טוב, רבותיי, שלום, צהריים טובים, בשורות טובות לעם ישראל, יהי רצון,
כמו שהיה בשבת,
אישי כבר.
כן, יאבדו כל אהביך, השם, אמן ואמן, ברוך השם.
כבודם של ישראל, גבורתם של ישראל, על ישראל גאוותו, על ישראל תפארתו.
ברוך השם, נפלא מאוד, מה נאמר, מה נדבר, חתונה, שבת חתן,
אין מילים, ברוך השם.
אה?
כן, כן.
ברוך אתה,
טוב, פרק ד', חברים,
אנחנו מסיימים היום את ספר יונה.
יונה, פרק ד', ויתפלל, קצת פסוק קודם, וירא,
וירא אל מעשיהם כשור מדרכם הרע, ויינחם האלוהים על הרעה שדיבר לעשות להם ולא עשה.
וירא אל יונה רעה גדולה וייחר לו, ויתפלל אל אדוני ויאמר, אנא אדוני,
הלא זה דברי עד היותיר על אדמתי, על כן קידמתי לברוח תרשישה,
ידעתי כי אתה אל חנון ורחום,
ערך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה.
ועתה ה' קחנה את נפשי ממני כי תום מותי מחיי.
ויאמר ה' היטב חרא לך. ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר. ויעש לשם סוכה וישב פתחתיה בצל
עד אשר יראה מה יהיה בעיר.
וימן ה' אלוהים קיקיון ויעל מעל ליונה
להיות צל על ראשו להצילו מרעתו. וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה.
וימן האלוהים תולעת בעלות השחר למחרת ותחת הקיקיון ויבש.
ויהי כזרוח השמש וימן אלוהים רוח קדים חרישית ותח השמש על ראש יונה והתעלף
וישאל את נפשו למות ויאמר
טוב מותי מחיי
ויאמר אל ימי נונה היטב חרא לך על הקקיון ויאמר היטב חרא לי עד מוות ויאמר אדוני אתה חסת על הקקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו שבן לילה היה ובן לילה עבד ואני לא אחוס על נמבי העיר הגדולה
אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבו אדם
שתים עשרה ריבו זה 120 אלף
אשר לא ידע בנימינו לשמאלו ובאימה רבה. זה סיום הספר.
וכפי שאמרנו בפעם הקודמת,
יונה, הטענה שלו היא על מידת האמת החסרה בתשובתם של אנשי ננווה,
והטענה היותר עמוקה היא שתשובה ללא אמת היא בעצם לא תשובה. כמו שתפילה
ללא כוונה איננה תפילה, לפי הרמב״ם,
זה לא תפילה פשוט, כי ההגדרה של תפילה זה כוונה,
נכון?
שאלו פעם את החתם סופר, מי עדיף לימים נוראים?
חזן,
בעל קול יפה ונעים
ירא שמיים,
או אחד שיש לו קול פחות נעים, אבל הוא יותר ירא שמיים. שניהם ירא שמיים.
מה הלך אכתם סופר?
מה אתם אומרים?
הראשון.
כי הוא אמר, הגדרה של חזן זה שיש לו קול יפה.
זה ההגדרה.
צריך שיהיה ירא שמיים, ברור, אבל זה ההגדרה שיש לו קול יפה, שמעורר את הבריאות לתפילה וכן הלאה. זה ההגדרה.
יכול להיות גם ירא שמיים, אבל זה לא עכשיו בוחן בירת שמיים.
מספיק שהוא ירא שמיים ברמה טובה.
הכל הוא ה... זה ההגדרה של התפקיד.
אז ההגדרה של תשובה, ההגדרה של זה, זה אמת.
משהו שהוא באותנטיות, כנות, אמיתיות. אם זה חסר,
אין תשובה, לפי עולם.
ואם כך,
חייב
שתשובתו של הקדוש ברוך הוא
תלמד אותנו משהו חדש.
משהו חדש
שלא חשבנו
עליו עד עכשיו
מצידו של הקדוש ברוך הוא. גם כך התשובה היא אירוע,
נכון, הגמרא אומרת שהתשובה זה המצאה של הקדוש ברוך הוא, כי שאלו לה חוכמה, חותם העונשו, ואמרה חוכמה,
חטאים תרדף רע, ושאלו לנבואה, ואמרה הנפש החוטאת היא תמות, ועוד ועוד.
שאלו את הקדוש ברוך הוא, הוא אמר, יעשה תשובה ויתכפר לו.
זו תשובה קדמה לעולם, זה משהו מהשם יתברך. אבל כאן, בסיום ספר יונה, יש כאן איזה פלא שאנחנו צריכים ללמוד אותו, בסדר? ללמוד אותו, וכמו שאמרנו, בסוף זה גם צריך להחזיר את זה חזרה אלינו, לעם ישראל,
אז תבין אותו.
טוב, יונה, כמו שאמרנו, אומר, ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ערך אפיים ורב חסד וניחם על הרעב ומידת האמת חסרה כאן.
ויונה כל כך לא יכול להיות, לא יכול לחיות בעולם
של שקר ותרמית.
קח את נפשי ממני כי טוב מוטים מחיילה. איש האמת כמו יונה.
הוא יודע שהעולם הזה הוא אלמא דה שיקרא, אבל כשאלמא דה שיקרא מגריע לקדוש ברוך הוא, שגם הקדוש ברוך הוא שותף עם העניין הזה, אז אני לא רוצה להיות בכזה עולם, מתפטר מהעולם הזה.
בסדר, הוא יודע שיש בני אדם שקרנים, זה אנחנו מכירים ולמדנו.
ושיש כל מיני פרסומות של שקר, אבל שגם הקדוש ברוך הוא חלק מהעסקה הזאת,
ונותן שישקרו עליו?
קבל את זה? מה זה? אומר, יונה, כזה עולם, אני לא מעוניין, לא מעוניין להיות.
טוב,
ויאמר ה' היטב חרא לך. לא, במרות שאתה כועס, כל הכבוד, כעס חשוב, בואו נראה.
