תוהריים טובים רבותיי,
אנחנו השבת, אנחנו לומדים פה בדרך כלל תניה חסידות,
והיום אנחנו נלמד חסידות,
אבל חסידות לתשעה באב,
לתשעה באב, מה הכוונה?
יש מאמר מאוד מאוד חשוב וידוע של אחד מהתלמידים המובהקים של אדמו״ר הזקן,
הוא נקרא רבי הלל מפריץ',
היו אומרים עליו שהוא חצי חסיד.
למה הוא חצי חסיד?
כי הוא היה חצי אדמור גם.
חצי אדמור הוא היה.
הם מספרים שהאדמור הזקן ביקש ממנו שיגמול חסד עם זרעו.
ואחרי שנפטר האדמור האמצעי והחסידים רצו למנות את הצמח צדק,
אבל חלק מהחסידים רצו שרביל אליה האדמור.
הוא היה מבוגר מהצמח צדק.
והוא כבר אפילו שקל לקבל את זה בדעתו,
הוא עלה על העגלה, ואז הוא נזכר במה שרבו ציווה אותו אדמו״ר הזקן, והוא ירד. ועכשיו אני מבין מה הוא ציווה,
וקיבל על עצמו את האדמו״רית של הצמח צדק, למרות שהם היו בני אותו גיל, או אפילו רבילי היה מבוגר ממנו.
והוא כתב ספר שנקרא פלח הרימון,
ובתוך הספר הזה, פלח הרימון, יש מאמר חשוב מאוד שנקרא מאמר הגלות והגאולה.
והמאמר הזה, כדרכה של החסידות,
הוא נותן לנו זווית חדשה לחלוטין,
אחרת מן הקצה אל הקצה,
על רצף הימים שאנחנו נמצאים בתוכם. קודם כל הוא שם אותם בתוך רצף,
בתוך רצף, ואחרי זה הוא גם מסביר את הרצף בצורה אחרת לגמרי.
עכשיו, המאמר הזה הוא הרבה יותר ארוך מהדף שהבאתי לפניכם. זה בעצם הדף הראשון של המאמר, אבל זה 14-15 עמודים, כדאי
לתפוס ראש ולעבור עליו.
גם יכתבו עליו כל מיני פירושים.
אנחנו ננסה להגיד את העיקרון המרכזי של המאמר הזה, וגם לקרוא קצת, שיהיו לנו אותיות מחכימות, בסדר?
באופן בסיסי,
כל אחד מאיתנו מסתכל על התקופה ואומר, אוקיי, יש לנו כאן שלושה שבועות של אבלות ברמה הולכת ומתגברת,
מי' ז' בתמוז, נוהגים,
חלק מהדברים נוהגים, אשכנזים לא מתחתנים,
יש כאלה שלא מנגנים,
כן, ככה איזה,
לא הולכים מלחמה לצל, לא מרביצים לתלמידים,
או כועסים.
שנה ראו.
מראש חודש אב, מתחיל השולחן ערוך, סימן תקנון, תקנון א',
מתחיל העסק להתגבר,
מתחיל עם דיני אבלות, בשר,
יין,
כיבוס, הכל ללכות אבלות, בשר, יין, כיבוס,
עד שבערב תשעה באב
לא מתגלחים,
עד שבערב תשעה באב יש ממש יושבים על הארץ ותוקף האבלות בשיאו,
ומחצות בתשעה באב כבר
יושבים על כיסא וכולי וכולי. אבלות, אז זה תקופה אחת. תקופה שנייה, אחרי שהתאבלנו,
צריך לנחם אותנו, אנחנו מתנחמים, אנחנו מתנחמים.
3 ו-7, נכון?
קודם כל יש שאלה, אז למה 3 ו-7?
למה לא 3 ו-3?
אז אומרים, מרובה מידה טובה יותר ממידת פורענות,
נכון?
צריך לנחם,
לנחם בכפליים. לקינו בכפליים?
ננחם בכפליים, נחמו נחמו עמי, פעמיים נחמה.
יותר מכפליים, זה שבע פעמים.
ונכון, אז זה כאילו עניין אחד.
ועניין שני, זה,
אוקיי, מה בדיוק הנחמה?
מה האירוע פה?
מה מנחם?
תשמע, היה גרוע מאוד, אבל אחרי זה יהיה בסדר.
זה מנחם, באמת, האם זו נחמה אמיתית?
כמו, תשמע, אז אני מעדיף שלא יהיה גרוע ולא תנחם אותי.
בסדר? כאילו,
חטפנו כאלה מכות, כאלה זה, בסוף הכל אנחנו אומרים, טוב, ואחר כך,
בסוף יהיה בסדר.
היה עדיף בכלל בלי, נכון.
כאילו,
מנחמים הרבה,
אבל זה עדיין לא עקר את החושי שהיה.
לכאורה, אם כבר מדברים, היה עדיף.
בלי הפורענות וגם בלי הנחמה.
עכשיו, כשיש פורענות צריך נחמה, אבל מראש, לא היה עדיף בלי.
שאלה נוספת, לפני שנתחיל קצת להבין את האירוע כאן,
זה שבעצם זה לא הרצף במלואו.
יש לנו שלוש הפתרות של פורענות,
שבע של נחמה,
ושתיים של תשובה, נכון?
ההפטרה נאמרת
לפני ראש השנה,
וההפטרה נאמרת לפני יום הכיפורים,
אלה הפטרות של תשובה.
לפני כיפורים זה שבת תשובה, שוב הישראל,
עד השם אלוהיך, כי כשלת בעווניך,
גם ההפטרה לפני כן.
