טוב, צהריים טובים. אנחנו עומדים בפרשה
ומנסים ללכת בעקבות אדמור הזקן, נתחילות עם הזמן.
והזמן הוא זמן של סוף שנה, הזמן הוא זמן של תשובה,
זמן של תיקון,
זמן של חשבון נפש, זמן של סגירת מעגלים ופתיחה, אפילו זה גם
זמן של אזכרות.
12 חודש כבר עברו מתחילת המלחמה.
ואצלנו בפרשה,
בפרשת ניצבים ואלף, זו פרשת חוברת,
מופיעה מצוות התשובה.
ככה יצא בכוונת מכוון של רבותינו,
מזל,
יש מספיק דפים? צריך לצלם עוד?
טוב, בסדר.
של רבותינו, שאנחנו נקרא את פרשת התשובה
שמופיעה בדברים פרק ל',
מתואר את התשובה.
איך עם ישראל ישוב עד השם, ישוב אל השם, ישוב עד השם,
שמעת בקולו וישבת אל השם בכל לבבך ובכל לבבך,
למען חייך, ממש כל הפסוקים.
אנחנו כולנו נקרא, וזו הפרשה שתמיד חותמת את השנה,
פרשת ניצבים, אנחנו נקרא בעזרת השם,
בשבת כולנו נחזור בתשובה ביחד לבית הכנסת ונקרא את פרשת התשובה.
נכון?
אגב, התשובה שם מתוארת בצורה מאוד יפה, יש קודם כל חזרה אל ארץ ישראל, וקיבוץ גלויות, ובנייה, ורק אחר כך
יש חזרה אל יראת השם,
ולעבודתו בכל לבבך ובכל נפשך.
הסדר מתואר בצורה מאוד מדויקת. טוב, זה פרק חשוב. אבל אז
התורה מניחה כמה פסוקים שבהם נרצה לעסוק היום בעיקר בפסוק אחד.
המצווה הזאת, התשובה,
איפה היא?
כמה, בדרך כלל לא אומרים המצוות, המצוות צריך לקיים אותן. פה התורה, משה רבנו אומר לנו, כי המצווה הזאת,
מיד נראה שהרמב״ן אומר המצווה הזאת, זה לא שם כולל לכלל המצוות.
זה המצווה הזאת שכרגע דיברנו עליה וזאת מצוות התשובה.
אשר אנוכי מצביך היום, לא נפלאתי ממך, ממך ולא רחוקיי.
לא בשמיים היא לאמור, מי יעלה לנו השמיימה ויקחה עלינו וישמיענו אותה ונעשינה.
ולא מעבר לים היא לאמור,
מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה עלינו וישמיענו אותה ונעשינה.
כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.
ואומר כאן הרמב״ן, וטעם כי המצווה הזאת
על כל התורה כולה, אבל נכון, באמת.
נכון, כן, מצווה, אפשר להגיד, הכל התורה, התורה היא קרובה וכל זה.
אבל,
וייאמר, הכל המצווה שאני חושב לך היום, אבל המצווה הזאת,
שמדובר כאן, על התשובה הנזכרת.
כלומר, אומרת לנו התורה,
מצוות התשובה, תכף נסיים את דברי הרמב״ן,
בשונה או במיוחד
על פני שאר המצוות, היא מצווה קרובה וזמינה. זה קרוב.
אל תחפש פה אירועים דרמטיים, אל תחפש פה עניינים שאתה...
המצוות התשובה היא זמינה.
אתה יודע מה זה זמין?
אתם יודעים מה זה זמין?
לא צריך להתאמץ הרבה, להשיג. זמין.
אנא זמין למעבה, נכון? זמין, אתה יודע.
קרוב. לא צריך לחפש יותר מדי מה שאדם צריך.
אוויר, יש לנו זמין. מים, זמין. לחם, זמין. יהלומים, לא זמין.
זאת אומרת התורה, מצוות התשובה היא מצווה זמינה.
נתנו כאן מכון מאיר, עוסקים בתשובה.
לדעת, במצוות התשובה אני צריך לעלות לזהר, לטפס לאן שהוא, לעשות כל מיני מעשים.
מה צריך לעשות?
כדי לשוב בתשובה,
אומרת לנו התורה, זה זמין, אומר כאן הרמב״ן, כי בהשבות אל לבביך ושבתה עד השם אלוהיך, מצווה שיצווה אותנו לעשות כן, ונאמרה
בלשון הבינוני, לשון הבינוני זה לשון הווה,
לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן.
כך יהיה, בעזרת השם.
ועתם לאמור כי אם יהיה נדחך בקצה השמיים,
גם אם נהיה מאוד מאוד רחוקים ואתה ביד העמים, תוכל לשוב אל השם ולעשות ככל אשר אנוכי מצווך היום,
כי אין הדבר נפלא בהרחוב ממך,
אבל קרוב אליך מאוד לעשותו בכל עת ובכל מקום.
זמין!
גם מבחינה גיאוגרפית, איפה שתהיה, אפשר לחזור בתשובה, וגם מבחינה נפשית.
וזהו טעם בפיך ובכלל לעשותו, שיתוונו את עוונם ואת עוונותם בפיהם, וישובו בלבם אל השם, ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר וכו'.
מה שנרצה ללמוד היום ביחד, על פי תורת החסידות, זה איך זה בא לידי ביטוי,
הזמינות של התשובה. מה זה אומר שתשובה היא מצווה זמינה?
מה זה אומר?
יש כאן כמה וכמה מקורות
נפלאים ביותר,
שהם מחלחלים אל הלב את הזמינות הזאת של התשובה.
קלות יחסית
שבה האדם יכול להיות בתוך תהליך של תשובה.
בסדר?
כי קרוב אליך הדבר, מאוד.
לא רק שהוא קרוב, הוא קרוב אליך. לא רק שהוא קרוב אליך, הוא קרוב אליך מאוד.
איפה בפיך אלוהיך לעשותו?
הדרך הראשונה שמתארת את הקרבה היא מה שמתאר האדמו״ר הזקן, הרי ספר התניא
בנוי על הפסוק הזה.
השער של ספר התניא בנוי על הפסוק,
מיוסד מפי ספרים, מפי סופרים,
לבאר את הפסוק, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך חייבך לעשותו, בדרך ארוכה וקצרה.
