טוב, חברים, שלום וברכה.
אנחנו בשיעור הקדוש נפש הפרשה,
שהעניין שלו זה ללכת עם הזמן, לחיות עם הזמן.
עבודת הנפש בגלל הפרשה,
והפרשה היא פרשה דרמטית, כן?
עבודת עובדות,
יש בה מתח, יש בה אירועים דרמטיים, יש בה...
ואנחנו ננסה לבודד היום רגע אחד בעקבות
שפת אמת פצצתי.
אין לי מה להגיד.
על גבי השפת אמת אנחנו גם נראה דגל מחנה אפרים,
שאני חושב שיכול לתת לנו
עבודה טובה, כל אחד מאיתנו בדרך החסידות,
וקראתי לזה רגעים של היפוך.
רגעים של היפוך.
קצת לפני הנושא המרכזי,
אתם יודעים, מה שמחפשים בחסידות זה הרבה פעמים את מעגל הנפש.
כשקורה משהו במעגל הנפש,
אז אנחנו נראה על זה
הרבה פרשנות חסידית.
ויש כאן בפרשה אצלנו הרבה מאוד נפשות שפועלות.
יצחק ורבקה, בעבר דיברנו, אם אתם זוכרים, על התפילות שלהם אחד על השני.
ואחרי זה יעקב ועזב,
סתיו זועק זעקה גדולה ומרה עד מאוד.
יש לזה משמעות.
אחרי זה יעקב בורח.
ויש כל מיני אינטראקציות, יש את יצחק ורבקה.
וברכות.
אני רוצה להתחיל מאיזו אינטראקציה אחת שהיא קשורה להמשך.
פסוק
בתחילת הפרשה, ויתר יצחק לאדוני אנוכח אשתו כי הכרה היא ויתר לו אדוני ותער רבקה אשתו. ויתרצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי
ותלך
לדרוש את אדוני.
מה זה אם כן למה זה אנוכי?
מה זה ה...
אז רשי אומר אם כן למה זה אנוכי
הבאתי כאן את הרמב״ן שהביא גם את רשי
ותאמר אם כן למה זה אנוכי אם כן גדול צער העיבור למה זה אנוכי מתפללת ומתאבע להיריון
לשון רשי.
אם כן, מה, אם כזה קשה, אז מה אני צריכה הרעיון?
הרמב״ן חולק על זה,
ומכאן את אבן עזרא.
היא אמרה, כי שאלה את הנשים אם הראי להם ככה, ותאמרנו לא. זה הרעיון הראשון שלה, היא לא יודעת.
ואת אומרת, אם כן, הדבר והמנהג, כלומר,
אם הרעיון לא אמור להיראות ככה,
למה זה אנוכי בהיריון משונה?
טוב, גם את זה אומר הרמב״ן, הוא לא כל כך אוהב,
כי הכתוב חסר בינינו שלם בפירוש הזה.
והנכון בעיניי, כי אמרה, אם כן יהיה לי,
למה זה אנוכי בעולם? כלומר, כל כך היה קשה לה שהיא כמעט שאלה את נפשה למות. אם כל כך היה רעיון קשה, איך אני אשרוד אותו?
הלוואי אינני שאמות או שלא הייתי.
כתם כאשר לא הייתי אהיה. למה זה אנוכי?
טוב, מצוקה.
הרמב״ן מתאר כאן מצוקה קשה.
מה זה ותלך לדרוש את השם?
מה עושים כשיש מצוקה?
רש״י אומר,
לאן היא הלכה?
לשון רש״י להגיד מה יהיה בסופה.
הלכה לאיזה נביא,
נכון?
והוא יגיד לה, מה?
ואז הנביא, שם או עבר, אמר לה, אל תדאגי, שלח תאומים וכל הדברים האלה.
אוקיי, אז מה?
אני שואל לפי רשיון, היא הלכה למישהו והוא אמר לה,
אז עכשיו היא הפסיקה לכאוב לה?
איך?
לא הבנתי?
מה למה יש צפון?
מה, היא חושבת שזה לא ייגמר?
אז אם אני מדייק את דבריך,
המשפט הידוע, מי שיש לו מה יכול לעשות איך.
מכיוון שהיא מבינה עכשיו
מה קורה אצלה, היא מקבלת כוח לשאת את הכאבים האלו, הרי הכאבים לא הפסיקו,
הם לא הפסיקו להתרוצץ.
אבל כשאתה מבין למה,
אז אתה אומר, אוקיי, אז אני יכול, תראו מה זה, ממש תובנה פשוטה,
שאם אדם מבין מה הוא עושה, במקום נהיה לו יותר כוח.
לסחוב וכל הדברים האלו.
הרמב'ן,
הרמב'ן אומר למשהו אחר, נפלא בעיניי.
הרמב'ן אומר, הוא חולק על רשי,
ולא מצאתי דרישה אל אצל השם רק להתפלל.
כתעם דרשתי את השם וענני,
דירשוני וחיו,
חי אני אם ידרש לכם. אומר, ותלך לדרוש את השם? רכה להתפלל.
אז לפי הרומן זה זמין, אדם יש לו איזה קושי, איזה מצוקה, מה תעשה?
הלך תתפלל.
אנחנו, אין לנו נביאים היום, אנחנו לא אומרים לאיזה נביא שיגיד לנו מה.
אין לנו נביא, יש לנו אוטרסם, אין לנו נביא.
מה מבקע עשתה לפי הרומן? חכה להתפלל?
תפילה זמינה. ואז
ויאמר אדוני לה שני גויים בביתך ושני לאומים ממאיך יפרדו
זה מענה לתפילה.
הוא גם מתפלל ומקבל מענה. לפעמים המענה הזה
הייתה נביאה, אז הקדוש ברוך הוא התגלה אליה.
אבל יכול להיות שהמענה הזה יהיה איזה מין תובנה שנופלת לאדם.
אדם מתפלל לקדוש ברוך הוא אומר לו, נותן לך מענה.
משהו מתיישב על הלב.
ולפעמים התפילה עצמה היא זאת שמועילה. בסדר?
אז זה רק איזו פתיחה כזאת להבין מה קורה כשיש איזה מצב מצוקה, מצב זה.
אז הכאב הוא אותו כאב, אבל ברגע שיש לנו איזה פשר לכאב,
בין אם זה על ידי תפילה,
בין אם זה על ידי צדיק שאומר,
מיד נהיה הרבה יותר כוח לשאת את הקושי,
את הכאב ואת הצער, נכון? אני חושב שכולנו מרגישים מידה מסוימת,
אולי,
אולי של איזה נחמה כלשהי על מה שקרה בשמחת תורה,
שאנחנו אומרים לעצמנו, אולי הקדוש ברוך הוא ריחם עלינו,
בטוח הוא מרחם, אבל להקשר הזה אולי כן,
ועורר אותנו עם סטירת לחי לפני שחטפנו מספרת לפנים בצפון, נכון?
