טוב, מכיוון שהפרשות השבוע עוסקת בזוגיות, נכון?
בנישואי יצחק ורבקה,
אז גם ההגדה שנלמד היום
היא הגדה על נישואין,
על קשר זוגי.
זו אגדה קצת, מבחינת המקור שלה, היא מאוד מעניינת.
רשי מצטט אותה,
הגמרה, סליחה, מביאה אותה, אבל הגמרה לא מספרת מה הסיפור,
וזה מושלם בספר הערוך,
ספר קדמון מרבותינו הראשונים.
הוא מביא את הסיפור הזה.
אז הגמרא אומרת ככה,
אמר רבי עמי, אנחנו גם ברוך השם ביורד גשם, ברוך השם, סוף סוף התחיל החורף.
אמר רבי עמי, אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי המנה,
שנאמר, אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.
מה זה בעלי המנה?
תל שיעורי מראש המנה, מה זה המנה?
בעלי אמנה יש
הלכה
אדם שנקרא מחוסרי אמנה
מחוסרי אמנה לאדם שלא עומד בדיבורו
למרות שהוא עדיין לא התחייב
מי שחתם הסכם וחזר בו
הוא נקרא
זו דרגה יותר חמורה
זה מי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה
הוא עתיד להיפרע ממי שלא עומד בדיבורו
הייתה כאן התחייבות
אנשי אמנה זה מדרגה למטה מזה, לא הייתה התחייבות, לא הייתה לחיצת יד, אבל הייתה הבטחה.
אמרת איזה דיבור.
נתת את המילה שלך, מה שנקרא. לא עשיתם קניין ולא עשיתם זיכרון דברים ולא שום דבר,
אבל נתת מילה.
ואחרי זה אדם מתחמק,
מבטיח וחוזר בו.
זה מחוסר אמנה.
ולחילופין, אנשי אמנה זה אדם שהוא אמר מילה,
המילה שלו מספיקה.
זהו.
הוא לא, הוא לא, הוא יעמוד בדיבורו. יש לזה כל מיני סיפורים על גדולי ישראל, כאלה ואחרים בין מסרבים על החפץ חיים נדמה לי,
שפעם אחת הוא הגיע לאיזה מקום ונתנו לו לאכול איזה עוגה שהוא לא סמך על הכשרות,
אז הוא אמר אני לא אוהב עוגת דבש.
ומאותו יום הוא לא אכל את העוגה שלו, שלא יצא שהוא,
יש כאן דפים, נריח.
בסדר?
אז זה אנשי אמנה.
כשנאמר, אמת מארץ תצמח,
וצדק משמיים נשקף.
אמת מארץ יצמח, הצמחים צומחים בגלל האמת והצדק
יורד מהשמיים, הגשם יורד מהשם בגלל הצדק.
ואמר רבי עמי,
בואו ראה כמה גדולים בעלי אמנה,
מניין מחולדה ובור, ומה המאמין בחולדה ובור,
כך המאמין לקדוש ברוך הוא, אני משמעת פה על אחת כמה וכמה.
אז מה זה חולדה ובור? מה זה המעשה הזה? אז מביא את זה כאן
בספר הערוך, את המעשה מחולדה ובור. מעשה בנערה,
שהייתה הולכת לבית אביה והייתה מקושטת בכסף וזהה, וטטה בדרך והלכה בלא יישוב.
וכשהגיעה חצי יום צמאה ולא היה לה לוויה.
ראתה באר הודלי וחבל קשור, נשתלשלה וירדה לבור.
לאחר ששתתה, ביקשה לעלות ולא הייתה יכולה.
נתקעה בתוך הבור.
וצעקה.
עבר עליה אדם ושמעה קולה, עמד על פי הבאר והציץ ולא היה יכול להבחין לה.
אמר לה, מבני אדם את או מן מזיקים? את שדה או בן אדם?
אמר לה, מבני אדם אני.
אמר לה, ישוועי לי שמבני אדם את נשבעה לו.
אמר, מי הביאה לך לכאן? איך הגעת לבור?
סיפרה לו המעשה.
אמר, אם אני מהלך, תינשאי לי.
זה דרך טובה לקצר את כל העניין של הדייטים וכל הדברים האלו.
כן, יש הרבה בירושלים, אבל אתה צריך שיהיה בחורה בתוך הבור, לא סתם למצוא בור.
אמרה, אין.
העלה ורצה להזדקק לה, מיד.
בלי חופה, בלי קידושים.
אמרה לו, מאיזה עם אתה?
אמר לה, מישראל אני, ממקום פלוני וכהן אני.
וואי, וואי, וואי, כהן.
אמרה לו, אף אני ממקום פלוני, ממשפחה פלונית.
ואמרה לו, עם קדוש כמותך,
שבחר בך הקדוש ברוך הוא מכל ישראל,
ואתה מבקש לעשות כבהמה,
ולא קידושין וכתובה.
בוא אצא לאבי ואימי, ואני מתארסת לך.
נתנו ברית זה לזה.
אמר, מי יהיה עד?
הוא אמר, מי יהיה עד?
והייתה חולדה כנגדן.
עברה חולדה.
אמרה לו השמיים קדוש ברוך הוא וחולדה שעברה ובור הבור שהרצלת אותי.
העד שאין לנו מכזבין זה בזה.
הלכו כל אחד לדרכו.
הנערה עמדה באמונתה וכל מי שטבעה הייתה ממאנת עליו.
סירבה להתחתן.
וכיוון שהחזיקו בה נהגה עצמה כשוטה החזיקו בה כוונה הפסירו בה
הרבה כדי שתתחתן נהגה עצמה כשוטה וקרה בגדה עד שנמנעו בני אדם ממנה.
והוא!
כיוון שעבר מפניה שכחה
ונשאה אישה ונתעברה וילדה
ענקתו חולדה.
עוד נתעברה וילדה בן ונפל הבור.
אמרה אשתו
אם כדרך בני אדם היו מתים הילדים האלה הייתי אומרת צידוק הדין ועכשיו שמתו מיטה משונה אין זה בלא עוון ספר לי מעשיך.
גילה לה המעשה ונתגרשה ממנה אמרה לך אצל חלקך שנתן לך הקדוש ברוך הוא
הלך ושאל בעירה,
אמרו לו, נכפיתי, נכפיתי זה היא משוגעת, יש לה חולי של שיגעון.
