מסכימים לעשות דרשה?
הסכמתי ועשיתי להם דרשה, למה?
שם, שם זה מהות.
שם חם ויפת, אנחנו שמים, אנחנו מחפשים את המהות בכל דבר.
עכשיו, אנחנו, משפחת ורד, הבת הקטנה שלנו היא היום בת 15,
אז הפעם האחרונה שבטלה עליי המשימה
לקרוא שם לילד,
הייתה לפני 15 שנה.
והיום, במרחק הזה, זה נראה לי, וואו, ריות.
לקרוא שם.
וזה כל החיים.
הילד הזה הולך עם השם הזה, וכולם קוראים לו.
צריך לתת את זה לאיזה, לא יודע מה, לכל הורה יכול לתת שם לילד שלו. מה זה הדבר הזה? חוסר אחריות, הפקרות.
ועולה לך איזה רצון, אתה יודע מה? אולי נלך על בטוח. מה, צריך לקחת סיכונים, ריזיקות?
נלך, עברה על המשחק, יעקב, כאילו, יש שמות שכבר נוסה, וזה עובד.
אבל אצלנו בפרשה,
זה בדיוק המקור ההפוך.
כי כל השמות אצלנו בפרשה הם שמות חדשים,
חדשים.
בעקבות מה?
בעקבות מאורעות,
נכון? בעקבות מאורעות. בעקבות מאורעות, חלק גם לא מאורעות שמחים, חלק מורכבויות, נכון? ראובן ראה שם בעוני שמעון,
שמע שם כשנואה אנוכי לוי, חלק זה על ציפיות שיהיו, אתה ילווה אישי אליי,
יוסף השם לי בן אחר, חלק זה על דברים טובים, זבולון, אתה הסביר לי אישי, יששכר, אתה שם שכרי,
אבל רואים באופן כללי בתנ״ך, אם אתם שואלים,
מהי הדרך הנכונה לקריאת שמות?
אם אנחנו מסתכלים בתנ״ך, הדרך הנכונה היא לחבר את ציר המאורעות
לציר הלידות.
כי המון המון שמות בתנ״ך הם בעקבות מאורעות.
לדוגמה, איזה עוד?
כל השבטים הם כאלו.
יעקב הוא כזה.
עשו הוא בכלל שם שקראו לו השכנים.
יצחק, הקדוש ברוך הוא אמר, על שם הצחוק.
משה, כי מן המים אשיתי הוא. שמואל, כי מהשם שהלטיב.
נכון? ממש אתה אומר שם אחרי שם והשמות הם על שם איזשהו מאורע שקרה.
ירו בעל, גדעון, כי הוא רב עם הבעל,
בדן, שמשון, כי הוא משפט בדן. מה זה?
אמרת?
אז לשאלה, יש כאלה אומרים, אנחנו לא קוראים שמות חדשים,
אנחנו קוראים רק שמות מהתנ״ך.
טוב, בתנ״ך כל השמות הם חדשים,
זה הבעיה. המקור הוא בעצם,
הוא בעצם,
זה בעצם לכאורה,
זה המקור הכי חזק לכך שרוח הקודש בקריאת שמות נמסרה להורים,
והרבה פעמים ההורים מרגישים צורך לקרוא על שם איזשהו מאורע.
לפחות ככה אנחנו עשינו, חלק מהשמות, לא כל השמות הם כאלו.
חלק זה באמת היה זה, אבל חלק
קראנו על שם מאורעות היה.
כן.
אז כל שם אפשר לדבר עליו הרבה, אנחנו נדבר על יהודה,
על השם הזה יהודה ועל העניין של
אמירת תודה.
ברור שהרב ותודה.
היכולת להודות.
מתברר שכמו הרבה מאוד דברים צריך להעמיק
בפלא הזה
של ההודעה. אז כתוב בתורה
וירא אדוני כי שנואה לאבא יפתח את רחמה ורחל הקרא בתר סליחה שיצא לי כתב קטן משהו במדפסת השתבש
ותר לדע בת ילד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה אדוני בעוני כי עתה אהבן אישי ותאמר כי שמע אדוני כי שנוא אנוכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון ותראה אדוני ותקרא לוי אתה ילווה אישי אליי וכולי ותאר בן ותאמר הפעם
אודה את אדוני, על כן קרא שמו יהודה ותעמוד מלדת.
הפעם אודה את השם.
אז הפעם אפשר לפרש,
היה הפעם הראשונה, השנייה, השלישית, והפעם הרביעית אני מודה את השם.
חז'ל נותנים כאן פירוש רדיקלי שמאוד חביב עלינו, כי אנחנו תמיד מחפשים את הראשית,
איפה הדברים הופיעו בפעם הראשונה.
אומרים חז'ל שלא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא עד שהגיע לאה.
הופה, מעניין מאוד.
שאלה טובה.
בפעם הראשון,
מזמור שיריון יום השבת, מדרש.
מזמור יפה.
אז כנראה,
אם חז״ל עמוד, תכף נקרא את המדרש,
רק נקרא את המשך חוכמה.
הוא אומר, הפעם אודה את השם על פי דרך הדרוש, ייתכן כי על שלושת הרגשות ראייה,
שמיעה ומישוש אין שום ברכה,
לא על מראה נאי ולא על קול נאים,
ורק על רגשת ריח
לומדים מכל הנשמה תעלליה, הדבר שהנשמה נהנית ממנו.
לכן בראובן על ראייה ושמעון על שמיעה ולוי על מישוש אין ברכה.
רק ביהודה שכתוב עליו ועריכו ביראת השם כתוב עוד היה. כאילו זה וורד כזה יפה.
אבל בואו נראה את המדרש.
ותר לאה ותל את בן
אמר רבי יוסי ברבי חנינא.
מדרש כאן נכנס לסוגיית השמות.
יש ששמותיהם נעים ומעשיהם כאורים.
כן?
עשיו עושה ואינו עושה.
הוא עושה דברים רעים
וגם דברים לא טובים.
ישמעאל שומע ואינו שומע.
ישמעאל, ישמעאל זה, עשיו זה כאילו שהוא צריך לעשות, נכון? אבל הוא עושה דברים לא טובים.
ישמעאל אמור לשמוע, הוא לא שומע.
יש שמותיהם כאורים ומעשיהם נעים.
יש להם שמות לא יפים, אבל יש להם מעשים טובים. בני הגולה, בני בקבוק, בני חקופה, בני חרחור.
