טוב, שלום, צהריים טובים. הרב ערן לא יגיע היום, אז אני מתכבד להחליף אותו.
נלמד שיעור בנושא החביב עליי מאוד, וזה פשוטו של מקרא.
בא לכם?
מעולה.
אצלנו בפרשה, בפרשת פנחס,
אז בואו רגע רק נמקם מבחינת הזמנים.
פרשת פנחס נאמרת מתי בערך, לפי דעתכם?
בשנה האחרונה, אומר דור, אתה יכול להיות יותר ממוקד?
כן.
אז אפשר לחשב את זה, זה לא בעיה.
אהרון מת באלף באב, זה תאריך שכתוב בתורה,
נכון?
התאריך היחיד של אדם שנפטר,
שכתוב בתורה, זה התאריך של פטירה של אהרון הכהן.
כתוב שעם ישראל בוכה את אהרון 30 יום,
אז כבר הגענו לאלף אלול.
אחרי זה מתוארות המלחמות הגדולות במזרח,
כיבוש ארצות, סיחון ואוג,
עד הבשן, עד דרעה,
אדרעי, בתורה.
זה רק ללכת את זה ולחזור לזה, זה לוקח כמה חודשים.
אז אנחנו מבינים שהמלחמות האלה קרו במהלך חודשים אלול, תשרי,
חשוון, כסלו, טבת.
באלף בשבט,
משה רבנו כבר נמצא
בערבות תמואב על ירדן ירחוב ואומר את ספר דברים.
אז פרשת פנחס קורית
כנראה בשלהי חודש טבת,
בסדר?
ואחרי כל הכיבושים הגדולים וכולי,
ובנות צלופחד,
אז כתוב כך, ויאמר ה' למשה,
עלה אל הר האיברים הזה וראה את הארץ
אשר נתתי לבני ישראל. וראית אותה
ונאספת אל עמך גם עתה
כאשר נאסף אהרן אחיך,
כאשר מריתם פי במדבר צין ומריבת העדה להקדישני במים לעיניהם,
אי מי מריבת קדש מדבר צין".
ואז משה רבנו מבקש מנהיג וכולי,
יבכוד השם ולא ירוחות, לאכול בשר איש על העדה, ולא ניכנס כרגע לסוגיית המנהיגות.
זה מאוד בולט שמשה רבנו חושש שהמנהיג שעתיד להגיע במקומו זה יהיה פנחס.
ולכן זה נראה לו רעיון לא טוב.
פנחס הוא קנאי, קנאות היא טובה לכהונה אבל היא לא טובה למנהיגות.
ולכן הוא מבקש
אלוהי הרוחות לכל בשר, איש על העדה, יצא לפניהם, יבוא לפניהם, יוציאם, יביאם.
מנהיגות הרבה יותר סבלנית והרבה יותר מכילה מאשר המנהיגות הטוטאלית של פנחס, ובאמת זה יהושע.
טוב,
אבל ברוך אתה אדוני היום המקום של הכל העניין בו.
אותי מעניין הפסוק
ויאמר אדוני אל משה, אלה אל הר האוורים הזה,
וראה את הארץ שנתתי לבני ישראל.
הקבוצה ברוך הוא מבקש ממשה לראות את הארץ,
כן?
איפה זה מופיע עוד פעם?
בהאזינו.
למה אתה אומר האזינו?
וזאת הברכה.
נכון, אז גם בהאזינו,
כן, וראה
ומות
על אשר מעלתם, זה ממש, אותו ציטוט,
כי מנגד תראה, ואחרי זה, איך זה קרה?
זה בפרק ל״ד. ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו,
אז אנחנו מבינים שהר נבו זה הר האוורים.
זה אותו הר, נכון?
אז צריך לשאול, אז למה קוראים לו הר האוורים?
וגם, מה זה הר האוורים?
ראש הפסגה אשר על פני ירחו,
ויראו ה' את כל הארץ, את הגלעד עד דן,
ואת כל נפתלי,
ואת ארץ אפרים ומנשה, ואת כל ארץ יהודה,
עד הים האחרון.
הים האחרון, זה, איזה ים זה?
ים סוף, משמע.
ואת הנגב, ואת הכיכר, בקעת ירחו, עיר התמרים עד סוהר.
ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם יצחק וליעקם לאמר זרעך אתן לה יריתך בעיניך ושמה לא תעבור. זהו.
אז מה שכתוב בפרשת פנחס
שנוי בפרשת האזינו ומתואר
למעשה בפרשת זאת הברכה.
משה ארמון עלה להר וראה
את הארץ. הארץ זה נקרא הר נבוב, נקרא הר האוורים.
למה הוא נקרא הר האוורים? הפרשנים הביאו כמה, נתנו כמה אפשרויות. אפשרות אחת
הר האוורים בגלל שנאמר איש כי לא יהיה לו בן
והעברת את נחלתו לביתו.
