יאללה, מעולה.
אנחנו כאן ביום ראשון, תמיד לומדים תנ״ך, ואנחנו באמצע ספר שמואל.
אנחנו באמצע ספר שמואל, אני זוכר.
ואנחנו בדיוק לפני המלחמה של שאול בפלישתים.
אבל בחודש אלול אנחנו עוסקים בענייני תשובה,
ולכן יהיה לנו איזו הפסקה קצרה משמואל, אנחנו נחזור לזה על חורף, אנחנו נלמד תנ״ך, כמובן, תנ״ך, אבל
נעסוק בענייני תשובה ונלמד את ספר יונה,
בעזרת השם,
ספר יונה.
אז נתחיל היום, יהיה לנו,
אני חושב שאנחנו נספיק ארבעה שיעורים עד יום כיפור,
בעזרת השם,
וככה נוכל להקיף את הספר הזה היטב.
ספר יונה,
קוראים אותו באחד מרגעי השיא של כל התהליך הזה שמתחיל מראש חודש אלול,
והולך ומתעצם בקצב הולך ומתגבר,
תפילת מנחה של יום הכיפורים,
שזה עוד רגע תפילת נעילה,
עוד רגע,
מפיקים להגיד המלך הקדוש, זה בעצם איזה מעבר, איזה מהפך, כי ביום כיפורים חודש תשרי נהפך לחודש שמח, מיומים נוראים נהפך לימי שמחה.
והמשנה ברורה אומר,
בסעיף הזה שם,
בסימן שמדבר על קריאת ספר יונה במנחה,
הוא אומר שם הערה מאוד מאוד חשובה,
וגם אפילו קצת מפתיעה,
למה קוראים ספר יונה,
מה הסיבה שקוראים ספר יונה בכלל ביום כיפור,
מה הטעם.
אז אפשר להגיד שבספר יונה יש הרבה מאוד, יש גם תפילה ויש תשובה,
יש מעגלי תשובה רבים בספר יונה, שאנחנו נראה אותם,
יש תשובה מהירה, יש תשובה מאהבה, יש כל מיני סוגים של תשובות.
אבל המשנה ברורה אומרת טעם אחר.
הוא אומר, קוראים, וזה טעם נפלא בעיניי, קוראים ספר יונה במנחה כדי שאדם ידע שהוא לא יכול לברוח מהשליחות שלו.
יש לך שליחות,
ומטילים עליך שליחות,
אתה לא יכול לברוח ממנה.
ירדפו אחריך,
שליחות תרדוף אחריך.
וזה מאוד חשוב, כי כמו שדיברנו הרבה פעמים,
החיים שלנו זה לא רק מצוות ועבירות,
חשוב מאוד מצוות ועבירות, אבל
יש כאן משהו שהוא יותר רחב,
וזה מה השליחות שלך בחיים, למה באת?
לך עוד תמצא, או כאן, כאן יש כיסאות, כאן.
למה באת לעולם, מה התכלית, מה הייעוד שלך, מה...
וליונה יש שליחות, אנחנו נדבר על השליחות, והוא ניסה לברוח מהשליחות הזאת בצורה כזו או אחרת,
ולא נתנו לו, הקב' לא ויתר לו, לא נתנו לו לברוח מהשליחות.
וזה לימוד גדול. רגע לפני שאנחנו יוצאים מיום הכיפורים,
וקיבלנו את המתנה הגדולה, מה המתנה הגדולה?
הכפרה. הקב' אמר לנו, חבר'ה,
כל העבירות שלכם, עשיתם וידוי וכל זה, מחוק,
מחוק, מחוק, לא מחוק, ואני יכול להסתכל מה היה כתוב.
אין, מחיתי,
תהי כאב פשעיך וכענן חטאותיך, כמו שהענן שמגיעה הרוח, לא נשאר כלום, אתה לא רואה שהיה עננים,
שמיים נקיים לגמרי,
ככה הכל נקי, לוח נקי לחלוטין. למה?
מה התכלית של זה? מה הסיבה?
סתם שנוכל להמשיך לחגוג?
לא.
זה נועד להוריד מהגב שלנו משקל עודף
שיפריע לנו להמשיך ולמלא את השליחות שלשמה באנו לעולם. אם אדם עסוק בשליחות שלו,
מדי פעם הוא נכשל,
מדי פעם הוא נופל,
מדי פעם הוא לא מצליח,
אומר הקדוש ברוך הוא, בוא ניקח את כל חוסר ההצלחות,
נמחק אותן, תמשיך קדימה לעבוד.
אם אדם לוקח את הכפרה ולא עושה איתה כלום, אז
לא משתמש בה, נאמר כך,
למילוי השליחות,
אז אם כן, למה זה אנוכי?
אני זוכר הייתי בכיתה יא, הגיע הרב עובדיה לפתח תקווה.
זה היה, כיתה יא, אז זה התשמ״ט.
הגיע פתח תקווה, באלול.
אז הלכתי לשמור אותה.
דיבר בכיכר העירייה.
הרב עובדיה מנהיגיה, מי לא, הלכתי לשמוע אותו בכיתה יד א', אני זוכר מה הוא אמר,
אז הוא אמר,
הוא אומר, עושים וידוי, ביום כיפור, עושים וידוי.
אז הוא אומר, וידוי צריך להיות באמת,
אדם באמת מתחרט ורוצה לתקן הדרכה ולמלא את השליחות שלו,
ולא ככה סתם. אז הוא נותן משל,
ואחד כן, אחד
הלך לקנות קמח,
אתן לכן ואני.
הוא אומר לו, אדוני, אני צריך עשרה קילו קמח.
הוא אומר לו, תפאדלי, פה יש לך שק, תמלא.
הוא ממלא,
הוא אומר לו, סליחה, אבל נכנס פה רק תשעה קילו, לא עשר.
