טוב, רבותיי,
אנחנו,
יום שני היום, טז תמוז.
אתם יודעים שמההלכה הצצום,
התענית מתחילה בליל וז בתמוז כבר.
כאילו התאריך.
אבל חז״ל הקלו לנו בענייני אכילה ושתייה שאפשר לאכול גם בלילה עד לעלות השחר.
אבל שאר הדברים,
כמו איסורי השמחה ואיסורי החתונה לדוגמה,
אשכנזים,
אז מי שמתחתן צריך להתחיל להתחתן לפני שקיעה,
כדי שזה יהיה...
אז אנחנו כבר באירוע הזה של יז בתמוז,
והעיסוק, הרבי היה אומר שצריך לעסוק לא בחורבן, אלא אנחנו יותר קרובים לבניין מאשר לחורבן.
צריך לעסוק בבית המקדש,
ואנחנו נדבר עוד הרבה גם על הדבר המיוחד בתקופה הזאת.
כלפי חוץ זו תקופה של,
אולי אני אגיד על זה איזה משפט כדי להיכנס לאווירה הנכונה,
אבל כלפי חוץ זו תקופה של חורבן, אבל בפנים, בעומק,
זו תקופה של עומק האהבה
בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.
אם אתה בודק קשר לפי התוצאה שלו, אז ברור שבפסח יצאנו לחירות, ובשבועות קיבלנו תורה, וביוז'ים בתמוז חטפנו כאפה,
בסדר? ובתשעה באב. אבל אם אתה בודק לפי העוצמה,
עוצמת הקשר, בואו נתעלם רגע מהתוצאות.
מה העוצמה? איפה הדופק
הכי חזק?
ז' בתמוז זה תשעה באב, זה נמצא ברף הגבוה של העוצמה.
זה אומר שהצלחנו מאוד מאוד להרגיז את הקדוש ברוך הוא, מאוד.
אתה לא יכול להרגיז מישהו אם לא מאוד אכפת לו ממך.
אם אני הולך ברחוב ואני רואה מישהו זורק איזו עטיפה על הרצפה,
או שאני מתכופף ירים בעצמי, לא נראה לי שאני אעיר לו, אה, מה אתה זורק? לא, אתה תעשה. אני מקסום ירים את זה בעצמי.
אבל אם זה הבן שלי,
או הבת שלי, אני אגיד לו, מה זה צריך להיות? מה אתה זורק על הרצפה?
מה, ארץ ישראל, ירושלים, אתה אומר, תרים מייד.
איך אתה עושה?
אז יז בתמוז ותשעה באב, לא סתם יז זה גימטרי הטוב,
ואב זה צמצום המילה אהבה. הם לוקחים את המילה אהבה וסוחטים אותה,
אז יוצא המילה אב.
יוצא המילה אב.
ואתם יודעים, אתם מכירים את האמרה החסידית, כשנכנס אב ממעטים בשמחה.
למעט, בלשון המשנה, זה לשחות.
נכון? כמו מעטן של זיתים.
כשאתה ממעט משהו,
אתה כאילו סוחט אותו ומוציא את הטיפה האמיתית של השמחה. אז בדרך כלל שמחה מאוד עוזרים לה,
עם בשר, עם יין, כל מיני דברים.
אומרת לנו המשנה, בוא, מראש חודש אב תוריד את כל האופרציות שעוזרות לשמחה. אין מוזיקה, אין זה, אין בשר, אין יין, אין כלום.
עכשיו תשמח, על מה אני אשמח?
על עצם הקשר.
על עצם הקשר.
תראו, אני אספר לכם,
והאמת שזה היה לי גם אתמול וגם לפני כמה שנים.
גם אתמול עשיתי חופה של זוג מבוגר,
וגם לפני כמה שנים הייתי בחופה
מאוד מצומצמת.
היו אולי 20 איש.
20 איש,
ואתמול היו 20-30 איש, בלי תזמורת בכלל.
בלי חופה, חתן קלה,
שני עדים.
פתאום אתה מבין, בחופה רגילה,
כאילו מסביב,
האולם, והאוכל, והחבר'ה, והתזמורת, והצלמים,
כאילו תומכים את השמחה.
טוב, יש גם חתן וכלה,
הרבה פעמים אתה גם רואה מצב שהחתן והכלה בחופה, ואנשים בבופה,
כאילו, עם הזה.
ופתאום בחופות האלו,
אתה נוגע בשמחה עצמה, זה נורא נורא חזק.
זה מאוד חזק.
אתה נוגע בדבר עצמו בלי כל המתווכים האלו.
זה השמחה של תשעה באב, של הזמן הזה.
זה זמן של עומק האהבה בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. ואמרנו כבר כמה פעמים שההפך מאהבה זה לא כעס, ההפך מאהבה זה אדישות.
אם כתוצאה מהחטאים הקדוש ברוך הוא היה אומר, יאללה, לא בא לי עליכם, בואו ננתק מגע, אז באמת בעיה. אבל אנחנו רואים שכל כך אכפת לו מאיתנו, שהצלחנו להדליק אותו, אז הוא באמת,
באמת אכפת לו מאיתנו.
אז זה האירוע שלה, ולכן
כל רודפייה
השיגוה בין המצרים.
עם כל מי שרוצה לרדוף אחרי הקדוש ברוך הוא, משיג אותו דווקא איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא עומק האהבה? בין המצרים.
שם זה נמצא.
ניתן אולי עוד דוגמא, בסדר?
עוד דוגמא, ואחרי זה ניכנס כאן להגדה.
זוג מתחתן.
יש ביניהם בבסיס הקשר ברית.
ברית הכוונה שהקשר הזה הוא לא תלוי,
הוא לא תלוי בשום דבר, הוא קשר נצחי שאנחנו נילחם עליו.
מה לעשות שקשר נשואים הוא גם אחלה, כאילו,
כיף להיות נשוי.
אני ממליץ לכל הרווקים,
אחת הטענות של מצב הפנימיות במכון מאיר, שזו קונספירציה לעידוד חתונה.
שלא יהיה לך שום אב מאמינה להישאר פה כמה שאתה ממהר.
אנחנו בכוונה לא משפטים אותם, שיישארו.
מה?
איש, אישה ביחד, בית נאה, ואוכלים, וזה.
בדיוק אשתי ואני דיברנו על העובדה שהילדים,
היום ברוך השם, הילדים חיים בבתים,
קיצור, הכל יש, אז למה שיזוזו? למה שיזיזו את עצמם?
אוטות, דלק, זה, משלמים את הכול.
טוב, בסדר, אז צריך לחנך.
אז זה גם נעים, נכון, איש ואישה, כיף להם, נחמד להם, נעים להם, כל זה.
איפה בא לידי ביטוי מימד הברית בקשר?
אם חלילה משהו משתבש.
אם פתאום מישהו מהם,
תמיד נהיה בריאים כולנו, פתאום מישהו נהיה חולה.
עכשיו, הוא לא יכול להביא לקשר את כל הדברים הנעימים,
נכון?
חולה או היא חולה.
אז מה?
ועכשיו,
הבעל,
האישה עומדים, מטפלים, עם סירוב, מביאים, מחזירים, דואגים.
וואו!
אז דווקא במצב של חולי או קושי,
בא לידי ביטוי מלמד הברית בקשר.
הוא מאוד מאוד חזק.