פתאום, אז אתה אומר, רגע, שנייה, אם זה ככה,
הקדוש ברוך הוא העיר אותנו, אבל אם היה מה שחקר לנו בצפון,
פתאום זה מקבל איזה פשר, הוא מקבל פשר, אנחנו מקבלים יותר כוח
לשאת את האתגר, בסדר?
זה רבקה, למה זה אנוכי?
למה זה אנוכי, כוונה, למה זה, אני מנסה להחזיק את הסיטואציה לבד?
מה, אני אבו עלי, גיבור? כן, יש לך קושי.
השם יתברך פה, תתפלל אליו, תבקש ממנו. לא, אני אסתדר לבד, לא, אני זה, כן.
כמו גברים, עכשיו הווייז לא עובד, וחלק מהמקומות.
אז עכשיו בשביל גבר, לפתוח את החלון ולשאול,
איך מגיעים לאיזה מקום?
הוא יעדיף לנסוע, היסטוריה יגיעה ללבנון ולא לשאול.
כן, מפה, פעם היה מפה.
לאטלסים האלה.
לא, תשחרר, למה זה אנוכי?
תתפלל לקדוש ברוך הוא, תשליך עליו, אשליך על השם יאהבך.
אז זה פתיחה.
הסיטואציה הבאה,
שמנכיחה איזו דרמה אנושית, קושי,
זה האירוע של הברכות.
גם ככה זה אירוע,
ממש קוראים, אתה קורא את זה במתח,
אבל התורה גם דואגת להדגיש שכל קורה, נכון? והיה אח,
יצא יצא יעקב,
והנה עשו אחיו בא מצדו, הכל קורה כהרף עין, בדיוק הוא יוצא, בדיוק הוא נכנס,
כל הדברים האלה, נכון?
בוא נקרא את הפסוקים כולם, כי שיהיה לנו ככה קצת מול העיניים, לא הבאתי את כולם.
כן, אז יצחק קורא לעשר, הולך לצות, הוא מכיר את הפסוקים, נכון, וכל זה.
ויבוא אל אביו, ויאמר ימיני בני מיעמי אתה בני,
ויאמר יעקב אל אביו, אנכי עשה בכורך,
עשיתי כאשר דיברת אלי, קומנה שבה ואוכלה מצידי,
בעבור תברכני נפשך, ויאמר יצחק על בנו, מה זה מיהר אתה למצוא בני?
כי יקרא וכולי, בקיצור היה יצחק אוכל וכל זה, מברך אותו.
גישה הושקע לי, שאנחנו מרגישים את המתח, אולי עוד רגע יצחק יגלה מי זה, וכל זה, נכון?
כל כל יעקב וידיים יעשיו, גם הכל הוא מאוד מאוד דומה. אצל תאומים,
הכל יכול להיות מאוד דומה, בסדר?
אגב,
לא בטוח שיעקב ועשיו לא היו תאומים זהים.
יכול להיות שהיו תאומים זהים,
רק שלעשיו היה הרבה שיער, בסדר?
בראש שלנו עשיו הוא כזה,
לא יודע, על רחל ולאה הרב קאשר מביא שהם היו תאומות זהות, מה שמסביר את הבלבול ביניהם.
אבל גם אם יעקב ועשו לא היו תאומים,
כן, הכל יכול להיות מאוד מאוד דומה,
עדיין דומה, אפילו שהכל הוא כל יעקב עדיין דומה לעשו.
לא יודע,
על רחל ולאה כתוב במפורש
שהם היו תאומות זהות.
מה?
כן. אתה תאום זהה, בדיוק, יש לנו כאן בכיתה תאום זהה.
אתה יודע שיש כל מיני סוגים של תאומים זהים.
יש תאומים זהים תאומי מראה
שההוא שמאלי, הוא ימני, אבל הם זהים.
השיער שלו לפה, ההוא השיער שלו לפה.
ויש תאומים זהים לגמרי, אתה צודק, נכון. לכאורה הם לא תאומים זהים. אבל כל פנים הכל ביניהם, הכל שלהם אולי...
המתח בשיאו,
ואז הוא מברך אותו, והנה הפסוקים הדרמטיים.
ויהי כאשר כלא יצחק לברך את יעקב, והיא אך יצא יעקב מפני יצחק אביו ועשו אחיו ואמי צדו.
ויעש גם הוא מתאים וכו' וכו'. מי אתה?
ואז הפסוק לו, בדף שלכם כבר, ויום לא יצחק אביו, מי אתה?
ויאמר, אני בנך בכורך עשו.
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד.
אחרי זה יהיה לנו זעקה גדולה עד מאוד של עשו. זעקה גדולה ומרד. זאת אומרת, כאן יש לנו חרדה גדולה, פחד,
רעדה. אתה רוצה להבין למה?
ויאמר, מאיפוהו הצד ציד.
ויאב אלי ואוכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה.
טוב, למה יצחק כל כך
פחד. ממה הייתה החרדה?
רש״י מביא כאן שני פירושים.
פירוש אחד,
מה הפירוש הראשון שרש״י מביא?
מה?
הפירוש השני שהוא ראה גיהנום פעורה תחתיו. מה הפירוש הראשון?
דמיה. או!
אומר, תזכיר לי. ליאם. ליאם, כן, אני אומר לך. ליאם. לא יישא, לא יהיה עוד מלחמה, כן.
אומר לנו ליאם,
רש״י מרגיע אותנו.
תקשיב, חרדה זה לא כמו שאתה מפרש חרדה.
התפלאות, התפלאות זה בתוך הטווח הלגיטימי. אה, מה, הייתי בטוח שזה עשו, איזה קטע, איזה הפתעה. בסדר, הוא מקטין.
בפירוש השני רשי אומר, לא, לא, לא, לא הבנת.
זו הייתה חרדה,
כי יצחק ראה גיהנום פתוחה תחתיו.
גיהנום?
מה כבר הוא עשה?
נגיד שהוא טעה,
ולא בירך את האדם הנכון שזה גיהנום?
בסדר?
קצת מוזר.
אז קודם כל,
אנחנו מבינים שגיהנום וגן עדן,
זה לא איזה הגדרה, לפי רש״י זה הגדרה מה זה גהנום.
אתם מבינים גהנום, זה מקום ששורפים בו את ה... תרשיב, לא.
גהנום זה המקום שבו אתה מבין
שפספסת בגדול.
ביג טיים.
זה לא חייב להיות עבירה, זה גם יכול להיות חטא, החטאה.
ועכשיו יצחק מבין, קודם כל יצחק מבין ברגע הזה שהוא הכניס את הילדים שלו לסחחורת,
אבל הוא מבין ברגע הזה שהוא טעה, לא רק עכשיו,
לא כעת הוא טעה, אלא
לכל אורך הדרך.
זאת אומרת, הוא לא טעה עכשיו,
יוסף כבר בן 40 בגיל הזה,
הוא מברך אותו,
ויעקב.