ויצא יונה מן העיר, וישב מקדם לעיר, ויעץ ושם סוכה, וישב תחתיה בצל, עד אשר יראה מה יהיה בעיר. יונה יוצא מהעיר,
בונה סוכה.
עכשיו, בתנ״ך, כשאתה רוצה לבנות משהו שהיא יחסית,
תחזיק מעמד, אתה בונה אוהל.
סוכה זה תמצית הארעיות, לא סתם סוכה היא דירת ארעי,
כי גם בדברים של ארעי, כמו,
בוודאי שהיא סוכה היא ארעית ביחס לבית, אבל גם ביחס לאוהל היא ארעית.
כי אוהל,
בשונה מסוכה אוהל.
איך כתוב בזה?
אוהל
בל יצען, בל ישעו יתדותיו.
נכון? כך כתוב.
אוהל
תקוע ביתד
היטב לקרקע, אז הוא תקוע, נטוע.
ובלעם בירך, כאוהלים לטע אדוני היקר, נכון? כאה ארזים, כאוהלים, ואתה באוהליך יעקב, משכנותיך ישראל.
כך כתוב, אומר הנביא, אוהל, בל יצען, בל ישעו יתדותיו לעולם. כך הנביא אומר, מברך את עם ישראל בקביעות.
סוכה ונותרה בציון,
סוכה בכרם, כמלונה במקשה, כמלונה בצבא. זה סוכה, זה כל רוח מאיפה. מי כאן עפה לו הסוכה פעם בחיים?
מי יותר מפעם?
לא עפה לך הסוכה אף פעם?
מי לא? הסוכה שלי עפה, התעופפה. אני גם שמתי את הסוכה שלי, היא הייתה ממוקמת.
שם כבר נשבר לי, אז אני שם אותה במקום אחר וקושר אותה באזיקונים לאיזה גדר לידי,
מקבע אותה.
כי לפני כן היא הייתה בין הבניינים, זה היה מנהרת רוח.
מה זה, היה לי פעם אחת,
עד חצי שעה לפני החג היה איזה שבר ענן, העיף לי את הסוכה לכל הרוחות.
העלה אותה והוריד אותה ופירק אותה, וכל החג אכלתי בכלל אצל אליהו הנביא,
אצל שכן שלי שהכניס אותי, עשה לי הכנסת אורחים לנו וגם לאורחים שהיו לנו,
גם זה, נפלנו עליהם.
אז סוכות עפות, מה זה סוכה?
אוהל הוא מחזיק מעם, יותר.
יונה עושה סוכה, כלומר, הוא אומר, לא ייקח פה הרבה זמן.
לא צריך יותר מדי להתקבע, למה?
הוא לוקח שעון, שם סטופר, אומר, אוקיי, הם חזרו בתשובה.
אמרתי להם שהעונש,
העונש ירד.
מוכנים?
שלוש, ארבע, ובום. בואו נתחיל לספור מתי
יחזרו לגנוב, לגזול, לחמוס,
לרצוח, לשדוד.
לא, עבור 24 שעות, 48 שעות, הם יחזרו לשם.
יונה בטוח בזה.
הוא לא יצטרך
לבנות שם לא בית ולא אוהל, מספיק סוכה.
יש שם סוכה, שם זהו.
והקדוש ברוך הוא, ואני חוזר כאן לאירוע של השמות, וימן אדוני אלוהים
קיקיון מעל ליונה, קודם היה שם הוויה, אחרי זה שם אלוהים, עכשיו עוד פעם שעכשיו זה הוויה אלוהים,
שזה גם רחמים וגם דין.
למה? כי יש פה, מצד אחד הקיקיון זה רחמים, מצד שני התולעת זה דין, כן?
וימן אדוני אלוהים קיקיון ויעל מעל יונה יוצא על ראשו להציל וברעתו, וישמח יונה לקיקיון. יונה שמח, מבסוט, איזה יופי.
ולמחרת,
תולעת בעלות השחר, מכה את הקיקיון,
וכשר שמש זורחת
יונה מת מחום.
ואז אני אומר לו, תגיד, היה לך חרם על הקיקיון?
אמר לו, בטח, הייתם חרה לך? אמרתי, הייתם חרה לי עד מוות.
רבותיי, מה הקיקיון
נתן ליונה?
מה?
צל!
צל!
קיקיון זה צמח מטפס.
מה?
אז מה הוא?
שיח.
צעדים רחבים, סליחה. עזרא מדייק אותנו, הוא לא מטפס בו.
אומרים פה כולם, כאיש אחד חברים,
הקיקיון נתן ליונת צל.
רגע, רגע, אני רוצה לדייק.
הרי כתוב כבר,
ויצא עיני מן העיר וישב מקדם מן העיר וארץ ושם סוכה וישב תחתיה בצל.
אז היה צל,
נכון?
אז מה עשה הקיקיון?
עוד קצת צל.
היה צל.
מסכך,
זה העיקר, הגג.
סוכה נקראת על שם מסכה, בא קיקריון ועשה גם צל בדופן.
הוסיף, מי שעכשיו יהיה פה
70% צל, נהיה סוכה, מה?
80% צל.
זה הכל.
תוספת קטנה.
חסרת משמעות כמעט היינו אומרים בעיניים שלנו.
אבל ליונה הייתה משמעותית.
חבר'ה, כל מי שהיה בצבא יודע את זה.
אתה מחפש בשטח כינוס,
אתה רוצה רגע לשים איזה מקום,
אתה מחפש צל,
הנה העלה, הנה העץ, הנה הנגמש, הנה המשבצת, בום!
עכשיו פתאום מגיע מישהו, הוא אומר לך, אני צריך להזיז את הנגמ... אל תזיז את הנגמש!
לא, אומר לך, צל מהעץ, לא מהעץ, זה לא מספיק, הנגמש בדיוק נותן לי את ה... עוד קצת צל הזה.
שאתה שם לב.
שמש עולה.