אז גם אנחנו, עם ישראל, בין י״ז בתמוז לתשעה באב יש איזה חולי,
חולי שנקרא חורבן.
דווקא שם בא לידי ביטוי מלמד הברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, שהוא לא עזב אותנו.
אבל גם אנחנו לא עזבנו אותו.
יש בחירה רגילה.
אם אתה בוחר פעם אחרי פעם, צריך להוסיף לבחירה את הנון הסופית.
כמו משחק, שחקן, שוחק, שחיין, בוחר,
בחרן.
אבל אם הבחירה באה לידי ביטוי בצורה של
קצת משונה, אז יקראו לו איזה חורבן.
אבל החורבן זה עומק הבחירה.
אתם מבינים?
זה מדהים, לא?
אז לכן זו תקופה טובה
לעם ישראל, תקופה טובה, הכוונה, עצם הקשר.
וזה, הרבי זיהה את זה בזה של ממש כאילו כמה שיותר
לעסוק בבית המקדש ובזה, ותגידו שבחב״ד עושים סיומי מסכת בתשעת הימים, כל יום אוכלים בשר, כן?
כדי ש...
אז זה...
זה הכוונה, כאילו, זה לזהות את הנקודה הפנימית כלפי חוץ, זה באמת, יש בזה משהו,
משהו ככה קשה, אבל בפנים,
זה אומר שאנחנו,
שהקב' ברוך הוא לא עזב אותנו.
והעובדה שהוא כל כך הצלחנו להרגיז אותו, זה אומר שנגענו לנו בנקודה מאוד מאוד פנימית, נכון?
אתה יודע,
השתתפתי פעם באיזו ישיבה מסוימת,
ואחד המשתתפים שם נורא נורא כעס. הוא מאוד כעס, הוא דיבר שם,
זו הייתה ישיבה על איזשהו פרויקט שותף גדול, עם הרבה כסף גם.
ומי שהוביל את הפרויקט הזה נורא מאוד מאוד כעס,
עשו שם משהו שאולי היה על דעתו וכל זה.
ואז הראש הזה אמר לו, אבל למה אתה כועס?
למה בכעס?
אז הוא אמר לו,
אתה לא רוצה שאני אפסיק לכעוס.
כי ברגע שאני אפסיק לכעוס, אז אני לא אהיה פה.
זה יפסיק לעניין אותי, אז אני אגיד שזה מה שהם רוצים, ואז
אני כועס, זה אומר שאכפת לי, שאני, חשוב לי.
אז הוא ככה, בסדר?
אז זה קצת לשים את הימים האלה במסגרת.
נקשיבים עכשיו י״ז בתמוז.
טוב.
אגב, רבי נחמן אומר,
תמוז ראשי תיבות, זכרו תורת משה עבדי.
מה לזכור?
מה זה תורת משה? כל התורה היא תורת משה. מה לזכור בתורת משה? איזה הלכה?
אז הרבי אומר, זכרות תורת משה זה הדבר הכי קל לזכור, הדבר האחרון.
הדבר האחרון שמשה רבנו לימד אותנו, זה הדבר שהכי קל לזכור, כי זה האחרון.
מה הדבר האחרון שמשה לימד אותנו?
מה כתוב בתורה? מה הפסוק האחרון?
הולכו ליד החזקה, הולכו למורה הגדול,
אשר עשה משה לעיני כל ישראל.
מה אומר רשי?
הולכו ליד הגדולה במקום מצרים, זה קריאת ים סובו.
זה הביא את הלוחות, אשר עשה משה לעיני, שהוריד את הלוחות, לעיני כל ישראל.
זוכרים?
לא זוכרים רשי על התורת, הרשי האחרון, לאן נגיע, איפה עוד אפשר להידרדר.
שנשאו ליבו לשבור את הלוחות.
אז הרבי שואל, מה זה נשאו ליבו? מה זה, שבר את הלוחות. לא, הוא אומר, זה הדבר הכי גדול שעשה משה רבנו. בי״ז בתמוז זה היה.
שכשהיה מפגש בין עם ישראל לבין הלוחות, והיה דיון מי קודם למי,
אולי נקה את עם ישראל ונשאיר את הלוחות ונעמיד איזה עם של צדיקים עם משה רבנו.
אז משה רבנו מיהר מיהר מיהר לסגור את הפינה ולהגיד שום דבר. אני שובר את הלוחות ועם ישראל יישארו שלמים.
שפת אמת אומר שמשה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא, מה הבעיה?
הם חטאו ואני לא?
הנה גם אני חטאתי. איך אני בשבילך?
שברתי את הלוחות.
מה תעשה לי? כאילו, מה שתעשה איתם תעשה איתי.
זה התורה.
הרבי ים בוחר שם לדבר על זה.
אנחנו כאילו ביחד.
וזה ביוז' בתמוז. ביוז' בתמוז למדנו, משה לימד אותנו, שמה?
שישראל קודמים לתורה.
ואגב, הזוהר אומר, הזוהר, הקדוש, תראו, אומר,
שקדוש ברוך הוא היה צריך לתת למשה, ככה הזוהר אומר, בתשפי.
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו,
רבנו אומר לו, הניחה לי ואכלה, ומשה לא עושה כלום. אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, נו, מה אתה לא מבין?
קדימה, אני אומר לך, הניחה לי, אז כאילו, מי מחזיק?
כאילו הקדוש ברוך הוא צריך לרמוז למשה,
תשחק את המשחק, אני כועס כדי שתרגיע אותי, אני לא רוצה באמת ל... כאילו...
הקדוש ברוך הוא לימד את זה את משה, זה קורה ביוזם בתמוז.
זה יום של עומק אהבה.
טוב,
בכל מקרה יש פה אגדה, זה ממסכת בבא בתרא,
הדף האחרון
בפרק שלישי.
אני אגיד לכם סוד קטן,
המסכתות בגמרא זה החלק הכי הכי עמוק בתורה,
בחלק הסוד שבתורה,
ואפשר לראות איך האגדות של החורבן מחולקות לפי נושאים.
לדוגמה,
איפה נמצאות אגדות החורבן המרכזיות בגמרא? באיזה מסכת?
גיטין.
גיטין זה כאילו גט, גירושין, כביכול.
מסכת שעוסקת בפירוק.
כאן זה בסוף פרק חזקת הבתים.
חזקת הבתים זה כאילו בית המקדש.
אז בסוף פרק חזקת הבתים מגיעות אגדות חורבן.
אומרת הגמרא, שאנו רבותינו,
כשחרב הבית בשנייה רבו פירושים בישראל שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בכלל,
לא רק בתשעת הימים,
אין בשר,
אין יין כל החיים.
נטפל להם רבי יהושע,
זה רבי יהושע בן חנניה,
שהיה מאוד חכם, היה לו, היה פיקח,
כל פעם היה לו כל מיני
ציצות כאלה,
אמר להם, בניי,
מפני מים אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין?
אמרו לו, נאכל בשר
שבינו מקריאו למזבח ועכשיו בטל.
נשתי עין שממנו מנסחים על גבי המזרח עכשיו בתאל,
מה שייך?
אתם יודעים, אצל ספרדים,
כל מיני מנהגים באבלות שאתה לא יודע,
אתה לא יודע איפה זה נוחת אליך.
כן, לדוגמה, פיצוחים.
פיצוחים?
בשבעה?
