חברים, אנחנו ברוך השם זוכים לעסוק בתורת השם תמימה.
זו תורת החסידות.
ממעיינות תורת החסידות ופה היום נפש הפרשה, עבודת הנפש בעקבות הפרשה.
ואנחנו בפרשת שלח.
פתיחת פרשה, אירועים דרמטיים.
גם בפרשת בעלות חיי היה אירועים דרמטיים וגם בפרשת שלח, את המרגלים.
ואתם יודעים שיש רצף שאלות על ההשוואה בין חטא המרגלים
שמופיע בספר במדבר אצלנו לבין איך שמופיע בספר דברים, בפרשת דברים.
ספר דברים משמע שזו היוזמה של העם,
במדבר משמע שזו היוזמה של משה באישורו של הקדוש ברוך הוא.
אנחנו נתמקד רגע במה שמופיע בספר אצלנו.
דפים, מה יש? מספיק.
כאן, כאן.
מה שמופיע בספר במדבר. נקרא רגע את הפסוקים ונעלה את השאלות. אחרי זה נראה איך זה מסתדר
גם עם ספר דברים, אבל
אנחנו היום בעקבות תורה נפלאה מאוד של רבי אייזיק מהומיל.
הומיל זה גומל, גומל, הומל,
אצל הרוסים חלק אומרים ה', חלק אומרים גה.
גיירצל, לדוגמה.
כן?
הייתי פעם עם הילדה, כשהייתה קטנה בבית חולים, אז האחות אמרה שהיא צריכה דחוף גינגוואציה.
למה?
גינגוואציה.
אינאלציה. אינאלציה זה גינגוואציה. טוב?
אז יש פה תורה נפלאה של רבי אייזיק מהומיל בספר חנה אריאל, הוא תלמיד של אדמו״ר הזקן.
זה משהו פצצתי,
ואנחנו נראה את זה. בואו נראה את הפסוקים.
וידבר אדוני אל משה לאמור, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, אשר אני נותן לבני ישראל, איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם.
אתה קורא את הפסוק הראשון, אז אתה לא מבין.
מה זה?
זה מצווה? זה חיוב?
זה אפשרות? אם אתה רוצה תשלח, אם אתה לא רוצה, אל תשלח.
מה העניין?
אם הקבוצה ברוך הוא מצווה, אז שיגיד למשה רבנו, וידבר השם אל משה לאמור, שלח אנשים.
כן?
אשלח לך אנשים, משמע,
תשמע, זה up to you.
אז אם זה תלוי במשה רבנו, אז למה הקדוש ברוך הוא צריך לצוות אותו?
משהו כאן לא ברור בסוגיה. טוב,
מה מטרת השליחות הזאת?
אז באופן פשוט,
לפחות בספר דברים,
כתוב וישלח אותה משה לתור את ארץ כנען.
נכון?
לתור.
עכשיו כבר כאן, בואו נגיד משהו על פשוטו של המקרא.
בספר דברים כתוב שהם באו אל הארץ, אהלן סגי, מה קורה?
בספר דברים כתוב שיבואו אל הארץ וירגלו אותה.
מה ההבדל בין לטור לבין לרגל?
לטור זה לראות את הדברים הטובים.
תייר מגיע לישראל, ייקחו אותו למצדה,
ייקחו אותו לכותל,
ייקחו אותו ל...
לא יודע מה,
לצפון, לבניאס, לאילת, תראו לו את הזמנות האלפים. לא ייקחו אותו עכשיו לראות את הצרע האחורית של שוק מחנה יהודה כשמפנים שם את כל הארגזים, נכון?
לא, זה לא העניין, הוא טייר.
מרגל שמגיע,
דווקא מעניין אותו החצר האחורית של שוק מחנה יהודה, אולי הוא נמצא שם איזה משת״פ, אולי איזה מישהו,
איזה מישהו שרוצה כסף, הוא מחפש דווקא את החסרונות.
אז משה אומר להם, אני שולח אתכם לטור, אני לא שולח אתכם לרגל. הם שולחו לרגל. טוב, אני אשלח אותם משה לטור את ארץ תם, אבל לטור עדיין,
זה תלוי במקומות.
יש כאן את הרשימה של השמות, דילגתי עליהם, הוא אומר להם,
עלו זה בנגב ועליתם את ההר, ועליתם את הארץ מאי,
ואת העם היושב עליה החזק וערפיה מעט או עם רעב,
ומה הארץ ומה עם רעב, ומה הערים וכולי, ומה הארץ השמנה עם רזה יש בה עצים מים.
ופה מתחיל פה חתיכת אירוע.
כי כשקוראים את הפסוקים פשוטו של מקרא,
אנחנו מגלים שעיקר המשימה שלהם קשורה בפירות.
מעבר לכל התיירות ולכל ה...
העניין הוא פירות.
והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ.
למה הם צריכים להתחזק?
מה כזה מסובך?
יהודים, בדרך כלל אתה אומר להם לאכול, הם זורמים, נכון?
למה צריך לשכנע יותר מדי?
מה האירוע שהם צריכים להתחזק
ולהביא מפרי הארץ?
ואז מכאן יש רצף פסוקים שקשורים רק לפירות.
א', הימים מימי ביקורי ענבים.
כלומר, אם הפירות זה פונקציה מסוימת בשליחות, היא לא הכי חשובה, אז בסדר, תביאו פירות, תביאו זה, תביאו.
אבל מכאן אנחנו רואים שה...
הפסוקים עוברים לדבר בעיקר על הפירות.
ויתחזקי את הימים לכתכם מפרי הארץ וימים ימי ביקורי ענבים.
אה, יפה.
ואז ויבוא הדחל אשכול ויכרתו משם זמורה.
זמורה, בוא נגיד שהשיעור יהיה להיקשר לנשמתו של גיבור ישראל,
ארנון זמורה.
ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד,
ויישאו במות בשניים ומין הרימונים ומין התאנים. עכשיו, אתה אומר לעצמך, האם זה באמת הדבר החשוב?
אולי יותר חשוב שיבואו ויגידו איך הנופים, איך זה,
זה הדבר הכי חשוב, התורה מתארת את זה,
איך הם סוחבים את הענבים ואיך הם סוחבים את זה במות ורימונים ותאנים.
אגב,
אגב, המשך החוכמה אומר שלמה הם הביאו ענבים,
רימונים ותאנים, אמרנו איזה פעם?
אלה הטעמים שהיו חסרים להם במן.
המן הוא לחם מן השמיים, אז יש בו חיטה ושעורה.