אז יונה, יש לו צל, יש לו סכך, אבל יש לו גם עכשיו תוספת קטנה נוספת
שיש ליונה, זה הצל הזה מן הצד.
הצל הזה מן הצד.
הוא מאוד מאוד,
ומאוד מאוד מפריע לו ליונה הדבר הזה שלקחו לו את המעט.
אז הוא אומר לה, הקדוש ברוך הוא, אתה שמת לב.
שמת לב למה?
יש פה משהו
שאומנם התועלת שלו היא מועטה,
אבל היא תועלת.
היא קיימת.
יש לה תכלית.
והיה לך חבל.
אז אומר הקדוש ברוך הוא ליונה, תדע לך,
אני רוצה לגלות לך,
סוד עליי.
מה אומר הקדוש ברוך הוא ליונה?
רוץ מזה שאני אלוהים,
ומקיים את העולם, ובורא את העולם, וכל הדברים האלה, אני גם הוויה,
מהווה את העולם, ובורא את הבריאות.
מהווה אותם בכל רגע נתון,
ואני קשור לבריאות שלי.
אני קשור אליהם.
אני לא בראתי אותם,
וזהו,
אני מסתכל, זה כמו איזה משחק מחשב, בראתי, תוריד, תכניס, תוסיף, מספרים וזה.
בראתי את הבריאות, ואני קשור איתם, כי אני בראתי אותם.
ולכן מה?
לכן,
על יעד האמת,
ועל יעד הדין,
ועל יעד המילה אלוהים,
יש י״כ׳ו״כ שהוא חס.
אתה חסת על כאן לחוס ולהגיד, הדבר הזה,
נכון, המלבי מדקדק על ההבדל בין לחמו לרחם לבין לחוס.
לחוס זה להרגיש שיש כאן עדיין איזה תכלית,
איזו סיבה. הקיום עדיין פעיל, זה כמו אדם שהוא מאוד מבוגר, אבל עדיין הלב דופק.
עדיין עכשיו בשוויץ, כשסיפרתי את זה בחבורה, עכשיו יש להם איזה מבצע, הם הרי כל היום עוסקים בלהרוג אחד את השני במיטה עצמית. עכשיו מישהו נמצא קפסולת מוות.
נכנס לקפסולה, סוגר, אוכל על כפתור,
עם חנקל, הכל זה, בואנה,
כל כך הם מדוכאים מהחיים.
עדיין יש כאן איזה לחלוכית חיים.
אז אם אתה לא מעוניין, אתה יודע, אם אדם,
נפל לו איזה חפץ שלו,
חפץ בעל ערך, חפץ יקר,
הוא מחפש אותו.
וואלו בים, הוא אמר, חפש, חפש, חפש, עושה השתדלות.
היה לי פעם איזה סיפור מאוד מעניין.
היינו עשינו תרגיל,
זה היה בדיוק החל בבתון השנייה.
אז הצבא התאמן המון המון על סבך ועל כל הדברים האלו.
עשינו תרגיל,
כבשנו,
התחלנו ממורדות הכרמל, מאזור חוף מגדים, טירה וכל הדברים האלו, עלינו את כל הכרמל לכיוון,
התרגיל הסתיים בהתקפה על בסיס אליקים.
עכשיו אנחנו היינו,
דימינו טנקים,
עם ג'יפים,
ואיתנו אנחנו חירניקים.
אנחנו על ג'יפ, זה היה סבבה, הכל טוב.
שיאים, טיול ג'יפים.
החירניקים הולכים את כל הדבר הזה בסבך.
סלאם סלאם, זה חירניק אחד לידי.
אה, בגלל שזה היה,
האקט הרטוב היה רק בסוף התרגיל, אז כל התרגיל היה בעצם דו-ציין.
אז זה היה בלי מכלול.
הוציאו את המכלול, שמו את זה בכיס,
פתאום אחד אחר לי, אומר, וואי, נפל לי המכלול
של הנשק.
נפל לי חברה.
אמרו, טוב, נפל,
חפש את זה עכשיו בכל הספר, אני לא הולך לחפש.
אמרו לו, מה? אתה יודע, בחוץ, השתדלות צריך לעשות.
הלך לחפש את המכלול.
איפה תמצא אותו? בדרך כלל היה, חיפש לא מצא.
אבל אחרי חצי שעה, מי שעולה בקשר, מצאתי מכלול, למי הלך לאיבוד?
זה נכון.
אז משהו שלך, אתה מחפש אותו.
הקב'-ברוך-הוא אומר לי, יונה, הבריאה הזאת שבראתי
היא שלי.
אני קשור איתה.
כל עוד יש לחלוכית חיים,
כל עוד יש איזה תנועה, נכון, היא תנועה חלקית, היא תנועה חסרה, היא לא תנועה מלאה, היא לא התשובה המלאה, אבל יש כאן איזה תנועה, אתה מזלזל בה, זה פחות מקיקיון?
הקיקיון המצ'וקמק הזה שעלה עליך, שנותן לך עוד קצת צל,
וכל כך, סתם תעלה ואומר, וואו, איזה באסה, איזה חראם, היה כאילו, נשאר לך צל על הגג, הוא אמר, כן, אבל היה לי, היה לי קצת יותר צל, בסדר?
האמת, עולה לי פתאום עוד איזה,
עוד איזה דימוי.
עכשיו שקפצנו בשמחת תורה,
אנחנו קפצנו לצפון.
הגענו, איפה שהיינו הקדמית שלנו, לא היה שם כלום,
שום תנאים, שום דבר, בונקר בלב, אזור של פרות.
תנסו להבין, בטרח.
ועד שקצת... בקיצור,
בשלום מסוים הגיעה איזה פלוגת חיר, והייתה לידינו, היא שמה את כל הווסטים שלהם וכל ה... ואומרים, אני בדיוק קצת התפלנוח,
הייתי אחרי לילה שלום כזה, ישבתי שם, היה לי שם איזה ארבעה וסטים כאלה,
וסידרתי לי אותם, ישבתי עוד, זה בבסוט.
