טוב רבותיי, צהריים טובים. אנחנו נפש הפרשה,
עבודת הנפש בגודות הפרשה בדרך החסידות
בעקבות דבריו של אדמור זקן. צריך לחיות עם הזמן, והזמן זה זמן פרשת השבוע.
ואני נותן הערת אזהרה.
שיעור היום שיעור מסוכן.
כלומר, אני סומך עליכם שאתם אנשים אחראיים,
בוגרים, מעל גיל 18. אתה מהגיל 18, נכון?
ואתם תדעו לעשות את האבחנות הראויות, בסדר?
כלומר, אני מסיר אחריות בעצם.
אני מעביר את הכול אליכם, אבל זה שיעור. מצד שני,
כמו כל מיני חומרים מסוכנים,
אפשר לעשות פה דברים משמעותיים.
הייתי במילואים, יצא לי, אחת הפעמים ביקשו טובה,
הטעם דסה אצלנו,
ביקש טובה מהמלכה.
צריך איזה קצין ועוד איזה כמה זה, ללכת למשוך חומר נפץ,
חנמקס, בסיס,
שם נמצא כל החומר נפץ, אני גם אגיד אותו כאן.
אז עם החומר נפץ אחרי זה שלחו לי תמונות מה פיצצו.
הלכתי, נתמתי למשימה הזאת,
ארבע שעות לקח לנו, חמש שעות, כי זה המון המון נהלי בטיחות ולחתום וליווי ואבטחה וכשלא יחטפו את המשאית הזאתי, זה שם,
יש פה דפים.
אז,
אבל אחרי זה עם הדבר הזה עושים דברים גדולים,
עושים דברים גדולים. אז גם פה, סוג של איזה כומר נפץ.
תראו, פרשת בלק,
קודם כל זו פרשה מיסטית.
מיסטית לחלוטין.
קללות, מחרות, דין, העלזים,
קריבים מזבחות, נכון? משהו כזה,
משהו הירואי כזה, דרמטי.
וחוץ מזה,
וזה דיברנו בשנים קודמות,
יש כאן דפים, משה,
תעבירו דפים למשה, כן.
חוץ מזה, דיברנו בשנים קודמות,
שכשהפרשה הזאת קרתה בזמן אמת,
אז עם ישראל לא ידע מי זה.
עם ישראל לא ידע.
בלק, תחשבו, עם ישראל נמצא למטה על ערבות מואב,
למטה,
על ההרים מסביב הולך איזה בלק בבלעם, בונים מזבחות, מקללים, עושים כל מיני כישופים,
ועם ישראל לא יודע מי זה, עם ישראל שגרת מחנה,
סטנדרטית, קמים בבוקר,
מפעלים שחרית, נותנים צדקה,
יכולים מן, לומדים תורה ממשה רבנו, מחייכים, מאירים פנים.
אחר כך,
הקדוש ברוך הוא יגלה למשה רבנו את כל הדבר הזה, את כל הדו-שיח בין בלק לבלעם ואת כל מה שהיה ואת כל הברכות ואת כל הזה. אחר כך כנראה גם אחרי החטא בשיטים בעצם מתגלה שמי שהיה אחראי על כל הדבר הזה זה
בלעם בן באור, אז צריך להרוג אותו, פנות מדיין, הרוגים אותו.
אז זו פרשה שאתה קורא אותה, זה מין, אנחנו כבר מסתכלים על מחנה ישראל מבחוץ, הם לא יודעים
שמישהו עכשיו אורב להם ומנסה לקלל אותם,
והם מתנהגים איך שהם מתנהגים, ברוך השם,
ההתנהגות השגרתית שלהם
הייתה נפלאה מאוד והייתה היוותה סוג של איזה הגנה רוחנית.
ואנחנו קוראים, נכון, זה... ובכלל, זה כוח של קללה, של ברכה, דברים שאנחנו...
טוב,
עכשיו יש כלל
שהרבה פעמים הסיט ראחה,
הוא, יש לו,
יש לו הגדרות יותר מדויקות.
אז הברכות של בלעם, דווקא בגלל שהן מגיעות מהצד של בלעם,
הקדוש ברוך הוא מתערב לו שם בברכות, במה שהוא אומר, הן מאוד מאוד חזקות.
עד כדי כך שהגמרא אומרת שביקשו לקבוע פרשת בלעם,
במסכת ברכות אומרת שביקשו לקבוע פרשת בלעם בקריאת שמע.
שכל יום נגיד פרשת בלעם ולא קבעו את זה מפני טורח הציבור.
נערך מאוד.
הרב חוק מסביר שזה לא רק בגלל שזה ארוך אלא זה וואו.
זה כאילו להתפלל כל יום תפילת נעילה.
איך זה היה מרגיש? עם כל תפילת מנחה היינו, היה נראה כמו נעילה אצלנו.
כי הוא אירוע גדול.
אז קשה.
בתוך הברכות האלו של בלעם מסתתרות הרבה מאוד אמיתות עמוקות,
שהן יכולות לבוא דווקא מפרשה כזאת שהיא,
כמו שאמרנו, היא קורית בצורה מיוחדת.
ואחת הברכות
שבלעם אומר לעם ישראל, הקב' ברוך הוא אומר,
צריך לדקדק בזה,
הברכה עם הקדוש, ההילולה שלו עוד מעט,
אומר שויאז שם השם דבר בפי בלעם. אז הוא אומר שהקדוש ברוך הוא ציפה את הפה של בלעם,
שהברכה לא תעבור דרך פי החמור, ככה הוא אומר.
אפילו לא, ממש, היה...
בכל פנים זה עבר, הברכות שהקדוש ברוך הוא אומר דרך הפה של בלעם החמור.
אז כתוב ככה, לא הביט אבן ביעקב ולא הרע עמל בישראל,
אדוני אללה אבימו ותרועת מלך בו, זה דבר חשוב מאוד.
לא הביט אבן ביעקב. הקב' הוא לא מסתכל על הדברים הלא טובים. אבן זה לשון צר, כאב,
ולא רעה עמל בישראל. יפה מאוד.
אדוני אללה אבימו ותרועת מלך בו. אל מוציאה ממצרים כתועפות ראם לו,
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.
אינם כלב יקום, כארי התנשא,
לא אשכם עדי אוכל תרב ודם אחד לא אשכם. אז כל פסוק פה אפשר להתעכם הרבה מאוד, אנחנו נתעכם על הפסוק
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. מה, קודם כל בוא נדבר על הפשט, ואחרי זה ניכנס לעומק
תורה חסידית
של מאה שילוח, רבנו מאה שילוח,
הישביצה.
יש לו פה תורה שכמו שאמרתי, אני מסרתי מקודם הערת אזהרה שזה חומר מסוכן, חנמקס.
מסוכן, מי שמחבר אותו לא במקום יתפוצץ לו.
אבל מי שידע להשתמש בו כמו שצריך, יוכל לפרוץ דרכים חדשות בעבודת השם.
הפשט,
אומר את זה הרמב״ן בכמה מקומות,
אמור להיות מפילים לפי דעתי, אמור להיות מספיק, כן.
