טוב, שלום רבותיי, מה שלומכם?
אנחנו לומדים ספר יונה,
הכנה ליום הכיפורים, לימים נוראים, לתשובה באופן כללי.
ובפעם שעברה,
בנבוא שעבר, בעצם ניסינו להבין,
ברוך אתה,
ניסינו להבין מה זכתה ננבה שתקבל נביא פרטי,
שיעורים פרטיים בנבואה,
נביא פרטי שמגיע אליה ויחזיר אותה בתשובה, וראינו שננבה נוסדה על יסוד טוב
של אמונה בהשם יתברך, ובעצם אולי נלווה
היא סוג של משל לכל אחד מאיתנו,
שיש לנו יסוד טוב, נשמה,
ועליה כל מיני כיסויים וכל מיני
כיסויים וכל מיני חטאים וכל זה, אבל בפנים יש יסוד טוב שאם רק ייגעו בו ויזעזעו אותו כמו שצריך,
הוא יחזור בתשובה.
אז זה מה שדיברנו בפעם הקודמת, וראינו,
גם בפעם הקודמת, שיונה,
בלי שהוא רוצה
ללכת בשליחות האלוקית,
בלי זה הוא מחזיר בתשובה את המלאכים.
כי הוא מלמד את המלאכים, המלאכים עסוקים בגורלות, במיסטיקה, מי עשה לנו עין הרע, מי עלה עם מספר 13 לספינה,
מי כל מיני דברים כאלה ואחרים וכולי.
ויונה אומר להם, תקשיבו, חלאס עם הדמיונות,
העולם הזה הוא עולם מושגח.
אדם צריך לקחת אחריות על המעשים שלו. עברי אנוכי,
ואת השם אלוהי השמיים והארץ אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה, והוא משגיח על המעשים.
ואני עשיתי מעשה לא טוב, מעשה רע, ברחתי מהשליחות שלי.
זכרנו, התחלנו את השיעור הקודם בשער הציון, לא משנה ברורה.
אותו מחבר, כן, אבל שאומר שקוראים את ספר יונה כדי שאדם ידע שלא ניתן לברוח מן השליחות.
ואני ברחתי מהשליחות, זה הדבר אולי הכי הכי בעייתי שאדם יכול לעשות בחייו.
הוא בורח מהשליחות שלשמה הוא נשלח, ולכן, זהו, אני... יש לי את הסיבה למה אני עשיתי את זה, אומר יונה, אבל
הוא מלמד אותם,
ותוך כדי הדבר הזה, המלאכים, שאלו אנשים קשוחים,
שלא יראי מן המוות, כל הפלגה, כל יציאה לים היא בעצם
כרוכה בסכנת נפשות מובהקת,
גם היום וגם בזמנם, בוודאי בזמנם,
הם פתאום, יש להם יראה גדולה, והם קוראים אל השם ומתפללים,
ופתאום אכפת להם על יונה, מה אכפת לכם על יונה?
המוות הוא אורח קבוע בספינה, אם בגללו יש בעיה, תזרקו אותו, הוא מסכן את כולכם. לא, הם מתאמצים
להשאיר את האיש הזה שלימד אותם את סוד ההשגחה,
עד שאין ברירה והם זורקים אותו לים.
וסוכה מסיים את פרק א',
ממש עוסק כולו בתשובה מיראה.
ויראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח על ה' וידרו נדרים.
כן, אז חזרנו שהם התגיירו.
ויש דבר כזה, התגיירות מתוך היראה הגדולה הזאת.
עכשיו, המצלמה שלנו עוברת ליונה.
אני רוצה להקדים פה איזו הקדמה מסוימת, בסדר?
כדי להבין את פרק ב',
פרק ב',
שהוא,
הכל קשור כאן בענייני התשובה.
מנועי התשובה, הייתי קורא לזה. מה המנוע שמניע אדם,
בכלל, באופן כללי,
מה מניע אותנו לפעולה
ומה המנוע שמניע את יונה לפעולה. אז מה מניע אדם לפעולה?
יכול להיות, מה שמניע אותנו לפעולה זה צורך,
צורך, מצוקה, צורך, זה בוודאי מניע לפעולה. אדם רעב, הוא הולך, מצוקה, צורך.
איום, גם יכול להניע לפעולה.
שכר ועונש, אם תעשה, תקבל שכר, אם לא תעשה, אילוף, זה בעצם אילוף, בעלי חיים,
ככה הם נעים לפעולה, נכון?
מה?
כן.
יש לי חבר שהוא מאלף סוסים, אז זה סוף. סוס זה מתח והרפאיה.
אתה מציק לו קצת,
לא טוב לו, אז הוא הולך לשם.
פה טוב לי, אז אני אלך לפה, הבנתי, ככה אתה מלמד אותו.
זה מתח בהרפאיה, זה בסדר.
האם ישנם עוד דברים שיכולים להניע אדם לפעולה?
יכולים להניע אדם לפעולה?
התשובה, כן.
אחד הדברים שמניעים אנשים לפעולה זה אהבה.
כשאני נתקל במישהו שמאוד מאוד אוהב אותי,
נולד אצלי רצון
לעשות את רצונו, למלא את רצונו, לפעול עבורו, בסדר? אהבה אמיתית, אהבה שאינה תלויה בדבר,
מולידה רצון לפעולה.
זה, אגב, היה הוויכוח בין אברהם לבין נמרוד.
הוויכוח הגדול בין אברהם לבין נמרוד היה איך אפשר להניע את העולם.
נמרוד אמר, אברהם, תראה, אתה באמת אדם גדול, נשיא אלוהים בתוכנו, יש לך אוהל מאוד מאוד נחמד, זה הכל טוב בשביל איזה ריבוע קטן במציאות.
אנשים יבואו אליך, יאכלו, יברחו, יגידו תודה לאלוהים. אבל כשאתה רוצה להניע את הגלגלים של הכלכלה ולעשות דברים גדולים,
צריך להיות צייד.
נמרוד, המקצוע שלו הוא צייד. צייד זה אכזרי, ערמומי,
תחרותי,
מנצל את החולשות של היריב. ככה האנושות תתקדם. היא לא תתקדם מאנשים נחמדים.
ואילו אברהם אומר לנמרוד, זה לא נכון.
אפשר,
כאילו נמרוד מטיל את אברהם לכבשן האש. הוא אומר לו, כבשן,
אתה לא תחזיק מעמד בכבשן הזה עם הנחמדות שלך.