טעמו
כטעם לשד השמן, אז יש בו
זית זית שמן וגם כצפיחית בדבש אז יש בו גם תמרים אז מה חסר בו תאנים רימונים וענבים אז את זה הם מביאים טוב לא זו אף זו אלא שהם קוראים למקום שהם כרתו ממנו את האשכול למקום ההוא קרה נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו משם אירוע כזה גדול כל כך חשוב כריתת האשכול שהחליטו לקרוא לו אתה יודע אתה קורא למקום על שם אירוע נכון נגיד
קריית שמונה, אני לא מכיר בקריית שמונה, קריית שמונה.
מי הם הגיבורים?
גיבורי תל-חי, שנרצחו בתרפ, נכון?
יוסף טרופנדור וישיבת לוחמר.
כן?
קריית שמונה,
בעליה החמישה, אתה קורא שם איזה אירוע דרמטי.
תשמע, פה לקחנו אלון שבות על שם האלון הבודד, כן?
פה לקחנו, כרתנו אשכול. נו בסדר, כרתם אשכול, מה הסיפור? אשכול, אשכול על הנביא.
הרבה אנשים אוכלים על הנביא, מה העניין?
קוראים שזה דבר חשוב.
למקום הוא קרא לך לאשכול, לאשכול שכתוב על בני ישראל,
וישוב ומתעור את הארץ מקץ ארבעים יום,
וכולי, ויבוא, ויראום את פרי הארץ.
ויספרו לו ויאמרו,
באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב, וזה פריה.
יש פה איזה אירוע עם הפירות.
מהו האירוע הזה?
עכשיו,
אני מסכם רגע את השאלות. א', מה זה
שהביטוי שלח לך?
זה כאילו נראה ביטוי לא מובן.
אם זה ציווי אלוקי, לא צריך את המילה לך.
אם זה בחירה חופשית, לא צריך את המילה,
סלח, מה זה? דבר שני, למה הפירות
תופסים כאן כל כך הרבה מקום,
בתוך האירוע הזה?
עכשיו אני רוצה להניח פה רגע איזה עיקרון מסוים, אז נמשיך.
אם אנחנו נעלה על עיקרון אמיתי, בעזרת השם, בתורת אמת של תורת החסידות,
אנחנו נצפה לראות אותו מופיע בכל הרבדים, כולל עד העובד ההלכתי. הוא יעשה drill down, מלמעלה עד למטה יגיע עד ההלכה.
ננסה לראות.
רש״י אומר, שלח לך,
לדעתך.
אני איני מצווה לך.
אם תרצה, שלח.
כלומר, זה עוד יותר לא מובן.
הקדוש ברוך הוא אומר שתקשיב,
אני לא אומר לך כלום, אם אתה רוצה תשלח. אז מה אתה רוצה? כאילו, מה העניין?
על הרקע הזה
מגיע הרב אייזק מהומיל
ואומר את הדרשה הבאה. אני אגיד כמה הקדמות בעל פה, ואז ניכנס לתוך המילים שלו. יש פה כמה מושגים מאוד מאוד חשובים שכדאי להכיר.
יש כאן
פלא עצום.
תראו, בואו נספר סיפור.
היה בחור ישיבה
שלמד בישיבה.
כן, אז אם הוא בחור ישיבה, חייב להיות בישיבה.
למד, מה הוא למד? למד מערה, למד אמונה, למד כוזרי, למד אורות, למד, למד, למד.
רווק, כן, סרגי, בחור רווק.
והוא למד מה זה עם ישראל,
מה זה נצח ישראל, מה זה סגולת ישראל,
מה זה כלל ישראל. והר הבנים, ברוך השם, שיעורים נפלאים.
אז הוא התחילו גם לדבר איתם על זוגיות,
מה זה זוגיות?
קודש-קודשים, אתה ממשיך את כל הדורות, ונצח ישראל, ו...
והיום הבחור הגיע לפרקו, והוא רוצה לצאת לדייטים.
והוא פוגש בחורה,
וברוך השם, מדברים בדייטים, ואנחנו מדברים איתה בדייטים.
באמת, מה התאריך היום?
מה העברי היום?
הייתי בכלל,
יז, סיוון, פגשתי את אשתיוון, נפגשתי את אשתיוון פעם ראשונה.
פה, ירושלים זה היה.
אז כן, ואנחנו מדברים בדייט ראשון?
זו,
אומר לה, אתם נוחשים, זכינו, ונקים בית, ועם אידיאלים, וזה, וכלל ישראל, ועם ישראל, וזה, וזה לא שמחה פרטית, וכל זה, נכון, טה-טה-טה, ואיך נקרא לילדים.
וראה, הבחורה המאושרת, היא כזה בעלי רצתה, מצוין.
מה קורה בפגישה שנייה?
מפליחים, עוד מביא דף מקורות, לפגישה מביא דף מקורות.
יושבים, לומדים, לומדים, לומדים, עוד גלית,
ואיגעה מרוצה, וזה שלישית, רביעית.
בגישה אחת, בשביל מה שאתה אומר, תקשיב,
אפשר לשאול שאלה קטנה?
אוקיי, בוודאי.
תראה, בקצה שם של כל המצוות יש גם אותי.
רוצה אותי?
או שאני איזה חפצה שלך למלא את האידיאלים שכאילו אתה מעוניין בהם?
אתה אוהב אותי?
אתה רוצה בי? אתה חפץ בי? כאילו, רצון פשוט טבעי, כאילו, סתם, בא לך עליי? אתה נחמד לנו ביחד, אנחנו...
הוא אוהב מומי השאלה?
והוא לא חשב על זה.
כאילו, מה?
מה?
או, רבי אבנר, עכשיו, שעה תחיל.
אם הייתי יודע, הייתי מתעכב.
יש פה דף.
כן, הוא אמור, מה זאת אומרת? מה זה שייך, כל הדברים ה...
אני רוצה לדעת
שאתה לא רק רוצה בכל הרעיונות והאידיאלים החשובים, אני רוצה לדעת שאתה גם רוצה אותי.
אני לא חברותא שלך,
אני אשתך, אז אני רוצה לדעת שבסוף יש איזשהו חפץ בי,
שיש כאן איזו הדדיות,
שלא רק אני רוצה בכלל, אלא גם אתה רוצה בי,
מעבר לכל המצוות והמקורות והדברים החשובים שהם חשובים,
חשובים בפני עצמם.
אבל,
אני רוצה, וגם כיבדתי את זה, אבל אני רוצה לדעת בסוף, בקצה שיש שם איזה משהו.
נכון? זו דרישה לגיטימית?
עכשיו,
רב אייזק יגיד לנו, תכף נקרא את זה בפנים,
את הדבר המופלא בה.
הקב' ברוך הוא הוביל את עם ישראל במדבר,
ולאורך השנתיים שהם במדבר, למעשה עם ישראל
הוא קצת כפוי.
כלומר, אין לו ברירה. הוא יוצא ממצרים, קריעת ים סוף,
כופה על המר כגיגית מתן תורה, והם האידיאלים הגדולים, והענן, וההר, וכל הדברים הגדולים.
