חברים, אנחנו כאן קצת על כוס וחכמינו, היום שני סיפורים חסידיים.
לפעמים אנחנו לומדים אגדות חז״ל, לפעמים סיפורים חסידיים, היום יש שני סיפורים חסידיים
על ענייני התשובה.
בסדר?
אזהרה מראש,
חומרים חזקים,
תפכו את ה...
הסיפור הראשון, נתחיל מהקל אל הכבד, בסדר?
הסיפור הראשון מרבי ישראל בעל שם טוב.
הרב רבי מיכאל היה רב בעיירה מסוימת,
בעת אשר הסתיר מעשה עם בני אדם, ישב אז בברוסליה,
ואחר כך נתגלה מעט מעט ואירעה בעיר הנעל
שאיש אחד חילל שבת בשוגג
שאיחר בנסיעתו בערב שבת קודש ממניעת העגלה.
מה שקורה גם היום,
הוא עדיין יצא לדרך
בערב שבת,
הוא לקח בחשבון את העניינים, פה, שם,
נתקע באיזה פקק או שהיה לו איזה תקלה.
הגיע הביתה כבר היה מה שנקרא אדום,
איך אומרים? זה לא אדום, זה צהוב מהבהב.
אז כאילו כבר היה אחרי רבנותם.
ואחרי זה בא אל הרב רב מיכה לבקש ממנו שייתן לו תיקון על חטאו הגדול,
זהו שבת, חמור.
וסידר לו הרב תשובה חמורה מאוד, כפי שכתוב ברוקח ושר ספרים.
להעמיד סכום רב,
כסף,
ולגלגל לעצמו בשלג,
ולהישב במים קרים ללמוד את הגשמים בעת הקרח, לא כמו שהיום יש טרנד.
היום אתה משלם על העינוי הזה, כן.
כל דבר מוזר היום אתה משלם עליו.
עמבדתי עד קרן.
פעם החזירו את זה בתור עינוי.
בית הקרן כדי צליאת בית הקלל. כאשר התחיל האיש הנעל לנגוע עצמו בסדר הנעל,
הבין בעצמו שלא יוכל לקיים כראוי בשום אופן, מרוב תשעות כוחו. הוא נגמר, הוא לא יכול.
גומר אותו.
ונזדמן הדבר שהבעל שם טוב בא לעיר חדיר כלום, סמוך לעיר הנעל,
ותכף נסע האיש הנעל על שבת לבעל שם טוב,
ושאל מאיתו תיקון על חילול שבת.
אז השיב לו הבעל שם טוב, תיקח אחד פונט נרות,
כאילו פונט זה, תקנה נרות במטבע, בסכום מסוים,
ותדליקן בבית הכנסת על שבת קודש, וזה התיקון שלך.
תענוג!
קח, תקנה נרות, תדליק בבית הכנסת, זהו, אתה מסודר.
ויהי בשמו האיש דברי הבעל שם טוב, זיכו יוגן עלינו,
שער עומד כמתעתע בחושבו.
מה יועיל לנדבה מועטת כזאת לחילול שבת החמורה מאוד?
והבין הבעל שם טוב זיכו יוגן עלינו כי האיש משתומם ושאל מה לך זאת?
וסיפר לו האיש כל המאורע ואיך שסידר לו
דילגתי?
אה כן כן סליחה.
וסיפר לו האיש כל המאורע ואיך שסידר לו הרב מיכאל תיקון חמור מאוד שאי אפשר לסובלו.
ענת הבעל שם טוב עוד הפעם אל תירא כלל
רק תעשה ככל אשר ציוותיך ולך קח לך ליטרה נרות
ותיתן לבית הכנסת להדליקם בשבת וזה תהיה תשובתך ותיקונך.
תראו זה יש פה דבר חשוב מאוד.
והלך לו, האיש שמח וטוב לב, ותכף בבואו לביתו לקח אחד פנט נרות ונסעתם בשמחה רבה לבית הכנסת, ליתן אותם לשמש בית הכנסת.
והאי בבואו לבית הכנסת לא ראה את השמש, כי הלך לו לקח,
כי הלך לו,
לקח את הנרות ותלה אותם על יתד אחד, והלך לו לדרכו.
הנרות שלהם היו עשויים משומן.
אז הם גם היו טעימים.
והראה הדבר שקפץ כלב אחד ואכל את הנרות.
או, נו, כלב, אז אמרתי לכם, זה היה עשוי משומן.
כלב אכל תנרות, אז מה זה אומר כבר?
וואי, התשובה שלי לא רצויה,
לא תביא אתנן זונה מחיר כלב בית אדוני אלוהיך וכולי.
ואי כאשר ראה איש ענה על הדבר הזה כי מתנתו נמסרה לכלב,
נוסף לו יגון על יגונו ושבר על שברו.
ותכף קם ונסה עוד פעם לבעל שם טוב, זיכו יוגן עלינו,
וסיפר לו כל המאורה, ואיך שהכלב אכל תיקונו.
ענה הבעל שם טוב ואמר לו, תיקח עוד פעם ליטרה נרות כבראשונה ותיתן אותן לבית המדרש ולא יאכל אותן הכלב עוד.
והרב,
רבי מיכאל,
מצחק עימי,
הרב שמע של הזה, אני מבין שזה בגללו, אמור לו שגזרתי עליו
שיבוא אצלי על שבת הבאה, לעיר חוסטוב שישבות שם.
וקיים האיש כאשר נצטווה עם פי הבעל שם טוב.
הוא בעת קנה עוד נרות, הדליק והכל היה בסדר.
