רבותיי, צהריים טובים,
אנחנו חוזרים לסדר שלנו בלימוד ספר שמואל.
אני אעשה חזרה קצרה במקום שבו היינו ואז נתקדם. בסדר? אתם איתי?
אתם באנרגיות חיוביות?
מעולה.
בפעם הקודמת הגענו לפרק, בעצם פרק י',
י', ראינו את המלאכת שאול, את העובדה ששאלנו בעצם, אני אעשה חזרה קצרה.
למה נבחר שאול? למה נבחר אדם שלא רוצה להיות מלך וגם על פניו,
רגע, נסגור את הטלפון.
שמואל, שמואל א', כן.
שמואל א', פרק י'.
זהו.
לא רוצה להיות מלך וגם לא מתאים להיות מלך. הוא צנוע וענה בכלל דברים האלה. והתשובה שענינו הייתה שבגלל שעם ישראל ביקש מלכות,
שזו בקשה טובה, אבל לא בזמן הנכון,
הקדימו
אז דווקא נבחר שאול בתור,
דווקא בגלל הצניעות והנבה שלו, בתור אחד שיהיה בעצם צמוד לשמואל,
ויוכל,
סוכרים, דיברנו על זה, אם שמואל ידחה את הבקשה שלהם
למלכות, אז הפסד.
אז הם לא יבקשו יותר מלכות ולא יתקדמו, אז אתה לא רוצה לכבות את כל המדורה.
מצד שני, אם הוא ייענה לבקשה כמות שהיא,
אנחנו ננציח מלכות
מרובד נמוך,
שבא לפתור את הבעיות של ההווה. הפתרון הוא לתת להם מלך,
אבל מלך שמאוד מאוד ילווה על ידי שמואל, וזה שאול.
כי לשאול אין שום אג'נדה, אכן הוא אומר,
איך קוראים לו? כששמואל אומר לו אתה מלך,
אז הוא אומר לו
ויען שאול ואומר הלו בן ימיני אנוכי מקטני שבטי ישראל, משפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין,
ולמה דיברת אלי כדבר הזה? אין לו שום אג'נדה להיות מלך, הוא לא משבט יהודה, הוא מצוין, אנחנו רוצים מלך שלא רוצה להיות מלך.
ככה שמואל יוכל
לחנוך אותו,
וביחד עם שמואל יעבירו את התהליך,
גם באופן עקרוני לא תהיה לשאול שום בעיה להעביר את המלכות הלאה
למלך מזרע יהודה,
כי בכל מקרה הוא מבין שמלכותו היא סוג של מלכות זמנית,
וחז״ל אומרים שהשכר של שאול, אם היה יוצא את הדבר הזה והדברים לא היו מסתמכים,
השכר היה
ברוך אתה ה' אלוהינו מלכתם שהכל היום ברור.
השכר היה שהמשנה למלך היה תפקיד שהיה שמור
לשבט בנימין והיה עובר בירושה
אצל זרעו של שאול. בסדר?
ולכן, אני עושה ממש חזרה הכרחית.
ולכן הסברנו שכל הצורה של המלכות של שאול לקרות כזה כבדרך אגב.
מאוד קל להשוות את זה לדוד. אצל דוד,
הקדוש ברוך הוא אומר לשמואל,
לך לישי, ראיתי בניו לי מלך,
קח איתך את קרן השמן וכו', וכאן שאול הולך לחפש אתונות,
והקדוש ברוך הוא אמר לשמואל, מחר יבוא מישהו,
וגם כשהוא חוזר הוא לא מספר לדוד שלו שהוא בכלל הומלח,
הכל קורה כזה, כי דרך אגב,
שאול נמשח בפח,
כי מלכותו יכולה להתהפך, היא צריכה להתהפך,
ואילו דוד נמשח בקרן,
קרן זה עצם, כן, כי מלכותו היא עצמית,
וגם האותות ששמואל אומר ששאול יקבל אותן, נכון?
אז מלאכתך היום מדהים, מצאתה שני אנשים מקבורת רחל וזה בצלצח,
ואמרו לך נמצאו האתונות, הנה נתש אביך דאג לכם, מה יעשה בבני, כאילו,
כל מיני דברים, יקרו לך כל מיני דברים, זה לא יקרה בגללך, ובסוף
צלחה עליך רוח הדולר והתנבאתם בהם ונהפכת לאיש אחר.
ייתנו לך אוכל, ייתנו לך כיכרות לחם,
אתה תקבל נבואה,
זה ייפול עליך.
כלומר בוחרים מראש מישהו שלא מתאים,
זה מאוד מזכיר גם את יהושע בן נון, בסדר? גם יהושע נבחר להיות מנהיג אחרי משה, דווקא בגלל שהוא לא מתאים להיות מנהיג אחרי משה.
כי אחרי משה לא צריך מנהיג, מה צריך?
מישהו שימשיך את משה, במידת האפשר. לא צריך מנהיג אלטרנטיבי.
אם נבחר מנהיג אלטרנטיבי, כלב בן יפוני יותר מוצלח.
יהושע הוא נער לא ימיש בתוכו, הוא תלמיד של משה רבנו.
נכון, אחרי מושע אנחנו לא צריכים איזה מנהיג שיהיה איזה, אנחנו צריכים מישהו שימשיך את משה כמה שאפשר, אז זה יהושע בן נון.
כנל אותו דבר כאן.
אנחנו לא זקוקים לאיזה עכשיו מלך שזה, אנחנו זקוקים למלך שיבין שהמלכות אצלו היא סוג של פיקדון,
עד שעם ישראל יעבור איזה שהם תהליכים,
הוא באמת יפתור חלק מבעיות הביטחון כדי שעם ישראל יוכל להתרומם ולהגיע לתכלית בקשת המלוכה,
שזה בניית בית המקדש וכן הלאה הדרך,
ולצורך כך שאול הוא המועמד המתאים.
האם התוכנית התממשה או לא?
אנחנו נראה בהמשך שהיא כמובן הלכת ומסתבכת, אבל זה היה בעצם הרעיון. האם עד כאן?
זה נראה לכם?
שישב לכם על הלב?
מה?
למה אתה אומר שלא ידע מזה?
מה?