כאילו, אתה נגיש לברכות,
להגיש, לא זה? להגיש פיצוחים.
אז זה פעם,
יצאנו פעם באיזה שבעה, שהיינו, זה, פיצוחים, הייתה שם אישה, הייתה,
הסתכלה עלינו בעיניים כאלה, היא אמרה כאילו, פיצוחים?
בסיבו.
תימנים שוחטים כבש, אצל ספרדים וכל מיני, אתה לא יודע איפה אתה עושה.
אז הם אומרים לו,
יש שתי יין שהם לא מנסחים על גבי המצווה, עכשיו בטל.
אמר להם, אוקיי, אני אזרום אתכם, כי אין לחם לא נאכל.
שכבר בטלו מנחות, מנחות זה מחיטה, אז אין לחם.
אמרו לו, אפשר בפירות, צודק, הוא יאכל פירות.
אמר להם, פירות לא נאכל,
שכבר בטלו ביכורים.
אמרו לו, אפשר פירות אחרים, אז לא שבעת המינים,
אז להביא קלמנטינו,
תפוזים, יש פירות אחרים.
מים לא נשתה שכבר בתל ניסוך המים שתקו.
אמר להם בניי, בואו ואומר לכם,
לא נתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה,
ולהתאבל יותר מדי אי אפשר
שאין גוזרים גזרה על הציבור,
אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה.
אלא כך אמור חכמים,
שד אדם את ביתו בשיד ומשער בו דבר מועט,
עושה אדם כל צורכי סעודה ומשער בה דבר מועט,
ועושה אישה כל תכשיטיה ומשער דבר מועט,
שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשני לחיקים לא אזכרכי,
אם לא אעלה את ירושלם או שמחתי בחור על המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר
שמחו את ירושלים וגילוי וגילוי ושישו איתם עשו את כל המתאבלים עליה. זה
סיפור אחד.
סיפור שני,
בואו נמשוך אותה גמרא,
תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע,
כולנו מכירים את התניא, אמר רבי ישמן, עשו מזה שיר.
מזה לא עשו שיר, מהתניא, תכף תבינו למה.
מיום שחרב בית המקדש,
דין הוא שנגזור על עצמנו
שלא לאכול בשר ולא לשתות יין,
אלא שלא נגוזרים גזרה על הציבור, אלא אם רוב הציבור יכולים לעמוד בה. זה שחרב בית המקדש.
בית המקדש חרב בשנת, איזה שנה? זוכרים?
השני?
שבעים לספירה, אומר לנו עופר.
זה המרד הגדול.
הוביל אותו,
את המרד הגדול, זה מה שאנחנו קוראים בספרים, כן, יוסף בן-ארתיתיהו תיעד את זה, והיה שמעון גיורא,
ומיוחנן מגוש חלב, וכל ה...
כן, כל ה...
70 שנה אחר כך, בשנת 140 לספירה, זה מרד בר-כוכבא.
ומרד בר-כוכבא, התוצאות בארץ ישראל היו הרסניות הרבה הרבה יותר מהמרד הגדול. כלומר, החליפו פה את הארץ הרומאים עד היסוד,
החליפו את שמה של ירושלים,
חרשו אותה וכולי.
ומיום שפשטה מלכות הגויים,
שזה בעצם מהמרד,
המרד בר כוכבא ואילך,
שגוזרת עלינו גזרות קשות ומבטלת מיום התורה והמצוות, והן מנחת אותנו להיכנס לשבוע הבן.
ויש שאומרים לי ישוע הבן, אני רק אגיד מה הכוונה, היה להם מנהג
שכשהיה נולד בן,
היו עושים שבוע,
לא כמו היום רק עושים ברית, שבוע שלם, מסיבה.
ובכל יום היו מדליקים נרות בבית שהיו עושים את המסיבה לכבוד הבן, וביום השמיני,
שבוע מסיבה, ביום השמיני,
ברית.
מי שמכיר, ככה עושים הכנסת ספר תורה במושבים,
הטריפוליטאים, עוזה, איתן וכל הזה,
הכנסת ספר תורה זה לא כמו אצלנו, שאנחנו עושים הכנסת ספר תורה,
זה שבוע.
כל יום הספר תורה עובר במשפחה אחרת, ועושים, פותחים שולחן, ובאים כולם, וביום של החסדת ספר תורה, זה יום חג לכל המושב וכו' וכו'. ו-40 יום לא אומרים את החנון
בכל התפילות,
וקוראים בספר תורה זה שנה שלווה, ועוד ועוד.
אז זה נקרא שבוע הבן, או ישוע הבן.
דין הוא, אומר רבי ישמעאל,
שנגזור על עצמנו לא לשא אישה ולא להוליד בנים.
ונמצא זרעו של אברהם, אבינו כלה מאליו.
חריף ביותר.
אלא הנח להם לישראל,
מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. שזה גם כן לא... טוב, אין ברירה.
אם היה אפשר,
היו שומעים לכל הרבנים, היינו גומרים את הפרויקט שנקרא עם ישראל, ונגמר הסיפור.
אבל,
ישראל לא ישמעו לנו, אז לא להגיד, עדיף יהיו שוגגים ולא יהיו מזידים,
ו... קצת מוזר כזה, נכון?
צריך להבין את ה...
צריך לנסות להבין את הגמרא הזאת. אז בואו נתחיל.
תראו,
קודם כל ננסות להבין את השיטה של הפרושי.
מה?
כבר מהשם שלהם אפשר לשמוע שהם סוברים לכן קראו להם פרושים כנראה על שם הדבר הזה שהם סברו שיש לפרוש מהחיים.
אבל בואו ננסה רגע להבין מה הכוונה תראו יש לנו בעיה מה הבעיה אנחנו
אני מרגיש שכולנו כמו עיוור צבעים
שמנסים להסביר לו מה זה אדום הוא לא ראה בחיים אדום הם מנסים להסביר לו תקשיב אדום אדום זה צבע כזה
אתה רואה אותו אתה רואה אותו מכל מקום אחי אני לא ראיתי מה זה אדום אני לא יודע אני עיוור צבעי
או כמו אדם שהוא
הוא טטרן.
מה זה טטרן?
בלי ריח.
אבל אתה צודק שאם הוא לא אומר ריח, הוא גם לא טועם, כי זה הולך ביחד.
הוא, אין לו חוש ריח.
עכשיו תתחיל להסביר לו, תקשיב, יש ריח כזה וכזה וכזה. הוא לא יודע.
אנחנו, בלי בית מידע של כל כך הרבה שנים,
שכבר כאילו הסתדרנו, הסתדרנו, ואנחנו התרגלנו כזאת בבית מידע, שאם היה, היה נחמד, אבל גמר.
כאילו, אנחנו... אבל בשבילם, תנסו רגע לדמיין,
צריך ללמוד את ההגדה הזאת בדמיון,
קצת לדמיין אותה.
איך נראה יהודי כשאתה לומד מקדש?
תוריד את הידיים, כי אז אתה מסתיר אבא שחרר, תודה.
איך נראה יהודי?
כל החיים סובבים
סביב האירוע הזה. נגיד שאתה צריך לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה, אז רק הליכה,
הלוך-חזור,
והשהות בירושלים,
וזה לוקח לך כל פעם חודש מהחיים,
חודש מהשנה, זה שלושה חודשים בשנה, אתה רק עסוק בכלל,
וגם כל השנה אתה אומר, רגע, זה מעשר שני, זה תשימו בצד, זה כסף, נקנה איתו בירושלים, זה מעשר עני,
זה נביא לזה, אבדה, כל החיים נכנסים סביב האירוע הזה.
