שלום וברכה, אנחנו היום רוצים להתחיל להתכונן לראש השנה.
אנחנו ננסה היום לעסוק בנושא סימני ראש השנה,
על פי הפנימיות, ננסה ללמוד את הדברים.
מה רומז כל סימן, קצת, בכמה סימנים,
נעסוק היום, בפעם הבאה, בעוד כמה סימנים.
רק נתחיל בנושא שהמצדש של ראש השנה היא לשמוע קול שופר.
מה זה לשמוע קול שופר?
הקדוש ברוך הוא בתחילת הבריאה,
כשהוא ברא את האדם הראשון, הוא נפח בו נשמת חיים.
ראש השנה זה יום לידת האדם, יום יצירת האדם הראשון.
כל שנה ושנה הקדוש ברוך הוא בעצם נופח.
מה הוא עושה בעצם? הוא תוקע בשופר.
הוא נופח בנו נשמה חדשה.
זה עיקר המצווה.
עכשיו, הסימנים שאנחנו עושים, אנחנו כבר נראה עכשיו,
הם
סימנים לטובה.
כמו שהגמרא אומרת, שהאדם,
אם הייתה נקראת לידה,
כשיוצא הראש,
מהרחם, ועדיין,
עדיין לא יצא הגוף.
והיה נגיד בדיוק שקיעה.
ערב שבת.
הראש יצא, הגוף עדיין לא יצא.
אני, מה אתם אומרים, הראש,
האם יצא הראש והגוף לא יצא, זה נקרא לידה? נגיד, הם עושים ברית בשבת, עושים ברית ביום שישי?
מה אתם אומרים?
ראשי רובו. הראש כן, אבל הגוף לא.
הראש יוצא, לפעמים זה קורה, שהראש יוצא והגוף עדיין נתקע לפעמים.
מה אתם אומרים?
אז הגמרא המחוקת בגמרא,
הגמרא בסוף מכריעה, ראשו, יצר ראשו,
אבל היא לידה.
הראש, כי הכול הולך באתר הראש.
ולאור זאת אנחנו מבינים שאנחנו רוצים בראש, ראש השנה, לעשות כמה שיותר סימנים לטובה,
שהם יהיו ראייה לכל השנה כולה.
יש לנו כמה סימנים, כן? יש סימנים שהם בנויים על פי השם,
רוביה,
רשיתרבו וכן הלאה.
יש סימנים שהם בנויים על פי התכונה,
מילים מדודק רימון.
יש סימנים שבנויים על פי
תפוח כדבש, מתוק.
אז אנחנו ננסה לראות על פי הפנימיות את הנושא של סימני ראש השנה, בסדר? איתכם ביחד,
נלמד את זה מעיקרו מרבי צדוק הכהן מלובלין בפרי צדיק, בסדר?
אומר רבי צדוק הכהן מלובלין בפרי צדיק,
נתחיל את זה היום,
רק הפעם המשפטית גם כן נמשיך את זה. בראש השנה,
המנהג לאכול תפוח בדבש,
ואומרים, יהי רצון שיתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
יום קידוש השנה הוא כמו שדיברנו בשבת קודש,
כלומר שכל השבתות בראשי חודשים שבשנה יש כל אחד קדושה מיוחדת,
כל שבת וכל חודש לפי בחינתו.
כמובן נראה
שכל שנה יש לה בחינה. תשפ״ה זה בירור אחר מתשפ״ד.
המזמור הראשון שאנחנו רואים בראש השנה זה אחות קטנה.
מה זה אחות קטנה?
חוק קטנה, כי עדיין מתחילים את השנה, אבל עדיין לא, עוד לא התחלנו למלות את השכינה הקדושה.
היא קטע חוק קטנה.
וזה בעצם הקשר ההתחלתי.
ובגיע יום טוב,
כמו שהדגשתי לכם, שראש השנה, אז מתחדשים,
מחדש שלושת כל הזמנים על השנה הבאה להשפיע מחדש
התעוררות הקדושה בנפש כבראשית הבריאה.
ולכן נקרא יום הזיכרון.
כן, כמו שאומרים, כי תביא חוק זיכרון לפניך להיפקד כל המעשים.
מה זה זיכרון?
מתי יש זיכרון לאדם?
כשיש דפים? מתי יש זיכרון לאדם?
כתוב שהזיתים הם גרועים משכחה, נכון?
הזיתים גרועים משכחה, אבל השמן זית גורם לזיכרון, למה?
הפנים של הזית, הדבר הפנימי הוא זיכרון.
אז אם אתה לוקח את הפנים של הפנימי, כן, אדם אומר היי, ביי, לא משוחחים, אבל אם אדם שיפטר מתוך חברו,
אל להיפטר ממנו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך
זוכרו.
הוא אמר לי, זה משהו עמוק, וואי, אני זוכר מה שהוא אמר לי עשרים שנה.
למה? כי זה היה משהו עמוק. זיכרון, זוכרים.
כמו שקורא יעקב אבינו, שהוא ראה איך עולם יעקב,
וואו, איזה מקום, איזה כיבד אלוקים ושדה שער השמיים.
וואי, איזה חלום יעקב, מה זה, ראיתי את ה...
אז הוא, מה הוא עושה?
הוא קם בבוקר ויצוח שמן על ראשה. מה זה שמן?
ראיתי עולם פנימי.
זה בעצם גורם לזיכרון,
זיכרון זה עולם פנימי.
ראש השנה נקרא יום הזיכרון,
אחרי הפנימיות של החיים,
של השנה כולה.
וכתוב,
כי תביא חוק הזיכרון לפניך להיפקד בו כל המעשים.
כמו שאומרים בתפילה, בקידוש היום, בדרכם, אבל כן הוא אמת וקיים לעד, האם שדבר השם שבו נבראו כל הברואים,
הוא אמת וקיים לעולם, להתחדש בכל שנה ושנה. כל שנה ושנה יש התחדשות בעולם,
כל שנה.
מה שהיה בשנה שעברה זה משהו אחר,
בגלל זה זו עבודה חדשה.
ועל זה אנחנו מבקשים שתחדש לנו שנה טובה לעם שיתחדש
בליבנו בכל העניינים, להתנהג בהם בדרך הטוב,
שהוא כרצון השם יתברך, על פי דרך התורה.
כמו שנאמר, מי שהיה,
עימו צדיק כי טוב.
וצדיק נקרא מי ששומר את דרכיו ילך בדרך הטוב, והישר לפניו יתברך,
בדרך התורה.
גם אם אינו מרגיש בעצמו טעם ומתיקות בעסק הקדושה,
להיות שמח וטוב,
הוא עדיין לא מרגיש,
כשבאתי למכון מאיר, אני עדיין לא מרגיש את מה שנדבר עליו.
הוא אומר, אמר הרב, צדיקים לאורה וישרים לשמחה.
אנחנו נבין למה אנחנו צריכים לאכול טפוח וטבש.
לעורר לנו את עולם הדמיון לעולם של טוב.
כמו תינוק,
כשאתה מביא לו עכשיו בכנסת,
הוא לא יודע מה זה בכנסת,
אתה מביא לו איזה סוכרייה,
אתה מביא לו איזה שוקולד.
אז הוא אומר, וואי, בכנסת זה טוב, למה? יש שם שוקולד טוב.
יש שם סוכרית גדולה.