רגע לפני הכניסה
לארץ ישראל, זה כאילו מעבר לאיזה חיים יותר טבעיים.
אומר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל, תקשיבו,
הייתי רוצה שגם אתם תרצו בקשר הזה
מצד עצמכם,
ולא רק כי זה חשוב,
כי זה נכון,
כי זה אידיאלי,
כי אני הבטחתי לכם,
אלא שיהיה כאן איזה הבעת רצון מצדכם.
אז שלח לך,
אומר הקדוש ברוך הוא, תשמע, שלח אותם,
בכל מקום לך זה להנאתך ולטובתך,
ואני רוצה לקבל מהם את הרצון שלהם, אני רוצה שהם ירצו.
כאילו,
כביכול הקדוש ברוך הוא מעוניין במערכות יחסים,
והוא לא מעוניין שמערכות היחסים האלו יהיו,
כי הוא הכי גדול, ואנחנו, כן, כן, כן, כן, אדוני, כן, מה שתגיד.
תגידו משהו, כאילו,
תתחברו על האירוע.
שליחת המרגלים, האתרים פה, הנשיאים,
נועדה כדי לייצר איזה רצון,
איזה אור חוזר,
איזה קשר הדדי.
ולכן, עיקר המשימה היא מה?
לאכול פירות.
שיהיה לכם כיף.
שיהיה לכם פשוט כיף. שיהיה לכם, שיהיה... אני חוזר רגע למשל הדייטים הזה,
אז הבחור ישיבה, זה עושה תשובה באמת.
ובפעם הבאה שמגיעה הפגישה, הוא לא מגיע עם דף מקורות,
הוא מגיע עם פקל קפה.
הוא מגיע עם איזה תחשיט קטן שהוא כאן עלה.
הוא מכין קפה, ויושבים לי איזה פקל, ואומר לה, תקשיבי,
מעבר, את ממש אוהבת אותך, את ממש יקרה בעיניי,
את חיימת בעיניי,
יש לך תחומות טובות, אני כזה,
אומר לה מה שהוא אומר, מכינים ביחד כוס קפה, לא יודע, בלי איחוד, הכל לפי ההלכה, הכל זה, כן?
אבל...
ואז הבחורה, אה, הוא רוצה, הוא רוצה גם אותי,
הוא לא רק רוצה את האידיאלים שאני, כאילו,
דרכי הוא יוכל לקיים אותה.
אז הקדוש ברוך הוא רוצה כאן איזה הידהוד.
זה נקרא,
בואו נזכור את המושגים ואז נצלול פנימה,
פרצוף רחל מול פרצוף לאה.
פרצוף לאה
זה פרצוף שנוהג בגלות או במדבר.
מה כתוב בלאה?
שהיא
עיניה לאה רכות, היא די שותקת, היא שתקנית.
גם עם ישראל במדבר די שותק, אין לו מה להגיד, הקדוש ברוך הוא נוחת עליו.
ויעקב, כשמביאים לו את לאה, אז אין לו ברירה, הוא, אין לו ברירה.
לעומת פרצוף רחל שנוהג בארץ ישראל,
איך הקשר בין יעקב לבין רחל?
אהבה.
הלב של יעקב מנטר לקראת רחל.
וגם רחל אוהבת אותו, וגם הוא אוהב אותה. זה קשר טבעי, זה קשר הכי...
עם הכניסה, ההתקרבות לארץ ישראל,
הקב'ה רוצה להעביר את עם ישראל מפרצוף לאה,
שהוא פרצוף בסדר גמור, ולאה, כל מה שהיא רוצה, זה כאילו,
ויעקב כאילו, יעקב מקיים את הקשר הזה.
אבל אין שם את הרצון.
הוא רוצה להעביר אותנו לפרצוף רחל.
בואו תראו איך זה
נאמר כאן, בשפה שלו הפנימית.
מאמר נפלא.
אגב, הספר הזה נמצא כולו ברשת, אפשר להוריד משם.
ומעתה יש לך להבין, עניין שלח לך לדעתך.
על פי מה שנתבהר כמה פעמים,
עניין פרצוף הארה דה משכן ודור המדבר,
הוא פרצוף העיקרי דה ארץ ישראל ובית עולמים.
שרחל הייתה פנים בפנים והוא הפרצוף העיקרי.
מה זה פנים בפנים?
זה מערכות יחסים הדדיות.
נכון?
אתם מכירים מערכות יחסים שמישהו כל כך מכבד מישהו, אז כל הזמן הוא אומר לו כן.
כן, כן, כן.
אומר לו, תשמע, עד שלא תגיד לי לא,
אז הכן שלך לא שווה לי כלום.
כי אני יודע שאתה אומר את זה כדי לרצות אותי, כדי לפרס אותי, אבל זה לא באמת שאתה רוצה.
פנים ופנים זה הדדיות.
אם אני אומר לך כן, זה גם כי יכולתי להגיד לך גם לא.
והיינו כמו שנתברר שגם טבע הגוף ונפש הטבעית דישראל תתפעל ותתעורר ותתכלל באלוקות הבורא ברוך הוא,
עד שקיום התורה והמצוות יהיה כמו העניינים הטבעיים,
דאכילה ושתייה ומשא ומתן.
מישהו כאן צריך שיגידו לו איזה אידיאל זה לאכול?
לא, אני רעב, אני אוכל, זה כאילו טבעי לי.
אז אומרים חדוש ברוך הוא, כמה הייתי רוצה שגם
התורה והמצוות, אתם תקיימו אותם לא רק בגלל שזה חשוב,
ולא רק בגלל שזה אידיאלי, אלא בגלל שאתם רוצים בעצמכם.
יש בזה בסוף איזה משהו,
קצת אה...
תגיד, אתה לא רוצה את זה בעצמך?
כאילו,
אני למדתי שזה חשוב לקרות מתנה לאישה.
קניתי לך,
תגיד, ולא בא לך סתם לתת לי מתנה?
כאילו, בלי שתקרא את זה באיזה מקום? בלי שתשמע את זה באיזה רעב, באיזה שיעור? סתם, קצת הלב.
אה,
לא, לא זוכר שיש לי לב.
הקדוש ברוך הוא חפץ בקשר הזה, תזכרו את כל הדברים האלה, זה הולך להגיע עד ההלכה ולהשאיר אותנו המומים.
יצטרכו פה להזין פינוי, אני אומר לכם.
ממשיך רב איזיק ואומר,
שמאליו וממילא מתעורר האדם אליהם בלי צורך התעוררות מהשגה והבנה.
מה שאין כן פרצוף הערה של דור המדבר,
לא היה התפעלות אלוקות הנאל, כמה פעמים, כי אני לא יודע איך אני לא יודע.
והנה ודאי שאני אבנה פרצוף זה מהתערותא דלעילה,
כאשר נשבע השם לאבותיהם ותתן לנו את הארץ.