רק אני יכול להחזיק מעמד בכבשן. אתה, אם תהיה טיפה אש של מסחר,
זה לא מחזיק מעמד.
ואברהם אומר לו, זה לא נכון. אפשר להניע אנשים לפעולה באותה עוצמה, ואפילו בעוצמה גדולה,
מכוח אהבה ושייכות, ולא רק מכוח קנאה ותחרות.
בסדר? אפשר.
וזה קשור גם לעולם העסקי של היום.
היום חברות עסקיות גדולות מאוד,
זה לא שנלמד תחרות מן העולם, אבל בבסיס שלהם עומד איזשהו רצון להיטיב.
עומד איזשהו רצון להיטיב. לעשות דברים טובים לעולם, לא רק להרוויח כסף.
לא רק לקחת את הכסף מהארנק של האנשים,
אלא להביא איזה ברכה. זו המוטיבציה, וזה כבר מביא את הכסף אליו.
ווייז, ככה, גוגל, מייקרוסופט, כל החברות האלו, לא היה להם,
לא ישבו המייסדים ואמרו, איך נעשה כסף?
אנשים, איך נגיד, בואו נמציא את ווייז.
אמרו, איך נגרום לאנשים שלא יסבלו כל יום בדרך לעבודה?
ויהיה להם דרך קלה וכל זה, ומשם הם עשו. ואז הדבר הזה גם משך בעקבותיו כסף.
ביל גייטס לא אמר, איך אני מביא את הדבר הזה שנקרא מחשב, שתופס חדרים שלמים, אני הופך אותו למשהו פשוט לשימוש.
אתם לא זוכרים פה, אבל היה פעם, לפני האופיס, לפי הווינדוס, היה תוכנות דגש כאלו,
שלעשות קו מתחת לטקסט, הייתי צריך לעשות אלף ואחד לחיצות, קונטרול, אלט, E, F, כל מיני, צריך לזכור את הכל, פתאום הגיע,
אמא זה יש לו, תשמע, עושה כזה פשוט, קל, לא צריך, מחשב לכל ילד, כל ילד יוכל להשתרם של מחשב.
הרעיון היה לעשות דברים טובים, ואז זה מושך כסף.
אז נכון אפילו ברמה הכלכלית, בין אברהם, זה נכון ודאי ברמה הבין-אישית.
ברמה הבין-אישית. אדם,
אדם שאוהב את המדינה שלו, מוכן למסור את הנפש,
כמו שאנחנו רואים עכשיו במלחמה הזאת,
כשיוצאים מהבתים,
נלחמים בגבורה, בעוז, תקופה ארוכה. זה מתוך אהבה, לא מתוך ירעה ולא מתוך פחד.
זה מתוך אהבה ורעות וחברות, בסדר? טוב. אז זה, זה אהבה.
אבל המדרגה הכי גדולה של אהבה,
הכי דרמטית של אהבה,
אין כמוה,
זה כשהאוהב שלך
הוא אוהב אותך יותר ממה שאתה אוהב את עצמך.
הרי בדרך כלל אדם קרוב אצל עצמו, אדם אוהב את עצמו.
ככה כתוב ואהבת לרעך, איך?
כמוך, אז אני נקודת היחס, אני אוהב את עצמי,
מסודר עם עצמי, אני הכל זה,
בסדר, אז... אומרים לך, אתה אוהב רק את עצמך, אתה אוהב עוד אנשים,
בסדר?
אגב,
כשדיברנו על אהבה, אז אני רוצה להזכיר שתי דמויות שאני מאוד אוהב,
שנפטרו, שני דודים שלי שנפטרו, היום פקידת שנתם,
ציון בר-חנה ורבי יעקב בר-חנה, רוח השם תניחם בגן עדן.
אז שני אנשים מאוד אהובים.
אז זה אדם אוהב את עצמו,
הוא שמח שעוד אנשים אוהבים אותו.
שאתה אוהב את אותו, ילדיו אוהבים אותו, אוהב את הילדים שלו.
אבל מה קורה כשאתה פוגש מישהו
שאוהב אותך יותר ממה שאתה אוהב את עצמך. מה זה יוצר בנפש?
סתם, אני אתן דוגמה. כן, אדם...
הוא רואה שיש נגיד תרומת כליה, יש דבר כזה, תרומה מהחיים, מטלת חיים.
הוא אומר לי, לא נראה לי שאני מעוניין לתרום.
זה לגיטימי, מפחיד אולי, חלק מהאנשים.
פתאום, לא עלינו, לא עליכם, הוא בעצמו זקוק לתרומת כליה ומישהו תורם לו.
אז יש פה מישהו שאוהב אותי
יותר ממה שאני אוהב את ה...
מדרגת האהבה שלו אליי, כי הוא תורם לי כליה,
היא גדולה מאשר, אני לא הייתי מוכן לתרום לו והוא מוכן לתרום לי.
זה יוצר איזה זעזוע כזה, נכון? איזה אהבה כזאת.
מה קורה כשאנחנו פוגשים במישהו שאוהב אותנו יותר ממה שאנחנו יכולים אפילו לדמיין שאנחנו אוהבים את עצמנו?
זה אירוע,
זה מטלטל את האישיות.
אימהות, אב לבן, כן.
כן, אבל שם יש איזו התרגלות מסוימת.
המשפט אומר שאם האחד שלך גדל עשרה ילדים,
ועשרה ילדים לא יכולים לגדל אימא אחת, נכון?
מתרגל, אימא זה... כן, נכון, אתה צודק.
ההורים הרבה פעמים אוהבים את הילדים יותר מה שהילדים אוהבים את עצמם,
ממש מתאמצים עליהם, וכן על זה הדרך.
אדמור הזקן אומר,
בפרק מ״ד, נדמה לי, בספר התניא,
שמצוות אהבת השם,
כשחושבים על המצווה הזאת,
זו מצווה מאוד מוזרה.
קראנו את זה לא מזמן בפרשת ועד חנן.
ואהבת את השם אלוהיך בכל איבבך ובכל איבשך ובכל מאודיך.
כן, להבדיל, להבדיל, להבדיל. איך הייתם מרגישים, הייתי אומר לכם, אני מאוד מבקש שתאהבו אותי.
שמעתם?
תאהבו אותי בכל...
אז פה משה רובך היה נותן לי הפנייה, להיבדק אצל איזה מישהו.