ככה צריך להרגיש, לא יודע, מה חשוב, מה זה בית השם, מה זה תפילה,
מה התפילה היא יכולה לעשות בעולם. לא, תן לו שוקולד, תן לו שוקולד, תן לו פסק זמן, תן לו סוכריות.
זה לא נקודת הטוב והרע.
אנחנו גם כן מנסים לעורר את זה בראש השנה,
שאדם יבין שמה שאנחנו רוצים לעורר, אנחנו כבר נראה את העניין של הדמיון לעולם של טוב.
אור זרוע לצדיק,
אן כי אין הזריעה שמתחילה את הזריעה, איננו יודע עוד מה יצמח מזה.
ראש השנה עדיין הכל בשקט,
עדיין זה הכל כמו הזרע ששמת בתוך האדמה, הכל חשוך.
בכס אליום חגינו,
אין לנו לבנה.
בכל החגים אנחנו רואים לבנה ממש במרכז,
בסוכות, בפסח.
כאן ראש השנה, בכס אליום חגינו אין לבנה.
אין הזרקורים, הכל בפניות.
אבל ישרי לב שמחה,
מפני שהוא כבר מרגיש טעם, מתיקות בעבודה,
עד שנולד מזה השמחה בליבו.
שמחה עדיין זה מתחיל ליצור פה משהו.
אחרי זה נתחיל המעשים, קודם כל יום כיפור, יום מראש שנה, רק מה?
רק לשמוע, תקשיב, תקשיב את כל השופר,
תקבל משהו פנימי.
אחרי זה נדבר על מה? עשיתם תשובה, ואחרי זה נבנה סוכה,
ואחרי זה ניקח הבעת המינים,
אחרי זה נתחיל לעשות משהו, קודם כל רק להקשיב.
אתה יודע מגיע מכון מאיר, קודם כל מה תעשה?
תקשיב, נשמע כל שופר.
וזין קוות המתוקה, שהוא הרגשת הטעם והשמחה בלב.
והרמז זה, אוכלים תפוח בדבש. הדרך שאמרו זל שישראל נמשלו לתפוח.
מה תפוח זה, פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.
זו נקודה ראשונה, תפוח.
מה מיוחד בתפוח, בבריאה, בצמיחה של התפוח?
מה קורה? הפרי קודם לעליו. בדרך כלל, מה עושים העלים?
העלים הם מכסים
מהפוטוסינתזה, מהעור שייפול יותר מדי על הפרי.
אבל דווקא בתפוח,
הפרי קודם לעליו.
כי נעשה פירוש שיעשה מבחינת הטוב בעוד שאין מרגיש אודותם,
רק לעשות מה שיצטווה מרצונו יתברך ללכת בדרך התורה.
אז אוכל תפוח בדבש, אני רוצה להרגיש משהו מתוק.
כמו שעצם עשייתו של התפוח, מה?
הוא עדיין,
אין לו אלים, עדיין אין לו את ה... אבל אנחנו נעשה ונשמע, אנחנו רוצים
לעורר את השנה הזאת, שמה שהיא תתגלה בעולם הטוב,
בעולם המתיקות,
זה בעצם ההגדרה.
ונשמע הוא הרגשת הטעם בדברי התורה, על ידי ששומע ומבין ונקרד בליבו,
המתיקות, בשמחה, בטוב טעם ודעת,
זהו פירוש ונשמע. אחרי זה נגיע ונשמע.
וזהו עניין רמז התפוח על בחינת הטוב,
שהוא בחינת נעשה.
כל כך עושים.
כל כך אנחנו אוכלים איזה משהו מתוק,
אנחנו אוכלים רימון, אנחנו רוצים כבר לעורר משהו.
אמרו, יקימו צדיק כי טוב, ודבש, עכשיו מה זה דבש?
למה זה דבש? יש כל כך מיני מנהגים, אם עושים את זה בסוכר או דבש.
אז בואו נראה מה זה דבש. דבש
מרמז
על מתיקות השמיעה וההבנה בטוב טעם ודעת.
ועל ידי זה מרגיש
שמחה בליבו. כתוב בספר שופטים שנאמר,
מה מתוק מדבש?
ולישרי לב שמחה,
זאת אומרת, אדם אומר, מה זה זה? זה כבר מתיקות הדבר, שאתה מתחיל להבין.
והתפוח זה מה זה? זה נעשה.
עדיין לא אלים, הוא עכשיו קופץ.
הדבש, אני גם מתחיל להבין.
אני אקח תפוח ושם אותו בדבש.
בשביל מה?
קודם כל אני הולך אחריך, אני הולך איתך.
אני בא למכון מאיר, מבין, לא מבין, יש שם דברים עמוקים,
שבת, תפילין, דברים עמוקים, עדיין לא הבנתי הכל. אבל מה? אני קודם כל בעד תפוח.
אני רוצה להגיע למה?
שזה יתאבל בדבש, שאני אתחיל לכוון את העולם
השמיעה והעולם להבין את הדברים העמוקים שבזה.
כמו שאנחנו אומרים בתפילה,
אין כאלוהינו, אין כאדוננו, אין כמלכינו, כמו הלכים הכבוש ברוך הוא.
אחרי זה מה?
מי כאלוהינו, מי כאדוננו, מי כמקינו, אחרי זה השלמי.
ואז אתה מתחיל, נודה ללוינו, נודה ללוינו. בעצם זה השלב שהולכים ונבנים בתהליך הנפש.
נכון, ביתו יש גם משהו, גם משהו מסוים שאנחנו ננסה לברר אותו עד כהת חג סוכות,
שיש בו גם כן איזה צד של עץ הדעת.
זאת אומרת, כמו שעץ הדעת.
התפוח בזבזבז זה לא כמו עץ הדעת, שאתה מבין שלא תפוח זה, יש כאן נצרות שמצליחים ככה,
אבל יש לנו נקודה שהיא מגדירה את שם ישראל בנעשה ובנשמה.
אנחנו נראה את התבחינות הזאת.
יהי רצון,
בפניך,
אני חושב שמה שאנחנו אומרים בעצם בזה,
ברוך אתה אדוני,
אלוהים וחולם שיכולים לדברו.
מה אנחנו אומרים? יהי רצון בפניך שיתחדש לנו שנה טובה ומתוקה.
מה זה שנה טובה?
שנה טובה,
אני מדברי תורה, וסתם טוב הוא מדברי תורה,
שנאמר, כמו שאמרו,
אין טוב לתורה,
וכתיב את תורה אור.
אז מה זה טוב?
אדם מקבל את הטוב של החיים,
כשמתחיל ללמוד תורה, מתחיל לקבל את העולם, מה זה טוב,
ואמור להיות כי טוב השם.
בתורה אור פעם ראשונה שנזכרת טוב בתורה, הפסוק וירא אלוהים את האור כי טוב,
היה לנו אור, תורה, כמו שאמרו,
אור תמיד זה תורה.
חשבון פעמים בכתיבו כמה אורה, כגיגנינתי לחמשת רבות של תורה,
בראשית רבה, בתיקונים הובא את זה, גם כבזוהר.
הסוג ויהי אור, ויהי אור.
יש עוד דפים כאן.
כן, ויהי אור, ויהי אור דפסח,
אור ליוד דלת, ויהי אור לדראש השנה.
אז מה זה ויהי אור?
