טוב אנחנו לומדים פה תנ״ך
שמואל בקורא שמו נבואות שצריכו לדורות. בפעם שעברה
אני מקווה ששכנעתי אתכם היטב שלא ניתן לקרוא את הפרקים כסדרם
וקשה מאוד להגיד שמלחמת בני עמון קדמה למלחמה בפלישתים.
נכון ארגמן אתה מסכים?
יפה.
אני מזכיר למה קשה מאוד להגיד את זה במלחמת בני עמון שאול יוצא בראש צבא גדול 300,000 לוחמים אוגדות לוחמות וכל הדברים האלו
ואחרי זה במלחמת פלישתים כתוב שאין חרב ואין חנית, ורק לשאול וליונתניה שזה חרב וחנית, איך אפשר להגיד שזה היה אחרי זה?
פלישתים, זה נראה שהם שולטים לחלוטין על כל הדרכים וכן זה הדרך. ברור ששאול לא יכול לארגן
צבא כזה גדול אם פלישתים שולטים לו על כל הדרכים ועל כל המעברים.
וגם ראינו שאפילו מבחינת סגנון הפסוקים,
אז מלחמת פלישתים הוא ממש המשך ישיר למעמד ההמלכה של שאול על ידי שמואל.
ולכן אנחנו לומדים קודם כל את מלחמת פלישתים ואחרי זה נחזור למלחמת בני עמון ונראה שזה מסתדר פיקס, בול.
אנחנו נצטרך לענות בהמשך מדוע שמואל הנביא סידר את הפרקים כך, כבר הקדמנו
בפעם הקודמת שספר תנ״ך
איננו ספר היסטוריה והוא לא רואה את עצמו מחויב או משועבד
לסדר הכרונולוגי כי אין מוקדם או מאוחר בנביא.
התנ״ך עניינו גילוי דבר השם ורצון השם יתברך ואם לצורך כך
צריך לשנות את סדר המאורעות,
אז עושים את זה. רק אני רוצה להגיד שאין פה איזה ניסיון הסתרה.
התפרים פה כל כך גסים, כן? זה כל כך ברור,
שזה ברור שכל מי שלומד מבין שזה לא כתוב לפי הסדר.
אז כאילו יש כאן שני מישורים, שני מישורים.
מישור אחד,
בואו נלמד את זה רגע לפי הסדר הכרונולוגי, מישור שני, מישור חינוכי,
ערכי, תרצו לקרוא לו נבואי,
שבו אנחנו קוראים את הדברים כפי שהם כתובים לפי הסדר,
ומבינים מה רצה הנביא להעביר לנו, בסדר?
מה רצה הנביא להעביר לנו.
אז אנחנו את מלחמת פלישתים התחלנו.
ראינו,
אני עושה כאן חזרה קצרצרה, כן, לטובת זה, ראינו שהבקשה של שמואל משאול להמתין לו שבעת ימים תאכל עד בואי אליך והודאתי לך את אשר תעשה,
לא רק הייתה איזה ניסיון לשאול לא לעשות חיום אלא בעצם הייתה חלק מההונאה.
מזכיר לכם, אנחנו לומדים תנ״ך עם מפה ברוך השם,
שאול נמצא היכן למטה בגלגל.
אם שאול היה מחכה שבעה ימים,
נראה כחסר אונים,
נראה כזה, אדרבה, אפילו הפלישתים היו צופים ורואים את הבריחה ואת המנוסה של חלק מצבא שאול וכל הדברים האלה, אז הפלישתים היו מרוכזים בתור צבא אחד ונופלים על שאול מלמעלה למטה. ואז ברגע הזה הייתה באה לידי ביטוי הפעולה הנועזת,
המטכלית של יונתן,
שתוקף את
מפקדת פלישתים במכמש,
מכמש צריך להגיד,
תוקף אותה,
הורג שם את כל הפיקוד,
צבא בלי פיקוד הוא חסר אונים,
ואז כל אלו שנסו מפני פלישתים, כל העיוורים שהתחבאו בחבחים ובמערות, בעצם יהפכו למאות ואלפי מערבים כאלה בשטח, ובעצם פלישתים יובסו. אבל בגלל ששאול לא חיכה והתחיל תנועה קרבית, אז פלישתים פיצלו את הכוח ראש אחד לכיוון צפונה,
לכיוון עופרה וארץ שועל ראש אחד לכיוון מערב לכיוון בית חורון וראש אחד כן הם מאבטחים את עצמם זה ככה עושים צבא אתה מאבטח את עצמך
לצפון ולמערב שלא יבוא איזה משהו איגוף אתה תוקף לכיוון שאתה צריך לתקוף
ולכן המכה שיוכו פלישתים לא תהיה מוחצת כמו שהייתה אמורה להיות ולכן אנחנו נפגוש את פלישתים גם אחר כך
ממשיכים להטריד את שאול ובסוף שאול יפול בעצם
בקרב עם פלישתים זה מה ששמואל ניסה למנוע זה לא רק היה ניסיון
רק לשאול תמתין, סליחה, תמתין. היה בניסיון הזה גם איזה תובנה מבצעית. טוב.
כן, רגע, שנייה, אל תדאג, אני לא אזניח אתכם.
אנחנו בפרק י״ד, בסדר?
כן.
מיד אחרי, בואו נקרא נגיד מפסוק י״ג, ויאמר יונתן, אחרי שיונתן מכה את המפקדה,
ויאמר יונתן לנסח אליו, עלי אחריי, פסוק, פרק י״ד, פסוק י״ג.
עלי אחריי, כי נתנם אדוני ביד ישראל,
ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונושא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונושא כליו ממוטט אחריו.