מה זה הנרקסיסיות הזאת שאתה רוצה שיאהבו אותך?
אהבה, אם אוהבים אותך מצוין, אם לא, אז לא.
אתה לא יכול להגיד, חבר'ה, תאהבו אותי. אם אתה מבקש,
דורש אהבה, אז משהו כאן לא בסדר.
אז הקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו שנאהב אותו.
אנחנו רוצים לאהוב אותך, ואם זה יקרה, אז זה יקרה, ואם לא, אז מה זה הדרישה הזאת?
אז דבור הזקן אומר,
זו הבחנה נפלאה,
מצוות אהבת השם
היא לא מצווה לאהוב את השם,
אלא היא מצווה לשים לב כמה השם אוהב אותנו.
כך הוא אומר,
תשים לב כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותך.
שם אותנו בארץ ישראל, בירושלים, במכון מאיר, נתן לך את זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה.
אם אדם ישים לב כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו, ממילא
הוא יאהב כי אהבה היא הדדית, כמה פנים לפנים.
אז מצוות אהבת השם היא לשים לב
כמה השם יתברך אוהב אותנו.
ולכן אין מצווה לאהוב את ההורים.
יש מצווה לכבד אותם ולא אוהב את ההורים. כי ילד שם לב לבד כמה ההורים משגיחים, הוא אוהב אותם בצורה טבעית.
לכבד זה משהו אחר, לכבד זה לשמוע את הכל, לעזור, לטפל, אבל אהבה, אין מצווה, אתה אוהב את ההורים שלך, זה דבר טבעי.
אדם שם לב באופן בסיסי.
אז גם פה, לשים לב כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותם. עד כאן זו הקדמה.
אני רוצה
לשים כולנו כרגע משקפי תלת מימד,
תלת מימד,
ניכנס רגע לפרק,
ויש לי לספר לכם סיפור על הדבר הזה, מדהים.
יונה נמצא מעבר למעקה של הספינה,
המלאכים מחזיקים אותו.
מתפללי, אבא, טעתם, מתפללים, מתפללים.
אין ברירה, והם משחררים את הידיים.
בשנייה הזאת שהם עוזבים את הידיים ויונה מתחיל ליפול לכיוון הים,
מה עובר לו בראש?
מה עובר לו בראש?
זהו, נגמר.
כל הבלאגן, כל המתח, הכל אחריי.
זהו.
אני ויתרתי. יונה ויתר.
זה הדבר הכי הכי
משמעותי שלו.
לחיים.
ובנקודה שיונה ויתר,
הקב'ה אומר לו, אני לא מוותר לך.
והציל אותו.
אני אספר לכם שני סיפורים.
סיפור אחד קרה לי לפני הרבה שנים.
היינו, כשהיינו ילדים, היה אחד הנערים אצלנו בשכונה, היה כזה תמיד על גבול העבריינות,
ואנחנו היינו רואים אותו הולך, היינו עוברים צד שני.
היה לנו איזה קשר קרוב,
אבל היינו,
בקיצור,
הוא ניסה להתאבד בצבא, הוא הגיע לזה מצוקה, ניסה להתאבד, ולא הצליח.
ירה לעצמו בראש, בזווית הלא נכונה,
והוא נהיה נחם, צד שמאל,
וכאילו קיבל את החיים במתנה.
והדבר הזה,
הוא ירה,
גרם לו,
זוהי תשובה, כאילו שינה לו את החיים לגמרי, כאילו אתה כבר אחרי,
ופתאום מישהו אוסף אותך ממינוס,
מאיזה,
סיפר לי חבר, אני לא, בלי לפגוע כאן חלילה בפרטים רפואיים וכל הדברים האלו, אבל שהוא עובד בבית חולים מסוים,
והגיע לשם
מישהו שניסה לשים קץ לחייו,
וגם כן לא הצליח.
צורה מאוד משונה.
הוא ניצול בדרך נס, בדרך פלא כזה.
ובכל אופן, הוא נפצע בניסיון הזה,
וקפצו עליו, ופה, והצילו אותו.
ותוך כדי הטיפול,
הוא כל כך התפעל מה...
יש כל כך הרבה אנשים, אכפת להם ממנו.
הוא מגיע לבית חולים, אז במצב חירום, כולם קופצים עליך.
אז כן, בדיוק.
זה גרם לו, אחרי שהוא הבריא, הוא התחיל, בשיקום כבר הוא התחיל,
הוא הצטרף לצוות הזה, לחלק אוכל, לחלק... פתאום הוא הבין את העונג בלתת, כי הוא חווה את זה על עצמו,
שהוא כבר התייאש, ופתאום
הוא ניצל בדרך נס בלתי זה, הוא קפץ איזה מקום ובדיוק עברה משאית עם מזרונים, כאילו,
הוא שבר את
האגן, אבל...
המקום הזה הביא אותו לאיזה שינוי טוטאלי שהוא בעצם התחיל לתת לחברה.
ואז...
עכשיו, לכולנו יש חוויות, אבל אתה כבר התייאשת מעצמך,
אתה כבר ויתרת על האירוע הזה שנקרא חיים, הזדכאת, זהו, באת לבקו,
חתמת, הזדכאת, אני כבר לא פה.
ופתאום הקדוש ברוך הוא אומר לך, תקשיב, אני לא גמרתי להגיד לך את מה שאני חושב על החיים שלך.
זו חוויה עמוקה של רחמי השם יתברך האינסופיים.
איך כתוב בתהילים? רחמיך רבים השם.
אינסופיים. בני אדם,
הרחמים שלנו מוגבלים, אנחנו מתייאשים, כבר אין סיכוי. הקדוש ברוך הוא, רחמיו לא מוגבלים.
זו חוויה עמוקה של אהבה.
המעבר
מפרק א' לפרק ב' הוא המעבר מתשובה מהירה לתשובה מאהבה.
כי זה מה שקורה כאן, בואו נראה.
וימען אדוני דג גדול לבלוע את יונה,
ויהי יונה בימי הדג שלושה ימים ושלושה לילות.
ויתפלל יונה אל אדוני אלוהיו ימי הדגה.
מתפלל?
למה הוא מתפלל?
תפיל הארץ זה רצון ליצור קשר. יונה, אתה בדיוק הפוך, אתה בדיוק,
בכיוון שלך זה מה?
זה לברוח מהקשר, אתה לא מעוניין.
כן, אבל אתה לא יכול לברוח מקשר של מישהו שכל כך אוהב אותך.