הלך אצל אביה, ופירש לו כל המעשה.
אמר לו, אני מקבל מומיה.
באה אצלה.
התחילה להעשות כמנהגה,
להתנהג כמשוגעת.
סיפר לה מעשה מחולדה ובור.
אמרה לו, עמדתי בבריתי.
מיד
נתיישבה בדעתה, ופרעו ורבו בבנים ובנכסים,
ועליהם הכתוב אומר, עיני בנאמני ארץ, עד כאן לשון העם.
זה הסיפור,
סיפור דרמטי בפני עצמו,
עוד לפני שננתח אותו, נכון איתי?
משמעת באחד.
אבל כדרכנו, בקודש ננסה להבין
על מה הסיפור הזה, מה יש בתוכו.
טוב,
באמת הסיטואציה שהם נפגשים היא סיטואציה מאוד מוזרה, כן?
סיטואציה של,
מה?
לא, יפה, אלי אתה הולך ישר לניצול.
לפני הניצול מה יש פה?
לא מקריות.
לא, אתה ישר.
נתניהל, מה קורה לך?
מצוקה.
יש פה מצוקה,
נכון?
מה עושים עם מצוקה זה עוד דבר, אבל יש כאן מצוקה.
ויש פה קשר, חתונה,
שנוצרת על בסיס מצוקה. לגיטימי או לא לגיטימי?
מה אתם אומרים?
מי אמר לא לגיטימי?
לא לגיטימי.
אני חושב שזה לא ככה.
מצוקה היא מנוע לגיטימי בחיים.
קודם כל, כל אחד מאיתנו, אף אחד לא מתחתן אם הוא לא במצוקה, מזה שהוא רווק.
אם אדם הוא מבסוט שהוא רווק אז הוא לא...
יש לנו מצוקה, נכנסים למצוקה טובה של רווקות,
ואז מהמקום הזה אדם מוכן לפרוץ את העקרום הזה שנקרא האני, ולצאת לעבר הזולת.
בסדר,
אבל היו גם הרבה דוגמאות בהיסטוריה,
זה שירה עם הרבי הקודם, נכון?
גם אני רבי חדש,
ברוך אותה אדוני, כל מיני דברים.
יש דוגמאות לא מעטות של פצועים שהתחתנו עם האחות שטיפלה בהם,
נכון?
ביניהם,
אדם בשם עמוס בן-גוריון, שמעתם עליו פעם?
הבן של דוד בן-גוריון היה חייל בצבא הבריטי, קצין בצבא הבריטי, נפצע, טיפלה בו אחות נוצרייה בשם
מארי
והתחתן איתה.
והיא התגיירה בצורה כזו או אחרת, הרב גורן גייר אותה אחר כך.
זה קורה דבר כזה, לא ככה?
הוא היה במצוקה, היא טיפלה בו, נוצר ביניהם איזה משהו.
מצוקה זה לא סוף הקשר, אבל הוא יכול להיות ההתחלה שלו.
ולכן הסיפור כאן מציג,
במצוקה, מישהו בא להציל,
הוא אומר לו, תשמעי,
אני אומר, בוא נפרש את זה בצורה גם חיובית. אם הקדוש ברוך הוא זימן אותי עד לכאן
כדי להציל את חייך,
ואני רבק ואת רבקה, אז גם, תראו, זה לא העולם שלנו, בסדר?
גם כשאתה מתחתן בצורה רגילה,
אז זה דייט אחד וזהו, נכון?
אז הנה הדייט.
זה לא כמו היום, שאתה מסתובב ומחפש שעות וימים וחודשים. זה היה דרך מסורת.
בסדר?
עד כאן.
כן.
אז,
וגם אני חייב להגיד שלהתחתן עם מישהו שהציל לך את החיים,
זה יכול להיות דבר מאוד יפה.
יש, כבר נוצרת איזה מחויבות, איזה מישהו ש... אולי אתה מתחיל ואתה יודע, אני חושב. מה?
אולי,
אולי, לא, לא כתוב.
לא כתוב, הוא היה עוזב אותה.
גם כתוב של הנושא, כן, אני מפרש את זה בצורה,
אני מפרש את זה, תשמעי, אם הקדוש ברוך הוא זימן שהצלתי לך את החיים,
אז הוא אומר איזה משהו על הקשר בינינו, נכון? יש בינינו עכשיו איזה... גם ככה אנחנו מחוברים, זהו.
מי שהצליחה את החיים, אתה כמו אחד שתרם לך כליה.
אז אתה תרם לך כליה, אז אתה כבר מחובר איתו,
אז נוצר כבר חיבור, אני רווק, מה את רווקה?
תדעו לכם, הרבה אנשים ככה התחתנו אחרי השואה.
לא עם איזה רומנטיקה וכל זה, נפגשו באיזה מחנה, מעבר.
את זה, אני זה. בואי נתחתן, יאללה.
בסדר, כבר הצלתי לה.
פגשת אותה, עזר, הרבה כאלה פה, פגשת אותה, עזר לה לעבור את הגבול, להבריח את הגבול. היא אומרת, תשמעי,
כבר עזרתי לך, את בלי זה, את, המשפחה שלך הושמדה, אני, בואי, תתחתן,
נקים משפחה, תתחתן, מכיר סיפורים כאלה.
אבל ההמשך הוא מזעזע, חד משמעי.
מה ההמשך?
אה?
מה אתם רצים? אתם רוצים לגמור לי את השיעור בעוד חמש דקות, מה אני?
אני עושה כאן בילדאפ, עד שש אני צריך...
אתם רצים.
הוא רצה להזדקק לה, כן, הוא הוציא אותם, לא חתונה, לא נעליים, לא כלום.
כן?
וזה כאן ההבדל בין מצוקה לבין ניצול.
אתה יכול להגיד שמצוקה, זה לגיטימי בעיניי, להגיד שמצוקה היא גורם מזמן וגורם מחבר.
אבל גם מצוקה יכולה להיות
משהו שגורם לניצול.
והוא,
אם הם היו יוצאים מהבור והיו הולכים לבית של אבא שלה,
אומרים לה שלום, נעים מאוד, אני הרגע יצאתי את הבת שלך ממוות.