יש לך, קמת ועליתה, יש לך שאלה, בית הדין,
הכל סביב העניין הזה.
עכשיו, אתה מגיע לבית המקדש,
תקשיבו, אנחנו,
בתי הכנסת הראשונים בארץ זה בגולן, איפה שהגיע רן שם טוב, אונקה, נתיר וכל הדברים האלו.
לא היה בתי כנסת,
לא היה, בטקס הראשונים זה ימי בית שני, אין דבר כזה.
אתה מגיע לאן? גם אתה בעלית למקום אשר יבחר השם.
מגיע למקום, מיליונים אתה פוגש.
ביחד, מקריבים קורבן פסח, וזה, ושירה, וכל הדברים כאלה.
פתאום, ביום אחד, הדבר הזה נעלם.
מה?
מה?
כאילו,
רוקנת לי?
תנסו לחשוב על הדבר הכי חשוב בחיים שלכם?
לא יודע, מי כאן מנגן?
אוהב לנגן, מי?
לא, אבל נגן, נראה, אתה צודק, מה אתה נגן?
מה אתה נגן?
גיטרה.
כן, מה אתה נגן? אה, כן, לא, אתה נגן על זה.
היה מגיע מישהו,
לאחד שהוא נגן, וזה החיים שלו, והוא מלחין, והוא זה, לא יודע, מאטי כספי כזה, כבר אחד כזה שהוא מוצר,
זה,
ווא תשמע, אני משאיר לך את הכל, מה שאתה רוצה,
אני רק
שואב לך את האירוע של המוזיקה.
מה?
מה אני אעשה בחיים?
אתם יודעים שיש בתל אביב, באיכילוב,
פרופסור אחד, רם קוראים לו, פרופסור רם,
שהוא מנתח מוח.
אנשים לאן יש להם גידולים.
גידול במוח? ממתח.
הוא הסיר את הגידול.
זה ניתוח, עושים אותו בעירות.
למה?
לפני הניתוח עושים לבן אדם
תחקיר מקיף.
מי זה הבן אדם הזה שהולכים לנתח אותו? עכשיו יש לו גידול במוח.
מה התחום שלו?
מה הוא מתעסק?
אז נגיד שהבן אדם הזה הוא איש מחשבים.
אז אם תפגע לו במוח, באזורים של הנגינה,
לא נורא.
אם תפגע לו באזורים של המילולי, לא נורא, אם תפגע לו באזורים המתמטיקה והזה,
זו פגיעה משמעותית ב...
אז עושים כאילו שאלות, ואז תוך כדי הניתוח
בונים שאלות.
יש אחות, אהוב נתח בראש,
חופר לו במוח,
יש אחות
שכל הזמן שואלת אותו שאלות מהתחומים שלו.
תסביר לי את זה, ופתאום כשהוא לא מצליח לענות, היא אומרת לרופא, עצור, עצור, פה אל תיגע,
תלך מסביב.
אתה נוגע לו באזור שפוגע לו באיכות החיים שלו.
אם נגעת ל...
לקחת למוזיקאי את המוזיקה, השארת לו את הכול, אבל לקחת לו את המוזיקה, אז הוא אומר, תשמע, אין לי חיים,
בלי זה, מה אני אעשה?
בלי...
כן? אתם יודעים, הרב עובדיה, ברגע שהוא לא הצליח ללמוד, היה לו... הרב עובדיה נפטר,
בסוף הוא נפטר כאילו מסגן... אבל מה שהעבירו לו לבית חולים זה שכאב לו, אגב,
הוא נפל בבית, ונשברה לו עצם הזנב,
ולקחו אותו, החזירו אותו, כבר היה מבוגר מאוד וכל זה, אבל הוא לא הצליח ללמוד,
הוא לא הצליח לשבת על הכיסא, כמה כאמת אופן. הוא אמר, קח אותי לבית חולים, טפלו בזה, אני לא יכול להמשיך ללכות ככה.
כיוון שלא הצליחו לטפל בזה, אז הוא נפטר.
אם הוא לא רוצה ללמוד תורה,
אז אין לנו מה לחיות.
תסתכלו
חזון עובדיה,
חזון עובדיה, כן, שבת, חלק וו,
תראו,
זה יחסית ספר לא עבה,
ותלכו לסוף,
ותראו כתוב, כאן עמד קנה במקומו,
והמחבר נסתלק לבית עולמו ביום אמר ואני מר, ג' בחשוון תשעים ד'.
זהו.
כאילו, ממש כאילו,
שם את ה... זה, לקחת בית חולים, אחרי שבוע הוא נפטר.
אתה מרוקן ממישהו?
אז תכפילו, תכפילו, תכפילו, תכפילו, תכפילו, זה ה...
אז אמרו להם פרושים, אוקיי, אנחנו פה, אנחנו... אבל נשמוח?
בשר?
יין?
כשאין לך משמעות?
אין מצב.
מינימום הכרחי.
שכנעתי אתכם, לא?
לשכנע פתאום.
בלי בית מקדש, מה זה ה...
עכשיו, אנחנו גם, אולי אנחנו גם טיפה השתקמנו.
כי אחרי הכל יש לנו בתי כנסת,
ואנחנו כבר, ויש לנו תפילה, אבל הם היו בתחילת הציר, לא היה להם כלום.
אין בית מקדש מצד אחד, עדיין לא תוקמו תפילות, אנשי כנסת הגדולה, ובתי קלסט עדיין לא היו זה.
מה האירוע? מה עושים?
בא להם רבי יהושע.
עכשיו, רבי יהושע משתמש כאן בשיטה שהיא מאוד מעניינת,
גם אפילו בפסיכולוגיה,
זה נקרא, כמו טיפול פרדוקסלי, זה נקרא הקצנה, בסדר?
אתה לוקח מישהו ואומר לו, אוקיי, בוא רגע נזרום עם הדברים שלך,
אבל נלך איתם עד הסוף, נראה מה יהיה,
נכון?
זה חשוב, הקצנה. לדוגמה,
זו אחת השיטות הטובות לטפל בקנאה או בעין הרע.
אם אתה מתחיל לחשוש לעין הרע,
אוקיי, בסדר, אז פה טיפלת, שמת פה איזה חוט אדום. רגע, אבל אם אתה חושש, אז מה יהיה?
איפה זה עוצר?
מה איתו, מה איתו, מה איתו, פתאום כולם נהיים.
עדיף כבר לא להתייחס לזה, נכון? כאילו, אם אתה מתחיל להקצין את זה,
אז הוא מקצין להם את זה.
אומרים להם, אוקיי, אז בואו נלך עד הסוף, אז אם לא בשר,
אז לא יין, אז לא פירות,
אז לא לחם,
והם זורמים איתו, כן, כאילו, זה...
עד שהוא מגיע למים.
והמים פה הוא אירוע.
למה?
אין להם תחליף.
מה זה?
מים אל התורה.
ו...