בתי המכה הראשונה שריקה יונתן ונושא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה.
במקום קטן עשרים איש.
מי הם העשרים איש האלו?
אתם יודעים עכשיו אנחנו רואים במלחמה צה״ל אומר כמה מח״טים הוא הרג לחיזבאללה.
אז אין הרבה מח״טים.
כאילו אין הרבה.
הרגו חמישה מח״טים, הרגו עשרים אגדים.
הם הרגו.
ברגע שאתה פוגע בפיקוד, אז זהו.
זה ממש, רבותיי, מה שאנחנו קוראים כאן זה הביפרים, בסדר?
מה קורה כשאתה פוגע בשרשרת הפיקוד של האויב, אתה מכניס אותו לתדהמה, החפשים למטה לא יודעים להחזיק טיל ולירות, הם לא יודעים מתי ואיך להפעיל וקשרים וכל הדברים האלה. הרגת את שרשרת הפיקוד.
גם צריך גם להגיד שגם בצהל,
שנהרגו,
כן, נהרגו 64 מפקדי פלוגות ברמה האחרונה.
אז על כל פנים אתה פוגע בשדר הפיקוד,
ובואו נראה.
אני ממשיך.
ותהי חרדה במחנה, בשדה, בכל העם, והמצה והמשחית חרדו גם המה,
ותרגז הארץ ותהיה לחדרת אלוהים. ויראו הצופים לשאול בגבעת בנימין,
והנה יעמון נמוג וילך והלום.
ויאמר שאול לעם אשר איתו, פקדו נא וראו מי הלך מעמנו.
ויפקדו, והנה אין יונתן ונושא חליו.
כלומר, ברור שיונתן עשה את זה על דעת עצמו.
ויאמר שאול להחייה הגיש אהרון האלוהים כי היה אהרון אלוהים ביום ההוא בני ישראל
ויהי עד דיבר שאול אל הכהן ויעמון אשר במחנה פלישתים וילך הלוך ורב ועוד פעם שאול
לא מחכה לאהרון האלוהים כלומר אהרון האלוהים כאן הכוונה אורים ותומים
זה כאן הכוונה הגיש אהרון האלוהים הכוונה הגיש
עכשיו יכול מאוד להיות שאם שאול היה שואל בו אורים ותומים אז הקדוש ברוך הוא היה מחבר אותו למשימה ואומר לו אבל הוא לא מחכה
ויאמר שאול אל הכהן אסוף ידיך
ויזעק
שאול וכל העם אשר איתו בבוא עד המלחמה והנה הייתה חרב איש ברעהו של פלישתים
מהומה גדולה מאוד כל מי שהיה השתתף במלחמה יודע שהאי הוודאות היא לא
ממלכת שדה הקרב
ממלכת שדה הקרב זה אי הוודאות
אתה יכול לתכנן אלף ואחת תוכניות
תוכנית
ודאי תשתבש לא סופאי להב ודאי תשתבש
יש לה מסוים שאתה לא תדע איפה הכוחות שלך נמצאים
יש לה מסוים שהאוהב יפתיע אותך,
ובסוף מי שיצליח להתגבר על חוסר הוודאות ולהילחם למרות כל זאת, הוא ינצח.
בסדר?
זה העניין.
אז זה מה שקורה כאן, מאומה גדולה מאוד. הצליחו להכניס את פלישתים למטף של חוסר ודאות.
והעברים, זה הפסוק שדיברנו בפעם שער, והעברים אשר היו עם פלישתים,
חלק היו כמו איזה מין משועבדים אליהם,
והעברים היו לפלישתים כאתמול שלשום,
אשר עלו עימם במחנה סביב, וגם הם עליות עם ישראל.
כלומר, הם התהפכו עליהם
בתוך המחנה,
אשר עם שאול ויהונתן, וכל איש ישראל המתחבאים בהר אפרים,
שמעו כי נסו פלישתים,
וידבקו גם הם האחריהם במלחמה.
ויושע אדוני ביום ההוא את ישראל, והמלחמה עברה את בית אבן.
ואיש ישראל ניגס ביום ההוא,
כן?
ויואל, ניגס, הכוונה מה?
כמו נוגס, תוקף את הפלישתים.
ויואל שאול את העם לאמור ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב וניקמתי מאויבי ולא טעם כל העם לחם למה שאול עושה את הדבר הזה למה הוא משביע את העם ניצול הצלחה
בדרך כלל במלחמה רגילה יש מרכיב של מלחמה ומרכיב של לקיחת שלל וכל הדברים האלה שאול רוצה לנצל את ההצלחה אבל זה
אם הוא היה שומר בקול שמואל אז ההפתעה הייתה מושלמת ואולי היה צריך להשביע אף אחד
אבל מכיוון שפלישתים יש להם כאן לאן לנוס כי יש לנו גם שני ראשים נוספים
אז שאול צריך להשביע את העם, והדבר הזה יוצר
מתח גדול מאוד.
אנשים עייפים ורעבים והם לא נלחמים טוב.
וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה ויבוא העם אל היער והנה הלך דבש
ואין משיג ידו אל פיו כי ירא העם את השבועה.
ויונתן לא שמע וישביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויתבולט אותו ביערת הדבש וישב בידו אל פיו ותאור נא עיניו.
