טוב, חברים, ברוכים הבאים, אנשי קדומים, היקרים,
ברוך אתה ה' הרים אותם, שהכל נעל גור.
אנחנו לומדים מאגדות חז״ל,
כועסו חכמינו,
רוחמתם של חז״ל,
ובפעם שעברה, אתם זוכרים שלמדנו תנורו של אחנאי, זה היה לפני שבועיים נראה לי,
והיום אנחנו באותו כיוון, באותו סגנון
של קצת סיפורים שיש בהם איזה מרכיב של קושי.
מרכיב של קושי, זה אומר שזה סיפורים של החיים.
החיים הם לא תמיד עגולים ושלמים ויפים. יש בהם מדי פעם, יש איזה שבר בתוך החיים, נכנס.
לומדים מזה.
וגם פרשת קורח.
אז זה קצת אולי מחלוקת.
בואו נראה. אז הסיפור הידוע על רבי יוחנן וראש לקיש, שמופיע במסכת בבא נציה, בפרק שביעי.
פעם אחת היה רבי יוחנן רוחץ בירדן.
ראה ראש לקיש וקפץ אחריו לתוך הירדן.
אמר לו, רבי יוחנן,
כוחך לתורה.
זה מתורגם, כן, מארמית. אמר לו, יופייך לנשים.
אמר לו, רבי יוחנן, אם תחזור בך,
אתן לך את אחותי
שהיא עפה ממני. קיבל עליו.
ביקש לחזור, ראש לקיש, ולהביא כליו, ולא יכול היה לחזור.
כי התורה מתנת כוחו של אדם.
הקריא וישנה לו, ונעשה אדם גדול.
טוב, בואו רגע נעצור מתחילת הסיפור. אולי הסיפור הזה ייקח לנו אפילו יותר מפעם אחת, נראה.
כן, יש פה, יש לקיש.
לא כתוב לנו דברים על עברו,
אבל אנחנו מבינים שהוא היה ראש השודדים,
היה אדם גיבור, מלא כוחות.
ויום אחד הוא רואה את רבי יוחנן שוחה בירדן,
נתן שם איזו קפיצה,
ואז רבי יוחנן אמר לו, כורך לתורה.
ואז הוא מגיב לו, יופייח לנשים, ואז רבי יוחנן, נכון,
הדו-שיח הזה הוא דו-שיח מאוד מעניין.
למה?
אפשר לנסות לשחזר
למה רישלקי שהוא שם, באזור הזה של השודדים?
הוא אדם עם המון המון כוחות.
הוא אדם שמעניין אותו הפחד
לפני הביצוע,
ההתגברות על הפחד,
העורמה, התכנון.
יש שם איכויות בתוך עולם הליסטיות,
שאתה לא משיג אותן בעולם רגיל, נכון?
יש איכויות כאלו, והוא שמה.
אז אם היה מגיע אליו איזה רב ואומר לו, תקשיב,
מה יהיה איתך, וזה, עולם הבא, ועונשים, אתה לא מדבר איתי, אני לא...
אבל כשרבי יוחנן אמר לו, תקשיב,
הכוח הזה שיש לך עכשיו,
הכוח הזה, עם הכוח הזה,
וואו, אתה אפילו לא מנצל חצי ממנו.
באמת.
אם היית נכנס לתורה, איזה...
אני מזכיר לכם שאז התלמידי חמים, האמוראים, לא רק היו ראשי בית המדרש, הם גם היו מנהיגי ציבור.
אז רבי יוחנן אמר לו, תשמע, עם הכוח שלך, עם העוצמה שלך,
עם העזות שלך, עם הגבורה שלך.
אתה יכול לעשות דברים מדהימים
בעולם התורה.
הוא לא אומר לו, בוא תוותר על הכוח שלך,
תיכנס לעולם התורה, ושם תקבל אחר כך איזה עולם הבא, אני יודע מה. הוא אומר, הכוח הזה, הוא מציב לו אלטרנטיבה.
זה מזכיר לי את הסיפור על ברוך תחשון,
ברוך הוא לברכה, שהוא היה אומן וצייר, ומצד שני הוא חזר בתשובה והתחיל להתקרב.
היה לו חשש אמיתי שכשהוא יתחיל להתקרב אז הוא לא יוכל לצייר.
ואז הוא הגיע לרבי, והרבי אמר לו, מה?
הרבי שלח אותו ללמוד ציור.
הוא אמר לו, כוכך לאורייתא, אתה בציור שלך, הרבי אמר לו,
תקנו כבר את עולם הנגינה.
עולם הנגינה תיקנו אותו,
עולם ה... עוד איזה, הוא הזכיר לו עוד איזה עולם.
עולם הציור עדיין לא תיקנו, עדיין אין לנו ציירים בקדושה.
אין לנו.
אתה תתקן את העולם הזה. שלח אותו ללמוד ציור בניו יורק,
אפילו נדמה לי ששינו לו את השכר לאימון, אמרו לו, תעשה את הארוחה בסוף שנה ואני אבוא.
הרבי, שכל דקה אצלו הייתה ספורה ומדודה, בא, יש תמונה,
תמונה שרואים את הרבי עובר בציורים, והוא מסביר לו, והרבי גם נתן לו כל מיני הדרכות.
אתם מכירים את הציורים שלו? ברוך נחשון.
ציורים, אז הרבי אמר לו, ציורים שמחים,
עם המון צבעים, הציורים שלו מלאים בצבעים ומרהיבי עין כאלו. הרבי גם אמר לו לשלב, כשהוא יכול, חסידים רוקדים כאלו.
והוא מצייר את הבריאה ואת היופי שלה בפרקי תהילים, הוא מצייר.
אז כאילו הרבי אומר לו, אתה חושב שאתה צייר?
וואלה, אני אראה לך מה זה צייר, אתה עכשיו צייר זה.
צייר, אני אראה לך מה זה צייר. אתה יודע מה זה לצייר פרק תהילים?
יש לו, הרי אתם מכירים את התהילים הזה?
מי?
איפה אתה מכיר את סבא שנלר?
וואי, איזה קשרי משפחה יש פה בחבורה, מה קורה פה?
וואלה.
מי זה? איך קראו לו?
יאללה, תביא לי.
איך קראו לו?
איך?
דביר, דביר זה כבר שם של...
כבר שם של אומן.
אתה יודע מה זה?
לצייר פרק, גם ככה פרק תהילים הוא, נגיד דוד המלך מתאר את ה...