בסדר, כי שמואל קשור לשאול, ושאול עדיין בחיים.
אנחנו נגיע לזה.
מה שמפריע לשמואל, אנחנו נגיע לזה,
זה למה הקדוש ברוך הוא אומר לו להמליך את דוד כששאול עוד בחיים.
זה נראה שהקדוש ברוך הוא מראש מחליט לסכסך בין שאול לדוד.
רק כן ששאול ימות בקרב,
שזה לא יקרה עוד הרבה זמן,
תמיך את דוד.
אבל ברגע שאתה שם את דוד מלך ושאול מלך, מה אמור לקרות?
שמת...
כאילו, נכון?
אנחנו נגיע לזה ונשאל מדוע באמת עשה את זה הקדוש ברוך הוא. למה?
מדוע עשה כה השם יתברך לעשות איזה מין דבר כזה
שאמור לגרום סכסוך?
נדבר על זה כשנגיע, זה קשור גם לימינו.
בסדר?
יפה.
שנתיים. שנתיים?
כן, נכון.
טוב,
אז ראינו את פרק י', נכון? בואו נסיים את פרק י' רק מפסוק י״ז ויצעק שמואל את העם אל אדוני המצפה ויאמר אל בני ישראל כה אמר אדוני אלוהי ישראל אנוכי העליתי את ישראל ממצרים ואציל אתכם ואציל אתכם מיד מצרים מיד כל הממלכות הלוחצים אתכם
ואתם היום מאסתם את אלוהיכם אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וצרותיכם
ותאמרו לו כי מלך תשים עלינו ועתה יתייצבו לפני אדוני לשבטכם ולאלפיכם. ויקרב את שמואל לשלושיתא ישראל ויקרב את שבט בנימין
ויקרב את שבט בנימין למשפחותיו ותלכה את משפחת המטרי ויילחץ שאול בן קיש ויבקשו ולא נמצא.
עכשיו שאול כבר יודע שהוא מלך כי שמואל משך אותו כבר לפני כן הוא בורח הוא לא רוצה את זה.
וישאלו את באדוני הבא עוד הלום איש ויאמר אדוני הנה הוא נחבא על הכלים
ויריצו וירוצו ויקחו משם ויצא בתוך העם ויגבה מכל העם משכמו ומעלה ויאמר שמואל אל כל העם הרי ייתם אשר בחר בו אדוני כי אין כמוהו בכל העם ויריעו כל העם ויאמרו יחי המלך אבל זה לא כזה פשוט כי כבר בזמן ההמלאכה של שאול חלק מהעם אומרים מה?
זה לא נראה לנו זה
כן אבל זהו וידבר שמואל אל העם את משפט המדוכה ויכתוב בספר ויילך ושלח מה?
וישלח שמואל את כל העם מאיש לביתו, וגם שאול הלך לביתו גבעתה.
וילכו עמו אחי אל אשר נגע אלוהים בלבם, ובני ואליעל אמרו מה ישוענו זה, ויבזו ולא יביאו לו מנחה ויהי כמחריש".
לא, כלומר, מה קורה בעקבות ההמלכה?
כולם חוזרים הביתה.
שמואל המליך וילך, אבל זה לא...
בסדר?
טוב,
רבותיי, אני רוצה לעשות כאן איזו הקדמה הכרחית, בסדר?
ואני מזמין אתכם לאתגר, להתנגד, לחלוק,
כי באמת זה לא דברים מוחלטים,
אבל ככה נראה לי
האמת
בוחר בנכון, אשר בחר בנביאים טובים, הנאמרים באמת.
אנחנו בעצם מתחילים פה את פרק יא, יב וייג שמדברים על שתי מלחמות ששאול עשה.
מלחמה אחת, אני עושה כאן את זה הקדמה,
מלחמה אחת מול בני עמון ומלחמה אחת מול פלישתים.
בסדר?
זה מובן?
יפה. עכשיו,
בהקדמה,
יש מחלוקת גדולה בין רשי לבין הרמב״ן בתורה.
האם יש מוקדם או מאוחר בתורה?
רשי מרבה להשתמש בכלל של אין מוקדם או מאוחר בתורה.
רשי משתמש בזה לא מעט.
הרמב״ן בהרבה מקומות מתנגד, גם הרמב״ן
בחלק מהמקומות חייב להודות,
פה אין ברירה, זה לא, אין מוקדם או מאוחר בתורה,
אבל הרמב״ם משתדל לצמצם את הכלל הזה כמה שיותר.
כולם יודעים שהוא קיים,
השאלה כמה להשתמש בו.
למה הכלל הזה קיים? למה אין מוקדם או מאוחר בתורה? כי התורה
היא לא ספר, לא היסטוריה ולא כרונולוגיה ולא ארכיאולוגיה ולא שום דבר.
התורה היא ספר ההתגלות של הרצון האלוהי לעמו ישראל, ולכן ככה היא כתובה.
ואם לצורך התגלות הרצון, הדגשתו וכולי,
וכולי, צריך לסדר את המאורעות אחרת, יסדרו את זה אחרת.
אחרי זה תגלה את הסדר הנכון. אבל זה לא, זה בתורה.
בנביא לית מאן דפליג
שאין מוקדם מאוחר בנביא.
עכשיו, זה לא שאנחנו אומרים הכל בלאגן, הכל הפקרות,
אבל זה ברור שבנביא אין מוקדם מאוחר, יש לזה הרבה מאוד דוגמאות.
לדוגמה, בספר שופטים,
חלק גדול מן הפרשנים אומרים שמעשה פילגש בגבעה לא קרה בסוף ספר שופטים, אלא קרה בתחילתו.
יש שם את פנחס בן אלעזר ובן אהרן הכהן וכל זה.
והוא כתוב בסוף כי רוצים שתצא עם הרושם
מספר שופטים שהכל כזה איש העשר בעיניו יעשה.
ספר ירמיהו כתוב ממש לא לפי סדר כרונולוגי.
יש פרקים,
פרקים שנאמרו אצל המלך יחין שנמצאים בהתחלה, פרקים שנאמרו אצל יהושע שנמצאים בסוף.
אתה רואה פשוט שהוא לא כתוב לפי סדר כרונולוגי וכן על זה הדרך, בסדר?
