אחד הדברים שלומדים בתניא זה לתת מקום קודם לנפש הבהמית, ואחרי זה...
טוב,
השיעור לעילוי נשמת
החנום בתאוס.
רוח השם תנחנן בגן עדן, בסוף השיעור נעשה אשכבה,
בעזרת השם.
בפעם הקודמת ראינו את פרק ל״ו,
וראינו את הדרמה הגדולה,
נשמל בהיכל,
שעיקר, עיקר השכינה זה להיות לא יתברך, לירה בתחתונים, נכון?
ודיברנו על ההשלכות של ההגדרה הזאת,
דירה בתחתונים, אז זה אומר שככל שזה יותר תחתון,
זה עדיף.
כלומר, ככל שהאור האלוקי חודר למציאויות הכי הכי גסות ועבות
ומאיר אותן,
זאת מטרת המגמה האלוקית.
זה מגדיר את כל היחס לעולם הזה בתור,
אה, ברוך הבא, את כל היחס לעולם הזה,
לא בתור איזה, דיברנו, אם זוכרים, על המחלוקת כביכול, או לא כביכול,
בין ארמחה לבין אדמו״ר הזקן,
שהרמח״ל מביא במציאה תשעים מדרש חז״ל שהעולם הזה דומה לפרוזדור, העולם הבא דומה לטרקלין,
עדכן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין.
אז זה פרוזדור, אין פה מה להשקיע יותר מדי. כמה שפחות התממשקות, כמה שפחות... זה, כאילו, כי יש תכלית.
וטוב ללכת לבית האבל, ללכת לבית המשתה, וכל העולם הזה סוב... כאילו איזה מין ביטול של העולם הזה, כי התכלית היא בכלל העולם הבא. זה ככה מביא הרמח״ל.
אבל מצד שני, כאן, בספר התניא, זה בדיוק הפוך.
העולם הבא לא כל כך מעניין.
הוא לא מעניין, הוא... זהו.
העולם הזה, זה הסיפור, המקום של ה...
זה השעשוע, זה סיבת בריאת העולם.
הקב'ה הוא לא ברא אותנו בשביל העולם הבא, זה יש לו. הוא ברא אותנו בשביל העולם הזה, כלומר, בשביל האפשרות להיות נפרד ממנו ולבחור בו, בכל אופן,
בשביל האפשרות שתיווצר מציאות שהיא מאוד מאוד גסה ואווה,
וכאילו רוצה לפעול מכוח עצמה,
ובכל אופן אנחנו מחדירים בה את האור האלוקי,
זה האירוע, זה הפלא.
אני אגיד לכם במה עוזר, שגם הרמח״ל לא חולק על זה, הרמח״ל מדבר על זה במקומות אחרים,
בקלחפיתי חוכמה, ודרך השם, במצד השארים הוא נוקט
בדרך הזאת כגישה חינוכית,
כי הוא אומר, כל אדם לא מבין שהעולם הזה מצד עצמו,
הוא אפס וטו, הוא מצד עצמו. אם אדם אומר, באתי לעולם הזה בשביל כל ההנאות החומריות, אז אדוני, אתה לא חי בסרט הנכון.
אבל העולם הזה,
מצד היותו פלטפורמה מדהימה להארת המאור האלוקי במקומות העבים והגסים ביותר, כולל יצר העריות, שהוא מנהל את כל העולם על האצבע הקטנה,
גם שם התורה,
אולי אפילו בעיקר שם,
תיכנס ותכרות ברית
בין איש לאישה, והלכות הארת המשפחה, ונאמן הוא בענייני אכילה,
שזה דברים שדאי לי לאכול, רוצה לדבר, תברך לפני, תברך אחרי, מה מותר, מה אסור, תעבוד,
ענייני כבוד, קנאה,
ננאי, לשים לב לאחר, דיני ממונות,
אנשים כאילו, כן, לא צריך,
לא יצא לי לבקר הרבה בבתי משפט, אבל מהמעט שהייתי, אז אתה אומר, אוקיי, אין שם איזה אווירת
חתירה לצדק וכל זה, זה מקום שכל הזמן התגוששמות,
לקח לי, החזיר לי, הכל צעקות גמור.
באה התורה ואומרת, יש, יש, ממון, ממון שלא שלך, אתה לא רוצה אותו גם.
אז זה חינוך כזה, אז זה נכנס לדיני ממונות.
אגב, אפשר לראות, להשוות את זה גם לדתות האחרות, תראו,
מכיוון שהדתות האחרות הן מבינות שחלקן בנויות ממש על שקר, או הנצרות, וחלקן הן מאוד מאוד חלקיות,
אז הנצרות אין בכלל מצוות, זאת אומרת, אין שום יומרה לתקן את המציאות, אין שום יומרה כזאת.
תבוא פעם בשבוע לכנסייה, תשמע דרשות,
אבל יש לנו אפס דרישות. איך הייתם מתייחסים לאדם שיש ממנו אפס דרישות?
או שהוא שותה,
גם היום מאנשים שיש להם איזשהו רצף,
ודאי מצפים מהם, מדרושים מהם ומקדמים אותם מאוד מאוד.
או שהוא שוטר, או שהוא נכה, או שהוא גוסס, לא יודע מה. אפס דרישות זה.
אז תחשבו איזה מין דבר זה דת שבונה מונומנטים נפלאים
ומבנים מפוארים והדרישות שלה מהמאמינים שלה זה אפס.
שום דרישה, שום מצווה.
מצווה כלשהי, כלום.
מה זה אומר?