יש.
אומר הרמב״ן בכמה מקומות,
אני אגיד את זה, דיברנו על זה בחבורה כמה פעמים,
נגיד
מלך הזמין,
מלך הזמין אחד האזרחים, הזמין אותו לסעודה.
הכין המלך לאהוב הסעודה, הכין לו שולחן, ערוך מכל טוב.
עם תפריט, עם אוכל בשפע טרי, טעים וכלים יפים בפיות וכלים מזער, הכל הכי יפה בעולם.
הזמין, המלך הזמין אותו לשולחן.
מגיע האורח
ומסתכל והוא רואה שכשערכו המלצרים אז נפלו להם כל מיני, קצת מתחת לשולחן יש פירורים.
אז הוא בוחר לרדת מתחת לשולחן ולאכול את הפירורים.
אומרים לו, מה אתה עושה? הוא אומר, מה זה לא אוכל?
זה אוכל.
הוא אומר, כן, זה אוכל, אבל זה א' זה פירורים, ב' זה מטונף,
ג' זה מגעיל,
ויש לך, חוץ מזה, שולחן ערוך לפניך.
אז מה אתה אוכל פירורים?
ככה אומר הרמב״ם בקהל המקומות, וגם פה,
מי שהולך לכל מיני מנחשים ומכשפים ומאוננים ומגידי עתידות וחוזה בכוכבים וכל הקשקושים האלה.
הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו נתן לנו שולחן ערוך מכל טוב. מה זה? התורה והמצוות.
עושה מצוות, עושה תורה, יהיה לך שכר.
עשית עבירה,
תעשה תשובה,
תתקן, ואז החיים יהיו מיושרים וסלולים.
במקום זה הוא בוחר ללכת לאיזה כל מיני מגידי, חלק מהם רמאים, חלק שקרני, חלק יש להם איזה כוחות רוחניים,
אבל זה מלווה בטומאה,
וחלק זה עם כסף, וכל מיני דברים כאלה,
ומתחת לשולחן לאכול פירורים. למה?
הקב' נתן לנו, תמיד תראה עם השם אלוהיך, נתן לנו את התורה, את המצוות, את החכמים, הכל כתוב, הכל זה, למה ללכת ל...
זה מה שאומר גם כאן, כי לא נחש ביעקב
אינם צריכים לנחש וקסם,
שיאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ומה גזירותיו במרום.
אינם מלחשים וקוסמים,
אלא נאמר להם על פי הנביאים הגזירת המקום.
נביא, נביא מקרבך, אחיך כמוני, הקים לך, אדוני אלוהיך אליו תשמעון.
או הורים ותומים מגידים להם, לשון רשי.
הנכון בעיניי, אומר הרמב״ן,
כי בעבור היותו קוסם, בלעם,
ובלק שלח לו, כי ידעתי את אשר תברך מבורך בקסמיך המבורך,
ואשר תבוא בהם יואר,
ושלח לו קסמים,
מאות שמות, כל מיני כישופים וכאלה.
על כן אמר לו, תשמע, אין נחש ביעקב להרע או להיטיב להם. רבותיי, זו תובנה מאוד חשובה. זה החלק הראשון בשיעור, זה לא החלק היקירה, אבל תובנה חשובה.
האם יש עין הרע או אין עין הרע? תשובה?
יש עין הרע.
זה קיים, יש בזה גמרות, יש בזה הכול, אי אפשר להתכחש לזה. חוץ מה, הרמב״ם אומר אין עין הרע, אבל הרמב״ם הוא מחנך,
מחנך אותנו, אבל יש.
אלא מה, מה זה עין הרע?
גלים, כמו גלים, גלי רדיו. אם אתה לא מרים אנטנה,
אתה לא תקלוט את הגלים. אם אדם מרים אנטנה
והוא אומר, כן, זה משפיע עליי, בלי עין הרע, חמצה, חמצה, כל מיני זה, אדום, צהוב וכל זה, אז הרמת אנטנה, זה ישפיע עליך.
אבל אם אדם אומר, אני עם השם יתברך,
תמים תהיה עם השם אלוהיך, אני רק עם הקדוש ברוך הוא, לא מתסתק עם כל הדברים האלה, אז כלום לא יכול להשפיע עליו.
הוא לא מרים אנטנה, אין ידית אחיזה, אז לא יכול לגעת בו בכלל.
עכשיו תבחר איפה אתה רוצה להיות בחיים.
כך אומר הרמב״ן,
אביהם של ישראל.
על כן אמר לו, אין נחש ביעקב להרע ולא יתאים להם,
ולא קסם בישראל מזיק ומועיל.
כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בהם. יש להם בחירה חופשית.
הם יכולים לתקן את דרכם.
כן, נחש וקסם זה אומרים לך, תקשיב, מה כתוב, זהו, ככה זה נגזר עליך.
מה זה נגזר עליי?
ואם אני עושה תשובה,
אז נגזר עליי?
לא.
שנאמר יפה
איך כתוב בגמרא מסכת ראש השנה יפה צעקה לאדם
בין לפני גזר דין בין לאחר גזר דין.
אפילו אחר גזר דין אדם בוכה צועק וזה מתכפר לו משתנה לו כמו שלמדנו מחזקיה המלך יהודה נכון?
כתוב בימים ההם חלה חזקיהו את כל יום ויבוא אליו ישעיון הנביא ויאמר לו כה אמר אדוני צב לביתך כי מת אתה ולא תחיה אין משחקים
חזקיהו מקבל ידיעה דרך נביא מהקדוש ברוך הוא הולך למות
הוא צריך לברך בשם מלכות, אשר קידשנו, הוא צריך לשמוע בכל דברי הנביא.
ואז אשר קידשנו, הוא צריך אצלנו למות. ולמות!
מה כתוב?
ויאשם חזקיהו פניו אל הקיך.
ויאמר ה' אלוהים זכור נא את אשר התהלכתי לפניך בתמים.
באמת הוא, לא, באמת הוא בלב שלם, או בלבב שלם.
והטוב בעיניך עשיתי, ויאבק חזקיהו בכי גדול.
אה, אז הקדוש ברוך הוא קורא לישעיהו, לך תגיד לו, שמעתי את דימאתך,
אני מוסיף עליהם לך חמש עשרה שנה אז הנה נביא הגיע לחזקיהו וקיבל חמש עשרה שנה אז מה אנחנו יש לנו קו ישיר לקדוש ברוך הוא אנחנו לא צריכים את המרכזיה אנחנו מדברים עם השם יתברך דו גריש ישר אליו הכל יכול לבטל את הגזרות
כי מפי עניין תצא להם הרעות והטוב לומר כי חלק השם עמו ואינם ממשלת שרים וכוכבי השמיים וכסיליהם
שיזיק להם אדם בכסף ונחש כגויים
וזה כאשר אמר משה אשר חלק השם אותם
לכל העמים תחת כל השמיים
הם נמצאים תחת המזלות, הם נמצאים תחת הזה, בסדר?
אבל לא אנחנו.