איזה הפטרה יש בתשעה באב? אין הפטרה בתשעה באב.
והקריאה בתורה, אין הפטרה.
אז פתאום, רגע, יש פה איזה רצף, פורענות, טוב.
אז בואו ננסה רגע להבין מה הוא אומר.
בואו נקרא קצת את הדברים כאן.
איתא בפסיקתא ובא בטור, תכח, מבראשית.
הוא מביא את כל סדרי הפטרות.
ומשם ואילך, לפי העניין ולפי המאורע מפטירין, תלתא דפורענותא,
שיבה דנחמתא ותרתי דטיובתא.
היינו,
מאות זין בתמוז
עד יום הכיפורים.
ומבואר בספרי הקבלה הטעם ג' דפורענותא,
הסתלקות גימל מוחין חבד זין דנחמתה התגלות מוחין דעתיקה בזין
בזה סוד דזר אנפין נכון?
שלום בר, מה אתה אומר?
מה זה?
נראה לי.
דזר אנפין בזין מוחין דעתיקה בזין מידות דזר אנפין.
ארת דה טיובתה הוא עניין עליית המלכות על ידי תשובה הילאה ותתאה שעולה מבריאה יצירה עשייה.
ואחר כך מתן תורה של לוחות אחרונות
הוא עניין התגלות מוחין דעתיק על נשמות ובריאה יצירה עשייה.
ואחר כך שמי נייצר את זה שמחת תורה, הוא התגלות שמחה ותענוג לנשמות ובריאה יצירה עשייה, כמו שכתוב וישמחו בח.
למטה, כמו למעלה, ממש כמו
שכתבתו,
כמו שכתבנו, כן,
כמו שהתבר.
בח זה כב תשרי, זה שמחת תורה.
טוב, זה כתוב פה בשפת קוד קצת, בואו ננסה להבין מה העניין. אז קודם כל,
הקריאה החסידית שמה לב למספרים.
פה שלוש, שבע ושתיים.
שלוש ושבע זה חלוקה ידועה בין ג' למידות,
ג' לספירות העליונות,
דוגמה הבינה ודעת,
זה נקרא זין עליונות, לשבע מידות הלב,
חסד, גבורה, תפארת, נצח, עוד יסוד, מלכות,
שזה זין תחתונות.
בסדר? אז יש פה מבנה של שלוש ושבע, ויש פה עוד שתיים,
והשתיים האלו זה עליית המלכות. כלומר, אחרי שנגמר התהליך יש פה איזושהי עלייה מחודשת.
אז
למה הכוונה?
קודם כל,
יש כאן הגדרה
מאוד מעניינת,
שבגימל דה פורענותא, איך הוא אומר?
הסתלקות גימל מוחין דחבד.
אז בואו ננסה טיפה להתקדם.
משה רבנו,
כשהוא בא אל הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל, אנחנו בעצם עסוקים בענייני גלות וגאולה, אז גלות וגאולה בתורה זה יציאת מצרים.
אז משה רבנו, כשבא לקדוש ברוך הוא,
הוא בא אליו בתלונות.
הוא אומר לו, בסוף פרשת שמות, נכון? הוא אומר לו, אני לא מבין, אתה שלחת אותי לדבר אל פרעה,
ומאז באתי לדבר בשמך,
הרע לעם הזה והצלו הצלת.
אמרנו אלוה הקדוש ברוך הוא,
ויאמר אדוני אל משה, אתה תראה את אשר אעשה לפרעה,
כי בידך זכאי יש עליכם, ובידך זכאי גרשם מארצו. כי אתה תראה ולא לארץ ישראל.
מה משה רבנו שואל?
מה הבעיה של הקושייה הזאת? מה זה הדבר הזה? מה זאת אומרת? כאילו, בסדר,
זה דבר טבעי, משה רבנו מגיע לפרעה, פרעה מתעצבן, אז הוא עושה קצת...
וגם מה התשובה של הקדוש ברוך הוא? אתה תראה.
מה אתה, עכשיו יש פה,
אתה זה כאילו לשון איזה משהו חדש, איזה...
מה קורה כאן?
אומר רבי ליליון מפריץ' כאן במאמר,
שמשה רבין הייתה לו שאלה הרבה יותר כללית.
לא רק
על המקום הזה,
אלא שאלה יותר רחבה, מה הייתה השאלה?
אז הוא אומר כך,
הנהגת
הנהגת הקדוש ברוך הוא באה לידי ביטוי גם בהנהגת בני אדם בארץ. אנחנו יכולים ללמוד על הנהגת השם יתברך מהנהגתם של בני אדם.
בטבע הדברים, כשיש איזו מריבה, יש איזה כעס, יש איזה חרון אף
בין בני אדם,
אז הוא מתחיל בעוצמה מאוד מאוד מרובה, ולאט לאט הוא יורד, שוכח.
לאט לאט זה נרגע.
זה.
וכך גם
אם השם יתברך. אם יש איזשהו כעס,
כשהקדוש ברוך הוא כועס על עם ישראל.
אז בהתחלה יש חמור עף גדול מאוד,
ואיומים אפילו, בעונש חריף.
אבל אחרי התפילה של משה רבנו,
וזה לאט לאט
יש איזו התרככות, מדינת הרחמים פועלת,
ולאט לאט הדברים נרגעים, נכון?
זה הסדר.
