טוב רבותיי אנחנו לומדים טניה קדישה ואתם יודעים ספר הטניה בנוי באיזה מין תנועה כזאת של
הוא קצת מסתובב מסביב מסביב סוקר את העניינים
פתאום ככה לקראת הסוף הוא דוקר את הנקודה
בצורה מאוד מאוד מפתיעה בפעם הקודמת
דיברנו
אני רק שנייה אני רגע את ההיפוך בסדר ההיפוך
הוא הולך בדרך הזאת שבהתחלה אנחנו מבינים שהבינוני הוא צריך להבין מי הוא ומה הוא
ולהיות יודע את מקומו ולהבין שהוא לא צדיק וזהו, בשביל זה באנו לעולם כדי להיאבק ולהילחם
ושלא יחיה בסרטים שהוא לא יהיה לו מחשבות רעות והוא יתנתק לגמרי מה...
יש מחשבות לא טובות, צריך להילחם בהן ובסדר גמור, זה מין איזה...
כאילו אפשר היה להתייחס לזה כסוג של הנמכת ציפיות.
כבודו, בכבוד, יישב כבודו ואז יתארגן ואז לא יסתיר לאחרים, יישר כוח.
אמ...
זה ראינו עד עכשיו. אבל מהפעם שעברה הוא מתחיל, מה שנקרא, להפיל את הפצצות הכבדות.
בפעם הקודמת דיברנו על מעלת הבינוני דווקא בעשיית המצוות, נכון? כקרוב אליך הדבר מאוד, בפי חביבך לעשותו.
דיבר על המילה לעשותו, העשייה, כשאדם הבינוני הרי,
אוקיי, בלימוד תורה, אז הוא לא תמיד הוא מבין עד הסוף,
לא תמיד הוא מרוכז,
יש לו מחשבות,
אבל כשהוא מקיים מצווה, הוא מקיים מצווה.
אז אתם זוכרים, דיברנו בפעם הקודמת על היכולת הזאת של הבינוני,
כן?
אולי נחזור על כמה משפטים מפרק ל״ה.
מנהל תוספת באור תיבת לעשותו וגם להבין מעט מזער תכלית בראיית הבינונים וכולי,
להתלבש בנפש הבהמית מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם לדחותה. הם לא יוכלו להיות רק באור ובטוב.
אז למה זה ירדו נשמותיהם לעולם הזה ליגה לריק וכולי?
ואז זאת נחמתם, לנחמם בכפליים לתושייה ולשמח ליבם בהשם השוכן איתם בתוך תורותם ועבודתם. ואז ראינו את הינוקה וכולי,
שהיכולת של הבינוני להאיר את האור האלוקי בתוך המציאות דרך עשיית המצוות.
כשאדם עושה מצוות,
הוא נוגע באור אלוקי ישיר.
עושה אותם כמו שצריך, בצורה מדויקת, בצורה כפי שהקדוש ברוך הוא ציווה.
כן, אני קורא, טיפה דילגתי,
להמשיך אור בהערת השכינה גם על גופו ונפשו הבהמית.
כלומר, כשאדם לומד תורה,
זה הולך ככה.
אתה יכול להשרות שכינה ואור אלוקי, לפי הכלי איתו אתה משתמש. כשאדם לומד תורה, הוא משתמש בשכל.
אז השכינה והאור אלוקי שורים בשכל.
כשאדם מקיים מצוות, הוא מקיים אותן עם הגוף.
ולעיתים עם החלק הנמוך של הגוף, התחתון של הגוף, בין אם זה ענייני אכילה,
בין אם זה ענייני
את טהרת המשפחה ודברים שקשורים לתאוות האריות וכולי. אתה מקיים מצוות או נמנע מעבירות
שקשורות ממש לגוף, בפועל ממש. הדבר הזה מוריד את האור האלוקי עד למטה. ובעצם,
אם החשבון הוא שהבינוני
הוא יותר עסוק במצוות מאשר בתורה, בין השאר כי הוא לא יכול ללמוד תורה או כי הוא לא מוכשר לזה, הוא יותר עסוק במצוות,
אז אם בהתחלה פגשנו את זה כסוג של איזה חיסרון או משהו כזה, פה הוא אומר הפוך.
אתה הלוחם בחזית,
אתה זה שזוחל בשוחות
ומביא את האור האלוקי למקומות היותר נמוכים,
ובמובן הזה הבינוני, אני קורא כאן את המשפטים,
וכדי להמשיך אור בהערת השכינה גם על גופו ונפשו הבהמית, שהיא החיונית המלובשת בגופו ממש,
צריך לקיים מצוות מעשיות הנעשים על ידי הגוף ממש,
שאז כוח הגוף ממש שבעשייה הזו נכלל באור השם ורצונו ומיוחד בו בייחוד גמור.
אתם יודעים, אחד הזיכרונות שלי, זיכרונות הילדות החזקים
שהולכים איתי,
בתור ילדים,
אז היינו נוסעים לשמחת תורה, כמעט תמיד היינו אצל סבתא שלי מצד אימא,
מאור עקיבא,
כי הסבא נפטר בשמחת תורה, אז זה כאילו,
זו האזכרה שלו.
טריפולטאים, בכנסת טריפולטאים, בכנסת היכל דוד,
בשמחת תורה היינו שם.
ואני עד היום זוכר את זה. אתם יודעים, טריפולטאים זה אנשים,
כולם אנשי עבודה קשה,
יש גם בדיחה,
איך יודעים מה טריפוליטאי, כשהוא יהיה גדול?
אני יכול לספר בדיחה, אני טריפוליטאי, אז מותר לי.
כשהוא תינוק, זורקים אותו על הקיר. אם הוא נדבק, הוא יהיה טייח, אם הוא נופל, הוא יהיה רצף.
בדיחה כזאת, נכון?