עם ישראל מעל המזל,
אתכם לקח השם לא להיות עם נחלה כאשר פירשתי. אז עד כאן, רבותיי, זה רק פשט,
זה רמבן חשוב.
יש לך שולחן ערוך,
נביאים, תורה, מצוות, אל תאכל פירורים.
מה אתה... טוב.
אבל פה מגיע מאה השילוח.
אני רוצה להגיד משהו על פירושי החסידות בכלל.
החסידות לוקחת דברים ומפרשת אותם בצורה קיומית.
כלומר,
זה לא אירוע מחוצה לי,
זה גם לא רק אירוע בשכל,
זה אירוע שקורה בתוכי.
זה לא רק שכל, זה גם תנועות נפש.
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, הרמב״ן פירש, בעם ישראל זה בכלל לא שייך.
מהשילוח,
רבנו מהשילוח אומר, אלה תנועות נפשיות
שקיימות אצל כל אחד ואחד מאיתנו,
ואנחנו צריכים לדעת
איך להתנהל איתן.
עכשיו אני אומר עוד פעם, פעם שלישית ואחרונה,
שאף אחד לא יעשה מעשה, ואחרי זה יגיד לי, בגלל השיעור.
בסדר? כלומר, יעשה, אבל שיקח את האחריות על הידוע שלו, כי זה מסור מאוד מאוד אל הלב של כל אחד ואחד.
בואו נראה.
כי לא נחש ביעקב
ולא קסם בישראל.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.
לפני שאנחנו קוראים את זה, אני...
בואו נדקדק רגע את הפסוק, בסדר?
נבין איך הוא קורא אותו, איך הם קוראים אותה.
לא נחש ביעקב ולא קסם ישראל, תכף ננסה להבין.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. כלומר,
אל תהיה נחש,
אל תהיה קסם, מה תהיה?
תהיה כעת.
מה זאת אומרת כעת?
מה זה כעת? יש לנו לכאורה דבר השם, הלכה, מה זה?
מתברר, תכף נראה, שיש תורה
ששייכת לכעת.
כעת. קורה כרגע משהו עכשיו,
אנחנו ניתן בהמשך דוגמאות,
הוא לא כתוב בשום ספר,
לא תוכל למצוא לו גם פתרון בשום ספר,
הוא קורא כעת.
כעת יאמר. עכשיו מישהו אומר לך.
בוא נראה.
בוא נראה. אני סתם, אני מקדים את המיוחד. בוא נראה.
הנה עניין נחש הוא התעקשות בדבר מבלי להסיר דבר זה מדעתו.
כלומר, איך הוא מפרש את המילה נחש?
נחישות.
Determין.
נחוש להשיג את הניצחון המוחלט, כן? נחוש. מתעקש. לא משא-קשיים, לא קשיים, לא יעזור כלום.
נחישות.
קסם
הוא להפך.
דהיינו, אם הוא מסופק בדבר לעשות או לא.
כמו אדם שהוא מוקסם כזה, מוקסם, וואי, איזה יופי,
איזה יופי, מוקסם.
זה מתאים לי, זה לא מתאים לי.
אני רואה איזה משהו בחלון ראווה, איזה יופי, וואי, אני מוקסם מזה.
אתה רוצה לקנות? האמת, לא יודע, לא יודע, מתאים לי, לא, וזה יפה, אבל אני לא יודע.
הוא מתלבט כזה.
בקסם היינו להפך, דהיינו, אם הוא מסופק בדבר, אם לעשות או לא,
רואה, אם ילך לו כשורה וכסדר צריך להיות פה, יעשה.
ואם לאו, לא אעשה.
אז מה הוא אומר?
יזרום לי,
אני אעשה את זה. אם לא, אז לא.
זה מותר דבר כזה?
למה אסור?
מה? זה לא ניחוש.
ניחוש זה אם אתה עושה דברים שלא קשורים. אתה אומר, אם אני עכשיו אצא מהמכון ויעבור חתול שחור,
אז אני אחזור חזר.
מה זה קשור חתול שחור?
אבל אם אדם אומר לעצמו, אני רוצה עכשיו לנסוע לתל אביב.
אם אני אצא, אני עומד בטרמפיאדה עשר דקות.
אם יבואו לי טרמפ, אני אסע.
טראפה תל אביב, כאילו, אם אני אתחיל להתגלגל בה, זה לא מתאים לי. זה קשור לעניין.
אבל אתה, מה אתה עושה? זה מותר, בסדר? הדבר הזה הוא מותר.
מה?
בדיוק, אם יונתן ונערו, אם הם יגידו לנו, סטנה, איפה אתם, תעצור סיסמה,
אז הם בכוננות, אנחנו... אם הם יגידו לנו, יאללה, תעלו,
אז הם מסתלבטים,
הם מילואימניקים ב... לא יודע איפה, באיזה מקום, ואנחנו נעלה ונכבוש אותם.
מותר לעשות דבר כזה?
מותר.
אני חייב להגיד לכם, אני עושה את זה הרבה.
אני לא אוהב קניות.
הכל בסדר,
הילדים מאזנים את המצב,
אבל אני לא אוהב קניות.
בטח לא, כמה שפחות.
אז לפעמים אני צריך לקנות, לא יודע מה, נעליים או משהו כזה.
אז אמרתי, אוקיי, אני מגיע לחנות.
אם אני מוצא מהר,
טיק טק, זהו, אני קונה. אם לא, אני לא מתחיל עכשיו.
קניות מוצלחות אצלי זה קניות שלוקחות 10 דקות.
אני בא, רואה, הולך, זהו. אם לא הולך זה, אז חבל.
אז סתם לא, עזוב,
בואו פעם אחרת, חבל על הזמן.
יכול להיות דבר כזה?
לפעמים אתה, בדרך כלל זה עובד ככה.
מגיע, רוצה לקנות איזה בגד או משהו, מסתכל,
ממש יש איזה, הגעתי לאיזה חנות,
התאורבתי, פעם אחת התעקשתי, אמרתי לו, אני נמצא פה, חיפשתי, חיפשתי, חיפשתי.
בסוף קניתי חולצה ולא הייתי מרוצה ממנה גם.
היה כזאת, לא שמתי לב, לאופי הבד, סתם שחפתי בארון, לא זה.
ובחבוד אחת אני מגיע,
סתם,
כי מבסוט, מה זה, כל בגד אני נהנה ממנו.
דבר כזה, אתה אומר, תשמע, הקדוש ברוך הוא, אני לא אוהב את זה, אז אם אתה תהיה איתי בכניעה, אז תתקצר לי את האירוע הזה, כמה שיותר מהר.
אפשר.
אז זה נחש,
עכשיו, מה, כל דבר תעשה איך שזורם?
יש צדדים שאתה אומר, פה אני חייב נחישות.
ויש צדדים שאתה אומר, פה אני לא יודע.
אז כאילו קסם אתה אומר, מה קסם?
הקסם אתה אומר, אני אראה איך זה זורם, אני אעשה, נכון? קסם זה כאילו סוג של איזה,
ואני יערב פה איזה,
אני יזמין איזה גורם עליון להתערב בדבר הזה, זה הקסם.