זה אומר שאתה מבין שאתה לא יכול לדרוש משהו אם אתה בנוי על משהו שהוא אולי אמת.
והאסלאם זה חמש מצוות.
מהם האמיתות של האסלאם?
חאג',
צדקה,
זלה, תפילה,
צום,
אז יש לה ארבע רק.
מה?
ושהוא עדה, כן, העדות כאילו.
בסדר, אז זה מצוות, התקדמות יפה,
סבבה, מצוין,
אבל זה מאוד מאוד חלקי.
זה הגדירה בתחתונים, זה התכלית.
אוקיי.
אז כמו שאמרנו, זה משנה פתאום את הכיוון. פתאום העולם הזה נהיה חתיכת כתובת.
אנחנו נעשים חפצים בעולם הזה.
הוא מעניין, הוא מאתגר, הוא משמח.
הצלחתי להגיע לאיזו מציאות ולהעיר בטהור האלוקי.
עכשיו, זה גם נכון.
אם זה דירה בתחתונים, אז ככל...
יש כאילו של יחיד, זה מעגל מסוים,
אבל יש של רבים.
זה עוד מדרגת חיים, בסדר?
אם ראובן החליט שהוא לא יטוס ביום שישי,
חזרה מארצות הברית, כי אולי הוא מפחד שהמטוס שלו ייכנס, הוא יגיע בשבת,
נחמד.
אבל אם זה מטוס ראש הממשלה,
זה כבר אירוע אחר. זה אומר שמדינת ישראל כמדינה יהודית, היא שומרת שבת, היא לא לוקחת.
אגב, קרה דבר מאוד מעניין, כדאי שתכירו את זה,
תראו כמה צריך לתקן חלק מהדברים.
אתם יודעים ש...
מיד ניכנס לפרק הזה. אתם יודעים שיום העצמאות זה A באייר, נכון?
עכשיו הצמידו את יום העצמאות ליום הזיכרון.
זה ד' באייר.
ד' ו-ה' זה כאילו צריך ללכת ביחד.
עכשיו, מה הבעיה? הבעיה היא,
מה קורה אם יום העצמאות, אם ה' באייר נופל ביום ראשון.
זה בעיה, נכון?
זדוחים.
טוב.
אבל אם ה' באייר נופל ביום שני,
יש בעיה?
מה הבעיה?
אומר לנו רבי יוסף חיים, זה דבר חדש יחסית, לפני לא יודע כמה שנים,
העבירו חוק,
שגם אם יום העצמאות נופל ביום שני,
ואז לכאורה, אבל מכיוון שההכנות לטקס בכותל בליל יום הזיכרון, זה בשמונה בערב,
באייר זה כבר, זה חצי שעה, חצי שבת, זה בוודאי יהיה כרוך בחילול שבת,
אז דוחים את הכול. מדינת ישראל העבירה חוק כדי לשמור על השבת.
זה דירה בתחתונים,
שבת יקרה לנו,
אנחנו נעביר חוק ונדחה את כל האירועים ביומיים.
הילולת אור החיים הקדוש הייתה במוטה שבת.
וכשיש הילולה במוטה שבת,
היו שם שוטרים שהגיעו בשבת כדי להתחיל לאבטח. אין מה לעשות, מגיעים הרבה אנשים, צריך שוטרים.
צריך גם את זה אולי לדחות.
להתחיל אותה בראשון אחר הצהריים כדי שלא יהיה חדילה, כאילו שבת מיותר. כמו שעושים בלג בעומר, נכון?
כשיוצא לג בעומר במוצאי שבת,
אז כבר הרבנות הראשית כמה פעמים הודיעה לדחות את זה ליום ראשון בערב.
את ההדלקות וכל זה.
דירה בתחתונים.
אז כשעושה את זה מדינה, זה יותר גדול, ולכן הקמת מדינת ישראל היא האירוע הדתי הכי גדול, לא רק מהצד של הקמת מדינה וחובת קיום מצוות עצמו של הרמב״ן, אלא ברמת היכולת להכיל את האור האלוקי על מציאות חומרית,
המציאות מאוד מאוד גדלה.
עכשיו,
כשאתה מדינה אז אתה צריך להחליט,
אני עושה הפריית מבחנה או לא עושה הפריית מבחנה, אני מתיר תרומת איברים או לא מתיר תרומת איברים, זה מותר,
זה מצווה, זה אסור, אם זה מותר, אז זה מצווה, אם זה אסור, זה רצח.
מותר או אסור? בוא נראה, ההורה האלוקי יגיע, וכן, איך מחלקים את התרופות?
תרופות,
סל התרופות.
האם לתת תרופה מאוד יקרה, מצילת חיים,
לקבוצה קטנה,
או לתת
תרופה שהיא לא מצילת חיים, אבל הרבה יותר אנשים זקוקים לה?
שאלות?
להכניס שם את הלומד האתי של התורה?
זה העניין.
אז בואו נקרא רק את המשפט הראשון בפרק ל״ז, ונעבור לפרק ל״ז.
והנה מודעת זאת מאמר חז״ל. עכשיו, מה שהוא אומר מודעת זאת זה לא כזה מודעת. זה מה שהוא כבר הצטנע בהתחלה,
שהספר הזה הוא ליקוטי אמרים. זה רק מלוקט מפי ספרים, אבל זה חידוש עצום.
חידוש עזי, אומרים בערבית, חידוש עצום.
שהעולם הזה הוא כתובת. העולם הזה, מדלגים מעליו, מתי נגיע כבר לעולם? העולם הזה הוא כתובת. לא, מספרים על הגאון מווילנה,
שכשהוא היה על ערש צוואי, הוא בכה.