יפה, ואז הוא ממשיך, כי אתי מה.
מהו העניין לראות את הארץ הטובה?
למה הוא צריך לשלוח אותם לראות את הארץ?
מה זה משנה?
אמרתי לכם ארץ טובה, תיכנסו.
קשר, איך כתוב על חתן וכלה?
אסור לקדש את האישה
עד שיראנה.
באים לבחורנו, תקשיב, יש לנו בחורה טובה,
מעולה, משפחה מצוינת, אידיאליסטית,
תחתן איתה, צריך לראות אותה.
מה, איזה גשמיות, מה אתה צריך לראות?
תסמוך עלינו, יהיה בסדר.
ראיית האישה זה המינימום ההכרחי ליצירת איזשהו חן בסיסי,
איזושהי קרבה שהוא רוצה רק אותה ולא את כל הערכים שנמצאים מעליה, בסדר?
תקשיבו, זו תורה נפלאה מאוד, כי היא מאוד מאוד מדברת במיוחד על חברות מאוד מאוד אידיאליסטיות.
אין בהן מקום לסתם נעימות וקשר.
הכל צריך להיות מוצדק.
מוצדק.
מה המטרה? מה התכלית?
מה המסר?
יש מסר?
לא, סתם, אני...
לא, אם אין מסר, אז לא טוב.
בסדר?
היה באחד השנים ביישוב נצרים, שהיה יישוב, ומתח ביטחוני מאוד גבוה וכל זה,
והרגיש לי שככה היישוב מאוד מאוד משימתי וכל זה, אז הוועדת יישוב,
אמרה, בואו נעשה יוזמה, כל משפחה תזמין את המשפחה כלשהי לכוס קפה אצלה אחרי צהריים.
כזה.
אבל גם זה נהיה משימה.
דפקו אצל המשפחה, קדימה, אנחנו הזמנו אתכם, תגיעו.
ורק נהפך כזה, ישר טבלאות וזה.
יש משהו טבעי, כמו השיר ימי בנימינה,
נכון?
תיכנסו הערב, יש ריבה מתות גינה. כאילו, דופקים בדלת, אפשר להיכנס, כן, יש לו כוס קפה, כאילו, כיף כזה, נחמד, חביב, מצד עצמו.
לא במקום האידיאלים, אבל זה כאילו העדות לאיזשהו קשר אמיתי.
אז הוא אומר,
כי התימה,
מהו העניין לראות את הארץ הטובה?
אם על כורחם אין להם ארץ אלא היא, אין להם לאן ללכת, לאן ילכו?
זה הארץ שלכם, אז מה אתם צריכים לראות אותה?
מהי נפקא מינא?
בראייה לתור אותה.
מה?
ואומנם יש להבין את זאת על פי מאמר חזל.
מאן דאית לסעודתה לא לך לה אלא ביממה.
מי שיש לו סעודה, שיאכל אותה ביום או באור. למה?
שיראה מה הוא אוכל, מה זה משנה.
אותו דבר, תגיד לבן אדם, תגיד, מה אתה צורך?
אתה יודע מה זה אוכל? אוכל זה בעצם חלבונים,
פחממות, שומנים,
כל הדברים האלו. אתה לא צריך לראות מה אתה אוכל. זה בסוף נכנס מפה לפה, זה הכי קצר, והוא יכנס, יגיע לגוף, יתחלק לתאים. לא,
אנחנו רוצים לאכול.
אה?
בעיה, אולמות זה בעיה. עכשיו אנחנו בימי חתונה של הבת שלנו,
מחפשים אולם, עם אור,
קצת אור שיהיה משהו.
רצפה שחורה, קירות שחורים, הכל חשוך,
ועוד ענן כזה של עשן לבן,
ורעש, אתה יוצא משם כמו אחרי פיגוע.
אתה יודע, אז הוא אומר, גם אירועים פשוט, זה לא פשוט להיות פשוט.
הבת שלי הסבירה לי השבוע שהיום המאפרות
שלוקחות הכי הרבה כסף,
זה אלה שמאפרות את הכלה באופן שלא יראו שהיא מאופרת.
אתה מבין? זה כאילו,
זה יהיה נונשלנטי, פשוט, וזה הולך יקר.
זה לא פשוט להיות פשוט, אתה מבין?
כן, יש פה הכל פשטות, הכל זה, אווירה כפרית.
תשלם על זה.
הכל טוב, ברוך השם, שמחות.
אז שואל, רב אייזיק, אתם איתי, כן?
אז הוא אומר, מי שיש לו סעודה יאכל אותו ביום.
יראה שהוא אוכל סעודה טובה.
והטעם,
כי אין ראוי לאדם שיהיה בחינת מקבל לגבי נמצאי העולם,
אני מדלג על הסוגריים.
ואם אין רואה מה שאוכל, אינו מרגיש הנאה
כי אם כשכבר בא המאכל בקרבו.
הוא ירגיש את ההנאה כשהוא בולע.
והוא אומר, אני רוצה שתרגיש את ההנאה לפני,
ותתחבר.
אז הוא אומר, הקדוש ברוך הוא, הייתי רוצה שתרגישו את ההנאה של ארץ ישראל לפני כדי שתתחברו אליה.
שזה לא רק, אוקיי, אנחנו נכנסים לארץ ישראל, כי הקדוש ברוך הוא אמר לנו שזאת ארץ טובה, רוחבה, ואנחנו עושים מה שהוא אומר לנו, ואנחנו מאמינים לו וכל זה.
לא!
אני רוצה שתרצו בעצמכם,
תראו אותה ותאכלו אותה, תאכלו את הפירות ותטעמו ויהיה לכם כיף.
לאכול מפירה ומזוהה מטובה.
אני פותח פה רגע סוגריים,
ונצטרך להתמודד איתם בהמשך.
אם אתה משחרר את הבחירה
ורוצה שהם ירצו,
מה יכול להיות התוצאה?
שהם לא ירצו.
כלומר, חטא המרגלים מתאפשר,
כי בכלל הקדוש ברוך הוא אי אפשר בחירה. אם הקדוש ברוך הוא אומר, חבר'ה, אין בחירה, זו הארץ, נגמר הסיפור. פה רוסיה הסובייטית, לא, אין בחירה.
מה זה שטויות האלה? כאילו, אתם מכירים?
אם אתה רואה יהודי עולה מרוסיה,
יורד בחדר מדרגות בלי כלי נגינה,
זה סימן שהוא מנגן בפסנתר.
אין בחירה.
נגן או לנגן? אתה תנגן.
אז גם כזה, נגמר הסיפור. לא, הוא רוצה בחירה.
בחירה, יש לה, יש לה, זה?
יש לה, יש לה גם סיכונים.
יש לה גם סיכונים.