כל אחד כזה עם יד עבה, באמת, אנשים ככה, אנשי עבודה, אנשי עבודה, אנשי כפיים וכל זה.
ממחת תורה, הם היו רוקדים עם הספרים, ספרים כבדים,
היו רוקדים איתם, זורקים את הספרים באוויר, ותופסים אותם, עולים על שולחנות.
אני זוכר את זה. והיה אחד עובר עם זהר,
וזורק ככה זהר, ושרים, והתלהבות, מזיעים,
ועולים על שולחנות. אחרי זה למדתי שאצל הטריפולטיים ספר תורה זה אירוע, כשיש הכנסת ספר תורה אצל הטריפולטיים זה אירוע משנה,
זה שבוע הכנסת ספר תורה.
אני אדבר איתכם במושבים, בעוזה, באיתן, בכל המקומות האלו,
זה שבוע הכנסת ספר תורה.
אה?
כל יום,
כל יום, חצי מגידיש, חצי גואטה.
כל יום,
כן, זה אותו אזור, כל יום,
כל יום, זה הספר אצל משפחה אחרת, וביום של ההכנסה עצמו, יוצא מהמשפחה, וכל יום שם מגיע,
וממש, ו-40 יום לא רואים את החנון,
40 יום לא רואים את החנון, בכל הבתי...
ו-40 יום מוציאים רק את הספר הזה בכל הקריאות.
כאילו חתן.
או שנה, אני מכיר שנה, ואור עקיבא אני מכיר שנה.
יענה שלמה.
איזה עוצמה? אני לא ראיתי כזאת עוצמה.
זה אנשים שהם,
את כל העוצמה,
הידיים כאלה חסונות של אנשים שכל היום עובדים בנהגי משאיות יש שם, וכל מיני בנאים וכל זה, את כל העוצמה הזאת, לימים, לוקחים את הספר, מרימים אותו.
אז זה מה שהוא אומר כאן.
כן?
כוח,
נפש החיוני שבגופו ממש,
ומקליפת נוגה נתהפך מרע לטוב ונכחל ממש בקדושה,
כנפש האלוהית ממש, מאחר שהוא-הוא הפועל ועושה מעשה המצווה,
אני עדיין קורא בפרק ל״ה,
שבלעדו לא הייתה הנפש האלוהית
פועלת בגוף כלל כי היא אורחנית
והגוף גשמי וחומרי. כלומר, הנפש האלוהית לבד היא לא,
אתם יודעים, זה כמו,
יש כאלה שמתייחסים,
יש ראש ומתחתיו יש איזו חצובה שמחזיקה אותו.
זה הגוף, כן?
אי אפשר שהראש ילך על הרצפה,
צריך לארגן לו איזו חצובה שהוא יהיה למעלה.
אבל מתעסקים בראש, דיבורים, תהילים, תפילה, תורה.
מה עם גוף?
מה עם חומר?
מה עם זה?
זה המצוות.
כן, מצוות שחיטה, כיסוי אדם בשחיטה.
שוחטים? חשבתי שהעוף זה, הם מקבלים אותו במגשי פלסטיק וארוז, זה מגיע ככה מהמפעל.
יש מצוות מעשיות,
מצוות בנייה, מעקה לגגיך,
כל מיני דברים שהידיים ככה.
אז הבינוני דווקא נמצא בחזית הזאת של הארת האור האלוקי במציאות עצמה.
זה אגב בא לידי ביטוי במצוות תפילין,
נכון, שתפילין יש עניין לעשות אותם דווקא מבהמה גסה.
קח את הבהמה הגסה ותעבד אותה לתפילין.
אז אם כך,
כי היא רוחנית והגוף גשמי וחומרית מהממוצע ביניהם, היא נפש החיונית הבהמית, שמלבשת בדם האדם שבלבו,
וכולי. אז כל הדברים האלו, מאחר שכופים אותם לקדושה,
ובעל כורחם עונים אמן, אפילו הוא מדבר כאן על פעימות הלב,
בסדר?
אדם לומד תורה,
חשוב מאוד ללמוד תורה, אבל האם הלב,
אם הלב דופק?
טיפה הדופק עולה.
אבל כשאתה בונה סוכה,
והשירים נתפסים, ותביא, ותסחוב, רגע, ותביא, אתה... כן, אנחנו אצלנו, אנחנו ברוך השם בונים את הסוכה למטה, לא מסתפקים ב-80 סנטימטר שהקבלן השאיר לנו במרפסת. יורדים למטה לסוכה, לסחוב את הברזלים, להביא את הזה, לעלות, איזה תחזיק פה, רגע, הזיקון, שנייה, שלא יעבור, וזה, תקעו לך הכול.
באנרגיות, אני מקווה שאני בשנה הבאה,
את השנה, את הסוכה של השנה, לא אני פירקתי, אלא פירקו לי הצדיקים,
הנוער של הקהילה,
כי קפצנו בשמחת תורה, אני מקווה שהם שמו אותה במקום,
צריך לבדוק
שהכל חזר למקומו בשלום,
אבל זה מצווה, שאתה רוקד בשמחת תורה, כן?
אז אוקיי, אז אני רוכב על אופניים קצת, אז אני יודע לאיזה דופק אני מגיע ברכיבה,
אז אני אומר לעצמי,
אני צריך להגיע לדופק הזה בריקודים,
אני יודע איך זה נראה כשהלב דופק,
קדימה,
תן פה עבודה,
תרוץ.
ואיפה אנחנו יכולים למצוא את הדופק שלנו משתנה?
זה פחות קורה בלימוד תורה,
זה הרבה יותר קורה בקיום מצוות מעשיות.
הגוף שלך משתנה, אדם,
רבנו אריה היה אומר שהזיעה שהאדם מזיע בקיום המצוות, איתה מוחקים את כל העוונות שלו.
איתה.