הוא אומר, אני עוזב את העולם הזה שאפשר לקנות בו מצוות בקופיקה,
והחזיק את הציצית שלו.
זה המטרה.
העולם הזה הוא חביב.
זה לא,
אוקיי, כמה מצוות אני יכול לאסוף, זה מין תחרות מצוות כזאת.
זה לא העניין, כאילו,
כשאדם אומר, כמה מצוות אני אסוף, הוא אומר, אוקיי, העולם הזה הוא התכלית,
כי אני דרכו יכול לאסוף מלא מלא שכר, לאיפה?
לעולם הבא.
מי מעניין אותו השכר? אדמו״ר הזקן היה לו,
היו רואים אותו הולך בחדרו והיה אומר, הקדוש ברוך הוא, לא מעניין אותי השכר שלך ולא מעניין אותי העולם הבא שלך ולא מעניין אותי הגנדל שלך ולא הגיהנון שלך, אני רוצה רק אותך.
רק אותך אני רוצה.
זה כל הסיפורי חסידים על הבעל שם טוב שהיה לו,
לא היה לו ארבעת המינים ואז כדי לקנות ארבעת המינים הוא השכיל למכור את כל העולם הבא שלו,
של ארבעת המינים.
מה פשר? יש הרבה סיפורים על הרבה צדיקים כאלה, מה התוכן?
אומר רבי השם טוב, אני לא באתי פה בשביל השכר, את מי זה מעניין השכר?
אני רוצה מה?
את הקדוש ברוך הוא.
אני רוצה להאיר את האור האלוקי, האם עכשיו האור האלוקי הוא דרך ארבעת המינים? זה מה שמעניין אותי, לא מעניין אותי שום דבר אחר.
אשרי איש
ירא אדוני ובמצוותיו,
חפץ מרד, אומרת הגמרא במצוותיו, ולא,
שכר מצוותיו.
עכשיו זה דבר בסיסי,
שיא הבסיסי, נכון? דיברנו על זה, נשב בפעם הקודמת, נשלים רק, נכון?
חייל מצטיין,
היה מצטיין בטירונות,
אז אפשר להגיד לו, אוקיי, כי היית מצטיין בטירונות, תקבל רגילה.
זה לא...
מה היית מצטיין בטירונות, מה?
תקבל יציאה לקורס מפקדים. מה בדיוק הסחר בזה?
עכשיו יהיה לי יותר כאב ראש, יותר אחריות,
יותר זה.
לא, זה בדיוק העניין.
היית מצטיין קורס מפקדים, מצטיין קורס סיני עכשיו, עוד יותר כאב ראש, עוד יותר אחריות, עוד יותר זה, מצטיין קורס סיני, קורס מ-פ, קורס מ-פ.
זה האירוע. אם אתה לא עושה משהו כאן כדי לקבל את השכר שם,
אתה עושה משהו כאן כי זו המטרה, והשכר שתקבל זה בדבר הזה בעצמו.
תקבל עוד אחריות,
תקבל עוד משימות,
תקבל עוד... זה האירוע, זו השמחה.
וזה מה שחזל אומרים, הוא אומר כאן, מודעת זאת מאמר החזל,
שתחליט
בריאת עולם הזה הוא שנתעבה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, וזה פרק ל״ו.
אבל תראו את פרק ל״ז.
פרק ל״ז, בסדר גמור.
כן.
כי לכאן הגענו.
בפרק ל״ו נדבר על הזדקחות הגוף וכולי, ואיך האור האלוקי חודר את כל המציאות וכולי. פרק ל״ז, והנה תכלית השלמות הזה של לימות המשיח ותחילת המתים, שהוא גילוי אור אינסוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי.
תלוי במעשינו
ועבודתנו כל זמן משך הגלות,
כי הגורם שכר המצווה היא המצווה בעצמה.
מה זה שכר מצווה מצווה?
זה פירוש אחד.
שכר מצווה
זה המצווה ש...
שנייה, יש לזה כמה פירושים.
פירוש אחד, שכר מצווה מצווה, זה מה שאמרנו, נכון? שכר, הסתנאות בטירונות, קורס מפקדים. שכר קורס מפקדים,
קורס קצינים. זה כאילו זה.
אבל הוא אומר כאן משהו אחר.
הוא אומר, שכר מצווה, מה?
זה המצווה.
אדם הציל מישהו.
הלך, ראה איזה מישהו, טובע בים, נכנס, הציל אותו.
מה השכר?
הצלתי בן אדם, זה השכר.
השכר זה לא שאני עכשיו הצלתי אותו, אני אציל עוד מישהו. זה השכר.
לפעמים אפילו רוצים לתת לאדם איזה תעודת הוקרה,
הוא לא רוצה.
הוא אומר, תשמע, זה כאילו מפחית לי מה...
מה?
לא בגלל זה, כן, זה...
מה הייתם אומרים על בן אדם כזה?
אדם אחד הציל, לא יודע מה, הציל,
התהפכה סירה בכנרת, הוא בדיוק הגיע שם מהאופנוע הים שלו וחילץ את כולם. הציל עשרה אנשים.
זה מדהים.
החליטים לעשות לו טקס. העשרה האנשים האלה היו נגיד איזה, לא יודע, עשרה
מורים או לא יודע מה, והחליטים לעשות טקס למציל שלהם, נשים אותו לבית ספר, טקס,
מודים לו, מספרים את הסיפור, איך הוא ראה אותה עם האופנוע, הגיע,
זה, זה, אתה,
והיה בסוף הטקס גם מעטפה.
