פרשת: משפטים | הדלקת נרות: 16:43 | הבדלה: 18:02 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

“כמשפט הבנות!” על זוגיות יהודית מתוקנת | נפש הפרשה משפטים תשפ”ו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
שלוש מעשיות על דיני ממונות – פרשת משפטים | כה עשו חכמינו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. מרד שבע בן בכרי | שמואל פרק י״ט | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
“תורה חדשה מאיתי תצא” | מי השילוח לפרשת יתרו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
לאט לי לנער לאבשלום. העימות בין דוד ליואב | שמואל פרק י”ח-י”ט | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
לנוע בין סוכות לאיתם | מי השילוח לפרשת בשלח | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
דף הבית > בין המצרים > לקראת תשעה באב: הסיפור מאחורי מסכת נדרים | כה עשו חכמינו | הרב אייל ורד

לקראת תשעה באב: הסיפור מאחורי מסכת נדרים | כה עשו חכמינו | הרב אייל ורד

ב׳ באב תשפ״ד (6 באוגוסט 2024) 

פרק 102 מתוך הסדרה כה עשו חכמינו –  

מילות מפתח:--
Play Video
video
play-rounded-fill
35:48
 
טוב,
אנחנו כאן לומדים אגדות חזל.

עכשיו, בדרך כלל אגדות חזל זה סיפורים,

אבל לפעמים הסיפור

הוא מסופר בצורה עקיפה. כלומר, אתה מסתכל, אתה לומד משהו אחד, ופתאום אתה מבין שמאחורי המשהו הזה מסתתר סיפור.

דוגמה,

יש המון המון ספרים על השואה שנכתבו,

סיפורים,

קורות חייהם של ניצולים וכן על זה הדרך,

שורדים.

אבל אחד המקומות הכי חזקים שבהם אתה יכול

להבין את הסיפור של השואה זה שוטים בהלכה.

אתה רואה מה נשאלו הפוסקים,

הרבנים הפוסקים,

בזמן המלחמה.

בגטו ורשה וכל...

יש ספר שנקרא אותיות של אש, כתב אותו איתמר לוין, והוא אסף

שאלות כאלו.

אדם שידו, יד ימין שלו נקטעה, יד שמאל שלו נקטעה בהפצצה,

שואל אם הוא יכול ללכת תפילין ליד ימין.

אדם שאוכל טרף כל יום,

הוא שואל את הרב מה לברך.

מה לברך על

מי שיודע מתי לקחו את העיירה ליער, אבל הוא לא יודע בדיוק

מתי הרגו את זה, אז מתי הוא מתחיל להגיד קדיש, מתי הוא יושב שבעה, מתי, מתי.

אתה קורא את התשובות בהלכה, חלק נשאל הרב זמבה, השם ייקום דמו, או חלק

רבנים אחרים,

ואתה פתאום מבין את הסיפור, בסדר?

אז תשמעו סיפור. אני לפני שנתיים,

היה לי יום הולדת 50,

ולקראת יום הולדת 50 עם כל מיני הכנות, כל מיני... התחלתי,

רציתי גם לסיים 12 משניות ליום הולדת,

אבל התחלתי ללמוד.

והיום הולדת שלי זה בחודש אב, אז משום מה אחת המסכתות האחרונות שנשארה לי ללמוד זה מסכת נדרים.

מסכת נדרים,

התחלתי ללמוד את המסכת הזאת,

וכשאתה לומד באוריינטציה של אישי או בוכר, אתה לומד את המסכת, אתה רוצה להבין מה כתוב,

וגם אתה רוצה להספיק, נכון?

יש לך להספיק,

אני גם הייתי במרוץ נגד הזמן קצת להספיק עד היום הולדת, פה או שם אתה... אז אתה קורא את זה, אתה רוצה להבין מה כתוב.

ואני זוכר את הרגע הזה שעצרתי פתאום, אמרתי לעצמי, רגע,

עזוב שלי מה מה כתוב,

למה זה כתוב?

מה זה הדבר הזה?

הרי אף אחד לא כותב מסכת out of the blue, סתם.

מסכת נכתבת,

בוא נגיד ככה, יש תשובה כי יש?

שאלה, אף פעם, אף אחד לא נותן תשובות על שאלות שהוא נשאל.

אז אם יש מסכת נדרים, זה אומר שזו הייתה המציאות.

המציאות הייתה כזו וכזו, ועלו בה ספקות כאלו וכאלו, ולכן ניתנה הלכה כזאת וכזאת, והיא נרשמה במשנה.

אז אתה אומר לעצמך, רגע,

אם זאת המציאות של מסכת נדרים,

אז זה מספר סיפור.

את הסיפור שמספרת מסכת נדרים

אני רוצה שנספר היום.

בסדר?

אבישי, אתה הולך איתי?

הגמרא אומרת,

בתור הקדמה, כן?

הגמרא אומרת, אמר רבי יוחנן,

לא חווה ירושלים אלא שדנו בה דין תורה.

שואל ענבר,

מה זאת אומרת דנו בה דין תורה? אז מה ידונו בה דין גזלנות?

אז מה אתה רוצה? דינא דמגיסטא לי דינו?

דין תורה, מצוין!

אלא אימה שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין.

לא היה בירושלים של החורבן את המושג הזה לפנים משורת הדין.

עיקוב הדין את ההר.

זהו.