אז מוצדק או לא מוצדק, נענה על זה בהמשך. תזכרו את השאלה, בסדר? תזכירו לי אותה. בואו נסיים את המאמר פה.
ואם אינו רואה מה שאוכל, אינו מרגיש ההנאה,
כשכבר בא המאכל בקרבו.
אם כן, האדם הוא בחינת מקבל התענוג מהמאכל.
זה הכי שפל, הכי בהמי.
אמיצי קיבה כבר עובדים, אז אני נהנה.
אבל אני רוצה ליהנות מהחלקים היותר מתקדמים שבי.
אבל אם הוא רואה את המאכל,
מתעורר בחצרו אל עונג המאכל והסעודה,
הרי זה שכוח עונג נפשו,
שהוא עיקר הכוח של כל המידות, אתם יודעים שבמידות יש כתר,
כתר,
חוכמה ואין הדעת,
חסד וברת, תפארת, נצח ותיסוד מלכות,
ובכתר יש שלושה ראשים, אמונה, תענוג ורצון, והתענוג הוא השפיץ הכי עמוק של הכתר.
כלומר שיש לך איזה עונג ממשהו,
זה יוצר את החיבור הכי עמוק אליו.
אז הקודש בכל רוצה שתתחברו,
שיהיה לכם עונג מארץ ישראל. לא רק כי היא חשובה,
לא רק כי היא נכונה,
לא רק כי היא אמיתית, אלא כי אתם רוצים בה.
איזה הידרוד,
איזו הדדיות.
הרי זה שכוח עונג נפשו בא למתענג בסעודה, והרי זה בחינת משפיע דווקא.
כמו שמשפיע מתפשט עונג בנפשו מכוח חסדו לעתים ולהשפיע על זולתו,
וככה מתפשט העונג למעשה אכילת הסעודה. כן, אדם,
הוא יש לו איזה,
איזה,
הוא לא רק פוגש את האוכל כשהוא בתוך הקיבה שלו,
אלא הוא פוגש אותו כבר
בראייה ואז נוצרת כאן איזו התחברות ואיזו התקשרות,
והמתענג בסעודה,
כן,
הוא נהיה בבחינת משפיע.
על דרך זה יש להבין גם עניין הצורך לראות את הארץ מהי,
שעל ידי הידיעה והראייה יתעורר טבע האנושי מכוח העונג שבנפשו
להיות נמשך אל הכיבוש את הארץ בבחינת משפיע דווקא.
אנחנו לא רק פסיביים.
הקב' הוא אמר,
אין ברירה, אז אנחנו עושים, כי זה חשוב.
לא, גם אנחנו רוצים.
אז אם אנחנו רוצים, אז אנחנו משפיעים על הארץ, אנחנו חפצים בה,
בסדר?
שכוחו של האדם עצמו,
כפי מה שהוא בגופו, ונפש הטבעית,
יש ודבר לעצמו.
מצוין.
כן, מצוין. מה, אתם יודעים, יש תפקיד הנפש הבאמת, אנחנו לומדים ביום חמישי טניה.
יש תפקיד, התפקיד של הנפש הבאמת זה שאדם יוכל להגיד את המילה אני.
השאלה רק, אני מה?
אני רוצה את הארץ.
אני רוצה את החיבור אליה.
בקיצור,
הקדוש ברוך הוא חפץ שיהיה פה קשר הדדי.
שלא נעשה את רצונו ואת מצוותיו רק בגלל שזה חשוב וזה נכון, זה אמיתי וזה, אבל בעצם אנחנו בלי לב שם.
עזוב, שחרר את המחויבות, לך תראה את זה מתן עצמך, רוצה או לא רוצה?
בסדר?
כמו אישה שבוחרת תכשיט.
ראיתם פעם בחנות שאישה בוחרת תכשיט?
מה?
כאילו, אתה יכול להגיד, תקשיבי, אני, זה חשוב שתמכסך שיטים,
אתה צריכה לייפות את עצמי,
לייקר את עצמי, אישה צריכה, הבעל יכול לחבור, תקשיבי, זה לא יפה בעיניי.
אבל למה? לפעמים, אבל זה הכי יקר פה בחנות, אני אקנה לך מה שאתה רוצה.
זה לא יפה בעיניי, אני צריכה שזה יהיה לי,
תתיישב לי על הלב, אני ארצה בזה,
נכון?
ברוך השם, לפני המון שנים,
אני קיבלתי המון, ממש שנתיים, שלוש,
שחטאנו, אני עוד נכנעתי מראש,
הבנתי שזה הרבה יותר קל
לתת לאשתי אחת את הכרטיס אשראי,
מאשר לקנות את התכשיט ולהסתבך ולהחזיר.
אני מתלווה לאירוע, כן? אבל לבחור תכשיט?
פעם אחת לפני... מה?
לא, אני אבחור את זה, אבל... לא, זה חשוב שאני מחווה דעה, כי תמיד
יהיה הפוך מה שאני חושב.
זה מאה אחוז.
כדי שהיא תקנה, היא צריכה לדעת מה אני אומר, ואז היא עושה הפוך.
כן?
זה מדהים, כן?
אבל צריך להתיישב על הלב.
זה לא עניין של חשוב או נכון,
זה מה שהוא אומר.
וזהו שלח לך לדעתך,
להביא את כוח ייחוד השם,
אשר נשבע לאבותינו לבנות את פרצוף העיקרי הנזכר לאל,
שזה פרצוף רחל,
אל מקום היש בדבר בפני עצמו דווקא.
והיינו במנהג דרך ארץ בנוהג שבעולם,
כמו שכתוב.
רק שמשה עשה על צעד,
סליחה, כמו שכתוב, את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא עליהן וכולי,
רק שיש פה דילגה פה שורה.
רק שמשה הצד על שלמות יותר, כי הוא ידע מטוב ארץ זבת חלב וודבש כדבר השם,
ועל ידי הראייה ואידייה תתעונג עונג הטבע שבנפש הטבעית והגוף שלהם, כנזכר לאל בסעודה דיממה.
והוא הוא הכוח בפרצוף העיקרי הבא להיבנות בארץ ישראל כנזכר לאל. אמרנו, פרצוף לאה זה פרצוף שהוא עושים כי צריך, עושים כי מוכרח. נכון,
לא מתחבר לזה, צריך,
חייבים.
בסדר? כאילו, מה זה ה...
פרצוף רחל מבקש הדדיות.
יעקב התחתן עם לאה, אז הוא אומר, טוב, התחתנתי, לא רציתי אותה, אבל אנחנו כבר נשואים, אז נחיה ביחד, נולד ילדים, אני אכבד אותה, כל מה שצריך, אבל...
רחל, פרצוף רחל, שהוא פרצוף ארץ ישראל, הוא פרצוף טבעי.
יעקב אוהב את רחל, הוא ראה אותה מן הבת הראשון והוא אוהב אותה.