הוא לא רק טעה עכשיו באיזו סיטואציה מקומית, הוא מבין שהוא עכשיו טעה
אחורה 40 שנה.
מי הבאים בתור שיחרדו חרדה גדולה?
האחים.
כי כשהם יעלו בדעתם, אז הם מבינים שזה לא רק עכשיו שהם יסתמכו אליו, הם 22 שנים חיים בטעות.
טוב,
אז זה פשר החרדה, אומר המדרש,
שני מקומות,
ויחרד יצחק חרדה גדולה, התכתיב, חרדת אדם ייתן מוקש ובוטח בה' יסוגב.
חרדה שחרדה רות לבועז, שנאמר, ויחרד האיש והילפת,
ייתן מוקש, בדין היה לקללה,
אלא ובוטח בה' יסוגב.
נתן בלבו וברכה.
ויאמר ברוכת לה' בתי.
חרדה שהחריד יעקב ליצחק,
שנאמר, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד. כלומר, אני בא להגיד שהפסוק שם את הדרמה,
דרמה, לא כמו שרשי אומרו בפירוש הראשון,
אלא יותר כמו הפירוש השני.
הפסוק שם את הדרמה הנפשית של יצחק ברף הגבוה ביותר. יצחק מבין שהוא טעה ביג טיים.
הוא לא הבין את הסיפור בכלל,
ועכשיו יעקב קיבל את הברכה, ועשיו לא יכול לקבל את הברכה שיעקב קיבל, והכל...
אז חרדה כזאת,
רכיאת יצחק חרדה גדולה מאוד, ייתן מוקש בדין היה לקללו. המדרש אומר שיצחק עשה לקנא את יעקב,
ופתאום
הוא התגבר.
בוטח בהשם יסוגב שברכו,
ואמר גם ברוך יהיה. אני רוצה רגע להתעכב מבחינת
השיעור שלנו היום על האירוע הזה.
מה, עוד פעם, זה יצחק אבינו.
יצחק גם ככה הוא עמדה את הביטוי והיה בעקדה וכל הדברים האלה, אבל זה נכתב כדי שנלמד
מן הדברים האלו. מה קורה לנו כשהתוכנית שלנו משתבשת, אבל בגדול לא אוטובוס פספסתי ויבוא אוטובוס אחריו?
פרסה.
סגי, ברוך הבא.
געגענו, יש פה עוד סאגי. בינתיים היה פה כוננות, העלינו מחליף.
אז בסדר,
מה קורה לנו כשמשהו משתבש?
כשמשהו משתבש.
אז בואו נראה. המדרש,
אנחנו ככה חותרים לשפת אמת פה, המדרש,
הרי בואו נגדים עוד טיפה משהו, בסדר?
הפרשנים כאן אומרים בחסידות שלפני שיצחק
רצה לברך את עשיו,
הוא השתמש בכל החושים, חוץ מהראייה שהוא עיוור,
הוא ביקש מיצחק שיביא לו מטעמים, זה חוש הטעם.
אחר כך הוא מישש את מי שהוא חשב שזה עשיו,
חוש המישוש.
אחר כך הוא הריח את בגדיו, אחרי זה הוא שמע את
קולו, נכון?
איזה עוד חוש חסר לי?
דיבור.
לא, אמרנו ראייה לא.
אה? ראייה אמרנו לא.
אז הוא שמע את הקול שלו משש, הריח וטעם.
יצחק מגיע לברך את ה... הוא מגיע כל-כולו, עם מה שיש לו. ראייה אין לו, אבל הוא מגיע בכל העוצמה.
זה לא שהוא עשה כאן, אתה יודע, לפעמים אתה...
אתה הולך כזה, אתה הולך רגיל, ופתאום הוא פספס את זה. לא קרה כלום.
אז לא קרה כלום.
אבל לפעמים בן אדם הוא רץ.
הוא רץ עם כל הכוח והעוצמה, פתאום בוף, הוא לא שם לב שהיה שם
אצלנו בבניין, יש שמו על הזכוכיות של הלובי,
שמו כאלה מדבקות עגולות, למה? מה קרה?
איזה ילד, מה?
רץ ובכל הרבק נכנס בזכוכית, שבר אותה ונחתך וכל הדברים האלה, הוא לא רוצה.
אז יצחק מגיע בכל העוצמה לברך, עם כל החושים, הכל, בכל העוצמה, טעימה, ריח, זה הכל הכל,
ובשנייה אחת בום, הכל מתפוצץ.
שנייה אחת, כל החושים שהוא היה פותח שהולכים לכאן, פתאום הוא גילה שהולכים לכאן.
מה קורה ברגע הזה?
זה אובדן שליטה.
פתאום אתה מבין ש...
ומישהו,
יצחק,
אוקיי, זה לא עשיו, אז מי זה יכול להיות?
אין מישהו אחר, הוא יודע היטב מי זה.
מה קורה כשאנחנו מאבדים שליטה?
וכאן זה מתואר,
לזה קראתי רגע היפוך.
זה לא טעות, זה אובדן שליטה.
באת בכל העוצמה לכיוון מסוים,
ופתאום,
עכשיו, זה יכול לקרות בכל מיני סיטואציות.
בסדר? לפעמים אתה מגיע למישהו, אומר לו, שלום.
הוא אומר לו,
קצת קורה לי עכשיו, כי יש לי כפיל, אתם יודעים. או שהוא יש, לא כפיל, או לי יש כפיל, אני לא יודע, אנחנו כפילים אחד של השני.
הרב אליאב תורג'מן,
הבן של הרב תורג'מן,
אז
כנראה אנחנו דומים. יש לי תמונה איתו, אני מבין למה אנשים, בקיצור, מלא אנשים מתבלבלים.
הוא מקבל מחמאות על שיעורים, ואני מקבל מחמאות על פעולות של איגוד רבני קהילות.
לא מזמן מישהו תופס אותי, ודיבר איתי, וכל ההתלהבות.
ולאן היה לי נעים להגיד לו שזה, מרוב שזה, לא ייבשתי אותו, לא אמרתי, זרמתי עם הדמות.
אפילו אבא שלי שלח לי תמונה, הוא אמר לי, היית בכותל, וזה היה שם תמונה, אמרתי לו, לא זה.
אז הפעמים אתה, פתאום אתה מגלה, אה, זה לא אתה,
אתה יודע, אתה לא בטטת לו כזה שיעור למלחם בקצה האצבעות, באת עם כל חיים, כל ההתלהבות, פתאום אתה מגלה, זה לא האירוע.
אוקיי, מה קורה כאן?
אז המדרש, יש כאן מדרש נפלא,
שהוא יהיה נוקת המוצא שלנו, ואז תראו חשפת אמת,
הופך לנו את הראש לגמרי.
אומר המדרש, נפש כי תחטה, אתה מוצא שלושה דברים ברשותו של אדם,
ושלושה אינם ברשותו.