כאילו כמו המילה קסם, כאילו, זה הולך לי בקלות.
אופס, אקוסטוק, נכון?
תשמע, איך הלך לך? וואלה, קסם, תשמע, תוך שנייה הגיע לטראמפ, נכון?
טוב,
זהו קסם, היינו לראות כפי שהתנהג מעצמו.
ושניהם אסורים שלא במקומם הראוי להם.
טוב, אז למה קסם אסור לא במקום הראוי? אני מבין.
אם אדם יגיד לעצמו,
וואלה, היום אני רוצה לראות, אני רוצה לשמור שבת, כן?
אם יזרום לי השבת, אני אשמור. אתה רציני, שבת, צריך לשמור.
קשה לך, לא קשה לך, תתאמץ.
אז זה אסור.
אבל מה הצד השני?
איפה אסור נחישות?
איפה אסור, כאילו, זה החידוש.
דהיינו,
אם ידע האדם בבירור את רצון השם יתברך,
אסור לו לחשות בדבר ולעזוב הדבר כפי שהתנהג מעצמו,
רק צריך להתגבר כארי ולעשות בתקיפות.
טוב, אני חושב שזה מובן לכולנו.
אם הדבר הזה הוא חיוב, יש מצווה או חיוב או איסור,
תהיה גבר כארי, תתגבר כארי, תמצע או תימנע.
לא נגיד אני איך זה יזרום, לא יזרום.
צריך שזה יקרה, קח אחריות וכולי. טוב, זה מובן, זה החלק כמובן.
אבל מקום שהאדם מסופק בדבר,
עכשיו, מסופק בדבר זה לעולם לא יכול להיות בין מצווה לאיסור,
נכון?
אלא זה יהיה בין מצווה למצווה,
או בין איסור גדול לאיסור קטן,
או בכלל בהתלבטות בחיים. זה יכול להיות בין מצווה לאיסור,
אבל באופן שאתה אומר שיכול להיות שהאיסור כאן הוא
לצורך, יש לו איזו הצדקה מאוד מאוד גדולה, שאז לצורך הדבר, הוא בן אדם מסופק, הוא לא יודע.
מה?
מה?
באיזה עבודה לעבוד?
באיזה מה לקחת?
איזה עבודה כזאת, עבודה אחרת?
בסדר? כאילו, כל מיני דברים שאתה לא יודע, אין, לא, אין.
והחיים, רבותיי, מלאים בדברים כאלו.
מי יורה את הדרך?
איפה זה כתוב? שמישהו יגיד לי מה לעשות.
לנסוע, לא לנסוע, ללכת, לא ללכת, לעשות, לא לעשות.
נגיד, אתה,
נתן לך, איזה עבודה לעבוד זה נכון,
זה נכון,
אבל אני אתן לך, אתה מתלבט,
אני עכשיו מתי קמצה בהתלבטות כזאתי.
אני רוצה להגיד למישהו משהו שזה ביקורת. אני לא אוהב את המילה ביקורת בכלל.
אני לא אוהב את המילה ביקורת,
זו מילה חיצונית.
אני אפילו לא אוהב את המילה ביקורת בונה.
זו נראה לי זו מילה מכובסת,
אבל אני חושב שזה יהיה לו טוב, עצה טובה.
זה כבר שבועיים חושב על זה, אם להגיד או לא להגיד.
מתלבט.
למה?
כן, כן.
כי אפשרות אחת, זה יכול לעזור לו, ואפשרות שנייה, שזה ירחיק אולי קצת בינינו,
או משהו כזה. אני לא יודע, אני מתלבט.
מתלבט.
זה לא כתוב בשום ספר.
זה לא, אף אחד לא יגיד לי,
אף אחד לא יכול להחליף אותי בדבר הזה, בהחלטה.
תלוי ב...
אז איך נדע?
איך נדע?
תחכה לאיתות.
תחכה לרמז.
תחכה שמישהו ירמוז לך
לאיזשהו כיוון.
לדוגמה, סיטואציה דומה כזאת שהייתה לי בעבר.
התלבטתי אם להגיד למישהו משהו,
והוא הגיע והתחיל לדבר איתי על הנושא הזה בדיוק.
אז אמרתי לו, יאללה, כיוון שפתחת כבר את הפטח, שני להגיד לך כמה מילים, כאילו, אמרתי לו, אוקיי,
אז ממש הייתי בזה רמז, אמרתי לו, אוקיי, אז אני כנראה יכול,
אז דיברנו וזה היה מצוין.
אני עדיין מחכה לרמז הזה, אולי הוא כבר הגיע ואני קצת...
מחכה לו.
זה נקרא, אל תהיה עקשן, אל תהיה איזה, תהיה פתוח,
תן לקדוש ברוך הוא להוליך אותך. יש המון המון סוגיות כאלו.
המון סוגיות שבהן זה לא כתוב בשום ספר.
זה לא כתוב בשום הלכה.
האם?
תראו מה הוא אומר. מקום שהאדם מסופק בדבר אסור להיות בתוקף.
רק להתבונן
כפי שהתנהג בעצמו בלי דעתו כלל.
כלומר, אם אני נותן לזה לזרום,
בוא נראה מה יקרה.
בוא נראה מה יקרה.
אם זה יזרום, זה לא יזרום, זה...
עכשיו, לאדם אחראי, ציוני, שלוקח אחריות על החיים שלו,
לעשות את התנועה הזאת ולשחרר,
זה לא קל, בסדר?
זה לא קל. אני זוכר שהייתה תקופה בחיים שאמרתי לאשתי,
תקשיבי, רוב החיים אתה חושב
שאתה נהג מכונית,
מחזיק בעג הילוכים, גז, ריק, שולט וזה.
אני מבין שאנחנו היום, בקושי, בסיטואציה שהיינו בה,
אנחנו גלשן רוח.
רק צריכים להחזיק טוב
את המפרש, שלא לעזוב את הידיים,
הקדוש ברוך הוא לוקח.
הקול שלו, הרוח שלו, הגלים שלו, אתה רק,
אל תתערב, אתה מתערב ואתה מפריע.
ממש הרגשתי את זה נורא נורא חזק.
אמרתי, בוא נראה.
זה היה איזה משהו כזה שהיה קשור למעבר שלנו למרכז, והיה צריך לקרות כל כך הרבה דברים כדי שזה יסתדר.
מיליון דברים,
גם כלכליים וגם פה וגם שם, זאת אומרת,
קדוש ברוך הוא אני רוצה, אבל
אם זה לא מתאים, אז יש לך מיליון אפשרויות להפיל את זה בדרך.
פתאום אתה רואה איך הדברים מסתדרים אחד אחרי השני.
הוא אמר יש לי, תקשיבי, לא לגעת, לא לגעת, כאילו, זה קורה.
דברים שהם
בפרק זמן קצר ביותר,
דברים מסתדרים אחד אחרי השני.
אבל זה כתב פותח.
האם לעבור או לא לעבור? איזו שליחות לקחת? זה לא דבר שכתוב בשום ספר.
נכון?
זה הלב.
וכמו שמצאינו בגמרא,
רב בדק במעברה.