ואתה יכול, אפשר להקפיא מים,
זה הפרדוקס של המים, הפרדוקס של הקרח, שהוא צף למעלה ולא שוקע וכל זה, אבל
אפשר להקפיא מים, קרח, אבל
זה גם לא מחזיק הרבה זמן. בסוף הקרח נמס, אומרים בחסידות
שהקרח נמס כי המים עוטפים אותו ואומרים לו, קרח, קרח,
מה אתה מתנשא עלינו? גם אתה היית פעמיים. יאללה, תחזור, כאילו להיות,
עוטפים אותו, מחבקים אותו, יאללה, תחזור.
כי הקוביות קרח הן כאלה סנוביות, כל אחד ככה.
גם כשהיא מתנגשת עם החברה שלה, היא עושה לה כזה ענק ככה והולכת, היא לא מתחברת איתה.
אללה, תהיה עממי, מה אתה כולך, מתנסה עלינו.
בסדר?
אז זה,
החיים דינמיים.
אי אפשר להקפיא את החיים.
אי אפשר, זה בלתי אפשרי.
היינו רוצים להקפיא, נכון? יש כל מיני כאלה שלא היה לנו, קרה להם אסון, אז זה כאילו, החיים שלהם קפאו באותה נקודה. זהו, הם לא נכנסים לחדר, הם לא מסדרים, הם לא מזיזים, כאילו הוא קפא.
אומר רבי יהושע, אי אפשר ככה.
חיים זה מים.
מים הם כל הזמן בזרימה.
אז מה האלטרנטיבה?
שימו לב.
הם הציעו חיים של אבל,
והוא הציע חיים של זיכרון.
אתם מבינים את ההבדל?
חיים של אבל זה אומר שמרכז החיים עסוק במה לא היה.
חיים של זיכרון זה מרכז החיים עסוק באיך אני ממשיך, ואני זוכר מה היה.
איפה אני זוכר?
ברגעי מעבר.
ברגעים משמעותיים,
ברגעים של איזה זה. שמה, זה רגעים מאוד משמעותיים, זה לא רגעים צדדיים בכלל.
כן?
חתונה,
לפחות בציבור הרחב וכל זה.
רגע, הסי בחתונה זה שבירת הכוס.
לא הטבעת, זה לא שום דבר. שבירת הכוס, זה רגע חשוב.
כן?
הוא מציע חיים של זיכרון. תראו, אנחנו לא צריכים ללכת רחוק, יש לנו את השואה.
עשיתי פעם איזה מחקר קטן,
הרי לקח זמן עד שהבינו בכלל מה היה.
השואה הסתיימה,
גם את העולם השנייה הסתיימה בשמיני למאי 45', נכון? שמיני או תשיעי, אני לא זוכר.
שמיני או תשיעי, תלוי לפי מי.
גרמניה נכנעה לאמריקה ולרוסיה בנפרד.
נדמה לי בתשיעי למאי, אני לא מקווה שאני זוכר.
45', טוב.
רק אז התחילו להבין מה קרה מנגד מי.
וצריך להקים מדינה, ומלחמה, איפשהו באזור 50', 51', 52',
התחילו לעסוק
בזיכרון השואה.
ואז התחלתי לחקור מה היו ההצעות.
אתם, יש לכם השאר, מה היו ההצעות שעלו על הפרק?
מה?
איך לזכור את השואה?
קבלו הצעה מספר אחת שהציע שר החינוך ממדינת ישראל, קראו לו דינור,
כן.
הוא הציע שבוע,
שבוע,
יום לכל מיליון,
שישה מיליונים, שבוע זיכרון,
שיתחיל בכף סיוון,
כף סיוון זה תאריך שהיו בו הרבה פרעות ליהודי אשכנז,
ויסתיים בכף וכף וכף, שבוע שלם, מתחיל ביום ראשון, כל יום, כל מבחינת החינוך,
כל המדינה עוצרת שבוע.
מנחם בגין יצא את תשעה באב.
זו כבר הצעה גרועה ביותר.
היא הגיונית לצרף את החורבן לחורבן וכולי, אבל זה חופש מערכות החינוך.
איך תחפש את התלמידים, איך תלמד אותם.
בסוף התקבלה החלטה,
לא בלי ביקורת וכל זה, אבל היא החלטה, אתם חייבים להבין כמה היא נכונה.
אם אתה קרוב מדי לשואה,
אם תסובב את הראש אחורה,
זה ישאוב אותך.
לא תוכל להתחתן,
לא תוכל להקים מדינה, לא תוכל כלום.
קיבלו החלטה לקחת את יום השואה והגבורה,
להדגיש את הגבורה,
לשים את זה ליד מרד גטו ורשה, לעטוף את זה בהרבה הרבה עטיפות.
בעיניי החלטה בעיקר נפשית,
כדי שנוכל להסתכל קדימה.
אנחנו זוכרים, אבל אנחנו,
וגם הניצולים בעצמם, השורדים, זו הייתה ההחלטה שלהם.
אתם מכירים את המנגנון המופלא הזה,
ששורדי שואה לא סיפרו כלום לילדים,
כלום, הרבה מהם.
למי הם כן סיפרו?
לנכדים כשהם גדלו.
כשהם ראו, אוקיי,
יש משפחה, התחתנתי,
הקמתי בית, יש לי ילדים, הילדים גדלו, התחתנו, ולהם יש ילדים?
עכשיו אני יכול לספר.
אגב, אנחנו השבוע, יורצייט של,
בשבת היה יורצייט של מי?
אורחיים הקדוש, קודש קודשים, מסכים איתך רחוקים?
חוץ מאורחיים הקדוש,
הרבה מקלויזנבורג,
הרב יקותיאל, יהודה הלברשטרם. שמעתם עליו?
לא שמעתם.
שלך?
איבד את כל המשפחה שלו בשואה,
אישה ואחת עשרה ילדים,
עשה שם דברים, זה דמות מופת,
דמות מופת ממש, זה כאילו לא, בכלל זה נראה יהודי לא מהתקופה שלנו בכלל, זה נראה כאילו הביאו איזה מישהו,
מה?
תהפך לכם סיפורים על הדבר הזה, אתם לא תאמינו.
הוא יצא מהשואה, התחתן ונולדו לו שבעה ילדים,
והוא הסתובב באמריקה ואמר, בן גוריון הבטיח לי עיר, חשוב שהוא ישתגע.
הוא הלך והקים את קריית סאנז בנתניה,
והוא בשואה נהדר נדר שהוא יעזור ליהודים, אז הוא הקים את בית חולים לניאדו.
בית חולים לניאדו.
ויש שם הגדרות עד היום.
חוץ מזה שהוא היה תמיד חכם עצום וכתב שו״ת דברי יציב וכאילו וכו' וכו'.
והיה בעל צפילה עצום וראו ממנו מופתים.
ויש לו הוראות מדוקדקות
איך לטפל בחולים בלניאדו.
הוא אסר
להשפיע עליהם שום השפעה דתית,
לא לנצל כלום.
הוא אומר, הם יראו איך מטפלים בהם, הם יעשו את החשבון לבד, מעצמם.
וסיפר לי חבר, אני לא אגיד את השם שלו,
שאשתו הייתה רופאה בבית החולים הזה.
יום אחד הוא נסע,
והוא ראה איזה,
ירד נתניה, הוא ראה איזה עוצר טרמפ, אז הוא עצר לו.
איזה יהודי כזה...
התחילו לדבר, היינה, מה אשתך עושה? אשתי רופאה, איפה? אה, באמת איך קוראים לה?
אז הוא אמר את השם שלה.