זה השער של ספר התניא.
אז הוא מאריך שם בספר וכל זה, ואז הוא מגיע בפרק י״ז,
מגיע לבאר את הפסוק.
למה מצוות התשובה היא מצווה זמינה, אומר לנו אדמו״ר הזקן.
ובזה יבואר מה שכתוב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.
ולכאורה הוא בלבבך נגד החוש שלנו.
אנחנו מרגישים שדווקא עד שאנחנו מצליחים להשתנות,
עד שאנחנו צריכים לעשות איזה משהו,
זה כל כך קשה, אז מה קרוב? איזה קרוב?
שאין קרוב מאוד הדבר להפך ליבו
מתאוות עולם הזה אל אהבת השם באמת.
נכון?
אנחנו צריכים להגיע למצב,
אני שמח לדווח, מצטער לדווח לכם שאני עדיין לא שם,
אבל אולי אתם.
כשאדם קם בבוקר,
כן, הוא מתחת לשמיכה,
עכשיו מתחיל כבר להיות הלילות קריאים,
אז ככה לפנות בוקר, וגם עכשיו הנץ מאוחר, אז אתה קם בשש ורבע, עוד חושך וחוץ,
ואז האדם אומר לעצמו, אני רוצה לישון,
אבל צריך לקום לתפילה.
מי זה אני?
עם מי אני מזוהה?
אני מזוהה עם מי שרוצה להמשיך לישון.
הגוף וגם הנפל.
ויש איזה צריך אחד,
מישהו שלישי, שזה לא אני, שאומר, צריך לקום לתפילה.
השאיפה היא, כביכול השאיפה היא להגיע למצב שהמשפט יהיה הפוך.
אני רוצה לקום לתפילה,
אבל יש פה מישהו שמפריע לי,
מושך אותי, אבל אני רוצה לקום לתפילה. זה הצדיקים. זה קשה להגיע לדבר כזה.
בבוקר אדם קם, עד שהוא קם, הוא לוקח לו זמן.
אז זה באמת רחוק.
שנגיע למצב שאנחנו מזדהים לגמרי עם המצוות, פשוט רצים אחריהם.
אך, תענוג, תן לי, תן לי.
הוא לא שם.
אז למה התורה אומרת קרוב אליך מאוד? אומר אדמור הזקן.
וכמו שאמרו בגמרא, אתה יראה מילתא זוטרתאי, יראה זה, יראה את השם זה דבר קטן,
כל שכן אהבה.
וגם אמרו חז״ל, דצדיקים דווקא ליבם ברשותם.
הצדיקים שולטים על הלב, אבל הבינוניים הם לא שולטים על הלב, הלב חוגג אצלנו.
אז הוא אומר ככה, אלא לעשותו רצתה לומר האהבה המביאה לידי עשיית המצוות בלבד,
שירעו אתא דליבא שבתעלומות לב, גם כי אינה בהתגלות ליבו כרשפה אש. ודבר זה קרוב מאוד ונקה לכל אדם שיש לו מוח וקודקודו,
כי מוחו ברשותו,
ויכול להתבונן בו בכל אשר אחפוץ, וכשהתבונן, בכל אשר אחפוץ. בוא נעצור רגע פה.
אני אגיד מה לדעתי הוא אומר כאן.
להימשך אל משהו, לרצות בו,
זה צדיקים.
להבין שמשהו חשוב ולכן צריך לעשות אותו,
זה גם אנחנו.
אני לא... מישהו כאן אוהב לשטוף כלים?
לא אוהב לשטוף כלים.
דווקא האמת, אני כן אוהב.
אבל כאילו, נגיד ככה, מכל משימות הבית,
כלים.
כי זה קצר ומהיר.
מיוחלך, נקי וזה. קפל כביסה לא נגמר אף פעם.
אז...
אבל אתה אומר, אתה... תאריך.
תאמין לי שאי אפשר שהבית יישאר ככה מטונף.
הכי אור עד מוחרתיים.
שטוף כלים.
אתה מזדהה, לא מזדהה, מחובר, לא מחובר. שטוף כלים, זהו.
אחרי שתשטוף את הכלים, אין לך גם סיפור,
ככה כל הכלים על המייבש וזה, עומדים חיילים, אתה מרוצה.
אדם,
גם לפני שהוא מזדהה עם הרצון, הוא יכול להבין שמשהו חשוב, ולכן מה?
צריך לעשות אותו. וזה קרוב לכל אחד ואחד מאיתנו, לנהל את החיים שלנו לפי חשוב ולא לפי מה בא לי.
נכון? מה, מה, מה ש... לפי ה...
הייתי רוצה, כולנו רוצים שהדברים החשובים יהיו גם הדברים שאנחנו נמשכים אליהם.
הדברים הנכונים, הדברים האמיתיים,
יהיו גם הדברים שאנחנו בעצמנו נמשכים אליהם. בסדר, זה איך יש לנו חיים שלויים לעבוד.
אבל המסוגלות של כל אחד מאיתנו,
לעבוד לפי מה שחשוב,
גם אם כרגע לא בא לך לדבר הזה,
היא קריטית.
והיא זמינה.
היא זמינה. תשמע, אני אגיד לך את האמת, לא מתחבר לזה, אבל צריך, צריך אז עושים, אין מה לעשות.
רון,
יש מבחן.
אתה לא מזדהה עם החומר,
אתה לא מזדהה עם הזה, אבל צריך את המבחן כדי לעבור לשלב הבא,
אז אשה ולומד, חשוב.
ככה הוא אומר.
אז במובן הזה זה מאוד מאוד זמין, נכון?
גם עכשיו אני חייב להגיד לכם,
אתם יודעים, בהתחלת המלחמה,
אז המילואים, ככה,
נרצנו בהתלהבות יתרה על המילואים וכל זה. עכשיו,
תגידו לי לקבל צף שמונה, אני הולך, כן?
אבל זה כבר, תשמע,
חודשיים וחצי, אחרי זה עוד חודשיים וחצי,
עכשיו עוד חודשיים וחצי, כאילו אנחנו...
אז מה?
אבל זה חשוב.
אז הולכים.
חשוב.
עם ישראל צריך.
נכון?
זה כבר בלי כל ה...
עכשיו, מבינים שזה אירוע מתמשך.
אתה עושה אותו.