פתאום מגיע החייל ואומר, אני צריך את הווסט לי, זה לא קייף,
פחות נוח.
ועוד אחד,
ועוד אחד,
עזוב, לקחו את כל הווסטים, שעתי על הרצפה.
עכשיו אתה זרוק על הרצפה, אני אומר לכם עוד פעם, הרצפה שם הייתה,
כן, עניינים של פרעות וכל הדברים האלה, אתה קצת טיפה מזיז וכל זה, כולך גמור, אתה בעיה ראשונה שאני תפוס פה איזה פינה.
קיקיון, כזה קטן נותן לך טיפה שיהיה לך קצת יותר רח בגב.
אז אומר הקדוש ברוך הוא ליונה,
אתה חסת על הקיקיון, היה לך, הוא היה משמעותי עבורך בגלל המעט שהוא עשה.
הם לא שווים את זה?
אנשי ננבה, הם פחות מקיקיון?
מה למדנו מן הדבר הזה? למדנו מהדבר הזה שהקדוש ברוך הוא קשור לבריאותיו.
הוא קשור לבליעותיו, כמו אימא שקשורה לילד שלה. והיא שמה לב לתינוק שהוא מחייך והוא קצת התחיל לצחוק,
וכל תנועת חיים, ואם הוא אפאתי מיד שמה לב, מה קרה, אני דואג לזה, מה קרה, הוא לא חייך חייב.
לא אחי, לא,
כל תנועת חיים יקרה. אם אתה מעוניין באיזה משהו, אתה חפץ בו,
אתה מגלה בו,
אתה מסתכל וחוקר, יש פה עוד משהו.
אפשר לחתוך,
אפשר לכרות,
אבל כשאתה כורת
איבר מהגוף, גם אם זה איבר הקטן ביותר, אצבע,
הופך את כל הגוף לנכה.
עולמו של הקדוש ברוך הוא חסר,
בלי נדווה.
ואומר הקדוש ברוך הוא, יש שם עוד דופק.
יש שם עוד דופק.
אתם יודעים, זה ממש מזכיר את הסוגיה של המוטות חסד האלו.
תורה אומרת, החיים והאומת של השם יתברך. האדם הזה עוד חי, יש לו דופק,
הוא עוד נושם בצורה עצמאית, אל תיגע בו.
יבוא בעל הנשמות ויטול את הנשמה.
והגויים,
שהם בסדר, דווקא, זה כיוון אחד,
מה, הוא לא יחזור מזה וזה, בואו נחסוך את זה, נכון?
מספרים איזה בדיחה, בארצות הברית,
היה תאונה,
ואחד יפצע קשה, והוא טבע את הביטוח.
אז הביטוח אמר, הביא עורך דין, ואמר, מה פתאום? כשנגמרה התאונה, שאלו אותו איך אתה מרגיש, הוא אמר, אני מרגיש מצוין.
אז העורך דין אמר, אוקיי, אוקיי, רגע, בואו, בוא תסביר את ההקשר
של מה אמרת שאתה מרגיש מצוין. הוא אמר, תראה, הייתה תאונה, בעצם הרכב שלי נכנס בסוס,
וגם היה לי כלב באוטו,
וזהו, הסוס שכב על הרצפה, הכלב הזה, ואז הגיע השריף,
וראה את הסוס ככה גוסס וכל זה, הוציא את האקדח, בום, גאל אותו מייסוריו,
ואז הוא ראה גם את הכלב ככה גוסס ומתייסר,
וזה, והוציא את האקדח, וגאל אותו מייסוריו, ואז הוא בא אליי ואמר לי איך אתה מרגיש?
הכל בסדר.
ויש פה עוד משהו,
יש פה עוד איזה נחלוכית.
אתה מוותר עליה?
נכון, תשובתם של אנשי ננבי היא תשובה חלקית, חסרה וכו', אבל
בקיצור אומר הקדוש ברוך הוא ליונה,
יש אמת
ויש אמת לאמיתה.
האמת הרגילה המבקשת וטובה הדין.
האמת הגדולה,
הסיפור הגדול הוא שהקדוש ברוך הוא בתור בורא העולם הוא בורא שקשור,
הוא מעוניין,
ולכן הוא לא מוותר על אף יצור נברא עד שאין בו שום תנועת חיים. רק אז, טוב, אין אז אין.
אבל כל עוד יש דופק, גם אם הדופק הזה הוא חלש,
גם אם הדופק הזה הוא חלקי,
אני לא מוותר עליהם, אומר הקדוש ברוך הוא.
הם עשו תשובה חלקית, חיצונית, מה שאתה לא רוצה, אבל הם זזו.
האיבר עוד חי, אתה כבר רוצה לקבור אותו?
למה בסוף
זה חוזר חזרה לעם ישראל?
כי זה אומר שכשאנחנו חוזרים בתשובה,
זה לא one-way ticket, בסדר?
אדם הלך לאיבוד,
עכשיו הוא מחפש את הדרך איך לצאת מהיער.
הוא לא יודע איך יצא מהיער, הוא מחפש בו חמש דקות.
אבל אם הוא ידע שמחפשים גם אותו,
לא רק הוא הלך לאיבוד, גם יצאו לחפש אותו וקוראים לו, איפה אתה? מי אתה? וכל זה.
אז הוא מקבל כוחות.
הוא מתעודד.
נכון? גם אם הוא שוכב, זרוק, פצוע וכל זה, הוא יודע שהחברים יחפשו אותו, יגיעו עד אליו.
אז הוא מקבל כוחות להחזיק מעמד.
כשאנחנו באים לשוב בתשובה,
זה לא רק, הקדוש ברוך הוא יושב על כיסא כזה כמו שאני יושב ככה,
רגליים, רגל על רגל, כן, צריך לשוב בתשובה, אני מסתכל, כן, בוא נראה כמה אתה מתאמץ,
כן, בוא נראה יותר, יותר כזה.
יש כאן הורים בקהל,
נאבד לכם פעם ילד?
לדקה.
אה?
מצאתם אותו, אני מקווה.