והרב מיכאל קיים גזירת הבעל שם טוב,
וביום ערב שבת קודש אסר מרכבתו
ניסע לעיר חוסטוב ונתגלגל לדבר בסיבת העגלה
שחשכה לו בדרך סמוך לעיר הנעל.
הלך ברגליו עד שבא לבעל שם טוב באישון לילה.
ובעת בוא על פתח הבית
אחז הבעל שם טוב את הכוס על ידו לקדש,
וכאשר ראה אותו הבעל שם טוב נתן לו שלום ואמר לו בזה הלשון, רב מיכל,
מעתה תדע איך ליתן תיקון
אמור למחלל שבת.
וכי אפשר אנוש כזה כמוך, רב מיכל,
שלא טעם טעם חטא מימיו ולכן אינו יודע מכאב
ושבירת הלב
בקרב האיש הישראלי כשנכשל חס ושלום בעבירה.
ואיך תוכל אתה ליתן תיקוני תשובות?
והווי ידוע לך שבשבירת הלב שהיה לאיש הזה מחידול שבת,
שהרה לו, כבר נתקן ונמחק אחרת לגמרי.
ואתה לא טעמת טעם חטא ולא טעמת טעם שבירת הלב ואחר כך עשה הבעל שם טוב כי הוא חזק מאוד.
בואו נעמיק בו קצת, בסדר?
מוכנים?
טוב.
חילול שבת.
חילול שבת באופן שמתואר כאן,
זה לא מזיד,
זה שלח לעולם חוסר תשומת הלב.
אדם יצא, לא תכנן, לא פה, לא שם,
תפלק לו.
אלה רוב הדברים שאנחנו עושים לא טוב. בדרך כלל אנחנו לא הולכים ועושים חטאים במזיד.
לא שמנו לב,
יצאנו, מילה לא במקום,
נראה לו במקום,
לא שמנו לב ששבת,
חלילה.
אז כשאדם שם לב, שבת,
נשבר ליבו.
זה העניין.
זה האירוע.
הרי,
אנחנו נראה גם את הסיפור השני, אנחנו נראה
שמה שהקדוש ברוך הוא מחפש מאיתנו
זה את הכנות.
לא רק את הטכני,
אוקיי, עשיתי דבר מסוים, אני עכשיו אעשה כל מיני, כמו שהוא הציע לו כאן, אלא איפה אתה מונח?
אז עיקר העיקרים בתיקון של דברים הטובים שעשינו,
זה החרטה. החרטה, אומרים, זה לשון גם לחרוט בלב, שזה חרוט בלב. איך עשיתי דבר כזה?
איך פספסתי?
זה העיקר העיקרי.
עכשיו צריך לתקן.
מה ההבדל בין התיקון שהבעל שם טוב נתן לו לבין התיקון שנתן לו רב מיכא?
רב מיכא אמר לו, אה, לא שמת לב? יפה מאוד.
למה לא שמת לב?
תקריאו שבת.
אתה עסוק בעצמך,
אתה מלא בתעבור, אתה מלא בכל מיני עניינים.
אשבור לך אותה.
קרח, טבילות, כל הדברים האלה.
אומר לו הבעיה שלו, זה בדיוק הפוך.
אוהב את השבת.
שבת יקרה בעיניך.
לרגע אחד שכחת אותה. מה נעשה?
נגביר את האור של השבת.
נגביר.
נגדיל אותו יותר. ככה לא תוכל לשכוח.
אפשר לתקן ב...
נכון, כמו ילד עושה מעשה לא טוב.
אז אתה יכול להגיד לו.
תמיד אתה ככה. תמיד.
אתה יכול להגיד לו, תקשיב, זה כל כך לא מתאים לך.
אתה כזה מתוק, כזה מקסים.
המעשה הזה פשוט לא מתאים לך, איך זה יכול להיות?
נכון?
אומרים שהבעל שם טוב היה אוהב אור.
היה אוהב אור. כל מקום שאני נכנס, הוא אומר לו תדליקו את האור.
ריבוי אור.
הוא היה אוהב אור,
בין השאר כי הוא ראה את האור ביהודים,
אצל כל יהודי הוא ראה את האור הפנימי שלו.
אז התיקון של הבעל שם טוב זה תיקון באור.
איך נגרש את החושך?
נרבה אורה.
נרבה אורה. איך?
בקיצור, זה נורא נורא פשוט.
אפילו, ממש בהיאמר, נגיד אדם שהוא באמת פספס משהו בשבת.
שם לב שהוא עושה. אז מה, אפשרות אחת זה להתחיל עכשיו ללמוד את הזה ולחמיר כל מיני חומות.
אפשרות שנייה, מה, וזה הרבה יותר,
יש מצד שזה יותר קשה אפילו,
אוקיי,
אם אני לא שמתי למשהו בשבת זה כי השבת לא מספיק, חידרתי אותה.
איך אני מייפה אותה עוד?
איך אני מאדר אותה? אתם יודעים שאחד התיקונים, אישה שנגיד פספסה הדלקת נרות,
מסיבות אובייקטיביות כאלה, אבל היא פספסה,
מוסיפה עוד נר.
היינו אומרים, אה, פספסת את הדלקת נרות, עכשיו שבת הבאה לא תדליקי בכלל. נראה לך מה זה. לא, תוסיפי עוד נר.
תוספת אורה.
מתוק, זו תשובה מתוקה. למה?
כי אומר לבעל שם טוב, אתה עשית כבר את הכל,
יש לך לב נשבר,
אתה הצטערת, אתה בכית, אתה, הכל בזה.