נו, ומה? ואני גם רוצה להתחתן איתה.
רב עוד! חתונה מצוינת, קדושה, מאין כמוה.
אגב,
גם יעקב די עושה את זה, נכון? יעקב מגיע, רואה את רחל,
והוא מזהה שם סוג של... גם משה עשה את זה.
משה, נכון, מזהה סוג של מצוקה,
שהרועים מציקים לבנות יתרו,
אז הוא מושיע אותם, ויעקב, משה,
ויושיען. ויושיען כתוב ויושיען.
ויושיען, יפה?
ואז מה אומר יתרו?
הן באות,
אז נכון?
אמרו, איש מצרי הצילנו מיד הרועים. ויאמר להם יתרו,
ויהיו, קראנה לו,
מה אומר רשי?
חמש בנות, כולם רווקו.
בואו נסגור את הפינה.
הוא כבר הושיע אתכם, אז יאללה, בואו.
זה ממש פסוקים מפורשים.
אין בעיה, זה שידוך טוב. משה ויתרו וציפרה, זה שידוך מצוין, נכון? וגם יעקב עם רחל.
יעקב רואה את רחל מגיעה עם הצאן, והרועים שם הם אנשים רעים.
וזה והוא לוקח ומגולר את הזה ומגן עליה
ואין בעיה אבל ניצול זה עוד אפשרות באירוע הזה והאיש הזה רוצה לנצל את האישה.
מה היא עושה?
יש פה רבותיי,
יש פה בעיניי כלל גדול מאוד להתמודדות עם היצר הרע.
מה היא אומרת לו?
לפני כן מה היא אומרת לו?
איך?
מאיפה אתה במשפחה אתה?
החטא, הכישלון, הניצול
הוא מעובדת היותו של האדם לרגע חסר הקשר.
אין לי אבא, אין לי אימא, אין לי אחים, אין לי ילדים, אין לי כלום. אני עכשיו, רק אני עצמי ואתה אוהב.
ברגע שאתה שם בן אדם על ההקשר,
תקשיב, יש לך משפחה,
יש לך אבא, יש לך הורים, יש לך אחים.
זה מאוד עוזר לו להתאפס על עצמו.
זה הסוד של דמות דיוקנו של אביו נגלתה ליוסף
ומנעה ממנו הלכתו, וזו תורה נפלאה של הבעל שם טוב,
שמופיעה גם בספר הקדוש עבודת הנפש
הבעל שם טוב אומר בנאות דשא ירביצני ראשי תיבות דיוקנו של אביו
והוא אומר שאם אדם מתגבר עליו היעץ הערה אחת העצות הטובות ביותר זה לדמיין מול ערכו את תמונת דמות דיוקנו של אביו או סבו
כלומר תתחבר לדורות תתחבר להקשר זה עוזר לך
אתה נטול הקשר אז אתה אדם שהוא חוטא בוודאי בסוג כזה של חטאים הוא אדם נטול הקשר הוא כאילו לרגע אחד
התנתק מהעבר התנתק מהעתיד הוא תקוע בהווה בתאוות ההווה הלכת
אז היא אומרת לו, תגיד מי אתה?
מאיפה אתה?
והוא אומר לה,
ברגע שהוא אומר לה, זהו, הוא כבר יצא מה...
אז היא נכנסת בו, תגיד, אתה לא מתבייש?
היא מרימה, היא מזכירה לו מי הוא?
אתה כהן,
אתה יהודי,
לפני רגע היית במקום הכי גבוה של הטלת נפשות,
ועכשיו אתה רוצה לבזבז כל הדבר הזה?
תתבייש!
הכניסה אותו למסגרת.
רבותיי,
אולי זאת הסיבה הראשונה
מדוע מדובר כאן באשת מעלה.
כמו אביגיל שהצליחה להציל את דוד מבוא בדמים. גם היא מצילה אותו מאיזה נפילה.
מרימה אותו.
איך היא מרימה אותו? היא מזכירה לו את ההקשר.
למרבה הפלא,
אחרי שהוא מתבייש, הוא אומר לה, טוב, טוב, סליחה,
היא לא אומרת לו, אני לא רוצה להתחתן איתך. היא רוצה להתחתן איתו.
היא רוצה, כי הוא באמת הציל את החיים שלה.
אז זה אומר שהיא רואה בו גם את הצדדים הטובים,
וגם את הזה שלרגע אחד הוא נכשל,
הוא רצה להיכשל.
יפה, נכון?
טוב.
טוב, אז עכשיו נעשה את זה בצורה מסודרת,
נכון?
נעשה את זה בצורה מסודרת, נתחתן וכל הדברים האלה.
מי מבקש עדות?
הוא.
היא לא.
היא, ברור לה שהיא מחויבת.
אם תרצו, זה הסיפור כולו בתמצית.
זה במערכות היחסים בין איש לאישה.
כן,
שהאישה מרגישה מחויבת מראש, והאיש הוא צריך... זו הסיבה שבטקס החופה האיש חותם על הכתובה,
כי הוא צריך אותו להחתים אותו על אלף פסים, והלוואי שגם אחרי כל מה שהוא חותם הוא יעמוד במה שהוא מדבר.
והאישה היא מראש מחויבת.
אז היא אומרת לו, מי יהיה עד? הקב' הוא חולדה ובור.
מה פשר העדות של חולדה ובור? היא אומרת לו כך,
אנחנו נכרות ברית,
והברית תהיה זיכרון המצוקה.
אני כל חיי אזכור שאתה הצלת אותי ממוות.
והעלית אותי מהבור.
זה הברית.
אני כל החיים אהיה לי הכרת הטוב אליך שהצלת אותי.
ואתה תזכור שאני הצלתי אותך מהבור שלך.
מה היה הבור שלו? שבחרת להתנהג כמו מה?
כמו חולדה.
כמו חולדה!
החיה הכי מגעילה שבעולם. אין חיה יותר מגעילה כמו חולדה.
פגשתם פעם את החיה הזאת?
אה?
איך?
בחיסבין?
וואי וואי.
חיה שלא מתה.
היינו פעם בחספין, בנצרים,
יצאנו מהבית לכל פסח.