איברים הכוונה, כוחות, איברים.
אלו ברשותו, הפה, הידיים והרגליים.
הפה, אם מבקש האדם לומר טוב או רע, אומר.
אם רוצה אדם לדבר נבלה, מדבר.
אם רוצה לעסוק בתורה, עוסק.
הידיים, אם רוצה לעסוק בהם במצווה,
בצדקה, מתעסק, אם הוא רוצה לשפוך בהם דם, שופך, אין לו מי שיכריחנו.
נכון?
והרגליים,
אם הוא רוצה ללכת לבית הזנות או רוצה ללכת לבית הכנסת, אין לו מי שיכריחנו.
ושלושה אינם ברשות האדם, ואלו הם האף,
העיניים והאוזניים.
האף עובר בשוק במקום עבודה זרה ומריח קטורת של עבודה זרה שלא בטובתו, אין לו ברירה.
בדיוק השבוע שאלתי שאלה בהלכה, האם כשהוא בשבת נמצא באיזה חדר
ומישהו מנגן, היינו צריכים לצאת מהחדר.
מה אתם רואים?
בכל הרי לא צריך.
גם קול אין בו הנאה ממשית, גם נגינה זה לא איסור מלאכה.
זה חוכמה ולא מלאכה.
אז זה,
והעיניים עובר בשוק במקום עבודה זרה, ורואה עבירה
שלא בטובתו,
והוא מתחייב. האוזניים עובר באדם בשוק ואין כוונתו לשמוע בזיונו ושומע הכרחי. כן, הוא חייב, מקדמים אותו אז הוא שומע.
אוקיי, אז חלוקה.
אז כאילו, המדרש בא להגיד, טוב, מה ששלך, שלך, תיקח אחריות, מה שלא, אז לא, בסדר.
אבל אז המדרש אומר, רגע, רגע, שנייה.
גם מה שברשותך, אפשר לקחת לך.
אפשר לקחת לך.
אף הפה,
אמרנו שהפה זה חלק מהדברים שברשותנו, נכון?
שהוא ברשותך,
אף הוא אינו ברשותך, אם תתחכם יותר מדי.
הלא תראה כי בלעם בא ברצונו לקלל את ישראל,
ולא היינו יכול הקדוש ברוך הוא.
אמר לו, רשע,
אתה חושב כי הפה ברשותך?
אמור מה שאני אומר לך.
באת לקלל? ברך.
שנאמר ולא אעבר השם אלוהיך לשמוע אל בלעם,
ויהפוך השם אלוהיך לך את הקרעה לברכה,
להודיע אפילו אותם שברשותו של אדם אינם ברשותו.
אוקיי, אז אני חושב שאני אעוד לכם לאור המדרש הזה.
מה המצב האופטימלי?
ברשותו או לא ברשותו?
ברשותו.
אם עונש, אז מה עושים? בתור עונש, מה אפשר לעשות?
מה?
לקחת לך את מה שברשותך, כמו שלקחו לפרות הבחירה.
כמו שלקחו לבילעם את הפה.
זה בתור עונש. בתור שכר, מה יכול להיות שיהיה?
בתור שכר,
שהכל ברשותו. אומר,
אלי סיני, אני אצא ממשכונה, לא?
יפה.
אלי סיני,
דותן.
אז באמת,
כתוב ככה.
אתם יודעים, יש עכשיו בשוויץ מבצע בוא נהרוג אחד את השני.
מכירים את זה?
כן.
שווייץ זאת המדינה הכי מתקדמת ב...
איך זה נקרא?
אמנזיה, זה נקרא? לאיך זה נקרא?
אוטוליזיה.
כן, אוטוליזיה.
זו המדינה הכי מתקדמת.
מרוב דיכאון, מרוב שאין להם צרות, אז אין להם מה לחיות.
אז שם איזה אחד המציא קפסולה כזאת, זה נראה כמו חללית כזאת, שאתה נכנס לתוכה, שוחד, לא אתם, כן, הגויים,
גם שבן נכנס, שוחד.
אומרים לך, האם אתה מודע למה אתה עושה? כן, אני מודע. האם אתה מבין שזה בלתי... כן, אה, לוחצים ואומרים.
אז נכנס לכפתור,
סגור, כן? מתחיל להשתחרר חנקן, נרדן, קרובה חמש דקות, מת.
בסדר.
בדיוק בגלל זה,
התורה לא נתנה לנו,
הבורא התברך, לא נתן לנו שליטה על המערכות החיוניות. לא על הלב, לא על הנשימה.
אנחנו לא שולטים על זה.
למה? אדם היה קם בבוקר בדיכאון, טוב, אין לי כוח היום,
טוב, זהו, לא רוצה לנשום.
עדיין ישנם אנשים כמו בשוויץ, וגם לא רק
שמחליטים חלילה ליטול את חייהם.
אבל אם זה היה מסור לנו,
זה משבר כזה קטן, טוב, יאללה, אנחנו לא מספיק אוהבים את החיים, ולא מספיק קשורים בחיים שניתן למסור לנו לשליטה
את הדברים שקשורים לחיים עצמם.
זה על כוחך אתה חי. אדם יש לו אינסטינקט נשימה, הוא חייב לישון.
אדם יש לו כל מיני דברים, הוא חייב.
עוד פעם יש כמובן מקרים נפשיים,
וכולי וכולי, לא דנים אף אחד וכל זה, אבל בגדול זה העניין. אם היינו שולטים על מרכז הנשימה כמו על העיניים, אז כנראה היו יותר אנשים שהיו מחליטים לוותר על החיים.
אז כתוב בספרים שלעתיד לבוא,
הקדוש ברוך הוא ימסור לנו גם את זה.
גם את החיים, גם זה יהיה ברשותנו.
קצת כמו שכתוב, קצת, יש לזה רמז,
במדרשים על אהרון הכהן, איך אהרון נפטר? זוכרים את המדרש?
אמר הקדוש ברוך הוא לאהרון, אהרון עלה למיטה, עלה למיטה, פשוט ידיך פשט קמוץ פיך תמץ,
עצום עיניך עצר ונפטר.
כך כתוב במדרש, ואז כתוב מיד חמד משה לאותה מיטה.
עכשיו אני גם רוצה להגיד ככה,
אהרון הוא בחר,
כאילו, הגיע הזמן, תקשיב, אין לך עוד מה לעשות פה בעולם הזה, אין לך מה, לגמרי השליחות, אתה רוצה סתם להסתובב פה?
לבזבז את הזמן? חבל, כאילו גמרת, זהו, 123 שנה,
כל השליחות שלך מצית, זהו. אז אהרון עולה למיטה, ועושה ככה, ועושה ככה, ועושה ככה. צדיקים, גם משה רבנו ככה.
בסדר?
מה, מה?
לא, בשכר הוא נותן לך את הבחירה.