ראינו שהספינה באה לנגדו בלי שום השתלטות. רב התלבט,
התלבט האם ללכת להעביר שיעור באיזה עיר אחרת מעבר לנהר, טוב אני אגיע. אם בדיוק תהיה מעבורת, אני אלך. אם לא, אז לא.
מה, ככה? כן, כן. אני לא חייב ללכת לשם, זה לא מצווה. אני יכול גם להישאר.
מי אמר שזה יהיה טוב?
מי אמר שזה יהיה לברכה? אולי זה לא יהיה טוב.
אז הוא בדק. אם זה זרם, מצוין.
דברים כאלה, נכון?
יש.
לפעמים, כן, כן.
כן, הכל מתחבר, הכל, ולפעמים גם הפוך, אז אל תתעקש,
אל תתעקש.
קרה לי כמה פעמים שהכנתי שיעור,
ופתאום, הקובץ נמחק לי.
עברתי את זה.
אני לא יכול להגיד,
זה נמחק לי הקובץ, אני, זה נכון.
אפשר להגיד, תקשיב,
כנראה אתה לא צריך להעביר את השיעור הזה.
זה לא הזמן שלו, תעביר שיעור אחר, אל תתעקש.
זה לא ה...
האם אנחנו,
האם אנחנו אנשים דוגמטיים?
מה זאת אומרת, עושים מה שצריך,
הכל בתכנון, הכל, כן, כמו האקסלים,
כמו הבתי כנסת של היקים, כן,
אמרו שאחד הגיע לבתי כנסת של היקים,
שאל את הגבאי, תגיד, עכשיו מנחה? אומר לו, לא. אומר לו, מתי? אמר לו, עכשיו.
הכל ככה.
או שאנחנו, לא בדברים שהם מצווה ודאית או עבירה, אבל בדברים שהם התלבטויות של חיים.
איך נדע להכריע?
מי יכריע במקומנו?
אף אחד.
אנחנו פותחים את הלב ואומרים, הקב' ברוך הוא, תשלח לי רמז,
רמז,
תשלח לי סימן,
תשלח לי, אתה יכול.
סימן שאני, הוא יהיה ברור לי.
ולכן, נגיד עבודות, זה מאוד מאוד בולט.
אז רב בדק במברה,
היינו שהספינה באה לנגדו בלי שום השתדלות, ומזה הבין כי מהשם הוא.
בלתי הסימן הזה לא היה נוסע.
יפה.
ולכן כתיב ביעקב נחש,
יעקב נקרא,
אני לא יודע, נראה לי פה מילה טעות גם כן,
אדם, צריך לומר אותה, אדם שאינו בשלמות.
ועוד אין ליבו נמשך אחר רצון השם יתברך.
כמו שמצינו שהנביא בשעה שמדבר בקטנות ישראל,
קוראה על שם יעקב,
כמו שכתוב, מי יקום יעקב כי קטענו.
ולכן אמר כי לא נחש ביעקב.
כשאנחנו נמצאים במצב של יעקב, שזה מצב של קטנות מוחין. כלומר, אין לנו ודאות.
אין לנו איזה משהו, אורך בהירות הדרך.
אז אין לך מה להתעקש מהמצב הזה, מה אתה מתעקש?
מה אתה מתעקש?
כאילו, אתה מבין שאתה עכשיו במצב זה,
ותפתח עדיין לקדוש ברוך הוא, לקדוש ברוך הוא, תעזור לי,
תשלח לי איזה רמז, לאיזה כיוון ללכת?
לפה, לשם, כאילו, לא יודע, אני במצב של יעקב.
לכן אמר,
כי היא לא נחש ביעקב,
בשעה שהנפש מישראל מסופק בדבר,
לא ילך בריקשות כלל.
אל תהיה עקשן.
למה תהיה?
פתוח.
פתוח לחיים.
בסדר?
אמ...
אני אתן עוד דוגמאות, בסדר?
לפעמים זה קשור לעניינים של אה...
נגיד, סתם, הכל דוגמאות מעולם שלי. מבקשים לך להעביר שיעור בשעה מסוימת, ואומרים לציין, ופתאום הם מתקשרים, לא, תשמע, אנחנו רוצים להקדים את השיעור,
להקדים את השעה.
כן, שואל, הלא, מה פתאום?
זה פתוח.
אולי ה...
יכול להיות שזה יהיה לך בכלל יותר טוב בשעה ההיא.
השיעור הזה, נפש הפרשה, עברה כמה פעמים.
בהתחלה היה ביום רביעי, ואז היה זעילות של המערכת.
אז ביקשו יום שני, אמרתי, יום שני? מה יום שני?
אמרתי לעצמי בלב, יום שני?
אני עוד באור של השבת שעברה,
עד שמתחלפת לי האנרגיה של שבת חוקה, זה כאילו יום שלישי, ורביעי כבר לקראת שבת. אמרתי,
אמרתי, תקשיב, מה אתה יודע, שני, רביעי, מה, יש פה צורך, תהיה,
ביקשו, תפתח את הידיים. נו, ברוך השם.
הגיעו פה שניים וחצי תלמידים היום, אני רואה.
נכון? פתאום גיליתי שזה הפוך,
שדווקא ביום שני,
אז אני כבר זה, ואז יש זמן ללכת עם זה כל השבוע, ואז גם ברביעי אולי, ואז בשבת, שאני, יכול להיות שאני מעביר את אותו שיעור, אבל הוא כבר התחיל.
אתה יוצר איזה תהליך פתאום.
אבל זה הכול, אם אתה פתוח לאפשרויות.
ברגע שאדם ננעל והוא מאוד מאוד תקוע בעצמו ונעול בעצמו,
הוא לא נותן לקדוש ברוך הוא להיות לו בחיים.
ולכן, אתם זוכרים, הדגש במילים זה כעת.
יש התגלות אלוקית שקורית כעת.
היא קורית כעת והיא עוברת דרך הלב, דרך הרמזים שאדם מקבל, דרך המעשים שקורים לו, דרך כל מיני דברים שקורים לו, ואז במקום הזה הוא יכול לקבל את ההחלטה.
למה זה כזה מסוכן? כי זה מסוכן, אם אדם יכול להגיד, טוב, אני עכשיו אעשה מה שבא לי,
וזה לפעמים יכול להיות מול ייסורים או מול מצוות, כן, אני קובע, ואז אתה קובע. יש תורה, יש מצוות.
כמו אמרנו, המסוכן הוא הבלבול בין הצדדים.
כשאדם יגיד, כן, מה שקובע זה הלב שלי, הלב שלי הוא הכי חשוב,
וכרגע אני מרגיש שלא זורם לי תפילין.
לא זורם לי היום תפילין,
או לא זורם לי שבת,
הלב שלי מרגיש כל מיני, בסדר?
אז תיזהר.
אבל מצד שני,
אם אדם לא פותח את עצמו להנהגה האלוקית שקורית כעת בהתלבטויות חיים, הוא יכול לפספס,
הוא יכול להפסיד, זה נקרא עת רצון.
עת רצון.
תראו, אני אתן לזה עוד דוגמה, בסדר?