יצאנו, סגרנו את הביתה, יצאנו להורים כל פסח. חזרנו מאחורי פסח,
אני פותח את המקרר,
פתאום קופצתי משם איזה משהו אפור, אז אני כל המקרר אכולי. היא הייתה שבוע במקרר ולא מתה.
איכס.
מה זה?
זה מעבד.
לא, עבד, עבד, חיה שלו.
אז היא אומרת לו, אני הייתי בבור והעלית אותי, ואתה היית חולדה והעליתי אותך.
הברית שאיש ואישה כורתים ביניהם,
יש לה כל מיני תשתיות.
כאן התשתית היא התשתית של המצוקה המשותפת.
שנינו היינו במצוקה,
שנינו הושטנו יד אחד לשני, אתה הושטת לי יד כדי לעלות ממצוקה חומרית,
ואני הושטתי לך יד כדי לעלות ממצוקה רוחנית,
ועל בסיס הדבר הזה אנחנו כורתים ברית.
יפה.
אבל יש פה גם שמיים.
זה אומר
שהקדוש ברוך הוא שם את החותמת שלו על הברית הזאת.
רבותיי, זה הסיפור.
הסיפור הוא על מימד הברית.
הסיפור הוא על מימד הנאמנות.
בתוך קשר זוגי יש הרבה מאוד צדדים.
יש צדדים של פאן.
כיף.
זה כיף להיות נשוי, ברוב המקרים.
יש צדדים של פרקטיקה.
זה יותר יעיל לגור ביחד מאשר לגור בנפרד.
בסדר? זה יותר כלכלי, אם תרצו.
במקום לשכור שני בתים, בית אחד.
ויותר הרבה מאוד דברים.
מזדקנים ביחד ולא בודדים, יש הרבה מאוד דברים.
אבל מה שנמצא בתשתית
בקשר זוגי זה הברית,
זו המחויבות.
והברית הזאת, לפעמים יש הרבה מאוד סיבות למה להפר אותה, למה זה, כל מיני,
אבל היא לא מניחה.
זאת ברית.
ואגב, יש גם דרך
לפרק את הברית הזאת בצורה מתוקנת.
גירושין.
בסדר, אז
אני רוצה להגיד לכם,
היה לי איזה חוויה, שתי חוויות מאוד
זקות.
אחת חוויה חזקה שאני הייתי בה, ואחת שמעתי ממישהו שעבר את החוויה הזאת.
חוויה אחת,
השנה הייתי נוכח בטקס חליצה
של זוג שחיתנתי והבעל נהרג
בשמחת תורה, היה לוחם, היה מאם, קצין.
אז הם אחרי שהוא נהרג וזה, אז הם יצרו איתי קשר שהם צריכים חליצה ולא יודעים מה זה, ושאני
מנסה לעזור להם, אז ליוויתי אותם בתוך התהליך הזה.
אז אתה מרגיש
שלמרות שהבעל נהרג, אבל הברית עדיין קיימת.
הברית קיימת.
זקקה מאוד.
וצריך לפרק אותה
בצורה מוסדרת מול חטא, גם כדי לשחרר אותו,
וגם כדי שהיא תוכל
להתחיל חיים חדשים.
זה מעמד מורכב מאוד חליצה, הוא גם,
הוא גם, יש בו צדדים מיסטיים מובהקים.
כן, זה, ביריקה, ומדליקים נרות, ואומרים כדאי, כאילו, יש שם,
אומרים הרבה תפילות, לעילוי משמעת, וכל הדברים האלו.
אבל אתה ממש מרגיש שמכבדים פה את הברית. הייתה כאן ברית,
והיא, למרות שהוא נהרג, ואין, זה, אבל
הוא צריך עוד, עוד משהו כדי לפרק את הזיקה.
אז זה, הייתי נוכח, באמת היה מעמד רב רושם,
רב הוד.
עושים את זה עם יאן ועושים את זה, בקיצור,
גם חליצה עצמה עם הנעל, כל אותי מיוחדת.
אבל השנה יצא לי לשבת עם איזה זוג שמתחתנים
ושניהם זה נישואים שניים שלהם.
אז מטבע הדברים עלה הנושא, כל הסיפור של החוויה ברבנות.
כשאתה מגיע להתגרש, איזו חוויה לא נעימה וכל הדברים האלה.
ואז דווקא הגבר אמר, לא, אני זה לא החוויה שלי בכלל.
הייתי נשוי, היינו נשואים הרבה מאוד שנים,
היה מצוין, סתם סתם החלטנו להיפרד,
בטוב, לא בזה.
ודווקא כשזה היה טקס נורא מכובד,
וכתבו, והייתי צריך לתת לה,
זה הרגיש לי שאנחנו כאילו סוגרים את זה בצורה שזה כאילו,
שזה שלם, שזהו, זה היה, וזה היה טוב, וזה נסגר, וזה שלם, וזה...
פעם ראשונה שאני שומע מישהו מדבר ככה על טקס...
בסדר, אז זה ברית.
וברית,
זה לא קתולים פה שאתה תקוע עם אותה אישה לכל החיים,
למי שאתה רוצה.
אבל יש דרך איך לפרק אותה. כל עוד אתה לא מפרק את הברית, היא בועטת, היא קיימת, היא חיה.
זה הסיפור כאן.
הסיפור הוא על מימד הברית בקשר הזוגי.
ומה קורה כשהוא מופר.
היא זכרה והוא שכח.
אפילו, נדמה לי שלא כתוב בסיפור שהוא הפר את ה... זה ל... מה, איך כתוב?
אמ... שכחה.
שכחה. הוא לא הפר את הברית, הוא רק שכח.
הוא לא אמר, טוב, לא התכוונתי, אני לא כזה.
פשוט שכח.
איך אפשר לשכוח?
איך אפשר לשכוח ילד באוטו?
אפשר, נכון?
אפשר גם לשכוח את זה.
כן, לא בדיוק זה. נראה לך שהתכוונתי לבוא אליה? לא יודע, אני אבוא אליה.
כולי וכולי.
כן.
אבל היא לא שוכחת.
היא לא שוכחת.
כתוב שהאיש נברא מהעפר, אז הוא שוכח יותר. האישה נבראה מהעצם,
אז היא עצמית, היא לא שוכחת.
נכון?
ככה זה על...
זה קוראים לבדיחות על זיכרונן הארוך של נשים.