אז פעם היו מזיעים, כשהיו לומדים תורה, כאילו היה מזגן.
אני זוכר את זה.
היום עוד השם במזגן,
אז קפה מוכנה,
תסדר לי את המעבר טיפה עליי, שיהיה לי ככה נעים וזה.
אני זוכר סיפור בקורונה, שהיה קורונה,
אז הייתה שמחת תורה,
והיה קפסולות וכל העניינים האלה,
הגבאים המופלאים שלנו עשו כמיני חלוקות וזה.
בקיצור, לא בדיוק היה ריקוד, אי אפשר היה לרקוד כל כך.
הייתה שמחת תורה, אבל בגלל הקפסולות וכל זה,
ואני הרגשתי שאני לא הזעתי בכלל בשמחת תורה, איך אפשר?
ואז במותה שבת עשינו הקפות שניות בחוץ,
באיזה מגרש,
ופשוט נפלה לי איזה מין תובנה, תקשיב,
אתה מפה יוצא מזיע כמו שלא עוזב, אז פשוט כל ההקפות שניות,
לקחתי ספר תורה,
ורצתי הלוך חזור, ככה, גם בלי הספר,
הלוך חזור, הלוך חזור, הלוך חזור, עד שהתחלתי להרגיש שאני מזיע, והרגליים מתחילות לכאוב,
כי משמחת תורה יהודית צריך לצאת עם רגליים כואבות.
זה מתקן את כל הכאבים.
בשמחת תורה אתה צריך להגיע הביתה עם קצת כפות רגליים, קצת שנתת עבודה.
הגוף צריך להרגיש את זה, קצת תפוס,
קצת זה.
וחייבתם על זה הדרך בשאר המצוות. חנוכה, דיברנו כמה פעמים בחנוכה.
נכון?
אהה, הסטנה האחראה,
הוא רואה שיהודים מהדרים במצוות חנוכה, אז הוא רוצה להגיד ליהודי אל תיעדר,
אתה תדליק נר אישו ביתו, אף אחד לא ישמע בקולו.
אז הוא מגיע מאחורה,
והוא מביא לך כל מיני כאלה משולשים שאתה רק צריך לשים ולהדליק, וזה בדרך כלל תוצרת, לא יודע, המספרד, או כל מיני גיהנום כזה,
וכל זה.
ולא, יש כאלה גם, אגב, תוצרת הארץ משמן מארץ ישראל, ויבורכו.
אבל אני אומר לך, תקשיב, יש לך מצווה.
כמו כהן גדול אתה, הרי כתוב, אתם יודעים, בהלכות בית המקדש ועבודתו, הרמב״ם פוסק,
כשה... מה?
ההטבה יותר גדולה מההדלקה, ההדלקה כשירה בזר.
והטבת הנרות, אומר הרמב״ם, מהדלקתה.
היא מלאכת הכהן.
אז אתה עכשיו יכול להיות כהן גדול לשמונה ימים. תעסק עם הנרות, תשים את הפתילות, תתכלך קצת. איזה טיפת שמן תיפול לך אולי על הזה, ויהיה לך איזה סימן כל השנה.
כן, אומרים במרוקאית רודיה. למה זה רודיה?
זה המפית שהמרוקאים מנגבים את הידיים,
הם לא שוטפים יד אף פעם, אתה מנגן, ומזה הידיים נהיות חלקות,
יש לך אור כזה נעים,
אה?
נכון, אנחנו שתיים, אבא שלי מרוקאי, אמא שלי טריפוליטאי,
זה היה אחר המון התחתן עם עם המלח.
המרוקאים עפים על עצמם בטריפוליטאי, הם תמיד כאלה, אנחנו לא מספיק.
אז בסדר?
עסק במצווה.
לפני כמה שנים
אמרתי לאשתי,
יש לנו חנוכיה,
הראש תקנון הוא חנוכיה מכסף, מאוד יפה, אנחנו מאוד אוהבים אותה,
וכל השנים הייתי מדליק חנוכיה מכסף, ושם את הכוסיות האלה מזכוכית או זה.
אמרתי, אשתי תראי, חנוכיה מכסף. בסוף בתקסט אני מדליק באיזה זכוכית בתשעיף ותשע אגורות.
לא רוצה את הזכוכיות האלה.
להעיף אותה, והתחלנו להדליק בחנוכיה עצמה, יש לה כזה כוסיות,
היא אומרת לי, זה יחזיק? כן, נחזיק מעולה, מצוין, נחזיק את השמן, את הפתילות, על החנוכיה עצמה, כמו במנורה במקדש.
ובסוף הזה מנקם, קנח, זה ממש מרגיש כהן גדול.
מתעסק במצווה,
מתחנך קצת,
בסדר?
פספת חנוכה, מצות, יש מעניין גדול לאפות מצות,
לא רק לאכול, אלא פה, במכון, כאן, במקום הזה, היה אפיית מצות.
תעברו את החגים כולם, בסדר?
אני לא מדבר על השכר, עזוב את השכר.
ככל שאתה מתעסק יותר,
כתוב אשרי איש ירא אדוני ובמצוותיו חפץ מאוד, במצוותיו ולא בשכר מצוותיו.
מה מעניין עכשיו הסכר? הסכר לא מעניין, מעניין המצווה.
המצווה היא מחדירה את האור האלוקי למציאות. ככל שאתה יותר חדור במציאות, יותר מזיע,
יותר מתאמץ, ככה החדרת את האור יותר פנימה.
הסכר... כן, כן.
היום הכל נעשה לך, כבר הייתי סוכה שאתה כמו אוהל נפתח,
אתה עושה פתיח מ... עומדת כזאת.
הפחד, עם מזגן.
צריך לחדור לעומק הדברים, בסדר?
תפילין, צריך, כמו שאמרנו, שיהיה לך, הנה, זה...