זה שמות כאלה, נכון? אבל הם זכו ובנו את בית המקדש.
יש שמותיהם כאורים ומעשיהם כאורים.
מטים בול.
מרגלים. סטור בן מיכאל, בן מסתורין, מסתיר.
גדי בן סוסי כגידין מררין יש שמותיהם נאים ומעשיהם נאים פיקס
אלו השבטים ראובן
ראו בן בין הבנים שמעון שומע בקול אביו שבשמיים
כן אמר ביוסי אין שמותיהם של שבטים עכור להם אלא חפות להם
בת אומר כי שמע שם כי שנוא אנוכי עתיד זה לעמוד שונא
ומי מרפא מכתו גם את זה פנחס שעומד מלוי
הפעם מלווה אישי אליי, עתיד זה ללוות בנים לאביהם שבשמיים. כן, זה כאילו על שם הייעוד שלהם.
על כן קרא שמו לוי.
ואז הפעם מודה את השם,
אומר המדרש,
מעריך פה.
נכנסים פה לסוגיית ההודיה.
משל לכהן שהיה עומד בגורן,
נתן לו אחד קור של מעשר ולא החזיק לו טובה.
בא אחד ונתן לו קומץ של חולין והחזיק לו טובה.
הכהן עומד בגורן, בא אחד ואומר לו, כבוד הכהן, מגיע לך עשר קילו חיטה מעשר.
הכהן אומר לו, טוב, בסדר.
בא אחד, הוא אומר, אתה הכהן, קח, נתן לו איזה כמה זיתים.
הוא, תודה רבה, ברוך תהיה, ברוך תהיה, ברוך תהיה.
מה, הוא נתן לך עשר קילו, אתה לא אמרת לו, זה נתן לך קצת, אתה אמרת לו, זה?
אמר לה, אדוני הכהן,
אני נתתי לך קור אחד ולא החזקת לי טובה,
וזה לא נתן לך עלי קומץ אחד והחזקת לו טובה?
אמר לו, אתה מחלקי נתת לי,
אבל זה מי שלא נתן לי.
אתה מה עשרות, אתה חייב לתת לי, אז אני לא אומר לך תודה,
אבל ההוא לא היה חייב לתת לי והוא נתן.
כך,
לפי שהיו האימהות סבורות
שזו מעמדת שלושה,
וכיוון שילדה בן רביעי, לאה בן רביעי,
אמרה הפער מודה את השם. או פער. אבל אם יש פה הגדרה,
אה, אבל המדרש שאמרתי לא מופיע כאן,
לא הבאתי אותו משום מה, אבל המדרש אומר את זה. אמר רבי יוחנן,
לאה חזה פלא חודיה, וככה אומר המדרש,
שהיא הייתה הראשונה שהודתה, נכון?
אתה מסכים, רבי יצחק, יש כזה מדרש?
יפה.
אז נשמט אם אני לא יודע למה.
אז יש לנו כאן גם פעם ראשונה של הודיה וגם הסבר למה.
אם נצליח לבודד,
לבודד את המרכיב, נוכל לדעת איך אומרים תודה.
אתה יודע שאם אתה אומר תודה לא בדרך טובה, לפעמים עדיף שלא תגיד.
כאילו, תודה, תודה על מה?
אבל לדעת איך להגיד תודה.
רבי יצחק אומר,
תכף נדבר על זה, האות דלת היא ראשי תיבות דל לומר תודה.
באות ד' עצמה רמוזה התנועה הנפשית
שצריך
לרכוש בנפש כדי להגיד תודה.
אבל זה מתחיל כאן במדרש הזה. מה התנועה הנפשית?
לאה, מתי היא אומרת תודה? כשהיא חווה, כשהיא, משהו מה?
בונוס או, כן, בונוס, כלומר,
לא מגיע לי.
לא מגיע לי.
מה שמגיע, חלק את ה-12 ילדים, כל אחד שלוש.
עכשיו קיבלתי משהו שלא מגיע לי, צריך להגיד תודה.
נכון?
זה מה שהוא אומר, נכון?
מהמשל הזה עם הכהן.
משל הכהן שעומד בגורן, נתן לו
אחד קור של מעשר וכולי,
אמר לו, אתה מחלקי, הוא נתן לי מחלקי, אבל זה מי שלא נתן לי. כך, לפי שהיו אמהות סבורות,
שזו מעמדת שלושה, כיוון שידעה לאה בן רבי, אמרה, הפעם עודדה את השם. הפעם!
יוצא מזה שכשאדם הולך בתודעה שלא מגיע לו,
הוא מיד מתעורר להגיד תודה.
והאויב המרכזי של חוויית ההודעה הוא,
מגיע לי.
מגיע לי, מה זאת אומרת?
עכשיו, אתם מכירים את הברכה הזאת לפעמים?
באים ואומרים, שמע, מגיע לכם.
מגיע לכם.
זה האויב הכי גדול.
כי אם אדם מתהלך אם מגיע לי,
אז הוא מלא אכזבות,
מלא תסכולים.
אם מגיע לי, אז למה זה לא הגיע אליי?
הוא כל הזמן מלא ציפיות שלא מתמנות.
אבל אם אדם מתהלך בתחושה שלא מגיע לי,
לא מגיע לי כלום.
הכל מתנה מאת השם יתברך,
אז כל דבר שקורה לו הוא אומר תודה.
זה אירוע, אנחנו צריכים טיפה להעמיק בו,
בדבר הזה. איך אפשר להתהלך בחוויה שלא מגיע לי?
בסדר, אנחנו... אולי נספר פה סיפור ידוע על רב זושה ועני פולי. סיפור ידוע,
רב שלמה מיכאלבוך מביא אותו.
ליד רב זושה היה גר איזה רב אחד
שהיה מאוד כזה כעסם וקפדן וכל הדברים האלה. הוא לא יכול לסבול שרב זושה שהוא עני מרוד
ואין לו כלום בחיים,
הוא כל הזמן מבסוט.
תמיד יש שמחה אצלו בבית.
טוב, פעם אחת כבר, כנראה השמחה עברה כל גבול, הוא כבר לא יכול להתאפק.
נכנס אל רדושה הביתה, אמר לו, תגיד לי, מה אתה שמח כל הזמן? מה יש לך לשמוח? אתה אני מהוריד הזה?
אז רדושה אמר לו, תירגע, אני רוצה ל... זה היה הרב של העיירה.