ויהי אור זה מה זה? זה ראש השנה. בואו ננסה לברר את הנושא הזה של ראש השנה.
היינו שבפסח,
אז התחלת התגלות האור כטוב.
למה? כי פסח יש לנו את העניין הלאומי.
עם ישראל מתברר בעולם,
מתחיל מה?
מתחיל לגאול את האור,
אחר כך נעלם מהם.
כמו שנאמר, בחוף שלושת הימים במדבר ולא מצאו מים.
מים על מטיבי תורה,
אין מים על התורה. עכשיו בואו נראה מה אנחנו בעצם מבררים בתהליך שהולך ונבנה עד
ראש השנה.
בזוהר הקדוש
אומרת הגמרא, וקימן יאיר ללאורייתא אחרא ולפני דקות שבירכו תורה יקרה,
כתוב בזוהר.
פירוש,
ועיקר האור הוא שאיר בלב שיש מי שברא את העולם,
וזה מכוון של כל התורה, וזו התורה אור. בעצם האור,
התורה הזה שקושבים שיש בעולם, שיעיר בליבי.
וידעת היום, ושבית לאהוביך, האור הזה שיעיר ליבנו.
אז בואו נראה. ראש השנה,
נאמר, סימנתי לכם את זה בהדגשה, ויהי אור.
מה זה ויהי אור?
שכבר יש הוויה לאור שבכל שנה ושנה מתחדש את הדבר,
דברי תורה בפנים חדשות.
מעכשיו, מה שהיית צדיק בתשפ״ד,
תשפ״א זה עבודה חדשה, מה שהיה.
בגלל זה אנחנו גם אומרים,
פשוט כי תבוא, הקללות, תכלל שנה וקילותיה, תכלל שנה,
ובדיחותיה, גמרנו מההתחלה, זה דף חלק.
זה לפיד, זה לפיד שהולך,
אבל לפיד זה בעצם עכשיו, מכל דור הולך ונבנה,
אבל מעכשיו אתה מתחיל בעצם בכל שנה לברר מחדש
דגה אחרת.
דגה אחרת.
כמו שאדם עכשיו היה בישיבה, עכשיו הוא בצבא.
תגיד, לא, הייתי בישיבה, הייתי...
עכשיו בצבא, אתה מתחיל מההתחלה.
זה הולך לעבודה, אתה מתחיל מההתחלה. זה סוג של עבודה שאתה מתחיל בהתחלה מסוימת. כל שנה חדשה,
מתחיל עם עבודה חדשה.
כמו שבכל שבת יש קדושה מיוחדת בין הדברי תורה של הפרשה, שקוראים בשל פרשה זו.
בכל שנה מתחדש כל דברי תורה מחדש מעסק כחדש.
הוא מסביר את זה. חודש ניסן הוא חידוש הלוונה שמקבלת מאור החמה.
בתשרי,
מה ההבדל כתוב? שמתי נברא העולם? יש רבי אליעזר ורבי יהושע.
רבי אליעזר אומר,
ותשרי נברא העולם. רבי יהושע אמר בניסן נברא עולם.
מסביר רבי צדוק, ותשרי הוא אור החמה בעצמה.
ניסן זה אור הלבנה.
זה כאילו הצד של דת
רבי יהושע, שמעם ישראל מתחיל לברר את העולם.
עם זה צד תגיד את הטיס הפירו. צדקה על עם ישראל ולהתחיל לברר את העולם.
אבל לפי רבי אליעזר, תשרי, לא, קודם כל תסתכל על העולם הללו, כולו.
העולם, יש עולם.
ואמנו תברר, תגיע לקדוש ברוך הוא.
זה מבחינת תשרי.
כאן תורה שבכתב, בכל שנה הוא שונה חדש על היקף השנה.
במי שמקורות, כמו שמצינו בסיימת בן קג,
למעשה היה שונה 55 פנים בתורה, כהנים,
כנגד שני מלכותו, והיינו, לפי טעותו, שבעבודה זרה שלו,
כמובנתו בעבודת השמיים, היה מחדש בכל שנה פנים אחרים בתורת כהנים, שהוא ספר עבודת הקורבנות,
ספר שמכוון לשמיים.
אפשר בכל שנה להתחדש מחדש. למה זה חשוב?
אנחנו מתחדשים.
התורה היא, כן, מתוך המילה, החודש מתוך המילה,
מה?
החדשות.
שנה מתוך המילה,
שינוי.
אנחנו תמיד בשינוי.
תמיד, תמיד לשנות. כן, אבל אנחנו בשינוי.
להתחדש, להשתנות.
התורתנו תורת מה?
תורה שתמיד תנועה.
ואדם אומר, שמע, טוב, אני... אין כזה דבר... זה תמיד תהליך עלייה.
תמיד עולים, תמיד מתקדמים.
שנה חדשה, שינוי.
וזה שאנחנו מבקשים, תחדש לנו שנה טובה, שיהיה חידוש השנה בדברי תורה, שהוא אור כי טוב ומתוקה,
שנאמר, מתוקים מדבש ונופת צופים,
היינו שירגיש טעם דברי תורה,
כמו שאמרו
בפסחים קיוט,
זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין,
מניו טעמי תורה, שירגישו טעם בדברי תורה. זאת אומרת, אמרנו תפוח ובית דבש.
שירגישו דברי תורה לממקה הלב.
וכתיב מתוק האור, היינו שמרגישים הטעם בדברי תורה בהבנת הלב, וזו ראיית האור,
דרך שנאמר, וליבי ראה הרבה חוכמה,
וכתיב דבש וחלב תחת לשונך. שימו למה הדבש? איפה הוא נכנס? לאיזה כיוון?
תחת לשונך.
אז בעצם תגיד עכשיו, התפוח נכנס לאיפה? לפה.
אבל הדבש הוא תחת לשונך.
מה זה תחת לשונך? זה דבר יותר נסתר.
אנחנו מנסים תמיד לעורר מהתפוח
אל הדבש לעולם הפנימי העמוק יותר, תחת לשונך.
דברים המתוקפים דבש וחלב יהיו תחת לשונך.
וזה אומר הרבי צדוק, זה המנהג שאוכלים תפוח ודבש, מה שאמרו הפסוק,
כתפוח בעצי היער, למה נמשלו ישראל לתפוח? כמו שאמרנו,
ישראל הקדימו נעשה ונשמע, בשנת מתן תורה,
נמשלו ישראל לתפוח.
ואייף את הפסוק, התפוח קל על השם יתברך, כמו שכתוב בתוספות,
כיוון שנמשל השם יתברך לתפוח,
כן, איך רצו על תפוח?
דומה לזה, כן, כתוב שמה בתפוח בשיר השירים.
גם כן, תפוח כזה שאמרו,
הואיב יתקדשתם לשמי
היו קדושים, כי אני חושב שאני קדוש.
למשל, למה הדבר דומה? למלך שקידש אישה,
אמר לו, אם יקדש לשמי, אני מלך, פאת מלכה.
זאת אומרת, בראש השנה,
וידע כל פעו כי אתה פעלתו.
ויבין כל יצור,
קידש אישה.
ומר כל השנה בפועל השם אלוהי ישראל מלך.
מחוצה בקומה שאלה.
מה הסוד הזה שדווקא ישראל, כל העולם נידון בראש השנה?
אז מה החידוש של ישראל,
עושים את כל התהליך הזה?