זה הדין, אין גמישות, אין רחמנות, אין איזה, כלום.

על זה חרבה ירושלים.

אומר המהרשה,

טניה,

זה גמרא בבבציה, כן, זאת הגמרא.

מפנימה חרבו חנויות של בית.

הגמרא מתארת שם את החורבן,

את ההדרגה שלו. קודם כל,

חרבו החנויות.

החנויות זה המקומות שהיו יושבים בהם הסנהדרין.

וזה חרב שלוש שנים לפני בית המקדש.

אומרת הגמרא, מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה.

נראה בכלל ועוד יש פה דף,

תשב, תרגיש בנוח, תרגיש בבית.

פירוש.

המעמיד דבריו על דברי תורה,

אין דבר זה קיום העולם.

העולם לא מתקיים באופן הזה.

למה?

לפי שכתוב, אמרתי עולם חסד ייבנה.

כי קיום העולם על ידי חסד.

כתוב, התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים.

חסד זה השפעה, זה נתינה.

תחילתה גמילות חסדים שנאמר, ויאס להם כותנות עור,

ויעל בי שם.

סופה גמילות חסדים שנאמר,

ויגבור אותו בגיא.

המסגרת,

ה-frame של התורה,

חסד, תורת חסד הלשונה. המטרה של התורה זה לעשות טוב בעולם.

המטרה של התורה זה להשפיע ברכה בעולם.

אז לכן ממילא, אני אתן לכם דוגמה, מה זה לפנים משורת הדין?

אתן לכם דוגמה הכי קלאסית.

שבוע שעבר הייתי בטיימסקוויר.

הייתי זה, לקחתי טיסטים, אמרתי, בואי תראי כל המונה של רומי.

טיימסקוויר.

מיליון יש שם, אם אתה מוצא שם ארנק בטיימסקוויר,

מה הדין שלו?

אה?

שנייה, אם אני מוצא ארנק

עם סימן, כתוב עליו, Josh Liverman,

5th Avenue יהודי,

שאני מכיר, לידי בית הכנסת.

מה הדין?

מה זה?

לא הפקר.

מה הדין?

איך איך? לא, מה פתאום.

מה?

מצא, אם אדם איבד במקום שהרוב גויים, התייאש, מי ימצא את זה? ימצא את זה איזה, לא יודע, איזה גוי, איזה היספני, איזה אפרוי. הלך, כפרה על הכסף, זהו.

מצא את זה במקרה יהודי, חבר שלומי הזה.

מה הדין?

שלי.

מה ההיגיון?

יא בו יא, תעשה לפני משורת התים, תחזיר.

תחזיר.

נכון שהדין זה שלך, אבל אתה יודע למי זה שייך. מה תגיד? נהנה, בנהנהנה, איבדתם, מצאתם. מה זה הדבר הזה?

איש עני ואיש עשיר

הלכו לדין.

והעשיר זכה בדין. זכה.

אבל אתה עשיר, הוא מסכן עני. תוותר לו, תמחה לו.

בסדר?

תמחה.

או אדם עשיר מצא אבידה של עני באופן שהוא פטור מלהשיב.

איזה איש עני, כמו שהלך לו לאיבוד כסף בזוטו של ים.

כמו שזה.

איש עשיר מצא,

החזיר לו.

לא.

זה הדין, מה כתוב?

שלי? נגמר הסיפור.

נוקשות כזאת, על זכר באי ירושלים.

אני מאוד אוהב את המילה גמישות, ומאוד

שאלו פעם את רב שלמה זמן-הרבאך,

על מה צריך להקפיד בחינוך ילדים?

מה הוא ענה?

הוא אומר, צריך להקפיד, לא להקפיד.

תשובה יפה מאוד.

ממשיך אמר עכשיו ואומר,

אמרתי עולם חסד ייבנה כי קיום העולם על ידי חסד.

ראה לך ברור מאוד כי העולם נברא במידת הדין, אבל קיומו,

העולם נברא במידת הדין, זה האידיאל, אבל קיומו אי אפשר רק במידת הרחמים,

כי העולם הוא גשמי,

אינו בכוח משפט ודין, רק הדבר השכלי,

וכך צריך לרחמים. רחמים זה מתן מקום,

מתן זמן לתהליכים, לא הכל קורה בבת אחת, לאט לאט.

ומפני כי אלו היו מעמידים כל דבריהם על דין תורה,

שהוא בדין,

ולא היה נכנס תפנים מן הדין כלל, דבר זה הוא חורבן העולם.

כי קיום העולם מצד החכמים, מצד החסד ומצד הדין, הדבר הזה מבואר גם לחכמים.

אני אתן לכם דוגמה, בסדר?

אני אפילו לא מדבר על מדינה,

ואני גם לא מדבר על... אני מדבר על בניין, איפה שאנחנו גרים, 70 דיירים.

מה יקרה אם בבניין הזה כל אחד יעשה רק

מה שהוא חייב?

יעמיד את עצמו על הדין, מה יקרה?

איך ייראו החיים?

מאוד לא נעימים.

אני משלם פה כל חודש סכום גדול,

אני לא צריך לנקות את המעלית,

אם היא מלוכלכת. המנקה ינקה אותה.

אבל אם אתה זה, אם אתה רואה מעלית מוכלכת,

תנקה אותה רגע, תרים את הנייר, שים בפח.