ויען איש מהעם ויאמר אשבי אשבי אביך את העם לאמר ארורי אשב אוכל לחם עד היום ויעף העם לחם הקבלה כל סוג אוכל
אבל זה חשוב זה פרט חשוב בהמשך
ויאמר יונתן אחר אבי את הארץ
ראו נא כי אורו עיניי כי טעמתי מעט דבש הזה אף כי לו אכל אכל היום העם משלל אויביו אשר מצא כי אתה לא רבת מכה בפלישתים
עכשיו אני רוצה רגע לעצור רגע בפסוק הזה
זה ברור
שיונתן מעביר כאן ביקורת על אבא שלו,
לא רק על השבועה,
אלא על מה?
על הפסיביות.
מראש יונתן היה מאוד מאוד אקטיבי,
נכון? אנחנו התלבטנו, זה ברור שיונתן עלה על מצב פלישתים, מה שכתוב בפרק י״ד בלי שאף אחד יודע,
אבל גם על מה שפתח את האירוע,
על ההכאה של נציב פלישתים בגבע,
התלבטנו האם יונתן עשה את זה בהסכמה שאול, או...
גם זה נעשה ללא ידיעה, נכון?
ובתחילת פרק י״ג בן שנה שאול ומלכו בייבחר וכו ואלף פעמים יונתן וגיעוד ימים ואיתם שמה ואיך ליהונתן עציף פלישתים אשר בגבע וישמעו פלישתים גם זה משהו ששאול יונתן עשה את זה לבד זאת אומרת שאול
ינסה לעשות כאן איזה, להקים איזה מערכת שלושת אלפים חיילים ויונתן דוחף קדימה
הוא
זה מתאים לבני בנימין אני מזכיר לכם את מה שאתם ודאי זוכרים
אבל אני צריך להזכיר לכם אותו בכל אופן.
אתם זוכרים שלמדנו על אהוד בן גרא?
שבט,
מאיזה שבט הוא?
בנימין.
והשאלה המרכזית שהעסיקה אותנו באהוד בן גרא,
זה האם תוכנית ההתנקשות שלו בעגלון מלך מואב הייתה ידועה
לשבטי ישראל או לא.
נכון, הרי הוא בא להגיש מנחה לעגלון מלך מואב בשם כל שבטי ישראל, כי עם ישראל משועבד למואב,
פתאום הוא אומר לו,
או דבר סתר יהיה לך המלך, דבר אלוהים יהיה לך המלך, אז הוא אומר, כולם תצאו,
בא, בוקר אותו, בורח, ומתחיל מלחמה.
עם ישראל, ידעו מזה או לא ידעו מזה?
לא ידעו מזה.
כלומר, השיטה של שבט בנימין לקבוע עובדות בשטח
וכל זה, זה מתחיל עוד מיהוד בן גרה.
ולכן גם, ברור שגם יונתן
נוקט באותה עמדה,
והוא עושה כאן פעולות, ושאול צריך להגיב.
ופה יונתן אומר, לא רק על השבועה שזה,
לאחר אבי את הארץ, הכוונה, הוא יתמהמה, הוא לא יזם, הוא לא, זה, צריך לעזור.
זה אירוע קריטי,
כי תכף תראו איך הדברים מסתבכים.
טוב,
ויכו ביום ההוא בפלישתים, אם יכמס איילונה ויעף העם מאוד, ויעת העם אל השלל, ויקחו צאן ובקר ובני בקר, וישחטו ארצה,
ויאכל העם על הדם, לא המליכו את הדם.
ויגידו לשאול לאמור, או, כן,
או לא צלו אותו כמו שצריך,
ויגידו לו שאול לאמור הנה העם חוטאים לאדוני לאכול על הדם
ויאמר בגדתם גולו אלי היום אבן גדולה ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש סייהו
ושחטתם בזה ואכלתם
ולא תחטו לאדוני לאכול אל הדם והגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם
ויאבן שאול מזבח אדוני אותו החל לבנות מזבח על אדוני
כן אז טוב יש כאן
הצבא צועד על קיבתו, הלוחמים רעבים, הוא לא נתן להם לאכול לחם, לא אכלו דבש,
טוב צריך לעצור את המרדף במקום לגמור אותו,
לתת לאנשים לאכול,
לשחוט להם את השור ואת הזה, כמובן.
יכול להיות שזה גם היה
בהמות שמשתמשו איתן על המלחמה.
ואז שאול מגיש כאן הצעה.
מה שהם אוכלים,
ויאמר שאול נרדה אחרי פלישתים לילה ונבוזה בהם הדור הבוקר,
ולא נשאר בהם איש, ויאמרו כל הטוב בעיניך עשה.
מלחמת לילה בתנ״ך היא בדרך כלל נדירה,
ושאול מציע כאן הפתעה,
לעקוב בפלישתים לילה, לנצל את ההצלחה,
לנצל גם את הידיעה המעולה של שאול,
את הטופוגרפיה, ולגמור את פלישתים.
עושה מה שאתה רוצה.
וכאן יש הפסקה.
ביאמר הכהן נקרבה הלום אל האלוהים.
שנייה, אתה כאילו מתנהל פה לבד.
שמואל לא נמצא כאן, לא חיכית לו.
יש כאן איזו מלחמה, פלישתים זה אויב מרכזי?
בוא נשאל מה הקדוש ברוך הוא אומר, בוא נראה.
וישאל שאול באלוהים הירד אחרי פלישתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא.
עכשיו, אנחנו צריכים להבין
את המשבר המנהיגותי שיש כאן.
התורה מבטיחה
שמלך ישראל,
או גם אדם שהציבור צריכים לו,
כשהוא ישאל בהורים או בתומים הוא יקבל מענה.
זו הבטחה של התורה.
כששאול עומד לפני ההורים והתומים ושואל ולא מקבל מענה, מה זה אומר עליו?
שהוא לא מלך.
זה קורה לעיני כל העם.
