טוב, שלום לכולם, מה נשמע?
איזה כיף לנו ללמוד תורה.
והיום סיפור, אנחנו לומדים כל סוף חכמנו,
היום סיפור,
אני חושב שהוא מוכר וידוע,
אני מאוד אוהב ללמוד אותו וגם ללמד אותו,
ונלמד אותו ביחד, בסדר?
אומרת הגמרא במסכת תענית, זה גם טיפה קשור למה שדיברנו בנפש הפרשה,
נכון? על היכולת להתהפך וכולי.
אנחנו גם נתהפך פה כמה פעמים בשיעור הזה.
תנו רבנן, לעולם יהא אדם רך כקנה, בעל יהא קשה כארז.
אין הרבה מקומות שבהם הגמרא אומרת את הכותרת לעולם.
לעולם הכוונה תמיד.
אין, נכון?
יש לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
יש לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר כבגלול.
יש לעולם יהא אדם מנוותן כהלל,
בעל יהיה קפדן כשער. אבל אין הרבה לעולם,
כי בדרך כלל זה לא לעולם, כל דבר לגופו.
כאן, לעולם.
לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כאלה.
מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו
והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה
והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
מזדמן לאדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו
אמר לו, ריקה, כמה מכוער אותו האיש.
שמא כל בני עירך מכוערים כמותך?
אמר לו, איני יודע,
אלא לך ואמור לאמן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיוון שידע בעצמו שחטא,
ירד מן החמור ונשתתח לפניו ואמר לו,
נעניתי לך מחולי.
אמר לו, איני מוחה לך,
עד שתלך לאמן שעשאני, ואמור לו,
כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מתאר לך עד שהגיע לעירו.
יצאו בני עירו לקראתו ואומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי.
אמר להם למי אתם קוראים רבי רבי?
אמרו לו לזה שמטייל אחריך.
אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו מפני מה?
אמר להם כך וכך עשה לי.
אמרו לו אף על פי כן מחול לו שהאדם דגול בתורה הוא.
אמר להם בשבילכם הרי אני מוחל לו ובלבד שלא יהיה רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אליעזר ברבי שמעון ודרש
לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
לפיכך זכה קנה ליטול אמנו קולמוס,
לכתוב בו ספר תורה, תפילין ומזוזות.
זה הסיפור.
עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם,
קודם כל מישהו יכול לתאר לי את הסיפור סתם במילים של איתי? מה הסיפור?
כן, אני לא מכיר, אני מכון מאיר, אני בעל תשובה, פעם ראשונה שאני פוגש,
קצת שפה קצת זרה לי,
אתה יכול לספר לי את זה בעברית רגילה.
כן?
כן?
הוא אומר לו, כן?
כן, כן, אמרת, לא יחזיר לו, ואז הוא עוד אומר לו, מה?
לא מכוער, יפה, אז תודה.
אחרי זה כבר זה מתגלגל, נכון? טוב מאוד.
אני רוצה לשאול פה שאלה.
מישהו כאן מהכיתה חושש שמשהו כזה אמור לקרות לו?
לא, לא, לא, לא, אני חוזר על הסיטואציה.
מישהו פונה אליך, אומר לך שלום,
ואתה לא עונה לו,
ולא רק שאתה לא עונה לו, אתה אומר לו, שמע, אתה הסתכלת במערה לאחרונה?
ראית איך אתה נראה?
מישהו פה חושש שדבר כזה יקרה לו?
מישהו כאן בקבוצת סיכון כזאת?
רבותיי, לא יודע, אולי אתם, זה התנהגות
גסה מן הגסה, אין לי מילה כזאת.
דבר כזה לא אמור לקרות לבן אדם, אתה לא יכול, אתה לא יכול לענות לכל אחד, אבל
מישהו פונה אליך ואומר לך שלום,
אתה אומר לו, גם לא עונה לו וגם סתכל,
כאילו, הוא היה עסוק בסוגיה, פתאום הוא זה, אה, אוי, זה מכוער אתה, נכון?
מוזר מאוד, התנהגות מוזרה ביותר, נכון?
יש פה עוד שאלות בסיפור הזה, חמורות מאוד.
בואו נציף אותן.
בהמשך כתוב, כיוון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור.
ידע בעצמו שחטא,
אם אני אתרגם את זה, זה כמו, פתאום הייתה לו איזו תובנה.
הוא הבין,
הוא קלט את הרגע.
מה יש פה להבין?
כאילו נתת לו פרטיש חמש קילו בראש, אתה לא הבנת? מה יש פה? ידע בעצמו שחטא, מה?
מה?
שואל רב אלה,
שאלה גדולה, אני מצטרף את השאלה, מה זה הייתה דעתו גסה?
מפני שלמד תורה הרבה, כן?
מה זה, כן? איך זה יכול להיות?
כן?
נכון?
טוב.
למה הוא אומר לו ריקה?
מצוין.
ואולי השאלה הכי גדולה מכולם,
טוב, היה כאן את הסיפור וזהו,
עד שהוא מחה לו, ואז מיד נכנס רבי אלעזר ברבי שמעון ודרש,
אני הייתי דורש תרשה אחרת לגמרי.