אם כל אחד מתוך 70 משפחות

שם נייר בפח,

אם יש איזה לכלוך הוא מנקה אותו,

אם יש איזה משהו בדואר שזרוק, אז הוא רואה, אז הוא שם את זה לשכן בתיבה,

אם יש איזה...

אז החיים גן עדן.

גן עדן, כי עושים איזה 70 משפחות כפול, אבל אם כל אחד עושה רק מה שהוא צריך, החיים גיהינום.

אז ככה זה בבניין, ככה זה בשכונה, ככה זה בקהילה,

ככה זה במדינה עוד יותר.

אם אין רחמים, אם אין גמישות,

העסק נחרב.

כל גוף ציבורי עומד על כך שיש אנשים שעושים

קצת יותר ממה שהם צריכים,

לפנים משורת הדין,

נכון או לא?

אז זה הקדמה.

ואז אני רוצה להזמין אתכם איתי למשניות. עכשיו, מה שאני רוצה שנעשה ביחד,

זה נקרא את המשנה, וננסה,

כמו קומיקס, נכון? יש כאלה משניות בקומיקס,

יש משנה, ואז כאילו מציירים לך את הסיטואציה.

בואו ננסה לתאר את הסיטואציה.

כתבה סתם.

והמשנה מתארת את ירושלים שלפני החורבן. המשניות

הן בעצם מתקופת החורבן. רבי עקיבא,

הוא היה בחורבן,

רבי עקיבא, הוא טענה, הוא איזה רבי מאיר, רבי עקיבא, רבי יהודה, כולם בעצם זה התקופה.

משנה ראשונה.

המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל.

אתם שמעתם?

מה הסיטואציה?

מה זה הדבר הזה, רבי עופר?

מה זה הדבר הזה?

כשאתה לומד מסכת נדרים, תכף נראה, אנחנו נראה שאנשים הגדירו את עצמם, נכון? כמו היום יש לנו אנשי קשר בטלפון?

אז אצלם היה אנשי קשר, אבל לא לענות.

כמה חסומים יש לי?

אתה שלך הכסף חסום, אני, מאה, אני לא עונה.

אנשים היו נודרים אותך, רב, רבה, כן?

רבה, נכון?

אוריאל רבה.

מה?

שושן, לא אמרתי רבה, סליחה. אוריאל,

כן, אליך,

אני לא נכנס אליך הביתה, לא נהנה,

כלום, כלום, נו דרן. והאנשים, ההגדרה שלהם הייתה לפי

עם מי אני לא יושב.

טוב, עכשיו יש בעיה, מה?

החבר הזה שנדרתי ממנו, השכן שלי שנדרת ממנו שאני לא נכנס אליו הביתה, הוא הולך למות ברעב, מסכן, אין לו מה לאכול.

מה אני אעשה?

מה אתם הייתם עושים בכזה מקרה?

כן?

הולכים להופיע את הנדר.

הולכים לחכם.

אומרים לו, תראה, היה לנו איזה עת ריתחה וכל זה, ורבנו, ותוך כדי המריבה אני אמרתי לו, זה זה, ועכשיו מסכן,

אני רואה אותו עוד רגע מדבריו.

תתיר לי את הנדר.

זה שרעב או זה של... לא, לא זה שרעב. זה ש... זה.

לא, לא, לא. זה הכוונה.

זה הכוונה. מה?

לא, לא נראה לי.

לא נראה לי. אני נדרתי שהוא לא ייהנה ממני.

זה הנדר.

לך לחכם, תגיד לו, תשמע, זה זה.

לא התכוונתי לכזאת סיטואציה. כשנדרתי לא חשבתי שזה המצב שלו. תתיר לי את הנדר.

מה מציעה המשנה?

המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל,

הולך אצל החנווני ואומר, איש פלוני מודר ממני הנאה, ואיני יודע מה יעשה.

והוא נותן לו, הוא בא ונוטל מזה.

כלומר, אתה הולך לחנווני ואומר, תשמע, ההוא מודר הנאה, הוא לא יודע מה לעשות. ואז החנווני מבין מעצמו,

אז החנווני,

כאילו החנווני נותן לו, אומר, תשמע, קח, עליי, עליי, עליי,

ואחרי זה ההוא יבוא וישלם לחנווני.

כלומר, על מה אני לא יכול לוותר בשום ראוי ואופן?

אני אדבר איתו?

הוא הרי מהקבוצה השנייה!

you name it, האנון הסופית שהוא צריך לשים, הוא שמאלן,

הוא גזען, הוא משיחי, הוא לא משנה מה, אני לא מדבר איתו.

אני לא אטום לעמוד ברעב, אז אני אעשה איזה קומבינה,

אבל אני לא אדבר איתו.

כלומר, אלה היו שאלות.

באו עם זה לרב. כבוד הרב, כן,

אני נדרתי הנאה וזה, ועכשיו הוא עומד מרב, במקום שהרב ייתן לו שתי סתירות ויגיד לו, תפר את הנדר, הרב עוד כנראה שיתף עם זה פעולה, אמר לו, כן, תלך לחנווני, תעשה הערמה, תעשו קומבינה.

היה ביתו לבנות, גדרו לגדור, או שדהו לקצור, הולך אצל הפועלים ואומר, איש פלוני מודר, ממני הנאה, ואיני יודע מה אעשה, והם עושים עמו, באים ונוטים שכר מזה.