אז זה מוסכם על כולם שבנביא אין מוקדם מאוחר,
וגם הסברנו מדוע.
עוד פעם, גם הנביא, כמו התורה, איננו ספר היסטוריה. הוא לא בא לספר מה היה המאורעות מבחינה כרונולוגית,
אלא הוא ספר ההתגלות הרצון האלוקית, ולכן לפעמים היו מאורעות גדולים מבחינה היסטורית,
אבל אין להם
השלכה או משמעות
מבחינת רצון השם וההתגלות שלו. לפעמים היו מאורעות שנראים לנו היום כפעוטים,
אבל הייתה להם משמעות גדולה.
מה?
לא, דברי הימים זה צ'קליסט כזה.
כן, דיבר ימים זה ספר שהוא כתוב. כן, כן, כן. אני מדבר ב... בסדר, זה מובן?
למה אני אומר את הדבר הזה?
קשה מאוד מאוד לומר שמלחמת בני עמון קדמה למלחמה בפלישתים.
קשה מאוד.
למה?
כי במלחמת בני עמון,
אני אעשה כאן דריף מן המעלה, תכף תבינו למה.
במלחמת בני עמון, שאול יוצא למלחמה, תראו פרק יא,
הוא יוצא למלחמה אם הוא פוקד את עם ישראל בבזק, יש שם 300 אלף
מישראל ו-30 אלף מיהודה.
הוא עושה את זה כחום היום,
הוא כונס כאן 300 אלף, זה 20 אוגדות, 30 אוגדות,
לחום היום, יש לו צבא עצום, הוא יוצא למלחמה וגם מנצח,
נכון?
זה מלחמת בני עמון.
ממשיכים למלחמת פלישתים, מה אנחנו רואים?
שאין חרב,
איך כתוב בזה,
בן שנה שאול ומולכו, ויבחר לו שאול,
וכתוב,
מה?
כן,
תודה.
וחרש לא יימצא בכל ארץ ישראל כי אמרו פלישתים פן יעשו העברים חרב וחנית
וירדו כל ישראל והפלישתים ללטוש איש את מחשתו ואת עטו ואת קרדומו וכו'.
ויהיה ביום מלחמת לא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן ותימצא לשאול ויהונתן בו.
היה רק שני חרבות לשאול וליהונתן, כל שאר העם מלחמו עם תלשונים.
אי אפשר להגיד שדקה לפני כן הוצאת המלחמה עם 300,000 לוחמים מצוידים היטב,
ומיד אחר כך אין לך חרב לאף אחד?
גם לא יכול להיות ששאול יוצא להילחם בעמון כשפלישתים שולטים עליו,
כשפלישתים שולטים פה על כל המעברים ועל כל ה... זה בלתי אפשרי,
נכון?
אתה לא יכול לארגן צבא, שאול כונס את ה-300,000 איש האלו במלחמת בני עמון,
הוא קונס אותם ב... איפה זה היה?
בבזק, נכון?
בבזק. בזק זה ליד, איפה זה בזק?
ליד ג'נין.
זה, פלישתים נמצאים בבית שאן, הם רואים את הכול, אין פה מה זה. אז לא יכול להיות שהוא קונס 300,000 איש, את פלישתים לא שמים לב, אין מצב.
אז כמעט,
לדעתי, כמעט אי אפשר להגיד שהפרקים האלה כתובים כסדרה.
הם כתובים הפוך.
קודם הייתה מלחמת פלישתים,
ואחר כך מלחמת בני עמון,
וזה מוכח לגמרי. אני תכף אראה לכם את זה, בסדר?
מוכח.
אנחנו כמובן נצטרך לשאול את עצמנו למה שמואל הנביא הפך את הסדר.
אבל זה ברור שזה בולט מאוד, כמעט אי אפשר לזה.
קודם כל הייתה מלחמה פלישתים, הוסר האיום הפלישתי שישב כאן,
חנק
את ממלכת בנימין הצעירה בלב שלה,
ואחרי שהוסר האיום הפלישתי,
התפנו לטפל, הפעם עם 300 אלף איש, עם צבא גדול, עוד שנייה ויד,
מן צבא גדול יתפנו לטפל באיום היותר רחוק.
אתם מסכימים?
ביוסף חיים, אתה מסכים או לא?
חייב להסכים, אין לך ברירה. כן, מה אתה שואל עכשיו?
אם זה הכי מצפן ספי, למה נחש כל כך בטוח שאין מי שעושה?
חכה,
חכה.
שאלה טובה.
סואל מומתז.
למה נחש דאמון בטוח שאין מי שעושה? התשובה היא פשוטה, נענה עליה. אבל קודם כל זה ברור שזה ככה, בסדר?
יפה.
עכשיו בואו תראו שזה ממש המשך ישיר. אני קורא לכם את...
תלכו רגע לפרק י' ותראו איך זה ממש קלאסי, חלק, חמאה.
חמאה.
פרק י', פסוק ז',
בסדר?
היה כי תבונה האותות האלה לך
אעשה לך אשר תמצא ידך כי האלוהים עמך
וירדת לפני הגלגל
והנה אנוכי יורד אליך להעלות עולות
לזבוח זבחי שלמים שבעת ימים תאכל עד בואי אליך והודיתי לך את אשר תעשה מה שמואל מצווה את שאול תרד לגלגל תכין שם את הקורבנות תמתין לי שבעה ימים בינתיים תקנוס את האנשים אני אגיד לך מה לעשות מה זה הציווי הזה דלגו איתי לפרק י״ג
תכף נתחיל אותו מההתחלה אבל נגיד מפסוק ה'
ופלישתים נאספו די לכם עם ישראל שלושים אלף רכב וששת אלפים פרשים
ועם כוכו אשר אספת היום לערוב ויענו ויענו במכפש קדמת בית אבן ואיש ישראל ראו כי צר לו כי ניגע שם ויתחבאו העם במערות וחבכים אסלמים וכולי ועברים עברו את הירדן ארץ גז אני תכף נקרא את זה בנחת ונזיר
ושאול עודנו בגלגל וכל העם חרדו אחריו, ויאכל שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא בו שמואל הגלגל ואף עצה מעליו". אתם רואים? זה המשך ישיר.