עכשיו, מה שנשאר זה לעודד אותך,
לחזק אותך,
לשמח אותך,
וזה, אני יודע, תוספת אורה. תביא, תביא נר.
זה תיקון באור.
זה נקרא תיקון באור. יש תיקון בחושך ויש תיקון באור.
תיקון באור זה להאיר אצל האדם
את הצדדים החיוביים שלו, להגדיל אותם, שלאורם,
זה לא מתאים דברים כאלה. זה כמו אדם,
אדם בחור משחק כדורגל.
רץ וזה.
פתאום קוראים לו, בוא בוא רגע, בוא שנייה, כנס פה לחדר,
תתקלח רגע, אבל מרישים אותו במחלצות.
חליפה, עניבה וזה,
כל זה.
החבר'ה יוצא החוצה,
החבר'ה יוצא החוצה,
בוא, בוא, כדורגל, חסר לנו קשר ימני.
שוב, לא מתאים, תראו איך אני לבוש, תראו איך הלבישו אותי, עכשיו
אני ארוץ שחק כדורגל, לא שייך, כן?
זה נקרא תיקון בעור.
נגיד האבא רואה את הבן שלו משחק כדורגל, מתרוצץ, הוא רוצה שהוא קצת ככה,
הוא יכול להגיד, וואו, כדורגל, אפילו...
בוא, אני אתן לך איזה בגד יפה, ככה, שם אותו חליפה.
כמו שזה בעיה לשחק כדורגל, כן, מצוין, אבל רוצה.
זה נקרא תיקון באור.
זה התשובה של חי אלול, שדיברנו בשבת, וזו התשובה של החסידות.
במקום להתעסק בחושך,
בייסורים ובחומרות,
בואו נתעסק באור ובהידורים.
אתם יודעים מה ההבדל בין חומרה לבין הידור?
חומרה זה מה אני לא עושה, והידור זה מה אני כן עושה.
הידור תמיד מנצח חומרה.
מה יותר משפיע בנפש? כמו שלא עשיתם או שכן עשיתי.
עכשיו אני קיבלתי על עצמי שאני לא אוכל
מעוד איזה בשר שהוא לא מספיק אשר.
עכשיו זה,
כל היראת שמיים שלי שאני רואה את ההכשר הזה, אני אומר, חבר'ה, את זה אני לא אוכל.
זה בסדר, חומר, אתה לא עושה את זה. כל הכבוד שאתה חושש לדעה, אבל זה לא משנה לך את האישיות.
הידור שלישון הדר,
שאדם הוסיף על עצמו איזה משהו.
אז איך אפשר להגיד להיעדר בשבת?
איך אפשר להחמיר בשבת, יודעים. יש כאלה לא משתמשים בחשמל,
יש כאלה לעולים מעלית שבת,
יש כאלה, חומרות, אני לא מתווכח איתן, זה חומרות כל אחד מש... יש כאלה לא מטלטלים, אני גם אשתדל לא לטלטל בשבת.
איפה שאין עירוב.
לא איפה ש...
מה?
איפה שעירוב, אבל העירוב לא ספרדים, כן.
חומרות, בסדר גמור.
האם עכשיו שאני הולך באיזה מקום, אני לא מטלטל,
עכשיו אני נוזל מאהבת השבת והקדושה? האמת, אני די מתבאס.
הייתי שמח שהיה פה איזה גדר, היה אפשר לטלטל.
מה זה הידור בשבת?
איך?
תעלי תכלת חדשה לשבת.
עבודת יד. לשבת!
לא תיקח את הטלית שלך מיום חול וכל זה. לשבת, טלית חללת. לא רק טלית, הכל ז'נגלר, מכף רגל ועד ראש של שבת. כיפה של שבת, הצית של שבת, חולצה, מכנסיים, נעליים, גרביים,
גם לבוש תחלה, הכל של שבת.
זה הידור.
אה, תענוב.
איזה עוד הידור?
תדליק, סידור לשבת.
יש לכם סידור לשבת?
יש לכם בכלל סידור?
יהודי צריך שיהיה לו סידור, זה ציוד היקפי הכרחי.
סידור לשבת.
שבת הם פועלים סידור מיוחד.
הלאה, נרות שבת, מדליק אותם בשמן זית.
ולא בשמן זית, 990 למאור, שזה בשמן זית,
ראוי למאכל,
ארץ ישראל, זה דולק.
עכשיו אנחנו מדליקים,
אצלנו בבית אנחנו מדליקים עכשיו בשמן זית,
שהביאו לנו מפחותנים שלנו מצער, זילבר,
שהוא קדושת שביעית,
אוצר בית דין.
ומותר להדליק בשמן
כזה נרות שבת,
ודולק, שזו ברכה מיוחדת, מה זה, אל תיגע, דולק, סתם, בסדר?
וסעודות שבת ונחת.
ניסת השבת,
20 דקות לפני מנחה,
שבבית כנסת,
כמו מלך,
חבוש יפה, חתן, אומר שיר השירים.
זה גן אדם בעולם הזה.
לא תגיע לבית כנסת עם שיער רטוב, ככה, עם הלשון בחוץ, השמש שוקעת,
אתה מתפעל מנחה, הכל באיזה בהלה.
מה קרה?
גם בחורף אפשר.
מנחה, עכשיו שש ושש מנחה, אני יודע, זה עשרה, רבע לשש, אומרים שירי שירים.
זה עת שבת.
רגע, עוד לא גמרתי להדליק את השבת.
זה עת שבת. מה אתה לחוץ עם השעון, מסתכל?