גם משה רבנו על ההר הזה צריך להעביר את נחלתו,
שזה המנהיגות, למי?
ליהושע.
ליהושע. אז זו אפשרות אחת להר האיבר.
אפשרות שנייה,
הר האיברים,
זה מה שאומרים רוב הפרשנים, שהוא המעבר לארץ ישראל,
כמו מעברות הירדן,
כמו מעברות יריחו.
ממנו אתה עובר לארץ ישראל, כמו מעבר אלנבי, מעבר הפיח,
אתה במעבר הזה אתה נכנס, הר האיברים, ממנו אתה עובר לארץ ישראל.
תזכרו את הפירושים, אין לנו עוד פירוש שלישי של הנציב בהמשך.
כל הדברים האלו
הם נתקלים בקושי חמור,
ואני אומר, אמרתי, קראתי את זה פשוט של מקרא, כי אנחנו זוכים ללמוד תנ״ך
עם מפה, אנחנו מכירים את ארץ ישראל, אנחנו יודעים איך היא נראית.
אז ברגע שאתה מבין איך הארץ נראית,
ואיך הדברים עובדים, אז פתאום פשיעות צפות לך.
האירוע הזה של הבטל ארץ ישראל מתואר בעוד מקום בתורה.
איפה?
אמרנו פינחס, אמרנו האזינו, אמרנו זאת אומרת, יש עוד מקום.
איפה?
לא, שמשה עולה,
שמשה עולה ומסתכל על ארץ ישראל.
איפה זה מתואר?
בית חנן.
בואו נראה.
פסוקי הפתיחה של פרשת ויתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמור. בעת ההיא זה בעצם פרשת פינחס.
בעת ההיא הכוונה שבועיים קודם.
אחרי כיבוש,
ארצות ציחון ואוג ואחרי שמשה רבנו נתן את הירושה לבנות צלופחד
אז הוא ראה צורך ראה הזדמנות להתחנן לקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ ישראל
ואתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמר אדוני אלוהים
אתה אכילות להראות את עבדך ואת גודלך ואת ידך החזקה
אשר מאל בשמיים ובארץ
אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך
העברה נא דגש בבית עם שבה נא לא העברה אלא העברה נא
ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן,
הר אבותו, משה, אני רוצה לעבור ולראות.
אומר הקדוש ברוך הוא למשה, ויתעבר אדוני בי למענכם, אגב, יש כאלה אומרים הר האיברים בגלל זה,
בגלל שהקדוש ברוך הוא התעבר במשה לשון כעס,
לשון עברה, כן?
ויתעבר אדוני בי למענכם ולא שמע אליי,
ויאמר אדוני אליי, רב לך,
אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.
עלה ראש הפסגה, של איזה הר?
נבו, שנקרא גם הר?
האיברים.
ושא עיניך.
אז רבותיי, נא לדמיין את האירוע. משה רבנו עולה לפסגה הזאת,
וקודם כל אנחנו נסתכל.
ימה,
איזה כיוון זה?
מערב.
צפונה,
צפון. תימנה, דרום.
מזרחה.
מה יש לו להסתכל מזרחה?
חו״ל.
מה הוא מסתכל אחורה?
אין מה הוא מסתכל אחורה.
בזאת הברכה ראינו שמשה רבנו מסתכל 180 מעלות.
ביראהו, נכון? איך קראנו?
זאת הברכה.
ביראהו,
ביראהו.
ויראו את כל ער גלעד, דן, נפתלי, ארץ אפרים, מנשה, ארץ יהודה, אדם האחרון, נגב, כיכר בקעת הרחוב. זהו!
180 מעלות!
ואני מבין.
אבל כאן אומרים להסתכל מזרחה.
מה יש להסתכל אחורה?
חוץ לארץ.
אין מה להסתכל אחורה.
כתוב מזרחה.
כתוב מזרחה.
לא הבנתי.
אבל מה יש לו להסתכל?
אבל מה יש לו להסתכל?
אז אתה מקדם אותם.
רבותי, הפסוק הזה הוא אירוע דרמטי.
למה?
בואו ננסה להבין מה קורה.
אנחנו הולכים לסדר היום המון המון דברים, בסדר? בעזרת השם בשיעור הזה המון דברים יסתדרו לכם.
אתן לכם דבר אחד שיסתדר לכם.
איפה נמצא דן היום, בימינו?
אני אומר לכם דן.
מה קופץ לכם?
גוש דן. תודה רבה.
הנה, בכיתה אחת
אומר רבי שמעון, נכון?
אומר דן,
אמר גוש דן.
אמרתם כולכם, לא, דן, קיבוץ דן.
דג על הדן,
דן על הדן.
אז איפה דן? זה חתיכת אירוע, יש פה כאילו מטראז',
פונה במרכז.
מה הולך כאן?
פונו לצפון. למה שיפונו? אתה מכיר עוד שבע שפונו?
אז הפלישים דוחקים,
הולכים עוד קצת.