בשכר, בצד של השכר,
כרגע בשלב הזה של השיעור, תכף נהפוך את זה,
לכאורה, אז אנחנו נקבל שליטה על כל הכוחות שלנו, לא רק על הפה, על העיניים ועל הרגליים,
ועל הפה, על העיניים, ועל ה...
סליחה, הפה,
רגליים וידיים, לא רק עליהם,
אלא גם על העיניים והאוזניים והלב והנשימה והכל והכל.
זה הסחר, לכאורה.
עד כאן,
זה כאילו פשט המדרש.
בא רבינו השפת אמת,
הוא הופך לנו את הראש.
וזה הסוד של היכולת להגיד גם ברוך יהיה.
אנחנו הולכים בסוף השיעור הזה ליהנות מהטעויות.
תגידו לי, כשעשיתם טעות,
ולא טעות שנבעה מסתם,
לא בדקת, לא תכננת וקרת לך טעות,
עשית משהו כמו יצחק,
יצחק תכנן את הברכה לעשו,
אמר לו מה להביא, השתמש בכל החושים, ופתאום מתברר שזה הכל הפוך.
אז כשקורה טעות, מי עשה את הטעות הזאת?
מי עשה אותה?
מי?
לא.
הקדוש ברוך הוא. כשאני עושה, אז אני עשיתי.
אבל שזה טעות, זה בטוח לא אני. אז מי עשה?
זכיתי להתגלות אלוקית.
הקדוש ברוך הוא עכשיו מתגלה דרכי. הרי אם זה היה תלוי בי, בטוח לא הייתי עושה את זה. אני יודע,
תראה, אני תכננתי הפוך.
אני עבדתי שזה יהיה הפוך. פתאום הקדוש ברוך הוא סיבב,
ועכשיו ברגע הזה זכית להתגלות אלוקית. מה תגיד?
גם באו-איך יהיה?
אנחנו תכף נדבר על המילה יהיה.
תראו מה אומר השפת אמת. חבר'ה, זה שפת אמת לפנים, זה לשים אותו
על לוח ליבנו. רגע, עוד לא ראינו את השפת אמת, שנייה, ואז תשאל, בסדר?
אומר השפת אמת במדרש,
כי יש איברים שהם ברשות האדם,
ואם האדם זוכה, אנחנו מה אמרנו כשפרשנו את המדרש?
אם האדם זוכה, אז הכל יהיה בשליטתו.
זה תורה של מסתגדים.
אכסידוס.
ואם האדם זוכה, גם הם אינם ברשותו,
רק ברשות השם יתברך.
כמו שהיה ביצחק, אף שטעה לברך את עשו,
והוא הלך על זה בכל הכוח, כמו שאמרנו, בכל העוצמה,
לא עלתה בידו.
והוא על ידי מסירות נפש באמת אליו יתברך.
כמו יצחק בעקדה. לא הבאתי את זה כאן, אבל יש תפילה מרבי נחמן, אתם מכירים?
רבי נחמן היה קם כל בוקר ואומר, ריבונו של עולם, אני מוסר את כל התנועות שלי אליך.
שאתה תוביל, לא אני.
אבל אני מוסר את כל התנועות שלי, את הישיבתי,
עמידתי, הליכתי, הכל אני מוסר את זה אליך.
הוא אומר את זה מראש. כשאדם מוסר את זה,
יש סיכוי, קיים סיכוי,
שתוכניותיו משתבשות, הוא לא יקלל.
זה האוטובוס הזה, למה הוא איחר, המוביט אמרתם? כאילו, יש לך הרבה לתעצבן.
יש לתחות את עצמן על המוביט,
על האוטובוס, על הפקקים, על הזה, לא, בוא נגיד, אוקיי, האוטובוס לא הגיע, או איחר, או לא יודע מה,
בסדר, גם ברוך יהיה, בוא נראה,
סקרנות, בוא נראה בזה, מה הקדוש ברוך הוא עכשיו רוצה להכין לי,
בסדר?
אתה עושה איזה משהו, מתכנן, משהו הכי הכי, נכון?
בוא נראה, בוא נראה לאן זה הולך.
קרתה כאן איזה טעות.
אומר השפת אמת,
וולדה מסירותו שבאמת אליו יתברך כמו יצחק בעקדה, אם כן רוצה באמת
שלא להיות ברשות עצמו ורצון יראה אב יעשה.
וכן בכל אדם,
כפי קבלת מלכות שמיים בכל יום בבוקר בלב שלם,
קריאת שמע של שחרית.
אנו אומרים, קבלת מלכות שמיים, נכון, שמע ישראל,
שם אלוקינו השם אחד,
צום ארום ונחיר, מורים ואלה, נכון, שמע ישראל, אנחנו מקבלים או מלכות שמיים.
אז כפי שאדם מכוון בקריאת שמע של הבוקר,
עול מלכות שמיים,
להיות בטל באמת כל הרצונות כרצונו,
יוכל לפעול שלא יצא מרשות השם יתברך כלל.
שגם האיברים שאני בוחר, שיש לי בהם בחירה,
גם הם יהיו מנוהלים על ידי השם יתברך.
אני אתן לכם דוגמה, בסדר? לפעמים,
אני משתדל לכלות את השפת האמת הזאת.
קרה הרבה פעמים,
שדיברנו בשיעור בחבורה, התחלנו לדבר,
פתאום הגענו לדבר על איזה או גדול בישראל או איזה גיבור
שעשה איזה מעשה.
יכולנו לדבר עליו.
ואז אמר, אני בדרך כלל רוצה, רגע, למה אנחנו מדברים עליו?
למה אנחנו מדברים עליו?
הגענו לדבר עליו, תבדקו רגע מתי היוצאית שלו.
הרבה פעמים אנחנו נופלים,
אני לא יוצא אתו, היום או השבוע, אה
הוא מזכיר לנו, לא תכננו, זה לא מה ש...
אנחנו לומדים משהו, אני מתכנן מה ללמוד וכל זה. פתאום הוא שאל שאלה, זה זרק מילה, הגענו לדבר פתאום על איזה מישהו, על איזה דמות.
למה הגענו לדבר עליו? מה קרה?
מה?
אולי הוא רוצה?
אז אם אנחנו פתוחים לאפשרות הזאת, שוודאי חבורה שיושבת ולומדת תורה ושכינה שרויה ביניהם, כמו שאומרת המשנה, עשרה שיושבים ועוסקים בתורה וכולי,
קוראים כאן דברים שהם לא מתוכננים, תעצור רגע, תבדוק.
תגיד גם ברוך יהיה.
שנייה, ואז פתאום מגלים, וואי, זה היורצייט, זה קרה לנו הרבה פעמים, חבורה.
הטלא הזה.
אז אומר השפת אמת, זה שייך לכל אחד.
וכן בכל אדם, כפי קבלת מלכות שמיים בכל יום בבוקר,
בלב שלם,
להיות בטל באמת כל הרצונות לרצונו, יוכל לפעול שלא יצא מרשות השם יתברך כלל.
לא, לא.