איך מישהו פעם אמר לי, זמן רבנו טיים.
כן, שבת, בנחת, יוצאת,
חמש דקות, איזה מגיעים הביתה, עושים הבדלה,
בנחת, שרים שירים, אליהו הנביא,
צעודה רביעית.
מה יותר משפיע?
זה או חומרות?
זה נקרא לתקן באור.
יתענג על השם וייתן לך משאלות ליבך.
ולמרות שאנחנו ספרדים ומרוקאים, לא דיברתי איתכם על אוכל, כי אני לא רוצה לאתגר אתכם התחאות בשולחן של אשתי, אבל
כמובן
תגידי מרוקאי,
פיפל חריף, אה?
אז מה שומעים?
עם פיפל חריף,
ככה זה,
סלטים כמובן, כן, מה רצה להגיד? סליחה.
למה זילזלת? זה לא זילזלתי.
לא, תאזית שהתשובה הרבה יותר מתוקנת זה תשובה כמו שאתה בעל שם תלמיד.
נו?
אתה רואה שלא רק כל התורות, כאילו,
מהקבלה, כאילו, תן תפסיקה ככה בשביל חילופים, תעניות.
איפה זה כן תופס שמכונים את האלף התשובה? שאלה יפה מאוד, יישר כוח על השאלה.
באמת שאלה יפה.
אתה יודע, בחזל יש מקורות לכל.
יש מקורות לכך,
אני אקח רגע דוגמא קצת זה שמחות היחסים בין איש לאישה, יחסי אישות, צריך כאילו קצת
לצמצם בהם וכל זה, ויש מקורות שזה מצווה.
ולהתענג וכולי וכולי. יש מקורות שהעולם הזה הוא הכתובת,
דירה בתחתונים, ויש מקורות שהעולם הזה הוא פוסט-דור.
אפילו בשולחן ערוך עצמו, יש הבדל בין מה שכתוב בסימן ר'-מ'
באורח חיים,
על ענייני אישות בין איש לאישה, ששם זו גישה מאוד מאוד,
נקרא לזה מחמירה,
או גישה מאוד זה, לבין מה שכתוב באבן העזר.
שם זו גישה אחרת לגמרי.
אז מה ההבדל?
ההבדל הוא בדיוק הדבר הזה, וזה רק גדולי הדורות יכולים לדווח לנו,
מה מתאים לכל דור.
הודיע לנו הבעל שם טוב,
והודיע לנו אחריו הרב קוק,
שהדרך לתשובה בדור הזה לא עוברת דרך סיופים ותעניות,
דברים שבעבר היו,
בעבר היו זה, היא לא עוברת דרך זה. עכשיו, אתה רואה את זה בכל מקום.
אני אספר לך איך היית נראית התעודה שלי בכיתה, לא שלי, שלי, כי אני אצלי הכל היה ברוך השם טוב מאוד, כן, אבל כאילו, איך היינו נראות את התעודות, איך היינו נראות את התעודות, היית מקבל זה,
90 או מילים, טעון טיפוח, לפעמים היה זה, וכל מיני, משהו כזה,
בלי שום מילים.
איך נראות היום התעודות, ילדים שלי מביאים תעודה, אני מחפש, בסופו של דבר, מה הציון, לא רואה איפה הציון.
הכל זה מכתב של המחנך, אני אוהב אותך, אתה מקסים, אתה מקסמי, את מקסימה,
את מיוחדת, מוסיפה לגיטה. כמה ילדה קיבלה בחשבון? איפה זה כתוב? לא כתוב.
איזו השתנות כזאת,
אתה יודע, זה לא קרה סתם.
זה ברור לכולם שאם תחנך היום כמו שחינכו פעם בכפייה,
אפילו בצבא זה השתנה,
אתה תקבל מרד פי מיליון, בסדר?
זה לא הולך.
רואים את זה גם בחוש,
אבל גם גדולי הדורות מדווחים לנו. הרב קוק כותב את דורות התשובה, הוא אומר, הדרך לתשובה היום,
כבר מאה שנה, היא לדבר אל החלק החיובי והטוב של האנשים, ולא אל החלק הרע שבהם.
וזה בגדול כל תורת החסידות. זה היסוד של מעט מהאור,
מגרש הרבה מן החושך.
אתה יכול לדרוש את זה לגריאותה,
אתה יכול לדרוש את זה לשבח,
אבל זה קודם כל עובדה.
ועל זה אמר הרב קוק, שאם יבוא אדם לחדש משהו בעסקי התשובה,
מכיר את זה,
ואל דברת הקץ המגולה לא ישים עיניו,
אל דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא ישים עיניו,
לא יוכל לכוון דבר מעמידתה של תורת אמת.
אם אדם בא לחדש כל מיני דברים בתשובה והוא לא מבין איפה הוא נמצא,
הוא לא רלוונטי.
וזה מתחיל מהבעל שם טוב, בסדר?
גם המציאות מוכיחה את זה, גם המציאות. היום,
נגיד בוא נדבר איתי על שכר ועונש ועל יראה.
בעולם שבו הייתה המון יראה באופן כללי, אתה פחדת מהשוטר ופחדת מאבא ואימא ופחדת מהמורה, אז אומרים לך תפחד גם מהקדוש ברוך הוא בסדר גמור.
תזכיר לי ממי אני מפחד היום?
מה?
כן, סליחה, שוטר, השארת את הפרטים שלך?
מה, אני רוצה לתלונן עליך במחש.
ההוא, טראמפ הגיע, הוא הצטלם איתו, סלפי, נכון? היה איזה חבר,
חבר שלו, התעלם איתו,
טראמפ,
נשיא ארצות הברית. מי?