בסדר?
קורה דבר כזה, קורה.
קורה, נאבד, פתאום אתה, איפה,
וכל מיני אירועים גדולים וכל הדברים האלה.
גם ברגע אחד, איפה הילדים?
יצאנו מה זה,
הבהלה הזאת.
כשאדם מתרחק מהשם יתברך,
התחושה של הקדוש ברוך הוא זה שנאבד לו ילד.
איפה אתה?
איפה אתה?
אז הקדוש ברוך הוא חס על הבריאה, הוא לא בורא אובייקטיבי
שברא איזה בריאה והוא מסתכל עליה,
וישחקו הנערים לפנינו, אני לא קשור לזה, זה כמו סרט כזה, אני לא...
הוא קשור לעניין,
הוא קשור.
מישהו כאן הוא פחות מקיקיון?
אתה רואה איזה פעולה שנעשית לחיוב.
היא 99% שלילה ו-1% חיוב.
אנחנו לא רואים אותה, מה הבן אדם הזה?
הקבוצה רואה אותה.
רב לוי יצחקי מרדיצ'ב היה רואה אותה, נכון?
רב לוי יצחקי היה רואה אדם ביום כיפור, אמרו לו, רבי, אתה יכול לי ביום כיפור?
יום כיפור היה, אבל אני יודע.
אז אולי אתה חולה? לא חולה, בריא.
אז אולי אתה,
ריבונו שלך, תראה איזה יהודים שלך בעולם אומרים רק את האמת.
הוא רואה את זה.
הוא אומר, יש שם איזה קיקיון, יש שם איזה משהו שזז.
אז אם זה חוזר אלינו,
אנחנו מבינים שספר יונה, נאמר בתפילת מנחה של יום הכיפורים,
הוא המרפא הגדול, כי זה אומר שהקדוש ברוך הוא מחפש בנו,
ויכול להיות שהוא רואה בנו את הדברים שאנחנו לא רואים על עצמנו.
עדיין יש שם תקווה, עדיין יש שם לחלוכית, עדיין יש שם תנועה.
אנחנו לא פחות מקיקיון, והוא רואה את זה.
אולי אנחנו כבר לא רואים את זה על עצמנו, או לא רואים את זה על הזולת, אבל הוא רואה.
הוא נביא קודם כל,
והוא,
והוא,
זה אפשרות, זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה זה להגיד כמה מושגים בפסיכולוגיה בשאלה אחת.
אובדנות, השלכתיות,
וכל הדברים האלה.
אני חושב שהסיפור הוא אחר.
יונה הוא נביא.
בנביא באופן עקרוני,
נביא הוא אישיות טוטאלית, בסדר?
לא אובדנית ולא לא אובדנית, אלא טוטאלית, בסדר?
היא הולכת עד הקצה.
וכשמשהו לא מסתדר עד הקצה, אז הוא אומר, אוקיי, אז אין לי כאן,
אז אני לא,
אז אני בעולם הזה, בעולם כזה אני לא רוצה, לא מסתדר, לא רוצה לחיות. זו אישיות טוטאלית.
זה העניין פה.
זה העניין.
הוא מוכן ללכת עד הסוף.
גם אתה יודע, בשבילנו, שאנחנו כל כך קשורים בגוף, אז החיים זה, אבל הנביא, גם ככה,
העניין של הגוף שלו הוא פחות תופס אותו מקור,
תצורת חיים אחרת.
אליהו עולה בשערה השמיימה וכן הלאה, זה הדרך.
אז הוא גם תלמיד של אליהו.
אבל כאן הקב' מלמד את יונה,
מלמד אותו.
הוא אומר, תראה, אנשי ננבה,
בוא נגיד שהם קיקיון, לא לחמול עליהם?
לא, אין כאן איזה חוסה על אנשי ננבה, הם עשו משהו שהוא חיצוני.
הם עשו, בכל אופן הם עשו.
עדיין הלחנוכית של ננבה קיימת.
כן?
ויאמר ה' אתה חסת על הקיקריון אשר לא עמלת בלא גידלתו בגלל אבא לבד, ואני לא אחוס על נלווה הירי גדולה. עכשיו צריך לשאול את הפסוק, שמה?
אם אנחנו עושים הקבלה מלאה, אתה לא חסת על הקיקריון שלא עמלת בו בלא גידלתו,
שבינלא אליהו ובינלא אל האבד, ואני לא אחוס על נלווה שמה?
שעמלתי בה וגידלתי אותה.
הם שלי,
אלה הילדים שלי.
אלה ה... אני טרחתי בהם.
צלם אלוהים שבאדם, גויים. אומר הקדוש ברוך הוא, אני קשור איתה.
אני קשור איתה.
אני לא ממהר לאבד את עולמי.
זה לא גבורה למלך שהוא נותן פקודה ושורף פה ואורה שם. זה לא גדול על המלך.
אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני קשור איתה.
אם הוא קשור איתם, על אחת כמה וכמה שהוא קשור איתנו.
זה שם את טווח התשובה בצורה הרבה יותר עמוקה
מאשר הכרנו עד היום.
הקדוש ברוך הוא לימד את זה את יונה.
אני מחפש, אומר הקדוש ברוך הוא, נכון, איך כתוב שם?
כי לא תחפוש ימות המת, כי אם בשיעור מדרכו בחיה, עד יום מותו.
זה פסוקים ביחזקאל, נכון?
יחכה לו אם ישוב מיד יקבלו.
כתובי חושבים לחכה,
לחכה כמו אימא שמחכה לבן שלו, אולי יחזור, אולי, נו, אולי זה זה, אולי הוא עושה ככה, אולי...
רבותיי, יש כאן בורא מעוניין,
בורא קשור,
בורא שמחובר לבריאותיו שברא, ולא ברא אותם ועזב אותם.
ולכן הוא שם לב לכל תנועה, הוא הזיז אצבע, עדיין האצבע חיה, אל תיגע בו.
האצבע הקטנה, האצבע פה, איזה שם, הוא חי.