טוב, עוד קומבינה. עכשיו, זה, תגידו, טוב, בכל אופן, זה קרה כאן בעיר, יש פה עוד אנשים,

אני יכול למצוא קומבינה.

המשנה לא מוותרת לנו,

אבישי.

היו מהלחין בדרך, רק הוא והמודר הנאה.

ואין לו מה יאכל.

איך אם חבר שלו בדרך?

אני לא חבר, כן, אבל זה,

והאום מסכן לו מה לאכול.

תעבור על הנדר.

פיקוח נפש דוחה את כל התורה.

פיקוח נפש.

תעבור על הנדר.

נותן לאחר לשום מתנה,

ועלה מותר בה.

אני נותן למישהו מתנה,

שלישי, אדם שלישי, והוא יכול לקחת ממנו.

הוא שואל, רב עופר, בי אם אין אדם שלישי?

המשנה שאלה.

ואם אין עימהם אחר,

מניח על הסלע או על הגדר ואומר, הרי מופקרים לכל מי שיחפוץ, ועלה, נוטל ואוכל,

ורבי יוסי עושה.

רק דבר אחד לא יקרה פה. מה לא יקרה?

אני לא אתן לך.

אתם מבינים מה יעביר ירושלים?

כל הקומבינות ההלכתיות,

ובלבד שלא יצטרך להסתכל לך בעיניים,

להגיד לך, אחי, קח, אני מצטער, זה היה בטעות בכלל.

אני ממש מצטער שבכלל, קח, אני עובר על הנדר, יאללה, כפרה, אני אקח,

עוון עליי, רק תאכל, אל תמות. פיקוח נפש דוחה את כל ה... פיקוח נפש דוחה שבת. פיקוח נפש דוחה את הכל. עוזבו לדחה את הנדר שלך?

לא, הנדר, לא. אני בחיים לא אדבר איתו.

אני לא אדבר איתו.

כך אומר הנציב.

מזה הם הגיעו.

הרי כתוב בית ראשון, חרב למה?

בית שני שנאת חינם.

אומר רבנו המציב לו, לא הבנת.

משנאת חינם הם הגיעו לשפיכות דמים.

הם רצחו אחד את השני כי הם שנאו. למה? כי ההוא... איך כתוב אצל האחים של יוסף?

מתי מתחיל הבעיה אצל האחים של יוסף?

עוד לפני כן? לא, החרן.

זה דווקא חזון, משבחים אותם. לא היה אחד בפה ואחד בלב.

אנחנו דובר לשלום. בסדר, דווקא זה רעיון תו. אם אני יכול להיות חבר שלך, אני לא אדבר איתך.

ברגע שהם הפסיקו לקרוא לו בשם והתחילו לקנות אותו בכינויים, והם אמרו איש של אחיו, הנה

הוא לא יוסף, הוא לא אח שלנו, הוא בעל החלומות הזה, על הזה.

הוא השמאלני הזה, הימני הזה, המשיחי הזה, ההוא הזה, ההוא.

זהו, ברגע שהוא מקבל איזה כינוי,

הוא לא, מבחינתי הוא לא...

הלאה.

שמא תגידו,

טוב, מה אתה רוצה?

היו אנשים ככה בירושלים שהתנהגו, בגלל זה להחריב את ירושלים?

אנחנו תכף נראה במשנה הבאה שגם המערכת התורנית,

הרבנית,

הייתה חלק מזה. זה כתוב במפורש גם בסיפור על קמצא וברקמצא, נכון?

שהיו שם רבנן ולא מיחו. למה הם לא מיחו? כי זה התאים להם.

תכף תראו, זה מופיע גם במסכת נדרים.

מה אומרת המשנה?

הריני עליך חרם המודר אסור, הרי אתה עלי חרם הנודר אסור.

הריני עליך ואתה עלי, שניהם אסורים.

בסדר? כלומר, זה מין תחרות כזאת.

הריני עליך חרם.

אז לך אסור לנות ממני.

הרי אתה עלי חרם, לי אסור. שניהם. טוב.

אבל אם החרמנו,

אני החרמתי אותך ואתה החרמת אותי,

שניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורים בדבר של אותה עיר. כלומר, למרות שאני אסרתי אותך בחרם, אתה אסרת אותי,

בכל אופן, שנינו מותרים ליהנות מדבר של עולי בבל, ואסורים,

אסור לנו ליהנות אחד מהשני בדבר של אותה עיר. מה זה הדברים האלו? אומרת המשנה.

זהו דבר של עולי בבל, כגון הר הבית והאזרות והבור שבאמצע הדרך.

כלומר,

הייתה הווה אמינא שהם לא יוכלו גם להיות בבית המקדש ביחד.

בית המקדש,

זה כל ישראל חברים.

לא, אז זה הגמרא, המשנה אומרת, זה אי אפשר.

אבל איפה הם לא יכולים להיות ביחד?

זהו דבר של אותה עיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים.

אנשים היו נודרים אחד לשני באופן

שלא רק שאני לא יכול ליהנות ממך ואתה לא יכול ליהנות ממני, אתה לא יכול להיכנס אליי הביתה ולא יכול להיכנס אליך הביתה. אתה גם לא יכול להתפלל אצלי בבית הכנסת ואני לא אצלך.

לא יכולים להיות באותה בית כנסת.

לא יכולים.