עד מנחה צריך שישארו הסימנים לפחות עד מנחה, מנחה כבר אפשר להניח רבנו תם, אולי עוד פעם, או שימוש הרבה, אני יודע מה, כל אחד מה שמניח.
כנס לעניינים,
לעבוד במציאות עצמה, וכמובן, מצוות התלויות בארץ, ומצוות שקשורות ל...
כמו שאמרנו,
לבניית בית, עשית מעקה לגגיך, ולשים סורגים.
אגב, אדם שעושה נגיד סורגים בבית, מן הראוי שהוא יבוא,
כשמגיע המתקים,
והוא יכניס את הבורג הראשון, ויכול לברך על זה, אשר כישר עליה, לשאת מעקה, למצוות עשה דאורייתא.
לא תשים דמים בביתך, כי פועל נופל ממנו.
אז שישים שם איזה משהו.
הוא יכול לברך על זה, כמובן.
וכן, אז זה הדרך.
במציאות, לדעת בארץ דרכך.
וזה מאיר את האור האלוקי. כן, אדמו״ר הזקן היה מדבר על זה הרבה,
אדמו״ר היאצ היה מדבר על זה הרבה, שאדם הולך ברחוב,
וכל הזמן הוא גם אומר דברי תורה, וגם
אז הוא מטהר את המציאות. במציאות נעשית חדורה במאור אלוקי.
זה הבינוני.
תענוג.
ומה נדבר על
עולם העסקים?
כשאדם נמצא בתוך עולם העסקים,
והוא מקיים שם את כל המצוות,
הוא נותן מעשר כספים,
והוא עושה את הכל באמונה ומשלם לעובדים שלו בזמן ונותן להם מענק תעניק, או שבתור עובד הוא זהיר בזמנים של המעסיק
והוא לא גוזל את הזמן וכו' וכו' וכו'.
או בתור תחרות הוא שומר על הכללים והוא לא עושה תחרות שאינה הוגנת.
כל הדברים האלה, חתיכת תראות, זה תחרות, אתה כולך ב... אתה רוצה להרוויח?
לא, זה לא שלי.
אם זה שלו, שיקח, זה שלו.
נכון?
זה דעה בינוני, בסדר?
אז בואו נסיים פה
זה קצת חזרה לפעם הקודמת.
ובעל כוחו ניממן על ידי התגברות נפשו האלוהית שבמוח ששליט על הלב, ואין בשעה זו מבחינת גלות ושינה, ולכן אין זו מניעה מהשראת השכינה על גוף האדם.
בשעה זו דהיינו שכוח נפש החיונית
המלובש בעשיית המצווה הוא נכלל ממש
באור השם
ומיוחד בו, בייחוד גמור.
אגב, בגלל זה הגמרא אומרת,
בגלל הדבר הזה שב...
הרי אתם יודעים שבשני חמישי ושבת שעולים לתורה,
אנחנו היום עולים לתורה, זה נראה לנו כמו אירוע,
חלק מהתפילה, באיזה מין אירוע יותר,
איך נקרא לזה,
כאילו כמו תצוגה כזאת, כמו איזה מין אירוע של...
אבל משה תיקן את זה כדי שיהיה לימוד תורה.
זה לא רק אירוע של כבוד התורה, זה שיהיה לימוד תורה.
שאנשים לא ילכו שלושה ימים ללא תורה, אז יקראו בתורה השני, חמישי בשבת.
אבל הגמרא אומרת
שהמגביה נוטל שכר כולם.
דווקא זה ש...
לא קרא בתורה, ולא ברכות התורה, ולא ראה את האותיות, הוא רק בא,
והוא כזה זה, והוא מגביה,
ככה,
לפה, לשם.
ספרים ספרדיים זה עוד יותר ככה, צריך להיות, אה?
לצורך התורה. זאת התורה, הוא נותן שכר כולה.
למה? כי מבחינת אור הקדושה,
הוא הכי התאמץ.
הוא צריך, ולפעמים זה גם צריך,
ככה, לקראת סוף החומה, זה צריך מישהו שמאלי שיש לו עד שמאל חזקה.
בסדר, זה ההגבהה.
ולכן הרבה חבר'ה, אתם רוצים ככה להגביה הגבוהה?
אגב, אם כבר דיברנו על הגבוהה, אז בואו נזכיר את דברי הרמב״ן
על התורה, אביהם של ישראל, אומר הרמב״ן על הפסוק, ארור אשר לא יקים
את דברי התורה הזאת, אומר הרמב״ן, זה מצוות הגבוהה.
והרבה אנשים, לצערי הרב, לא יודע מה, הם מגביהים את הספר תורה,
במיוחד אשכנזים, כן?
מגביהים את הספר תורה, עושים ככה, ככה, וזה.
ואף אחד לא רואה. סיבוב מלא.
לימין, נתחיל לימין, כל פניותיך לימין, לאט.
שאפשר יהיה לראות את האותיות.
ולא לעשות ככה וככה וכל מיני זה.
ופתוח כמו שצריך לפחות שלוש עמודות.
ספר אשכנזי, לא לעשות ככה, כי זה קורא את הספר.
ספר ספרדי, הוא מוגן על ידי הבית, ספר אשכנזי, אתה עושה ככה.
בנחת,
להרגם אותו, וגם לא לגרור אותו ככה על הבמה, ואז הוא נתפס בזה ונקרע.
להרגם אותו בנחת, להרגם ככה,
הסתובב לאט, סיבוב מלא, שכולם יראו,
מה?
כן, נכון.
עד שאנחנו מחזיקים את לוחות הבית, זה היה משקל... חד משמעית.
פטורנות.
עכשיו, רבותיי,
עכשיו,
ועל זה אתה ממשיך הערה להקבלות נפש חיילית שבכל הגוף וגם על הגוף הגשמי,
מצוות מילה,
מצוות פאה, להשאיר בזה, וכן על זה הדרך.