ונראה שזה עצמו הטעם שעשה כן השם יתברך,
שיהיה ברכה ליעקב על ידי מרמה,
ולא נתן בדעת יצחק לברכו. מה עדיף, שיצחק יברך את יעקב
בצורה ישירה,
או שיצחק יחשוב שהוא מברך את עשיו וברך את יעקב?
האפשרות הראשונה, מי מברך את יעקב?
יצחק. האפשרות השנייה, מי מברך את יעקב?
הקדוש ברוך הוא. דרך יצחק.
יצחק לא יודע שהוא מברך את זה, הוא לא, הוא כאילו,
הוא צינור פה.
עכשיו אפשר להניח שאם יצחק היה מברך את יעקב,
הוא אומר לו, תראה, יעקב, אתה יודע, העיקר זה התורה,
הכי חשוב זה תורה, אתה צריך גם עניינים חומריים וכל זה, אבל העיקר זה התורה, הוא מצמצם את הברכה אולי.
עכשיו, כשיצחק מברך את עשיו, הוא מברך אותו בכל הכוח, בכל העוצמה, והוא בכלל לא יודע שהוא מברך את עשיו, וזה בעצם יעקב.
אז בעצם מי שבירך את יעקב זה הקדוש ברוך הוא.
מה עדיף לקבל ברכה ממי? מהקדוש ברוך הוא? מיצחק.
כשאנחנו טועים,
כשמשהו קרה, השתבש לנו, נכון, יש כזה,
אה...
איך קוראים לזה? סטטוס?
פרופיל? איך קוראים לזה?
המשפט מתחת לתמונה, זה סטטוס?
סטטוס, זהו.
אז הכל משתבש לטובה,
נכון?
הכל משתבש לטובה.
אבל זו נקודת בחירה, משהו ישתבש לך. אתה יכול לקלל, כמו שהמדרש אומר,
זו אפשרות,
לקלל את מי ששיבש, את מי שלא הגיע, את מי שזה...
אתה יכול להגיד, רגע,
אם זה קרה, ולא אני תכננתי,
זה, אתה בטוח הקדוש ברוך הוא, וואי וואי, קודם כל יראת שמיים, הקדוש ברוך הוא נמצא, תגיד לו שלום.
גם ברוך יהיה,
אתם קוראים את זה על מי?
על מי?
על יעקב.
אבל י'ה י'ה זה גם אחד משמותיו העתידיים של הקדוש ברוך הוא.
היום אנחנו קוראים לו י'קווו נכון?
אבל העתיד לברמה כתוב ביום ההוא?
יהיה השם אחד ושמו אחד.
כשאנחנו נוכל לחיות ברובד כזה,
שכל מה שקורה למעלה ויורד למטה, אנחנו מיד מזדהים.
היום יש פער, יש י' ה' זה למעלה,
ו' ה' זה למטה, ויש פער ביניהם. אני נמצא בווה ואני לא נמצא בי' ה'. מלמעלה הכל לטובה, נכון?
כל אחד יודע לצטט בשיעורים הכל לטובה וכל זה, אבל כשזה קורה למטה,
אז אני אומר, אה, אבל זה השתבש, ולמה, וכל הדברים האלה.
אבל העתיד לבוא, שיצחק הוא העתיד,
יהיה י' ה' י' ה'.
יהיה התאמה מלאה, כל מה שבא על האדם הוא יהיה שבע רצון ומרוצה.
אז אומר כאן השפת אמת ונראה שזה עצמו הטעם שעשה כן השם יתברך
שהיה ברכה ליעקב על ידי מרמה.
ולא נתן בדעת יצחק לברכו רק שהיה ברכה בביטול כל רצונו להשם יתברך.
כי אדם המברך בנו,
אף צדיק גמור יש לו נגיעה מצד שהוא בנו.
יצחק, הוא רוצה לברך את יעקב, זה הבן שלו.
אז הנגיעה הזאת קצת מצמצמת.
ולכך היה כאן שלא יהיה רצון יצחק לברך את יעקב,
וכמו שכתוב בזוהר החדוש,
שיתברך מהשם יתברך בלבד.
וגם נראה שוודאי היה ברכת יצחק לעשו באופן שהיה עשו מרוחק מהקדושה,
שאם כל זה יוכל למצוא הארת הקדושה.
כן, כלומר, יצחק, כשהוא בירך את עשו,
הוא רצה לתת לו כאלה עוצמות שעשו ידע למצוא את הארת הקדושה במקומות רחוקים. מצוין. כלומר, כאילו, הברכה לעשו היא כאילו ברכה לבעל תשובה.
מה נותן לו?
של צדיק.
אבל יעקב גם צריך את הבעל תשובה הזה, בסדר?
רק שסבור שאתה יוכל לדעת אדם, ורחז לו נתן לי יעקב ולדורות לזרוע, גם שגם אנחנו רחוקים,
נוכל למצוא את נקודת הקדושה וכולי, וזה כתוב את ברכתי לכך.
מה שם שווה את השייכות לעשו יותר מליעקב, רק שיעקב נתן לו לדורות
לזרוע, ומאיזה נמצא בזוהר הקדוש וכולי. אבל העיקר זה הפתיחה, כן, מה שאמרנו.
אני חוזר על המשפט המודגש, וכן בכל אדם,
כפי קבלת מלכות שמיים בכל יום בבוקר בלב שלם,
להיות בטל באמת כל הרצונות ורצונו, יוכל לפעול שלא ירצה מרשות השם יתברך כלל.
אם עשית ותכננת וזה, מצוין, כל הכבוד. ואם קרתה לך טעות ושיבוש,
ואמרת, צריך להגיד,
ואמרת גם ברוך יהיה,
מעולה. הקב' ברוך הוא בא לבקר אותך.
הקב' ברוך הוא בא לבקר אותך. מדהים.
לפעמים הטעות הזאת נועדה כדי להפוך לנו ללב נשבר, לפעמים אנחנו צריכים משהו שלא היינו מגיעים אליו לבד, לפעמים זו ברכה שאנחנו צריכים לקבל בלי לתכנן,
לכן על זה הדרך, אבל כשמשהו משתבש,
ועוד פעם יצחק נותן לנו כאן דוגמה עצומה, כי יצחק הלך בכל הכוח לכיוון מסוים,
ובאותה שנייה שהוא הבין שזה לא זה, מה הוא אמר, אופס, אוקיי, אני מרים ידם, הקדוש ברוך הוא אתה לוקח.
זה כמו בטיסה, נכון?
שפתאום מישהו אומר, עזוב, המדריך אומר לחניך, אני לוקח.
אז החניך מוריד את הידיים מהסטיק, והמדריך...
אז אנחנו הרבה פעמים ככה, אנחנו הטייסים.
ויש כאלה פתאום שאתה אומר, עזוב, עזוב, אני לוקח.
אם תמשיך להחזיק את העגל, את הסטיק,
לא טוב.
סטיק זה גם, נכון?