נכון?
ברכי נפשי.
איזה פרק.
מה זה?
עוד בהדר לבשת אותה אורק הסלמה. אותה אורק הסלמה, רק לצייר את הפסוק הזה.
הפסוק נותן לך השראה.
אז אתה מצייר את האור בצורה של שמלה.
מדהים.
היה פעם תערוכה
בקומה התחתונה של בית הרב קוק.
הייתה תערוכה, לפני המון שנים הזדמנתי לשם עם אשתי, נכנסנו, והיה שם האומן היוצר.
הייתה תערוכה
של ציורים לפי פרקי תהילים, והכול היה באותיות.
הוא צייר את הכול עם אותיות, עם משחקים של אותיות, משהו בלתי רגיל. אני זוכר שיש עוד, גם ציירת אחת שנקראת אורית מרטין,
אני גם, יש לה ציורים בסגנון דומה כזה.
לצייר פרק תהילים,
זה הרבה יותר יפה מכל דבר אחר שתצייר בחיים, מכל זה. אז הרבי אומר לו, אתה חושב שאתה צייר? אני אראה לך מה זה צייר.
זה מה שאומר רבי יוחנן לרשת הקיש. אתה חושב שאתה גיבור?
בוא, אני אראה לך מה זה גבורה, מה זה...
אוקיי, נו, אז הוא חוזר בתשובה עכשיו?
מה הוא אומר לו?
לא, דילגת!
אתה יודע, עם היופי שלך, איזה יפה אתה. רבי יוחנן היה, הגמרא מתארת שהוא היה היופי שלו.
כדי להבין את היופי של רבי יוחנן, הגמרא אומרת, צריך לקחת כוס כסף,
למלא אותה בגרגירי רימון אדומים,
לשים את זה מול השמש,
והנצנוצים שיוצאים לך זה מעין היופי של רבי יוחנן.
אך הגמרא אומרת שם באותו מקום, מעין שופר, וגם לא היה לו זקן, משום מה?
כלומר, זה היה בלי זקן, עם זקן היה עוד יותר יפה.
כן, מה אתם צוחקים?
הוא גדל זקן, מה?
למה הוא לא נכנס?
אני חושב ששם, הוא מופיע.
פני זה כפני זה, הגמרא אומרת שופרי דה רבי יוחנן מעין שופרי דה יעקב אבינו. הגמרא שם אומרת את זה, אני חושב.
הוא מונה אותו.
אז הוא אומר לו, יש לה קיש, וואי, איזה יופי אתה.
מה?
איזה יפה אתה, חבל שאתה לא בעולם שלי, היית...
זו תגובה עזה,
שלא לומר חצופה.
ככה מדברים על הרב?
אמר לה הרב איזה חתיכתיים.
היית במסעדות, בברים וזה, היה... מה זה?
והדבר המדהים שרבי יוחנן לא נבהל.
הוא אומר לו, אתה לא מאיים עליך, ביבי.
הוא לא אומר לו, יופי, שקל, מה אתה מדבר, לא דומי ככה.
הוא אומר לו, יופי?
אני מבין גם ביופי.
אני מבין גם בגבורה וגם ביופי.
ויש לי אחות שהיא יותר יפה ממני, זה אומר שהוא מבין ביופי, שהוא גם מודע לזה שהוא יפה.
ראשית לקיש פוגש,
אהלן ניסים,
ראשית לקיש פוגש רב
שמודע לזה שהוא יפה.
הוא יפה, כן.
כן,
כן, מודע לזה, הוא לא נבהל מזה.
לא מבהיל אותו בכלל עולם הכוח,
עולם העוצמה, נקרא לזה כך.
לא מבהיל אותו עולם היופי, הוא רואה, הוא מסתכל על זה בעיניים ולא נבהל.
הוא אומר לו, תחזור בתשובה, תחתך אותי, שיפה ממני. אני לא חושב שריש לקיש
עזר בתשובה, או נכנס לבית המדרש, כי הוא רצה באמת,
רק, רק, או רק בגלל שהוא רצה לקבל את האישה הכי יפה בגזרה.
אלא הדברים של רבי יוחנן הדהימו אותו.
יש פה איזה רב
שלא נבהל ממני,
שלא זה, שמבין בעוצמה, שלא מנסה לצמצם אותי, אלא מנסה להגיד לי, תקשיב, אתה חושב שאתה מלא כוח? עוד לא התחלת.
וכשאני מדבר איתו על יופי, אז הוא אומר לי, אני מבין ביופי יותר ממך.
חתיכת אירוע, לא?
נכון?
רב-הבלים, מופסים בירדן, לא רק עם טבל או משהו, לא, רחת, עשה פרפר נגד הזרם, כן, לא עשה טבילה ויצוא גרקול רועד מקור.
רחץ בירדן, ירדן שנה אז, זה לא כמו של היום.
גם היום, ירדן היה,
רבי יוחנן,
זה עוצמה, זה מה ששבה את רשת לקיש, בסדר?
זה כמו, אני יודע מה,
יש דברים כאלה, נגיד איזה בחור עושה טיול אופנוע, וזה, פתאום הוא רואה איזה ברסלבר מתבודד, איזה צדיק, איזה רב אחד מתבודד.
אז הוא עוצר לידו, אז הרב אומר לו,
תגיד, כמה פעימות האופנוע?
הוא אמר, מה?
שתיים או ארבע?
ארבע, שתיים.
וכמה הדחף והכוחסור, ואיך הבן שלי, איך זה נקרא?
מה שיש בתוך ה...
לא, בתוך הצמיג.
לא, לא, יש את הדבר הזה בתוך הצמיג, נו.
לא ג'יפה, זה לא... לא, באופנוע אין ג'יפה ואין פנימית, יש משהו אחר.
בערך השם של זה.
זה משהו עם מם.
תכף אני אזכר.
כמו ספוג כזה, שכן, השטח.
כן, שכחתי איך זה נקרא.
אז כאילו הוא מדבר, איפה אתה מבין, מה קורה איתך?
אז אתה בא ללמוד,
כן.
אז אתה בא ללמוד תורה קצת, בוא, תעלה על האופנוע, אני אקח אותך לסיבוב.
אתה מגניב, זה לא...
איך קראו לזה, יאללה, נו?
לא, זה מין ספוג ששמים בתוך הצמיג.
שלא כמו, זה נראה כמו ה...
כמו הבננות האלה, שהילדים יש להם אותן בזה.