איך אפשר לדעת?
נכון?
אותה כל כך גדולה, שאני לא יכול להתנתק.
לא יכול להתנתק. תראו כמה גדול כוחה של אהבה.
מה התפילה של יונה?
ויאמר,
קראתי מצרה לי אל אדוני ויענני מבטן שאול שיבעתי שמעת קולי.
ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסובבני כל משברך וגלך עלי עברו.
ואני אמרתי, נגרשתי מנגד עיניך,
הוסיף להביט אליך על קודשך.
עפפוני מים עד נפש, תהום יסובבני, סוף.
על כל זה סוף, שעל כל זה סוף.
סוף חבוש לראשי,
לקצבי ערים ירדתי, הארץ בריחיה בעדי לעולם,
ותעל משחת חיי,
אדוני אלוהי.
בהתעטף עלי נפשי את אדוני זכרתי,
ותבוא אליך תפילתי אליך על קודשך,
משמרים אבלי שווא, חסדם יעזובו.
ואני,
ואני בכל תודה אזבחה לך,
אשר נדרתי אשלמה ישועת על אדוני,
ויאמר אדוני לדג ויכה את יונה על היבשה. בואו נעבור על התפילה הנפלאה הזאת, שהיא גם סגולה, כידוע, גדולה לידה.
אישה יושבת על המשבר, אז טוב שבעלה יגיד את ספר יונה,
כן?
בואו נראה.
יונה מתפלל.
קראתי מצרה לי על אדוני ויענני מבית אנשי אול שיבעתי שמעת קולי. זה כתוב בלשון עבר.
זה כבר קרה.
כלומר, תשובה מהיראה היא תשובה מסופקת.
אולי, איך קטרנו אותה? אולי,
אולי התעשת האלוהים, אולי.
זו תשובה מהיראה.
אבל תשובה מאהבה,
יונה אומר, זה כבר קרה, קראתי, ענני,
שמעת קולי, לא תשמע, תשמע קולי, רחוקי שלי, שמעת קולי.
למה?
כי כשאדם, כמו שאומרים, בואו שערה בתודה,
אדם מגיע אל המלך,
הוועדה מגיעה למלך לבקש דברים בשביל עצמו. אדוני המלך, אני צריך פעם. אדוני המלך אומר, שמע, לא יודע, תלך לוועדה, שיבדקו אם אתה ראוי או לא.
אבל אם מישהו מגיע, אדוני המלך, כן.
אני אומר לך, אני חייב שתיתן לי קונגו, ג'יפ,
נשק, וזה, מה קרה? יש לי איזו משימה מאוד חשובה בשבילך, אדוני המלך.
מאוד קשה, אני רוצה, אני רוצה לבצע אותה.
בשבילי?
אומר המלך,
תנו לו מיד.
חבר'ה, החוויה,
ההפסקה הזאת שמגיעים למילואים ואתה חותם על ציוד.
חותם על ציוד.
אתה מקבל היום ביסט, קרמית, משכסניות, נשק, רצועה לנשק,
טריג'יגון, כוונת, קסדה טקטית, מדהים טקטי, כל הציוד שאתה הולך איתו זה של 50 אלף שקל רק עליך.
קח, תחתום, קח גם את זה, כן, גם את זה.
מה קרה?
חבר'ה, ראיתם? קיבלתי ציוד 50 אלף שקל.
לא אתה קיבלת ציוד, העם ישראל נותן לך ציוד שתילחם עבורו.
אז אתה חותם.
זה מיד, לא שואלים שאלות. כאילו, באת, אז אתה מראה את הצו גיוס, קח.
רגע, ולך תחתום גם על העמר.
ותחתום גם על הטנק, ועל המאגים, ועל הכ... ציוד במאות אלפי שקלים אתה חתום עליו.
כי אתה עכשיו, בשאלה כלל, לא נתחיל לגעת, בודקים אותך, ראוי, לא ראוי, מי אתה, מה אתה, הדברים האלה עולים המון כסף.
אז יונה,
בחוויה של האהבה,
שהוא כבר ויתר על החיים, והקדוש ברוך הוא אסף אותו ברחמה, הוא אמר לו, אתה לא,
עוד לא גמרת את השליחות שלך בעולם, אני לא מוותר לך. אתם יודעים, אחד הסלוגנים בחינוך מיוחד, אני לא מוותר לך, כי אני לא מוותר עליך.
הכי קל זה לוותר על מישהו, להגיד, אני מוותר עליו, יאללה, יהיה בלעדיו.
הקדוש ברוך הוא לא מוותר על אף אחד.
גם לא על יונה, שברח ממנה, הקדוש ברוך הוא לא מוותר עליו, אוסף אותו, בחסדו.
אז ככה וכו'.
ותשליכני מצולה בלבב ימים, ונהר יסובבני,
כל משבריך וגליך עלי עברו.
יונה מתאר את אורח הים, את המצוקה וכו',
ואני אמרתי, אומר יונה,
נגרשתי מנגד עיניך.
יונה אמר, אני אמרתי לעצמי, בטח אחרי שככה אכזבתי אותך,
ובגדתי בשליחות שלי,
ולא רציתי ללכת, זהו, שאתה תתייאש ממני.
ככה אני אמרתי.
אבל אני רואה שאתה, הקדוש ברוך הוא,
רחמיך הם אינסופיים.
אני אמרתי, נגרשתי מנגד עיניך,
אך מציבך,
הוסיף להביט אליך על קודשך.
תגידו, אם מישהו היה פוגע בכם והיה בא לבקש סליחה פעם אחת,
הייתם סולחים לו.
בסדר, עושה אותו דבר, בבקש פעם, מה? הייתם סולחים. פעם רביעית, מה?
עושה לי טובה,
תחפש חברים שלך,
תשחרר לי את הזה, עזוב, אתה לא רציני.
אנחנו עושים את זה כל שנה, באים ביום כיפור.
לא אמרנו יחטא וישוב.
אמרנו,
באמת, אנחנו יותר לא נעשה את זה, אבל מה? עשינו.
באים ביום כיפור זה, עבירות שהתוודע עליהן ביום הכיפורים,
שהאווה מתוודה על יום כיפורים זה.
הקדוש ברוך הוא מוחל לנו,
מרחם עלינו, רחמה בין-סופיים,
שתבח שמו.
נכון?