כלומר, שמואל ממליך אותו, אומר לו, רד לגלגל, תמתין לי שבעה ימים.
תודה.
וממתין שבעה ימים והדברים מתחילים להשתבש וכן על זה. אז זה ברור שמלחמת פלישתים גם מתוארת כאן בכתוב כהמשך ישיר למעמד הממלכה והיא קרתה ראשונה.
זה ברור גם מהסגנון של הכתוב,
אבל גם מהשכל הישר.
אתה לא יכול להילחם בעמון ולהוציא צבא של 300,000 אם אין לך חרב,
יש לך רק שתי חרבות, לאחד לשאול ואחד ליהונתן, ופלישתים שולטים על כל ייצור הנשק, כמו האמריקאים ששולטים לנו על החימושים,
נכון?
ברוך השם, עכשיו מדינת ישראל חוזרת בתשובה.
מייצרים חימושים בעצמנו, לא להיות תלויים בגויים, בדברים האלה שהחזיקו אותנו.
אז כן, אז פלישתים, אנחנו נראה את זה בהמשך, הם פשוט השתלטו על כל... אתה לא יכולת להחזיק,
ללטוש חרב בלי שזה פלישתי, נותן לך אישור כן או לא.
אז זה האירוע. אז זה מאוד מאוד מוצק וחזק, שזה הסדר,
ואנחנו נלמד את זה לפי הסדר הזה.
אנחנו נהיה חייבים לשאול את עצמנו
למה שמואל הפך את הסדר.
מה היה רע בחיים? היינו קוראים קודם כל לפי זה, קודם כל פלישתי.
יש כאן כנראה, לא כנראה, יש כאן בוודאי איזו אמירה חינוכית מאוד מאוד משמעותית, אנחנו נדבר עליה.
בסדר? לא, אבל בואו נתחיל מההתחלה. אם כך, אנחנו דילגנו,
לפרק י״ג, תראו שגם פרק י״ג מאוד מאוד מתאים,
כאילו שהוא ממש ממשיך את ההמלכה.
בן שנה שאול במולכו ושתי שנים הלך על ישראל,
ויבחר לו שאול, כלומר אחרי ששאול הלך הביתה, ראינו נכון? הוא הלך הביתה יחד עם זה, הוא בוחר שלושת אלפים מישראל,
והיו עם שאול אלפיים במכמס ובהר בית אל, ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שילח איש לאוהליו.
מה קורה כאן?
שאול מתחיל לבנות איזשהו צבא קבע כדי לטפל בבעיה הפלישתית שהיא אקוטית, היא חריפה. הוא בונה שלושת אלפים איש וכל זה ושלח את האיש לאוהליו, שלושת אלפים איש
השאיר כצבא קבע, אולי זה קצינים,
שלושת אלפים אימפריים, הסטאח הזה יכול מהר למדד את הפלוגה וזה נראה כבר אחרת.
יפה.
ויח יונתן את נציב פלישתים אשר בגבע וישמעו פלישתים ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמור ישמעו העברים.
שאלה,
יונתן עשה את זה יזום,
או על פי...
או על דעת עצמו?
אה?
על דעת עצמו, איפה?
מה?
כן.
זה נראה שיונתן, כלומר, זה נראה שפרק י״ד הוא המשך של הדבר הזה,
וזה נראה שיונתן עשה את זה
על דעת עצמו.
לא הודיע לאבא שלו,
הוא אומר מה אנחנו זה יאללה בואו נתחיל כאן אנחנו יש לנו מלכות בואו נתחיל מכה את נציב פלישתים
ואז נכנס כאן אלמנט
לא מתוכנן
זו אפשרות אחת אפשרות שנייה להגיד שזה כן היה יזום
איזה מין התגרות כזאת
אבל כמו שהזכרתי שמואל אמר תזכרו את זה זה נורא חשוב אנחנו מנסים כל הזמן להבין פשוטו של מקרא להבין את זה ברמה המבצעית
שמואל אמר לשאול תמתין לי שבעה ימים בואו נראה למה בואו נראה למה טוב חכה
חכה,
ואח נתן את נציב פלישתים אשר בגבע,
וישמעו פלישתים ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמור ישמעו העברים.
גיוס חירום.
וכל ישראל שאמרו לאמור היכה שאול את נציב פלישתים,
אז מכאן משמע דווקא שזה כן היה יזום,
שאול התגרה,
וגם נבאש ישראל בפלישתים ויצעקו העם אחרי שאול הגילגל.
רבותיי,
אתם מבינים שהציווי של שמואל ברגע הזה נראה
נראה הזוי ומופקר.
איפה נמצא כרגע?
עוד פעם,
יונתן הלך והיכה את נציב פלישתים. נציב פלישתים זה האלוף פיקוד פלישתים שהיה אחראי על כל גזרת בנימין. יונתן הולך והורג אותו.
יזום, לא יזום.
מה אשמח כאן דווקא שזה היה על דעת שאול?
פלישתים אומרים ככה?
היהודים מתחטפים?
מה?
מראה להם מה זה.
אבל איפה נמצא ברגע הזה, שאול?
גלגל זה שטח הכי נחות שבעולם.
הוא נמצא למטה. איפה נמצאים פלישתים?
לשאול ללכת לגלגל?
שמואל! עכשיו, כל עם ישראל הולכים למי? לשאול? לגלגל... בקיצור, כל עם ישראל מתכנס בשטח השמדה.
מה שפלישתים צריכים לעשות זה פשוט לרדת מההר ולהרוג את כולם.
מי אחראי על זה?
שמואל!
הוא נתן את הפקודה.
ולא רק שהוא נתן את הפקודה,
אלא מה?
הוא אומר לו, תחכה! כלומר, כל ה... מה נשאר לפלישתים לעשות?
ופלישתים נאספו להילחם עם ישראל, נריה,
שלושים אלף,
וואו, וואו, שלושת אלפים, שלושים אלף,
רכב וששת אלפים פרשים,
ועם וכחול,
אשר על שפת הים לרוב ויעלו ויחנו במכמס,
קדמת ביתם. אנחנו מכירים את המפה, רבותיי, ממכמס אתה מסתכל ככה, אתה רואה את הכל למטה, אתה, יש לך עליונות מוחלטת.