אני אתן איזה עוד דוגמא, תכף אני אגיד את זה בעצמו.
בואו נתקדם עוד טיפה, ואז כשנגיע למילים האלו, אז אני אדבר על זה.
כי בשעה שהנפש מישראל מסופק בדבר לא ילך בעקבות כלל, רק יסלק כל נגיעה מעליו,
ויראה. כמו שהתנהג השם יתברך,
כך יעשה הדבר הזה.
ומצד שני, לא קסם בישראל.
היינו מי שליבו נמשך
אחר רצון השם יתברך בשלמות,
וכשיפול במחשבתו שום דבר,
הוא רק מרצון השם יתברך שהשפיע לו,
ואינו בהתרשלות,
רק עושה הדבר בתקיפות,
כי באם לאו יעבור חלילה על דעת השם יתברך.
ובזה היה בלעם משבח לישראל,
שכל אחד מכיר את ערכו. עכשיו, אתה מבין מה הוא אומר כאן?
אתם מבינים?
זה פצצה עכשיו לכיוון השני.
הוא אומר,
אם באה לאדם איזו התבהרות,
זה התפקיד שלי,
זה השליחות שלי, גם אם זה לא מצווה.
אם זה מצווה ועבירה, אז אמרנו, זה לא חוכמה, אבל אם בא לו איזה...
וזה נופל לו, וזה לא שהוא מסופק,
או ככה או ככה, זה טוב, הוא לא מסופק, יש לו איזו התבהרות.
זה הסיפור, זו השליחות שלי, לפה אני צריך ללכת,
תלך על זה בכל הכוח,
ואל תתפעל מקשיים.
ואם אתה לא הולך על זה בכל הכוח, אז מה הוא אומר?
אם לאו יעבור חלילה על דעת השם יתברך.
אם אתה לא תעשה את זה בכל התוקף,
אתה עובר על דעת השם יתברך, זה לא כתוב בתורה.
זה נכתב לך בלב, שלחו לך איתות ללב,
זה מין ודאות פנימית כזאתי,
שזה הסיפור שלי.
ועל זה אני צריך ללכת בכל הכוח.
אתה יודע שיש סכנית שוב? כן.
בדיוק, בדיוק. וההבחנה ביניהם היא מאוד מאוד חשובה, ואם אתה מתבלבל ביניהם,
זה הסכנה.
ובזה היה בלעם משבח לישראל,
שכל אחד מכיר את ערכו.
כל אחד מכיר את ערכו ומכיר את מצבו ויודע מתי הוא צריך כך ומתי הוא צריך אחרת.
ממשיך בפסוק הבא.
רגע, איפה המשפט הזה?
אה, כן, טוב, בסדר.
זה בדיבור, בפרשת חוקה שהייתה.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כעת,
היינו, בכל רגע ורגע יודע כל נפש מישראל, מקטון ועד גדול,
מה השם יתברך חפץ עתה.
כן, מה הקדוש ברוך הוא חפץ?
נגיד, אדם אומר לעצמו עם הילד שלו,
שאני אציב לו גבולות?
באמת, איזה סך גבולות.
או להפך, רק חיבוק, ורק אהבה, ורק קרבה.
זה אמת, וזה אמת.
איך אני אדע?
תשאל את הקדוש ברוך הוא.
תשאל אותו, כאילו תפתח את הלב ואתה תקבל את הידיעה של הכעת.
יכול להיות שאתמול אותו ילד היה צריך גבולות,
והיום הוא צריך, מה?
החלבה, כאילו,
הכל,
זה,
זאת אומרת, דבר השם הוא לא איזה משהו דוגמטי שהוא הולך כל הזמן, אלא הוא,
יש איזה דינמיקה.
ואם אדם שואל את השאלה, הוא מקבל תשובה.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעלל, היינו בכל רגע ורגע יודע כל נפש מישראל מקטון ועד גדול
מה השם יתברך חפץ עתה.
ויבינו על פי בינת לבבם שעתה רצון השם יתברך הוא כך ולא על פי כללים.
זה כמו שאומרים לא מחנכים בשלשות.
לא על פי כללים, אלא זה תלוי בזמן. לדוגמה, הרב קוק אומר
בהרבה מאוד מקומות,
יש המון המון מקורות מהו היחס לאנשים שהם לא שורי תורה ומצוות.
ברוב המקורות מגדירים אותם רשעים, ואומרים צריך להתרחק מהם.
זה רוב המקורות.
בא הרב קוק ואומר, אבל
הזמן עכשיו
עתה כעת יאמר ליעקב ולישראל רק אהבה, רק קירוב.
הוא מוכיח את זה במלא מקורות, אבל אפשר להביא גם מקורות לצד השני.
הוא קולט את הזמן.
לא רק הרבי, גם הרבי, גם כולם, נכון?
כל הצדיקים קולטים את הזמן ואומרים, עכשיו סיפור אחר.
עכשיו רק ימין מקרבת, בלי שמאל דוחה בכלל.
איך הוא יודע, הוא יודע.
לא על פי כללי,
לא מחנכים בשלשות,
ולא זה, אלא יש כאן איזה...
ואני אתן את הדוגמה אולי הכי הכי קלטית בעולם, אנחנו כאן מכון נהיר בבית לבעלי תשובה.
אין שום כלל הלכתי שאתה יכול להכניס לצורך או בעל תשובה.
כי כשאתה מסתכל, נגיד, מסתכלים בהלכה, אז ההלכה אומרת,
מן הראוי שאדם יימנע מלהיות בחברתם של אנשים, שהם קרבה,
כי הם קרבה גדולה שהם לא.
אבל בעל תשובות, שמע, זה ההורים שלי. מה זה אימנה? זה ההורים שלי.
זה הילדים שלי, זאת אשתי.
נגיד, כשאתה מסתכל בהלכה, האם גבר יכול להיות נשוי לאישה שהיא לא שומרת תורה ומצוות?
אז בהלכה זה בעצם בלתי אפשרי, כמעט. בסדר?
כי יש שם מאוד דברים.
טוב, עכשיו הם נשואים, והוא חוזר בתשובה והיא לא.
אז מה רצון השם יתברך?
שהבית הזה יתפרק?
כל מי שיש לו לב, אומר, איך יכול להיות?
הם אוהבים אחד את השני.
והוא אוהב אותה, והוא אוהב את אותו.
והוא חוזר בתשובה.
אז יש, תסתכלו בתל אביב לפעמים, ברמת השעון אתה יכול לראות בגן משחקים, איזה אחד כזה, כולו פאות וזה, ולידו אישה עם גופייה. והם מדברים ביניהם.
מה קורה? הם מסויים, לילדים. הוא חוזר בתשובה, היא לא.
או הפוך, היא ככה, היא מטפחת וזה, והוא עם הגופייה וה...
אז מה רצון השם מתברר? שהבית הזה יתפרק?
לא.
אז איך מתנהגת הבית הזה? תשובה, לא על פי כללים.
הוא מתפור חליפה אישית
מסף שהבית הזה אנחנו מוותרים עליו.