אתה מפריע! נכון שיש לו עדיפות למדריך, אבל אתה...
תוריד את הידיים!
מוריד את הידיים, הקדוש ברוך הוא שלך.
כן, אלי.
אבל ביטח שאירי הברכה בביטול טוב,
אבל חפילה,
בביטול כמו נתברך. אתה אומר,
יצחק בריא שהוא מבין, בדיעבד,
זה כשאנחה באמת מגדילת ואומר של חפילה,
כשהיא הברכה בביטול כמו נתברך, כי אדם לא יתברך.
כאילו, זה היה אמור להיות... זה כבר טעם שני.
נראה שזה עצמו הטעם שעשה כן השם יתברך,
שהיה ברכה ליעקב, כן?
כי הוא רצה שהברכה תהיה בביטול גמור,
לרצונו יתברך, ויצחק,
אם הוא היה מברך את יעקב, אז זה לא היה בביטול גמור,
כי יעקב הוא גם הבן האהוב שלו.
כן, בדיוק, בדיוק.
מה קורה באזורי חוסר הידיעה, אזורי הטעויות, אזורי השיבושים?
האם אנחנו ממשיכים להחזיק ולהגיד, אוח, זה השתבש, וכל הכוח?
או להגיד, אוקיי, קרה כאן איזה משהו,
בואו נראה מה הקדוש ברוך הוא לקח אותי, גם ברוך יהיה.
תראו, אומר את זה, כן, שאלתך עכשיו, או, זה הזמן.
אז אני אומר,
אם באמת אדם עשה טעות, כאילו, סתם, לא לקח אחריות.
לא לקח אחריות.
לא, זה, אז אתה עושה הפקת לקחים, למרות שגם שם.
אבל אם אדם עשה את כל מה שצריך,
זה עשה הכל,
סתם, התאמץ, כל הדברים האלה, כמו יצחק.
ופתאום זה השתבש.
אז להחזיק את המחברת וזה, ולהתחיל להגיד,
אוקיי, הפקת לקחים זה לפספס את העיקר.
הקב' הוא נגלה עליך כאן, בטעות, נכון?
ככה אומר רבי נחמן, שהקב' הוא נמצא במניעות.
אנחנו מוסיפים, הוא נמצא גם בטעויות.
בעיקר בטעויות, במקריות, כאילו.
הוא נמצא, הוא נוכח.
והיכולת של יצחק להגיד במקום, יצחק,
זה אותו פסוק.
זה לא שיצחק אמר, מי הוא אומר?
ואז פסוק רב, גם ברוך יהיה.
באותו פסוק, מיד הוא מחליף צעד,
ואומר, אוקיי, הבנתי, הקדוש ברוך הוא, אתה פה לקחת, אני מודה.
זה הפלא הגדול.
זה הפלא הגדול.
זה להתבטל,
הרבה פעמים זה קורה, שאתה...
תראו, דגל מחנה אפרים, והם יצחק מאיפה הצד, וטרם תבוא ואוכל מקול באברכיהו גם באו וחיה. יש לפרש בזה על דרך דאיתא בזוהר הקדוש על הפסוק.
ואדוני בירך את אברהם בכל דא רזה דמהמנותא.
סוד הבכל
וסוד האמונה.
היין שם, והוא שאמר הפסוק, וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק.
אברהם העביר ליצחק את סוד הכל.
מה זה כל?
כל מה שבא אליי, אני, הוא מה שמתברך.
הכל.
הטוב
שאני רואה.
הטוב שאני לא רואה, הדברים שתכננתי,
הדברים שלא תכננתי.
הכל מגיע ממה שמתברך.
חלק מהדברים אני יודע, וחלק מהדברים אני אומר, גם ברוך יהיה.
הוא כאילו מתרגם בחוכמה.
הוא בא בחוכמה.
אני אנסה לפייס את עשיו, בסדר?
אספר לכם סיפור. לפני היה לנו בת מצווה לבת שלנו, שהיום הוא פה בת 18,
כמה,
ובת מצווה היה,
אתה יודע, בת מצווה זה אירוע,
מכל ההסמכות המשפחתיות, בתמותה זה האירוע הכי מסובך.
בר מצווה, יש תוכנית, פרשת שבוע, פילין, דרשה, זהו.
חתונה, חופה, זו התוכנית. בתמותה צריך להכין תוכנית.
רעיון, קונספט.
זה גם גיל כזה שהם לא יודעים מה הם רוצים.
טוב,
התוכנית אצלה היה סביב ארץ ישראל, היא נולדה בניסן, ארץ ישראל, כל זה.
אז תכננו מה שתכננו,
והזמנו את החברות שלה לשעה שבע,
משפחה בשבע וגם את החברות נגיד לשבע וחצי,
ותכננו שתבוא איזה מישהי עם מפות כאלה של ארץ ישראל, אני קניתי מלא מפות של ארץ ישראל,
והייתה צריכה להגיע איזה מישהי עם כל מיני נצצים וכל מיני, שהם כאילו יקשטו את המפה,
וזה כאילו יהיה המתנה מהבת מיץ על החברות, בסדר?
זו הייתה התוכנית.
עכשיו אתה אומר לבנות אלה שבע וחצי, שש וחצי הם כבר היו כולם ככה, זה גיל כזה שכולם יש להם שיניים בולטות, הם עוד לא עושות את ה...
אלה, באנו,
מה אני עושה? טוב, הגיעו הבנות, מתוקות, חברות, הכול בסדר,
תכף תגיע המפעילה, פה-שם.
המפעילה נתקעה, היא לא... נתקעה.
עם כל הציוד, עם כל הנצנוצים ושמצמצים וכל הדברים האלו,
היא הגיעה בסוף באיזה שמונה וחצי.
אז אם הייתי יצחק, מיד הייתי אומר, נו, ברוך השם גם בוא, אבל אני לא יצחק.
אז קודם כל התעצבנתי.
ואין לו, אתה יודע, שמחה, אתה סוגר עם מישהו, אתה בדיוק הכול צריך להגיע, וזה, כאילו, מה?
אבל לאחר כך אמרתי, רגע, רגע, אם זה ישתלגע, הקדוש ברוך הוא נמצא פה גם, זה בת מצווה, זה שמחה, אירוע משפחתי, אתה מבין? זה לא יכול להיות שזה...
אז יצאתי לבנות, היה לי את המפות,
חילקתי להן, ואז אמרתי, טוב, אני לא יכול לעשות נצנצים וקשקושים, זה לא החלק שלי.
התחלתי לעשות להן
חידון על ארץ ישראל, על המפה.
חידון, ספרתי לכם איזה פעם?
חידון.
תנו לי ארבעה מקומות שהם עם מספרים.
הנה כאן, הנה כאן, קריית שמונה,
קריית ארבע, יד השמונה.
איפה זה? מרכז הארץ.
אז הם התחילו לנדוד, הם כזה, הגיעו לזה של קריית ארבע.