כי לכל אחד, כל אחד יש לו חלק מבית הכנסת, כל יהודי שהוא, אז יש לו חלק.

מה החלק שלי?

החלק שלך יכול להיות בכל מקום.

כל חלק מבית הכנסת יכול להיות שלי. אז אם אני נדרתי שאסור לך לבנות מהחלק שלי, אולי המקום שאתה עומד זה בדיוק המקום שלי.

אז אנחנו לא יכולים לפעול באותה בית כנסת.

הם מבינים את הדבר הזה?

הזוי.

הלאה.

הכותב חלקו לנשיא.

רבי יהודה אומר, אחד כותב לנשיא ואחד כותב לאדיוט.

מה בין כותב לנשיא לכותב לידיוט?

שהכותב לנשיא אינו צריך לזכות

והחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכים לזכות.

לא דיברו בנשיא אלא בהווה.

רבי יהודה אומר, אין אנשי גליל צריכים לכתוב

שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם. זה נשמע סינית?

בואו נראה מה הכוונה, ברטנורה.

מי זה הכותב חלקו לנשיא?

מפרש בגמרא דעה הכי קטני.

מה תקנתם?

טוב, האנשים האלו עכשיו,

שהכתרימו אחד את השני ורוצים כן להיכנס לבית הכנסת, מה הם יעשו?

יכתבו חלקם לנשיא.

כלומר, אלו שנדרו הנאה זה מזה

ואסורים להשתמש ברחובה של עיר ובתיבה בספרים,

יכתוב כל אחד מהם חלקו שיש לו ברחבה ובתיבה בספרים לנשיא,

ואחר כך יוכל כל אחד מהם להשתמש בהם,

שבממון של נשיא הם משתמשים ואין אחד מהם נהנה בשל חברו.

נמצאנו למדים

שהנשיא הוא היה משתף פעולה עם הדבר הזה.

במקום שייתן לשתיהם שתי סתירות ויגיד להם תפסיקו לשנוא אחד את השני ותפסיקו לנדור אחד מהשני ותפסיקו לאסור את הרחובות ואת התיבה ואת האחד לשני, הנשיא אומר כן, תראה, אתה תכתוב לי והוא יכתוב לי וככה אתם תוכלו להמשיך לא לדבר אחד עם השני ובכל אופן ליהנות.

נשיא.

ואנשי גליל אין צריכים לזכות.

אנשי גליל קנטרנים הם

ובכעסן היו נודרים הנאה זה מזה,

עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהם לנשיא. האבות כבר פתרו להם את ה... תקשיב, אנחנו כבר,

אנחנו יודעים שאתם טנדרו ואתם שונאים אחד את השני,

אז במקום לעשות כאן מהלך חינוכי ולתקן את המידות וזה,

הם כבר פתרו את הבעיה בקומבינה.

מראש כתבנו לכם את החלקים מהנשיא ואתם,

פתרנו לכם את הבעיה.

שאם בניהם אחריהם יידרו הנאה זה מזה,

לא יהיו אסורים ברחבה של עיר או בתיבה או בספרים, גם במון נשיא.

מזעזע.

סיפור מאחורי המסכת.

המשנה הכי מזעזעת זו המשנה הבאה.

אומרת המשנה.

המודר הנאה מחברו,

ואין לו מה יאכל, ראינו כבר את הסיטואציה הזאת,

נותנו לאחר לשום מתנה ועליו מותר לו. טוב, אני אוכל את זה למתנה ואז הוא יכול לאכול.

מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מודר אמנו הנאה.

או בתוך המשפחה,

הבן

אמר לה, אבא, אתה לא נכנס אליי הביתה.

למה? כנראה האבא היה מקבוצה אחרת.

כנראה האבא היה מ...

אולי האבא היה שמאל והבן מהימין,

אולי האבא היה חוזר בתשובה והבן היה דתלש,

אולי הבן היה חוזר בתשובה והאבא היה דתלש, לא יודע מה.

אתה לא נכנס אליי הביתה.

ועכשיו הבן

והיה מסיא את בנו. כלומר, הבן חיתן את הבן שלו,

כלומר, את הנכד של האבא.

אבא לא יבוא לחתונה?

תלך, כמו שאמרנו, תנשק את היד של האבא,

תבקש ממנו סליחה,

תבקש ממך סליחה,

תתחבקו, תבואו לחתונה.

שמחה, זה זמן של שמחה.

אתם לא הולכים בדרך, אתם בשמחה, שמחה מקרבת את הלבבות.

היה משיא עדנו.

אמר לחברו,

חצר וסעודה נתונים לך במתנה.

אז הוא אומר, טוב, מה אני אעשה?

אז אני לקח את החצר ואת הסעודה, אמר לשכן שלו, תשמע, אני נותן לך את החצר ואת הסעודה במתנה,

ואינם לפניך אלא כדי שיבוא אבא ויאכל ממנו בסעודה.

אני נותן לך את זה במתנה כדי שאבא שלי יוכל לאכול שם,

כי אז זה כבר לא שלי.

אמר לו השכן, אם שלי הם, הרי הם מוקדשים לשמיים.

אם אתה נותן את זה לי, אני מקדיש את זה.

הוא אומר לו, לא,

לא נתתי לך את שלי אלא שאתה קדישים לשמיים.

לא, נתתי לך את זה רק כדי שאבא שלי יוכל לאכול.