אז הוא אומר כאן,
אלא דלעשתור הצלום הראווה המביאה על ידי עשיית המצוות בלבד, שיראו ת'דליבה בתלמוד הלב, גם כי אינה בהתגלות ליבו כרישפש.
ודבר זה קרוב מאוד ונקה לכל אדם אשר יש לו מוח בקודקודו.
כי מוחו ברשותו ויכול להתבונן בכל אשר יחפוש, יתבונן בגדולת אין סוף ברכו.
ממילא ילוד במוחו על כל פנים אהבה להשם ולדבוקיו בו וקיום מצוותיו ותורותיו וזה כל האדם כי היום לעשותם כתיב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובבבך לעשותו לא אמרו לך להרגיש להזדהות להיות מאה אחוז לעשות טוב למה אני אעשה אני אעשה סתם אני אעשה כי אני מבין שזה חשוב הייתי רוצה
אתם יודעים הייתה לי איזה מחשבה כזאת
כשהילדים היו קטנים
אז היינו יוצאים בקיץ לנופש אבל כשהילדים קטנים
זה רק יום לצאת.
במרות שאתה אורז את הבית ואת העגלות,
והם לא עוזרים,
הם קטנים.
אז לקחת אותם, לא, לקחת אותם גם,
בקיצור, זה כזה, איזה מין יציאת מצרים כזאת.
אני אומר לך, המדינה לא מעמידה על זה מ.פ. מפקדה לכל משפחה כזאת, אני צריך את הכל לעשות לבד? אין איזה פלוגה לוגיסטית שתעזור לי? מה זה, כל הסחיבות?
אז אני זוכר את עצמי יושב באוטו, אומר, תגיד, למה אתה עושה את זה?
בוא נשאר בבית,
ניקח אותם כל יום לאיזה פארק.
אחרי צהריים נחזור, נשן בבית, נתקלח בבית, הכל טוב. מה אני צריך להרוס את כל העולם עכשיו ולנסוע ולנסוע ולקנות אוכל בדרך, לעשות על האש וכזה וכזה וכזה? חמישה ימים, חמישה-שישה קטנים,
וכל אחד עם הזה שלו, מה?
כאילו, לא הרגשתי שיש כאלה נורא מתלהבים, לא, לא, ממש לא.
כאילו, אני מאוד אוהב טייל, אבל
אתה לא בא לטייל, אתה
אתה בא לעבוד, הכל אתה סוחב בעצמך, אין...
אחרי זה,
תראו,
זה מתהפך, למה? כי אנחנו, ברוך השם, המשפחה,
יש לנו בן וחמש בנות.
אז עכשיו, כשהבנות מתחתנות, יש לנו כבר ארבעה חתנים, שלושה חתנים, אנחנו יושבים רגל על רגל, והם כבר
מדקדקים את הימים עם כל חתן אריה,
ברוך השם.
אז פתאום אנחנו לא רגילים, יש לנו מלא בנים סביבי, מלא כאלה גיבורים.
אבל כשהיו קטנים, זהו, זה בנות, מה הם יעשו?
אבא תתלה לי, אבא תיקח לי, אבא תסחוב לי, אבא תביא לי, וכן, בסדר, אבל... אני זוכר את עצמי יושב באוטו,
היה לנו טויוטה פריוויה כזאתי,
רכב כזה בהיריון.
והוא אומר לעצמי, אתה עושה את זה כי זה חשוב.
אתה מגדל ילדים
של השם יתברך, והם צריכים להיות שמחים,
ומאושרים, ובטוחים בעצמם, צריכים להכיר את ארץ ישראל, אתה עושה את זה כי זה חשוב.
עכשיו, אני לא אגיד לכם שכל הנופש רק חשוב, בסוף גם היה לי מאוד כיף,
וכשהגענו, ואתה מתמקם, והכל בסדר, אז אחלה בכנרת, ומי לא אוהב.
אבל היציאה הזאת
הייתה מהמקום הזה, זה חשוב.
צריך לעשות את זה כי זה חשוב.
וזה הכל, להבין שאתה עושה משהו שהוא חשוב.
זמין?
זמין או לא, אתם מאשרים?
יפה, יאללה, הלאה.
כל מבשר, רבותיי,
עוד משהו שהוא זמין.
זה תורה של גור, דוקרת, תיזהרו, תשימו את זה.
כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.
אמרו בשם האדמו״ר מפשיסחה,
מפשיסחה בונים, היורצית שלו היה באלוד.
על התנא דווה אליהו זוטה
יש סיפור בתנא דווה אליהו. מה הסיפור? מובא כאן. פעם אחת הייתי אליהו הנביא מהלך ממקום למקום.
הומצא לי אדם אחד שלא היה בו לא מקרא ולא משנה, לא גמרא, לא הלכה, יש שום רשימה ארוכה.
אמרתי לו, בלי ממלכתך, ואמר לי, צייד אני.
אגב, מה הכוונה שאומרים צייד?
מה הוא צעד? אריות? נמרים?
תערפו ערבית?
סייד זה דייג.
בערבית סייד זה דייג.
לכן סייד אני, אמרתי לו, צריך לדעת,
אמרתי לו, בני, מי לימד לך?
ואמר לך שתביא פשתן,
ותהרגהו מצודות,
ותשליחהו לים, ותעלה דגים מן הים, וראה מישהו דייג?
מי לימד לך את כל הזה?
אז מה הוא אמר?
אותו חכם, אותו דייג?
אף אחד לא לימד אותי, אני לא מתאים מעצמי.
למדתי וזה, באתי, דגים, מסתכל, דגים באים מפה, שמתי רשת, למדתי.
אז הוא ידע את זה מעצמו,
נכון?
ואז אליהו אמר לו, ומה עם תורה? אמרו לו, לא, לא היה מי שילמד אותי.
אז אליהו אמר לו, רגע, אני לא מבין,
מיד אגיד את זה.
ללמוד את הדייגות, את הציידות,
אתה יודע מעצמך, וללמוד תורה אתה לא יודע?
זה מה שאליהו אמר לו. תראו מה הוא אומר כאן.
