פרשת: שמיני | הדלקת נרות: 18:24 | הבדלה: 19:42 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

אביב של חרות: על קביעת פסח בחג האביב | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
מסע החרות – מעשה מעני ומרגלית | כה עשו חכמינו לפסח | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
עולה, מנחה, שלמים וחטאת – נפש הקורבנות | נפש הפרשה ויקרא תשפ”ו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
הגייס החמישי של הגבעונים, ומלחמת שאול בהם | שמואל פרק כ”א | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
מלאכה, ענווה, וקהילה | מי השילוח לפרשת ויקהל פקודי | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
מקום חנייתן אף הוא קרוי מסע – על רגעי החניה בחיים | נפש הפרשה פקודי תשפ”ו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5

המבשר הבא מן המערכה. שמואל פרק ד’ | ושמואל בקוראי שמו | הרב אייל ורד

א׳ בתמוז תשפ״ד (7 ביולי 2024) 

פרק 4 מתוך הסדרה ושמואל בקוראי שמו – ספר שמואל תשפ"ד | הרב אייל ורד  

מילות מפתח:-
Play Video
video
play-rounded-fill
 
יאללה, אפשר להתחיל? בסדר?
רבותיי, השיעור לעילוי נשמת מעת פאימה בת

לולו רוח אדוני תעימי חנה בגן עדן

ילווה עליה שלום

ועל משכבי השלום

כדכתיב יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו היא וכל בנות ישראל לשוכבות עימה וחלח חיים ומשיחות וכן יהי רצון

בן אומר אמן נפשה בטוב תלין וזרע ירש ארץ

בפעם הקודמת הגענו

זה היה פרק ד', נכון?

כן, שמואל א', אני זוכר.

פרק ד',

דיברנו על כל ההפסקות שיש באמצע וכולי,

ואז כתוב ככה, ויוסף אדוני להיראו בשלו, כי נגלה אדוני לשמואל בשלו בדבר אדוני, ויהי דבר שמואל לאכול ישראל,

ויצא ישראל לקראת פלישתים למלחמה, ויחנו על האבן העזר, פלישתים, חנו ואפק.

ויערכו פלישתים לקראת ישראל, ותיטוש המלחמה, וינגף ישראל לפני פלישתים,

ויעקב המערכה בשדה כארבעת אלפים איש. ויבוא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו ה' היום

לפני פלישתים?

ניקחה אלינו משילה

את ארון ברית אדוני,

ויבוא בקרבנו ויושיענו מכה אף אויבינו. וישלח העם שילה

ויישאו משם את ארון ברית אדוני צבאו ואתיושב הקירובים משם שבשני בני עלי

עם ארון ברית האלוהים חופני ופנחס.

ויהי כי בא אהרן ברית אדוני אל המחנה ויריעו כל ישראל תרועה גדולה בתהום הארץ

וישמעו פלישתים את כל התרועה

ויאמרו מכל התרועה הגדולה הזאת במחנה העיוורים וידעו כי אהרן אדוני בא אל המחנה ויראו הפלישתים כי אמרו

בא אלוהים אל המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא הייתה כזאת אתמול שלשום אוי לנו מיד צילנו מיד האלוהים האדירים האלה

אלה הם האלוהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר

יתחזקו ויהיו לאנשים פלישתים

פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם וייתם לאנשים ונלחמתם.

וילחמו פלישתים וינגף ישראל וינוסו איש לאוהליו.

ותהי המכה

גדולה מאוד ויפול מישראל שלושים אלף רגליה". בואו רגע נעמוד כאן.

בפעם הקודמת הדגשנו שיש פה שני קווים מקבילים. למרות שמצד אחד שמואל נאמן לנביא לה' וכל ישראל יודעים, המלחמה קורית בלעדיו.

ובעצם תיארנו את המבנה הנפשי.

עם ישראל מרגיש שיש איזה מישהו שמטפל בעניינים הדתיים,

אוקיי, אז אפשר לרוץ להילחם ולפתור את הבעיות האקוטיות. הם לא מבינים שצריך כאן מהלך ארוך טווח,

כמו שראינו אצל שמואל, כי שמואל יוביל את זה,

זה יהיה 20 שנה,

שכתוב ויינאו כל בית ישראל אחרי השם,

וכן על זה הדרך.

הם רצים לפתור את הבעיה.

כמובן שהבעיה לא נפתרת,

וניגפים לפני פלישתים, ואז

הם מחליטים לעשות את זה מעשה, נכון?

בפעם הקודמת ראינו את הפסוק,

פסוק ג',

ויבוא העם אל המחנה ויבוא זקני ישראל, למה נגפנו ה' יום לפני פלשתים?

אפילו אין פה סוף פסוק.

יש פה שאלה, נעצור, רגע, אולי אנחנו לא בסדר,

אולי זאת תשובה, אולי צריך לקרוא לשמואל, יש פה איזה אחד שהוא נביא נאמן להשם, אז בואו נתייעץ איתו.

אין פה אפילו סוף פסוק,

מיד,

נקחה אלינו משלו את ארון ברית אדוני ויבוא בקרבנו, הוקוס פוקוס בלי ווקוס, נעשה כאן איזה טריק טכני,

איזה קמע,

והוא יציל אותם.