בהתחלה יש איזו תקיפות יתרה, ואחר כך,
בעקבות התפילה, בעקבות הריכוך, בעקבות התשובה, בעקבות הבכי, בעקבות הדמעה,
יש איזו התרככות,
וזה נכון גם אצל, נכון, לפעמים ההורים מאוד כועסים על הילדים שלהם,
אבל בערב כבר הם מתפייסים. אז מה, לא הייתי צריך לדבר אליך ככה,
ופעם הבאה, תעשה את זה, אבל גם אני כעסתי, וזה, טוב, יאללה, חיווק נשיקה, תלך לישון.
משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא, אז אני לא מבין,
אם לעם ישראל מגיע עונש
גלות
על איזשהו דבר לא טוב שהוא עשה במצרים,
אז הקו אמור להיות כזה, כלומר בהתחלה,
היה אמור להיות הגלות והעונש והמרירות בתוקף,
ולאט לאט זה היה אמור להירגע,
להיות יותר קל.
ופה אני רואה שזה בדיוק הפוך.
ההתחלה הייתה מאוד מאוד טובה.
היה שנים טובות
של יעקב אצל
במצרים, 17 שנים האחרונות שיעקב חי במצרים היו השנים הכי טובות שלו.
היה בנחת, היה בזה,
וכל עוד האחים היו בחיים אז אף אחד לא היה משועבד.
וככל שהשנים מתקדמות נהיה יותר גרוע,
כן?
נהיה יותר גרוע.
תנסו רגע לחשוב על מן הסתם, כן, אחרי חורבן בית שני. אז השנים הראשונות אחרי חורבן בית שני היו קשות ביותר,
אבל אחרי זה מתרגלים לאט-לאט ומתארגנים,
מקימים בית, מקימים מוסדות, מקימים קהילה, ופחות קשה, לאט-לאט, עד שאפילו יש יכולת התבוללות בקצה.
אז משה רב בן אומר לקדוש ברוך הוא, אני לא מבין.
זה הפוך מהכיוון הרגיל.
בכיוון הרגיל זה מתחיל קשוח ולאט לאט מתרכך, ופה זה התחיל רך ולאט לאט נהיה יותר ויותר קשוח.
אז מה אתה רוצה מאיתנו?
אם אתה כועס עלינו, אז הכעס רק הולך ומתגבר? רק הולך ומתעצם? רק הולך ו... אין איזה התרככות בדרך?
ואז
כתוב כך,
צריך לקרוא את הפסוקים ברצף.
בואו נקרא את זה עוד פעם.
וישוב
משה אל אדוני, כתוב כאן י' כו' כ, ויאמר אדוני,
א' ד' י',
למה ארעות על העם הזה, למה זה שלחתן?
ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרי על העם הזה יוצא לו יצאה לתת עמך.
ויאמר אדוני אל משה, י' ו'
שהם מידת הרחמים.
הוא אומר לו, אתה לא הבנת, עכשיו תראה.
עכשיו הולכת להופיע מידת רחמים חדשה שעוד לא ראית.
אתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה יש עליכם
וביד חזקה יגרשם מארצו. בהמשך הפסוקים,
וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו, אני אדוני.
כלומר, אתה חושב שאני אלוהים,
מידת הדין,
אבל באמת לא הבנת, ואני מה?
מלא ברחמים.
אז איך זה עובד?
סיפור,
משל.
הכל כתוב בבא מרקע, אני רק מנסה איכשהו לארגן לנו אותו בצורה מסודרת.
יושבים רב ותלמידים,
והתלמידים מאוד מאוד צמאים לדבריו של הרב.
מאוד מאוד צמאים, הם מאוד מאוד התאמצו,
הם לשמוע אותו, הגיעו מרחוק, הדברים שהרב אומר הם
תענוג בלתי רגיל עבורם, הם ממש מתענגים על כל דבר.
והרב מדבר, הוא מלמד, הוא מדבר.
ותוך כדי הדיבור והלימוד,
כתוצאה מהאהבה הזאת
וכתוצאה מהעניין
ש... זה הכל למשל, כן, תכף אני צריך להגיד את הנמשל,
שיש כאן איזו דינמיקה מיוחדת, פתאום, וגם יש איזו תופעה מאוד מיוחדת,
שבה כשאתה משחרר את האור הפנימי,
אתה מקבל אור מקיף חדש.
כלומר,
רב יצחק, מה זה הדבר הזה? זה שינוי דרמטי ב...
אתה נערך התקיפה מאיראן, שלא יתפסו.
אז סוף שנה כבר, זהו, עסק, אווירת ס...
קרוב לדלת כבר.
כן, יש שם א', ד', ד', י', זה כאילו מידת האדנות, התקיפה, וי' כו', כזה מידת החיים. רגע, אבל אנחנו באמצע המתח, שנייה, אנשים פה, עוד רגע.
התלמידים, אבל מה שעכשיו עשית זה בדיוק הסיפור, תכף תראה.
התלמידים מתאנגים. עכשיו, כשאדם גם מלמד את כל מה שהוא יודע, כשהרב מלמד את כל מה שהוא יודע, הוא משחרר את כל האור הפנימי, הוא כאילו חווה איזו התרוקנות,
ואז מההתרוקנות הזאת הוא יכול לקבל אור מקיף חדש.
ופתאום, תוך כדי הלימוד, הרב
מרגיש שמתנוצץ לו איזה אור חדש,
חדש,
שהוא עדיין לא מכיר, איזה תובנה, איזה משהו,
ויש לו מוחין חדשים.
אבל מה?
אם הוא ימשיך ללמד
את מה שהוא יודע,
אז מה יקרה לאור הזה?
ייעלם לו, יברח.
אם הוא רגע,
כאילו, אני צריך להמשיך ללמד,
אז הוא מציץ עליך איזה מין חוט של אור כזה שאתה מנסה לי לתפוס אותו.