אז מכניסים את זה בתוך הצמיג, שלא יהיה, פה אני אזכר.
משהו עם מומיה, מומי, משהו, אני לא זוכר.
אז לדעתי זו הסיבה
שרישט לקיש
נמשך לרבי יוחנן, לא בגלל שהוא הציע לו את הבחורה הכי יפה, כי יש פה רב,
תמיד חכם, עצום,
שעוצמה ויופי ונוי,
ממש לא מבלבלים אותו בכלל.
הוא בקיא בכל ה...
הוא עשה, הוא עשה איזה שהוא הוטל.
כן, תחזור בך, כן. זה לא חזר. כן, קיבל עליו.
עכשיו, יש פה איזה מחיר, אני מסכים איתך לגמרי, שכן איזה מחיר, הוא היה קצת נחלש.
הקריא והשנה לו ונעשה אדם גדול.
עכשיו,
הגמרא אומרת,
זה דבר מאוד מאוד מעניין, אני מדלג רגע לסוף,
כדי טיפה לאפיין את הדינמיקה
שלא יש לקיש ורבי יוחנן. הרי בכזאת סיטואציה,
אוקיי, ראש לקיש הוא גיבור וכל הדברים האלה,
אבל כרגע, ברגע שנכנס לבית המדרש,
הפער בין
רשת לקיש לבין רבי יוחנן הוא פער עצום.
רבי יוחנן הוא הרב, ורשת לקיש הוא התלמיד שלא יודע כלום כרגע.
אבל אנחנו רואים מההמשך
שדינמיקת הלימוד ביניהם הייתה שרבי יוחנן היה אומר משהו, ורשת לקיש מה היה עושה?
מקשה לו 24 קושיות, ורבי יוחנן היה?
משיב לו 24 תירוצים. עכשיו, זה לא איזה דינמיקה מתודית בלבד, או כן.
ככה הם התנהגו, כלומר, רבי יוחנן לא,
סליחה, רשלה קיש לא קיים מול רבי יוחנן מערכת היררכית.
כן, אבל אז הוא לא היה דוס.
אולי אחרי שהוא נהיה בבית המדרש, אז הוא מבין, הוא מנשק לרבי יוחנן את היד, וכן, כבוד הרב, לא, ממש לא.
כלומר, במובן הזה רשלה קיש נשאר עם העוצמה,
והגדולה של רבי יוחנן שהוא מקבל את זה, שהוא לא רק מקבל את זה, שהוא נהנה מהדבר הזה.
אתם יודעים, סוף סוף יש כאן מישהו, אומר רבי יוחנן, שלא מפחד ממני,
שאומר לי דברים בפנים, תקשיב הרב, מה שאתה אומר, וואלה, סליחה שאני אומר, לא נראה.
מצטער, לא עומד.
מה?
הרב מעביר שיעור כללי.
אולי יש לך קושייה, אתה אומר, מה, אני אקשיב על הרב, הרב הוא...
יש לה כישהו שאומר, סליחה, הרב, כן, רבי יוחנן,
יש לי קושייה להגיד לך, אז הוא עונה לו, לא, לא, זה לא מספיק,
הוא עונה לו, בום, בום.
ורבי יוחנן נהנה מן הדבר הזה,
הוא נהנה מן העוצמה הזאת, בסדר?
זה...
טוב.
פעם, בואו נקרא עוד פעם. פעם אחת נחלקו חכמים בבית המדרש. הסייף
והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר, ממתי מקבלים טומאה?
משעת גמר מלאכתם. כלי מתכת,
כל עוד אין לו גמר מלאכה, הוא נקרא גולמי כלי מתכת והוא לא מקבל טומאה,
ורק כשהוא נגמר את מלאכתו הוא מקבל טומאה.
טוב, מתי נגמרת מלאכתו?
רבי יוחנן אמר,
מי שיצרפם בכבשן.
ריש לקיש אמר,
מי שהצחצחם במים.
אמר לו רבי יוחנן לרשת לקיש, ליסטי בליסטויותו יודע.
אמר רשת לקיש, למה הועלת לי?
שם קראו לי רבי וכאן קוראים לי רבי.
אמר לו, הועלתי לך שקרבתי לך תחת כנפי השכינה.
חברים, מה זה הדבר הזה?
מה זה הדו-שיח הזה, רבי יוסף? מה זה?
מה הולך כאן?
אז אנחנו ממש נזקקים לפרש את זה פה, לעשות כאן איזה, בסדר?
הם, יש להם מחלוקת.
המחלוקת היא הלכתית, אבל היא נשענת כנראה על תפיסה.
מה התפיסה? כי זה עוד דבר שלא ציינו אותו מקודם.
זה העובדה שרבי יוחנן,
אני אסביר מה משך את רש לקיש
ברבי יוחנן.
מה שמשך את רש לקיש ברבי יוחנן
זה מצד אחד העוצמה, מצד שני העדינות.
זה רש לקיש העוצמה היא מאוד מאוד בוטה, קופץ, הוא זה.
ורבי יוחנן יש לו איזה מין
עוצמה אבל מעודנת, להבדיל, כן, זה כמו נגיד אומניות לחימה.
אומניות לחימה שזה פשוט אלימות,
אגרוף, מי שמרביץ יותר חזק הוא
כל מיני, נכון?
מ.מ.אי, שמ.מ.אי, כל הדברים האלה, זה פשוט מי שמרביץ יותר חזק הוא
אומניות לחימה שזה המון המון איפוק.
אתה עושה משהו, אתה עובר על החוק, נכון? יש שם כל מיני חוקים,
אתה לא יכול להרביץ פה, אתה לא יכול להרביץ שם.
המון המון עידון כזה, וכל מיני קונג פורים כאלה, שאתה בכלל, אתה אומר, בואנה, אתם לא הולכים להכות, אתם סתם רוקדים, יאללה, שמישהו ירביץ כבר למישהו, נכון?
לא, אני משתמש בכוחות של היריב, נגדו.
יש פה עוצמה מאוד מאוד גדולה, אבל מעודנת. זה גם משך את רבי יוחנן, את רש לקיש.
רש לקיש,
עדינות הזאת, שהיא לא חולשה,
היא דיוק, זה להפעיל את העוצמה בצורה מדויקת.
זה מה שמשך אותו.
ואז הם מגיעים לדיון בתוך בית המדרש.
הדיון הוא על
כלי ברזל.