מיד נכנס רבי אלעזר ברבי שמעון ודרש, לעולם יהא כבוד חברך חביב על היחק שלך.
לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
לעולם ילמד אדם תורה ויזכור שהוא צריך להיות בענווה,
נכון?
זו הסוגיה.
הוא אומר את הדרושה על הזה, לעולם יהיה אדם רחקא כנבל יקד, הוא כאילו זורק את זה עליו בכלל.
מה זה הדרושה הזאת?
והגמרה הופכת את זה לכותרת של הסיפור, כן?
רבי אלעזר, זה...
אז הוא אומר, כאילו, בתור ביקורת.
בסדר? לפיכך, אז כאילו זה מגורף, כאילו זה מגורף, אתה עשת את הפדיחות.
לפיכך זכה כנבל...
רגע, תכף נענה על זה.
לפיכך זכה קנה ליטול ממנה קולמוס,
לכתוב בספר תורה תפילים ותזוזות, כן?
תכף נדבר גם על זה, כן, התורה, כבר כעת נגיד, התורה עצמה,
כן, האותיות זה קשה, זה קשה כארז, נכון?
ספר, תורה שחסרה בו אות הוא פסול,
אבל הקנה הוא רך,
הקנה שאיתו כותבים את התורה הוא רך,
זה וורט יפה,
אבל כמו שכולנו מרגישים, סליחה, איזה מין דבר זה?
אתה עשית כאן את החטא ואז אתה עושה דרשות עליו?
זו אופנה יהודית ידועה, כן, שאני זה והוא.
הסיפור הזה הוא סיפור קשה מאוד, כן.
תגיד לעשות כן, תגיד לעשות שום פארים, אבל לא כל הזמן.
כן,
מדי פעם אתה יכול להגיד, כן, בדיוק, יפה, תודה.
הסיפור הזה קשה ביותר.
ולכן אני רוצה להציע פה שינוי קטן. האמת שאיתי,
כשניסית לתרגם את הסיפור לזה, אז
קצת נתקעת.
אני עזרתי לך בשביל המתודה של השיעור,
שלא זה יהיה בסדר, אז כאילו קצת הוא מחכה, כן, אבל
בוא ננסה רגע לראות אם אפשר לקרוא את הסיפור הזה אחרת.
ואם נקרא אותו אחרת, אנחנו נראה שכולנו בקבוצת הסיכון הזאת, כולנו,
לי לפחות, לי זה קרה, בסדר, הסיפור הזה,
ואז צריך לראות מה עושים.
ובכן אני קורא את הסיפור עוד פעם.
תנו רבנן, לעולם יהיה אדם רכה כנבל לקשק הארז, מעשה שבה רבי יעזור ברבי שמעון מגדל גדור, מבית רבו היתה רכוב לחמור,
ומתי על שפת הנער ושמח שמחה גדולה הייתה דתו גסה ולמד תורה הרבה. עכשיו, אני שואל, אני עונה לשנך אלי, גסה עליו זה לא שהוא היה. הוא היה מרוצה.
הוא היה מאוד מאוד שבע רצון. הוא היה סיפוק, בסדר?
זה מה שהוא היה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר, את זה לא שאלתם.
מה זה, הגמרא פה היא תחרות יופי? איך יודעים אם מישהו מכוער או לא?
מה זה, תגדיר לי מכוער.
הרבה פעמים מכוער
בגמרא
זה על שם המעשים ולא על שם המראה.
רק בובי.
שנייה, אנחנו רק בהתחלה, בסדר?
אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו רבי אלעזר למכוער.
רבי אלעזר, כחלק מהעזה שלו,
הוא הלך המורד ומישהו אומר לו שלום עליך רבי,
ולא החזיר לו.
ואז רבי אלעזר אומר לו, ריקה,
כמה מכוער אותו האיש.
כשמקום נאכל מכוערים כמותך, איזו התנהגות מכוערת.
אני אומר לך שלום, למה אתה לא מחזיר?
כאילו רבי אלעזר, הוא גם ברבי שמעון, כן, אז אתה לא תוכל.
תשמע, פונים אליך, מישהו אומר לך שלום?
תגיב לו!
הוא אומר לו,
טוב, יש לך ביקורת עליי,
לא רואה, איני יודע,
לך ואמור לאומן שעשה אני כמה מכוער כלי זה שעשית.
יש לך תלונות? תתלונן לקדוש ברוך הוא.
עכשיו,
מה היה החטא של רבי אליעזר, רבי אלעזר?
מה היה החטא שלו?
מה אתם אומרים?
היה לו כאן חטא,
אבל זה כבר לא החטא הגס שדיברנו עליו קודם, זה ברור שזה לא.
אבל היה פה איזשהו חטא, מה היה החטא?
אתה מוציא לו את הבעיה עד שמונה פרצות? זה אפשרות אחת, התוכחה.
התוכחה, כנראה לא התוכחה.
איך, איך?
תראו את התשובה שלו.