אמר הרב רבי בונם זצל כי יש בהעלם שכל ובינה בכל אדם וכל אחד מאיתנו יש שכל פנימי הוא רק עלום
צריך להוציאו אל הפועל
וזה האדם אחד הצייד הזה
היה סבור
שלא יכול להבין מעצמו לקרות ולשנות ולבוא לדבוראו עד שיפתחו לו מן השמיים שכל חדש הוא צריך לקבל איזה הערה יפתח לו המוח
אמר לו אליהו זכור לטוב שבזה השכל שיש לו יש לו שכל מספיק לבוא לידי שלמותו
כמו בפרנסה,
נולד אדם, אין אנו יודעים במה יתפרנס, אך הדוחק
מוציאו אל הפועל. אדם, אין לו מה לאכול.
הוא אומר, מה, אני אשב בבית, בטל? אז הוא יוצא החוצה, מתחיל למכור בזוקות.
אחרי זה בזוקות, מסתיקים, הוא אומר, אני אמכור רק מסתיקים, אני אמכור גם חמצוצים.
אחרי חמצוצים, הוא אומר, אני אמכור גם כאלה איזה שוקולדים.
ליד סוקולדים כבר נשים איזה קיוסק, ואז קיוסק, עוד קיוסק, ואז זה כבר רשת, נהיה רמי לוי.
ממה? מהמצוקה.
היה צריך פרנסה, אז הוא התחיל מפה, רגע, אם אני אעשה את זה, אם אני אמכור את זה, אם אני אשים פה מקדימה או פה מאחורה.
ככה אנשים מתעסקים, נכון?
בדיוק איפה הייתי, לא זוכר איפה הייתי ב... אה, בצבא, במילואים.
אז מישהו,
היה לו רעיון, תוך כדי שאנחנו אוכלים, הוא אומר, יש לי רעיון, מה, אני הולך להקים פנסיון לאקדחים בנתב״ג.
אדם מגיע עם אקדח,
צריך לאפסן אותו, טס לחו״ל,
רגע, רגע, חכה לך בנתב״ג,
כספת, עם זה, אתה תזכיר כספת האקדח, נעשה עם השקיעה, עם שמירה וכל הדברים האלה.
רעיון עסקי כזה.
אז הוא אומר, אגב, ליד הנשקיעה, נעשה כבר זה, נעשה כבר מטווח,
המצווח כבר, נעשה זה, נעשה תיאור, הוא כבר מתחיל לגדול.
כן, יש אנשים ככה, נכון?
הדוחק מוציאו אל הפועל.
כן, בירת שמיים. אם אדם היה לו דוחק ומכאוב בלבו ונפשו על זה,
היה יכול בזה השכל שיש לו להוציא שלמותו אל הפועל.
וזה מה שסיים אליהו את דבריו לאותו אדם, להביא פשתם ולהרוג, מצודות להשליך, לים לעלות דגים,
מן הים נתנו לך בינה ודה מן השמיים.
ולדברי תורה שכתוב בה, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו,
לא נתנו לך בינה מן השמיים.
אז מה הזמינות כאן?
מה?
מצוקה.
אם אדם מרגיש מצוקה, אני רוצה ללמוד, אני רוצה לדעת,
תלך מהמצוקה הזאת. אם אתה מרגיש מצוקה, היא תוליד ממך את מה?
את הבינה ואת הדעת ללמוד תורה.
אבל אנחנו מדלגים על המצוקה, אנחנו סופטים על הטפה בכל מיני דברים אחרים.
אבל צריך לתת מקום לכאב הזה.
כל אדם מרגיש איזשהו צער, הייתי רוצה ללמוד יותר. מצוין, בצער הזה
תלך איתו וזה יפתח לך את הבוחין בתורה.
נפלא, נכון?
נעצר אליצים. נכון,
כן. מצוקה, אני מחזיק שמצוקה היא מנוע גדול בחיים.
אנשים זזים באמת רק בגלל מצוקה.
מצוקה, אז אתה... מכוח המצוקה אתה מגלה בתוך הרשע, הכל קיים, בפנים.
קרוב אליך הדבר.
זה סיפור נפלא, תראו, אדמור הרשעב.
איך זה?
זה דברי תורה.
תגיד אתה, איך?
אני חושב שהיא קיימת.
היא קיימת אצל כל אחד,
כי אנחנו לא מקשיבים לה, לא מאזינים אליה.
פרנסה זה משהו קונקרטי.
מצוקה לדברי תורה, מצוקה למשמעות, אם אתה רוצה, תרצה לומר, לקשר עם השם מדברך היא קיימת, ואנחנו סותמים לה את הפה.
בכל מיני איזה... אל תסתכל לה את הפה.
כן, לפעמים...
הסיפר לי איזה חבר שהוא היה מסתכל על הבוקסות.
הבוקסות שלנו, כאילו, מתי אני אזכה לבוקסה?
מתי אני אזכה ל...
או אתה רואה משהו, אתה רואה ספרים, אתה גם רוצה.
תתחכך, כמו ש...
ארגמן, כמו שאמרתי, תתחכך טיפה,
תקנט לבית מדרש, תיכנס,
ואם אני מגיע לאיזה מקום, אני רואה איזה יהודי מתפלל לידי, אני אומר לעצמי, הלוואי אני מתפלל כמוהו, ביום כיפור בנעילה.
איך שהוא מתפלל ממך.
מצוקה!
במקום להגיד, טוב, בסדר, אני מתפלל, אני בסדר.
תתקע עליו, וקצת תתבאס.
המצוקה הזאת אחרי זה תוליד אצלך כל מיני רצונות חדשים.
זה זמין. המצוקות זמינות, לא לדאוג, יש מספיק לכולם.
תראו מה אומר אדמור הרשב.
אדמור הרשב מלובביץ' נכנס בנעורה ולאביו אדמור המהרש ושאל אותו
איך אפשר להגיע לדרגה מסוימת בעבודת השם.
השיב לו אביו על ידי התבוננות בהעמקת הדעת.
אם תתבונן באיזה מדרגה מסוימת תגיע.
אז הוא אמר לו,
שאל הרשב,
הלא קשה מאוד להבין עניינים נעלים כל כך.
נענה המערש ואמר, אם הדבר נוגע בנפש,
מבינים ומשיגים זאת.
ראיה לדבר היא מכך,
שבגמרא מופיעות טענות קשות ומסובכות
שיכולים לטעון נשים או עמי הארץ, נשים פשוטות, כן?
אבל זה דבר פלא,
אלה סברות גאוניות שטנאים ואמוראים מתפלפלים בהן. איך ידען הדעת שכל מיני אנשים פשוטים ועמי הארץ יטענו את זה?