מעטפה.
פותח את המעטפה, הוא רואה צ'ק,
הוא הוציא לעשרה אנשים, כן?
עשרת אלפים שקל.
אז הוא אומר, חבר'ה, תגיד, אתם רציניים?
מה, זה אלף שקל לראש?
מה נסגר?
לא רציני.
מה, אתם לא מתביישים?
מה זה, תוסיפו, תוסיפו אפס, שאני לא ארגיש, שאני לא ארגיש.
וואי נראה לי כזה, וואי נראה לי, תגיד, אתה לא מתבייש?
זה הבעת טובה, הבעת תודה מינימלית, משהו כזה, זה גם לא...
בכלל אתה לדעת, לא הייתה מומחה לקבל.
השכר שלך, שהצלתה אנשים.
זה שכר, מצווה, מצווה, זה שזכינו לקחת את אור השם ולחבר אותו אל המציאות,
ולהעיד, זה השכר. לא צריך עוד דברים בנוסף, גם,
כן?
היה פעם איזה,
לפני הרבה שנים, איזו חבורת רבנים בישיבה חשובה,
שמחר היה מאוד נמוך,
אז הם החליטו ללכת לראש הישיבה, קצת להתלונן.
אז ראש ישיבה אמר לה, גם אתם מלמדים פה בישיבה, וגם אתם עוד רוצים שכר? זה נראה לי מוזר.
תגיד את הודעה שאתם מלמדים פה בכלל.
טוב, זה לא צריך להיות ככה, צריך לשלם לאנשים שיהיה להם את זה.
התחושה האמיתית היא, אוקיי, אני נמצא כאן, אני מלמד, בסוף צריך לשלם שכר שאני אוכל להסתדר.
אבל זה מה שהוא אומר כאן.
תכלית השלמות הזה של ימות המשיח ותחילת המתים,
שהוא גילוי אור אין צוף ורוחו בעולם הזה הגשמי, תלוי במעשינו ובעבודתנו.
כל זמן משך הגלות.
כי הגורם שכר המצווה היא המצווה בעצמה.
למה? כי בעשייתה
ממשיך האדם גילוי אור אין סוף ברוך הוא מלמעלה למטה
להתלבש בגשמיות עולם הזה,
בדבר שהיה תחילה תחת ממשלת קליפת נוגה. מה זה קליפת נוגה אתם יודעים כבר, נכון?
קליפת נוגה, יש לנו גימל קליפות טמאות,
נכון?
שהם קליפת מהדברים שלך, אסור לעשות אותם.
אסור.
כן?
ויש ג' מדרגות בקדושה, מחשבה דיבור ומעשה, כן?
מה החדום?
קליפת נוגה זה סטרילי.
זה לא מצווה ולא עבירה.
עבירה אסור לעשות.
יש כאלה שאומרים, אני אעשה עבירה כדי להעלות משם את ניצוצות הקדושה.
הלו, תיזהר, זה שאמור, אם בכלל,
צדיקי צדיקים זה לא בשביל אנשים פשוטים כערכינו, הבעל שם טוב מאוד מאוד מזהיר מהדבר הזה.
אל תעוף על עצמך, עבירות
לא עושים.
לא עושים, נמנעים מהעבירות.
אבל קליפת נוגה,
תחת ממשלת קליפת נוגה,
זה סטרילי, כאילו,
עכשיו יש לנו כאן סולת מצווה, אדם אוכל, ברך, עשה מצווה, זה סולת מצווה, זה אזכרה.
אבל סתם ארוחת צהריים ביום רגיל,
היא ארוחה, אתה מברך לפני, אבל הארוחה עצמה, היא
אבל אם אדם יאכל את זה, בכוונה הראויה, יגיד אני אוכל את זה כדי להיות
עובד השם, או אפילו אני אוכל את זה יחד עם אשתי כדי לקרב את הלבבות. מצוין, אז היא הוצאת את זה מממשלת הקליפת הנוגה. קליפת הנוגה זו קליפה סטרילית, היא לא טוב ולא רע.
היא לא אסור ולא מצווה.
היא מותר.
אבל המגמה צריכה להיות, וזה השדה הכי מעניין,
להעביר את המותר למיועד,
לבעל הערך.
זה הסיפור. זה דירה בתחתונים.
מצווה זה ברור, אבל כשאתה לוקח דבר, מצווה מוגדרת, תפילין, שבת, בסדר, זה ברור,
אבל כשאתה לוקח דבר שהוא בעצם כמו סטרילי ומכיל עליו
את האור האלוקי,
זו מגמת הבריאה של דירה בתחתונים.
וואלה, מטורף.
זה מה שאומר כאן.
כי המצווה בעצמו ועשייתו להמשיך, האדם בגילוי אור אינסוף ברוך הוא, מילה למטה,
להתלבש בגשמות העולם הזה, בדבר שהיה תחילה תחת ממשלת ליפת נוגה,
ומקבל חיותה ממנה שהם כל דברים הטהורים ומותרים שנעשית בהם המצווה המעשיית או מעשית,
כגון קלף התפילין ונזוזה בספר תורה וכמאמר חז״ל, לא הוכשר למנכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך,
כן?
וכן אתרוג שאינו עורלה ומעות הצדקה שאינם גזל
וכיוצא בהם ועכשיו שמקיים בהם מצוות ה' ורצונו,
הרי החיות שבהם עולה ומתבטלת ונכללת באור אינסוף ברוך הוא,
שהוא רצונו יתברך המלובש בהם.