מה הוא עושה מיד כשהוא מבין שהוא חוטא?
ירד מן החמור.
כשאתה רוצה להגיד למישהו שלום,
אתה רוצה לבטא איזה יחסי, איזה קרבה, איזה הדדיות.
כשאתה פונה למישהו, כשאתה על החמור והוא ברגל, וכשאתה גם פונה למישהו בכינוי
שהוא מוגזם כמה מידות על הפרופורציה שלו. אתה יודע, אתה יכול לבאש מישהו בשתי דרכים. אתה יכול לבאש מישהו בכינוי גנאי,
ואתה יכול לבאש מישהו בכינוי שבח מוגזם שלא קשור אליו.
לא, לא, לא, כן.
זו אפשרות אחת, האפשרות שנייה שהגמרא קוראת לו על שם סופו.
אבל רבי אלעזר, אתה יכול להגיד מישהו שהוא לא נורא חכם, אז תארי לו, אוי, זה טיפש אתה,
אתה יכול להגיד לו, דוקטור, אתה יכול לבוא רגע?
בסדר? זה פוגע וזה פוגע באותה מידה.
אתה רוצה להגיד לי שלום?
תרד מהחמור, תגיד לי שלום, תהיה כאילו בזה.
אתה אומר לי שלום באיזה מין התנשאות כזאת, איזה
פטרנליסטיות כזאת, שלום עליך רבי, לא עוזר לך.
אה, יש לך תלונות למה אני לא עולה כשמתנשאים אליי? אתה מוזמן לבוא לשכונה שלי, איפה שגדלתי,
ותבין שמה שכל החיים יתנשאו עליי, ואני יותר נוטה שיתנשאו עליי.
אני רק הדדי.
זה יכול להיות דבר כזה?
תראו, אני אספר לכם סיפור שקרה לי.
אמ...
בעקבות הסיפור הזה, אני ממש למדתי לקח. שיניתי...
אמ...
אני נכנס למונית.
אתה נכנס למונית,
מה זה מונית?
אז אתה עושה עשר דקות, רבע שעה, עשר דקות, לא משנה, אתה...
נהג מונית, זה הבית שלו.
הוא גר במונית.
הוא עובד כאן 12 שעות לפעמים, הרבה שעות.
כל רגע, רק זה בית, בשונה מהבית הרגיל,
ששם לא נכנסים כל רגע אנשים ויוצאים.
במונית כל רגע, כשנכנס, יוצא, נכנס, יוצא.
כל אחד עם הריח שלו, עם האופי שלו, עם התלונות שלו.
יש כאלה שמתלוננים, יש כאלה שגם מרביצים, אפילו.
מה עשו.
עכשיו, כשאתה נכנס למונית,
מה יכולה להיות התחושה?
אני הזמנתי מונית, אני משלם.
כאילו, בסדר.
לא,
לא.
אתה נכנס לבית של מישהו.
הוא הבעל הבית, אתה אורח.
פה מתנהגים לפי הבעל הבית.
שלום,
ברוך הבא, שלומך, כבוד הנהג, הכל בסדר.
קצת זה.
יש לי שיחת טלפון, אפשר לעשות, זה לא יפריע לך?
למרות שאני משלם, אז מה?
קראתי את זה כי פעם,
אני בדרך כלל עושה את זה, אבל פעם הייתה לי שיחת טלפון כלשהי,
חיכיתי למונית, הייתה לי שיחת טלפון, המונית הגיעה,
והייתי באמצע השיחה, אני נכנסתי למונית, תוך שנייה השיחה, והמשכתי לשיחה,
היא טיפה התארחה באמת,
והסתיימה השיחה, אז הנהג נתן לי נזיפה.
אמרתי לי, שלום, נעים מאוד.
זאת אומרת, היית נכנס למישהו הביתה,
ממש נתן...
ומזה למדתי, היו לי מזה סיפורי אגדות, ישבתי פעם פה,
פה מול מכון אוניברסיטת עם מונית,
הגעתי לכאן למכון, ואני רואה, אתה יודע, אתה נכנס למישהו הביתה, נכון?
אני רואה את הנהג מונית עם זקן כזה,
נסעתי איתו כמה פעמים, ראיתי שיש לו זקן.
אמרתי לו, למה יש לך זקן, אתה אבל? הוא אמר לי, כן, אבא נפטר וזה. ישבתי איתו שעה,
נגמר הנסיעה, נגמר, בלי מוניה, כן, אל תדאגו.
והוא הסיפר לי על אבא שלו וכל זה, ופתאום
הניואנס הזה של ההתנשאות הקלה,
שבהחלט יכול לקרות למי שלמד תורה הרבה,
הוא בקבוצת סיכון,
זו הייתה הבעיה. ולכן ברגע שרבי אלעזר הבין שהוא חטא, מה הוא עשה דבר ראשון?
ירד מהחמור.
הוא אמר, אתה צודק, סליחה, אתה צודק.
יכול להיות שאדם אחר היה פחות רגיש לזה,
אבל אתה היית רגיש לזה, נכון? כאילו, יש מקומות שבהם אם אתה פונה למישהו בהתנשאות, הוא לא מגיב לך.