אלא שכאשר הדבר נוגע מאוד לאדם,
גם קטני הדעת ממציאים סברות עמוקות.
אם זה נוגע אליך,
אז אם זה נוגע אלינו,
אם אנחנו נרגיש את המצוקה ואת הצער,
נגלה בתוכנו מה?
צרות.
קרוב אליך הדבר מאוד.
ובעניין שלנו יש לתשובה, אם אדם נוגע לו,
מצבו נוגע לו, הוא בואס מהמצב, הוא אומר, הייתי רוצה שהתפילה שלי תראה אחרת.
הייתי רוצה, הייתי רוצה שהתפילה שלי תראה אחרת, יותר בכוונה, יותר... מצוקה מהדבר הזה. אני אומר את זה באמת לא סתם.
אז מהכוח הזה בפנים,
אתה תמצא כבר איך לשנות.
זה זמין.
לא ביקשו ממני את הפתרונות.
גיליתי שאנשים, בגלל שאינם פתרון, הם מפחדים, הם לא שואלים את השאלה.
הרבה פעמים התפקיד שלנו זה רק לשאול את השאלה.
שאלת את הפתרון הקדוש ברוך הוא יגיע, אבל תשאל את השאלה, או תזעקת זעקה,
צעקה הנערה.
תזעקת, אבא, אני רוצה להתפלל כמו שצריך.
אני רוצה לדבר איתך פעם אחת כמו שצריך. תנהל איתה על זה.
לא יודע איך זה יהיה.
אדם משפיע את הזעקה, הקדוש ברוך הוא, זה קרוב, פתאום הוא מגלה שהפתרון מתחת לגשר.
האמת, זה קרה לי פה.
היה, אני אספר לכם את המעשה הזה, כן?
אני הייתי מתפלל,
מעניין אתכם?
אבל נשאר בעיניו.
הייתי מתפלל כל בוקר בשבע בבוקר בשטיבל בעל שם טוב אצלנו בשכונה שאני מאוד אוהב.
תפילה יפה, חסידית,
וגם היה שם חזן שהיה אומר את התפילה מילה במילה, אבל בקצב מהיר.
קצב טוב כזה, אז הייתה תפילה גם בקצב טוב.
ונוסע, האוטובוס היה בערך כאן, היה לי אוטובוס של 7.50 למכון,
הייתי מגיע כאן ב-4.00 ל-9, אוטובוס טס, סבבה.
מעולה, ב-4.00 ל-9, יש לי עוד איזה חצי שעה פה ללמוד, וזה, אתה עכשיו ב-4.00 ומתחיל חבורה.
מצוין, הכי טוב היה. 7.50, 50 דקות,
תפילה חסידית בימים רגילים מספיק לגמרי, שני וחמישים, מדי פעם היה צריך ככה. בסדר, אבל היה שווה לי.
אבל אז התחיל בלאגן, התחילו לשנות את הזמנים של האוטובוסים ולקצר.
בקיצור, הזיזו את האוטובוס באיזה רבע שעה,
והוא היה מגיע בשבעה ארבעים, בשבעה שלושים וחמש, שבעה ארבעים,
רק ב-שבעה וחצי אתה במוביט.
באמצע התפילה אתה צריך לעבור למוביט, לראות איפה האוטובוס, ולפעמים הוא מקדים,
ולצאתה צריך לראות את התפילין ולרוץ.
אמרתי, אבא, מה זה הדבר הזה? תן לי... ואז גם, פתאום הרב שלהם עבר להתפלל איתם,
בבניין הזה, הרב היה מתפלל ב...
והרב היה מתפלל לשם, אמר שאני מתפלל לאט, מה זה, ב-7.45, אנחנו בהשתבח, לא יודע איפה אנחנו...
בקיצור, וכל הבוקר אני...
אמרתי, אבא, תעזור, תציל את המצב, אני פה חייב ל...
חייב, כאילו, לא כל ככה.
לא, אני מוריד את התפילין, רץ, רוצה להתפלל, אין לי פתרון, אין לי איך לסדר את ה...
וגם יש לי רגישות, אני לא אוהב להתפלל בחוץ,
אני אוהב להתכנס איפה.
אז אמרתי, בואו נבדוק מה קורה כאן.
שם אני מגלה שאני יכול לצאת באוטובוס אל שבע,
סליחה שאני כבר בלאות בפרטים, כן?
להגיע לכאן, למכון,
ועלה שמונה, ויש פה מניין, שמונה בית הכנסת,
אוהל דוד, שמונה ורבע,
בפרגולה ליד שהיא כבר בית כנסת, עם ארון קודש קבוע וספסלים, נכון? זה מרגיש בית כנסת, זה בית כנסת, כן? זה לא בחוץ, זה לא...
וזה להתפלל בירושלים,
זה כבר ליגה אחרת.
תמיד החלום שלי הגדול היה מה? ללמוד שעה חסילות לפני התפילה.
לא, חלום, מי יכול לשער חסידות? שם אני עולה לאוטובוס.
חסידות, לומד, ונחת, והאוטובוס לומד.
כאילו, יש לי איזה כלל, עד שער הגיא, לא מתעסק עם עניינים, עד שער הגיא זה רק לימוד תורה, אחר כך, אם יש דברים שצריך לזה, אבל...
מגיע לפה אחרי חסידות, אחרי שאני חושב שאת האוויר של ירושלים,
פלל פה, לא כל יום, שלושה ימים יוצא לי,
מה זה, הקב' הוא פינק, אה?
פינוק, לא?
אני רק השמעתי את הצעקה, הוא סידר לי את המניין פה, השם ידבר, לא היה, זה היה כנראה המשך של הקורונה, או משהו כל מיני,
מה שנהיה פה, לא יודע, תדעק.
הפתרון, מה זה קרוב פה?
מעבר ל... קרוב ביניך לדבר מאוד.
פה, לא צריך ללכת מטר אפילו.
או ככה עוד.
לגמרי.
סיפור לפנטאון.
טוב.