וגם אחלה אוהבת את יעקב, הוא מוכן לעבוד בשבילה, וזה הרבה יותר הדדי. זהו הפרצוף הנוהג, זה הפרצוף שהקדוש ברוך הוא רוצה שינהג בארץ ישראל.
שנקיים את המצוות, לא רק כי זה נכון וכי אמיתי וכי זה חשוב, אלא כי יתעורר שם איזה רצון שלנו, יש לנו חשק בדבר הזה. אז לכן הוא אומר, נשלח לך.
שיבוא כוח יחידו יתברך גם ביישות הגוף והנפש הטבעית ויתעוררו אל הכיבוש,
שהוא בניין הפרצוף, והבן.
והנה המרגלים הטרים את הארץ, שוב פעם דילגתי על הפוגריים,
כולם אנשים ראשי בני ישראל המה.
לא היה בהם רק כוח בחינת פרצוף הארה שהוא התפעלות,
כי בכוח זה אי אפשר לכבוש את המידות.
אתם מבינים מה הוא אומר?
כולם אנשים ראשי בני ישראל המה.
מה האיבר המרכזי אצלם?
הראש. מה חסר?
הלב.
זה כאילו, אני חוזר חזרה לדוגמה, זה הבחור ישיבה שהוא לא הבין מה היא רוצה ממנו.
ואנחנו עושים כל מה שנכון, מה צריכים, מה זה כל ה...
דין, כי צריך.
ראשי בני ישראל הם לא הצליחו.
ואז הבחירה הזאת היא בלבלה אותם.
בלבלה אותם, הם חזרו, וזה.
כי בכוח הזה אי אפשר לכבוש את המידות.
הביטול בהשגה והבנה, ולכן אמרו, ונהי בעינינו כחגבים.
הם נבהלו, זה הבהיל אותם הדבר הזה. תקיפין דקנעני חיטי ואמורי,
כמו שנדבר כמה פעמים שפרצו, פעריים לא מגיע להפך המידות.
צריכים לבד לא מספיק.
הם לא הצליחו.
שאלה טובה.
מעפילים זה כאילו הריאקציה.
במעפילים שזה היה כבר אחרי.
אני רוצה רגע, בסדר? זה היה כבר... אבל אתה צודק שמעפילים זה בעצם, זה היה ריאקציה
טובה כביכול, אבל זה קצת הקדים את זמנה.
עכשיו אני רוצה להגיד, אוקיי,
אני חוזר רגע למשל הזה של הדייטינג.
טוב, אז אם אתה נותן,
אם אתה נותן בחירה חופשית, אם הבחור הזה גם שואל את הבחורה, אולי תגידי מה את רוצה,
כן?
אולי נהפוך את המשל, יכול להיות זה יותר טוב, כן?
נראה לי, המשל, יותר טוב שהוא יהיה הפוך.
בחורה, למדה במדרשה.
ו... זה יותר מוצלח ככה.
למדה במדרשה, ואיזה אידיאלים, בא הייתי ישראל, תל-אדם ישראל, וזה, ובעל תלמיד חכם, לומד תורה, טה-טה-טה-טה. מגיעה לדייטים, ויש לה כזה בעל, בדיוק, סידרו לה בעל מכון מאיר, לומד תורה וכל זה.
והיא לרוב שזה, כל מה שהוא אומר, אני אומרת לו, כן, כן, כן, מה שאתה רוצה, כן, ללמוד תורה, כן, כן.
בסוף הוא אומר, תקשיבי,
רוצה אותי אבל, היא רוצה אותי, כאילו, אני בצער בי או שכאילו רק את כל מה שאני מביא,
את המטען שאני מביא על גביי.
אז היא בהתחלה אגיד לה.
והוא אומר לה, תקשיב, אם אני לא יודע שאת רוצה אותי, אז אני לא יכולה לחתן איתך ככה,
אני צריך אותך.
את לא יכולה כאילו לדבר איתי על ה...
על המטע היום, איזה ספרים קנית, איזה...
אכלתי משהו,
כאילו,
ואז הוא אומר לה, והיא מבינה את זה.
אבל ברגע שאתה נותן
במקום לרצון,
אז יכול להיות שפתאום יש לה רצון עצמי, אז יכול להיות שגם הרצון הזה ילך למקומות אחרים.
הוא, הבחור ישיבה, הוא התכוון שקצת ככה תשאר אותו קצת מה הוא רוצה לאכול,
והוא יגיד לה, ויהיה קצת חביבות, ואחרי זה יחזרו לדבר על הסוגיה.
אבל פתאום, כשהיא מבינה שרוצים לרצות, היא אומרת לו, תשמע, מה עם מסעדה?
מסעדה?
הוא אומר, בואי, לא הולך למסעדה.
למה? אמרת, בוא נתקרב, אני רוצה ללכת למסעדה.
טוב, תלך למסעדה שלא רואים אותנו.
פתאום זה...
אז
המרגלים קיבלו רצון, הרצון הזה יכול להיות לכל הכיוונים.
אם אתה נותן רצון, אם אתה אומר, שלח לך לדעתך,
אבל בגלל הדבר הזה,
עונש, לא של המרגלים עצמם, עשרת המרגלים מתו במחלה וזה,
העונש של כל העם כולו
לא היה בדיוק עונש, אני חייב לומר.
נכון? עונש אמיתי זה מה? להרוג את כולם.
כאילו, תוך שנתיים אני מחסל את כולכם, וזה.
לתת להם 40 שנה,
זה בעצם מה אומר הקדוש ברוך הוא?
עם הקלה הזאת זה לא ילך.
העם הזה,
שחווה את כל העוצמות שלי, את כל הניסים,
את כל הטוטליות,
הוא כבר באמת מתקשה לייצר רצון עצמי.
כי הם כבר...
וכשאני נותן להם לייצר רצון עצמי, זה יוצא משליטה.
קחו 40 שנה,
לוקחו את הזמן,
תחנכו את הילדים שלכם,
תגדלו אותם,
איתם כבר אני אוכל לעבוד.
להם כבר יהיה רצון.
יש להם רצון?
מה אתם אומרים? בדור הבא יש רצון?
דוגמה?
ויבואו בני גד ובני ראובן אל משה ויאמרו עטרות ודיבון ונמר ויעזר ואל עליו וסיבן ושפם ונבור וארץ מקנה ולעבדיך מקנה.
רטט נא לנו אל תעבירנו את הירדן.
משה מתעלף!
בוא נסגר איתכם חבר'ה מה זה הדברים האלה? לא אנחנו רוצים להישאר פה.
וואו איזה רצון תן להם
תן להם
ותקרבנה זה הכל בסרט ערבים לא צדפחת בין חפר בין מחיר בין
ותעמודנה לפני משה, לפני אלעזר,
ולפני הנשיאים, ולפני כל הדפי תחול, אבינו, ואת נתנה לנו אחוזיו, ותוכלו, חוצפניה.