אומר לו, אחרי ואני זוז, זוז,
לוקח את השק, נותן ככה מכות מהצדדים,
הקמח יורד, אומר לו, בבקשה, אדוני, הנה, יש לך פה מקום לעוד קמח.
הוא אומר, ככה, יש אנשים,
עשו עבירות, הגיעו להם עד למעלה.
מגיע, הורסים וידוי,
העבירות ירדות, נהיה המקום לעבירות חדשות.
זה לא ככה לעשות.
וידוי אמיתי, וידוי זה, בסדר.
אז זה העניין.
זה העניין.
אז זו תובנה מדהימה.
רגע לפני שיוצאים מיום הכיפורים,
וקיבלנו את המתנה ביד, המתנה היא כפרת העוונות, באמת יתכפר לאדם. אתם יודעים, עשיתי פעם איזה חשבון כזה,
סתם, נגיד שאדם נפטר בגיל 120 במוצאי יום כיפור.
על מה דנים אותו בשמיים?
אין לו עבירות.
התכפר לו.
בן אדם למקום, אין לו עבירות בכלל, נכון?
אנחנו מאמינים, מאמינים בבן אדם לא מאמינים, שיום כיפורי מכפר,
עבירות בן אדם על המקום.
מכפר,
לפי כל התנאים.
עבירות בן אדם לחברו, הוא בן מאה עשרים, הוא כבר מזמן הפסיק להרגיז זה,
הוא ביקש להגיד לך מה שצריך.
אז הוא מגיע לשמיים, ישר גן עדן, אז על מה דנים אותו?
דנים אותו על השליחות.
בסדר, לא קיימת עבירות, מצוין, לא עשית עבירות. קיימת מצוות, יישר כוח עצום.
שליחות עשית?
נשלחת לעולם עם כך וכך כישרונות, כך וכך יכולות, כך וכך דברים.
דברים. מילאת את שליחותך בעולם?
אפילו רבן יחנן בן זכאי, שהגמרא אומרת עליו, במסכת סוכה,
שלא הלך ארבע אמות, ולא תורה ולא תפילין,
ולא סך שיחה בתלמיהמה, והיה יודע את כל השיחת עפות קלים וכולי וכולי,
כשהוא נפטר, הוא אומר, אני לא יודע לאן לוקחים אותי לגנד ולגיהינום, או איך שזה יכול להיות?
השליחות שלו הייתה בזמן מאוד מורכב לעם ישראל, בזמן החורבן,
והוא לא יודע אם הוא לקח את ההחלטה הנכונה.
הוא לא יכול היה לקבל יותר,
אולי יכול היה להציל את בית המקדש ואת ירושלים כולה, והוא לא הציל,
כמו שאמר הרבי עקיבא,
משיב,
חכמים אחור בדעתם יסכן.
אז דנים את האדם על השליחות.
זו הסיבת קריאת ספר יונה, בסדר?
יפה. בואו נתחיל.
ויהי דבר אדוני אל יונה בן אמיתי לאמר,
קום לך אל ננבי העיר הגדולה וקרא עליה,
כי עלתה רעתם לפניי.
ויקום יונה לברוח תרשישה מלפני אדוני,
וירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה, וירד בא לבוא עם האם תרשישה מלפני אדוני.
אני אקרא עוד טיפה פסוקים. אדוני הטיל רוח גדולה אל הים, ויסע הר גדול בים, והאונייה חישבה להישבר. ויראו המלאכים ויזכו איש אל אלוהיו,
ויטילו את הכלים אשר באונייה אל הים, להקל מעליהם, ויעונה ירד אל ירכתי הספינה, וישכב וירדם.
ויקרב אליו רב החומל ויאמר לו,
בן אדם, זה מכאן, כן? מה לך נרדם?
קום קרא לאלוהיך!
לאדם עליכה נרדם, קום קרה, זה ממש הפסוק הזה.
אולי,
ראשית אלוהים עלינו ולנובד, ואמרו איש על רעהו ילכו ונפיל לגורלות ונדעה בשל למי הרעה הזאת לנו, ויפילו גורלות ויפול לגורל הלימה.
ואמרו אליו, וגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו,
מה מלאכתך מאין תבוא, מה ארצך ואין מזיעם עתה?
ויאמר אליהם, הבריא אנוכי ואת אדוני אלוהי השמיים אני ארא,
אשר עשה את הים ואת היבשה.
ויראו האנשים יראה גדולה,
ויאמרו אליו, מה זאת עשית?
כי ידוע האנשים, כי מלפני ה' הוא בורח, כי יגיד להם.
ויאמרו אליו, מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו, כי הים הולך וסוער?
ויאמר אליהם,
שעוני,
ועטילוני אל הים,
וישתוק הים מעליכם,
כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם.
ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכולו, כי הים הולך וסוער עליהם.
ויקראו אל אדוני ויאמרו, אנא אדוני,
אל נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי,
כי אתה אדוני כאשר חפצת עשית.
וישאו את יונה ויתילו אל הים ויערוד העמיזה אפו.
ויראו אנשים יראה גדולה את אדוני ויזבחו זבח לאדוני וידרו נדרים. זה הפרק הראשון.
טוב,
הדבר הראשון שמעניין אותנו, או שאנחנו שמים אליו לב,
זה שנינווה זה עיר של מי?
גויים.
גויים.
כלומר, הספר המרכזי שעוסק בתשובה בתנ״ך,
עוסק בכלל
בעיר של גויים.
מה זה אומר? הרב קוק נדבר על זה באורות התשובה,
שתשובה זה עניין אוניברסלי, לא רק יהודי וגם לא רק אישה, זה גם עניין אוניברסלי.
עניין אוניברסלי.
כן, עניין אוניברסלי. ש?
ננווה? לא, לא מכיר.
בסדר, זה עניין, תשובה זה עניין כללי, זה שייך לכל אדם שהוא בצלם אלוהים, כמובן למדרגות.
למדרגות.