מה צריך לעשות?
מה הרב הזה עושה בסיפור?
פתאום הוא משתתק.
משותק.
עכשיו, התלמידים נורא נורא נבהלים, למה אתה שותק?
היינו באמצע.
דיברת איתנו, סיפרת לנו, השתוקקנו לשמוע את דבריך.
לאן אתה נעלם?
עכשיו, לא רק שהוא שותק, אלא הוא יוצא מהכיתה.
הוא אומר, אני צריך רגע איזה זמן לבד, כי מה?
כי בתוכי מתחדשת
איזו הוויה חדשה,
שאם אני אהיה עסוק כל הזמן במה שאני מכיר, זה לא יקרה.
זה פשוט לא יקרה, המוכר והרגיל ישתלט על הכול.
התלמידים חווים את זה כמה?
כנטישה.
להמיתו של דבר מה זה,
הסתלקות פנימית כדי להביא אור חדש.
יוצא שזה ממש, אנחנו עכשיו ערב ה' באב. ה' באב זה הילולת רבנו,
לארי הקדוש.
ארי הקדוש, אורחיים הקדוש, על שיך הקדוש לה הקדוש.
רבנו ארי הקדוש, ה' באב.
רבנו הארי אומר ששבירת הכלים,
מה זה שבירת הכלים? שבירת הכלים זה איזה
הכלי הוא מגביל, נכון?
הכלי הוא מגביל.
כשרוצים לפרוץ, לעשות משהו חדש,
אז זה עובד בצורה של שבירה.
מתי הייתה שבירת הכלים?
בזמן הבריאה.
כאשר הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אז הייתה שבירת הכלים. כלומר, רגע השבירה זה גם רגע הבריאה.
כשמשהו נשבר, כשמשהו מסתלק, כשמשהו נעלם,
זה גם הרגע שמשהו נוצר מחדש.
כתוב, ורוח אלוהים מרחפת על בני המים, רבנו אביב אומר, מרחפת זה רפח ניצוצות,
רפח מת, רפח ניצוצות שהתפזרו בבריאה, ברגע הבריאה התפזרו ניצוצות של אור בבריאה.
אז כלפי התלמידים זה חוויה נורא נורא קשה של סילוק.
אבל אליבא דה אמת,
הרב מסתלק,
והוא עכשיו יחזור, כעבור זמן מה, הוא יחזור עם מוחין חדשים לגמרי.
אירוע חדש לחלוטין.
שהוא...
וכולם ייהנו מזה.
עכשיו,
בצורה חיצונית זה נראה שכאילו הרגע הכי
הכי קשה, הוא מה? מתי?
ברגע השתיקה.
אבל לאמיתו של דבר, רגע השתיקה הוא-הוא רגע הרחמים הגדולים,
הוא רגע ההתחלת, הנביטה של משהו חדש,
ולכן זה בעת ובעונה אחת, גם קשה מאוד,
אבל בפנים זה רגע של מה?
של התחששות עצומה.
בסדר?
אני אתן איזה משל קטן,
ואז נראה, נתקדם הלאה.
כן, שתמיד נהיה בריאים.
אבל אתם יודעים שמי שיש לו סרטן אדם, לוקמיה,
הוא צריך לעבור השתלת מי החצם.
והשתלת מי החצם, כן, לוקחים איזה קרוב משפחה או מישהו שיש לו אותו סוג דם ואותם תנאים וכולי, ומשתילים,
כדי שהגוף יוכל להמשיך לייצר כדוריות דם אדומות.
עכשיו הגוף,
מה מסוכן בתהליך הזה?
מסוכן שכדי שהתהליך הזה יצליח והגוף לא ידחה את השתל,
אז צריך להוריד את הרמה החיסונית לאפס.
ממש להכי הכי נמוך שיכול להיות.
וזה מאוד מסוכן,
וזה בידוד צריך להיות, ואלף ואחד דברים,
כי אם ממש נדבקים בנזלת, זה יכול להיות מסוכן.
עכשיו, הרגע,
רגע ההשתלה,
זה הרגע שבו המערכת החיסונית היא הכי נמוכה.
כלומר, הרגע הכי מסוכן זה גם הרגע שאלה
של הצמיחה.
זה הולך ביחד.
זה הולך ביחד. ללכת על זה, ללכת על זה, זה הרגע.
אז הקב'ה אומר למשה רבנו, תראה,
מה היה קשה למשה רבנו?
הרי
הירידה לגלות מצרים,
היא לא הייתה עונש על משהו,
היא נאמרה עוד בברית בין הבתרים,
ללא כל קשר לשום מעשה.
אז משה רבנו אומר, אני לא מבין. אם זה עונש,
אז זה אמור להיות מהכבד אל הקל, טיפה להחליש.
ואם זה לא עונש, אז מה?
אומר לו הקב' זה באמת הצודק, זה לא עונש, זה חלק מברית בין הבתרים. ועכשיו, עכשיו,
כדי להוציא את עם ישראל ממצרים,
אני צריך לסלק את המוחין הקודמים ולהביא
להביא מוחין חדשים.
מה זה המוחין הקודמים?
זה הכל כתוב.
וירא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב ואל שדי. כל פעם הייתי מתגלה לאב אחד.
האב הזה היה עם מדרגות נעלות,
היה מלא זכויות, אבל זה כל פעם היה לאדם אחד.
איך נגלאתי אליו?
באל שדי.
מוגבל.
שדי זה שאמר לאברהם, משהו מוגבל.
ושמי אדוני, י' כו', כי לא נודעתי להם. לא נודעה ידי בהיסטוריה.