טוב, התגובה של עם ישראל מאוד ברורה.
ואיש ישראל ראו כי צר לו,
כי ניגס העם,
ויתחבאו העם במערות ובחבחים ובסלעים ובצרכים ובבורות.
התפרקות טוטאלית, כולם בורחים ומתחבאים במערות וכל הדברים האלו.
עולים חלק, חלק עולים למעלה,
מטפסים על במת ההר ומחפשים כל מיני מערות להתחבאות בהם,
ועיוורים עברו את הירדן, ארץ גד וגלעד,
חלק ברחו בכלל לעבר הדין המזרחי,
עיוורים, כי הם ברחו,
ושאול עודנו בגלגל וכל העם חרדו אחריו.
שאול תקוע בגלגל עם חלק מהעם, חלק כבר ברחו לו למערות,
חלק ברחו לו לצד המזרח, והוא צריך לחכות שבעה ימים!
ניסיון קשה ביותר.
למה שמואל אמר לשאול לחכות שבעה ימים?
מה הסיבה?
מספר ש...
אנחנו לא לומדים כאן עכשיו אמונה.
מספר שבעה. אנחנו לומדים תנ״ך!
אנחנו לומדים תנ״ך מלא באמונה כמובן, ברוך השם, אבל
אנחנו תמיד חייבים לשים את הראש שלנו ראש מבצעי.
טוב?
זה מבחן תשעון. זה מבחן, אבל אתה אומר, כאילו שמואל סתם רוצה לבחון אותו, תכף תראו.
ויאכל שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא בא שמואל הגלגל ויעפץ העם מעליו, לא נשאר כבר אף אחד איתו.
ויאמר שאול הגישו אלי העולה והשלמים ויעל העולה.
ויהי ככלתו לעלות העולה והנה שמואל בא ויתשאלו לקראתו לברכו.
ויאמר שמואל, מה עשית?
למה?
כאילו הקרבת העולה בעצם היא מכנסת מחדש לכולם.
ויאמר שאול כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת למועד הימים ופלישתים נאספים נכמס
ואומר עתה ירדו פלישתים אליי הגלגל ופני אדוני חיליתי והתאפק
התאפקתי התאפקתי וכבר לא יכולתי להתאפק והעליתי העולם
ויאמר שמועד אל שאול נסכלת
לא שמרת את מצוות אדוני אלוהיך אשר ציווך
כי עתה אם היית שומר הכין אדוני את ממלכתך על ישראל עד עולם
ואתה ממלכתך לא תקום ביקש אדוני לו איש כלבבו
ויצווהו אדוני להגיד על עמו, כי לא שמרת את אשר ציווך אדוני.
לא כתוב מתי זה יקרה, לא כתוב מי זה,
זה אמירה כזאת עתידית, בסדר?
טוב,
עכשיו בואו ננסה להבין,
בואו ננסה להבין
למה שמואל אמר לשאול לחכות שבעה ימים.
בואו ננסה רגע להבין מה קורה.
אם אתה מחכה שבעה ימים,
מה יקרה לפלישתים?
הם יתאספו, מתארגנים, הוציאו את כל הכוח שלהם, ופשוט התחילו איזושהי צעדה.
נכון?
כלומר,
פלישתים ירכזו המון המון כוח.
אם אתם כבר מקרים את העולה וכל הדברים האלו,
אז אתה מתחיל כבר תנועה, אז פלישתים כבר יתפססו. אם אתה נמצא במקום אחד,
בעצם זה סוג של מלכודת לפלישתים,
אז פלישתים ירכזו את כל הכוח שלהם במקום אחד ומכיוון ששאול העלה את העולה
והתחיל כבר איזו מין תנועה קרבית,
אז מה שקורה זה מה שמופיע כאן.
יקום שמואל ואל בן הגלגל גבעת בנימין
ויבכוד שאול את העם הנמצא עמתו כשש מאות איש מול שלושים אלף פלישתים זה המון
ושאול ויונתן בנו והעם הנמצא עמם יושבים בגבע בנימין
ופלישתים חנו במכמס.
והנה עכשיו מכיוון ששאול כבר העלה את העולה ונכנס למבנה קרבי פלישתים מגיבים
ויצא המשחית ממחנה פלישתים שלושה ראשים במקום לקבל את פלישתים בראש אחד
עם ישראל מרוכז כולו במקום אחד ופלישתים ירדו עליו
ואז מה?
ואז אולי אפשר לטמון להם מלכודת.
עכשיו הכוח הפלישתי מפוצל.
שלושה ראשים.
הראש אחד יפנה אל דרך עופרה אל ארץ שועל. ראש אחד ממכמס
עולה צפונה.
ראש אחד יפנה דרך בית חורון בכלל יורד לכיוון מערב.
וראש אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על גני הצבעויים במדבר. ורק ראש אחד יורד לכיוון המדבר לכיוון הגלגל.
אז בעצם רק שליש מן הכוח הפלישתי יהיה רלוונטי
אם ירצה לפגוע בו, כי שני שלישים הלכו כבר לעשות כל מיני איגופים.
וזה בעיה.
חכה.
מה, מה, מה, מה, מה, מה לא מובן?
חסימה, שלא יבואו לעזור לשאול, שלא יתקפו אותם מאחור.
עכשיו בג'באליה יש כוח כלשהו שקיבל משימה לבודד לדרום.
שלא יבואו מחבלים, יתקפו מאחור.
ראש אחד, אתה מבודד, שלא יבואו שבטי הצפון. ככה אתה עושה מלחמה, איך אתה עושה מלחמה?
אתה מבודד לצפון,
הוא מבודד לדרום ותוקף בכוח אחד. אתה תרוץ, תתקוף, פתאום יבואו שבטים, שבטי הצפון לעזור, יתקפו אותך מהאגף. לא רציני. פשוטים יודעים להילחם.
אז הם שולחים ראש אחד לבודד מצפון שלא יבואו שבטי הצפון לעזרה,
ראש אחד לבודד למערב שלא יבואו שבטי השפעה לעזרה, וראש אחד יורד לתקוף.