והחליפה האישית היא כמובן על ידי פוסקים גם,
וכל מיני היתרים,
אני כמובן לא אדבר עליהם פה, אבל היתרים מופלגים מאוד מאוד כדי להביא את המצב שההלכה תמתח את הידיים שלה הכי הכי רחב שאפשר כדי שזה ייכנס בתוכו.
לא על פי כללים.
הכותרת הזאת, לא על פי כללים, היא כותרת מסוכנת. מה זה לא על פי כללים? יש לנו הלכה, יש לנו כללים וזה, בסדר. בתוך הכללים יש לא על פי כללים.
זה כמו,
זה קצת דומה למה שאומרים לפנים משורת הדין.
מה זה לפנים משורת הדין?
יש דין, אז עושים. אין דין, אז לא עושים.
מה זה לפנים משורת הדין?
יש פסוק בתורה שמדבר על כך שצריך מדי פעם ללכת לפנים משורת הדין. והודעתה להם את הדרך
אשר ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון, אז הגמרא דורשת, המעשה זה הדין, אשר יעשון לפנים משורת הדין.
מה זה לפנים משורת הדין? פה במקום הזה צריך ללכת למקום אחר.
להיות גמיש יותר, אוהב יותר,
רחמן יותר וכו'.
אומר כאן הרב,
כעת יאמר ליעקורו לישראל מה פעל אל, היינו בכל רגע ברגע, יודיע כל נפש מישראל מקטון ועד גדול,
מה שהשם יתברך חפץ עתה ויבינו על פי בינת לבבם,
שעתה רצון השם יתברך הוא כך, ולא על פי כללים.
זל מים מדליה וזרוע מים רבים,
כי בלעם ביקש לקדל את ישראל, שיוטרד דעתם מטרידות האומות והשפעותם עד שישכח מאיתם דברי תורה, כמו אמר הזוהר,
דלואיסקי ולא עיר ברוח הקודש, כי מה ראוי ברוחות, כי מה ראוי ברוחות. בקיצור, בילעם רצה לבדל אותם מהדבר הזה.
אבל יבינו על פי בינת לבבם,
רבי נחמן קורא לזה הדבר השייך אל ליבו בעת ההיא.
מה שייך אל ליבי עכשיו, בזמן הזה?
מה הקדוש ברוך הוא רוצה מעיני כעת?
מאוד יומרני, אני מתכוון קצת, חד משמעי, אבל
מאוד יומרני, אבל בוא,
מאוד יומרני, אבל אתה יודע מה, בוא נגיד את זה באמת.
באמת יומרני, אבל אני אסתפק שלא בכל רגע ורגע, אבל...
בצוותים חשובים.
בצוותים חשובים.
תראה, אני אתן לך עוד דוגמה, בסדר?
לא על פי כללים.
מגיע הרב,
אני יוצא, בחבורה אצלנו כבר אני מנטרל את זה מראש.
אבל נגיד אני הגעתי לכאן, הכנתי דף, אתם רואים?
הכנתי דף, יש לי שיעור מוכן.
אני כבר נכנס לכיתה מהודק.
יש לי שיעור,
יש גם זמן,
השיעור הזה צריך להסתיים עוד שעה מסוימת,
נגיד שיש לי מהלך וכל זה.
ואני נכנס לכיתה,
פתאום אני רואה שיש פה איזה רחש,
בחש, משהו כאן סוער, לא יודע.
אני אומר לאוראל, מה קרה, מה זה?
אני אומר, לא, מישהו כאן אמר משהו, שאל שאלה וכל זה.
והכיתה סוערת.
אפשרות אחת להגיד, אוקיי, תירגעו, כולם לנשום, יש לנו שיעור,
לפתוח את הדפים,
לפתוח את המחברות, מתחילים.
אפשרות שנייה,
שהוא פותח מהשאלה ואומר, תקשיב,
מישהו שלח לך פה משהו?
הסערה הזאת, השאלה שנשאלה,
זה איזה רמז.
אתה הולך עליו?
או להיות שזה יהיה השיעור הכי טוב שתעביר בחיים שלך, והם ילמדו, ואתם תלמדו יחד,
אם תעזוב רגע את הכללים,
ותלך שנייה אל ה... לא, עכשיו,
אם כל פעם שיש שיעור זה מה שיקרה, אז זה לא רציני.
היה לנו כזה רב בישבע תיכונים שהיינו רוצים
להסיח את דעתו, היינו מחפשים עיתונים כאלה מעניינים, וגוזרים את הגזרים ושמים לו על השולחן,
הוא היה רואה, או, איזה,
שיעור שלם היה הולך על פוליטיקה כזאת שהיינו אוהבים. בסדר, זה כבר צחוק.
אבל אם מדי פעם אתה אומר, תשמע,
קרה פה איזה משהו,
קרה פה איזה משהו, לפעמים זה קורה לי
בקהילה, לפני דרשה בשבת, אני מכין איזה דרשה, ופתאום,
חמש דקות לפני, פתאום בא לי איזה משהו שצריך לדבר עליו,
הוא קרה לפני כן איזה משהו,
זה קצת מפחיד לדבר על משהו שאולי לא הכנת, ויש לך כבר איזה דרשה בטוחה,
אז לפעמים אני שואל את עצמי איזה שאלה,
תגיד, מה היה קורה אם עכשיו היה עולה מישהו והיה מדבר את הדרשה שהכנת?
עכשיו צריך, לקח לך, אז מה אתה עושה עכשיו?
אני מחפש בתוך הנפש שזה משהו שינבו, לא תמיד זה נובט, אני אומר, טוב,
אז שמרו את אותו דבר פעמיים.
ולפעמים צומח לך מתוך איזה משהו דבר שהוא כעת,
וזו הסיבה שאנחנו מתחילים בחבורה אצלנו בבוקר,
בפנייה לעומקם של דברים. כלומר, מראש אני מזמין את האפשרות הזאת שמישהו מבני החבורה שהגיע, ייקח אותנו לאיזה מקום מהשאלה שלו, ואנחנו,
נתברך ממנו.
כלומר, מראש אני מגיע קצת פתוח.
יש לזה סדר, אבל
האפשרות הזאת היא להיפתח,
ולתת לקדוש ברוך הוא לחדור לנו לתוך החיים,
ולהזיז אותנו קצת,
היא פלא עצום, ורואים ממנה דרמות,
רואים ממנה ישועות.
זה נפלא מאוד.
נפלא.
תראו, הוא אומר את זה גם על הציווי,
אלוהי מסיכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור.
זה לא פסוק בפרשת קוקה, זה פסוק בפרשת כי תישא.
הוא שואל ככה,
מה זה אלוהי מסכה לא תעשה לך? אצור לעבוד עבודה זרה, נקודה.
עכשיו צריך למנות לנו את כל העבודות זרות שיש בעולם. יש מלא עבודות זרות, יש כזה, כזה, כזה. זהו, אמרת לי פעם אחת, לא תעשה לך פסל בכל תמונה. בכלל הדבר הזה, מסכה, אשטרון, התורה מפרטת את אלוהי מסכה.
אז זוהר, מה אומר, מה זה אלוהי מסכה?