אצל הגויים זה לקיים את שבע ממסדות בני נוח,
שזה כולל בתוכו סדרי משפט,
ואמונה, ולא לעבוד עבודה זרה, וכו' וכו'. אבל
התשובה היא לא קשורה רק לעם ישראל,
היא קשורה לאנושות כולה.
כל האנושות צריכה לחזור בתשובה, לתקן את דרכיה.
ויונה בן אמיתי נשלח אל העיר נינווה.
העיר נינווה זו עיר בירה אשורית,
וכאן יש מקום לשאול,
מה זכתה העיר נינווה
שיתקבל נביא
שיבוא להזהיר אותה?
שהיא הולכת בדרך לא טובה,
בדרך לא נכונה,
בדרך זה, מה,
מה, שזו זכות מיוחדת?
מה זכתה העיר ננבה?
ננבה מזכיר לי תמיד ניו יורק, כאילו נו-ניו-דו, נכון?
וכל זה. יונה וננבה, זה אותיות גם כן דומות.
מה זכתה העיר הזאתי?
זה ברור שאין עניין סתם לבזבז הקצאות,
כן?
לדוגמה, הקב'ה לא שלח לסדום
נביא שיגיד לנו, חבר'ה, עוד זה, מה זה? לא, סדום.
זו הייתה הוראה לביצוע.
הקדוש ברוך הוא הסתכל, אמר, המעשים שלהם רעים, אני גומר את הסיפור.
למה לא שלחתם את אברהם אבינו שידבר איתם וכל זה?
אז זה ברור שאתה לא שולח מישהו למקום שאין פוטנציאל הצלחה.
ובננווה יש פוטנציאל הצלחה.
אפשר להגיד שננווה נידונת כאן כשוגג ולא כמזיד.
אם אדם עשה משהו במזיד ובמקום הוא כבר זה, אז חסר סיכוי.
אבל כאן יש איזה אירוע שמצדיק.
על מה זה יושב?
על מה זה נשען?
אז חשוב להכיר את הרקע של עינווה.
הרקע הזה הוא מרומז בפסוקים בפרשת נוח.
נוח,
תפתחו רגע, יש לכם תנכים, כן?
בראשית פרק י',
בואו נתחיל דווקא מפרק יא', בסדר?
פרק יא',
בראשית.
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.
ויהי בנוסם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שינער וישבו שם, אזור
עיראק של היום.
כל האנושות מתנקזת שם, זה אחרי המבול.
ויום ראוי של רעהו, אבא נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה,
ותהי להם הלבנה לאוון והחמר היה להם לחומר. הם גילו המצאה טכנולוגית של יכולת ייצור לבנים בצורה תעשייתית.
אוקיי, מה נעשה עם הדבר הזה?
אפשר לעשות כל כך הרבה דברים,
אפשר לבנות בתים לחסרי, להומלסים,
אפשר לבנות בתי ספר, בתי תמחוי, לא יודע מה, מיליון דברים אפשר.
מה הם בוחרים לעשות?
בורג' חליפה.
עד היום,
זו תחרות
בין המדינות.
מי המגדל הכי גבוה? כיום זה בורג' חליפה בדובאי,
שראיתי אותו, כן, באמת גבוה מאוד
וכל זה, אבל כבר בסין הם עובדים על איזה מגדל אחר שיעקוף אותם, והאמירה היא ככה, אנחנו נעשה אחד.
והנה זה ג'ננה כזאת, מי יבנה את המגדל הכי גבוה?
במשך הרבה מאוד שנים בניו יורק,
במשך הרבה מאוד שנים החזיקה
בסיס למגדל הכי גבוה, היו שם חמישה בניינים כאלה.
ה-Empire State Building,
ואחרי זה ה-World Trade Center ועוד כל מיני כאלה, הבניינים הכי גבוהים,
תאומים עד שזה.
תמיד איזה, וגם כשאתה רוצה לעשות פיגוע, נכון? אז תעשו פיגוע על המגדלים, זה ביטוי כזה של...
אז במקום לבנות דברים, זהו, מגדל.
הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ. עכשיו אני אתרגם לכם בזה לשפה מודרנית.
בואו נבנה עיר
בתוך העיר מגדל ונעשה לנו שם ונמחק את מי?
לשמו של הקדוש ברוך הוא.
כשאדם נמצא וגר בסביבה חקלאית, יש פה כאלה שהם מושבניקים משהו,
הוא כל היום פוגש את השם יתברך, הוא רואה את הזריעה,
את הקצירה,
הוא רואה את הטבע שהקדוש ברוך הוא מנהל אותו, הוא לא, הוא מאמין על כוחו, בסדר?
הוא רואה את השם, אתה בונה עיר, זו ממלכה של בני אדם,
בני אדם מייצרים את כל הרעש מסביב, ובתוך העיר אתה עושה מגדל,
ומה יהיה שם העיר?
השם שלנו.
זה בעצם ניסיון הכפירה המאורגן הראשון
של האנושות להחליף את אלוהים באדם.
אין אלוהים בשמיים, מי האלוהים? האדם.
במקרה כאן האדם זה נמרוד, הוא הפרויקטור של כל האירוע הזה,
אחריו יהיו עוד הרבה נבוכדנצר,
וגם עד הדור שלנו,
סטלין, שמש העמים,
דמויות,
פסלים בכל מקום, תמונות, הוא לא יכול לטעות,
הוא כל הדברים כאלה. בני אדם שהפכו את עצמם לאלוהים. זה הניסיון הראשון.
היו כאלה שמשתחווים לפסלים,
היו כאלה שהשתחוו לבני אדם. פרעה, נכון?
קודם כבודו הזכיר את פרעה. גם פרעה עשה עצמו אלוהים,
חלק מהדבר היה שהוא אמר, הוא לא צריך שירותים.
הוא אלוהים.
ולכן הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,
לך לקראת פרעה.