אז הוא אומר, אני אמרתי,
נגרשתי מנגד עיניך,
אך אוסיף להביט אליך קודשך. הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא מוותר עליך, תוסיף.
עפפוני מים עד נפש, תהום יסובבני סוף חבוש לראשי. עכשיו,
תקראו את זה לא רק בתיאור זיאולוגי,
שיונה טובע בתוך המים,
אלא גם בתור תיאור נפשי.
הרבה פעמים התיאור הנפשי של האדם השוקע בעצמו עד, חלילה, לכלל אובדנות,
מתואר כמו אדם שטובע.
הרי איך אדם טובע? לא עלינו כן, שאף אחד לא יטבע.
מי שכאן זה אדם טובע הוא בהתחלה נסחף בים.
אז הוא נלחם בגליל, נלחם, מנסה לחתור.
אתם יודעים שמי שנסחף בים, אז אחת הטעויות, אנשים נלחצים, ובצדק.
אם אדם נכנס לתוך מערבולת, זה קשה מאוד לצאת.
הים חזק מכולנו.
כן, היה איזה מערבולת איזה.
אפשר לצאת, אם אדם נכנס, נותן למערבולת לסחוב אותו למטה, ואז למטה הוא מצליח לצאת, וזה קשה מאוד.
אבל אם אדם רק נסחף,
והים סוחף אותו, יש גלים שחוזרים,
אז ההוראה היא לסחוט הצידה,
צא מהזרם שהולך ככה, יש גלים הולכים ככה, ואז זרם חוזר.
אל תנסה לסחוט פה, לא תצליח, הים יותר חזק ממך.
תסחף הצידה ותתן לים לסחוב אותו, אבל אנשים נלחצים,
לא מצליחים.
נלחצים, נלחצים, נלחצים, ושוחים נגד הזרם. בשלב מסוים, מה קורה?
נגמר להם הכוח.
ואז הם, חלילה,
שוקים וטובים.
נגמר הכוח.
אז יונה מתאר כאן,
אז לכן, סליחה, התיאור של אדם שבסוף נגמר לו הכוח.
אנשים שהתמודדו, המון שנים.
היה איזה זמר מפורסם, כן?
בלשן. אדם מאוד טוב, אדם מאוד ערכי, מוסרי וכל זה.
התמודד עם כאבים מאוד מאוד קשים, היה לו כאבים פיזיים פשוט, כאבים שיגעו אותו, ופעם בסדר, הוא לא צריך להחזיק מעמד בדבר הזה. לא סתם חזל דנים, כל מי שנוצל את נפשו, דנים אותו כאנוס.
כי לפעמים הכאב הבלתי פוסק שלא עוזב אותך.
אז אדם מנסה להחזיק, להחזיק, בשלב מסוים הוא אומר, אני לא יכול יותר, הוא מרפא את האחיזה בחיים וזהו.
אז הדימוי למי שרוצה לאבד את חייו כמו יעונה, הוא בעצם דימוי לטובע.
אז זה מה שהוא אומר.
הפכו לי מים עד נפש, תהום מסובבייני סוף כבוש לראשי,
סוף כבוש לראשי, סוף כבוש לראשי.
אז הוא הגיע הסוף,
לקצבי הרים ירדתי,
הארץ בריחיה בעדי לעולם. הוא רואה את הארץ,
את הים,
סוגר עליו.
סוגר כמו אדם,
כן, כמו נפטר,
סותמים את הגולל, את הקבר.
הוא נפטר, הוא לא רואה,
אבל אם הוא מביא עם זה, פתאום הוא רואה שסוגרים לו, אה, אני עוד פה, אני עוד חי.
אתם יודעים שבעת העתיקה, לפני שידעו לקבוע המוות בצורה ודאית,
אז בבתי העלמין, גם של גויים וגם של יהודים, היו מחברים פעמון, חבל עם פעמון לקבל.
אה?
לרגל, שאם בטעות הוא רק איבד את ההכרה בצורה עמוקה ולא שמנו לב, הוא טועה.
יש שומר בית הקברות, על מה אתה שומר? שומר בית הקברות, זה מה שאומרים. אז מישהו קם לתחייה.
אז כן.
היו דברים כאלה, חברים, היו דברים שקרא את הספר של אמונה אלון,
ותכתבו אהובתנו,
זה מבוסס על סיפור אמיתי של תינוק,
שחשבו שהוא נרצח בפרעות תרפ״ט וכבר היה בחדר קירור,
כל המשפחה שלו נרצחה.
והוא, זה, ופתאום שמעו בכי.
נדבר שהוא חי, והוא...
אז אומר יונה, עפפוני מים עד נפש, תהומי סבבני,
סוף חבוש לראשי,
לקצבי ערים ירדתי, הארץ ברכה בעדי לעולם, ותעל נישחת חיי, אדוני אלוהי.
אני כבר רציתי להשחית את החיים שלי,
אומר יונה. מי העלה אותי?
הקדוש ברוך הוא שלח יד והעלה.
ולכן, ואתה על משחת חיי,
היה צריך להיות כתוב, השם אלוהים,
אבל מה כתוב אתה, אדוני אלוהי.
זה אישי.
יונה מרגיש שהקדוש ברוך הוא טיפל בו אישית.
כל אחד מאיתנו שננסה רגע לחשוב.
כמה פעמים חווינו את הקדוש ברוך הוא שנגע בנו אישית,
שליטף אותנו, שהושיע אותנו, שהציל אותנו,
ברך אותנו.
הנגיעה הזאת היא חוויה של אהבה אינסופית.
אהבה אינסופית. אז יונה,
אפשר ל... מה שלא עזר היראה,
מה שלא עזר ה... זה, עוזר את האהבה.
הקדוש ברוך הוא אומר, איך אני אשפיע על יונה שילך לשליחות?
אני אגלה לו אהבתנו.
איך אומרים
בשיר הזה?
תודיע לכל אהבתנו.
תודיע לכל אהבתנו.
מה יקרה שהקדוש ברוך הוא יפתח את כל הזה ויראה לנו כמה הוא אוהב אותנו?
וואו, משכני אחר כך נרוצה.
אז יונה חווה את זה.
הוא כבר
השחית את חייו,
ואתה על משחת חיי,
והקב' הוא תפס אותו ורימ אותו.
ולכן הקב' הוא לא אדוני אלוהים כללי,
אלא אדוני אלוהי.
אני ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים.
רבי מנחמן אומר, אני ידעתי.
הוא אמר את זה, אני חוויתי את זה.