אלא ישראל יכולים, מה לעשות?
לשנות
לשנות את כל העולם.
לכל הגויים, הם לא יכולים, הם תחת השמש, הם לא יכולים מה לעשות.
לא יכולים לשנות בבא, יכולים לבנות מנהרות,
לבנות מגדלים, לבנות גשרים ענקים, לעשות טכנולוגיות מאוחדות,
טסלה, חדות חשמליים, סולארי, הכול בסדר, אבל זה מתחת לשמיים.
מי שיכול לשנות משהו בשמיים זה רק מי?
רק ישראל.
ישראל, עיני כל העולם נמצאות לישראל, כי בראש השנה אפשר לתקן את מה?
לשנות את כל העולם כולו.
ממילא כשישראל אשר נטבח לתפוח, נמשלו ישראל גם כן לתפוח,
הקטי בציור חימדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי.
וזה מתוק האור, שמקשיש לך שם משנה טובה באור התורה שנקרא טוב.
מתוקה, כמו שאמרנו, שנגיש טעם, שיהיה מתוק האור
בדברי תורה, ממילא נכלל בזה גם כן כל הטובות.
עוד נקודה מספיק, בצדוק הכהן, למה התפוח בדבש?
מה שנוהגים לאכול תפוח ומתוק בדבש,
כשנחש לנו משנה טובה ומתוקה,
למה בחרו דווקא בתפוח ולא בשלוש דברים?
כמו שאמרת, אולי דווקא אתרוג,
אולי תמר.
למה דווקא את התפוח בדבש?
יש לכם רעיון?
אז אמרנו קודם כל מה? נעשה ונשמע.
יש בזה איזה משהו שהתפוח קודם לעליו.
אבל נביא עכשיו מקור מהזוהר,
יותר פנימי.
כתוב שאמרנו שהתפוח זה העץ היחידי שהפרי קודם לעליו. בדרך כלל העץ מוציא עלים,
שיהיו הגנה לפרי,
ואז יוצא הפרי ביניהם,
ואז יש סוג של מינון בין האור לבין הפרי.
פירות פלי עלים, בדרך כלל הם מים,
יקבלו יותר מדי אור, ואז הם ירגבו.
העלים זה דבר טוב, העלים זה בעצם עושים שמירה
של איזון נכון בין הפוטוסיטטיה שיש לפרי.
בתפוח כתוב שהפירות קודמים לעליו.
העץ היחידי שהפירות קודמים לעליו זה עץ התפוח.
למה כמו ישראל שנקראים נעשה ונשמע,
כשהם קופצים קדימה,
עושים נעשה,
ואחרי זה באים העניין של הנשמע.
עכשיו אומר כאן העניין בבזוה הקדוש, פסיק
דסערה ויתחזן תרי תפוחין. יש, כתוב בזוהר בהידרא רבא,
שיש איזה הפסק של הסערה ויתחזן, נראה כמו שתי תפוחים.
בפי מה שאמרו, גדול כוחם של נביאים
שמדמים צורה ליוצרה.
וכן רבי שמעון בר יוחאי גם כמתאר השם ברח כביכול בצורת אדם,
שתחת שערות תדיקנה יש שתי תפוחים,
עגול כפרי. כתוב בזוהר הקדוש,
רבי שמשוחם ומוחמד מספק את זה,
שאיך זה נראה הזקן של הדיקנה, שכנאמר,
נראה כמו, או תחת השערות, כמו שתי תפוחים.
ואמרו, הוא אמר שכתפוח בעצי היער, כן דודי,
בין הבנים. זאת אומרת, התפוח נדמה למי, כמו שאמרנו,
הקב' ברוך הוא, מה תפוח?
ובגינהו נתקיים באור פני מלך חיים ותנא,
מעין תפוחין, נפקין, יוצא חיים בעולם,
וכתיב יר השם פניו אליך, פנים אל ידי לבב, וכתיב ומכונך וייתן לך חן.
אנחנו מבינים שבעצם התפוח גם בזוהר מפליג בנושא של היחס לתפוחים.
וכן משמע אף שאינו ראוי כמו שמצינו והנוח מצא חן, לא היה שכדאי אלא שמצא חן. כן משה רבנו,
הרב שם ביקש ומה ודאי איפה כי מצאתי חן בעיניך,
שלא רצה לתלות במאסר ובמציאות חן ולכון קצת חינם אף אם אינו כדאי.
כן כתיב כה אמר השם מצא חן במדבר,
אף שהיה קטרוג על הדור ההוא בצאת מצרים בקעת המסוף אמרו אלו עבדו עבדה זרה,
אבל אף פי כן מצא הדור מהמדבר חן בעיניו.
אנחנו מבקשים לעורר. מה עושים לעורר? רוצים לעורר מה?
לעורר משהו עליון בעוד שנה.
רוצים שתהפוך עלי אלוהים בתרועה, אלוהים זה דין,
השם בכל שופר, הוויה זה רחמים.
בגלל זה אנחנו אומרים בשמע ישראל, שמע ישראל, השם,
אלוהינו, השם.
אלוהינו זה דין,
השם זה רחמים, אנחנו מקיפים את הדין ברחמים.
השם, אלוהינו, השם.
שהדין לא יתפשט.
בסדר? זה המושג הפנימי.
ואיזה כתוב?
כזה כתוב, בעניין הבודד, הוא אומר,
הבדוק הקדוש, לכן אוכלים בראש השנה תפוח לעורר לאלה האור פני מלך
מהן נטוען תפוחין. מהסוד העליון הזה של הדיקנה, של תפוחין.
אנחנו רוצים לעורר איזה משהו עליון.
ועדי הראת הפנים יהיה ויחנך שנזכה למתנת חינם,
כן?
וברכה השם משפניך, ירא השם פניו אליך ויחונך
על ידי מציאת חן.
שאם על ידי משפט מי יוכל לומר זכיתי ליבי ויש קיטורים על זה,
רק כדי מציאת חן נוכל לבקש מנת חינם.
מבקשים גם הדין.
כל העולם, איזה מדינות לחרב, איזה שלום, כל העולם נידון.
בראש השנה,
עכשיו, מה, מה הסוד עכשיו? איך אפשר לצאת זכאי בדין?
כתוב בתיקונים,
ויהי אור, דא ראש השנה. בראש השנה כבר יש לאור פני מלך
הוויה וקיום, אז הזמן לבקש על אור שיאיר לנו פניו.
ועל זה נזכה למציאת חן. ואיתה
אין לנו אלא, כתוב בשוחרר טוב, הערת פניך,
משיעני ונבשע שעל ידי הארת פנים נזכה לישועה על ידי מתת חינם.
יש דבר שנקרא הסתר פנים ויש דבר שנקרא הארת פנים.
ארץ ישראל זה מקום של מה? של הארת פנים. ארץ אשר עיני ה' אלוקח הבא מראשית שנה ועד אחרית שנה.
כתוב בזוהר שבעצם מחוץ לארץ זה נקרא מה?
הסתר פנים.
זה לא הארת פנים.
בגלל זה כל הצדיקים רצו להגיע לאיפה ארץ ישראל?
כי בארץ ישראל זה רק כהארת פנים, עיני ה'.
בראש השנה יש משהו יותר עליון
בארץ ישראל. אתם יודעים למה?
איך כתוב פסוק?
ארץ אשר עני ה' אלוקיך הבא.