הקב'-ברוך-הוא נגלה לאברהם.
איפה?
באוהל, בחוץ, בין הכוכבים. מי ידע מזה?
רק אברהם והקדוש ברוך הוא. זהו, אף אחד לא ידע מזה.
אף אחד לא ידע מזה.
מישהו ידע שיש נביא?
ידעו שאברהם הוא אדם חשוב, ידעו שאברהם הוא איש אלוקים בקרבנו, נשיא אלוהים, אבל מישהו חווה העולם.
העולם המשיך לעבוד עבודה זרה, העולם המשיך להיות זה.
ואברהם, תלך בעולם, ניסה לתקן.
כנע לאברהם, כנע ליצחק, כנע ליעקב.
עכשיו אומר הקדוש ברוך הוא, אני הולך לזעזע את העולם.
הולך לזעזע את העולם, קודם כל עשר עמקות.
מצרים זה אימפריה עצומה.
אולי לא היה כתולדותיה הרבה מאוד שנים אחריה, אולי עד רומא.
אימפריה עצומה.
הולכת להזדעזע מבחינה כלכלית, חד-תרבותית, מבחינה זה, להזדעזע.
ואחר כך יהיה עשרת הדיברות.
ועשרת הדיברות גם כן יהיה זעזוע גדול מאוד בעולם כולו. אנחנו רואים את זה, זה פסוקים מפורשים.
רחב הזונה אומרת
ליהושע, למרגלים, ארבעים שנה אחרי, אשר שמענו, אשר הוביש אדוני את מי ים סוף מפניכם,
ואת אשר עשיתם לשתי מלכי המורים ולא קמם בנדרוח, ארבעים שנה אחרי, עוד זוכרת את קריעת ים סוף.
העולם הולך להזדעזע, זה הערה חדשה, זה מוחין חדשים.
שוב,
לא יהיה אפשר רק לעבוד עבודה זרה והקדוש ברוך הוא יהיה נעלם.
שם ה' יופיע במציאות.
אז בשביל זה צריך רגע להסתלק.
מדרגה קודמת חייבת להיעלם, אתה לא יכול להמשיך לעסוק במדרגה קודמת, זה לא עובד ביחד.
אתה יודע, אתה לא יכול, ילד כדי לעלות לכיתה א', הוא חייב
להפסיק ללכת לגן.
אם הוא ילך לגן, אז הוא כל הזמן ילך למשחקים, לקוביות, הוא לא יבין שהוא צריך להתקדם הלאה.
זה משבר, אבל זה משבר התפתחותי,
נכון? הוא הכרחי.
אז כתובר משה רבנו נכון, סילקתי, אני מסולק,
עכשיו זה נראה שאני לא נמצא, אבל אני יותר קשה,
זה יותר קשוח, כי אנחנו עכשיו כרגע הולכים לבטל, לגמרי, לסלק את המוחין מהמדרגה הקודמת, כי היא הולכת להופיע במדרגה חדשה.
מה?
ש...
איך קוראים לה? המדרגה החדשה זה הערת עשרת הדיברות,
שתינתנה בהר סיני ותשפיע על כל העולם כולו,
על מצרים ועל עם ישראל ועל מצרים ועל האנושות כולה.
ואותו דבר גם אצלנו.
אני רוצה לתאר את הדבר הזה. בסדר?
מוכנים?
יש לכם ראש?
באמת שזה מופיע,
המאמר הזה הוא בעצם בנוי על הרבה מאוד מקורות בזוהר.
אספר לכם סיפור, אולי זה יעזור להבין.
לפני הרבה מאוד שנים היה איזה
מישהו מסוים,
אולי לפני הרבה שנים של הרבה מאוד שנים, והוא היה אצלנו
קרוב משפחה רחוק, אבל
היה מגיע לנו הרבה.
ומערכות היחסים איתו היו לא בריאות,
לא תקינות, כאילו הרגשנו שהוא לא יודע,
הוא לא יודע להגיד, הוא לא יודע להגיד תודה,
הוא לא יודע, כאילו, הוא חושב שכל דבר מגיע לו,
בסדר?
וזה לא נעים ככה.
והיה איזה פעם אחת שזה היה מוגזם.
אנחנו נורא התאמצנו, אשתי ואני, וזה,
וכאילו,
התהלחצנו באיזה חג, והיה נראה,
הוא לא בעניינים בכלל,
וזה היה מאוד בולט.
אז החלטנו כאילו לחתוך את זה.
שבועיים כזה, לא היה טלפונים, לא פה, לא שם,
וריחוק כזה.
ובשבועים האלה
דיברנו בינינו, אשתי ואני,
דיברנו בינינו, מה עושים עם האירוע הזה? מה קורה? אני חושב שזה לא מישהו שחרור, לא חייבים, לפעמים קשרים
קורים, וגם קשרים לפעמים...
אבל הדיון על אופי הקשר היה יכול להיעשות רק אחרי שהחלטנו כאילו רגע להתנתק.
דיברנו על דבריו, ובשלב מספר הגענו למסקנה ביחד משותפת
שאנחנו ממשיכים להשקיע בקשר הזה בלי שום ציפייה למה יהיה בחזרה.
אנחנו מחליטים להתעסק עם זה כמו גמ״ח, בסדר?
אתה עושה חסד, אתה לא מצטער.
הבנו שהבעיה הייתה שהייתה לנו איזו ציפייה להדדיות והיא לא נכונה.
אז אם אנחנו נמשיך להשיג את הציפייה הזאת ובאמת הקשר הזה לא יכול להתקיים, אז יש שתי אפשרויות.