כל אחד צריך להגיד על עצמו, אני ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים. תסתכל ולראות באיזה מקומות הקב' פגש כל אחד ואחד מאיתנו.
ולהתמלא באהבה לקב' הוא, השתבח שמו.
והתעטף עלי נפשי את אדוני זכרתי.
מה קורה כשאדם עצוב,
יש לו רגעים קשים.
But when I'm down and feeling blue.
היה פעם שיר כזה, כן.
אז אומר יונה, אפשר לעשות את הכל מיני, יש כאלה שכשעצוב להם אז הם בורחים.
לוקחים איזה חומר, לוקחים איזה משהו, בורחים מהחיים.
יונה מגדל לנו כאן סוד. בהתעטף עלי נפשי,
התעטף זה התכנסות,
כן, כמו העטופים ליעקב,
בהתעטף עלי נפשי את אדוני זכרתי.
אני נזכר בחסדים שעשה איתי הקדוש ברוך הוא בחסד הזה.
כל החסדים שליווה אותנו, השם יתברך, נכון? כמו המשל הזה, אתם מכירים את המשל, המשל נאה, נכון?
של אחד שהלך על חוף הים וראה לידו עקבות. אז אמר, מי זה עקבות על ידי?
אז הכדור יחם אומר לו, זה אני, אני ליוויתי אותך, ממי שהיית קטן.
ואז הוא רואה שבמקומות שהיה לו הכי קשה, הוא רואה רק זוג עקבות אחד.
אז מה קרה? למה שהיה לי קשה, השרת אותי לבד? הוא אומר, לא השרת אותך לבד.
הרמתי אותך על הכתפיים.
העקבות שאתה רואה זה העקבות שלי,
אומר הקדוש ברוך הוא. נשאתי אותך על כפיים, לבד לא היית מצליח.
מכיר את המשל הזה?
מה זה, משל על הפנים, זה מהתנועות נוער.
אבל אתה נראה לי היית,
בני יוסף היידה בית.
אתה יודע, יש לדעת ויש לך חוות. מה, אתה לא יודע שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך?
לא.
קודם כל זה לא אתה, אולי זה אני.
אל תגיד עליי.
אבל עדיין, עדיין, אנחנו לומדים את זה.
יש בין לדעת לבין לחוות.
כולם יודעים שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.
אתה חווה את זה.
עכשיו אנחנו ברוך השם בין חתונות של ילדים. אז חתונה זה, בין האירועים המשפחתיים, בין ההסמכות המשפחתיות,
יש לידות, יש בר מצווה, יש משהו בחתונה
שצד אחד זה אירוע, יש בו צד של חיבור שתי משפחות. אז תמיד כשאתה בא לחבר דברים, אז צריך שזה יהיה מדויק וצריך להתאים את זה כמו שצריך. זה לא, בר מצווה אתה עושה עם עצמך, אין בעיה.
אבל מצד שני, תחושת החסד האלוקית היא הכי גדולה.
כי זה כאילו איזה פלא כזה, שפתאום שני אנשים שהם עד לפני דקה לא הכירו אחד את השני, פתאום מקימים בית, וההוא הגיע משם, והיא הגיעה משם, והם זה.
אתה אומר, אז רק הקדוש ברוך הוא, אלוהים משיב יחידים בית, אז זה לא, רק הקדוש ברוך הוא עושה את זה. זו חוויה עמוקה.
אם אתה שואל אותי מה החוויה העמוקה, כשיצאתי מהחופה של הבת שלנו,
זה שבועיים, אהבה של השם התברגשתי,
אני נמצא בתוך מקווה של אהבה, שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, אהבת אינסוף.
אותנו, את המשפחות, את הזוגות, את כל עם ישראל.
זה חוויה, חוויה נפשית.
אז זה יושב לבין לדעת לבין להרגיש לבין לחוות. אז יונה עכשיו חווה את האהבה האלוקית ברמה הכי עמוקה, הוא כבר הזדקה על החיים, הוא כבר לא רוצה.
הקודם כל אמרנו, אני, אני, האהבה שלי אליך היא יותר גדולה מאהבה שאת אוהב את עצמך, אני לא מבטל לך.
ובהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי,
ותבוא אליך תפילתי, לאן?
אליך על קודשיך.
כשאדם מתפלל מתוך אהבה להשם יתברך,
זו תפילה שבוקעת רקיעים. כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה,
שערי הונאה, שערי דמעה, אם אדם מזיל דמעה.
מה אומר רבנו הארי? רבנו הארי אומר, כתוב בהלכה לא לבכות בראש השנה.
אבל רבנו הארי אומר, אבל מי שלא בוכה, מה פעם?
זה לא טוב.
כתוב בהלכה.
כתוב בהלכה אדם לא יעורר את עצמו לבכי מתוך צער, אבל בכי של געגוע,
בכי של שמחה, בכי של הודייה.
זה כן, זה אומר רבנו הארי, זה סימן יפה אם האדם מתעורר בבכי
בראש השנה, וגם מתי אתה מתעורר בבכי?
זו גם שאלה, בסדר?
אז מה?
כן.
בהתעטף עלי, אין היום מה לדון את עם ישראל אחרי השנה הזאת, כל עם ישראל, רק זכאים כולם, ברוך השם, זה כל כך הרבה זכויות.
בהתעטף עלי נפשי את אדוני זכרתי,
ותבוא אליך תפילתי אליך קודשך. משמרים אבלי שעה, וחסדם יעזובו.
מישהו בנוי על איזה דברים של העולם הזה.
הנאות כאלה ואחרות, תאוות כאלה ואחרות, עניינים, כסף, זה לא מחזיק מעמד במשבר. אם אדם עצוב ויש לו צער, לא יעזור לו כל ההון שבעולם.
לא יעזור לו.
עכשיו, אם הוא חסר משמעות, מה אתה נותן לו כסף?
הוא דוכא.
את הדברים הכי הכי משמעותיים, אי אפשר להשיג עם כסף.
נכון, אתה לא יכול להשיג שמחה עם כסף, לא זוגיות עם כסף.
אפשר ללכת לזנות, אבל זוגיות אי אפשר להשיג עם כסף.
לא אי אפשר להשיג אהבה עם כסף, אי אפשר להשיג משמעות, אי אפשר.
כסף זה כלי אדיר.
כלי אדיר.
אבל הוא לא הדבר בעצמו.