אמר לו, אשתך משהו, איזה איש... אני לא אוהב שאתה מכיר את אשתי.
מה זאת אומרת?
הרי אני עובד בבית חולים.
הרבה מבקש לדעת, כל הרופאים,
לתת לו מדד מענץ', מה רמת האנושיות שלהם.
אשתך משהו מיוחד.
אז
זה נקרא, הוא לא זכר את השואה?
מתו לו אישה ו-11 ילדים?
הוא לא זכר.
הוא זכר.
אבל עד שהוא לא הקים את הזה, הוא לא...
אז זו דוגמה לחיים.
זה מה שרבי יהושע בן חזן מציע.
לא חיים של אבל, אלא חיים של זיכרון.
איפה הזיכרון?
נכון?
אתה חי חיים שלמים,
אבל הזיכרון הוא ברגעי הכניסה והיציאה.
אתה יוצא מהבית,
תסתכל רגע על המעלה מה, אתה נכנס לבית,
ברגעי המעבר, זה רגעים חשובים מאוד, רגעי המעבר הללו,
בחתונה,
כלה, תכשיט של כלה, בסעודה, כלומר, בכל מיני מקומות שיש בהם איזה שלמות,
איזה התרחבות,
שם אני שם את הזיכרון להגיד, אני לא שלם עדיין.
אבל החיים ממשיכים.
תראו, אני אשתף אתכם בהתלמטות שלי, אחי, אשתף אתכם, לא...
אנחנו במלחמה.
יש 120 חטופים,
היום הודיעו שעוד שניים נהרגו, כאילו שלפני,
זה נכון.
יש משפחות בממשלהם החיים נעצרו,
מצד אחד.
מצד שני, זו מלחמה כבר עשרה חודשים.
כולנו מרגישים את ההבדל בין תחילת התקופה וזה לבין...
אז יש לי איזה רצון, לי, כאילו, רגע, שנייה,
תשחררו, אנחנו במלחמה, מה זה צריך להיות? כאילו, כשאני מגיע, נגיד, לאיזה בית כנסת, אני שומע שהרב מדבר על פרשת שבוע, איך אתה מדבר על פרשת שבוע? כאילו, יש מלחמה, מה, שכחנו את המלחמה?
וכל זה כבר אומרים איזה וורט על פרשת שבוע, מה זה?
כאילו, בחודש הראשון כולם דיברו על המלחמה, צריך...
מצד שני, אתה לא יכול להילחם בכיוון התנועה של כדור הארץ.
אז מה כן?
אז מה כן?
אז אני חושב שזו הצעה רצינית מאוד.
תזכור.
חיים, חיים שלמים. אנחנו ברוך השם,
עכשיו הרסנו שני ילדים, יהיו לנו חתונות, כאילו, מתחתנים, מתקדמים, זהו, יש...
חיים, חיים שלמים.
זוכרים.
ברגעים משמעותיים זוכרים.
זוכרים.
בתפילה, במתיר הסורים,
אנחנו אצלנו בקהילה בתפילת שבת, פותחים את ארון הקודש ואומרים, מי שברך יש לו בחטופים, ומחלקים את השמות לאנשים.
פחות פעם בשבוע,
תראה את השמות, לא רק החטופים.
בדרך כלל, זה בני אדם ואנשים,
תקרא את השם שלהם, תראה את התמונות שלהם.
הזיכרון הזה, הוא נותן,
כי את החיים אי אפשר לעצור.
אי אפשר לעצור את החיים.
אתה מסכים, אלישי?
זהו.
טוב,
עד כאן רבי יהושע. בואו נדבר עכשיו על רבי ישמעאל. רבי ישמעאל זה לכאורה אירוע עוד יותר קיצוני.
הוא אומר, ככה?
כאילו, הקדוש ברוך הוא ככה עשית לנו? אנחנו שוברים את הקנים ולא משחקים.
נכון?
הפגנה נגד הקדוש ברוך הוא.
אם אנחנו, כאילו, מה הוא אומר לו? הקדוש ברוך הוא, אם אנחנו לא יכולים לעשות ברית מילה,
ברית מילה אי אפשר לעשות.
אז זהו, נגמר הסיפור.
נכון, אנחנו אומרים את זה,
דין הוא שנגזור, אין גוזרנו גזירה, זה, זה, כן, ביום שפשטה המלכות הרשעה,
שגוזרת לנו גזירות קשות, ומבטלת ממנו תורה ומצוות, ואין מלאכות הלאה, כן, שבוע הבן,
לא מניחים, נולד תינוק יהודי ועמידים שומר, שלא ימולו אותו.
לא יעשו לו ברית מילה.
אז חלאס.
ואז רבי ישמעאל מרים ידיים ואומר, לא, הלך להם לישראל, אם אינם נביאים, לא נביאים. מה הכוונה? הלך להם לישראל, אם תאווי ושגיבא, מה הכוונה?
אני חושב שרבי ישמעאל,
בהמון המון ענווה,
הוא מודה שיש דברים שבהם ההמון הוא יותר צודק מהחכמים.
מה זה הלך להם לישראל? מה הכוונה הלך להם לישראל?
הכוונה היא שיש אינטואיציה בריאה להמון,
שמה אומרת?
צריך להמשיך.
כאילו, אם אנחנו עכשיו נלך ונדון בסוגיה הפילוסופית או אמונית,
וואלה, כל מי שעומד,
תחשבו שאנחנו עומדים פה לפני אלפיים שנה, ומסתכל ואומר,
מה קורה פה? זה רומא.
זו האימפריה הכי גדולה בהיסטוריה שהייתה אי פעם.
אין מצב שאנחנו נשתקם מהדבר הזה, רומא פירקה אותנו כנראה, תחשבו שרוסיה ואמריקה באים למלחמה על מדינת ישראל ומפרקים פה את המקום הזה לגורמים ומגלים את כולנו לכל קצות הגלובוס, זה מה שהיה פה פחות או יותר.
רומא הגיעה, מעצמה אדירה,
שלטה מבריטניה ועד הודו כמעט.
מעצמה אדירה, הגיעה לכאן בכוח אימתני,
עשרות גדודים, שישה, שבעה גדודים שהגיעו לכאן.
וזה, ופירקו פה את המקום הזה, וגיגלו אותנו לכל מקום. אתה מסתכל מבחינה ריאלית,
אתה אומר, העסק הזה חסר סיכוי.
חסר סיכוי.
נו, לקח,
מסכים איתך לגמרי, עם ישראל גיבור, אני שואל אותך מה קורה אחרי הארבע שנים האלה.
אחרי, בתוצאה.
לאן זה הולך האירוע הזה?
אז אומר רבי מישהו, הם היו שואלים אותי,
הוא אומר, זה חסר סיכוי.
אבל יש איזו אינטואיציה של ההמון
בריאה כזאת.
בריאה,
שאומרת לו, אתה יודע, בנים, בקודם, מה מדברים?
צריך להמשיך, מה, מה, ממשיכים, עם ישראל חי, אנחנו נמשיך, נמשיך, נמשיך, נמשיך, נוליד, וזה וזה.
זה נקרא הנח להם לישראל.
תן להם את הזרימה הטבעית שלהם.
תן להם את ה...
סיפר לי חבר,
שהוא למד בישיבה וכל זה,
והוא סיפר לי שתי סיטואציות עם אבא שלו.