אני רוצה לספר לך סיפור.
אתה זוכר שהעשיר
של העיירה
חיתן את הבן שלו?
הוא בטח שאני זוכר.
הוא אומר, אני אספר לך מה היה לך, מה היה איתי.
העשיר בא להזמין אותך לחתונה, לחתן את הבן, אבל ראית שברשימה, אתה היית מספר עשר ברשימה.
אמרת ככה, אני אראה לו מה זה.
אני אאחל קצת, שיחקו לי.
ואיחרת, פתאום ראית שמישהו אחר ערך את החופה.
נורא כעסת על החצוף הזה, איך הוא מעיז.
ואז העשיר ניגש אליך, אוי, כבוד הרב, סליחה שלא חיכינו, אתה איחרת, וכבר ערוכים זה, אז לא הייתם רואים, ואי, בכבוד, בכבוד.
והעשיר לקח אותך להושיב אותך באיזה מקום. כשישבת, הבנת שכבר מישהו אחר ישב שם לפניך,
וכבר לא כל כך נשאר אוכל,
אז העשיר לקח איזה צלחת, גנב איזה רגע זנב של דג מלוח מפה,
איזה רבע קיגל מפה, הוא בודל לך איזה צלחת, אבל אתה רואה שהכל זה מזון ממוחזר.
אתה ישבת שמה,
קיללת את החתן, קיללת את הכלה, קיללת את האבא של החתן, את האבא של הכלה, את כל ה...
וכעסת על כולם.
זו שלא היה אומר על עצמו אני,
כשהעשיר בא להזמין אותי לחתון, הוא מזמין אותי?
מי אני שיזמין אותי?
אני לא ראוי.
זושה הגיע בזריזות לחופה.
זושה היה שם ראשון.
זושה ערך חופה וקידושין.
זושה ישב לסעודה.
זושה קיבל כוס של ברכה.
זושה שמח ובירך את החתן ואת הכלה ואת האב ואת זה.
ואז הוא אומר לו, אתה רואה?
לך יש הכל ואין כלום.
ולזושה אין כלום ויש לו הכל.
כשאדם הולך בתחושה
לא מגיע לי כלום.
תכף ננסה להבין איך מגיעים לתחושה הזאתי.
כל דבר שהוא מקבל, הוא אומר תודה.
אז אצל לאה,
זה כאילו יהודה, אמורים להיות לי שלושה ילדים, פתאום יגיע לי בן רביעי, איזה הפתעה, הפעם עוד אהיה את השם.
אבל אם נצליח,
באמת,
אם נצליח לחלחל את ההרגשה הזאתי גם לשלושה ילדים הראשונים,
עדיף צפי, נכון?
בואו נראה רגע את ה... יש פה תורה נפלאה מאוד,
כן.
כלומר, הרב דיו שהיה בנעליים של הפועל,
והוא היה אומר לשניהם תודה,
וכאילו הוא היה מנסה להבין מה הדבר הנכון לעשות.
בוא נראה, נתקדם, זה נראה לי, יהיה לנו, יתברר לנו תוך כדי.
אני חושב שזה מתאים, אבל לא חשבתי בכלל הזה, נכון?
כן, אז יפה, אתם כבר, ברוך השם, מתוקנים.
אני באתי לבודד את החוויה.
חוויית ההודעה,
היא קורית אצלנו שאנחנו לא מתהלכים בתחושה שמגיעה לי.
מגיעה לי.
עכשיו, אבל איך?
מה,
בכל אופן, דברים שמגיע לי, כן?
אז אולי כבר כאן אני אקדים רגע טיפה יותר מאוחר.
מגיע לי, זה אומר שיש דברים שהם שלי,
ואני מתוכם הקציתי כל מיני דברים, נכון?
לכל מיני מטרות.
אבל גם מה ששלי,
מי נתן לי את מה ששלי?
מי הקדימני ואשלם?
אומר המדרש.
מי עשה ברית מילה לבנו לפני שנתתי לו בן?
אתה יודע מה זה ברית מילה? ילד קטן בן שמונה ימים, לקחתי אותו ועשיתי לו ברית, מגיע לי.
מי נתן לך, בן?
מי נתן לי מעשר לפני שהבאתי לו,
מעשר מהשדה, לפני שהבאתי לו חיטה, הורדתי לו גשם וזה,
וזרעתי לו את החיטה.
מי נתן, בקיצור, כל מה שאתה נותן,
מי נתן לי, מי קבע לי מזורפיה שהבאתי לו בית?
מי הקדימה לי ואשר להם? כשאדם מתהלך בעולם בתודעה,
שכל מה שיש לנו, גם מה שיש לנו,
פשוט מה שקורה אצל יהודה זה שזה מאוד מאוד בולט.
יש מקומות שבהם,
בוא נגיד ככה, זה כמו, אני אתן אולי דוגמה כזאת.
עכשיו אנחנו בחנוכה, חג של אור.
אז שאלתי איזה חבר שלי שהוא דוקטור לפיזיקה.
אמרתי לו, תגיד לי,
האור,
איפה הוא נמצא?
הוא אמר לי, תראה, מבחינה פיזיקלית
זה בעצם נכון להגיד שכל החלל מלא באור.
המקומות היחידים שאין בהם אור זה חורים שחורים.
פשוט חלק מהאור אנחנו רואים,
חלק אנחנו לא רואים, אבל הכל אור.
וואו, מדהים, ולא כל העולם כבודו, יוצר אור, הכל אור.
באמת, הכל מה שמתברך.
חלק אנחנו רואים,
כמו שלאה רואה את יהודה בתור בן רביעי,
וחלק אנחנו לא רואים, זה מחופש, זה פורים כזה, זה מתחפש, זה משהו כזה שכאילו מתלבש דרכנו.
אבל באמת, הכל ממנו.
תראו, השיעור הזה הוא גם שיעור חשוב לכסלו, כי אנחנו בסוף כסלו מגיעים לימי הודאה,
נכון?
כדי,
נכון, מה אומרים? הנרו תא שאנחנו מדליקים,
כדי להודות ולהלל לשבחה הגדול. אלה ימים של הודאה.
בוא נגיד ככה, מדינת ישראל עמדה אולי בניסיון דומה,
או בסיטואציה דומה,
לחשמונאים במלחמת ששת הימים.
הרי יהודה המכבי הוביל קרבות נועזים. איזה גבורה, איזה תעוזה, איזה טקטיקה, איך הוא מכיר את כל הזה,
ניצח את הצבא היווני הגדול.