רבי עזרא,
לא תוכל להתחמק.
מדוע?
מה אתה אומר? אתה אומר, דן בעצם הנחלה שלו במרכז,
ואין להם גרוע זה, אבל כתוב אצל משה רבנו,
דן גור אריה,
יזנק מן הבשן, מה אתה עושה עם זה?
כתוב אצל אברהם אבינו, וירדוף
עד דן ועד חובה אשר משמאל לדמשק. אז דן זה בצפון.
אבל אתה צודק שדן זה גוש דן,
בין צורה ובין אשתאון. זה לא ברור הסוגיה.
זה 200 קילומטי רבטל, כן, זה לא, הם דילגו קצת.
הכל יבואר היום בעזרת השם וישועתו.
תראו, בפרשה הבאה, פרשת מטות ומסעי,
במטות, אז יש לנו בפרק כ״ב,
בני גד ובני ראובן, באים למשה רבנו ואומרים לו,
שמע, אנחנו יש לנו מקנה רב,
אנחנו רוצים להישאר כאן בעבר הרדינו המזרחית.
משה מתפוצץ עליהם.
הוא מאשים אותם במה?
אל תגיד פחדנות, תגיד יותר מזה.
מה הוא מאשים אותם?
הוא מאשים אותם בחטא המרגלים.
ככה הוא אומר להם, נכון?
כה עשו אבותיכם,
אתם עושים מה שעשו אבותיכם,
הנה מרגלים חדשים.
כלומר, מה מה שרבנו אומר להם? אתם מפחדים.
אתם מפחדים להיכנס לארץ,
ועכשיו אתם, תן לנו כאן להישאר, וזה כמובן יתחיל לפרק פה את כל המחנה.
הכל יתפרק.
נכנס בהם 200 קמ״ש.
עכשיו, בני גדל ובני ראובן, האם הם מפחדים?
אומרים לי, משה,
אילן, אנחנו עכשיו יטענו איתך לקרבות הכי קשים עם אנשי,
אנשי, עם אורג וסיחון.
פחד זה לא האפשרות אחת בכלל אצלנו.
ולכן הם אומרים, משה רבנו, זה לא, לא הבנת אותנו.
ממש לא מרגלים,
וזה לא העניין.
יש כאן ארץ.
כנראה מתכוונים בעיקר,
הארץ,
אזור של המישור,
של אזור הגלעד, הוא לא כזה ארץ מקנה. זה בעיקר לבשן, כן, הגולן, היום הגולן זה, כן, ארץ מקנה.
אבל אנחנו לא מפחדים, מה קרה לך? אנחנו לא מפחדים.
אנחנו מוכנים להילחם.
משה רבנו חושש שהם
רוצים לקבל את הנחלה שלהם כאן ועכשיו, ואז זה יפרק את כל המחנה הצבאי. כל אחד יתחיל לדאוג לעצמו, נגמר הסיפור.
זה אחד המרגלים.
אומרים לו, מה פתאום?
כנראה מעולם לא התכוונו לזה,
מעולם לא התכוונו
לא להילחם, אלא הם התכוונו לקבל את הירושה הזאת.
ואז משה רבנו מתנה איתם תנאים. מהם התנאים?
זה נקרא תנאי בני הגד ובני ראובן.
מהם התנאים?
אם אתם תהיו הסיירת,
חלוצים לפני המחנה, שזה המקום,
הכוח שחוטף, הכוח שהוא נמצא ראשון,
הוא הכי חוטף את האש וכל זה,
ואתם, החלוצים לפני המחנה, אין בעיה.
אז הנחלה הזאת,
עבר ירדן המזרחי, זה יהיה נחלתכם.
זאת תהיה נחלתכם.
ואם לא,
איך כתוב?
בואו נראה מה כתוב.
בפרק ל״ב פסוק כ׳
ויאמר אליהם משה, אם תעשו את הדבר הזה ואם תחלצו לפני אדוני למלחמה,
ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני אדוני דרישות אוהב מפניו,
ונכבשה הארץ לפני אדוני ואחר תשובו,
והיתם נקים אדוני מישראל.
והייתה הארץ הזאת לתת לכם לאחוזה לפני אדוניי.
כלומר מה?
זה יהיה חלק מארץ ישראל.
ואם לא תעשון כן,
הנה חטאתם לאדוניי,
הודו חטאתם נתנתכם וכו'.
ואחר כך, מה אתה אומר? אם לא, תודה.
מעולה, מעולה, מעולה, תודה.
בדיוק, אם יעברו, ואם לא יעברו, בנו אחזו בתוככם בארץ כנען.
יוצא שיש פה אירוע מאוד מאוד מעניין.
עבר הירדן המזרחי נכבש
כאילו זה לא היה אמור להיות.
משה רבנו ביקש מסיחון לעבור בגבולו. אם סיחון היה נותן, אז זהו, העבר הירדן המזרחי הוא לא חלק מגבולות הארץ.