תראו, הוא מסביר לנו כאן כי דרך אגב גם יסוד גדול מאוד במצוות תפילין ומזוזה.
היום אפילו כתוב,
כשאני הייתי בר מצווה,
אז על הבתים היה כתוב מאור אחד מבהמה גסה.
היום כבר כל התפילין, אבל כשאני הייתי בר מצווה, לרוב המבוגרים היה תפילין מבהמה דקה,
כי היכולת לעשות ריבוע בתפילין של בהמה גסה הייתה אז
יותר קשה, היה פחות כאלה פרסים וכל הדברים האלו.
אבל אני זוכר שבתור נער,
אז המילה בהמה גסה, אמרתי אצלי, מה זה עושה על התפילין? תפילין זה כזה מצווה קדושה, לא סתם בהמה, בהמה גסה, פרה שמסתכלת עליך בשביל שעושה חמור.
אבל זה העניין.
לקחת את האור של הפרה,
קלף,
חומריות,
ולעבד את האור הזה, ללקח אותו,
לעדן אותו,
ולהאכיל עליו את האור האלוקי, עד שהוא עצמו נהפך למצווה.
תהליך עשיית התפילין הוא בעצם תהליך הארת האור האלוקי בעולם הזה.
אפשר היה להגיד, בוא נעשה תפילין על, לא יודע מה, איזה יריעות משי דקות כאלה, עדינות, או משהו איזה, דפני, עץ.
כן, נעשה את זה.
לא!
הכול זה בהמה.
הקלף הוא מבהמה, והבתים היא בהמה, והעור של הזה, הכול זה מין איזו אווירה.
אנחנו יכולים להאיר את הצדדים הבהמיים,
הנמוכים והשפלים באור האלוקי.
לזה באנו לעולם.
ולכן,
אחד המבצעים של הרבי היה מבצע תפילין.
היה לו עשרה מבצעים. אני חושב שהמבצע הראשון היה מבצע תפילין.
הוא צודק?
36 הימים.
הרבי יצא בקריאה
להניח תפילין, וראו כל עמי הארץ כשמה שהם נקרא עליך וירו ממכה,
מצוות תפילין.
ואחרי זה היה מבצע נרות שבת, בית מלא ספרים,
נגבה עומר, עשרה מבצעי צדקה,
מזוזה, טהרת המשפחה, והמבצע האחרונה היה מבצע משיח.
אממ,
מבצע תפילין.
אז הרבה שנים לא הבנתי את זה.
אמרתי, מה הערך?
אתה תופס בן אדם,
בחור, לא משנה בכל מקום,
אומר לו בוא תניח תפילין.
בצבא, עכשיו יש לי כמה חברים חבדניקים מתוקים כאלה, בוא, נו, אחי, בוא תניח, טס בשבילי, תראה לי טובה. טוב, יאללה.
לא כזה, לא כזה קשה,
אנחנו היינו עם חבר'ה של גולני,
זה לא כזה,
הם זורמים ישר.
אז אתה בא מהעצמו, מה הערך?
בואו,
נסביר אותו לאיזה סמינר,
נסביר לו את הדברים,
ואז מתוך כך ינח תפילין.
תשובה,
האור האלוקי שמאיר במצוות תפילין הוא כל כך גדול,
כל כך חזק.
חתיכת אור אלוקי צריך להתרגל לזה. לקחנו כאן את הדבר הכי בהמי, הכי נמוך,
והחדרנו לתוכו את האור האלוקי, דירה בתחתונים, ותפילין זה חפצה וקדושה,
שכשהדבר הזה פוגע במישהו,
זה כמו דפיבילידה, איך קוראים לזה?
דפי,
דה-פי-בי-לאטור.
דה-פי-בי-לאטור. תודה.
היום מצוי בכל מקום.
אדם חטף דום-לב.
הלב לא עובד.
עכשיו אתה תגיד, בוא נתחיל לדבר איתו,
כמה צריך לשמור על הבריאות,
כמה הדבר הזה הוא חשוב, ותזונה גם נכונה, וניתן לו... הוא אומר,
ואז תתחיל לדבר איתו. מה תעשה?
תחבר אותו לחשמל, תקים אותו, תותן לו איזה בוסט כזה, הוא יקום. אחרי זה נדבר איתו.
זה הרעיון.
אתה נותן לאדם תפילין,
זה זץ כזה רוחני של קדושה, אם אנחנו מאמינים,
במושג הקדושה שהוא לא איזה מטאפורה,
הוא מושג ממשי.
אז זה נותן לו איזה מכה בלב.
ותשמעו, אני שמעתי מבעלי המעשה סיפורים.
זה סיפור ששמעתי מבעל המעשה.
היינו בדרך לאדיץ',
לציון של האדמו״ר הזקן,
נסיעה ארוכה מאוד,
מאיפה שהיינו באזור הבעל שבתון, בז'יבוז, לאדיץ', 11 שעות נסיעה.
באוטובוס, בדרכים כאלה משובשות.
נסענו לילה שלם.
בדרך, דיברנו עם החברים וזה.
אז אחד החבר'ה שלנו קודם כל כך, חב'דניק וזה, מספר לי,
הוא היה שומר בבית ספר.
עלה לארץ רק מארצות דרום אמריקה,
והגיע
מגדל העמק, היה שומר בבית ספר של חב״ד מגדל העמק.
הוא אומר, לא ידעתי הרבה על יהדות, הוא הגיע לארץ יהודי וזה, אבל שומר.
יום אחד בא אחד הילדים, שם לו על השולחן
תפילים, אין להם נון סופית.