אבל תקראו בספרי מכבים וחשמונאים את הנאומים
של יהודה לפני המלחמות והקרבות ואחרי,
הוא מדבר כאילו, אנחנו כלום, אנחנו לא מסוגלים, זה רק הקדוש ברוך הוא, זה רק...
אפס גבהות לבב לפני וגם אחרי.
עוד דבר גדולה.
מדינת ישראל החל מלחמת ששת הימים,
זכתה לנצרונות גדולים מאוד מול צבאות גדולים, נגיד שהם מקבילים לצבאות היוונים.
אז הצדיקים, גם הרב צבי יהודה וגם הרבי, מאוד מאוד הזהירו,
תיזהרו, תגידו תודה, תגידו לקדוש ברוך הוא. מה קרה מלחמת ששת הימים?
התפרצות של גאווה מופרעת, אפשר לראות, יש לי בבית כל מיני ספרים, כל מיני, זה היה נקרא, אלבומי ניצחון,
שיצאו עם התמונות, וזה, ועד כדי כך שזה היה כתוב, ישראל בטח בצהל,
עזרם ומגינם הוא.
טוב,
לא לקח הרבה זמן עד שהדברים האלו השתנו, נכון? מלחמת יום כיפור וכו'.
אז יש מקומות שבהם האור גלוי,
ויש מקומות שבהם אתה לא רואה, אבל הוא נמצא.
יש מקומות שבהם החוויה, שצריך להודות, היא ברורה וגלויה,
ויש מקומות שבהם היא לא גלויה, אז צריך טיפה להתאמץ, בסדר?
יפה. תראו כמה הטרמינולוגיה חשובה, נגיד ילדים.
יעקב אבינו,
בפרשה הבאה, הוא לא אומר את המילים הילדים שלי,
אלא, הילדים של מי?
של הקדוש ברוך הוא, הילדים אשר חנן אלוהים את עבדיך.
זה לא הילדים שלי, זה הילדים שלו.
ולכן לא מגיע לי כלום, זה שלו בכלל.
בואו נראה.
יש כאן תורה נפלאה של מאה שילוח.
הוא עושה חשבון גם עם רחל וגם עם לאה, בואו נראה.
זה חשבון יפה מאוד.
הוא מתחיל ברחל, אבל אחרי זה הוא מגיע ללאה.
ותאמר, הפעם מודה את השם.
היתה בגמרא, אמר רבי יהודה, אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין.
לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין.
יגעתי ומצאתי, תאמין.
נכון?
זה המימרה המוכרת לכולם.
והנה בגמרא, ודאי לא בשוף תנעסקין, הגמרא לא מדברת על אנשים שוטים,
שזה האומר יגעתי ולא מצאתי,
אז הוא כאילו לא יגע.
אלא איירי שאנו רואים שיגע הרבה ולא מצא.
וכן האומר לא יגעתי ומצאתי, איירי שאנו רואים שלא יגע ומצא.
ואם כן, איך שייך לומר אל תאמין?
כאילו, לפעמים אתה רואה בן אדם שהוא אומר, שמע, וואלה, לא התאמצתי,
בום, קרה לי.
או אתה רואה בן אדם שאומר, שמע, התאמצתי,
התאמצתי, התאמצתי, ולא הצליח לי.
אז הגמרא אומרת, אל תאמין, מה זה אל תאמין?
אני רואה בפועל, הנה, בן אדם מתאמת, מתאמת, התאמת, לא הלך לו.
אז מה?
אז הוא... זה בפועל, זה קורה.
כאילו, מה זה... רואים שדברים כן יכולים לקרות.
אומר לנו כאן הרב, אך עומק העניין
מבואר ברחל ולאה.
כי בטח אמנו רחל כמה תפילות וכמה בקשות ביקשה שיושיע לה השם.
כן? אז היא יג... אה, למה היא לא מצאה?
הנה, רחל היא דוגמה ליגעתה ולא מצאת.
היא התפללה, ביקשה ילדים.
המון המון זמן, לא היה לה ילדים.
אך מפני זה לא הועילה, לפי שנאמר, ותקנא רחל באחותה.
והוא צריכה הקנאה להתברר אם הוא קנאת סופרים שהוא לשם שמיים,
או קנאה בעלמא, כפי דרך הטבע.
והנה התנהגות השם יתברך עם האדם אשר באותה הטובה שנתן בעמידה,
בעמידה הזאת עצמה ברא בו חיסרון.
כן, אדם שיש לו כישרון מסוים, זה הכישרון שיכול להרים אותו או להוריד אותו.
אדם שיש לו כישרון מנהיגות, יכול להיות מנהיג,
אבל הוא גם יכול להיות גאוותן.
אדם שיש לו נטייה לכסף, הוא יכול להיות עשיר,
אבל הוא גם יכול להיות גנב, בסדר? או להתעסק עם.
על כן, לפי...
על כן, לא יוכל הטובה לצאת לפועל קודם שיתרפא חסרונו,
וקודם שיתרפא החיסרון, לא יועיל כמה תפילות וסיגופים לאדם עד שיתרפא חסרונו ואז ייוושע.
על כן, לפי שערכנו, צריכה להתברר במידת הקנאה,
האם את באמת רוצה ילדים או שזו רק קנאה באחותך?
וקודם שנתבררה בזאת לא הועילה שום תפילה וכל יגיעתה,
ועל כן כאשר ביקשה מיעקב שיתפלל בעדה חראה הפועליה.
ולהבין זאת כי הלוק הדין עשתה,
למרי בעל יעקב מי שיש לו צרה בתוך ביתו ילך אצל החכם וכן ניגשה הרמב״ן.
אך מחמת שכתוב קודם ותקנה רחל באחותה על כן ואיחר ליעקב,
מחמת שמקודם הייתה צריכה להתברר קנאתה.
קודם כל תבררי שזה לא מגיע מקנאה.
כשאמרה ליעקב, הנה עמתי לפניך בוא אליה, ויבנה גם אנכים ממנה, מזה נראה שכוונתה הייתה לשם שמיים.
שהרי הכניסה צרתה לתוך ביתה, מי שהוא עסוק בקנאה, היא בוודאי לא תכניס אישה נוספת מתחרה.
וזה פירוש יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין.
אף שאנו רואים שיגע את עצמו,
מכל מקום לא היה במקום הראוי לפניו להתייגע. יגעת,
אבל לא מצאת, מדוע?