יש דיחה שקמצן אחד, הבן שלו התגייס, ואומר לו, מה אתה רוצה לגיוס?
אמר לו, אני רוצה אבטיח.
אבטיח, קבל אבטיח.
אחרי שלוש שנים הילד משתחרר לו, מה אתה רוצה לשחרור?
הוא אומר לו, קולה.
אמר לו, קולה אחרי אבטיח, זה לא בריא.
היא זוכרת.
היא זוכרת.
ולא רק שהיא זוכרת, אלא היא, כאילו,
משמע שהיא משתגעת או מתחפשת למשוגעת, לא ברור.
יכול להיות שהיא משתגעת באמת,
כי המחשבה שמישהו מסוגל להפר את הברית
בצורה כל כך מזולזלת,
משגעת אותה. איך זה יכול להיות?
זה דבר רציני.
איך אתה כאילו לא נשאר נאמן,
כזאת הכותרת של הסיפור זה עיניי בנאמני ארץ,
איך אתה נתת התחייבות ברמת ברית ואתה מזלזל בה?
היא, תבינו שהשיגעון שלה
והעובדה שהיא מסרבת להתחתן כל הזמן מקטרג עליו.
היא מחזיקה בברית בצורה טוטאלית, בצורה מוחלטת,
בצורה... כרתנו ברית!
כמו שאמרנו, יש דרכים לפרק ברית,
אבל היא קיימת הברית,
והוא פשוט עבר לידו, שכח.
אני אומר, זה גם...
זה נכון גם בחיי נישואים, בלי עכשיו כל הדרמות האלו.
כריתת ברית, המשמעות שלה היא שמעבר לנעימות ולחביבות ולשמחה
שיש בחיי נישואים,
מתחת מסתתרת איזו מחויבות קודרת ונחושה אחד לשני,
שבאה לידי ביטוי בהתמסרות.
וכשבני זוג לא מנחיכים את הנקודה הזאת, אז הם חיים רק ברובד מאוד מאוד מסוים של החיים, והוא לא בא לידי ביטוי רובד הברית שכרוך בהתמסרות.
מה זה ברית? ברית זה אומר שאנחנו ביחד.
ואם יש שינויים,
אז אנחנו מתאימים אחד לשני ומתאמצים על הדבר הזה.
ברובד הברית חונה ההתמסרות,
ברובד הברית חונה הנתינה,
ברובד הברית חונה יציאה מעבר לדברים שאני בדרך כלל רגיל לעשות אותם. שמה זה חונה,
ברובד הברית.
כרתנו ברית.
אז יש לנו,
זו התמסרות טוטאלית
מסוימת.
עכשיו, מה שהסיפור מאוד מנכיח
זה שהאיוב בשמירת הברית עולה פה
משתי אנשים בעת ובעונה אחת.
גם האישה שהוא שכח, שהיא משתגעת,
והיא לא מוכנה להיות בקשר עם אף אחד, והיא לא מעלה על דעתה בכלל
את האפשרות
שמישהו יפר ברית. אבל גם האישה שמתחתן איתה,
ומתחילים לקרוא אסונות, היא אומרת לו, תגיד, מה הסיפור?
הוא מספר לה, הוא אומר לו, תקשיב, אני לא שלך.
תלך.
לך, איך כתוב? לך, קח את חלקך.
גם היא מלמדת אותו את הדבר הזה.
היא אומרת, אנחנו,
שם זה קשר עם ברית לא ממומש,
וכאן זה קשר בלי ברית, שגם כן לא מצליח להיות ממומש, כי איפה שאין ברית,
זה לא יכול לצמוח.
בכלל על נושא הברית, בסדר?
אתם מכירים היום, יש ז'אנר כזה של אני רוצה להיות
כמו דתלש, שרוצה שגם הבן שלו יהיה דתלש.
בסדר?
זה פרדוקס כזה, נכון? האם אפשר להעביר דתלשיות בתור מסורת לדורות?
עכשיו אתה אומר,
כאילו אדם הוא דתלש, מצד אחד הוא יודע והוא למד והוא מכיר והוא מסורתי וכל הדברים האלו,
ומצד שני הוא לא נופל בתוך כל הדפקות של הדעת, כאילו, וכל הזמן, נכון?
יש משהו בסטטוס הזה שהוא מחוסר ברית.
כשאתה לא מסכים להתחייב.
אתה לא מסכים להתחייב. אתה אומר, אני רוצה לקחת מה שבא לי מהיהדות.
יש איזו יהדות יפה, ואני לא רוצה לאבד את הכול,
אני כן רוצה קידוש בערב שבת,
אני כן רוצה שהילדים ידעו מה זה חגים ומה זה מועדים,
אבל כאילו ברמה הזאת.
אבל אני לא מסכים להתחייב.
לא אומר שזה תמיד, נכון?
גם יכול להיות.
המקום הזה, נהדר הברית, הוא מקום חלש מאוד בעיניי, מקום שהוא,
כן, כנל גם זוג,
חיים ביחד, אבל לא מוכנים, לא רוצים להתחתן.
לא, אנחנו אפילו נילד ילדים, אבל בלי להתחתן.
למה? כי המילה ברית מפחידה.
זה בדיוק העניין.
להיכנס פנימה, להיות מחויב, להיות עד הסוף,
במשהו אחד לפחות בחיים, באיזה,
אתה כאילו רוצה גם וגם, לשמור.
גם פה וגם שם, להיות רגל פה, רגל שם, לשמור על איזה חופש כזה פעולה.
ברית זה התחייבות.
מושקע בדבר הזה.
אז גם האישה שהוא שכח
וגם האישה שהוא התחתן, שתיהן מזכירות כל אחד.
לא ניתן לדלג על הברית.
בוודאי בקשר זוגי, זה התשתית.
הברית והנאמנות
והשמירה על הברית.
אגב, אני מפרש את הביטוי, דיברנו על זה בחבורה הרבה פעמים, הביטוי שמירת הברית,
שמרבים לצטט בשובבים וכל הדברים האלו,
הביטוי שמירת הברית,
המשמעות הפשוטה שלו זה לשמור על חיי הנישואין.
כי באיזה עוד ברית?
מה, שמירת הברית ברית מילה?
שמירת הברית זה הברית בין איש לאישה.