הוא לא מופיע, הגבול המזרחי של הארץ זה הירדן.
אבל סיחון
הקשה השם את רוחו ואימץ את לבבו למען טיטופיה בהתחקת היום הזה, יצא למלחמה, הפסיד,
ועכשיו יש פה שטח שלא ברור מהו.
הוא יכול להיות
שלושה דברים.
הוא יכול להישאר חוץ לארץ לגמרי.
כבשנו, ואנחנו זה.
הוא יכול להיות, אומר הרמב״ן,
לא חוץ לארץ וגם לא ארץ ישראל, אלא מה שקוראים היום פרימטר.
מה זה פרימטר?
כן, מה שעושים עכשיו בעזה,
שטח לא טוב שהאויב יושב לך על הגדר פה, מה אתה צריך את האויב לראות אותו? האויב צריך,
תשלח אותו מעבר לליטניה. זה שטח שהוא שטח השמדה.
אף אחד לא מתקרב לפה, אין פה התיישבות יהודית,
אבל גם אף אחד לא יכול להתיישב פה מבחינת הגויים, שטח פנוי, מפורש,
כך אומר הרמב״ן, שאם אפשרות שלישית מתגלה פה מה,
שבמידה ובני גד ובני ראובן יצאו להילחם את מלחמות עם ישראל,
תקופה ארוכה, שבע שנים,
יעמדו במלחמה וילחמו,
הם בסוף אותה תקופה יוכלו לחזור חזרה לעבר הירדן המזרחי,
ואז יתברר, יגלה, מילתה למפרע,
שעבר הירדן המזרחי הוא מה?
חלק מארץ ישראל.
חלק מארץ ישראל.
אירוע,
או אירוע.
מה זה תלוי?
המעשה שלהם.
יפה.
עכשיו,
בואו נחזור רגע לזה.
כשמשה רבנו עולה להר האיברים,
אנחנו פירשנו שהר האיברים, כי מעבר אליו
זו ארץ ישראל.
אבל אפשר לפרש גם פירוש נוסף.
הר האיברים, שמשני איבריו זו ארץ ישראל, מהאיבר הזה ומהאיבר הזה.
יש לו שני איברים, וגם פה, וגם פה.
מה הפירוש הנכון?
תלוי, אנחנו לא יודעים.
אנחנו נדע בעוד שבע שנים.
בסדר?
כשהקדוש ברוך הוא, מה אתה שואל?
תסביר את השאלה, לא הבנתי.
אה, הבנתי, תודה, תודה, תודה.
תודה רבה על השאלה, הצלת אותי, תודה.
יש בתורה,
שלוש,
יש ככה, יש שתי מערכות של גבולות, ועוד פסוק אחד שחוזר פעמיים.
מערכת גבולות אחת מופיעה בפרשת מסעי,
ואני מסרטט כרגע את הגבול בצורה כללית ביותר. הגבול הצפוני זה רכס ההרים שנמצא צפונית לביירות, שנקרא בגמרא הרי המנוס.
משם הגבול הולך מזרחה,
כביש ביירות דמשק פחות או יותר, על הציר הזה,
מגיע לאזור הברך של הפרת,
זה הגבול הצפון-מזרחי,
יורד,
כונס לתוכו את כל אזור צפון-מזרח סוריה,
הגולן,
ומחה על כתף ים כנרת,
צומת צמח,
משם על הירדן,
ים המלח, הוא מהקצה הדרומי של ים המלח, במין חצי בטן,
הוא נשפך לוואדי אל-עריש,
נכניס בתוכו את רוב הנגב, אבל הערבה, אילת, מחוץ לגבולות.
האם עד כאן?
יפה.
גבול נוסף מאובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, גבול מאוד מאוד מרחיב, ארצות הקיני, הכניזי, הקדמוני,
עוד ארצות רבות וכל זה,
זה גבול שהוא גם נאמר לפני מתן תורה,
והוא גם איזה סוג של גבול לעתיד לבוא.
אבל,
שני מקומות,
יהושע, אותו פסוק, חוץ מהבדל של מילה אחת, נאמר הפסוק הבא
כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיב או לכם יהיה
מן המדבר והלבנון
ועד
הים האחרון יהיה גבולכם לא יתייצב איש בפניכם פחדכם ומוראיכם ייתן השם וכו'
זה אומר
שכל מקום שתכבשו
מהו ארץ ישראל שואל דור שאלה טובה מאוד
אז אם עכשיו מדינת ישראל כבשה את אנטבה,
במבצע אנטבה, שהיה לא מזמן התאריך,
אז האם אנטבה הייתה ארץ ישראל באותו זמן שצהל, היה, לא יודע כמה שעות זה היה, שעתיים, שלוש, שצהל שלט על אנטבה,
כבש אותה.
תשובה?
לא.