מה זה פה? כאילו, נכון?
גולני כזה.
מה, אתה בא מעליי? מה, אתה עף למעלה?
אנחנו פה כולנו, אז מה אם יש לך דרגות על הכתפיים? בוא תוכיח את עצמך, תהיה גובה העיניים.
אם אתה מגיע כזה להתנשאו, הוא אומר, שלום, שלום, תחפש את החברים שלך.
בא רבי אלעזר, אומר לו, צודק, סלחתי. ופה הסיפור מתחיל.
רבותיי, כל אחד מאיתנו יכול לעשות טעויות.
כל אחד מאיתנו, זה יכול לקרות לכל אחד. הספקתי לכם, זה קרה לי?
מה?
הבנתי אותך.
הבנתי מה הייתה הטעות.
נעניתי לך, הבנתי, כאילו,
הצבת לי אתגר ואני לא הייתי עסוק בלהגיד לך, לא, מה קרה, מה זה?
הבנתי את הטעות.
היה פה איזו התנשאות קלה,
פטרנליסטיות,
שעל האדם הזה ספציפית נפלה לא טוב,
בסדר? נפלה לא טוב כי הוא רגיש לזה.
זה יכול להיות דבר כזה?
תשמעו, אני הייתי פעם,
אני אתן לכם עוד דוגמא, פעם, לא אספר לכם רק את כל הפדיחות שלי, גם קצת של אחרים.
פעם, הינו בצבא,
יצאנו, הגיע האוטובוס, לקחת אותנו לאיזה מקום.
הנהג היה יהודי מבוגר.
פעם מסוימת אחד החבר'ה צועק לו, נגוס, אתה יכול להחליף תחנה?
הוא עצר את האוטובוס.
מה זה נגוס?
מה, אני חבר שלך?
אני בגיל של אבא שלך, כאילו, מה אתה... נגוס, כאילו, עכשיו יצאנו פה לאיזה...
אוי, איזה ידע מבוגר, כאילו,
פונה אליו כאילו ככה כמו איזה...
במערכות היחסים, זה נקרא, אגב, אפילו בשיחה,
בשיחה, יש דבר שנקרא רפור.
אתם יודעים מה זה רפור?
לא רפורט שאני נוהג לקבל פה פעם בחודש בירושלים,
לתרום לירדית ירושלים,
זה רפור.
רפור זה אומר, נגיד, אתה יושב ככה, איך קוראים לך?
דוד,
תהיה רגוע. עכשיו אני איתך בשיחה ארבע עיניים.
אתה יושב ככה.
אני גם יושב ככה.
אני עושה את עצמי כמו אליך.
אם אתה תושב ככה ואני יושב ככה,
זה לא,
אם אתה יושב ככה זה פתוח,
אני יושב כזה רגע,
נינוחות בשיחה, בסדר?
נינוחות בשיחה.
הדדיות.
זה מה שקרה כאן.
את זה הבין רבי אלעזר.
והסיפור מתחיל פה.
כי רבי אלעזר יורד מהחמור,
אומר לו, אני מבקש סליחה.
מה אומר המכוער?
לא.
לא.
וזו הסיבה שקוראים לו כאן מכוער.
מה קורה לאדם
כמוהו
שמזדמנת לידו מציאה. מה המציאה?
הוא נמצא בעמדת כוח.
זה לאו דווקא בגלל שהוא רב.
הוא כרגע בעמדת כוח, צריכים אותו.
מבקשים ממנו משהו, סליחה.
קשה לשחרר את זה.
אדם מתוקן במידותיו, והוא אומר, אוקיי, כן, הבנתי, סליחה, היה טעות.
ברגע שהכרת, נגיד, הנהג מונית הזה שהספרתי לכם עליו, אמרתי לו, מחילה,
אתה צודק.
הנה, אני מדבר איתכם על מונית, וצריכה להיות מונית שצריכה לקחת אותי.
מצוין.
אז קוראים לו נוער, ואני אגיד לו שלום.
אז הוא היה,
בסדר, הוא היה,
הוא אמר לי, בסדר, כאילו אמרתי לו, ואז אפשר להמשיך לדבר, ונהיינו חברים.
פה,
הוא מחזיק את זה.
הוא לא מוכן לוותר.
לא מוכן.
לא.
עכשיו, איפה הייתה הפגיעה? באיזה פורום?
אני אמרתי לכאן.
איני מוכה לך וזה, עד שהגיע לא יצאו, בני עירו לקראתו, אומרים לו, שלום עליך, רבי, רבי, מורי, מורי.
אה, עכשיו כבר יש פה פייסבוק.
זה לא, זה עכשיו כולם.
אז הוא, אה?
למי קראתם רבי רבי מורי מורי? הוא כבר מרים את זה, הוא עושה מזה עניין, מרים את זה ככה. הוא אומר לזה, זה.
הוא גם לא מספר.
אתה יודע, לפי מישהו פגע בך, אתה אומר, אתה הולך, תופס מישהו, תשמע, הוא על הרע וזה, הוא פגע בי.