והיום, כן, סליחה.
הוא היה, כמו שאמרנו, היה תלמיד.
הוא היה תלמיד. קודם כל, גם משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא,
אם ככה את עושה לי,
לא, זה לא עוד מפסוקים, אשר ירחם.
הורגני להרוג, ואל יראה ברעתם,
ברעתי, ברעתה, כינוי הכתוב, אורגני נהרוג, לא משה רבנו.
עזרא,
יש לך תלונות על משה גם עכשיו.
גם משה רבנו אמר, אם ככה, את עושה לי, אורגני נהרוג.
אבל אורגני נהרוג, אומר לקדוש ברוך הוא, אני לא יכול.
אז בסדר, אז גם אליה, אותו דבר גם יונה, יונה לא רוצה להציל את אנשי ננבה שאחרי זה יכו את עם ישראל.
לא, זה לא זה, זה לא הקיקיון, זה כל הסיטואציה,
שהוא רואה את אנשי ננבה שהם אוכלים ושותים,
וזוללים, והוא שם ביונה, והוא יודע, הכל כאילו בא לו בת אחת, הוא אומר, איזה מין...
אתה אומר, זה כאילו, הדבר הקטן, נכון? אבל זה...
אתה יודע, מספרים, אחד עשה קורס צניחה.
פעם ראשונה אמרו לו,
תקשיב, אתה הולך לצנוח, אז האור נדלק ירוק, אתה הולך לקטע של המטוס, סופר,
קופץ, סופר עד שלוש, נפתח המצנח,
מגיע, עושה גלגול צניחה,
ותבוא שם טיולית, היא אשפת אותך.
טוב, הוא מגיע, רואה שבכלל המטוס האורות לא עובדים, אין ירוק, אין אדום, המזריך אומר לו, קום,
הוא קופץ, עופר עד שלוש, המצלח לא נפתח, מסתכל למעלה, מסתבך בכל המצלח, ואז הוא אומר, בטח גם אין טיולית למטה.
זה הדבר הקטן, הטיולית, אבל...
עזב, הדבר הקטן הזה, הוא על כל התסכולים הקודמים של יונה, אז הוא אומר, חנדס,
כאילו, כלום לא הולך כאן, הכל כאן לא מתקנן. הוא אומר לקדוש ברוך הוא, אני אסביר לך,
כי כנראה זהו לימוד גדול.
אני מחפש, הקדוש ברוך הוא חפץ,
נכון? כי לא תחפוץ, כמו שאמרנו, במות המת,
כי אם בשובו מדרכו וחיה. הקדוש ברוך הוא חשב, מה זה חפץ?
מבין מילות הרצון, מדקדק המלבים,
יש רצון, חשק וחפץ.
יש גם עיווי.
רצון, עיווי,
רצון, חשק, עיווי, חפץ.
רצון,
חשק, עיווי וחפץ.
רצון זה רצון, רצון
מופשט, אני רוצה הרבה דברים.
אבסטרקטי כזה, אני רוצה, אבל מה אתה עושה עם זה שאתה רוצה? אני לא עושה עם זה כלום.
טוב, עיווי, אני מתאבק כבר, קצת בבטן,
ככה מדגדג.
חשק, זה מה שאומרים,
בא לי על זה כבר, יש לי חשק.
חשק.
חפץ זה הכי הכי ממוקד.
בחפץ, הרצון כבר ממוקד במשהו מסוים, אני יודע איך זה נראה.
אני רוצה להשיג את זה.
יש לי רצון לדבר הזה, בסדר?
אז כשכתוב, לא תחפוץ במות המת, כי אם בדרכו בשביל לא בדרכו בחלל, אז הקדוש ברוך הוא חפץ
שיחזור בתשובה.
חפץ, מסתכל.
כמו רופא שעומד על הרופא שהוא מטפל באיזה חולה, אבל במקרה גם החולה הזה הוא אבא של הרופא.
אז הוא מסתכל על כל המדדים,
הנה יש שיפור, הנה הסיטורציה עלתה, הנה הדופק, הנה פה, הנה שם, הוא מסתכל ככה.
ככה זה נראה.
הוא היה צריך ללמוד גם לפעמים דברים מהצד האחר, אני יודע מה.
ראיתם פעם איך נראים אוהדי כדורגל במשחק,
איזה מתח, וגול, מה קורה?
מה קרה, אני שמע, אני נכנס כדור לרשת,
הוא קשור לקבוצה, הוא אוהד את הקבוצה,
הוא כולו בשמחה,
או אם יש איזה דיכאון קליני, אולי אפשר...
כן, הדבר הזה בא לעולם כדי שנבין איך נראה מישהו מעוניין.
הקב' הוא מעוניין בנו,
מפץ בנו.
אומר לי, יונה, זהו, כל כך מהר אתה מוותר?
זה אפילו לא קיקיון מתוך, מ-0 עד 100. מה זה, 5%? 10%? כמה זה?
כמה אתה נותן?
חמישה אחוזי שם של... זו תנועה, תכבד אותה.
למה? אתה לא חסת, אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו,
ומנהל היה ומנהל עבד.
ואני לא אחוס על ננבי העיר הגדולה אשר שעמלתי בה וגידלתי אותה, וכבר הזכרנו, זוכרים בשיעור הראשון שיש לה איזה יסודות של אמונה,
אשר יש בה הרבה משתרם עשרה ריבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, חלק מהאנשים שם לא יודעים כי המנהיגות לקחה אותם, ובהמה רבה. מה עם הבהמה?
מה עם בעלי חיים?
גם עליהם אני חס, גם הם יצירי כפיים.
רבותיי, כששואלים אתכם, וזו שאלה שתהיה במבחן לסוף הקורס,
מה הדבר המרכזי שהקדוש ברוך הוא ברא? התשובה היא, הוא ברא חיים.
זה הדבר המרכזי. לכן רבנו הארי אומר, מה אומר רבנו הארי?
שבעשרת ימי תשובה,
אדם צריך להיזהר
לא ליטול שום חיים, גם לא נמלה.