כי הכיבוש צריך להיות במטרה להתנחל, לא רק במטרה, לשלוט לשטח, אלא לכבוש אותו כדי להתנחל בו,
וכיבוש צריך להיות עם רצף,
מה?
רצף טריטוריאלי, ואפילו יותר מזה אני אגיד לך,
הרי הגמרא אומרת
שדוד הלך וכבש את
ארם צובא וכו' לפני שהוא גמר לכבוש כאן את ארץ ישראל.
היה רצף,
אבל הרצף לא היה מלא כי הוא לא גמר לכבוש כאן לפני שהוא התרחב, ולכן כנסו אותו והגדירו את הארצות שהוא כבש כארצות כיבוש יחיד,
שזה ארץ ישראל לייט כזה. זה לא ארץ ישראל מלא מלא, זה ארץ אללה.
אבל במידה, ככל ש... לדוגמה, לנו יש היום את ארץ ישראל, ואנחנו מתחילים עכשיו לכבוש דבר שבדעתי צריך לעשות אותו בהחלט, לכבוש את דרום לבנון.
דרום לבנון זה בעצם לא דרום לבנון, זה צפון ארץ ישראל.
הגבול הטבעי של מדינת ישראל,
הצפוני,
זה הליטני.
כל מי שהיה בקו בלבנון יודע שהגבול הוא לא טבעי.
אף מדינה לא עושה גבול שהיא בנחיתות טופוגרפית לאויב.
הגליל העליון ממשיך את הליטני.
שם זה בגלל כל מיני הסכמי סייקס פיקו וכאלה, זה הגבול המוזר שיש לנו.
אז,
אם מדינת ישראל מחליטה לכבוש את דרום לבנון,
על מנת ליישב אותו,
זה ארץ ישראל.
זה הפסוק.
מופיע, כמו שאמרנו, בפרשת עקב,
לקראת הסוף, נכון?
כל המקום אשר תדרוך אף אגליכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון ומן הנהר נהר פירת ועד העם האחרון יהיה גבולכם.
וגם בספר יהושע בפרק א' בסופו,
נכון? זה היה פה?
לא בסופו, בהתחלה.
כל מקום אשר תדרוך אף אגליכם בו לכם נתתיו.
כאשר דיברתי על משה, מהמדבר והלבונן הזה, ועד הנהר הגדול להר פירת,
כל ארץ החיטים עד הים הגדול מבוא השמש של גבולכם.
אז אם יש כיבוש,
אז פה נוצר איזה בעיה, כבשנו את ארצות המזרח
לפני
העבר הירדן המרבי. אז משה רבנו אומר לו, בעצם כרגע לא כבשנו כלום, אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה הסטטוס
של ארצות המזרח. קודם כל, נגמור לכבוש במערב,
גמרנו במערב, אז נהיה רטרואקטיבית,
הכיבוש המזרחי יהיה מה?
ייחשב ארץ ישראל ככתוב לפני השם.
ולכן, תראו את הדבר הנפלא הזה.
אומר הקדוש ברוך הוא למשה, תראה, אתה יכול לעלות להר נבו,
אפשרות אחת שאתה עולה להר נבו,
ואתה מסתכל 180 מעלות.
זו אפשרות אחת.
אולי אפילו אפשרות, אולי הדפה הסבירה, כן.
אבל תרשה לי להציע לפניך עוד דפה,
אומר הקדוש ברוך הוא למשה, כשהוא מתחנן אליו, תן לי, תן לי. הוא אומר לו, רגע, אני לא סוגר לך את הדלת.
אני לא סוגר את הדלת.
עלה אל הר העברים,
פרשת פנחס,
ושא עיניך, פרשת ראית חנן, מה?
ימה, וצפונה, ותימנה, ומזרחה.
תסתכל גם לכיוון מזרח ותדע
שיש מצב
שאתה תהיה קבור באמצע ארץ ישראל,
אבל לא אתה תיכנס אל הארץ, אלא הארץ
תבוא אליך.
ומה זה תלוי?
בני גד ובני ראובן.
עכשיו משה רבנו תלוי בהם,
ולכן זה מסביר את ההתניות שהוא עושה.
מה אתה מפחד?
תקשיבו,
אתם יכולים לעשות פה...
איפה הדבר הזה בא לידי ביטוי?
שימו לב, ועכשיו פתאום אנחנו נתחיל להבין את הכול.
כאשר משה רבנו מברך את השבטים,
יש לו ברכה מאוד מיוחדת לשבט גד.
תקחו רגע בזאת הברכה.
ולגד אמר,
בפרק ל״ג פסוק כ',
ולגד אמר,
כנראה בין השבטים,
בני גד ובני ראובן, אגב זה כולם דגל אחד,
גד וראובן,
מי עוד איתם בדגל?
שמעון. הם כולם דגל אחד, וכנראה כולם ביקשו לנחול בעבר הירדן המזרחי.