ורבי יוחנן,
אם אני מנסה רגע לפרש את הדבר הזה, הכלים שמתוארים פה זה כלי ניתוח, כלי חיתוך,
איזמל, איך קראנו לזה? איזמל,
וסכין, ופדיון, ורומח, זה דברים ש...
כלי בירור.
רבי יוחנן ורשת הקיש נחלקו בשאלה, אוקיי, כלי הבירור הללו,
מתי הם מגיעים לייעוד שלהם?
רבי יוחנן אומר, אש.
כשעוסקים בלברר משהו, עד הסוף.
עד הסוף. זה כאן בית המדרש,
כאן זה כור גרעיני, פה צריך לומר את האמת כמו תשי.
בלי עידונים.
יש לה קיש שאומרים לו, ריבונו של עולם, אני באתי אליך לבית המדרש דווקא בגלל העידון.
צריך טיפה לצנן.
לצנן, קח תקליט, טיפה תקרר אותו במים, ואז,
כלומר, המחלוקת שלהם,
היא מחלוקת על רמת עוצמת הבירור.
ריש לקיש הוא אדם עוצמתי, אבל דווקא מה ששבר אותו ברבי יוחנן זה שמצד אחד העוצמה לא זרה לרבי יוחנן, הוא לא איזה אחד כזה עדין שאתה נותן לו,
לוחץ לו את היד והוא מתנער. הוא לא מפחד מעוצמה. מצד שני,
יש לו עדינות.
יש בו איזה... נכון?
אז ריש לקיש אומר, דווקא זה מה שיפה.
אני יודע איך מבררים דברים בעולם שממנו הגעתי.
אוקיי, כאילו,
לא כדאי להתעסק, נכון?
בעולם שבו הגעתי, מבהרים את הדברים ואיזה אש פשוטה כמשמעו, אולי זה ייגמר באלימות,
אולי זה ייגמר באיזה קרב או משהו כזה.
כאן, בבית המדרש, אני דווקא מצפה
שזה יהיה עם איזה ליווי של איזו עדינות, גם כשיש מחלוקת.
זה יהיה בכבוד,
זה יהיה בעדינות,
זה יהיה באיזושהי רגישות,
בסדר?
נו,
זה ברמה הלכתית, אני שואל כרגע, מה ברמה הפרשנית?
למה זה כזה ויכוח אמוציונלי? מה הדליק אותם?
למה? השאלה היא, למה רבי יוחנן... זה לא היה משפט סיום. אלי, זה ברור. רק אני שואל, למה רבי יוחנן אמר לו את המשפט הזה?
מה היה שם? רבי יוחנן כאילו נדלק, אמר לו, לסטים ולסטו יותר אדם, אז זה התפלק לרבי יוחנן? לא.
היה כאן ויכוח עקרוני.
רבי יוחנן אומר לרש לקיש,
לדעתי אפילו לא בביקורת,
כן?
רש לקיש אומר לרבי יוחנן, צריך לעדן טיפה את הדברים.
לא ככה בזה.
ורבי יוחנן, מה פתאום? פה זה באמת נדרש.
ככה אני ואתה לומדים. מה אנחנו עושים? איך זה נראה, הלימוד של רבי יוחנן וירש לקיש?
אש!
אתה לא מוותר לי.
אתה לא אומר אחרי הקושייה הרביעית, טוב, לא נעים, כמה אני יכול להקשוט על הרעב? חלאס, ארבע, חמש... לא! אתה כל פעם דופק לי עשרים וארבע קושיות על הראש.
כן, ואני צריך עשרים וארבע תירוצים, וככה כולם מרוויחים. מה אתה מקרר את העניינים?
ורשת לקיש לא תראה, אני ואתה זה משהו אחד, אולי, אבל בתור הוראה כללית,
צריך טיפה לצנן את זה, צריך.
אז אפשרות אחת להגיד, זה שרבי יוחנן אומר את זה בתור...
אני אגיד לכם, אני מנסה לפרש את כל הסיפור הזה על דרך הגודל.
כלומר, זה לא שרבי יוחנן פתאום ברח לו והוא החליט להשפיל את רשת לקיש, אלא על דרך הגודל. אז רבי יוחנן אומר לרשת לקיש,
לדעתי אפילו לא בביקורת,
ליסטים בליסטיות הידע. כאילו, מה אתה מפחד?
מה אתה מפחד? מה אתה מפחד שאין לנו עוצמה לב... פה מבררים את האמת, אל תפחד להביא את העוצמות שלך, מה?
הוא כאילו אומר לו, נחלשת לי מדי, מה אתה?
ויש לה קיש שאומר לו,
אז מה ההבדל?
קרבות אגו אני מכיר מבחוץ,
אש אני מכיר מבחוץ,
ויכוח עד, כאילו, אני לא מוכן לוותר, אני מכיר מבחוץ. לכאן נכנסתי,
כי יש כאן גם את מרכיב העדינות,
אם ככה, מה הועלת לי?
שם קוראים לי רבי, וכאן קוראים לי רבי.
מה, כאילו מה...
ורבי יוחנן אומר, אתה לא רואה את ההבדל?
שמה התווכחת עם מישהו עד הסוף בשביל דברים של הבל,
או של רכוש, או משהו כזה, וכאן,
בדיוק הפוך אומר רבי יוחנן,
אם יש הצדקה לאיזה ויכוח של אש,
זה פה, כי פה עוסקים בלברר את האמת.
שמה, תוותר.
בסדר, ראוי, קח יותר כסף, פחות כסף, ותר.
כתוב, יהיה אדם ותרן בממונו.
יש כאלה, לא מוותר, נכון,
לא מוותר על כלום.
מגיע לזה אולם שמחה, הוא סגר עם בעל האולם, שלוש מנות, הוא בודק, מה זה, הוא לא שם לי, הוא הבטיח לי ארבע סוגי בשר, הוא לא שם פה פרגיות,
לא, אין לי פרגיות, זה היה בסדר, לא?
לא,
שם תהיה ותרן כבר מולך.
אבל כשמדברים סוגיות עקרוניות,
בהלכה, אל תוותר.
זה לא, זה דבר אשם.
אז הם מתווכחים בתוך הדבר הזה.
רשת לה קיש מבקש את העדינות, תראו, רבי יוחנן הוא היה אמורא ארץ ישראלי, היה לו תקיפות.
רשת לה קיש מבקש את המרכיב של העדינות, זה מה ששווה אותו.