כי לא יגעת במקום הנכון, כמו אדם חופר, חופר, חופר, אבל זה לא המקום שצריך לחפור.
כי אדם הרוצה לכנוס לבית ודופק, לא במקום הפתח.
אפילו ידפוק כל היום, לא יועיל לו.
אבל כשיבוא למקום הפתח וידפוק, אז מיד ייפתח לו. אז זה יגעתי ולא מצאתי.
זה רחל.
עכשיו הוא עובר ללאה ולסוגיה שלנו, של ההודעה.
ולא יגעתי ומצאתי מובן בלאה.
כי כשילדה את יהודה, אמרה,
הפעם אודי את השם.
לפי שלא ביקשה על זה.
היא כבר נטלה חלקה מקודם,
כפי החשבון של ארבע אמהות, ונראה כאילו יגעתי ומצאתי. איפס, יש לי את יהודה,
הרווחתי עוד ילד.
ואצל השם יתברך הוא הכל במשפט.
כי השם יתברך העיד עליה כי יגעה את עצמה מאוד בגימל בנים ראשונים.
כמו שכתוב כי ראה השם בעוניי, כי שמע השם כשנואה אנוכי.
ונתן לה השם יתברך את יהודה כאדם שנותן הכרע לחברו אם לוקח ממנו הרבה. אתם יודעים מה זה הכרע לחברו?
אם אני בא ומבקש 100 גרם פיצוחים,
אז הוא...
אם אני אומר, שמע, יש לי שמחה,
תן לי עכשיו 10 כאילו, הוא ממלא, זה כך, יאללה, יש פה 10 וחצי, תפנדל, שתהיה מבסורד, תהיה מרוצה,
בסדר?
זה ה...
כשאתה קונה בכמות גדולה, אז יש לארג'יות,
נכון? לא מתקמצנים על זה.
אתה עכשיו מכין,
לא יודע מה, אתה הולך לקראת פלאפל,
ובשים לך ארבע כדורים, שם לך בזה,
אבל כשאתה מזמין קטרינג סעודה,
אומר לך, תשמע, הוספתי לך וזה, שיישאר לכם, סלטים, תיארזו וכל זה. יאללה, שפע.
נכון?
שפע.
אז הוא אומר,
ונתן לה, זו הגדרה נפלאה,
נתן לה השם יתברך את יהודה כאדם שנותן נכרע לחברו אם לוקח ממנו הרבה.
ותוספותו של הקדוש ברוך הוא מרובה על העיקר.
החוויה שקיבלתי משהו,
מתנת חינם, מהשם יתברך, וואי, זה יותר מרובה על העיקר,
ולכן היא מאוד מאוד מודה על זה.
וזהו, יקרעת נפש יהודה, אשר גבר באחיו,
כי כל הגדולות יצאו ממנו.
ועל זה אמרה, הפעם מודה את השם,
כי נפש כזה לא ייוולד בכוח ובשכר צדקות וישרת האדם,
רק מברכת השם יתברך.
ואז זו קריאה לנו להסתכל ולהגיד, אוקיי, איזה דברים אנחנו עשינו, ואוקיי, עשיתי וזה,
ואיזה דברים, אתה אומר, שמע, זה לא שלי.
על זה אני רק צריך להודות.
יש כאלה לפעמים, בכל משפחה, ילדים, יש כאלה שאתה אומר, שמע,
זה, אני מבין, כאילו, אני חינכתי וזה, ועצמנו. קודם אמרנו שכל הילדים הם, אבל,
ויש כאלה שאתה אומר, תשמע, זה לא קשור אליי.
זה,
הפעם מודיע את השאלה.
כשאתה מזהה דברים,
מה התנועה ההפוכה?
התנועה ההפוכה היא שאתה מנסה לנכס לעצמך בכף, אבל גם בחטא כנראה,
כל מיני דברים שלא קשורים אליך.
קצת מזכיר את רבי אליעזר בן אורקינוס, נכון? אתם זוכרים את הסיפור?
רבי אליעזר בן-אנון קרצה ללמוד תורה, מי התנגד?
אבא שלו נלחם בו וכל זה. הוא בסוף ברח מאבא שלו, הלך עם אוטורציה רבי אליעזר בן זכאי,
ועוד שניה נדבר על זה,
ולמד, למד. יום אחד אבא שלו הגיע לירושלים,
הוא רצה להחרים את הבן שלו.
הוא הגיע לבית המדרש, בדיוק רבי אליעזר דורש.
ואז
הוא רואה אותו, הוא שומע את רבי אליעזר בן זכאי, הוא אומר,
אברהם, יצחק ויעקב,
אשרי הבן הזה שיצא מחלציכם.
הוא אומר, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, סליחה, אני אשראי, אני אבא, אני אבא של זה.
לא קשור אליך, נשמה, אתה התנגדת לזה.
אתה לא רצית, כן, עכשיו שיש לי בן כזה מוצלח,
זה הבן שלי, במקום להגיד, באמת זה לא קשור אליי.
הזכרת יפה, נכון?
הזכרת יפה את, כן,
הרב עובדיה, קודש קודשי וכל זה, אבא של הרב עובדיה, רבי יעקב עובדיה,
היה בוחר מכולת מכובד בשכונת הבוכרים, בסדר?
אבל פיתר רוצה לקדם בן וכל הדברים האלה.
זה קשור אליו, זה עבר דרכך.
לא יודע, זכות אבות, לא יודע למה, מה הסיבה.
עבר דרכך.
אז כשאנחנו מזהים, אני אומר, שם פה כלי עוצמתי, לא יודע, אתה מזהה משהו שהוא לא קשור אליך,
הוא איזו ברכה,
רק להודות עליו,
ובשום פנים ואופן לא לנכס אותו, להגיד, כן, תשמע,
אתה יודע כמה עבדתי, אתה יודע כמה זה, דברים כאלה לא צומחים לבד,
לא זכיתי באור מן ההפקר,
נכון? לא, זה זה, חביבי, עשר אצבעות, אני...
מה?
שאלה שלי, לא יודע, זה עבר דרכי, זה ברכה עצומה.
כן?
לי. מה אתה אומר?
מהשילוח זה הרבי מאישביצה, הרב גרשון,
לא, אני מבלבל, הרב יוסף מרדכי ליינר, זה השם שלו,
תלמיד של הרבי מקוץ,
כשפרש מקוץ והקים את חסידות אישביצה.