שמעון קיבל קנס בגלל שבנותיו
עטו עם בנות מדיין.
רוב מי שהיה עם בנות מדיין זה היה משבט שמעון. רואים ש-24,000 הרוגים, ושבט שמעון במפקד בפנחס יורד כמעט בחצי בכמות שלו.
אז כתוצאה מהדבר הזה, משה רב בן אמר, אתה לא יכול להיות פה.
אתה תחזור מהר לעבר הירדן המערבי, אתה לא יכול להיות. צריך פה אנשים חזקים.
אולגד אמר, ברוך מרחיב גד. מה זה ברוך מרחיב גד?
תראו,
אם אתה יורש
בעבר ירדן המערבי,
אתה צריך להתחלק
מהנחלה שלך עם עוד עשרה שבטים.
אז אפשר לתת לכל אחד כמה שהוא רוצה.
נכון, אנחנו קוראים בספר יהושע שבני אפרים מתלוננים,
איזה נחלה קטנה הבאת לי, מה זה? ויהושע אומר להם, אתם רוצים?
הם רשאים להתפשט מזרחה, לא מערך.
צפוף.
נכון, אם אדם רוצה, הוא אומר, אני בא לי 40 דונם.
איפה אתה רוצה את 40 דונם?
מפתח תקווה.
אנחנו רואים את זה לא מפתח תקווה, מה אתה גנוב?
אבל אם תלך לחלוצה,
שם מחלקים 40 דונם.
קח,
וזה, תבנה בית, תקבל נחלה 40 דונם, תשלם איזה סכום שמלי, לא יודע כמה זה עלה 50,000 שקל, משהו כזה. יאללה, תפדה.
חלוצה, זה רחוק, זה בנגב, כן, שם תקבל 40 דונם.
כשמשה רבנו אומר, ברוך מרחיב גד,
הוא בעצם מברך אותו, שמה?
שייקח נחלה, איפה?
בעבר הירדן המזרחי, בעבר הירדן המערבי, גד, הוא צריך להסתפף.
אבל אם הוא בעבר הירדן המזרחי, תפאדל, פה, בספר, יש מלא מקום לכולם.
אתה רוצה לגור בתל אביב?
דירת שלושה חדרים, תראה, מבסוט.
אתה רוצה בית עם גינה, עם זה? בבקשה, תלך לגור ב...
היום, ברוך השם, גם סימני הגאולה,
בית בירוחם,
שני מיליון,
בית בדימונה, מיליון וחצי.
זה, מטורף.
אמרתי לילדים, תקנו אוהלים.
שאנחנו נוכל לעזור לך לקרוא דירות.
כלבי שכן, וטרף זרוע אף קודקול,
אנשי הספרצ' צריכים להיות אנשים
גיבורים חזקים.
ויער ראשית לו,
גד ראה את הראשית, את הנחלה הראשונה שהם כבשו,
כי שם חלקת מחוקק ספון. מי קבור שם?
משה רבנו.
ויתר ראשי העם.
אם אתה תעמוד בהבטחה, אתה תביא את ראשי העם לארץ.
לא אני אכנס אל הארץ, אבל הארץ תבוא אליי.
ויתר ראש העם,
צדקת אדוני עשה ומשפטיו עם ישראל.
זה יהיה הצדק ההיסטורי הכי גדול.
הרי האם יש לכם דבר יותר זועק לשמיים, כסוג של עוול, אם תרצו, שמשה לא ייכנס לארץ ישראל?
הוא בעצמו מתחנן, תן לי לראות.
נכון, יש את השיר של שימי תבורי, אתם מכירים?
שימי תבורי מחזיק את העולם כל ככה.
זה שיר שכתב אבי הוא מדינה,
ושימי תבורי האשר אותו כשהיינו ילדים.
נכון?
על משה רבנו שרוצה לעבור, תן לי לעבור את הירדן.
תן לי לעבור את הירדן.
אל הנחלה שאתה נותן.
כן, הייתי כחולם על ראש ההר,
על שפתיי תפילה ולבי נשבר.
היום אני עומד, ניצב על ארנבו,
רואה את ארצך שאליה לא אבוא.
הייתי כחולם על ראש ההר, ולבי נשבר.
זה שיר כזה יפה.
אז הוא אומר,
אין לה צדק יותר גדול מאשר שמשה
ייכנס לארץ.
ועכשיו זה מסביר לנו את הסיפור עם שבט דן.
שימו לב,
הנחלות בארץ ישראל הן כמו הסדר של השבטים במשכן.
הבנים של האימהות,
האימהות זה רחל ולאה,
הבנים של האימהות, הבנים של רחל זה יוסף ובנימין,
אפרים ומנשה ובנימין,
הבנים של לאה זה ראובן, שמעון,
לוי, יהודה,
ויששכר וזבולון.
אלה הבנים של לאה.
גד ונפתלי הם בנים של שפחת לאה זלפה,
דן ונפתלי, למה אתם לא מתקנים אותי?