לכן הוא נכנס לבית המדרש,
ורבי יוחנן אומר לו, לא, כשעוסקים בלברר דברים,
לא קשור עכשיו למידות, עכשיו מבררים את ההלכה. מבררים את ההלכה, פיצוץ.
פה אין משחקים.
עוסקים לברר את ההלכה,
כמו שצריך, עד הסוף.
אתם מכירים תשובות
מרבותינו הראשונים והאחרונים.
לדוגמה, שו״ת נודע ביהודה.
שמעתם?
למדתם פעם נודע ביהודה?
הנודע ביהודה היה גאון עצום,
עצום, הוא היה גבוה,
הוא היה תקיף, שזה פחד.
פחד התקיפות שלו, מי שנפל לו לבין הידיים, השם ירחם.
יש מקרה ידוע,
שני מקרים,
המקרה המפורסם זה הגט מקליבה.
הגט מקליבה. היה גט שנחלקו בו כל חכמי אירופה,
האם זה גט או לא גט, לא משנה כרגע, כל הפרטים של המעשה.
אחד מאלה שחלקו על הנודע ביהודה היה המחותן שלו, בעל ההפלאה.
יש בנודע ביהודה המדעי שבהוצאת מכון ירושלים, יש את ההתכתבויות,
יש גם שם, כאילו,
מאחורה פרק שלם על הסיפור של הגט מקליבא.
ורואים שהמחותן שהולך מכתב למישהו אחר ואומר לו, תקשיב, תדבר עם המחותן שלי, שירחם עליי, שלא ייכנס בי בכל העוצמה, שכאילו...
לאן עוד אבידר אומר,
שור פנים והרופא, לא מבטל, זה בירור הלכה, לא רואה בעיניים.
לא אכפת לי שאתה קרוב משפחה שלי, יש תמכותן שלי, פיצוצים. זה הלכה פה.
אחר כך ניפגש באיזו סעודה, באיזו התוועדות, נתחבק, נתנשק.
אבל עכשיו בבירור הלכה הוא כותב את עקיפות יתרה.
בסדר?
יש דברים כאלה.
ויש כאלה, הכתיבה שלהם, גם תוך כדי, אני אתן לכם דוגמה לכתיבה הפוכה.
יש ויכוח
בהלכה
בין
הרב רבי שלמה אמר, יעריך השם עם אבא טוב בשנותיו בנעימים,
לבין רבנו שלום השש,
זכר צדיק לברכה רבה של ירושלים. על מה הוויכוח?
הוויכוח הוא על,
זה מעניין אתכם?
יפה. ויכוח בהלכה מופיע בשמא שלמה, חלק ב' נדמה לי,
על נת ברנת דהיתרה.
מה זה נת ברנת דהיתרה, אתם יודעים?
לא יודעים?
נת ברנת דהיתרה זה השאלה שכולם שואלים בהלכות בשר וחלב.
בישלתי אפיתי חלה בתנור
חלבי,
ואני רוצה לאכול אותה עם סעודה בשרית.
תנור חלבי בן יומו.
כלומר, בישלתי עוגת גבינה ותנור חלבי.
כל התנור מלא עדים של העוגת גבינה הטעימה שיצאה לי. הוצאתי את העוגת גבינה,
החלטתי תבליט עם חלות. חלות זה פרווה, כן?
עכשיו החלות האלה יצאו, אני רוצה לאכול את החלות האלה עם סעודה בשרית.
מותר או אסור?
לאשכנזים אסור.
סליחה, לאשכנזים אסור לכתחילה לעשות את זה. בדיעבד.
ורדין,
רק ובדעת מרן.
הרב עובדיה והרב עמאר אומרים,
מותר לעשות את זה לכתחילה.
זה לא בדיעבד, אם בטעות האישה הכניסה בטעות את התבנית,
רצח את זה לתנור הבשרי, בטעות הכניסה לתבלית החלבית, טוב, בדיעבד מותר. לא, לא, אומר הרב עובדיה יוסף, לכתחילה.
זה סויה בחולין, דגים שעלו בקערה.
אתה יכול לעשות את זה לכתחילה, למה? זה נקרא נת, ברנת דהיתרה.
הגבינה נתנה טעם בתנור.
התנור נותן טעם בחלב, והכל זה היתר. לא היה כאן בשר בחלב, לא היה כאן איסור שנפגש, הכל היתר. זה מותר, לא? נת בר נת היתר, מותר לכתחילה.
ובישלום משש אומר, לא.
זה מותר רק בדיעבד,
כי לשון השולחן ערוך, דגים שעלו בקערה, בלשון בדיעבד.
והם מתווכחים, יש שם תשובה של הרב עמר, ותשובה של הרב משש,
ותשובה של הרב עמר, איזה כבוד, באיזה ענווה,
באיזה צניעות הרב עמאר מדבר, ובשלב מסוים הרב עמאר אומר, זהו, הרב מששש לא מקבל את דעתי, אסור לי להמשיך להתווכח.
זהו, אני, זהו, שותק.
והרב מששש מאוד משבח אותו.
בהקדמה, מדבר בכל לשון של כבוד כראוי,
ספיר גזרתו,
ואז הוא כותב, ותימה שלא הודה לי לפי טבעו הטוב.
איך הוא לא מודל?
אז כל מיני סגנונות
בין תלמידי חכמים, כן?
אז יש לה כאיש אומר,
אני מצפה שהדיון כאן יהיה... קצת נקרר את הטמפרטורה.
ורבי יוחנן אומר, מה פתאום? עוסקים פה בבירור האמת, עד הסוף.
אומרים לו, אז מה הועלת?
אם בתוך בית המדרש אני פוגש העלבות,
ויש העלבות, תסתכלו,
בין זה, לפעמים, לא, אתה
לא למד, לא יודע.
יש בשו״ת יביע עומר,
הרב עובדיה,
כותב על איזה תלמיד חכם, הוי נער בער,
אפרוח לא פקח עינם.
כן,
ירבי העומר חלק ט',
תסתכלו שם.
אה?
אתה יודע למה הוא כותב את זה?
כי ההוא שכתב עליו,
כתב בתשובה שלו שהרב עובדיה לא פסק בדבר הזה לפי מרן. הוא אומר, הוא כותב עליי שאני לא פסקתי לפי מרן.
אני זה, אני בעל השיטה של קיבלנו הוראות מרן.
גם בגמרא.
יש לרב משש התכתבות מאוד מאוד חריפה.