מלמעלה, מראשו ועד רגליו, וזה שכתוב שכינתה שריה על רישה על דייקה.
וכן,
מה הידור? מה?
אמרתי הידור? אמרתי שזה מצווה בגוף.
וכן, אכול בעשרה שכינתא שריא.
הכל עשרה שכינה שורה, וכל זה המשכת אור השכינה,
וכולי.
בקיצור, זה הדבר המדהים.
היכולת של הבינוני ברכות הנהנים.
מה, הבינוני יש לו איזה מניעה מלדקדק בברכות?
לא, תברך כמו שצריך.
תברך לאט לאט, תברך בשם המלכות.
רבנו הארי אומר,
רבנו הארי אומר דבר נפלא מאוד.
הרי
כל המטרה זה להגיע לדבקות בבורא יתברך.
זו המטרה.
אדם ישיג דבקות, שיחשב על השם יתברך.
עכשיו, בכתר יש שלושה ראשים, כידוע וכמפורסם.
מה הם הראשים בכתר?
אמונה, תענוג ורצון.
מבין שלושת הכתרים, התענוג
הוא העמוק מכולם, כי כשאדם יש לו עונג,
אז הוא מחובר.
העונג הרי יוצר חיבור.
אין, כתוב, אין
נכון? אין בטבע למעלה מעונג ואין למטה מנגע.
העונג זה, כי לאדם יש לו איזה עונג, אז הוא מרגיש מחובר, הוא חושב על זה, מתאבל על זה.
אז כשמברכים ברכות הנהנין,
אתה לוקח את ההנאה ומברך עליה לפני, אתה קצת מתאפק ומברך,
ולא מברך בוכתה,
לא מספרים כאן בוכתות,
בוכתות תספור בכסף,
אלא ברוך אתה.
בסדר? לא בוכתה.
ואחרי זה ברכת הנהנין בברכה האחרונה,
או ברכת המזון.
אז הדבר הזה כולו שם את העור של הקדושה במקום הכי קשור. אין אפשרות לדבקות אלוקית יותר גדולה מאשר הדבקות שמגיעה דרך העונג.
כך אומר רבנו הארי.
אז ברכות הנהנין זה חתיכת אירוע. הבן אדוני יכול לברך, אתה יכול לראות אנשים בין השם מברכים,
מברכים מתון מתון,
לאט לאט,
בשמחה וטוב לבב.
אני מאוד אוהב את האזכרות הספרדיות. אזכרות הספרדיות זה אירוע משמח, כידוע לכולם. פה יש לנו אזכרה, נכון?
אז אירוע משמח, האוכל הכי טוב זה באזכרות, כמובן, וכולם מבסוטים עם זה.
אז אתה מתחיל, איך זה מתחיל, אזכרה ספרדית? אני מדבר איתכם על הגרסה המלאה. בין ממך לערבית,
עוברים במגש ברחוב.
ואז כל אחד, ברוך אתה השם, ברוך הוא שמעו, כולם עונים, בואו נאמין עם העמך, זה, זה, זה, שהכל, תתן להם, גם לא אומרים איזה,
לא אומרים תן להם זיתים, תחלק להם עץ,
תן להם אדמה,
תן להם זה.
ואחרי ערבית, סעודה,
סעודה, נוטלים ידיים, יש כאלה שעושים את התחמון, נחמאניות מזונות, אוכלים ככה, הרגע, זהו, וזה,
אבל ברכות הנהנים.
אומר רבנו אריה, הקישור הכי גדול על השם מתברך, זה דרך,
דרך העונג שלך, דרך
ברכות הנהנים.
פילפלאות.
טוב, עכשיו בפרק ל״ו זה הפצצה.
בסדר?
תראו,
יש שאלה,
אני עושה כאן איזה הקדמה לפרק ל״ו,
ואחרי זה נקרא כמה משפטים ונמשיך לראות אותה שם בשבוע הבא.
יש דיון ברבותינו המקובלים,
שאלה שדווקא חכמי הנגלה לא כל כך רצו שיעסקו בה, אבל כל חכמי הפנים עוסקים בזה.
וזה, למה הקדוש ברוך הוא ברד את העולם?
מה היה חסר הוא לפני
שהוא החליט לברות את העולם?
אם היה טוב, נכון?
למה הוא ברד את העולם ולמה הוא החליט לברור אותו מתי שהוא החליט לברור אותו?
מיני שאלות כאלה, חצי פילוסופיות.
למה הוא ברד את העולם?
כמובן זו שאלה לא עבורו, אלא שאלה עבורנו.
אם אנחנו נדע למה הוא ברד את העולם, אנחנו נוכל
להתמיין
לכיוון הזה.
כל מיני דעות.
שנאמרו ארבע תשובות.
בגדול,
חכמי הקבלה דיברו על ארבע תשובות.
תשובה אחת,
הרמח״ל מרבה לדבר עליה,
כנפת הטוב להיטיב.
כיוון שהקדוש ברוך הוא תכלית הטוב, אין טוב בלי להיטיב.
הקדוש ברוך הוא באה כתובת לטוב שלו.
דברי הרמח״ל נשענים חזק מאוד על הפזמון החוזר שמופיע במעשה בראשית,
והוא המילה טוב.
הוא היה רואה טוב,
הנה טוב,
טוב מאוד,
טוב, טוב, טוב. מצוין, זו תשובה אחת.
תשובה שנייה, אין מלך בלא עם. אם הקדוש ברוך הוא הוא מלך, הוא צריך עם.
אז אנחנו העם.
אין מלך בלא עם, זה אומר שעיקר התכלית של העולם הזה זה לספר את מלכותו יתברך,
את כבודו, את גודלו. אנחנו הקהל, לצורך העניין.
הוא הנושא, לא אנחנו.