ההוא ביבי, ההוא זה, כל אחד קורא לו בשם פרטי. אין, בגדול אין יראה בכלל בעולם, יראה ירדה.
כולם יודעים הכול על כולם, כולם זה, כולם חברים של כולם.
יראה ירדה.
קושי, קושי, קושי.
אז יש גם קצת, אז זה ברור שזה הכיוון וככה אנחנו מחנכים,
וזה האירוע. עכשיו, החידוש הגדול הוא,
שאתה מגיע לתוצאות לא פחות טובות ויותר טובות,
דרך תיקון באור.
נתתי לכם דוגמה על שבת, אבל כל דבר,
כל דבר,
הידור זה דוגמה שאדם יהיה לו,
יהיה לו מערכת חפצים שלמה של קודש יפה.
טלי, ציצית, גביע לקידוש, חנוכיה, מגילת אסתר, כאילו,
נו, יפה, אבל שיהיה.
שם יש לנו ברוך השם, בשבוע החתונה,
שבנינו ואחד עם קהלתנו לאור חיים ושנים, זכור, בעזרת השם, בית נעים וישראל, אז הקהלה שלנו, יש לה תא מיוחד כזה,
ספציפי, עד שהיא מצאה פמוטים שהיא רוצה,
כאלה מיוחדים וכל זה.
אני שמח שפעמותים, אנחנו כשהתחלנו, היה לנו פעמותים מכסף, היה פעמותים כאלה פשוטים, עד שקניתי אשתי פעמותים מכסף אחרי כמה שנים.
אבל מתחילים את החיים שלהם. נהודר, יפה.
זה נקרא להדר, זה נקרא לתקן באור.
כנא לגבי,
גם לגבי דיבור, גם לגבי דיבור. במקום רק להגיד, מה, אתה לא מדבר לשון הרע,
בוא נעבוד על לשון הטוב, בוא נעבוד על להגיד לאנשים,
לנסח ולהגיד לחבר דברים טובים ולעודד אותו, בכלל להתנסח בלשון נקייה,
בלשון מבורכת.
כמו שהרבי לא היה אומר דברים,
לא היה אומר מוות,
היה אומר היפך החיים,
לא בית חולים אלא בית רפואה.
רבנו הארי אומר שתיקון העיניים זה לא מה אתה לא רואה, אלא מה אתה כן רואה.
תקן את העיניים, תסתכל על האותיות של ספר תורה,
תהיה לך תנומות של צדיקים,
תראה נופים יפים מארץ ישראל,
זה נקרא תיקון הראייה, שמירת הברית, לא זה שמירת הברית. אתה אומר קודם שמירת הברית, זה לא, לא, לא רוצה לזרע לבטל, זה שמירת הברית.
שמירת הברית זה לשמור על הברית בין איש לאישה.
להשקיע בזוגיות, זה שמירת הברית. יש לכם, כרתתם ברית, לשמור על הברית הזאת, לטפח אותה.
לשמור על הברית, תקנה מתנה על אשתך, תדבר איתה, תשבו ביחד, תצאו אותה. זה שמירת הברית.
לא רק מה אני לא עושה,
כי אתה לא יכול לבנות
אישיות ממה אתה לא עושה. אתה בונה אישיות ממה אתה כן עושה.
אז מה אתה עושה? אני שומר על הברית. איך? אני עכשיו משקיע זמן בזוגיות.
זה נפלא.
כן, ירון.
בגדול, אני חייב להגיד לך שהשאלה מה הגבול, אני לא אוהב אותה.
אני אוהב אותך. זו שאלה שהרבה פעמים שואלים.
למה גבול?
למה לא לדבר על מרחב?
מרחב.
עכשיו, מה המרחב? הטענה בתוכו.
גבול זה, רגע שעברת את הגבול הזה, יש מרחב,
יש איזושהי סביבה שאתה מסתובב סביבה, והיא זה, אז לא מכאן, אז משם.
בסדר, זה לא איזה גבול אחד, זה לא איזה משהו מתמטי שעברת כאן איזה.
מה, איפה לעצור?
אמר לי פעם חבר שיש לו בן כזה,
יש לו ילדים וכל זה, ויש לו איזה בן שהוא ככה מאתגר אותו,
הוא הלך נדמה לי לרדת במינת בורנה, אז הוא אמר לו, תראה,
את כל הילדים שלך אתה אוהב, איזה מצויין,
אותו אתה צריך עוד יותר אהבה.
איפה שקשה, צריך יותר אהבה.
איפה שמאתגר, צריך עוד יותר אור.
אתה מבין?
זה לא שאני לא טוב, אני אהיה נחמד, נחמד, נחמד, עד שברגע אחד מישהו עובר את הגבול, אני פרוצץ עליו.
לא.
עוד יותר.
בסדר, בסדר. תיקון באור.
תיקון באור.
זה סיפור מתוק.
והוא אומר שגם אתה לא יכול להבין את זה אם לא חווית כישלון.
אם לא חווית כאב, אם לא חווית צער, איך תיתן תיקון לאחרים?
הרבה פעמים באמת בעלי תשובה, מי יכול להבין בעלי תשובה? רק בעלי תשובה בעצמם.
נכון?
טוב,
אז תסביר מה, נטישת הכוחות?
מה זה גישת הכוחות? אני לא מכיר.
מתמודדי נפש, ילד זה זה ילד מיוחד.
בדיוק, זה גאולה.
במקום לחפש מה לא בסדר, בוא נחפש מה כן בסדר ונעצים אותו.