אבא שלו יהודי,
צווארדי, פשוט, גדל ו...
שתי סיטואציות, אחת חומרה, אחת כולה.
הוא אומר, יום אחד אבא שלו בא ועליהם הביתה ורצה לעזור לו לשטוף כלים.
אז הוא בא, הוא אומר לו, איפה הסקוץ' הבשרי החלבי?
הוא התחיל להגיד לו, אבא, תקשיב, באמת לא צריך סקוץ' בשרי חלבי, כאילו, זה טעם פגום, וטעם זה, הוא אומר לי, מה אתה מבלבל את המוח, מה פגום את זה?
מה השטויות האלה? איך תקנה? אני עכשיו קונה לך את עצמו מה אתה אומר. אתה לומד בישיבה, אתה בחור ישיבה, אין לך, כאילו, נכנס.
בפעם אחרת הם יושבים באיזה מסעדה.
והזמינו בורקה או משהו כזה, אז הוא הלך,
הוא אמר לו, לאן אתה הולך? אמרו לו, לטול ידיים.
הוא אמר לו, לטול ידיים, זה בורקה, אמרו לו, אבא, זה קביעות סעודה,
אמרו לו, עוד פעם, התחלתם?
פה אתה בלי בשרי וחלבי, פה אתה לא יודע, מה קורה לך?
זה אינטואיציה פשוטה, מה אתה עכשיו מתחיל להגיע, אתה עושה שרי חלבי, מרוב שלמדת כבר...
אז אנחנו לישראל, זה, תראו, יש דבר כזה,
הרי
ראיתי שבוע שעבר שגוגל רוצים לקנות את ווייז. חשבתי שהם כבר קנו אותם.
קנו חלק, רוצים לקנות את הכול.
הרי למה גוגל קנו את ווייז
בסיבוב הקודם? כי הם התחרו בהם.
מה הייתה התחרות?
זה היה
חוכמת הגאונות מול חוכמת ההמון.
גוגל הרי צילמו את כל הרחובות,
ויש להם מצלמות ולוויינים וכל זה, והם ניסו ליצור תוכנת ניווט שתדווח.
וכמה קטעים ישראלים אמרו,
למה בוא נשתמש באנשים?
כל אחד יעשה עם לחיצה קטנה, ואנחנו נדע יותר טוב, מי ניצח?
חוכמת העמון היא מדויקת, היא דינמית,
במיוחד בישראל שאוהבים לדווח.
שוטר מסתתר מאחורי השיח, תיזהרו, כל הזה, נכון?
אז יש משהו בחוכמת העמון
שהוא אינטואיטיבית מדויק יותר.
זה נקרא הנח להם לישראל. זה יפה מצד רבי ישמעאל, הענווה הזאת, להגיד,
יש דברים שעם ישראל יודע, כמו מה שהילל עשה, נכון?
בערב פסח שחל בשבת, שלא ידעו את ההלכה, אמר להם,
בואו נראה מה הם עושים.
אם אינם נביאים, הם בני נביאים, ואז ראו שתחוו את הסכין ב... זה ערב פסח שחל בשבת, כן?
תחוו את הסכין בין הקרניים של ה... ואז אילו, כן, כן, כן, הזכרתי, ככה אני, ככה, למדתי מבנה בית ערה וכו' וכו'.
אז ארמון פחות מרגיש את החיסרון.
אתם יודעים, אם היה בירושלים,
היה רב חשוב בירושלים, קראו לו האדרת.
האדרת זה החותן של הרב.
הרב אליהו דוד רבינוביץ', תאומים.
למה תאומים? הוא היה תאום, היה לוח תאום, קראו לו בנימין.
והביאו אותו לכאן, לירושלים,
בשביל שיהיה העוזר של הרב שמואל סלנט,
ויחליף את הרב שמואל סלנט אחרי 120, הרב שמואל סלנט כבר היה מאוד מבוגר.
בסוף הוא נפטר לפני הרב שמואל סלנט.
כשהביאו אותו לירושלים, רצו לשמח אותו.
אז מה?
קנו לו דירה שצופה על הר הבית.
איך?
כמו מי שהיה פעם בבית של הרב נבצל?
איך שאמר,
יש ערבים אצל בית מאוד יפה, ויש גם גג לבית,
אבל גם מהבית של ערבים אצל החלום, אתה רואה את ער הבית.
מה זה?
הוא כותב ביומן שלו,
האדרת,
הם רצו לשמח אותי, אני לא, כל היום אני בוכה,
כל היום אני באבל, אני לא יכול ללמוד, אני לא יכול לכלום, ולא עזר עד שהוא לא עבר משם דירה.
הרגישות מאוד מאוד גבוהה.
ההמון בדיוק הפוך, באים, יופי, נער הבית, רואים את הכותל,
לכאורה אנחנו באים, אתם רואים את הכותל, צריך לקרוא את הבגדים, הכותל זה שריד החורבן.
לא, ואין לכותל איזה יופי, הנה הכותל.
יש משהו אצל ההמון שהוא יותר בריא, יותר איזה.
אז אומר רבי ישמעאל, הלך להם לישראל.
תניח להם, עזוב.
זה לא המקום לשאול בו את הרבנים,
שסף הרגישות שלהם גבוה מדי בהקשר הזה.
תן להם,
הלך להם לישראל.
עמים מתבטלים פה אל ההמון.
זה משהו חזק מאוד.
בכלל ישראל, סוג של קול המון כקול שעדיי,
כן?
ואז עם ישראל כאילו מאמינים שיהיה טוב ולא אי אפשר להתאבל כל הזמן, אבל זוכרים,
יפה.
אז אם כך,
קודם כל זה גם מגדיר שזיכרון,
זיכרון הוא חלק מהחיים והוא לא משתק את החיים, הוא לא עוצר את החיים, הוא מרכיב בחיים, הוא לא עוצר אותם.
היום בכלל, היום אנחנו כל כך קרובים לחורבן,
סליחה, לבניין,
אנחנו, ברוך השם, עברנו דירה לפני נגיד עשר שנים,
זה למה למה?
נכון?
אז אמר למה.
אז אני לקחתי כזה, סימנתי,
50 על 50,
ועשיתי קצת ככה עם... ואז היה אצל מוזיק פועלים ערבים,
אז אמרתי לו, האם אפשר את הדיסק שלך? אמר לי, כן.
אז ככה עם הדיסק עשיתי וזה.
אמר לי, מה אתה עושה? אמרתי לו, תן לי, אני אעשה לך. אמרתי לו, אתה אל תעשה, אתם הרסתם מספיק, עם אח שמכם,
אני אעשה.
אז עשיתי, אמר למה, ואז עם איזמל הוא יצא כזה.
אבל אני מבקר אצל חברים ושכנים וכל זה, מה מתברר? אמרו לי, מה, לא הזמנת אותו? יש איזה יהודי אחד
שהוא עושה עמה על עמה.
אה?
מעוצב, עם ספוטים,
יפה כזה,
נורות, מה נעשה שיבנה בית המקדש?
כזה יפה, כזה קישוט,
ממש, מה?
אז אני אומר, צריך ללמד זכות, הנח להם, זה בדיוק עכשיו מה שאמרת, הנח להם לישראל.
מה, הנח להם לישראל האלה, הם רוצים להמשיך בחיים.
אדם קנה בית, בית כזה יפה, עכשיו מתחיל לעשות אותו כזה מכוער,
הוא עושה מעלמה, אבל זה צריך להיות יפה.