רק כדי להסביר את המהות הקמע, זה כאילו שהדברנו על זה בפעם הקודמת,

המחלוקת בין רבותינו הראשונים.

אבל בואו ננקוט כאן כרגע כדעת רשי.

דעת רשי היא שהיו

שני ארונות.

נכון, דיברנו על זה פעם שעברה, לא?

לאן הגענו?

הגענו לפה.

היו שני ארונות.

ארון אחד

אחד זה הארון שעשה, ארון מעץ, שעשה משה רבנו.

בתחילה היו בו שברי לוחות, אחר כך הוא שם בו את הלוחות השניים,

וכאשר

בנו את הארון,

ארון הזהב,

העבירו את הלוחות השלמים לארון הזהב,

כן?

ובארון העץ נשארו

שברי הלוחות.

זה הארון עם שברי הלוחות

שהיה יוצא לפניהם לתור להם מנוחה,

והיה יוצא להילחם באויביהם.

זה אהרון שעליו נאמר, קומה אדוני ויפוץ אויביך וינוס ומסנאיך מפניך. רשי אומר את זה בכמה מקומות, גם בהעלותך הוא אומר את זה,

וגם בפרשת עקב רשי אומר את זה, בשתי המקומות הוא אומר את זה.

אהרון הזה כנראה יצא למלחמה ולא הועיל,

לא עובד.

צריך להביא אהרון עם מתח חשמלי יותר גבוה,

יותר חזק,

יותר ככה.

הולכים עם ישראל, יש לנו פתרון.

נביא את אהרן ברית השם,

יושב הכרובים, נכון כך כתוב?

לקחה אלינו,

ויישאו משם את אהרון ברית אדוני צבאות יושב הכרובים. זה אהרן שהוא יושב, לא אהרן שנוסע.

כן,

מביאים אותו.

ומה הנחת העבודה? הנחת העבודה היא שלא ייתכן, כי הקב' ברוך הוא הרי דואג לשמו,

דואג לכבודו, נכון?

אז לא ייתכן שהקב' ברוך הוא ייתן

לדבר כזה לקרות.

ייתן לאהרון, אז יהיה חילול השם,

כביכול להכריח את הקדוש ברוך הוא

לדאוג לנו.

אז הפרק יספר לנו בהמשך של לא לדאוג לקדוש ברוך הוא, הוא יודע להסתדר.

גם כשהארון נופל בשבי,

זה נהיה מופע אדיר של קידוש השם ולא של חידול השם, כי הארון מכה בפלישתים עד שהם נסוגים.

זה מאוד מאוד מוזכיר את מה שמופיע בירמיהו פרק ז',

שהעם אומרים,

משכן היכל השם, היכל השם, היכל השם מהמה, נכון?

יש לנו תעודת ביטוח,

הוא לא עושה מה שאנחנו רוצים,

וחומר שם הנביא,

הגנוב ורצוח ונעוף ויישבע לשקר וכתר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם.

ובאתם ועמדתם לפניי בבית הזה ואמרתם ניצלנו למען עשות כל התועבות האלה.

המערת פריצים היה הבית הזה.

נאום אדוניי.

כן.

יש לנו תולת ביטוח. הקב' ברוך הוא לא יכול לתת למקדש להיחרב, זה יסבך אותו יותר מדי, אז אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים.

אז הקב' ברוך הוא אומר לבני ישראל גם פה וגם בספר מלכים,

לא לדאוג לשמי.

אני יכול לגדל אותו גם דרך נבוכדנצר,

שישתגע, כמו שרואים בספר דניאל,

ואז יכתוב מכתב כזה גדול של קידוש השם וכולי, וגם דרך כל מיני דרכים.

אל תבנו על זה. אז כאן זה כל כך בולט,

הציר של שמואל,

שהוא ציר של נאמן שמואל הנביא להשם,

ציר של קדושה,

ציר של תיקון,

מול הציר של חופני ופנחס, בני עלי,

שהם ממשיכים לתחזק את הפרקטיקה של הקודש, כן, את הפרקטיקה הזאת,

שתביא כסף מצד אחד ותקבל מצד שני סליחה,

מחילה, כפרה, מה אתה רוצה, כאילו, מין עסק כזה.

עכשיו העסק לא עובד, זה בעיה.

העסק הרי אמור לתת ניצחון, הוא לא עובד, זמן נעשה טוב, נביא עכשיו אל העסק, נביא את ארון ברית ה' יושב בקירובים.

כן?

כמו בהרבה מאוד מקרים בתנ״ך,

החטא עצמו הוא העונש.

אתם מבינים?

החטא עצמו

הוא העונש.

אני אסביר את העיקרון הזה.

הקדוש ברוך הוא לא צריך להתערב בכוח עודף

כדי לנצח את פרעה.

הוא לא צריך.

פרעה, מה החטא של פרעה?

מה החטא שלו?

החטא שלו שהוא משעבד אנשים ללא הצדקה.

נכון? זה החטא.