ואז הדלקת נר אחד, זהו.
גירשת מלא חושך.
לא.
זה סיפור אחד. יפה, אהבתם?
הווריד, כן, עוז הגיע, אני חייב לעשות פה יום תצוגה, תחליט.
אולי זה הרב שרקי, אתה יודע.
כן, הבאנו את הרב שרקי ליום שני, עכשיו זה יום חזק ביותר.
יום נבחרתי.
יאללה, עכשיו זה סיפור ממש לאמיצי לבב. טוב, בא לכם? אתם איתי? אתם באנרגיות?
פעם אחת בערב יום הכיפורים אמר הרב הקדוש רבי אלימלך מליז'נסק לתלמידיו, אם רצונכם לדעת איך עושים כפרות בערב יום הכיפורים,
תלכו אל החיית אשר גר בקצה העיר.
הלכו התלמידים בעלות השחר, ויעמדו אצל החלון ביתו של החייט,
וראו שהחייט ובנו התפדלים בפשטות כמו כל החייטים.
אחר התפילה לבשו כולם בגדי שבת והדליקו נרות,
זה כוונה ערב יום כיפור, כן, ט'
וערכו שולחן עם כל מיני מעדנים וישבו על השולחן בשמחה רבה.
וייקח החייט מהארון ספר אחד,
שהיה כתוב בו כל העבירות שעשה במשך השנה, מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הבא.
כתוב שם את כל העבירות.
והתחיל כך, ריבונו של עולם,
היום הגיע הזמן לעשות בינינו חשבון על כל העבירות שעשינו,
כי זמן כפרה הוא לכל ישראל.
והתחיל לחשוב ולמנות כל העבירות שעשה במשך כל השנה,
שכולם היו נרשמים בספר הזיכרון הזה.
ואחר שגמר חשבון העבירות,
הוציא מהארון ספר גדול וכבד יותר מהראשון ואמר,
ריבונו של עולם,
מקודם חשבתי על עבירות שאני עשיתי,
ועכשיו אמנה את העבירות שעשית אתה.
וחשב
כל הצער והאיסורים,
צרות ועוגמת נפש וחולאים רעים והפסד ממון
אשר עברו עליו במשך כל השנה,
עליו ועל נפשות ביתו.
וכשגמר החשבון אמר כך, ריבונו של עולם,
אם נחשוב באמת על פי אושר,
אתה חייב להיות יותר ממה שאני חייב לך.
אך לא ארצה לבוא עמך בחשבון המדוקדק,
יערב יום כיפור היום, ואחר כך כל אחד יתפעס עם חברו,
לכן איננו מוחלים לך על כל העבירות שעשית נגדנו,
וגם אתה תמחול לנו על כל העבירות שיש לנו נגדך.
ועם זו כל יין שרף וברך שהכל ואמר בכלך רם לך עם ריבונו של עולם.
איננו מוכלים זה לזה כל מה שחטאנו איש לרעהו
וכל העבירות הן שלנו והן שלך הן בטלות ומבוטלות כמו שלא היו כלל בעולם.
אחר כך אכלו ושתו ושמחו בשמחה רבה מאוד.
התלמידים הקדושים חזרו וספרו לרב הקדוש את כל אשר שמעו וראו.
ויאמרו כי דברי החיית הם בעיניהם דברים קשים, וחוצפה יתר רק לפשמיאל, חוצפה.
ויען הרב הקדוש ויאמר, דעו לכם כי הקדוש ברוך הוא ובכבודו ובעצמו, עם כל הפמליה של מעלה,
באים לשמוע דברי החיית הנאמרים בפשטות גדולה,
ומדברי אמת שלא נעשה רצון וכתבה את מומחה גדולה בכל העולם.
סיפור קשה, סגי! איי איי איי, עד כאן.
חוצפה!
אז איך נבין את הסיפור?
יש פה התקוממות של אברכי הר המור.
מה אתה אומר?
של מי?
של החייט.
אני חושב שהסיפור הזה בנוי,
זה באמת חוצפה,
כן? כלפי שמיא. כן, אנחנו רואים מה אנחנו מבינים,
כל הדברים, הקב' ברוך הוא יודע הכול.
אבל הסיפור הזה מניח במרכז
מערכות יחסים.
הקב' ברוך הוא, אני אגיד על זה,
אני אגיד על זה שתי משפטים.
בראש השנה יש, זה סיפור על יום כיפור,
אבל בראש השנה יש שני צירים של תפילה.
ציר אחד אני קורא לו
חמון על מעשיך.
וציר שני, היום הרת עולם.
ציר חמון על מעשיך, אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, תראה, אנחנו, אנחנו כבר פה, ויש לנו ילדים, פרנסה, וזה, תרחם עלינו.
אנחנו חמון על מעשיך, ותשמח על מעשיך, ואומרו,
פטר לנו.
זה ציר אחד.
אבל ציר שני, אנחנו אומרים לו היום הרת עולם.
היום, ביום הזה, אתה בחרת לברוא אותנו,
והבחירה של הקדוש ברוך הוא לברור אותנו הייתה בחירה חופשית, מלאה, טהורה. לא היה לו שום כפייה, שום הכרח. אנחנו לא היינו כאן.
אז לא היינו נעלבים אם הוא לא היה בורא אותנו, כי לא היינו כאן.
זו הייתה החלטה לתת הכל לכלום באהבה.