מנוחתו כבוד, בעיירה אישביצה.
מהשילוח.
לא, לא, לא, לא.
נכון.
כן, בדיוק תראה, מיד נגיע לזה.
אבל מה שהשם יתברך, כי כשיבוא מכוח האדם, אין לו רק פי מאסר, ומה שהשם יתברך נותן נכרע מצידו, אז הוא בלי שום גבול.
על כן תוספתו מרובה על העיקר.
ועל כן נכתב על ותער עוד של שמעון ולוי, תראו איך הוא מדקדק את הטעמים.
ותער עוד שמעון ולוי מונח זרקה,
כי הם בא להם, באו לה ביגיעתה.
אבל ותה עוד על יהודה נקוד קדמה ואזלה
היינו בלא יגיעתה. זה מתקדם, זה הקדוש ברוך הוא נתן.
אז כשאנחנו מזהים דברים שבאו לנו בלא יגיעה,
נגיד בעיקר כישרונות של האדם,
הכישרון של האדם הרי בא לו בלי יגיעה.
נכון?
כל אחד יש לו כישרון, אחד יש לו כישרון, לא יודע, תכתוב, תכתוב, זה בא לך בלי יגיעה, נכון?
מה צריך להגיד על זה?
תודה.
תודה הקדוש ברוך הוא שהבאת לי את זה, זה לא שלי.
זה שלך, ואני מחויב להשתמש בזה כמה שיותר.
בסדר? כלומר, אתה הולך בתחושה שזה בכלל לא שלך, זה בכלל פיקדון.
ואולי גם יכולים לקחת לך את זה, אם לא תשתמש בזה כמו שצריך.
זו תנועה מאוד מאוד פשוטה לבוא למצב שאתה נמצא בהודיה מתמדת.
במיוחד
בדברים שעלולים להביא אותנו מלחיאל הגאווה. הרי מה שקשה לי, אין סיכוי שאני אתגאה.
אבל מה שאני הולך לי בקלות ובהצלחה,
אז אני יכול להגיד, כן, תשמע, אתה יודע, אבל זה בכלל לא שלך.
זה הקדוש ברוך הוא נתן לך, זו תוספת מרובה על העיקר, זה של השם יתברך, תגיד לו תודה.
תהיה רק בהודעה.
בסדר?
נפלא מאוד.
טוב,
יהודה הוא מלך.
יוצא שהתכונה, כמו שאמרת ארגמן, שהתכונה המרכזית של המלך
זה שהוא הולך בתחושה שלא מגיע לו כלום,
והכול שפע מהשם יתברך.
עכשיו, זה פסוקים מפורשים של דוד המלך.
אתה קורא את ספר תהילים, החוויה שאתה אומר, דוד המלך הוא אנוכי תולעת ולא איש,
חרפת אדם ובזוים. הגמרא אומרת שהיו כמה וכמה מוכי שכין, ודעתו של משה ודוד שפלה מכולם.
דוד המלך של הקדוש ברוך הוא מבשר לו שמלכותו הולכת להיות מלכות נצחית, בספר שמואל,
במקום להתאפר. נו, ברוך השם, זה כמה.
הוא אומר שפסוקים,
מי אני ומי בית אבי, ומה אני בכלל שלקחת אותי, הוא כל הזמן...
התכונה המרכזית של המלכות,
ככל שאתה מגיע למקומות יותר גבוהים ויותר גדולים, ככה הדרישה הנפשית שתרגיש שכלום לא מגיע לך,
נהיית קריטית.
ולכן מלך, יהודה הוא מלך.
הוא מתחיל עם הדבר הזה. תראו מה אומר,
אומר את זה הלקוטי,
למי משחקים ברדיצל, כן, קצת הלוי.
אצל יהודה אמרה, הפעם אודה את השם.
ורחל, כשילדה לי יוסף, אמרה, יוסף השם לי בן אחר.
בשביל זה היו יהודה ויוסף מלכים. דיני הכלל הוא ידוע.
כשהצדיק אומר,
כל ההשפעות והטובות וברכות עלינו מן השמיים,
אזי הוא ממליך עלינו את השם יתברך, והוא מידת מלכות.
ונמצא שעובד להשם יתברך במידת המלכות,
אזי נמשך השפעה גם כן במידת המלכות והיא שפעה במלוכה.
כשאתה אומר, הדבר הזה הגיע מהקדוש ברוך הוא, זה לא שלי!
השתבח שמות, זה לא שלי, זה רק להודות. אז בזה הרגע המלכת את הקדוש ברוך הוא עליך ועל האירוע עצמו,
נכון?
המלכת.
במקום, כמו שאמרנו, לנכס,
לנכס, להגיד זה שלי, ואני עשיתי,
ואני, ואני, ואני,
נכון, יש כאלה שהתחפשו ל-IBM,
IBM, אני עשיתי בעצמי, את עצמי אני הזה, נכון, זה?
לא, זה הקדוש ברוך הוא, אני רק מודה לו, אנחנו רק, אין לנו מילים, כן?
מודה רבה גדולה וכל הדברים האלו.
אז אתה ממליך את הקדוש ברוך הוא,
זה מלוכה.
ובשביל זה יהודה היה מלך,
מפני שבשעה שנולד יהודה,
הייתה לאה עובדת להשם יתברך במידת מלכות
שהמליכה את השם יתברך עליה. לאה לא אמרה, נו, ברוך השם, אני אישה הרבה יותר פוריה מרחל,
וכנראה אני גם יותר צדיקה ממנה.
כמו שנגיד אמרה הגר, כשהגר התעברה,
אז היא אמרה, נו, אם אני בהיריון ושרה לא בהיריון, סימן שאני יותר צדיקה.
ותקל גבירתה בעיניה.
לאה לא אמרה את זה, לאה לא אמרה, טוב, כנראה זה, היא רק אמרה, אני לא יודעת, הקב'ה החליט לתת לי, הפעם אודה את השם?
הפעם זה גם לשון פעימה, יש כאן פעימה של הודיה.
הפעם הודיעת השם שכל ההשגחות וההשפעות הבאות עליה הוא מי השם יתברך,
בשביל זה נתנה ההודאה להשם יתברך, ומידת מלכות
משכה על השבט הנולד גם כן השפעות מלוכה.