מלא מלא רצון בדור הבא.
חינכו אותם.
בדור הבא זה כבר יעבוד.
הדור הראשון ליציאת מצרים, זה היה קרוב מדי, זה כמו בחורה בת 20 שמציעים לדייט את ה... לא יודע מה, תמיד החכם הכי גדול עדיין.
בסדר?
היה כן, נכון, לא יודע מי התחתן,
נדמה לי הרב כדורי,
אחד שהתאלמנת בגיל מבוגר והציעו לו להתחתן עם בחורה, אישה צעירה, שכאילו אסור להיות רב.
זה ברור שאין פה, לא תהיה פה מערכת יחסים הדדית, הוא בן 70, היא בת 40 והוא, זה לא יהיה פה הדדי.
אז אומר הקדוש ברוך הוא חוכרו 40 שנה,
בנחת.
מה?
נכון.
נכון, בדיוק, היה צריך את הזמן הזה.
אז ארבעים שנה זה כדי לבנות את פרצוף רחל.
ובשנה הארבעים זה קורה, יש המון המון יזומות בשנה הארבעים.
ולכן,
לכן גם משה רבנו לא כל כך מצליח, כי הם מתחצפים,
אומרים למשה רבנו, אה, מים וזהו, אז הוא אומר להם, שימונו המורים.
אומרים לקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה מהם? זה מה שרציתי, שיהיו קצת חוצפנים.
כאילו, למה אתה כועס עליהם?
אז אתה כנראה לא, טוב, מדהים.
טוב, אמרנו שאם עיקרון הוא נכון,
אני מקווה שהעיקרון שלמדנו נכון בעקבות התורה הזאת הנפלאה,
הוא יבוא לידי ביטוי גם בעולם ההלכתי.
אבל אני שואל אתכם שאלה פשוטה בהלכה, בסדר?
שאלה פשוטה.
יש לכם מגש פירות.
עולים נמלים, מה זה?
יש לכם מגש פירות.
לפניכם מגש פירות.
ואתם,
אתם מעוניינים לאכול פירות.
יש שם ענבים
ומשמישים.
רוצים לאכול גם ענבים וגם משמישים.
ענבים?
אוהב?
מישמישים גם.
מישמישים איזה ברכה?
הנביא מאיזה ברכה?
מה תברך?
לא, מה תברך?
כן.
הנביא, למה?
הוא אומר לנו יהודי מפוכח רציני, שבעת המינים.
בסדר?
מישהו חושב אחרת?
לא, אני אומר, עזבו רגע, התחלתם לקפוץ לי עם ההלכה, אני שואל אתכם,
שואל אתכם פרצוף רחל, לא פרצוף לאה עכשיו. שואל אתכם, מה נראה לכם מהבטן כזה?
לא, אני רוצה לאכול את שניהם.
לא, אני רוצה לאכול גם ענבים וגם מישמישים.
אז יש פה ענבים,
ארץ ישראל נשתבחה בפירותיה, איזה ענבים, ומישמישים.
הוא אומר, אני מברך על הענבים,
שבעת המינים.
ענבים זה מין חשוב.
ענבים זה אחד משבעת המינים שמודיעים את חשיבותה של ארץ ישראל.
אם אתה לא רוצה לאכול ענבים, אתה רוצה לאכול מישמישים ותפוחים,
או אתה רוצה לאכול מישמישים וצונה, אז אתה לא תאכול ענבים, אתה לא חייב.
אדם רוצה לאכול מישמיש, לא, אבל אני אקח את הענב, אני אברך עליו, לא, אם אתה רוצה לאכול ענבים ומישמישים, אז מן הראוי,
ברכת בורא פרי עץ, תברך על הדבר החשוב.
תראו את המשנה,
היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר, אם יש ביניהם מין שבעה, עליו הוא מברך.
זה מה שאתה אמרת.
וחכמים אומרים, מברך על איזה מהן שירצה.
אני לא נכנס איתכם פה לכל הסוגיה, אבל הדעה של החכמים מאוד מאוד מוזרה.
מה זה על איזה מהן שירצה?
כשאנחנו מברכים, אנחנו מהללים את הקדוש ברוך הוא.
ואת הקדוש ברוך הוא, והדבר החשוב,
שהקדוש ברוך הוא אהיד שזה הדבר החשוב.
אתה בכל מקרה רוצה לאכול אותו.
מה פשר דעת רבי יהודה?
והגמרא דנה בדבר הזה. רבי יהודה בגמרא,
הוא אומר, במקום לברך על עזם אין שירצה, הוא מחליף
כינוי למה?
מי זוכר את הכינוי ההלכתי?
חביב.
שבעה או חביב, רבי יהודה אומר, חביב עדיף.
ומה נקרא חביב?
סליחה, חכמים, טעיתי.
ומה נקרא חביב?
חכבים אומרים,
חביב זה לא דבר שהוא תמיד חביב עליך,
חביב זה מה שחביב לך עכשיו.
עכשיו,
בדרך כלל אני לא אוהב מישמישים, פתאום נהיה לי דודלה מישמישים.
אתה יודע מה זה דודה?
פתאום. עכשיו תיקח מישמישים.
מה זה הגסות הזאת?
מה זה...
קצת איפוק.
אתה רוצה בכל מקרה לאכול גם ענבים וגם מישמישים? תתכבד, תיקח את הענבים שגדלו בארץ ישראל, תברך את השם יתברך,
שאמר שזה פירות שמלמדים את השבח של ארץ ישראל, ותאכל לך את המשמשים.
איזה שירצח רבי קודם.
עכשיו, בכללי הפסיקה,
רבים צריכים ללכת הלכה?
כרבים.
ולכן, באמת, כולם פוסקים,
היה צריך ללכת לפסוק כחכמים,
אבל כולם פוסקים כרבי יהודה.
כלומר, הראשונים אומרים, הדעה של חכמים מאוד מוזרה, אנחנו לא מבינים אותה,
במקרה הזה תהיה הלכה כרבי יהודה. חוץ מהרמב״ם, הרמב״ם לא מתפעל, הוא אומר הרמב״ם אני פוסק כחכמים.
הרמב״ם הולך עד הסוף.
מגיע מרן לשולחן ערוך, לא יודע מה לעשות.
כי הדעה של חכמים היא מאוד מוזרה.
אז הוא לא כל כך רוצה לפסוק כמוהם. מצד שני, יחליט לרבים על חכי רבים, והרמב״ם בעצמו פסק כחכמים. אז השולחן ערוך עושה משהו מאוד מאוד נדיר.
אם בדרך כלל השולחן ערוך הוא פסק הלכה, הוא מכריע.