אין אהבה יותר גרם מהדבר הזה. זה כמו,
זה לא כמו, אולי זה עדיין זה, אבל נגיד הורים שיש להם
לא ילד אחד, ולא שניים, ולא שלושה, שהם רוצים כאילו שהאוטו יהיה מלא מאחורה, גם לא ארבעה, שיש שתי בנים, שתי בנות.
גם לא שבעה,
שכשיהם יהיו זקנים,
כל יום יהיה להם ילד שיבוא לעזור להם.
יש להם 12 ילדים.
הבית מלא, ברוך השם, הכל.
ואז ההורים אומרים, אנחנו רוצים להעלות עוד ילד.
מה זה?
מה זה?
אתם לא צריכים עוד ילד.
כל זה, אנחנו רוצים להביא עוד חיים ללא כל אילוץ.
זה נשמות כאלה, זה נשמות של משיח, הרבה פעמים הילדים האלה שבסוף.
זה מעין דימוי למה שהקדוש ברוך הוא עשה.
הוא ברא עולם באהבה, ברצון טהור,
אנחנו מזכירים לו את זה, אמרנו לו, היום, היום בחר, אל תקיים אותנו כאן רק כי אנחנו כבר פה ולא נעים. כבר דפקנו בדלת ונכנסנו, טוב, תישארו, תאכלו.
אנחנו מזכירים לקדוש ברוך הוא ולנו,
שבבסיס הבריאה עמדה הבחירה שלו בנו.
בחירה שמקורה אהבה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באהבה.
באהבה, הכוונה ברצון להשפיע.
חפץ הטוב להיטיב.
הבסיס המונח בתוך אהבה זה מערכות יחסים הדדיות.
אנחנו פשוט התרגלנו לראות מה אחוז יחסים של הקדוש ברוך הוא בתור משהו חד צדדי.
הוא יושב על הכיסא, כזה אדיש,
ככה, חצי רדום.
כן, דאגו, מה אתם רוצים?
סליחה טוב.
שום.
אמיתו של דבר, ויש אין סוף מדרשים על זה,
הקדוש ברוך הוא קמע וצמא ליחס שלנו אליו, כמו שאבא,
שלא צריך כלום מהבן, אבא עשיר, יש לו מלא כסף, יש לו הכל,
אבל מה אבא רוצה מהבן?
קשר.
מה שלומך בני?
למה אתה לא יוצר קשר?
תדבר, אפשר לראות נפלא מאוד, איגרות של הרב קוק לרב סיודה,
וכל פעם יש תלונה אחת שהרב קוק מתלונן על בנו.
למה אתה לא כותב יותר?
למה אתה לא מספר יותר?
תודיע אותי את כל הפרטים שלך, גם מה עשית בבוקר, מה עשית בערב, מה עשית אחרי צהריים. כל פרט חשוב לי, כל פרט יקר לי, כל זה.
זה הדבר המרכזי.
קשר.
וקשר מוליד מתוכו איזושהי אותנטיות,
איזושהי כנות.
כלומר, מה עדיף כביכול לקדוש ברוך הוא?
ושנבוא אליו עם חליפה, אני בא ונגיד את המשפטים הנכונים,
אבינו מלכנו חתנו לפניך, אבינו מלכנו, וזה, כאילו, לפי זה, אבל הוא מרגיש שאנחנו,
כאילו, מה צריך לעשות?
תגיד לנו מה צריך לעשות, אנחנו נעשה, וניפרד לשלום,
ושנבוא אליו.
נבוא.
וכשבאים, זה גם עם טענות.
זה גם עם טענות.
זה לא אומר שאנחנו מצפים להבין הכול. אנחנו מבינים, גם החייט הזה מבין, שאנחנו בני אדם והוא אלוהים בשמיים.
האם זה מבטל את זכות הזעקה?
זה לא מבטל.
התנ״ך מלא בזעקות.
גדעון מתלונן כלפי הקדוש ברוך הוא, מטיח, זה נקרא בשם חז״ל, מטיח דברים כלפי מעלה.
דוד המלך בתהילים, אליאל עילמה עזבת אני, יונה, בורח מהקדוש ברוך הוא, מתלונן.
הלו זה דברי ידיעותי על אדמתי, ידעתי כי אתה כזה וכזה וכזה, ואני חייב עליו, כאילו חרה לו עד מוות.
האם הקבלת עול שלנו היא באמת קבלת עול, או שהיא אדישות על גבול היהוד? אנחנו ככה, בסדר, מה צריך לעשות?
אומר הקדוש ברוך הוא על החיית הזה
הוא מאמין בי
הוא מאמין בי והוא בקשר איתי ולכן הוא גם כועס עליי
או עושה איתי חשבון
כי הוא חושב שיש שם מישהו מצד השני
ולכן הקדוש ברוך הוא מגיע עם כל פעמלה של מנה להראות להם תראו יש פה יהודי אחד
שלוקח אותי ברצינות
ולכן הוא גם מתלונן אם אתה לוקח מישהו ברצינות אז אתה גם אומר לו
זה לא בסדר אבא מה?
אתה זועק.
איך?
כמו עם איוב?
כן
כן.
אני מבין את הסיפור הזה כי אני חושב שהשנה,
עוד פעם, זה ברור שבחשבון הכולל אנחנו לא מבינים כלום, ואנחנו כלום גרגיר, פחות מגרגיר, והקדוש ברוך הוא אין-סוף,
ומה יש בכלל לדבר.
אבל אנחנו גם מגיעים השנה עם זעקה.
מגיעים עם זעקה. אתה רוצה לשמוע את הזעקה?