זה קשור גם לדיבור הבא, גם כן, נראה לי, מר' שמחבוני,
כי המצווה הזאת, לא נפלאתי ממך ולא רחוקה,
לו בשמיימי כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך בלבך לעשותו איתה בתרגום יונתן ערום קריב לכן פתגם מבית מרשכון מהרבי רבי בונם כן מפשיס חייטה
שהאוצר אצל כל אחד בעצמו ועם שיל המעשה הידוע מרבי אייזיק רבי יקלש מקרקה בחלומו כן האוצר מתחת לגשר
על המטמון וכן צריך כל אחד לדעת שיש לחפש את האוצר שלו אצלו בעצמו כי קרוב אליך הדבר מאוד אצלו זה עוד זמינות לא מבקשים לך להיות משהו שלא אתה האוצר אצלך
משהו שאתה טוב בו
משהו שהוא זמין אצלך, קרוב אליך, קרוב אליך, גם מצוות התשובה, לא מבקשים לך לחזור בתשובה,
כל אחד עם התשובה שלו, עכשיו, על מה,
מיד, כן, רבי נחמן, בתוך
מעשה משבעה קפצנים, מדבר על זה,
כן, בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל, המגדל זה אנחנו,
ואמר להם, לכולנו, חידלו עוד מלהיות עניים,
ושובו לאוצרות שלכם, והיו משתמשים באוצרות שלכם.
אתם יודעים שאחת הטרגיותיות הכי גדולות של האדם זה שהוא לא רק עני,
אלא עובר לחשוב כמו אני.
עולם המושגים שלו הוא עולם של עוני.
ואז הוא לא פתוח לאוצרות.
כמו, היה מסופר על איזה עני אחד שהיה עובד כל שנה, היה עובד כל החיים, ולהעלות את המים מלמטה,
היה באר למטה,
והוא מעלה אותם למעלה. זו הייתה העבודה שלו. יום אחד הוא הציל את המלך, עשה את זה טובה למלך,
אז המלך אמר לו, טוב, תבקש מה שאתה רוצה.
אז הוא אמר לו,
הוא אמר לו, תראה, אדוני המלך, אני מעלה את,
אני המון שנים כבר עובד עם הדליים האלה וכל זה, לעלות אותם למעלה.
באמצע שאתה מעלה, באמצע העלייה לא עוצרים, לפעמים מגרד לי בגר.
אז אני עוצר, יש שם עמודי ארץ, אני מתגרד בהם.
כבר הרבה שנים וזה התחכך.
השתפשף, זה.
אם אתה יכול לשים שם עמודים חדשים, שיהיה ככה כיף להתגרד.
אז החברים שלך אמרו לו, תגיד, אתה דפוק, ואתה...
אני לא יודעים מה זה להתגרד.
אני מגרד לך בגר. העולם המושגים כזה זה שההנאה,
אחי זה, זה מתגרד וגם.
הוא לא רק עני, הוא גם חושב כמו עני.
אנחנו צוחקים, אבל לפעמים זה אנחנו.
כל אחד מאיתנו יש לנו אוצרות, אנחנו...
והחזרה בתשובה המרכזית, הרב שטיינגלץ אומר,
שהחזרה בתשובה המרכזית של האדם זה לא על המצוות
שהוא עשה ועל מצוות שהוא לא עשה ועל העבירות שהוא כן עשה.
וגם על זה צריך לחזור בתשובה.
אבל הוא עשה עבירות,
אבל אומר הרב שטיינגלץ, עשית עבירות,
מה זה שתחזור בתשובה?
תפסיק לעשות את זה פשוט, זה הכל, חלאס, כאילו,
זה לא עושים, נגמר.
מצוות, טוב, שם יש הרבה יותר מעניין
איך אנחנו עושים את המצוות שלנו, שבאמת יהיו מלאות, אבל
עיקר התשובה זה שהאדם צריך לשוב בתשובה על זה שהוא לא ישתמש באוצרות שלו.
והאוצרות הן בתוכנו, לכל אחד כאן יש אוצר.
אחד יש לו אוצר מילולי,
כוח דיבור, אחד יש לו כוח הנהגה, אחד יש לו כוח
בעשייה, כוח, כל אחד עם הזה שלו.
השתמשת באוצרות?
עכשיו, זו תשובה שהיא תענוג.
אין יותר תענוג מתשובה לשבת על האוצרות שלנו.
תעשה את זה, קרוב אליך, זמין.
מה צריך? להשתמש באוצרות.
כל אחד מאיתנו, האוצרות של הקדוש ברוך הוא נתן, תשתמש בהם
כמו שצריך,
בצורה מלאה, במילוי, במיצוי, בשמחה.
הוא בעצמו היה, מה?
אני רוצה להגיד לך שראיתי שזה מתחלק לשתיים.
לדוגמה,
אבי מורי, שהייחל אורך ימים ושנים טובות,
אז כמו כל הדור שלו, הם גדלו,
אותו ילדים בשנות החמישים, היה פה צנע.
זאת הסיבה שיצאנו בבית, הכל מפוצץ.
כל היום הוא קונה.
שלא יהיה חסר,
שיהיה עוד. אם אמא שלי אומרת, מה אני אעשה?
איפה אני אשים?
הוא אומר, שיהיה.
תהיה, פירות, הכל. תמיד מגיעים אצל העורים שלי, הכל מפוצץ.
זה גם תגובה.
היפוך.
אז אתה יכול לבחור את זה. אתה יכול לבחור. ויש כאלה שבגלל שזה, אז הם שומרים שקיות ניילון שלא ילכו לאיבוד.
טוב,
זה כבר דוגמה.
דוגמא,
מה ראינו עד עכשיו? ראינו מעשה לעשות,
להסליח לעשות דברים שהם חשובים גם אם אני לא מזדהה איתם.
ראינו מצוקה שמולידה מתוכי את הכוחות, נכון? צייד אני.
וראינו,
ובהמשך,
האוצרות, זה לא איזה אוצר חיצוני, זה מה שיש לכל אחד ואחד מאיתם.
רבי נחמן יש לו כאן תורה נפלאה, גם כדאי לפסוק הזה,
וגם זה קרוב מאוד.
קרוב לכל אחד מאיתנו.
וזה קשור לעצה נפלאה,
שתראו כמה אנחנו מקיימים אותה וכמה אנחנו לא מקיימים אותה.
נפגשים שני חברים ביחד.
צריכים לדבר.
על מה מדברים?
הייתי פה, תיילתי שם, קניתי את זה, זה, מה אתה אוכל? אתה בתוכנית הרזיה, אתה בתוכנית ספורט, אני רץ פה, רצתם.