יהודה כל הזמן מודה. אגב,
אם אתה הולך בתחושה
שלא מגיע לך כלום,
ואתה בשפלות כל הזמן, ואתה כל הזמן אומר תודה,
אתה גם תדע להודות בטעות. הרי למילה מודה יש שתי משמעויות,
גם to admit וגם to thank.
אתה גם אומר תודה וגם מודה.
אם אתה הולך בזה שמגיע לי הכל וכל זה, אתה עושה את זה בפדיחה,
אז אתה אומר, טוב, פדיחה, לא נעים לי לגלות וכל זה, אני אחסה את זה כי זה יפגע לי בפרסטיז'ה ובזה שלי.
אבל אם אתה הולך, בכל מקרה אני דל,
בכל מקרה אני מרגיש שאין לו מרגיש, אז אם עשיתי טעות, אני גם בעלי הודות בה, אני לא זה, ולכן יהודה הוא גם מודה וגם מודה, הוא גם אומר תודה,
לאה אומרת עליו תודה,
וגם מודה מול תמר, וכן על זה הדרך.
כן.
בשביל זה נתנה ההודעה להשם יתברך, ומידת מלכות משכה על השבט הנולד, גם כן השפעות מלוכה.
בשביל זה היה יהודה מלך,
ודוד ושלמה עד חמישה עשר דורות שהיו משבט יהודה היו מלכים, ומלך משיח יהיה משבט יהודה.
כלומר מלך המשיח הוא כל הזמן יודע, הוא יחנך אותנו. הרי היום זה הכל הפוך, נכון? היום אתה לא אומר תודה, אתה בא בדרישה כל הזמן.
מגיע לי וזה, וזה, וזה.
כל הזמן יהיה, ברוך שערה ותודה,
רק להודות לקדוש ברוך הוא, להודות לכולם, להודות גם לקדוש ברוך הוא,
גם לחבר שלך, גם למי שעשה טוב, אני רוצה להודות לך.
יש כאלה שמודים בצורה,
איך הוא יצא יותר גדול, אז הוא, אה?
ההודעה כזאת של, אני רוצה להודות באמת לאלה שכאן סייעו לדברים, להצליח,
כמובן בהובלתי, ואני הנחיתי והורדתי וכל ה...
בסדר?
אתם מכירים את הבדיחה על המספיד הירושלמי שהספיד?
הוא אומר, רביי ורבותיי, בשנה האחרונה כמה וכמה גדולי הדור נסתלקו מאיתנו, ההוא נפטר, וההוא נפטר, וההוא נפטר, וגם אני מרגיש קצת לא טוב.
אז יהודה, המלכות, ההנהגה היא מלאה בהודעה להודות לאחרים, להודות לזה, מה הייתי עושה בלעדיכם, אני...
לא.
בסדר? טוב.
אה... הפוך מאמן. אמן אומר, למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני? ברור, יש מישהו יותר... אובייס, מישהו יותר ממני? ברור.
זו תחילת הנפילה שלו.
אמ...
חמישה עשר דורות זה מחזיק.
ומלך המשיח עם משבט יהודה מזרע דוד ורחל אימנו בעת עולדת יוסף, אמרה יוסף השם לי בן אחר.
נמצא שעבודתם הייתה להשם יתברך בעת ההיא גם כן במידת מלכות
שהמליכה את השם עליה,
שכל ההשפעות הוא מן השם יתברך ואמרה יוסף השם מבן אחר שישפיע עליי עוד טובות שנאמר
עוד יותר טוב עוד יותר נכון השיר המתוק הזה
תראו מה אין שום מחלוקת מה מחלוקת אין מחלוקת בסוף תראה איפה שרים ואיפה רוקדים אותו זה הכל ואני רוצה להגיד לך שהמדינה העם היחיד בעולם שתוך כדי מלחמה יכול להמציא כזה שיר וששרים אותו זה רק עם ישראל ותוך כדי מלחמה שלכולם ברור שמלחמה זה
שרים, יהיה טוב על אותו. זה פלא עצום, אני חושב שזה פלא עצום, השיר הזה עולה על נקודה.
ועל כן משכה על השבש שנולד לה, גם כן השפעה על מלכות,
לכן גם יוסף היה מלך, יפה מאוד.
ואומר, מה?
אתה צודק שאנחנו מתחילים את זה, מתחילים זה את הבוקר, מתחילים את הבוקר באמירת תודה, מודה אני לפניך, מלך חי וקיים.
מזה מתחילים, אבל זה לא מספיק.
צריך,
בסדר?
והתנועה הנפשית המרכזית היא ללכת בתחושה שלא מגיע לי.
כל מה שאני מקבל, הכל,
והכל מתנה מאשר יתברך. תודה.
שום דבר הוא לא מובן מאליו.
שום דבר לא. זאת אומרת, עשיתי ואתה מגיע לי. לא.
לא מגיע לי כלום. כי הכישרונות שלי זה מה שמתברך.
והדברים הטובים שלי זה מה שמתברך. ובכלל, מי אמר שאני משתמש בהם כמו שצריך?
וכשאתה מקבל איזה שפע, אתה אומר, אלף תודה. זה מלכות.
ככה האדם הוא מלך.
מלך זה לא מי שלוקח לעצמו, מלך זה מי שנותן אחים. אמר לי פעם, מישהו נפלא.
הוא אומר לי, אתה יודע למה?
משהו נפלא.
הוא אומר לי, אתה יודע למה גדולי ישראל נקראים גדולי ישראל?
אמרתי לו, כי הם גדולים בתורה? הוא אומר לי, לא, כי הם עושים אותך גדול. אתה מגיע אליהם והם מגדילים אותך.
זה מלך.
הוא מעביר לך, הוא מודה לך, הוא אומר לך כמה אתה מסוגל.
אומר רבי נתן, על כן, כשנולד יהודה, שממנו יצא משיח בן דוד, אמרה לאה, הפעם אודה את השם,
על כן קרא שמו יהודה,
על שם תודה והודאה, ימי הודאה.
זה רמז שעיקר קץ הגאולה האחרונה הוא בבחינת תודה והודאה.
כמה הדבר הזה קריטי.
לדעת להודות,
צורה טובה, לא לפספס, לא לשכוח, וגם לדעת להודות בצורה איכותית.
ואתה באמת הולך בתחושה ש... עכשיו, אנחנו עוד, ברוך השם, באור המקיף של החתונות של הילדים,
אבל אני זוכר שבעיקר הרגשתי את זה אחרי החתונה של הבת הראשונה שלי, אחרי החתונה הראשונה.