מול הרב יהושע ממן.
שניהם היו דיינים במרוגו, והרב משאש ממש חריף מאוד.
נכנס בו, הוא...
כן, שגם בגמרא.
זה כאילו שתי גישות. אז רבי יוחנן אומר, כן, ככה מבררים הלכה, ורש לקיש אומר, אני מגיע מהעולם הזה, אני יודע איך זה נראה, פה אני רוצה משהו אחר, פה אני רוצה התנהלות אחרת.
טוב,
כמו בהרבה סיפורים,
איך?
אה, כמי נפסקה ההלכה.
כן.
של הכלי.
הכלי, לפחות מהתכף. מהתכף. מצד שני, האם לא ניתן להשתמש בכלי לפני כן?
יכול להיות שניתן.
לא בטוח ש...
כן, לפחות שאפשר לחכות שיתקרר.
מה קורה אם משאירים את הכלי בחוץ ולא במים?
טוב,
נמשיך.
יש כאן עכשיו דמות ממוצעת.
כן, אמר לך יש לה קיש, מה אמרת לי? שם קראו לי רבי וכאן קוראים לי רבי.
אמרנו לו, אל תחרר, כן, כי ערבתי לך את החלק מהשכינה.
הלשה דעתו של רבי יוחנן וכלה.
יש לה קיש.
למה ראש לקיש חלה?
אפשר לפרש את זה בתור איזה מיסטיקה.
רבי יוחנן כאילו הקפיד על ראש לקיש,
וראש לקיש חלה. אבל אפשר לפרש את זה
בתור קשר נפשי עמוק.
אתם יודעים, זה הסוגיות הכי כואבות, שאנשים שהיו חברים קרובים ומאוד זה, ופתאום הם הגיעו לאיזו סיטואציה שמנכיחה את הבדלי הגישות ביניהם,
ומישהו אחד מצטער, ומישהו שני נהיה חולה מהדבר הזה, שהוא מצטער.
ראש לקיש רואה את רבי יוחנן שהוא מצטער,
אבל הוא אמר,
אני לא יכול לסגת, אני בחיים לא נסוגתי.
כאילו, אני צריך להגיד את העמדה שלי, אני לא יכול. עוד פעם, ראש לקיש הוא לא מסוג האנשים שיקבלו את עמדת רבי יוחנן רק כי רבי יוחנן הוא הרב. לא, הוא מתנהג בצורה הדדית, והדדיות יש לה מחיר מסוים.
אז אני פירשתי, כי זה כאילו מחלוקת על,
זה לא מחלוקת על משהו ספציפי, זה מחלוקת על צורת ההתנהלות בבית המדרש, על כלי הבירור.
האם אתה הולך עד הסוף עם אש,
או שאתה גם מסנן את זה במים.
זה לדעתי הפירוש המרחיב מאוד של המחלוקת הזו. שהיו המחלוקות, היו מחלוקות מקומיות,
ממש?
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה, קריש לקיש אמר לו,
אוקיי, אז בעצם אתה מתנהג כמו בחוץ,
מה הועלת לי?
מה הועלתי לך?
אתה לא רואה מה הועלתי לך?
אני רואה מה הועלת לי, אבל אם אתה מעתיק את העוצמות,
as is, מבחוץ פנימה, אז כן.
כן, אבל אני לא רוצה לקרוא את זה ככה.
תראו, אפשר ללכת,
כמו שאתם אומרים, ולהגיד שראש לקיש עצבן את רבי יוחנן, ואז רבי יוחנן אמר לו, יאללה, היית שודד ונשארת שודד, עם הזקן וכל זה, אתה לא השתנת.
אבל זה נראה לי ללכת, כאילו, קשה לי להגיד את זה.
אני רוצה להגיד שהוא אומר לו, ליסטים בליסטויותו ידה, כלומר,
אתה הרי יודע איך מבררים דברים, מה אתה מפחד?
מה, הקירות יפלו בבית המדרש אם נברר את האמת ולא נהיה נחמדים? צריך לברר את האמת.
מה, נכון, כמו אצלכם.
הוא אומר לו, אוקיי, אז אם זה ככה, אז מה ההבדל בין בית המדרש לבין מחוץ לבית המדרש?
הוא אומר לו, ההבדל הוא, במה אתה עוסק?
שם בחוץ עסקת בהבלים, וכאן עוסקים בבירור האמת, אז כאן זה מוצדק שיהיה כאן שיחה נוקבת,
דברים נוקבים.
זה אירוע.
זה אירוע.
לא הבנתי.
של מי? של רבי יוחנן.
קיריש לקיש.
קיריש לקיש לא קיבל את זה.
הוא אומר לו, אז מה?
אז מה? הפוך.
דווקא בגלל שעוסקים כאן בתורת השם, דווקא בגלל שזה בית מדרש, אתה לא יכול להפריד, אתה גם צריך שגם הדו-שיח יהיה בצורה נעימה.
תקשיב, זה אירוע לא נעים.
זה אירוע לא נעים, לפחות לי,
כשאני קורא, לפעמים שומע,
מדי חכמים מתנצחים אחד עם השני בסגנון מזלזל,
אז אתה אומר, תשמע, זה לא מתאים,
זה שייך.
לא, אבל אין ברירה,
וצריך לברר את האמת,
וחייב להגיד, ולבייש טובה, וכל מיני דברים כאלה.
זה לא, מה, אתה מבין, יש פה, יש כאן איזה חלישות דעת.
אז ריש לקיש אומר, אני לא מקבל את זה.
אז מה אם זה עוסקים בתורה? גם אם עוסקים בתורה,
בבירור האמת, צריך בעדינות,
מחלוקת לשם שמיים, כמו שדיברנו בנפש הפרשה.
יש כאן איזה דמות מאחה.
תראו, היא תוסיף לנו מאוד להבנה.
חלשה דעתו של רבי יוחנן וחלה ריש לקיש,
באה אשתו של ריש לקיש, שכזכור היא אחותו של רבי יוחנן, ובכתה,
אמרה לו, עשה בשביל בניי, אמר לה, עזבה יתומייך, אני אחיה.
אמרה לו, עשה בשביל אלמנותי, אמר לה, ואלמנותייך, עלי תבטחו.
הוא מת, רבי שמעון בן לקיש.
הוא...
אז פתאום,
אולי אתה קצת מבין יותר את העמדה של רשת לקיש.
מה אומר רשת לקיש?