הוא עושה מזה דרמה.
זה, אל ירמו כמותו בישראל.
למה?
מה קרה? מה הוא עשה? כי הוא יוצר איזה עניין.
כך וכך עשה לי.
זו התנהגות מכוערת.
מישהו פגע בך.
הפגיעה הייתה אירוע של חוסר הבנה, כמו שאמרנו. זה לא היה אירוע של פגיעה ישירה.
זה היה חוסר הבנה
שנבעה ממה שתיארת בצדק, אלי. מנבעה, היא הייתה דעתו גסה.
אדם,
אני אומר עוד פעם, בפוזיציה,
אדם מזמין מונית,
אז הוא יכול להיות בדוקין שבדוקין, דעתו גסה. אני הגביר,
ואני לא... זה, לוקחים אותי, מחזירים אותי, מביאים אותי וכל זה.
אז בקטנה אתה יכול לעשות עצמך להיכנס למונית בלי להגיד שלום לנהג.
כי אתה, כאילו, הלו, הפוך, הוא הבעל הבית, אתה אורח.
נכנס, בדרך ארץ, בעדינות, וזה, בסדר?
למה?
הייתה פחות גרוע כאלה בישיבה קורה. פה הוא בא בכוונה להגיד משהו, אתה לא, אתה לא, אתה עוד בגרסה הראשונה, נראה לי, אנחנו כבר הפכנו גרסה, לא?
כאן הוא,
בסדר, התוכחה, התוכחה היא הבעיה השנייה.
כאילו, התוכחה, הוא לא הבין, למה אתה לא אומר לי שלום?
אחרי שהוא הבין שהאופן שבו אמרתי שלום היה אופן בכלל לא מזמין,
אופן מתנשא, אופן פטרנליסטי,
אז הוא הבין למה הוא לא אמר לו.
אוקיי, אבל הפגיעה הייתה בארבע עיניים, ומה?
וכאן המכוער הזה נהנה מהסיטואציה.
יש אנשים שברגע שהם בעמדת כוח,
הם לא משחררים אותה.
לא, תבקש ממני סליחה, כן?
לפעמים היינו רואים את זה אצל הילדים כשהם היו קטנים.
אז ילד אחד פגע באחיו,
העביבו אותו, לא, טוב, תבקש סליחה.
אני מבקש סליחה. לא.
אתה תרגיל לי, על מה אתה מבקש סליחה?
אני מבקש סליחה שפגעתי אותך. לא.
תגיד לי באיזה שעה זה היה.
לא, אמא, הוא יגיד לי, לא.
בסדר, ילדים קטנים, בסדר, יכולים לזה.
אבל כאן זה לא על ידי ילדים קטנים.
מבוגרים.
מבוגרים.
והוא,
למי אתם קוראים רבי רבי?
אמרו לו, אם זה רבי, אל ירבו אותו כמו זה.
למה? מה קרה?
אוקיי, הוא רבי, הוא קראתה לו איזה טעות,
אז בגלל זה על ריבוי תקופה,
פסלת לו כל... עכשיו, זה,
הרי לעולם יהיה אדם רך ככלה ואל יהיה קשה כארז.
תנסו רגע לעקוב כאן אחרי התנועות.
מי כאן רך בסיפור?
רבי אלעזר יורד מהחמור,
רבי אלעזר משתתח,
רבי אלעזר הולך אחריו, רבי אלעזר נכנס לבית המדרש, הוא כל הזמן בתנועה.
מי נוקשה?
המכוער.
עכשיו, מה פשר הנוקשות של המכוער?
נוקשות היא, אתם מכירים את המשפט, שמע, אני, אני, אההההההההההההההההההההההההההההההההההההה בן אדם, פעם אחת שיקרת לי,
גם איקס, זהו, גמרת,
נוקשות.
אני, זה, תלמיד, פעם אחת תפסת אותו מעתיק, זהו, הוא אצלי גמר עד סוף השנה.
למה, מה קרה?
מה, אדם לא יכול להיכשל מדי פעם?
הוא יכול להיכשל,
כמו שבצבא יש לך איזה פצמר, איזה נפל,
סתם סמן אותו בססל,
אתה לא אומר, כל התרגיל פסול, כל החימוש הזה.
זה במקרה לא יתפוצץ, סימן אותו ביניהם, וזה שש, וממשיך הלאה.
אז אתה במקרה, או לא במקרה, נכשל. אתה לא צובע לו את כל האישיות בצבע הכישלון. אתה אומר לו, אתה כולך כישלון מעליך.
נכשלת, פעם ב- אל תיכשל, אבל אתה אדם טוב.
הוא אומר, לא, לא, לא, לא. אני, זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל, אני כבר יודע עליו הכול.
מהפעולה הקטנה שהוא עשה, הכישלון הזה העדין,
אני כבר יודע מי הוא ומה הוא, והוא מלא גאווה וכל הדברים האלה. זה נוקשות.
נוקשות!
זה קשוח.
אמרו לו מפני מה?
אמר להם,
כך וכך,
עשה לי.