למה אתה לא הולך ומפר את הנדר?

אמר לו, לא נתת לי את שלך,

אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצים זה לזה,

ויהיה העוון תלוי בראשי?

אה, אתה רוצה להשלים עם אבא שלך באיזה קומבינה הלכתית על הראש שלי? אני לא מוכן.

כלומר,

השכן לא מוכן לעזור לבן ולאבא להתפייס.

הבן בכל מקרה לא כל כך רצה להתפייס, הוא עדיין אחז בקומבינה, אבל בכל אופן, יש פה איזה משהו שהוא עלול לקרב אותם.

עכשיו השכן אמר, מה פתאום?

אני אהיה עכשיו שותף באיזה הפרה של הנדר, בשום פנים ואופן לא מוכן.

איזה נוקשות!

איזה קשיחות בירושלים!

מה קרה?!

אב ובן,

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים, נכון?

אז יש הרבה הסברים, מי זה קמצא ובר קמצא?

הרי היה אדם אחד שהיה לו אוהב קמצא ושונא בר קמצא, נכון?

המהר״ל מסביר וכל זה.

הפשט הכי פשוט, מי זה קמצא ובר קמצא?

אבא ובן.

השנאה חלחלה.

כלומר,

הרי יש לנו אדם שיש לו,

הרי בדרך כלל,

בדרך כלל, אם יש לי חבר,

אם יש לי חבר,

אז אני גם יואם מאוד אוהב את הבן שלו,

נכון?

כאילו, אם יש לי איזה, אז אני אראה את הבן שלו, אני נורא איזה, אה, אתה הבן, איזה יופי, מה שלומך וכל זה.

פה יש לנו בן אדם אחד שיש לו אוהב קמצא ושונא בר קמצא, הוא אוהב את האבא ושונא את הבן,

והוא לא, הוא לא מדבר, הוא מדבר רק עם האבא, הוא לא מדבר עם הבן, וגם האבא והבן לא מדברים ביניהם.

יכול להיות, אבל אני אומר, אתה יודע, הוא כאילו שולח,

אז מה לבר קמצא? לבר קמצא להרים טלפון, אבא, תקשיב,

החבר שלך הזמין אותי, איזה הפתעה.

נתק מוחלט!

אומר המהרשעה,

אמר דאזל הייטל לבר קמצא, אפשר

שהיה זה אב ובנו וטעה השליח ביניהם.

וגם בר קמצא דאטה גם אחרי שידע שהוא שונאו והיה סבור שלאחר שאביו אוהבו,

ודאי מבקש גם אוהבתו לעשות שלום עמו בזה שהוא מזמינו.

אבא ובן, זו המשנה בנדרים.

הנוקשות עד לשם הגיעה, הבריאות.

אומרת המשנה,

מתארת לנו המשנה את ניסיון הריכוך.

ניסיון הריכוך.

הבן אדם שהיה נודר נדר מאחיו,

מאחיו.

הוא אומר, אני לא אענה מאח שלי. זה אח שלך, ריבונו של עולם, מצאתם מאותה רחם.

היו אומרים לו,

רבי אלעזר אומר, פותחים לאדם בכבוד אביו ואמו,

והחכמים אוסרים. כשבאים להתיר את הנדר,

אמר רבי צדוק, מה זה פותחים בכבוד אביו ואמו? תראו את הברטנורה.

רבי אליעזר אומר, פותחים לאדם בכבוד אביו ובכבוד אמו.

כגון שיאמרו לו, אילו היית יודע שאמרו העולם לאביך ואמך, ראו גידולים שגידלתם.

כמה בניכם קל בנדרים,

ונמצאת מזלזל בכבודם, כלום היית נודר?

אתה לא מתבייש?

לנדור מאבא שלך, לנדור מאח שלך. אז פותחים לו בכבוד אביו ואמו.

אומר רבי צדוק, עד שפותחים לו בכבוד אבי ואימו, יפתחו לו בכבוד המקום.

תגיד, זה מה שהקדוש ברוך הוא רצה? בשביל זה הביאו נדרים לעולם? הרי למה באו נדרים לעולם? נדרים באו לעולם עם אדם, חווה איזו חוויה דרמטית,

חוויה גדולה, הוא רוצה להודות לקדוש ברוך הוא ומרגיש שאין,

אין די בכלים שהתורה נתנה אז הוא ינדור איזה נדר.

איזה מעשה טוב שיעשה, זה קורבן יקריב, זה יבנה איזה מבנה, יקים איזה יישוב.

איך הגענו מזה שהנדר משתמש לי כדי לפסול את ההוא ולפסול את הזה ולנדור עליו?

זה מה שהתכוון הקדוש ברוך הוא. אתה לא מתבייש?

לקחו את הכלי של הנדר שהוא כלי של קרבה,

שאדם מרגיש שזה קרבת אלוהים,

או רוצה לזכות לאיזה מעלה מיוחדת, הוא נודר נדר, והפכו אותו לכלי מלחמה.

עוד אמר רבי מאיר,

פותחים לו מן הכתוב שבתורה,

ואימא אומרים לו,

אילו היית יודע שהתירוג על כמה איסורים עובר האדם שנודר הנאה מחברו.

אילו היית יודע שאתה עובר הלא תיקום ולא תיטור,

לא תשנא את אחיך בלבביך ואהבת עליך כמוך. בנדר אחד אתה עובר על שלושתם.