והוא שם לי תפילים.
הוא אומר לי, ילדים טובים, ילדים מתוקים,
מאוד נהנה להיות שם שומר, מאוד מכבדים, ובוקר טוב,
ויוצאים, מאוד, מאוד, תמיד הביאו לו מה שצריך.
יום אחד,
אומר לי, ילד, מה זה? הוא אומר, לא יודע, המנהל אמר לי להביא לך.
הוא אומר, טוב, חיכיתי שיגיע המנהל, אמרתי לו, עליו זה,
הביאו לי פה תפילים, אין לי מה לעשות עם זה.
הוא אומר, תקשיב, זה שלך.
אתה רוצה,
תיקח את זה. אתה לא רוצה, תעביר את זה למישהו אחר.
אני לא לוקח את זה בחזרה.
הוא מספר, הוא לוקח את זה הביתה, הוא סיפר לי, אני אומר לכם, שמעתי את הסיפור מהבן אדם עצמו,
בדרך לאדיץ'.
הוא אומר, אני לוקח תפינה הביתה,
לא מצליח להירדם.
בלילה, לא מצליח להירדם, ברוב התרגשות,
לא מצליח להירדם.
ארבעה בבוקר קם,
עכשיו אין לי מושג, אין לי מושג איך מניחים את זה, אין לי, לא יודע מאיפה, מה זה ראש, מה זה יד, מפה, משם, לא, לא מכיר.
הוא הולך לבית כנסת.
הוא הכיר בית כנסת, הוא היה הולך בחגי לבית כנסת.
בדרך לבית כנסת הוא פוגש את הרב.
אז הרב מכיר אותו, אומר לו, מה אתה עושה כאן?
אמרו לו, אני...
הביאו לי תפילים ו...
אז הרב אומר לו,
תראה מה זה, אני אף פעם לא מתפלל בכל תשעה מוקדם, אני דרך כלל מתפלל במניען המאוחר יותר,
אבל הבוקר, לא יודע, קמתי מוקדם והרגשתי שאני צריך ללכת.
עכשיו אני מבין למה, בוא.
אומר, בוא, נכנסנו לבית הכנסת, הניח לי את התפילים,
לימד אותו את הברכות וזה.
אמר איתו קריאת שמעה.
אמר לו,
אמר לו, מה עכשיו? אמר לו, זהו.
אמר לו, זהו. אמר לו, כן.
אמר לו, מה הלאה? אם היה לך נחמד, תבוא גם מחר.
אבל למחרת, גם, הגיע.
הוסיף לו עוד קצת, עוד קצת.
בתוך שנה הוא שב בתשובה שלמה.
מלאה.
הוא גם שינה את מראהו.
וזה, זה מה שהוא אומר כאן.
יש עוצמה אדירה כשאתה לוקח אור אלוקי,
ככל שהוא יותר תחתון ויותר נמוך.
אני אספר לכם, תגידו מה דעתכם.
סתם, מעניין אותי להגיד, מה דעתכם?
התלבטות.
פגשתי במילואים
בחור שיש לו מפעל לעיבוד אורות לספרי תורה, נראה לי לספרי תורה,
ביעלון מורה.
אז הוא קצת סיפר לי על האירוע הזה.
בעצם התברר שכל האורות לספרי תורה זה שלושה יהודים שמתפללים באותו בית כנסת בניו יורק.
הם כל הקרטל של כל האירוע הזה.
אז הם קונים את כל האורות, בעיקר בדרום אמריקה, שם יש
שחיטות בכמויות.
אז הם קונים את האורות, ומביאים אותם איזה שלושה יהודים שסוגרים ביניהם את המחירים בצ'ונד של שבת.
אז הוא אמר לי שהיום
הטכניקה מאוד השתפרה.
אתם ראיתם את ספר תורה, את ספר תורה ישן, אה?
ואיך נראה הקלף?
בצבעים.
כאילו, לפחות המאחורה שלו, אתה יכול לראות עליו מאחורה כאלה כתמים.
כשאתה ממש רואה כתם שחור של הזה, או חום.
לא, לא גביל.
הוא אומר, היום יש טכניקה,
אתה מוציא את כל הקלף באותו צבע לבן.
הוא אומר, זה מה שהולך היום. כולם רוצים,
כמו נייר, זה נראה כמו נייר.
טכניקה של עיבוד הקלף,
שמוציאים לו את כל הצבע, וגם קדימה, גם אחורה,
צבע אחיד נראה לבן.
מה?
לא מצופה. לא מצופה, לא, לא, לא עם סיד, יש כאלה משוח. לא, לא.
הטכניקה של, אתה יודע,
של הבורסקאים שנראית, נראה יפה בכל זה.
אבל דירה בתחתונים זה לראות שהקלף הזה היה פעם על איזה פרה.
אתה רואה איזושהי אותנטיות.
פעם גם בספר תורה היה לו ריח.
היית מריח את הקלף, פותח, נכון?
ויוסף חיים, גם אצלכם היה שיבה בספר תורה?
היה אצלנו שיבה בספר תורה וערק בשופר.
היית פותח,
תור ילד, קורא בתורה, פותח, מקבל איזה בומבה על הפנים של איזה.
החשיבה והריח של הספר תורה, הריח של הגביל וזה.
אז אתה רואה קצת ש...
וזה עכשיו קודש הקודשים, האותיות שנכתבו. גם הדיו,
הדיו עשוי מהצומח.
אתה מעלה, ספר תורה מעלה את הצומח,
מעלה את החי,
הצומח זה הדיו,
החי זה הדיו והצה חיים, והחי זה הקלף.