צריך להמשיך את החיים, לזכור את ירושלים.
הנח להם לישראל,
וזה יפה, חייב להגיד.
עושים את זה נורא יפה עם ספוטים וכאלה,
אה, את מה, את מה?
זה העתק,
זאת הגמרא פה, באבו עטרה, כן.
אה,
זה כאילו המה עלמה, הגמרא.
את הגמרא, כן. זה נורא יפה, עיצובית, זה מדהים.
מה זה אומר? זה אומר, הלכתם לישראל, העם ישראל כבר רוצים את הבניין, רוצים דברים יפים, אה? עכשיו, כאילו, הלכתם לישראל.
בסדר,
הכלה הזאת שלא,
חברת שלי הסבירה לי שהאיפור שעולה הכי הרבה,
זה אלה שמאפרות את הכלה,
שיראה האיפור שכאילו היא לא מאופרת.
עם פלפול כזה של,
כאילו, נכון?
לא שמה את, התכשיט שהיא לא שמה זה התכשיט הכי יפה, כן?
זה משהו כזה.
זה נפלא.
הלך להם לישראל.
עם ישראל חי, עם ישראל יש לו איזו אינטואיציה.
נוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים.
מה הכוונה?
זה דבר מדהים.
זה אומר שגם אם הרבנים יגידו להם, אסור!
מה הם יגידו להם?
עם ישראל, מה יגידו לרבנים?
מה?
צריכים.
אנחנו נהיים מזידים על זה.
עם ישראל, יהיו מזידים, כן, על עצם החיים?
אתם לא תעצרו אותם.
לפני כמה שנים הייתי באיזה בית מלון,
בית מלון, אז ביררנו מה הכשרות שם,
אז התברר שרק העוף הוא מהדרין, והבשר, בסדר, אכלנו עוף, תגיד,
באתי לתפילה, התפללתי,
אז איזה מישהו שם החליט להגיד דבר תורה,
מעמד אמר דבר תורה,
ושם כולם היו ציבור כזה ספרדי בתפילה.
בקיצור, חירב להם את כל ה...
אסור לכם לאכול את זה, אסור לכם לאכול את זה,
ביררתי גם הבישול פה, זה לא לזה.
בסוף הוא אומר, בעצם אולי מוטב יהושג גבעים ומזידים.
הזכרת בזה עכשיו.
הם כולם מסתכלים עליוון, על המזידים.
מה אתה עושה?.
מי שרוצה, בירק.
מה אתה עושה בזה להם?
מוטב יהושג גבעים ומזידים, זה אומר שאם היו אומרים להם
אסור ללדת וזהו מה עשו ללדת? תשתגעו הרבונים, אנחנו יולדים, אנחנו מתחתנים.
מזיד הכוונה בכוונה,
אנחנו בכוונה על האירוע הזה, אנחנו נמשיך את החיים.
לא יעצרו לנו אותם.
אנשי המשמעות.
נו, אני מסכים לך. כן.
כדי שהיא שותפים, אני לא מסכים לך. כן, כן. בקיצור, זאת אגדה בסוף מלאה באופטימיות.
חזקת הבתים,
אמרנו את זה בפרק הזה, זה לחזק את הבית שנפל,
צריך לחזק אותו. איך לחזק אותו? באופטימיות.
החיים ממשיכים.
החיים ממשיכים.
והנה, בסוף אנחנו הגענו לכאן כתוצאה מן הדבר הזה.
אני רוצה לסיים, אחי ורעי,
בנבואה.
יש כמה וכמה נבואות בתנ״ך,
שזה לימד אותי ידידי המשולמי אני חושב,
לא מבינים את הנבואות האלו,
זה פשט אבל לא נביאים את זה.
בכמה מקומות, לדוגמה בירמיהו ל״א ובעמוס,
בסוף עמוס ובעוד מקומות, הנביא מתנבא שאיטעו גפנים בשומרון,
שנאמר כי יש יום קרון עוצרים בהר אפרים קום ונעלי ציון, נכון?
אלה זה, ועוד איתי קרבים בהרי שומרון,
נטעו, נוטעים וחיללו, כך כתוב בירמיהו, וכתוב בעמוס, מה כתוב בעמוס?
ונטעתים על אדמתיו, ולא ינטשו עוד על אדמתם.
שומרון עוד יבנך ונבנית, עוד תעדי, תופייך, ויצאת במכל משחקים,
וכולי וכולי, נכון?
ואנוכי נטעתיך.
קיצור, מדברים על הרבה מאוד נבואות ש...
כן.
למה זה כזה חשוב?
אוקיי, אז יהיה גפנים בשומרון, לחיות כפיים. יהיה גפנים, יהיה סטים, יהיה הרבה דברים. למה זה כזה חשוב?
מה הנבואה הכל-כך חשובה בדבר הזה?
יהיה גפנים בשומרון. אתם יודעים שהיום כשאתה נוסע בשומרון ורואה כרם גפן,
זה רק של יהודים, כי הערבים, הרי אסור להם...
אז למה זה כזה חשוב?
סימן למה?
למה?
כרם ענבים זה לא בשביל הענבים, זה בשביל היין.
לכן אין למוסלמים, אסור להם לשתת יין, כן?
אז אם אתה שותל כרם ענבים בשביל יין,
לא עושה את זה סתם של התנדבות, זה אירוע כלכלי, אתה אומר, פה יצטרכו בקבוקי יין,
נכון?
יקנו ממני יין, למה יצטרכו יין? אומר כבודו,
שבת והבדלה זה בקטנה, מה זה, זה בקבוק אחד, מה?
ניסוך היין זה בית המקדש, כאן, מה זה?
שמחות!
יהיה פה חתונות,
יהיה כאן בר מצוות,
יהיה כאן בריתות,
יהיה כאן סעודות מצווה, יהיה כאן מלא סך יין.
כלומר, כשהתורה מדברת על כרמים,
היא מדברת שתחזור השמחה.
לא רק יחזור הקיום,
לא רק אנחנו חוץ וביטחון ויהיה חיטה וזה, לא!
יש שמחה!
יש שמחה בכל המקומות האלה, יצטרכו המון המון יין לרוב השמחה שתהיה.
זה הנבואה.
זה לא נבואה על סוג גידול חקלאי מסוים,
זה נבואה על שמחה שתחזור.
לכן היום כשהולכים לכל מיני פסטיבלים, יש היום מלא פסטיבלים,
נכון?
במיוחד בשלושת השבועות אגב.
זה נהיה איזה חתיכת אירוע של כנסים,
הוא יכול לבוא מכנס לכנס, זה אותם רוגל אחים בכל הכנסים,
מעבירים אותם מפה לשם,
אתה עובר, זה חגיגה של לימוד תורה.
אז רואים לכם כל מיני נכון, בשילה,
בפה, בשם, מחוללות, רוקדות וכל הדברים האלו.
זה התגשמות דברי הנבואה, שתחזור השמחה לעם ישראל.
זה האירוע הזה.
שנזכה להיכנס לתקופה הזאת בפנימיות,
להבין כמה אהבה יש בה,
הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, ולראות בעיניים איך הימים אלה מתהפכים משמחה ואהבה פנימית ומסותרת
לשמחה ואהבה גלויה וידועה, אמן ואמן.
עזק וברוך!