הוא משעבד את העם הישראל, עם העבדים שאצלו.

הוא משעבד אותם סתם, סור לשעבד אנשים,

לשחרר אותם.

כל עוד הם לא רצו להשתחרר, אז זה שאתה פטור, אבל עכשיו רוצים להשתחרר, מה מנהיג? תשחרר אותם, סור.

או, כן, מה זה? טענה מוסרית, הם היו בני חורין.

לא זה.

טוב,

פה, שם, כל זה,

הוא כל הזמן הופך את לבבו ומתחרט,

זה החטא,

שהוא עוד אומר דבר ומתחרט.

החטא הזה בעצמו

יביא אותו לצאת ולרדוף אחרי עם ישראל,

החטא הזה בעצמו יביא אותו להיכנס לים סוף ויביא אותו לטבוע. הקב' ברוך הוא לא צריך להתערב,

פרעה עושה את זה בעצמו, החטא הוא העונש. אם פרעה היה מקבל אחרי שהיה חוטף מכות, היה אומר,

הקב' ברוך הוא, אני מאמין בקב' ברוך הוא,

תורתו אמת, הקדוש ברוך הוא אמת, חטפתי עשר מכות, אני בוריד את הראש,

עם ישראל יוצא וזהו.

אז הוא לא היה נענש.

אדרבא, כתוב בתורה בהיא,

בשלח פרעה את העם.

פרגנו לו.

אבל החטא של פרעה בעצמו גרם לו להיכנס לתוך יום סוף ולתבוע. לא צריך להתערב.

החטא שלו, זה שהוא חוזר בו כל הזמן.

המן לדוגמה, כן?

המן.

העובדה, זה עכשיו ראש חודש תמוז היום, כן?

השם הוויה שמאיר בחודש תמוז, הוא עולה מהפסוק

וכל זה איננו שווה לי,

נכון?

כל זה איננו שווה לי, זה, יש שם את אותיות שם השם למפרע,

בסופי האותיות.

לי, אותי, זה אותי,

איננו זה וו,

סליחה, שווה זה ה,

איננו וו,

זה ה, זה יו' כו' כה, מהסוף להתחלה.

זה מה שמופיע שם, זה המאיר ב...

אם המן לא היה מתעקש על מרדכי,

כל הזה, מתעקש על מרדכי, אם הם מקים את העץ. לא, מרדכי יחד לא משתחרר, ואתה הולך להרוג את כל היהודים עוד עשרה חודשים, מה אתה לחוץ?

תהרוג גם את מרדכי, קצת סבלנות.

לא, הוא מתעקש,

הוא הולך לאחשוורום,

מלכים לא אוהבים שמאירים אותם בבוקר בכלל, באופן כללי. מלכים ישנים, הגמרא אומרת, מלכים, נכון?

עד שלוש שעות.

איפה זה כתוב בתנ״ך שמלכים ישנים יותר מדי?

איפה? יפה, שלמה, משהו איפה?

משלי איפה?

משלי ל״א, דברי

למואל בן משא,

אשר ישרתו עמו מה בארי ומה בר בטני ומה בר נדרי על למלכים.

למואל על למלכים שתו יין. נכון, הוא ישן בצהריים.

אתה הולך להעיר את אחשוורוש לפנות בוקר,

הוא בונה עץ ומאיר אותו, הוא כבר עצבני עליך.

אבל החטא עצמו של המן, הרצחנות שלו,

היא זאת שהביאה את אחשוורוש, משתה אחד, משתה שני,

לרשות לו לתלות אותו על העץ.

לא צריך להתערב בכוח עודף.

החטא עצמו, הוא יוצר את העם.

גם פה,

גם אצלי, יש לזה עשרות דוגמאות לעיקרון כרגע שאמרתי,

בסדר?

גם פה,

הרי עם ישראל בטוחים שכשהם יביאו את ארון ברית השם יושב הקירובים,

זה יגרום להם למה?

לנצח במלחמה. בפועל, מה זה גורם?

זה גורם לפלישתים להתחזק. נכון, איך קראנו?

מי אמר שהוא נשבע?

איך אתה יודע שהוא נשבע?

מי דיבר? אתה דיברת?

איך תדע שהוא נשבע?

איך תדע שהוא הפסידו?

עוד לא קראנו את זה בשיעור.

אז אתה לא יודע את זה.

לא, אם אתה זוכר, לא טוב שאתה זוכר. תעשה מחיקה, אנחנו לומדים הכל חדש, דיד,

שנאמר, וכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

אם אתה זוכר, אז לא תוכל להיות פנוי לחידושים של חדש.

חידושים גדולים.

ברוך השם.

אני מצטער, אני עובד. ברוך השם.

ויראו הפלישתים, בהתחלה הם מפחדים, זה נראה שזה עובד.

זה נראה שזה עובד.

כי אמרו, בא אלוהים אל המחנה.

טוב, אז זה נראה מצוין.

אבל זה עכשיו קורה הפוך על הפוך.

ויאמרו, אוי לנו, כי לא הייתה כזאת אתמול שלשום, אוי לנו.