כי הם מרגישים ששאול מתחיל פה להתארגן.
אם... סליחה.
זה עוד המילואים.
בריאות.
אם שאול היה מחכה שבעה ימים
ונראה כאילו, כמו שהעם ישראל עשה לפרעה,
הוא לא יודע מה קורה, סגר עליהם מדבר,
פלישתים לא היו עושים שלושה ראשים, היו יורדים עליו כולם ביחד, ואז מה היה קורה?
קורה כאן,
כן,
כתוב רק מתאר את המצב של עם ישראל,
וחרש לא יימצא בכל ארץ ישראל, כי אמרו פלישתים,
פן יעשו העברים חרב עו חנית,
אז אין כלי נשק,
וירדו כל ישראל לפלישתים,
ללטוש איש את מחרשתו ואתו ואת כרדומו ואת מחרשתו.
כלומר,
כשאתה רוצה לחדד את המחרשה,
הנפח,
המסגר, איך קוראים לזה?
חרש, blacksmith באנגלית,
הוא נמצא אצל פלישתים. פלישתים השתלטו על כל תעשיית הברזל כדי לבדוק שאתה מחדד את המחרשה,
אבל זה רק מחרשה, אתה לא הופך את זה לאיזה כלי נשק.
ממש השתלטו על תעשיית הנשקים.
והייתה הפטירה פים למחרשות ולטיבי לשלוש הכראשון ולכדורים לציר רומן
והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן
ותימצא לשאול וליהונתן בנו ויצא מצב פלישתים אל מעבר מכמס.
אז אם כך ראש אחד של מצב פלישתים הוא מבודד לצפון ראש אחד למערב והראש המרכזי נמצא על מעבר מכמס יש שני סלעים כאלו מעבר הכרחי
לקראת גלישה
לתקוף את מה שנשאר משבטי ישראל.
אם שאול היה ממתין שבעה ימים
ולא היה מתחיל תנועה, לא היה לנו את הראשים האלה, הכל פלשתים רוצים לרדת. ואז,
ואז מה קרה?
וכאן מגיעה
ההברקה העצומה של יונתן. רבותיי, אני רוצה להסביר משהו, בסדר?
משהו קצת בתורה הצבאית.
זה פועל לכל הכיוונים.
אתם ודאי יודעים שבהסכמי ורסאי
הוטלו הגבלות חמורות מאוד על הגרמנים, ימח שמם וזכרם,
לגבי גודל הצבא שהם יכולים להקים.
כשהיטלר עלה לשלטון, תפס את השלטון בזה,
הוא מהר מאוד שם פס על הסכם הוורסאי ונכנס,
תפס את,
סיפח את אוסטריה ועוד, סיפח כל מיני חבלים וכו'.
אבל עם הצבא היה קצת בעיה.
אז הוא הקים צבא של 100,000 איש.
אבל זה היו 100,000 קצינים.
מ״מים, מ״פים, מג״דים.
ביום פקודה הוא יאס את החיילים.
מאה אלף קצינים זה צבא של מיליונים.
אם אתה מכשיר את הקצינים,
אתה...
צבא בנוי על שרשרת פיקוד.
גם היום, אנחנו רואים מה, ברוך השם, עשינו לחיזבאללה,
את המחליף, ואת המחליף של המחליף, ואת בן בנו, ועד נכדו, ונינו, וכל הדברים האלה. צבא בנוי על שרשרת פיקוד.
אם אני אשתמש את הפקודה, גם צבא גדול מאוד,
הוא אבוד.
זה ממש אפשר לראות את זה.
יש מקומות שבהם היה צבא עצום, מפקד כושל, לא הלך.
החליפו את המפקד, הצלחות. לדוגמה,
איך?
אלנבי.
אדמונד, אנדרי אלנבי היה מצביא שנלחם בצבא הבריטי, באירופה וכל הדברים האלה.
כאן הבריטים לא הצליחו לכבוש
את ארץ ישראל. הביאו אותו, הוא הצליח, עשה איגוף דרך באר שבע, טאטאטאט.
כנע לגבי הצבא הבריטי במדבר,
מונטגומרי.
מונטגומרי, אחרי שהוא הצליח להדוף את הבריטים מאפריקה,
מינו אותו למפקד הכוחות הבריטיים במבצע אוברלורד,
הפלישה לנורמנדי.
כן, הוא קיבל דרגה מקבילה לאייזנאוור,
וילד מרשל,
ארבעה, חמישה כוחות, אני לא זוכר כמה.
המפקד טוב עושה את ההבדל.
מקארתור, בפיליפינים וכן זה הדרך.
עכשיו, במיוחד בצבא העתיק,
שזה לא, בלי מפקד, הם לא יודעים לאן ללכת, כל הדברים האלה.
אם אתה מצליח לפגוע בשרשרת הפיקוד,
הכנסת את הצבא לכאוס.
כאוס.
ואז ככל שיש לך יותר צבא בכאוס,
דגים ברשת.
דגים ברשת.
ויהי היום.
ויאמר יונתן, המצב כרגע הוא סטטי, כלומר ישראל למטה,
פלישתים למעלה,
והפלישתים כנראה פשוט בוחרים את מועד ההתקפה.
יש לך את יונתן גם דגל.
שנייה. לא, יונתן הוא עדיין למטה.
הנה עכשיו. ויהי היום. ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נושא כליו.
לך ונעברה אל מצב הפלישתים אשר מעבר הלעז ולאביו לא יגיד פה כתוב במפורש שהוא לא אומר לאביו
ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרימון אשר במגרון בעם אשר עמו כשש מאות איש
כוח קטן ביותר
באחייה בן אחי טוב אחי יכבוד בן פנחס בן אלי הכהן
הכהן אדוני בשילו נושא אפוד בד והעם לא ידע כי הלך יונתן
ובין המעברות אשר ביקש יונתן לעבור אל מצב פלישתים שנסע לה מעבר מזה ושנסע לה מעבר מזה
שם האחד בוצץ ושם השני סנא,
ללמדך שיונתן הכיר היטב את השטח והוא התגנב באופן שהוא בדיוק נכנס בוואדי הזה ואף אחד לא ראה אותו.