טוב,
אמרו לו, אף על פי כן, בכל לא, שהאדם דגול בתורה. קודם כל, תראו, זה נורא יפה,
בעיניי מאוד יפה, צריך להגיד,
שהציבור נלחם על הרב.
מה?
קודם כל, זה יפה שהציבור נלחם עליו.
אתה יודע, יש מדרש שמשה רבנו אומר, במדרש רבה,
פרשת ויתחנן.
אז משה רבנו אומר, ויתחנן על ה' בעת ההיא לאמר ה' אלוהים התאכילות וכו' וכו'.
אז המדרש שם אומר, משה רבנו אמר לעם ישראל, אתם,
הקב' הוא כעס עליכם,
אחרי את העגל,
ורצה להשמיד אתכם, ואני לבד ביטלתי את הגזירה.
וכשסיפרתי לכם שיש עליי גזירה,
לא להיכנס לארץ ישראל, אף אחד מכם לא התפלל עליי.
אם הייתם מתפללים עלי, הייתה מתבטלת הגזירה מדין קל וחומר, אבל אף אחד מכם לא יתפלל,
לא היה כאילו,
למה לא היה אכפת לכם ממני כמו שלי היה אכפת מכם?
תחשבו על זה.
כאן, הציבור
של רבי אלעזר,
הוא אוהב אותו,
הוא נלחם עליו.
זה מדהים בעיניי
לקבל כזה פידבק, כזאת מתנה מהציבור, שלא תשמע, אנחנו אוהבים אותו.
אנחנו אומרים, טוב, באמת, אה, הוא כזה רב, לא ידענו.
נביא רב אחר.
אוהבים אותו. עכשיו אני אראה לך מה זה דגול בתורה.
רוצים להגיד לו, תקשיב.
הוא דגל של תורה.
כשאתה מסתכל עליו,
נכון?
אתה רואה את כל ענייני התורה בצורה יפה, מתוקנת.
הרי דגל,
אם הרוח
לא נוססת בו,
אז הוא כלום, הוא כזה שכוב.
הדגל,
כשהרוח התורה בו, הוא 99% מהדברים, הוא אדם מדהים.
אגב, רבי אלעזר ברבי שמעון גם הוא היה בעל תשובה.
הוא לא גדל,
הוא לא היה,
אמנם היה בנו של רבי שמעון,
הוא לא היה בעל תשובה,
הוא לא גדל, הוא לא למד תורה בהתחלה.
הוא היה כזה נער גבעות,
עד שהוא חזר בתשובה.
אז הוא דאגו בתורה, תמחלו, עוד פעם, עכשיו,
הסברנו את הכישלון, זה איזה טעות, זה ניואנס כזה.
מה אומר המכוער?
אמר להם,
בשבילכם הריני מוכה לו,
ובלבד שלא יהיה רגיל לעשות כן. זה מה שנקרא העקיצה האחרונה.
כל כך הרבה עקיצות.
קודם כול, ברור לי שהוא עושה את זה תמיד.
תפסתי אותך פעם אחת, אתה כזה.
זהו.
אין אפשרות שזה קרה במקרה, קרה בטעות,
חוסר תשומת לב. הוא כזה.
אני לא סולח לא,
אבל בשבילכם, אתם מכובדים, אז אני מסכים.
והוא נשאר אצלי, אצל המכוער, בחזקת מה?
בחזקת חייו.
הוא מזהיר אותך
שלא תעיז
לעשות כן עוד פעם.
כאילו הוא איזה מין, אתם יודעים, כשאדם נכשל,
כשאדם נכשל באיזה משהו,
אז הוא נכשל, אז הוא מבקש סליחה, וזהו.
אבל כאן,
המכוער הזה,
הוא גם הופך את עצמו למחנך.
או, אני עכשיו אחראי על כך שאנשים יתאגו, שלא יהיה רגיל, כאילו אני גם אשאר גם לבדוק אותו, כל הדברים האלו.
כל כך נוקשה.
אם אני יכול לשים מילה אחת,
שהיא משמעותית, לי מאוד,
במערכות יחסים בכלל בין בני אדם, במערכות יחסים בין איש לאישה, במערכות יחסים בין הורים לילדים,
המילה היא גמישות,
ובלשון המדרש, רקות,
ולא נוקשות.
זה עוד פעם, אתה בשלמה זמן אוירבך,
על מה צריך להקפיד בחינוך ילדים, על מה צריך להקפיד לא להקפיד.
ככה זה גמישות, נכון?
הרבה אנשים שואלים,
איפה עובר הגבול? מתי הם כל הזמן מחפשים את הגבולות? כאילו אנחנו בבית, משמר הגבול, והילדים שב״חים.
למה גבול?
בואו נדבר על מרחב.
באיזה מרחב אני פועל עם הילד? מרחב זה משהו טיפה יותר דייקני.
כאן יש כל מיני אפשרויות, איפה עובר הגבול, ואז אם הוא עבר את הגבול,
יש לי כאילו את כל הלגיטימציה לראות עליו את כל התותחים הכבדים.
למה למדינת ישראל יש גבול?