מי יצילנו מיד האלוהים האדירים האלה? אלה הם האלוהים המקים את מצרים בכל מכה במדבר.

אז מה התוצאה?

התחזקו ויהיו לאנשים פלישתים,

פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם, וייתם לאנשים ונלחמתם".

החטא

של הבאת הארון הוא זה שגרם לפלישתים להתחזק.

הצורה הטבעית של ה...

הרב מדן, לדוגמה, מסביר בצורה נפלאה ביותר.

ממש הסבר, אני כל כך אוהב את ההסבר הזה.

נכון?

הרב מדן מסביר,

כתוב שעם ישראל שם,

עם ישראל ברפידים, נכון?

ואז כתוב,

מיד אחרי שעם ישראל שותים, נכון?

ברפידים, כתבה, ויבוא עמלק ואילך עם ישראל ברפידים.

ואז משה אומר ליהושע,

בחר לנו אנשים, וצליח לכם, מחר אנוכי ראש הגבעה.

למה עמלק הגיע?

מה הסיבה?

אנחנו חותרים תמיד לפרוטו של מקרא.

אז המדרש אומר,

תראו איך הרב מדן אומר את זה, זה נפלא בעיניי.

יש מדרש על פרשת כי תצא.

אתה לא שומע, אני צריך להגביר את הרמקול?

להגביר? איך מגבירים? שם, בזה, לא?

אין שם בווליום, אתה רואה שם כזה...

הכחול הזה פה, גם גוליום, תעשה סיבובים.

הופה,

יפה. תגיד, תבקש.

באנו כאן ללמוד תורה, מה?

תבדוק, אם לא תדליק, לא צריך לשאול שאלות.

דלוק.

תדליק אותו, תסתכל.

נראה, הוא יבדוק, עזרא, מה קרה?

עכשיו הוא דלוק.

יופי.

אז עכשיו אנחנו גם שומעים וגם נעים לנו, זהו.

הכל מסודר.

אז איפה היינו?

אה, כן, כן, כן. המדרש אומר ככה,

כתוב ככה, מוזני צדק, אבני צדק, אין צדק, איפה צדק יהיה לך.

מה הפסוק אחר כך?

יהיה לכם, אתה אומר.

מוזני צדק, אבני צדק, זה וזה. מה הפסוק אחר כך?

מיד אחר כך?

זכור את אשר עשה לך עמלק

בדרך לצאתכם ממצרים. אז המדרש אומר, אם אתה מזייף במשקלות,

הווה זהיר מגירוי עמלק.

דורש סמוכין.

מה הקשר?

מה שמביא זה כן.

אבן שלמה בצדק יהיה לך, איפה שלמה בצדק יהיה לך, למה נערכו ממך לאדמה.

אז זה לא כאן.

לא, זה, מוזני צדק זה ביקרא. פה זה לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה.

לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אבן שלמה בצדק יהיה לך,

איפה שלמה בצדק יהיה לך, למה נערכו ממך לאדמה שלא נערכו לך לאדמה.

כי תועבדת דרך כל עושה אלה כל עושה אבן, זכור את אשר עשרך עמלק.

אז המדרש אומר, רש״י מביא אותו,

אם אתה הווה זעיר מגירוי עמלק, מה הקשר אחד לשני?

אז הרב עמידן אומר, ככה.

מה המרחק,

אנחנו נקרא בשבת, פתחת חוקת על החטא בשנה ה-40 או בשנה השנייה עכשיו.

עם ישראל צמא,

הם נמצאים ברפילים והם צמאים,

נכון?

טוב, אז הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, הם צודקים, קח

את הארון ואת המטה ואת ה... ותלך לאן?

לאן תלך?

לאן? איפה הסלון נמצא?

כתוב, זה פסוק, איפה הוא נמצא?

נו, אתם לא זוכרים, פרשת בשלח.

איפה, איפה, לא דיברתם.

איפה הצור נמצא?

בחורב.

זה הפסוק, נכון?

קח איתך,

הנני עומד לפניך, שם על הצור בחורב.

אז עם ישראל נמצאים ברפידים,

והצור נמצא בחורב. כמה ימי הליכה זה מרפידים לחורב?

זה קרוב אחד לשני?

זה שלושה ימי הליכה.

המסע מרפידים לחורב זה שלושה ימים.

אז משה נותן מכה לצור בחורב,

ויוצא מים מהסלע, נכון?

הסלע הזה זרם כל התקופה שעם ישראל היו

למרגלות הר סיני, שנאמר,

משה רבנו יורד

מהר סיני בחטא העגל,

נכון?

הוא מתאר את זה, ואת העגל אשר עשיתם לקחתי ואקוט אותו טחון היטב,

ואשליך עד אשר דק לעפר, ואשליך את עפרו,

אל הנחל היורד מן ההר.

זה פסוק בפרשת עקב.

איזה נחל יורד מאיזה הר ביולי?

חטא העגל היה ביוז' בתמוז.

איזה נחל יש שם?

זה הצור בחורב, שכל הזמן נותן מים. טוב,

אבל הם מרפידים העם.

אז צריך להגיד שהצור הזה, המים זורמים,

ובשלב מסוים מגיעים אל העם.