מה ההמשך?
מראשית שנה ועד אחרית שנה.
מה זה המעבר הזה בין שנה לראשית שנה?
שנייה אחת, נכון?
עוברים, נגמרו עם שנה לשנה.
ארץ אשר עני ה' אלוקיך הבא, מתי, באיזה זמן,
אחרי עני ה'?
מראשית שנה וראשית שנה. מתי זה?
ראש השנה. זאת אומרת, דווקא ההערה של ראש השנה ביראית ישראל,
היא הערה יותר אליונה.
זה כדאי להיות בארץ ישראל, בשביל כל השאלות. ארץ ישראל שיירה יותר גדולה, זה מה שקורה בשמיים, זה בכלל דבר עליון.
וזה אשר על ידי תרועה, השם בעור פניך יהלכון.
בראש השנה, עד כת שופר זוכים גם כלהירת פנים, זה ארץ ישראל.
לכן אוכלים תפוח לעורר אור פני מלך,
מבקשים שתחדש לנו שנה טובה, יהיינו אור כי טוב.
פעם ראשונה שכתוב בתורה טוב,
ויהי הר אלוהים טהור כי טוב. אחר כך נאמר,
בכל מעשה בראשית, בכל יום, ויהי הר אלוהים כי טוב.
שראה השם יתברך,
שכל מעשה בראשית יש מבחינת האור שנקרא כי טוב.
עכשיו, מה קורה בראש השנה?
ראש השנה הוא הראש של השנה. כמו שאומרים, מה שנקרא ראש חודש, ולא ראשון של החודש.
שהוא הראש של החודש.
ובתא רישא גופא.
מה זאת אומרת? מהראש, כל הזרימת, השנה מהירה,
קרדו בארי,
מהראש.
לכן יכולים לזכות בראש השנה שיהיה כל השנה טובה.
כמה אנחנו צריכים לעורר את הנושא של ראש השנה,
כמה.
מה שעבר לנו בשנה האחרונה,
כמה אנחנו צריכים לעורר את הנושא של ראש השנה, כמה זה חשוב,
שנזכה בו להעיר כי טוב.
אז זה אומר עוד דבר.
בגמרא,
זה התחיל להסביר את הפנימית, עכשיו אני מסביר את זה בצורת הפשט.
בגמרא, בשבת פ״ח, זאת אומרת, נדרש כי תפוח בצה יער,
מה שאמרנו, שאם שאול ישראל תפוח, מה תפוח
פיו קודם לעליו. אב ישראל, הקדימו לעשה ולנשמע.
בחולין, בתפצד צדיק עמוד א', כתוב אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים,
זה נקרא אשכולות.
עלים שבה אלו עמי הארץ.
ואלמלא עליה לא מתקיימין את קליה.
העלים זה עמי הארצות,
והאשכולות זה התלמידי חכמים, אבל בלי את שתיהן ביחד,
העץ לא יכול לצרוד.
צריך גם את העלים וגם את הפירות.
אז הוא מסביר.
לפי זה בעלי המעשים נקראים בשם אלים.
אתם די חמים עם הפירות.
וכאן אמרו על שקדימו נעשה ונשמע, שהוא כתפוח של פריו קודם לעליו,
עכשיו על פריו השם נעשה. אז בואו נסביר טיפה את הרקע.
בראש השנה צריך כמה שיותר מה שיהיה,
שיהיה עולם של אחדות.
כי כתוב ש... ויהי היום,
במזוהר כתוב שזה נאמר על האישה השונמית,
שנדרש,
מה יש לך להגיד למלך?
מול שר צבא, מה יש לך להגיד למלך?
מי זה מלך?
מלך זה ראש שנה?
מה יש לך להגיד לפני הקדוש ברוך הוא?
מה היא אומרת?
בתוך עמי אני הולכים לשבת.
בואו נראה שבעצם בתוך עמי אני הולכים לשבת.
הסוד הגדול,
לצאת זכאי ביום ראש השנה, מה לעשות?
אני בתוך עמי. כמו ראינו שיש איזה, בזוהר כותב, שמענו שיש איזה כמו אדם שאיילות שרצות בתוך עדר,
הכל שרצות בתוך העדר, הכל הן שמורות, אבל רגע שהן מזזות מהעדר,
הזאבים מתחילים לרוץ אחרי העלה שלי לבד.
אל תפרוש מהציבור,
ואז אומר הרב קוק, אל תאמין בעצמך לדמותך.
אם אתה פורש מהציבור, תיזהר,
אל תאמין בעצמך לדמותך.
אם תהיה בתוך, בתוך עמי הנכי שבת, שזה עולם של מה? של אחדות?
יש חבור עצבים, אפרים, אם עושים עבודה זרה,
חבור עצבים, עצבים זה עבודה זרה, אפרים, אנחנו.
אנחנו צריכים לעורר את מה?
את ה... בשם כל ישראל.
אז זה חשוב,
שוב, הנקודה הזאת, זה כזה כתוב כאן לפי הגמרא בחולין,
שגם תפוח ועלים זה כמו השקות ועלים, זה כמו בדרך כלל והמארצות.
אחרי הנעשה ונשמע, שאמרו אף שלא צויר, שיהיה מעשה קודם, השמיעה,
זה אפילו יותר שאמרו,
כאילו עשאו לדברי תורה.
אבל יותר שמצינו בפסח שני,
שמענו משה רבנו,
עמדו והשמעה מה יצווה השם לכם, ואמרנו שפירוש עמדו בתפילה,
והיה לנו איזה צעקה, שצעקו מעומק ליבם, למה נגרע?
עכשיו, זו נקודה מאוד חשובה. מה קורה בראשונה? למה אנחנו מתפללים?
אפשר לאדם לשנות בתפילה את כל החיים שלו.
מאיפה לומדים את זה מלאה? לאה,
עיניה רכות.
היא מתפללת.
למה? כי היא ראתה בזיווג שלה, מי יצא בזיווג שלה?
עשר.
היא, מה היא עושה?
היא מתפללת.
דרך התפילה שלה היא לא רק לוקחת את הזיווג מאחותה,
היא לוקחת את הזיווג שלה.
המזל שלה משתנה, בעצם היא הופכת להיות
עם הבנים.
המשיח הולך להיות דרכה והיא הולכת להיקבר אפו יחד עם עקב אבינו במערת המכפלה.
כל החיים שלה, מה כוח התפילה יכול לשנות?
לקחת את הזיווג לזיווג של אחותה
ולשנות את כל החיים שלה.
התפילה שאדם יכול היה מה לעשות,
לשנות את הכל.
זיווג שלו, המזל שלו, הכל.
יש את הזיווג של המזל, הכל.
זה מה שהוא אומר כאן.
כל תפילה.
מציאה של ישראל ביום ראשונה הוא היתר עליון.
יש לך אפשרות,
אתה נמצא במרכז בקרה, אתה יכול לשנות את הכל.
אחרי שנאמר עמדו, עמדו, מה זה עמדו אומר?
בצעקה.
זהו לפני השם התברך, למה אני גרם, ועל ידי זה השמעה מהי צווה השם לכם.
מה זה עמדו, תתפללו, בפסח שני, ופתאום בפסח שני
הם מקבלים עוד פסח,
אותם אלה שהיו בעצם טמאים
ולא יכלו להקריא את הפסח, באו המולם וגרח חלקנו.