תשובה שלישית שמאוד מאוד דומה לתשובה השנייה,
זה בגין דהשתמודה עליה.
מלך,
יש לו רצון שמלכותו תיוודע במרחבים הכי גדולים, אז הוא ברא מרחב שאפשר יהיה להודיע את מלכותו.
אפשר להגיד שהתשובה הראשונה,
כאילו, התשובה של אין מלך ולא העם פונה אל האנושות,
אל האנשים,
והתשובה השנייה פונה אל הבריאה עצמה. אתה מתבונן בבריאה ורואה
מן הבריאה אנחנו יכולים להסיק
איזה חוכמה בלתי רגילה אינסופית בראה את הבריאה הזאת. יש איזה סרטון מאוד יפה ביוטיוב שחבר הראה לי,
נקרא Travel in the universe,
מסע ביקום.
מכירים את זה?
כאילו,
אומרים, בואו נגיד היום שהתאריך היום הוא,
מה אנחנו אומרים? כ.ח.
כ.ח. סיוון.
בוא נגיד שאנחנו מתחילים עכשיו לטוס במהירות האור.
פשט, טסים.
אז אנחנו מהר מאוד עוברים את...
טסים כאילו החוצה ממערכת השמש.
אז אנחנו מהר מאוד נעבור את הכוכב הקרוב אלינו, את מאדים ואת יופיטר ואת זה, נעבור את הכוכבים הקטנים, נגיע לכוכבי הגז, לשבתאי.
שמונה דקות
הגענו לשמש,
ולא, כאילו, אנחנו טסים החוצה, כן.
אנחנו יודעים,
כעבור כך וכך דקות נצא ממערכת השמש שלנו ונתחיל בשביל החלב. בקיצור,
טסים, טסים, טסים, כבר הגענו למאה מיליון שנה, משהו כזה.
כעבור חמישים מיליון שנות
אור של טיסה,
אנחנו נצליח לצאת
ולראות את מרחבי הגלקסיות שמקיפות את הגלקסיות שביל החלב, שהיא אחת מהגלקסיות הקטנות בתוך כל הזה. משהו מטורף לגמרי.
בסדר, אז
המלך רוצה שמלכותו תיוודע. אז זה פונה כלפי, אז הראשונה פונה כלפי האנושות, כלפי העם, והשנייה פונה כלפי ה...
וכשאתה רואה את הדבר הזה, ככה הסרטון הזה מסתיים ואומר,
כשאתה רואה את הדבר העצום הזה, אתה אומר,
הדבר הזה ודאי נברא על ידי חוכמה שאין בידי בן אנוש לתאר אותה.
כן, כשאנחנו מבינים שמערכת השמש שלנו
היא איזה מערכת קטנטנה בתוך זרוע אחת משמונה זרועות,
נקראת זרוע אוריון,
שהיא אחת משמונה זרועות בגלקסיית שביל החלב. שגלקסיית שביל החלב היא גלקסיה קטנה, לידה יש
עוד רצף של עשר גלקסיות, שכולם מכירים הקבוצה המקומית,
והקבוצה המקומית הזאת היא חלק קטן מתוך מיליוני גלקסיות הידועות לנו כיום, שמרכיבות את היקום, מה שאנחנו רואים.
בקיצור, הקדוש ברוך הוא. טוב, זו תשובה שלישית. תשובה רביעית,
אמרנו חפץ הטוב להיטיב, אמרנו בגין די אשתמודרנלה, אמרנו אין מלך ולא עם, תשובה רביעית, פה.
אדמור הזקן,
התאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.
הוא חפץ שמלכותו,
ומלכותו הכוונה רצונו,
יבואו לידי ביטוי בעולמות תחתונים, מגושמים,
ולצורך העניין, הדבר המרכזי, שיש להם בחירה חופשית.
וכעת אני מסביר לנו, כולנו ביחד, אנחנו חברים, לומדים ביחד,
את המדרש חזל שהקדוש ברוך הוא היה בורא עולמות ומחריבן.
לשון המדרש המלאה היא כזאת שהקדוש ברוך הוא היה בורא עולמות ומחריבן,
בורא עולמות ומחריבן והיה אומר דין עניין לי ודין לא עניין לי.
אין לי הנאה מהם. מה הכוונה?
הוא היה בורא עולם,
אבל העולם שהוא ברא מיד היה נשאב אליו בחזרה כי אין מציאות בלעדיו, כן?
אחרי ככילות הכל, אדון עולם אשר בלך בטרם כל יציר נברא, הוא מלא.
אז הוא ברא עולם.
זה כמו שאתה יולד תינוק,
והתינוק מיד נשאב אל האמא לנהוג ממנה ולהיות צמוד אליה, כי הוא...
אז כל העולמות האלה היו קטנים מדי. ועד שהקדוש ברוך הוא יצר עולם שהצליח
להיות נפרד ממנו.
ואז אומר,
העולם הזה יש לי ממנו הנאה. העולמות הקודמים זה לא מעניין.
זה לא מעניין.
בסדר, זה כאילו,
הם עושים מה שאני אומר להם. העולם הזה,
הצלחתי ליצור מספיק נפרדות, לכן הוא נקרא עולם, לשון הרעלם,
הרי להם שיש שם גם בחירה חופשית, ועכשיו זה מעניין אותי.
עוד מעניין אותי לראות
איך זה יהיה,
העולם הזה, האם הוא יעשה את רצוני
או לא יעשה את רצוני.
דק, בוא נסתכל, בוא נתבונן.
בראתי אדם, צריך להיות בחירה חופשית.
זה, בסדר?
זה האירוע.
זה מין שעשוע כזה של הקדוש ברוך הוא,
לראות האם העולם שהוא ברא בצורה נפרדת,
זה מה שרבנו הרי, שהעולם הזה נברא על ידי הצמצום, נכון?