מגיעים כבר מלחולכים, מגיעים לא מים נקיים, זה לא זה.

עכשיו, העם נמצא עם מנהיגים או בלי מנהיגים?

איפה המנהיגים נמצאים?

בחורב.

העם נמצא לבד.

אם היו המנהיגים,

אז משה רבנו היה עושה סדר, רבותיי, קודם כל, אשתו הזקנים.

אחרי זה אשתו הילדים.

אחרי זה אשתו הנשים.

או לא יודע, אחרי סדר אחר, או קודם כל, הנשים, המעובר הזה.

בסוף המבוגרים ובסוף הבהמות.

אבל אין מנהיגים.

אז מה מתחיל?

מתחיל צעקות,

מתחיל דחיפות,

אני אתי לפניך, זוז, שלי, שלך, מקני, צונעי.

אין מידות, אין משקולות,

אין איפה, אין זה.

מי צופה על כל הדבר הזה?

עמלק מחפש אוכלוסייה שאין לה מנהיגות, תפוס אותה.

אז העונש של חוסר הסדר של עם ישראל,

וזה שהם

לא נתנו משקל ומידה למי שזקו קודם כל,

זה גרם לבוא עמלק, זה לא עונש חיצוני. אז עמלק צופה ורואה אוכלוסייה שהיא לא מונהגת,

ואף אחד לא מטפל בה,

אז הוא תוקף.

לכן זה מסביר למה משה רבנו אומר ליהושע,

צא בחר לנו אנשים מחר אנוכי ניצב על ראש הגיבה למה מחר למה לא עכשיו זה פיקוח נפש עכשיו צריך להתגייס לא מחר רק הדרך לוקחת שלושה ימים משה רבנו אומר אם אני אזדרז מאוד מאוד אני אגיע מחר

אז זה עוד הוכחה על איך העונש עצמו אז גם פה הבאת ארון ברית השם היא זו שגרמה לפלישתים

להתחזק

הפוך מאיך שחושבים בני אדם

יפה

אז זה הבנו ואז

מתחילים את הקרב השני

וילחמו פלשתים, וינגף ישראל, וינוסו איש לאוהלה, ותהיה מכה גדולה מאוד, ויפול מישראל שלושים אלף רגלייה.

ארבעת אלפים, זה אירוע אחד. שלושים אלף, זה כבר סיפור אחר.

ואהרון אלוהים נלקח, ושני בני אלי מתו, חופני ופנחס.

יפה.

כלומר,

קריסה מוחלטת.

תכף נראה שזה עוד מחריף.

ויהיה רוציש בנימין מהמערכה, ויבוא שלו ביום ההוא, ומדיו כרועים באדמה על ראשו.

ויבוא, והנה אלי שוכב על הכיסא,

סליחה, יושב.

ויבוא והנה עלי יושב על הכיסא יד דרך מצפה

כי היה לי בו חרד על ארון האלוהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעקו לעיר.

וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מי קול ההמון הזה.

והאיש מיהר ויבוא ויגד לעלי. ועלי בן תשעים ושמונה שנה ועיניו כמה ולא יכול לראות.

כמה זה סגי נאור, כן?

ויאמר האיש אל עלי אנוכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום.

ויאמר מה היה הדבר ביני?

ויען המבשר ויאמר, נס ישראל לפני פלישתים.

וגם הגפה הגדולה הייתה בעם,

וגם שני בניך המתו חופי ופנחס, וארון האלוהים נלקחה.

והיא כאז כראו את ארון האלוהים, ויפול מעל הכיסא האחורנית,

בעד יד השער, ותישבר מפרקתו בימות,

כי זקן האיש וכבד, והוא שפט ישראל ארבעים שנה.

וכלתו אשת פנחס הרה ללת,

ותשמע את השמועה לילקח ארון האלוהים, ומת חמיה ואישה,

ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה.

וכי תמותה ותדברנה הניצבות עליה אל תראי כי בן ילדת.

ולא ענת ולא שתה ליבה ותקרע לנער אי כבוד לאמור גלה כבוד מישראל. אלה לקח ארון האלוהים ואל חמיה ואישה.

ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלוהים". רבותיי, הפסוקים האלה

מספרים את הבעיה עצמה.

מה יותר חמור?

אנחנו אומרים בתשעה באב, גם קוראים בתשעה באב רוב קרא עליי מועד,

שזכה כי אחרי הכל

קהילה הקדוש ברוך הוא חמתו בעצים באבנים ואותנו הציל. מה יותר חשוב, ארון האלוהים או שארבעים אלף מישראל נהרגו?

ארבעים אלף מישראל נהרגו, זה יותר חשוב.

יותר בשורה יותר גרועה.

שמועה יותר גרועה.

אז, אבל עלי, מה זה? ארון האלוהים.

מה קרה לארון האלוהים? רגע, הבנים שלך מתו.

עם ישראל מפלה. לא, ארון האלוהים, מה קרה?

ואחר כך,

הקלה,

שמע את השמועה, לקח את הרואים ואת הלכה ללדת,

אין כבוד בישראל, למה אין כבוד?