אומר משה רבינו, הם עמדו והשמעה.
הם עומדים בתפילה,
ופתאום הרב ברוך הוא שומע אתכם ונותן לכם הזדמנות שנייה.
מה?
מה כוח תפילה יכול לעשות?
לשנות הכול.
וידע, איך שאמרו, ראויה אלא שזכו בנוסף אחד ונכתבה על ידינו. זה שאמרו מקודם, נעשה,
שידי החשק שלנו נעשה דברי תורה,
שישאיר השם לעדה, דברי תורה,
במעשה אשר נעשה.
זה ההסבר של כוח התפילה שאפשר לעורר בראש השנה.
עוד נושא, וכתיב, בצילוך עמדתי וישבתי, ופריום מתוק לחיקי.
מה זה הדבר הזה עכשיו? בואו נראה.
מה זה, איך זה מתחיל התהליך?
בצילו חימדתי וישבתי, פריו מתוק לחיקי,
היינו בצילו שהוא או פני מלך חיים, ופריו,
מתוק לחיקי, כמו שנאמר בקהלת,
הוא מתוק האור והטוב. בואו נסביר את זה. יש שאומרים,
שנה טובה ומתוקה,
שנזכה בכל השנה לאור כי טוב ומתוקה.
עכשיו בואו נביא מה העניין הזה.
כתוב בארבעה נכנסו לפרדס,
בן זומא כותב, שימו לב מה הסוגיה כתוב.
ארבעה נכנסו לפרדס. מי יצא?
רגע ביעקב. מה קרה לכולם?
שגיע אחד מת.
מה נאמר שם?
כתוב שם, דבש מצאת אכול דייקה,
פן תזבנו והקעתו.
הבן זומא, מה קרה לו?
הוא מת.
למה?
אומרת הגמרא, דבש מצאת אכול דייקה.
מה זאת אומרת דבש מצאת? הוא מצא משהו.
איך זה משול? מה?
לדבש.
נכנס הפרדש, הוא אכל דבש.
דבש זה מה זה?
הפנימיות.
קצת הפנימיות, יכול דייקה, אל תאכל יותר מדי. למה?
פן תזבנו והקעתו.
אם יוכל לקבל תמר, ראוי לו בשיטת תורה.
זה מה שכותב כאן. זה עוד נקודה של הדבש, תלת לך תחת לשנך, הנה.
העניין של דבש מצאת יכול לדייק, ככה כתוב במשלי, זה היה הסודה של דבש.
הלאה, עוד נקודה שאנחנו רוצים להגיע אליהם.
תראו, וכן, עשינו דכתי בנחמיה.
אכלו משמנים, אשתו ממתקים,
כי קדוש היום לאדוננו, כתוב על ראש השנה, כך אומר נחמיה בט' י',
והנה הוא דיום, ראש השנה נקרא בתיקונים.
מה זה, אכלו משמנים, אכלו משמנים, אכלו משמנים, אכלו משמנים. בעצם חצי יום אנחנו בעצם מתפללים,
ואז יש לנו מצוות סעודת חג.
איך מתייחסים לזה? אכלו משמנים,
מה זה אכלו משמנים?
מה?
זה אפילו משהו גדול, נכון? נתון למלאות לאיש זה, נכון? יש איזו הערה של ראש השנה.
למה זה חשוב?
מה זה אכלו משמנים, סתם דרך אגב?
לשתות קולה, כן, לשתות ממתק,
משהו מתוק, כן, לשתות ממתקים, משהו מתוק.
קחו משמנים,
אז זה אומר, למה בעצם ככה נאמר על ראש השנה?
אז הוא אומר,
כתוב בתיקונים, וכתוב, הוא חג, אז זהו נגד יצחק אבינו.
כתוב שאמר לעשו, עשה לי מטמים,
ויצחק היה סבור שיש קדושה בעשו.
מה זה עשה לי מטמים ואני אברך?
כלומר, יש לנו בתורה מקור שאומרת שמה,
אם אתה עושה מטמים,
זה משפיע על מה? על כוח הברכה.
אז יצחק אומר לו, תביא לי מטמים,
ואני, מתוך זה, תקבל ברכה.
גם בראש השנה יש סוג של מה?
יאכלו משמישים ממתקים, כי המטמים האלה יוצרים, כמו שביצחק שאמר לעשיו,
כוח ברכה.
וזהו שנאמר, יש היום ידי תרועה ומדרש וקומות העולם אין יודעים להריע,
כמה קרנות יש להם, כמה אבוקיסינון, יש להם, אמת היא אמרה,
רגע,
כתובי כרבא, גם ל... תלך לגויים, יש לו גם שופר, מלא שופרות.
מלא, זה מה, הם לא יודעים להריע?
למה אתם בשופר שלכם
רואים שאתם עושים משהו בעולמות?
אלא שהם יודעים לפתות את בורם בתרועה.
מה זה, מה זה יודעים לפתות?
אז זה מסיים,
השם באו פניך יהלכון, שידעי זה הם זוכים לאור פני מלך, לאור כי טוב,
כי קדוש הלום אדוננו.
וזו הנקודה.
שאין אוכלים, רק לכבוד קדושת היום,
וזה שצו ממתקים, אנחנו אוכלים את זה רק לכבוד מה?
לכבוד דהרת היום. שיהיה כמו שנאמר, מתוק האור,
שנרגיש טעם, מתיקות, בטבעי תורה, ולקבל האור בצמצום,
כראוי, שאמר,
לכל דעיך.
וזה אוכלים תפוח מתוק בדבש, זה עוד מקור,
שביתרותא דלתתא יהיה ייתרותא דודאלה, זה העניין של הדבש.
ככה נעיר כל השנה כולה. עכשיו,
נתחבר לנושא של עוד נקודה, ראש כבש.
למה אנחנו עם ראש הכבש או ראש של דג?
אז בואו נראה.
את יצחק
שנעשתה בזמן הזה.
בואו ננסה טיפה להעמיק וזה.
אומר רבי סתיו הכהן מלבלין,
לכל ראש כבש, ראש ולא זנב. כבר אמרנו
שהברכה השביעית בפרשת כתוב בכיתא בו,
הוא נותנך השם לראש ולא את זנב.
מה זה ראש ולא את זנב?
זה שלימות הברכות שמתבררים בכל השבע מידות,
אז ניכר ראש. מה זה שבע מידות?
יש,
אנחנו מסתכלים על פנימיות התורה,
ישמש,
אומה, בינה, דעת,
עץ, החוד, יסוד, נכון, ואם אתה מחבר את הכול, זה נקרא ראש.
לפעמים שמצינו שהוא ראש השועלים,
מכל מקום הוא זנב לאריות.
זה איך שמצינו בשורות שלפני סנדרין,
אדאידנא אבי יטיבנא ברשע.
יש דבר שנקרא, בלשון הפנימיות התורה,
דבר שנקרא עתיק. מה זה עתיק?
הוא הכי גבוה,
אבל הוא נעתק ממקום הבנייה ראש,
הוא מזנב הופך להיות ראש.
בסדר? הוא נעתק ממקום למקום.
קטע הופך להיות המלכות למקום אחר.
זה כזה שמוזכר בענייני הפנימיות התורה.
אז בואו ננסה להבין עכשיו מה זה ראש ולא זנב.