חשוב.
עיקר המטרה שנפגשים חברים אחד עם השני זה לדבר עם חברו ביראת שמיים.
לדבר.
תשמע, אני פה, למדתי לו מזמן את הדבר הזה, וחשבתי ככה, ומה אתה אומר? להתוועד ביחד.
עכשיו, מה קורה כשאני מדבר עם חברי בירת שמיים?
אני אומר את זה בעל פה ואז נקרא את זה בפנים. קורה מנגנון מדהים.
לכל אחד מאיתנו יש אור פנימי ואור מקיף.
אור פנימי זה הדברים שאני כבר יודע והפנמתי,
הם שלי.
אור מקיף זה מה שמחכה
מעליי כדי להיכנס לתוכי ולהיות חלק ממני, אבל הוא עדיין לא בתוכי.
אבל מתי האור המקיף יכול להיכנס ולהיות אור פנימי?
כשאני לוקח את האור הפנימי שלי ומוציא אותו החוצה.
אז מתפנה מקום, והאור המקיף ירודי. נראה לכם כזה משהו טכני, אבל זה ככה.
כשאתה מלמד משהו שאתה יודע,
בזה הרגע אתה מתרוקן, יש חוות התרוקנות,
והרגע הזה הוא המבוא להתחדשות של רעיונות חדשים.
כן, כן, אבל בחיוך, יפה.
זה קרוב אליך.
רוצים להתחדש בעבודת השם?
דבר עם החבר שלך.
תרוקן את עצמך, ואז תהיה כלי שיכול לקבל דברים חדשים.
במקום לדבר עם החבר רק על כל מה שהזכרנו מקודם,
דבר איתו על עניינים בעבודת שם, אומר רבי נחמן. על ידי שעוסקים לדבר עם חברו, להכניס בו דעת וירת שמיים
ולהעמיד תלמידים,
על ידי זה נכנסים אורות המקיפים. דהיינו, שזוכה,
אגב, זה הפירוש
של מה שאומר רבי יהודה,
מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם.
תמיד מפרשים שתלמידיו, היו שואלים אותו שאלות ודרך זה, אבל לא.
כי כש... או לא רק.
כשאדם מלמד את התלמידים, הוא מתרוקן,
וההתרוקנות הזאת פתאום פותחת לו פתח למשהו חדש. אז התלמידים גורמים לכך.
חתם סופר אומר,
אומר את זה בצורה נפלאה,
אומר החתם סופר, משה רבנו אומר, האזינו השמיים באדברה ותשמע הארץ אמרי פי.
מי זה השמיים?
השמיים הרי משפיעים, משה רבנו,
הארץ היא מקבלת והשמיים משפיעים.
משה אומר, האזינו השמיים,
האזינו השמיים, האזיני הארץ, אומר משה רבנו לעם ישראל.
כשאתם מאזינים לי,
זה גורם לי,
מה?
להתחדש.
אז אתם משפיעים לי, אתם השמיים שלי, כי בזכותכם אני מתחדש.
ותשמע, ארצים רפי.
אומר רבי נחמן, על ידי זה שעוסקים לדבר אחד עם חברו, להכניס בו דעת ויראת שמיים ולהעמיד תלמידים כנעל.
על ידי זה נכנסים אורות המקיפים.
דהיינו שזוכה להבין ולדע מה שלא היה מבין ויודע מתחילה. מי רוצה להבין דברים? שילמד חברותא.
אומרים ש...
אתם מכירים את זה, אומרים, הסברתי לחברותא פעם אחת והוא לא הבין.
הסברתי לו פעם שנייה והוא לא הבין. הסברתי לו פעם שלישית ואני הבנתי.
כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחינת פנימי.
זה השכל נכנס לתוך שכלו.
אבל מה שאין יכול להיכנס לתוך שכלו,
דהיינו מה שאי אפשרנו להבין, זה המקיפים.
כי זה הדבר מקיף סביבות שכלו.
ואי אפשר לא להכניסו בפנים לתוך שכלו. אי אפשרנו להבין זאת,
מחמת שהוא מקיף אצלו. אבל כשעוסק לדבר עם בני אדם,
ומכניס בהם דעתו, נמצא שנתרוקן מוחו מהשכל והדעת שהיה לו.
אזי,
על ידי זה שנכנס השכל המקיף לפנים,
כן?
כי נתרוקן שכלו על זה שהכניס דעתו בחברו, על ידי זה נכנס המקיף לפנים, וזוכה להבין מבחינת השכל המקיף,
דהיינו שמבין מה שלא יכול להבין מתחילה כנזכר לעיל.
יש כאן כמה בחינות מקיפים,
יש מקיף לזה, וכל הדברים האלה, אני טיפה מדלג.
וזהו, כי קרוב אליך הדבר מאוד, דילגתי לפסקה האחרונה,
בפיך ובלבבך לעשותו.
כי קרוב אליך הדבר מאוד היינו לקרב אליך הדבר שהוא בבחינת מאוד.
מאוד,
הפסוק הוצרתי לסתרי,
כי קרוב אליך הדבר מאוד. אז רבי נחמן קורא את הפסוק ככה, כי קרוב אליך הדבר. מי זה הדבר? איך הוא נקרא?
קוראים לו מאוד. עכשיו, מה זה מאוד?
מאוד זה בדיוק החלק שאני,
נכון, ואהבת את השם עליך ובכל עבך ובכל מאודיך.
אדם עושה מתח,
הוא עושה חמש עשרה, הוא עושה אין בעיה. עכשיו הוא מגיע לחמש עשרה,
מה הוא אומר לעצמו?
יאללה, עוד שתיים.
השתיים האלה זה מאוד.
זה השתיים שהם הכי קשים, זה הש... מה?
חמש עשרה זה טוב, לא?
חזק.
אני לא עושה חמש עשרה.
אני יודע לדבר על זה טוב, אבל פעם הייתי, השיא שלי היה יותר, הרבה יותר.
אבל, טוב.
קרה תהליך הפוך, הידיים נחדשו והגוף גדל, במקום ש...
אז זה צריך...
השתיים האלה הנוספות,
זה המאוד. הוא אדם רץ 2,000 מטר, מגיע עוד 200 מטר. אני אתן עכשיו ספרינט 200 מטר. אגב, זה גם התחום,
זה נקרא התחום האלקטי, נדמה לי, משהו כזה, זה גם התחום שהכושר שלך עולה.