גם למדינה אין גבול, אז אתה, כל הגבולות אתה רוצה אצלך,
מלא מלא שאלות שם, איפה עובר הגבול, איפה עובר הגבול.
מה, אנחנו מג״ב?
מרחב, יותר טוב, יותר מתאים מרחב.
מיד נכנס, דחוף,
מיד נכנס
רבי אלעזר ברבי שמעון ודרש.
לעולם יהא אדם רך כקנה ועל יהיה קשה כארץ.
כולנו עושים טעויות.
לכל אחד מאיתנו יכולה לקרות טעות, יכולה לקרות שגיאה. אוקיי, קרתה לי טעות,
אז מה עכשיו קורה? האם הסביבה מתקשה?
אומרת, לא.
פעם אחת היית, אין סליחה, אין מחילה, אין חזרה,
תעשה חירי-קירי, כמו היפנים,
או שאנחנו מבינים, בסדר, אז בוא נתקן, אז בוא נעטוף את זה, אז בוא זה, אתה טיפה תזוז, אני אזוז,
נהיה קצת גמישים, נעשה כאן איזה תנועה ונתקן.
המכוער, לדעתי, נקרא מכוער לא בגלל שהוא נראה, בגלל שהוא מתנהג.
התנהגות הנוקשה
היא התנהגות מכוערת.
ובסיפור הזה מי שהוא רך ובתנועה,
אם חשבנו שהצדיקים זה כאלה שלא טועים, אז לא, הצדיקים טועים.
אבל הצדיק,
אחרי שהוא טועה, הוא יודע,
נכון, לרדת, לדבר, לעלות, לזה.
לא נשאר תקוע במקום.
ואילו המכוער,
התנהגות המחוורת, הוא לא זז.
לא, הוא לא יסלח.
לא, אתה תלך לזוות הזה.
לא, שלא ירבו כמותם בישראל.
שום פנים, בסוף שהוא סולח, ומטעם מר וחמוץ, וזה, ולא בשבילו, ולא בשבילכם, ושלא ירגיל לעשות כן.
מוציא לך את הנשמה. מה קרה?
זה סיפור אחר. אתה רוצה את כל השיעורים ושיעור אחד?
זה, זה אותו אחד, כן.
מה קרה פה?
אז יפה.
ועוד אומרת לנו כאן המדרש,
לפיכך זכה קנה ליטול ממנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.
אתם יודעים שזה במדרגה עולה ספר תורה תפילין ומזוזות.
תפילין ומזוזות חמורים מספר תורה. כי בספר תורה אם טעית באות אתה יכול לתקן. בתפילין אם טעית באות אתה לא יכול לתקן.
כתבת אות לא כמו שצריך והגעת לשם ה' אחריה זהו הלכה הפרשייה.
כלומר זה מבטא לחלוטין את העובדה שספר תורה תפילין ומזוזות זה מאוד מאוד נוקשה.
אם כתבת את זה כמו שצריך, זה כשר, אם לא, פסול,
תורה שבכתב.
אבל כל אות היא מוקפת ב... כל אות שחורה מוקפת בלבן.
וגם הכולמוס שאיתו כותבים הוא,
הוא גמיש.
זה תורה שבעל פה.
תורה שבכתב. כשאומרים זאת התורה היותר-מוחלפת, הכוונה לתורה שבכתב.
תורה שבעל פה היא מאוד גמישה.
יש הלכה,
יש הלכה ואין מורים כן, יש הלכה בשלט הנחק,
יש הוראה ליחיד,
יש בדיעבד,
יש את לעשות השם הפרו תורתך,
יש תקנת הקהל, יש כל מיני דברים,
כן? אתם יודעים שרוב הקולות המשמעותיות שבני אדם מקבלים בשאלות אחד על אחד לא כתובות בספרים, וגם לעולם לא יוכלו להיות כתובות בספרים,
כי הם תלויי מה?
סיטואציה וכל זה, וצריך פה...
עכשיו, היתרים הלכתיים זה לא הפקרות, הם בנויים על...
בסדר, יש כל מיני דעות בהלכה כאלה ואחרות, אז אתה אומר, בסיטואציה הזאת,
בסיטואציה הזאת,
בהרכב האנושי הזה, בהרכב המשפחתי הזה, אני כרגע סומך על דעת, דעה בפוסקים,
שנדחתה מההלכה, אבל היא קיימת, נגיד דעת רמב״ם כלשהי,
ולכן אני פוסק ככה ואל תגדלו לאף אחד וכל הדברים האלה, וזו גמישות
יתרה מאוד מאוד שלא ניתן לשער אותה, בסדר?
בסדר?
אז יש המון גמישות
בתוך עולם ההלכה.
זה הקנה
והלבן.
הגמישות הזאת היא בנויה על נוקשות
של האותיות של ספר התורה.
אז האותיות עצמן, זאת תורה לא תהיה מוחלפת,
התורה לא תהיה מוחלפת.
שבת, שבת, כל מה שכתוב.