פסוק מפורש במלאכי, הלוא היא חברתך אשת בריתך ואתה בגדת בה,
נכון?
אז שמירת הברית זה לשמור על הברית, פשוט הכי משמעות.
לשמור על הברית של גבר עם איש עם אשתו.
איך?
אדם צריך לחפש
את הרגעים שבהם אני יכול להביא לידי ביטוי
את הברית, בהתמסרות, ביציאה לקראת, וכל דברים האלה, דווקא במקומות שזה כאילו יותר מורכב,
ויותר קשה, ואני בכל אופן מביא את זה לביטוי, למה? כי זה ברית,
כי כרתנו ברית.
כרתנו ברית, נדרנו נדר, מי נודר היום?
אתם פגשתם פעם מישהו שנדר נדר? היום אמרו בלי נדר.
שלא חלילה לא ננדור איזה נדר.
יש עוצמה לנדר, נכון?
מה?
זה החבר'ה הצעירים, נדר, לא נדר, לא נעליים.
נכון, משהו חזק ב... מה אתה אומר?
תקיעת כף, כן, שבועה.
שבועה חמורה בתקיעת כף, על דעת הנשבעים.
על דעת הנשבעים באמת, ועל דעת המקום ברוך הוא. כן, חזק מאוד השבועה.
גם בהשבעות בצבא.
נכון, ואף לא יעשינו לך יוראי.
אהה,
אני משבעה, אני משבעה, אני משבעה.
מתיר, משבעה.
אפשר להישבע על זה, אני חושב, לא?
יש משהו חזק.
סיפרתי לכם פה כמה פעמים שבפתח תקווה, כשהייתי ילד, היה מפעל,
קראו לו צינקל תעשיות, והיה כתוב על המפעל,
נדרנו נדר לשתף עצמנו בבניין עם וארץ ישראל. זה חזק נורא
שמישהו אומר לך, שמע, אני לא סתם הגמתי פה מפעל, זה נדר.
נדרנו נדר.
יש משמעות לנדר, יש משמעות לברית, יש משמעות למחויבות.
לא הכול זה רק נחמד בחיים.
יש איזו תשתית.
אתם יודעים, אימא שלי סיפרה לי בדיוק,
אני לא אזכיר את השם, כי אולי שניהם כבר נפטרו, אבל לאמא שלום.
היה יהודי אחד שהיה, יהודי שהיה מנהל בית ספר, איפה שאבא שלי למד ואיפה שאימא שלי גם כן למדה.
איש חשוב,
ברור שהם מדברים עליו בהערכת אין-קץ ממש, איש חינוך מדרגה ראשונה.
ועכשיו, אבא שלי היה תלמיד,
גם עולה חדש, הוא היה כבר,
הסתכלו עליו ככה,
ואימא שלי גם הייתה תלמידה בכיתה יא' שם בסמינר,
הסתכלה עליו ככה.
לימים,
סבתא שלי הייתה מאושפזת בבית לוינשטיין,
זימשלה הייתה מגיעה לשם הרבה.
וגם אשתו הייתה מאושפזת שמה,
היא הייתה, הייתה לה דמנציה גמורה, היא הייתה,
והוא טיפל בה במסירות,
הייתה ברמה שלפעמים הייתה הופכת את כל הכלים ואת כל הזה,
ועושה דברים לא מכובדים.
וכאילו, אני זוכר שאימא שלי,
האדם הענק המכובד הזה,
אוסף מהרצפה מה שצריך, וכל זה,
טיפל בה במסירות.
זה ברית.
זה נזכה, זאת אומרת, עד מאה ועשרים בבריאות ובצלילות.
איך אומרים דמנציה בעברית? אתם יודעים?
יפה. אז קראו לזה בהתחלה שיטיון,
ואז
בני המשפחה של חולי הדמנציה התלוננו שזה מעליב.
ואז החליפו את זה משיטיון לכהיון.
זה יותר סולידי.
גם לא כל הדמנטים עושים שטויות, יש כאלה ש...
גם הם זומבים כאלה.
אבל זה ביטוי למסירות, אז הוא שכח והיא כמעט משתגעת, זה כאילו הפער, בסדר?
איפה חל השינוי?
רבותיי, מה הביטוי המשמעותי ביותר לברית
המשפט בסיפור, כשהוא חוזר,
מה הוא אומר?
אני מקבל על עצמי
כל מום שבה.
עכשיו, הוא אמר לו, תקשיבי, היא השתגעה, אז הוא אומר, אני מקבל על עצמי את המום שבה, בסדר.
אבל הרבה פעמים בחיים אנחנו מתחתנים,
מקיימים בית, ופתאום אחרי החתונה, המגלים,
אופס, וואלה, לא ידעתי את זה. אם היו אומרים לי,
אולי הייתי חושב פעמיים.
אבל אם זה ברית,
זאת אומרת,
והקדוש ברוך הוא גם היה מתחת לחופה,
הוא היה שם, כן? הוא היה נוכח.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא כשהוא היה נוכח,
הוא ידע שהחסרונות האלה קיימים. כנראה החיסרון הזה, שכרגע נראה לי כחיסרון,
א',
אני צריך, בסדר? זה האתגר שלי להתמודד איתו,
וב' בכלל לא בטוח שזה חיסרון, אולי זה חיסרון בכלל אצלי ולא אצלה, ואני אימא שאני מגלה את זה.
זה סיפור נפלא מרב חיים מצאנז,
אתם מכירים אותו?
רב חיים מצאנז היה, כמובן, רב חיים מצאנז, השפע חיים, התחתן בגיל צעיר,
והחתונה נקבעה לאיזו עיירה באמצע הדרך, הוא הגיע מהעיירה שלו, עשו כמו שידוך לסמכן, המשפחות,
הגיעו,
הקהלה הזה, ופתאום הקהלה רואה אותו ואתה לא רוצה להתחתן.
למה? הוא ראה לו רגל אחת קצרה.
לא אמרתי למישהו בעל מום, אני לא רוצה להתחתן.
התחילה מהומה, התחילה זה, מה?
ראשון, מה קורה? יש בעיה, הכלל לא רוצה להתחתן.
למה? לא יודעת, יש לך רגל קצרה.
אז הוא אמר, תנו לי לדבר איתה כמה דקות.