כותב מרן,
אם זה ברכת בורא פרי העץ אחת,
אז תמכרו, תיקח מין שבעה.
ואם אין ביניהם מין שבעה, מקדים החביב. אם זה תפוח ו...
ו... לא יודע,
תפוח ומין שליש, תיקח מה שחביב.
ואם אין ברכותיהם שוות, אם זה בורא פרי העץ או בורא פרי אדמה, אז
אין בזה בכלל בעיה.
אפילו יש בהם מין שבעה, קדימו צום וזית, איזה מין שירצה יקדים, אפילו אינו חביב, זה בכלל לא קשור לסוגיה.
ויש שם... והנקרא חביב, המין שרגיל להיות חביב עליו,
אפילו אם אתה חפש במין שני, זה דעת
כל הראשונים לא כמו הרמב״ם.
כותב בסעיף ב' השולחן ערוך אולי הרמב״ם
אם היה מין אחד חביב לו יותר בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות, בין אם זה מישמיש וענבים בין אם זה מישמיש ותפוח בין שיש בהם מין שבעה בין שאין בהם מין שבעה מקדים החביב לו אז באותה שעה מה בא לך עכשיו בובי תברך
איזה מין דעה זאת
לדעתי זו הדעה שבאה כאילו לתקן את חטא המרגלים.
אומר הקדוש ברוך הוא אני רוצה שתברך על ארץ ישראל לא כי אמרתי שזה חשוב.
אני רוצה שתברך כי זה חביב לך.
כי אתה אוהב את זה.
זה פרצוף רחל.
זה פרצוף רחל אתם מבינים?
אני רוצה שתברך מה שטוב לך זאת ארץ באמת טובה היא לא טובה רק בגלל שהיא חשובה רק בגלל שהיא נכונה רק בגלל שהיא זה היא טובה באמת
ולכן אני רוצה שיבוא לך עליה אז תברך מה שבא לך הכל טוב
זו דעת חכמים,
וככה פוסק הרמב״ם שהוא תלמודתה של ארץ ישראל.
והשולחן ערוך הוא מביא את הדעה של הרמב״ם.
בסוף הארוך השולחן אומר מה שאתה עושה, אתה יוצא לחובה, הכל בסדר, אבל אתם מבינים את העקרון הזה, החביב,
זה בדיוק ההוראה של הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,
שלח לך אנשים, לך, לדעתך, שמה יעשו?
יאכלו פירות.
ומה יקרה?
יתאהבו בארץ.
למה? כי היא טובה.
כי היא חשובה?
לא כי היא חשובה,
היא גם חשובה,
אבל היא גם טובה.
נוסף כאן איזה יסוד טבעי לקשר,
שאותו רוצה הקדוש ברוך הוא להביא לידי ביטוי, בו חפץ הקדוש ברוך הוא להביא לידי ביטוי. זה הסיפור.
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, כן?
שלח לך אנשים, שאתה כאילו, אני רוצה את הרצון שלהם, והם נכשלו,
בסדר גמור, אומר הקדוש ברוך הוא לא נבהל,
נכשלו,
נותן להם עוד הזדמנות.
בכבוד, שב.
הגעת ככה ל... אה, מה נשמע?
איזה כיף לראות אותך.
כן, אבנר,
ארץ חפץ,
ארץ רצון, ארץ חמדה טובה רוחבה,
וגם בברכה האחרונה,
לאכול מפרייה ולשבוע מטובה.
לאכול מפרייה ולשבוע מטובה.
לאכול מהפירות החשובים.
הקב' ברוך הוא חפץ שיהיה כאן מערכות יחסים הדדיות.
ערב הכניסה לארץ ישראל,
הוא מכניס אותנו ואומר,
בואו תאמרו לי שאתם רוצים את זה באמת,
ולא רק בגלל שאני אמרתי,
לא רק בגלל שזה חשוב וזה משמעותי וזה משימתי וזה, אלא כי יש פה איזה רצון אמיתי. זה נקרא פרצוף רחל,
פרצוף טבעי שהדברים של הקודש הם לנו נהפכים כרצונות טבעיים.
נכון שאנחנו,
אתם יודעים, זה כמו נגיד לטייל.
למה לטייל? למה לטייל? כי כל ד' עמוד בארץ ישראל זה מצווה.
הבנות שלי שהיו קטנות היו הולכות לטיול בתנועת הנוער, זה היה להן מורל.
הולכות ככה צעדים, כן.
כן, 1, 2, 3, 4, יש לי חלק לעולם הבא, 1, 2, 3, 4, שריפת קלוריות.
כלומר, או שריפת קלוריות, או...
מה אם לטייל?
סתם, לטייל, כי כן, כי נעים ארץ ישראל, נופים, הרחבת הלב, ואז אפשר להגיד, אה, השתבחנו איזה ארץ.
מהמקום הזה, זה ההבדל בין פרצוף לאה לפרצוף רחל.
הקב'ה רוצה בארץ ישראל את פרצוף רחל,
הקשר הטבעי הזה.
אבל כשאתה משחרר לבחירה חופשית,
זה כמו הורים שאומרים לילד שלהם,
אמרו לי מהר אם אתה מחליט,
אתה כבר ליד גדול,
למה שהיום אתה, מה היום אתה מחליט.
פשוט הוא מחליט משהו שהם לא תכננו.
לזה לא התכוונו.
לא, זה לא עובד ככה.
אם אתם החלטתם, אז יכול להיות שהוא גם יחליט,
לא כמו שאתם רציתם.
תתמודדו,
תחנכו אותו, תדברו אותו, תדברו איתו, וזה, זה.
אבל אם הבחירה היא שלו, אז הבחירה היא שלו, זהו, אי אפשר להתערב.
תורה נפלאה של רב אייזיק
מסבירה גם את שלח לך,
מה זה את המילה לך?
גם את יסוד הפירות בארץ, גם למה ניתן להם 40 שנה, איזה מין עונש זה?
יום לשנה, יום לשנה, הכוונה, יש לכם שנה לתקן יום.
כן, גם טיפה את המעפילים וגם את היסוד ההלכתי של חביב שמנצח שבעה.
כן, כי הקדוש ברוך הוא חפץ בזה, אל תאכל את זה רק כי זה חשוב, אני רוצה שתאכל כי זה טוב לך, כי טעים לך,
כי ארץ ישראל טעימה לך,
תאמור וכי טוב השם, ואומר אם הבנים שמחה, בזה נסיים.
בכל פעם שלומדים על חטא המרגלים ומודיעין את השבח ואת הגודל ואת העיקר
ואת הנעימות של ארץ ישראל,
מתקנים את החטא ההוא.
כן, להודיע שיש לנו ארץ באמת טובה,
נפלאה, מתוקה, הקב' יזכנו,
יושב במלוא רוחב ארצנו בשמחה ותעולבה, אמן ואמן.
זכורים, צאו!