אתה עומד, הוא אומר, שמע, אני מחתן את הילד, בסדר גמור, אבל הדוד מאור עקיבא, מבוגר, טרח, והגיע, כל כך הרבה אנשים טורחים להגיע ובאים,
אתה מלא הכרת אותו, אתה אומר, טוב, נו, ברור, סטוב, זה מגיע לי, אני גם באתי להשמחות שלהם, אני מנהל פה איזה מעגל חשבון,
נמצאתי בזה מין תחושה כזאת של שפלות, כל כך הרבה אנשים טורחים ומגיעים, זה לא מגיע לי בכלל, מה כל ה...
בשביל ה...
כן, קיצור, באמצע החתונה,
מי שניגש אליו אומר לי, מגיע לך, קפטת, לא, מה פתאום, לא מגיע שום דבר, הכל מה שם מדבר.
טוב,
תראו מה אומר האימא אמת.
שם אותנו בחנוכה.
בשם אדוני הביזקי, אני,
אה, לא יודע, סליחה.
אה, אז מהשילוח אמרתי לכם את זה, נכון? קדושת הלוי,
רבי יוצר גלברדיצ'ו, קודש קודשים.
ליקוטי ההלכות זה רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן.
והאימרי אמת זה האדמור מגור,
הנכד של האדמור הראשון. האדמור הראשון זה החידושי ערים,
הוא היה תלמיד של הרבי מקוצק.
אחריו היה שפת אמת, הוא היה נכד שלו,
אבל אימא שלו נפטרה בגיל צעיר, אז הוא גדל אצל הסבא, חידושי ערים.
אחרי זה האימרי אמת, האימרי אמת פגש את הרב קוק.
והאימרי אמת הוא זה שאחראי שחסידות גור עברה לארץ ישראל.
קראו לו הרב אברהם מרדכי אלתר.
ואחרי האימרי אמת היו האדמורים,
כל הבנים שלו, הראשון היה הבית ישראל,
היה אדמו״ר איזה 27 שנים,
אחריו היה אחיו הלב שמחה,
אחריו היה אחיו מאישה אחרת, הפני מנחם,
ואחרי שנבצר הפני מנחם זה האדמו״ר הנוכחי, הרב יעקב אריה אלתר מגור,
זה שושלת גור.
אומר האימרי אמס ככה, בשם אדוני אבי זקייני מורי ורבי, שפת אמת,
הלל והודאה הם כנגד יוסף ויהודה, יוסף כנגד ההלל ויהודה כנגד ההודאה.
כתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף לאהבה ואיתה שלאהבה שולטת למרחוק.
וכתיב ואחריות ארצו ושוב ויהודה מופקד לעצור את ההתלהבות.
זה הכוח של יהודה.
זה שכתוב הפעם אודה את השם ותעמוד מלדת.
ואיתה בספר יצירה אם רץ ליבך שוב למקום שלכך נאמר באחריות ארצו ושוב הדרך של יהודה היא שנבחרה.
מבין הדרכים השונות יוסף ויהודה נבחרה הדרך של יהודה.
ואיתה יהודה זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש
ברוך הוא הרי מה זה יהודה זה שם הוויה בצורה מלאה עם ד' באמצע כלומר זה בעצם סוג של אמירה אתה רוצה להנכיח את הקדוש ברוך הוא כל רגע בחייך
דחוף את הד' באמצע החיים שלך מה זה ד'?
דלות דלות תתנהג כמו דל תחשוב שלא מגיע לך כלום ואז אתה תפגוש את הקדוש ברוך הוא כל רגע בנשימה
בפעולות הגופניות שלך בזה שאתה נכנס לשירותים ועושה משירותים והכל עובד כמו שצריך בפרנסה באישה בילדים שים את הד' תהיה כדל
בתוך החיים שלך, ואז ד' זה דל לומר תודה,
וכשהד' נמצאת בתוך השם של יהודה, אז האדם מתהלך כל חייו בנוכחות אלוקית מתמדת.
זה פלא עצום, זה ממש, נכון, אומרים בואו שעריו בתודה.
השערים אל הקדוש ברוך הוא כולם הם דרך
הציר הזה של ההודעה לבשר ודם, לחבר, לאישה, גם לילדים,
ודאי להשם יתברך.
ולכן מסיים ואומר,
נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא,
יהודים מודים על הכל כדרך שאמרה לאה הפעם מודה את השם,
כשנטלתי יותר מחלקי, יהודים נקראים יהודים מפני שהם יודעים שאינם כדאיים למה שיש להם.
אתה כל הזמן מודה,
גם אומר תודה וגם מודה, תשמע, זה לא מגיע לי.
קיבלתי, לא, אני חייב להיות, זה גם יוצר, אוקיי, אם אני לא, לא מגיע לי וקיבלתי,
אז זה יוצר מחויבות.
טוב, אז אני לא יכול לבזבז את זה.
אם זה שלי, אז זה שלי, אני אחליט מה אני עושה עם זה.
אבל אם זה לא שלי, וקיבלתי מתנת חינם, אני יותר מחויב.
אז זה יהודים, זה הפעם המודה את השם, זה מלכות.
וזה המשטרה שהזכרנו,
תן לו משיכת אבשר אבשלו וכולי,
ויהודה, עשיתי לכם פה את הציור הזה,
יהודה באמצע הזה, הדלת הזאת,
דע לומר תודה.
כדלים וכראשים באנו לפניך,
כשאדם מתהלך באיזה דלות,
אז כל הזמן החוויה היא של נוכחות אלוקית שעוטפת אותו, ואז הוא לא מפסיק להודות להשם יתברך על הכל.
לא יודע, היום יצאתי, פה לא ירד גשם,
יצאתי היום מהבית, פתח תקווה ירד גשם.
כן, הריח של האדמה,
זה שיורד גשם.
אני לא מפסיק מהבית עד התחלת האוטובוס להגיד לקדוש ברוך הוא תודה.
תודה רבה על הגשם, על הריח, על ההתחדשות, על החיים שאתה נותן לנו, על האוויר.
אבל אתה לא,
גשם ועננים באים, יורדים, הולכים וזה. גשם, פרח, שבלול, ציפור, הכל מלא מלא אפשרויות להודות להשם,
ואז הפעם אודה את השם,
מלאים בנוכחות אלוקית שנזכה לזה, אמן ואמן, שנדע לומר תודה.
שבת שלום רבותם.