אתה מתחיל את השלוש שנה,
מאיפה אתה מתחיל? זנב או מהראש?
אז בואו נראה.
אמן אל האחיו וזנב לאריות.
על זה מבקשים שנהיה לראש ולא לזנב.
שיהיו כל ישראל מבחינת ראשים, שכל אחד מדרגתו ובחינתו יהיה לראש.
ולא רק ראש לשואלים, רק יהיה לראש ולא לזנב,
שהתברר כל אחד מישראל שהוא מדרגתו המובחה והראש.
מה זה ראש?
איזה ראש?
אריות.
לעם ישראל יש להם זהות.
כמה? כערי ישאג.
לחזור לעולם של מה? של לא מסכנים ומתרפסים כפי הגויים,
אלא כעריות.
להיות ראש, לא לראש השואלים, ראש למי?
ראש לאריות.
להיות עם זהות, להיות כערי ישאג.
לקבל כוח של זהות.
כמה חסר העולם הזהותי הזה.
התוקף הזה,
לא לתת איזה סיוע הומניטרי,
במסכנות כזאת, עם כפי גויים,
אלה להיות באמת כוח של גאולה שמתגלה דווקא בראש של אריה.
וזה כתוב בבא הזה, והיית רק למעלה, ואולי תהיה למטה, שואל צייר עוד, שיחד שלו למטה.
ואז הוא אומר,
כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה.
אות או חלק מאות.
ואם יחסר אות
או חלק מהאות, אספר תורה, אני אפס אספר תורה.
אספר תורה שלם.
אות אחת חסרה.
מה אכפת לי? אני עכשיו בשעה...
אמר כך בראשית, אני מסופר דברים.
אות אחת, כי כל ספר תורה זה שם אחד של הקדוש ברוך הוא.
כל הספר תורה זה שם אחד.
אז אם חסר לי אות אחת,
כאילו השם מה?
חסר.
כנגד כל יהודי יש לו אות אחת מן התורה.
60 ריבו נשמעות ישראל,
כי אין 60 ריבו אותיות מהתורה.
כי אם חסר לי אות אחת, חסר לי.
וזה שאמר כולכם שווים לפניי, כמו שעתיד לבוא,
לא יוכלו להיות מדגות.
הייתי קשור לך מחול הצדיקים, מה זה מחול הצדיקים? כולם קשורים לזה. זה דבר עגול, אין חילוק מדרגות.
זה הסוד.
תיקונים שחושבים מדרגות ישראל כנגדה עשר ספירות, וכן כמו שכתוב שאמרנו על העניין של הכתר.
וזה ראש של אוזניו.
עכשיו, למה זה ראש של כבש?
ראש כבש, זכר לראש של יצחק, וכמו שאמרנו ביצחק, מצינו,
עשה לי מטמים.
כן, אמרנו, יצחק מה הוא רוצה? מטמים.
אז הנה אמר ראש השנה, שבעצם דווקא על ידי המתאמים האלה אמרנו,
מאורים עניין של ברכה.
שתומם תקים, הקדוש ברוך הוא אמר את זה אלו.
אז הוא אומר ככה,
אני קצת קופץ מבחינת הזמן, שאין הרבה זמן.
וכן, עיקר מקוון,
התקיות הוא שיודעים לפצות את בורם בתרועה.
או בזוה הקדוש, להתערה שופרה אחרה.
לטו אחרי הציין כזה, שאומר לזוה הקדוש, איזה שפר? תקע בשפר גדול לחירותנו. מי תוקע?
מי?
הקדוש ברוך הוא תוקע בשופר. מה אנחנו עושים רק?
אנחנו מנסים להקשיב,
לתת לאדם אחר לתקוע,
אבל המצווה היא מהי?
לשמוע קול שופר, לא לתקוע.
אבל אנחנו לא מספיק
צלולים שיכולים לשמוע את הקול של השופר הגדול, של הקדוש ברוך הוא תוקע,
אנחנו מבקשים מהאדם אחר שיתקע.
אבל באמת מה? המצווה היא מה?
לשמוע קול שופר גדול לחירותנו.
בעצם לקבץ גדולותינו, לקבצנו יחד וקפאות ארץ ארצנו. הוא תוקע בשופר גדול.
הוא, הוא התורך.
אנחנו צריכים רק את האוזניים כדי לשמוע את השופר הגדול שלו.
אז זה השראה מודת אירועה, השם באו פניך ילכו, אנחנו יודעים את מה?
את אור פניך, שתתו כה בשופר.
ומשם אוכלים ראש לכבש, זכר לראש ליצחק, כשמבקשים שנהיה לראש וזנב,
שכל אחד יזכה.
מה כתוב יצחק אבינו?
וואו, היה עולה תמימה.
הוא באמת זכה למה?
להעלות העולם העליון, הוא ממש, הוא באמת עליון.
זה המבט העליון הזה שאנחנו רוצים כן להגיע אליו, לקבל הערת פנים כזאתי, שמה,
כשאנחנו שומעים את כל שופר גדול,
זה באמת חנת יצחק.
ואז אנחנו מגיעים לסוד טוב השיעור, כתוב בכיתות ו' עמוד א', אשתא דאמרת סימנא מילתא יהא.
יש לנו סימן שצריך להיות לנו בראש השנה.
מה הסימן?
יאי נש רגיל,
יהא אדם רגיל למיכל, רש שתא,
בראש השנה,
קרא ורוביה וכולי.
גמרא בכיתות אומרת דף עמוד א', שיש לנו עניין לאכול מה?
את כל סימני ראש השנה.
וכך בסדר בשולחן ערוך, בתקופה ג',
ויאמר שכשאנחנו אוכלים רובייה, יהי רצון שיירבו זכויותינו וכן הלאה.
עכשיו,
העניין הוא, אני קופץ, שימו לב כמה שורות, העניין הוא שאכילת מורים,
מורים לסימן טוב, כפי שמותם.
בשם עצמו יש רובייה,
יש כל דבר, איזה משהו שמא שהאכילה עצמה, תמר, שהיא תמו,
ילבבנו, כן.
כל הדברים האלה, זה נובע מתוך השם.
פשוט הבריאה היה עיקר החיים דברי תורה.
עכשיו בואו נסביר מה העניין הזה.
כתוב
מה כשאנחנו מצווים את האדם הראשון?
מכל עץ הגן,
לאכול תוכן.
אחד הסודות שבעצם אנחנו צריכים מה? לאכול ולעורר משהו,
זה הצד האכילה,
שיקימו החיים.
אחרי שנפלנו בחטא,
נעשה ערבוב, טוב או רע.
בראש השנה,
שהוא יום הרעת עולם,
יכולים גם כן לזכות לתום רק מהטוב, כמו שיהיה לעתיד.
כך אמרו מזביצה,
שמה זה? שלעתיד יהיה צירוף הפסוק מכל עץ הגן האכול תאכל ומעט הדעת טוב ורע. גם כן לא תאכל
ורע לא תאכל. שרק מהרע של עץ הדעת לא תאכל.
שרק יתברר שישראל בעולם לא אכלו רק מהטוב בעץ הדעת. בעצם אנחנו מבינים עכשיו
בראש השנה, מה היה ציבור הראש השנה היה?
מכל עץ הגן האכול תאכל.
אז בראש השנה יש לנו מצווה, מה לעשות?
לאכול.