זה משבר מנהיגותי בנמלאה הראשונה. קרה כאן איזה משהו?
עכשיו, למה זה קרה?
תשובה פשוטה מה?
פעמיים שאול, שלוש פעמים.
פעם אחת הוא לא חיכה לשמואל.
פעם שנייה הוא אמר אל הכהן, הוא כבר בא לשאול באלוהים, הוא אמר אל הכהן, אסוף ידיך.
ופעם שלישית פה הוא אומר, קודם כל בוא נילחם, ואז הוא נזכר
לשאול בהורים ובתומים.
לא עובד ככה.
קודם כל לשאול בהורים ואתם.
עכשיו אני רק רוצה להגדיר מה תפקיד ההורים באטומים.
תפקיד ההורים והאטומים זה לגלות האם
זה לא התוכנית המבצעית.
תוכנית המבצעית זה יעשור מפקדים.
וזה לא היציאה עצמה למלחמה, זה עושה סנהדרין.
ההורים והאטומים או יכולים לתת לך את הדרך לתקוף,
תעשה איגוף, תעשה מתקפה ישירה,
או להודיע אם יש איזה קטרוג,
מישהו חטא במחנה,
עשה איזה מעשה לא טוב, ואז זה מקטרג על כל המחנה.
אז במקום ששאול יעשה תשובה
ויגיד אוקיי הבעיה אצלי אני לא חיכיתי לשמואל אני אקרא לשמואל נעשה רגע לתשובה תיקון
הוא מתחיל כאן באיזה
סדרת מנהיגות
לכיוון הלא נכון
ויאמר שאול גושו הלום כל פינות העם הודו וראו
במה הייתה החטאת הזאת היום במה הייתה החטאת
מאוד פשוט
סליחה
אתה לא ביקשת רשות כמה פעמים
אבל שאול
כי חי אדוניי המושיע את ישראל, כי אם ישנו ביונתן בני כי מות ימות.
ואין עוננו מכל העם. עכשיו, הוא כנראה אמר את זה דרך הפלגה.
אפילו אם זה יונתן, אני...
רגע, למה לדבר ככה?
כאילו,
אתם יודעים שכשמישהו מרגיש חולשה,
אז הוא רוצה לווסס את מנהיגותו, זה בדרך כלל יוצא אובר.
זה מוגזם.
הוא היה אומר אל
כל ישראל, אתם תהיו לעבר אחד,
ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד, ואמרו העם אל שאול, הטוב אין לך עשה. אבל הם לא מבינים מה הוא עושה. למה אתה הולך בכלל בדרך הזאת?
מה עכשיו אתה מחבר את יונתן? כאילו, מה?
זה איזה מין ניסיון לחולל מנהיגות, להגיד, אני בודק את הכול, אפילו אם זה אני ויונתן,
אפילו אם זה קרה בגללנו.
קודם כל, תבדוק את עצמך, תעשה כאן איזה... כאילו, זה מאוד מאוד שקוף. אתה התייחסת להורים והתומים האחרונים בתור, אז הם לא נותנים לך מענה, צריך לתת להם הכול.
שאול נכנס כאן לאיזה לופ
ולכן העם אומרים לו, הטוב בעיני חסה.
ויאמר שאול אל אדון, מה?
לא, תכף תראה, הם עשו גורל. יונתן ושאול עומדים בצד אחד וכל העם, כל הלוחות עומדים בצד שני.
ויאמר שאול אל אדוני אלוהי ישראל,
הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו.
שים פה גורל, גורל נופל על שאול ויונתן.
ויאמר שאול הפילו בני ובין יונתן בני וילכד יונתן.
ויאמר שאול ליהונתן, הגידה לי מה עשית. עכשיו זה מאוד מזכיר את החאן, נכון?
אבל יחי ההבדל הגדול.
החאן לקח מהחרם, דאג לעצמו, יונתן כל כולו כלל ישראל. עכשיו יכול להיות שיונתן טעה, יכול להיות.
אבל מכאן ועד בתור מנהיג, בתור מלך, אתה לא אמור לחדד ולהביא את ההבדלים למקום של שבר, אתה אמור... עכשיו רבותיי, זה מאוד מאוד קל
יחסית
לפטור את יונתן מהאירוע.
מה היה החטא של יונתן?
אה?
יפה. איך נפתור את הבעיה?
הוא לא שמע.
גם אם תגיד שהוא שמע,
שאול אמר לחם והוא אכל דבש,
טוב, בקנה קנות, סליחה, לא שמעתי, שוגג, נביא קרוב מלחתה, נגמר הסיפור.
אבל שאול נכנס פה במאה חמישים קמ״ש,
והוא אומר, שאול אלה נתן, נגיד על ימי עשית, והוא אמר, טעום טעמתי בקצה המטה אשר בידי, מאה דבש, נהנה ימות.
למה ללכת למקום הזה?
זאת אומרת, אתם רואים ששאול,
זו אחת ההוכחות החזקות לכך ששאול מראש נבחר
כי הוא לא מתאים להיות מנהיג, בסדר? אמרנו שזו הייתה הסיבה שבגללה הוא נבחר.
כי הוא צריך להיות צמוד לשמואל.
מה קורה? בכל פעם ששאול לא צמוד לשמואל, הוא עושה טעויות.
כשהוא צמוד לשמואל, קורים דברים טובים.
שמואל מכוון אותו.
כשהוא לא צמוד לשמואל,
מתחילים פה כל מיני.
צורת ההנהגה כאן היא אמורה להיות אחרת לחלוטין.
יונתן שהוא הוליד את כל הישועה הזאת,
אבל
כן, כן, הסברנו את זה.