השכם בבוקר, לך לקראת פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה,
וניצבת לקראתו.
להתייצב לקראתו זה לחסום לו את הדרך.
למה?
תערער אותו קצת, קצת איזה. עכשיו פרעה חייב לשירותים, הוא לחוץ, חבל לכם על הזמן מכל הכיוונים.
עומד שם בדרך משה רבנו,
והוא אומר לו, ויש לו שיעור כללי להגיד לו,
גמרא, נאמר בגמרא,
כתוב במשנה, אומר הרב קוק באורות התשובה, ופרעה, זה לא נעים, מתחילים רעשים כבר, וכל זה, זה... כאילו, הוא מבייש אותו, כי הוא יגיד לו, מה, מה קרה? לאן הרמת את האף שלך? מה, אתה בן אדם, אתה מסר בדם, אתה צריך שירותים כמו כולם. בוא, תהיה קטן,
תתבטל לפני מי שגדול, שזה האלוהים שברא אותך ואותי ואת כל כדור הארץ. נכון? זה ניסיון טיפה ככה ל...
אז הניסיון הראשון, לפני פרעה, לפני, לפני, לפני, מי הראשון?
נמרוד כאן.
ויאמרו, אבל נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים, ונעשה לנו שם,
פן נפוץ על פני כל הארץ.
ואז הקדוש ברוך הוא יורד, לראות את העיר ואת המגדל שם בנו בני האדם,
ויאמר אדוני אל עם אחד ושפה אחת לכולם,
וזה החילם לעשות, ואתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות,
ובלבלים אותם, וכן על זה הדרך.
טוב,
בכבוד, כבודו, יש פה כיסא,
ויש פה מקום, פה,
ברוך הבא.
אפשר גם שם לשבת, גם טוב.
טוב, האם כולם היו שותפים בחגיגה הזאת של המגלומניה המופרעת הזאת?
תהפכו דף אחד לאחור,
פרק י',
פסוק.
בוא נתחיל מההתחלה.
ואלה תולדות בני נח, שם חם ויפת, וייוולדו להם בנים אחר המבול. בני יפת, גומר ומגוג, גומר זה גרמניה.
מגוג, מדי, יוון, יוון, ותובל, ומשך ותירס.
ובני גומר, גרמניה, אשכנז,
וריפת, ותוגרמה, תוגרמה זה טורקיה.
ובני יוון, אלישע ותרשיש, כיתים ודודנים.
מאלה, זה אחרי הפסוקים שאנחנו קוראים אותם פרשת נוח, זה ככה, בפסוקים האלה אנשים ככה נרדמים מדי פעם.
כל מיני, כיתים, דודנים, מה פה,
תראו, יש פרסולות גדולים.
מאלה נפרדו איי הגויים בארצותם יש לשנה למשפחתם בגויהם. ובני חם, אה, חם זה מעניין אותנו, כי חם, נמרוד הוא מחם.
כוש ומצרים ופוט וכנען. ובני כוש,
סבא וחבילה וסבתא ורעמה וסבתך ובני רעמה שבאו דדן וכוש ילד את נמרוד.
הוא החל להיות גיבור בארץ.
הוא היה גיבור ציד לפני ה'.
שימו לב,
הביטוי פה לפני ה' אין הכוונה שהוא עובד את הקדוש ברוך הוא, אלא הוא אומר נגיד הקדוש ברוך הוא פה, אני אעמוד לפניו, אסתיר אותו.
אף אחד לא ידע שיש אלוהים
כי אני אסתיר אותו, אני אשייך את כל הכוח אליי, בסדר?
על כן יאמר, כן ימרוד גיבור ציד לפני אדוני
ותהי ראשית ממלכתו בבל וערך ועקד וחלנה בארץ שנער.
ארץ שנער אנחנו מכירים, נכון?
זה בקעת שנער.
מה הוא עשה שם בממלכתו? מה הוא עשה?
בנה מגדל.
עכשיו תראו את התגובה.
מן הארץ ההיא יצא אשור
ויבן את נינווה ואת רחובות עיר ואת כלאח
ואת רסן בין נינווה ובין כלאח היא העיר הגדולה.
תרגום.
אשור אומר, אני לא מתאים לי פה האירוע הזה, משהו כאן קורה, לא מתאים לי.
תופס את הרגליים, עוזב את שינהר,
מקים עיר שאיך היא נקראת?
איך היא נקראת?
לפני רסן,
ננווה ורחובות עיר.
למה היא נקראת רחובות, העיר הזאת?
היא בנויה לרוחב.
הם בונים לגובה,
הוא בונה לרוחב.
כשאתה בונה לרוחב, מה אתה אומר?
אני בן אדם, אני בסך הכול בשר ודם, אני לא מטפס לשמיים,
אני בונה לרוחב.
יש שם איזה יסוד של אמונה,
ולכן הוא בונה לרוחב.
ננווה, יש שם גם,
המילה ננווה זה איזה מין כמו נווה מדבר,
נווה, בית, נוי. יש שם איזה, יש שם איזה,
זה החלק המתוקן יחסית
באנושות,
שכשהוא רואה בני אדם משוגעים שחושבים שהם אלוהים, הוא אומר, אדוני, אני בן אדם, מה, השתגעו כאן האנשים ובונים מגדלים, אני הולך, בונה עיר אחרת,
קורא לרחובות,
קורא לננווה,
קורא לה רסן, אני שם רסן להתפרעות הזאת. יש כמו בן אדם, יש לה רסן גם אני, בן אדם צריך לרסן את עצמו, לא לחשוב שהוא איזה אלוהים.
והיא, ואני רואה בית רסן, היא העיר הגדולה.
אנחנו נקרא בספר יונה,
שכתוב ונינווה הייתה עיר גדולה לאלוהים,
מהלך מקצה לקצה בנינווה זה שלושה ימים. בן אדם הולך ביום שמונה עשר קילומטר,
כפול שלוש, ארבעים. ארבעים. מה אמרתי?