או לנתק את הקשר הזה,
לגרום לו להיות מרוחק,
או להגיד, זהו, אנחנו מורידים את הציפייה הזאת.
כאילו, איכות אחרת בקשר. מה? אנחנו כרגע...
וככה המשכנו, ואז הקשר הזה חזר, ולמפרע לטווח של זמן, באמת זו הייתה החלטה נכונה,
וזה עשה הרבה מאוד דברים טובים.
זה האירוע.
הקדוש ברוך הוא בעם ישראל,
עד החורבן,
ובואו נתייחס כרגע בשיעור הזה לחורבן,
בית ראשון ובית שני כחורבן אחד, בסדר? כי בעצם זה מהלך אחד, מהלך אחד. חורבן בית ראשון זה, ואז הקדוש ברוך הוא אומר, טוב, אני אחזיר אתכם, שיהיה לכם טיפה זמן להתארגן וכל זה,
ואז זה בעצם חורבן אחד.
אז עד החורבן זה סוג מערכות יחסים מסוג מאוד מסוים.
מה?
הקדוש ברוך הוא בחר אותנו, יש חוזה, הוא בחר אותנו לא לעם,
ולנו יש תפקיד. מה התפקיד שלנו?
לקדש את שמו בעולם.
נקדש את שמך בעולם, מה התפקיד?
זה עסקה.
אני בוחר אתכם, הוצא אתכם ממצרים,
על דעת זה שאתם תקדשו את שמי בעולם.
זה האירוע.
רוב הזמן זה עובד, עובד, עובד, עובד, בשלב מסוים זה מתחיל החוק.
אתה לא מפרק כזה עסק ב...
בסדר, אתה לא מפרק כזה עסק,
מפה, משם, הזרה כזאת, הזרה אחרת,
כמו איש ואישה, איש ושם מתחתנים.
החתונה, בסדר, יש כמובן ברית וכל זה, אבל לדעת זה שיהיה טוב.
פתאום יש משהו לא טוב, פתאום ההוא זה, אז טוב, לא מפרקים את זה מיד, אומרים, מזהירים, הולכים לקבל ייעוץ, הולכים פה, הולכים שם.
טק, טק, טק.
בשלב מסוים, האירוע יוצא משליטה.
יוצא משליטה.
מערכות היחסים בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל,
הם איבדו את קו הצפון.
בבית ראשון, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים.
לא עבודה זרה בצד, לא עבודה זרה בפינה. עבודה זרה,
מלכתחילה, מה שנקרא, מנשה, 55 שנה, עבודה זרה, ועוד ועוד ועוד.
ובבית שני, שנאת חינם, התפלגנות וכל זה. כאילו, אתה בכלל לא מתעניין בקדוש ברוך הוא, אתה מתעניין רק באיך אני תוקף את השני, בסדר?
מערכות היחסים נראות כחסרות תקנה.
מחשבה הגיונית, אם אני ממשיך עם המוחין הקודמים,
מה המסקנה צריכה להיות?
מה עכשיו?
גירושין.
בוא נדבר על זה, גירושין, זהו.
כך אומר הזוהר, הקדמת תיקוני זוהר,
אומר הזוהר,
הן,
על הפסוק, הן בפשעיכם
שולחתם
ובעוונותיכם נמכרה עמכם. זה הפסוק, נכון?
הן בפשעיכם שולחתם ובעוונותיכם. איך?
לא, זה ישעיהו.
אני חושב שזה ישעיהו משהו.
אין בעוונותיכם, שולחתם בפשעיכם, שולחה עמכם.
נ' משהו.
כה אמר ה' איזה ספר כראיתות עמכם, פרק נ'.
וישעיהו, אשר שלחתיה, ומי מנושה אשר מכרתי אתכם לו, אין בעוונותיכם נמכרתם, סליחה. אין בעוונותיכם נמכרתם בפשעיכם, שולחה עמכם.
אז הוא מתאר פה גירושין, שילוחין.
זה כאילו המסקנה ההגיונית, גירושין.
לשם זה הולך.
גם בהושע, כן, נכון, נכון.
ואגב, זה ההיגיון של הנצרות.
הנצרות קוראת את הסנאך,
אומרת, אוקיי, זה לא עובד, הם לא,
אז המסקנה היא גירושין.
גירושין, אז הוא מחפש אישה אחרת. אנחנו האישה האחרת.
תראי, זו אישה יפה, אנחנו ג'נגלר,
יש לנו כנסיות, יש לנו זה, אנחנו האישה החדשה. הם,
ואדרבה, ככל שנראה כמה האישה הקודמת היא רעה,
בזויה, ככה אנחנו יותר מצדיקים את עצמנו. זה האירוע.
והקו המחשבה הזה הוא הגיוני. לפי מה?
לפי המוחין הקודמים.
אומר הקדוש ברוך הוא, שנייה,
שנייה, אני מסתלק.
נעלם.
תלתא דפורענותא, אנחנו חווים את הקדוש ברוך הוא כי איננו, נסתלק. איפה הוא? לאן נעלמת?
נעלם.
הוא נעלם כי הוא הולך להביא מוחין חדשים.
מהם המוחין החדשים?
הקשר שלנו לא תלוי במעשים.
לא תלוי במעשים.
אין גירושין.
ברית עולם, נכון?
איך כתוב?
בירמיהו.
אני רוצה להגיד לך שאנחנו עומדים בשיעור הזה רק חומרים מסוכנים. מה שלא מסוכן, לא נכנס לפה.
צריך לשים שלט מקדימה, זהירות, חומרים מסוכנים.