אדם הולך, לא שם לב, רואה את אור נמלים,
הוא אומר, אני הולך, יאללה, אין לי כוח עכשיו, אל תעשו את זה. אז אני אתם תשובה,
אחריו וכל מעשיו. אל תקטוף פרח לחינם, אל תדרוך על נמלה סתם.
תחוס על כל דבר שיש בו תנועת חיים, כי אנחנו כרגע עסוקים בסוגיית החיים.
הקב' ברוך הוא ברח חיים,
וחיים הם חיים, כל עוד אין שום דופק.
כן, אתם יודעים שהרבה מאוד שנים הייתה סוגיית קביעת המוות, הייתה סוגיה, איך יודעים שבן אדם מת?
לכן היו בבתי עלמין, היו שמים קושרים, אתם מכירים את זה? יש תמונות.
כשהיה קוברים בן אדם נפטר,
קושרים לו את הרגל
עם חוט לפעמון מעל הקבר.
שאם בטעות הוא לא מת,
הוא אוכל...
ולכן יש שומר בבית הקברות. אתה אומר לך, מה צריך לשמור בבית הקברות? את מי יש לגנוב פה?
שאם איזה מישהו חי, אז אפשר לצלצל. יש תמונות כאלו.
כי מישהו מת, אולי הוא בקומה,
אולי הוא התעלף וזה, אז פחדו.
אתם יודעים, יש תשובה של חתם סופר,
שבהונגריה בשלב מסוים, בגלל שהיו כל מיני מקרים,
אז הקיסר גזר שלא יקברו אף אדם
עד שיעברו שלושה ימים מאז שהוא מת.
עכשיו, זה איסור הלנת המת לנו.
וחתם סופר כותב איזה תשובות, מה לעשות, איך לעשות,
גבורה זמנית, נדמה לי שיש שם איזו תשובה על הדבר הזה.
זה הדבר. רבותיי,
אני לא אחוס, אני נביאה עירי גדולה, אז גם בהמה.
מנהג ישראל קודש,
אחרי ספר יונה, להוסיף עוד שני פסוקים. מאיפה?
מאיפה?
מיכה, מה כתוב במיכה?
י״ג מידות של רחמים של הנבואה. מה אומר לנו מיכה?
מסיים הבא קורא ואומר,
מי אל כמוך עושה עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו,
לא יחזיק לעד אפו, כי חפץ
חסד הוא. ישובי רחמנו,
יכבוש עוונותינו ותשליך במצודות ים כל חטאותם.
ייתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבת על אבותינו ימי קדם. אתם יכולים לראות בחלק מן הסידורים,
בחלק מהסידורים, נדמה לי בסידור של הרב מרדכי אליהו זה גם מופיע,
שיש י״ג מידות של רחמים במחזור של הרב אליהו זה מופיע, סליחה.
במחזור לראש השנה של הרב אליהו,
כשאומרים
תשליך, אומרים את הפסוקים האלה גם בתשליך.
נכון, מי אל כמוך?
אז מעל כל מידה, יש את המידה המקבילה לה בי״ג מידות,
שהאמרן הקדוש ברוך הוא למשה רבנו בחטא העגל.
אדוניי אדוניי אל רחום וחנון ערך אפיים ורב חסד אמת נוצר חסד
לאלפים נוסעו בנפש המטעה ונכה. אז ממש כל אחד.
אז מה המקבילה לאמת? השם השם אל רחום וחנון ערך אפיים ורב חסד ואמת. מה המקבילה לאמת כאן במחאה אתם יודעים?
לא.
מי אל כמוך, נושא, ישוב ירחמנו.
זה המקבילה לאמת.
מה האמת האלוקית היותר גדולה?
האמת הרגילה היא שמי שחוטא, מקבל עונש.
מי שעובד עלינו, עושה תשובה חלקית, מקבל עונש.
אבל האמת האלוקית היא שהקדוש ברוך הוא שב ומרחם,
ושב ומרחם,
ונותן אמון,
ונותן עוד פעם אמון, ונותן שוב פעם תקווה, ואומר, זה עדיין לא סופי, עדיין יש פה לחלוכית,
עדיין יש פה איזה תמצית,
זה עוד יכול להיות זה,
זה עוד יכול לחזור אחורה,
זה עוד יכול להתהפך,
זה עוד יכול להשתנות.
זו האמת האלוקית.
זה קודם כול מרפה לנו, אנחנו לא לבד,
אנחנו חוצבים מנהרת תשובה. מישהו חוצב מהצד השני כדי שניפגש.
וכמובן, הלכתה בדרכיו.
אז כל אחד מאיתנו צריך ללכת בדרך הזאת, לא להתייאש להגיד מהם. יש כאלה שהגדילו לעשות וגם מתייאשים מחלקים מעם ישראל.
אלה ככה, ואלה ככה, ואלה כבר לא יהיה מה, ואלה אפשר לוותר עליהם, ואלה שילדו מהארץ, ואלה פה, וכל מיני דברים כאלה.
אתה מוותר?
כל כך מהר אתה מוותר?
מה, אפילו אם לא קיקרן אפילו?
כלום.
כל כך הרבה זכויות לעם ישראל.
ישוב יהיה רחמנו, כן.
אומרים, יונה זה סגולה לפרנסה בגלל דגים,
וגם יונה זה סגולה ללידה,
כי היה שיונה באיזה ימי הדגה,
ובגלל שכאילו הלוויתן,
כמו הוא פלט את יונה, אז הוא...
ויונה בעיקר זה סגולה לגבאים.
יהיה להם כסף לפרנס את הבית הכנסת,
אם אתה שואל. לא צריך לחפש תירוצים. קונים וזהו.
עזביה על היונה. מה?
כסף. נכון, בסדר, אבל זה כסף ודברים טובים.
אחד, בכסף של אבא שקנה את ספר יונה, הוא קונה ומתרגש.
בוכה, התרגש וכל זה.