ולמה אתה אומר ארבעים אבל?
הגמרא איפה? בפסחים.
הגמרא פסחים.
אז למה זכרתי את זה? מה זכרתי?
י״ח,
לא, התבלבלתי עם 18 דקות של כדי הליכת מילט,
כאילו, כן, כן. ארבעים, ארבעים, כאילו, אני יכול ללכת ארבעים, כאילו, אתה הולך בנמרצות.
זו עיר עצומה.
למה היא עצומה? כי אם אתה בנוי לרוחב,
אז באמת אתה מתפרס על פני שטח גדול, בסדר?
אז ננבה,
יש לה יסוד טוב.
מה קרה לה? אתם יודעים, כמו שקורה לנו.
אדם,
אני מניח שרוב האנשים, אנשים טובים, נכון? מישהו כאן, אני חושב שמישהו רע מיסודו?
בוודאי בעם ישראל, גם באנושים, אנשים טובים.
עם הזמן, עם הזה, ההוא פגע בו, ההוא העליב אותו, ההוא,
כל מיני צלקות,
אז הוא מאמץ כל מיני דפוסי התנהגות לא טובים וכל זה,
אבל בפנים יש נקודה טובה שרוצה להשתפר.
לכן אומר הקדוש ברוך הוא ליונה,
לך אל העיר ננווה,
וקרא עליה,
תאפס אותה.
נכון?
תגיד להם, תקשיבו, אתם...
יש להם יסוד טוב, אל תוותר עליהם.
טוב,
אז זה הסברנו קצת מה זכתה נינווה.
מעניין, לא?
אילן?
זהו,
מעניין מאוד.
אבל הדברים פה הולכים ומסתבכים.
נינווה, אני חוזר, עזבה את בקעת שנער,
שנער ששם האנשים בעקבות נמרוד יצאו מאיפוס והחליטו לבנות מגדל וראשו בשמיים, בעצם זו הכפירה הראשונה.
עזבו את המקומה הזה והלכו ובנו עיר לרוחב.
שבה זה אומר,
אנחנו בני אדם ויש אלוהים בשמיים.
נינווה זו עיר שקמה על יסוד אמונה באלוהים,
שבורא את העולם.
יש לה אמונה.
אנחנו נראה בהמשך מה היה החלק שלהם.
אבל זאת מדינה,
זו עיר שהיא מאמינה בהשם.
ולכן אנחנו כבר יודעים בהמשך שכשיונה יבוא ויגיד, הם יאמינו.
בסדום היה איזה ציניות, הם יאמינו, מיד יקבלו את זה, כי יש שם אמונה.
טוב,
אז אם כך, אם הכל כל כך טוב,
מה?
אתה יודע, זה מאות קילומטרים שם, אבל היא ננבזת יותר צפונית, נדמה לי.
כן.
אז אם הכול כל כך טוב, אז מה השאלה?
אז למה יונה לא רוצה ללכת?
פסימה נעלה לכאורה, למה יונה לא רוצה ללכת?
זאת שאלה אחת. ושאלה שנייה, גם איך אפשר לא ללכת?
מה, אתה בורח מהקדוש ברוך הוא?
השם נמצא בכל מקום, מה אתה, מה אתה מעשה?
הדבר הזה, באמת, הפרשנים
מאוד מאוד התלבטו בו.
למה יונה לא רוצה ללכת למשימה הזאת,
חשובה?
מה?
אומר רבי יוסף חיים, כיוון אחד.
אומר יונה, הופה, אני עכשיו ילך לננווה. אני יודע שהגויים, אין להם מה לחזור בתשובה, הם חוזרים בתשובה מהר. ובאותו זמן עם ישראל נמצא במצב לא טוב, מלא חטאים וכל הדברים האלה. זה יהיה קטרוג, תראה, בא אליהם נביא,
אמר להם משפט וחצי, חזרו בתשובה. ואלה ישראל, שלחתי להם עשרות נביאים, וכל זה לא חוזרים בתשובה. אני לא רוצה להיות חלק מהמשחק הזה.
לא מעניין אותי, אני לא רוצה.
אל תבחר מישהו אחר. אני לא רוצה שבגלל הדבר הזה...
האמת, אני הרגשתי את זה פעם בהתנתקות.
אז לפני, לפני הגירוש.
הייתה איזה הפגנה, אחת ההפגנות הגדולות הייתה, אני זוכר, בנתיבות, הייתי שם.
והגיע לדבר חבר הכנסת איוב קרא.
גם הוא דיבר שם כאלה דיבורים, דיבורי אמונה.
תאהבו, רק אני אומר לעצמי בלב, השם מרחם, הוא מדבר ככה, מה, חבר כנסת שלנו לא מדברים, יהודים לא מדברים כמוהו.
הוא מדבר כמוהו, זה כאילו, קיפוד על עם ישראל. הוא דרוזי, כן? דרוזי מאמין במצח ישראל.
אז זו תשובה טובה, אחת התשובות, יש עוד תשובות
שיונה אמר, אני אשיב בתשובה את ננבה, וננבה זו אשור,
והוא כבר ידע שהאשור הולכת להגלות את עם ישראל. זאת אומרת, אני אלך לעזור למי שעתיד להיות אויב של עם ישראל? לא מתאים לי.
בקיצור, הגמרא אומרת, יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב.
יונה דאג לעם ישראל ולא ניסה להימנות מן השליחות. אנחנו נצטרך לענות,
לא היום, אבל בהמשך השיעורים,
ננסה לענות למה בכל אופן התשובה של ננווה
היא גם בשורה טובה לעם ישראל.
בסדר?
על כל פנים, אנחנו כרגע מבינים למה יונה לא רוצה. הוא לא רוצה שמהפעולה שלו יצא תקלה.