הקדוש ברוך הוא, יש לך בעולם עוד עם חוץ מהעם הזה, חוץ מעם ישראל? אתה מכיר עוד מועמדים שמוכנים לקחת את התפקיד הזה על הכתפיים שלהם?
יש לך עוד צדיקים כמו עם ישראל?
מסורים כמו עם ישראל,
שנלחמים, מוסרים את הנפש אחד של השני.
תתן עליהם, תלחם עלינו,
תביא חטופים לביתם,
תן לנו לנצח את האויבים, מכה ניצחת.
תחזק אותנו, תקומם אותנו, אנחנו הבנים שלך.
מה, כאילו,
תשפד,
איכות דמים, שפד זה איכות דמים, כמה דם של הבנים שלך, זה הילדים שלך. אני פעמים אומר, זה הילדים שלך, אבל זה לא...
מי זה החטופים שם במעבה אדמה? זה הילדים שלך.
מעבר לצער, ולכאב, ולחילול השם,
הבנים שלך הטהורים, הצדיקים, בני ציון אמסולאים בפז, אצל מי הם נמצאים, אצל החיות האדם הטמאות האלה,
פחות מחיות הכי אכזריות, הם יהיו תחתם.
הם יירו עלינו.
מי הם שירו עלינו בכלל?
הם יסתיל כדי לפגוע אחד אליו באיזה יהודי שיפול עם שערת ראשו ארצה.
זה הפנים שלך, השם יתברך.
מי חייב למי כאילו מי?
אם אתה לא בא בטענה כלפי הקדוש ברוך הוא, אז חיישין לנו אולי, שמה?
אתה אומר, שמע, לא מתלונן, כי אין למי להתלונן.
לא,
אסור להתייאש.
לא מתלוננים.
זה קשר חי.
זה כאילו, זה הסיפור במיקרו. זה נכון גם במקרו.
אז אני אגיד לכם,
זה ממש פסוק מפורש.
כתוב בספר שופטים,
שגדעון,
כתוב שם שמדיין תוקפים את ישראל,
והעיד על ישראל מאוד מפני מדיין,
מצב זוועתי,
וגדעון חובט חיטים בגת להניס מפני מדיין, נכון?
ואז מגיע אליו מלאך
ואומר לו, השם עמך גיבור החי.
ואז גדעון יוצא עליו ב-150 קמל, מה גיבור חי,
איזה גיבור חי, איזה השם, הוא לא איתנו, הוא עזב אותנו, הוא פה, ממש, שם פסוקים חריפים מאוד, איה גבורתיו, איה נוראותיו,
אבותינו סיפרו עליו, חזרנו עם זה בדיוק ליל הסדר,
יום אחר ליל הסדר, אז הוא אומר לו,
בליל הסדר שמענו על כל הניסים, איזה ניסים הוא עזב אותם.
הטיח דברים. מה אמר לו המלאך?
מי זוכר?
לך בכוחך זה,
והושעת את ישראל.
או,
סוף סוף מישהו שמתלונן. האחרים כבר לא התלוננו, כבר התייאשו.
אתה מתלונן? יש לי מי לעבוד.
לך בכוח הזה של התלונה בתושעי את ישראל.
זה הסיפור הזה.
בדיוק, נכון, הכל אחד, הכל.
בסדר? אז מצד אחד הסיפור הזה נראה חוצפה.
וקיימת בחוצפה. מצד שני,
החוצפה כאן מסתירה קשר,
קשר חי.
קשר חי, מה שמתברך. ואם יש קשר חי,
כמו בעל ואישה,
מספרים סיפור, אני לא רוצה, האמת, אני לא בטוח שזה...
נספר את זה בלי שניים.
מספרים איזה גדול,
אחד מהגדולים בירושלים, שהיה כזה פיקח,
פגש פעם תלמיד שלו שהתחתן.
חודשיים, חודשיים התחתן, אמר לו, מה שלומך? אמר לו, מה שלומך? אשתך, הכל בסדר.
מצוין.
איך ביניכם? אז כל הרב אומר, תגיד, אשתך מתה?
מה? אתם לא מתווכחים? אתם לא קצת? אין לכם איזה...
אתם גרים ביחד, הכול.
כן, כן, כן, הרב, ברור שיש לי די פעם ויכוחים, אבל לא חשבתי שהרב מתכוון לזה.
כשבני זוג חיים ביחד,
יש ביניהם
הרבה אהבה, הרבה קרבה.
יש להם הרבה פעמים ש...
זה בית, כן.
יש טרוניה, יש איזה קושי,
יש איזה...
למה לא עשית את זה? ביקשתי ממך, ביקשתי ממך. נכון, זה בני אדם.
אם אני לא נפגע ממישהו, אני גם לא קרוב אליו, אני גם לא...
ככה זה קשר.
אז אומר הקדוש ברוך הוא סוף סוף יש פה מישהו
שלוקח אותי ברצינות,
שגם מתלונן.
זה אותנטי, זה אמיתי.
הוא באמת...
אגב,
וגם הצד השני, מי מאיתנו רושם את האווירות שלו?
מי מאיתנו אומר, זה לא בסדר, אני מאכזב את הקדוש ברוך הוא. לא, בסדר, בגלל זה יעבור.
הוא רושם את האווירות, הוא אומר, אני גם לא בסדר.
הוא לוקח את זה ברצינות.
העסק רציני.
ואת זה הקדוש ברוך הוא בא לראות.
אז ראינו שני תיקונים. תיקון אחד, תיקון בעור, ותיקון שני, תיקון מערכות היחסים, האותנטיות.
שנזכה בעזרת השם לתקן חשבון נפש, אמן ואמן. חזק וברוך.