הוא נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא
בגלל שעם ישראל ביקש מלוכה לפני הזמן.
אז אפשרות אחת זה להגיד להם אין מלוכה, אבל אז אתה תחבל להם את הרצון למלך.
אפשרות שנייה זה לתת להם מלך כמו שהם רוצים, ואז הנמכנו את המלוכה.
הקדוש ברוך הוא בוחר אפשרות לסיום לתת להם מלך,
אבל מלך שלא מתאים להיות מלך,
הוא יהיה צמוד לנביא
עד שהם יתבגרו קצת,
ואז יקבלו את המלך האמיתי, השלם, שזה דוד המלך.
ליונתן יש פה אחריות ואני רוצה שנבין שהפסוקים האלו
בוא נקרא עוד שתי פסוקים
ויאמר שאול כה יעשה אלוהים וכה יאסיף כי מות תמות יונתן
ויאמר העם אל שאול
ויונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל
חלילה חי אדוני מיפול מסערת ראשו ארצה כי אם אלוהים עשה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא מת
כן
העם פודים את יונתן
הם לא, הם סוג של מרד.
אוקיי, עכשיו,
האירוע הזה שהגענו אליו,
ששאול רוצה להרוג את יונתן, הוא אירוע הזוי.
אין לו, אין לו שום,
לא צריך להגיע אליו בכלל.
אם הגענו אליו, זה אומר שמשהו במנהיגות השתבש.
דיברנו על האחריות של שאול, יש גם אחריות ליונתן.
יונתן רץ קדימה.
הוא, המנהיגות של אבא שלו לא מוצאה את חן בעיניו, והוא מייצר מנהיגות אלטרנטיבית.
זה הולך ומחריף עד למצב שהוא נמצא
בעימות מול אבא שלו,
וכמעט אבא שלו צריך להרוג אותו.
מי פודה את יונתן? העם פודה את יונתן.
בעצם זה אומר שמי שהאבא של יונתן זה העם, ולא שאול.
מה שמסביר למה בהמשך יונתן הולך עם דוד.
כי פה בעצם קצת נותק הקשר בין שאול לבין יונתן.
ומי שנתן ליונתן חיים זה העם,
וברגע שדוד הוא מייצג את העם, אז גם יונתן.
אבל זה מסביר דבר מאוד מאוד משמעותי.
רבותיי, יונתן הוא גיבור על, אנחנו רואים את זה.
אז נפש,
גיבור, נלחם, נכון?
איפה יונתן בקרב עם גוליית?
למה הוא לא הולך להילחם?
למה צריך לחכות שדוד יבוא מהשדה? למה יונתן לא יוצא להילחם?
איפה יונתן
בכל הקרבות של אבנר בן נר שנלחם ביואב בן סוייד? איפה?
הרי האירוע הזה שבו יונתן האזין שהדומיננטיות שלו,
היוזמה שלו,
הפעילות שלו,
כמעט הביאה את אבא שלו להרוג אותו,
יונתן מקבל פה החלטה אסטרטגית.
אני יותר לא אציב שום אלטרנטיבה לאבא.
אני לא אהיה זה שיגרום לו...
והוא בעצם נכנס מאחורי אביו.
אומר לנו איתי,
אחד מהרעים של דוד,
ואיתי זה ראשי תיבות,
אומר איתי, יונתן יתחבר עם דוד.
אז זכור את השאלה המצוינת שלך?
אבל כבר עכשיו אני אענה,
כי אני לא בטוח שאתה תהיה כשנענה עליה.
ינתן מתחבר עם דוד,
אבל הוא לא הולך איתו.
כשדוד בורח,
דוד בורח, נכון?
והציפייה היא,
ודוד גם אומר את זה לנתן, בוא איתי ביחד,
נברח, ואנחנו נקים את הממלכה בצורה משותפת.
ינתן לא בורח עם דוד, ודוד
מקפיד על זה.
כועס על זה, הוא מקפיד, כאילו...
הוא בעצם זועק זעקה, למה לא הלכת איתי? למה אתה לא בא איתי?
ינתן, הוא לא עושה את זה.
הוא קיבל החלטה אסטרטגית שהוא לא יהיה אלטרנטיבה לאבא שלו בעקבות המאורע הזה.
הוא ראה שכשהוא יצר אלטרנטיבה, זה בסוף הביא אותו לפיצוץ
מול אבא שלו. אז הוא מהמקום הזה מחליט שהוא גם לא יצא...
תחשבו, אם יונתן יוצא להילחם בגוליית,
אז כל העמה היו אומרים, זהו, שאול, יונתן הוא המלך. הוא לא מוכן.
הוא לא מוכן. זו הסיבה.
אז הוא עם דוד, הוא תומך בדוד.
אולי,
כיוון ששאלת, תדלגו רגע לפסוק, לפרק,
פרק כ', שמואל א', פרק כ',
כן? זה הפרק שקוראים בהפטרת מחר חודש,
נכון?
רבי בבוקר ויצא יונתן השדה למועד דוד ונער קטון אמו,
רות צומצה את החיצים וכולי,
ויבוא הנער, ואז קיצור,
וייתן יונתן את כליו לנער אשר לו ויאמר לך ויעיר,
הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפול לאפיו ארצה וישתחו שלוש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל!
איזה יופי! אז מה עכשיו אמור לקרות?
שיהונתן הולך יחד עם דוד, והם מתחילים כבר להכין את הממלכה.
ויאמר יהונתן לדוד,
לך לשלום.
אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם אדוני, לאמור, אדוני יהיה ביני וביניך, ובין נזרי ובין נזריך עד עולם, ויש פה שקט,
ויקום וילך,
ויהונתן בא העיר. השקט פה באמצע, הרווח זה ההלם של דוד,
שהוא שולח אותו לבד.
אחר כך זה קורה עוד פעם,
בפרק, עוד פרק אחד קדימה,
בפרק כג פסוק טז דוד מתחבא בחורשה בזיף
ויקום יונתן בן שאול וילך אל דוד חורשה ויחזק את ידו באלוהים ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצא חי יד שאול אבי ואתה תמלוך על ישראל ואנוכי אלך למשנה וגם שאול אבי יודע כן ויכרתו שניהם ברית לפני אדוני ויש דוד חורשה ויונתן הלך לביתו
הוא לא מוכן יונתן להיות אלטרנטיבה לשאול בחייו
בסדר? זה מסביר את ההתנהגות של איך מלוחם
על נפש שעושה דברים בצורה מדהימה הוא נעלם אתה לא רואה אותו למה הוא לא הלך להילחם עם גוליית
נכון למה דוד צריך לעשות את זה אני לא אעשה את זה
זה הביא אותי למצב כזה מסוכן מול אבא אני לא
זה ההסבר זאת שאלה שאלה שמרחפת תמיד להיכן נעלם יונתן לאורך כל ספר שמואל טוב
שורה תחתונה
ויעל שאול מאחרי פלישתים ופלישתים הלכו למקומם אנחנו למדים מזה שפלישתים
האויב
לא הושמד
הוא הוחלש,
נגרעו היכולות שלו, אבל האויב לא הושמד.
ושאול, לאחד המלוכה, על ישראל, ויילחם סביב בכל אויביו, מואב, בני עמון, אדום וכו' וכו'.
ויעשך ולך את עמלק, ויצא את ישראל מיד שוסהו.
טוב,
בוא נקרא עוד טיפה. ובני שאול יונתן וישביה ומלכישוע,
בשם שתי בנותיו,
בשם אבי חיה מירב, בשם הקטן אביכה, בשם אשת שאול אחינועם בת אחימץ,
בשם שר ציבור אבינר דוד שאול, וקיש אבי שאול בן ארי, ותהיה מלחמה חזקה על פלישתים כל ימי שאול.
וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל ויאספי עולם. אבל זה ברור שאחרי המלחמה הזאת הראשונה עם פלישתים,
המצב השתפר מאוד.
ממלכת ישראל,
ודאי באזור נחלת בנימין, שוחררה מן העול הפלישתי. אפשר,
אם תרצו,
להתחיל לייצר נשק,
אפשר לעשות כל מיני דברים, נכון?
יפה. עד כאן.
ברגע הזה,
מתפתח לנו אתגר ממזרח.
מי הוא האתגר?
בני המון.
חוזרים חזרה אחורה
לפרק יא.
עכשיו, צריך לשאול
למה?
מה פתאום עכשיו נחש ההמוני מתחיל מלחמה עם שאול?
אבל התשובה היא מאוד מאוד ברורה.
מה?
לא.
אפשרות אחת.
נאמר כך.
פלישתים שהחזיקו את ממלכת ישראל קצר,
נוצחו במלחמה. הם לא חדלו להתקיים, הם נוצחו במלחמה.
זה מוליד אצל בני עמון חשש, הוא אבא בתור.
אוקיי, אם שאול נלחם בפלישתים,
סילק אותם, עכשיו הוא ינסה להילחם בי.
הקם להורג יחש, קם להורגו.
עדיף להתחיל במלחמה לפני שמתחילים איתי,
לפני שיוזנים, בסדר?
מין איזה הפגנת כוח.
אל תעסק איתי, בסדר? אתה עם פלישתים, איתי אל תתעסק.
איזה מין...
זה האירוע.
אפשר להוסיף מזה את העובדה שגם נחש בני המון רואה ששאול אמנם נלחם בפלישתים,
אבל לא לגמרי הצליח להשמין אותם. הוא אמר, אוקיי, אז אם ככה, אז בואו נשים לו את הגבולות כבר עכשיו.
שלא,
שלא, שלא יתעסק איתי.
זה מאוד מאוד מקובל בין מדינות,
שאתה אומר, אני...
הצהרת כוונות.
לא תתחיל, אני שם פה איזה משהו,
אבל נחש ההמוני עושה כאן משהו הרבה יותר מתוחכם.
הרבה יותר מתוחכם.
ויעל נחש העמוני וייחן על יבש גלעד.
ואמרו כל אנשי יבש אל נחש, כרות לנו ברית ונעבדך.
הם מבינים שאין להם סיכוי?
ויאמר אליהם נחש העמוני,
בזאת איכות לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל.
זה ברור שנחש בני עמון, מלך עמון,
רוצה לנקור להם את עין ימין כדי להגיד להם בעצם דרכם להעביר מסר לשאול שהוא איש ימיני על לא סתם עליך.
אתה לא מאיים עליו ואתה לא מפחיד אותי, והנה אני לוקח כאלה שהם נתינים שלך ואני נוקר להם את עין ימין, כי שאול הוא איש ימיני,
אבל יש כאן משהו הרבה יותר ארסי ומתוחכם.
מה?
רבותיי, מי הם אנשי אביש גלעד?
מה ידוע לכם עליהם מספר שופטים?
לא סייעו למי?
לפתח. לא לדבורה ולא לפתח.
מה קורה לכם?
וזה הרי קיבלתם
עוד עשרים שנה ממכון מאיר, עד ש...
עשרים שנה ביציאה.
אנשי אביש גלעד לא באו
לחרם שעשו כל ישראל על בנימין ואז מה עשו עם ישראל אנשי יבש גלעד?