דן ונפתלי הם הבנים של שפחת רחל בלהה,
וגד ואשר הם הבנים של שפחת לאה שהיא זלפה, נכון?
כן או לא?
סעדיה, אתה מאשר לי את הדבר הזה, יפה.
הבנים של האימהות יורשים במרכז הארץ.
הבנים של השפחות יורשים בפריפריה.
מי נמצא במרכז הארץ?
נמצא בנימין, כן?
כן. יהודה?
אפרים?
מנשה?
מנשה לא חצי המנשה, מנשה ג'נין כאילו, אזור זה? כן.
מה?
זבולון סביבה מיוחדת, מה?
ימים ישקול,
והוא לחוף אוניות וערכתו על צידון. קיבל את ה... גם בנמלים הוא קיבל את הנמל המשובח.
בסדר?
מי עוד יש לנו?
זהו, נכון?
יפה.
הבנים של השפחות יורשים בפריפריה.
דן, בצפון, אשר,
בתי אשר בצפון,
גד,
היה צריך לרשת את זה, אבל הוא יורש בעבר הירדן המזרחי.
ומי אמרנו עוד?
נפתלי גם, על מרומי שדה.
זה האפליה, כן? כן.
עכשיו,
ראובן,
שהוא בן של אימא,
והיה צריך לרשת, איפה? במרכז הארץ.
הוא מודיע שהוא מוותר על מרכז הארץ, ועובר לאן?
געד היה צריך כנראה לרשת.
איפה געד היה צריך לרשת? אתם יודעים איפה הוא היה צריך לרשת?
תסתכלו בספר יהושע, יש מקום שנקרא בעל געד.
ספר יהושע חוזר כמה פעמים. בעל געד,
זה בעצם היום, בימינו מה?
בעל בק.
מי היה כאן בבעל בק?
אף אחד לא יודע.
בעל בק זה נמצא בקעת הלבנון.
שם הייתה נחלת שבט גד. הוא החליף את בעל גד בעבר הירדן המזרחי. בסדר, החליף, החליף.
אבל ראובן
הוא בן של לאה.
איפה הוא היה צריך לרשת?
מרכז הארץ.
ועכשיו ראובן אומר, חבר'ה, אני אידיאליסט,
אני לא רוצה לגור בתל אביב,
למרות שלגור בתל אביב זה אידיאל גדול היום, כן, אבל... אני הולך לעבר הירדן המזרחי.
התפנן אנדלן
במרכז.
מי יקבל?
מי ראשון בתור?
למה אתה אומר, לא, שמעון לא.
שמעון הרי רצה לרשת שם, ושמעון קיבל קנס, הוא עכשיו יחד עם שבט יהודה, צמוד, הוא צריך שיהיה לו איזה מישהו שישגיח עליו כל הזמן שלו.
מי הראשון בתור?
לשדרוג?
מי?
דן. למה דן?
בכור של מי?
של השפחות.
הבן הבכור של השפחות זה דן.
הרי רחל, ותראה רחל, שהיא לא יולדת,
ותיקח, נכון? ותאמר ליעקב, בואנה אל שפחתי,
ויבנה ראנה,
ותיקח רחל את שפחתה ותיתן אותה ליעקב ותאר ותקרא את שמו דן ותאמר דנני אלוהים וגם שמע בקולי וכו'. דן
הוא כמעט תאום של יוסף כי מיד אחרי שבלהה
היא אוהדת את דן רחל אוהדת את יוסף
שכתוב והוא נער את בני בלהה ובני זילפה נשי אביב הכוונה בעיקר לדן יוסף ודן הם חברים טובים מאוד
בסדר?
יש לזה הרבה הוכחות
אז דן אומרים לו דן
אומנם דן גורי זנק מן הבשן, אבל עכשיו אתה יכול לקבל שדרוג,
תבוא לכאן.
אז דן מגיע למרכז הארץ, וזה גוש דן, יפו וכל זה,
דן בן צורה ואין אשתאון.
בשלב מסוים פלישתים מתחילים להציק,
ודן מגלה שזה לא כזה קל לגור במרכז.
יש לחוט, אין לך נייר וכל זה. אז הוא אומר, טוב, אני אלך ואשוב ואל מקומי הראשון.
אז הוא עושה מסע לחזור חזרה לכבוש את המקום הראשון שלו מחדש,
שזה דן בצפון.
אבל זה מסביר למה יש דן גם בצפון וגם במרכז,
פשוטו של מקרא, בסדר?
כי ראו ואין פינה מקום.
אוקיי,
עמדו בהתחייבות או לא עמדו בהתחייבות?
עמדו.
אז מה עכשיו צריך להיות?
יפה.
איך זה יבוא לידי ביטוי?
רבותיי, שימו לב.
משה רבנו נפטר,
התורה מתארת, זין באדר, משה נפטר.