ברור שזה מסוכן.
כמו אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חייו, אבל לא יכול להרגיעו ישראל. מרחוק ה' נראה לי. אני רואה אותו מרחוק.
הוא התרחק, הוא הלך לקבל מוחין חדשים,
פתאום הוא חוזר, ומה הוא מבשר לנו?
מה המשך הפסוק?
ואהבת עולם אהבתיך, על כן המשכתיך חסד.
או בישעיהו, כי הערים,
אתם לא יודעים פסוקים בישעיהו, כי הערים
ימושו והגבעות
תמותנה וחסדי מי יתך לא ימוש. וברית שלומי לא,
ברית שלומי לא,
לא תמות.
זה אותן מילים, וברית שלומי לא תמות, אמר מרחמך ה'.
הערים יזוזו, הגבעות יזוזו, הכל יכול לזוז,
רעידות אדמה, כדור הארץ התהפך, דבר אחד לא ישתנה. בחירת הקדוש ברוך הוא בעמו.
עכשיו, זה לא יכול לבוא לידי ביטוי,
המוחין האלו במצבים קודמים שהכול טוב.
שהכל טוב, אז הכול טוב, אז למה אנחנו ביחד?
כן, כן, אנחנו נאמני, אבל אנחנו ביחד, אנחנו ביחד, כי טוב לנו.
זה יכול לבוא לידי ביטוי רק שרע.
רק שלא טוב, יכול לבוא לידי ביטוי
צד עמוק בקשר שאומר, אני לא מווטל עליך.
בסדר?
איזה ילד,
ההורים אוהבים את כל הילדים אותו דבר, נכון?
הלוואי, אתה אומר, כן?
אתה צודק, אצלנו הילדים כל הזמן, כל ילד הוא
אומר שאני אוהב אותו הכי הרבה, והוא גם דואג לכתוב לי את זה בטלפון.
זה וזה הבת המועדפת עליי, זה וזה הבת המלכה היחידה שלי, זה וזה הבת שכל אחת היא דואגת לשים לי באנשי קשר שהיא הכי... וזה נכון.
אותך אני הכי אוהב מהבכורות, אותך אני הכי אוהב מהשניות, אותך אני הכי אוהב מאלה שנולדו בחודש יאה, כל אחת היא הכי...
אז זה, טוב, ובכל אופן,
יש ילדים, בכל משפחה יש ילדים שכשההורים חינכו אותם, זה הדרך שהם הולכים. הם מאוד מאוד מזדהים עם הערכים של הבית, הם מאוד עושים נחת להורים, הם מאוד, הכול, כאילו, הכול, אז אתה אוהב הכול, נכון?
אבל עומק האהבה ועומק הקשר יבואו לידי ביטוי דווקא
בילד שמה?
שמאתגר אותך, שעושה הפוך ממה שאתה חושב, שמשגע לך את ה... אז שם הרבה מאוד פעמים צריך מוחין חדשים להגיד, אוקיי, מה אני עושה עם הילד הזה?
מה אני עושה איתו? הוא,
כל מה שאני אומר, הוא עושה הפוך.
כל מה שזה, אני מוותר עליו.
מצד ההיגיון, אז כאילו, אני,
אז ההורים מתכנסים פנימה,
מתכנסים פנימה, ומולידים איזה מוחין חדשים של אהבה שאינה תלויה בדבר.
שיבה דנחמתא.
נולדות מידות הלב החדשות מהמוחין האלו, ויש איזה אהבה, לכן זה שבע,
כי מתפרצת איזה אהבה חדשה.
וזה נגמר בתרתי דתיובתא,
כן?
בשתי תשובה, כאילו זה מין,
כביכול,
הקדוש ברוך הוא כאילו חוזר בתשובה, בסדר? כאילו, הרי בעל תשובה כתוב שהוא אדם חדש, נכון? אז כביכול גם הקדוש ברוך הוא, זה חידוש עצום,
והוא קושר במאמר הזה בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים.
כלומר, ממש הלוחות הראשונים נשברו והקדוש ברוך הוא הסתלק. למה הוא הסתלק?
כדי להביא את מה?
את הלוחות השניים.
מי גדול ממי?
הלוחות הראשונים או השניים? מי גדול ממי?
הראשונים יותר גדולים?
זו אפשרות אחת.
מה? הכל מיד השניים.
והשניים? יפה.
עד כאן כבודו אמר את הנתון בצורה מדויקת,
אבל כאן אני שואל,
מה יותר גדול ממה?
האם כשהקדוש ברוך הוא עושה את הכל,
או כשהוא נותן לנו להיות שותפים?
אומר השפת אמת,
כל יסוד תורה שבעל פה הוא מלוחות שניים.
כי מלוחות שניים, זה המוחין החדשים.
אומר הקדוש ברוך הוא לפני כן, עשיתי הכל לבד. עשיתי הכל לבד, אז הם... זה... עכשיו!
יעשה את המשותפים איתי.
זה מוחין חדשים של בעלי תשובה.
לכן הלוחות השניים הם אלה שיעשו תורה שווה על פה.
ואז הוא הופך את כל התקופה הזאת. אנחנו עכשיו נמצאים בזה הסתר פנים. הוא לא יצא מהכיתה והסתלק,
אלא הוא יצא מהכיתה, מעבר לדלת, מקבל רגע את המוחין החדשים כדי להיכנס חזרה וללמד אותנו פרקים ודברים שמעולם לא היינו לומדים אם היינו נשארים במוחין הקודמים.
אבל אנחנו, התלמידים, מבוהלים, מפוחדים, מה נעשה?