הוא,
דרך הכסף אתה כוסף למה שנמצא מאחוריו.
לאפשרות שהכסף מביא איתו.
אבל מי שבנוי על הדבר הזה,
זה אבלי שווא.
חסדם יעזובו.
ואני בכל תודה אסבחה לך.
אם אני בנוי עליך, הקדוש ברוך הוא, אני איתך.
וכאן, מוריי ורבותיי, כמו שמשון הגיבור,
יונה מקבל על עצמו
מכוח האהבה את השליחות מחדש.
אז עכשיו, ליד האמת
מונחת אהבה. עכשיו, זה לא שיונה עכשיו נהפך לנביא האהבה, הוא לא יונה עכשיו אל אישה הנביא,
רק נשיאים. עדיין האמת, הוא עדיין יונה בן אמיתי,
האמת קיימת,
נוכחת, לפני כן הוא היה רק אמת.
עכשיו, ליד האמת מה יש?
אהבה.
אמת ואהבה, אמת ואמונה.
לפני כן יונה היה רק בן אמיתי, מה שלא אמיתי, לא לוקח.
עכשיו ליד האמת הוא פתאום קיבל עוד איזה תכונה,
חווה את האהבה עצמה של השם מתברך ליד,
ולכן מהמקום הזה של האהבה הוא מקבל,
הוא מקבל את השליחות מחדש, בסדר?
ואני בכל תודה אסבכה לך,
אשר נדרתי השלם, איזה נדר הוא נדר יונה?
מה שכולנו נדרנו כשיצאנו מבטן ממנו, משביעים אותו,
תהיי צדיק ואל תהיי רשע, כלומר משביעים אותך על השליחות,
באת לעולם, אתה נביא, יש לך שליחות, יש לך תפקיד,
תמלא, תבצע אותו.
בטרם תצא מבטן,
ובטרם תצורך,
בטרם אצלך באמת עם דעתיך נביא
אל הגויים לדעתיך. מי אמר את זה למי?
הקב' אמר לי ירמיה. יפה, אז זה השליחות שלך.
מה זה? לא הבנתי.
יכול להיות שזו בדיחה שלא הבנתי.
בהמשך.
לא הבנתי את זה. סליחה, את השאלה.
כל כך הוא הבין, כל כך הוא חווה את האהבה של השם יתברך, שהוא מסכים לקבל על עצמו מחדש להיות עבד של הקב' מכוח האהבה.
לא תנאי.
אני בכל תודה אסביר לך, אשר נדרתי השלם הישועת על אדוני.
זהו,
אני נדרתי, אני מוכן לשנות, ישועת ה... הקדוש ברוך הוא הושיע עוד, ישועת ה...
ישועת הלהשם, הקדוש ברוך הוא נתן לי ישועה.
למה הוא נתן לי את הישועה הזאת?
כדי שאני אתן את חיי להשם.
אני משיב לו, מה אשיב לך? כמו חנה, אנחנו קוראים אותה הפטרת חנה,
קוראים אותה בראש שנה, זה גם כן חלק מהעניין.
מה חנה?
חנה קיבלה ילד, עכשיו מה כדי ללטף את ה... קיבלה ילד, והיא משאילה אותו להשם. קיבלתי את הילד כדי שהוא ימלא איזשהו
שליחות וייעוד בעולם.
אז לכן,
משמרים אבלי שווא,
נוסדם יעזובו,
ואני בכל תודה אשר שבחה לך,
אשר נדרתי השלמה ישועת על אדוניי.
כה נשימה,
ויאמר אדוני לדג,
ויכה את יונאי ללילה בשער.
על החדשה.
תשובה מאהבה על החדשה.
עכשיו, הקב' ברוך הוא עושה עוד משהו,
וכיוון שזה אהבה, אז האהבה היא הדדית.
הוא מוריד קצת את הרף
האתגרי ליונה.
יהיה לו יותר קל.
וידבר אדוני אל יונה שנית לאמור, קום לך אל ננביא העיר הגדולה
וקרא אליה את הקריה אשר אנכי דובר אליך.
תשבו בין הפסוק הזה בתחילת פרק ג' לפסוק בתחילת פרק א', ותגידו לי מה ההבדלים ביניהם.
יפה. בפרק א' כתוב כי עלתה רעתם לפניי, כלומר, העסק גמור.
רעתם.
ופה, כתוב ברוך הוא אומר, לא, לא עלתה רעתם.
כאילו, זה טיפה פחות מאיים, ויש עוד הבדל, מה?
מה ההבדל?
יש פעם רכבת. לא.
אליה ואליה.
קרא עליה וקרא אליה.
קרא עליה זה להגיד, וואה, עליכם.
הלך עליכם.
אתה מדבר עליהם, לא אליהם.
קרא אליה, דבר אליהם.
יש להם תיקון.
הקב'ה התכוון לזה גם לפני כן.
אבל יונת זה היה קשה.
אני אקל עליך, תדע לך,
שולח אותך למלאכת תיקון,
הכל בסדר.
אז יש פה איזה ריכוך מסוים,
התרככות מסוימת
של שליחותו של יונה אל ננבה.
טוב,
בואו נתקדם עוד טיפה, יש לנו זמן.
ויהי דבר אדוני אל יונה שנית לאמור, קום לך אל ננבה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנוכי דובר אליה.
ויקום יונה ויהי לך אל ננבה כדבר אדוני,
וננבה את העיר גדולה לאלוהים מהלך
שלושת ימים.
עיר גדולה לאלוהים.
עיר, לא כתוב עיר גדולה,
כתוב עיר גדולה לאלוהים.
למה?
זה ילך ויתברר בהמשך.
אם אנחנו שואלים את עצמנו מה הדבר המרכזי שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם,
בעולם שאנחנו נמצאים,
התשובה היא חיים.
הוא ברא חיים.
כל צורת חיים
יקרה בעיניו.
כתוב בשם רבנו הארי,
שבעשרת אמת תשובה, אדם צריך להיזהר גם לא להרוג זבוב.
גם לא לדרוך על נמלה.
צורת חיים, בכלל לא ברור עם מי, יש לה נפש, אין לה נפש,
נפש חלשה, אין לה רגשות, יש לה רגשות,
בעלי חיים יונקים, יש להם סוג של רגשות נקרא לזה.
אבל אני אומר,
עזוב,
אל תיגע.
ברכב אמר כל מעשר.
אבל בוודאי שזו עיר גדולה,
זו עיר גדולה לאלוהים.