ואבא שלי אמר לחבר שלו, עזביה על היונה. הוא בוכה על יונה.
הוא בוכה על הכסף, אולי.
אה?
רבותיי,
ישוב ירחמנו,
זו האמת האלוקית היותר גדולה.
כלומר, התשובה היא לא אירוע, היא לא כביש חד-סטרי,
היא כביש דו-סטרי.
אנחנו שבים אליו, והוא
שב אלינו. קראנו השבת, איך קראנו השבת? ושב אדוני אלוהיך את שבותיך וקיבצך מכל העמים, נכון?
ושב ורחמך וקיבצך מכל העמים. מה כתוב, מה אומרים על זה?
באשכנזים אומרים את זה בסושלית בשיר,
והשיב לא נאמר,
והשיב,
לא אל תקריא והשיב אלא ושם,
השיב לא נאמר אלא ושם, גם הוא חוזר בתשובה, לא, לא, השיב,
הוא נשאר והוא משיב אותך, ושם, גם הוא שב איתנו,
גם הוא איתנו בתוך המהלך הזה, אנחנו ביחד,
זה לימוד עצום הדבר הזה, גם אם אנחנו לא רואים את הזכויות של עצמנו או של זולתנו, הוא רואה,
הוא רואה,
זה עוד חי,
יש עוד דופק.
לא להתייאש.
לא להתייאש.
לא מעצמנו ולא מזולתנו. תדעו לכם, התורה הזאת היא תורת חיים.
התורה שלמדנו כרגע, לא שאני איזה, אבל היא תורה שנותנת חיים.
כי כשנולדה ביתנו הגדולה, הבכורה, והוא חושב עם כבר אמא וכל זה,
אז בהיריון שלה היה סיבוך מאוד מאוד גדול בהיריון, והרופא אמר לנו,
פתח לנו ספרים, והראה לנו באותות ובמופתים שזה או הדבר הזה, או הדבר הזה, או הדבר הזה,
אחד משלושתם, כל אחד ביותר גרוע מהשני,
והוא ממש, אני זוכר, הוא אמר 90 אחוז.
90 אחוז שזה משהו שזה, הייתי, מונית מפה לעין כרם.
תקחו ותגמרו את הסיפור הזה.
אשתי אמרה לי,
הוא אמר 90 אחוז, נכון, אז יש עשרה אחוז.
אנחנו מאה אחוז בעשרה אחוז.
מתחיל, אנחנו שם.
יש עשרה אחוז.
חמישה אחוז. אחוז!
בואו נראה מה אפשר להציל.
אמרנו בדיקות, עניינים, סיפורים, כבר אי אפשר לעשות משפיע, דם טבורי, בדיקה בעצמה מסוכנת.
ברוך השם, שלדה, אימא כבר היום, אשת הילדים בעצמה.
אתה מוותר?
אתה מוותר? יש כאלה שאומרים, 50-50, יאללה, אני כבר אקח סיכון.
50-1, 50, מה צריך זה? אני אקח, אתה רוצה לקנות איזה ילד בסופר, ארוז, מוכן, עם כבר עם ה...
כמו הילדים שמחלקים לך,
שקנינו דירה, אז אתה מקבל פרוספקט כזה של הדירה, אז רואים דירות יפה, וגם רואים ילדים כאלה מחייכים,
לומדים, מחונכים.
הוא אומר לו, מקבלים גם ילדים כאלה עם ה...
הוא רק...
החיים זה לא אריזה.
אתה מקבל, אבל מה, אתה מקבל?
מהדבר הזה למדנו כמה הקדוש ברוך הוא חפץ בחיים.
אין תנועת חיים, החלשה ביותר,
הקלושה שהוא לא שומע.
ואם היא תנועה על הכיוון החיובי, זה יחשב בתשובה.
ונסיים, רבותיי, בסיפור
על אליעזר בן יהודה.
הסיפור הזה כותב אותו הרב הגאון, הרב יצחק אריאלי,
בעל העיניים למשפט,
שהוא היה לו, זה כתוב בספר שבחי הראיה,
והרב יצחק הראל היה לו חברו סתם עם הרב קוק, כל יום שישה היו לומדים ביחד,
נדמה לי חושן משפט.
עכשיו אם הרב קוק לומד,
הרב יצחק הראל.
עכשיו,
בני יהודה היה מגיע לרב קוק לשאול אותו הרבה פעמים שאלות, איפה מופיע במקורות, המילה הזאת, המילה הזאת, כי הרב קוק היה צריך בשביל המילון שלו.
הרב קוק לא היה אומר שלום לבן יהודה,
כי הוא החזיק ממנו רשע,
רשע,
בגלל הדעות הכפרניות שלו, וכתוב, אין שלום, אמר השם לרשעים,
ולכן תסתכלו באיגרות הראייה,
כשהרב קוק כותב איגרות לבן יהודה, הוא לא כותב לו שלום, הוא אומר לו, לכבוד החכם המפורסם,
אבל אין שם שלום.
והפתיחות באיגרות הראייה הן מאוד מדויקות.
אבל לא היה עונה לו, בן יהודה מגיע,
גם לא היה מסתכל עליו,
כי אסור להסתכל על פני אדם רשע.
אז בן יהודה הגיע, ושאל את הרב חוק איפה הוא מופיע זה, איפה הוא מופיע זה, איפה הוא מופיע, כל מיני דברים,
והרב ענה לו,
ואז הוא בא לצאת, ואז הרב אמר לו,
אמר לו בן יהודה, קרא לו.
הוא אמר לו, אולי הגיע הזמן לשוב?
אז הוא אמר לו, אולי.
זה היה ביום שישי, בשבת הוא נפטר.
הרב חוק אמר,
נפטר מתוך תשובה.
על אולי,
אולי,
כי נזכה לתשובת אמת, אמן ואמן, רבותיי. שנה טובה ומתוקה, השם מברך אתכם. סום השמחות, תיכתבו, תחתמו בספרם צדיקים גמורים לאלתר יחד עם כל ישראל.
כן יהיה רצון ולומר אמן.