כל המהות של הנביא, זה כדאי להקים,
כל המהות של הנביא זה אהבת ישראל.
נביא מלא באהבת ישראל, הוא בוער בעצמותיו כדי לתקן את עם ישראל, כדי לזכות את עם ישראל. עכשיו הוא ילך ויעשה נבואה לגויים שמזה,
מה אני צריך את הדבר הזה?
לא רוצה, מתפטר.
איך הוא עושה את זה?
תראו כמה גדול.
יש כאן אנשים מנגנים בכיתה,
מנגנים, מה אתה מנגן?
גיטרה וכלי דין, ברמה גבוהה.
אוהב לנגן.
אתה מוכן לוותר על זה?
יש לי משהו?
אדם שמוכן, מה אתה מנגן?
גיטרה. אתה מוכן לנגן?
זה חלק מהאישיות.
בשביל נביא,
חוויית הנבואה ועונג הנבואה והקשר עם השם יתברך,
זה תכפילו את הנגינה פי לא יודע כמה.
אין חוויה יותר דומה לדבר הזה.
ומה אומר יונה?
אני מוכן לוותר על הנבואה שלי כדי לא לפגוע בעם ישראל.
הוא לא בורח מהשם, אלא הוא בורח, מה כתוב?
מלפני השם.
יש לנו כלל, אין נבואה אלא בארץ ישראל. אומר יונה מצוין.
אם אני עכשיו יורד מארץ ישראל, תופס איזו אונייה, יורד ליפו,
האונייה, חוק ובלילה, לאן אתם הולכים?
תרשיש. מצוין, תרשיש זה, מה זה, כרתים, קפריסין?
מה?
תרשיש צפון לבנון?
נראה לי יוון, לא?
יוון. יוון, אחד האיים שם. לא משנה, נוסע מכאן, יורד לים, אין נבואה בחוץ לארץ, אני מתפטר, הוא מגיש את מכתב ההתפטרות מהנבואה.
לנביא להתפטר מהנבואה זה כמו למוצר תוותר על ה... לא כמו, הרבה יותר,
למוצר תוותר על החוש נגינה שלו.
אבל שממני יצא איזה נזק לכלל ישראל? לא מעוניין.
אני מוותר על הנבואה.
יורד לעוני, זה הפתרון.
אי אפשר לברוח מהקדוש ברוך הוא, אבל אפשר
להיות במצב שלא תוכל לקבל נבואה.
כל כך גדולה אהבת ישראל
של יונה,
שהוא לא מוכן לטפול שערה משערת ראשם של ישראל.
הוא תלמיד של משה רבנו, כל הנביאים,
הם תלמידי משה רבנו.
משה רבנו גם עשה ככה.
מה משה רבנו עשה?
שבר את הלוחות ואמר לקדוש ברוך הוא, תמחק אותי.
אני מבקש, תמחק אותי מכל הספרים שלך. אני לא רוצה להיות נביא,
אני לא רוצה שום דבר, תמחק אותי מהכל.
אם אתה מעניש אותם, אני לא מעוניין איתך במערכות יחסים.
אם אין, מכן אם רבנו לא כתבת.
זהו.
אני לא, שום פנים ואופן.
יונה הוא תלמיד של משה רבנו.
זה, בסדר?
יונה, או בה או בעבורה.
יחזקאל התנבא בעבור,
וגם הוא התחיל להתנבא בארץ ישראל.
יונה הוא בן אמיתי.
מי זה אמיתי?
בן של האיש...
או, אומרים לנו כאן החכמים, יונה הוא התינוק של האישה הצרפתית
שאת בנה אחיה אליהו.
נכון? אחרי שהיא כנראה לא עמדה בניסיון,
ונתנה לאליהו לאכול, אבל לפני כן היא בעצמה אכלה.
אז הבן שלה מת, ואז היא אומרת לו,
מה לי ולך איש האלוהים, באת להזכיר את עווני?
ואז אליהו אומר לקדוש ברוך הוא, הגב על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הריאות על להעמיד את בניו, ואז אליהו מתפלל,
ושבה נפש הילד והוא משיב אותה, ואז מה היא אומרת לו?
מת אומר האישה, עתה ידעתי,
כי איש אלוהים אתה,
ודבר אדוני אמת בפיך.
אז יונה הוא בן אמיתי, הוא הבן של אבא שלו,
אבל הוא הבן הרוחני של אליהו,
אליהו יחייה אותו,
אז הוא דורש את האמת.
הוא אומר, זה האמת?
שאלה הגויים האלה יחזרו בתשובה צ'יק צ'יק, אנחנו יודעים אחרי זה מה תהיה שווה התשובה שלהם, זה מין תשובה, אנחנו נדבר על זה, תשובה כזה חפ-חפ כזה,
ועוד אחרי זה הם יזיקו לעם ישראל, אני לא מוכן לקחת חלק בדבר הזה, אני לא מוכן לכל המשחקים האלו,
לכל הדברים האלה, לא, מוותר, איש אמת.
טוב,
בורח.
הקדוש ברוך הוא לא מוותר לו,
ואנחנו נצטרך להבין למה.
אבל בואו נעשה רגע, נמשיך בפרק שלנו.
וה' תיר רוח גדולה אל הים,
ויהי שר הגדול בים, ובאונייה חשבל יישבר.
וירו המלאכים, ויזעקו איש אלוהיו,
ויטילו את הכלים אשר באונייה אל הים,
להקל מעליהם,
כן?
ויונה ירד אל ערכתי הספינה, וישכב וירדם. למה הוא יורד ונרדם?
מה זה מבטא?
אני בשביל נביא, בדיוק, כמו שאומר ענבר.
בשביל נביא, הוא מבחינתו מת.
בלי נבואה, אין לו מה לחיות.
זה לא מעניין אותו כזה, זהו, אני... טוב, עזבו אותי.
אני כבר ירדתי מה...
אני לא חלק מהסיפור.
נרדם.