ויאמר יונתן אל הנער נושא כליו, לך בן אברהם מצה בערלים האלה, אולי יעשה אדוני לנו, כי אין לאדוני מעצור להושיע ברב ובמעט.
ויאמר יונתן אל הנער נושא כליו, עשה כל אשר בלבביך, נטה לך, לך הנני נעמך כלבביך, אני איתך.
ויאמר יהונתן, הנה אנחנו עוברים אל האנשים ונגלינו עליהם.
יהונתן הוא לוחם עז,
הוא לוחם עז נפש,
מעיר הר ציון.
הוא לא ככה מסתר, הוא אומר, אנחנו נבדוק,
נגיע.
אם יגידו לנו,
ווקפון בבית חכ, עצור, סיסמה, אז הם בכוננות, התחפף.
אם יגידו לנו, טעל טעל, הפקרות שם בבסיס,
בסדר?
כשהבן שלי היה בר מצווה,
עשיתי איתו מסע מ...
כן, אני מספר, זה היה לפני הרבה שנים, אז אף קצין לא יכול להיפגע ממה שאנחנו הולכים לספר כרגע, כי כבר
הלכנו ברגל מהבית עד הכותל, שלושה ימים.
אז תכננתי את המסלול,
בגדול, על שביל ישראל, אבל בשלמה שעות חתכנו בשביל ישראל.
אז כשעשיתי במסלול, בגוגל מפס,
אני הולך, פתאום אני רואה שהגעתי לבסיס אדם,
גדר.
במפה, בגוגל זה לא הופיע,
הבסיס הזה, תקוע עם גדר.
עכשיו זה היה לחזור, עשיתי קור, ובאסתי.
גם הילד היה בן 13. אז הוא אומר לי, אבא, תסתכל, יש פה...
נכנס.
אמרתי, יאללה, מה יהיה?
נכנס, נראה מקסימום...
נכנסתי איתו,
הלכנו על הכביש הראשי של הבסיס,
ויצאנו מהש״ג,
לא מאיזה מסתתרים.
לא בכלל אמרנו, כלום.
אבא, ילד, הוא הולך עם ילד באמצע הבסיס.
עם טווחים, יורים.
אתה יכול להגיע לאיזה בסיס, ושם לשחוט חלילה, כן, וזה, כל הדברים האלה. אם אתה פוגע בשרשרת פיקוד,
הרסת את כל המבנה הצבאית.
נכון.
זה מה שקרה בעצמכת תורה באוגדת עזה.
מכיוון שאוגדת עזה בעצם נכבשה,
לא היה, כולם שואלים איפה חיל האוויר.
חיל האוויר לא יודע להגיע מכלום,
איפה יש לו פקודות, יש לו פה, אבל איפה שיהיו לו פקודות, הוא צריך שמישהו מהקרקע יכווין אותו, אבל אולי היום שיכווין אותו,
כי כל המערכת קרסה.
ויאמר יונתן אל הנער נושא כליו
לך ונעברה אל מצב הערלים האלה אולי יעשה אדוני לנו
כי אין לאדוני מעצור להושע ברב ובמעט
ויאמר יונתן אל הנער נושא כליו עשה כל שקראנו את זה ויאמר יונתן הנה אנחנו ראינו לאנשים ונגלנו עליהם אם כאילו אמרו אלינו דומו עד הגיענו אליכם ועמונו תחתנו ולא נעלה עליהם
וימקום יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם אדוני בידינו וזה לנו אבות ויגלו שלהם אל מצב פלישתים אז זה אות מבצעי זה לא סתם וימצא
ויאמרו פלישתים הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם
ויענו אנשי המצבה את יונתן ואת נושאי כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיע אתכם דבר ויאמר יונתן אל נושאי כליו עלה אחריי כי נתנם אדוני ביד ישראל ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו
ונושא כליו אחריו, ויפלו לפני יונתן, ונושא כליו ממוטט אחריו".
הם הצליחו לחדור למפקדת האוגדה ופשוט להרוג את כולם, ממפקד האוגדה עד אחרון הסמב״צי.
בתי המכה הראשונה שריקה יונתן ונושא כליו כעשרים איש,
כבחצי מענה צמד שדה.
חצי מענה צמד שדה זה אזור, זה שטח, כלומר זה שטח לא גדול.
עשרים איש מרוכזים, פשט, הרגו את כולם,
ומה שקורה זה, ותהיי חרדה במחנה,
בשדה,
ובכל העם המצה והמשחית חרדו גם הם ותרגז הארץ ותהי חילת אלוהים
ויראו הצופים לשאול בגבעת בנימין והנה העמון נמוג וילך בהלום.
כלומר,
פלישתים איבדו את הפיקוד.
ועכשיו מה קורה?
מה מתחילים?
לברוח.
מה יש להם בדרך כשהם בורחים?
את המתחבאים.
מלא עיוורים שהתחבאו במערות מפחד הם עכשיו מה?
מערבים שאתה לא יכול לעלות עליהם
אז הפלישתים לא מבינים איפה זה נופל עליהם, הם באים בופ, הכל ביפרים מתפוצצים להם בידיים, בום בום, זה כן
ויאמר שאול לעם אשר איתו, פקדונו הוראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה נתן עושק אליו
ויאמר שאול להחייה רגיש אהרון האלוהים כי היה אהרון אלוהים ביום ובני ישראל, ויהי הדרך אולי
אני אדלג על זה אחרת ונחזור לזה
ויאמר שאול אל הכהן יוסף הדרך וויזעק שאול וכל העם אשר איתו בבוא אל המלחמה והנה הייתה חרב איש ברעהו מאומה גדולה מאוד והעיוורים היו לפלישתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם הם הליות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן.
הפסוק הזה הוא פסוק קשה מסביר אותו בעל דעת נקרא כך היו חלקים מעם ישראל עיוורים
שמרוב פחד הם היו סוג של
גיס חמישי בתוך פלישתים
בסדר? הם שיתפו איתם פעולה.
אבל עכשיו, כשהם רואים את כל המהומה, מה קרה?
הם טבחו!
ואז פתאום פלישתים פוגשים בתוך המחנה, דוקרים אותם, העברים.