מה לאלן עומד ומשמש, אף שם עומד ומשמש, הכל. אבל משה כתוב, וימות משה עבד ה' כך כתוב, נכון?
כתוב
כתוב שהוא מת, לא?
ויאמר שם משה ודאדוני בארץ שמע על פי אדם. מת, כך כתוב.
הרמב״ם אומר שהמילה מת זה ביחס אלינו, הרי זה לא מטעמתי.
ויקבור אותו בגיא, בסדר.
אז מת.
עכשיו אנחנו הולכים לספר יהושע.
כל המלחמות, מלחמות, מלחמות, מלחמות. ספר יהושע הרבה מלחמות.
ואז אחרי כל המלחמות
עוברים אל הנחלות.
נכון?
וכל זה.
ואז הגענו לפרק יג.
פרק יג.
עכשיו אני שואל אתכם שאלה, בסדר?
אני קורא את הפרק הזה,
אני רוצה לשאול אתכם שאלה, האם מהפרק הזה אתם יודעים
מה מצבו של משה אם הוא חי או מת?
אני מזכיר לכם, אני מדבר פה 14 שנים אחרי שמשה מת,
מבחינה כרונולוגית.
אני קורא את פרק יג, פסוק ח.
תחלק את הארץ בנחלה,
לצעת רעננה, אמו הראובני והגדי לקחו נחלתם,
אשר נתן להם משה בעבר ירדן מזרחה,
כאשר נתן להם משה עבד אדוני.
מהרוער וכל ארצי השיחון, יש כאן את כל הגבול שלהם וכולי וכולי וכולי.
ויכה משה ויהוי שם,
ורק יושבת בנתן נחלי, אישה ידמה נחלתו וכולי.
ואז כתוב ככה, ויתן משה למטה בני ראובן למשפחותם.
אז יש פה את כל הגבול,
כל אשר היכה משה.
ואז כתוב בפרק, פסוק כד, ויתן משה למטה גד,
את המשפחותם, טטטטט,
ואז כתוב בפסוק כט, ויתן משה,
לחצי המנשה,
ואז כתוב בפרק, פסוק ל״ב, אשר ניחל משה,
ואז הוא יושב בתל אביב, לא נתן משה.
ואלה, נכון, נכון, ואז,
בגורל נחלתם, כאשר ציווה אדוני ביד משה, כי נתן משה,
וכאשר ציווה אדוני את משה,
יש פה 13-14 פעם מוזכר משה,
בלשון עובר, לא בלשון עבר.
עכשיו הוא נותן, עכשיו הוא מחלק.
כלומר, הכתוב מקים את משה לתחייה,
כי בעצם מה הוא אומר? שנייה, התברר כעת שעבר הירדן המזרחי הוא חלק מארץ ישראל, ומי חילק את עבר הירדן המזרחי?
משה רבנו. אז זה לא כתוב בצורה של יהושע, הוא אומר, טוב,
אני עכשיו אקיים את ההבטחה שמשה רבן הבטיח לכם. לא, לא, לא, לא, לא. הכתוב אומר, אם אתה עכשיו לא יודע מה היה,
ואתה קורא פה את הפרק, אתה אומר, משה בחיים.
נכון?
אתה אומר, משה חי, הנה הוא נותן, הוא מחלק, הוא מצווה, הוא עושה.
מקימים את משה לתחייה כדי שיחלק את עבר ההרדן המזרחי,
כי זה נהיה חלק מארץ ישראל.
ולכן, מוריי ורבותיי, משה רבנו קבור בארץ ישראל.
לא סתם בארץ ישראל, אלא במרכז הארץ,
בהר האיברים, שמשנה עבריו,
פה זה ארץ ישראל ופה זה ארץ ישראל, ובמרכז נמצא משה רבנו. ובזכות מי זה קרה?
בזכות העם,
שאהבו את משה,
והיו מסורים אליו,
אמרו, אנחנו ניתן למשה להישאר בחוץ לארץ.
אנחנו, שהוא ככה, אנחנו נילחם עד זום דם, כדי שעבר הירדן המזרחי יהיה חלק מארץ ישראל,
ומשה ייכנס לתוך הארץ.
וזה ה...
ואכן, הדרך להביא את זה לידי ביטוי,
זה שבפרק י״ד פשוט משה קם לתחייה.
והוא מחלק את הארץ והוא מנחל אותה דרך בני גד ובני ראובן. ועל זה אומרים בחסידות,
ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן.
היה להם קניין ברב שלהם.
הם אהבו את הרב שלהם, את משה רבנו, יותר מכולם.
ולכן אמרו, אנחנו נדאג, משה, אתה לא תשאר מחוץ לארץ, אתה תיכנס לארץ, אנחנו נכניס אותך פנימה,
נביא את ארץ ישראל אליך.
שנזכה.
אהבתם?
אזק, לא?
זה חומר עכשיו, הבאתי אותו, טרי,
מוברח מהפיצוצייה הקרובה.