נכנסו לחדר, יצאו, מתחתנים.
אז שאלו אותה, מה הוא אמר לך?
אז היא אמרה, נכנסנו לחדר, אמרתי לי, תראי.
אני רב חיים ניסאנז,
בואי נספר לך מה אני הולך להיות.
לפני שנולדתי הראו לי מהשמיים הראו לי שאני אהיה רבי לאלפים,
שאני אלמד תורה ואלמד תורה והראו לי מלא דברים.
וגם הראו לי את אשתי,
אשתי אל.
וראיתי שלאישה המיועדת שלי תהיה צליעה.
אז ביקשתי בשמיים לפני שנה, תעבירו לי את הצליעה שלה. אני בכל מקרה יושב ומלמד תלמידים עוצר חגליים. היא צריכה לילדים להתרוצץ.
אז עכשיו תבחרי אם את רוצה להתחתן איתי או לא.
יש כאלה שאומרים שהוא העמיד אותה מול המראה, ופתאום יראתה שהיא צולעת, ולא, ברגע שלה קצרה.
אתה רואה מום אצל הזולת, אתה חושב שזה אצלו, אולי זה יצליח.
אולי אתה הבעיה ולא הוא.
יכול להיות שעם השנים אתה תגלה שהבעיה אצלך.
זה המהות בברית.
בברית אתה אומר, רגע, אנחנו ביחד.
האירוע הזה הוא ביחד.
אז יכול להיות שמה שאני רואה אצלה, בכלל קיים אצלי וכו'. המשפט,
אני מקבל עליי כל מומים שבה,
כל אחד צריך להגיד אותו לפני החופה.
קודם כל אתה תגלה שהמומים שאתה רואה,
שתגלה לאורך החיים, זה לא בא, זה בך.
נכון?
הרי אדם רואה מום, זה מה שקיים בתוכו.
וגם אם יש איזה מום, איזה חיסרון, בסדר, זה המהות של ברית.
כי לפעמים,
לפעמים, כמו שאמרנו, המציאות
פתאום מולידה איזה חולי או איזה קושי או איזה כל מיני דברים.
מישהו אגב אמר שזה גם הולך להיות סוגיה אתית.
כי היום בגלל כל ההתפתחות של הגנטיקה,
אז תארו לעצמכם שיהיה איזה בדיקה,
שיוכלו לדעת אם אדם הוא מועד לסטטיסטיקה, לחלות בסרטן בגיל 50. אז בחורה תגיע לדלת, וכמו שעושים במדור ישרים, תביא גם את הבדיקה הזאת,
והזאת, והזאת, והזאת.
הוא מקבל על עצמי כל מומים שבה.
הוא מבין סוף סוף
את המהות של הנאמנות, של ברית,
של שותפות, גם כשיש מומים ברקע,
גם כשלא הכל נחמד.
אם הוא היה עומד בברית מראש, אז הכל היה מסתדר,
אבל היה צריך לעבור שיעור ארוך מאוד.
עכשיו, איך כתוב?
הוא,
בסיפור,
הוא, איך כתוב, התחילה לעשות כמנהגה,
סיפר לה מעשה מחולדה ובור.
היא התחילה להשתגע, כל זה, והוא לא נבהל,
הוא רק מספר לה.
מה היא אומרת לו?
עמדתי בבריתי,
כמו איזה אדם משוגע כזה,
ידעתי שתגיע,
לא התייאשתי ממך,
הייתי בטוחה שבסוף זה, תעמוד בברית שלך.
אני עמדתי בבריתי,
כי זה כמו, כאילו זה הדבר היחיד שנשאר לה, הכל קרס לה, הכל הזה, אבל היא, כאילו...
עמדתי בבריתי.
מיד מתיישבה דעתה,
הבריאה,
מתיישבה דעתה
בעקבות הנאמנות הזאת,
ופרעו ורבו, בנים, וכן על זה הדרך.
בקיטור, הסיפור הזה שם במרכז חיי הנישואין
את הברית,
את הנאמנות. אגב, זה מאוד מאוד בולט אצל יצחק ורבקה,
הברית והנאמנות.
מדוע?
אנחנו קשור לשבת הבאה, לתולדות, אבל כתוב כך
אל תולדות יצחק בן אברהם, אברהם מול יצחק, ויהי יצחק
בן ארבעים שנה, וכחתו את רבקה בת ביתו אל הערמים, פדה אנה רם, אחרת הבאה אנה לאשה, ויתר יצחק לאדוני
לנוכח אשתו, כי עקרה יהי.
אומר התרגום יונתן ועוד,
למה כתוב עקרה היא?
מי אמר? אולי זה יצחק.
אולי היה בעיה אצלו.
היום אתם יודעים שבבעיות פוריות היום,
יודעים שזה לפחות 50-50,
אולי יותר לצד של הגברים, אבל
לפחות 50% מבעיות הפוריות הן בכלל לא בעיה של האשה, בעיה של הגבר.
אגב, יותר קל לטפל בבעיה של הגבר או של האישה.
יותר קל לגלות אותה, גם יותר קל לטפל בה.
מאיפה יצחק, מאיפה התורה יודעת שזה... אז זה מאוד פשוט, כי יצחק מחזיק בכיס אבטחה, כי ביצחק יקרא לך זרע. אז יצחק יודע שהוא מוליד.
ואילו רבקה,
אולי לא מולידה, כמו ששרה הייתה עקרה.
אבל מה כתוב?
ויתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו.
מה זה לנוכח אשתו?
מול?
כי ההכרה היא.
כתוב היא, קוראים היא, אבל מה כתוב?
הוא.
אבל זה לא ראיה, כי בכל התורה זה ככה.
בסדר? אבל בכל אופן, וורט יפה.
אבל באמת, המדרש אומר שיצחק התפלל, אמר מול רבקה, אמר הקדוש ברוך הוא, תקשיב, כל הילדים שאתה נותן לי, רק ממנה.
אל תציע לי, קח אישה שנייה,
לא, לא רלוונטי. אני רוצה רק ממנה, רק בה, רבקה, רק בה.
זה ברית.
וגם היא אמרה, כל ילדים שאתה נותן לי לא יהיו אלא מן הצדיק הזה. היא לא חוכמה, אבל הוא, שיש לו עוד אפשרות. מה, אבא שלו מה עשה?