אבל הרגו גם אותם נכון כך כתוב בסוף ספר שופטים עם ישראל עלו
ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל אדוני כי השבועה גדולה וכו'
וינחמו בני ישראל וכו'
ויאמרו מי מאחד משישי ישראל אשר לא עלה אל אדוני מצווה והנה לא בא
איש של המחנה מייבש גלעד אל הקהל
אנשי יבש גלעד,
לא מעניין אותם כל המלחמות עליהם, ולא בלופ.
הם לא חלק מהסיפור הזה, הם לא באו. אז שבטי ישראל נוקמים בהם,
הקמה נוראה ואיומה,
ויתפקד העם, והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד,
וישלחו שם העדה 12,000 איש מבני החיל,
ויצוו אותם לאמור לכו והקיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב נשים ועטף.
זה הדבר שתעשו, כל זכר וכל אישה ידעת תחרימו. בקיצור, הלכו, הרגו אותם, ולקחו להם את הנשים,
שיהיו נשים למי?
לארבע מאות בני בנימין הנותרים. אז אם כך, אנשי יבש גלעד יש להם חשבון גם עם שבטי ישראל,
שייכו בהם,
וגם עם בני בנימין שחטפו להם את הנשים.
אז נחש במלך המון, יש לו כאן ווין ווין.
סיטואשן.
הוא אומר, אני אתקוף את אנשי יבש גלעד, גם ככה המוטיבציה של שבטי ישראל להגן על אנשי יבש גלעד היא נמוכה.
בטח שאול, שהוא מבנה בנימין,
והם לקחו להם את הנשים, אז המוטיבציה עוד יותר נמוכה, אז אני הרווחתי.
גם הראתי לשאול, שלא יתעסק איתי,
גם הסכנה ששאול ילך ויציל את אנשי יבש גלעד ויתערב היא נמוכה מאוד, כי אני יודע שאנשי יבש גלעד הם מסוכסכים עם שבטי ישראל, ובמיוחד עם שבט בנימין,
מה שהיה להוכיח.
גאונות גאו-פוליטית.
כן!
מה אומר איתי?
מי?
זה יכול שאף אחד לא יעזור להם. מעולה. זה כבש כבר, וזה סתם... אזור, לא כבר.
קודם כל, יבש גלעד זה אזור אסטרטגי, הוא אזור גבוה. דבר שני, הוא משדר לשאול עסק.
איתי אל תתעסק.
אתה רוצה לכבוש, לא מזרחה.
כן!
אתה יודע, מלחמה הרי זה הפרשי לחצים.
אתה רוצה לי על זה, אתה אומר,
האבא הזה פה חזק, אני לא מתעסק איתו, אני אלך.
זה כמו הבדיחה, אתה מכיר את הבדיחה? שני אנשים הלכו ביער,
שני חברים.
פתאום רואים אריה,
מתחילים לברוח.
פתאום אחד החברים עוצר,
פותח את התיק, מחפש. אומר לו מה אתה עושה? אני מחפש נהלי ספורט.
אז החבר שלו, תגיד, אתה גנוב, אתה מתחיל להשיג את הרעי למנהלי הספורט? הוא אומר, לא צריך להשיג את האריה, אני צריך להשיג אותך.
אריה יאכל אותך ולא אותי.
אז אתה, אם אתה חזק, אז הוא מחפש מקום אחר.
נכון, תמיד אומרים ככה בצבא, חבר'ה,
שהמחבלים שיגיעו לכאן יחפשו יחידה אחרת, שפה לא ייכנסו.
אתה לא צריך לתקן את כל צה״ל. פה, שהם יביאו, יראו חיילים,
עובדים כמו שצריך,
ערניים, עם ציוד, אמרו, פה לא כדאי לתקוף, נכון לחפש מקום אחר.
כן.
עכשיו, איך אנחנו יודעים שהפירוש הזה נכון?
כי אנשי יבש גלעד
מבינים
שבעצם אין להם סיכוי.
ולכן הם אומרים לו,
ואמרו לו, אנשי אליו, זקני יבש,
הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל,
ואם אין מושיע אותנו ויצאנו אליך.
זה,
איך אתה יודע מה קורה בסוף?
אה?
מדהים.
אני לא מולד לפעם ראשונה בחיים, איך אתה כבר יודע?
בעזרת השם, אני אהיה פה עד,
אני מקווה, בעזרת השם, כזאת יתן חיים וכוח.
אז מי שלא יהיה כאן יסתכל, כן, נכון.
רגע, תכף נראה למה.
לאנשי יבש גלעד ברור שלא יהיה מי שיעזור להם.
אף אחד לא יושיט להם עזרה.
ויבוא המלאכים בגבעת שאול,
וידברו הדברים באוזני העם, ויישאו כל העם את קולם ויבכו.
באמת טרגדיה.
עכשיו,
רבותיי, הפרק הזה
הוא הביטוי העמוק ביותר למה זה ממלכה.
ומה ההבדל בין שופט
או ספר שופטים לממלכה.
ממלכה מטפלת בכל הבעיות
של המדינה,
גם מי שהוא לא מהמיליה שלך.
גם מי שהוא לא מהזה, אתה מלך, אתה אחראי עליו.
גם אם הוא לא זה באלף ואחד דברים, אתה צריך לטפל בו.
בסדר?
זה ההבדל. שופטים!
לא, שופט דואג לשופט שלו, דבורה הרי מתלוננת על מלא שבטים שלא באו להילחם יחד עם ברק ודבורה.