אולי בגלל שאלי מת, או בניו מתו,

או הישראל... לא בגלל זה, כי ארון הנה היא נלקחה. כלומר, כל כך הייתה תפיסה

מלאכותית, נקרא לזה ככה,

שכאילו, ארון האלוהים זה הדבר, זה כמו, כן, זה מין כזה שאסור לאבד אותו, זה משהו כזה שאם נאבד אותו זה כמו,

כן, משהו כזה שהוא...

זה לא הסיפור.

ותקרא לנער אי כבוד לאמור גלה כבוד מישראל. למה? יש הרבה סיבות.

ככה רואים האלוהים,

חמיה ואישה, לא, לא, לא, לא כל הסיבות.

ותומר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלוהים.

זה הסיבה.

זה הסיבה.

זה מתאר את הדינמיקה השלילית

שעלולה להיווצר

ביחס אל הקודש, אתם נתפסים בחפצים,

לא מבינים שהחפץ,

כל הקדושה שלו, הוא ביטוי למשהו,

הוא לא עומד בפני עצמו.

הוא לא עומד בפני עצמו, הוא ביטוי.

אהרון, זהו ביטוי להשארת שכינה בישראל, שהולכים בדרך השם. הוא לא עומד בפני עצמו, אתה לא יכול להחזיק באהרון ולהגיד, אוקיי, הוא יפתור לי את כל הבעיות.

לא.

וזו הסיבה שלאורך השנים חזקיהו כיתה את נחש הנחושת

והודו לו חכמים,

כי זה נהפך לעבודה זרה.

וגנה ספר רפואות, הודו לו חכמים.

והאפוד שעשה גדעון נהפך לעם ישראל למוקש.

ועד היום, עד היום, גם היום יש כל מיני חסידויות שלא דבקות בקדוש ברוך הוא,

דרך הרבי, דרך הצדיק, אלא לדבקות בצדיק בעצמו, וגם לא בצדיק, אלא בחולצה של הצדיק.

או בכל מיני חפצים, כל מיני דברים כאלה שהם מוזרים מאוד.

בסדר?

כן? צריכים להרגיש, נכון.

תוקע.

זה נקרא מכניקה של הקודש.

הקודש זה איזה מין מכונה כזאת, שאתה מכניס מצד אחד חמש שקל,

מצד שני יוצא לך ישועות.

יש כאלה מוסדות אקדמיים שאתה מכניס בתחילת שנה כסף,

ובסוף שנה אתה מקבל תעודה.

לא צריך להיות באמצע בלימודים, זה מין דבר כזה.

קללות כאלו, מפה אתה שם 30 אלף, מפה יוצא לך תואר.

אז זה גם מכניקה של הקודש, אני אבוא, אעשה איזה משהו,

איזוקוס פוקוס יעשה פה, יעשה שם, יצא לי ישועה, לא עובד ככה.

אנחנו נבקש מאיתנו תיקון,

אנחנו נבקש מאיתנו תשובה, אנחנו נבקש מאיתנו

לשבור את הלב, לנקות אותו, לדון דין גר, יתום ואלמנה,

לעשות משפט,

לא לעבוד עבודה זרה, תתקן את הדרכים, שמור שבת, וכן הלאה, זה הדרך. זה לא, זה מין מחדניקה כזאת. תעשה לי איזה תיקון,

תוציא לי איזה עין הרע, תעשי כל מיני זה,

כישוף לפה, כישוף לשם, כדי שאני אסתדר. זה לא עובד ככה.

יש בזה צעד, אבל זה נהיה העיקר.

יכול להיות

נלווה.

נלווה.

יכול להיות נלווה.

אבל

נהיה העיקר.

בסדר? זה נהיה טעות.

טוב, בתוך כל האירוע הזה מסתתרת מילה מוזרה.

והמילה היא,

המבשר.

לדעת זו הכוונה שהלידה שלה הייתה, שהיא מתה, לכן אין כאן לידה בכתיב מלא.

המילה היא המבשר. עכשיו, למה, למה זו מילה מוזרה?

יש כאן משניות בטעות?

אין פה משניות, נכון? יש פה?

יש לי כאן משניות, קהתי. אני רוצה לקרוא לכם את המשנה האחרונה, מסכת ברכות,

בקהתי, בפירוש קהתי, בסדר?

זו המשנה האחרונה לדעתי.

אני זוכר נכון, בואו נקווה שאני זוכר.

אממ, מה?

לא, לא, לא, לא, לא, לא. המילה בשורה בלשון חכמים היא,

אני לא מוצא את זה כאן,

פרק 9 שוב, אבל אני לא עכשיו מחפש את זה, זה מזל.

המילה בשורה,

לפי חכמים,

היא תמיד קשורה לבשורה טובה.

כשאומרים היום בחדשות שמשפחה מסיימת, לא עלינו, כן,

נהרג איזה מישהו,

בישרו למשפחה על זה, זה טעות

בלשון הקודש. בשורה זה דבר טוב.

מה אומרים על דבר רע?

לא.

זה חלק מהשיבוש.

דבר רע זה שמועה.

שמועה רעה.