אומר הזוהר,
דורש את זה גם כן, אלוהי מסכה, רגע, זוהר?
אומר, זה כעס.
כשאדם כועס, פניו נשתנות, נהיות כמו מסכה,
אנשים נבהלים, כאילו, סליחה, סליחה, סליחה, קח מה שאתה רוצה,
ואז הוא מבסוט, הוא עשה את עצמו עבודה זרה.
אז לכן התורה מקדישה פסוק מיוחד
לכך שאדם לא יכעס ולא יעשה את הפנים שלו מסכה,
אלא את חג המצות תשמור, תהיה מצה,
תהיה בענווה,
תהיה בצמצום, תהיה בדיוק, אל תתנפח כמו אחד שכועס. זה אומר הזוהר, שם על הפסוק.
אלוהים המסכה.
מסכה, איך עושים מסכה?
לוקחים ברזל,
מטיחים אותו בחום, נכון? הוא נהיה נוזלי,
ואז יוצקים אותו לתוך תבנית ונהיית מסכה.
הוא מתקרר ונעשה נוקשה, וזהו.
אומר מי השילוח,
מסכה
היינו כללים.
נוקשות.
כללים.
אין אפשרות לוותר.
מצטער.
זה הכללים פה.
סליחה, אין, אין, נכון? זה היה.
אלה הכללים, חייב למלא אחרי.
זהו.
זה כמו הפקח, שאתה אומר לו,
בא, שם לך דוח.
הוא אומר לו, אבל אני שמתי פנגו.
אה, פעם הייתי באוטו.
באוטו, אני שם פנגו באוטו, ופתאום מדביקים לי דוח לשמשה.
אני רוצה לומר, נשמה, אני באוטו, אני שם פנגו, תן לנשום. מה קורה? הוא אומר לי, מבטיח לך, לא ראיתי אותך.
הנה, בוא תסתכל על השמש על השמשה,
סינוורה, הייתי באותו.
אמרתי לו, טוב, אז עכשיו אתה רואה אותי.
אז תבטל.
אי אפשר, זו אפשרות.
זה תרגיש ערעור.
תגיד להם, ציון אמר ככה שהפקח, שהוא לא ראה אותך.
נו, אבל אתה פה. אין אפשרות.
תגיש ערעור.
עכשיו תגיש ערעור, אתה יודע, הגשתי ערעור ולא הסכמו לבטל את הערעור.
אמרתי, אני הולך למשפט.
משפט יהיה, הדבר הזה.
קיבלתי משפט שנתיים קדימה.
בסדר, סבבה.
יומיים לפני המשפט מתקשרים אליי?
טוב, ויתרנו לך.
בסדר, כל הכבוד.
אבל זה מדהים, נכון? אין אפשרות, יש כללים.
אז מה, החיים זה פקח הנייה?
לא הפקח, המכשיר שלו, כן?
פקחים צדיקים.
אלוהים מסכה, מסכה היינו כללים.
ועל זה אמר הכתוב, בעת שיהיה לך בינת הלב מפורשת,
אז לא תביט על הכללים להתנהג על פיהם,
רק בבינת הלב תדע בכל פרט דבר איך להתנהג.
וזה מסוכן, כי מה זה, עכשיו בינת הלב שלי אומרת לי כל מיני שטות אני אעשה אותן?
אז זה מדבר על בינת הלב טהורה,
זה לא מדבר על אדם שמחפש קולות,
לאדם שמחפש את האמת.
ואיזה דוגמה הוא נותן?
אליהו בהר הכרמל.
מה עשה אליהו בהר הכרמל?
הקריב קורבן. מותר להקריב קורבן לא בבית המקדש?
בית המקדש קיים בתקופת אליהו.
זה אסור, זה במה, זה שחוטי חוץ, זה איסור תורה.
הוראת שעה, היית לעשות את זה, מי אמר שהיה הוראת שעה?
אליהו הרגיש שזה מה שצריך לעשות.
כמו שמצינו באליהו בהר הכרמל,
בהם בפרשת חוקת על הפסוק, ויישאו מאוות ויחנו,
ושם נתפרש דבר זה בעיר היטב, אני אשאיר לכם תוך שחורי בית, זה מי השילוח ארוך מאוד על פרשת חוקת על ויישאו מאוות,
ויחנו, הוא אומר שאוות זה כללים, זה האב,
ובני ישראל נשאו מאוות.
בעקבות אהרון הכהן הם
ידעו כאילו את הסוד הזה של לא על פי כללים,
שלא על פי כללים, בסדר?
ואולי אני אגיד על זה משהו, מדובר שם על אהרון הכהן.
אתם זוכרים,
כולם מכירים את הסיפור של אהרון הכהן,
שהיה רואה שני אנשים כועסים, נכון?
אז מה הוא היה אומר לאחד?
זה, החבר שלך מצטער וזה. מי התיר לאהרון לשקר גם לזה וגם לזה?
לא שקר, אחד שני שקרים.
איפה הכללים פה?
אף אחד לא התיר לאהרון, הלב שלו אמר לו.
וזה עבד.
אדם שלא מניח את הלב שלו ולא מבקש מהשם יתברך שידריך אותו מה צריך כעת. בהרבה מאוד התלבטויות בחיים שהן לא מצווה או עבירה, אלא הן התלבטויות חיים,
יכול לפספס, פספוס עצום.
אבל כשאדם אומר לקדוש ברוך הוא, תאיר את עיניי, תגלה לי, כשהוא נמצא בספק,
או כשיש לו זוודות, אבל כשנמצא בספק, תאיר את עיניי, תן לי איזה רמז,
תן לי את דברך השייך עכשיו, כעת, לעת הזאת,
הוא ישמע את הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יוליך אותו, וזה מה שאמר בלעם על עם ישראל,
שיש בנו את היכולת להיות לא נחש ולא קסם,
כן?
לא נחושים ותקועים איפה שלא צריך,
ולא מסופקים איפה שלא צריך, אלא לשמוע את דבר השם בזמן של הספק ולהזמין את הקדוש ברוך הוא לשרות,
או כשיש לך איזו תובנה פנימית עמוקה,
יש לו תובנה פנימית כמו רבי אליעזר בן אורקנוס,
רבי אליעזר בן רון קונס הבין מהמקום הכי עמוק שהוא צריך ללמוד תורה ובלי זה אין לו חיים אז לא עזר כל ההתנגדויות אבא שלו התנגד והדיר אותו מהנכסים והאחים שלו להגו לו לא עניין אותו וגם כשהוא הלך ללמוד תורה אצל רבן חן בן זכאי הוא לא הבין שום דבר זה לא עניין אותו היה לו ודאות הוא הלך על זה עד הסוף הוא לא עצר משום
משום מחסום שבעולם אז שתי הדברים האלה קיימים בעם ישראל
ובזה בירך אותנו בלעם שנזכה לזה אמן זה אמן איך הם תהיו
עזקו ברו
נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, בדיוק, נכון, בדיוק, נכון,
נכון, נכון, עכשיו זה לכל אחד מאיתנו.
טוב, חזק וברוך, חברים.