כמו באולינג, כשאתה מפיל את כל הזה בבת אחת.

וחי אחיך עימך.

תראה, השם היה עני ואין אתה יכול לפרנסו.

מה אתה נודר?

וראינו, ראינו את המצואה.

הוא עני,

ולא יכול לפרנס, ובכל אופן הוא לא הלך להטיר את הנדר.

אם אמר, אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר, הרי זה מותר.

אבל הם לא היו אומרים את זה, זו הבעיה.

הם לא היו אומרים.

חברה נוקשה שמגדירה את עצמה לא לפי מי אני חבר, אלא לפי מי אני אויב.

אם אני אדבר איתו, אני חציתי את הקווים, מה זאת אומרת?

עצם ההגדרה שלי היא שאני לא יכול,

לעולם לא אשב איתו ביחד.

איפור, מסכת נדרים.

כל משנה זה מקרה שהיה בעצם.

אחד הוא כתב מקרים שלא היו.

והמשנה הבאה,

עכשיו, עד עכשיו דיברנו מערכות יחסים חברתיות, דיברנו על

משפחה בין אב לבנו,

מה נשאר?

בין איש לאישה.

כונם שאיני נושא את פלונית כעורה.

תגיד, מישהו אמר לך להתחתן איתה? אתה חייב להתחתן איתה?

הוא הולך ואומר, תשמע, איתה!

כזאת מכוערת, בכלל לא מתחתן.

לבייש אותה.

עם הקבוצה השנייה, אפשר לבייש אותה, אפשר לדבר עליה.

מה יתברר? הרי היא נאה, שחורה והרי היא לבנה, קצרה והרי היא ירוקה, מותר בה.

לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה,

הורת ונעשה את זה להבנה הקצרה הזאת ארוכה, אלא הנדר טעות.

כן, טעה בנדר.

מעשה באחד שנדר מבת אחותו ענייה. אתם יודעים שיש מצווה מיוחדת לשאת

אחיינית.

בדרך כלל היו נושאים אחיינית אם היא הייתה יתומה.

אחיו מת והשאיר בת.

זאת, אם לא התחתנו איתה, אז מי יש גאה? אז זו מצווה מיוחדת לחתן איתה. וגם אם היא הייתה ענייה.

מה הוא עשה?

נדר.

לא.

למה? כוערת.

והכניסוה לבית רבי ישמעאל ואיפוה.

אמר לו רבי ישמעאל, בני לזו נדרת?

תראה איזה יפה היא.

אמר לו לאו.

ואתירו רבי ישמעאל.

באותה שעה בחר רבי ישמעאל ואמר,

בנות ישראל נאות הן,

אלא שהעניות מנבלתן.

יפות, אבל ה...

אבל מי שנודה רק עסוק בדברים החיצוניים.

וכשמת רבי ישמעאל, היו בנות ישראל נשאות קנאה ואומרות,

בנות ישראל אל רבי ישמעאל בחנה,

וכן הוא אומר, בנות ישראל אל שאול בחנה.

זאת המשנה האחרונה במסכת, ככה המסכת מסתיימת.

היה בדור הזה אדם אחד,

קראו לו רבי ישמעאל,

שחיפש,

התאמץ לחפש את הטוב. הרי בנדר אתה ישר רואה מה לא טוב, נדלק עליו,

ננעל עליו, כמו טיל,

שהוא ננעל על איזה מטרת חום,

בום, עד שהוא מתפוצץ.

אז ככה זה נעשה, אמר איזה מילה למקום, בום, נהדר, אמר איזה, בום, אחר היה, עשור,

והיה מישהו אחד הפוך,

שאמר, אוקיי, היא נראית לא טוב.

היא נראית לא טוב.

נכנס אותה בבקשה עליה הביתה,

קרא לה רבנית שלו, הרבנית תטפלי בבחורה הזאת.

זה,

סטלה,

זה, סטלה, סטלה, שמאלות, מרכך, סטלה, קו, קו, מוציאה אותה החוצה, איך היא... איזה יופי.

הוא רואה מה נמצא בפנים.

רבי נחמן, מה מדבר? נקודה טובה, נכון?

בכל אחד יש נקודה טובה, וגם בדברים שאתה רואה רעים, תחפש בתוכם גם כן נקודה טובה. ובנקודה הזאת, זה העיקר, מה תיאחז? רשפה בית הידוע.

אז שם זה הרשפה בית, אבל הפוך.

אתה מחפש את הנקודה הרעה ונדבק עליה.

וכשנפטר רבי ישמעאל, אז הם בכו הבנות, אמרו, מי יגן עלינו עכשיו?

מי יספר את הנקודות הטובות שיש בנו? מי יראה את היופי שבנו? היה אחד כזה, באמת,

קוננו עליו.

מת ישראל רבי ישמעאל אומרות בנות ישראל, נושאות כנראה ואומרות בנות ישראל רבי ישמעאל בחנה.

וכן הוא אומר בנות ישראל שאול בחנה.

אבל בשכם שנים עדנים, המעלה עדי זהב על יבושכן.

זה הסיפור מאחורי המסכת רבותיי.

דרמה גדולה.

זה הסיפור.

ואתם יודעים שהאגדות האלו נכתבו לדורות,

אנחנו צריכים אותן בעצמנו,

כן?