רקוד קצת,
רחמים, מה זה עד הסוף הזה?
ומה אומר רבי יוחנן?
אני הולך עד הסוף.
באה אחותו, מבקשת, תדבר, לא, מה זה קשור?
אחד השני, מה זה קשור אחד השני?
זה בדיוק הסוגיה.
עשה בשבילונה, אל תשאיר לי את הילדים יתומים.
זה יפה, מה שאתה אומר,
עופר,
נכון, אני צודק, עופר, מה שאתה אומר, זה בדיוק מה שאמר רבי יוחנן, מה זה קשור?
מה קשור הילדים שלך והאלמנות שלך למחלוקת בהלכה?
זה צריך לברר עד הסוף, ופה.
אבל היא אומרת לו, זה קשור.
זה קשור, אתה לא רואה, אבל זה קשור. כי אתה,
ואתה מצייר אותו, והוא מצייר אותך, ובסוף מישהו ייפגע פה.
הוא כאילו אומר, זה בדיוק מה שאתה אומר, זו עמדה עקרונית, מה זה קשור אחד לשני? מה זה קשור לדברים, מה את עכשיו מביאה פה כל מיני טיעונים שלא מן העניין?
אם רשת לקיש רוצה שיבוא ישכנע אותי, אני לא מוכן.
ובזה עצמו רבי יוחנן מאוד מנכיח את הגישה שלו, שהוא לא מוכן לסטות מן האמת.
תראו רבותיי, זה עוד סיפור, כמו הסיפור הקודם שלמדנו,
שללא ספק התוצאה היא לא מה שכיוונו.
האם התוצאה שרבי יוחנן מת,
ריש לקיש מת, רבי יוחנן השתגע, זה מה שרצינו.
הגמרא לדעתי באה לספר את הסיפור הזה כדי
להגיד לנו שצריך להימנע מזה במידה מסוימת.
כן, כן, כן, היה פה איזה...
אין רגישות בזמן שעוסקים באמת.
אמת?
זהו.
פה יהיה עד הסוף.
יש לזה השלכות, אין השלכות, רק האמת.
מת רבי שמעון בן לקי.
היה רבי יוחנן מצטער אחריו הרבה,
ולא ירד לבית הוועד.
אמרו חכמים, מי ילך להניח את דעתו?
ילך רבי אלעזר בן פדת ששמועותיו מחודדות.
או, רבי אלעזר בן פדת, הוא ככה
יניח את רבי דת, רבי יוחנן,
תהיה לו מי להתעמת, עם מי ללמוד.
בא וישב לפניו. כל מה שהרבי יוחנן אומר, אמר לו רבי אלעזר בן פדת,
תודה רבה, ברוך תהיה, שמברך אותך, תודה.
תנא דמסייע לך.
עכשיו, למה רבי אלעזר בן פדת עשה את זה?
למה הוא עשה את זה?
רבותיי, זו התנועה הפשוטה מול רב גדול.
כשאתה שומע,
בוא נגיד ככה, כשילד שומע את אבא שלו מדבר,
ילד קטן,
הגלגלים במוח עובדים, ולהגיד, וואי, כמה אבא שלי צודק, כמה אבא שלי חכם, כמה... אבא, אתה יודע, אני גם ראיתי זה, זה כמוך.
נכון?
כשמדבר רב גדול, התלמיד,
אם הוא ירים את היד, זה יהיה כדי להגיד לרב, הרב, אני רוצה רק להביא עוד ראיה לדבריך.
זו הדינמיקה.
לתפוס אומץ.
תלמיד מול רב צריך להיות מישהו שהגיע מבחוץ.
יש פה, אתם חייבים לשמוע,
פעם תבקשו מהרב ביגון שאני אספר לכם את הסיפורים שלו.
מתחילת היותו בעל תשובה מול הרב צבי יהודה. הרי הרב צבי יהודה היה דמות.
כל מי שראה את הרב צבי יהודה ועבר לידו ונגע בו, הוא נצרף. זה דמות, פחד אלוהים, הוא היה.
אבל הרב ביגון הגיע מאיפה שהגיע, מהקיבוץ וכל זה.
הוא שאל את הרב צבי דה, איך לקרוא לך? הוא אמר, תקרא לי צבי, צביקה.
אז הוא סיפר לנו פעם,
אתה יודע, כל מי שרועד,
אני לא הייתי, לא זכיתי לראות את הרב צבי דה, מפתח שהייתי בכיתה א'.
אבל הוא גם פעם סיפר לנו שפעם כשהוא דיברו על איזה משהו בעם ישראל, הרב צודר אמר דברים חריפים על משהו שהחרדים עשו.
אז הרב בגרון אומר לו, אדוני,
אתה מדבר לשון הרע.
הרב צודר מבסורד.
הוא המשיך לדבר, הוא אמר לו, אדוני, אתה מדבר לשון הרע?
אסור לדבר על השונה.
אתה לא מכיר את כל כללי ההתנהגות וההיררכיה וכל הדברים האלו.
ודווקא זה מה שמוצא חן בעיני הערב, סוף סוף מגיע מישהו ולא...
אז אלא מה, זה הלך טיפה לקצה.
מוגזם מדי זה היה.
אבל עכשיו שבאים לפייס את רבי יוחנן והביאים לו את רבי אלעזר בן פדאצ'יה, אומר לו כמה הוא צודק,
אז רבי יוחנן אומר לו,
אתה כמו בן לקיש אתה?
בן לקיש, הייתי אומר דבר, היה מקשה לי 24 קושיות,
ואני מתרץ לו עשרים וארבע תירוצים והשמועה נתרווחה מאליה. ואתה אומר תנא דמסייע לך ואני לא... איני יודע שיפה אמרתי?
אני יודע, אני לא צריך אותך בשביל זה.
עמד וקראת וגדב ובכה ואמר הכנת הבן לקיש הכנת הבן לקיש. היה צועק והולך עד שנטרפה עליו דעתו. ביקשו עליו חכמים רחמים ומת.
אז יש פה איזה טרגדיה כפולה, כן? גם יש לקיש מת וגם רבי... אז קודם כל זה לא רק טרגדיה, אבל זה מעיד על הקשר העמוק שהיה ביניהם.
הקשר הנפשי.
קשר ה... זה היה קשר של חיים, ובגלל שזה היה קשר של חיים,
אתה יודע, מישהו שהוא לא מאוד קרוב אליו, הוא גם לא יכול מאוד לפגוע בי.