אבא שלו התחתן עם עוד אישה, הגר.
אז גם הוא יכול להתחתן עם עוד אישה. לא, אני לא רוצה.
יצחק ורבקה זה הזוגיות של הברית, ולכן אנחנו תמיד מביאים אותם.
נכון, בנשמת קול חי.
לפי ישרים תתרומם, צדיקים, יצחק, רבקה, ארבע אותיות, בדיוק מקבילים.
הוא שם את עצמו מולה והוא אמר אני מתפלל עליה שהיא עקרה כאילו העקרות היא אצלי לא היא עקרה אלא אני עקר אנחנו ביחד בברית הזאת הקדוש ברוך הוא הבעיה היא של שנינו של מי הבעיה? לא היא הבעיה היא עקרה אני בסדר אני עורך השם מוליד יש לי בעיה אנחנו שנינו עקרים
וזה נקרא לנוכח אשתו זה ברית
ולא ניתן להתעלם גם שהסיפור הזה מנכיח שמי שמנכיח בסיפור הזה מאוד חזק את צד הברית זה החלק הנשי בקשר ולא החלק הגרועי
חלק הגברים מועד
עמקמק
ומועד לשכחה.
אפילו לא במזיד.
סתם הוא שכח.
שכחתי.
כמו שאמרנו, 99% מהמקרים של שמר החם של שכחת ילדים,
זה גברים.
נשים לא שוכחות. אמהות לא שוכחות. כמעט לא שוכחות.
אחת היתה סבתא, פעם אחת היתה אימא אחרי לידה שהיתה קצת מבובלת או...
שכחתי, לא שמתי לב.
אז תשים לב,
להנכיח את הממד הזה בקשר הזוגי, אל תהיה חולדה, אל תהיה בור,
להנכיח את הדבר הזה, כי הדבר הזה הוא התשתית הכי הכי חשובה.
כן.
יש לי תשכלה שהייתה מתוקנת בקלם וקלם נפוצה קצוצה בדרך ולחב על היישוב וגם הקצב נפוצה.
הייתה כאילו משמע שהייתה שמחה, הייתה, זה אולי הלכה אפילו לאיזה חגיגה.
ועכשיו, במה לזה, איזה עוד אפליקציה יש
לעניין הזה של ברית ונאמנות.
אני אומר לכם כרגע את עמדתי,
אפשר כמובן לחלוק עליה, מצווה לחלוק עליה אם אתם רוצים.
אני בעמדה שלי חושב שבין איש לאישה אין סודות.
אין סודות.
אם היא לא תדע,
לא יכעב, לא כל דבר צריך לגלות לאישה.
אין סודות בין איש לאישה.
לא צריך לספר כל דבר, כי היא לא צריכה להיות מלאה.
במיוחד, צריך לספר דברים שאתה אומר,
אולי עדיף לא לספר. זה הכי תספר.
אין, איש ואישה ביחד יש להם סוד,
אבל ביניהם אין סוד, אז זה מהות הברית.
אנחנו יודעים
הכל אחד על השני.
אנחנו שותפים מלאים, אנחנו לא מזכירים ולא מפרידים, אנחנו שותפים מלאים.
לא בענייני כסף, עניינים כלכליים,
ולא בעניינים אחרים, מספרים את הכל.
שותפים בהכל.
זה ברית.
אתה לא שומר כל מיני איים,
לא צריכה לדעת, בוא, כל מיני כאלה.
בסדר?
זה,
נאנע, נאנע, אתה אומר, לא, מה?
כן?
לא, תלוי מה.
בינך לבין עצמך, בסדר.
מה זה?
בסדר, אני שומע.
תראה,
היו לאורך השנים הרבה אנשים שבאו ואמרו לי, שמע, אני לא,
אני לא נופל בכל מיני דברים, ברשת וכל הדברים האלה, מה לעשות?
ואחרי שהייתי שואל ומברר שהקשר בינו לבין אשתותו, הייתי אומר, תספר לאשתך.
מה?
אם אתה רוצה לצאת מזה, זה הפתרון.
זה הפתרון. יהיה קשה, תיפגע, אבל אתם ביחד תצאו מזה.
כי זה הברית.
זה שאתה נופל בכל מיני, בסדר, זה בעיה אחת. הבעיה היותר חמורה זה שאתה כל רגע בעצם לא נאמן לאשתך.
קורה כאן אירוע דרמטי והיא לא חלק מהם.
היא לא יודעת ממנו בכלל.
וכנראה בעוד כל מיני סיטואציות והזדמנויות של
דברים שעשו כל מיני דברים,
לפעמים כלכליים מאוד מאוד משמעותיים, בלי ספר האישה שלהם.
לפעמים זה הצליח.
אם זה לא הצליח.
פתאום הוא אומר, הוא סיפרת, לא, את לא מבינה. בסדר, שותפים, אנחנו שותפים.
עכשיו, אם אדם,
אדם בינו לבין עצמו, לא יודע מה, אבל...
הגמרא אומרת את הדבר הזה.
הגמרא אומרת שאם אדם היה לו איזו מרבה בבית המדרש, הוא לא יספר לאשתו, למה היא...
ככה, ממש הגמרא אומרת את זה במפורש. איפה זה? ממש, אני לא זוכר.
לא, לא, זה לא מסך טוב, זה עבוד הרבי נתן.
הגמרא אומרת אם אתה הלכה, בסדר.
אבל הרבה פעמים אתה יודע שיש דיון שלם בהלכה האם כשגבר מספר לאשתו או אשה לבעלה מצוקות האם זה לשון הרע
או שלא אני צריך איזה צורך נפשי עם מי אני יחלוק את המצוקות שלי ואת הקשיים שלי ואת כל זה אם לא עם אשתי בסדר?
אז אני אומר תמיד תחסכל ישר ואם אדם אומר הדבר הזה הוא בני ובין עצמי אז
אבל בגדול בבסיס הברית מבטאת שותפות
וזה הסיפור שלנו כאן
ברית על הקשיים ברית על ההצלחות ברית על הסמכות ברית על הכל
כשיש את תקומת הברית
את שאר העקומות כבר נבנות מעליה.
שנזכה רבותיי,
לפעמים תהיו לחיים לחיים.