ויקרא בליו רבא חובייל, ויאמר לו, מה לך נרדם?
קום קרא לאלוהיך, אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נובד.
יש פה,
הפרק פה מתאר איך נראית תשובה מיראה.
אולי, בוא נבדוק,
בוא נתפלל, אולי יש כאן איזה...
אבל הוא לא מגיב, הוא לא מגיב. כמו שאמרתי לכם, הוא כבר...
הוא בייאוש.
ואז יש כאן תיאור נפלא, הפרק עוזב רגע את יונה ומתאר לנו איך נראית תשובה מיראה.
איך זה נראה.
ויאמרו איש על רעהו, לכו ונפיל לגורלות ונדעה בשל מי הרעה הזאת לנו, ויפילו גורלות ויפול לגורל עליונה.
מה זה להפיל גורל?
זה מלאכים גויים.
מה, הם עשו גורל הגרעה?
אה?
עץ אופאלי.
למה אדם מפיל גורלות?
זו תפיסה, מבוי סתום, זו אפשרות אחת, אבל זו תפיסה שהיא
תשמע, יכול להיות שיש כאן מישהו,
כאילו תפיסה מיסטית כזאת.
אולי יש כאן מישהו עם עין הרע, עלה עשר עין הרע לספינה.
אולי יש כאן איזה מישהו שהוא הביא מזל, אתם יודעים, ירדן היה מאוד מאמינים במזלות וכל מיני דברים כאלה, יש שם כל מיני כללים,
זה פה, שם כל מיני דברים, נכון?
אולי כל מיני דברים,
רק דבר אחד הם לא עושים, אה?
הם לא בודקים, אולי יש בספינת איזה רוצח,
אולי מישהו חטף פה איזה מישהי, ובגלל זה, תבדקו,
לא, זה לא מוזכים, בוא נעשה גורל, בסדר? זה כמו אנשים, לא יודע מה,
בעל,
בתוך הבית, אין שלום בית, הוא מדבר על אשתו לא יפה, הוא כועס על הילדים וכל זה,
אבל הוא אומר, יש לי קשיים בפרנסה,
אני לא יודע, אני הולך לאיזה רב שיכתוב לי קמע.
תגיד, אתה צריך קמע?
מה אתה...
מקור הברכה זה השלום בית, אין איש לאשתו, זה כסף לאשתך.
הבעיה פה, הפתרון שם.
תפתור את הבעיה והפתרון שצריך לפתור אותה.
זה קל, למה? כמה אני צריך לשלם?
הרי רבי ישראל מסלנתא אומר שיותר קשה לגמור,
לתקן מידה אחת מאשר לגמור את כל השס.
אני יכול ב-180 שקל, כפול 12 חודש,
לפתור את כל הבעיות שלי.
לקבל את נר הישועות ונר האורות וכל הדברים האלו, ולשלם עם זה,
ונגמר הסיפור.
לא צריך לתקן את המידות.
אז מפילים גורלות.
הגורל נופל על יונה. טוב, אז נפל כבר הגורל על יונה, בואו נראה.
מה הם שואלים אותו?
ויאמרו אליו, הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו.
מה מלאכתך ומאין תבוא, מה ארצך ואין מזה עם אתה.
מה הם לא שואלים?
מה עשית?
תגיד, עשית משהו? גנבת, רצחת, עשית איזה משהו לא טוב? את זה הם לא שואלים.
תגיד, מה מלאכתך, אולי מלאכה לא טובה?
מאיפה תבוא, מאיזה ארץ, מאיזה עם אתה? מה, כאילו, כל מיני שאלות מיסטי.
הים סוער, רבי יוסף, עוד רגעים טובים, תספר מה עשית.
מה זה שיש לך, גנבת בכית? מה עשית?
תגיד!
הם לא ידעו שהוא נביא, אבל הגורל נפל עליו.
הגורל נפל עליו. לא, כי הגורל נפל עליו.
יונה מלמד אותם, הוא נביא!
עברי!
ויאמר עליהם, עברי אנוכי. עברי אנוכי זה, כולכם מעבר אחד ואני מעבר אחר.
אותי לימדו, אומר יונה,
שצריך לקחת אחריות על החיים.
עברי אנוכי,
ואת ה' אלוהי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה.
אנחנו כולנו עכשיו סובלים, אומר להם יונה, כי עשיתי מעשה רע.
עשיתי מעשה לא טוב.
מה המעשה הלא-טוב?
ברחתי משליחות.
משנה ברורה.
ברחתי משליחות.
ויש השגחה.
ואם אדם בורח, אז הקדוש ברוך הוא משגיח עליו, תדעו לכם.
זו הסיבה.
הוא חושף בפניהם את עולם ההשגחה.
יש השגחה.
עכשיו, זו הדוגמה הקלאסית. הרי רבי שמעון,
בגמרא, מביא את המשל הידוע על אדם אחד שנמצא בספינה,
והוא קודח חור בתא שלו, ואומר לכולם, מה אכפת לכם? זה לא מפריע לכם? מה אתה מטביע את כולם?
אז זה בעצם לקוח מכאן.
איש אחד חטא,
לכאורה, רק יונה.
זה לא עובד ככה.
אדם שעושה חטא,
צריך לדעת שהוא מה?
מקריד על כולם.
זה פסוקים מפורשים באיזה פרשה?
פרשת ניצבים.
פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט,
אשר לבוא פה ללכת לעבוד את אלוהים האם, נכון?
פר יש בכם שורש פורר ראש ולעניו. והיה בשמוע את הדברים האלה, והתברך בלבבו לאמור,
שלום יהיה לי, כי בשרירות ליבי אלך,
למען שפות ערבה את עצמיה. בסדר, בסדר, כולם ניצבים וכל זה, אני אעשה מה שבא לי.
ואוהבי אדוני שוח לו.
גם הוא יענש,
וגם כולם יסבלו בגללו.