וכל איש ישראל המתחבאים בהר אפרים,
אותם אלו שמקודם פחדו וכל הדברים האלו,
שמעו כי נסו פלישתים וידבקו גם הם אהריהם במלחמה.
אתם מבינים? עכשיו כל פלישתית שזה, ההוא זורק עליו אבן, ההוא זורק עליו זה, ההוא...
מנוסה גמורה.
עכשיו תבינו מה היה קורה אם שאול היה שומע בקול שמואל.
תבוסת פלישתים הייתה
גדולה הרבה יותר, כי ככה הם הצליחו כנראה להשמיד את הראש המרכזי שהולך עמית ברא, ואולי גם את הראש שהולך בית חורון.
אבל חלק גדול מכוח הפלישתים ניצל, כי העובדה שאנחנו נפגוש אותם אחר כך עוד פעם.
נכון, הם המשיכו להציג.
אם היה ניצחון כזה גדול, אז לא הם אומרים אותם לפגוש את פלישתים,
אבל אנחנו נפגוש אותם בהמשך, רק דוד יגמור לטפל בבעיה, למה?
בעצם שימואל
הכין כאן מלכודת עצומה לפלישתים,
אבל היא הייתה תלויה בדרגת האמונה של שאול,
שזה נכון שזה מסובך ומורקע וכל הדברים האלה, תמתין!
פלישתים התרכזו, התרכזו, התרכזו, התרכזו, התרכזו, ואז יונתן יעשה את הפעולה שלו,
הכל יתאפק תוך שנייה!
אבל שאול לא המתין,
ואז פלישתים הספיקו לפצל את הכוח,
וחלק מהכוח נשאר.
נכון?
היפנים תקפו את האמריקאים בפרל ארבור בהפתעה גמורה.
אבל מה הם לא ידעו?
שבזמן שהם תקפו,
שלוש נושאות מטוסים המרכזיות האמריקאיות לא היו בנמל בכלל, הם היו בים בחוץ.
וככה הכוח הצבאי העיקרי האמריקאי נותר רלוונטי.
הנמל נפגע קשה וכל זה, אבל הנושאות המטוסים,
אז הכבישתיים הספיקו לפצל את הכוח, אז נשארו.
זו הייתה העצה של שמואל.
זה לא סתם הייתה עצה לעצבן את שאול, תחכה עד שאני אגיד לך. היה פה רעיון מבטאי.
הטעיה, הונאה,
תחושה שהיהודים לא יודעים כלום מהחיים שלהם, ואז פשוטים יגידו, אין צורך בהבטחה, אין צורך בעגה, אנחנו אוכלים אותם בלי מלח.
כמו שעכשיו קרה עם חיזבאללה.
הרי הוא טען,
הקדוש ברוך הוא הכניס לו כאלה מחשבות,
הוא אמר, היהודים לא יתחילו איתי במלחמה, הם לא שתי חזיתות וכל הדברים האלה.
הכל טוב, הוא נשאר עם כל הזה.
והוא לא מבין שזה כאילו, הוא רוצץ לו עליו.
יפה מאוד.
והמלחמה עברה את בית אבן,
כן,
כיוון מערב,
ואיש ישראל ניגס ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמור ארור האיש
אשר יאכל לחם עד הערב וניקמתי מאויביי ולא טעם כל העם לחם. אתם מבינים עכשיו את הטעות?
למה שאול צריך להטיל את החרם הזה, שהוא ודאי לא בזמן מלחמה?
כי שאול אומר, אוקיי, יש לי כאן הזדמנות,
אני רוצה להספיק כמה שיותר.
אבל אם היית ממתין לשמואל,
הם היו נופים עליך כפרי בשל.
הייתה, כל פלישתים היו אצלך ביד. בגלל שלא המתנת לשמואל, ופלישתים ברחו,
אז אתה צריך להגיד, אני חייב לגמור את המרדף וכל הדברים האלה, ואתה
מטיל חרם שהוא לא במקום.
זה העניין, בסדר? זה מובן?
אז אם ככה, תמונה מבצעית כרגע ברורה לנו לחלוטין.
קרה פה
הפתעה גמורה,
עם ישראל התחילו לנוס,
להימלט. יונתן עשה כאן מבצע מזהיר שהוא מובן מבצעית.
פגעת בשרשרת הפיקוד, הם לא יודעים לאן לנסוע.
הם לא יודעים לאן לנסוע.
בסדר?
זה קרה, גם לנו זה קרה, במלחמת יום כיפור.
במלחמת יום כיפור
הייתה חטיבה שאני זכיתי להיות בין לוחמיה, לא ביום כיפור, אחר כך, כן?
חטיבה 188, חטיבת ברק.
חטיבה 188, היא נלחמה בדרום רמת הגולן, אבל חטיבת ברק
כל שרשנת הפיקוד שלה
נהרגה
ביום הראשון וביום השני. המח״ט,
יצחק בן שוהם, הסמח״ט,
דוד ישראלי, קצין האגם, בני קצין,
מג״דים,
כולם...
היא הפסיקה להתקיים ככוח,
היא ירדה מהמצבה של המדקקים, כי היא הפסיקה להתקיים ככוח, כי היא לא הייתה מי שיפקד על האירוע הזה.
בסדר? הם נלחמו בגבורה עצומה כמובן, כוח צביק וכל הדברים האלו, אבל זה כל אחד נלחם לבד.
לעומת זאת,
חטיבה 7, כשנלחמה בצפון רמת הגולן,
שמרה על שרשרת הפיקוד, נערכה, ידעו איפה כל אחד נמצא, ולכן
אז זה האירוע כאן.
זה האירוע כאן.
יפה מאוד.
אז קודם כל זה מאוד מאוד מובן לנו,
מאוד מובן לנו,
ששאול קודם כל פונה לטפל באיום המרכזי,
הוא מצליח,
יש כאן איזה כישלון קטן, אבל לפחות הוא מצליח ברמה מסוימת מאוד,
מכאן העניינים ילכו טיפה ויסתבכו בין שאול לבין שאול לבין יונתן וזה גם כן סוגיה עקרונית שתלווה אותנו לכל אורך ספר שמואל המיקום של יונתן על כך ועל עוד נדבר בעזרת השם בפעם הבאה חזקו וימסורו.