חברון, זה מרכז הארץ, זה קו רוח.
אם אני נוסע לכאן, אני עולה, אני יורד.
העסקתי אותם איזה 45 דקות בחידון על ארץ ישראל, עד שהיא הגיעה, בסוף היא הגיעה.
בסוף, מכל הבת מצווה,
זה היה האירוע הכי משמעותי לבנות.
המשפחה הזאת, היה להם כאילו, וואו,
היה כיף וזה, ואבא של קאבה היה איתנו בחידות על ארץ ישראל.
אז מה זה כאילו, חלק אומרים זה להפוך את הלימון אל לימונדה.
זה גם אפשרות, אבל בחוויה שלי הייתה, אוקיי, משהו כאן השתבש. אם הוא השתבש, זה אומר שצריך להיות משהו יותר טוב.
תגלה אותו.
אם תגיד לא גם ברוך יהיה,
אז לא יהיה.
אז באמת כולו מתבאס, אבל אם תגיד גם ברוך יהיה,
אתה יכול למצוא.
אז זה נקרא קול, אוקיי, זה מידת קול.
זה, כל מה שמגיע אליך, אתה אומר, זה מה שמתברך, אז בוא נעבוד עם זה.
שעברה מתן ליצחק מידת קול שהיה לו, הוא רזה דמאמנותה, סוד האמונה. ועל דרך זה יש לפרש פירוש הפסוק, ארץ אשר לא במסכנות תאכל, בלחם לא תחסר קול בה.
היינו, בשביל זה לא תחסר, שאין בו שום חיסרון מפני קול בה, שיש להם מידת קול,
שהוא רזה דמאמנותה.
יעקב אומר, יש לי קול, עשו אומר, יש לי רב.
זה למדנו שיש רבנים לעשו,
גם עשו יש לו רב.
וזה יש לפרש הפירוש שאמר, ואוכל מכל,
נכון, מי ואיפה הצד ציד והאוכל מכל.
יצחק אומר, כשאכלתי את האוכל שהביאו לי,
הרגשתי את מידת קול,
את המידה המיוחדת הזאת.
היינו, על ידי האכילה הזו נתעורר עליו קול דלעילה,
והאמין שהוא ראוי לברכה. כלומר, יצחק אומר, אני כבר טעמתי את הקול הזה, ולכן הוא ראוי לברכה,
כי כל מה שקורה, הכל לטובה.
והוא שרימז ואוכל אותיות
א' כ' ל' הוא א',
אותיות אכל הוא א' כ' ל',
והיינו שהכניס אלופו של עולם בקול.
כל מה שקורה לך,
קול,
שים שם את האלף.
מי זה?
אלופו של עולם.
זה לא בא במקום תכנון,
זה לא בא במקום זה, אבל אם תכננת,
וזה השתבש,
מי שיבש את זה?
אלופו של עולם.
זה נקרא מידת קול.
וזהו ואברכהו, היינו בזה עצמו,
בירכתי אותו גם כן. יצחק, בירך את יעקב,
שיהיה לו מידת קול.
ואז אומר רבינו הדגל אפרים, הנכד של הבעל שם טוב,
גם ברוך יהיה על דרך דאיתא בזוהר הקדוש על הפסוק
ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. היינו שלעתיד
שם הוויה יתהווה לאותיות יו-דה, יו-דה.
היינו שלא יהיה שום פירוד חס וחלילה בין ו' וה'
ויהיו שווים כמו י' ו-ה'.
י' ו-ה'
זה נקודה והתרחבות,
אבל הן שוות ביניהן.
ו' ו' ו' זה השפעה, וה' זה קבלה.
י' ו' זה איך שהדברים למעלה.
ברצון.
שם הכל שווה, שם הכל לטובה, שם הכל ברור.
אם היינו עולים למעלה היינו גם רואים את זה ולא היה לנו קושיות.
כאן,
במציאות התחתונה, יש לנו ואה, ויש דברים שהם מלמעלה, דברים שהם למטה, דברים שזה, יש פער, יש זה.
אז העבודה כאן להגיד גם ברוך יהיה זה להגיד שאוקיי, למרות שזה,
בעולם הווה והאי זה משובש,
אני זורק את עצמי לעולם היו ואומר גם ברוך יהיה, למרות שזה ישתבש.
לעתיד לבוא, אנחנו נחיה כך.
אנחנו נחיה כך לגמרי.
אנחנו נהיה דקוקים לגמרי ברצון האלוקי, וכל דבר שיקרה לנו אנחנו נהיה,
אבל צריך להביא את העתיד לכאן.
אם קרה לאדם איזשהו שיבוש,
ואתה יודע מה זה, אני חוזר לשאלה שלך, זה לא סותר גם את
בדיקת הלקחים.
אין בעיה, בפעם הבאה,
למרות שאם אדם כאילו, אתה יודע, אם אתה,
קשור לפרשה הקודמת, אם אתה מהדק יותר מדי,
אתה לא נותן מקום לקדוש ברוך הוא להיכנס.
אין בעיה, תבדוק, אבל
זה לא פותר את השאלה, אבל למה עכשיו זה קרה כך?
למה עכשיו? בפעם הבאה לא יקרה, אבל עכשיו זה קרה.
אם זה קרה, אז בואו נבדוק למה, מה הקדוש ברוך הוא רוצה.
שלא יהיה שום פירוד בין וואו, יהיו שווים כמו יהוד ה שהוא תמיד בחיבור הטריין ראין דלא מתפרשין לעלמין.
זהו גם ברוך יהיה. כשאדם נמצא במדרגת יהיה, הוא במוד של ברוך.
בפרט שידוע שיעקב היה מרכבה לשם הוויה,
ברוך הוא והמשכיל יבין.
מי רצו שנזכה שקוראים לנו שיבושים והם בעוצמה גבוהה
במקום לאכול תסכולים ולהתעצבן ולריב עם כל העולם, להגיד, גם ברוך יהיה,
משהו כאן,
משהו כאן מהשם יתברך,
משהו כאן גדול קורה.
ואז אנחנו נגלה הרבה פעמים שהדבר שהרווחנו,
הברכה שבאה עלינו, היא הרבה יותר מן הברכה שחשבנו שתעבור עלינו אם אנחנו בעצמנו היינו עוסקים בזה ומתכננים. זה לא בא במקום התכנון, זה לא חלילה הסרת אחריות,
אבל זה לוקח בחשבון שהמציאות היא דינמית,
ואם אדם רוצה להיות בטל השם יתברך, אז הקדוש ברוך הוא מוליך אותו.
הקדוש ברוך הוא מוליך אותה, שנזכה לזה אמן.
ברוכים תהיו. רבותיי, השיעור כוס חכמה לי מוקדם לשעה חמש.
כי אני צריך לנסוע היום לזה אזכרה של לוחם אמיץ.
אז בחמש כולנו כאן שחור על שחור עם כוס קפה מוכנה.