ב-200, זה המאוד.
המאוד הזה הוא הבלתי מושג, הוא בדיוק מה שאני לא מצליח להגיע אליו.
אז אומר רבי נחמן, ברוחניות, אתה רוצה לקבל את המאוד,
זה תאוש הוא מקיף,
אבל הוא המקיף הכי קרוב אליך,
אבל הוא עדיין לא אצלך, מה תעשה?
הוא קרוב,
קרוב אליך הדבר הזה שנקרא מאוד איך בפיך ובלבבך לעשותו. דבר עם החבר,
דבר איתו ביראת שמיים, שזו עצה טובה,
יהיה כאן איזה תהליך,
יהיה לך חלל פנוי בנפש,
תקבל חידושים.
חבר'ה, אנחנו רואים את זה כל היום בחבורה, תדעו לכם, אתם חושבים שאני כאילו מגיע, אתם בחבורה הזו שואלים שאלות,
ואז
אנחנו מדברים, מדברים, אמרים, בשלבים סתם אני גומר לדבר, ואז פתאום מגיעים דברים חדשים.
בסדר? זה ה... זה ממש ככה, התלמידים הם ה...
וזהו, כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבך לעשותו.
כי קרוב אליך הדבר מאוד, אני מקרב אליך הדבר שהוא מבחינת מאוד, מבחינת פקיפים שהם נעלמים ורחוקים מאוד מהאדם לקרובם אליך,
להכניסם בפנים. זה תלוי בפיך ובלבבך לעשותו.
בפיך ובלבבך זה בחינת פי ידבר חוכמות והגות ליבי תבונות.
זה יכול גם לקרות אפילו באמצע דרשה.
כשמדברים מדברים מדברים,
ופתאום,
באמצע הדיבור,
ממש אפשר להרגיש שזה מין קובץ חדש נכנס למוח.
יש כאלה תלמידי חיים שהיו באמצע נעצרים.
באמצע הזה הוא פתאום היה נעצר,
ואתה מבין שהוא כאילו קיבל איזה תובנה חדשה,
אז הוא, רגע, שנייה.
שנייה, בעצם, בואו נתחיל.
דברים כאלה.
פי ידבר חוכמות להגות ליבי תבונות, היינו שיגלה חוכמותו ותבונתו לתלמידיו,
וזהו לעשותו בחינת כאילו עשאו הנעל.
אתה עושה את החבר שלך,
על ידי זה יוכל להכניס ולקרב את המקיפים שהם מבחינת מאוד להכניסם לפנים.
אז זה כבר
דרך רביעית לבאר את הפסוק.
בדרך החסידות קרוב אליך הדבר מאוד,
ובדרך הזאת כולם מרוויחים, כי אתה מדבר עם החבר בירת שמיים, אז החבר מקבל ממך עצות טובות, וגם אתה מקבל ממנו, אבל תוך כדי אתה מפנה מקום.
ביארתי הקודש מן הבית, כן, את כל הדברים שאני מכיר ביארתי, ועכשיו יש לי מקום להתחדשות,
איש איש דיד.
תנוג.
זה זמין.
קרוב אליך, כן כתוב בזוהר, אנה זמי למי אבי.
קרוב זה לא קל, זה לא אומר שזה קל, אבל קרוב זה זמין.
הדברים האלה, כל הדברים הזמינים.
וכולם קשורים למצוות התשובה, לשוב אל האוצרות שלנו,
לשוב יחד עם החבר שלנו,
לשוב
למעשים, כאילו,
זה חשוב, כן, השתכנעת, כן, בסדר, יכול להיות שאתה לא מחובר.
החיבור יגיע בהמשך, תעשה, תבצע.
כל הדברים האלה, מצוות התשובה,
היא לא איזו מצווה שאדם צריך עכשיו להתהפך לגמרי.
הכול, מכיוון שהתשובה היא הלב של האישיות, של הקיום שלנו,
אז היא כמו חמצן, היא זמינה.
אדם דומה לך, אני חוזר בתשובה עכשיו,
וצריך לשנות את כל המראה שלי,
את כל האישיות שלי, את כל הזה.
הכל בסדר, הכל קרוב.
לא מבקשים ממך להיות משהו שהוא לא אתה בכלל.
מבקשים ממך להיות אתה, תשובה אמיתית,
זה שהאדם הוא עצמו על מלא.
גם כן, זה אומר הרב עדין,
שהתשובה הכי הכי
מדויקת זה תשובת האדם לעצמו.
לא להיות דתי יותר,
לא להיות חסיד יותר ולא להיות מתנדנד יותר, להיות עני יותר.
לגעת בנקודת העני
הפנימית של אצל כל אחד מאיתנו, שהיא נקודה אלוקית.
היא נקודה אלוקית.
ולהיות שם יותר. מי אני? מה? למה נשלחתי לעולם? מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני? זה הסיפור.
בשנה הבאה, אפשר להתחיל כבר מהיום, אני אהיה שם יותר.
אני אהיה שם
במאה אחוז.
זו תשובה מתוקה, זה זמין לכל אחד. לא צריך לחפש שמישהו יגיד לך,
אז תסתכל פנימה, זה הכול. צריך להסתכל החוצה, צריך להסתכל פנימה.
קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו,
שנזכה.
אמן ואמן. רבותיי, אני רוצה לבשר לכם בשורה מאוד שמחת,
שקרה פה שילוב מקרים מעניין ביותר.
בקיצור, תכלס שלוש ורבע, שזה עוד עשרים דקות מעכשיו,
יהיה פה שיעור כועסו חכמנו,
במקום השיעור של חמש ורבע. אני הייתי בכל מקרה, צריך לקצר היום בגלל מגוון סיבות. ביקשתי מהרב ארנט רבלסי להתחלף,
הוא לא יכול היה, אבל
פתאום הוא גילה שהוא צרוד, הוא לא יכול להעביר שיעורים.
אז הוא ביקש ממני, אז הכל בהשגחה פרטית.
אז בשלוש ורבע, בעזרת השם, שוב ניפגש פה, קחו לכם הפסקת וואטסאפ,
תירגעו, תנשמו, כוס קפה, ניפגש.