הקדוש ברוך הוא צמצם את האור שלו ויצר חלל פנוי, לתוך החלל הזה נברא העולם, ובתוך העולם יש קו של אור.
אבל יש צמצום, צמצום לא כפשוטו, אבל יש צמצום.
טוב,
זה גורם לשמחה.
כלומר, אם הייתי לוקח,
בוא ניקח אותנו בתור הורים, בסדר?
כשאנו יושבים בשולחן שבת,
והילד הקטן, או הנכד כבר,
אצל ברוך השם, אצל חלקנו,
הוא מברך ברכת המזון בהתלהבות יתרה, הילד בן ארבע מתנדנד וצועק בקולי קולות,
אז מה?
נחמד.
אנחנו מבסוטים, זה מאוד מאוד יפה, אבל זה אומר משהו עליו.
הוא כרגע מחכה את מה שהוא ראה בגן, את מה שהוא ראה בזה, הוא מחכה.
אבל אם אבא רואה את בנו בן ה-25,
שהם יחד בסעודה, והילד מברח בקעת המזון בצורה מתונה וכל זה,
אה, זה כבר רציני.
זה כבר הוא עושה מעצמו.
נחת אחרת לגמרי.
אז ברי... כן.
חכם אסרף, כן.
זה המהות.
אה, נחת באידיאל?
שלו, של הקדוש ברוך הוא. זה המהות.
כן. מה, זה נחת עצומה.
זה אידיאל עצום.
נבראנו כדי לשמש,
הרבי היה חוזר על זה הרבה מאוד, ואני לא נבראתי,
אלא לשמש את קוני.
יש לך תכלית אחרת יותר טובה?
תגיד לי, אני אשמח.
אין סוף יתברך, החוכמה האלוקית העצומה, הבורא יתברך,
איפשר לנו לגרום לו נחת.
וואו, אתה יודע, זה כמו,
תאר לעצמך, לא יודע מה, זו דמות שאתה מאוד מעריך, לא יודע.
הרב אליהו זצל, הרבי, וזה מתקשר ואומר לך, תשמע, הייתי רוצה לבקש לך את זה בקשה. בוודאי, מה זה?
יכול בבקשה להעביר לי את הכוס מפה לשם? אתה רץ, כל היום אתה מבסוט. מה, זכיתי להעביר את הכוס מים? להעביר לו כוס מים זכיתי.
וואו, משמעות.
זה קדוש ברוך הוא, חפץ בנו.
כן.
כן.
אגב, כל הסיבות נכונות, הוא חייב לאחוז דווקא סיבה אחת, זה הכל נכון, כן.
כאשר הוא אינסופי,
עובדה שהחידושי דברי אלוהים,
מה שלישית, שתסכים פה למעשה, היה טוב, יש פה תהליך של יצירת עולם חדש,
שהוא דור ב' ג', זה עולם שכבר נקרא, שהתכלית, והלשון שלו זה יצירת הטוב.
כן, נכון, זה התכלית.
בואי נראה את המשפטים, והנה מודעת זאת.
מאמר חזל, שתכלית בריאת העולם הזה. שימו לב, זה לא אחת האפשרויות.
זה לא nice to have, נחמד.
זו התכלית.
זה העיקר. בשביל זה כל האירוע.
הכול צריך לשרת את זה.
מה התכלית?
להתנתק מהעולם?
לפרוש ממנו?
להיכנס לאיזה מערה וללמוד בתורה 13 שנה? אני לא יודע, עשה את זה רבי שמעון וזה, אבל הם בסוף יצאו מהמערה.
לא!
התכלית היא דירה בתחתונים.
אני רק רוצה להגיד שהמשפט הזה, יש לו נגזרות מאוד מאוד מעשיות. לדוגמה, הרבי,
שחי בארצות הברית,
כאמירה רוחנית עקרונית,
טען וגם כך התנהג, שאין דבר כזה בעולם, כלי טכנולוגי שבא לעולם
שלא תעשה בו שימוש.
כי מכיוון שהקדוש ברוך הוא, דירה בתחתונים,
אז עכשיו קיבלת עוד כלי לדירה בתחתונים.
והפוך, אומר הרבי, הכלי הזה,
כל מה שהוא בא לעולם זה בשביל המטרה שלו בקדושה.
ולא בטומאה. אז לכן מייד, באמת, אני חושב שקראתי את זה אתמול, שלמעלה מ-80% מהשיחות של הרבי הן מתועדות.
כלומר, מצולמות ומשוכתבות וזה.
וה-20% שלו זה מה-10 שנים הראשונות שעוד לא התארגנו כמו שצריך.
וכל פעם שהיה איזה כלי שבא לעולם, אם זה פקס או בין אם זה זה, ואחרי זה המייל והאינטרנט, תראי, מייד, בשביל זה זה בא לעולם.
רוחנית זה לא יכול להיות אחרת, תפיסתית.
אז אומר כאן אדמו הזקן,
והנה מודעת זאת מאמר חז״ל שתכלית בריאת העולם הזה הוא שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. אז אומרים על תאוות אין קושיות, כן?
אבל מה זה נתאווה?
למה זה תאווה?
כי זה כביכול,
זה דבר שהקדוש ברוך הוא מוסר את זה לנו.
הוא יצר בחירה חופשית, והוא מאוד מאוד רוצה שנבחר נכון, אבל הבחירה היא שלנו.
והנה,
לא, עכשיו הוא טיפה מסביר את זה, לא שייך לפניו להתברך בחינת מעלה ומטה.
כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשווה.
אלא ברור העניין כי קודם שנברא העולם, היה הוא לבדו יתברך, יחיד ומיוחד. הוא ממלא כל המקום הזה שברא בו העולם.
וגם אתה כן הוא לפניו יתברך.