אתם מכירים, לדוגמה, יש סיפור,
יש סיפורים,
הסיפור הכי,
הסיפור הכי, נראה לי,
עוצמתי בעולם החסידות
היה הסיפור של הפרישה
של מי השילוח הרב
מרדכי יוסף ליינר מקוצק.
רב מורדכי יוסף ליינר היה צמוד לרבי מקוצק.
צמוד אליו, שימש אותו, היה דבוק אליו, היה איש אמונו וסודו.
אבל הרבי מקוצק הלך והרים את הרף עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, ולא התוועד עם החסידים, וטבע מהם תביעות בלתי מתפשרות וכל זה, והחסידים חיפשו כתובת, היו אוכלו לדעת.
ובשלב מסוים, רב מורדכי יוסף ליינר פרש.
הוא אמר, זה אש.
אי אפשר לעמוד כל הזמן בתוך אש, צריך גם קצת איזה.
והרבי מקוצקס לקח את זה קשה,
וברגע שהוא פרש, הרבי מקוצקס הסתגר
ל-20 שנה בחדר.
יש כל מיני סיפורים על האירוע הזה, מתי זה היה, כי זה היה בשמחת תורה,
שהרבי מקוצקס לא נתן לו הקפה.
סוג של ביקורת,
כי הוא ראה שהוא מתחיל להיכנס לציבור חסידים, ואז הוא קם ופרש.
זה, אם תרצו, שאול ושמואל.
בסדר? רואים ששמואל, כשהקדוש ברוך הוא מדיח את שאול, מה כתוב שם?
מה כתוב?
ברוכים?
כן.
לא,
מה כתוב?
כששמואל,
הקב'ה אומר לשמואל,
שניחמתי כי המלכתי את שאול, כי שב מאחריי.
אז מה שמואל עושה?
ימין באמצע,
נו,
ויהי דבר אדוני אל שמואל לאמור, ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך, כי שב מאחריי, ואת דברי לא הקים.
ושאול ושמואל הם ככה,
וייחר לשמואל ויזעק אל אדוני כל הלילה.
הוא צועק, למה הקב'ה?
אני קשור אליו,
אני לא יכול בלעדיו.
קשר של חיים הוא גם קשר שהפרידה ממנו היא פרידה כואבת.
זה מה שקורה כאן.
אז מה למדנו?
למדנו על העוצמה והיופי והגבורה וכל זה.
אבל למדנו שעוצמה שהיא לא מרוסנת,
לא מעודנת,
היא יכולה להביא לתוצאות מאוד מאוד קשות, לכל הכיוונים. כולם מפסידים מזה.
אשתו של רשלה קיש נעשתה אלמנה, הילדים שלו נעשו יתומים,
ריש לקיש בעצמו נפטר, ורבי אוחנה נשתגע, ואחרי זה נפטר.
זו התוצאה.
עכשיו, הגמרא כותבת את הסיפור הזה, היא לא כותבת אותו סתם.
היא כותבת אותו כדי שאני יודע שגם למאן דה אמר ההולך
בדרך העוצמה והבירור,
לאט יש לזה השלכות.
לאט-לאט, כן?
צריך לברר את האמת.
אגב, אני חייב להגיד שהמשמעות בסיפור שיש איזו נטייה לכיוון ריש לקיש,
כמו שיוסי, כמו שאמרת, שאולי אפילו גם נפסק להלכה כמותו,
כן?
כן, שרק המים הם אלה שגומרים את גמר הכלי, וגם כאילו,
אוקיי, בסדר.
אבל רבי יוחנן אומר, אבל זה בדיוק מה שהביא אותי,
זה מה שגרם לי להחזיר אותו בתשובה, העוצמה הזאת שהוא לא פחד ממנה.
וזאת מלאכה, אתם יודעים, מידות הנפש זה לא אפס-אחד,
יש איזה טווח, יש איזה מנעד,
וגם להולך
בדרך העוצמה והאש והבירור,
צריך שתהיה שמה
איזה מתינות,
איזה טיפה עדינות, כדי שלא יהיו תוצאות כאלו,
כל כך קשות,
שבסופו של דבר אף אחד לא רצה בהן.
אף אחד לא רצה בהן.
כן.
בשביל לתפל בה ולתפל בילדים, נכון, נכון.
שנזכה גם לתקיפות ורצון לברר את האמת.
אגב, חייבים להגיד שרבי יוחנן, יש לו מחאה כנראה, אם אנחנו כולנו,
כולנו נרקוד הורה,
ורק נגיד פוצ'י מוצ'י אחד לשני, אז מה יהיה על האמת? צריך לברר את האמת, האמת מקדמת את המציאות.
וואו, זה כאילו המחאה שלו.
יכולתי לדעת,
מצד אחד, אמת, ומצד שני,
יש שם איזו עדינות,
לא את כל המשפטים להגיד בכזאת תקיפות,
לפעמים להוריד איזה משפט.
הרבה פעמים אני עושה, לפעמים אני צריך לכתוב איזה משהו של איזה,
כמו איזה תוכחה כזאת או משהו, אז אני עובר עליו,
על המייל או על הזה, מנקה, מנקה, שיהיה נקי לגמרי, שיהיה מדויק, לא יודע, בלי מילים ציניות, בלי מילים פוגעניות יותר על המידה,
שיהיה על הדבר עצמו, כן? צריך לברר את האמת, אי אפשר להתעלם ממנה. עכשיו, בדיוק שבוע שעבר זה היה לי.
היה איזה נושא כלשהו שהיה לנו איזה דיון עליו באיזה קבוצה מסוימת, וכתבתי הודעה,
וראיתי שההודעה הייתה טובה,
אבל היא לא הייתה מאוזנה, ואחרי זה הוספתי עוד הודעה,
שהיא איזנה אותה קצת לכיוון השני,
ועוד כדי שלא...
לברר את האמת, בסוף אני אומר מה אני חושב, אבל...
סיפור מרתק, תראו איזה אומץ של חכמים ללחשוף בפנינו את כל הדברים הקשים גם, לא רק הדברים הנחמדים, זה לא רק כוסו חכמנו שאתה קורא לילדים שתמיד
כולם נחמדים ומוצאים אבדה ומחזירים והפי אנד וכל זה.
יש גם סיפורים קשוחים.
שנזכה ושוב נברך את יוסי בברכת אורך ימים ושנות חיים שלנו, נוסיף עולה, אמן ואמן.
תזדקו ברוך.