כי רואים, שבט ראובן אומר, אני נמצא שם בעבר העדר המזרחי,
אני צריך לבוא לעשות מלחמות בעמק יששכר, בעמק זבולון, לא, שיסתדרו לבד.
ממלכה,
הרעיון הוא שהיא צריכה לדאוג לכולם.
גם למי שלא הצביע לך,
צריך לדאוג.
טוב, אז למה יש בחירות?
בחירות,
יש קואליציה, בעיקר בעדיפות בחלוקת הכסף.
יש סכום כסף מוגבה,
לקואליציה יש לה את הסמכות לקבוע את תקציב המדינה
בצורה כזאת שיש לה עדיפות מסוימת בחלוקת הכסף, בסדר?
גם, פה, אני לא יכול לקחת את הכל לעצמה.
בוודאי, צריך לצרכי המדינה, אבל, טוב, בסדר, אנחנו בשלטון, יש,
לאידיאלים שאנחנו מייצגים, אנחנו נוכל להקציב, בסדר גמור, לגיטימי, בסדר, לנהל מדיניות וכל זה, אבל אתה צריך לדאוג לכולם.
גם למי שלא יצביע עבורך, גם למי שלא חושב כמוך,
גם למי שלא.
ויאמר, והנה שאול בא אחרי הבקר מן השדה,
ויאמר שאול מה לעם כי יבכו ויספרו לו את דברי אנשי יבש. ותצלח רוח אלוהים על שאול.
כשמעו את הדברים האלה ואי חרבו מאוד. וייקח צמד בקר ויינתחר ויישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים לאמר אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחר שמואל.
כה יעשה לבקרו ויפול פחד אדוני על העם ויצאו כאיש אחד.
כלומר אנחנו רואים שיש לשאול יכולת גיוס זה ברור שפלישתים לא מפריעים פה.
ושהוא כבר מכירים פה כבר את שאול ואת שמואל ואת הצבא. בקיצור, הוא אחרי שהוא עשה משהו בחיים.
בסדר, מבינים שכבר יש לו יכולת?
ויצאו כאיש אחד ויפקדם בבזק.
בזק זה היה בתר גולני הקדמון.
אז זה אומר שכולם היו גולנצ'יקים.
מה זה גולני ראשי תיבות?
לא יודע, היית בגולני.
גוף ונפש למען נצח ישראל.
זה גולני.
בזק.
ויפקדם בבזק והיו בני ישראל שלוש מאות אלף ואיש יהודה שלושים אלף. וואו, זה צבא עצום!
ברור שפלישתים לא היו מאפשרים דבר כזה לקרות אם הם היו מתפקדים.
ואמרו למלאכים הבאים, קוט אמרו לאיש יבש גלעד מחר תהיה לכם תשועה כחום השמש ויבוא המלאכים ויגידו לאנשי יבש וישמחו.
שאול לא עושה כאן,
אה, אז הוא רצה לרדוף אחרי פלישתים לילה. פה הוא מספיק בטוח בצבא שלו להגיד, אני אתקוף.
הוא שולח את אביחי אדריי להגיד,
מחר ב-12 אני תוקף אתכם, לא מפחד.
אני אתקוף, זה יהיה כחום היום,
אני אבוא עם כוח עצום,
ויאמרו אנשי יבש, מחר נצא אליכם,
ועשיתם לנו ככל הטוב בעיניכם. ויהי ממחרת, בואו נקרא עוד כמה פסוקים,
וישם שאול את העם שלושה ראשים,
עוד פעם, כנראה הבטחה לאחור, איזו הונאה והתקפה.
ויבוא בתוך המחנה באשמורת הבוקר,
מתקפה בבוקר, והכו את עמון עד חום היום, ויהיה נשארים בהקפוצות ולא נשארו בהם שתיים יחד.
הצלחה כבירה, צבאית.
צבאית. שאול עושה את זה לבד, כן?
הוא למד,
יש לו יכולת.
ואז ויאמר העם אל שמואל,
מי האומר שאול אם לא אוכל אל תנועת השירות והתאם?
ויאמר שאול לא יומת איש ביום הזה,
כי היום עשה אדוני תשועה בישראל.
אחרי גמר שתי המלחמות הללו,
מלחמת פלישתים הראשונה ומלחמת עמון השנייה,
הולכים וממליכים את שאול מחדש למלך. הייתה המלאכה אחת, אבל אז אף אחד לא ספר אותו.
עכשיו, אחרי שני, עשרת שני האיומים הביטחוניים הללו, אחד בצורה פחות מוצלחת, אחד בצורה יותר מוצלחת,
נעשה כאן המלאכה מחודשת.
ויאמר שמואל אל העם,
לכו בנלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה.
וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה' בגלגל ויזבחו שם דבחים שתמים לפני ה' וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאוד".
אלה שזלזלו בשאול,
בהמלכה הראשונה, שאמרו מה יאשיענו זה. הם עורדים במלכות, שאול אומר,
מי שזלזל, אותם,
אלה אלה אלה,
וגם שאול החוותה,
ובני בליעל אמרו מה יאשיענו זה ויבזו ולא יביאו לו מנחה ויהיה כמחריש.
זה המבנה, אני אומר עוד פעם, זה מה שאני מציע,
אם למישהו יש הצעה יותר טובה לסדר את הפרקים בסדרם, אני אשמח לשמוע.
אנחנו נצטרך בשבוע הבא לנסות להבין אז למה שמואל כתב את הפרקים באופן שבו הוא כתב, כי זה הדבר המרכזי.
כי בסוף זה כתוב קודם כל המון ואחרי זה פלישתים, אז זה בעזרת השם נדבר בשבוע הבא.