אני אגיד כמה, אפשר לדבר, זה תשעת הימים קצת.

צריך טיפה להצטער מהדבר הזה.

היום פחות נודרים, לא נודרים בכלל,

אבל

לפני כמה זמן הייתי, ישבתי עם שלי שם טוב, אימא של עומר עטוף.

אשתי ואני ישבנו איתה, שיחה ארוכה.

והיא אמרה לנו דברים כאלו,

זאת אומרת, זה שהם עדיין לא פה,

זה כי עוד לא גמרנו לתקן את הפילוג.

כשנהיה באחדות מלאה ושלמה ואמיתית, הם יגיעו.

אז אנחנו הרמנו גבות,

זה היה בדיוק מאה ימים למלחמה.

אמרה לה, תראי איזה אחדות יש, מה?

אמרתי, לא הבנתי.

יש בחנוכה רציתי איזה כינוס,

עדיין יש גופים

שלא מוכנים להיות חתומים על המסמך אם הגוף ההוא חתום.

אם הוא חותם, אני לא יכול להיות חתום פה.

אני לא יכול להיות איתו על דף אחד.

אין לנו עוד דרך לעסוק.

אם הוא משתתף בפאנל, אני לא יכול לשבת שם.

אם הוא מלמד במקום פלוני, אני לא יכול ללמד.

רמות.

בוא, שתדבר, תסכים, אל תסכים, תחלוק.

לא, יש לנו דרך לעשות.

עושה חטא דרים,

ספר סיפור

מאוד מאוד נוקב,

הסיפור הזה, שמסתתר

מאחורי המשניות.

אה, משניות, אה, זה, מודר הנהר, יעשה ככה, יעשה ככה.

אל תשאלו מה כתוב, תשאלו למה זה כתוב.

למה כתבו כאלה משניות?

כי אלה היו השאלות.

למה אלה היו השאלות? כי זו הייתה האווירה בירושלים.

לא עם מי אני כן, אלא עם מי אני לא.

אתה לא התעניינת באיזה סעודה הזמינו אותך,

התעניינת לאיזה סעודה,

אה?

באיזה סעודה לא הזמינו. כן.

באיזה סעודה, אני לא מזמין את אחרים.

נכון, יש כזה משפט, אני...

לעולם לא ארצה להיות חבר במועדון שמסכים לקבל אותי אליו.

אני ארצה להיות במועדון שלא מסכים אותי.

זה הדינמיקה.

זה נוגע אלינו.

נוגע אלינו.

אנשים ואז אידיאולוגיות.

לא במקום,

אבל קודם כל האנשים.

אחרי זה, ביחד.

ולא מה שמופיע כאן, בדבר הזה.

רוצים את כל הקומבינות.

זה נראה מהמשתלות ממסכת הדרים, שמהר סיני ירד המצוות העשה הזאת להחרים מישהו.

ככה זה, כי הם מוותרים על הכל, וכל הקומבינות הלכתיות, ומערבים את הנשיא.

ורק לא לעשות את הדבר הפשוט ולהגיד, טעיתי.

נדרתי נדר, אני עובר, אני לא תיקום, לא תיטור, אני לא תשנא.

חיי אחי חמימה, חפתי אחר כך אמרו חמישה הלאווין והסין במכה אחת.

אבל אני לא מוכן לוותר על זה.

זה נהיה מגדיר זהות.

מגדיר זהות.

נסיים במשהו טוב.

יש הרבה תמונות שהילכו איתי מהשנה האחרונה.

לכולנו יש

באמת אלבום תמונות. אחת התמונות היפות

שהילכו איתי, המרגשות,

המשמחות,

זו תמונה

של המסוע דרגנוע פה ברכבת בירושלים.

כשאנשי הימין הגיעו להפגין,

זה היה לפני המלחמה, כן?

רפורמה,

לפני המלחמה.

זה עדיין היה בקיץ, נראה לי עכשיו, באזור הזה של ה...

אנשי הימין הגיעו

להפגין בירושלים, הפגנת המיליון,

ואנשי השמאל

נסעו לתל אביב

והשתמשו ברכבת,

אז הם נפגשו בדרגנוע.

אלה שהגיעו,

וכולם מתגלים,

אלה הגיעו מתל אביב

לירושלים להפגין בעד הרפורמה,

אלה נוסעים מירושלים לתל אביב להפגין נגד, והם בדרג נועה, אלה עולים ואלה עודים, והם כולם מתגלים,

נותנים ידיים.

הייתה?

איך זה היה?

נותנים ידיים.

אחרי זה ראיתי, שי צ'רקר הוא קריקטוריסט,

הוא עשה כזה קריקטורה,

הוא צייר את יעקב ישן וחולם,

והוא רואה את סולם יעקב,

והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו, והוא כאילו צייר את הדבר הזה.

כאילו, ביחד,

ביחד לסיפור הזה,

זה החוויה הכי חזקה.

נזכה לזה, אמן.

לפני תהיו.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/995285755″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 102
אם אשכחך ירושלים: רבי יהושע והפרושים - לבין המצרים | כה עשו חכמינו | הרב אייל ורד
בננו זה! קריאה חדשה של הזוהר | כה עשו חכמינו | הרב אייל ורד

325804-next:

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/995285755″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרק 102 מתוך הסדרה כה עשו חכמינו –

[shiurim_mp3]

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!