כי אז, בזמן הזה, בראש השנה, בא הציווי של מה?
של לאכול.
אז עכשיו שימו לב,
אם מכל עץ הגן אכול תאכול, אם האדם ראשון היה אוכל, מה היה אומר? וואו, איזה פרי מיוחד,
איזה רוביה, שירבו זכויותנו.
זאת אומרת, אנחנו מנסים להגיע בראש השנה לפני מה?
לפני חטא הדם הראשון, לפני שהוא אוכל את הדעת.
לאכול מכל עץ הגן, ולעורר מה?
סימנים טובים.
זה ככה מסביר, ונתבצע בעצם שזה היה באותו זמן,
אנחנו מנסים לתקן את החרט הזה של האדם הראשון ולאכול דבר טוב.
בואו נסיים,
ששמות מכל דבר מורה עד שורש החיים שיש בדבר.
כן, כאשר יקרא לו האדם, נפש חיהו שמו. מה זה נפש חיהו שמו?
הנפש
זה השם.
רבי מאיר היה בדיק בשמה, היה שואל מישהו, רגע, מה השם שלך?
והיה ככה בודק בשם.
השם זה, אנחנו עכשיו מנסים בעצם לברר
בפירות האלה מה השם שלו.
מה זה, מה אכפת לך?
קראתי את זה רובי, מה אכפת לך?
לא!
לפני שאני אוכל אותו, יש עניין עמוק במה?
בשם שלו.
מה אכפת לי את זה? איזה סוג פרח זה? איזה סוג עץ זה?
לא, הצד הפנימי של הדבר,
השם שלו הוא מעורר. זה הסוד האדם הראשון, שכל עצמנו תאכולת אוכלת, זה שורש החיים.
נכון, אבל זה מבעד הגלות.
כשנחזור לארץ ישראל, אנחנו כן נחזור.
למה אנחנו נתוקעים את כל התקיעות? אנחנו לא יודעים מה תקיעה, מה תרוע, מה זה, כי התבלבלנו בגלות, אומרת הגמרא.
יצרנו איזה חוסר הבנה מה, אבל כשאנחנו נחזור לארץ ישראל,
לארץ ישני השם, לעניין המבט הפנימי, אז הוא ניתן להתגשם לכל דבר.
מה הצד הפנימי של כל דבר.
וזה מה שאומר,
דבר שנקרא ראש, זה שורש החיים שלו,
סימן שנהיה לראש, וכן בעצם אנחנו מתקנים.
וזה כתוב,
ויראה השם עץ וימתקו המים, שם שם חוקו במשפט.
שם כתוב שם בזה, שכתוב שמשפט זה ראש השנה,
שמזוציו של אדם כצופים לו מראש השנה עד ראש השנה.
אני קופץ קצת בשבילת הזמן, שימו לב, משפטי השם אמת יצטרכו יחדיו וקטי בטרי ומתוקים מדבש.
כתוב ואיכו בשלושת ימים במדבר לא מצאו מים.
מה זה מים?
מה עם התורה?
הם אוהבים לתורה?
ואז כתוב בעצם ההסבר.
במצרים היינו מקופים בקליפת מצרים, עם כל צד.
לא יכלו בכלל להשיג אור ה'. אחר כך
בקריעת ים סוף ראתה שפחה עליה מה שאולי חזקי במוזי.
אחר כך נעלם מהם, כמו בבזור הקדוש, ואחר כך רצו להסתכל על זיו יקרא דה מלכה, לא מצאו מים,
ויכולו לשתות מים עם הרע.
מה זה המים האלה? מה זה התקופה הזאת? מה זה המים עם הרים האלה?
זה בדיוק התקופה של ראש שנה.
בבזור הקדוש, הם הימרו את חייהם בעבודה קשה,
קיים בדברי תורה,
ואז, ואורי השם עץ, שאיראה למשה עצה,
איך להמתיק, מה תעשה?
להמתיק את המים, שיתחילו להרגיש טעם ומתיקות בדברי תורה.
זה אומר,
בתורה המשפט היינו ראש השנה,
כי חוק לישראל הוא משפט אלוהי יעקב,
שבראש השנה גם כן הזמן להרגיש האור.
זהו בתיקונים, ויהי אור דה ראש השנה, שאז הוא אור, אבל היה לה אור,
ואז גם כן הזמן להרגיש מתיקות בדיבת אורה. אנחנו מנסים להרגיש את תורה עולם הרגש.
בגלל זה לשמוע את כל שופר.
מה זה לשמוע כל שופר? אתה לא אקטיבי, אתה פסיבי.
מה זה לשמוע? תגיד לי מה לעשות.
אדם הלך עם הכלב שלו לידו בכנסת.
בסדר, שופר.
יצא ידי חובה או לא?
הוא בא עם הכלב ליד, בגינה ליד בכנסת, אה, שופר.
יצא ידי חובה או לא?
כי אין מידת שלוש שנים או לא?
אה, אם הוא אמר, אוקיי, שופר,
צריך לצאת, יצא ידי חובה, נכון?
זה העולם כאן.
זה הפנימיות, זה הרגש הפנימי שהוא עמוק מעל כל מסך.
כמו שאומרים שאתה תגיע לנקודה הכי פנימית, מעל כל מסך, מעל כל זה,
רק תקשיב, רק תשמע.
תעשי את כל ה... אחרי זה ננסה לעורר כל מיני דברים.
זה המתיקות של האור הפנימי שאנחנו מנסים לראות ביום הזיכרון, יום הפנימי ביותר,
ראש השנה.
וזה מה שמוזכר בשם משמואל,
זה הסימון של המהלך הזה כאן, אנחנו עושים זימנים
אלו להיות לפועל דמיונים לגזרות הטובות הנגזרות בראש השנה.
מנסים לעשות את זה סימנים,
כן?
וזה בעצם ככה מסביר השם משמואל, גם שפת האמת הולכת מהכיוון הזה,
תראו את זה, תקראו את הכל,
שיש סימן לרמוץ, ואני מבקש שעל זה נבראו.
רוצים לכהת את החיות הזאתי שמתגלה בכל השנה.
וזה בגלל שמשפן ערוך שפוסק בתקופג,
שככה נאמר בשלושת ערוך, הוא הוסיף ב',
יהיה אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביה,
דיון טלטן, קרטה, סלקט, מרה, קרה,
ואז הוא אומר.
לאכול רוביה אמר יהי רצון שבזכויותינו וכן הלאה.
והרמ״ה כותב,
והרמ״ה מוסיף שיש לאכול תפוח ודבש,
ומתחייה שלנו שנה טובה ומתוקה,
וכן נוהגים, ויש אוכלים רימונים, ואומרים, בזכות רימון, נוהגים לאכול בשר, שמן, וכל מיני מתיקה.
כך נפסק בשולחן ערוך.
אז בגלל זה אנחנו מנסים כן לעורר את עולם האכילה,
עולם הפנימיות, עולם השמיעה,
עולם האור, עולם ההתחדשות.
זה בעצם הימים האלה שבאים לקראתנו,
ימי ראש השנה, שאנחנו רוצים להגיע לקדושה וטהרה,
ולקבל את האור הפנימי הזה שמתעורר, ומתוך שנה,
תאכל שנה בדיחותיה, כשיש לך ראש שנת נכון,
מתוך זה מאיר על כל השנה כולה.
אז קוב ימצאו.