יש פה תנועות חיים גדולות מאוד, זה, הקדוש ברוך הוא עשה את זה.
את הרצונות, את היוזמות וכולי.
ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום בננבי נאפחת.
אני רק רוצה להסביר, ברשותכם,
מה הכוונה כאן.
אפשרות אחת להגיד שבעוד ארבעים יום יקרה לננבי מה שקרה לסדום.
ירד מהשמיים אש וגופרית
וחסלו אותה עד היסוד.
או רעידת אדמה, וואטאבר, לא משנה מה,
אבל זה יקרה בדיוק בעוד ארבעים יום,
וזו אפשרות אחת, היא לגיטימית לגמרי.
הרוב הפרשאים הולכים בדרך הזאת.
אני רוצה לטעון אפשרות נוספת.
יש גבול מסוים שממנו ואילך נוצרת מסה קריטית שמקום מתפרק מבפנים.
כלומר, אם עכשיו פה בירושלים יש גנב,
אני מתקשר למשטרה,
יש פה גנב,
המשטרה תבוא, תטפל בו, אז אני רגוע.
הגנב היום גנב, אבל מחר הוא לא יגנוב.
אבל אם יש גנב,
אני מתקשר למשטרה, המשטרה אומרת לי, אין לנו כוח אדם, אז אני אומר אותו, אני צריך לטפל בזה בעצמי, אז אני אנעל.
אבל אם אני מתקשר למשטרה,
ובעצם התברר לי שהגנב הוא בעצם מהמשטרה,
אז מה אני אומר?
אוקיי, פה אין דין ואין דיין, אז אני חייב לגנוב בחזרה.
אז והוא, והוא, והוא, בשלב מסוים
נוצרת איזו מסה קריטית שהמקום נהפך.
המקום נהפך.
עכשיו,
יש לזה דוגמאות רבות בהיסטוריה של מקומות
שעברו מסה קריטית והתפרקו מבפנים.
רומא,
האימפריה הרומאית התפרקה מבפנים על ידי מרד עבדים.
אתה לוקח עבדים, עוד עבדים, עוד עבדים, לוקח מהם זכויות.
בסוף יש מיליוני עבדים חסרי זכויות, ויום אחד הם קמים, הם מפרקים את המקומות האלה מבפנים.
עכשיו, נדמה לי, זה קורה באל-סלוודור.
נדמה לי, זה המקום?
או באקוודור, או באל-סלוודור, אחד משתיהם?
יש שם ארגוני פשע שפשוט כאילו פירקו את המדינה. המדינה הכריזה עליהם מלחמה. פשוט מלחמה!
פתחו בתי כלא, הביאו את הצבא, עצרו אותם באלפים, רואים אותם כזה צמודים אחד לשני, עם קעקועים וזה, הורגים, כאילו, זהו.
כי כבר, זה פירק את המדינה.
זה פשוט פירק את המדינה, אתה לא יכול ללכת, כלום, אין שום ביטחון, שום דבר.
אז יכול להיות שנהפכת,
זה פשוט באופן שבו אתם מתנהלים, בגזל, ברצח, בהונאה וכל הדברים האלה. עוד רגע,
סדרי השלטון שמקיימים בן אדם
לא יתקיימו כאן.
אתם יודעים, השנה הייתי בניו יורק, שבוע,
פעם שנייה, אז היה לי טיפה יותר זמן להתבונן.
עיר עצומה, ניו יורק, זה כרך גדול, מנהטן.
קוראים לזה מנחטן, ככה קוראים לזה.
והכל שם
מתנהל
לפי הכללים בדקדוק מטורף.
אף אחד שם לא סוטה מהכלל במילימטר.
כל משאית שעוצרת שם לזה, היא תעצור, היא תשים שם כזה עמודים וכזה זה.
ניסינו ללכת לראות את ה-ground zero, את ה... זה, איפה שהיה, את ארסון התאומים.
נסענו מוקדם בבוקר, נסענו לשם,
הגענו בשבע וחצי,
בבוקר.
לראות את האנדרטה, זה מקום מאוד מרשים.
רבלים מסביב, המקום נפתח בשמונה.
עכשיו אנחנו נהרנו, זה היה היום שצריכו לחזור.
אז אמרתי, טוב, שמונה, מה אנחנו עכשיו חכמים? בואו ניכנס.
רק מסתכלים, זה אנדרטה כזאת.
באים להיכנס,
אבל זה אותו נושא על לב שאף אחד לא מעז להיכנס.
כאילו, החבלים,
כל מי שעובר זה כזה, כיכר כזה, כולם מקיפים, אף אחד לא מקצר דרך.
אני מרגיש פתאום לא נעים, ואתה רגע, אתה, ואתה... אמרתי, טוב, בואי רגע נחכה, נראה מה יקרה.
אמרתי, תקשיבי, זה האמריקאים, בשמונה בדיוק החבלים ייפלו.
בשמונה, פקח,
כל החבלים ייפלו. עכשיו, למה?
זו עיר עם כל כך הרבה אנשים,
יש שם איזה שבעה מיליון בני אדם רק בעיר הזאת.
מספיק שכל אחד יעשה משהו קטן, לא כמו שצריך,
העסק גמור, קטסטרופה.
אז הכל שם לפי החוקים, לפי הכללים, הכל מאוד מהודק. אחרת,
תוך שנייה המקום הזה קורס.
תוך שנייה נהיה מלא הומלסים, מלא בלאגן, זה יתפרק. אז מאוד מקפידים שם על הכללים, בגלל המסה הזו.
אז זה מה שקורה כאן.
אז יכול להיות שננווה נאפחת זה עוד בדרך מופת ונס, כמו שכבר קרה בתנ״ך, או בדרך
הגיונית שמקום מסוים שגוזל וכו' וכו', בשלב מסוים הוא מתחיל להתפרק מבפנים.
מה השור הזה?
כן.
ויאמינו, בוא נסיים, ויאמינו אנשי נינווה באלוהים, ויקראו צום, וילבשו שקים מגד עולם ועד קטענם, ויגע הדבר אל מלך נינווה ויעכו מכיסו ועוור עד דרתו מעליו, ואחד שק וישב על האפר.
מעולה, נינווה חוזרת בתשובה, הכל מצוין, אנחנו נקראת הפי אנד, הדברים ילכו ויסתבכו, ונראה את זה בעזרת השם
בשבוע הבא חזק וברוך.