אתם מכירים, מביאים משל, פעם שאלו, למה הגויים שונאים את היהודים?
אנטישמיות וכל הדברים האלו.
זה הרבה תשובות. אחת התשובות, שקצת זורקת את האחריות שלנו, מספרת מעשה.
מעשה במלך,
אין בעיה, אתה יכול לענות, רק לא בכיתה, זה הכול.
מעשה במלך,
מלך גוי, שהגיע, היה לו יובל
של המלכות שלו.
אז הוא החליט
בכל המקומות של המלכות
להעמיד,
להעמיד, בתחילת שנת היובל, להעמיד
כזה מיכל גדול,
היא נחושת במורתה,
והוא הוציא קול קורא,
כל משפחה צריכה לבוא למקום הזה, לשפוך בקבוקיין,
וכשיגיע היובל, הוא יעבור בעיירות,
ובכל העיירה הוא ימזוג מהיין לחיים לכל המשפחות, וירים איתם לחיים, והמלך מאוד אהוב וכל הדברים האלה.
שמו את זה בכל העיירות,
והיובל עשה גם באיזה עיירה יהודית, מחל כזה גדול וכל זה.
אז מגיע שמר אל הביתה, אומר לאשתו,
שומעת המלך הזה וזה,
אה, פה, שם, צריך לשים יין, בקבוק יין.
אז הסתברת לו, בקבוק יין, המלך הגוי הזה, בוא, אנחנו נשים מים.
יש פה בעיירה הזאתי אלפי יהודים, בקבוק מים אחד, מי ישים לב,
וכל הדברים האלה. בקיצור, המלך הגיע בסוף שנת העובר, פותח את הברז, מים מינרליים,
זקים,
בלי אף טיפת יין.
כל אחד חשב שרק הוא ישים.
אתה חושב שרק אתה, אתה מזיק לכולם.
אדם אחד חוטא, הוא חופר חוב בספינה, זה מה שיונה אומרת, ויש השגחה.
ויראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו, מה זאת עשית? או, סוף סוף השאלה, יש משמעות למעשים של האדם.
הקדוש ברוך הוא משגיח על האדם, יש משמעות.
מה עשית?
כי ידעו האנשים, כי מלפני ה' יבורך, כי יגיד להם.
טוב.
אז הוא אמר להם.
ויאמרו אליו, מה נעשה לך וישתוק העם מעלינו כי העם הולך וסוער?
תגיד מה לעשות.
וכאן יש תשובה מאוד מאוד מדהימה.
לכאורה יונה יכול להגיד, אוקיי, אני מתחרט,
תחזירו אותי אל החוף, אני אקבל את זה. הוא לא מוכן.
הוא לא מוכן.
הוא לא איש עקרונות.
הוא לא מוכן לגרום לזה כלעם ישראל. הוא אומר,
היתרון הוא מה?
זרקו אותי לים.
הוא מלמד גם אותם.
אי אפשר לחזור בתשובה עם העבירות.
אתה לא יכול להגיד, אני חוזר בתשובה,
אני ממשיך עד כמו שבא לי.
יש מעשים ויש דברים שצריך לחזור אותם מהר.
יש דברים שהתשובה היא תהליך, אבל יש דברים שאתה אומר, עם זה אי אפשר להמשיך.
אומר להם, איתי זה לא ילך,
הם זרקו אותי לים.
עכשיו, אתם יודעים שגם היום,
אבל ודאי בתנ״ך,
מלאכים
הם אנשים מאוד מאוד מחוספסים.
המוות הוא בן בית אצלם,
כי אדם יוצא לשיט בספינה,
בספינת מפרש, זה הכל על בסיס רוח.
הוא יודע אם הוא יגיע, אם הוא לא יגיע,
איזה רוחות יהיו,
אולי הוא ייתקע באמצע הים כי אין רוח ולא יהיה לו אוכל וימות בצמא,
או יהיו רוחות סוערות,
הם לא מתרגשים מאדם אחד שחי, עומד, וכל הדברים האלה. גם אנשים מתים היו בזה, נכון?
תוך כדי.
אז עכשיו הוא אומר להם שצריך להרוג אותו, לא צריך להרוג אותו, תפסו, תזרקו אותו.
המלאכים פתאום מתחרטים, אז שמו לי ואצלו לי על הים ואשתוק.
כי יודע אני, כי בשלי השער הגדול עוד עליכם.
ויחתרו האנשים להשיב אליהם מה שאולי יכול לו, כי היום אנחנו עושים. מה אתם מתאמצים?
מה, הוא עוד יהודי? בכלל, תזרקו אותו.
תזרקו אותו ל...
ויקראו אל אדוני ויאמרו אנא אדוני אל נודע בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה אדוני כאשר חפצת עשית זה פסוק של אמונה יונה מחזיר אותם בתשובה
הם מאמינים בקדוש ברוך הוא
הם מאמינים בהשגחה פרטית
הם פתאום נהיים זהירים
במה?
בשפיכות דמים
יונה בלי לשים לב רואה
כמה הוא יכול להשיב בתשובה
ולתקן. גם אנשים הכי מחוספסים, הכי אכזריים, מלאכים,
קעקועים כאלה וזהו, נכון, ככה.
הם מתפעלים מהדבר הזה,
הם מבקשים,
לא רוצים להרוג אותו.
וישאו את יונה ויתעלו אל הים ויעמוד העם מזעפו.
ויראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים. חז״ל אומרים שזה נדרים.
והזבחים האלה היו קורבנות
שמביאים גרים.
הם הלכו והתגיירו אחר כך.
החוויה הבלתי רגילה הזאתי של לראות איש כמו יונה מאמין.
טוב,
יונה כרגע בתוך הים,
אנחנו נפגוש אותו בעזרת השם בשבוע הבא.
בינתיים הוא יהיה בפה של הלביעתם.
ברוכים תהיו!