אבל תורה שבעל פה שלומדת
בי״ג מידות מתוך התורה, היא כל הזמן מתפתחת ומתחדשת,
ויכולה גם,
הרב מוקטבי, בירכות מהמריאים,
שכשסנהדרין,
אז חכמים יכולים לדרוש דבר דאורייתא שיהיה סותר דבר שנלמד בדורות קודמים, ואין בעיה, הם יכולים להגיד, וככה אנחנו לומדים.
זו הלימוד שלנו.
המון המון גמישות, יש המון משחק.
אם אנחנו היום לא יודעים לדרוש ביודים במידות, אבל כשהם דרשו ביודים במידות היה המון המון גמישות, המון מרחב, המון מרחב.
מדהים.
אפילו בתורה זה כך.
גם וגם, כן.
הפוסק שבאים אליו,
הפוסק שבאים אליו,
השואל וכל זה, הוא יודע למצוא את הגמישות.
אתם יודעים, אנחנו היום בדור של השתבח, שמו דור של תשובה.
בא לך, בא זוג שהגבר חזר בתשובה והאישה לא, או הפוך, האישה והזה לא.
כך נגידה ללכות שבת,
ללכות שבת, בסדר?
אז הגבר חזר בתשובה,
בא אליו הילד, אומר לו, אבא, אני אכול את האוטו לשעה ל...
אכול את האוטו?
אסור.
תתן את האוטו, מה תעשה?
שאלה, נכון?
אחי, פוסק, יגיד לך מה לעשות.
ועושים את המפתחות באיזה מקום שיודעים, ותעשה כזה ככה, מוכרי כך, בסדר?
לכן דברים מן הסוג הזה, דברים שאי אפשר להגיד אותם, אולי לא יצטרך להגיד את זה גם פה,
דברים שאי אפשר לכתוב אותם,
אבל הם קיימים.
הם קיימים.
יש מרחב של גמישות.
אני חוזר חזרה לסיפור, בעניין מערכות היחסים והאינטראקציות בין אנשים.
זה מאוד מאוד חשוב, היכולת לזוז, לנוע, לא סתם
החלקיק הכי, תקן אותי אם אני טועה, סגי, בענייני פיזיקה,
החלקיק הכי מרתק בתוך הגרעין, שהאלקטרון,
הוא יכול להיות בשתי מקומות בטר ממונה אחת.
ככה, פלא כזה, אפשר להיות גם וגם, ככה, להיות גם להחזיק את האידיאל אבל גם לגלות גמישות ביישום שלו.
רבי אלעזר ביקש סליחה
אבל הוא היה גמיש,
והנוקשה המכוער לא הסכים לשום גמישות, לא,
ככה זה יהיה, שום דרך אחרת, רק ככה.
על זה אומרת הגמרא לעולם,
גמרא חדה מאוד, היא מכריעה בדבר,
לעולם יהיה אדם רך קקנה ואל יהיה קשה כאלה.
זה הדרך.
גם בחינוך,
וגם בזוגיות, וגם במערכות יחסים, תמיד
להיות רך קקנה ולא קשה כאלה.
נוקשות, פולידה נוקשות, והיא לא הולכת לשום מקום.
רקות, מישהו, רגע, אני ככה,
מביאה איתה ברכה.
רבותיי, זו כנראה המחלוקת, יש מחלוקת לגבי
הבריח התיכון,
המבריח בין הקירשים.
יש דעות שאמרו שהבריח התיכון היה בעצם שלושה בריחים, בריח,
מתוך הקרשים, עוד בריח, עוד בריח.
אבל יש מדרש שאומר שזה היה בריח אחד שהיה בנס מתקפל.
כלומר, מה שמעמיד את כל המשכן
זה מוט שיודע להתקפל,
שיודע להיות גמיש,
כמו עמוד שדרה.
זה מחזיק את הכול.
שנזכה לתרקים כקנה, ולא קשים כארז, אמן ואמן.
שלא יבלבול אותנו לכל דבר, אפילו אדם כאילו זה,
אך כקנה.
אתה מבין? לפעמים אדם היה צריך לדבר.
אדם היה צריך לדבר...
קרה לי קמפיין, היה צריך לדבר באיזה מקום, 20 דקות. הגעת, הדובר לפניך, דיבר, דיבר, דיבר, דיבר, יש לך 5 דקות.
מישהו קשה כערב, אמר, חבר'ה, הזמנתם אותי כאן ל-20 דקות?
יש לי 5 דקות? אני לא מדבר.
אמרנו, כל כך הדברים הולך.
יכול להיות דבר כזה?
הוא טרח ככה, אדם, 5 דקות. אני חמש דקות יכול לדבר,
או שהייתי צריך לדבר ב-20 דקות, ואדרבא, כנראה יצא יותר מעניין.
סיפר לי איזה רב, חבר, שהוא נסע לחוץ לארץ לאיזה הרצאה על אתיקה,
ולפניו הייתה איזה מרצה שהעבירה מצגת עם 180 שקופיות.
והשאירה לו שתי דקות בערך.
אבל בשתי דקות האלה הוא דיבר,
וכל הכנס הזה כולם דיברו על ההרצאה שלו.
דחקה קנה.
שנזכה לזה, אמן ואמן.
אם תהיו...