כן, מעלה את הכול.
דירה בתחתונים.
ולכן כל כך נותנים דגש על מצוות תפילין.
אגב, אולי יש כאן מישהו בזה שלא עוד לא סגר.
כדאי מאוד להדר במצווה הזאת.
לא יודע, לפעמים מישהו קנו לו בר מצווה תפילין,
משהו, לקחו איזה קומבינה מאיזה סבא שנפטר וכל זה.
תפילין, בלי פשרות.
פשוט עכשיו פגשתי פה שני נערי בר מצווה,
אז שאלתי את הנער בר מצווה, תגיד לי,
מה החפץ הכי יקר שיש לך היום?
אז הוא אמר לי, האקסבוקס.
אתם יודעים מה זה אקסבוקס?
לא, הוא לפני בר-מצווה.
מה זה אקסבוקס?
כמה זה אקסבוקס?
1,500, טוב.
מה עוד? הטלפון.
איזה טלפון יש לך? עוד 1,200. לא רק לנער בר-מצווה, גם לנו.
גברים, כן, נשים יש להם תכשיטים.
בת וזה, גם תכשיט.
טבעת יהלום בחמשת אלפים שקל זה טבעת יקרה.
יהלום כבר גונזיל כזה.
החפץ הכי יקר,
נראה לי כל החיים לגבר יהודי, זה התפילין שלו.
לא ככה?
אלא אם כן אתה, יש לך שעון רולקס ב-100,000 שקל, לא יודע מה.
מה?
תפילין מהודרות
לא פחות מארבע.
אה?
כמה עלי אקדח?
כמה עלי אקדח?
בגלל הביקוש. אבל לפני ביקוש?
ארבע. תפילין,
תפילין מהודרות עולות ארבע וחצי, חמש, כמו כלום.
אתה הכי מהודר שיכול להיות שבמני ב-2,200 שקל. הכי מהודר.
הסופר התימני יודע בדיוק כמה ישלם לו הקונה התימני הזה, זה לכן ה...
זה המחיר.
זה המחיר.
זה המחיר, אני לא צודק.
לא, זה המחיר, אני לא צודק?
זה המחיר.
כן, יכול להיות.
זה המחיר, זה המחיר.
זה דבר יקר. אגב, זה פסוק מפורש,
רבי יצחק. מאיפה לומדים?
שתפילין צריכות להיות יקרות.
שנאמר,
ליהודים הייתה,
עיקר לתפילין,
ליהודים היתה אורה ושמחה ושמחה ושמחה, ועיקר אורה זה תורה.
שמחה זה, אורה ושמחה זה יום טוב.
שמחה זה אורה ושמחה,
שמחה זה יום טוב. ששון זה מילה,
עיקר זה תפילין.
אז תפילין צריכה להיות יקרות.
אז תראו איזה דברים נפלאים שהוא אומר כאן.
זה תרום, מה עוד צדקה? כסף.
הרי אין דבר יותר מלוכלך כאילו מכסף, נכון?
כאילו אפילו זה, כן, זה אדם, אדם לוקח את הכסף שהשיג בכשרות, הוא מזהיר פה.
לא יעשה אדם כמו הרבה, כל מיני כאלה שהם רוצים להלבין את ההון שהם עשו בשוק האפור, או בשוק הלא יודע מה, אז הם תורמים את זה לצדקה.
לא תודה.
כסף של צדקה צריך להיות כסף טהור וקדוש אדם, הרוויח אותו בעמל כפיו.
אבל לוקח אדם את הצדקה.
ראינו שהוא אומר שסתם מצווה בירושלמי נקראת מצווה צדקה.
מצווה
שמכריעה את הכף.
מצווה
שמצילה ממוות.
כך כתוב.
אז למה?
כי אדם, כדי להשיג את הכסף הזה, הוא עבד.
הוא תכנן,
והוא הזיע, והוא טרח, והוא השיג, וכל זה. ואת כל זה, את החולין הזה,
אתה הולך ותורם
להשם ילברך.
זה דירה בתחתונים.
זה כסף.
כסף.
כן.
אז בואו נ... זה... וכן, אתרוג שלנו עולם, מועצת הקה של הגזל וקצר עכשיו שמקיים,
בהם ימצא את השם ורצונו הרי החיות שבהם עולם מתבטל וניכל באור אינסוף ברוך הוא שהוא רצונו יתברך המלובש בהם מאחר שאין שם בחינת אסתר פנים תה להסתיר אורו יתברך
וכן כוח הנפש החיונית הבהמית שיברה גוף האדם המקיים את המצווה ומתלבש גם כן בעשייה זו רבותיי מצווה בו יותר מבשלוחו חלאס עם ההפקרות יש מצוות סוכה
תקים את הסוכה בעצמך אל תביא לי עכשיו איזה תאילנדיש שיקים לך את הסוכה מותר אגב לגוי להקים סוכה?
אה?
לגוי?
להקים סוכה זה שאלה טובה, כן.
נסכך, הסכך צריך לשים יהודי.
אבל,
התזיע! צריך להזיע במצוות!
אם אדם לא מזיע, אתם יודעים, כשהיה קורונה,
אז היה שמחת תורה, והכל היה קפסולות, ושמאפסולות, וכל הדברים האלה. בקיצור, רקדנו, אבל אי אפשר היה לזוז. אמרתי לעצמי, וואי, יצאה שמחת תורה ועוד לא הזעתי בכלל.
אז עשינו במוצא שמחת תורה, הקפות שניות באיזה אולם בחוץ,
באיזה מגרש.