איך כתוב בתהילים?

משמועה רעה לא יראה לי בו, נכון?

גאון וילנה אומר את זה ב... אני כרגע לא אחפש לכם את זה יותר מדי, כי... זה, אבל...

מבשרת ירושלים, נכון.

אולי זה אחד קודם.

הנה אין, אולי זה זה.

לא, לא, לא, לא.

מארץ ורחק.

כשאתה אומר, יש שמועה טובה ויש בשורה, כמו שאמרת, בשורת איוב וכולי וכולי,

אבל סתם מילה בשורה וסתם המילה שמועה,

זה,

זה לטורטורטורטור, וזה, אומר את זה הגאון מווילנה באחד המשניות

בפרק 90' מסכת ברכות.

טוב, הנה מצאתי.

על בשורות טובות, הנה.

על השמועות הרעות, על בשורות טובות אומר זה, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין אמת. יש מאירים,

אגרא,

שאתן הנקת בשורות טובות ושמועות רעות, כי רעות אין מספרים לאדם עד שישמעו לו.

לכן הוא אומר שמועות רעות, ואילו טובות מצווה, לבשר לאדם לכן אומר בשורות טובות. זה ההבדל.

למה בשורה? כי בשורה צריך לבשר, זה משהו טוב, תלך לספר.

שמועה, תן לו שישמע לבד, על זה הגמרא אומרת, נכון?

שלא יהיה אדם,

ממער דרבי יוסי במסכת שבת, שמעולם לא העמדתי את בית המדרש בדברים רעים.

דברים רעים מגיעים לבד. צריך להיות זה של מבשר, תשמע, היה פיגוע,

אנשים ידעו מזה.

בשורות טובות, תגיד.

לכן זה נקרא בשורה וזה נקרא שמועה.

אז המילה מבשר היא מילה חיובית.

אומר לנו עזרא,

אבל כאן זה מגיע בהקשר שלילי, זה לא מסתדר.

אלא אם כן נבין

שבתוך החורבן הטוטלי

של כל מה שהיה לנו לפני כן,

כי הכל נחרר, המשכן נחרר,

עלי השופט מת,

שני בניו מתים,

הכלה מתה, עם ישראל ניגף, ארון האלוהים נשבע יחד עם הלוחות, לכאורה.

בתוך כל האירוע הזה יש איזו בשורה טובה.

לא רק.

בשורה אחת טובה זה מה שחז״ל אומרים,

וירוץ איש בנימין מהמערכה ויבוא שילה ביום רום הדב כי רואים באדמה על ראשו.

חז״ל אומרים

שזה השאול והוא הציל את הלוחות.

אהרון נפל, אבל לא הלוחות, טוב?

אבל יש כאן גם, בפשוטו של מקרא,

יש כאן איזה משהו אחר.

אתם יודעים שכל קטסטרופה,

יש בה כל מיני אפשרויות לתגובה.

חלק מהאנשים כתוצאה מקטסטרופה אומרים, וואי, איזה נורא, זה היום, אי אפשר לחיות פה וזה.

וחלק מהאנשים אומרים, אוקיי,

למה זה קרה?

הם פתאום מתמלאים כוח

לדאוג שדבר כזה יותר לא יקרה.

בואו תראו מה הוא אומר.

מהי מילת המפתח שחוזרת על עצמה

הרבה פעמים בדבריו של המבשר הזה?

מהי מילת המפתח כשהוא מדבר?

שמים לב?

וירוץ איש בנימין מהמערכה.

על כך פסוק ט״ז ויאמר האיש אל עלי אנוכי אבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום.

מערכה?

זו המילה.

אומר המבשר לעלי, הוא אומר, תקשיב,

עלי,

זה לא עובד ככה יותר.

זהו.

אנחנו לא יכולים כל פעם לקראת מלחמה לעשות איזה, לארגן לזה קול קורא, אנשים מגיעים וזה, ונצא אליכם.

זה לא עובד.

צריך להקים מערכה,

מערכות מסודרות.

צבא סדיר, צבא מילואים, צבא קבע, אימונים, וזה, הוא, ככה הוא רואה את זה.

הוא אומר, אנחנו לא יכולים להישאר ברמה של מחתרות ופלנגות.

כל פעם יש מלחמה, תוקעים בשופר, כולם מגיעים, ההוא מגיע עם משקל יתר, ההוא לא החזיק בחיים שלו רובה, ההוא, זה, כל אחד עם זה,

ועם זה אנחנו יוצאים להילחם כמו איזה צבא של פלאחים. מספיק, אנחנו צריכים להתבגר.

איך קוראים להתבגרות אותי במילה אחת?

מלכות.

היום אתם לא מחודדים, אתם לא, לא עליתי לי היום על שאלה אחת אפילו.

מלכות.

כנראה בגלל הסעודה, זה מה שקורה, זה ה...

עלו האדים.

אם היה בשרית, איך, מה היה?

כן.

אז,

כן.

הם,

זה קוראים לזה מלכות.

מה זה מלכות?

הגדרה של מלכות זה שלוקחים אחריות מלאה על החיים.