יש מוכין חדשים,
עומק הבחירה של הקדוש ברוך הוא בעם ישראל מתגלם במדרגה חדשה מלאת אהבה ורחמים,
דווקא מעומק החורבן.
זה כמובן נשען על המדרש הידוע של חכמים,
שאומרים,
באמת איפה המדרש הזה ניזון? לא ראיתי אותו, אני צריך להסתכל איפה הוא.
כשהקרובים היו, היה להם שני מצבים.
מצב אחד שישראל היו עושים רצונו של מקום,
היו פני מי שלא, זה נראה לי מסכת יומא.
מה?
במסכת יומא,
או חגיגה שהיו מורידים את ה... מזיזים את המסכה, את המסך,
ואומרים להם, ראו כמה חיבתכם לפני המקום,
ואם לא עושים את רצונו אז היו פנים החוצה.
וראה אותם, כן.
ובחורבן זה מצב שלישי שמעולם לא היה.
מחובקים כמער איש ולוויות, כאילו, כמו זיווג,
זה מצב שלישי שהוא בכלל לא היה. למה? כי זה חדש.
איך נראה קשר בין
אבא לבן, בין אורים,
שהבן עושה כל מה שהוא יכול כדי לעצבן את ההורים,
וההורים אומרים לו, ואף על פי כן, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו לא נוותר עליך.
וואו, וואו, דרמטי.
זה מה שהוא אומר כאן, זה כמו שאמרתי לכם, אמר האורך, הבאתי כאן רק זה,
בואו נקרא את זה,
תהפכו את הדף,
בפסקה השנייה.
כן, משה רבנו שואל, למה יש כזה, ועל זה הייתה התשובה מקודם.
עתה תראה, פירוש, עתה דווקא,
שנעשה הסתר אלוקות בתוקף יותר,
עד שאין למטה אמנו,
שזה בעצם כמו תשעה באב,
יהיה כעת דווקא גילוי אלוקות שאין למעלה אמנו, כי אנחנו כרגע יכולים לסגות למה?
למוחין חדשים.
עד שכל הקליפות יתבטלו וכולם יודו ויכהנו מפני השם יתברך, כמו שכתוב, כי ביד חזקה יש עליכם.
ואחר כך ביאר לו שאין הגלות עמדת הדין, כמו שסבר משה, רק בידת הרחמים.
אני שואל אתכם שאלה.
יש סוגיה שנקראת נצח ישראל.
האם עם ישראל הוא נצחי, כן או לא?
שאלו פעם איזה זקן סיני, מה אתה אומר על ה...
היה בדיוק 200 שנה
למהפכה הצרפתית. המהפכה הצרפתית הייתה בשנת 1789.
אז בשנת 1989,
שאלו זקן סיני, מה אתה אומר על המהפכה המדעית?
הוא אמר, מוקדם מדי לדעת.
כאלף שנים, ואז נחווה דעה.
בסדר?
אז האם עם ישראל יהיה עם נצחי?
שאלה.
אפשר לתת לה תשובה אחרי 400 שנה?
אחרי 800 שנה?
הקב' הבטיח.
למישהו יש ספק על נצחיות עם ישראל עכשיו?
אחרי שעברנו את כל מה שעברנו,
אחרי החורבנות,
וחורבנות חורבנות בית שני, ורומא,
והנה אנחנו כאן,
אז זה מוכן חדשים,
זה מערכות יחסים אחרות.
ואיך עם ישראל שרד בלי ששום דבר מהדברים שעוזרים לך להיות עם, ארץ, שפה, לשון, תרבות, כאילו,
חוויות שותפות, כלום, כלום,
לקחו לנו את כל האקססוריז,
את כל הדברים שעוזרים,
והשאירו אותנו ערבים, ובכל זאת
נשארנו ואף גדלנו והתפתחנו.
זה מערכות יחסים אחרות לגמרי.
זה המוחין החדשים.
ולכן זו תקופה של אהבה, בנויה משלוש של פורענות, של סילוק המוחין.
שבע,
צריך עכשיו שבע, שבע מידות עליהם, נכון, הוא אומר את זה כאן,
נחזור על זה.
הוא בואר בספרי הקבלה התם, זה ג' לפה ההסתלקות.
ז' דנחמת התגלות מוחין דעתיקה
בזין ספירות, דזי רנפין.
שלום, בר.
בזין ספירות דזי רנפין, זה הראשי תיבות,
כן?
המוחין החדשים, זה נקרא מוחין דעתיקה,
מוחין מאוד מאוד עמוקים וכולי, מתגלים עכשיו בצורה מעשית.
ותרתא דה טיובתא הוא עניין עליית המלכות על ידי תשובה אלאה ותתאה של עולם בירי היציאה הסיאה, כן?
זה איזה מין עלייה למדרגה חדשה.
זה הסיפור, זו התקופה שלנו.
ולכן תשעה באב הוא יום קדוש מאוד.
קרא עליי מועד
לשבור בחוריי.
קרא עליי מועד, הקודם כל קורא עלינו שאנחנו המועד שלו,
לשבור לשון תקווה את בחוריי, את הבחירה החדשה.
יש תקווה בבחירה מחודשת של הקדוש ברוך הוא, שבוחר בנו למרות מה שאנחנו עושים. לא בגלל, אלא למרות.
לא בגלל שאנחנו נחמדים וחמודים ויפים וטובים וזה, לא, אלא למרות כל זה,
בוחר בכם.
שנזכה לזה רבותיי, אח טוב לישראל.
שיהיה בין הזמן עם מלא שמחה וטוב לבב.