התכלית שלי, ההקפות שלויות האלו, זה להזיע עד מי... שאני חוזר הביתה לכל המגנים זכותים.
לא יהיה כהנת פונדקאית, חלילה.
שאני אזיע בשמחת תורה פחות מהאופניים?
אתה גומר רכיבת אופניים אחרי שעתיים, כולך סחוט, הבגדים וזה.
יותר.
לקיים את המצווה באיברים, באיברי הגוף.
לך ברגליים, חסד בידיים.
היום הכל אפשר ב...
אשתי, עכשיו, מאז שהייתי במילואים, היא תורמת צדקות,
היא אומרת לי, המילואים שלך יעלו לך המון כסף, שתדע לך את זה, אני לא רוצה להגיד לך כמה, אבל...
אז יש לה איזו אפליקציה, כל פעם אני שומע
שהיא תורמת אפליקציה, ויש כזה רעש של מטבע שנופל, ברור, כמו מטבע שנופל לקופה.
אבל היא מלוחצת שם.
אז זה,
אפילו ברמת צדקה.
אפילו ברמת צדקה. יש הבדל בין הוראת קבע
לבין
להכניס את היד לכיס ולתת מזומן.
כל יהודי צריך שיהיה עליו מזומן.
יש לכם מזומן?
מי מכיר מזומן?
כרטיסים, ביטים, שמיטים, פרייבוקסים, תעביר לי וכל זה.
מזומן, שדיד, ביד, אוכל ביד ומיד. כשאתה מכניס את היד לכיס,
נותן מטבע. רבי היה אומר,
רבי אומר שהכל, מכל שקשוק המטבעות
שנשמע
בעת ירידת המטבע לקופת הצדקה, ממתק את כל הדינים.
אבל צריך שזה יהיה בעולם, לא הכול וירטואלי.
וירטואלי, זה נשאר וירטואלי. כסף, נכניס אותו ליד.
מזומן.
נרות חנוכה דיברנו כמה פעמים.
לינטה, לירות בידיים.
היום הכול קונים את המשולש האוטומטי הזה,
וזה הכול מוכן. תיקח את הזה, תכניס את הפתילה, קצת תגלגל, שפוך שמן, טיפה ישפך,
יהיה קצת איזה סימנים.
כן, תכניס את הגוף לתוך המצוות.
תחבב את המצוות.
זה מה שהוא אומר כאן. גם באיברי האדם זה קורה. כמובן, מילואים זה המדרגה הכי גבוהה. כל כולך נכנס למצווה, הכול זה.
וגם תלמוד תורה וקריית שבוע ותפילה וקועצה באף שינה ועשייה גשמית ממש, תחת ממשלת הקלפת הנוגה, מכל מקום קיימן הנדירו אליו כדיבור דמי, כשאדם מדבר בדברי תורה,
אינו יוצא ירדו חובתו עד שיוצא בשפתה וקיימן הנדירה כמעט שפתיים אמר במעשה,
וכי אי אפשר לנפש האלוהית לבטא בשפתה עם פה ולשון ושיניים הגשמיים,
כי אם על די הנפש החיונית הבהמית המלבשת באיברי הגוף, אז
העמל של הפה,
וכל מה שנדבר בכוח גדול יותר, הוא מכניס ומלביש יותר כוחות מלב, כן, לצעוק, יותר מדי, אבל, לדבר בהתלהבות,
כל עצמתי תאמרנה,
וזה שאמרו חז״ל, עם ארוחה בכול, ברמח איברים, משתמרת.
אז לדוגמה, אם כבר דיברנו על זה,
ללמוד קריאת התורה בטעמי המקרא.
זה עוזר מאוד לזיכרון, כשאתה מכיר את הטעמים, אתה זוכר את כל הפסוקים.
זה כמו לנגן את התורה, זה לא כמו, זה לנגן את התורה,
להתענג על זה.
כמובן, איזה טעמים הכי עפים?
מרוקאים, אין ספק בדבר.
פנחס בן אלעזר, בן ארונקווי, כן.
אמרו חז״ל, עם ארוחה בכל, משתמרת, דין לה ואינה משתמרת,
כי השכחה היא מקליפת הגוף ואין אפשר להכין אותה בהמית,
מקליפת נוגה נכללת לפעמים בקדושה, מתיש כוחן ומכניס כל כוחן בתקודת התורה ובספירה, ונעריך בעזרת השם.
לא בשבוע הבא שאני נמצא, חוזר בדיוק מארצות הברית, מהרבי, ונתפלל לכולכם שנזכה, בעזרת השם נמשיך ללבוד חסידות,
אלא בעוד שבועיים.
שבת שלום, אשת חיל מי ימצא,
ורחוק מפי ימי מיכה. שקר החן והבל היופי,
אישה יראת ה' תתעלה. תדעו לה מפרי ידיה,
ויעלוה בשערים מהסיעם הרחב ובכל מידותיו. ויחוס ויחמוד וירחמן לפש. ושוח מן שמע הנפטרת בשם טוב מן העולם ומזדקך באיסורים מרת
חנום בתאוז שהיום פקידת שנתה.
רוח אדוני תניחנה בגן עדן,
ילווה עליה שלום.
ועל משכבה יהיה שלום.
כדכתיב יבואו שלום ונוחה משכבותם הולך נכחו.
היא וכל בנות ישראל.
השוך ותרימה וחלה החיים והסליחות וכן יהי רצון ונאמר אמן נפשה וטוב תלין וזרעי ראש ארץ.
מי שלא מברך ברכה אחרונה יברך כאלה.