לא אד-הוק כזה, שופט, מגיע, עושה מבצעים ואחרי זה כולם מתפרקים. לא.

צורה שיטתית, קבועה,

עם מסגרות, עם מערכות, עם גביית מיסים, עם בניית כלכלה, עם בניית צבא.

אומר האיש בנימין הבא מן המערכה, אנוכי הבא מן המערכה ואנוכי נסתי היום,

ותראה את התוצב ואת כל הקריסה ולכן צריך להקים מערכות.

זו הבשורה.

יש פה עם מי לעבוד. איש בנימין הזה מיהו?

שאול.

שאול שעתיד להיות מלך הוא הראשון שמזהה את הצורך בשינוי והקמת מערכת מסודרת ולכן זו בשורה.

מתוך החורבן וענני האפר והאבק

וענני האבק והאפר של משכן שילה והשרפה והזה,

צומחת ועולה אלטרנטיבה מלכותית

שהולכת לשנות את העניינים מן הקצה אל הקצה. אז הוא עשה גם כן, הוא עשה מעשה גבורה הירואי בפני עצמו וחטף את הלוחות.

הוא אומר זה לא מספיק אנחנו לא יכולים לסמוך על גיבורים מזדמנים שיבואו אחת לכמה זמן ויצילו את העם.

צריך להקים הערכה, וזו המלכות.

זו לידת המלכות. אין לידה בלי דם.

אז הדם פה בפרק ד' הוא הדם של לידת המלכות. מהפרק הזה צומחת ועולה הקריאה של שאול.

הגיע הזמן להקים מערכות בסדורות. ואגב, איך אנחנו יודעים?

זה יהיה הדבר הראשון ששאול יעשה.

נכון? תסתכלו, ידלגו רגע לפרק,

אנחנו עוד נוכיח שזה הדבר הראשון, אבל תראו,

פרק יג, הוא מתאר את תחילת מלכות שאול.

בן שנה שאול במולכו ושתי שנים הלך על ישראל. ויבחר לו שאול שלושת אלפים מישראל.

והיו עם שאול אלפיים במכמס ובהר בית אל ואלף יהיו עם יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שלך ישלעו עליו.

כלומר הוא מקים, אומנם לא כוח גדול,

אבל הוא מקים פעם ראשונה צבא סדיר שלא הולך הביתה, שנשאר,

מתאמן.

שלושת אלפים איש זה מעט או הרבה?

תשמעו סיפור.

בהסכמי ורסאי

שנחתמו אחרי מלחמת העולם הראשונה,

המנצחים, שזה צרפת, אנגליה ורוסיה, כנגד המפסידים, שזה בעיקר גרמניה.

הסכמים מאוד מאוד דרקוניים, ובין שאר ההסכמים, אסור היה לגרמניה להקים כוח צבאי.

בשום פנים ואופן, זה היה, אני מבין.

מה עשה היטלר

כשהוא עלה לשלטון? הוא רצה להקים כוח צבאי,

ולא היה לו עוד מספיק כוח

להתנגד להסכמי ורסאי.

היה להם מותר כוח ברמה מסוימת, הוא הקים צבא של 100 אלף איש, זה קטן מאוד במושגים אירופיים, כן?

אבל

כולם היו קצינים.

לא היה בהם אף חייל.

הוא הכשיר 100 אלף קצינים, מ״מים, מ״פים, מג״דים, מח״טים, זה מה שהוא עשה.

וכשהוא החליט לפרוץ,

הוא גייס את החיילים.

כשיש לך 100 אלף קצינים,

אתה כבר בעצם מחזיק ביעד צבא של מיליונים.

זה מה שהוא עשה.

3,000 איש ששאול מחזיק פה,

להבדיל, כן קוראים להבדיל, להבדיל, להבדיל, כן, זה 3,000 קצינים.

עכשיו, כשהוא יצטרך, זה כמו מילואים.

3,000 קצינים, הוא יצטרך, כל מ״פ יודע מי הזה שלו, הוא קורא להם, יש לו כוח צבאי מיומן.

הוא מקים מערכה.

מערכת מסודרת.

להוצאה של משרד הביטחון קוראים הוצאת מערכות.

בסדר?

זה הרעיון.

ולכן הוא נקרא כאן מבשר.

הוא נקרא בשורה.

יש כאן בשורה, בתוך הקריסה הזאת,

הולך לצמוח משהו אחר,

משהו חדש ועליו בעזרת השם נדבר

בפעם הבאה. רבי חנא אליהו לקשר אומר הצעה הקדוש ברוך הוא ולפיכך הרבה להם תורה וכדי שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/979826464″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 4
"ונר אלוקים טרם יכבה" - שמואל פרק ג' | "ושמואל בקוראי שמו" | הרב אייל ורד
הקרב באבן העזר ומלחמת ארון הברית בפלישתים. שמואל פרק ד'-ז' | ושמואל בקוראי שמו | הרב אייל ורד

322122-next:

אורך השיעור: 33 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/979826464″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרק 4 מתוך הסדרה ושמואל בקוראי שמו – ספר שמואל תשפ"ד | הרב אייל ורד

[shiurim_mp3]

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!