רק שהשינוי הוא אל המקבלים, חיותו ואורו יתברך,
שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים,
אורו יתברך.
ודכתיב, כי לא יראה לי האדם וחי. כן, יש הרבה הרבה כיסויים והסתרות.
וכדי פירשו חז״ל שאפילו מלאכים הנקראים חיות,
אין רואים.
וזה השתלשלות העולמות, היא עלתה מדרגה למדרגה. אני אסביר רגע את מושג ההשתלשלות, בסדר?
המשל הכי מוצלח להשתלשלות זה חשמל.
יש חשמל בתחנת הכוח מיוצר.
בזמן הזה, אם נחבר אותו ישר לבית,
נשרוף את הבית.
הבית לא יעמוד בזה.
מה עושים?
יוצרים מפלי מתח
על ידי שנאים,
שנאים משנה את המתח, גנרטורים,
שנאים, ומפילים את המתח, עד שלבית זה מגיע במתח, כמה עשרה? ארבעים ומה? עשרים וארבע?
עשרים. עשרים, עשרים, עשרים, מגיע לבית, ושם אתה יכול להכניס.
גם שם צריך להיזהר, היה פה עכשיו שרפה וכוכב יעקב, גם שם צריך להיזהר, אבל
תכניס לבית, לא יהיה לך פיצוץ, לא...
האור האלוקי פוגש את העולם, העולם מתעיין,
העולם לא יכול להחזיר בזה. הקב' הוא נגלה לישראל בהר סיני, עם מתן תורה, וזו הייתה הכפייה, שהוא נגלה אליהם ללא השתלשלות, אז פרחה נשמתם.
יש הרבה השתלשלויות, מסכים. לדוגמה, חוקי הטבע הם אחד המסכים.
בסדר, נכון, יש את הסרטונים האלה שרואים שעועית גדלה מהר.
זאת אומרת, יו, זה נס.
הריצו את זה, צילמו אותה כמה חודשים, הריצו את זה מהר.
הטבע כולו נס.
כולו נס.
זה רון עושה ככה טיולים, פוגש ביצית, הם מתחברים, ואחרי תשעה חודשים יוצא מזה בן אדם. זה לא נס?
זה נס גמור, זה הנס הכי גדול. יוצא בן אדם שלם עם ציפורניים, עם עיניים, מושלם, עם לב. מי עשה מפעל כל זאת? מי עשה כל אלה?
קורא הדורות מראש, אדוני צבאות שם. פלא?
ממה? מכלום שפגש כלום.
לפני תשעה חודשים.
וזה, בחושך,
התרגלנו לזה.
בדיוק עכשיו שהבת שלי, ברוך השם, ילדה נכד,
הלכתי לבקר אותה בבית חולה,
ואמרתי לה, תקשיבי, אני לא מבין
איך אפשר להיות מיילדת.
אחרי שהשתתפת בלידה של תינוק, אתה צריך להתאושש איזה שנה.
כאילו, הבאתי נשמה לעולם.
עכשיו, כאילו, מה עכשיו עוד אחד? כאילו, רגע.
זה כמו שאתה, כל תפילה שלך כמו תפילת נעילה.
אי אפשר.
כן, זה, טוב, ברוך השם שיש מילדות וצדיקות זאת מלאכתם נאמנה, וכן על זה הדרך, אבל זה אירוע מטורף.
הכל, אז חוקי הטבע, לדוגמה, הם סוג של השתלשלות וכיסוי.
אם היה לנו עיניים לראות, היינו כל היום מתעלפים.
זה הכל פלח.
סתם היינו יוצאים החוצה, פוטוסינתזה, רואים את השמש פוגעת בעלה של העץ, והעץ לוקח את האור, הופך את זה לכלורופיל, הופך את זה...
מה זה הדבר הזה?
מי עושה את הדברים האלה? בשום מעבדה לא הצליחו לייצר עלה אחד שמייצר כלורופיל מעצמו.
הכל מלא ניסים,
כל כדור הארץ, אטמוספירה וזה, נכון.
הרב פרומן היה אומר תמיד, הכוחה שלו להשגחה אלוקית, שחתול
זה גוש פרווה, ובדיוק יש לו שני חורים בפרווה מול העיניים.
כן, אחריו איזה עזיות.
אבל באמת, זהו.
אנחנו מתרגלים, התרגלנו, היה רגיל.
זה נקרא השתלשלות. המטרה היא לחשוף את האירוע הזה
ולגלות את הדירה בתחתונים, בין דרך חוקי הטבע,
כמו שהפיזיקאים עושים, והאסטרונומים והביולוגים וכולי, שאתה
עומד ואומר, נכון, נדמה לי שזה היה קפלר,
שגילה את כל הסיבוב כדור הארץ, ובשלב מסוים הוא יושב במדע וצעק,
וצעק, אלוהים,
אני מתחיל להבין איך החוקים שלך עובדים. כבודו, כבודו, מחילה.
תודה.
אז, כן, אני מתחיל להבין איך החוקים שלך עובדים. כאילו, אתה מגלה את הפלאי הבריאה ואת הזה, כשאתה מגלה שכדור הארץ הוא בדיוק על המסלול,
שזה מאוזן בין הכוח הצנטריפוגלי שלו,
או לכוח הגיאוצנטרי שלו, וגם הסיבוב שלו בעצמו, וזה ממש, כוכבים במסילותם,
מעלה לפה ומעלה לשם, הכל מתעיין. ושכל כדור הארץ הזה בנוי על שישה קבועים מתמטיים,
שמספיק שאחד מהם משתנה והכל פה חוזר לאפס ותוהו ממש,
אז אתה עומד ככה.
אתה עומד ככה.
זה דירה בתחתונים.
בחוקים,
בטבע, ועוד למעלה מזה בהופעת הקודש, ועל זה נדבר בעזרת השם.
בשבוע הבא, שבת שלום.
